ספר ישעיה פרק ל"ד. קרבו גוים לשמוע ולאומים הקשיבו תשמע הארץ ומלואה תבל וכל צאצאיה. קרבו גוים. הגויים אומר המלבי"ם זה העמים שאין להם דת. ומה זה הלאומים? הלאומים הם חשובים יותר, הלאומים זה העמים שכן יש להם דת. הם יש להם איזה אמונה אחת של כל העם. העם לעומת זאת הגויים אנחנו אומרים זה כמו פזורה. הם לא מאוחדים באיזושהי אמונה אחת שמאחדת את כולם. לכן הלאומים יותר חשובים מן הגויים. ובכל אופן הוא מדבר אל הגויים והלאומים הם ישמעו מעצמם. דהיינו הוא לא פונה אל הלאומים באופן ישיר אלא הוא פונה אל הגויים אל הדרגה היותר נמוכה במטרה שהלאומים שהם הדרגה היותר גבוהה של העמים הם יקשיבו וישמעו מעצמם. תשמע הארץ, לכן הוא אומר ככה, קודם כל קרבו גויים לשמוע ולאומים הקשיבו. ותמיד המלבי"ם יש לו כלל, תמיד כאשר מדובר על שמיעה פונים אל החשוב ואומרים לו תשמע והפחות חשוב הוא רק מקשיב. מקשיב כמו עומד מן הצד ומאזין. ולכן הדיבור הוא אל מי? אל הגויים, אל הפחותים יותר. קרבו גויים לשמוע כי הדיבור מופנה אליכם. ממילא ולאומים הקשיבו, על ידי זה הלאומים ממילא יקשיבו. תשמע הארץ ומלואה תבל וכל צאצאיה. מה ההבדל בין הארץ לבין תבל? אומר המלבי"ם הארץ זה החלק הבלתי מיושב. תבל זה החלק המיושב שבעולם. אז בהתחלה אם יש גזירה, הגזירה באה אל החלק המיושב ומשם היא מתפשטת על החלק הבלתי מיושב. פה הוא אומר שבהתחלה תשמע הארץ שכמו שאמרנו זה הארץ זה החלק הבלתי מיושב ואחרי זה תבל. כמו שבהתחלה הוא אמר ישמעו הגויים שאלה הדרגה הנמוכה יותר ולאחר מכן הלאומים שהם בדרגה הגבוהה יותר. מדוע? כי הוא אומר להם תדעו לכם פה הגזירה שתהיה תתפשט על כלל כדור הארץ ויושביה בבת אחת. ולכן הוא פה אומר זה לא תחשבו שזה ילך כסדר, קודם כל המקום המיושב, קודם כל אל הלאומים ואחרי זה זה יתפשט על המקום הפחות מיושב ואל הגויים. לא, פה בבת אחת זה יבוא על כולם. זאת אומרת המלבי"ם מסביר שהוא רצה להגיד להם כאן שהוא לא מייחד את הדיבור אל החשובים בדווקא, כי פה כולם אשמים. וכולם בסופו של דבר לטבח יובלו. זאת אומרת כיוון שכולם הרשיעו אז כולם בסופו של דבר ישלמו את המחיר.
על מה בעצם הוא מדבר? כי קצף להשם על כל הגוים וחמה על כל צבאם החרימם נתנם לטבח. הקדוש ברוך הוא קוצף על עובדי האלילים שהחריבו את ירושלים. ואומר המלבי"ם ידוע שחמה היא יותר גדולה מקצף. כי חמה זה חמה פנימית שנותר לו איבה ושנאה. לעומת זאת קצף זה חיצוני. אז הקדוש ברוך הוא קוצף על כל הגויים, זה קצף, אלה עובדי אלילים שהחריבו את ירושלים. ולא זו בלבד יש לו גם חמה על כל צבאם. מי אלה הגויים? הגויים זה העכו"ם ששלחו להחריב את ירושלים, עליהם יש רק קצף. לעומת זאת על כל הגויים החמה יש לו גם על כל צבאם. צבאם זה הגדודים, אלה שהחריבו אותה בפועל. עליהם הוא אומר יש בחינה של חמה, שהחמה כמו שאמרנו היא פנימית והיא גדולה יותר. ולכן הגזירה היא החרימם נתנם לטבח. הגזירה היא החרימם, השם יחרים אותם, חרם יהיו, לא יפדו. ולא זו בלבד גם כן אלא נתנם לטבח. הקדוש ברוך הוא גם כן ימסור אותם לטביחה.
וחלליהם יושלכו ופגריהם יעלה באשם ונמסו הרים מדמם. וחלליהם יושלכו בלא שיקברו. ולא זו בלבד החללים אלה שנופלים בשדה על ידי מכת חרב במלחמה, הוא אומר גם ופגריהם יעלה באשם. הפגריהם זה המתים שנתפגרו בעיר, גם הם יעלה באשם, לא יהיה מי שיקבור אותם. לא ימצא שם אדם שיבוא כדי לקוברם. וזה ביטוי שיחזור הרבה פעמים בהמשך הפרק שהמקום יהיה שומם לחלוטין, לא ימצא שם אדם וכנגד זה הוא ייתן כמה וכמה מליצות ומשלים. הוא אומר ולא זו בלבד שהמתים יהיו מועטים, תחשוב אולי לא יהיו הרבה מתים, הוא אומר נמסו הרים מדמם. הרי כשאני רוצה לומר שיהיה הרבה אז אני אומר יתמלאו הבקעות. כאשר אני רוצה לומר שיהיה המון אני אומר זה גם יגיע להרים. ההרים כביכול ימסו מדמם. ימסו הכוונה היא יתמוססו מרוב הלחות והרטיבות של הדם. וכל זה ודאי שזה מדובר בהגזמת המליצה, כן? אבל דרך הנביא כאשר הוא מדבר הוא מדבר בשפה מליצית ובלשון כזאת שמדברת בגוזמא. הסברנו פעם כמו שקריקטורה כשרוצה לבטא דבר מה אז היא מבטאת אותו בדרך מוגזמת כדי להמחיש את הדבר. יש למישהו אף ארוך אז עושים לו אף שני מטר. באמת זה המציאות? לא, אלא מה? רוצים להמחיש את הדבר ולכן עושים את זה בצורה הזאת. כך גם כן כאן הוא אומר המציאות תהיה שהדם ימוסס את ראשי ההרים.
