ספר ישעיהו פרק ל"ו. ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו, עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם. וישלח מלך אשור את רבשקה מלכיש ירושלמה אל המלך חזקיהו בחיל כבד, ויעמוד בתעלת הברכה העליונה במסילת שדה כובס. אומר המלבי"ם, הסיפור הזה מוזכר בתנ"ך שלוש פעמים. פעם אחת הוא מוזכר בספר מלכים, מלכים ב' פרק י"ח, ופעם נוספת הוא מוזכר בספר דברי הימים ב' פרק ל"ב, ופעם שלישית בספר ישעיהו בפרק ל"ו. אבל אומר המלבי"ם, כשאנחנו עוקבים אחרי הסיפור, והוא בעצם גישתו של רבשקה אל העם, הניסיון להציע להם לא לסמוך על חזקיהו, כי חזקיהו מרד במלך אשור, אלא לצאת אליו, לעשות איתו שלום והוא יגלה אותם לארץ אחרת. זה הפרק בכללותו. הרעיון הזה מובא כמו שאמרתי בשלוש מקומות, אבל אומר המלבי"ם כשאנחנו נעמוד על שלושת המקומות הללו נראה שיש שינויים ביניהם.
אומר המלבי"ם, תשים לב שכאשר אתה מסתכל מה מובא בספר מלכים ב', שמה כתוב שחזקיהו שלח לסנחריב ואמר לו חטאתי, שוב מעלי, את אשר תיתן עלי אשא. זאת אומרת, הוא כבר בא כנכנע. מה שאתה תגיד לי, איזה מס שתשים עלי, אני מוכן לקבל. וישם מלך אשור על מלך יהודה שלוש מאות כיכר כסף ושלושים כיכרי זהב. חזקיהו קיבל את המס הזה, נתן לו את כל מה שהוא ביקש, ואז הוא שולח את רבשקה. אחרי שחזקיהו מוכן לתנאים של מלך אשור ומכניע עצמו לפניו, הוא שולח את רבשקה. כשאנחנו מסתכלים בדברי הימים, הסיפור מופיע שם אחרת. שם מובא שכשסנחריב הגיע, אז חזקיהו סתם את המעיינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ, מה שנקרא סתם מי גיחון. ויעש שלח ומגינים לרוב, ויקבוץ את העם, ויחזק את ליבם באשם, ויעש עליהם שרי צבאות, בקיצור הכין את העם למלחמה, ואז שלח סנחריב את רבשקה. אז תכלית, רבשקה הגיע בעקבות כניעה שלנו או בעקבות התכוננות למלחמה שלנו? לכאורה אלה הם דברים סותרים.
לכן אומר המלבי"ם, כדי להשוות בין הסיפורים הללו, ההסבר שנצטרך לומר הוא שבתחילה באמת כאשר הגיע סנחריב, כלפי חוץ חזקיהו אמר לו אני מוכן לשלם לך מס, כל אשר תשית עלי אעשה. אבל זה רק הייתה שיטה כדי להרדים את סנחריב, את מלך אשור. שהוא יהיה בטוח, הנה חזקיהו לא עושה כלום, הנה חזקיהו נהיה כנוע, הוא עכשיו יתחיל כל חודש, כל שנה להעלות לי מיסים, ואז ממילא הוא לא יקבוץ צבא כנגדו, הוא לא יחדד את חרבות המלחמה, כי מפה, מהגזרה הזאת יש לו שקט. ובינתיים תכנן חזקיהו, אני אכין את הצבא ואחמש אותם ואערוך אותם לקראת מלחמה, ואז אני אוכל לעשות מלחמה כשסנחריב מלך אשור לא מוכן. וזה בעצם יישוב לסתירה בין השניים. כי באמת הוא שלח את רבשקה אחרי שחזקיה העלה מס, ואחרי שחזקיה הכין את עצמו למלחמה. כי חזקיה בד בבד עם כך שהעלה מס גם הכין את עצמו למלחמה כדי להפתיע את מלך אשור.
וכעת בואו נבאר. וישלח מלך אשור את רבשקה מלכיש ירושלמה. כתוב אצלכם ירושלמה או ירושלימה? ירושלמה. טוב. אל המלך חזקיהו בחיל כבד ויעמוד בתעלת הברכה העליונה במסילת שדה כובס. קודם כל רבשקה הזה הוא שעשה את העבודה השחורה והמלוכלכת בעבור סנחריב מלך אשור, וכרגיל רבשקה היה יהודי מומר. הם אלה שעושים את העבודה השחורה והמלוכלכת בשביל הגויים. אז פעם זה יהודים מומרים, פעם זה אנשי שמאל, כל פעם זה משתנה ההיסטוריה אבל פשוט חוזרת על עצמה. ואותו רבשקה בא לשכנע את העם למרוד בחזקיהו ולקבל על עצמם את מלכותו של סנחריב. רק שלכאורה לא מובן, אם אתה מסביר שחזקיהו היה מוכן לתת מס והכניע את עצמו לפני סנחריב, למה הוא בא כנגדו לכובשו? שואל המלבי"ם, זה מנוגד לחוקים המקובלים בין המדינות. אם מדינה מעלה מס למדינה אחרת, אז המדינה השנייה לא באה לכבוש אותה. אדרבה, היא משאירה אותה כמות שהיא ודואגת שהיא תמשיך ותעלה למס. למה הוא קורא לו מורד? דבר נוסף שואל המלבי"ם, מה העניין שרבשקה מגיע אל חזקיהו, עומד בתעלת הברכה העליונה במסילת שדה כובס? מה חשוב לי כל הפרט הזה? מה, כתוב ויצר על ירושלים. מה זה משנה לי באיזה פינה ובאיזה נקודת רוחב ואורך? מה זה משנה לי? הוא הגיע וצר על ירושלים.
