פרק לט - שליחי מלך בבל

ספר ישעיהו פרק ל"ט. אני ברשותכם ארצה קודם כל לקרוא את הפרק כולו, לעמוד על כמה תהיות שיש לנו כאן בפרק, זה פרק קצר, ואז להתחיל לבאר את הכל על פי המלבי"ם. "בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו וישמע כי חלה ויחזק. וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה, את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב ואת כל בית כליו ואת כל אשר נמצא באוצרותיו, לא היה דבר אשר לא הראם חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו. ויבוא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיהו ויאמר אליו, מה אמרו האנשים האלה ומאין יבואו אליך? ויאמר חזקיהו, מארץ רחוקה באו אלי מבבל. ויאמר מה ראו בביתך? ויאמר חזקיהו, את כל אשר בביתי ראו, לא היה דבר אשר לא הראיתים באוצרותי. ויאמר ישעיהו אל חזקיהו, שמע דבר השם צבאות. הנה ימים באים ונישא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבל, לא יוותר דבר אמר השם. ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל. ויאמר חזקיהו אל ישעיהו, טוב דבר השם אשר דיברת. ויאמר כי יהיה שלום ואמת בימי."

טוב, עד כאן הכתובים כמות שהם וקודם כל נרצה לעיין. דבר ראשון, לכאורה מה רוצה ממנו הנביא ישעיהו על זה שהוא התפאר בעושרו? מה, שלמה לא התפאר בעושרו? לפני עמים רבים לא הראה להם את גדולתו, את מלכותו? לא באו לכאן כל מיני ממלכות כדי לחודי חידות לשלמה, כדי לעמוד על גדולתו? מה בעצם רוצים ממנו? הוא הראה את בתי אוצרותיו, אסור למלך להראות את בתי אוצרותיו? דבר נוסף, כתוב בדברי הימים חזקיהו גבה ליבו ויהי קצף על יהודה וירושלים. שואל המלבי"ם, איזה גבהות הלב? הרי הוא לתומו הלך והראה את אוצרותיו, על איזה גבהות הלב מדברים כאן? ובייחוד אומר המלבי"ם, כתוב שהשם עזב אותו ביד מליצי שרי בבל לנסותו לדעת את כל בלבבו. איזה ניסיון ואיזה כל בלבבו ומה נחשף פה כל כך? מה נורא כל כך? ועוד קושי, מי יענש? הבנים שלו. מה חטאו בניו? אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה? ובפרט שחז"ל כביכול אומרים, הנה בואו תראה מה כתוב כאן, יבוא מלך בבל, יישא את כל אשר בביתך אשר אצרו אבותיך עד היום הזה, ויקח את הבנים שלך שיהיו שרים בארמונותיו, יגלה אותם. מה, ירושלים לא, אין לה חטאים? לא עשינו שום דבר? רק חזקיהו, זה מה שהיה עם חזקיהו, בגלל זה יש גלות? הרי אנחנו יודעים חטא חטאה ירושלים, הרי היה שמה עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ופה כביכול את הכל הדביקו לחזקיהו. חזקיהו, אתה הראית להם את האוצרות, זהו, תדע לך נגזרה גזרה. מה, זהו? אני, אני פה כל הסיפור? ירושלים לא עשתה שום דבר?

ובפרט שלאחר מכן חזקיהו אומר טוב הדבר אשר דיברת, כביכול אומרים לך כזאת קללה, מה זה, מה כל כך טוב בזה? מה, מה כל כך נהדר? מה, כאילו חזקיהו מבסוט? מה העיקר יהיה שלום ואמת בימי? העיקר אני יהיה שלום וימי, אני רגוע, הילדים שלי תעשה איתם מה שאתה רוצה. אפשר להבין דבר כזה? ככה בן אדם מדבר ביחס לבנים שלו? ובפרט שהילדים שלך יסבלו בגללך. כל בן אדם זה היה נותן לו איזה שהם נקיפות מצפון. והוא אומר, מה אכפת לי, העיקר בימי יהיה טוב, כל השאר לא מעניין אותי. ככה לכאורה זה משתמע. אני רק אומר את זה כתהיות שלא תישארו עם זה, אנחנו עוד מעט נראה את ההסבר של המלבי"ם, אבל לכאורה זה משתמע מאוד לא טוב. טוב יהיה בימי, זה מספיק לי, העיקר שלי לא יהיה שום דבר רע.

בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו וישמע כי חלה ויחזק. רש"י קודם כל מסביר מה גרם לו למרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל לשלוח ספרים ומנחה אל חזקיהו. אומרים חז"ל, למוד היה אותו מרודך להיות אוכל בשלוש שעות וחוזר לישון עד תשע שעות. אם נרצה היום במושגים שלנו, היה רגיל לאכול ב-8:00-9:00 בבוקר, חוזר לישון עד 3:00-4:00 אחרי צהריים, והייתה לו ממלכה של אחרי צהריים, לא של יום. בבוקר היה ישן. כיוון שחזר גלגל חמה לחזקיהו, כשעמד משנתו בשעה תשיעית, שזה אומר 3:00-4:00 אחרי צהריים, מוצא שהוא שחרית. מה זה צריך להיות? מה הוא בעצם קולט? אדוני, אתה ישנת 24 שעות. כי הרי אם חזרתי לישון בשעה 8:00-9:00 בבוקר ואני מתעורר שוב פעם ב-8:00-9:00 בבוקר ואני יודע שישנתי כמה שעות טובות, זה אומר שאני בעצם עשיתי ויגלה מה שנקרא, הקפתי 24 שעות, ישנתי. על דבר כזה ביקש להרוג את כל עבדיו. אמר הנחתם אותי ישן יומם ולילה עד הבוקר? מה, לא הערתם אותי? אמרו לו גלגל חמה הוא שחזר. לא, מצטערים אדוני המלך, תדע לך השמש חזרה אחורה. אני רק על הטיעון הזה הייתי הורג אותם. אבל תראו, הוא מקבל את זה כדבר טבעי. אה, גלגל חמה חזר? מי החזיר אותו? זאת אומרת הוא מקבל את זה, טבעי, יכול להיות, חזר, חזר, חזר. רק תגידו לי מי החזיר אותו. באמת מוזרה השאלה, אבל הוא מקבל את זה. כנראה שהוא ראה שכולם אומרים את זה, זה לא איזה קנוניה שעשו עליו או מישהו שמנסה לרמות אותו. ואז אמרו לו אלוהו של חזקיהו. כנראה שתוך פרק זמן קצר מאוד הדבר התחיל להיות נפוץ בעולם, אמרו לו זה אלוהיו של חזקיהו, שזה החרטומים שידעו דברים קצת יותר נסתרים, אמרו לו אלוהו של חזקיהו. ואז אמר, אם יש לו כזה אלוה, אני רוצה לדבר איתו, לפגוש אותו, לשלוח לו מנחה.

אומר המלבי"ם, בואו עכשיו המלבי"ם יסביר לנו את כל מה שעומד כאן מאחורי הפסוקים שקראנו, שלכאורה הם פסוקים תמימים, בן אדם מתעניין, רואה איזה דבר נפלא, רוצה לשלוח מנחה, אבל המלבי"ם מסביר לנו את כל מה שקורה כאן מתחת לפני השטח. אומר המלבי"ם, הנס הזה היה נס עצום, נס גדול, נס מפורסם בכל הארץ יצא קוום. כל העולם רואים שהשמש חוזרת 10 מעלות אחורנית, מאחרי צהריים נהיה בוקר, זה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו. הם שולחים כדי לתור, לרגל, לנסות להבין על מה ובשל מי נעשה הנס הזה. כי באמת, אומר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא נס כזה לא עושה בשביל חזקיהו ובשביל שידע שהוא יתרפא. על זה כבר שאלנו אז, מה, חזקיה, מה אתה רוצה, שאתה תתרפא? עוד שלושה ימים אתה תדע. בשביל זה צריך להחזיר את השמש אחורנית כפי שלכאורה משתמע מפשט הכתובים? מפשט הכתובים משתמע שהוא שאל מה אות יהיה לי שארפא, ישעיהו אומר לו השמש תחזור 10 מעלות. צריך דבר כל כך עצום בשביל מה? בן אדם צריך לקנות בית חולים כי הוא זקוק לאופטלגין? זה הגיוני? תלך תקנה כדור אופטלגין, שני שקלים תקנה כדור, מה בשביל זה הולך לקנות את כל הבית חולים? בן אדם פה, הקדוש ברוך הוא עושה לו נס, מחזיר את השמש אחורנית בשביל מה? בשביל להגיד לחזקיהו תאמין, אתה תתרפא. שלושה ימים הוא יתרפא, הוא ידע, הוא יאמין בעוד שלושה ימים. מה הפשט בזה? אומר המלבי"ם, ודאי כל מי שעיניים לו מבין שהנס הזה לא נעשה בשביל הסיבה הזאת, אלא הנס הזה נעשה כדי להודיע למישהו מרחוק שיש אלוה גדול בשמיים. ולמי בעצם? ובאו העובדים מארץ אשור והנידחים בארץ מצרים. הקדוש ברוך הוא הרי הגלה, עשרת השבטים כבר גלו, והקדוש ברוך הוא רוצה לעורר אותם ולומר להם תדעו לכם שיש אלוה גדול בשמיים שעדיין חושב עליכם. ואיך הם ידעו? במה יהיה להם התעוררות כדי לחזור וכדי לא לנתק את הפתיל הקטן שעוד מחבר אותם אל היהדות? כאשר הם רואים את אלוהי ישראל עושה כאלה ניסים, כאלה מופתים, שמש חוזרת אחורנית, כל העולם כולו מדבר על זה, בכל מהדורת חדשות פותחים את זה, ואז הם שומעים אלוהי ישראל, הקדוש ברוך הוא עשה נס. ואז הם מבינים, עדיין יש אלוה בשמיים, עדיין יש לנו סיבות להיות קשורים עם האין סוף ברוך הוא. ובאמת חז"ל אומרים שבעקבות זה חזרו חלק מעשרת השבטים, חזרו בחזרה לארץ. דהיינו, הייתה איזושהי התעוררות. מקצתם שבו לארצם תחת צל חזקיהו, ואין עומד לנגדם, כי נפלה אימתם על כל יושבי הארץ, אומר המלבי"ם, כמו שהתנבא על זה למעלה בפרק י"ח בפסוקים כ"ד וי"ג וי"ז ובכמה מקומות. אומר המלבי"ם, אם הם היו זוכים, אז עכשיו זה הייתה הזדמנות שבעקבותיה היה הקיבוץ הכללי והיה מגיע המשיח והייתה מגיעה הגאולה. אם היו לוקחים את הנס הזה כראוי, אם היו משתמשים בנס הזה כמנוף לקרבת השם. וזה מה שחז"ל אומרים, רצה הקדוש ברוך הוא לעשות לחזקיהו משיח. הקדוש ברוך הוא היה לו תוכנית שכעת תבוא הגאולה. רצה הקדוש ברוך הוא לעשות לחזקיהו משיח, אבל מהעניין הזה במקום שיצא תועלת גדולה, יצא קלקול גדול.

