אומר המלבי"ם, כדי לבטוח במישהו, חייב שיושלמו בו שני תנאים. כל דבר שאתה בוטח בו, חייב שיושלמו בו שני תנאים. בואו נגיד בדוגמה הכי פשוטה, כשאני בוטח על מישהו שיגן עליי. יש עליי מאיימים והפלוני הזה יגן עליי. מה צריך כדי שהוא יוכל לבטוח בו? צריך שני דברים. דבר ראשון, שיהיה בעל כוח. מה יגן עליך? אלה שרוצים לפגוע בך חזקים ממנו. איך הוא יכול להגן עליך? כדי לסמוך עליו דבר ראשון צריך שיהיה בעל כוח. דבר שני אני חייב שיהיה לו התמדה. התמדה פירושו של דבר, אם הוא היום פה ובעוד שבוע או בעוד חודש או בעוד שנה לא יהיה פה, איך אני יכול לסמוך עליו? ברגע הנתון שאזדקק לו, לא יהיה מי שישמור עליי, לא יהיה מי שיגן עליי. אז אני צריך דבר ראשון חזק, דבר שני שיהיה לו את כוח ההתמדה.
לעומת זאת הוא אומר, הנה תראה, הלא כל הבשר חציר. ויבש חציר, הבשר הרי כלה במהרה, לא יאריכו ימיו, ימיו מועטים, אין בו התמדה. מה תגיד, אבל אולי חוזק מצד עצמו יש בו? אומר לו לא, הרי גם כשהוא חי, הרי כל חסדו כציץ השדה. נבל ציץ, אין בו חוזק, אין בו קיום. אז איך אנחנו נבטח שהוא יגאל? אומר לו אכן חציר העם, יבש חציר נבל ציץ, אבל בשם אלוקינו יש את שני התנאים, אז אתה כן יכול לסמוך עליו. כי הרי א' דבר אלוקינו יקום לעולם, יקום זה לשון קיום, שייך בו חוזק, תוקף. דבר שני זה לעולם, זה נצחי. אז מישהו שא' יש בו חוזק וב' יש בו את ההתמדה, את הנצחיות, כן אפשר לסמוך עליו. מה אתה חושב, העם? אתה צודק, העם אין בהם לא את החוזק, הם כמו ציץ, אין בהם לא את ההמשכיות, הם כמו חציר שיבש, נפסקת המשכיותם. ואומר ממילא עליהם ודאי אין לסמוך, אבל על השם ודאי אתה יכול לסמוך, כי השם גם יקום מלשון תקומה וכוח וקיום, ודבר שני זה גם לעולם, זה לנצח. אז עליו ודאי אפשר לסמוך.
ולכן על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים. הרימי, אל תיראי, אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם. ולכן על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון. מי זאת המבשרת? זאת ציון עצמה. מי זאת המבשרת? זו ירושלים עצמה. מבשרת ציון, מבשרת ירושלים. ואת ציון שמבשרת עלי על הר גבוה, את ירושלים המבשרת הרימי בכוח קולך. אל תחששי, אולי זה לא יתקיים, אולי בסופו של דבר הגאולה לא תגיע. ואומר ולא זו בלבד, אלא גם אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם. כביכול כשאני אומר הנה, הנה, הנה, זה פה, זה הגיע, זה כאן, מורה באצבע, הנה אלוקיכם. כביכול הגאולה כבר ממש קרובה ואל תתייאשו מן הגאולה.
מה ההבדל בין ציון לבין ירושלים? ולמה על ציון הוא אמר על הר גבוה עלי לך, ואילו על מבשרת ירושלים הוא אומר הרימי בכוח קולך? מה ההבדל? אומר המלבי"ם, ציון זה המקום ששמה היו יושבים המלך והסנהדרין, זה המקום המקדש. זה נקרא ציון. ירושלים לעומת זאת זה השאר, המקום ששם ישבו ההמון. אומר המלבי"ם, ציון מבשרת שהקדוש ברוך הוא ישיב את השכינה, את המלכות, את הכהונה. על זה הוא אומר על הר גבוה עלי לך. לעומת זאת ירושלים מבשרת את הקיבוץ של הגלויות, את ההמון של העם כמו שאמרנו. ולכן הוא אומר הרימי בכוח קולך, שאלה שנידחים, שישמעו, שהגיע הזמן לחזור. אז לגבי ציון אמרנו זה לגבי השבת השכינה והמלכות והכהונה, זה מראה על גדולה. איפה? הר הבית, על הר גבוה עלי לך, השם יחזיר שכינתו לשם, השם יחזיר את הכהונה ואת המלכות. לעומת זאת ירושלים מבשרת לשאר העם שהקדוש ברוך הוא כבר חזר ואם כן יש מקום לעם להתקבץ, אז זה צריך להרים את הקול כדי שכל שאר העם הנמצא בגלות ישמע ויחזור.
הנה השם אלוקים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו. הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו. וממשיך ואומר למבשרת, מבשרת ציון, מבשרת ירושלים, אין לך מה לחשוש שמא הגאולה לא תגיע, שמא השם לא יקיים את דברו. אומר הרי כדי לחשוב שהשם לא יקיים את דברו, זה אמור להיות נובע מאחת משתי סיבות. סיבה אחת, כי חס ושלום הוא לא יכול. אני רציתי, הבטחתי, אין ביכולתי. אפשרות שנייה, יש ביכולתי, אבל אני פשוט לא רוצה. אני פשוט לא רוצה, לא מעוניין. על זה הוא אומר לך אצל הקדוש ברוך הוא לא ייתכן הדבר הזה.