אומר המלבי"ם, על פי מה שהבנו והסברנו קודם, אז כעת זה ברור. מכיוון שכאשר סוגר חזקיהו את מי גיחון, מבין סנחריב שבעצם יש כאן פח. מבין סנחריב שהכניעה של חזקיהו היא רק כלפי חוץ, היא מהשפתיים. הוא לא באמת נכנע בפניו. והראיה, הוא מכין את עצמו לקרב. הוא סוגר את מי גיחון כדי שאם יבוא סנחריב לצור על ירושלים, לא יהיה מים לחייליו. הוא מכין לו שלח ומגינים כמו שמובא בדברי הימים. את זה קלט סנחריב מלך אשור, שללא כל ספק היה איש מלחמה ואסטרטג, תראו כמה כיבושים הוא עשה. ואת זה הוא כבר הבין, ולכן הוא שולח כעת את רבשקה. אל תיתמם חזקיהו שאתה באת לעשות איתי שלום והנה אתה מעלה לי מס, אני יודע מה הם התוכניות שלך. ומשום כך הוא עומד בתעלת הברכה העליונה. איפה? אותה תעלה שאותה חזקיהו סגר וסתם. זה נועד כדי שיבהיר לחזקיהו, כוונותיך ברורות לנו. סתמת את מי הגיחון במגמה לבוא ולהילחם כנגדנו.
ויצא אליו אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר. אליקים בן חלקיהו אשר על הבית, הכוונה על בית המלך, הוא היה ממונה. שבנא הסופר, זה אדם שהיה כותב את דברי קורות המלך. אסף המזכיר, הוא היה מזכיר לפני המלך מי בא לפניו ראשון למשפט או איזה בקשה הוגשה לפניו. ויאמר אליהם רבשקה, אמרו נא אל חזקיהו, כה אמר המלך הגדול מלך אשור, מה הביטחון הזה אשר בטחת? מה זה מה הביטחון הזה אשר בטחת? הרי כמו שראינו הוא שלח לו מס, אז על איזה ביטחון הוא מדבר? ומה זה מה הביטחון הזה אשר בטחת? אמרתי אך דבר שפתיים וכולי, על מי בטחת כי מרדת בי? ולאחר מכן הנה בטחת על משענת קנה רצוץ. ותאמר אלי אל השם אלוקינו בטחנו. כמה הוא מזכיר את עניין הבטחת והביטחון, מה הוא בעצם רוצה? מה הנקודה המרכזית בדבריו?
אומר המלבי"ם, לפי מה שהסברנו מובן. כי בעצם אתה חזקיהו מרדת פעם, וכבר היית מוכן להשלים והעלית מס. אז על מה בטחת למרוד בשנית? זה מה הביטחון הזה אשר בטחת. בשביל זה צריך באמת שיהיה לך מה שנקרא איזה שהם תוכניות, על מה אתה מסתמך, על מה אתה בוטח. כי מישהו שמרד פעם ונאלץ בסופו של דבר להעלות מס, זאת אומרת שהוא הבין אין לי כוח להילחם. אז אם אתה עכשיו שינית אסטרטגיה ואתה מחליט שאתה כן בא ונלחם כנגדנו, זאת אומרת שיש לך על משהו להסתמך. אז תגיד לי על מה בטחת? ועכשיו אחד לאחד הוא יפרט בפניו מה התוכניות האפשריות שיכול להיות שעליהם בטחת והסתמכת, ויוכיח לך שאין לך על מה להסתמך. אמרתי אך דבר שפתיים עצה וגבורה למלחמה, עתה על מי בטחת כי מרדת בי? בספר מלכים זה מופיע קצת שונה, משהו שלכאורה משנה את כל ההבנה. שמה כתוב אמרת אך דבר שפתיים עצה וגבורה למלחמה. זאת אומרת מה אתה חזקיהו אמרת. פה כתוב אמרתי, זאת אומרת מה רבשקה מדבר. וזה כבר משנה לגמרי את התמונה. אז מי פה המדבר?
אומר המלבי"ם, אין כאן שום קושי. כי בעצם רבשקה כביכול נכנס לדמותו של חזקיהו ומדבר במקומו. אומר אני אגיד לך מה אתה אומר. אמרתי אך דבר שפתיים עצה וגבורה למלחמה. אומר אני יודע מה עובר בראשך. אתה חושב בלבבך, כל מה ששלחתי לסנחריב כביכול אני מתכוון לעשות איתו שלום ואני אשלם לו מס ושוחד, העיקר שירד ממני, אתה חושב לעצמך דבר שפתיים. כל זה מס שפתיים. זה רק דבר שפתיים, אני לא מתכוון באמת לרדת מהתוכניות שלי. ככה אתה חושב לעצמך. ומה אתה בעצם מתכנן? עצה וגבורה למלחמה. תוך הזמן הזה שאתה שולח דבר שפתיים, קונה את סנחריב במילים, אתה בינתיים מכין לך ארסנל של נשק ומתכונן למלחמה. מה זה עצה וגבורה למלחמה? מסביר המלבי"ם, העצה זה היה התוכנית כאשר הוא סתם את מי גיחון, שהמים יכנסו לתוך העיר ועל ידי זה לא יוכלו חיילות האויב להיות מסודרים עם מים מחוץ לעיר כאשר הם יעשו מצור. זה העצה. והדבר השני זה גבורה למלחמה, כמו שראינו שבדברי הימים מופיע שהוא הכין שלח ומגינים ומינה ראשי צבא על העם. זה הגבורה למלחמה. ועל זה אני שואל אותך, עתה על מי בטחת כי מרדת בי?
