עתה אקום יאמר ה' עתה ארומם עתה אנשא. מרוב הרעות שעשה האויב לעמי, אומר הקדוש ברוך הוא, זהו, אני יותר לא אתאפק. עתה אקום, ארומם ואנשא. אושיע את עם ישראל. ארומם, מסביר המלבי"ם, על מחנה אשור. ואנשא על ידי זה בפי כל הבריות. כי כאשר הקדוש ברוך הוא עושה נקמות, אל נקמות ה', אל נקמות הופיע, על ידי זה מה קורה? מתקדש שם שמיים בעולם. ולכן כשאנחנו מבקשים אל נקמות הופיע, זה לא כדי שסוף כל סוף נוכל לתת לגויים כמו שהם עשו לנו. לא, אלא על ידי שאתה ריבונו של עולם תופיע, יתקדש שמך. כי על ידי שהאויב מחרף ומגדף את עם ישראל, מה מתחלל? שם השם. כי אנחנו עם השם. אה, איפה האלוהים שלהם? למה הוא לא יכול להציל אותם? מתחלל שמו יתברך. למה יאמרו בגויים איה אלוהיהם? או כמו שאמר משה, למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים. הנה הוא לא יכל להכניס אותם לארץ. כשעם ישראל סובל יש חילול השם. וכשאנחנו מבקשים שיתרומם שם השם על ידי נקמות שיעשה בגויים, זה כדי שעל ידי זה יתקדש שמו יתברך בפי כל הבריות. אז עתה ארומם על אשור, וממילא עתה אנשא בפי כל הבריות, שיהיה שמו של השם נישא בפי כל הבריות על הנפלאות שעשה.
תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם. אתם מחנה אשור תהרו חשש. מה זה חשש? זה הראש של השיבולת, הוא נקרא חשש. הוא נשרף מהר מאוד. ועל ידי שאתם הריתם, לשון הריון, חשש, אז מה הולדתם? קש. זה השיבולת, הקש זה החלק עד היכן שנמצאים הגרגירים. מהאדמה עד המיקום של הגרגירים זה נקרא קש. אז על ידי שאתם ההריון היה של חשש, אז ממילא התוצאה, הלידה, היא השיבולת עצמה שזה הקש. ורוחכם, זה הדיבור שבו אתם חירפתם מערכות אלוקים, גידפתם כביכול שם שמיים, הוא אומר זה מה שישרוף אתכם, הדיבור שלכם הוא עצמו ישרוף אתכם. זה יהיה האש שתבער בקש ובחשש. החשש כמו שהסברנו הראש של השיבולת. למה הכפילות קש וחשש? אז מסביר כאן הרד"ק, הוא אומר המחשבה היא נחשבת להריון, והמעשה הוא נקרא לידה. אז הם חשבו ללכוד את ירושלים, זה התהרו. היה פה הריון של חשש, הכוונה הריון שאין בו ממש, של מה? של ראש השיבולת שלא שווה כלום. כל המחשבות שלהם זה...
הבל וריק, ולא זו בלבד גם כאשר תלדו, תבואו להוציא את זה אל הפועל שזה בחינת הלידה, שזה כבר ההוצאה מהכוונה מהמחשבה אל היישום, גם כן מה ייוולד? סך הכל קש. לא ייוולד פה משהו שיש לחשוש ממנו, ואם כן בסופו של דבר האש הזאת שתצא מכם היא תשרוף אותכם בעצמכם. מלאך השם שהיכה במחנה אשור, כתוב שאותו מלאך השם שרף שריפת נשמה וגוף קיים. לכן הוא ממשיל פה אש תאכלכם. ולמה הוא ממשיל את זה לאש? כי זה בעצם הפנימיות כמו שהסברנו, מה עבר להם בראש? איך הם כובשים את עם ישראל? ואת זה הוא ממשיל הרי כמו מה? כמו חשש, כמו ראש השיבולת, כמו קש. הוא אומר אלה הדברים הללו ישרפו, איך? על ידי מלאך השם שישרוף אותכם מבפנים.
והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו. אומר המלבי"ם יש שני דברים, יש משרפות סיד ויש קוצים כסוחים באש. אולי לפני כן מה זה כסוחים? כסוחים הכוונה היא כמו לא תזמור לא תכסח, הכוונה היא כרותים, קצוצים. זה נקרא כסוחים. הרד"ק מסביר למה דווקא קוצים כסוחים? כי כשהקוץ הוא עדיין מחובר לאדמה אז הוא עדיין ירוק, הוא לא בוער מהר. אבל תחתוך אותו, תן לו שניים שלושה ימים שיתייבש, ואז זיק הכי קטן, סיגריה שזרקו, מיד אש בשדה קוצים. אז הם בבחינה של קוצים כסוחים. אז למה הוא חוזר על זה פעמיים? משרפות סיד וקוצים כסוחים? אומר המלבי"ם, הסיד יש לו יתרון שהוא שומר את החום שלו ימים רבים. אבל הוא לא בוער מהר, לוקח זמן עד שהסיד אפשר להבעיר אותו. לעומת זאת הקוצים היבשים זה בדיוק ההפך. בזיק קטן הם מיד בוערים, אבל גם באותה מהירות שבה הם בערו באותה מהירות גם כן הם נכבים. אז הוא אומר העמים יהיו דומים כמשרפות סיד, שהיתרון של הסיד שהוא נשאר ימים רבים. אבל מה תחשוב? אה, אבל עד שידליקו אותם ייקח זמן. אומר לך לא לא לא, כקוצים כסוחים, מיד ידליקו אותם, השריפה שלהם תהיה מיידית. אה, כקוצים? אז מה, מיד האש תכבה? אומר לו לא לא לא, כמשרפות סיד, זה ימשיך עוד זמן רב לבעור. זאת אומרת היה פה את שתי היתרונות, גם נדלק מיד כקוצים וגם נשאר בוער זמן רב כסיד.
שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גבורתי. רש"י מסביר מי אלה רחוקים מי אלה הקרובים? רחוקים זה אלה שמאמינים בי, אלה שעושים את רצוני מנעוריהם אומר רש"י. הכוונה היא הוא עובד השם מרחוק, מקדמת דנא הוא עובד השם. וקרובים אומר רש"י בעלי תשובה שנתקרבו אליי מחדש. הם קרובים, הכוונה נתקרבו. עכשיו תראו כמה נפלא כמה זה מתאים למה שחז"ל אומרים, במקום שעומדים בעלי תשובה אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. כי הנה אתה רואה שבסופו של דבר איך הוא מגדיר את הבעלי תשובה? קרובים. אז אומנם הסברנו שקרובים הכוונה היא שהם חדשים מקרוב באו, הכוונה הוא עוד רק הגיע, לעומת הרחוק שהוא כבר מרחוק מאמין בהשם. אבל אפשר גם לראות בזה שכביכול הקרוב הוא עכשיו קרוב להשם יתברך, לעומת זאת אלה שמרחוק באו הוא עדיין בגדר רחוק כי בעלי תשובה מדרגתם קרובה יותר להשם יתברך.
המלבי"ם מסביר שמעו רחוקים, הכוונה היא הנס שהקדוש ברוך הוא יעשה כאן יישמע למרחוק, שמעו רחוקים. אפשר יהיה לשמוע את זה אפילו הרחוקים ישמעו את הנסים איך הקדוש ברוך הוא ישמיד את מחנה אשור. ודעו קרובים גבורתי. השמועה הזאת תתפשט במרחק יותר מאשר מלקרוב. אומר, כך זה באופן תמידי, אבל פה זה יהיה ההפך. ואני אסביר. בדרך כלל כשקרה איזה משהו מפעים, איפה מתפעלים מזה יותר? רחוק. למה? כי רחוק זה על מה מבוסס? על שמועות. שמעת מה קרה? יואו, מספרים שהיה שם פיצוץ משהו שלא ייאמן. למה? כי לא היית שם. לא היית שם אז ממילא תמיד הסיפור הוא יותר מפעים. לעומת זאת כאשר אתה נמצא במקום מסוים אז אתה רואה שזה לא כצעקתה. אני אמרתי פעם מי שרוצה לדעת כמה העיתונים משקרים, שיקרא פעם תיאור על מחזה שהוא היה בו. ואז אתה תראה כמה דמיון מעורב, כמה דמיון יש לכתב וכמה תיאורים יש שזה אני הייתי שם, מה אתה מספר לנו סיפורים? אז תמיד שסיפור נשמע מרחוק הוא יותר מפעים מאשר למי שהיה באותו מקום. הוא אומר אבל פה אצל הקדוש ברוך הוא זה לא היה כך. אצל הקדוש ברוך הוא זה היה הפוך. שמעו רחוקים אשר עשיתי, אצל המקומות הרחוקים זה יהיה שמועה, שמעו רחוקים אשר עשיתי. אבל דעו קרובים גבורתי, אצל הקרובים זה יהיה יותר, זה יהיה בגדר ידיעה. וזה מעלה יותר גבוהה, שאפילו הקרובים יראו את הנס והמופת בצורה נפלאה. כמו שפעם אמר אחד מגדולי ישראל, מה ההבדל בין החפץ חיים לשאר, לשאר כאלה שהיו מוכרים כגדולים? ולאו דווקא הוא אלא עוד אנשים גדולים ברמתו. הוא אמר שאנשים, בדרך כלל כשיש אנשים גדולים, כשאתה מתקרב אליו אז אתה אומר תשמע, בסופו של דבר גם הוא בן אדם כמוני. אומנם מרומם יותר, נעלה יותר, אבל כשאתה מתקרב אליו בעצם גדולתו יורדת בעיניך. לעומת זאת אצל החפץ חיים הוא אמר, מי ששמע עליו מרחוק ידע שהוא רב ועצום, ומי שהיה איתו בקרבה התפעל עוד יותר מהגדולה שלו. וזה באמת דבר מפליא, כי תמיד כשיש מישהו גדול ואתה מתקרב אליו אז אתה, איך הגמרא אומרת? תלמיד חכם, אחרי שדיבר איתו כבר דומה בעיניו ככלי זכוכית, נזקק לו כבר דומה בעיניו ככלי חרס. מרחוק הוא נשמע גדול, חושבים שהוא ענק, אבל כשהוא מתקרב אליו הוא כביכול רואה גם הוא בן אדם. הוא אומר פה לא, בגבורת השם מי שהיה קרוב התפעל יותר כשהוא ראה את גבורת השם. זה לא שמועות שהגיעו למרחוק אלא פה באמת ראו את גדולת השם.
פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם. החוטאים שלא האמינו בהשם, כשהם שמעו שסנחריב עומד להתקרב, הוא עומד להגיע, פחדו בציון. הם חרדו מסנחריב שמתקרב כעת לציון. החנפים, אלה הצבועים, הם התביישו להגיד בפיהם שהם פוחדים, שהם לא מאמינים בהשם. אבל הם עברו למצב רטט, אחזה אותם רעדה. רעדת הגוף שהייתה להם הייתה ניכרת לכל. כולם ראו שהם נמצאים בפחד. למה? הם אמרו מי יגור לנו אש אוכלה? מי יכול לגור כאן בציון כשמחנה סנחריב צר סביבנו ואש אוכלה מאיימת עלינו? מי יגור לנו מוקדי עולם? מי יגור לנו, מי יכול לגור כאן במקום הזה שיהיה בו האדם שהוא מוקדי עולם. מוקדי זה מלשון להעלות על המוקד, אש. הרי סנחריב הבעיר את כל העולם, הגמרא הרי אומרת שהוא בילבל את כל האומות. אז מי יכול לגור במקום כזה שאליו הגיע אדם ששרף את כל העולם, מוקדי עולם?
אומר להם הקדוש ברוך הוא הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אוזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע. אומר להם הקדוש ברוך הוא אתם לא צריכים לדאוג. הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו ניתן מימיו נאמנים. אומר להם השם יתברך אין לכם מה לדאוג, יש לכם מלך שהוא מלך צדיק ובזכותו יעשה השם לכל האותות והמופתים. יש לכם מלך שהוא הולך צדקות ודובר מישרים. חזקיהו המלך הוא מרומים ישכון, הוא לא ירא, הוא לא חרד מפני האויב. הוא הולך צדקות, צדקה תמיד זה בעניינים שבין אדם לחברו. דובר מישרים, מישרים הכוונה תמיד היושר בענייני האמונה. יש לו אמונה תמימה בהשם, יש לו יושר בדעות. מואס בבצע מעשקות. הוא מואס בדברים שבין אדם לחברו ברווח, בצע, לבצוע בצע הכוונה היא להרוויח על ידי הזולת, בדבר שיכול לגרום לשני מעשקות, שיכול לגרום לשני להיות עשוק. זאת אומרת לפעמים בן אדם רוצה להרוויח אבל הוא קונה משהו מהשני או מוכר משהו לשני, אז גם אני הרווחתי גם אתה הרווחת. אבל לפעמים יש מצב שבן אדם יודע שאני יכול להרוויח בתנאי אחד, רק אם אתה תפסיד. אין מצב שאני ארוויח ואתה לא תפסיד. אתן דוגמה, זה הפירמידה. שיטת המסחר בפירמידה הרי זה שאתה לא קונה כלום ולא מוכר כלום, אלא מה? אתה מפילים אותך ואתה צריך אחרי זה להביא עוד עשרה שיפילו במקומך כדי שאתה תוכל לצאת מהמצב. וזה התפקיד שלהם גם כן, כל אחד מהם צריך להפיל עוד עשרה כדי שהוא ייצא מהמצב, אם הוא יפיל מאה אז הוא גם מתחיל להרוויח. אבל זה בעצם מין סוג של מסחר שבו זה לא מישהו קונה והשני מוכר ושנינו מרוויחים. אלא