העדר היכולת. בואו נתחיל את האפשרות הראשונה, לא יכול. לא יכול זה דבר שאני יכול לומר אותו באחד משני אופנים. א', כאשר אין כוח לזה שהיה אמור לעשות את אותו דבר, אומר לך אני לא יכול, אין בי את הכוח הזה. פסק ממני הכוח, יש בי עייפות, אני לא יכול. אומר את זה אי אפשר להגיד על הקדוש ברוך הוא, כי הנה השם בחזק יבוא. השם הוא בעל הכוח, אז שייך מציאות שאני אגיד אין להשם כוח? דבר נוסף, יכול להיות מאוד שהוא לא יכול לקיים את הדברים כי לפעמים לדוגמה מלך מבטיח איזושהי הבטחה, אבל מה לעשות, החיילות שלי, הצבא שלי, הגדודים שלי, הם לא מסכימים איתי. דיברתי עם הרמטכ"ל, דיברתי עם ראשי הגדודים, הם לא מסכימים למה שאני אומר. אומר את זה לא תמצא אצל הקדוש ברוך הוא. אומר זרועו מושלה לו. הממשלה שלו היא לא תלויה בדעת אחרים. אין לו קבינט, אין לו שרי ממשלה, אין לו עוד מישהו שהוא כפוף אליהם, אלא הכל תלוי בו עצמו. בזרועו הנטויה, וזרועו מושלה לו. אז אם כן, לא ייתכן שאצל הקדוש ברוך הוא יהיה חוסר כוח. הדבר הזה לא ייתכן.
אלא מה כן יכול להיות? יש כוח, בלי כל ספק, אבל אולי השם לא רוצה. אולי השם יחליט שעכשיו הוא לא רוצה, אולי יחול איזה שינוי בדעתו יתברך. אז הוא אומר לך תראה, אם בן אדם מבטיח לעזור למישהו וההבטחה שלו נובעת מתוך זה שהבטיחו לו שכר. בוא תעזור, תקבל. אז יכול להיות מאוד שכשההוא יגיד טוב תשמע אני מצטער אין לי לשלם. אה, אין לך לשלם? אני הבטחתי שאני אעזור, אבל מה לעשות, אני באתי תמורת תשלום. אין לך לשלם, אז אני לא עוזר. זאת אומרת יכול להיות שאני לא רוצה מאיזו סיבה, כי הבטיחו לי תועלת ולא קיבלתי את אותה תועלת. אמרו לי בוא תעזור נשלם לך, אתה אומר לי עכשיו אין לך אפשרות לשלם, אז אני לא בא. אומר אצל הקדוש ברוך הוא לא ייתכן הדבר הזה. מי יבטיח לו שכר שנגיד שהשם אמר טוב בגלל שלא נתנו לי שכר אני לא בא? הנה שכרו איתו. השכר, כל השכר זה אצל קודשא בריך הוא. אז שייך להגיד שאולי השם לא רוצה כי הבטיחו שכר ולא נתנו?
דבר נוסף, מה תגיד? אולי השם לא רוצה כי אומנם השם לא קיבל שכר, אבל כאשר הדבר הזה מצא חן לפניו הוא הבטיח לעזור, לסייע. אולי על כל פנים כעת הדבר הזה לא מוצא חן בעיניו, ואם כן זה סיבה שעכשיו השם לא רוצה. בעבר רציתי, מצא חן בעיניי, כעת לא רציתי, זה לא טוב לפניי, לא מוצא חן בעיניי, לכן השם כביכול עכשיו יחליט שהוא לא יגאל אותנו. אומר תדע לך, כל זה שייך רק אצל בני אדם שמבטיחים לך הבטחה, פעם מצא חן בעיניי, עכשיו לא מוצא חן בעיניי. אבל אצל הקדוש ברוך הוא פעולתו לפניו. כאשר השם הבטיח משהו, כאילו כבר פעל ועשה. כי אצלנו יש את ההבטחה ויש את ההוצאה לפועל. זה שני דברים. אבל אצל הקדוש ברוך הוא זה היינו הך. נפשו איוותה ויעש. הקדוש ברוך הוא ברגע שהוא הבטיח דבר מה זה כאילו הוא כבר עשה אותו. אז לא ייתכן אצל הקדוש ברוך הוא שינוי מההבטחה הקדומה. א', לא מצד שאצל הקדוש ברוך הוא נאמר שיש עכשיו חיסרון כוח, ודבר שני, לא מצד שיש לו עכשיו חיסרון רצון. כי שני הדברים הללו לא ייתכנו אצל השם יתברך. כי הנה הקדוש ברוך הוא בחזק יבוא וזרועו מושלה לו, חיסרון כוח לא ייתכן. הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו, גם חיסרון רצון לא ייתכן. אז לכן על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון ומבשרת ירושלים, הרימי קולך ואמרי לעם יהודה הנה אלוקיכם. הקדוש ברוך הוא הבטיח אז בוודאי הנה, הוא כאן, אפשר כבר להצביע עליו שללא כל ספק יגיע ויבוא ויגאל את העם.
כרועה עדרו ירעה. בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו יישא. עלות ינהל. כרועה עדרו ירעה. הוא אומר להם כמו הרועה, עוד רואה את עדרו. יש שני מצבים של רועה. יש רועה שרואה עדרים של אחרים, ויש רועה שרואה את הצאן שלו, את העדר שלו. כאשר הרועה רואה את העדר שלו, הוא חס עליו ביותר, הוא דואג לו בדאגה אישית. ואז בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו יישא. את הטלאים, את אלה שנולדו שהם רכים, קשה להם ללכת, בזרוע אחת הוא מקבץ אותם ונושא אותם בחיקו. ועלות ינהל. העלות שהם האימהות שלהם, המניקות, הוא מנהל אותם לידם כביכול ביד השנייה. מרוב שהוא חומל עליהם, לוקח אותם עימו. כך הקדוש ברוך הוא יחמול על עם ישראל, להוציא אותם, לנהל אותם בעצמו. כיוון שהם קניינו, הם נחלתו, השם לא זקוק לשכר ממישהו אחר, אלא הקדוש ברוך הוא יוציא את עם ישראל מן הגלות בכוחו העצמי. למה נקראים האימהות עלות? מסביר הרד"ק, כי הוולדות הם נקראים עולים, צעיר. הילדים נקראים עולים. אז עלות זה אלה האימהות של העוללים, של העולים, של הטלאים הצעירים, אז האימהות נקראות עלות.