ונמקו כל צבא השמים ונגולו כספר השמים וכל צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנובלת מתאנה. הוא מתאר על פי המציאות שבה אנחנו יודעים שכל עם, כל אומה יש לה שר בשמיים, מכוח השר הזה היא שואבת את החיות שלה, מכוח השר הזה היא שואבת את הכוח שלה. וכבר דיברנו כמה פעמים בעבר שכל מלחמה שנעשית כאן בארץ היא כבר שלב שני, כי המלחמה במקור כבר נעשתה בשמיים כנגד השר בשמיים ועל פי התוצאות של המלחמה למעלה יש הכרעות כאן למטה. איך המלחמה שם למעלה נעשית? לא עם אטום ולא עם נשק קונבנציונלי או בלתי קונבנציונלי. המלחמה שם נעשית בכוח זכויות עם ישראל, בכוח עסק התורה, בכוח קיום המצוות. על ידי זה נלחמים שם למעלה השרים, על ידי זה יש כוח לעם ישראל שם כנגד האומות. ולאחר שמתקבלת שמה הכרעה אז התוצאות הם כאן במלחמה התחתונה כאן בארץ. אז הוא מתאר כעת את המציאות של האומות הללו, של אדום ושל בצרה. מה תהיה המציאות שלהם? המציאות שלהם תהיה שכבר בשמיים נמקו כל צבא השמיים. השרים בשמיים שמהם הם שואבים את כוחם כבר נמקו. פירושו של דבר, גם אם אתה רואה עץ כרות אבל אם השורש שלו עדיין יש בו חיות, אם תטע אותו שוב הוא יצמח שוב. אומר אבל כאן לא זאת תהיה המציאות אלא גם צבא השמיים, שם השורש שלהם יהיה כמו בשר נימוק. כמו בשר שכבר נעדר ממנו חיות, כמו נמק. ונגולו כספר. מה זה הנמוגו נגולו כספר השמיים? העמים הקדמונים השמיים מבחינתם היו כמו ספר. אתה יש לך ספר אתה קורא בו, הוא היה חוזה בכוכבים, בעננים, בגרמי השמיים וקורא בהם. אומר לך האומה הזאת יהיה לה כך, האומה הזאת יהיה לה כך. אצטגנינות. ובהרבה דברים הם היו יודעים, ידיעות אומנם מאוד כלליות כמו שכמה פעמים בעבר דיברנו, אבל היה להם עתידות. הוא אומר אבל תדע לך, לפי המציאות הזאת שעליה אנחנו מדברים, הספר כביכול יהיה נסגר ביחס אליהם. הספר הזה לא ניתן יהיה לקרוא בו מאומה. נגולו כספר השמיים, יגללו אותו. יגללו אותו הכוונה יסגרו אותו, לא יהיה ניתן לפתוח ולקרוא בו. מכיוון שלא יהיה בהם עוד את הכוחות הללו שמשפיעים למטה. כל עוד יש אומה למטה אז יש כוחות בשמיים שרים שמשפיעים כלפי מטה. אבל ברגע שאין את הכוח הזה כבר, נמק כמו שהסברנו, אז מה קורה לספר הזה? נסגר. אין עוד השפעות כלפי מטה, אי אפשר לקרוא בו כלום. כביכול הספר נסגר. אין עוד מציאות לאותה אומה אז ממילא כבר יהיה נמק והספר ייסגר כי לא ניתן לקרוא בו מאומה אודות אותה אומה.
וההמשך הוא וכל צבאם יבול כנבול עלה מגפן וכנובלת מתאנה. וכל צבאם, מי זה צבאם? זה צבא מטה, שהם כמו שאמרנו יונקים חיותם מצבא השמיים מלמעלה. אז ברגע שלמעלה נהיה נמק, מה קורה למטה? מיד מתחילה הנבילה. מיד הם נובלים כנבול עלה מגפן. תשימו לב הוא פה נותן דוגמה כפולה. כנבול עלה מגפן וכנובלת מתאנה. קודם כל כנבול זה זכר, נובלת זה נקבה, וזה מובן. כי כאשר הוא מדבר על עלה מגפן, עלה זה זכר. ותאנה זאת נקבה ולכן ביחס אליה הוא מתבטא בביטוי נובלת. מסביר המלבי"ם למה כפל העניין? העלה שבגפן הוא נובל תחילה. כי הרי ככל שהדבר דק יותר הוא מתייבש מהר יותר. העלה הוא הנובל תחילה ולאחר מכן מתחילים הענבים קצת להצטמק וכן הלאה. אבל מה דבר ראשון שמרגיש בחוסר הליחות? זה העלה. כנבול עלה מגפן שמיד יתחיל בהם הנבילה. וזה לא זו בלבד, הוא אומר לך אל תחשוב אולי זה יהיה כנבול עלה מגפן ויש בו עדיין תועלת, מכיוון שבהמה אוכלת גם עלי גפן נובלים. אז הוא אומר לא, תדע לך זה יהיה כמו תאנה שנמאסת. וכנובלת מתאנה. כשתאנה נובלת מה יש לך לעשות איתה? אין מה לעשות, היא מאוסה, נגעלים ממנה, גם בהמות לא אוכלות אותה. אז הוא בא לבטא פה עניין כפול. א' מהירות הנבילה תהיה כנבול עלה מגפן. עלה מגפן נובל מהר. דבר שני, אופי הנבילה יהיה כמו תאנה שכשהזה נופל זה נמאס ואף אחד כבר לא רוצה ולא מסוגל לאכול את זה.
כי רוותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט. כי רוותה בשמים חרבי. כעת הוא מתאר במליצה את חרב השם כאילו זה איזשהו גוף טורף ואוכל דם וחלב והרוגים. כי רוותה בשמים חרבי. אומר הקדוש ברוך הוא שלא תחשבו שכל מה שאני אעשה אני אעשה בלא משפט. קודם כל רוותה בשמים חרבי, שם זה לא שייך משפט כי זה דין שמיים, זה איך השם ייפרע מהשרים של האומה בשמיים. אבל הוא אומר תדע לך לאחר מכן הנה על אדום תרד. אחרי שנעשה משפט בשמיים, שם זה יהיה בדרך נקמה, על אדום תרד זה יהיה למשפט. מכיוון שפה הקדוש ברוך הוא בעולם של הארץ מלך במשפט יעמיד ארץ, אז כאן בהכרח זה יהיה בדרך של משפט. אז על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט. מה זה עם חרמי? המלבי"ם עכשיו יגיד עיקרון ואנחנו נראה אותו גם בהמשך הפסוקים. אנחנו נראה שיש כאן עסק עם אדום ועם בצרה. בצרה זה הייתה העיר של מרכז האמונה שלהם. נגיד משהו כמו הוותיקן שלהם. זה היה מרכז העבודה זרה, היה בבצרה. ושמה יושב גם כן הכהן הגדול שלהם. זה היה מרכז העבודה זרה, בצרה. לעומת זאת אדום זה ממלכת הרשע. זה אלה שהחריבו את בית המקדש, זה אלה שעשו לעם ישראל צרות לכל אורך הדורות. מה שיותר מאופיין כאירופה, כן? אלה שיש להם את הצבע האדום בדגל שלהם. ובראשם רוסיה ועוד שאר העמים שיש בעמי אירופה. אז הוא אומר לך, אחרי זה הקדוש ברוך הוא ירד למשפט, כמו שכתוב ונשפטתי אותו בדבר ובדם ובחרב ובאבני אלגביש. הקדוש ברוך הוא ישפט עם הגויים. וזה יהיה בשני שלבים. על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט. אדום כמו שאנחנו יודעים עמי אדום. ועל עם חרמי זה בצרה. אותם הוא קורא עם חרמי, יש לי איתם ריב באמונה, עם אותו עם. והקדוש ברוך הוא אומר עם כולם אבוא למשפט. גם עם אדום וגם עם עם חרמי.
