ועל זה השאלה שלי, יוחן רשע בל למד צדק בארץ נכוחות יעוול ובל יראה גאות השם. השאלה שלי מדוע יוחן רשע? למה הרשע יש לו חנינה? למה הרשע מצליח? למה יש לו חן, יוחן רשע? הרי משתי סיבות ראוי שהרשע ייענש. א', כיוון שאם הרשע לא מקבל כרשעתו, הוא הולך ומוסיף רשע. אז אם הוא היה מיד מקבל סטירה, הוא היה נעצר. אבל ברגע שהוא רואה שהולך לו, אז הוא מוסיף עוד רשע ועוד רשע ועוד רשע. ועל זה הוא אומר, הרי יוחן רשע, כי אם לא, למה הוא זוכה למצב של יוחן רשע? הרי בל למד צדק. על ידי שאתה נותן לו חן וחנינה, הוא לא לומד צדק. הוא לא לומד לנהוג בצדק, הוא ממשיך בדרכו המקולקלת. אז למה יוחן רשע? זה הרי מקלקל אותו.
דבר נוסף, על ידי שהוא מצליח כמו שאמרנו, אחרים רואים את הצלחת הרשע, רוצים לחקות אותו. אחרים לומדים ממנו. אחרים מרשיעים כמותו. ועל זה הוא אומר, בל למד צדק בארץ נכוחות יעוול. בארץ נכוחות, ארץ היו הולכים בה לנוכח השם. ארץ היו מתנהגים בה ביראת השם, ארץ נכוחות. מה הוא עושה? יעוול. הוא גורם שהם יעשו עוולה. יעוול את האחרים. הוא גורם שאחרים יעשו עוול. שאחרים יגידו הנה הרשע עושה רשע ומצליח, אעשה כן גם אני. הוא מחטיא את הרבים. ובל יראה גאות השם. למה ריבונו של עולם אתה לא מראה לו גאות השם? תראה לו את כוח השם, תיפרע ממנו, תראה לו שיש שופט בארץ שעושה לרשע רע כרשעתו. למה ריבונו של עולם אתה משאיר את הרשע שיוכל להמשיך ולעשות רשע כרצונו ובזה א' בל למד צדק, ב' הוא גם מעוול את האחרים וגורם שגם אחרים נמשכים אחריו.
השם, רמה ידך בל יחזיון, יחזו ויבושו קנאת עם אף אש צריך תאכלם. אומר הנביא, אני יודע ריבונו של עולם שיש על זה תשובה. מה התשובה? התשובה הברורה והידועה היא, אם הקדוש ברוך הוא היה נפרע מהרשע באופן מיידי ונותן לו את עונשו כפי הראוי לו, והצדיק היה מקבל שכר כפי הראוי לו, אז העולם לא היה מתחלק לרשעים וצדיקים אלא לחכמים וטיפשים. כי רק טיפש היה הולך לעשות מעשה רשע כשהוא יודע שהוא מיד מקבל את העונש. רק טיפש היה רואה כל כך הרבה שכר שנותנים מיד על מה שאתה עושה ולא היה הולך ועושה רצון השם. ובעצם הקדוש ברוך הוא היה הופך את עולמו לעולם של רובוטים. כל האנשים היו עושים רצון השם, כי איך שאתה קיימת מצווה, מיד מתקשר אליך מנהל הבנק, מודיע לך שזה עתה הופקדו בחשבונך 10,000 דולר. אנשים לא היו רודפים אחרי המצוות? כמו, כמו שיכורים. נכון? ואם בן אדם היה יודע שברגע שהוא עשה עבירה, איך שהוא הדליק את האור בשבת, מיד שמתה ידו, לא יכול במשך שבוע להזיז אותה. מי השוטה שהיה מדליק אור בשבת? וכך בכל דבר ודבר, בכל מצווה ומצווה, בכל עבירה ועבירה. אז אני יודע שאתה ריבונו של עולם לא נותן שכר ועונש מיידיים, בלשון הקדמונים זה כדי שיהיה מקום לבחירה החופשית. אם לא, אין בחירה חופשית, אנחנו נאלצים ומוכרחים לקיים מצוות ונאלצים ומוכרחים להתרחק מעבירות.