זאת אומרת, לפני ששלחת מס, אז מה? אם הייתי בא וכובש אותך, לא הייתי מעניש אותך להגלות אותך בגלות, אלא הייתי שם עליך מס. אבל היות וכבר אתה מרדת פעם ושמתי עליך מס, ועכשיו אתה מכין צבא למלחמה, זאת אומרת שאתה מורד בשנית. אצל סנחריב אין פעם שנייה. אין פעם שנייה. אחרי פעם שנייה גמרנו. זהו, מפה יש גלות. אין אפשרות טוב סליחה עכשיו זהו מעכשיו, אין דבר כזה. פעם שלישית כבר לא תהיה. אחרי שאתה מרדת פעם נוספת, הוא אומר זה נגמר הסיפור שלך עם סנחריב, אתה תהיה חייב לגלות. רק על זה הקושי שלי, על מי בטחת כי מרדת? מאיפה היה לך את העוז לבטוח כשאתה יודע שאם סנחריב אי אפשר להסתבך, ואחרי פעם אחת שמורדים בו הוא נותן צ'אנס עדיין לבוא ולהטיל עליך מס, אבל אם תעשה את זה שוב אז כבר אין צ'אנס. אז תגיד לי על מי בטחת לבוא ולמרוד פעם נוספת כשבעצם אתה מבין שבזה אתה כורת את הענף עליו אתה יושב. ולכן תשימו לב לדגש על מי בטחת כי מרדת בי. המילה מרד, אומר המלבי"ם, תמיד מבטאת רק אם בן אדם כבר היה כפוף למישהו והסיר עולו מעליו. רק זה נקרא מרד. לעומת זאת, אם מדינה רוצה לכבוש מדינה אחרת והיא מתנגדת, אני לא אומר היא מורדת בה. מה אני מורד בך? מה אני שייך אליך? אבל אם הייתי כפוף אליך ובסופו של דבר אני מחליט לפרוק עולך מעלי, אז אני נקרא מורד. אומר לכן תבין מה הביטוי כי מרדת בי, כי חזקיהו כמו שאמרנו כבר אמר לו אני אעלה לך מס וכבר שילם לו וכבר היה מוכן להיות תחתיו, אז עכשיו לבוא ולהפר את הברית איתי, זה נקרא כבר מרד.
ואם כן, לא יהיה ברירה אלא אני אכבוש אותך ואעניש אותך כדין עבד המורד באדוניו. ואם הסכנה היא כל כך גדולה, אז על מי בטחת תאמר לי? ואומר לו רבשקה, אני יכול לתאר לעצמי ממה זה נובע. הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה, על מצרים, אשר ייסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה. כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו. יש לי שתי אפשרויות לומר על מה אתה בטחת. או שבטחת על עזרת בשר ודם, או שבטחת על עזרת האלוקים. ובהתחלה הוא יטפל באפשרות של עזרת בשר ודם, בהמשך הוא יטפל באפשרות האם בטחת באלוקים, ויראה לו כביכול שאין לך מה לסמוך לא על זה ולא על זה. קודם כל הוא מדבר על עזרת בשר ודם. על מי יש לך לבטוח? אז מהניסיון בעבר כאשר היו בוטחים עם ישראל, על מי הם היו בוטחים? על מצרים. כמו שאנחנו רואים בנביאים שכמה וכמה פעמים הנביא מדבר איתם על מה שהם סומכים על מצרים.
אומר לו על מצרים אתה בוטח? הרי זה משענת קנה רצוץ. א' משענת קנה, ב' רצוץ. מסביר המלבי"ם, למצרים ישנם שתי חסרונות. א' אשר ייסמך איש עליו. זו משענת, נדמה לך שאתה נסמך עליו, אבל מה זה קנה? זה חלש. אתה נסמך עליו, נופל, מתעקם, נשבר. דבר שני הוא גם רצוץ. אתם יודעים מה זה רצוץ? תיקח קנה סוף ותשבור אותו מלמעלה, אתה תקבל חוד, חודים שיכנסו לך בתוך היד. אז לא די שזה לא קנה שניתן להישען עליו כי זה בסך הכל קנה, הקנה הזה עוד רצוץ. הוא עוד שבור וכאשר קנה כזה נשענים עליו, ממילא בא בכפו ונקבה. הוא מנקב את היד, הוא פוצע את היד. כן פרעה מלך מצרים לכל הבוטחים עליו. מה הוא רוצה לומר? הוא אומר א', אי אפשר להישען על קנה כי הוא חלש. מה הוא רוצה לומר? למה זה נזק בשבילנו? בסדר אז הוא חלש, למה זה נזק? אשר ייסמך איש עליו, למה זה לא טוב לנו? כאשר אין לך על מי להישען, אז אתה מכין את הצבא למלחמה, אתה יודע אין לי ברירה אלא לסמוך על עצמי, אתה מתכונן כהוגן. אבל כשיש לך על מי להישען, שואלים אותך נו מה אתה עושה? ההוא אמר שהוא יעזור לי. אז אתה לא מתכונן בכלל. אז קודם כל הוא אומר תדע לך זה משענת קנה, ואתה מפסיד בזה שאתה סומך עליו, כי על ידי זה אתה מעצמך לא מתכונן כראוי. אתה בטוח שיש מישהו שיעזור לך.
דבר נוסף הוא אומר, תדע לך זה לא רק שאתה מפסיד, אלא עוד זה ירוצץ אותך. עוד ינקוב את ידך. ומדוע? מכיוון שפרעה מלך מצרים תמיד היה מבטיח לבוא ולעזור, וכמו שראינו בעבר לא היה עומד בהבטחה שלו, אבל לבוא לקחת מס הוא היה בא. לבוא לקחת את מה שאמרו לו שהבטיחו לו את התשלום, את המנחה, את זה כן הוא היה דורש. אז הוא אומר לו אם כן זה לא סתם משענת קנה שאין מה להישען עליה, זה גם רצוץ, הוא עוד ירוצץ אותך. זה על האפשרות הראשונה שבטחת על בשר ודם. וכי תאמר אלי אל השם אלוקינו בטחנו, הלוא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו, ויאמר ליהודה ולירושלים לפני המזבח הזה תשתחוו.
