ספר ישעיהו, פרק ל"ז. ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבוא בית השם.
כאשר שומע חזקיהו המלך את דברי החירוף והגידוף שראינו בפרק הקודם, מי בכל אלוהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל השם את ירושלים מידי, באים ומדברים עם העם ואומרים להם תמרדו במלך חזקיהו כי אין לכם שום סיכוי כנגד מלך אשור, שומע את זה המלך חזקיהו, קורע את בגדיו, זה על החירופים. ויתכס בשק, זה בגלל הצרה הקשה שבאה עליהם כעת. ויבוא בית השם, זה במטרה להתפלל.
וישלח את אליקים אשר על הבית ואת שבנא הסופר ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל ישעיהו בן אמוץ הנביא. ויאמרו אליו, כה אמר חזקיהו, יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה, כי באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה.
מה זה הכפילות יום צרה ותוכחה ומה זה גם כן המשל פה באו בנים עד משבר? מסביר המלבי"ם, ראינו שישעיהו כבר ניבא להם בעבר שסנחריב ייפול בהר ציון, ככה ראינו בפרק י', ושם הוא הסביר שהמפלה שלו תהיה אחרי שיוקדמו שני דברים. א', הוא יחרף ויגדף ויתגדל על אל אלים, ככה מופיע שם בפסוק ח', בפסוק כ'. דבר נוסף, כתוב שם שעד שציון תבוא למצב כזה שיהיה צרה וחשכת הלילה ויהיה מצב של מה שנקרא כבר אין שום הצלה, רק אז תהיה הישועה. זאת אומרת תהיה מצב של ירידה נמוכה מאוד, ורק אז, אחרי שתהיה צרה מאוד מאוד קשה, רק אז תהיה הישועה.
הם באים עכשיו ושולחים אליו ואומרים לו, נו, מה שאמרת התקיים. דבר ראשון, אומרים לו זה יום צרה בתכלית, צרה שהגיעה כבר אל הקצה, הנה אתה רואה האויב כבר נמצא בשערי ירושלים. דבר נוסף, ונאצה, הנה הוא מנאץ את השם בחירופים וגידופים, כמו שאתה אמרת שהוא יחרף ויגדף ויתגדל על אל אלים, הנה כעת הוא מחרף ומגדף. דבר שלישי, ותוכחה. תוכחה הכוונה תמיד לשון ויכוח והוכחה. הוא בא להוכיח בראיות שהנה הקדוש ברוך הוא אין לו כוח להציל, אין לו כוח להושיע, כמו שהוא לא יכל להושיע את שומרון, הוא לא יוכל להושיע גם את ירושלים.
מכל זה אנחנו מבינים שבאו בנים עד משבר. הם דומים כמו אישה יולדת שיושבת על המשבר, שאפילו שיש לה כאבים קשים ביותר, היא לא נשברת מזה, אלא אדרבה, זה מוכיח שהלידה קרובה. ככל שהחבלים, ככל שקושי הלידה קשה יותר, זה אומר שאנחנו נמצאים כבר ממש ברגעים האחרונים. כך גם כן הם אומרים לו, אצלנו ברור לנו הישועה קרובה. דא עקא, כוח ללידה אין. זאת אומרת, כדי שאישה תלד היא חייבת שיהיה לה את הכוח, והכוח הוא זה הכוח לדחוף כדי להוציא את הוולד. כך גם כן הם רוצים להגיד לו בנמשל, חסר לנו את המצוות, חסר לנו את המעשים טובים, זה הכוח שאיתו תבוא הישועה. וחסר לנו גם את הכוח האנושי, הכוח הגשמי, שזה הכוח כנגד המלחמה עם האויב, בעצם זה הכוח הטבעי. אז אין לנו לא את הזכויות והמעשים טובים וגם לא את הכוח הגשמי כדי ללכת ולהילחם כנגד סנחריב.
ולכן יש דבר אחד שיכול רק להועיל לנו, וזה אולי ישמע השם אלוהיך את דברי רבשקה אשר שלחו מלך אשור אדוניו לחרף אלוהים חי, והוכיח בדברים אשר שמע השם אלוהיך, ונשאת תפילה בעד השארית הנמצאה. הדבר היחיד שעוד אולי לעזור לנו זה אולי ישמע השם אלוהיך. קודם כל, מה זה אולי ישמע השם אלוהיך? דבר אחד. אחרי זה הוא ממשיך ואומר, בדברים אשר שמע השם אלוהיך. אז בהתחלה אמרת אולי, ואחרי זה אתה אומר אשר שמע בצורה ודאית. ומה הדבר הנוסף? והוכיח בדברים אשר שמע השם אלוהיך. מה זה והוכיח בדברים?
אז כמו שאמרנו, הם הגיעו עד מצב של משבר. משבר אגב, מסביר המלבי"ם, מה זה המשבר? אז אנחנו רגילים לומר יושבת על המשבר, הכוונה היא המקום ששם האישה הייתה יושבת ללדת. אבל המלבי"ם מסביר אחרת, המלבי"ם אומר שזה המקום ששם הילד שובר את המסך בעת הלידה ויוצא לחוץ. מתכוונים לומר כנראה בפשטות זה את השליה, המקום ששם הוא נמצא בתוך השקית שבה נמצא הוולד, הוא שובר את זה ויוצא לחוץ, זה נקרא המשבר, המקום ששם נשבר. אז הם אומרים לו, אולי ישמע השם אלוהיך, אולי השם ישמע את חירופיו של רבשקה. הוא הרי לא מחרף מדעת עצמו, הוא בא בשליחות הבוס שלו, כדי לחרף אלוהים חי, ואז השם יעניש את האדון שלו, את סנחריב, על החירופים הקשים הללו.