בעצם מישהו פה אמור להפסיד מהסיפור הזה. שאתה סוחר בבורסה, אז גם שמה בדרך כלל הרווח הוא וירטואלי, אז כשמישהו מרוויח לרוב זה מסיבה שמישהו הפסיד. אז הוא אומר אצלו לא היה כך, מואס בבצע מעשקות. הוא ממאס ברווח שבא על ידי כך שמישהו אחר נעשק, שמישהו אחר הפסיד. נוער כפיו מתמוך בשוחד. מנער את כפיו מלתמוך בשוחד. זאת אומרת לא זו בלבד שהוא לא הלך ולקח שוחד כדי לדון בין שני אנשים, אלא דרך המלכים היה לקבל מנחה. הם היו מקבלים מנחה מכל מיני נתינים שהיו באים לפני המלך, היו מביאים לפני המלך מנחה, כמו שאמר להם יעקב שיקחו לפני יוסף מעט נכות מעט צרי בוטנים ושקדים. כך הייתה הדרך. הוא, חזקיהו לא היה מוכן לקחת את זה. ומדוע? כי אולי מחר אתה תבוא לדין מול אדם אחר ואני אזכור שאתה הבאת לי סלסלה כל כך מכובדת. לא, נוער כפיו מתמוך בשוחד. מנער את כפיו, לא לקחת מנחה מאף אדם שלא יגיע שמא חס ושלום על ידי זה יהיה תומך בשוחד. וגם אוטם אוזנו משמוע דמים. לא היה מקבל לשון הרע על אף אדם. וגם אם אמרו לו שמישהו מרד נגדו והתחייב בראשו, היה אוטם אוזנו משמוע כדי שלא לבוא לידי דמים. וגם עוצם עיניו מראות ברע. עוצם עיניו כדי שלא לראות ברע, כי ידוע שהמקור של החמדה והתאווה הוא בעיניים. אני רואה מה יש לך, אני רוצה גם אני. אני רואה כמה אתה הצלחת אז אני מקנא בך. היה עוצם עיניו מראות ברע, עוצם עיניו מראות כל דבר שיביא אותו לידי רע. הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו. כיוון שכך אז המלך חזקיה הוא לא ירא מן האש אוכלה. כל אותם אנשים שקודם דיברנו עליהם פחדו בציון, מי הם? חטאים. אחזה רעדה, את מי? את החנפים. אבל מי שהוא צדיק, הולך צדקות, דובר מישרים, מואס בבצע, הוא לא ירא, הוא לא חרד. אדם כזה מרומים ישכון. האויב לא יכול להתקרב אליו, הוא כביכול גבוה, האויב לא משיג אותו, מרומים ישכון. ולא זו בלבד אלא המקום שבו הוא שוכן חזק מאוד, מצדות סלעים. הוא שוכן במצודה הנמצאת על גבי סלע, שזה מקום שקשה מאוד להגיע ולכבוש אותו. מה תגיד? אבל גם מצודה על גבי סלע אפשר לכבוש בקלות. איך? עושים מצור. תעשה מצור, חודש, חודשיים, כמה הוא יכול לחיות? כמה מזון כבר יש לו שם? תאמר אם כן על ידי זה נוכל כן בכל אופן יוכל האויב לכבוש אותו. עונה לך על זה, לחמו ניתן מימיו נאמנים. אל תירא, יש לו לחם בצורה מסודרת, יש לו מים בצורה קבועה, לחמו ניתן מימיו נאמנים. ואם כן הוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו מבלי לירא ולחשוש מהאויב כל עיקר.
