ספר ישעיהו פרק ל"ג. הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא בגדו בך כהתימך שודד תושד כנלותך לבגוד יבגדו בך. הוי שודד ואתה לא שדוד, כעת הוא פונה אל סנחריב. אומר אתה סנחריב היית שודד גויים רבים, אבל אתה לא שדוד. זאת אומרת לא שדדו אותך. ואם לא שדדו אותך, אז למה אתה הלכת ושדדת אחרים?
ודבר נוסף הוא אומר, הוי בוגד ולא בגדו בך. אתה בגדת בעמים רבים, היו עמים רבים שכרתו איתך ברית ובגדת בהם. הוא שואל והלא לא בגדו בך, הם לא בגדו בך, אז למה הלכת ובגדת בהם? אלה שכרתו איתך ברית לפחות כלפיהם תגלה נאמנות. אבל הוא אומר לו דע לך, כאשר אתה תסיים לשדוד, כהתימך שודד תושד. כאשר אתה תסיים לשדוד, הכוונה היא תסיים את מעשיך, אז הקדוש ברוך הוא יביא את התוכנית הסופית שאז אתה תושד. תושד זה הכוונה ישדדו אותך וגם מלשון ישפך דמו, כמו יושד דמו לארץ. אז אתה שודד תושד. כנלותך לבגוד, נלותך הכוונה סיום, כמו השלמה, כמו לא יטה לארץ מנלם. כנלותך לבגוד יבגדו בך.
הרב מבריסק, הגרי"ז הלוי, מסביר בשם הגר"ח, בשם רב חיים מבריסק, הוא אומר יש חיות טורפות שהכוח שלהם זה בארס שלהם, והארס שלהם הוא כוח החיות שלהם. אם הוא לא טורף, אם הוא לא נותן את הארס, אז זה בעצם מזיק לו. אז זה בעצם גורם אצלו לנזק, הוא חייב לטרוף, הוא חייב להטיל את הארס, וכמו להבדיל פרה שחייבת לתת חלב כי אם לא אז זה מזיק לה. אז כך גם כן יש חיות שאם הם לא מוציאים את הארס מתוכם, הארס הזה מתחיל להשפיע עליהם בצורה שלילית. אז זה מה שהוא אומר, זה גם כן מה שיש כאן. הוא אומר הוי שודד ואתה לא שדוד. הוא אומר אתה כזה שודד שכל הזמן תמיד חייב רק לשדוד אחרים. וכהתימך שודד, כאשר אתה תסיים לשדוד אחרים, בעל כורחך תושד. הרי הארס שלך לא בא לידי פעולה, לא הוצאת אותו, אז מה? אז זה מתחיל להשפיע השפעה שלילית על החיה עצמה. אז הוא אומר אתה כיוון שהטבע שלך זה להזיק לאחרים, ברגע שאתה לא תוכל לפעול את הפעולה הזאת, אז כוח החיות שלך שכולו מאיפה אתה שואב? מהנזק שאתה עושה לאחרים, זה עצמו יחליש אותך. כיוון שהארס הזה לא יוצא כלפי אחרים אז הוא ישפיע עליך השפעה שלילית, ולכן אז כהתימך שודד, כשתסיים לשדוד, אז ממילא תושד אתה בעצמך, יהיה אפשרי לשדוד אותך.
ה' חננו לך קיוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה. ה' אנחנו פונים אל הקדוש ברוך הוא ומבקשים ריבונו של עולם חננו, תן לנו מתנת חינם, תציל אותנו מאותו שודד. היה זרועם, לפי רש"י הפירוש תהיה זרוע, לשון חוזק, זרועם לבקרים, מדי יום ביום כאשר הוא מצר לנו תהיה זרוע שלנו, הכוונה זרוע תקיפה, יד חזקה כדי להציל אותנו מיד האויבים.
