ספר ישעיהו פרק כ"ז. ביום ההוא יפקוד השם בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים. אחרי שהוא סיים את הפרק הקודם ואמר הנה השם יוצא ממקומו לפקוד עוון יושב הארץ עליו וגילתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד, הוא מדבר כעת על אותו זמן שבו השם עתיד להיפרע מן האומות.
מי זה לויתן נחש בריח? רש"י אומר זה מצרים. לויתן נחש עקלתון זה אשור. והרג את התנין אשר בים זה יושבת בלב ימים הכיתיים, כן, הם נקראים איי הים. מתי זה יהיה? הרד"ק אומר זה יהיה במלחמת גוג ומגוג.
והמלבי"ם מסביר, ביום ההוא, אותו יום שבו השם ינקם באומות, יפקוד השם בחרבו הקשה והגדולה והחזקה. וזה כידוע כר נרחב למלבי"ם לבאר מה ההבדל בין קשה לבין גדולה לבין חזקה. אומר המלבי"ם פה הוא מאפיין שלושה מיני חוזק. ביום הנקמה הקדוש ברוך הוא ייפרע מהם בחרבו. איזה חרב זאת תהיה? חרב קשה. קשה זה בא לציין את איכות הברזל. הברזל הוא כזה חזק שהוא מסוגל לפורר כל כל חומר אחר. אז דבר ראשון זה יהיה קשה. דבר שני החרב הזאת תהיה גדולה. גדולה זה מדבר על האורך. זה מדבר על האורך. יכול להיות דבר ארוך אבל לא קשה. הוא אומר לא, החרב הזאת גם תהיה קשה מבחינת עוצם וגם תהיה ארוכה. דבר שלישי היא תהיה חזקה. מה זה חזקה? מה זה מוסיף על קשה? חזקה אומר המלבי"ם זה בא לציין את הכוח ואת העובי ואת הכובד של אותה חרב. יכול להיות חומר קשה אבל הוא דק. יכול להיות חומר קשה אבל מעט. הוא בא ואומר לך החומר הקשה הזה יהיה גדול, זה מה שהוא אמר גדולה, החומר הקשה הזה יהיה כבד ועבה, ואז זה אומר שהעוצמה שלו היא הרבה הרבה יותר חזקה.
על מי הקדוש ברוך הוא ינופף בחרבו? את מי הקדוש ברוך הוא יכה באותה חרב? על לויתן נחש בריח. אומר המלבי"ם אם שמנו לב, יש לנו פה חרב קשה, גדולה, חזקה. וכנגד זה יש לנו לויתן נחש בריח, יש לויתן נחש עקלתון, זה השני, והתנין אשר בים זה השלישי. וכל אחד אומר המלבי"ם מקביל לאחד ועכשיו נסביר.
את החרב הקשה, את זה הקדוש ברוך הוא יפקוד על לויתן נחש בריח. מה זה לויתן נחש בריח? אומר המלבי"ם זה הדג הענק שיש בים שמבריח כבריח באמצע הים. בריח הכוונה דבר העובר מקצה לקצה. כמו שהיה במשכן, היה את המוט האמצעי שהוא היה מבריח את הקרשים מן הקצה אל הקצה. והוא היה גם בנס, הוא היה הולך ומסתובב, כן, בפינות של המשכן, אותו עץ היה מסתובב. כן, הבריח התיכון. אז בריח זה אומר מקצה לקצה. אז הקדוש ברוך הוא יפקוד בחרב הקשה שלו על לויתן נחש בריח. הלויתן הזה נקרא כך כי הוא באמצע הים, הוא לא נותן שיעברו דרכו, כן, הוא כמו כביכול כמו איזה חומה בצורה ששומרת את כל לאורך הקו שלא יעברו דרכו. לכן הוא נקרא נחש בריח.
ואת החרב הגדולה, זה השני, על כנגד מי? לויתן נחש עקלתון. לויתן נחש עקלתון מסביר המלבי"ם זה נחש ודג ארוך שנמצא בים שמעקל את עצמו סביב הכדור. ואז הוא אומר לך אה, הוא ארוך, תהיה את החרב הגדולה. הגדולה הסברנו זה החרב הארוכה. החרב הארוכה של בורא עולם תוכל גם לו.