חרב להשם מלאה דם הודשנה מחלב מדם כרים ועתודים מחלב כליות אילים כי זבח להשם בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. תשימו לב שדלתות הכתוב מקבילות. חרב להשם מלאה דם מדם כרים ועתודים. הודשנה מחלב מחלב כליות אילים. זאת אומרת חלק א' של הפסוק כנגד ג', חלק ב' של הפסוק כנגד ד'. ומסביר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא יבוא על אדום כנקמה, כי הרי אדום החריבו את בית המקדש. אבל על בצרה הקדוש ברוך הוא יבוא כדי ללמד את העולם אמונה. בצרה זה המקום ששם כמו שאמרנו זה מרכז הכפירה, ולכן הקדוש ברוך הוא יבוא וגם מהם ייפרע כדי שכולם יאמינו שאין כוח באותה עבודה זרה. הרי כאשר אלוהיהם של הגויים לוקה מתגדל כבודו יתברך. ולכן הקדוש ברוך הוא בראש ובראשונה במכות מצרים את מי הכה? את היאור. למה היאור? כי היאור זה האלוה של מצרים. אבל הוא השאיר אלוה אחד. איזה אלוה אחד הוא השאיר? בעל צפון. פי החירות, זה האלוה שהוא השאיר. ולמה הוא השאיר אותו? כדי להטעות אותם. הנה תראו גדולה אמונתנו, גדולה העבודה זרה שלנו, הנה הוא נשאר, הוא עמד בפרץ, הוא הצליח להחזיק מעמד. וזה מה שהביא אותם הרי לרדוף אחרי בני ישראל, כי הם השיגו אותם חונים היכן? על פי החירות. אתם רואים? זהו, עצר אותם. האל שלנו עשה להם בדיקת דרכונים עכשיו. זהו, לא נותן להם לעבור. ואז פרעה מבין שהאלוה שלהם עדיין בתוקפו ואז הוא יוצא ורודף אחריהם. הכל זה היה בבחינת והתעללתי במצרים. הארכנו בזה בכמה וכמה פעמים בעבר כשדיברנו על פרשת השבוע, על ההתעללות שהשם עשה במצרים, זה הטעות שהקדוש ברוך הוא מטעה אותם פעם אחרי פעם לחשוב שהנה עדיין יש בנו כוח, הנה עדיין אנחנו יכולים להילחם. ולמה להטעות אותם? כי בלי זה הוא לא יחטוף מכה. הוא צריך לחשוב שיש עוד מערכה ואז לבוא לחטוף עוד מכה. אבל אם הוא חושב גמרנו נגמר אני מרים ידיים מובס, אז מה איפה המערכה הבאה? סתם יהיה משעמם. לכן חייב הקדוש ברוך הוא להטעות אותם כדי שיבואו למערכה הבאה כדי לחטוף עוד מכה. וזה הרי המטרה כיוון שמצרים התעללו בעם ישראל וכנגד זה התעללתי במצרים וכל מה שהיה במכות מצרים זה מידה כנגד מידה. אז נחזור לעניין. חרב להשם מלאה דם. חרב להשם זה אמרנו זה נקמה באדום. וזה כדי שהם ייפרעו על מה שהם עשו. ולעומת זאת על בצרה אמרנו כדי שיכירו את האמונה בהשם יתברך. כמו שכתוב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו. לפי זה הוא בא ואומר כאן זבח להשם בבצרה וטבח גדול בארץ אדום. עכשיו תראו איזה הבחנה נפלאה אומר כאן המלבי"ם. תשימו לב כתוב פה שני ביטויים. זבח להשם במי? בבצרה. וטבח להשם, טבח גדול יהיה בארץ אדום. מה ההבדל בין זבח לבין טבח? אומר המלבי"ם שם זבח תמיד קשור עם שמחה, עם הכנה לצורך קרואים, לצורך אורחים, כמו זבחי שלמים, זבחי תודה, הוא תמיד קשור לשמחה. טבח מציין רק את הטביחה של בעל החיים. לדוגמה אצל יוסף מה כתוב? וטבוח טבח והכן, תשחוט ותכין. אם היה כתוב שם וזבוח זבח והכן, היה משתמע כאילו הולך לשמוח איתם. איך ישמח איתם? הם הרי לא יודעים שזה יוסף. וזבח תמיד מתקשר לביטוי שמחה. ולכן לא הזכיר פה, לא מזכיר שם זבח, מזכיר טבח. טבח זה אומר שחיטת בעל החיים. לעומת זאת זבח תמיד מתקשר עם שמחה. וזה מה שהוא בא ואומר כאן, תראה את ההבדל. כאשר אנחנו מדברים על טבח, זה יהיה באדום. למה? כי באדום זה יהיה לנקמה. בארץ אדום יהיה צריך להינקם על מה שהם עשו לעם ישראל. כאשר מדברים על בצרה, שמה זה יהיה זבח. זבח כמו שאמרנו זה דבר שיש בו הנאה, יש בו קרואים, יש בו תועלת. בבצרה זה לא כדי להינקם אלא בשביל התועלת וההנאה. מהי התועלת וההנאה? שעל ידי זה יגיעו לאמונה תמימה. על ידי זה יכירו שאין כוח באותה עבודה זרה. כי בבצרה כמו שאמרנו היה מרכז העבודה זרה. ולכן כנגד הטבח הוא אומר חרב להשם מלאה דם מדם פרים ועתודים. זה הגיבורים, זה השרים של אדום, שהם אלה הראשונים שצריך להיפרע מהם על מה שהם עשו לעם ישראל. וכנגד הזבח שיהיה בבצרה הוא אמר הודשנה מחלב מחלב כליות אילים. זה לא רק לצורך נקמה, לא לצורך נקמה אלא כדי להתדשן בתענוגים. כמו שהסברנו שעניין של זבח מבטא עניין של זבח מבטא תענוגים. ולמה הוא נוקט מחלב כליות אילים? אומר המלבי"ם הכליות כידוע הם יועצות. ובמקרה זה הכליות הם בגדר יועצות לרע, לכפירה. ושמה הקדוש ברוך הוא ידשן מחלב, הכוונה היא על ידי שהוא ישנה את המצב ותהיה נקמה שם בבצרה, על ידי זה אותם כליות אילים, אותם כליות שיועצות לרע יהפכו לטוב. כי על ידי זה כולם יבינו שאין כוח באותה מציאות. אז זה זבח, כי זבח כמו שאמרנו זה לתועלת, דבר שיש בו דשן, דבר שיצא ממנו רווח. לעומת זאת באדום זה יהיה רק בגדר נקמה.