המלבי"ם מסביר פה ביאור מקורי, מה זה היה זרועם לבקרים? המלבי"ם מסביר שזרועם הכוונה פה זה מלשון אור, כמו אור זרוע לצדיק. אז כמו שהבוקר הוא בחינת אור אחרי הלילה שהיה אפלה, הלילה שהיה בחינה של צרה, אז עכשיו כאשר מתחיל לזרוח אור הבוקר, היה זרועם לבקרים. מי אלה? מי אלה שהיה להם לילה? אלה עשרת השבטים. עשרת השבטים עכשיו היה להם בחינה של לילה כי הם בגלות. אנחנו כעת הרי מדברים על סנחריב שבא לצור על ירושלים אחרי שכבר גלו עשרת השבטים. אז לכן ריבונו של עולם אני פונה אליך קודם כל לאלה שכבר בחושך, שעכשיו יתחיל להאיר עליהם אור, היה זרועם לבקרים. תביא עליהם את הבוקר, שהאור הזה יתחיל להיות בחינת אור זרוע עליהם. אבל יש גם כן את אלה שכאן שנמצאים בפני איום של גלות, ומי אלה? חזקיהו וסיעתו, כל ירושלים. אנחנו מבקשים אף ישועתנו בעת צרה. אצלנו אל תמתין עד הבוקר, אלא עכשיו בעת הצרה ממש, עכשיו בלילה ממש, עכשיו ריבונו של עולם תושיע אותנו בעת צרה, כאשר הוא צר על ירושלים, כעת תהיה הישועה. היה זרועם כעת ריבונו של עולם לבקרים של עשרת השבטים, ולנו בעת צרה שזה אומר בזמן הזה.
מקול המון נדדו עמים מרוממותך נפצו גויים. הוא אומר ככה, ריבונו של עולם, אם מקול ההמון של בני אדם, ומי זה? זה מחנה סנחריב, נדדו עמים. הרי סנחריב הגלה את האומות, בילבל את האומות. לקח אומה מכאן, שתל אותה שם, לקח אומה משם, הביא אותה לכאן. לקח את ישראל מפה, שם אותם בכותה, בעוים, בספרווים. הביא לפה כותים מכותה והושיב אותם כאן. הוא בילבל את האומות. לכן היום גם כן אנחנו לא יודעים מי זה עמלק, לא יודעים מי זה מצרי. אין לנו היום אפשרות לדעת כל אחת מהאומות מי הוא ומה הוא. מכיוון שהיום אין כזאת מציאות של מצרי מקורי, עמלקי מקורי, אין לנו אפשרות. סנחריב הרי בילבל את האומות. לכן הוא אומר ריבונו של עולם מקול המון נדדו עמים. נדדו העמים מקול ההמון של סנחריב. למה זה נקרא המון? כי הגויים כאשר היו יוצאים למלחמה הם היו מבעיתים על ידי צעקות, מכל הקרנות, מכל הצווחות, על ידי צעקות וצווחות הם היו מבעיתים. זה נקרא המון, לשון המיה. המיה זה לשון רעש. אז מקול המון, מכל הרעש של סנחריב נדדו עמים. אבל ריבונו של עולם, אנחנו לא חוששים, כי מרוממותך נפצו גויים. אתה השם ריבונו של עולם מהרוממות שלך, מהעוצמה של השם יתברך, אלה הגויים שמהווים איום עלינו, נפצו. נפצו הכוונה יהיו נפוצים לכל עבר. אז אם כן, גם אלה שמפחידים כל כך את כל האומות, אנחנו לא חוששים מהם.