דבר שלישי זה החרב החזקה שהסברנו שהכוונה מצד הכובד שלה, החוזק של הכוח שלה, שתהיה עבה וכבדה, את זה הוא יפקוד על התנין אשר בים. תנין אשר בים זה הוולפיש. מה זה וולפיש, מישהו יודע? לויתן. קצת, אה? דג חומה. לא, זה כן. אז זה הלויתן. את הלויתן אי אפשר להרוג אותו בחרב, יורים עליו חץ זה מאוד לא פשוט להרוג אותו. אבל אז אם החרב היא כבדה וחזקה ביותר, אפשר להרוג גם את הלויתן. עכשיו מה זה בדיוק התנין אשר בים? המלבי"ם מסביר, הוא הסביר שזה לויתן, הוא מביא שיש כאלה שרוצים להגיד שזה הקרוקודיל. הקרוקודיל זה מה שנקרא בשפתינו התנין. כן. איך שלא יהיה, אומר המלבי"ם, הביאור שלנו יתבאר לפי כל שיטה שנבאר.
טוב, כל זה עכשיו בעצם משל. הוא המשיל את אותם אומות ואמר שהאומה אחת היא לויתן נחש בריח, יש לויתן נחש עקלתון, יש תנין שבים, וכנגדם החרב הקשה, הגדולה, החזקה. אומר המלבי"ם איך זה יתבאר בנמשל? ישנם כמה סוגי חוזק ותוקף של אומות אומר המלבי"ם. יש אומה שהיא חזקה מצד החוזק של הארץ שלה. הארץ שלה בצורה, הארץ שלה עם הרים רמים וגבוהים, מבצרים שלא ניתן לעבור אותם, זה נחש בריח. נחש בריח הכוונה היא מבריח מן הקצה אל הקצה, לא שייך לחדור אותם. לך תעבור את החומה הסינית. נחש בריח. אלה מקומות שיכול להיות שהאומה היא הם לא גיבורים, יכול להיות שהמקום הוא לא גדול, אבל קשה מאוד לחדור אותם, קשה מאוד לפרוץ אותם. זה הנחש בריח וכנגדו יש את החרב הקשה. החרב הקשה כמו שאמרנו שהיא זאת שתצליח גם לשבור את החומות של אותו נחש בריח.
יש מדינה שאין לה אומנם כאלה חומות חזקות או הרים מבוצרים או הרים גבוהים, אבל מצד שני היא מדינה ענקית. אתה כמה שתהרוג, יש לך עוד מיליונים נוספים שיבואו כנגדך. מצד הגודל של אותו מקום, מצד רוב העם שנמצאים באותו מקום, קשה מאוד לכבוש אותם. וזאת, את זה הוא מכנה על בזה השני, במה שהוא מגדיר נחש עקלתון. עקלתון זה ארוך. זה מדינה גדולה מאוד. קשה לכבוש את כולה. לך תתחיל לכבוש את ברית המועצות. אתה לא יודע מאיפה אתה מתחיל, מאיפה אתה גומר. את סין. אלה מקומות ענק. יש מקום קטן, כבשת, התאמצת קצת, הצלחת. אבל פה אתה צריך צבא של מיליארדי מיליארדים מכל הכיוונים כדי להצליח לכבוש חצי עולם. אז זה מה שהוא אומר שהנחש השני שהזכרנו כאן, נחש עקלתון, שהעקלתון מבטא אורך, עד שהוא מתעקל מרוב האורך שלו, מתעקל כמו חבל שהוא מתגלגל מרוב אורכו, זה בא לבטא את המדינות שהם גדולות עם אנשים רבים.