והוא, חזקיהו, מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים. אומר צדקיהו הרי אמרנו לא ירא ולא חרד ממחנה אשור. אבל כאשר אתה רואה את המלך ביפיו, אתה רואה את חזקיהו בעת היופי שלו, כמו שהסברנו שהכוונה היא לראות אותו ברוממות שלו, באמונה שלו, בביטחון שלו. הוא אומר מאידך גיסא תראינה ארץ מרחקים. אתה גם רואה ומביט בעיניך את היופי של המלך שבארץ מרחקים שמתקרב לפה, את סנחריב. מי זה? מלך אשור, סנחריב. אתה אומר נכון יש לנו מלך יפה מאוד, יש לנו מלך מוצלח מאוד, מלך ביפיו תחזינה עיניך. אבל לכאורה מה עם מה שתראינה עיניך מלך בארץ מרחקים? זה מלך אשור שמגיע לפה עם כל החיילות שלו. זה לא אמור לגרום לחששות? אומר לך אם אחרי שאתה רואה בעיניך את מלך אשור ביפיו עם כל הצבאות שלו והגדודים שלו, אם אתה תעריך את זה לעומת חזקיהו, ממילא לבך יהגה אימה. איה סופר, איה שוקל, איה סופר את המגדלים. אתה תבוא לחשוש מאוד, תגיד נכון יש לנו את חזקיהו, אבל אתה ראית מה יש להם? אתה ראית עם מי הם באים? לבך יהגה אימה. אתה תחשוש, פחד ואימה יאחזו אותך. כי אתה תגיד אם חזקיהו ירצה להילחם כנגד מלך אשור, איה סופר? איה שוקל? היה להם למלכים אנשים מיוחדים שהתפקיד שלהם היה רק לספור את הגיסות. למנות אותם, לרשום. לך, חזקיהו, אין אפילו את זה שיספור את הגיסות של מלך אשור. אפילו זה שסופר אין לך, אני כבר לא מדבר שאין לך טנקים ואין לך חיילים ואין לך צבא ואין לך סוסים כנגדו. איך הוא אמר להם שם, צעק להם מעבר לחומה? אני אתן לכם סוסים, יש לכם מי שיודע לרכוב? יש מי שיודע, אני אספק לכם את הסוסים, אבל יש, אתה איך אתה בכלל בא לדבר לצאת כנגדי? אומר לו סנחריב. אני מחריב ממלכות, אתה בא כנגדי? פתאום אתם כאילו מה בשם השם? מה ושומרון לא היו יהודים? וגם אותם כבשתי. גם להם היה את השם. כן, עובדי עבודה זרה ואנחנו הולכים בשם השם אנחנו בוטחים בו. אבל באמת לא היה להם אנשים שילחמו כל עיקר. אז אם כן הוא אומר אנחנו אין לנו אפילו את זה שיספור וישקול, זה שרק ירשום את הצבא האדיר שכן סנחריב מגיע איתו. ואם כן איה שוקל, איה סופר, סופר את המגדלים. הכוונה היא האלה שיושבים על גבי המגדל שמתוכו היו נלחמים. היו באים עם פילים או באים עם סוסים, הרבה פעמים היה איזה מגדל גבוה שהיה יושב שם ומשם היה יורה את החיצים. אז הוא אומר אם כן כאשר אתה רואה את כבודו של מלך ביפיו תחזינה עיניך, אתה אומר הרי זה לא דומה ליפיו של סנחריב ששמה הוא בא עם כוח וחילות רבים. איך יוכל להילחם כנגדו? ועל ידי זה לבך יהגה אימה, על ידי זה אתה תיכנס לפחד וחשש נורא. כי מה יותר משפיע עלינו התחזינה או התראינה? תמיד תראינה, לראות אני רואה בגלוי. אתה אומר לי לא אבל הוא יש לו כוח פנימי, עוצמה. הכל טוב ויפה אבל מה ראיתי? מה ראיתי? איך הוא אמר שם, התפלל אלישע שהשם יגלה את עיני נערו, ומה הנער ראה? רב אשר איתנו מאשר עמהם. כל הבקעה מסביב כולה מלאה רכב אש וסוסים ו... אה, אז הוא נרגע. לפני כן היה לו חרדה, מה אתה דואג? אתה עם אלישע. אתה יודע מי זה אלישע לעומת כל... כן, אבל מה אני רואה בעין תמיד יותר משפיע עליי ממה שיש לי בידיעה השכלית, ההכרתית. אבל פה מלך ביפיו תחזינה עיניך, אני צריך לחזות ביפיו של חזקיהו לעומת העוצמה האדירה שיש לסנחריב שאותה אני רואה, אז לבך יהגה אימה.
לכן הוא אומר את עם נועז לא תראה, עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה. אל תחשוש. את עם נועז, אתה רואה עם נועז שאתה אומר איה סופר איה שוקל את גודל צבאו. עם נועז לא תראה, אל תדאג אתה כבר לא תראה אותו יותר. הם יאבדו, ייכרתו מפניך. העם שהם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה. מה זה עמקי שפה נלעג לשון? עמקי שפה זה אנשים שהשפה שלהם עמוקה, קשה להבין אותם. לא מדברים בבירור, זה נקרא עמקי שפה. עמקי שפה משמוע. ולא זו בלבד אלא נלעג לשון. מי שלא מבין את הלשון, עילג, כמו שאנחנו אומרים עילג, השפה שלו היא עילגת. אין בינה, אין לך שום הבנה למה שהוא אומר. אלה אנשים בלא בינה, אז מה יש לך כלל לחשוש מהם.
חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן אוהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח וכל חבליו בל ינתקו. אתה תראה חזה ציון קרית מועדנו. איך ציון שאתה חושש שעוד מעט עוברת מצב של מחיקה על ידי כוחותיו של סנחריב, אל תדאג אתה עוד תחזה ציון שהיא תהיה קרית מועדנו, כולם יעלו אליה ברגל ובמועד. ולא זו בלבד שאתה תראה אותה במצב ובהדר הזה, עיניך תראינה ירושלים, אפילו שאתה עכשיו לא יכול לתאר לך את ירושלים כמו מקום שהוא קרית מלך רב, מקום שיש בו ברכה, הצלחה, שגשוג, כי אתה מסביב רואה כעת את סנחריב שמהווה איום עליהם. הוא אומר תצייר לך אותה בציור אחר, כאילו המקום הזה הוא נוה שאנן. נוה שאנן, תמיד נוה זה מקום של הצאן. שאנן זה כמו נשים שאננות שראינו לאל, שהכוונה מקום רגוע, מקום שקט. רוצים לתאר משהו פסטורלי? צאן רועים במרעה בשקט מבלי שום חשש. כך תתאר לך את ירושלים, כי זה המצב שעומד לעבור עליהם. כי אנשים תיארו לעצמם אש, שריפה, מלחמה, הרג, רצח. אומר לא לא לא לא לא, זה לא תהיה המציאות. אלא תחזה ציון שהיא תהיה קרית מועדנו, עיניך תראינה בצורה ברורה יותר את ירושלים שתהיה כמו נוה שאנן. אוהל בל יצען. אוהל בל יצען הכוונה היא האוהל הזה, המקום שבו אתם דרים, בל יצען, לא יהיה בו התרגשות פנימית. דהיינו יהיו שלמים עם השם, ועל ידי זה בל יסע יתדותיו לנצח. לא ניתן יהיה להסיע את יתדותיו. היתדות זה החלקים שתופסים את האוהל כדי שלא יזוז. לנצח לא ניתן יהיה להסיע אותם. וכל חבליו בל ינתקו, אלא הם יישארו באופן תמידי. רצה לומר, הם מתייחסים עכשיו לירושלים כאל אוהל שכל רוח קלה מסנחריב תבוא ותפרק אותו. אומר לו אין לך מה לדאוג, המקום הזה יהיה אוהל תקיף, קיים, חזק, שאנן. מקום שאין לחשוש ועוד יהיה קרית מועדנו המקום שבו כולם יעלו לרגל להקריב קורבנותיהם.
וזה כנגד המלכים שלא נתנו לעלות לרגל. כי הרי אנחנו זוכרים שמלכי שומרון לא נתנו לעלות לרגל, עשרת השבטים, ירבעם והבאים אחריו עשו פרוזדאות, שמו שמירה שלא יעלו לרגל. אבל הוא אומר לא, זה ציון קרית מועדנו, זה מקום שעוד יעלו אליו לרגל ואדרבה, עם ישראל עוד יבקש השם בירושלים. לכן תשימו לב גם פה יש הבדל בין ראייה לבין לחזות, כמו שהסברנו קודם. חזה ציון קרית מועדנו, עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן. אומר השאננות של ירושלים זה עיניך תראה, את זה אתה תוכל לראות בעיניים שהמקום הזה יהיה שאנן, שקט. לעומת זאת הקדושה של ציון, המקום המקדש, מקום השכינה, העלייה לרגל, זה רק חזה, זה תחזה כמו שאמרנו ראיית הנפש, הראייה הפנימית, הרוחנית, לא ראייה גשמית חיצונית.
כי אם שם אדיר השם לנו מקום נהרים יאורים רחבי ידיים בל תלך בו אוני שייט וצי אדיר לא יעברנו. למה האוהל הזה לא ייסע לנצח? למה האוהל הזה יישאר קיים לתמיד? הוא אומר שמה באוהל הזה יהיה שם אדיר לנו. השם יהיה חזק עמנו שם, השם הוא האדיר הוא זה שיהיה איתנו שם למגן, הוא זה שיהיה איתנו למשגב. אם השם שם אדיר לנו, ממילא אנחנו לא צריכים לחשוש משום דבר. ואז, גם אם המקום הזה יהפוך להיות של מקום של נהרים יאורים רחבי ידיים, וזה המקום ההפוך מנוה שאנן. נוה שאנן כמו שאמרנו זה אחו, רואים בו צאן. פתאום נהרות שמה יהיו, יאורים רחבי ידיים, המקום הזה יהיה נהר גדול והאוהל לא כבר לא כמו אוהל שעומד בנוה שאנן במקום שקט, אלא זה כמו ספינה מיטרפת בים. בל תלך בו אוני שייט, מקום ששמה אונייה לא יכולה לעבור. מה בעצם הנמשל? המלך אשור כביכול דומה לאיזה שהוא צי אדיר שנוסע בים, ששט בים כדי לתפוס את הספינה המיטרפת בים. הוא הצי האדיר הזה, צי אדיר של אוניות מלחמה, כנגד איזה ספינה מיטרפת בים שזה ירושלים. ככה במשל. והוא רוצה לומר לך, גם אם יהיה שמה אדיר, אבל השם לנו. מקום שבל תלך בו אוני שייט, מקום שדרך אונייה לעבור שם, גם אוני שייט לא תצליח לעבור. אוני שייט הכוונה אונייה קטנה. וכל שכן שגם צי אדיר לא יעברנו. זאת אומרת גם אם אתה תראה את המקום כמקום לא בטוח, כמקום של נהר ויאור, אין לך לחשוש מהצי האדיר של סנחריב שיבוא, כי הקדוש ברוך הוא לא ייתן שגם אונייה קטנה תצליח לעבור שם כדי לפגוע באונייה, במרכאות כן, באונייה של עם ישראל. לא יצליח לעשות להם מאומה. ירושלים כמו שאמרנו היא בעצם פה השאננה, היא לא צריכה לחשוש מהצי האדיר של סנחריב שאפילו שהוא התקרב אליהם האוניה של מלכות יהודה תהיה רגועה ושקטה מבלי לחשוש.