הפסוק הזה אפשר להבין בשתי צורות. כשלמדנו את זה אז בספר מלכים, מי שירצה יוכל לשמוע בדיסק, אנחנו הסברנו אפשרות אחת שהיא לא על פי המלבי"ם, שבעצם הוא אומר לו על מי אתה בוטח? על השם אלוקינו אשר הסיר חזקיהו את במותיו. זה בא לומר איזה נקודות זכות יש לחזקיהו אצל בורא עולם. למה אנחנו בוטחים בהשם? אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו, ויאמר ליהודה ולירושלים לפני המזבח הזה תשתחוו. ולא תקטירו בבמות, דבר שהוא פסול על פי ההלכה. אז יש לחזקיהו זכויות. לעומת זאת המלבי"ם ומפרשים נוספים לא הולכים בקו הזה, אלא הם אומרים אדרבה, הוא בא למנות את החסרונות. וכי תאמר אלי אל השם אלוקינו בטחנו? אין לך מה לסמוך עליו. הלוא הוא אשר הסיר חזקיהו את במותיו ואת מזבחותיו, ויאמר ליהודה ולירושלים לפני המזבח הזה תשתחוו. אין לך מה לסמוך עליו מכיוון שחזקיהו הסתבך עם בורא עולם. ומדוע? כי חזקיהו הסיר את מזבחותיו. הרי בכל עיר ועיר היה מזבח להשם, וחזקיהו בא וביטל את כל המזבחות האלה ודרש שיבואו לזבוח ולהקריב רק בירושלים. ולמה הוא עשה את זה? לתועלת עצמו, לכבוד עצמו, שלא יקריבו בכל מקום, שכל מי שרוצה להקריב קורבן יבוא לירושלים. אז הקדוש ברוך הוא יש לו חשבון פתוח עם חזקיהו. אז מה אתם סומכים על בורא עולם? בורא עולם מקפיד עליו. הוא אסר חזקיהו את כל הבמות בכל מקום ודרש שיבואו רק לירושלים בשביל כבודו, שיבואו ויגיעו כבר לעיר המלוכה, אולי גם שם ישלמו מיסים. הנה תראה שחזקיהו אין לו מה לסמוך על בורא עולם, כי בהסתמכותו על בורא עולם הוא בעצם נשען על מישהו שמקפיד עליו. בורא עולם יש לו הקפדה על חזקיהו על זה שהוא ביטל את מזבחותיו.
ועתה התערב נא את אדוני המלך אשור, ואתנה לך אלפיים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם. ופה עכשיו הוא מתחיל בהעלבות. הוא אומר לו התערב נא. כמו שאנחנו היום קוראים להתערב. למה זה נקרא להתערב? כי כשאני מתערב איתך על מאה אלף שקל, ואם אני צודק אז אני אקבל ממך ואם אתה צודק אתה תיתן לי. מי אמר שתיתן לי? מי אמר שאני אתן לך? איך אנחנו יכולים להבטיח שההתערבות הזאת בסופו של דבר תצא לפועל? אנחנו לוקחים אדם שלישי ואומרים לו אתה תהיה ערב. אני שם אצלך מאה אלף שקל, הוא שם אצלך מאה אלף שקל, מי שבסופו של דבר ינצח אתה נותן לו את הכסף שלו ואת הכסף של ההוא שהפסיד. זה המושג של התערב. אז התערב פירושו תבוא בעירבון, תשליש כסף ביד אדם שלישי כדי שיהיה בגדר של עירבון על מנת להבטיח את ההתערבות בינינו.
כעת הוא בא לסתור את שתי הטענות שלו. הוא אומר לו אם אתה בוטח על מצרים, הרי מה מצרים יתנו לך? הם יתנו לך לוחמים? בשום אופן לא. מצרים מקסימום ייתן לך רכב וסוסים. רכב ופרשים. בלשון המלבי"ם פרשים הכוונה סוסים. יש כאלה מסבירים פרשים הכוונה אנשים, אבל המלבי"ם תמיד מסביר שפרשים הכוונה היא סוסים. מה מצרים יתנו לך? רכב וסוסים. עכשיו תגיד לי, רכב וסוסים כמה הם כבר יתנו לך? אלפיים רכב וסוסים. הוא אומר תגיד לי, אתה צריך את מצרים בשביל זה? אני מוכן להתערב איתך עכשיו. בוא נעשה ספורט כמו שאומרים היום. אני אתן לך אלפיים רכב וסוסים. יש לך סייסים שיכולים לרכוב עליהם? יש לך אנשים שהם אנשי מלחמה שיוכלו לבוא לשבת על הרכב ועל הסוסים, ידעו כיצד להנהיג אותם כדי לבוא להילחם? אז אם ככה מה לך את מצרים אם אין לך אפילו אנשים שידעו לתפעל את הרכב שמצרים יתנו לך? אין לך בצבא שלך אפילו אלפיים רוכבים. אז זה בעצם פה הוא חוזר לטענה הראשונה. כי הרי אמרנו היו שתי טענות. טענה ראשונה נסמכת על מצרים, טענה שנייה נסמכת על בורא עולם. על הצד שנסמכת על מצרים הוא אמר לו זה קנה רצוץ, אתה עוד תסבול מזה.
דבר שני הוא אומר לו כעת, גם אם הם יתנו לך זה מקסימום, הם יתנו לך רכב ופרשים, יתנו לך רכב וסוסים. אתה צריך אנשים כדי לרכב עליהם. והוא אומר לו אני אתן לך אלפיים סוסים, תוכל לתת לך רוכבים עליהם? ואיך תשיב את פני פחת אחד עבדי אדוני הקטנים, ותבטח לך על מצרים לרכב ולפרשים. אז הוא אומר לו הרי אין לך אפילו כמו שאמרנו אלפיים רוכבים. אז איך אתה רוצה להשיב את פני פחת? פחת הכוונה היא שר, כמו פחה והפחות. איך אתה רוצה כביכול להתמודד מול אחד מעבדי אדוני הקטנים, שהקטן שבהם הוא שר אלפים. הקטן שבהם הוא שר על אלפים, על אלפי רוכבים. ואתה גם אם תקבל זה יהיה אלפיים סוסים, ועל אלפיים סוסים האלה אין לך אפילו רוכבים. אז תגיד לי איך סמכת על מצרים? ועתה המבלעדי השם עליתי על הארץ הזאת להשחיתה? השם אמר אלי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה.