ויש מדינה שהיא מצד הגודל שלה היא לא גדולה במיוחד, ומצד תוקף עריה ומבצריה וחומותיה היא לא חזקה במיוחד. אבל יש שמה אנשים גיבורים העשויים ללא חת. אנשים שמוכנים להילחם עד טיפת דמם האחרונה. וזה התנין אשר בים. הוא נמצא בתוך הים, הוא אומנם לא במקום, הוא לא בריח, הוא לא עקלתון, אבל הוא תנין, הוא חזק ביותר. מי שיודע, אחד הדברים המלתעות החזקות ביותר שיש בטבע זה של התנין. יש לו מלתעות עם עם כושר של כמה מאות קילוגרמים כושר ההידוק שלו. זה פשוט נורא ואיום. אז זה לפי הביאור שאומר תנין. לפי מי שאומר לויתן, אז גם מדובר בחיה אימתנית. איך שלא יהיה, אומר הקדוש ברוך הוא יוכל לכל מיני האומות. הן אלה שנמצאים מאחורי דלתיים חומה ובריח, הן אלה שהם חזקות מצד הגודל ומצד רוב העם, והן אלה שהם חזקות מצד תוקף גיבוריהם. על כולם בסופו של דבר ביום ההוא יפקוד השם בחרבו הקשה הגדולה והחזקה.
ביום ההוא כרם חמר ענו לה. ביום ההוא, אז, עם ישראל יהיה דומה ככרם חמר. מה זה כרם חמר? כרם המפיק יין. כרם שמוציאים ממנו חמר. ואת היין שלו ישתו לרוויה אומר המלבי"ם. ואז ביום ההוא ישירו לה את השיר הזה, למי? לעם ישראל. אם אנחנו זוכרים, אנחנו ראינו לעיל את שירת דודי לכרמו בפרק ה'. שם הוא מביא שהקדוש ברוך הוא נטע כרם, וכמה הכרם היה מוצלח וכמה נהדר וכמה השקיע בו, ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. הקדוש ברוך הוא כל כך השקיע ובסופו של דבר מה קיבל? באושים. במקום יין מיוחד, קיבל באושים. ענבים באושים. ואז הוא אומר לעתיד יגידו שזה יהיה בדיוק הפוך. ביום ההוא כרם חמר ענו לה. הכרם הזה יהיה כרם שמפיק יין מיוחד ביותר. זה יהיה כרם משובח, לא כמו אז שעשה באושים. ואז ישירו את השיר שנזכיר מיד.
המלבי"ם מסביר מה זה חמר? חמר זה היין החזק שמעלה רתיחה כשמוזגים אותו. מרוב שהוא חזק, מרוב האלכוהול שבו, הוא מעלה רתיחה. כמו ויין חמר מלא מסך. תוסס, כן. יש עוד הסבר, הרד"ק מסביר שחמר זה אדום. וזה הרד"ק מביא סיוע מהשפה הערבית. איך אומרים אדום? אחמר. אדמה אדומה איך אומרים? חמרא. נכון? אז הוא אומר הנה תראה שבלשון ערבי האדום יקרא בערבי אל חמר. אז אם כן כשכתוב כרם חמר, זה כרם של היין המשובח. מהו היין המשובח? היין האדום. כתוב גם בהלכה שהיין האדום משובח יותר מהיין הלבן, לקידוש, לליל הסדר. היין אל תרא יין כי יתאדם, נכון? זאת אומרת שהאדום יש לו מעלה. לאדום יש ייחודיות. אז ביום ההוא רוצה להגיד הכרם יהיה כל כך מיוחד, כרם חמר ענו לה. יענו, כמו ישירו לו ויאמרו כרם חמר. ענו זה כמו, זה לשון שירה, כמו ותען להם מרים. כן, גם שם זה לשון שירה. כרם חמר ענו לה.