דבר שני, והוכיח בדברים. הרי היה לו הוכחות לדברים שלו. כשהוא אמר למה אתם חושבים שהאלוה שלכם יכול להציל אתכם? מה הטיעון שלו, על מה הוא התבסס? הוא אמר להם הנה תראו, כי אף אלוה לא הציל מפני אדוני, מפני סנחריב האדונים שלי. איה אלוהי חמת, איה אלוהי ארפד. ואז הם אומרים לו, אם פה באמת יצליח, אז חס ושלום יתחלל שם שמיים, כי אז יוכח שהוא צודק. הנה אלוהי חמת וארפד וכל אלה לא יכלו כנגד האדונים שלי, וגם אלוהי ישראל לא יכל כנגד האדונים שלי. איזה חילול השם יש בזה. אז הוכיח בדברים, ריבונו של עולם, אם אתה לא תצא ותיפרע ממנו, אז יגידו שההוכחות שלו הם נכונות, הנה אף אלוה לא יכול עליו.
דבר שלישי, ונשאת תפילה. הם אומרים זכות התפילה היא זאת היחידה שיכולה כעת להציל את שארית הפליטה. אחרי שכבר הוא הגלה את עשרת השבטים, אז ראוי מאוד שהשם ירחם שגם הנותרים לא יגלו. ואם ככה, אז מה בעצם הכפילות? אז הם אומרים אולי ישמע השם אלוהיך את דברי רבשקה, ואז אם השם ישמע את דבריו, על ידי זה הוא יחוס וירחם עלינו כי הוא יעניש אותו על החירוף. ודבר נוסף, מה שהם אמרו אשר שמע השם אלוהיך, אשר שמע מסביר המלבי"ם הכוונה היא ההאזנת הדברים, שהקדוש ברוך הוא האזין לאותם דברים שהוא מחרף מערכות אלוקים.
ויבואו עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו. ויאמר אליהם ישעיהו, כה תאמרון אל אדוניכם, כה אמר השם, אל תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גידפו נערי מלך אשור אותי. אל תירא ממה ששמעת, א', כי בזה גידפו נערי מלך אשור אותי. הם לא קיללו אתכם, הם קיללו אותי. זאת אומרת יש להם חשבון איתי, אומר להם הקדוש ברוך הוא. דבר נוסף, הקדוש ברוך הוא אומר לו, דע לך, זה לא היה בשליחותו של מלך אשור. כי באמת בפעם הראשונה הם באו לגדף מעצמם, אשר שמעת אשר גידפו נערי מלך אשור. זה לא מלך אשור בעצמו, אלא זה רק נעריו. אבל בכל אופן הקדוש ברוך הוא אומר, אל תדאגו, אני אושיע אתכם. הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל ארצו והפלתיו בחרב בארצו.
מה זה הנני נותן בו רוח, שואל המלבי"ם? ומה זאת אומרת הוא שב, שב אל ארצו? הרי הוא הוכרח לשוב על ידי השמועה. ואיך הקדוש ברוך הוא אומר והפלתיו בחרב בארצו, הרי אנחנו רואים שאחרי זה הוא חזר שוב פעם, ורק לאחר מכן נפל. מסביר המלבי"ם, הנני נותן בו רוח זה היה נס שהקדוש ברוך הוא נתן ברוחו. דבר ראשון, שהוא יאמין לקול השמועה. הרי בזמנם לא היה עדיין טלפונים לווייניים לכולם, וממילא אם שומעים שתרהקה מלך כוש בא עליו, אז יכול להיות שזה לא בטוח, יכול להיות שהשמועה היא לא לגמרי מבוססת. בשביל זה אני אעזוב פה ואלך להילחם בחזרה להגן על ארצי? מי אמר שהשמועה נכונה? אומר הקדוש ברוך הוא, דבר ראשון אני אתן בו רוח שיאמין לקול השמועה. זה לא היה מבוסס, זה היה רק שמועה, ואף על פי כן הוא האמין לדברים. וזה מה שהוא אומר, ושמע שמועה ושב אל ארצו. אני אתן בו רוח ומחשבה שישמע בקול אותה שמועה ויאמין לה. דבר נוסף, הנס הוא שהוא שב אל ארצו. לא נשאר פה כדי להילחם. לכאורה יכל לשלוח חלק מהצבאות שלו לשם וחלק להמשיך פה את המצור.
דבר נוסף הוא אומר, תדע לך, הסוף יהיה שאני אפיל אותו בחרב בארצו. עדיין לא תהיה עכשיו המפלה. כי לכל עת ולכל זמן ולכל חפץ, אומר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא יש לו עוד תוכניות. והתוכניות הם שהוא יכבוש את כוש ויכבוש את מצרים, כי הרי יש לי נבואה. ומה הנבואה שאמר השם? שהוא יביא את השלל של כל אלה אל פתח ירושלים. לא יפה, מה, יבוא בידיים ריקות? אז הוא הגיע בלי כלום, אומר הקדוש ברוך הוא לא, הוא עכשיו ילך יילחם כנגד כוש וכנגד מצרים, המון המון שלל הוא יאסוף שם. עכשיו הוא יבוא בידיים מלאות לפה. כעת כשהוא יגיע לכאן והוא ייפול פה, כבר יישאר הון עתק לעם ישראל, כמו שהקדוש ברוך הוא הבטיח שהשלל הזה יהיה לנו. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, אני מסובב כעת שהוא ישוב לביתו, עד שיגיע זמן מפלתתו שהוא עוד ייפול שם. אבל קודם כל הוא ישוב לביתו, יילחם, ייקח את ההון והשלל ויחזור לכאן כדי להשאיר אותם פה, ובסוף יחזור הביתה ושם הבנים שלו יהרגו אותו כפי שנראה בסוף.
