לכן כה אמר קדוש ישראל, יען מאסכם בדבר הזה, ותבטחו בעושק ונלוז ותישענו עליו. לכן כה אמר קדוש ישראל, כך אומר השם יתברך שאתם מואסים בו. יען מאסתם בדבר הזה, מה זה בדבר הזה? בדיבור הזה, בדברי הנביאים, בדברי החוזים. ותבטחו בעושק, זה עניינים של בין אדם לחברו, אדם גוזל ועושק את חברו. ונלוז, נלוז זה העניינים של בין אדם למקום. מה זה נלוז? נלוז הכוונה סוטה מן הדרך. דברים נלוזים הכוונה שסוטים מן הדרך, לא דברים ישרים. הפך הדרך הישרה זה נקרא נלוז, נלוז מדרך הישר. ותישענו עליו, לא זו בלבד שאתם בוטחים בלב על העושק ונלוז, אלא גם אתם נשענים עליו בכל כוחכם. יש לפעמים שבן אדם עושה עושק ונלוז כאין ברירה, כדרך של לפתור בעיה. ויש בן אדם שלוקח את העושק והנלוז ועושה מהם שיטה ודרך חיים. לא כאין ברירה או כאיזושהי דרך לצאת ממצוקה, לא, אלא זה הדרך, כך צריך להיות, צריך לגזול, צריך לעשוק, צריך להיות נלוז ממצוות השם. זה מה שאומר ותישענו עליו, הפכתם את זה להיות לכם למשענת, לדרך חיים.
לכן יהיה לכם העוון הזה כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה, אשר פתאום לפתע יבוא שברה. לכן יהיה לכם העוון הזה דומה לכם כפרץ נופל. החומה שבנויה ביסודות שאינם חזקים, כאשר היא תתחיל לשקוע, אז החומה בעצם נבקעת באמצעיתה. במה זה תלוי? אומר המלבי"ם, ככל שהחומה וככל שהדבר הוא יותר חזק, כך גם כן הוא יותר שביר. וזה מציאות. קח ברזל, תנסה לשבור אותו. קח ברזל, תנסה לשבור אותו. אתה יכול לשבור אותו? לא. מה אתה תעשה לו? אתה תעקם אותו. קח מקדח, תנסה לשבור אותו, אתה שובר אותו. תן לו מכה הוא נשבר. עכשיו אני שואל אותך מה יותר חזק, מקדח או ברזל? ודאי מקדח. מקדח עבר חיסום, ברזל לא עבר חיסום. מקדח קודח את הברזל. אבל היא הנותנת, דווקא בגלל שהמקדח הוא חזק, הוא נופל הוא יכול להישבר. בגלל החוזק שלו. כל דבר שהוא נהיה חזק הוא בעצם נהיה פריך. החוזק שלו, מצד אחד הוא נותן לו חוזק, מצד שני הוא יוצר אותו כשביר יותר. אתן לזה דוגמה מאוכל. יש עוגיות פריכות. למה אתה קורא להם פריכות? כי הם קשות, נכון? והם נפרכות. זאת אומרת הוא נשבר יותר מהר מאשר תיקח עוגייה שאיננה פריכה. ביסקוויט נשבר יותר מהר מאשר פיתה, נכון? אבל הפיתה היא רכה והביסקוויט הוא קשה. נכון, דבר ככל שהוא קשה יותר הוא נשבר מהר יותר. כך אומר גם בחומה. החומה, הוא מביא את זה בדוגמה של עץ, הוא אומר בניין עץ יתעקם ולא יישבר. אבל אם זה בניין של בטון לדוגמה, ברגע שיהיה איזה עיקום, טק, נשבר. ככה הוא אומר גם כן, החומה, כשהיא חומה שהיא חזקה מאוד, ברגע שצד אחד יטה, מה יקרה לחומה? היא תישבר, היא תיבקע. לעומת זאת אם החומה היא לא כל כך חזקה, אז האבנים יתחילו להתעקם ויתחילו להיות מין איזושהי צורה מעוגלת כזאת, האבנים קצת יזוזו, כי הם לא חזקים. אבל אם זה היה חזק, לחץ במקום מסוים היה גורם לשבירה. כך מסביר המלבי"ם, לכן יהיה לכם העוון הזה כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה. כאשר החומה היא נשגבה, כאשר החומה היא חזקה, על ידי זה פרץ נופל, הפרץ של הבניין נופל ואז נבעה ומתגלה בחומה הנשגבה שבר. דווקא בגלל שהיא חומה נשגבה, דווקא בגלל זה יש בה שבר. ואז הוא אומר יהיה כאן מפלה שתגדל מכמה סיבות. א', בזמן הנפילה, הוא אומר אשר פתאום לפתע יבוא שברה. לא ציפית, פתאום שקעה האדמה, פתאום נשברה החומה. וזה משל בעצם על השבר כביכול שהוא רוצה לומר שיהיה להם. זה דבר אחד. דבר שני, כביכול האיכות של השבירה, כפי שאנחנו נראה בפסוק הבא, שיהיה שבר על שבר, ממש שבירה שמשמעותה כתישה, לא רק שבירה אלא כביכול לא יישאר ממנה אבן על אבן.