ואדרבה, מי מגיע לפה? מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל. ולמה באמת הוא מגיע? מפשט הכתובים נראה לך התפעלות, איזה נס, מי זה, מי זה האלוה הזה? לצורך מי נעשה כזה נס? לא. אומר הרי אנחנו רואים לכל אורך התנ"ך, למלך בבל ולמלך אשור הייתה קרבה מאוד גדולה ופעמים הם נקראו אפילו ממלכה אחת. אשור, כשדים, בבל, לפעמים נקראים כולם כממלכה אחת. היה להם קשר מאוד גדול. ועכשיו כולנו זוכרים מה קרה עם סנחריב. מה קרה לסנחריב? הרי סנחריב מת וכל חיילותיו, 180 אלף ראשי גייסות. לבבל זה מאוד כואב, זה חלק מהם, זה הממלכה שלהם, הם יחד. ומאז הם חושבים מחשבות איך אנחנו חוזרים ונפרעים מעם ישראל, איך אנחנו מחזירים את כל המיליונים, כמו שאמרנו, כי הרי הוא הגיע לפה סנחריב מלך אשור, הגיע לפה עם כל הכסף והזהב שהוא לקח כנגד תרהקה מלך כוש, ואת כל זה אנחנו קיבלנו, והם איבדו פה את כל הצבא שלהם, צבא של מיליונים. הם חושבים לעצמם איך אנחנו נוקמים בעם ישראל, איך אנחנו נפרעים מהם על מה שהם עשו לנו. והנה תראה, הם לא המתינו הרבה זמן, בזמנו של מנשה כתוב, באו עליו שרי הצבא אשר למלך אשור ויאסרו בנחושתיים ויביאוהו בבלה, הכניסו אותו לתוך סיר, כמו שכולנו מכירים את הסיפור שהתחיל לצעוק להשם. אומר ואם כן תבין שמאוד מאוד עניין אותם לדעת מה הכוח של עם ישראל. עכשיו תראה איזה חכמים הם היו. הם באו כמתעניינים. מה זה? מה, מה הכוח הזה? מאיפה? על מה הנס? למה הם רוצים לדעת? כי יש להם תוכניות לבוא לכבוש את עם ישראל. והם בעצם רוצים לדעת, יש פה נשק סודי, אנחנו חייבים לדעת איך מתמודדים איתו. חייבים לדעת איך את הנשק הזה מנטרלים. הודיעני במה כוחך ובמה תיאסר לענותך. מי אמרה את זה? דלילה לשמשון. זה בדיוק המגמה שלהם. במה כוחך ובמה תיאסר לענותך. רוצים לדעת מאיפה הכוח הזה, ואם הכוח הזה הוא בר כיבוש, האם הכוח הזה זה כוח שאפשר להתגבר עליו.

אבל חזקיהו לא קלט את הדברים. חזקיהו לא הבין שהם באו כמרגלים, הוא חשב שהם באו כמעריצים. הוא חשב שהם באו כמתפעלים. את זה חזקיהו לא הבין. וכאשר הם מגיעים והם שואלים אותו באיזה זכות היה המופת הגדול הזה, במקום שחזקיהו יגיד להם הקדוש ברוך הוא זוכר את עשרת השבטים, הקדוש ברוך הוא רוצה לעורר אותם, הקדוש ברוך הוא רוצה לקבץ את נדחיו, מה הוא אומר להם? אני. אני. אתם יודעים כמה אני חשוב אצל הקדוש ברוך הוא? אתם יודעים איזה זכויות יש לי אצל השם יתברך? אתם יודעים כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותי? את השמש, 10 מעלות אחורנית, הוא הזיז בשבילי. אות כדי שאתרפא מחוליי. וזה היה חטא גדול לחזקיהו, אומר המלבי"ם. החטא הזה מוגדר בדברי הימים כי גבה ליבו ויהי עליו קצף ועל יהודה ועל ירושלים. זה באמת חטא גדול. הקדוש ברוך הוא עושה מופת כזה עצום ואתה חזקיהו מנכס אותו לעצמך בשביל מה? רק כדי להגיד שאתה תתרפא מחולייך? הרי אם היית מוסר את הדברים