וירדו ראמים עמם ופרים עם אבירים ורוותה ארצם מדם ועפרם מחלב ידושן. וירדו ראמים עמם. כל שאר הגויים, המלכים, הגיבורים שלהם, אלה שהצטרפו תמיד בכל הזדמנות שיצאו נגד עם ישראל, הם תמיד היו יחד, הם תמיד באו להיות איתם, גם הם צריכים ליפול במסיבה ההיא, כן? גם מהם צריך להינקם ולהיפרע. וירדו ראמים עמם. הגיבורים, הראמים מבטא תמיד את הראם, זה בעל חיים הגדול והאימתני. הגיבורים, השלטונים שלהם יתחברו לאדום כדי להיות חלק מהמלחמה וגם הם יפלו. ופרים עם אבירים. אלה שהם פרים יצטרפו לאבירים, שזה כל אלה ביטויים שמבטאים גבורה. ועל ידי זה ורוותה ארצם מדם. אומר המלבי"ם, תשים לב, יש פה רוותה ארצם מדם ועפרם מחלב ידושן. אז קודם כל יש פה ארצם ויש פה עפרם. דבר שני יש פה דם ויש פה חלב. מסביר המלבי"ם, ארץ ששמנה מחלב לא ייבלע בה דם. החלב הרי הוא שומני. השומן דוחה כל מים. אז אם הארץ כבר שבעה משמן, לא יכול הדם להיבלע בה. ולכן דבר ראשון ורוותה ארצם מדם. ורק בשלב השני עפרם מחלב ידושן. כי החלב כן יכול לבוא על הדם, אבל דם לא יכול לבוא על החלב, הוא לא נבלע בארץ. ועכשיו תשים לב גם כן להבדל בין ארצם לבין עפרם. ארצם תמיד המלבי"ם מסביר מדבר על החלק הפנימי של האדמה, לעומת העפר שמדבר על החלק החיצון, החלק היותר עליון של הקרקע. כמו שכתוב אם יזקין בארץ שורשו ובעפר ימות גזעו. שורשו היכן הוא? בארץ. ולעומת זאת הגזע שהוא כבר יותר עליון, בעפר ימות גזעו. הוא החלק העליון יותר. אז רוותה ארצם מדם, כי הדם באמת הוא דליל, הוא נספג לתוך הארץ. לעומת זאת ועפרם מחלב ידושן, העפר שהוא החלק העליון, שמה יהיה החלב. כי החלב כמו שאמרנו הוא שומני יותר, הוא לא נבלע עמוק בתוך הארץ, אלא רק העפר, החלק העליון, מחלב ידושן. יהיה מדושן מרוב חלב שיישפך בה מהנקמה שינקום השם באדום.
כי יום נקם להשם שנת שלומים לריב ציון. הקדוש ברוך הוא יעשה את הנקמה הזאת בעבור שני דברים. א' כי יום נקם להשם. להשם זה על כבוד השם. הרי תמיד כשמכים את עם ישראל, כשמבזים את עם ישראל, כשכופרים בהשם, כל זה בעצם כביכול פגיעה בהשם יתברך. אז הוא אומר לך יהיה בזה יום נקם להשם. זה יהיה בבצרה. על ידי זה יתגדל כבוד השם, כי כאשר מתרומם, כאשר מתרומם שם השם על ידי מפלת האויבים, בזה כולם רואים הנה אין כוח לאלילויות, אין כוח לכפירה, רק השם לבד למלך על כל הארץ. דבר שני אומר הקדוש ברוך הוא, יש פה הרי כאלה שהצרו לעם ישראל, יש פה הרי כאלה שעינו את עם ישראל, מה לא מגיע תשלום על זה? שנת שלומים לריב ציון. הגיע הזמן לשלם ולריב את ריב ציון. מה שאתם עשיתם בציון, ציון זה ירושלים, מה שאתם עשיתם לעם ישראל, כעת הגיע הזמן של השילומים. את זה יעשה השם, ישלם להם מידה כנגד מידה ויחריב אותם ערו ערו עד היסוד בה.
ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בוערה. כעת הוא יתאר את החורבן שלהם. הנחלים שלהם יהפכו להיות זפת והעפר יהיה גופרית. עפר אמרנו זה החלק העליון של האדמה, הוא יהיה גופרית. מסביר המלבי"ם יש שני מיני זפת. יש זפת שהוא הזפת הנקפא, הכוונה היא הקשה יותר. זה הזפת שמוציאים אותו מההרים, שחור, מוצק, בפשטות הוא מדבר על הזפת שאנחנו מכירים מהגגות. ועל זה הוא אומר תהיה הארץ שלהם לזפת בוערה. כמו אותה הזפת, כך תהיה כל ארצם. דבר שני הוא אומר ועפרה לגופרית. עפרה יהיה הגופרית. יש זפת שהוא זב וניגר והוא צף על פני המים. הזפת הזה כנראה הוא מדבר יותר על נפט, כן? מה שצף על פני המים, מה שמושחים בו את צירי העגלות והנסרים. על זה הוא אומר יהפכו להיות נחליה לזפת. הגופרית אומר המלבי"ם זה מה שאפשר להבעיר אותו בקלות. שוופל, מישהו מכיר מה זה? זה בגרמנית, הכוונה גופרית. בתרגום לגרמנית זה גופרית. הכוונה היא יש שם גופרית כמו שיש בראשי הגפרורים, יש שם גופרית. זה משהו שניבער בקלות, מעט אש והכל מתחיל להישרף. אז הוא מתאר שהעפר מלמעלה יהיה מגופרית שרק מריח אש מיד הוא בוער. ולאחר מכן הארץ עצמה תהיה לזפת הקשה כמו שאמרנו שגם היא בוערת באש. והנהרות שלהם יהיו לזפת הנוזלית, מה שיש בים, שגם זה יבער באותה אש. בקיצור כל ארצם תהיה למאכולת אש. כמה זמן האש הזאת תבער?