מי מדד בשעלו מים. ושמים בזרת תכן. וכל בשליש עפר הארץ. ושקל בפלס הרים. וגבעות במאזניים. מי מדד בשעלו מים. אז רש"י מסביר לפי פשוטו, הקדוש ברוך הוא היה לו כוח לעשות כל זאת, ודאי שיש לו כוח גם להוציא את עם ישראל מן הגלות. מה זה בשעלו? רש"י מסביר הכוונה בהליכתו. כן, הסבר אחד. כמו במשעול הכרמים. כן. הסבר נוסף, שעל זה שם של כלי, כמו שכתוב בשעלי שעורים. מי מדד בשעלו מים. וכל בשליש עפר הארץ. כל בשליש הכוונה מדד בשלישיות מסביר רש"י. כשהקדוש ברוך הוא יצר את הארץ, שליש מדבר, שליש יישוב, שליש ימים ונהרות. אז וכל בשליש, מדד וחילק את הארץ לשלישיות. עוד הסבר, בשליש הכוונה היא מהאגודל עד האמה, אצבע שלישית. אז הוא מדד כביכול, מדד בצורה הזאת. כן, זה הכוונה וכל בשליש. מדד במרחק שיש מן האצבע לאמה. סוג של מידה. עוד הסבר, זה שם של כלי. והקו הזה הולכים ברוב המפרשים ששליש זה שם של כלי. כמו שכתוב ותשקמו בדמעות שליש. מה הכוונה ותשקמו בדמעות שליש? כאילו כתוב כאן ותשקמו דמעות בשליש. שליש זה שם של כלי, הקדוש ברוך הוא כביכול משקה בכלי הזה שנקרא שליש, משקה בו את הדמעות. אז גם כאן הקדוש ברוך הוא מודד על ידי הכלי הזה שנקרא שליש, שהוא כלי של מידה. ושקל בפלס הרים. אומר רש"י, הכל לפי סוג הארץ. הר כבד שם אותו בארץ קשה. הר קל בארץ קלה. כי הרי אם תשים הר כבד בארץ רכה, אז ההר לאט לאט ישקע. הקדוש ברוך הוא חל, מדד את הדברים, שקל בפלס הרים כדי לראות כל הר היכן הוא מקומו ואיפה האזור ששם הוא יכול לעמוד בצורה הטובה ביותר. מי מדד בשעלו מים, הרד"ק מסביר, ראינו שני פירושים. הסבר אחד שהכוונה היא בצעדיו, כמו במשעול הכרמים. והסבר שני כמו שהסברנו שזה מלשון כלי, כמו בשעלי שעורים. לפי הרד"ק הכוונה אגרופו. מי מדד באגרופו מים. כביכול הקדוש ברוך הוא באגרוף שלו מדד את המים. זה מראה על גדולה ועוצמה אדירה. אומר אל תתעה לחשוב שזה באמת כי להשם אין גוף ואין לו דמות הגוף, על דרך משל. מי מדד בשעלו מים. אומר כביכול הקדוש ברוך הוא כשהניח את המים של העולם, קם בארץ, הוא כמו מדד אותם. כמו שאתה שם אותם בתוך כלי ורואה את המידה, יש שנתות על גבי הכלי לראות את המידה, וכשהקדוש ברוך הוא שם את המים כאן בימים, בנהרות, כביכול מדד כמה בדיוק צריך להיות, באיזו כמות. וכך גם כן את השמיים בזרת. כיוון שהשמיים הם שטוחים אז הם נמדדים במידת אורך, במידת זרת. זרת או קנה, קנה זה הכוונה סוג של מטר. וכל בשליש עפר הארץ, הכוונה כל זה מלשון מדידה, כמו וימוד בעומר וכלו בעומרה. זה הפירוש שרוב המפרשים מסבירים. כל בשליש הכוונה מדד עם הכלי שנקרא שליש את עפר הארץ.