מה זה השם אמר? איפה השם דיבר איתו? מתי השם ביקש ממנו כזאת בקשה? פה הוא עובר לצד השני. אמר לו האפשרות השנייה שסמכת על בורא עולם. אז הוא כבר אמר לו קודם, אתה הרי הסתבכת עם בורא עולם, ביטלת לו את המזבחות. דבר שני הוא אומר, אתה בא בשם השם? גם אני בא בשם השם. הוא אומר אתה אומר שאתה בשם השם שומר על עירו? הרי השם אמר לי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה. הוא לא מתכוון לומר השם אמר לי מפורש, אבל בזה שאתה המרית את פי השם, כשהלכת וביטלת את כל המזבחות, אני כמו באתי לריב ריבו. אני באתי להילחם מלחמתו של השם. כביכול השם אמר לי תעלה עליו, על חזקיהו. ראית איך הוא ביטל לי את כל המזבחות ודרש שיבואו רק לירושלים? על פי תפיסתו של רבשקה זה מינוס לחזקיהו. על פי חז"ל ודאי זה הזכות הגדולה של חזקיהו, כי הרי כל המלכים הקודמים לו עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות, והיה בזה איסור של שחוטי חוץ. חזקיהו היה לו בזה זכות גדולה. אבל על פי תפיסתו, כביכול השם שלח אותי להינקם מחזקיהו על זה שהוא ביטל לו את המזבחות.
ויאמר אליקים ושבנא ויואח אל רבשקה, דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו, ואל תדבר אלינו יהודית באוזני העם אשר על החומה. אליקים ושבנא ויואח, אלה שראינו אותם בתחילת הסיפור, אומרים לרבשקה, דבר נא אל עבדיך ארמית. ארמית הייתה השפה של המלוכה. דיברנו כבר בעבר שהיה אצלם שתי שפות. היה את השפה של המשכילים יותר, והיה את השפה העממית. כמעט בכל שפה יש את ההבדל הזה. אפשר לראות את זה גם בשפה העברית. תן היום לבן אדם מהרחוב לקרוא פרקים בספר ישעיה, בספר ירמיה, הוא לא מבין מי נגד מי וכמה כמה. הוא לא יודע בכלל מה זה מה המילים האלה. הוא אומר לך אתה בטוח שזה מעברית המילים האלה? הוא לא... הרבה מילים בכלל לגמרי לא מובנות. יש את השפה הגבוהה יותר. גם באנגלית יש אותו דבר. יש את השפה המדוברת ויש את השפה השייקספירית, מה שהיו מדברים האנשים יותר בעלי המעלה, אלה שההצגות כתובות בהם וכדומה. כך גם פה, השפה של האצולה הייתה השפה הארמית. זה מה שנקרא שפת ארמון המלך. ולעומת זאת השפה העברית, זה הייתה השפה המדוברת בין העם. הם אומרים לו דבר איתנו בשפה שלנו. תדבר איתנו בארמית. למה אתה מדבר בעברית? רק לכאורה זה מפליא. מה הפלא פה? הרי אתם לא מבינים שאני באתי לדבר עם העם? אני רוצה שהעם ישמעו, כמו שנראה תכף. הוא בא לדבר עם העם. אז מה אתה אומר לו אל תעשה תעמולה עם העם? מה זה... אני בא לכבוש אותך, אתה תגיד לי על מי לעשות תעמולה? אני רוצה לדבר עם העם. מה מה איזה מין דרישה זאת תדבר איתנו בשפה שלנו? אני באתי להפחיד את העם, אתה תגיד לי באיזה שפה לדבר?
המלבי"ם מסביר, הם חשבו שהמגמה, התכלית שלשמה הגיע רבשקה זה לשכנע את חזקיהו, תרד מהרעיון שלך להילחם כנגד סנחריב, תניח את השלח והמגינים, תניח את כלי המלחמה, פתח את מי גיחון, תחזור להנהגתו של סנחריב. זה מה שהם היו בטוחים. לצורך זה בא רבשקה. ולכן הם באים ואומרים לו, אם ככה עיקר המגמה שלך זה לפנות לחזקיהו, לשכנע את חזקיהו שיחזור וייכנע בפני המלך, בפני מלך אשור, אז אם ככה תדבר איתנו בשפה של המלך. למה אתה צריך לדבר בשפת העם? הרי כל מה שאתה רוצה לדבר נוגע אל המלך, אתה הרי מעוניין שהמלך עצמו יכניע עצמו בפני סנחריב מלך אשור. אז למה אתה מדבר בשפה היהודית, הכוונה בשפה של אנשי שבט יהודה, השפה העברית? למה אתה מדבר בשפה הזאת? יש פה הערה ותוספת ברש"י, ואני לא בטוח שזה מרש"י עצמו, כי בדרך כלל הסוגריים ברש"י הם מתוספת של מסבירים מאוחרת יותר. יש כאן תוספת של הסבר, הרי רבשקה יהודי מומר היה כמו שאמרנו. אז הם היו סבורים, אפילו שמצוות רבו עליו, הכוונה למה הוא בא לפה? כי סנחריב מאלץ אותו. אתה תלך עכשיו ותדבר איתם, אתה מכיר את השפה, אתה... סנחריב מאלץ אותו. אבל יכול להיות שאולי עדיין ליבו נמשך למשפחתו, אולי עדיין נכמרים רחמיו על קרוביו. אז הם כביכול מנסים לפנות אל הרגש היהודי שבו. הם עוד חשבו שאולי נשאר לו משהו כזה. ואמרו לו תדבר עם המלך. למה אתה צריך לדבר ולירא ולהפחיד את כל העם?