וישב רבשקה וימצא את מלך אשור נלחם על לבנה, כי שמע כי נסע מלכיש. הלך לחפש אותו ומוצא אותו נלחם על לבנה. וישמע על תרהקה מלך כוש לאמור, יצא להילחם איתך. וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו לאמור. מה זה וישמע על תרהקה מלך כוש? וישמע וישלח מלאכים. ולכאורה למה הוא שולח מלאכים אל חזקיהו ואומר לו תתכונן, אני, אני עוד עומד לחזור? אדרבה, אם אתה מודיע לו דבר כזה אתה בעצם אומר לו תכין צבא. והרי אנחנו יודעים שאחד מכללי המלחמה זה אלמנט ההפתעה. אז מה אתה שולח להודיע לו כדי שיתכונן? מה ההיגיון בזה?
מסביר המלבי"ם, וישמע על תרהקה מלך אשור, מלך כוש סליחה, הוא שמע דרך ארעי, מפי העוברים והשבים. ומה הייתה השמועה? יצא להילחם איתך. עדיין הוא לא נלחם איתו בפועל, אלא רק יצא מהמדינה שלו כדי להילחם איתו. ואפילו שהשמועה לא הייתה מבוססת כמו שאמרנו, אף על פי כן, וישמע. זה הוישמע השני. הכוונה קיבל את הדברים והאמין לשמועה. וכאשר הוא רואה שהוא מוכרח לשוב לארצו, הוא ידע שהעם לא ימרדו בחזקיהו. והתוכנית המקורית שלו שהייתה כדי לעורר תסיסה מתוך העם כנגד חזקיהו, לא הצליחה. אבל הוא אומר טוב, בלית ברירה, אולי אני אסתפק כעת במועט, שחזקיהו ישלים איתי ויתן לי מס ויהיה לי לעבד. ולכן כעת הוא שולח פעם נוספת שלוחים, אבל תשימו לב, הפעם...
...הפעם זה לחזקיהו לבדו. כי אם אתם זוכרים בפעם הקודמת, ראינו שהוא אמר לו אני אין לי בכלל דיבור איתך חזקיהו. אני בכלל לא מעוניין איתך, אתה תקבל את העונש שלך על זה שאתה מרדת בי, אני פונה לעם. ולכן ראינו שהוא דיבר עם העם, הם אמרו לו דבר איתנו בשפה שלנו, הוא אמר לא, אני בכלל לא פונה אליכם, אני פונה לעם. כי באמת המגמה הייתה שהם ימרדו בחזקיהו. אבל כאשר הוא ראה שהתוכנית הזאת לא יצאה לפועל והוא נאלץ לעזוב כאן, אז הוא מנסה מה שנקרא להשיג מה שאפשר. ומה אפשר עכשיו? אולי לתת צ'אנס נוסף לחזקיהו, שחזקיהו יבוא ויהיה לו לעבד ויעלה לו מס כמו שהיה בתחילה.
כה תאמרון אל חזקיהו מלך יהודה לאמור, אל ישיאך אלוהיך אשר אתה בוטח בו לאמור, לא תינתן ירושלים ביד מלך אשור. תאמרו לחזקיהו מלך יהודה, אל ישיאך אלוהיך. לפני כן אולי נשאל, קודם כל למה הוא לא בא כמו שהוא אמר בתחילה, אני בא בציווי השם, השם שלח אותי. חזקיהו הרי הרס את הבמות של הקדוש ברוך הוא, היו במות בכל מקום, חזקיהו ביטל אותם, אמר להקריב קורבנות רק בירושלים, הרי לדעתו של מלך אשור היה בזה פגם. אז לכאורה למה כעת הוא לא בא בשם השם, אלא הוא בא בדרך אחרת, אל ישיאך אלוהיך אשר אתה בוטח בו? דבר נוסף, למה הוא שולח ספרים עם השלוחים, מה שהוא לא עשה בפעם הראשונה? ועוד דבר, בפעם הראשונה הוא דיבר לכל העם, עכשיו הוא מדבר במיוחד לחזקיהו. ועוד דבר שואל המלבי"ם, אם בפעם הראשונה הוא לא אמר לו כלום והוא לא יצא אליו, איך עכשיו הוא עולה על דעתו שכשהוא ישלח מכתבים, ישלח איגרות, ישלח ספרים, זה יפחיד אותו יותר מאשר בפעם הקודמת והפעם הוא כן יסכים לעשות איתו שלום?
אומר המלבי"ם, אפילו שהוא שלח ספרים, שמה הכל היה כתוב באריכות, אבל עם כל זה הוא שלח ביד השליחים בפיהם מה שנקרא תמצית הדברים. עכשיו בספרים היה כתוב שמה חירופים וגידופים כמו שמופיע בדברי הימים, שהוא קרא את הספרים, הוא קרא את בגדיו. והוא בא ואומר לו, אל ישיאך, אל תחשוב שהקדוש ברוך הוא יושיע אותך. אל ישיאך הכוונה יתן לך עצה כביכול. עכשיו מה הוא יגיד לו? שאל ישיאך הכוונה שאל תחשוב שהקדוש ברוך הוא יושיע אותך כי הקדוש ברוך הוא שלח אותי אליך כי אתה ביטלת את הבמות שלו? הוא יודע שחזקיהו עשה את זה בגלל ציווי התורה, שהתורה אוסרת להקריב בכל מקום. ולכן על הטיעון השחוק הזה הוא כבר לא חוזר. ולכן מה הוא בא ואומר לו? דע לך, אתה סומך על הקדוש ברוך הוא? אני ביטלתי את הבמות שהם היו נגד רצונו, יש לי זכויות אצל בורא עולם? אתה סומך על מישהו שאי אפשר לסמוך עליו. זה בעצם הטענה שלו. אל ישיאך אלוהיך אשר אתה בוטח בו, הקדוש ברוך הוא אין לו כוח. אל תסמוך על השם יתברך.
