פרק לח - חוליו ותפילתו של חזקיהו - חלק א

ספר ישעיהו פרק ל"ח. בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר השם צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה. ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל השם. אחרי שחזקיהו מתפלל, הקדוש ברוך הוא אומר לו שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך, הנני יוסיף על ימיך 15 שנה.

גמרא מסכת ברכות, לפני שנפתח את העניין. ברכות דף י'. בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבוא אליו ישעיהו בן אמוץ וכולי. מאי כי מת אתה ולא תחיה? הרי פשוט וברור הוא אדם שהוא מת ובדרך כלל הוא לא חי. אז מה זה מת אתה ולא תחיה? מה המשמעות של הכפילות? מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. גם עולם הזה, גם עולם הבא.

שואלת הגמרא, אמר ליה מאי כולי האי? על מה, איזה עוון? הרי חזקיהו מלך צדיק היה. אמר לו משום שלא עסקת בפריה ורביה. אומר לו חזקיהו מה, וכי בכדי לא נשאתי אישה ולא עסקתי בפריה ורביה? משום שראיתי ברוח הקודש שיוצאים ממני בנים שאינם הגונים. מי יצא ממנו? מנשה ורבשקה, נכון? רבשקה הלך כשהוא עוד קטן, את אלה צריך לחסל עוד כשהם קטנים, אבל מה לעשות מנשה כנראה השורש רע, הוא הצליח לשרוד, זרק אותם בקרקע ככה מובא בקטנותם. והוא אומר כאלה בנים שיכעיסו את בורא עולם, עדיף לא להביא אותם בכלל לעולם.

אמר ליה בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מה אתה עושה חשבונות שמיים? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד. אתה מצווה על פריה ורביה, תעסוק בפריה ורביה. אה, אבל מה יצא ממני? ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד. ומה שנוח לפני השם יתברך הוא יעשה. מה שהוא יוציא ממך זה כבר חשבון שלו.

אגב, היה לחזקיהו רוח הקודש? בלי כל ספק, הרי רואים שהוא ידע מי יצא ממנו. אז איך זה שהוא לא ידע שמנשה יעשה תשובה? אומרים שמדרגת התשובה גבוהה ממעלת רוח הקודש, ואת זה לא שייך להשיג ברוח הקודש. מרוב מעלת התשובה שהיא גבוהה, את זה הוא לא יכל, לא היה שייך שישיג את זה ברוח הקודש. טוב, אומרת הגמרא, ואגב מאותה סיבה גם כן קורח אמר אני בטוח נוצח. למה? כי יוצאים ממני שמואל. אז אני בטוח נוצח, אבל הבנים שלך יעשו תשובה, אי אפשר להשיג ברוח הקודש תשובה. את זה הוא לא יכל להשיג. את זה שהם יעשו תשובה הוא לא יכל להשיג קורח ברוח הקודש, לכן הוא לא הבין את זה שבניו הם שישרדו והם שיעשו תשובה, את זה הוא לא יכל לראות.

אמר ליה השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקו מינאי בנין דמעלו. אומר לישעיהו תן לי בתך, אולי זכותי וזכותך תועיל ויצאו ממני בנים הגונים. אמר ליה כבר נגזרה עליך גזירה. אומר לו אני לא באתי לעשות עסקאות, לסגור דילים, אני באתי להודיע, וההודעה היא מת אתה ולא תחיה. באתי להודיע לך גזירה, אז שלא תחשוב שיש תועלת עכשיו בכל מיני ניסיונות לבטל אותה.

אמר ליה בן אמוץ כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. כך מקובלני עוד מדוד המלך, שגם אם יש לאדם חרב חדה שמונחת על צווארו. מה זה מונחת על צווארו? זה אומר שמה שניצרך עכשיו זה רק מעט כוח כדי לחתוך את צווארו. אף על פי כן, המצב עדיין שקול. אף על פי כן, עדיין יכול לבקש רחמים, אל ימנע עצמו מן הרחמים. איתמר נמי, רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרווייהו, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים.