אומר הקדוש ברוך הוא, ואז הכרם, כך יאמר לו השם באותה שירה: אני השם נוצרה, לרגעים אשקנה, פן יפקוד עליה, לילה ויום אצרנה. כך יאמר השם בשירת הכרם. אני השם נוצרה. אני השם שומר ונוצר את הכרם מכל פגע שיבוא מבחוץ. אומר המלבי"ם זה כנגד מה שאנחנו הזכרנו בפרק ה', שמה מובא הסר משוכתו. והיה לבער. הקדוש ברוך הוא אמר אני סוככתי על הכרם הזה, אבל הכרם הזה עשה באושים. אמר אה, ככה הם עושים, אז הסר משוכתו. תסיר ממנו את אותה סככה, את אותה שמירה, את אותה הגנה, את אותה גדר, והיה לבער שיבואו החיות ויאכלו אותו. זה היה עונשם אז. אומר פה אומר השם אני השם נוצרה. כיוון שעם ישראל יחזרו להיות צדיקים ויראים, אומר השם אני אז זה ששומר עליה. וגם לרגעים אשקנה. אני אשקה אותה בכל רגע, לא פעם בחודש. וזה ההפך ממה שכתוב שמה, שעל אותו כרם שויקו לעשות ענבים ויעש באושים, כתוב שמה ועל העבים אצווה מהמטיר עליו מטר. העונש שלהם יהיה שלא יהיה גשם על אותו כרם. כביכול עם ישראל הקדוש ברוך הוא לא ייתן מטר בארצם. אומר פה כשעם ישראל יהיו צדיקים, כרם חמר, לרגעים אשקנה. אני אשגיח באופן תמידי כדי להשקות אותה כראוי, כדי שכרם ישראל יגדל כראוי.
ולא זו בלבד שאני אשמור שהענפים או הפירות לא יתקלקלו, אלא אני אשמור עליה גם כן פן יפקוד עליה. מה פירוש יפקוד? יחסר. ולא נפקד ממנו איש. פן יפקוד עליה. מה זה עליה? העלים שלה. אומר הקדוש ברוך הוא אני אתן לה שמירה כזאת מעולה, עד שאפילו על העלים אקפיד ואשמור שלא יחסרו. כי הרי מי ששומר על הכרם, אז הוא שומר שהענבים לא יחסרו, הוא שומר שהענפים לא יחסרו, כי כל זמורה כזאת יכולה להביא כמה וכמה אשכולות ענבים. אבל לשמור גם על העלים? אומר הקדוש ברוך הוא אז, כשעם ישראל יהיו צדיקים, אני אשמור גם כן פן יפקוד עליה. שמא ייפקד ויחסר אפילו אחד מהעלים שבה. לילה ויום אצרנה. אומר הקדוש ברוך הוא השמירה הזאת תהיה שמירה של לילה ויום.
מה זה בא לומר בנמשל? הקדוש ברוך הוא אומר אני אצרנה ממה? מהאויבים שמבחוץ. אני אשקנה לרגעים. מה זה ההשקיה שהקדוש ברוך הוא משקה? זה ההשגחה התמידית של הקדוש ברוך הוא עלינו. זה שפע הנבואה. איך כתוב שפע הנבואה כשרוצים להגיד שהקדוש ברוך הוא ישפיע עלינו נבואה? מישהו זוכר איזה ביטוי זה נאמר? קשור, קשור למים ושפיכה, נו. אשפוך רוחי עליכם. רואים שהנבואה באה בביטוי לשפיכת הרוח, כביכול הקדוש ברוך הוא מערה ושופך עלינו, זה שפע. וכך גם כן לרגעים אשקנה. ההשקיה פה שמדברים עליה זה ההשקיה של הנבואה. ההשקיה של אותו שפע אלוקי שתתמיד עלינו. כמו שכתוב שהקדוש ברוך הוא, יש איזה פסוק שאומר ש... בניכם חלומות יחלמון... מבניכם לנזירים, מרוחיכם לנביאים. יש ביטויים בנבואה שאנחנו רואים שלעתיד לבוא רוח השם תהיה על כלל עמו ישראל. אז זה מה שהוא אומר לרגעים אשקנה. ולא זו בלבד שאני אשמור על הצדיקים, על הגדולים, על הקדושים, אלא גם הריקים שבעם ישראל, פן יפקוד עליה. אלה הם העלים. זה לא פירות, זה לא ענפים, אלא זה רק עלים. אומר גם עליהם אני אשמור כבבת בת עין, לילה ויום אצרנה.