הנה אתה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות להחרימם, ואתה תינצל? הנה תראה, מלכי אשור יכלו לכל האלוהויות, יכלו לכל הארצות. למה אתה חושב שאתה תהיה שונה מהם ותוכל להינצל? ההצילו אותם אלוהי הגויים אשר השחיתו אבותי, את גוזן ואת חרן ורצף ובני עדן אשר בתלסר? תראה כמה אלוהויות וכמה ממלכות שאני ואבותי השמדנו. לא יכלו להציל אותם. ואם כך מדוע אתה חושב שאתה אלוהיך יוכל לגונן עליך? איה מלך חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרווים, הנע ועיוה? הנה השם תראה, הניע אותם ממקומם, הוביל אותם בגלות. עיוה את גבול ארצם, מלשון עיוות את גבול ארצם. הכוונה ביטל לגמרי את גבולותיהם, כמו שכתוב ואסיר גבולות עמים ועתידותיהם שוסתי, כמו שמפורש שם.
ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראהו, ויעל בית השם ויפרשהו חזקיהו לפני השם. כתוב שבספרים היו כתובים חירופים וגידופים כנגד השם יתברך. ועכשיו הוא רואה שהחירופים האלה יוצאים מהמלך עצמו. אם בפעם הקודמת הקדוש ברוך הוא אמר לו לא, זה לא סנחריב, זה רק הנערים שלו. אל תירא מפני הדברים אשר שמעת אשר גידפו נערי מלך אשור אותי. פה הוא פונה לקדוש ברוך הוא ואומר ריבונו של עולם, הנה תראה את הספרים, את זה שלח מלך אשור בעצמו. ועכשיו הוא ידע שתתקיים הנבואה של ישעיהו. מכיוון שהנבואה של ישעיהו הייתה שכאשר יהיו כאלה חירופים של המלך כנגד השם יתברך, אז תבוא הישועה. ולכן כעת כאשר הוא רואה את החירופים הללו, הוא לא מעלה על דעתו לרגע לבוא ולהשלים כעת עם סנחריב, לבוא ולהוריד את הראש ולחזור ולקבל את מלכותו, אפילו שהייתה לו עכשיו לכאורה הצעה שאי אפשר לסרב לה. מה, מה בסך הכל מבקשים ממך? תהיה עבד למלך אשור, תעלה לו מיסים. הוא כבר ירד מהתוכנית המקורית להגלות אתכם, נו אז תסכים. לא, בשום אופן לא. כי הרי זה מה שהבטיח לנו ישעיה, שכאשר הוא יחרף שם השם, אז תבוא הגאולה, אז תהיה הישועה. אז מה יש לנו לעשות עכשיו? לבוא להתפלל לפני השם.
ויתפלל חזקיהו אל השם לאמור, השם צבאות אלוהי ישראל יושב הכרובים, אתה הוא האלוהים לבדך לכל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמיים ואת הארץ. ומתפלל להשם ואומר, השם צבאות אלוהי ישראל יושב הכרובים. אתה השם צבאות, הכוונה מושל על כל הצבאות, עליונים ותחתונים. אתה אלוהי ישראל, אלוהותך נודעת כאן על ידי עם ישראל שהם עובדים אותך. ומעידך גם כן יושב הכרובים, ששם בעולמות העליונים ההשגחה שלך היא בייחוד. עד שאם כן, ראוי שתחוס ותרחם עלינו ותריב את ריבנו מצד קדושת שמך שמתחלל שמך כעת על ידי סנחריב. שהרי אתה הוא האלוהים לבדך לכל ממלכות הארץ. לא כמו שאמר סנחריב, איה אלוהי חמת וארפד, יש הרבה אלוהויות והם לא יכלו עליי. הכל הבל, אתה אלוהים לבדך, אין אלוהויות. אז כשהוא בא ואומר ניצחתי את ההוא ואת ההוא, מה זה את ההוא? אין את ההוא בכלל. מי הם בכלל? הכל זה רק השם יתברך, לא נמצא אלוקים זולתך. אז אם כן, היות ואתה עשית את השמיים ואת הארץ, ואם כן ראוי, הטה השם אוזנך ושמע, פקח השם עיניך וראה, ושמע את כל דברי סנחריב אשר שלח לחרף אלוהים חי.
הטה השם אוזנך ושמע, את החירופים של השליחים הראשונים. וגם פקח עיניך וראה, זה כבר דברים כתובים, שעל זה נאמר פקח עיניך, לקרוא את הדברים הכתובים. זה הספרים שמלאים דברי חירוף וגידוף. ושמע, מה הפעם הנוספת? זה דברי השלוחים השניים, שגם הם כמו שאמרנו הוא מסר להם קיצור הדברים שהם אמרו את זה בעל פה, שהוא שולח לחרף אלוהים חי. אמנם השם, החריבו מלכי אשור את כל הארצות ואת ארצם. וכי בגלל שואל המלבי"ם שמלכי אשור החריבו את כל הארצות, זה מחייב שהקדוש ברוך הוא יושיע מידם? איזה מין טיעון זה? אומר המלבי"ם, אם היה מחרף איזה שהוא אדם אחר, אז הייתי אומר תשמע, הוא מתרברב, הוא מדבר גבוהה גבוהה, מי הוא ומה הוא. הוא אומר לא, אבל הבן אדם הזה בא עם קבלות. כי החריבו מלכי אשור את כל הארצות ואת ארצם. באמת את כל הארצות וגם את ארצם, ארצם מסביר המלבי"ם הכוונה אפרכיות שלהם, המקומות החשובים שלהם, המקומות המבוצרים שלהם.