יש פה שאלה עצומה של רב חיים שמואלביץ, הוא שואל איפה שמענו שבן אדם שלא עסק בפריה ורביה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. איפה שמענו דבר כזה? בן אדם שלא עסק בפריה ורביה הפסיד מצווה בתורה. יש מצוות עשה בתורה פרו ורבו, אין על זה מלקות, אין על זה כרת, אין על זה חיוב מיתה, אין על זה שום דבר. ואין חיוב מצוות פריה ורביה על מלך יותר מעל כל בן אדם אחר. פריה ורביה נאמר לכל אדם, יש דעות שאומרות גם לגויים. אז אם ככה, איך שייך, שואל רב חיים שמואלביץ, לחייב מיתה רק בן אדם שלא קיים מצוות עשה, על זה מחייבים אותו מיתה בעולם הזה ובעולם הבא?

אומר רב חיים שמואלביץ, יש באמת שיטה באר"י הקדוש, האר"י הקדוש אומר שמי שלא עסק בפריה ורביה, אומר האר"י הקדוש, כביכול לא תיקן כלום, הוא יצטרך לחזור כביכול אותו גלגול שהיה בו מתאפס לגמרי. זה לא, לא התחיל מאומה. אבל צריכים לדעת זה נאמר רק על מי שנמצא פה, נשמה שנמצאת פה פעם ראשונה בעולם הזה. זאת אומרת שלא עסקה בפריה ורביה מעולם. אבל אם באחד מהגלגולים שלו עשה פריה ורביה, ואנחנו פה מאות פעמים כבר נמצאים בעולם הזה, אז בלי כל ספק שכל אדם כבר כמה וכמה פעמים בעבר קיים מצוות פריה ורביה, אז על כל פנים עליו זה לא נאמר. אבל מסביר רב חיים שמואלביץ ואומר, שבעצם התביעה על חזקיהו לא הייתה על זה שלא עסק בפריה ורביה, אלא על הטעם שהוא נתן לדבריו. שאל אותו למה אינך עוסק בפריה ורביה? אמר לו כי ראיתי ברוח הקודש שיוצאים ממני בנים רשעים. זאת אומרת, עבד מה משמעותו? אני עושה את ציווי השם ואת רצון השם כי ככה השם אמר. אין לי שום חשבונות אישיים. עבד לא עושה חשבון, שולחים אותו בשליחות, הוא לא אומר רגע, כדאי לעשות את השליחות של הבוס או לא כדאי? האדון אומנם ציווה, אבל אני חושב שיש כיוון אחר. מי ביקש ממך לחשוב בכלל? בתור עבד אתה צריך לעשות מה שאמרו לך. ופה בזה פרק העבד עול של אדוניו מעליו. ברגע שהעבד מתחיל לעשות חשבונות כדאי לא כדאי, אז יש בורא עולם, הוא חושב שכדאי, אבל עם כל הכבוד לבורא עולם, אני דעת אחרת עמי. איזה מן עבד זה? פרק עול אדוניו מעליו. ועל זה הייתה התביעה עליו, ולכן נשים לב שהוא מדקדק איתו ואומר לו, בהדי כבשי דרחמנא למה לך. זה עיקר התוכחת. התוכחת היא מה אתה עושה חשבונות שמיים? מה אתה עושה חשבונות שמיים? השם אמר, אתה מצווה. מה אתה מתחיל לעשות חשבון האם מה שאמר השם משתלם הפעם או לא משתלם? לטובת הריבונו של עולם כדאי שלא. מה זה אתה מחפש לעשות לקדוש ברוך הוא טובות? מה שהקדוש ברוך הוא אמר זה הטוב ביותר לך ולמה שהשם ציווה. אבל לבוא ולעשות חשבונות, בזה פרקת עול אדונו מעליו. ולכן על זה היה ציווי של מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא, כי בזה פרקת עול העבדות מעל צווארך.

אומר רש"י, בימים ההם שלושה ימים לפני מפפלתו של סנחריב. כל הסיפור הזה היה שלושה ימים לפני מפלת סנחריב. כשהוא מתפלל זה היה ביום מפפלתו של סנחריב. זה היה כבר ביום השלישי וזה היה ביום מפפלתו של סנחריב וזה היה ביום טוב ראשון של פסח.