כהווייתם, אשור היו שולחים את הנידחים באשור, מצרים היו שולחים את העובדים בארץ מצרים, היו שולחים אותם בחזרה, היו רואים שיש אלוה בשמיים. אבל אתה מה עשית? אתה הרגעת אותם. אמרת להם לא לא לא לא לא, אל תדאגו, זה רק קשור בכלל, זה אני, אני, הקדוש ברוך הוא רק רצה להראות לי שאני אתרפא. עכשיו מה הוא עשה בזה? אומר המלבי"ם, היה חטאו בשתיים. הכוונה היה פה חטא כפול. דבר ראשון, היה כאן עניין של גאווה, שהקדוש ברוך הוא עשה נס ומופת כזה עצום במיוחד בשבילי. וזה מה שכתוב בדברי הימים, מפני עוזבו את האלוהים לנסותו לדעת כל בלבבו. זאת אומרת, המלבי"ם יש לו קושיה, למה הקדוש ברוך הוא לא אומר לו במפורש, אני אעשה עכשיו נס כדי לעורר את עשרת השבטים? למה הוא לא אמר לו את זה מפורש? אומר, זה מה שאומר בדברי הימים, עזבו האלוהים לנסותו לדעת כל בלבבו. השם רוצה את זה, את הנקודה הזאת לבדוק. לדעת כל בלבבו, מה עובר בליבו של חזקיהו. זה לא כפשוטו, כי הרי הקדוש ברוך הוא יודע מה בליבו של אדם, אבל אי אפשר להעניש בן אדם על מה שבליבו. הקדוש ברוך הוא רצה לראות האם זה יצא מן הכוח אל הפועל. עכשיו תבינו, היה פה חטא נוסף. החטא הנוסף שהוא הלך לומר את זה לשרי בבל. ואומר המלבי"ם, זה לא רק חטא, זה גם כסילות. כי הרי כאשר אתה אומר דבר כזה להם, מה גרמת? אה, חזקיהו, כבר נבהלנו, חשבנו שהשם עושה כאלה מופתים לעם ישראל, חשבנו, זה לך, באופן אישי. מסקנה, תן לחזקיהו לסיים את הסיפור שלו, כשהוא ימות, נטפל בבן שלו. חזקיהו זה אדם צדיק כנראה מיוחד, לפי מה שהוא מספר לנו עכשיו, שהקדוש ברוך הוא עושה לו מיוחד ניסים. לא היו דברים כאלה מעולם, כשחזקיהו ילך גם זה לא יהיו דברים כאלה עוד לעולם. ואז אנחנו נוכל לו. מה הוא בעצם עשה? הוא עודד אותם. הוא אמר להם תדעו לכם זה נס פרטי לי, אין לכם מה לדאוג, זה לא לעם ישראל. אז ממילא אחרי שאני הולך, תוכלו לעשות מה שאתם רוצים. הוא לא אמר את זה מפורש, אבל בעצם זה שהוא ניכס לעצמו את הנס, הוא כביכול נתן להם אור ירוק לבוא לאחר מכן. וזה מה שאומר המלבי"ם, וזה מה שגרם להם לחזק את ליבם לבוא בזמן מנשה. כל זמן חזקיהו באמת היה שקט, תשמע, עם אחד כזה לא מסתבכים. הוא מסוגל לקחת את השמש אחורה, לך תדע מה עוד הוא מסוגל. אבל כשהוא ילך, עם הבן שלו אנחנו כבר נסגור את החשבון. ולכן אז באמת הם באים בחושבם כי סר צילם במות מלכם. זהו, המלך שלהם הוא היה הבעייתי פה, הוא הלך, נגמר. לכן אומרים חז"ל שהקדוש ברוך הוא רצה לעשות את חזקיהו משיח, רק שלא אמר שירה. מה המשמעות של הדברים? הקדוש ברוך הוא עשה נס עצום, היית מודה להשם יתברך על הנס שהוא עשה, במקום להודות להשם על הנס שהוא עשה שהוא החזיר את השמש כדי לקבץ נדחיו, במקום זה הלכת וניכסת את הנס לעצמך. בזה לא היה על ידי כך אותו קיבוץ כללי, לא היה איסוף הנידחים, לא היה גאולת ישראל, ומה זה גם כן סר פחדם של ישראל ממלכי אשור ובאו עליהם כמו שאמרנו.