לילה ויומם לא תכבה לעולם יעלה עשנה מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה. כנגד מה שהוא אמר שתהיה גופרית וזפת בוערה, הוא אומר תדע לך לא סתם זה יבער אלא לעולם יעלה עשנה. כמו שעד היום אומר הרד"ק ארץ סדום ועמורה עולה עשן ממנה תמיד. מדבר על לפני כמה מאות שנים, 700 800 שנה, אומר הרד"ק סדום ועמורה היה שם באופן תמידי עשן שעולה משם. רש"י מסביר מה זה מדור לדור תחרב? אומר רש"י כנגד מה שכתוב מלחמה להשם בעמלק מדור דור. מדורו של משה לדורו של שאול. מדורו של שאול לדורו של מרדכי. ומדורו של מרדכי לדורו של מלך המשיח. זאת מלחמה שאנחנו חווים אותה מדור דור, מדור דור. כל דור קם לו אותו שורש הרע שנקרא עמלק ויש צורך להילחם בו, כאשר המיגור הסופי שלו יהיה בעזרת השם בימי מלך המשיח במהרה בימינו אמן. מסביר המלבי"ם לילה ויומם לא תכבה. אומר המלבי"ם יש מוקד שעושים אותו כדי לבשל. מוקד זה מדורה. כדי לבשל. אז אותו מכבים בלילה, אין צורך שיישאר בוער גם בשעות הקטנות של הלילה. סיימו לבשל, מכבים את האש. ויש מוקד שעשוי להאיר. אותו מכבים ביום. בלילה צריך אותו שיבער על הלפיד כדי שיאירו בו, אבל ביום כבר לא צריך אותו. אומר אבל המוקד הזה לא יכבה לא לילה ולא יומם. כי תכלית ומטרת המוקד יהיה כדי שלעולם יעלה עשנה. ואם כן צריך שיבער הן ביום והן בלילה. ואל תחשוב שיקום איזה דור שיבנה את ארץ אדום. אומר תחרב מדור לדור. ולא זו בלבד אלא גם לא ימצא איש עובר בה. עובר בה הכוונה היא גם באופן זמני, לא ימצא איש עובר בה גם באופן עראי. ולא זו בלבד, אף אחד גם כן לא יעלה בדעתו לבנות אותה. ולכן היא תהיה לנצח נצחים חרבה. אף אחד לא יקום ויבנה אותה. והסיבה היא כי אף אחד לא הולך לבנות מקום שאף אחד לא עובר בו. מה ייתן לך מקום מנותק ללכת ולבנות אותו? המלבי"ם מסביר שיש הבדל בין מדור לדור לבין לנצח נצחים. על זמן המידבק אומר המלבי"ם יאמר לעולם. יום אחר יום, יום אחר יום, זה נקרא לעולם, באופן תמידי. על זמן המתפרק אומר לדור ודור. מה פירוש זמן המתפרק? כאשר אנחנו חושבים כל יחידת זמן באופן נפרד. אז אומר המלבי"ם כדי לבנות את המדינה צריך שיתחדש איזה דור שיחליט לבנות אותה. אז הוא אומר מדור דור, כל דור שיקום לא יבנה אותה. זה נקרא זמן המתפרק. הוא לא רוצה להגיד לאורך הזמן אלא אומר כל דור חדש שיקום, אולי הוא יבנה אותה? מדור דור תישאר חרבה. ואולי תגיד יעבור שמה איזשהו אדם? עכשיו איזשהו אדם לא תלוי בדור, יכול להיות באופן אקראי יעבור אדם. אומר לנצח נצחים אין עובר בה. הכוונה לעולם לא יעבור שם אדם. אז גם מבחינת דור דור לא יקום דור שיבנה אותה, וגם באופן תמידי וקבוע לא יעברו שם בני אדם וזה יהיה לנצח נצחים.
במקום כזה שומם מה קורה בו? פסוק י"א. וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב ישכנו בה ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. מסביר המלבי"ם וירשוה קאת וקיפוד. קאת וקיפוד זה עופות. זה לא הקיפוד המוכר לנו עם המחטים, אלא הם עופות מדבריים, המקום הזה יהיה להם לירושה. הינשוף והעורב הם מצויים גם במקום יישוב, הם לא מצויים רק במקומות החרבים כמו הקאת והקיפוד. לכן תשימו לב הוא לא כותב וינשוף ועורב ירשוה, אלא רק ישכנו בה. ידוע שעניין של ירשוה זה לרשת את המקום בקביעות. אבל לשכון בה זה באופן עראי. אז הינשוף ועורב זה לא מקומם הקבוע ולכן הם ישכנו בה. אבל הקאת והקיפוד שמקומם הוא במדבר, הם ממש ירשוה, הם ירגישו שם בבית. ונטה עליה קו תוהו ואבני בוהו. מי אלה שכביכול יהיו המייסדים של המקום? מי אלה יהיו המנהלים של המקום? זה הקאת והקיפוד והינשוף והעורב. כל אלה הם עכשיו יהיו הבעלי בתים שם. והם ינטו עליה קו תוהו ואבני בוהו. מה הפירוש? מסביר המלבי"ם יש הבדל בין תוהו לבין בוהו. וככה המלבי"ם מסביר גם בספר בראשית והארץ הייתה תוהו ובוהו. מה ההבדל בין תוהו לבוהו? שניהם מציינים היעדר יופי וסדר. רק שהתוהו מתאר את ההיעדר יופי וסדר החיצוני, והבוהו מתאר היעדר יופי וסדר פנימי. סימן לדעת זה פשוט כי בוהו, בו, הכוונה בפנימיות שלו יהיה מצב של היעדר תואר וסדר. והתוהו זה אומר מסביב, החלק החיצוני שלו בלא יופי וסדר. עכשיו כשאני רוצה לתאר בניין, אז אם אני בניתי את הבניין מחלקים רעועים ורפויים, מבלוקים שהם חלשים, מבטון שלא יכול להחזיק מעמד, אז אני אומר הבניין הזה הוא בניין של בוהו. ואם לאחר מכן גם מבחינת המעטפת החיצונית שלו והצורה שלו והנוי שלו החיצוני גם הוא נראה זוועתי, אז אני אומר יש בו חיסרון תוהו בבניין הזה. עכשיו מה ההבדל בין קו לבין אבני? קו מתאר את המדידה החיצונית שאתה מודד את הדבר. זה קו. מודדים עם קו, עם קו מדידה. ולעומת זאת האבנים זה מתאר את גוף הבניין. אז עכשיו תראו כמה נפלא. הבניין הזה יהיה מאבני בוהו. אז איזה בניין זה יהיה? בניין רעוע. מאבני בוהו זה מתאר את החלק הפנימי של הדבר, זה האבנים, זה היסודות של הבניין. וגם החלק החיצוני שלו יהיה קו תוהו. כמו שהסברנו שיהיה נראה בצורה נוראה, היעדר יופי וסדר. זהו מה שהוא מתאר כביכול הקאת והקיפוד, הינשוף והעורב, הם כביכול יהיו הבונים של הבניין הזה של אדום, והם בצורה הזאת יבנו את הבניין. כביכול רוצה לומר זה יהיה מקום חרב ושומם שלא יהיה ראוי כלל למגורים.