ואוסף שללכם אוסף חסיל כמשק גבים שוקק בו. יש פה שני קווים בביאור של הפסוק הזה. יש את הביאור הפשוט שזה מה שחז"ל אומרים, רש"י, רד"ק, שמסבירים שזה חוזר על הגבורה שעם ישראל התגברו על האויב. ויש כאן ביאור של המלבי"ם שמסביר שהכוונה היא הפוכה, מה האויב יעשה לנו. נלך קודם כל לפי מה שחז"ל מסבירים. חז"ל אומרים מדובר היה בימי חזקיהו, אמר להם נביא לישראל אוסף שללכם. הרי הסברנו שכשהגיע לפה סנחריב אז הוא הגיע עם המון שלל שהוא לקח מתרהקה מלך כוש. הסברנו שבאמצע קראו לו, זימנו אותו, אמרו לו באו עכשיו תוקף את הארץ שלך, מיד עזב פה הכל, אבל אמר תיקחו בחשבון אני עוד חוזר. ולאחר מכן כשהוא חזר הוא חזר עם כל הכסף והזהב עם צבאו, וכל זה נפל בידינו. אז זה ואוסף שללכם. אמר להם הנביא לישראל אוסף שללכם. שאלו אותו לבוז או לחלק? יש שתי אפשרויות לבוז שלל. יש אפשרות לבוז, כל אחד בוזז לעצמו. מה לקחת, הכנסת לכיס, שלך. ויש מצב של לחלק. כולם אוספים, שמים, עושים מזה כרי אחד גדול, ערימה גדולה, ומחלקים לכולם בשווה. אז הוא שואל לבוז, שאלו אותו לבוז או לחלק? אמר להם אוסף החסיל. מה אסיפת החסיל? זה אין דבר כזה לחלק. החסיל זה הארבה. כל אחד לוקח לעצמו. כך גם כן שללכם, כל אחד לעצמו. שאלו אותו רגע, אבל הרי יש פה גם ממון של ישראל, כי הרי ממון עשרת השבטים מעורב בו. הם באו לפה עם ממון, חלק מהממון זה גם של עשרת השבטים, אז זה כבר ממון של ישראל, זה לא ממון של גוי. אמר להם כמשק גבים שוקק בו. מה זה כמשק גבים? מה הם גבים? גבים הכוונה היא מקום שבו נתקבצו המים. הרבה פעמים היו טובלים שם באותם גבים. גבים כמו שוחות שבהם נתקבצו המים. אז אמר להם מה גבים הללו מעלים את האדם מטומאה לטהרה, אף ממונם של ישראל כיוון שנפל ביד עכו"ם מיד טהור. כאשר הגוי גוזל ממון מישראל והישראל מתייאש, זה הפך להיות של הגוי. מי שעכשיו לוקח את זה מן הגוי, לקח ממון לעצמו ואני לא אומר לו זה ממון ישראל, אתה צריך להחזיר להם את זה. ואם כן, אומר להם כמשק גבים שוקק בו. כמו הגבים הללו שזה הופך להיות טהור על ידי מה שטובלים בתוך אותם מקורות מים, הממון שנפל לגבים הללו, הכוונה ביד סנחריב, טהר. אתם יכולים לקחת אותו וזה יהיה שלכם. אז לפי זה יוצא שפה מדובר על שלל האויב שיפול בידינו.
אבל המלבי"ם מסביר אחרת. המלבי"ם מסביר שפה הקדוש ברוך הוא עונה תשובה כביכול לנביא. אנחנו הרי פונים ואומרים אתה שודד ולא שדוד, בוגד ולא בגדו בך, מבקשים מהשם חננו לך קיוינו היה זרועם לבקרים. ואומרים ריבונו של עולם אם מקול המון נדדו עמים, אז מכל שכן שכשאתה תתגלה עלינו ואתה תיפרע מהם אז נפצו גויים. עונה לנו הקדוש ברוך הוא ואוסף שללכם אוסף חסיל. השם אומר לו תדע לך, האויב הזה יבוא והוא יאסוף את שללכם, את הממון שלכם, כמו שהחסיל אוסף. לא החסיל אוסף, אלא כמו שאוספים את החסיל בעת משק, כמשק גבים שוקק בו. מה פירוש הדבר? גבים כמו שאמרנו זה מקום ריכוז של מים. הגשם זה המשק של המים שיורד וממלא את הגבים. כאשר רוצים לאסוף את החסיל, מה הדרך הכי פשוטה? אם יורד גשם. כאשר יורד גשם, מתקבצים המים, יש שלוליות, אתה עכשיו אוסף אותו. הוא לא מסוגל לעוף בגשם. לא מסוגל, הארבה לא יכול לעוף בגשם. יורד גשם, שמה הולכים ואוספים אותו בקלות. אז הוא אומר השלל תדעו לכם, השלל שלכם יאסף בקלות על ידי סנחריב, כמו שאוספים כמשק גבים, אוספים את החסיל בעת שיש משק, הכוונה משקה, מים שוקקים שיורדים וזורמים, גשם שיורד, ואז אפשר בקלות לאסוף את החסיל.