וישמח עליהם חזקיהו ויראם את בית נכתה, את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת השמן הטוב ואת כל בית כליו ואת כל אשר נמצא באוצרותיו, לא היה דבר אשר לא הראם חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו. ומראם את בית נכתה. בית נכתה, רש"י מביא, זה בית גנזיו של הבשמים. היה להם מקום מיוחד שבהם הם היו גונזים את כל הבשמים שלהם, כמו שכתוב נכאת וצרי ולוט. ואת השמן הטוב, יש אומרים, אומר רש"י, זה שמן המשחה, שהיו מושחים בו את המלכים או את הכהנים. יש אומרים זה שמן האפרסמון. שמן האפרסמון היה מצוי בארץ ישראל, זה נקרא פנג. הוא נקרא שמן האפרסמון, כך מביא בספר יוסיפון, שזה השמן האפרסמון שגדל ביריחו, ולכן יריחו נקראת יריחו על שם הריח, שהיה מיוחד ביותר. ולא לערבב בין האפרסמון שיש לנו היום של בן יהודה לשמן האפרסמון, אין שום קשר ביניהם. שמן האפרסמון זה היה שמן מיוחד ביותר, יקר ביותר, שהיה מדיף ריחו למרחוק. מתי עשו בו שימוש, מישהו יודע? לדבר עבירה? להדליק את הכלה. או, הרבה לפני. אתה צודק, חמות הדליקה את הכלה שלה עם שמן האפרסמון כי הוא בוער בקלות, נכון, אבל הרבה לפני. כתוב שאנשי סדום, כאשר הם היו רוצים לגלות את המחבוא איפה אנשים מחביאים את הכסף, היה מפקיד אצלו כסף, והיה שם עם זה גם צלוחית אפרסמון. ההוא היה הולך שם את זה בכספת שלו, באיזה מקום מחבוא איפה שמחביא את הדברים שלו, ההוא היה מגיע כמו איזה כלבלב בלילה, מרחרח, מחפש איפה הריח של האפרסמון, הולך לפי הריח, מגיע לשם, לוקח את הכסף שלו וגם את הכסף של בעל הבית והולך. זה היה השיטות שלהם. שמן האפרסמון היה לו שמן, היה לו ריח מיוחד ביותר. ולא היה דבר אשר לא הראם, אומרים חז"ל, אפילו ספר תורה ולוחות הברית, את הכל הראה להם. הגמרא בסנהדרין ק"ד אומרת, מאי בית נכתה? רב אמר, אשתו השקתה עליהם. הכוונה אשתו, אתה היית צריך לשמור בצנעה, הביא את אשתו שהיא זאת שתשקה אותם. תביא משרתים, תביא שמשים. לא, כביכול רוצה לכבד אותם, אבל איפה כבודך? שמואל אמר, בית גנזיו הראה להם. רבי יוחנן אמר, זין אוכל זין. הכוונה ברזל השולט בברזל. ברזל חזק ביותר שאיתו אתה מנסר כל ברזל אחר, כן, מה שנקרא היום מחוסם. כנראה היה לו אז בזמנו ברזל מיוחד ביותר שמסוגל לשלוט בכל ברזל אחר, מסוגל לעקם ולשבור ולחתוך כל ברזל אחר.

מלבי"ם. אומר המלבי"ם, וישמח עליהם. בא להודיע לך שהוא לא שמח בהם בעצמם. כי הוא הרגיש שהם לא באו ככורתי ברית, כאוהבים, ככאלה שבאים כמעריצים, אלא באו יותר ככאלה שרוצים לנסות להבין ממה ומאיפה נובע כוחו. אבל על כל פנים הוא שמח בסיבתם. למה בסיבתם? שיש לו מקום עכשיו להתפאר בפניהם. יש לו מקום לבוא ולומר להם כמה הוא גדול, כמה יש לו כבוד, כמה יש לו עושר, איזה אוצרות אדירים יש לו. וזה הזדמנות, הנה יש לפני מי להתפאר, בואו תראו, מראה להם הכל, לא היה דבר אשר לא הראם חזקיהו בביתו. יש לי כבר הזדמנות, זה הכוונה וישמח עליהם, בהזדמנות שנקראתה בפניו להראות ולהתפאר בעושרו. מה הוא בעצם רוצה להראות להם? אל תחשבו רק שאני רצוי בעיני השם, תדעו לכם שאני גם כן מוצלח בכל ענייני, בעושר, בכבוד, בסגולת מלכים, בהצלחה בלתי רגילה. ופה אומר המלבי"ם, היה כאן חטא כפול. א', הוא חטא, בלשון המלבי"ם זה נקרא נגד חוכמת ההנהגה. הכוונה, אתה עשית פה דבר שעל פי ההיגיון הוא כסילות. ומדוע? כיוון שאתה כבר קלטת שהם באו כמרגלים, מה אתה מראה להם את האוצרות שלך? כשאתה מראה למלך שבא לרגל את האוצרות שלך, מה עשית פה? נתת לו תיאבון, גירית אותו. תשמע, יש פה מיליונים, יש פה מיליארדים. אומר המלבי"ם, דרך המלכים היה להסתיר אוצרותיהם. ומדוע? כדי לא לעודד מלכים אחרים לבוא לכבוש אותם. ואתה מה עשית? אתה הראית להם את הכל. אז זה חטא אחד, חטא של כסילות. חטא שני, אומר המלבי"ם, זה חטא נגד השם. הרי הקדוש ברוך הוא אמר לא ירבה לו כסף וזהב מאוד. מדוע? לבלתי רום לבבו מאחיו. נו, זה לא מה שעשית כאן? אתה, השם ירבה לך כסף וזהב ואתה מתפאר בו, משתבח כנגדו, משתבח כנגדם, אומר להם תראו איזה עושר יש לי. הרי מהסיבה הזאת כתוב שלא ירבה לו כסף וזהב, אז חטאת נגד הציווי האלוקי שלא ירבה לו כסף וזהב ועוד נכשלת בעקבות זה שהנה רם לבבך ואתה את כל ההצלחות מנכס לעצמך.