יש פה ביאור נוסף על העניין הזה של כפרץ נופל נבעה בחומה נשגבה. לפי המלבי"ם הכוונה פריצה שיש בחומה שנפלה, ואז נבעה. נבעה זה מלשון, מי מכיר עוד נבעה, ביטוי של נבעה בתנ"ך? יפה מאוד. איך נחפשו עשיו, נבעו מצפוניו. מה זה נבעו? נבעו זה לשון גילוי. שמה התרגום אומר נבעו מצפוניו, אתגליין מטמרוהי. נתגלו הדברים הצפונים בליבו. איפה עוד? למה, מה זה מבעה, מישהו יודע? שן, נכון. השן נקראת מבעה כי היא מתגלית בפה. לכן היא נקראת מבעה. זה לפי, כן, מעיין הנובע, לשון גילוי. זה לפי פירוש ראשון, וזה פירוש ראשון ברש"י, וזה מתאים לביאור של המלבי"ם. המלבי"ם הולך לפי הקו הזה. אבל רש"י מביא פירוש נוסף בשם דונש, שהיה אחד מהמדקדקנים, וגם הרד"ק, גם הוא צועד בכיוון הזה. הוא מסביר שהנבעה זה בליטה. למה, איך, מה הקשר בין נבעה לבליטה? הוא אומר מלשון אבעבועות. דהיינו בחומה, נבעה בחומה, נהיה בה מין בליטה בחומה, וזה על ידי הגשמים, כנראה נוצרה איזה תפיחה, נוצרה איזה בליטה, והבליטה הזאת גורמת לכך שהחומה מאבדת מהשיווי משקל שלה ונופלת ונשברת. זה מה שהוא אומר, לכן יהיה לכם העוון הזה כפרץ נופל נבעה בחומה, על ידי שנוצרה אבעבועה גדולה בחומה, על ידי זה נפלה החומה שהייתה חומה נשגבה, לפתע פתאום יבוא שברה.
ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמול, ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא. שברה, השבר הזה של החומה, כמו שאמרנו מבחינת האיכות זה יהיה שבר מאוד קשה, כשבר נבל יוצרים. אז זה יישבר כמו שבר נבל של יוצרים. נבל של יוצרים הכוונה יוצר זה האומן שעושה כלי חרס, הוא נקרא יוצר. שהוא אחרי שיצא לו איזשהו כלי לא מוצלח, אז הוא כותש אותו לעפר, למה? כדי ליצור מהעפר שלו, מהחרס שלו, ליצור כלי חדש. הוא אומר הכתישה תהיה כזאת כתישה, עד שבין השברים שנכתתו לא ימצא אפילו חרס, לא ימצא במכתתו חרס לחתות אש מיקוד. אדם שרוצה לחתות אש ממקום שיקודת שם אש, אז הוא לא יכול לעשות את זה בידיו, היקח איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה? הוא לא יכול לעשות את זה בידיו, אז הוא לוקח חרס. הוא אומר בחומה היא שתישבר, היא לא תישבר, היא תתפורר. לא יהיה שמה אפילו חרס שניתן יהיה לחתות איתו אש מגבה, שזה לא צריך איזה חרס ענק, אפילו חרס קטן רק כדי לחתות אש, גם זה לא יהיה. ואפילו חרס קטן יותר, ולחשוף מים מגבא. החרס לחתות אש מיקוד הוא חרס באופן יחסי קצת גדול, אבל בשביל להוציא מים מספיק אפילו חרס עוד יותר קטן. הוא אומר אפילו חרס כזה שלחשוף מים מגבא, להרים מתוך שלולית מים מעט מים עם אותו חרס, הוא אומר גם זה לא יהיה. זאת אומרת החומה הנשגבה, היות והיסודות שלה הם רעועים, מה זה יסודות רעועים? כמו שהוא אמר קודם על העושק ועל הנלוז ועל עבירות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום, החומה הזאת תדעו לכם זו חומה רעועה שכאשר היא תישבר בקול רעש גדול, היא תישבר ותתפוצץ ותחזור להיות ממש בחינה של עפר, עד שכביכול לא יישאר ממנה מאומה. כך הוא רוצה לומר תהיה גם כן המציאות שלכם. אתם חושבים אנחנו חזקים, המציאות שלנו ברורה וקיימת, הוא אומר לא, כשזה יישבר זה יהיה פתאומי, כמו שהוא אמר פתאום לפתע יבוא שברה, וזה לא סתם יהיה שבר, זה יהיה שבר שיתפורר לפירורים דקים.