נשגב ה' כי שוכן מרום מלא ציון משפט וצדקה. ה' הוא נשגב ומרומם מצד שהוא שוכן מרום. הכוונה נבדל מבני אדם. והשם ימלא ציון באוצרות אחרים. אתם שואלים אבל יבוא סנחריב יקח את האוצרות? אומר לך הקדוש ברוך הוא יתן אוצרות יותר יקרים, יותר נשגבות מהשלל שאיבדתם. מה הם האוצרות? מלא ציון משפט וצדקה. הרי בעקבות האיום של סנחריב עם ישראל עושים תשובה. בעקבות האיום של סנחריב עם ישראל מתקרבים לקדוש ברוך הוא. ואז יוצא פה שאמנם לקחו מאיתנו אוצר, מהו האוצר? הכסף והזהב. הרי בפעמים הראשונות שהגיע לפה סנחריב הוא לקח מאיתנו כסף. אבל מה לעומת זה קיבלנו? קיבלנו משפט וצדקה. כי עשינו תשובה, התקרבנו להשם יתברך. הרי דורו של חזקיהו צדיקים היו. אז הוא אומר אם כן יש פה שלל עצום שאנחנו לקחנו תמורת השלל הגשמי שסנחריב לקח מכאן. זה יותר יקר מכל השלל שהוא לקח מכאן.
והיה אמונת עיתיך חוסן ישועות חכמת ודעת יראת ה' היא אוצרו. מסביר המלבי"ם, תחת החוסן, חוסן זה כוח, שלל, ממון, תחת השלל שאיבדתם, יש לכם חוסן אחר, קיבלתם רווח אחר. מהו הרווח? אמונת עיתיך. מה שאתם האמנתם בעיתים, בזמנים הרעים האלה, בזמנים הקשים האלה, לא נסוג ליבכם מהאמונה בהשם. ראינו חזקיהו הלך לישון מתוך ביטחון מוחלט שהקדוש ברוך הוא יעשה לי נס. האמונה העצומה הזאת, זה יהיה לכם חוסן, זה הון של ישועות, של חכמה ודעת. הרווחתם חכמה ודעת, דעת את השם. חכמה להחכים ולהשכיל בהשם יתברך. אז איבדתם אמנם ממון שבא בתחילה לקחת, אבל לאחר מכן התחזקתם בביטחון, האמנתם בהשם. ואם תשאלו איפה אנחנו נניח את החוסן הזה? את מה שרכשנו, את האמונה שקיבלנו כאן, את החיזוק ברוחניות שקיבלנו כאן, איפה נניח אותו? אומר לך יראת ה' היא אוצרו. יראת השם היא האוצר שבו אתה יכול לשמר את כל מה שקיבלת. כשבן אדם סיגל לעצמו מידה טובה, כשבן אדם סיגל לעצמו עלייה בעבודת השם, איך הוא משמר את זה? על ידי יראת השם. אם יש לך יראת השם אז אותה עלייה אתה מחזיק בה, אתה ממשיך בה, הלאה, מתרומם עוד. אבל אם אין יראת השם, אז ראינו משהו, התפעלנו, יש אלוקים! ולמחרת מפטירים כאשתקד. ראתה שפחה על הים ונשארה שפחה. ראו מעמד הר סיני ואחרי 40 יום עושים עגל. אם יש יראת השם אז עצרת, עצרת את אותה התפעלות, עצרת את אותה אמונה שליוותה אותך באותם זמנים מרוממים. אז הוא אומר קיבלנו דברים עצומים, אמונת עיתיך, אותו עת זכינו לאמונה, חוסן ישועות של חכמה ודעת את השם. כל זה בתנאי שתעצור את זה, תשמר את הרגעים הגדולים. איך? עם יראת ה' היא אוצרו. אז מצוין, יש לך מקום לעצור את זה, על ידי זה אותה אותו מעמד נפלא יהיה שמור אצלך ועל ידי זה אתה תמנף אותו לעבודת השם.