המלבי"ם מסביר, עכשיו הוא מפרט את מה שהוא פתח בו בפסוק י'. הוא אומר הרי אלוקים בחזק יבוא. כמו שאמרנו, זאת תשובה לאומות שירצו לומר אין אפשרות להוציא את עם ישראל מן הגלות. או הספקנים מעם ישראל, שלא יהיו בטוחים שניתן יהיה להוציא את כלל ישראל מהגלות. איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא יגאל אותנו? אז בהתחלה הוא אמר הנה אלוקים בחזק יבוא. הרי הקדוש ברוך הוא בעל הכוח מבלי תכלית, אין עוד כוח ככוחו של הבורא יתברך. אלוקים בחזק יבוא. איך אתה רוצה להגיד שאין לו כוח למלא את הבטחתו? הרי כל העולם עם כל מה שיש בו, הכל מאיתו יתברך. הרי הקדוש ברוך הוא מדד את יסוד המים במידתו. ושמיים, אומר המלבי"ם, תשימו לב, הוא דיבר כאן על ארבע היסודות. שמיים זה יסוד האש. בזרת תיכן. את יסוד העפר שזה הארץ, כל בשליש עפר הארץ. ותשימו לב, המלבי"ם פה מסביר, מה זה כל בשליש עפר הארץ? בלי הרבה ידע באסטרונומיה, כל בן אדם מבין שהכדור שלנו שמסתובב במחזוריות קבועה, זה דבר שהוא לא טבעי. קח איזה שהוא דבר, תנסה לסובב אותו שיסתובב סביב עצמו. מה פתאום שיסתובב באותו כיוון? הרי יש מבחינה טבעית יש חוק שנקרא כוח האינרציה, שזה אומר, או הכוח הצנטריפוגלי, שזה אומר שדבר שהולך באיזה שהוא כוח מסוים, אפילו מסביב, גורם לכך שבשלב מסוים הוא ירצה לצאת מהעיגול שלו. כמו שתיקח עכשיו רוגטקה, תשים בתוכה אבן ותסובב, חבל, ותסובב עם האבן בקצה. כאשר אתה תעזוב היא לא תמשיך להסתובב, היא תעוף החוצה. איך הכדור שלנו ממשיך להסתובב במקום שלו, כן, עושה סיבוב מסביב למערכות השמש ואנחנו רואים שהוא לא בורח החוצה? התשובה לכך היא, יש לכדור כוח מגנטי. כל הכדורים שהקדוש ברוך הוא יצר בעולם, נגיד נעזוב את הגלקסיות האחרות, הגלקסיה שלנו, הם בנויים בכוח מגנטי. לכדור עצמו יש כוח מגנטי עצום. כשאני זורק דבר והוא נופל לארץ, זה נקרא כוח הגרביטציה, זה מתוך זה שהארץ היא כמו מגנט. ברגע שאתה שם, זורק משהו, הוא ישר נופל כמו מגנט שהוא נדבק. מזה זה הדבר נובע. מקום שיש שמה את הכוח הזה באופן פחות, לדוגמה בירח, אז המגנטיות שלו זה אחד חלקי שש משל כדור הארץ. זאת אומרת, הכוח להישאר של כדור הארץ או של כל הגלקסיות להסתובב במערכת שלהם, זה מתוך זה שהקדוש ברוך הוא מדד בצורה מדויקת ביותר את המגנטיות. כי תבינו, אם שני כדורים מתקרבים אחד לשני, הם משפיעים אחד על השני מבחינת המגנטיות. מתקרבים אחד לשני. מה עשה הקדוש ברוך הוא? דייק בדיוק מהי מידת המגנטיות של כל אחד מן הכדורים כדי שהם יסתובבו במסלול שאותו הוא קבע להם, מבלי שהם יצאו מחוץ לאותו מסלול. אם אחד מהם יתקרב אל כדור אחר, הוא יכול לגרום לזה או למכתש עצום בכדור השני, או להתפרקות שלו, או לכל אחד דבר שיכול לגרום למצב שבו הכדור יצא מן המסגרת שלו, מהפעולה הקבועה שלו. מי זה שכל בשליש עפר הארץ? מי זה שדייק ומדד את מידת המגנטיות של כדור הארץ, של העפר, כדי שיסתובב בדיוק בדרך הזאת ולא ישנה הכדור את מסלולו? והצורך לזה הוא על ידי שהקדוש ברוך הוא שוקל הרים בפלס, וגם שוקל את הגבעות הקטנות במאזניים. פלס זה למדידה גדולה, מאזניים למדידה קטנה. כדי להשוות את המשקל ואת הייחוס ביניהם, כדי שהכדור עצמו לא יהיה בו מקומות שיהיו כבדים יותר או כבדים פחות. וזה עצמו יכול לגרום לשינוי בסיבוב שלו. תיקח רכב ותעמיס אותו בצורה לא נכונה, הרכב יסחב לאותו כיוון ששמה שמת משקל. אותו דבר גם פה, אם כדור הארץ היה בעל משקל יתר באחד מן הצדדים, הוא כבר לא היה מסתובב בצורה שווה. אז היה צורך לשקול את ההרים בצורה כזאת שיהיו מחולקים על פני כדור הארץ כדי לשמור על שיווי משקל שיוכל להסתובב בצורה הראויה. את כל זה מי עשה אם לא השם יתברך? אז אתה מסופק בכוחו להוציא את עם ישראל מן הגלות?
מי תיכן את רוח השם. ואיש עצתו יודיענו. אומר המלבי"ם, פה הוא עובר אל היסוד הרביעי. כי הרי דיברנו על המים, דיברנו על הארץ, ודיברנו על האש שזה בעצם השמיים. עכשיו הוא עובר אל היסוד הרביעי שזה יסוד הרוח. אחרי שהקדוש ברוך הוא ייסד גם כן את היסוד הרביעי, מי תיכן את רוח השם, הרוח שהקדוש ברוך הוא מנשב כאן בארץ. אם הקדוש ברוך הוא יכל לתקן את כל זה, כל שכן שהכוח שלו יותר רב ממה שהוא עשה. כי הרי משהו שנוצר ממני הוא תמיד פחות ממני. הוא לא יותר ממני. אם אדם אינטליגנט יצר משהו אינטליגנט, אז האינטליגנט הזה לא יכול להיות יותר אינטליגנט ממה שהוא יצר, כי מה הוא ייתן בו? יותר ממה שיש בו? אז כשאתה נותן כוח ממך במשהו אחר, הוא בדרך כלל פחות ממך, הוא לא יכול להיות יותר ממך. ואם כן, גם כאן הוא אומר, הרי מי תיכן את רוח השם? אם אתה מתבונן, הקדוש ברוך הוא יצר את ארבע היסודות, ודאי שיש לו כוח יותר מארבע יסודות הללו שאותם הקדוש ברוך הוא ברא. מה תגיד? אולי חס ושלום חסר להשם חוכמה ועצה כדי לעשות כמו הבטחה שהוא הבטיח? על זה הוא ממשיך ואומר, ואיש עצתו יודיענו. ממי הקדוש ברוך הוא צריך לקחת עצה? מיהו איש עצתו שיודיענו לקודשא בריך הוא מה לעשות? ממי השם זקוק לקבל עצה?