כי כה אמר השם אלוקים קדוש ישראל, בשובה ונחת תיוושעון, בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם, ולא אביתם. הקדוש ברוך הוא אמר לכם, אתם לא זקוקים לחסות תחת כנפי מצרים. הרי ראינו שהם הלכו לחפש לבקש ממצרים עזר וסיוע. אומר להם השם, יהיה לכם תשועה בשובה ונחת. בלי שום טורח, אם רק תשמעו לי. בשובה ונחת, הכוונה ביישוב הדעת, בהשקט, בבטחה, אינכם צריכים ישועה ממצרים. כך מסביר רש"י. המלבי"ם אומר, ראינו לעיל שהקדוש ברוך הוא אומר שהוא רוצה לייסד לנו יסוד מוסד, ואתם לא אביתם. הקדוש ברוך הוא רצה לבנות את ירושלים ולייסד אותה כיסוד מוסד, שממנה תתפתח מלכות ישראל, אבל אנחנו הלכנו לחפש לנו כל מיני אומות אחרות להסתמך עליהם. אומר להם הקדוש ברוך הוא, בשובה ונחת תיוושעון. ההצלה שלכם מהאויב תהיה באחת משני צדדים, באחד משני אופנים. או שאתם תיוושעו, הכוונה היא רק תינצלו מהאויב. אפשרות שנייה זה שתתגברו עליו וגם תנצחו אותו ותכו אותו. שתי אפשרויות. אפשרות אחת, האויב לא הצליח להזיק לך, אבל לא התגברת עליו. אפשרות שנייה, שלא רק שלא הצליח להזיק לך, אתה התגברת עליו והכית אותו מכה ניצחת. זה מה שהוא אומר להם, בשובה ונחת, זה מראה על המנוחה של הגוף. אתם תהיו במנוחה, אתם לא תעשו מאומה. לעומת זאת השקט ובטחה, אומר המלבי"ם, זה בא לבטא את מנוחת הנפש, את ביטחון הלב. שקט, שליו, בוטח. אומר הקדוש ברוך הוא, יש לכם שתי אפשרויות. אם אתם תרצו, כי תיוושעון. מה זה התיוושעון? תיוושעו מהאויב להינצל ממנו. מה אתם צריכים בשביל זה? שובה ונחת. תנוחו, לא תעשו מאומה, תשמחו על הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא יעזור לכם. אז תיוושעון. אבל אם אתם לא תסתפקו בישועה, אתם רוצים משהו יותר מזה, לא רק להיוושע, הכוונה לא להינזק על ידו, אלא גם להצליח להכות אותו מכה ניצחת, הוא אומר להם, בהשקט ובטחה תהיה גבורתכם. אתם רוצים לעשות מעשה גבורה, להכות באויב? פה צריך דרגה גבוהה יותר. השקט ובטחה. השקט ובטחה כמו שאמרנו זה השקט, שקט הנפשי. יש לך ביטחון כל כך מושלם בהשם יתברך, שיש לך גם שקט נפשי. אני רגוע, יש לי בטחה, אני לא דואג, אני יודע שהקדוש ברוך הוא השם יילחם לכם ואתם תחרישון. אומר הקדוש ברוך הוא, אם לא תסתפקו בשובה ונחת, הכוונה היא רק בחוסר פעולה, אלא יהיה לכם גם שקט נפשי, אתם תהיו רגועים מרוב ביטחונכם בהשם, תהיה גבורתכם. אתם לא רק תיוושעו, אלא עוד תעשו מעשה גבורה ותכו באויבים. אבל אומר להם, אתם לא רציתם לשמוע. ובכל אופן, ותאמרו לא, כי על סוס ננוס, על כן תנוסון. ועל קל נרכב, על כן יקלו רודפיכם. אתם אומרים מה אתה מציע לנו ריבונו של עולם, ישועה והצלה מהאויב? לא על ידי שובה ונחת תיוושעון, אלא על סוס ננוס. אנחנו נלך למצרים, מה היו מביאים ממצרים? סוסים. אנחנו ניקח ממצרים סוסים ועל ידי זה ננוס. על ידי שננוס נינצל מהאויב. לא בשובה ונחת תיוושעון, אלא על סוס ננוס. ואומר להם הקדוש ברוך הוא, על כן תנוסון. אה, אם ככה אתם אומרים, אתם תאלצו לברוח מהאויב. זה יהיה העונש שלכם. על כן תנוסון. העונש שלכם יהיה שאתם תצטרכו לברוח, כמו שאמרתם. ההצעה השנייה שהייתה, אם יהיה לכם השקט ובטחה, בזה תהיה גבורתכם ותתגברו על האויב. על זה מה אתם טוענים? מה הם טוענים? ועל קל נרכב. הם אומרים לא, אנחנו על קל נרכב, הכוונה היא אנחנו נרכב בקלות כדי לרדוף את האויב. לא על ידי השקט ובטחה, אנחנו נרכב, אנחנו נושיע את עצמנו ונתגבר על האויבים. אומר אה, ככה אתה חושב? על כן העונש שלך יהיה יקלו רודפיכם. האויבים שלך הם יקלו, הם יהפכו להיות קלים שירדפו אחריכם. כי כביכול אתה רצית על קל נרכב, על סוסים קלים נרכב כדי לתקוף את האויב, אז אדרבה, הוא אומר דע לך, האויב יבוא עם סוסים קלים והוא עוד יכה בהם חלילה.