הפסוק הזה הוא פסוק שמוכר לכולם מהגמרא שדורשת את השישה סדרי משנה על פי הפסוק הזה. ואני רוצה לקרוא את הגמרא ולראות איך פה רמוזים השישה סדרי משנה. כיוון שאמנם זה לא על פי סדר הכתובים, פשט הכתובים, אבל על כל פנים הפסוק הזה הוא יסודי שהגמרא דורשת ממנו את הש"ס ולכן נרצה לראות את הגמרא הזאת. גמרא מסכת שבת דף ל"א עמוד א'. אמר ריש לקיש, מאי דכתיב והיה אמונת עיתיך חוסן ישועות חכמת ודעת? מסבירה הגמרא, עיתיך זה סדר מועד. חוסן זה סדר נשים. ישועות זה סדר נזיקין. חכמת זה סדר קודשים. ודעת זה סדר טהרות. ואפילו הכי, הכוונה גם אם למד את כל השישה סדרים, סיים את כל הש"ס, יראת ה' היא אוצרו. דהיינו, רק אם יש יראת השם זה המקום לעצור את כל זה. אבל אם לא, אז אספת, אספת, אספת, אבל זה לא עצור אצלך. איך עוצרים את זה? על ידי יראת השם. אמר רבא, בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? ציפית לישועה? פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי, אחרי כל זה, שואלים דבר אחד, בודקים דבר אחד, יראת ה' היא אוצרו, אין. ואם לא, לא. אם עשית את כל זה אבל שלא מתוך יראת שמיים, לא שווה כלום. משל לאדם שאמר לשלוחו, העלה לי כור חיטין לעלייה. שמה בעלייה היו שומרים את החיטים. תעלה לי לשמה כור חיטין, כמות גדולה. הלך והעלה לו. אמר לו, עירבת לי בהן קב חומטון? קב חומטון זה חומר משמר. האם גם שמת שם את החומר המשמר לתבואה? אמר לו לאו. אמר לו מוטב לא העלית. כל התבואה הזאת תרקיב, אז מה עשית? חבל על כל המאמץ. כך גם כן כאן. כל מה שהזכרנו עכשיו, נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, כל זה אם זה מלווה ליראת השם. אבל אם הוא עשה את כל זה בלי יראת שמיים, והסברנו הכוונה גם בלי כוונה להגיע ללשמה. אין לו כוונה להגיע ללשמה, הוא עושה את זה למה? בשביל הכיף, הוא לומד תורה בשביל הכיף. אבל לא מתוך מגמה להכיר את השם יתברך, אפילו שהוא לא בדרגה השלמה עכשיו, אבל הוא שואף לפחות ללשמה, אומרים לו מוטב לא העלית.
טוב, איך פה רמוזים המסכתות? עיתיך סדר מועד, חוסן סדר נשים. אז רש"י מסביר, אמונת, נתחיל מאמונת. אמונת זה סדר זרעים. בירושלמי כתוב למה? כי מאמין בחי העולמים וזורע. ככה מסביר התוספות. זאת אומרת, בשביל לזרוע צריך להאמין בהשם. אני זורע, לך תדע אם ירד גשם. אם ירד גשם, לך תדע אולי התבואה תרקיב באדמה. הרי יכולים לקרות הרבה דברים. אז אמונת, אני מאמין בקדוש ברוך הוא וזורע. אמונת זה סדר זרעים. רש"י מסביר דבר נוסף, אמונת, שהאדם מאמין בהשם, על זה הוא סומך להפריש מעשרותיו. הרי כאשר אתה לוקח את הזרע מן השדה, לוקח את התבואה הביתה, אתה מפריש מעשרות. מעשרות זה לא פשוט, זה 20 אחוז מכל מה שהכנסת מהזרעים, צריך לתת לעניים. מי יכול לתת כזה דבר? רק מי שמאמין בהשם. אבל מי שלא מאמין בהשם אומר מה פתאום שאני אוציא 20 אחוז מההכנסות שלי? ועוד אחרי זה לשלם מס הכנסה ומע"מ? לא, לא מתאים לי. אבל אם אני מאמין בהשם אז אני יודע עשר כדי שתתעשר. אז אדרבה, כל הברכה תלויה בכמה שאני נותן. במצב כזה בלי כל ספק שלאדם תהיה ברכה והצלחה. אז לכן אומר אמונת זה סדר זרעים. בשביל לתת את מה שקיבלת בתבואת השדה צריך אמונה בהשם. יש עוד הסבר, המהרש"א אומר, הרי מהי המסכת הראשונה של סדר זרעים? ברכות. אז אומר המהרש"א, הרי כאשר אדם לומד את הלכות ברכות הוא יודע שהדבר הראשון שלומדים זה לברך כמה? 100 ברכות בכל יום, נכון? ומי שמברך ברכה, מה השומע אותו אומר? אמן. אז אמונת זה סדר זרעים, תחילת מסכת ברכות, זה תחילת סדר זרעים. זה המחזק את האמונה, כי כל אמן פירושו אני מאמין בהשם. הברכות זה מה שמביא את האדם לידי האמונה ומחזק את האמונה.