מסביר הרד"ק, מי תיכן את רוח השם, אומר רש"י, מי תיכן את רוח הקודש שהיא רוח השם בפי הנביאים, אם לא השם יתברך? ואיש עצתו יודיענו, הקדוש ברוך הוא מודיע לאיש שהוא בעצם הנביא את עצתו. השם מגלה לאיש, לנביא, מה התוכניות שלו. ואיש עצתו יודיענו, מי שהוא איש עצתו של הקדוש ברוך הוא, הכוונה שהקדוש ברוך הוא רוצה להודיע לו, כמו אברהם המכסה אני מאברהם, השם מודיע לו את רוחו, מודיע לו את התוכניות שלו. עוד הסבר רש"י מסביר, לפי משמעו, שזה חוזר לתחילת המקרא. מי תיכן את רוח השם? ומי איש עצתו אשר יודיענו לקדוש ברוך הוא עצה? מי עשה את רוח השם? הרי השם בעצמו. ומי זה שיודיע לקדוש ברוך הוא, מי ייתן לקדוש ברוך הוא עצות? מסביר הרד"ק, השם עשה את כל זה, נפשו איוותה ויעש. אין אדם או מלאך או כוח רוחני שייעץ לקדוש ברוך הוא, שיודיע לו, שיאמר לו כך תעשה, כך אל תעשה. נוטה שמיים לבדו. הקדוש ברוך הוא בעצמו עשה את כל המעשים. וכביכול אומר מי תיכן את רוח השם ומי איש עצתו יודיענו? למי הקדוש ברוך הוא, וממי הקדוש ברוך הוא זקוק לקבל עצות כדי לדעת כיצד לעשות את הדברים? ואם הקדוש ברוך הוא כמו שאמרנו הוא בעל כוח של בלתי תכלית, אין תכלית לכוחו, אין גבול לכוחו, ממילא תבין שבמצב הזה הקדוש ברוך הוא כשהוא מבטיח לעשות דבר מה, הוא גם יקיים אותו. ואם הוא מבטיח להוציא את ישראל מגלותם, ודאי שיוכל להוציאם.
את מי נועץ ויבינהו. וילמדהו באורח משפט. וילמדהו דעת. ודרך תבונות יודיענו. המלבי"ם מסביר שההשגה של האדם נתלית מזולתו. הכוונה היא, כשאנחנו רוצים להשיג דבר מה, אני צריך לקבל את זה ממישהו אחר. מסביר המלבי"ם, יש בזה שני אופנים. יש אופן אחד מהקדוש ברוך הוא שחונן לאדם דעת. יש השגה שהיא נקראת השכל הישר. יש ביטוי שנקרא הקומון סנס. פירושו של דבר, אם אתה תרצה לשאול מי אמר שכך, אם תבקש הוכחה לזה, אני לא יכול לתת לך הוכחה, אבל השכל הישר ככה מורה. כמו לדוגמה שאני לא יכול להגיד שני הפכים באותה מילה, באותו משפט, וכולם יסכימו עם זה. אני לא יכול להגיד עכשיו לילה ויום. תחליט, או לילה או יום. עכשיו, כל אחד מבין שלא שייך לומר דבר כזה שהוא סותר את עצמו מיניה וביה. האדם הזה הוא חכם וטיפש. אני לא יכול להגיד דבר כזה, כיוון שזה דבר שסתירה פנימית בתוך הדברים עצמם. יש דברים שהם ההיגיון הישר, הם השכל הישר, אלה דברים שלא ניתנים להוכיח אותם, אבל השכל הישר מבין שאי אפשר לומר שני דברים סותרים אחד את השני. לדוגמה, אתה לא יכול להוכיח את זה באיזה שהוא מחקר עיוני, אבל זה היסוד לכל המחקרים. היסוד לכל המחקרים זה השכל הישר, ההיגיון, איך הדברים עובדים. הקדוש ברוך הוא נתן לאדם איזושהי בינה בסיסית שכל בן אדם מסכים ומקבל אותה. אם נרצה לדבר לדוגמה בענייני מוסר, אז אני חושב שאין שום חברה מוסרית שקובעת שלגיטימי לגנוב. יש חברות שבהן זה לגיטימי, אבל היא לא קובעת שמוסרית זה לגיטימי לגנוב. זאת אומרת, למה לא לגנוב? למה לא לגנוב? למה לא? יש פה דברים כאן בעולם, עולם החי בנוי בצורה הזאת שבא אחד ובא השני וחוטף לו. ולא רק גונב, גם אוכל את ה... גם את הזה עצמו אוכל. גם את הבעל חיים האחר עצמו אוכל. נו, אז למה לא לחיות כך? השכל הישר מורה על כך שחברה מתוקנת זאת חברה שבה לא גונבים. וכן הלאה על זה הדרך, אפשר לתת דוגמאות רבות. זה נקרא מושג של השכל הישר. אי אפשר לבוא להוכיח את השכל הישר באותות ומופתים במחקרים, אבל זו מציאות של אדם יש שכל ישר, יש לו את ההיגיון הברור שהוא הדבר הבסיסי ביותר שכל אדם שנברא עם שכל ישר נברא איתו. ואני חושב שכמעט כל בני האדם נבראו עם שכל ישר. אומר המלבי"ם, על זה אומר הפסוק את מי נועץ ויבינהו. ולאחר מכן וילמדהו באורח משפט, וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו. מסביר המלבי"ם, עכשיו נחלק את הפסוק לפי מה שהסביר המלבי"ם. אומר המלבי"ם, את מי נועץ וילמדהו דעת. הקדוש ברוך הוא את עם מי התייעץ וילמדהו דעת? הדעת זה ההבנה הבסיסית ביותר, השכל הישר של האדם. את מי נועץ וילמדהו דעת? נותן לכם אולי דוגמה על השכל הבסיסי ביותר של האדם. כמו שמספרים שבן