יצר הקדוש ברוך הוא מצב של הסתר, שבמצב של הסתר זה שעושה טוב לא מקבל שכרו באופן מיידי. וזה שעושה רע לא מקבל עונשו באופן מיידי. ואז בן אדם הולך כאן בעולם ומרגיש שהוא יכול להיות כופר בהשם יתברך ולהכעיס אותו, והנה שום דבר לא קרה. דין ומשפט אחד לצדיק ולרשע. או, פה יש ניסיון. בוא נראה אותך, על אף שאתה רואה שהרשע מצליח, אפילו שהוא ממרה פי השם, אתה אף על פי כן דבק ברצון השם, אפילו שאתה רואה שהצדיקים יותר סובלים ויותר מתייסרים מאשר הרשעים. פה זה ניסיון באמת. אז יוצא אם כן שאם הקדוש ברוך הוא היה נותן שכר מיידי, לא היה מקום לבחירה חופשית. וכולנו היינו נאלצים לעשות רצונו. הקדוש ברוך הוא רוצה שאתה תעבוד אותו מתוך אמונה. מתוך אמונה בהשם יתברך ולא מתוך כך שאתה רואה שזה כדאי, כי אם אתה עושה את זה מתוך כדאיות, אז אתה בסך הכל מחפש לקבל עכשיו מיד שכר, אז לכן אתה עובד את השם יתברך.
אבל, הוא אומר, עם כל זה, ידע השם, רמה ידך בל יחזיון. ריבונו של עולם, אתה רוממת את ידך כדי שלא יחזיון, הכוונה היא כדי שיהיה מצב כזה שיהיה הסתר פנים, לא ניתן יהיה לראות בצורה ברורה את הנהגת השם, ואז לאדם יש בחירה חופשית לעשות טוב או לעשות רע. אבל אני אומר, זאת אומרת זה התשובה האמיתית, הרי אני יודע, רמה ידך בל יחזיון. אבל אני אומר, יחזו ויבושו. אדרבה אני אומר, ריבונו של עולם, אדרבה, יותר טוב שיחזו ויבושו. הם הגיעו לכזה מצב שכבר נתמלא סאתם. הם הגיעו לכזה מצב שהם כבר ראויים לקבל את העונש שלהם משתי סיבות. קנאת עם, דבר ראשון, הרי ראוי שתקנא על מה שהם עשו לעמך. הצירו לעמך, הציקו לעמך, טבחו, רצחו, שחטו, מה לא עשו לעמך ישראל? אז כבר הגיע, מלא סאתם, קנאת עם. אף אש צריך תאכלם. דבר נוסף, האש שהם הבעירו בעצמם, האש הזאת ראוי שהיא תאכל אותם. פירוש הדבר, הם הגדילו חטאיהם כל כך, עד שיש בהם כאלה חטאים ועוונות שהאש הזאת שהם עשו, היא זאת שכבר ראוי שתוכל אותם. המלבי"ם מסביר, אף אש צריך, זה כמו עוד טיעון. אף זה כמו גם. והוא מביא הסבר נוסף, שאף זה גם לשון כעס. זאת אומרת הם הרבו להכעיס, שהגיע למצב שאש צריך תאכלם. האש של הצרות שהם עשו, של העבירות שהם עשו, ראוי שהכעס הזה, האף הזה, יאכל אותם, עלה עשן באפו מרוב חטאיהם של הרשעים.
השם תשפות שלום לנו כי גם כל מעשינו פעלת לנו. אחרי שהוא טוען ריבונו של עולם, מלא סאתו של הרשע, ראוי שתעניש אותו. הוא אומר אם כן, כנגד זה ראוי גם כן שלנו מעכשיו תשפות שלום. תשפות זה בת', לא בט'. כמו שפות הסיר שפות. הכוונה היא להניח דבר, לחבר דבר לדבר אחר, לדבק דבר לדבר אחר, נקרא לשפות. בדרך כלל אומרים שפיתת הקדרה, לשפות את הקדרה על גבי הכירה, זה נקרא שפות. אז הוא אומר, השם תשפות שלום לנו. הכוונה היא ריבונו של עולם, ראוי שמעכשיו תעשה לנו רק שלום. דהיינו תיתן לנו על פי הצדק והיושר את מה שמגיע לנו עכשיו שזה רק טובה. מה, לא עשיתם מעשים רעים? לא עשיתם עוונות? כי גם כל מעשינו פעלת לנו. על כל המעשים הרעים שעשינו כבר פעלת לנו ריבונו של עולם, הנה כבר את העונש קיבלנו. וזה בעצם מחזק את הטענה שהוא אמר קודם. ריבונו של עולם, הרי נתמלא סאתם, והיות ונתמלא סאתם ראוי שתיפרע מהם, כי הרי גם כל מעשינו פעלת לנו. כשאנו נתמלא סאתנו מה עשית? פעלת לנו, נפרעת מאיתנו. אז ריבונו של עולם, הרי נתמלא סאתם די והותר, אז ראוי שאם כן תיפרע גם מהם. והיות ונתמלא סאתנו ונפרענו, אז ראוי שגם עכשיו אנחנו נקבל שכר.