ויבוא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיהו ויאמר אליו, מה אמרו האנשים האלה ומאין יבואו אליך? ויאמר חזקיהו, מארץ רחוקה באו אלי מבבל. לפני שנראה מה המלבי"ם מסביר, קודם כל רש"י מביא דברי חז"ל, זהו אחד משלושה אנשים שבדקן המקום, יש ביטוי קשה בחז"ל, ומצאן עביט של מי רגליים. ביטוי קשה, דהיינו כביכול הקיש בהם לראות האם זה כלי חזק, ומצא שהכלי הזה היה כלי גרוע. ומי הם? קין וחזקיהו ובלעם. חזקיהו היה צריך להשיב לו, מה אתה שואל אותי מי ומה, אתה שואל? אתה נביא, אתה צריך לדעת. ובמקום לענות כך, התחיל מתגאה ואומר מארץ רחוקה באו אלי. לפיכך נענש. וכן בלעם, שואל אותו הקדוש ברוך הוא מי האנשים האלה עמך? היה צריך להגיד לו ריבונו של עולם, היש משהו נסתר ממך? אבל לא, מה אמר לו? בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי, אני חשוב, ריבונו של עולם. אתה רואה איזה חשוב אני? אנשים שולחים אלי שליחים. קין, שואל אותו הקדוש ברוך הוא אי הבל אחיך? היה צריך להגיד ריבונו של עולם, הרי כל הנסתרות גלויות לך. ועם כל זה מה אמר לו? מאיפה אני יודע, השומר אחי אנוכי? מה, אני נראה לך רוסי? מה אני שומר? מה, מה אתה שואל אותי שאלות? זה תשובה שעונים לבורא עולם? היית צריך להגיד ריבונו של עולם, אתה יודע יותר טוב.

בואו נראה מה המלבי"ם אומר. אומר המלבי"ם, מי ששם לב, מדקדק בשאלה ששואל הנביא, שם לב שיש פה בעצם שתי שאלות. מה אמרו האנשים האלה ומאין יבואו אליך? רק מה שלא מובן פה זה הסדר של השאלה. הרי דבר ראשון אני שואל מאיפה באו אליך האנשים, ואחרי זה אני יורד לפרטים, עכשיו תגיד לי מה הם אמרו לך. אני לא מתחיל במה הם אמרו לך ואחרי זה מאיפה הם באו אליך. זה דבר שהוא מנוגד להיגיון. דבר נוסף, הוא עונה לו שהם באו אליו מארץ רחוקה. התשובה היא, ויאמר חזקיהו מארץ רחוקה באו אלי מבבל. תסלחו לי, אבל זה פגיעה באינטליגנציה של ישעיהו. כי הרי אם אני אתה שואל אותי מאיפה הם באו, אני אומר לך מבבל. ישעיהו כבר יודע הבבל זה רחוק או קרוב. מה צריך להגיד לו מארץ רחוקה מבבל? אם היית אומר לי מקום שאתה לא מזכיר את שמו, אתה אומר לי מארץ רחוקה, בסדר, הבנתי. אבל ברגע שאתה כבר אומר לי את המקום, אתה צריך להגיד לי רחוק או קרוב? שואל אותך מאיפה, אומר לך מאמריקה, מרחוק. אמריקה אני יודע אם זה רחוק או קרוב. מה זה מארץ רחוקה באו אלי מבבל? מה ההדגשה כאן? אומר המלבי"ם, ישעיהו בא ומוכיח אותו על שני העניינים שהוא חטא בהם. דבר ראשון, על זה שהוא אמר שהמופת היה בשבילי, לא בשביל עם ישראל, אני חביב בעיני השם, הקדוש ברוך הוא עושה לי ניסים, בשבילי הקדוש ברוך הוא הזיז את השמש 10 מעלות אחורנית. חטא שני, מה הלכת להראות להם את האוצרות שלך? לכן הוא שואל אותו דבר ראשון, מה אמרו האנשים האלה? הכוונה פה בעצם לשאול אותו בתחילה על המופת. תגיד לי, מה הם שאלו, מה אתה השבת להם? ודבר נוסף הוא שואל אותו, האם הראית לאנשים האלה את האוצרות שלך, את הגנזים שלך? הרי האנשים האלה מסוכנים, האנשים האלה יכולים לקבל תיאבון, לבוא עם צבאם ולשלול שלל. איך הלכת להראות להם כזה דבר? אז השאלה בעצם השנייה היא תפלה, כי השאלה הראשונה היא החמורה. איך ייתכן שהלכת והתפארת והתגאית ואמרת שכל הנס והמופת שהקדוש ברוך הוא הזיז את השמש הכל בשבילך? וזה באמת שאלה גדולה ועצומה. שאלה נוספת זה גם, אתה לא חושב שזה לא חכם לעשות מה שעשית, ללכת ולספר להם ולהראות להם את האוצרות שלך? ובפרט שאם שמתם לב, הזכרנו גם בעבר, שבעצם זה שהוא מזכיר השם עשה נס לי, מה הוא בעצם אומר? אני הגדול פה. אז מה שהם מסיקים מזה, צריך לחכות שהוא ימות, ואנחנו כבר כשהבן שלו יהיה פה אנחנו כבר נכבוש את הממלכה. כי הוא יש בעיה איתו, הוא מקורב לבורא עולם. אז בסדר, כל זמן שאתה פה, מבחינה טבעית הם לא יבואו, הם לא יקחו סיכון. אבל כשאתה