המלבי"ם מסביר, וזה בעצם הסבר שהסברנו אותו גם בספר מלכים בפרק, במלכים ב' בפרק כ'. מי שירצה יוכל לשמוע שם, המלבי"ם שם בעצם הביאור שם לקוח ממה שכתוב כאן. יש שמה חלקים שיותר מבוארים, יש חלקים שיותר מבוארים בפסוקים שלנו, אבל הסיפור פה ושם פחות או יותר חוזר על עצמו. בכלל כל הסיפור של חזקיהו ומלחמת סנחריב והריגתם על ידי מלאך השם, כל הסיפור פה ושם חוזר על עצמו. זה חוזר על עצמו גם בדברי הימים, פחות או יותר כל העניין. עם כמו שאמרתי תוספות פה ושם, דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. המלבי"ם מסביר, לאדם ישנם שלושה אויבים. אויבי האדם שלושה. והוא מתחיל מהחיצוני ביותר עד הפנימי ביותר. האויב החיצוני ביותר זה האויב שיבוא עליו מבחוץ. האויב שבא לצור על העיר, האויב שבא להילחם כנגדו, אדם זולתו שבא ויוצא כנגדו. זה האויב החיצוני. האויב הקרוב אליו יותר זה כוחות הגוף והרכבותיו. זאת אומרת, יש בנאדם מלחמה פנימה. מה זה אומר? זה אומר שאחד החלקים שבגופו, הלב, הכבד, הריאות, הפעילות המוחית, נחלש, ועל ידי זה הוא האויב הפנימי שלו שאוכל את הגוף מבפנים. החולי שיש לו לאדם. האויב השלישי זה האויב הפנימי יותר, זה האויב של התכונות הרעות, המידות הרעות, התאוות הרעות שיש בליבו. זה האויב הפנימי ביותר.

חזקיהו, אומר המלבי"ם, נקבצו עליו שני האויבים החיצוניים. מצד אחד סנחריב, זה האויב החיצוני ביותר, האויב שהוא זולתו, אויב שבא מבחוץ כדי להחריב ולהשמיד אותו. ושלושה ימים לפני כן בא אליו גם האויב הפנימי, שזה החולי של הגוף. חזקיהו חולה, מגיע למצב שבן אמוץ אומר לו מת אתה ולא תחיה. והנה, כדי להילחם כנגד שני האויבים החיצוניים, יש צורך להילחם כנגד האויב הפנימי יותר, שהוא כמו שאמרנו המידות, התאוות, כל העניינים הפנימיים יותר. ועל ידי שינצח האדם את האויב הפנימי, ייטיב את מעשיו, את נפשו, את שכלו, על ידי זה ייכנעו לפניו גם שני האויבים החיצוניים. גם חולי הגוף, שזה האויב החיצוני יותר, וגם חולי של האויב היותר חיצוני, שהוא האויב מבחוץ שבא כדי להחריב ולהילחם כנגד חזקיהו וכנגד כלל עם ישראל. ולכן חזקיהו מבין מה עליו לעשות, עליו להגביר את המלחמה הפנימית כנגד האויב וכך הוא יצליח כנגד שני האויבים החיצוניים.

ולכן ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל השם. כפשוטו, פניו אל הקיר זה אל הכותל. המטרה כדי שלא יטרידו אותו בני הבית, כדי שלא יהיה לו הפרעות, כשאתה ממול הקיר אין לך הפרעות. וממילא אתה גם יכול להתפלל יותר מעומק הלב. וזו דרשת חז"ל, מה פירוש מן הקיר? אומרים חז"ל מקירות ליבו. מקירות ליבו הכוונה זעקה פנימית ואמיתית.