אלף אחד מפני גערת אחד, מפני גערת חמישה תנוסו, עד אם נותרתם כתורן על ראש ההר וכנס על הגבעה. אלף אחד מפני גערת אחד. אלף מכם ינוסו מפני גערת אויב אחד. דהיינו אחד ירדוף אחד, אלף. אויב אחד ירדוף אלף, גערת אחד אלף ינוסו. וכבר דיברנו בעבר שבשואה הנוראה והאיומה, לא תקום פעמיים צרה, ראינו את הדבר הזה. איך יכול להיות נער קטון נוהג בם. אתה רואה איזה גרמני ימח שמו וזכרו הולך לו עם איזה תת מקלע, ואלף אנשים הולכים אחריו. אלף אחד מפני גערת אחד. ומפני גערת חמישה תנוסו. ואם יהיו חמישה אויבים, אז כולם ינוסו, לא רק אחד, אלא כולם ינוסו. עד שמה יישאר? עד אם נותרתם כתורן על ראש ההר וכנס על הגבעה. מסביר המלבי"ם, ההר גבוה יותר מן הגבעה. התורן זה העץ הגבוה שנמצא על גבי הספינה, רואים אותו למרחוק. הנס לעומת זאת, מסביר המלבי"ם, זה לא מה שאנחנו רגילים לחשוב הכלונס, אלא הנס זה בעצם הדגל. הדגל שתולים אותו בראש התורן, זה נקרא הנס. מלשון המלבי"ם זה נקרא וילון. חז"ל, מי יודע למה חז"ל עוד קוראים וילון? לרקיע, אבל עוד משהו. למפרש. מפרשי האונייה, רש"י בכמה מקומות מזכיר שזה הוילון של האונייה. הוילון של האונייה נקרא מפרש. אז גם באותה מידה הדגל גם הוא נקרא מפרש. התורן, אומר המלבי"ם, בא לבטא בדידות. כן? בודדים בצמרת שם למעלה. הוא הוא לבד, הוא נמצא גבוה, הוא בודד. הנס לעומת זאת בא לבטא אסיפה למלחמה. מרים את נס המרד. מה זה מרים דגל לגובה, שכולם רואים אותו, הם באים ונאספים אחריו. עכשיו הוא אומר לנו כך, אם אתם תנוסו אל ראשי ההרים הגבוהים, אל המקומות ששם אתם תוכלו להיות לבד, אומר אתם תהיו בדד כתורן. לא יהיה שם איתך אף אחד, אתה תהיה בודד שם, לא תוכל להתקיים שם. כאשר אתה תרצה לרדת אל הגבעה, בגבעה שם כבר זה מקום שכן אפשר לחיות, זה מקום שכן יש כבר ציבור, זה כן אפשר להתקיים. הוא אומר אז אתם תהיו כנס על הגבעה. הכוונה היא תהיו נס עמים, כביכול מרימים את נס כמו שאמרנו את הדגל שבא לבטא מלחמה, ואז כולם יבואו להילחם איתכם. במילים פשוטות, אין לכם לאן לברוח. תרצו לעלות למעלה, תמצאו את עצמכם בודדים. תרצו לרדת למטה, תמצאו את המלחמה אל מול פניכם. אומר הקדוש ברוך הוא, האויבים ירדפו אתכם, מפני גערת חמישה תנוסו כולכם.
ולכן יחכה השם לחננכם, ולכן ירום לרחמכם, כי אלוקי משפט השם, אשרי כל חוכי לו. ולכן, כיוון שאתם לא שמעתם בקולו, הקדוש ברוך הוא לא יביא את הגאולה מיד. יחכה השם לחננכם. השם לא יחונן אתכם מיד, אלא אחרי זמן רב. ולא זו בלבד שהוא לא יחונן אתכם מצד חן וחנינה, שכביכול מישהו שיש לו חן אז הוא ראוי לחנינה, הוא אומר לא, אלא ירום לרחמכם. הכוונה היא אפילו שימצאו אתכם צרות רבות ורעות, שבמצב הזה באופן טבעי מתעוררים רחמי הרואה, ואז באופן טבעי מתעוררים רחמי השם כלפינו, לחוס ולרחם עלינו. הוא אומר הקדוש ברוך הוא אף על פי כן ירום לרחמכם. ירום הכוונה יתרומם לגובהי שמיים, יעלים את עיניו מכם, כביכול כדי שלא יצטרך לרחם עליכם. כשאתה רואה מישהו במצב קשה, אז רחמיך נכמרים. אבל אם אתה רוצה שלא לרחם עליו, אז אתה פשוט לא מביט עליו. ברגע שאתה לא מביט עליו, רחוק מהעין רחוק מהלב, אז זה כבר לא מעורר את רחמיך. אומר כך כביכול יהיה אצל הקדוש ברוך הוא ביחס אלינו. בתחילה יחכה השם לחננכם. אתם לא מיהרתם, אמרתם יש לנו אופציות אחרות, אנחנו נעדיף את האופציה הצבאית מאשר את האופציה הרוחנית. יחכה השם לחננכם. ולא זו בלבד, תגידו אבל אנחנו בצרה, השם רואה צרותינו, איך הוא לא מרחם? הוא אומר לא, ירום לרחמכם. הקדוש ברוך הוא כביכול עזב את הארץ, כביכול כדי שלא יראה בצרתכם על מנת שלא יאלץ לרחם עליכם. וזה מה שכתוב, וזה מה שהיה בזמן השואה. כמו שהזכרנו מקודם, שאנשים שאלו שואלים איפה היה