ויאמר רבשקה, העל אדוניך ואליך שלחני אדוני לדבר את הדברים האלה? הלוא על האנשים היושבים על החומה לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם עמכם. רבשקה מתקן אותם. אומר להם אני בכלל לא נשלחתי אל חזקיהו. כי הרי כבר הסברנו שאצל סנחריב לא היה צ'אנס נוסף, אין מושג כזה. אז חזקיהו בלי כל ספק דינו הריגה. לא יעזור לו שום דבר, אין לו תקנה, אני אוריד אותו ממלכותו, אין לי מה לדבר איתו. אני מדבר רק עם מישהו שיש לי איזה משא ומתן איתו, מישהו שיש לי איזה סיכוי לשנות אצלו משהו. אצל חזקיה לא יעזור כלום, גם אם יבוא ויתחנן, יעשה מה שלא יעשה, גמרנו. אחרי שעשיתי איתו פעם אחת שלום והוא עכשיו מרד, אין לו יותר תקנה אצלי. הוא אצלי מחוק. רק מה? אני עכשיו הולך לדבר עם העם. לעם כן יש תקנה? גם לעם אין תקנה. ומדוע? כיוון שאין מה לעשות, העם יגלה. אין צ'אנס נוסף אצל סנחריב, אז העם יגלה. אז מה כן התקנה? אומר להם תראו, יש לכם שתי אפשרויות. יש לכם אפשרות לגלות בצורה נעימה, ויש לכם אפשרות לגלות בצורה קשה. ועכשיו את זה הוא בא לומר לעם. והוא אומר להם הנה תראו, עכשיו אנחנו יכולים לצור פה זמן רב. ואם נישאר פה זמן רב במצור, מה יהיה לכם לאכול? תאכלו את צואתכם ואת מימי רגליכם. רש"י מסביר מה זה מימי רגליכם, זה לא מה שאנחנו מבינים מימי רגליים הכוונה השתן. רש"י מסביר צואה לחה, שיני דכרכשתא. זה החלחולת שקוראים טבחיא. זה הכוונה מימי רגליכם. איך שלא יהיה, הוא בעצם רוצה לומר להם תראו, המצור פה יימשך זמן רב עד שלא יהיה לכם מה לאכול. אתם תאלצו כביכול לאכול צואתכם מרוב שלא יהיה מה לאכול. ואם כן, אני באתי עכשיו לשכנע אתכם, תצאו אלי, ואז אתם תחסכו מעצמכם את כל הסבל הזה. זה מה שהוא רוצה. לגלות אתם תגלו. רק יש לי הצעה שקשה יהיה לסרב לה. הרי אף אחד לא עמד כנגדי, אז לגלות אתם תגלו. אז קודם כל אתם תמותו ותסבלו עד שתגלו. דבר שני, יש לכם אפשרות לשדרג את המדינה אליה אתם תגלו. אם תצאו עכשיו, אתם תגלו למקום טוב. אם לא תצאו וזה רק יהיה אחרי מלחמה, אתם תגלו לכזה מקום גרוע שעוד תמותו גם שמה. אז לא כדאי לכם לשמוע לעצה שאני מייעץ לכם? ואת זה עכשיו הוא יאמר להם בדברים יותר מפורשים.
ויעמוד רבשקה ויקרא בקול גדול יהודית. ויאמר, שמעו את דברי המלך הגדול מלך אשור. מה ההקפדה המלך הגדול? דהיינו יש לכם מלך קטן, זה חזקיהו קטן, אבל בואו בואו תראו לנו יש גדול, זה מלך אשור. כה אמר המלך, אל ישיא לכם חזקיהו כי לא יוכל להציל אתכם. אל ישיא לכם חזקיהו, בהמשך אנחנו רואים שהוא מזהיר אותם ואומר להם אל יסית אתכם המלך חזקיהו. שואל המלבי"ם מה ההבדל בין ישיא לבין יסית? ההנחה שהיא שיאני והאוכל. גם שמה משמעותי הסתה. מה ההבדל בין ישיא לבין יסית? אומר המלבי"ם, הנה תראה, הוא אומר להם ככה. אל תבטחו על שני דברים שאתם יכולים לבטוח בהם כמו שראינו בעבר. א' זה על גבורת מצרים, על הגבורה שלכם, על מלחמה. דבר שני, לבטוח בהשם. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין משיא לבין מסית. המשיא מרגיע את המפחד. אתה חושש לעשות דבר מה, הנחש השיאני. מה הנחש אמר? לא מות תמותון. אני יודע שאת מפחדת למות, אני מרגיע אותך. לא מות תמותון. להשיא תמיד זה להרגיע מפחד. המלבי"ם מביא לכך עוד כמה דוגמאות, אנחנו רואים כמו שכתוב זדון ליבך השיאך מי יורידני ארץ. היה לו פחד שיורידו ארץ, אבל זדון ליבו השיאו, אל תפחד. השא השיאת לעם הזה, שלום יהיה לכם. הם חששו ממלחמה והוא השיא אותם ואמר להם שלום יהיה לכם. תמיד המשיא מסיר פחד. לעומת זאת המסית, הוא מראה סיבות וסברות למה לעשות כמו שהוא אומר. אין משהו מפחיד, אבל אני רוצה להסית אותך לעשות משהו לא טוב, אני בא ונותן לך עצות ונותן לך רעיונות למה למה הדבר הזה יהיה טוב לך, למה כדאי לך לעשות. זה הכוונה, זה תמיד הביטוי להסית. כמו ותסיתהו לשאול מאת אביה השדה. היא אומרת יהיה כדאי לך אם יהיה לנו את השדה, היא משכנעת אותו בדברים. למה תשאל מאת אבי את השדה? ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד. כי הסיתך אחיך נעבדה אלוהים אחרים. הכוונה לשכנע מישהו לעשות דבר מה בדרך של הוכחות, בדרך לוגית. לעומת זאת פיתוי, שונה מהשאה ומהסתה, שפיתוי מדבר אל הרגש. פיתוי מדבר אל הרגש. כיונה פותה אין לב. כי יפתה איש נערה בתולה. פיתוי מדבר אל הרגש, אל הפתי, אל מי שמאמין לכל דבר.