המלבי"ם אומר שהמילה לפקוד זה מן הפעלים ההפוכים. ישנם פעלים הפוכים, כמו להשריש ולשרש לדוגמה. כמו קלס. מה זה להשריש? לעשות שורשים. מה זה לשרש? לעקור מהשורש. זה פעלים הפוכים. כמו קלס. מה זה קלס? שבח, נכון? מצד שני עשה אותו ללעג וקלס. זה גם ביזיון. יש פעלים הפוכים. יש עוד הרבה דוגמאות לזה. אז המלבי"ם אומר שגם מה שכתוב יפקוד עליה גם כן זה מהפעלים ההפוכים. יפקוד זה מלשון חיסרון, כן, לא נפקד ממנו איש. ומצד שני זה גם כן לשון מניין. נכון? לפקוד את בני ישראל, מה הכוונה? למנות אותם. אז אומר המלבי"ם שגם פה זה מהפעלים ההפוכים. כי את מה, כשמדובר על לפקוד, יש כמה ביטויים של לפקוד. אומר המלבי"ם שמדובר על לפקוד, מדובר על לספור דבר חשוב. דברים שהם חשובים היו פוקדים אותם. כמו שהיו פוקדים את אנשי הצבא כשהם יוצאים למלחמה. ולאחר מכן כשחוזרים מהמלחמה, מה כתוב? לא נפקד ממנו איש. לא נחסר ממנו איש. כי כמו שהסברנו זה הפעלים ההפוכים. מצד אחד זה למנות שכולם ישנם, ומצד שני כשנחסר מישהו אז אנחנו אומרים שהוא נפקד.
חמה אין לי. מי יתנני שמיר שית במלחמה, אפשעה בה אציתנה יחד. נלך לפי הקו של המלבי"ם ועוד מעט נראה פה ביאור נוסף של הרד"ק. חמה אין לי. הכרם כביכול אומר אני לא נוטר חמה על שום אומה ושום לשון. למה? רק למי? רק מי אשר יתנני שמיר שית במלחמה. רק מי שירצה להילחם איתי כדי להפוך את הכרם לשמיר ושית. מה זה שמיר ושית? מיני קוצים שמחריבים את הכרם. אומר הכרם, רק מי שירצה לבוא להילחם כנגדי ולהפוך את הכרם כמו שהיה אז, עשה באושים, כרם של שמיר ושית, כרם של קוצים, אז אפשעה בה אציתנה יחד. אפשעה בה הכוונה היא מלשון פסיעה. אני אפסע עם אותה חמה, עם אותו כעס, ואציתנה, אציתנה מלשון שריפה, אשרוף אותם יחד. את מי שבא להילחם כנגדי, יחד עם הקוצים, יחד עם השמיר והשית. פירושו של דבר כביכול הכרם אומר אני לא מחפש נקמות, אבל מי שירצה להזיק לעם ישראל, אומר הכרם, ממנו אני רוצה שייפרעו.
המלבי"ם אומר מה ההבדל בין צעד לבין פשע? אומר המלבי"ם צעד בא לבטא הליכה. הליכה בפעמיו. מה זה פעמים? צעדים, נכון? פעימות, כן, כולם מכירים מהפוליטיקה. פעימות. מי שזוכר את הפעימות שהיו. כן. נפעמתי זה עניין אחר. אבל מה יפו בנעלייך פעמייך. נכון? מה הכוונה? כאשר היו, הצעדים כשהיו עולים לרגל. אז זה, זה לשון פעם. פעמי משיח. גם, אותו רעיון. כביכול שומעים כבר את הצעדים של המשיח שהוא כבר בדרך, נשמעו פעמיו. כן, אז לדרוך, לפסוע, זה נקרא פעם, פעמים, צעדים. לעומת זאת פשע אומר המלבי"ם, בא לבטא שיעור, מידה, מרחק. לכן הוא אומר תראה שרוצים להגיד שעמד למות, כתוב כפשע ביני לבין המוות. מה זה פשע? מרחק פסיעה. ואיפה אומר המלבי"ם, מה זה מרחק הפסיעה? היכן היא בעצם הפסיעה? איפה הפסיעה מתבצעת? במפסעה. המפסעה זה מקום הפסיעה. ולכן הוא אומר תראה ששם כתוב ויכרתו את מדוויהם עד המפסעה. מה זה עד המפסעה? המקום שמשם נחלקות הרגליים ומשם ישנה את הפסיעה. אז פסיעה, פשע, בא לבטא מידה. עד לאן הוא כרת את מדוויהם, את בגדיהם? עד המפסעה. זאת אומרת פשע מבטא מידה. אז גם פה, אפשעה בה אציתנה יחד, בא רוצה לומר כביכול כפשע, רק במרחק של פסיעה אחת כבר אשריפם יחד. זה הביאור לפי המלבי"ם.