חוסן זה סדר נשים. למה? כי מה זה אחסנתא בארמית? ירושה. אחסנתא זה ירושה, מופיע הרבה בתרגום. על ידי האישה יש יורשים, אז זה חוסן. זה אפשרות אחת. יש אפשרות אחרת להסביר, הוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. תכבדו את נשותיכם כדי שעל ידי זה תעשירו. אז חוסן, האישה כביכול זה החוסן הכלכלי שלך. אם אתה תכבד אותה, יהיה לך חוסן כלכלי. אז חוסן זה סדר נשים. המהרש"א מביא שזה גם ראשי תיבות, חוסן - חלק סדר נשים, זה בלי ו' כתוב. חוסן, אותיות חוסן. ישועות, אמרה הגמרא זה סדר נזיקין. כי אתה תלמד את מסכת של סדר נזיקין, אתה תדע איך להיוושע מכל מיני צרות. זה יושיע אותך שלא תזיק פה ושהפרה שלך לא תאכל במקום שהיא לא צריכה להיכנס וכולי. סדר נזיקין, תלמד את זה כראוי, תיזהר שלא להזיק לאחרים, אז זה ישועות, יהיה לך ישועה מנזק למישהו אחר. המהרש"א מסביר שיש ארבעה אבות נזיקין, השור, הבור, המבעה וההבער. אז כתוב בספרים הקדושים שזה כנגד נזקי שמיים. יש נזקים שיש מזיקים עליונים שבאים להזיק לאדם, כנגד זה זה הנזקים התחתונים, השור, הבור, המבעה וההבער. אז אנחנו זקוקים לישועה מאת השם שיציל אותנו מהמזיקים ההם, מהמזיקים העליונים. אז אם כן מתאים לזה התואר ישועות. חכמת זה סדר קודשים, כי כידוע סדר קודשים מצריך חכמה גדולה. ודעת זה סדר טהרות, שהדעת היא עדיפה מהחכמה, זה דרגה יותר גבוהה מהחכמה, שהדבר הופך להיות אצלו בבחינת דעת, הכוונה שמעמיק בו ומבין אותו גם בשכלו.
נתקדם. הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. מישהו מכיר עוד את המילה אראלם בתנ"ך? אל תחפשו, זה מילה יחידנית בכל התנ"ך. ולכן יש פה ארבעה פירושים כדי לבאר אותה. וכבר הסברנו כמה פעמים, הדרך לבאר מילה בתנ"ך זה בדרך של קונקורדנציה. כך רש"י, רד"ק, כל המפרשים. איך מבארים מילה בתנ"ך? בדרך של קונקורדנציה. זה אומר, יש מילה, אני רוצה לדעת מה המשמעות שלה, אני פותח בעוד מקומות. קונקורדנציה זה ספר שמביא את כל המקומות שהמילה הזאת מופיעה. אני פותח את עוד מקומות שמופיעה המילה, ואז על ידי זה אני מבין מה המשמעות של המילה. אם לדוגמה אני לא יודע מה פירוש המילה משקה, ואני פותח בעוד מקומות ואני רואה שכתוב איזה פסוק משקה וצמח צמח, אז אני כבר על פי העניין מבין שמשקה זה איזושהי פעולה שמצמיחה את הצמח. ממקום אחר אני רואה שמשקה במים, אז אני כבר מבין שההשקיה פירושו להרטיב את הגינה כדי שתצמיח את הצמחים. זה הדרך המקובלת להבנת מילים. כל הבעיה כשאין לנו עוד מילה דומה לה. היא מילה יחידנית ואז אני צריך להתחיל, אין לי למה לדמות. אז מה אני צריך לעשות? להתחיל לחפש מילים הדומות לה. זה לא אותה מילה, אבל יש מילה, אז אני אומר זה אותו שורש. אמנם המילה הזאת לא מופיעה עוד בתנ"ך, אבל יש שורש דומה לה במקום אחר. ופה מתחילים כבר התפלגויות של דעות, כי יש מי שמדמה את זה לשורש זה, יש מי שמדמה לשורש אחר. ולכן תראו פה בפסוק שלנו יש ארבעה פירושים למילה הזאת אראלם.