המלך היה בור, עם הארץ גדול. והחליט המלך לשלוח אותו לכל מיני מלמדים שילמדו אותו. אז המלך שלח אותו, לימדו אותו במשך תקופה מאוד מאוד ארוכה, ואז התחיל להסביר לו, יש דברים עגולים, יש מרובעים, יש משולשים, יש ארוכים, התחיל להסביר לו מהא' ב'. טוב, אחרי שהוא גמר את כל הלימודים ועמד במבחנים במאה אחוזים, בא השר של המלך, שם טבעת ביד, סגר את ה... אומר לבן של המלך, נחש מה יש לי כאן. ההוא מנסה לחשוב, מנסה לחשוב, מנסה לחשוב. כמו שאמרנו, היה בור גמור. אבל למד הרבה, אבל בור נשאר עדיין בור. השכל הישר אין לו. אז הוא חושב, אומר לו אני לא... תן לי רמז. אומר לו זה משהו עגול. מנסה להיזכר מה הדבר העגול שהוא למד עוד רק לאחרונה. אה, המלמד לימד אותו שעגלה כדי לנסוע חייבת גלגל. בלי גלגל היא לא יכולה לנסוע. יש חיכוך, חייבת גלגל. גלגל של עגלה! כולם התחילו לצחוק על האווילות ועל הטיפשות. שכל ישר, גלגל של עגלה קצת קשה להיכנס לתוך כף יד של בן אדם, נכון? זאת אומרת, אתה יכול ללמוד הרבה, אבל אם אין שכל ישר, אתה יכול לעשות את השטויות הכי גדולות ולומר את הדברים הכי חסרי היגיון. צריך שכל ישר. זה הדבר הראשון. על זה הוא אומר את מי נועץ וילמדהו דעת. הדעת זה הדבר הבסיסי ביותר, הדעת הטבעית שנתונה באדם גם מבלי ללמוד כלום. יש לו שכל ישר, הוא חושב נכון. זה מה שאנחנו היום הרבה פעמים מגדירים על אדם, יש לו חוכמת חיים או יש... הוא לא למד באוניברסיטה, אבל יש לו שכל ישר, יש לו היגיון, אתה יכול להתייעץ איתו עם כל דבר. דבר נוסף, אומר המלבי"ם, יש בטבע שהאדם את הכוח לעשות דימוי, היקש לוגי. זאת אומרת, להסיק מסקנות על ידי שאני מדמה מילתא למילתא. אתה שואל אותי על דבר מסוים, על הדבר הזה אני אומר לך לא למדתי. אבל אם אני עושה חשבון, אז יש את הדבר ההוא, והדבר ההוא לכאורה דומה לדבר הזה כך, אז מכל שכן אני יכול להגיד לך אם שם זה כך, אז פה בוודאי זה כך. זה נקרא היקש לוגי. לדמות מילתא למילתא. אם אני אומר א' דומה לב' וב' דומה לג', אז ג' דומה לא'. אני אמרתי לך דבר כזה? אני לא אמרתי לך שג' דומה לא'. אני אמרתי לך שא' דומה לב' וב' דומה לג'. ועל כורחך, אם א' דומה לב' וב' דומה לג', אז ג' דומה לא'. זה נקרא היקש לוגי. ההיגיון שמלמד אותנו איך לדמות דבר לדבר. אומר המלבי"ם, הדבר הזה בא לידי ביטוי בפסוק, מה שהוא אומר את מי נועץ ודרך תבונות יודיענו. תבונה זה תמיד להבין דבר מתוך דבר. להבין דבר מתוך דבר זה דרך תבונות יודיענו. מי הודיע לקדוש ברוך הוא דרך תבונות? הכוונה דרך של הדימוי מילתא למילתא, היקש לוגי. דבר נוסף, אומר המלבי"ם, יש הידיעות של האדם בשלב מסוים לא יספיק לו ההיקש הלוגי, לא יספיק לו השכל הטבעי הפשוט, מה שאמרנו הקומון סנס, ההיגיון הפשוט. בשלב מסוים זה נגמר, כי אתה צריך ללמוד דברים חדשים. אתה צריך לדעת דברים שהם בחינת מדע, דברים שאתה צריך שמישהו אחר ילמד אותך אותם. מבלי שילמדו אותך, אתה לא תדע. ובפרט בתחומים שאתה לא יכול לעשות עליהם מחקרים כל היום כדי להשיג אותם, אחרי שכבר עבדו על זה כבר מאות ואלפי שנים. ישנם חוקי טבע שכבר קבועים וידועים מראש, אתה צריך שמישהו ילמד אותך. אם אתה תתחיל עכשיו מהתחלה ללמוד את חוק המשיכה ולעשות מבחנים, אתה תגמור את כל החיים שלך על זה. מה תמשיך הלאה? החוקר מתבסס על מה שאחרים חקרו עד היום, ועל זה הוא מוסיף נדבך. את זה הוא לומד באוניברסיטה, את זה הוא לומד בבית הספר. זה נקרא היסודות. היסודות שהם כבר הוכחו, הוכחו מבחינה מחקרית במאה המעלות המים רותחים. אתה לא צריך ללכת לבזבז חודשיים לקחת מים ולבדוק עם מד חום כמה... לכמה זה מגיע לרתיחה, כמה מגיע לקיפאון. הדברים האלה כבר נחקרו. אז זה אני צריך לקבל ממישהו אחר. זו חוכמה שאותה אני צריך לקבל מאדם אחר, שאדם אחר ילמד אותי את אותם דברים. ובפרט אם זה דברים בעסק התורה, אז יש דברים שאני רק יכול לקבל אותם מבן אדם אחר. כמה שאני אעמול בעצמי, לא אוכל להשיג אותם, אלא אם דברים שאותו אדם השיג אותם. כמו לדוגמה את האר"י ז"ל מאליהו הנביא. אז אני חייב לקבל את זה ממישהו אחר. אגב