ונתון את אלוהיהם באש, כי לא אלוהים המה, כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום. ונתון את אלוהיהם באש, גם הם שרפו את אלוהיהם כמו שהם מתרברבים, הכל אמת. אבל מיד הוא מסתייג ואומר, לא אלוהים המה, זה שום דבר. מה, שרפו להם את האלוהים? ודאי, את העץ והאבן שלהם, איזה בול עץ, מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום, אז בזה באמת אין שום גבורה. ועתה השם אלוהינו הושיענו מידו, וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה השם לבדך. ועכשיו השם תושיע אותנו מידו כדי שלא יגידו שגם אותך ניצחו חלילה. דבר נוסף, למען ידעו כל ממלכות הארץ כי אתה השם לבדך. כי אם ינצחו גם אותך, אז כמו שהוא הזכיר קודם, הם יגידו מה ההבדל בין אלוהי השמיים לשאר האלוהויות? אבל ברגע שאתה ריבונו של עולם תכניע אותם, ידעו כל ממלכות הארץ כי אתה השם לבדך, כי הנה את כל האלוהויות הם ניצחו, אבל את השם לא. זה אומר שהשם הוא האלוה היחידי, אתה השם לבדך, וכולם הבל שאין בהם ממש.
וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמור, כה אמר השם אלוהי ישראל, אשר התפללת אליי אל סנחריב מלך אשור. יען שהתפללת אליי, מה זה אליי? בשביל כבוד שמי, שלא יחולל שם השם בגויים בנוגע לסנחריב מלך אשור. זה הדבר אשר דיבר השם עליו. בזה לך, לעגה לך בתולת בת ציון, אחריך ראש הניעה בת ירושלים. בזה לך, אתה סנחריב דע לך שבתוּלת ציון בזה לך, לעגה לך על החירופים ועל הגידופים שלך. ובת ירושלים הניעה את ראשה עליך, היא יודעת פה תהיה קבורתך, פה תהיה המפלה שלך. מסביר המלבי"ם, מה ההבדל בין בז לבין לעג? אומר המלבי"ם, מי שמבזה דבר זה אומר שהדבר לא נחשב בעיניו. אבל לעומת זאת הלועג בא להראות את פחיתות מעשיו, להראות עד כמה הדבר הזה שפל.
ועכשיו תשימו לב שיש כאן כפילות. בתולת בת ציון, בת ירושלים. מה ההבדל? אומר המלבי"ם, בת ציון נקראת בתולה כי מצודת ציון הכוונה לעיר דוד, היא הייתה כעיר בצורה שלא נכבשה, כמו שבתולה כביכול לא נכבשה על ידי איש. אבל ירושלים לא הייתה בתולה כיוון שהיא לא הייתה מבוצרת ומוגנת כמו שהייתה מוגנת מצודת ציון, שזה הייתה עיר דוד עצמה, מה שנמצא בתוך, בין החומות, שהיא מוגנת הרבה יותר. אז לכן היא נקראת רק בת ירושלים.
את מי חירפת וגידפת, ועל מי הרימות קול, ותישא מרום עיניך אל קדוש ישראל? בת ציון אומרת לך, את מי חירפת? הרי חירפת את השם יתברך. ויותר מזה, הרימות קול, יש אדם שמחרף בשקט, אבל אתה עוד חירפת בקול גדול, בפרסום רב. ויותר מזה, היא אומרת לו כביכול בת ציון, לא הייתה לך כוונה רק להרגיז את העם, אלא ותישא מרום עיניך אל קדוש ישראל. הייתה לך מגמה להכעיס את הריבונו של עולם, את קדוש ישראל. מסביר המלבי"ם, המחרף זה מאדם לאדם, והמגדף בדרך כלל זה מאדם לאלוקיו, כמו ברכת השם, כמו מגדף השם, כן? מגדף קדושת ישראל, תורת ישראל. פה הכוונה הייתה החירוף, ולכן הוא שלח כמו שכתוב וספרים כתב לחרף, וגם כאן כתוב אשר שלחו לחרף. והם גידפו, כדי שיהיה להם בזה גם חירוף וחרפה, אשר גידפו נערי המלך אשור אותי. דהיינו לא הסתפקו בחירוף של העם אלא בגידוף גם כלפי קודשא בריך הוא.
ביד עבדיך חירפת השם, ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון, ואכרות קומת ארזיו מבחר ברושיו, ואבוא מרום קיצו יער כרמלו. ביד עבדיך חירפת, הרי את מי? את השם. ותאמר, התחלת להוכיח כביכול, הנה תראו, אני כבר הצלחתי בעבר. אני עליתי מרום הרים, הכוונה הנה הצלחתי כבר לכבוש, הגעתי עד ירכתי לבנון וצידו, התחלתי לקצץ את היער, את הארזים, את הברושים, לעשות לי דרך לגדודים שלי, עד שהגעתי מרום קיצו, עד נקודת הרום, ששם יער הכרמל, היער המובחר. כביכול רוצה לומר, הנה כבר גיליתי את יהודה, הורדתי את היערות שמנעו את הגישה אליה, היא עכשיו כמו פרוסה לפניי ונוכל לכבוש.
אני קרתי ושתיתי מים, ואחריב בכף פעמיי כל יאורי מצור. הלך חזקיהו הרי סתם את המעיינות כדי שהאויב כאשר יעשה מצור לא יהיה לו מים לשתות. אומר לו תגיד לי, אתה חושב שאני זקוק למים שלך? אני קרתי ושתיתי מים. כאשר היה לי צורך, אז אני קרתי, מלשון חפירה, מצבת בור נוקרתם. אני קרתי ושתיתי מים, כשהיה לי צורך אז חפרתי באדמה כדי לשתות, אני לא זקוק למים שלך. דבר נוסף, אתה הלכת ואספת את המים בשתי חומות העיר כדי שהמים האלה יהוו כמצור, יהוו כחומה נוספת כדי לעכב אותי מלהיכנס. אז על זה הוא בא ואומר, היאורי מצור הללו שעשית לי, הוא אומר אני לא צריך לסתום את היאורים הללו. מדוע? כי אחריב בכף פעמיי כל יאורי מצור. כף פעמיי הכוונה היא כף הרגל שלי, החיילות שלי, רק הולכים שמה, כל אחד מה שנדבק לו מעט לנעל, ייבשו לך את הנהר. כמו שחז"ל אומרים שהם הגיעו מיליונים, וכאשר הם עברו, הראשונים עברו בשחייה והאחרונים כבר הלכו על נהר יבש, מרוב שהיו חיילות רבים. אז חזקיהו מתפאר בפניו ואומר לו, אין לי בעיה עם זה שאספת את המים ומנעת ממני לשתות כי אני קרתי ושתיתי מים, אין לי בעיה בזה שריכזת את המים בין החומות כדי שימנעו ממני לעבור, כיוון שבכף פעמיי אני אחריב ואייבש את היאורים שעשית שם.