ויאמר, אנה השם זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי. ויבך חזקיהו בכי גדול. אנה, מלשון בקשה. והוא מתפלל ואומר, אנה השם זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם, דבר נוסף הטוב בעיניך עשיתי. מסביר המלבי"ם, השלמות תנאיה שלושה. כדי להשיג שלמות צריך שלושה תנאים. דבר ראשון, שלמות העיון תולדות השכל. פירושו של דבר שהאדם יהיה לו אמונה שלמה בהשם יתברך, שהאדם הדעות שלו יהיו מיושרות, לא יהיה לו עקמימות במחשבתו ובאמונה בהשם, יאמין בהשם אמונה מושלמת. זה האמונה הראשונה, זה השלמות הראשונה. השלמות השנייה זה השלמות המעשה. אבל לא סתם מעשה, אלא מעשה שלם. מה פירוש מעשה שלם? כשאדם עושה מעשה הוא יכול לעשות אותו בשביל הרבה חשבונות. אני נותן צדקה. למה? כי כולם נתנו, לא נעים לי, אז גם אני נותן. למה? כי לראות אותו עני ומסכן ואני חי טוב, זה יוצר לי נקיפות מצפון, אני משתיק את המצפון שלי, נתתי לו, עכשיו אני קצת יותר רגוע. יכולים להיות הרבה סיבות למה נתתי צדקה ועדיין לא הגעתי לשלמות המצווה, מכיוון שלא באמת נתתי צדקה כי השם ציווה. השלמות של המעשה זה לעשות כי השם אמר. וגם אם נתתי צדקה כי אני יודע על צדקה יש שכר מושלם בשמיים, ואני יודע שעל צדקה היא תציל ממוות ונותנים לו חיים ארוכים, עדיין זה לא מושלם. כי עדיין עשית את זה מצד אינטרס. אז כמו שאמרנו שיש שלמות בעיון, זה אומר באמונה, במידות האדם, שלא יאמין בדברי הבל, כך גם כן יש שלמות במעשה, שיעשה את המעשה במגמה של לעשות נחת רוח ליוצרו. בלא שום נטיות אחרות, בלא שום אינטרסים אחרים, בלא שום כוונות אחרות. דבר שלישי זה שלמות הפעולה. שלמות הפעולה הכוונה ששום דבר לא יעכב אותו מלהוציא את הפעולה אל הפועל. זאת אומרת, יש מפריעים, יש כל מיני מעכבים, כוחות הגוף מצד עצמם לא נוטים לאפשר לאדם לקיים את מצוות השם, האדם יש לו כבדות, יש לו חומריות, יש לו נטייה לתאוות. לקחת ולעשות את המעשה כמו שהוא, כמו שצריך מתחילתו ועד סופו, זה שלמות הפעולה. אז יש את השלמות כמו שאמרנו של המעשה, זה בכוונה שלו, לעשות את המעשה נטו בכוונה לשם שמיים, ודבר שלישי זה להשלים את המעשה. התחלת אותו, תסיים אותו, תעשה מעשה מושלם מההתחלה ועד הסוף.

ולכן הוא אומר, אם תשים לב, על שלושת הדברים הללו הוא מתפלל כאן. אנה השם זכור נא את אשר התהלכתי לפניך באמת. הכוונה היא באמיתות גמורה, מבלי שיבוש הדעות והשכל. זה התהלכתי לפניך באמת. דבר שני, ובלב שלם. בלב שלם זה אומר עשיתי את כל המעשים שלי בשלמות המעשה לשם שמיים. בלב שלם, מבלי נטייה, לא היה לבבי פונה לאיזשהו אינטרס, לאיזשהי תועלת, אלא כל המעשה נעשה בלב שלם. ודבר שלישי, והטוב בעיניך עשיתי. דהיינו השלמתי את המעשה והוצאתי את המחשבה מן הכוח אל הפועל, הטוב בעיניך עשיתי. לא נתתי ליצר הרע להפסיק אותי באמצע, לא התחלתי מעשה ולא סיימתי אותו, אלא עשיתי את המעשה כולו בשלמותו מתחילה ועד סוף.

ויהי דבר השם אל ישעיהו לאמור. הלוך ואמרת אל חזקיהו, כה אמר השם אלוהי דוד אביך, שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך, הנני יוסיף על ימיך 15 שנה. אומר המלבי"ם, התקבצו פה שני דברים שבגללם ובבעבורם הציל אותו השם. א', בגלל הזכות. הרי יש כאן את הזכויות שהוא הזכיר, אשר התהלכתי לפניך באמת, בלב שלם, הטוב בעיניך עשיתי. הזכויות שהוא הזכיר עורר זכויותיו במרום, וזה מה שאומר לו השם שמעתי את תפילתך. התפילה שלך שבה עוררת זכויותיך, אותה שמעתי. דבר שני, ראיתי את דמעתך. פעל בדמעותיו לעורר רחמי שמיים עליו, כי שערי דמעה לא ננעלו. אז שואלים אם שערי דמעה לא ננעלו, למה צריך שערים בכלל? הרי שערי דמעה לא ננעלו, מקום שלא ננעל לא צריך גם שער. אז אומרים זה בשביל דמעות תנין. יש אנשים שבוכים דמעות לא אמיתיות, זה דמעות בצל. זה לא דמעות אמיתיות, אז בשביל זה צריך שערים. אבל למי שבוכה דמעות אמיתיות, שערי דמעה לא ננעלו.