כי השם שופטנו השם מחוקקנו השם מלכנו הוא יושיענו. היות והקדוש ברוך הוא הוא השופט שלנו, זאת אומרת הנהר הזה כביכול, אנחנו עכשיו עוברים בבחינה של שיבולת נהר שתפטני. זאת אומרת אנחנו עוברים מצב כמו שאמרנו של ספינה מיטרפת בים. הוא אומר הרי מי הביא עלינו את המצב הזה? מה זה באופן טבעי? לא, אלא הקדוש ברוך הוא הביא עלינו את המצב הזה, הוא הביא עלינו את המצב שסנחריב בא לצור עלינו. כל המצב הזה הוא מאיתו יתברך, השם שופטנו. אבל אל תשכח, השם גם כן מחוקקנו. זאת אומרת מי זה ששם את החוקים בארץ? מי זה שקבע את המציאות? הקדוש ברוך הוא. מי שהוא המחוקק הוא גם יכול לשנות את החוק. אז אל תשכח, השם הוא מחוקקנו. וכיוון שכך, הוא מלכנו. הרי המלך יש כוח בידו למחול גם שלא על פי המשפט. שופט אין לו כוח כזה. שופט לא יכול להגיד אני מוותר לך. מה זה מוותר לך? יש את העונש הקבוע בחוק. ויש מינימום שהוא חייב לתת. לעומת זאת מלך? מלך לא. מלך יכול לשפוט בן אדם שעל פי חוק לא חייב מיתה, ואת הכבשה ישלם ארבעתיים ובן מוות האיש. דבר שמעולם לא מצינו שאדם על גזילה התחייב מיתה. אבל מלך יכול לשפוט, הוא לא צריך עדים, הוא לא צריך... מלך במשפט יעמיד ארץ. והמלך מאידך גיסא גם יכול לתת חנינה גם למי שהתחייב. זה כוחו של מלך. ולכן תמיד שאנחנו מבקשים אומרים אבינו מלכנו, רחם עלינו כאב, ובידך הכוח גם אם התחייבנו, גם בתור מלך לשנות את החוק. אז השם מחוקקנו, א' הוא חוקק את החוק, דבר שני השם הוא מלכנו, הוא יכול לעשות עמנו חסד אפילו אם זה מנוגד למשפט. ואם ככה הוא יושיענו. אז הוא, דווקא הוא השם יתברך שהכוח בידו, החוק שלו הוא, המשפט עמו הוא, אז השם הוא יושיע אותנו.