חוריה ואין שם מלוכה יקראו וכל שריה יהיו אפס. חוריה, החורים מסביר המלבי"ם זה אלה שהם יוצאים מגזע המלוכה. מהם בדרך כלל היו בוחרים את המלך, בעלי הדם הכחול. כמו שכתוב אשריך ארץ שמלכך בן חורים. מה זה בן חורים? בן פרתמים, מגזע המלכות. מלכך בן חורים. ולמה הם נקראים חורים? על שם כמו שאנחנו מבינים בני חורין. על שם זה שהם חופשיים. אין עליהם את העול של המלוכה אלא הם מגזע המלוכה, הם משורש המלוכה. אז חוריה ואין שם מלוכה יקראו. החורים הם יעמדו שם, אבל בין העם שיש עכשיו שם, מי זה העם כמו שתיארנו העם זה הקאת והקיפוד הינשוף והעורב, לא ימצא מישהו שיקרא להם כדי להיות מלך עליהם. אז לכן חוריה ואין שם מלוכה יקראו. הכוונה היא הקאת והקיפוד אף אחד שם לא קורא למלך, לא מבקש שיבוא למלוך עליהם מישהו. וכל שריה יהיו אפס. תשימו לב החורים לא יהיו אפס אבל השרים יהיו אפס. מה ההבדל? אומר המלבי"ם החורים יש להם גדולה עצמית. עצם החופשיות שלהם, הגדולה העצמית שלהם, פה לא יהיה מי שיכבד אותם אבל עדיין הם לא בגדר אפס כי יש להם גדולה עצמית. לעומת זאת השרים כל כוחו זה מצד שהוא משתרר על אחרים, הוא שר על העם. ואם אין עם אין גם שרים. אז ממילא מה קורה לשר? נהיה אפס גמור. אבל החורים הוא מגזע המלוכה, הוא אדם חשוב מצד עצמו, הוא בעל מעלה, לכן הוא ראוי עדיין להיקרא חורים אבל אין מלוכה. אבל מלך אתה כבר לא. אין מלוכה יקראו, אין מי שיקרא לו לבוא למלוך עליו. והשרים במצב הזה ממילא יהיו אפס.
ועלתה ארמנותיה סירים קמוש וחוח במבצריה והיתה נוה תנים חציר לבנות יענה. כאשר הזמן והתקופה היא תקופה של שלום אז גרים בארמון. וכאשר הזמן הוא זמן של מלחמה אז הולכים לגור במבצר, כיוון שהמבצר זה המקום שבו אתה מתבצר מפני האויבים. אבל כאן יהיה מצב כזה שכולם יושמדו, אז ממילא ועלתה ארמנותיה סירים. סירים הכוונה היא קוצים. וקימוש וחוח במבצריה. מה אתה חושב? טוב כיוון שכולם ברחו מהארמונות בטח למבצר כי האויב נמצא כאן. אומר לך לא, תדע לך שגם המבצרים ריקים. וקימוש וחוח שהם סוגי קוצים יהיו במבצריה. והמקום הזה הפך להיות נווה תנים חציר לבנות יענה. נווה זה מקום ששם הצאן רובצים. העשב שגדל שם הוא מאכל לצאן. אבל פה כיוון שלא יגדל שם עשב הראוי למאכל אלא כמו שאמרנו סירים קימוש וחוח, אז ממילא מי יגור שמה? רק תנים. ומי יאכל את החציר הזה? לבנות יענה. ולמה בנות יענה יאכלו? כי בנות יענה הגמרא אומרת אוכלים גם זכוכיות, אוכלים גם גחלים. אז היא יכולה גם לאכול קוצים ודרדרים, זה אפילו נחשב בשבילה למעדן לעומת הזכוכיות והגחלים. אז אם כן הם אלה היחידים שיכולים לשרוד בכאלה מקומות, הם אלה שיישארו בארמנותיה ובמבצריה.
ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא אך שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח. ופגשו ציים את איים. נסביר קודם כל את מה שרש"י מסביר על פי התרגום. ויערעון תמן תמוון בחתולין. תמוון זה נמיות. חתולין זה חתולים. אז שמה יפגשו נמיות את החתולים. בקיצור אלה בעלי החיים שישרצו שם. שעיר זה שדים. ושמה הרגיעה לילית, לילית זה שם של שדה. כידוע אימן של שדים, עליה הוא מכוון כאן. המלבי"ם מסביר קצת אחרת. ופגשו ציים את איים. מה זה ציה? מדבר, שממה. ציים זה חיות שבאים מרחוק מהמדברות. את מי הם יפגשו? את האיים, את החיות הבאים מרחוק מאי הים. זאת אומרת המקום הזה יהיה מקום כמו עיר מרכזי ששמה כולם נפגשים. גם פה זה יהיה מקום נפגש לכל החיות הכי משונות. כולם יגיעו לשם לאדום. לומר לך עד כמה המקום ההוא יהיה שומם. חיות הרי בדרך כלל הולכות למקומות שוממים, מקום ששם לא רודפים אותם. אז כל החיות של המדבריות ושל האיים המרוחקים ימצאו שם את הבית שלהם, שמה הם ירגישו טוב. ופגשו שם ציים את איים. ושעיר על רעהו יקרא. השדים שהם שוכני המדבר, הם יקראו שם על רעיהם. הכוונה היא יקראו לרעיהם שיבואו לשם, שזה יהיה מקום כביכול שהם ירגישו בו בנוח. אך שם הרגיעה לילית. לילית זה עוף הבוכה ומקונן בלילה. כל הלילה הוא בוכה ומקונן לכן קוראים לו לילית על שם לילה. ייתכן מאוד שלילית גם כן על שם יללה, שהוא כל הזמן מיילל ומקונן. העוף הזה ביישוב אומר המלבי"ם אין לו מנוחה ולכן כל הלילה הוא צועק. אבל שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח. שמה היא תרגיש בנוח, שמה היא הרגיעה. מה ההבדל בין הרגיעה לבין מנוח? אז כבר מסביר המלבי"ם הסביר לנו את זה בעבר, שהרגעה זה מנוחת הנפש ומנוח זוהי מנוחת הגוף. אז הוא אומר שמה לילית כבר תפסיק לקונן ולילל כיוון שזה מקום שקט, זה לא העיר שזה מקום לא טבעי בשבילה, אלא זה מקום שומם, שמה היא תמצא לה מנוח ותרגיע ולא תילל ותקונן.
שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה אך שם נקבצו דיות אשה רעותה. שמה קיננה קיפוז. קיפוז זה העוף הנקרא פרדייז פוגל. מישהו מכיר? זה ציפור גן עדן. בתרגום לגרמנית זה ציפור גן עדן. פרדייז זה גן עדן, זה כולם יודעים. ופוגל זה ציפור בגרמנית. אז שמה קיננה קיפוז. העוף הזה שנקרא ציפור גן עדן יש לו יופי מיוחד בצבע של הנוצות שלו. והמלבי"ם מביא שהיות והעוף הזה היה כמעט ולא נמצא, היה נדיר מאוד, והוא היה מקונן בראשי עצים גבוהים ביותר, אז בעקבות זה היו כל מיני אגדות עם בנוגע לעוף הזה. כלשונו של המלבי"ם היו מהבילים עליו מקדם. מהבילים הכוונה מספרים עליו הרבה סיפורי הבל. לדוגמה היו מספרים עליו שאין לו רגליים, הוא לא מקונן על מקום מסוים, הוא מטיל ביצים ומוציא את האפרוחים באוויר, על ידי שהזכר מקונן עליהם כדי שלא יראו לבני אדם, וכדומה הבלים הרבה. כל הסיפורים האלה היו מספרים אותו על הקיפוז הזה שהוא ציפור גן עדן. עכשיו הוא בא ואומר הנה תראה העוף הזה כמו שאמרנו שיש עליו כל כך הרבה הבלים כי לא רואים אותו, כי הוא תמיד נמצא במקומות שאין בני אדם והוא מתרחק מאוד מבני אדם, שמה העוף הזה גם ציפור מצאה בית. או שם הוא ירגיש בנוח. בא לבטא עד כמה המקום ההוא יהיה שומם, שאותה ציפור גן עדן יהיה לה מאוד מאוד נוח לחיות שם. העוף הזה שמתרחק מבני אדם שהוא שוכן באוויר, שם קיננה על הארץ. למה? הוא לא ירא מבני אדם שהם רחוקים, בני אדם לא נמצאים פה באזור. ולא זו בלבד, ותמלט, מלשון המלטה, מטילה את הביצים. ובקעה, היא בוקעת את הביצים בעצמה, היא לא צריכה את הזכר. ודגרה, פה לא מדברים על הביצים אלא הכוונה היא יושבת, האם רובצת על האפרוחים שישבו בצילה. לא כמו שאז דיברו שהם צריכים להיות בין שמיים לארץ ועוד כל מיני דמיונות מהסוג הזה, אלא הם יהיו בצילה, האפרוחים, והיא לא תחשוש מאף אחד. זאת הציפור שמתרחקת ביותר מכל חברת בני אדם. ואם שמה היא תמצא מנוח, זה אומר שלא יהיה שם אף אדם וכמו שהוא אמר אפילו עובר אורח לא יעבור דרך המקום. וזה בא להראות לנו עד כמה השיממון שם יגדל. והדיה, הדיה זה עוף שמכמה סוגים, יש גדולים וקטנים, והעוף הזה מקנן בארצות החמות אומר המלבי"ם על שיני הסלעים הגבוהים. גם היא מקננת במקום שאין רגל אדם שם. אומר לך אבל פה נקבצו דיות לא על שיני הסלעים שתגיד הוא צריך להתרחק מחברת בני אדם, לא, אלא בעמק. שם נקבצו דיות, במקום עצמו ולא בהרים. וגם משם יקבצו אישה את רעותה. הכוונה היא כל עוף אישה את רעותה, תזמין את רעותה, כמו שהוא אמר לפני כן ושעיר על רעהו יקרא. כביכול כל אחד יקרא לחברו ויגיד לו תבוא, זה מקום ששמה אפשר לנוח, זה מקום ששמה בני אדם לא יטרידו אותך. עד כדי כך יהיה המקום שומם.
דרשו מעל ספר השם וקראו אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן. דרשו מעל ספר השם וקראו. מה זה דרשו מעל ספר השם? מהו בעצם ספר השם? בזה יש כאן כמה ביאורים. דרשו מעל ספר השם וקראו אחת מהנה לא נעדרה אישה רעותה לא פקדו כי פי הוא ציווה ורוחו הוא קיבצן. בפסוק הזה יש כמה וכמה ביאורים. רש"י מסביר מה זה דרשו מעל ספר השם? מהו בעצם ספר השם? אומר רש"י מעל ספר בראשית. כשהקדוש ברוך הוא הביא את המבול הוא גזר שכל החיות יהיו סגורים בתיבה. ושמה זכר ונקבה אחת מהנה לא נעדרה. יש איזה בעל חיים שלא נכנס לתיבה? חוץ מהדגים כולם נכנסו. מה שלא נכנס בעצם לא קיים היום. אז הוא אומר כך גם כן כאשר הקדוש ברוך הוא יקרא לבעלי החיים שיבואו לאכול ולשתות את החלב והבשר והדם של עמי אדום על מה שהצרו לעם ישראל, דרשו מעל ספר השם, תחפשו בספר התורה, אחת מהנה לא נעדרה. כל אלה שהיו בספר בראשית שם בפרשת נח, כל מי שנכנס לתיבה יהיה שם בחגיגה הגדולה בעזרת השם של עמי אדום. כאשר יבואו על מנת לחסל את כל אותם גויים שהצרו לעם ישראל. הרד"ק מסביר דרשו מעל ספר השם אומר הכוונה הספר הזה. ספר ישעיה. פה הרי מוזכרים בעלי חיים, קאת וקיפוד וינשוף ועורב ישכנו בה. והוא ממשיך והרי אומר יהיה נווה תנים חציר לבנות יענה. והוא ממשיך ואומר ציים יפגשו את איים, שעיר, לילית. כל הבעלי חיים הללו שהוא מזכיר פה קיפוז, דיות, אומר דרשו מעל ספר השם, הספר הזה, כל החיות שנזכרו בפרשה הזאת כולם יהיו שם בשעת החורבן. אחת מהנה מאיזה הנה? מאלה שמוזכרות כאן לא נעדרה. מביא ביאור נוסף בשם אביו, שדרשו מעל ספר השם הכוונה היא ספר התורה. ואיזה ספר? לא בראשית כמו שהסברנו, אלא