אומר לו הקדוש ברוך הוא, מה אתה מתגאה בזה? מה אתה מתפאר בכוחך? הלוא שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם, ויצרתיה עתה הבאתיה, ותהי להשאות גלים ניצים ערים בצורות. אם היית שומע למרחוק, מהמקום ששמה אתה גר, את דברי הנביאים שהם כבר ניבאו עליך שאתה תגיע לפה וכל מה שיהיה איתך, אז היית יודע שכל מה שעשית זה לא אתה עשית, אלא אני עשיתי את זה, כי אני הרי הבאתי אותך לכאן. אז זה לא היה בכוחך. יותר מזה אומר לו, הלוא שמעת מימי קדם, אם היית שומע את דברי הנביאים שהתנבאו מימי קדם שכך עתיד להיות, אז היית יודע שלא זו בלבד שאותה עשיתי, שזה גמר המעשה, אלא גם את תחילתו. מה זה? גם אני יצרתיה. עיקר הדבר ועצמותו גם את זה אני יצרתי, כי אני מגיד אחרית דבר מראשיתו. אבל דע לך, הוא אומר, גם מה שראית שהצלחת להחריב את הערים ולהפוך אותם לגלים, כי תהיה להשאות גלים ניצים ערים בצורות. הוא אומר אתה תשאֶה, מלשון שממה, אתה תשומם את הערים, לעשות אותם גלים, אתה חושב שזה כדי להשמיד אותם? אומר לו בדיוק הפוך. המטרה היא ניצים ערים בצורות. שניצו ויציצו ערים בצורות.
אותם ערים שהפכת לגלים, גל הכוונה כמו גל חורבות, הפכת אותו מקום חרב, מזה עכשיו ניצים, יציצו ערים בצורות. כמו גרעין ששמים אותו באדמה, לכאורה מה קורה לו? נרקב. אבל דווקא הריקבון הזה מהווה את הסיבה לחיים החדשים ולפריחה החדשה שתצמח ממנו. כך גם כן אומר לו השם, זוהי התכלית, מה שהחרבת את ערי יהודה, הם ישובו וייבנו שוב בימי חזקיהו ביתר עוז וביתר שאת. כי באמת סנחריב הצליח להחריב את ערי יהודה, צריכים להבחין, יש ירושלים ויש יהודה. סנחריב את יהודה, זה מה שמסביב, הצליח להחריב. לירושלים הוא לא הצליח להיכנס, אותה הוא לא הצליח לכבוש. אז הוא אומר לו, אתה לקחת מזה ראיה, הנה אתם רואים הצלחתי? אומר לו הקדוש ברוך הוא אדרבה, זה אני, אני עשיתי. ואני הודעתי מראש שככה יהיה, ואדרבה, זה נועד כדי שמתוך זה ינץ ערים בצורות. ויושביהן קצרי יד חתו ובושו, היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה. וגם מה שאתה רואה שהיושבים של הערים האלה שהפכו להיות לגלים היו קצרי יד, לא יכלו להילחם כנגדך, אלא חתו ובושו. אומר לו הקדוש ברוך הוא, גם זה לא היה במגמה להכרית אותם לגמרי, אלא המגמה היא שיהיו כמו עשב שדה וירק דשא חציר גגות לפני קמה. כמו שלפני הקמה, לפני שהתבואה מתבשלת, אז בהתחלה גודל העשב של השדה, וירק, חציר גגות ושדמה, זה שאר מיני עשבים, והנה אותם עשבים בהתחלה צצים ראשונים, אבל הם עוד ייבולו עוד לפני שתתבשל התבואה. הוא אומר כך גם כן, אתה תראה שבמקרה שלך שכל אותה הצלחה היא זמנית, כמו העשב שהוא צומח באופן זמני, ואז אתה תראה את השדה צומחת ומפריחה את התבואה שלה. כך גם כן הוא אומר, מה שראית עכשיו את ההצלחה הזמנית שלך כנגד ערי יהודה, אל תסיק מזה שבסופו של דבר יהיה לך הצלחה. כי המטרה הייתה שתחתיהם יצמח דורו של חזקיהו, דור של צדיקים, דור של עוסקים בתורה, והם אלה שיבואו תחת אלה שאתה הכרתת. אז אל תתפאר במה שעשית.
ושבתך וצאתך ובואך ידעתי, ואת התרגזך אליי. הוא אומר אל תחשוב שידך עשתה לך חיל, עלית מרום בכוחות עצמך. בין הזמן שישבת בבית, בין הזמן שיצאת ובאת לכבוש ממלכות, אומר הקדוש ברוך הוא הכל היה בהשגחתי, הכל היה בידיעתי. ואת התרגזך אליי, וגם החירופים והגידופים, מה שהתרגזת אליי, על זה אומר לו הקדוש ברוך הוא אתה עוד עתיד להיענש. יען התרגזך אליי ושאננך עלה באוזניי, ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך, והשיבותיך בדרך אשר באת בה. היות ואני הקשבתי איך אתה חירפת בקול שאון גדול, בקול פרסום רב, לכן ושמתי חחי באפך. אני אשים לך את ה, כמו נזם באף, כדי שאתה לא תוכל ללכת הלאה עד ירושלים. ואת מתגי בשפתיך, המתג זה אמור לבלום, מתג ורסן עדיו לבלום. זה אמור לבלום לך את השפתיים שלא תוכל לחרף ולגדף עוד. והשיבותיך בדרך אשר באת בה, אותה דרך שבה הגעת, שם אחזיר אותך.