וזה מה שאומר המלבי"ם, אחרי שנרפא הנפש וסר האויב היותר פנימי, שזה מה שהסברנו, חשבונות נגד הריבונו של עולם, למה כדאי יותר לא להביא ילדים לעולם, עשה על זה תשובה, קיבל לתקן את הדבר, נתן לו ישעיהו את בתו לאישה כדי שיזכה ויוליד ללדת ויקיים מצוות פריה ורביה. אה, נלחמת כנגד האויב הפנימי שזה אמרנו הדעות המשובשות, שזה הביטול של העבדות לריבונו של עולם, גם אני יש לי דעה, גם אני יכול לחוות מה דעתי נגד ציווי השם. נלחמת כנגד זה, תיקנת את זה, ממילא אתה מנצח את שני האויבים החיצוניים. אז ניצחון של האויב החיצוני שהוא קצת יותר פנימי, שזה חולי הגוף, הצלחת לנצח אותו, הקדוש ברוך הוא מבטיח לו רפואה. ודבר שני, אתה תוכל לנצח את האויב החיצוני יותר שהוא עוד יותר קל, ומכף מלך אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על העיר הזאת. אני אציל אותך מכף מלך אשור שהוא עכשיו צר על העיר הזאת, וגנותי על העיר הזאת, הכוונה אגונן על העיר, שיהיה לה ישועה בדרך נס, בדרך השגחה.

מסביר המלבי"ם, מה שכתוב וגנותי על העיר הזאת, זה נאמר בספר מלכים למעני ולמען דוד עבדי. מה הפירוש? מה, אז בלי זה אותו הדור לא היה ניצל? אז הוא מסביר לו. אותו הדור היה ניצל, אבל הדרך שבה הוא ניצל הייתה דרך ניסית על טבעית. מלאך השם בא ומכה את מחנה אשור. הרי יכל הקדוש ברוך הוא לתת כוח, עיזוז וגבורה לחזקיהו, שיהיו המועטים מנצחים את המרובים, יצאו, ילחמו, יהרגו בהם. דרך הטבע. למה השם עשה כזה נס, מלאך, כמו שדיברנו בשיעור הקודם, פתח אוזנם, שמעו שירת החיות, על ידי זה ניתקה נשמתם, אי אפשר היה לעשות בדרך יותר טבעית? אומר זה הקדוש ברוך הוא, זה למעני ולמען דוד עבדי. עצם ההצלה זה אתה ראוי לה והעם ראוי לה, כי באמת חזקיהו היה מלך צדיק. אבל לעשות את זה בצורה כל כך פלאית, אומר הקדוש ברוך הוא, זה למעני ולמען דוד עבדי. כדי שיתקדש שמי בעולם, כי הרי על ידי החרפות והנאצות של רבשקה וחבריו, היה ניאוץ לשמו של השם יתברך בעולם. השם ראה צורך לקדש שמו בעולם, וגם למען דוד עבדי, זה עירו של דוד, בגלל זכותו של דוד המלך.

בנוגע ל-15 שנה, צריכים לדעת יש מחלוקת בחז"ל האם הקדוש ברוך הוא מוסיף על שנות האדם, או שאותם שנים שנלקחו ממנו הוחזרו לו. זה מחלוקת בגמרא, האם השם מוסיף על שנות האדם או שאין מושג של תוספת, מה שנקצב זה מה שהאדם יקבל. אה, אבל כתוב כאן מוסיף? מוסיף הכוונה מחזיר. מה שנלקח הוא מה שיוחזר. כך יש שתי דעות בחז"ל, אנחנו מן הסתם מעדיפים לפסוק שהקדוש ברוך הוא מוסיף על שנות האדם, אבל איך שלא יהיה השם יודע מהי המציאות.