השם אלוקינו בעלונו אדונים זולתך לבד בך נזכיר שמך. אחרי שהוא מבקש ריבונו של עולם תשפות שלום לנו, תעשה שלום לעמך ישראל, הוא אומר הרי ריבונו של עולם בעלונו אדונים זולתך. מה הפירוש בעלונו אדונים זולתך? המלבי"ם מסביר שיש הבדל בין בעלות לבין אדנות. אומר המלבי"ם, בעלות זה מראה על קניין, יש לו קניין בגוף הדבר. הוא בעלים עליו. כמו בעל השור נקי, בעלים על השור. לעומת זאת אדון זה בדרך כלל מסמל אדנות, גדולה. בעלות יכולה להיות אפילו על דבר גשמי, חומרי, דבר מועט. אדון מראה על מעלה, כן? ולכן גם הקדוש ברוך הוא מכונה בלשון האדון השם. אז הוא אומר, השם אלוקינו בעלונו אדונים זולתך. התנהגו אלינו כאילו היינו קניין כספם, כאילו היינו השור שלהם. בעלונו אדונים זולתך, מחוץ לך ריבונו של עולם. הכוונה מבלעדיך. רצו להכריח אותנו שנהיה זולתך. מה זה זולתך? שלכפור באמונה, שלכפור בייחוד שלך. אבל אנחנו לא שמענו להם. לבד בך נזכיר שמך. ריבונו של עולם, רק אותך החזקנו לאלוקים, רק את שמך הזכרנו, לא הזכרנו שם אלוהי נכר, לא דבקנו באותם בעלים אדונים. ואם כן ראוי אם כן שעכשיו הקדוש ברוך הוא תיתן לנו שכר, אז תשפות שלום לנו. אם כן ראוי שתיתן לנו טובה בעד הטובה שאנחנו נשארנו דבקים בך.
וראוי אם כן ריבונו של עולם, מתים בל יחיו רפאים בל יקומו לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו. מתים בל יחיו. ריבונו של עולם, וכי ראוי שהיות ואנחנו קידשנו את שמך, בך נזכיר שמך, ראוי שמי שמת בל יחיו? זה בתמיהה. מתים בל יחיו? זה השכר שמגיע לנו בעקבות זה שנשארנו דבוקים בך על אף כל הניסיונות וכל הקשיים? רפאים בל יקומו? רפאים הכוונה היא אנשים שכבר בקבר. המלבי"ם מסביר, מת זה בעת המיתה. רפאים זה אומר אחרי שהוא כבר בקבר הוא נקרא רפאים. הוא מסביר את זה בכמה מקומות. אז הוא אומר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו? כך מגיע לנו אחרי שנשארנו דבקים בך על אף כל הניסיונות וכל הקשיים? לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו? וכי בגלל שהם דבקו באמונתך אתה פקדת ותשמידם, איבדת כל זכר למו, נאבדו הם וכל אשר להם, הרי הם מתו על קדושת שמך, הם מסרו נפשם על ייחודך. הרי ראוי ריבונו של עולם שתחיה אותם.