תמות הם יבואו ויכבשו את הממלכה. כך באמת היה בסופו של דבר. עכשיו, אם היית אומר זה בגלל שעם ישראל חביב בעיני השם, אז הם אמרו לא כדאי להתעסק עם העם הזה, אז הם לא יבואו בכלל. אבל בזה שניכסת לעצמך את המעלה, הסברנו בזה אתה בעצם גרמת לכך שהם יבואו ויכבשו את הבנים שלך, כפי שתכף הוא יגיד את הדבר הזה בצורה מפורשת יותר. ולכן הוא בא ושואל אותו, השאלה הראשונה היא מה הם שאלו אותך ומה השבת להם, כי זה עניין המופת שזה היה העניין היותר קריטי פה בכל הסיפור, והשאלה השנייה היא השאלה המשנית, מאיפה האנשים האלה באו אליך, הכוונה, אתה לא חושש שהם יבואו להתגרות מלחמה כנגדך? חזקיהו הבין טוב טוב את השאלות. חזקיהו היה מלך צדיק, חזקיהו היה מלך חכם, הוא הבין היטב היטב את השאלות של ישעיהו הנביא והבין גם כן את התוכחה שיש בהם. ולכן תשימו לב, מהשאלה הראשונה הוא מתעלם. השאלה שבה ואומרת מה הלכת לספר שהמופת הוא בזכותך, אין לו תשובה לזה. אין לו תשובה לזה, זה באמת תפס אותו בקלקלתו. ולכן על זה הוא לא עונה. על השאלה השנייה הוא משיב לו, אתה אומר הסתכנת, יש פה אנשים יבואו לכבוש את הממלכה? אומר לו לא לא לא, מארץ רחוקה באו אלי מבבל. עכשיו תבינו למה הוא כופל. הוא אומר לו הם באו אלי מבבל. מבבל עד היום לא היה לי בעיה, כיוון שעד היום לא היה איום עלי מבבל, כמוהו כארץ רחוקה. כארץ שאין ממנה סיכון. ואם אין ממנה סיכון, אז לא צריך להתחיל להעלות חששות, מחר יבואו לכבוש אותך. עד היום לא היה לי בעיה, זה מבחינתי כמו ארץ רחוקה, אז אין מקום לחשוש, ולכן הראיתי להם את האוצרות שלי. בנקודה הזאת כביכול היה לו איזה שהוא מקום התנצלות. ויאמר מה ראו בביתך? ויאמר חזקיהו, את כל אשר בביתי ראו, לא היה דבר אשר לא הראיתים באוצרותי. עכשיו הוא בא ושואל שנית על הנקודה הזאת שאותה הוא כן ענה לו, עליה הוא כן השיב לו. שואל אותו מה ראו בביתך? ואז הוא אומר לו תשמע, כיוון שעל פי הבנתי הם מארץ רחוקה, אז יש מניעה להראות להם משהו? יש מניעה להראות להם אוצרותי? הם לא יבואו, הם מארץ רחוקה. ולכן הוא אומר לו לא היה דבר אשר לא הראיתים באוצרותי. הכל הראיתי להם כי אין שום מקום לחשוש, הרי האנשים האלה הם מארץ רחוקה.

ויאמר ישעיהו אל חזקיהו, שמע דבר השם צבאות. הנה ימים באים ונישא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבל, לא יוותר דבר אמר השם. ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל. הוא אומר לו תדע לך, אומנם עכשיו נראה לך שהאנשים האלה באים מארץ רחוקה, הם לא קשורים לפה בכלל, לא צריך לחשוש מהם. אומר לו תראה מה אתה גרמת. הנה ימים באים ונישא כל אשר בביתך. ירימו את כל מה שבבית שלך. הם ראו את האוצרות שלך, על ידי זה הם התעוררו לבוא כדי לכבוש אותך. עד שבסופו של דבר יקחו הכל. יקחו הכל. כמו שאתה אמרת לא היה דבר אשר לא הראיתים באוצרותי, לא יהיה דבר אשר לא יקחו מאוצרותיך. יקחו הכל. ולא רק הכל, גם את הבנים שלך. והיו סריסים בהיכל מלך בבל. מי זה? אומר רש"י, חנניה, מישאל ועזריה. אלה צאצאי המלוכה, וגם אותם יקחו.

התשובה והתגובה של חזקיהו מדהימה. ויאמר חזקיהו אל ישעיהו, טוב דבר השם אשר דיברת. ויאמר כי יהיה שלום ואמת בימי. קודם כל מה כל כך טוב? עכשיו הוא אמר לו קללה. והסיום הוא הרבה יותר קשה, זה נשמע מאוד מאוד אגואיסטי. דהיינו, בימי יהיה בסדר, שהילדים שלי יסתבכו, אני רגוע. אם אמרת רק לי, אז זה בסדר. וודאי וודאי שדבר כזה לא יעלה על הדעת לומר על סתם אדם, וכל שכן על מלך צדיק כחזקיהו, וכל שכן כאשר הוא יודע שהצרה שתבוא על הבנים שלו בעטיו באה. אז איך הוא יכול להגיד שלום עליך נפשי? אז באמת בואו עכשיו נבין מה כתוב כאן. אומר המלבי"ם, חזקיהו הכיר בכך שהוא השכיל עשו. שהוא טעה במה שהוא עשה, והוא הודה שמה שהקדוש ברוך הוא אומר, דבר השם טוב מאוד. א', מצד החוכמה שבדבר. פירוש