וזה לך האות מאת השם אשר יעשה השם את הדבר הזה אשר דיבר. זה לך האות, האות שתתרפא ויתווספו לך עוד 15 שנה. ספר מלכים ב' פרק כ' שמה מובא שהוא שאל במפורש. ביקש ואמר מה, מה אות תיתן לי? ואז הוא אמר לו, מה אתה רוצה? שהצל ילך 10 מעלות או ישוב 10 מעלות? ואומר לו חזקיה, נקל לצל לנטות 10 מעלות, לא, כי ישוב הצל אחורנית 10 מעלות. ויקרא ישעיהו אל השם וישב את הצל במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחורנית 10 מעלות. ככה מופיע בספר מלכים. בואו נקרא אצלנו. הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית 10 מעלות, ותשוב השמש 10 מעלות במעלות אשר ירדה. וזה לך האות מאת השם.

אז קודם כל המלבי"ם תמה, מה שייך לומר שנקל הצל לנטות 10 מעלות קדימה מאשר 10 מעלות אחורנית? מה זה משנה? הרי אם הצל נוטה, פירושו שהשמש נטתה. השמש נטתה, זה אומר 10 מעלות, נסביר קודם כל מה זה מעלות. מעלות זה לא טמפרטורות. מעלות זה מדרגות. שיר המעלות הכוונה היא שיר המדרגות. ולמה זה נקרא שיר המעלות? מכיוון שהלויים היו עומדים על גבי מדרגות כאשר הם היו שרים בבית המקדש. מעלות זה מדרגות. למלך אחז היו מעלות, היו מדרגות, שעל המדרגות הללו במדרגות הללו הם משתמשים כשעון. איך שהצל, היו רואים את הצל לאיזה מדרגה הוא הגיע, היו יודעים מה השעה במשך היום. עכשיו על המעלות האלה הוא מדבר. האם אתה רוצה שהצל ילך קדימה או אחורה? עכשיו כשהצל הולך אחורה, פירושו של דבר שהשמש נוטה לאחוריה. כשהצל הולך קדימה, פירושו של דבר שהשמש ממשיכה והולכת במהירות גבוהה יותר במרוצתה. ושואל אותו מה אתה מעדיף? אז שואל המלבי"ם מה ההבדל? הרי כשהשמש תלך, הצל יטה קדימה, זאת אומרת שהשמש תלך נגיד 10 שעות בבת אחת, פתאום רואים את השמש זזה חצי יום, שלושת רבעי יום בבת אחת בכמה שניות, או שהשמש עכשיו תחזור אחורה בבת אחת כמה שניות. הרי הצל נוטה זה מחמת נטיית השמש, ובשניהם זה אותו דבר בשביל הקדוש ברוך הוא. אז אומנם הרד"ק רצה להסביר על פי, על פי פשוטו, שכאשר השמש יש לה הילוך, אז הכיוון שבה היא הולכת יותר קל שהשמש תמשיך. מה שנקרא כוח האינרציה. כוח ההתמדה. השמש תלך יותר בקלות באותו כיוון, אפילו שעכשיו מה שנקרא תחליף הילוך, תיסע מהר, אבל על כל פנים זה יותר קל מאשר היא צריכה לחזור. שהשמש שיש לה מסלול קבוע, פתאום עכשיו מתחילה לחזור באותו מסלול 10 שעות אחורה. שזה דבר שהוא כביכול מנוגד לטבע ולדרך השמש. המלבי"ם מסביר, מביא איזה שהוא הסבר של הרלב"ג, שהרלב"ג היה לו גם כן קושי גדול בזה, והרלב"ג רצה להסביר שזה לא השמש כביכול שנטתה, אלא העננים שמביאים את אור השמש, שכביכול רואים את הזריחה של השמש דרך העננים, וזה יותר קל לאחוריו מאשר לפניו. ככה מביא לפניו מאשר מלאחוריו. והוא מתקשה בביאור הזה של הרלב"ג, ובפרט שהוא אומר ששרי בבל שלחו לדעת את המופת אשר נעשה בארץ, ולפי דעתו של הרלב"ג המופת היה בעננים בכלל, לא היה בשמיים, ובכלל לא מופת שנעשה בארץ. ולכן מסביר המלבי"ם הסבר משלו.