מה עשית במקום זה? יספת לגוי השם, יספת לגוי נכבדת, רחקת כל קצווי ארץ. אומר ריבונו של עולם, תראה את ההבדל בין ישראל לעכו"ם. הרי יספת לגוי השם. הוספת לעובד אלילים עוד טובה על טובתו. ולא זו בלבד אלא עוד פעם, יספת לגוי. עוד טובה נוספת על הטובה שהוספת לו. נתת לו עוד גדולה. וכי ריבונו של עולם נכבדת? זה נתן לך כבוד על ידי זה? הוא הוקיר לך טובה? הוא העריך את מה שעשית ונתת לו? אדרבה, רחקת כל קצווי ארץ. הרי בעקבות זה נהיה חילול השם גדול. הרי בעקבות זה למדו כל קצווי ארץ, הנה אתה רואה מי שממרה פי השם, מי שמייסר את עם ישראל, מצליח. הקדוש ברוך הוא נותן לו גדולה. אז בזה שיספת לגוי השם, יספת לגוי, לא נכבדת, אלא רק רחקת כל קצווי ארץ. הם ממשיכים בזה ביתר שאת לכפור בך, לעבוד את העבודה זרה, את אלוהי הנכר.
השם בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו. אבל לא ככה ריבונו של עולם היה עם עם ישראל. עם ישראל לא זו בלבד שבשעה שהרעפת עליהם טובה הם זכרו אותך, אלא גם בצר פקדוך. כאשר היה להם צרה, גם אז הם פקדוך. הם פקדו אותך ריבונו של עולם. זאת אומרת, הם לא חיפשו כתובות אחרות. הם ידעו שהכתובת זה אתה ריבונו של עולם. הם לא תלו את הצרה במקרה, הם ידעו שזה ממך. בצר פקדוך. ולא זו בלבד שזה הייתה צרה גדולה, שאז כשזה צרה גדולה, נו, אז נגלית יד השם, אז ברור שזה מאיתו יתברך. אומר לא, גם בצרה קטנה, צקון לחש מוסרך למו. גם כשהיה להם איזושהי מצוקה נפשית, לחש מוסרך למו. כשהיה להם צקון, מצוקה נפשית שזה מצוקה קטנה יותר, משהו פנימי, בכל אופן זה היה להם בבחינה של לחש מוסרך, כאילו לחשת להם באוזן דברי מוסר. המלבי"ם פה מסביר, צקון מלשון מצוקה. והמלבי"ם יש לו כלל שהוא מסביר מה ההבדל בין צרה לצוקה. צרה זה צרה חיצונית, מלשון משהו שמצר עליו מבחוץ. לעומת זאת צוקה זה משהו פנימי, מצוק נפשי. דבר שהוא יותר קורה בפנימיות האדם, דיכאון, עצב פנימי שיש לאדם, זה נקרא משהו שמציק לו בפנים, כן. מצוקת הנפש. והמלבי"ם אומר גם כן יש הבדל בין לחש לבין סוד. לחש תמיד מראה על לחישה מפה לאוזן. סוד, אני יכול לגלות לך סוד אבל לאו דווקא בלחש. אבל כשאני אומר בלחש, פירושו משהו בסוד שרק מהפה שלי לאוזן שלך. אז הוא אומר, הצוקה הזאת, זה כמו גילוי בלחש, שכאילו הקדוש ברוך הוא לוחש לך, אתה צריך לתקן את דרכיך. מזה כביכול המקור של אותה מצוקה. והם הרגישו את זה. גם כאשר היה צקון, אז הם ידעו שזה לחש מוסרך למו. לא כמו הגויים, שרק הוספת להם טובה ולא זו בלבד שהם לא הכירו בך אלא עוד בעטו בך יותר. לעומת זאת אנחנו, לא רק שהכרנו לך טובה אלא גם שעשית לנו צרה ידענו שזה מאיתך, וגם כאשר הצרה הייתה קטנה של מצוקה פנימית, גם אז הבנו שיש פה לחישה של מוסר שאתה רוצה לתקן וליישר אותנו בדרך הישר.
כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה כן היינו מפניך השם. כמו הרה, כמו אישה הרה שבשעה שהיא מתקרבת ללדת, היא צועקת, תחיל, מלשון חלחלה, זועקת בחבליה, כך גם כן היינו מפניך השם. הבאת עלינו חבלים גדולים, הכוונה היא צרות, ייסורים גדולים. והייסורים הגדולים מה מרמזים? שקרובה עת הישועה. כי הנה כאשר האישה, הייסורים שלה הולכים ותוכפים, זה רק אומר שהלידה קרובה. ואומר הנה, אנחנו המתינו וראינו שכבר מגיעים צרות גדולות, אמרנו הנה כבר באה הישועה. אבל קיבלנו את כל אותם צרות והישועה עדיין לא הגיעה. הרד"ק מסביר פה ביאור בשם אביו. תמיד שתראו ברד"ק ביאור בשם אדוני אבי, תדעו שהרד"ק מכין סוכריות. יש לו דברים מתוקים. תמיד כשהוא מביא ביאור בשם אביו. אז הרד"ק פה מביא ביאור בשם אביו, שמה שכתוב כאן כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבליה, זה קשור למה שכתוב לפני כן, צקון לחש מוסרך למו. הוא אומר כל מה שאתה מכה ומייסר אותם, הם לא רק שלא מתרחקים ממך אלא עוד מוסיפים לך אהבה. מה הדוגמה לזה? מה המשל לזה? כמו הרה תקריב ללדת תחיל ותזעק בחבליה. אומר הרי כאשר ההרה יולדת, מי גרם לה את ההיריון הזה? בעלה. אז מה היא הייתה צריכה עכשיו? לקלל אותו. מה היא הייתה צריכה עכשיו? לגנות אותו. בגללך אני סובלת את הסבל הזה. אבל אף על פי כן, תחיל תזעק בחבליה, בכל אופן היא מוסיפה אהבה על אהבתו. זה שעכשיו היא יולדת זה לא גורם לה לשנוא את בעלה שכביכול הביא אותה למצב הזה, אלא אדרבה היא עוד מוסיפה לו אהבה. הוא אומר כן היינו מפניך השם. כך גם כן אתה ריבונו של עולם, בצר פקדוך, הבאת עלינו צרות ופקדנו אותך, לחש מוסרך למו, ואף על פי כן כמו אישה יולדת, לא כביכול אמרנו זה ממך ריבונו של עולם ובאנו חס ושלום לידי ריחוק ושנאה, אלא אדרבה, כמו אישה היולדת אמרנו ריבונו של עולם זה ממך ואנחנו מוסיפים אהבה על אהבתנו.
הרינו חלנו כמו ילדנו רוח ישועות בל נעשה ארץ ובל יפלו יושבי תבל. הרינו וחלנו, חלנו מלשון חיל וחלחלה, כמו ילדנו רוח. המלבי"ם מסביר שהכוונה היא מה יצא מהלידה שאז מאותם חבלים עצומים, מאותם ייסורים, מה יצא מאותה לידה? רוח. איזה רוח? אומר המלבי"ם, רוח של נבואה, רוח של חוכמה ודעת, רוח של תקווה. זה כביכול היה הבן שנולד מאותם החבלים, מאותו ההיריון שהיה אז. מהו הרוח? מה הרוח הזה מנבא לנו? אותו רוח שנולד כביכול מאותה לידה, מאותה ציפייה שציפינו לגאולה, נולד מזה רוח, רוח נבואה, שאומרת לנו ישועות בל נעשה ארץ. פירושו של דבר, פה בארץ החומרית, הגשמית, פה לא יהיה ישועות. בעולם החומרי הזה עדיין לא נושענו. בל יפלו יושבי תבל, בעולם הגשמי, דהיינו כאן, אין פה מקום שתהיה פה ישועה אמיתית. יושבי תבל, אין פה מקום שבו תחול עליהם הישועה. אבל בכל זאת אין להתייאש מכיוון שהישועה עדיין עתידה להיות, כמו שנראה בפסוק הבא.