לכן זה גם כן נקרא קבלה, כי אלה לא דברים שאתה יכול לעמוד עליהם בהשערת הדעת. אתה חייב שמישהו יסביר לך, אתה חייב שמישהו ילמד אותך. וזה החלק שהוא אומר, וילמדהו וילמדהו, את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט. באורח משפט צריך שמישהו ילמד אותי כמשפט, ילמד אותי ויסביר לי את הדברים כדי שאדע אותם. אז אומנם יש לי שכל ישר כדי להבין דבר מתוך דבר, אבל זה לא מספיק. יש חלק שאני צריך שמישהו ילמד אותי. לעומת זאת אצל הקדוש ברוך הוא אומר, את מי נועץ ויבינהו? מי כביכול הבין לקדוש ברוך הוא דבר? או רק ילמד אותו באורח משפט? לא זה שהוא לא צריך לימוד מזולתו, אלא גם את השכל הטבעי הוא לא קיבל ממישהו אחר, אלא הקדוש ברוך הוא יש לו את השכל הטבעי הזה מעצמו. על זה הוא אומר וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו. וזהו, הסביר את מה שהוא אמר לפני כן, וזרועו מושלה לו. זרועו מושלה לו, הוא לא זקוק למישהו אחר שיסביר לו, למישהו אחר שיבאר לו, למישהו אחר שייעץ לו. וזרועו מושלה לו. הקדוש ברוך הוא בכוחו עושה את הדברים. אם אתם זוכרים הסברנו וזרועו מושלה לו, שלפעמים מישהו רוצה לעשות משהו, אבל היועצים מתנגדים. היועצים אומרים יש דרך אחרת, אולי לא כדאי כך. הקדוש ברוך הוא אין סיכוי שישנה דעתו בגלל, בגלל איזה שהוא יועץ. כי הקדוש ברוך הוא את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו. כל אחד מכללי החוכמה שהאדם זקוק להם מזולתו, הקדוש ברוך הוא לא זקוק להם מאף אחד. יש לו אותם מעצמו. ממילא אין סיכוי שהקדוש ברוך הוא ישנה דעתו בגלל איזושהי סיבה חיצונית לו. ואם הקדוש ברוך הוא הבטיח שהוא יעשה, אז הוא יעשה. הן מצד שכוחו הוא בלתי מוגבל כמו שראינו בפסוקים הקודמים, והן מצד שהוא לא זקוק לעצות אחרות כך שלא ייתכן שהעצה שלו תשתנה.
הן גויים כמר מדלי. וכשחק מאזניים נחשבו. הן איים כדק יטול. אחרי שהקדוש ברוך הוא ברא את ארבע היסודות כמו שאמרנו, ביכולת שלו שאינה מוגבלת. מבחינת הכוח, כמו שהסברנו, אין שום כוח שהוא מתקרב למשהו לכוחו של בורא עולם. אז הוא אומר, מה אתה חושב? איך הקדוש ברוך הוא יגאל אותנו? איך הוא יוציא אותנו מבין האומות? האם הם יסכימו בכלל לשחרר את עם ישראל? אתה חושב שמה, שהאומות הם איזה שהוא כוח לעומת השם יתברך? הוא אומר לך, הן גויים כמר מדלי. מר מדלי הכוונה טיפה הנוטפת מן הדלי, לעומת המציאות של כלל העולם. איך הם יכולים לעכב את הקדוש ברוך הוא מלהוציא את מחשבתו אל הפועל? והגויים אצל הקדוש ברוך הוא כשחק מאזניים. מה זה שחק מאזניים? על גבי המאזניים לפעמים יש איזה שהוא דבר, משהו שנשחק, שזה דק, אבק. שחק הנמצא על גבי המאזניים. כך הקדוש ברוך הוא, ככה האומות נחשבים ליד השם יתברך. אז איך אתה חושב שהם יוכלו לעכב את השם יתברך מלהוציא מחשבתו אל הפועל? מסביר המלבי"ם, יש פה שני דימויים, וצריך להבין למה הדימוי הוא כפול. מר מדלי וכשחק מאזניים. מה הוא התכוון לבטא בדימוי הכפול הזה? אומר המלבי"ם, מר מדלי הכוונה היא טיפה מהמים אשר בדלי. אם נשים לב, הטיפה היא מאותו סוג של המים אשר בדלי. היא רק ממועטת ביותר. לעומת זאת השחק מאזניים, זה האפרוריות שנמצאת על גבי המאזניים, זה אומנם נמצא על גבי המאזניים, אבל זה ממין אחר, זה לא מסוג המאזניים. הטיפה היא מאותו סוג של מה שנמצא בתוך הדלי, זה מר מדלי. אבל השחק זה לא מאותו סוג של המאזניים, זה לא ממין המתכת. אומר בא הנביא וממשיל כאן את זה לריבונו של עולם. הוא אומר, אם אתה עכשיו תעשה חשבון של כל החיים אשר נמצאים כאן על כדור הארץ, הגוי הוא בעצם חלק מהם, הוא חלק מהחיות שיש כאן בכדור הארץ. הוא לא מין נפרד, הוא חלק מכל החיים שיש כאן על כדור הארץ. אבל הוא טיפה מן ה... טיפה, כמר מדלי. הוא כטיפה מאותם מים רבים. לעומת כל מה שיש כאן בכדור הארץ, דומם, צומח, חי, מדבר, זה הכל אותו סוג. אבל כמה? זה מר מדלי. כמו שהטיפה לא נחשבת מאומה בערך הדלי, כך גם כן האומה הזאת, הגויים, בטלים בערך כל מה שנמצא על גבי הכדור. אבל על כל פנים הם חלק ממנו, זה כמו שהטיפה היא חלק ממי הדלי. אבל