רש"י מסביר, הן אראלם צעקו חוצה. הרי כתוב שהמזבח נקרא אריאל. אז אראלם או המקדש גם כן נקרא אריאל. אראלם הכוונה הם צעקו חוצה, הם כבר צעקו וספדו בחוצות וברחובות על המזבח שאבד מהם, על אראלם צעקו חוצה. מלאכי שלום מר יבכיון, המלאכים שהיו רגילים לבשר שלום, הם לא עושים את מלאכתם מכיוון שעכשיו יש צרה, סנחריב צר כאן על ירושלים, המזבח שובת ובטל, אז אראלם, הם העם צועקים על המזבח, צועקים חוצה, ריבונו של עולם אנחנו רוצים לחזור ולהקריב קורבנות. זה לפי רש"י. הרד"ק מביא עוד שלושה פירושים. הרד"ק מסביר אראלם זה מלאכים. כמו שכתוב ניצחו אראלים את המצוקים, כן, שהכוונה היא שם לכוחות העליונים, למלאכים שניצחו את מצוקי הארץ. אז הוא אומר הן אראלם, המלאכים צעקו חוצה. הם צועקים לקדוש ברוך הוא. מלאכי שלום מר יבכיון. אז בעצם כפל את העניין במילים שונות. אראלם ומלאכים זה שני סוגים של שליחים. יש שליח גשמי ויש שליח רוחני. כמו שאומרים הרבה פעמים שחז"ל אומרים על וישלח מלאכים, פעם חז"ל אומרים מלאכים ממש, פעם חז"ל אומרים שליחים. אז מלאך יכול להתבטא באדם שליח, יכול להתבטא גם ככוח רוחני עליון. ולכן הוא אומר פה כתוב פעמיים, אראלם ומלאכי שלום, כדי לומר על שני הסוגים, גם על השליחים הגשמיים וגם על המלאכים שהם שליח רוחני. יש עוד הסבר שמביא הרד"ק בשם התרגום יונתן, שהוא אומר אראלם זה קיצור של שתי מילים. אראה להם. הכוונה אראה להם. אראלם, אראה להם. הלשון של התרגום הוא כך: כד יתגלי להון יצווחון במריר, איזגדי עממיא דאזלו לבשרא שלום יתובון למיהוי בכן במריר נפש. כד יתגלי להון, כאשר הוא יתגלה להם, יצווחו במרירות. אראלם הכוונה אראה להם, כשאני אראה להם, צעקו חוצה. ואז הם יבואו ויבכו. מלאכי שלום, השליחים ששולחים העמים כדי לעשות שלום עם סנחריב, חוזרים בבכי, כי סנחריב לא עשה שלום איתם אלא הלך והחריב את כולם. יש הסבר נוסף, וזה ההסבר של המלבי"ם. המלבי"ם מסביר שאראלם הכוונה הגיבורים שלהם. איפה אתה רואה את זה? והוא הכה את אריאל מואב ביום השלג. אראלם הכוונה מלשון גיבור. אז הן אראלם צעקו חוצה. הגיבורים של מחנה אשור צעקו היכן? מחוץ לירושלים. עמדו וצעקו, אמרו להם תיכנעו. אנחנו זוכרים את רבשקה, את אנשיו, שעמדו וצעקו יהודית, הכוונה בלשון הקודש. אין לכם סיכוי, סנחריב השמיד את כולם, סנחריב אכל לכולם, אף אחד לא ניצח אותו, הוא בלתי מנוצח. אז מה אתם עדיין מתעקשים? תמרדו בחזקיהו. ככה עמדו על החומה וצעקו יהודית. אמר לו תדבר בשפתך בארמית, למה אתה מדבר יהודית? אז מה הוא