אומר המלבי"ם, שהשמש באותו זמן כבר נטתה 10 שעות קדימה. זה אומר, היום הוא 12 שעות, נגיד ביום ממוצע, 12 שעות, בפרט שזה היה באזור פסח, אז אנחנו מבינים שמדובר על יום פחות או יותר ממוצע, זה לא אמצע הקיץ שהיום הוא ארוך, לא אמצע החורף שהיום הוא קצר, אז נגיד בממוצע 12 שעות יום. השמש הייתה כבר 10 שעות בזריחה. זה אומר, אם נרצה לחשב לפי שעות, נגיד שהשעה 6:00 נאמר היא שקיעה, אז כבר הייתה השעה 4:00. נותרו, כבר השמש זרחה 10 שעות, ונותרו עוד שעתיים בשביל השקיעה. כעת, אם הוא מבקש שהשמש, אני מבקש שתהיה 10 מעלות הצל יטה קדימה. אז אם ככה תגידו לי, את השמש כמה נוכל לראות שהיא נוטה קדימה? רק שעתיים, רק שתי מעלות. ואם ככה, איפה בעצם יהיה ניכר הנס? רק בצל. זאת אומרת, השמש, כדור השמש אני כבר לא רואה, כי הוא נשאר לו עוד שעתיים לשקיעה, והשמש כבר שוקעת, אבל אני רואה איך הצל עדיין 10 מעלות, ברגע אחד קטן אני רואה איך זה נוסע 10 מעלות. זאת אומרת, הצל רק יטה, אבל השמש כבר אחרי שעתיים אני כבר לא רואה אותה. ויהיה נס רק בצל. אומר על זה חזקיה, הוא אומר בזה אין הרבה תועלת, נקל לצל. זה קל יותר כביכול לעשות את המופת בצל מאשר לעשות את המופת בשמש. כי אם המופת יהיה בשמש, אז עכשיו תעשו חשבון, השעה עכשיו 4:00 בצהריים, רואים את השמש חוזרת בחזרה ורואים את כדור השמש. זה לא נס בצל, שרק הצל אני רואה איך הוא זז על גבי הקיר. לא, עכשיו אני גם רואה את השמש איך היא בעצמה זזה, וביחד איתה גם הצל שעל גבי הקיר. זה מופת הרבה יותר גדול. אנשים רואים את השמש פתאום נוסעת, חוץ מזה שזה בהיפך הכיוון כמו שהסביר הרד"ק, אבל עצם זה שהם רואים את כדור השמש נוסע 10 מעלות אחורנית, זה אומר 10 שעות ברגע אחד חוזר אחורה, זה נס ופלא הרבה יותר גדולים. ולכן הוא מבקש דווקא את הפלא הזה, ולא את הפלא שהשמש תמשיך הלאה ותשקע בעוד שעתיים, מה שנקרא השעתיים האלה יתעשו בזריזות, ורק הצל אנחנו נראה בו את הנס והמופת שאז זה לא כל כך ניכר.

המלבי"ם מסביר שעיקר הנס והמופת היה כאן לא בשביל חזקיהו עצמו, אלא שעיקר הנס והמופת היה בשביל עשרת השבטים שגלו. כי יש דעה בחז"ל שעשרת השבטים שבו. והקדוש ברוך הוא רצה שאותם עשרת השבטים שגלו לא יאבדו את האמונה שלהם בהשם יתברך, וכאשר הם יראו שהשם עושה אותות ומופתים בארץ, פתאום רואים שהשמש חוזרת 10 מעלות אחורנית, אנחנו רואים שכל העולם שמע מזה. באו אחרי זה לעשות ביקורי בית אצל חזקיהו כדי לפאר ולרומם אותו, זה שהשם עשה לו כזה נס. השמש חזרה אחורנית. וראינו שחזקיהו נתבע על זה שהוא הכניס אותם לארמון שלו והראה להם את בתי נכותו, והקדוש ברוך הוא העניש אותו על כך. חלק מהעונש, מסביר המלבי"ם, היה על זה שהוא ניכס את הנס לעצמו. כשהנס בעצם לא נועד היה בשבילך. הנס נועד בעיקר בשביל לחזק את ליבם של הגולים אשר בארץ אשור ואלה שבארץ מצרים ואלה שבחלח, בחבור, בנהר גוזן, אלה האנשים שכביכול כבר התייאשו מן הגאולה, לחזק את ליבם שהנה הקדוש ברוך הוא עדיין עושה אותות ומופתים בארץ. כי הקדוש ברוך הוא לחזקיהו יכל לעשות נס מקומי. יכל לעשות לו נס פשוט, תעשה לו טל על הגיזה, זה מספיק לו. תעשה לו נס בבית, זה מספיק לו. מה אתה צריך לעשות לו נס כזה שכל באי עולם ידעו אותו? מסביר המלבי"ם שעיקר הנס נועד בשביל אותם עשרת השבטים.