הרד"ק מסביר, וגם פה זה ביאור בשם אדוני אבי הראש, סליחה, אדוני אבי, בלי הראש. אביו של הרד"ק. אומר הרד"ק, כאשר היולדת יולדת, אז אנחנו יודעים, גמרנו, נגמרו הייסורים, היא ילדה. אבל כאשר אישה באה ומתחילה לחוש צירים עוד בטרם הזמן, אז מה קורה עם האישה הזאת? היא סובלה וסובלת בייסורים קשים כמו לידה, אבל מה, מה בסוף יוצא מזה? הרינו חלנו כמו ילדנו רוח. לא יולדת כלום בסוף. עדיין, עוד לא זמן הלידה. אז היא סבלה והיא מתייסרת, אבל רוח, זהו, לא נולד מאומה. עכשיו, היא נחה? לא. היולדת אחרי שילדה יש לה מנוחה, הילד יצא, הוא בחוץ, נגמר. אבל אנחנו הרינו חלנו כמו ילדנו רוח, והיות וזה כמו ילדנו רוח, אז אני יודעת שבמצב הזה עדיין אין ישועה. ישועות בל נעשה ארץ. עדיין אין לנו פה פה ישועה, כיוון שאני יודעת שהלידה עוד מחכה לי. הביקור הראשון שעשיתי בבית החולים שלחו אותי הביתה. הצירים האלה היו רק כאבים, אבל רוח, מאומה. ישועות בל נעשה ארץ, עדיין אין לנו כאן ישועה, ובל יפלו יושבי תבל, עדיין לא נפלו יושבי תבל ממעמדם, האומות עדיין לא נפלו, אז כל ההבטחות שהבטחת לנו ריבונו של עולם, עדיין הם בשלב שהולידו רוח. עדיין לא זכינו ללידה שאחרי הלידה באה המנוחה, אנחנו יודעים נגמרו הצרות, זהו, הגיעה הישועה.
יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל. יחיו מתיך. אנחנו עכשיו מצפים שיחיו מתיך. דהיינו שימו לב, אנחנו נמשיך עכשיו לפי הביאור של המלבי"ם. לפי הביאור של המלבי"ם, אז הרינו חלנו, בעקבות זה מה נולד? נולדה רוח נבואה. אותה רוח נבואה אומרת כאן בעולם הגשמי אין מקום פה לישועה. כאן בעולם הגשמי הישועה זה לא דבר אמיתי, זה לא דבר קיים. אל תתייאשו. יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר. בעולם התחייה, בעולם הנצחי, שמה יבואו הישועות. אבל אם יתנו לך אותם כאן, אז מה ישלמו לך בפרוטות, ישלמו לך באגורות. זה לא הישועה האמיתית. כאן בארץ בעולם הגשמי ישועות בל נעשה ארץ, זה לא כאן המקום של הישועה. מתי יקבלו הישועות? על יושבי תבל. אלא מתי? כאשר יחיו מתיך נבלתי יקומון. אז יגיעו הישועות המיועדות. ולא זו בלבד שהנשמות יחיו, הוא אומר לך תדע לך לעתיד גם נבלתי יקומון, גם הגוף יקום בתחייה. והסיבה לכך היא מפני שקם בעולם הזה התייסרו הנפש והגוף יחדיו. ולכן השכר העתידי גם הוא יהיה לנפש ולגוף יחדיו. אז שלא תחשוב רק יחיו מתיך הנשמה תקבל, אלא גם נבלתי יקומון, גם הגוף בבחינת נבלה, גם הוא יקום. ואם לא היה ישועה לחיים, פה אומר על כל פנים הקיצו ורננו שוכני עפר. אפילו שאתם כבר שוכני עפר ואז נדמה, גמרנו, זה נגמר הסיפור שלו, שוכן עפר, כבר אין לו ישועה. הוא אומר לא, תדע לך, לא אבדה תוחלתכם, כי טל אורות טלך. מה זה טל אורות טלך? הטל שעלה לשמיים, האדים, מאיפה בעצם יורד הטל? מהאדים העולים מכאן לארץ, זה הלחות, היא מתאדה, עולה לשמיים וזה לאחר מכן יורד כטל. המשל פה למעשים שלנו. המעשים הטובים שאנחנו עושים זה כמו הלחות העולה מן הארץ, ולאחר מכן זה יורד כטל, כי טל אורות טלך. מה זה אורות? ירקות. אורות זה ירקות. נו, מי ייתן לי דוגמה מהנביא? למדנו את זה. מי יצא ללקט אורות? התלמידים של הנביא אלישע. שמה כתוב שהם הלכו ללקט אורות ואז מה היה? שמה מוות בקדרה. זוכרים? אם לא, תיקחו את הדיסקים, תעשו חזרה. נכון? מצאו שם אורות. אורות