הדבר, כמו שאמרנו, הקדוש ברוך הוא לא מביא עליך עונש, מה שאתה בישלת אתה תאכל. מה בישלת? הזמנה של מתקפה, אתה תקבל את המתקפה הזאת. בהכרח הם יבואו ויכבשו אותך, וזה מסיכלותך, אתה לא יכול להתלונן על מישהו אחר. את זה אתה עשית, בזה אתה אשם. וגם מצד הצדק והעונש, מצד הצדק והיושר כעונש. כיוון שאני התגאיתי, וכיוון שנהגתי שלא על פי רצון השם, גם מגיע לי עונש. אז א', אני הבאתי את זה על עצמי, אין לי על מה להתלונן. דבר שני, אני גם ראוי לעונש מאת השם. ואם כן, הוא אומר הדבר הזה טוב דבר השם. הכוונה, מצדיק עלי דין שמיים. אמת וצדק יש בדין זה, אינני מלין על הגזרה הקשה הזו. עכשיו תשימו לב, אומר המלבי"ם, יש הבדל בין גזרה לטובה לבין גזרה לרעה. זה דבר שלמדנו אותו כבר כמה פעמים בעבר. גזרה לטובה בהכרח תתקיים. היא לא תלויה ולא מותנית בהתנהגות טובה, היא לא מותנית בשינוי מעשים. גזרה לטובה תתקיים. לעומת זאת, גזרה לרעה לא בהכרח תתקיים. גזרה לרעה יכול להיות מאוד שבסופו של דבר העם ישובו בתשובה והגזרה לא תתקיים. דבר כזה רואים פעמים רבות בנביאים, וכך הרמב"ם גם כן אומר, כשרוצים לבחון נביא האם הוא נביא אמת, אומרים לו תאמר על דבר טוב שיתקיים בעוד פרק זמן. לא אומרים לו תאמר על דבר רע, כי אם הוא יגיד בעוד שבועיים תפרוץ מלחמה, ולא פרצה מלחמה, תמיד הוא יוכל להגיד הם שבו בתשובה ולכן לא פרצה מלחמה. אבל אם הוא יגיד שבעוד שבועיים יהיה כך וכך, איזה שפע אדיר, וזה לא יבוא, מה הוא תגיד? לא, מה תגיד, שינו מעשיהם? הקדוש ברוך הוא לא ניחם, איננו חוזר מהבטחה טובה שהוא מבטיח. חוץ ממקרה אחד שהיה עם עלי ובית עלי, פעם דיברנו על זה, לא ניכנס לזה. אבל באופן רגיל הקדוש ברוך הוא לא חוזר בו מהבטחה לטובה. עכשיו בואו נשים לב מה כתוב כאן. יש כאן שתי גזרות. אחת לטובה ואחת לרעה. הגזרה לרעה זה יבואו אויבים על בניך. עכשיו תגידו לי, הגזרה לרעה בהכרח תתקיים? לא. כי יכול להיות שבני יישרו דרכם, יכול להיות שיחזרו בתשובה, אולי גם אני אחזור בתשובה. הגזרה לרעה לא בטוח תתקיים. אז הגזרה יבואו אויבים על בניך, מזה אני פחות מוטרד. אפשר לבטל אותה. לאחר מכן ויאמר כי שלום יהיה ואמת בימי. יש גזרה לטובה. מה הקדוש ברוך הוא אמר? מתוך האמירה הזאת יבואו אויבים על בניך, בימיך לא תהיה רעה. עכשיו זה גזרה לטובה או לרעה? ודאי לטובה, כי הוא מבטיח לי שבימי יהיה שלום. מזה הקדוש ברוך הוא יחזור או לא? ודאי לא יחזור. אז שימו לב איזה נפלא. אני פה קיבלתי הבטחה שכל ימי לא יבוא רע, ומזה הקדוש ברוך הוא בוודאי לא יחזור. ויאמר כי יהיה שלום ואמת בימי, זה הבטחה נפלאה מאוד. זה הבטחה שהקדוש ברוך הוא לא יחזור בה, על זה אני מודה ומשבח להשם. כן, אבל יש גם סרח עודף שאומר שבימי בניך תהיה צרה. אומר אה, טוב, מזה אני פחות מוטרד. לא בגלל שזה לא נוגע אלי, בגלל שזו גזרה לרעה, וגזרה לרעה הקדוש ברוך הוא יכול לחזור בו. ואם בני ישובו בתשובה ויתקנו מעשיהם, אז באמת הגזרה לא תתקיים. ולכן אם כך לסיכום, מה מובטח פה? הטוב. הרע לא לגמרי מובטח. אז זה ודאי סיבה לשמוח. סיפרתי לכם פעם שאחד היה אצל הרופא, ואחרי זה הלך לרבי שלו לאדמו"ר, התחיל לבכות. בוכה, בוכה. שואל אותו האדמו"ר, מה אתה בוכה? אומר לו עכשיו הייתי אצל הרופאים, הוא אמר לי שהוא שלושה חודשים, זהו, שלושה חודשים הוא מבטיח לי, לא יותר מזה. אומר לו תשמח! אני לא הבטיחו לי אפילו יום אחד. מי מבטיח לך רגע אחד? אומר פה הבטיחו לך שלושה חודשים לחיות, איזה נפלא, תשמח. זה מה שנקרא גזרה לטובה. מישהו יכול להבטיח לך דקה? רגע יכול להבטיח לך? כל הכבוד לרופא הזה, לארג', הבטיח לך שלושה חודשים. אומר הבן אדם שמבטיחים לו הבטחה כזאת טובה, שלום ואמת יהיה בימי, אם זה בא מאת השם אני רגוע. זה הבטחה נפלאה מאוד. והגזרה הרעה, השם יעזור, ישובו בתשובה וישנו את אותה גזרה אך לטוב.