לעומת זאת לרד"ק הוא מסביר קצת אחרת. שכביכול הקדוש ברוך הוא אומר חמה אין לי. מה זה חמה אין לי? זה לא ממידותיי. ממידותיי הם ארך אפיים ולא כעס וחמה. אה, ולכאורה כתוב השם נוקם ובעל חמה? הרי כתוב נוקם ונוטר, לעת יבוא אידם. לכאורה משמע שכן הקדוש ברוך הוא בעל חמה וכן נוקם ונוטר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, להישמדם עדי עד. אז התשובה נמצאת כאן בגוף הכתובים. לשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. להישמדם עדי עד. על מי? מדברים כנגד הגויים. אבל כנגד עם ישראל אומר הקדוש ברוך הוא חמה אין לי. מה זה אומר? כשאדם, או מדברים פה על הקדוש ברוך הוא, כשהוא פוקד על אומה בחמה, אז זה עד לכלה. כשיש חמה, זה אומר כיליון גמור, הוא מחסל אותם. אבל הקדוש ברוך הוא אומר על עם ישראל חמה אין לי. אין לי אף פעם פעולה שבה אני ניקם מעם ישראל, אני נפרע מעם ישראל בדרך של חמה. כי אם חס ושלום זה היה בדרך של חמה, לא היה נשאר מאומה מעם ישראל. אלא גם כאשר הקדוש ברוך הוא נפרע מעם ישראל, זה לא בדרך של חמה. אלא פוקד עליהם מעט מעט. כמו שכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עוונותיכם. קצת קצת הקדוש ברוך הוא, ועוד פעם, מה זה אפקוד? זה מלשון לחסר גם כן. אפקוד עליכם את כל עוונותיכם. לאט לאט ייפקדו העוונות. עוד קצת עונש, עוד קצת ייסורים, עוד קצת גלות, לאט לאט עד שייפקדו כל העוונות, עד שייתמו כל העוונות. אבל זה לא חיסול. זה לא מצב שבו עם ישראל חלילה וחס יושמד. וזה להבדיל מהאומות. כי אם אנחנו מחפשים את האומות הקדומות, אנחנו לא מוצאים אותם. איפה בבל הקדומה? איפה מצרים הקדומה? איפה... אלה אומות שהתערבו ובטלו, אין. או אומות שנכחדו לחלוטין. אבל עם ישראל, אומר הקדוש ברוך הוא, חמה אין לי. אין לי אף פעם חמה כזאת שאני חלילה וחס מכלה אותם.
לכן אומר הקדוש ברוך הוא חמה אין לי על ישראל. למה? כי אם היה לי חמה עליהם, אומר הקדוש ברוך הוא, מי הוא שיתן לי שמיר ושית? הכוונה הכרם שנותן לי שמיר ושית במקום ענבים, הרי לכאורה כבר מזמן הייתי פוסע בה פסיעה אחת ואציתנה יחד. הרי אם היה לי חמה כנגד עם ישראל, כבר היו לי את כל הסיבות כבר מזמן לחסל אותם. כי הרי הכרם מי יתנני שמיר ושית, הרי הכרם הזה שנתן לי שמיר ושית, עם ישראל שגידלו קוצים במקום ענבים, אומר הקדוש ברוך הוא הרי כבר מזמן הרי אציתנה יחד, הייתי צריך כבר מזמן להביא אותם למצב שהם היו מחוסלים אם היה לי חמה. פסיעה אחת וכבר ממילא לא היה נותר מהם מאומה. אומר הרד"ק כך פירש לי אדוני אבי ז"ל. אמרתי לכם תמיד שתשמעו מהרד"ק פירוש בשם אביו, תחפשו ממתקים. יש לו ביאורים נפלאים בשם אביו. והוא אומר והוא הטוב שבפירושים. מכל מה שנאמר, אומר זה הביאור הטוב ביותר שמתאים לפשט הכתוב.