אם אתה תחשוב את כל מה שנמצא על פני כדור הארץ לעומת הכדור עצמו, וכל שכן לעומת הגלקסיות שנמצאים בכל העולם, זה כשחק מאזניים, זה כאפס לעומת כל העולמות כולם. תיקח את כל מה שיש כאן. כמה גלקסיות יש? אין קץ. ואם כן, כאשר אתה חושב את כל זה לעומת כל מה שיש בכל העולמות כולם, ונעזוב את העולמות הרוחניים, נדבר רק על הגשמיים, רק על הגלקסיות וכל מה שיש כאן בתוך המציאות הגשמית במרחקים של מיליוני שנות אור מאיתנו. אם תחשוב את כל מה שיש פה לעומת כל זה, הוא אומר הרי זה כעין וכאפס. ולא איזה כעין וכאפס, זה אפילו לא מאותו הסוג. זה כשחק לעומת המאזניים, זה אפס כנגדו. אז אם כן הגויים הם כמר מדלי לעומת מה שיש כאן, הם כטיפה לעומת הטיפה שהעוצמה והכמות שיש בתוך הדלי שזה המים הרבים. ואם אתה רוצה לדבר לעומת כלל הגלקסיות, זה אפילו לא מאותו סוג, אפילו לא מאותו המין, זה כמו שחק לעומת המאזניים שזה נחשב כדבר המועט ביותר, אין לו ערך זה לעומת זה. אז איך אתה סובר שהגויים יוכלו למנוע מהקדוש ברוך הוא כביכול להוציא את ישראל מתוכם? הם לא מאומה. הן איים כדק יטול. הוא אומר לך, אם הגויים הגדולים הם נחשבים כמו טיפה מן הדלי, אז איים שהם קטנים, הם כדק יטול, כמו אבק פורח, שום דבר, לא נחשבים למאומה. ייטול אותם, יפריח אותם כמו דק, כמו אבק. ואם כן, מי יוכל למנוע מאת השם יתברך לגאול את עם ישראל?
ולבנון אין די בער. וחייתו אין די עולה. אומר המלבי"ם, מה תגיד? אולי הקדוש ברוך הוא לא יגאל אותנו כי אנחנו לא מקריבים לו קורבנות? אולי בגלל זה השם לא יגאל אותנו? אומר לך, מה אתה חושב שהקדוש ברוך הוא צריך את הקורבנות שלך? הרי לבנון אין די בער. כל עצי הלבנון לא יספיקו כדי להבעיר אש על המזבח. וחייתו, כל החיות שבלבנון, אין די עולה. לא יספיקו כדי להקריב אותם לעולה. אז מה אתה חושב שהקדוש ברוך הוא צריך את הקורבנות שלך? הקדוש ברוך הוא לא צריך את הקורבנות שלך. הקורבנות זה בשבילך, לא בשבילו. אז אם כן, אל תחשוב שהקדוש ברוך הוא לא יגאל אותנו בגלל שאנחנו לא מקריבים לו קורבנות.
אין די בכל עצי הלבנון כביכול בשביל לשנות דעת השם. וגם אם תרצה להביא את כל חיות הלבנון כדי להקריב לפניו כעולות, וחייתו אין די עולה. אין די בכל החיות אשר ביער הלבנון כדי להקריב להשם עולות כדי שהשם יתרצה להם לגויים וישנה את רצונו, ישנה את החלטתו לגאול את עם ישראל. וזה כמו שכתוב לא אקח מביתך פר כי לי כל חיתו יער, הירצה השם באלפי אילים. הקדוש ברוך הוא לא ניתן יהיה לפתות אותו בעולות וזבחים כדי שישנה את רצונו. וזה גם כן מקביל למה שהוא אמר קודם הנה שכרו איתו. השם שכרו איתו, אז איזה שכר תבטיח לו? מה תיתן לו כדי שישנה רצונו מאיתנו על מנת לחפוץ בגויים?
ואם תגיד לי שהשם יתרצה לגויים ויחפוץ בהם כי ימצאו חן בעיניו, על זה הוא אומר כל הגויים כאין נגדו, מאפס ותוהו נחשבו לו. כל הגויים כאין נגדו אומר רש"י כאין הן בעיניו ואין חשובין לפניו. הרד"ק אומר פחות מאפס, על דרך המה מהבל יחדו, כולם כאפס אצל השם יתברך. אומר המלבי"ם אין כל גויים כאין נגדו. אומר המלבי"ם תשים לב, כתוב פה כאין נגדו ומאפס ותוהו נחשבו לו. אז זה אין או אפס ותוהו? אומר המלבי"ם צריך לדעת יש ערך מוחלטי ויש ערך יחסי. גם היום המושג הזה מוכר לנו. ערך מוחלטי הכוונה עצם הדבר, שווה או לא שווה, יש לו ערך או אין לו ערך. ויש ערך יחסי, יכול להיות שהדבר הזה הוא שווה מאוד, הוא יקר מאוד, אבל כאשר אני בא למדוד אותו ביחס למשהו אחר, אז אומרים לי ביחס למשהו אחר הוא כלום, הוא אפס, הוא ממש לא שום דבר. כמו שאני בא לומר לדוגמה, אם אני אגיד לדוגמה מיליון קילומטר, זה הרבה או מעט? אז אומרים לי ככה, מצד עצמו מיליון קילומטר זה הרבה. זה בערך המוחלטי. אבל אם תרצה לבדוק בערך היחסי, אז אני אומר לך מיליון קילומטר לעומת אלפי שנות אור, זה אפס, זה כלום, זה לא מתחיל אפילו. זה מה שהוא אומר, זה נקרא ערך יחסי, שאני בא למדוד את זה ביחס לדבר אחר. מטר, זה הרבה או קצת? תלוי, אתה מודד בערך יחסי, השאלה ביחס למה. ביחס למילימטר זה הרבה, ביחס לקילומטר זה מעט.