וזה לך האות, אכול השנה ספיח, ובשנה השנית שחיס, ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו כרמים ויכלו פריים. מה זה זה לך האות? אם זה יהיה אות על מפלתתו של סנחריב, אז איך יהיה אות על משהו שעדיין לא קרה? ודבר נוסף הרי אם כבר ייפול סנחריב, מה צריך אות על שיטעו כרמים ו... הרי אם סנחריב נפל אז ודאי הרי אנחנו יכולים לטעת ויכולים לעשות מה שברצוננו, אנחנו השליטים היחידים פה. מסביר המלבי"ם, היות והוא דימה את החורבן של הערים של ערי יהודה ושל האנשים שהיו שם, הוא דימה אותם לצמח שצץ וצומח אחרי שכביכול נרקב באדמה, הנה מזה צומח משהו חדש, אז הוא אומר הנה תראה עכשיו כל הארץ חרבה, עד שמרוב השממון אתה נאלץ לאכול ספיח. וגם בשנה השנית יהיה סחיש או שחיס, בשני מקומות מופיע שתי גרסאות שונות, שזה אומר שעדיין אין תבואה שגדלה באופן סדיר. הוא אומר הנה תראה בשנה השלישית כבר אתם תזרעו ותקצרו ותטעו כרמים ותאכלו פריים, הארץ תחזור לאיתנה. דבר זה שיקרה בצמחי השדה, יהיה לאות על עם ישראל, על כך שישרש יעקב, יציצו ויפרח, מלאו פני תבל תנובה. אומר זה יהיה לך האות, כמו דרך הגידולים באדמה שנרקבים ולאחר מכן צומחים, כך גם כן מה שאתה רואה עכשיו את מצבם של ישראל ירוד, זה כדי שלאחר מכן יצמחו, יפרו וישגו.
ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה. הראיה זה גם הפסוק הבא, שהנה הוא אומר תראה, אלה שעכשיו נדמה כאילו שהם נרקבים באדמה, אלה שאתה חושב שאתה כבר הכרתת וביגרת אותם, הערים של יהודה שאותם החריב סנחריב, הוא אומר אל תדאג, פליטת יהודה הנשארה תוסיף שורש למטה, השורשים יתרבו, ועל ידי זה ועשה פרי למעלה. ואז יתווסף בין ערי מבצר, בין כוח המלכות, בין העם, בין ההמון, כולם יתרבו. כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון, קנאת השם צבאות תעשה זאת. השם יקנא לשמו, אומר רש"י, ולא בגלל הזכות שבידכם. למדנו שתמה זכות אבות. זאת אומרת אין כבר את זכות האבות כביכול, אלא רק מה? קנאת השם צבאות תעשה זאת. רק מצד שהקדוש ברוך הוא יקנא על כך שחירפו את שמו הגדול. מסביר המלבי"ם, מירושלים תצא שארית, הכוונה היא ההמון, העם שבירושלים נשארו במקומם, הם לא גלו. ופליטה מהר ציון, על ידי הר ציון שזה חזקיהו שיושב במצודת ציון, תהיה פליטה. הגולים שנפלטו ישובו לחסות בצילו של חזקיהו. וכל זה כמו שאמרנו קנאת השם תעשה זאת, בגלל שהשם יקנא לשמו שחולל בגויים ויקנא לארצו.
לכן כה אמר השם אל מלך אשור, לא יבוא אל העיר הזאת, ולא יורה שם חץ, ולא יקדמנה מגן, ולא ישפוך עליה סוללה. לא יבוא, ולא רק שלא יבוא, גם לא יורה חץ. ולא זו בלבד, גם לא יקדים אותה במגן. זאת אומרת, גם היו באים עם מגינים כדי שלא יזרקו עליהם חיצים מעבר לחומה. ולא זו בלבד, גם לא ישפוך סוללה. היו עושים מקום גבוה, סוללת עפר, שיהיה להם יותר קל לירות משם חיצים לתוך העיר. וכל שכן, ושלא יוכלו לירות חיצים אם גם סוללה לא יהיה. בדרך אשר הוא בא בה ישוב, ואל העיר הזאת לא יבוא נאום השם. למה הוא אומר בדרך אשר בא בה ישוב ואל העיר הזאת לא יבוא, זה כפילות. הוא אומר בדרך אשר בא בה ישוב, קודם כל הוא יחזור כי הרי תרהקה מלך כוש מחכה לו בבית. דבר שני הוא אומר תדע לך, הוא יחזור לפה עוד פעם, אבל גם בפעם השנייה אל העיר הזאת לא יבוא. אפילו שהוא יחזור לפה פעם שנייה כמו שאמרנו עם כל הכסף והזהב, אבל עם כל זה אל תחששו מהפעם השנייה גם כן, כי גם אז אל העיר הזאת עצמה הוא לא יבוא, לא יצליח לפגוע בעיר עצמה. ומדוע? וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי. אומר השם מכיוון שאני כאן ואני אגונן על העיר הזאת והושיע אותה למעני ולמען דוד עבדי. א', בגלל חילול השם שהיה. דבר שני, בגלל מלכות בית דוד שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שתיכרת.
ויצא מלאך השם ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמישה אלף, וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים. ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינווה. ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב, והמה נמלטו ארץ אררט, וימלוך אסר חדון בנו תחתיו. חסד השם על עמו ישראל, לא ינום ולא יישן. שלח הקדוש ברוך הוא את מלאכו והיכה 185 אלף, הם קמים בבוקר רואים את כולם פגרים מתים. חזקיהו ישן על מיטתו והקדוש ברוך הוא נלחם את מלחמתו. היחיד שניצל היה סנחריב ובניו, ותוך כדי שהוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו, אדרמלך ושראצר בניו הרגו אותו, ונמלטו ארץ אררט, וימלוך אסר חדון בנו תחתיו. יש על זה בגמרא מסכת סנהדרין דף צ"ה עמוד ב', אני רוצה להקריא לכם קטע מהגמרא שם.