או יחזק במעוזי, יעשה שלום לי, שלום יעשה לי. נמשיך עם הקו של הרד"ק. או יחזק במעוזי, הכוונה היא האפשרות האחרת היא, יחזק במעוזי, שעם ישראל יחזיק בתורתי. זאת אומרת, הייתי מכלה אותם אומר הקדוש ברוך הוא, אילולא שהוא מחזיק בתורתי. הכוונה ואם יחזיק בתורתי, אז זה יגן עליהם שהתורה תהיה בחינת מעוז להם. כמו שכתוב השם עוז לעמו ייתן. עוז הכוונה היא תורה. השם יברך את עמו בשלום. שם זה מובא על בלעם ששאלו אותו מה מה הרעש בעולם במתן תורה. אמר להם השם עוז לעמו ייתן. מה זה עוז לעמו ייתן? הקדוש ברוך הוא נתן תורה לעמו ישראל.
יעשה שלום לי, הכוונה יבוא זמן שעוד יעשה שלום לי. ולמה עוד פעם שלום יעשה לי? אומר הרד"ק הכפל לחזק את השלום. שלא יהיה עוד מלחמה בינינו לבין הקדוש ברוך הוא כביכול. לא יהיה מצב של הקפדה משמיים כלפינו. שלא יהיה מצב של כמו שכתוב מחיצה של ברזל נפרסה בין ישראל לאביהם שבשמים. אומר הקדוש ברוך הוא שלום יעשה לי. זה זמן הישועה, זה זמן שיהיה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים.
המלבי"ם מסביר שזה ממשיך את מה שהסברנו קודם, שלפי המלבי"ם בעצם הכרם אומר אין לי חמה כנגד מי שפשע כנגדי, עם ישראל כביכול אומרים. אין לנו חמה כנגד מי שפשע כנגדנו, אלא רק מי שרוצה עכשיו לעשות אותי שמיר ושית במלחמה, כנגדם יש לי קפידא. אז הוא ממשיך ואומר הכרם ואומר, אבל מי שיחזק במעוזי ויעשה שלום לי, האיש הזה שלום יעשה לי, אני לא אעשה לו רעה. הוא ירצה לעשות לי שלום, גם אני אעשה לו שלום. אז זה כמו שכתוב לפני כן. זאת אומרת כביכול הוא אומר מי יתנני שמיר ושית, מי הוא זה שרוצה להפוך את הכרם לשמיר ושית, בפסיעה אחת אעשה איתו מלחמה ואכלה אותו, אומר אותו כרם. אבל מי שמאידך גיסא הפוך, אלא יחזק במעוזי, יחזק את הכרם, יחזק את עם ישראל, אומר הוא שלום לי, אז שלום יעשה לי. כיוון שהוא שלום לי, הוא עושה מציאות של שלום, אז אני לא אעשה לו רעה, אז ממילא כמים הפנים לפנים, אז גם אני אעשה שלום בעבורו. מה השיר הזה בא לומר אומר המלבי"ם? שישראל לא ירעו ולא ישחיתו. אבל מי שיערב ליבו לגשת אליהם, יעשו בו שפטים באף ובחמה. כביכול עם ישראל זה זמן שכבר לא תהיינה מלחמות. אז הוא לא יחפש להיפרע מכל מה שהיה בעבר. אבל מי שירצה בכל אופן לבוא ולהילחם כנגדם, ישלם מחיר כבד.
הבאים ישרש יעקב, יציץ ופרח ישראל, ומלאו פני תבל תנובה. הבאים ישרש יעקב. עכשיו הוא יסביר לנו מי זה אותו כרם חמר. מי זה אותו כרם שעליו דיברנו עד עכשיו? מי נטע אותו? מהיכן הם בדיו, ענפיו? הוא אומר הגפנים האלה אתה יודע מהיכן הם? הבאים מישרש יעקב. עם ישראל אחרי הגלות, אחרי ההרג, אחרי מה שהצרו לו והציקו לו, הם כמו כרם שנחרב. כמו כרם שלא נותר ממנו מאומה. מה נשאר? רק השורש. רק השורשים. כשאתה הורס עץ מלמעלה, השורשים שלמטה עדיין קיימים. הוא אומר תדע לך, הבאים זה מהשורש של יעקב. מאותו שורש קדום. השורש הזה עדיין קיים. כמה שהצרו לו והרסו אותו והיכו בו, אבל עדיין השורש קיים. עד כדי כך שמלאו פני תבל תנובה. השורש הזה יציץ ויפרח. הבאים ישרש יעקב, אותו שורש שהחל מיעקב, יציץ ופרח ישראל. מזה יהיה כרם חמר גדול שיפיק כמו שאמרנו את הענבים המשובחות ביותר, האדומות, הראויות ליין.