ואז הוא בא ואומר להם, הנה תראו. חזקיהו אומר אל תפחדו. לכן אל ישיא לכם חזקיהו. הוא מרגיע אתכם. אומר לכם אל תפחדו. אומר להם אל תקשיבו לדבריו של חזקיהו, כי הוא לא יכול להציל אתכם. כי הנה תראו, ואל יבטח אתכם חזקיהו אל השם לאמור, הצל יצילנו השם, לא תינתן העיר הזאת ביד מלך אשור. א' הוא יגיד הצל יצילנו השם, מצד הזכויות שלנו. או מצד שלא תינתן העיר הזאת, זה ירושלים, זה עירו של בורא עולם, השם ייתן את העיר שלו ביד אויבים? אז שני שכנועים. הצל יצילנו השם זה מצד שאנחנו ראויים וצדיקים, ומצד שני גם העיר הזאת שהיא עירו של בורא עולם לא תינתן ביד מלך אשור. ולכן הוא אומר להם אל תשמעו אל חזקיהו, כי כה אמר המלך אשור, עשו איתי ברכה וצאו אלי, ויאכלו איש גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי בורו. אל תשמעו אל חזקיהו, ופה הוא כבר לא צריך לחזור על מה שהוא אמר קודם, כי חזקיהו הסתבך עם בורא עולם ואני כביכול נשלחתי מבורא עולם כדי להינקם מחזקיהו. הוא לא חוזר על כל הטענות האלה. עכשיו הוא בא ואומר להם למה כדאי לכם להקשיב לי. אבל לכאורה הדבר שהוא מציע להם הוא קצת מפליא, שואל המלבי"ם. אנחנו כבר ענינו על חלק מזה מקודם, אבל עכשיו נראה את זה יותר מפורש. כי מה אומר להם? יש לכם כרמים, יש לכם שדות, תבואו, גם אני אתן לכם כרמים ושדות. מה תיתן לנו? אני מחליף חמור בחמור, מה יצא לי מזה? אני אני פה ויש לי, מה אתה אומר תבוא למקום אחר גם שמה יהיה לי? עוד מעט נראה שהמדרש שואל את זה יותר במפורש.
אומר להם אל תשמעו אל חזקיהו אלא תמרדו בו. ואם תשאלו מה אנחנו נרוויח? אני אומר לכם עשו איתי ברכה, הכוונה תעשו איתי שלום. וצאו אלי, הכוונה להקביל את פני, תפתחו את דלתות העיר כדי לצאת אלי. ואז אתם תרוויחו דבר ראשון, יאכלו איש גפנו ואיש תאנתו ושתו איש מי בורו. זה עכשיו. עכשיו הרי אין לכם מים, אין לכם גפן, אין לכם תאנה, יש מצור, אין יוצא ואין בא. אז דבר ראשון ייפסק הרעב שיש עכשיו. תוכלו לאכול, לשתות, אני אפתח לכם את הכל, לא תמותו ברעב במצור. טוב, זהו, גמרנו, תשחרר אותנו לחלוטין? לא לא לא לא, זה זמני. עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם. ארץ דגן ותירוש, ארץ לחם וכרמים. מה הדובדבן פה שבקצפת? הוא אומר להם תראו, אני בשום אופן לא אבטל את הגזרה, כי סנחריב כשגזר גזרה אמרנו היא תתקיים. אבל יש לכם אפשרות לקבל הטבות. מה ההטבות? א' מיד יש אוכל, דבר ראשון. על המקום אתם עכשיו יושבים לאכול. דבר שני, אני אגלה אתכם למקום טוב. אני אגלה אתכם למקום של ארץ דגן ותירוש, לחם וכרמים. כי הרי מה סנחריב היה עושה? לוקח עם מכאן, מגלה אותו למקום אחר. אלה שגלו עכשיו השאירו פה כרמים ושדות, המקררים שלהם עדיין מלאים אוכל. אז לקח אותם כמות שהם למקום אחר. אז אני אקח אתכם כמות שאתם לאותו מקום. שמה יש אוכל, יש שדות, יש גפנים, יש כרמים, הכל נמצא שם. אז מה שיש לכם פה יהיה לכם גם שם. אם תשאל נו אז מה מה נתת לי? מה נתתי לך? מנעתי ממך מלחמה, מנעתי ממך מצור למות ברעב, ומנעתי ממך את האפשרות הנוראה מכל זה שאם אתה לא תקבל את ההצעה שלי, אני מגלה אותך לארץ ציה, לארץ שממה, לארץ ששם אתה תקבר ברעב. אז לא כדאי לך? הרי בכל מקרה אתה תגלה. לא כדאי לך לפחות לגלות למקום ששמה לא תמות ברעב? וכבר על החשבון אני נותן לך שפה עכשיו אני אתן לך אפשרות לגשת לכרמים, לשדות, תוכלו לאכול מהתבואה שלכם, כי הרי בתוך ירושלים לא היה כרמים ושדות. הכרמים ושדות הכל היה מחוץ לירושלים. אני אתן לכם לגשת אליהם ותוכלו לחיות פה בשלווה עד שסנחריב מלך אשור יבוא ויוציא לפועל את הגזרה ויגלה אתכם.