וכל הביאור שהמלבי"ם מסביר הוא מדויק כאן בלשון הכתוב. זה מה שהוא אומר, וזה לך האות מאת השם אשר יעשה השם את הדבר אשר דיבר, הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אחורנית 10 מעלות, ותשוב השמש 10 מעלות במעלות אשר ירדה. אני לא אסתפק בהשבת הצל, אלא אשיב את כדור השמש בעצמו, ואז כאשר אני משיב את כדור השמש יראו את השמש עצמה זזה 10 מעלות אחורנית.

מה זה את אשר ירדה במעלות אחז? אז מסבירים שכאשר אחז מת, אז היה עדיין 10 שעות לפני השקיעה. והיה חשש שיעשו לו לוויה ממלכתית. עם חצוצרות ועם מטחי יריות, מטחי כבוד ו... הקדוש ברוך הוא לא רצה שהרשע הגדול הזה יזכה לכזה כבוד. מה הוא עשה? השקיע את השמש. אחרי שעתיים של זריחה, מיד הייתה שקיעה. כמה שעות נחסרו מהיום? 10 שעות. איפה קיבלו אותם בחזרה? שאחרי זה אסטרונומים לא יהיה להם קושיות על איך זה פתאום חסר להם יום בלוח. איפה קיבלו את זה בחזרה? כעת אצל חזקיהו. וזה מה שכתוב, הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז. מה שאז השמש ירדה במעלות אחז, הכוונה שקעה אז בעת קבורתו של אחז, כעת אני מחזיר את זה, מחזיר את זה אחורנית, אתם תקבלו עוד 10 שעות ביום. איפה אגב ראינו מצב נוסף שבו קיבלו החזר של שעות על שעות שבעצם נתבטלו? איפה, על מה זה החזרה, על מה זה היה? כתוב על יעקב, שכאשר יעקב הגיע ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, אז כתוב שהשמש שקעה. השמש שקעה בטרם עיתה. וילן שם כי בא השמש. אז לאחר מכן כתוב שהשמש זרחה לו, עד פנואל. אז שמה אותה זריחה הייתה כדי להחזיר את מה שהשמש אז שקעה בטרם זמנה.

מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחוליו. מכתב לחזקיהו. אומר התרגום יונתן, כתב הודאה על ניסא דאיתעביד לחזקיה. חזקיהו רצה להודות להלל ולשבח לבורא על הנס שהשם עשה לו, ולכן מכתב לחזקיהו. מה הוא עושה? הוא כותב את ההודאה הזאת שהיא תהיה מזכרת על החסד שעשה עמו השם שהוסיף על ימיו. מה שכתוב ויחי מחוליו הכוונה היא ויתרפא מחוליו, כמו שכתוב עד חיותם. שלא תחשוב ויחי שהוא כבר מת, אלא הכוונה נתרפא, כמו חייתה המכה. חייתה המכה הכוונה נתרפאה המכה. מפה אנחנו למדים שבן אדם שנעשה לו נס, כתוב בספרים הקדושים, טוב שיעלה עניינו על ספר. בן אדם שנעשה לו נס, תכתוב את הספר, תכתוב את הנס, תכתוב, תכתוב מכתב שבו תתאר את הנס שנעשה לך. ומדוע? מדי פעם שבן אדם יעיין בזה ויזכר בחסד השם עליו. כי אנחנו נוטים לשכוח את הניסים שהשם עשה לנו, את הישועות שהשם נתן לנו, כל מיני דברים שהשם העניק לנו מעבר לגדר הטבע. ואם בן אדם רושם את הדברים ומדי פעם יעיין בהם, זה ספר המוסר הטוב ביותר. כך גם ממליץ הפלא יועץ, שעל ידי שאדם רושם את הישועות שהשם עשה לו, את חסד השם עליו, על ידי זה בן אדם יודה כל הזמן להשם וישבח את הבורא על הניסים ועל הנפלאות שעשה עמו. והמקור לזה זה כאן אצל חזקיהו, מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחוליו. על זה שחיה מחוליו, ישב וכתב שיר שבח הלל והודאה להשם יתברך.