בפרשת שמיני. בפרשת שמיני הרי שם מוזכרים כל הבעלי החיים הטהורים ושאינם טהורים. דרשו מעל ספר השם, לכו תדרשו משם את כל בעלי החיים שיהיו שם, כל אלה שנמצאים שם יבואו ביום הסיום כן של עמי אדום והם יבואו ויאכלו שמה בשר החלב והדם. הסבר נוסף הוא מביא בשם האבן עזרא שהוא מסביר שזה בדרך משל. כביכול הגזירות כתובות בשמיים. אז הגזירה הכתובה בשמיים כמו כתובה בספר השם. איזה ספר? לא מדובר לא על בראשית ולא על הספר הזה ולא על פרשת שמיני, על איזה ספר מדברים? על הספר הנמצא אצלו יתברך. זה הכוונה, זה כמו כתוב באצבע אלוקים, כמו שאומרים שלושה ספרים נפתחים. מה מתכוונים ממש ספר נפתח? אלא הכוונה רעיון, כמו שאתה יכול להבין ספר, כך יש כביכול במציאות הרוחנית העליונה. אז זה גם כן דרשו מעל ספר השם, הכוונה אצל הקדוש ברוך הוא שם רשום כל בעלי החיים שיבואו ויהיו כאן. רק מה שאני חושב עכשיו שזה קצת מוקשה בלשון הפסוק, כי אם אתה אומר דרשו מעל ספר השם וקראו, זאת אומרת שזה ספר שניתן לדורשו ולקוראו. ואת ספר השם אליבא דהאבן עזרא אני לא יכול לדרוש ולא לקרוא. כי הרי ספר השם זה דרך משל, רמז לגזירות שמיים שכתובות באצבע אלוקים. איך אני יכול לדרוש ספר כזה ואיך אני יכול לקרוא אותו? ולכן זה הסיבה שמסתבר שבגללה שאר המפרשים נטו מפירושו של האבן עזרא וביארו שספר השם זה ספר שאפשר לקרוא, כי אתה אומר דרשו וקראו. תבקשו ותקראו שם בספר הזה ותראו שאף אחד מבעלי החיים לא נפקד. המלבי"ם מסביר, זה ביאור נוסף, מה זה דרשו מעל ספר השם? אומר המלבי"ם ידוע שכאשר יוצאים לקרב, מה עושה המפקד? יש לו רשימות. מי החיילים שצריכים להגיע, מי נפקד, מתי הם צריכים לבוא. יש רשימות מדויקות, ספר של שמות אנשי החיל. ואז יודעים פלוני נמצא? כן. אלמוני נמצא? כן. מקריאים, בודקים שכולם נמצאים. אומר כך גם כן שר הצבא הזה כביכול של כל החיות והעופות הללו, השם אומר לו דרשו נא מעל ספר השם וקראו. כביכול אתה שר הצבא שמוציא את כל החיות האלה שייפרעו מאדום, תעבור אחד אחד, תוודא שאף אחד לא נפקד, אף אחד לא עשה עריקות, אף אחד לא מספר סיפורים שהוא לא יכל להגיע היום, שאף אחד מהנה לא נפקד. כך השם כביכול אומר לשר הצבא שאחראי על כל אותם בעלי החיים להביאם לאותו יום שבו הוא עתיד להיפרע מאדום. ואומר ותדע לך שלא תחשוב שהם הזמינו אחד את החבר שלו שיבוא. על זה הוא אומר אישה את רעותה לא פקדו. מה הכוונה? אל תחשוב שאחד אמר לשני אתה בא? יש היום טבח להשם בבצרה, אתה בא יהיה אוכל. אומר לא, זה יהיה מסודר. יהיה מפקד שיזמין את כולם, זה לא מפה לאוזן. שמועות, ההוא סיפר לההוא וההוא סיפר לזה. זה מה שהוא מוסיף אישה את רעותה לא פקדו. זה לא אחד קרא לשני והוא הגיע. אלא זה שר הצבא כביכול פקד את כולם. ומי זה שפקד? כי פי השם הוא ציווה. פי השם ציווה ורוחו, דהיינו לא היה צריך ציווי מיוחד אלא די ברוח היוצא מפי המדבר כדי שעל ידי זה כבר כולם הגיעו. מי זה רוחו? רוחו של השם יתברך. אז לא היה צריך דיבור מיוחד אלא מיד בעצם הרוח היוצאת מפיו כבר התקבצו כל אותם בעלי החיים להגיע ולהיפרע מאדום.
והוא הפיל להן גורל וידו חלקתה להם בקו עד עולם יירשוה לדור ודור ישכנו בה. והשם הפיל להם גורל, מה הכוונה? כל אחד מבעלי החיים הללו שעתידים להתיישב כמו שאמרנו בארץ אדום, עתידים להפוך את ארץ אדום להיות מקום של שממה, והם כל אחד יקבל שם חלק. כמו שאמרנו שמי שיגיע לשם יראה את המקום שיהיה שמה קאת וקיפוד וינשוף ועורב ישכנו בה. אומר תדע לך השם יחלק להם גורל, כל אחד יהיה לו איזה אחוזת נחלה. ולא זו בלבד אלא גם כן ידו חילקתה להם בקו. לחלק בקו הכוונה היא יביאו מודד, יגידו זה מפה עד פה וההוא משם עד שם. זאת אומרת רוצה לומר כל אחד יקבל חלק מוגדר מאוד. כמו מי שמחלק את הארץ לצמיתות, עושה חלוקה שתהיה מוחלטת לתמיד, ממש עם קווים ומיצרים. עכשיו שלא תאמר שזה יהיה באופן זמני, עד עולם ירשוה. המקום הזה יהיה שלהם עד עולם. טוב אבל יכול להיות שיש לי קרקע באלסקה אבל לא הלכתי לגור שם. אומר לא לא לא, לא זו בלבד אלא לדור ודור ישכנו בה. לא רק שהם ירשוה זה יהיה שייך להם, אלא גם ישכנו בה. דהיינו אותם בעלי החיים יבואו וישכנו באותו המקום, הם ידורו שם באותו המקום וזה יהיה שלהם באופן תמידי. מה שזה בעצם אומר שהגזירה הזאת היא לא גזירה זמנית, היא לא גזירה מקרית, אלא היא גזירה על פי השם כדי להיפרע מאדום על כל העוולות שעשו לעם ישראל לכל אורך הדורות.