תשמעו מה אומר על זה הילקוט שמעוני בספר במדבר פרק י"ג. רמז תשמ"ג. רבי שמעון בן יוחאי אומר, שוטה היה זה שלא היה יודע לפתות. אומר איזה טיפש זה הרבשקה הזה. איזה פיתויים הוא מציג בפניהם? שלא מדברים, שלא משכנעים. משל לאדם שהלך לישא אישה. אמר לה, הוא צריך לשכנע אותה למה תעזוב בית אביה ותלך להתחתן איתו. מה הוא אומר לה? אביך מלך ואני מלך. אביך עשיר ואני עשיר. אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן, ואני גם, גם אצלי מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן. אין זה פיתוי. יש לי את זה כבר עכשיו בארמון, למה לי ללכת אליך? כיצד הוא פיתוי? אומר לה אביך הדיוט ואני מלך. אביך עני ואני עשיר. אביך מאכילך ירק וקטניות, אני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן. אביך מוליכך ברגל, אני מוליכך בגלודקא, במרצדס. היה להם כזה אפריון כזה שהיו מרימים בו את ה... אומר הנה, זה פיתוי. את היית היום במצב של אפס, אני אהפוך אותך למצב של מלכה. והלוא דברים קל וחומר, אומר רבי שמעון בר יוחאי. ומה אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנותה של ארץ ישראל, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל. הוא הרי רוצה להגיד להם כדאי לכם, יש מקום מאוד משובח. הוא אומר תראה, הרשע הזה אפילו שרוצה כביכול לבטל את ארץ ישראל ולשבח את אותו מקום, הוא לא מוצא גנאי בארץ ישראל. הוא לא אומר המקום שלכם אפס. הוא אומר אתם יודעים מה, אני אתן לכם מקום שווה ערך למקום שלכם. זה המקסימום שיכול להגיד. אבל להגיד המקום שלכם לא טוב, אפילו מי שרוצה לגנות לא יכול להגיד כזה דבר רע. על אחת כמה וכמה שמי שרוצה לשבח את ארץ ישראל, זה עד אין קץ וגבול. אם זה שרוצה לגנות לא מוצא מילים, אז זה שרוצה לשבח על אחת כמה וכמה. אבל לפי המלבי"ם בעצם הסברנו נפלא, שיש פה כן דרך שכנוע. יש פה כן סברה לדבר איתם. כי הנה אתם תרוויחו, אני לוקח אתכם למקום שהוא ארץ טובה, תוכלו לאכול ולשתות, לא תמותו ברעב, לא תמותו במלחמה, וגם עכשיו אני אפתח לכם את המצור שתוכלו לצאת החוצה לשדות שלכם, לכרמים שלכם, לאכול ולשתות. אז יש פה כן פיתוי.
רק מה שקצת קשה פה, זה הדגן ותירוש, תשימו לב מה כתוב. דגן ותירוש, לחם וכרמים. זה מסתדר לכם הצירוף הזה? יש פה קושי אחר. מה זה תירוש? זה יין. מה זה דגן? תבואה. מה זה לחם? כפשוטו, לחם. מה זה כרמים? לא. כרמים זה עדיין באדמה. אז אם ככה היה ראוי שיהיה כתוב דגן וכרמים, לחם ותירוש. כי הרי תדבר על התבואה עוד לפני שהיא מעובדת, זה דגן. לעומתו זה כרמים. ולאחר מכן תדבר על המעובד, זה לחם, ולעומת הלחם זה התירוש, זה היין שהוא כבר מוכן. למה דגן ותירוש, לחם וכרמים? מסביר המלבי"ם, שהוא לקח אותם למקום שהוא חלק של אפריקי. לשם הוא הגלה אותם. ושם אומר המלבי"ם, מקובל היה שבזמן שעדיין קרוב לימי בציר הענבים, זורעים את הדגן. וכאשר דורכים את התירוש, אז הדגן היא בקמותיה. הדגן בדיוק באמצע הגידול שלה. או שהוא מקדים את הזריעה, וכשהוא אוסף את התבואה אז יש יבול בגפנים. ואז יוצא שבזמן דגן יש כבר תירוש, ובזמן לחם יש עכשיו כרמים. ואז בעצם הדברים מדויקים.
פן יסית אתכם חזקיהו לאמור, השם יצילנו. ההצילו אלוהי הגויים איש את ארצו מיד מלך אשור? אומר עכשיו יסית אתכם חזקיהו. עכשיו דיברנו הסתה זה בראיות. יביא לכם ראיות לומר השם יצילנו. מה הוא אומר אל תבטחו בהשם? השם יציל אותנו. הוא אומר הנה תראה, הרי אם השם ירצה להציל אתכם אפילו הוא לא יכול. והראיה, שיש עוד הרבה אלוהיות בעולם וגם הם לא הצליחו. איה אלוהי חמת וארפד? איה אלוהי ספרווים? וכי הצילו את שומרון מידי? אז קודם כל הוא אומר הנה כל האלוהיות האלה לא הצליחו להציל. עכשיו מה תגיד? לא, האלוהים שלנו זה משהו מיוחד. הוא כן יכול. הוא אומר האלוהים שלכם כבר ראיתי את הכוח שלו כשכבשתי את שומרון. ושומרון הרי גם הם יהודים, ושומרון הרי לכאורה הם העם של בורא עולם, של אלוקים. הנה הוא לא יכל להציל את שומרון מידי. למה אתם חושבים שאת ירושלים הוא כן יוכל להציל מידי? והטיפש הזה לא הבין שהאלוקים שלנו מסר את שומרון בידו. דווקא בגלל ששומרון עזבו את השם ועבדו עבודה זרה, ודווקא בגלל שהם עבדו את חמת וארפד וספרווים ואת נבחז ותרתק וכל האלוהיות האלה, דווקא בגלל זה הם נמסרו בידו. אבל הוא לא הבין, הוא חשב שזה מחיסרון כוח של בורא עולם. עכשיו מה תגיד? האלוהיות האלה לא רצו להציל, אבל אם הם רצו הם היו יכולים. ממשיך ואומר, מי בכל אלוהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי, כי יציל השם את ירושלים מידי? אומר הרי בכל הארצות האלה הרי לא ייתכן שלא יהיה שמה אל אחד שלפחות ירצה להציל את ארצו. ועם כל זה בכל הארצות האלה לא הצליחו להציל ארצם מידי. אז למה אתם חושבים שהשם יוכל או ירצה להציל את ירושלים מידי? ויחרישו ולא ענו אותו דבר, כי מצוות המלך היא לאמור לא תענוהו. מה, ואם המלך לא היה מצווה, שואל המלבי"ם, מה יש לענות על כאלה דברים? מה מה הם יכולים לענות? מסביר המלבי"ם, שהיה ראוי שהם ינקמו ממנו על החירוף ועל הגידוף. כי הרי הוא מגדף שם שמיים. וכפי שנראה בהמשך הם קורעים בגדיהם. הוא אומר אף על פי כן לא לענות לו. ויחרישו ולא יינקמו ממנו. ויבוא אליקים בן חלקיהו אשר על הבית ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים, ויגידו לו את דברי רבשקה. קרועי בגדים אומרים חז"ל, על זה שהם שמעו ברכת השם.