עכשיו נשים לב אומר המלבי"ם, שיש כאן ישרש יעקב, יציץ ופרח ישראל. למה פעם יעקב ופעם ישראל? פעם ישרש, פעם יציץ ופרח. אז אומר המלבי"ם, הביטוי ישרש זה אומר השורש הדבר. יציץ ופרח זה אומר מה שהוא מוציא לאחר מכן. כאשר זה צומח, זה מוציא פריחה ומציץ מוציא ציץ. אז עם ישראל זה בא לבטא את החשיבות של עם ישראל. הביטוי ישראל. לעומת זאת יעקב בא לבטא עקבה. בא לבטא את המצב הנחות יותר של עם ישראל. אז זה מה שהוא אומר. בתחילה הבאים ישרש יעקב. כאשר זה עדיין רק שורש, זה עוד לא יצא אל הפועל, אז זה עדיין בבחינה של ישרש, אז זה עוד יעקב. זה יעקב, זה עדיין לא בדרגה הגבוהה שלהם. אבל לאחר מכן כשיציץ ופרח, עם ישראל יתעלו במדרגתם ובקדושתם, עם ישראל יהיו בבחינת כרם חמר שמפיק כבר יין משובח, יציץ ופרח, זה כבר יהיה ישראל. ישראל זה בדרגה הגבוהה שלהם, ישראל זה בדרגה של המעלה שלהם, לשון שררה, לשון גדולה. אבל בהתחלה ישרש, אז היה יעקב, קטן ודל, זה עוד שורשים. אבל בעתיד זה יהפוך להיות לכרם גדול שמלאו פני תבל תנובה. את התנובה שלו, את התוצרת שלו, ימלאו פני תבל. הכוונה היא שבכל העולם ישמעו על עם ישראל. אבל לא מתוך שאנחנו שולחים עבריינים לכל העולם לצערנו, או כל מיני שאר מרעין בישין. אלא ישמעו על עם ישראל כיוון שיבואו ויאחזו בציציותיהם של עם ישראל ויאמרו להם בואו ונעלה ציון. אתם זכיתם להיות עם האלוקים, אתם זכיתם להיות העם הנבחר. יראו בהם סמל ודוגמה ומופת ליראת שמיים, לקדושה, למעלה, שכולם ירצו להידבק בהם.
פסוק ז'. הכמכת מכהו הכהו, אם כהרג הרוגיו הורג. רש"י מסביר, הכמכת מכהו הכהו. אומר רש"י כביכול הקדוש ברוך הוא אומר להם, הראיתם שכמכת מכהו, כמו המכה של מכהו של מי? של יעקב שהוא דיבר עליו קודם, הכהו. הכיתי את מי שהכה אתכם. הכיתי את המכה אתכם כמכתו. מה זה אומר? מידה כנגד מידה. שזה אומר שאם המצרים הטביעו אותנו במים, ביאור, הקדוש ברוך הוא הטביע אותם בים סוף. הכמכת מכהו הכהו.
רק מה תגיד לכאורה, למה ה'? הכמכת. כמכת מכהו הכהו. למה התמיהה? הה' בדרך כלל מבטא תמיהה. אומר אומר רש"י לא, יש ה' שהיא ה' קבועה. יש תמיהות שהם מתקיימות. זה לא בתמיהה אלא הכוונה בדבר, הכמכת מכהו הכהו, זה לא ה' התמיהה. איפה אתה רואה? כמו שכתוב בשמואל הנגלו נגליתי אל בית אביך. למי זה נאמר? לשמואל, לעלי.