נטשו חבליך בל יחזקו כן תורנם בל פרשו נס אז חולק עד שלל מרבה פסחים בזזו בז. עכשיו הוא מדמה את ארץ יהודה כמו שאמרנו כביכול נהייתה מקום של יאורים, כמו ספינה שמיטורפת בים, ובכל אופן יש איזה צי אדיר שלא יכול להתקרב אליה. איך יכול להיות? הוא אומר אתה יודע למה? כי מי מתחזק את האונייה הזאת? מי שומר על האונייה הקטנה הזאת המיטרפת בים כאשר יש צי אדיר שרוצה לכבוש אותה? הקדוש ברוך הוא. השם הוא זה שמושיע אותה. ולכן הוא בא ואומר בכזאת אונייה צריך רב חובל שידע איך להנהיג אותה. רב חובל שלא יביא את האונייה למצב שתעלה על שרטון והרוגים ו... לא, אלא אדם שיוכל לשמור את האונייה הזאת. ולכן רב החובל הזה דואג שהאונייה תהיה שמורה מכל הבחינות. נטשו חבליך, הכוונה היא גם אם הרב חובל, דהיינו המלך שלהם שהוא חזקיה, גם אם הוא נטש את החבלים, הוא לא חיזק הרי את האונייה צריך למתוח את החבלים שלה של התורן ושל המפרשים, הוא עזב אותם. בל יחזקו, וגם התורן שלהם לא מוכן ולא מחוזק. וגם בל יפרסו נס, לא סוככו מפני הרוח. ואז בהכרח במציאות כזאת האונייה לא תוכל להגיע למקום מבטחים. תגיע למצב שאז חולק עד שלל, דהיינו יגיעו למצב שהאויבים מחלקים בשלל מרבה, כל אחד יבוא וייקח מה שיותר שלל מהאונייה הזאת. והאונייה תהיה במצב כל כך ירוד עד שפסחים בזזו בז. פסחים הכוונה היא אנשים נכים, פיסח הוא כביכול לא מסוגל לעשות כלום. אבל האונייה תהיה כל כך נטושה, כל כך מצב שהיא לא מחוזקת, התורן שלה לא פרוס הנס, לא נפרס הכיסוי של הספינה, כל אחד יבוא ייקח את שללה עד שאפילו הפיסח יוכל לבוא ולבזוז בז. מה הנמשל? הוא אומר לך הקדוש ברוך הוא אדיר לנו. זאת אומרת המלכות והעם אם הם קשורים בהשם, אם הם קשורים במצוותיו, וכן אם הם מחזיקים ברב החובל, בתורן הספינה, הם נאמנים למלך שהמלך הוא מנהיג את הספינה, אם הם פורסים נס כדי לסוכך מפני הרוח מבחוץ, הכוונה היא הם לא סומכים על אומות שהם יפרסו על, הם לא פונים למצרים שיגוננו ויסוככו עלינו, אלא הם סומכים על הקדוש ברוך הוא, אז גם צי אדיר של אשור לא יוכל להתקרב אליהם. אבל אם הם לא יעשו את זה, נטשו חבליך, בל יחזקו כן תורנם, בל פרסו נס, הם מזניחים. מה זה בהזנחה פה בביטוי? בא לבטא הזנחה בתורה ובמצוות. הם לא מחזקים את חזקיהו שהוא מלך צדיק, הם הולכים וסומכים על עמים אחרים שהם יוכלו להושיע להם, הם חושבים שהם ימצאו חן בעיני סנחריב ויעשו איתו שלום כמו רבשקה וחבריו, האנשים האלה שהלכו לבגוד בעם ישראל. כאשר זאת המציאות, תדע לך עד שלל מרבה, אתם תגיעו לכך שהוא יבוא וייקח שלל הרבה, ואפילו פסחים בזזו בז. גם פיסח יוכל לכם, גם הוא יוכל לבוא ולבזוז בז. אבל אם לא כך תנהגו אלא תבטחו בחזקיהו ובהשם יתברך ותחזקו את בדק הבית של האוניה ומה הוא? הרוחניות, התורה, המצוות כמו שחזקיהו דאג שלא היה תינוק ותינוקת מדן ועד באר שבע שלא היה בקי בהלכות טומאה וטהרה, תחזקו את האוניה הזאת ותפרסו, דהיינו אתם תחזקו אותה ואל תחכו שמישהו יפרוס על האוניה הזאת את המטריה שלו כדי לגונן עליה אלא תסמכו רק על חזקיהו והשם יתברך, אז אף אחד לא יוכל להתקרב ולהזיק לה.
ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עוון. וגם בזמן שייבזז בז בתוכה, איך? על ידי שחובלי הספינה, אלה שמושכים את החבלים שבספינה, כן, בל יאמר זה ששוכן בתוך הספינה שהוא נהיה חולה. זה ששכן בה לא יאמר חליתי, שכן מלשון שוכן, לא יאמר חליתי, דהיינו נחלשתי, כעת אשור מגיע. כי הוא אומר לך תדע לך, מי שיהיה בספינה עצמה, שזה ירושלים, העם היושב בה, מי שיהיה בתוך הספינה, הוא יהיה מוגן, הוא לא צריך לחשוש. העם היושב בה יהיה נשוא עוון. נשוא עוון הקדוש ברוך הוא רחום יכפר עוון, וממילא ולא ישחית. על ידי זה לא יבוא המשחית לנגוף בתוכה. אז אם כן אין לכם לירא ולחשוש מפני סנחריב אומר להם הנביא. מי שיהיה בוטח בחסד השם, מי שיהיה בוטח בצדקתו של חזקיהו וילך איתו ויעזור לו לחזק את האמונה בעם השם, את הזהירות בקיום המצוות, הספינה הזאת תהיה ספינה שמורה מאיתו יתברך והעם היושב בה יהיה נשוא עוון מבלי שום חשש.