תנא, ראשונים עברו בשחייה, שנאמר וחלף ביהודה שטף ועבר. אמצעיים עברו בקומה. כבר הראשונים עברו את נהר הירדן בשחייה. השניים כבר עברו כשהם עומדים, המים כבר ירדו. אחרונים העלו עפר ברגליהם, כמו ייבשו את הנהר. ולא מצאו מים בנהר לשתות עד שהביאו מים ממקום אחר ושתו. שנאמר אני קרתי ושתיתי מים. וכתיב ויצא מלאך השם ויכה במחנה אשור 185 אלף, וישכימו בבוקר והנה כולם פגרים מתים. אמר רבי אבהו, הללו ראשי גייסותם. שלא תחשוב שזה כל הצבא, זה רק ראשי הגיסות. אמר רב אשי, דייקא נמי דכתיב במשמניו רזון. מי זה משמניו? בשמנים דאית בהו, הכוונה המפקדים, הראשיים. אמר רבינא, דייקא נמי מדויק גם כן בלשון הכתוב, וישלח השם מלאך ויכחד כל גיבור חיל ונגיד ושר במחנה אשור, ויבוא בית אלוהיו ומיציאי מעיו שם הפילוהו בחרב, שמע מינה. מה אתה רואה? שאלה שהוא הכה, אלה היו הראשי גיסות, השמנים, הנגיד והשר.
ובמה הכם? רבי אליעזר אומר, ביד הכם. שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה, היד שעתידה להיפרע מסנחריב. זה היה ב... ויושע, את איזה יד הגדולה? שעתידה להיפרע מסנחריב. רבי יהושע אומר, באצבע הכם. שנאמר ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוהים היא, היא האצבע שעתידה להיפרע מסנחריב. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל, מגלך נטושה? המגל שלך כבר מחודדת? אמר לפניו ריבונו של עולם, נטושה ועומדת מששת ימי בראשית. שנאמר מפני חרבות נדדו. רבי שמעון בן יוחאי אומר, אותו הפרק זמן בישול פירות היה. אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל, כשאתה יוצא לבשל פירות, היזקק להם. כביכול אפילו לא צריך לשלוח אותו במיוחד, אלא מה שנקרא על הדרך. שנאמר מִדֵי עוברו ייקח אתכם, כי בבוקר בבוקר יעבור ביום ובלילה. והיה רק זועה הבין שמועה. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי, אגב אורחך לבעל דבבך אשתמע. זה מה שאנשים אומרים, שעל הדרך תישמע, הכוונה תעבור דרך השונא שלך וככה תרגיז אותו. אז כך גם פה, גבריאל על הדרך עשה את זה, אפילו לא במיוחד.
ויש אומרים בחוטמן נשף בהן ומתו. שנאמר וגם נשף בהם וייבשו. רבי ירמיה בר אבא אומר, כפיים ספק להם ומתו. מחיאת כף, ספק להם ומתו. שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי. רבי יצחק נפחא אמר, אוזניים גילה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו. שנאמר מרוממותך נפצו גויים. וכמה נשתייר מהם? רב אמר עשרה. שנאמר ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם. כמה נער יכול לכתוב? עשרה. הכוונה כמה נער יכול לכתוב? ילד, כמה כותב? נקודה. נקודה זה י'. י' הכוונה היא 10. ושמואל אמר תשעה. שנאמר ונשאר בו עוללות כנוקף זית שניים שלושה גרגרים בראש אמיר ארבעה חמישה בסעיפיה. ארבעה וחמישה זה תשעה. רבי יהושע בן לוי אמר 14. שנאמר שניים שלושה ועוד ארבעה וחמישה. רבי יוחנן אמר...
...חמישה. סנחריב ושני בניו, נבוכדנצר ונבוזראדן. נבוזראדן, גמרא, כך מקובלנו. נבוכדנצר, דכתיב ורווה די רביעאה דמה לבר אלהין. ואילמלא דחזיה מנא הוה ידע. אומרת הגמרא, נבוכדנצר כתוב שכשהוא ראה את דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, ראה אותם, את חנניה, מישאל ועזריה בתוך ה... בתוך כבשן האש, הוא אמר יש איתם רביעי דומה למלאך אלוקים. אם הוא לא ראה מעולם מלאך אלוקים, איפה הוא יודע שהוא דומה למלאך אלוקים? אז בעל כורחך שהוא היה פה יחד עם סנחריב וראה מלאך אלוקים, ואז כשהוא ראה לאחר מכן את חנניה, מישאל ועזריה עם הרביעי, הוא אמר זה מזכיר לי את ההוא שראיתי שם. סנחריב ושני בניו, דכתיב ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב. אומרים חז"ל, שהם שמעו אותו שואל, במה כוחם של עם ישראל? אמרו לו כי היה להם אבא שלקח את הבן שלו ועקד אותו להקריב אותו להשם יתברך. אמר אה, ככה? אז אם אני אנצח, את שני הבנים שלי אני אקריב להשם. את שניהם אני אשחט. שמעו את זה הבנים שלו, אמרו זה, ועשית לו כאשר זמם לעשות לבניו. אמרו עד שהוא יעשה לנו, אנחנו נעשה לו את זה. בוא נקריב אותו. יותר תהיה נחת רוח לפניו יתברך. הלכו והרגו את אבא שלהם כשהוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו. מה זה נסרוך אלוהיו? היה עבודה זרה שהיה קרש מתיבת נוח. וזה נסרוך, לשון נסר. היה לו נסר מתיבת נוח שהלך שם והשתחווה, ואז הם שמעו אותו אומר את זה לאלוהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכהו בחרב, כן יאבדו כל אויביך השם, אמן ואמן.