הקדוש ברוך הוא בשואה? התשובה היא הוא לא היה. מה זאת אומרת הוא לא היה? הוא לא היה, והוא הודיע מראש שהוא לא יהיה. הקדוש ברוך הוא אמר מפורש, הקדוש ברוך הוא אמר ואנוכי הסתר אסתיר פניי מהם ביום ההוא. הקדוש ברוך הוא אומר אם אתם תסטו מן הדרך, יהיה הסתר פנים. ואחרי זה סוטים מן הדרך, אה הסתר פנים, אין את הקדוש ברוך הוא. הוא השאיר פתק, הוא אמר, הוא אמר אני לא אהיה. הוא אמר אני עוזב, אני לא אהיה, לא יהיה מי שירחם עליכם. אז מה זאת אומרת איפה הקדוש ברוך הוא בשואה? כשהוא מודיע מראש שיהיו צרות והוא מודיע מראש שהוא לא יהיה, ואחרי זה הנה אתה רואה, אין אלוקיי בקרבי. אתה רואה שאין אלוקים. כמה כמה נואלו אותם אלה שלא מתבוננים שהדברים כתובים מראש. וזה מה שהוא אומר כאן, ירום לרחמכם. הקדוש ברוך הוא ירום לרחמכם. ואם תשאל מדוע? הוא אומר כי אלוקי משפט השם. אין מצב לא לשלם את המחיר על מעשה שאדם עושה, אין דבר כזה. אומר הקדוש ברוך הוא וותרן יוותרו בני מעיו, ואלוקי משפט השם. אז הפירעון חייב להיות. אבל הוא אומר אף על פי כן, דע לך בסופו של דבר תהיה ישועה. אשרי כל חוכי לו. אשרי מי שיחכה וימתין לתשועת השם, כי אחרי שבסופו של דבר את המשפט ישלמו, את הדין ייתנו, ייפרע ייפרעו מהם, אשרי כל חוכי לו. בסופו של דבר תגיע הגאולה. אבל צריך לדעת שבתחילה את המחיר ישלמו. על זה שהקדוש ברוך הוא אומר באתי ואין איש, קראתי ואין עונה, והקדוש ברוך הוא בא ונותן לנו כאלה הצעות ואף על פי כן אנחנו מסרבים, הוא אומר זה יגבה מחיר.
כי עם בציון ישב בירושלים, בכו לא תבכה, חנון יחנך לקול זעקך, כשמעתו ענך. כי עם בציון ישב. הוא אומר אשרי כל חוכי לו, תדע לך הישועה והגאולה תגיע. עם בציון ישב, אתם אומנם לא מוכנים לשמוע, אתם לא מוכנים לקבל, אני מציע לכם לשבת בשובה ונחת, לא לעשות מאומה והקדוש ברוך הוא יציל אותך, אתם לא רוצים. אבל אומר הקדוש ברוך הוא, יהיה עם בציון שכן יהיה מוכן לזה. הוא לא יסמוך על עזרת מצרים. ולא זו בלבד בציון, אלא ישב בירושלים. בירושלים הכוונה היא בכל העיר. והעם הזה ישב, הוא לא ינוס מפני האויבים. איזה עם זה יהיה? העם של חזקיהו. שכאשר יבוא לכאן אשור, הם יבטחו ביטחון מושלם בהשם יתברך. לא כמו האב הזה שאמרו נלך למצרים, הם ידאגו לנו לסוסים, הם יעזרו לנו, יש לנו הסכם איתם, הם יסייעו בידינו. וכבר הוא אמר להם לאל שאף אחד לא נעזר ממצרים. מצרים זה היה הבטחה שמעולם לא קוימה. הוא אומר להם לא, יהיה עם שבציון, שעם בציון ישב בירושלים, לא רק בציון אלא בירושלים כולה. בכל העיר, והעם הזה ישב במנוחה, הוא לא ינוס מפני האויבים. בכו לא תבכה. העם הזה לא יצטרכו לבכות כדי לעורר רחמי שמיים. חנון יחנך לקול זעקך. הקדוש ברוך הוא יחון את העם הזה לכל זעקך, הכוונה רק לכל זעקת העם. רק שהם יגידו ריבונו של עולם הושיעה נא, חנון יחנך. הקדוש ברוך הוא כבר ייתן להם חן, יחון אותם, יציל אותם. יותר מזה, כשמעתו ענך. עוד יותר מזה אומר תדע לך, הקדוש ברוך הוא לא ימתין לזעקה שלך. אלא הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא כביכול כבר ברגע שאתה תזעק הוא כבר הקדים את הישועה, בבחינת של טרם יקראו ואני אענה. עד שנדמה כאילו העם צועקים, כביכול הם עונים לקול השם. באופן הרגיל אני צועק, השם עונה. הוא אומר פה השם יענה עוד לפני שאתה תזעק. ואז נדמה יהיה כביכול הקדוש ברוך הוא דיבר ראשונה ואנחנו עונים לו. וזה מה שהוא אומר, כשמעתו, ידמה כאילו שהשם שומע את ענייתך, כאילו השם דיבר ואנחנו עונים לו. כשמעתו ענך. לא כאילו השם מדבר ואנחנו, כאילו אנחנו מבקשים והשם עונה, אלא כאילו זה מתחיל הפוך, כאילו השם דיבר ואנחנו עונים. מרוב שהתשובה והתגובה של הקדוש ברוך הוא להצילנו תהיה עוד בטרם זעקתנו.