אמר לו? אני לא מחפש אותך, אני רוצה שהעם ישמעו. אני רוצה שהעם ישמעו וימרדו במלך. זה הייתה התוכנית שלהם. אז אראלם, הגיבורים שלהם של מחנה אשור, צעקו חוצה, עומדים על החומות מבחוץ וצועקים ומחרפים שם אלוקים. וגם מלאכי שלום, חזקיהו שלח מלאכים ושליחים אל סנחריב כדי לעשות איתו שלום, גם הם מר יבכיון. הם חוזרים ומבשרים לו סנחריב לא מוכן לעשות איתך שלום. חוזרים וממררים בבכי שאין כעת ברירה אלא סנחריב עומד להיכנס ולכבוש את ירושלים.
נשמו מסילות שבת עובר אורח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש. נשמו מסילות, הוא אומר גם בצידי הדרכים אין עוברים. שבת אורח, לגמרי. מרוב הפחד, מתי עוד היה הזמן הזה שאנשים פחדו ללכת בדרך? מכל מחצצים, מבין משאבים, חדלו אורחות, עד שקמתי דבורה. נכון? חדלו אורחות, אנשים פחדו ללכת בדרך, היה פחד נורא בזמן סיסרא. אז גם פה, נשמו מסילות. מסילות הכוונה היא המסילה שבה עולים, הדרך, כביש. נשמו מסילות, שבת עובר אורח, אנשים כבר לא הולכים בדרך לגמרי. האויב שהיה לו ברית עם חזקיה, הפר ברית. מאס ערים, אומרים לו טוב אנחנו ערים, נשאיר אותם, נהיה לך למס עובד, נעלה לך מיסים. לא, מאס ערים, לא מעוניין למס עובד, אני מעוניין לבוא לכבוש ולהרוס את כולם. לא חשב אנוש, היה מקום אולי שישאיר מדלת העם, כורמים, יוגבים, ירחם קצת על אנוש. לא חשב אנוש. הכוונה גם האנשים הפשוטים לא ריחם עליהם, הוא החליט שהוא בא ומשמיד את הכל. הרד"ק מביא הסבר בשם אביו, שהיו ישראל אומרים כבר הפר האל בריתו עמנו ומאס את ערינו. זאת אומרת, הפר ברית, הבנו עכשיו שזה חוזר על סנחריב. הרד"ק מביא הסבר מקורי בשם אביו, שעם ישראל כביכול טוענים הקדוש ברוך הוא הפר ברית. מאס ערים, מה זה מאס ערים? הרי כתוב ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה. ואז הקדוש ברוך הוא כביכול עכשיו מאס ערים, אין עיניו עלינו, כי הנה אנחנו רואים שבא סנחריב צר עלינו ואנחנו בסכנה גדולה.
אבל אומללה ארץ החפיר לבנון קמל היה שרון כערבה ונוער בשן וכרמל. אבל ואומללה ארץ. הכוונה אבל זה מלשון אבלות. הארץ אומללה, היא כאבלה, כל ארץ יהודה בכלל. והחפיר לבנון, היער, לבנון תמיד מבטא את היער, יער הלבנון. ולאחר מכן בשלב הבא החריב גם כן את השרון. השרון הפך להיות כערבה, ערבה זה מקום לא מיושב. זה מה שהוא אומר, קמל היה שרון כערבה. קמל זה מלשון צמח שגודל וקמל. ונוער בשן וכרמל. ונוער בשן וכרמל, גם בשן וכרמל נוערו, הכוונה היא מלשון לנער אותם, דהיינו גם אותם כבש סנחריב.