ונתן לכם השם לחם צר ומים לחץ, ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. ונתן לכם השם לחם צר ומים לחץ. כבר אמרנו פעם בהלצה, לחם צר ומים לחץ זה בגט וסודה. זה לחם צר ומים לחץ. מה הפירוש כאן? רש"י אומר, הרי הוא הוכיח אותם, השותים במזרקי יין. אלה האנשים שהיו חיים ברווחה, היו שותים יין בדרך של עשירות. אומר להם לא, לא כך יהיה, אלא יהיה לחם צר ומים לחץ. הכוונה אתם כבר לא תרדפו אחרי התענוגים, אתם תסתפקו בלחם צר ומים לחץ. ולא יכנף עוד מוריך. יכנף הכוונה יכוסה בכנפו. יש כנף הבגד, והכנף הבגד כביכול מכסה את מוריך. מי זה מוריך? זה הקדוש ברוך הוא. כביכול אז הקדוש ברוך הוא אומר, כמו שנאמר אשפוך רוחי, בניכם חלומות יחלומון, נביאיכם מן הבאון, בחוריכם מן הבאו. זאת אומרת עתיד להיות דור שהקדוש ברוך הוא תהיה הארץ מלאה דעה כמים לים מכסים. ואז זה לא כמו היום שיש הסתר פנים, אלא לא יכנף עוד מוריך. הקדוש ברוך הוא לא יהיה כביכול יכסה פניו בכנף בגדו, כביכול לא יהיה ניכר השגחת השם. אלא כולם יראו את הנהגת השם, והיו עיניך רואות את מוריך. המלבי"ם מסביר שזה על פי מה שכתוב שהקדוש ברוך הוא אמר לחזקיהו. מובא שם שהשם אמר לחזקיהו, אכול השנה ספיח, ואחרי זה בשנה השנייה סחיש, ובשנה השלישית זרעו כרמים וטעו ותבואה וכולי. למה? כי בעצם כשהגיע לכאן האויב, סנחריב הגיע לפה, הוא חיסל הכל. הוא לא השאיר מאומה. ולכן הוא אומר, תדעו לכם בתחילה לא יהיה לכם מצב כזה שיהיה שפע כל כך גדול. אלא בתחילה הקדוש ברוך הוא ייתן לכם לחם צר ומים לחץ. כיוון שלחם צר, זה כמו שהסברנו, לא יהיו שדות תבואה עדיין. מים לחץ, הרי מעיינות המים סתמו אותם כאשר באו האויבים, וגם הטו את המקום של המים שיבואו לתוך העיר. הוא אומר ובכל זאת, ולא יכנף עוד מוריך. מה זה יכנף? המלבי"ם יש לו פה ביאור מקורי. אומר המלבי"ם יכנף הכוונה יעופף בכנפיו. יעופף בכנפיו מוריך. מי זה מוריך? אומר המלבי"ם, זה היורה והמלקוש. הוא אומר שלא תחשוב שכמו בשנות הרעבון שהגשם, היורה והמלקוש עופפו בכנפיהם, פרחו והלכו להם. אומר לא יכנף עוד מוריך, אלא היורה והמלקוש יבוא וייתן את גשמיו בעיתו. הברכה תחזור, לא כמו אז שהמורה פרש כנפיים וברח, היורה והמלקוש נעלמו. לא יכנף עוד מוריך. והיו עיניך רואות את מוריך. מי זה מוריך פה? פה זה במשמעות אחרת, פה זה במשמעות של נביא. המלבי"ם יש לו כלל בביאור התנ"ך, והוא חוזר על זה במקומות רבים, שכאשר אותה מילה מופיעה פעמיים בתנ"ך באותו פסוק, זה אומר שהיא באה בשתי משמעויות שונות. אין דרך לכתוב את אותה מילה פעמיים באותו פסוק. ואם אותה מילה כתובה פעמיים, היא באה לבטא שתי משמעויות. כך גם כאן. המוריך הראשון, מלשון יורה ומלקוש. זאת אומרת לא ייפסק הגשם אלא תחזור הברכה והשפע. והיו עיניך רואות את מוריך, המוריך השני זה הנביא. אלה שמורים מורהו ומלמד אותו את הדרך הישרה. הוא אומר והיו עיניך רואות את מוריך, זה בא לבטא מה יהיה היחס שלך אל הנביא. כי אם אנחנו ראינו לעיל אשר אמרו לרואים לא תראו, דהיינו לא רצו לשמוע לכל דברי הנביאים, לא רצו להקשיב, לא רצו להביט למה שהנביאים מורים להם, אומר והיו עיניך רואות את מוריך. אז, כאשר הדור יתקן את מעשיו, הם יהיו רואים את דברי הנביאים, יהיו ממתינים לקבל את דבריהם, רוצים לראות מה יש לנביא לומר.
ואוזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור, זה הדרך לכו בו, כי תאמינו וכי תשמאילו. רש"י מסביר, לא כמו המצב שלכם עכשיו שאתם מואסים את דבר השם, אתם אומרים לנביאים לא תחזו לנו נכוחות. הוא אומר אז, לעתיד, אוזניך תשמענה. האוזניים שלך יהיו נטויות לשמוע. לשמוע דבר מאחריך. לשמוע דבר מאת השם. אולי יבוא נביא יוכיח אותנו, יגיד לנו זה הדרך תלכו בו. כי תאמינו, הכוונה כל המפרשים פה מסבירים תאמינו כמו תיימינו. כי תיימינו וכי תשמאילו. הכוונה מהי הדרך הנכונה, לימין או לשמאל. הרד"ק מסביר מה זה תשמענה דבר מאחריך? אפילו יקרא לך מאחריך, ויאמר לך זה הדרך שצריך ללכת בה, אתה תשמע לו. מכל שכן אם הוא יורה אותך פנים אל פנים. מישהו מאחוריי, יותר קל לי להתעלם. כאילו לא שמעתי. אבל לעומת זאת שמישהו בא מלפניי ואומר לי זאת הדרך, אני קשה לי להתעלם. אני יכול להגיד אני לא רוצה לשמוע, אבל קשה לי להתעלם. הוא אומר פה, יהיה לכם כל כך שאיפה לעשות רצון השם, שכי תשמע דבר מאחריך, אפילו זה מישהו מאחריך שיורה לך את הדרך ימין ושמאל, אתה תשמע בקולו, מרוב שיהיה לכם חפץ לקיים ולעשות את רצון השם.
המלבי"ם מסביר, ואוזניך תשמענה דבר מאחריך. אומר המלבי"ם, הוא מתאר כביכול מורה הדרך הולך לפניהם. לפי המלבי"ם הנביא לא מאחורינו, אלא הולך לפנינו, כי הוא המורה דרך. הוא מראה לנו את הדרך הנכונה, העם הולכים אחריו. הולכים אחריו מבלי לנטות ימין ושמאל, כי זה מדובר על תקופה שבה עושים רצון השם. הנביא הולך מקדימה ואנחנו הולכים אחריו. אבל לפעמים הרי יכול להיות מצב שגם הנביא יכול לטעות. ואין אדם שאינו מסוגל לטעות. אני לא אומר שהנביא טעה וקיבל נבואה לא נכונה, אין דבר כזה. אלא הכוונה טעה בהנהגה, בשיקול הדעת הוא יכול לטעות. רואים שגם משה רבנו טעה, ואנשים גדולים טעו בשיקול הדעת. אברהם אבינו טעה בשיקול הדעת כשירד למצרים, ועוד. זאת אומרת יש מצב שגם הנביא יכול לטעות. אז מה נעשה אז, אם הוא יטעה לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו? מה יקרה כאשר אנחנו יכולים לטעות מדרך הימין לשמאל ומדרך השמאל לימין? אז הוא אומר לו, אוזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור. אז הקדוש ברוך הוא עדיין מאחריך כביכול יישר את דרכך. אם אתה הולך אחרי הנביא ואתה מתכוון לעשות רצון השם, אבל מה לעשות, הנביא טעה, הוא מוליך אותי בדרך לא נכונה? הוא אומר יהיה לך השגחה פרטית מאחריך. הקדוש ברוך הוא עדיין מאחור שומר שלא תלך כי תאמינו או תשמאילו. אם אתה פונה ימינה במקום שמאלה או שמאלה במקום ימינה, עדיין יש לך גיבוי, יש מישהו מאחור שיורה לך את הדרך הנכונה.
וטמאתם את ציפוי פסילי כספך, ואת אפודת מסכת זהבך, תזרם כמו דווה, צא תאמר לו. ואז, כאשר הקדוש ברוך הוא הוא זה שיישר את דרכנו, הוא זה שיעורר אותנו על הדרך הנכונה, אז אנחנו נטמא את ציפוי פסילי כספך. אנחנו נחזיק את אותם ציפויי פסילים כדבר טמא. ואת אפודת מסכת זהבך, אפודת זה כמו אפוד, שאפילו שזה רק נוי עבודה זרה, זה לא העבודה זרה בעצמה, אף על פי כן מרוב שאנחנו נמאס בעבודה זרה, תזרם, נזרה את זה, יהיה זר אצלנו, כמו דווה. מה זה דווה? ואישה כי יזוב זוב דמה ימים רבים, כימי נידת דוותה תטמא. דווה הכוונה נידה. הדבר הזה יהיה מאוס בעינינו כנידה. ולא זו בלבד, אלא צא תאמר לו. צא אומרים חז"ל, צא מלשון צואה. יהיה משוקץ בעיניכם כצואה, כמו טינוף.
ואז, ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה, ולחם תבואת...
המילה דשן זה אומר החוזק של הדבר, השפע שיש בדבר, זה הביטוי של דשן, כמו שאמרנו מחזיק את האדם בבריאותו, עצמותיו כדשן תפרחנה. מאידך גיסא, מה זה הדשן? היו מפנים את הדשן מעל גבי המזבח. זה האפר, אחרי שהכל נשרף, מה נשאר? משהו שלא ראוי לכלום. לזה קוראים דשן. מה המשמעות? אומר המלבי"ם, דע לך שזה מן הפעלים ההפוכים. כמו סקל, ס-ק-ל, זה גם לסקל מאבנים, להסיר אבנים, וגם להביא אבנים, סקל אותו באבנים. כמו לשרש ולהשריש. לשרש זה לעקור מן השורש, להשריש זה כן להוציא שורשים. נו, עוד דוגמה. קלס, קילס אותו, נכון? ועשה אותו ללעג וקלס. על כן חובה עלינו להלל ולקלס ולשבח וכולי, וגם הפוך. אז הוא אומר כך גם כן כאן. הדשן זה בא לבטא את הדבר המשובח והטוב, ולאחר מכן כאשר זה נשרף על גבי המזבח, אז כל חלקי הדשן שהיו בו עזבו אותו, מה שנשאר זה הדשן שזה אומר הדבר שהוא נטול דשן לחלוטין, כמו שאמרנו כפעלים ההפוכים.
והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה. הוא מתאר את השפע הגדול שיהיה. האלפים זה השוורים הגדולים, אלה שעובדים את האדמה. אי אפשר לראות אותם במרעה, כי את מי היו שולחים למרעה? רק את הבהמות שהבהמות היו הבהמות הנחות, אלה שלא היו עושים איתם מלאכה, כמו לדוגמה כבשים. כבשים לא עושים איתם פעולה, לא חורשים איתם. אז אותם שולחים למרעה. אבל הבהמות הגדולות, האלפים, למה הם נקראים אלפים? המלבי"ם מסביר ביאור מעניין, אומר המלבי"ם מכיוון שמלמדים אותם לעבוד, מלשון אלף בינה. הם מאומנים. מאומנים לחרוש, אז הם נקראים אלפים, אלפי צאנך, אלפי שוריך. השוורים הגדולים עובדי האדמה, הם, אפילו לא רק הם, אפילו העירים, שזה החמורים הקטנים, שעדיין לא משתמשים איתם לעבודה כמו האלפים, בכל אופן בליל חמיץ יאכלו. מה זה בליל חמיץ? תבואה נקייה שזרו אותה ברחת ובמזרה. הרחת והמזרה זה שני כלים שהיו מיועדים כדי לזרות את התבואה על מנת שתהיה נקייה. ברחת היו זורקים את זה לרוח, זורה ורוח מסייעתו. מזרה זה גם כלי מיוחד שעשוי לזרות בו את התבואה. והם יאכלו בליל חמיץ, זה בא לומר עד כמה אפילו האוכל של הבהמות יהיה אוכל נקי ומשובח מרוב הברכה שתהיה. כי בדרך כלל מה נותנים לבהמות? פסולת, מה שאדם לא יכול לאכול, כי אם אני יכול לאכול למה שאתן את זה לבהמה? אבל אז יהיה שפע כל כך גדול שגם הבהמות יקבלו מאכל משובח ביותר. בליל, מסביר המלבי"ם, שהכוונה היא המספוא שובוללים אותו עם התבואה, לכן הוא נקרא בליל. חמיץ, בליל חמיץ יאכלו, חמיץ הכוונה היא נקי, זך. מאיפה עוד רואים את הביטוי הזה? המלבי"ם לפי זה מסביר כמה פסוקים, כמו אשרו חמוץ. אשרו חמוץ הכוונה היא תאשרו ותחזקו את מי שהוא חמוץ, הכוונה נקי בדינו. חמוץ מלשון נקי. או מי זה בא חמוץ בגדים מבוצרה, חמוץ גם שם מסביר המלבי"ם הכוונה בבגדים נקיים. או הציל אדם מעוול וחומץ. מעוול הכוונה מי שהוא מעוול והוא רוצה להתנקות, מצילים אותו ממה? מכל דבר חטא, מחומץ שיהיה נקי. או כי יתחמץ לבבי, עוד פעם גם כן לשון נקיות, כן, שיטהרו מחשבותיו. יש לזה עוד ביאורים, אבל כך ביאור המלבי"ם.
והיה על כל הר גבוה ועל כל גבעה נישאה פלגים יבלי מים ביום הרג רב בנפול מגדלים. אם בתחילה כמו שראינו סתמו את כל מעיינות המים, הכניסו את הבריכה החיצונה, הכניסו אותה לתוך העיר כדי שהאויב לא ימצא מקום, שסנחריב לא ימצא מקום ששם הוא יוכל להשקות את חייליו, הוא אומר עכשיו על כל הר גבוה ועל כל גבעה נישאה, הר זה ודאי, אבל אפילו גבעה שאין שם בדרך כלל מעיינות, יהיו שם פלגי מים. וזה יהיה מתי? ביום הרג רב, בזמן שיהרג האויב, כאשר כבר לא יחששו מפניו, אז הקדוש ברוך הוא ייתן שפע של מים רבים. והמגדלים, בנפול מגדלים, המגדלים שאותם הקימו שהם מקומות גבוהים כדי להילחם באויב, כי מי שהוא גבוה יש לו יתרון הגובה, המגדלים האלה הם ייפלו כי כבר לא יהיה צריך אותם. המלבי"ם מסביר פלגים יבלי מים, אומר המלבי"ם מה ההבדל בין פלגים לבין יבלי מים? היובל אומר המלבי"ם זה מקור המעיין. הפלגים זה מה שמתפלג משם. יש פלגים שהם באים ממטר. פלגים יבלי מים זה פלגים שבאים מיובל. יובל כמו שהסברנו זה מקור המעיין. אז מקור המעיין שמתפלג נקרא פלגים שבא מיבלי מים. על ידי זה יהיה שפע כל כך עצום שלא תלוי, תהיו תלויים בגשם עוד, אלא השפע העצום הזה יבוא מפלגים שיצאו מתוך יבלי מים.