זה ירקות. אז הוא אומר כי טל אורות טלך. כמו הירקות שגדלים מן הטל. יש ירקות שמספיק להם טל. איזה ירקות? לדוגמה כמהין ופטריות. קצת לחות, פתאום אתה רואה צומחת כזאת פטרייה גדולה, ביום אחד. אז הוא אומר, כך גם כן המתים, הם עתידים לחיות כמו הירקות הללו שבאים מכוח הטל, שבאים על הירקות, כי טל אורות טלך. עכשיו המלבי"ם מסביר שהוא מבאר גם כן את הטל אורות, שחלק מהלחות שעולה מכאן מהעולם לשמיים שגורם לכך שירדו גשמים, אומר המלבי"ם חלק מהלחות זה מהירקות שיש בארץ. כל דבר שיש בארץ שיש בו לחות, עולה מזה לחות. גם מאדם, כשאדם מזיע עולה מזה לחות. מהמים עולה לחות. מהירקות עולה לחות. אז הלחות הזאת שעולה מן הירקות כשהשמש מכה בה, הלחות הזאת בסופו של דבר יורדת בחזרה כטל כדי להשקות בחזרה את הירקות. אז הוא אומר כי טל אורות טלך. הטל הזה הוא שיחיה. מה? המעשים הטובים, שזה בבחינת מה שהסברנו כמה פעמים בבחינת מיין נוקבין. המעשים הטובים שאנחנו עושים כאן בעולם הזה מעוררין את האהבה לעילא וזה יוצר זיווג בעולמות העליונים ומוריד מיין דכורין, זה מוריד שפע לכאן לעולם. אבל תמיד מאיפה זה חייב להתחיל? חייב להתחיל מפה. מהטל העולה מן האורות. הטל העולה מן האורות, זה טלך. עם הטל הזה הקדוש ברוך הוא מחיה. עם הטל הזה יקומו. זה מה שהוא אומר יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך, מכוח אותם טל אורות של המצוות והמעשים הטובים. ועל ידי זה וארץ רפאים תפיל. אותם אלה המתים שכבר קבורים בארץ מזמן רב, אלה שבקברים, ארץ רפאים, על ידי זה תפיל עליהם את אותו טל אורות ומזה יקומו ומזה תתחיל הגאולה. כל זה אומר המלבי"ם, דברי הרוח שנולדה בפסוק י"ח, הרינו חלנו כמו ילדנו רוח, אמרנו הרוח הזאת שבאה מחמת כל הצרות ונולדה מאיתנו, אותה רוח היא רוח של נבואה, רוח של חוכמה ודעת ושל תקווה, אותה רוח אומרת דעו לכם, המצב הקשה הזה לא יימשך לנצח, אלא אותם עצמות יבשות יבוא טל תחייה ויחיה אותם. ואפילו שזה לא עכשיו, כיוון שישועות בל נעשה ארץ, זה מציאות גשמית חומרית, הישועה פה היא לא אמיתית, לא מתמדת, לא ישועה נצחית, אבל תדעו לכם עתידה להיות ישועה נצחית. אל תתייאשו מאותה ישועה, כמו שכתוב ביחזקאל הנה אני פותח את קברותיכם. אז אם כן יש לצפות לזה ולהמתין, כך אומרת אותה הרוח.
לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. אומר רש"י, לך עמי בא בחדריך, הקדוש ברוך הוא משיב לו תשובה לנביא. לך עמי בא בחדריך, בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. זה בא בחדריך. מה נדרש מהאדם? תבוא לבית אליהו. תבוא לבית הכנסת, תבוא לבית המדרש. דבר נוסף, בא בחדריך, מתאים כל כך לעשרת ימי תשובה שבהם אנחנו נמצאים, התבונן על מעשיך בחדרי ליבך. זה הכוונה בא בחדריך. כי הרבה פעמים באופן החיצוני בן אדם אומר לעצמו מה יש, מה, מה לא בסדר? ברוך השם הכל אצלי בסדר והכל נפלא ומשתדל ועושה ו... אבל אומרים לו לא, תבחן בחדרי לבבך ואז תראה כמה אתה צריך לתקן. בא בחדריך. אפשר לומר גם כן שאחד משלים את השני. כי בעצם למה בן אדם בטוח שהוא בסדר? כי הוא לא למד. אם הוא היה לומד, כמו שאומר הרמב"ם לאותו אחד שלא רצה להגיד וידוי, אמר אני יודע, אין בי את כל העוונות האלה, איך אני אגיד אותו? אמר לו הרמב"ם אם היית לומד היית יודע שבכל יום ויום אתה עובר על כל מה שכתוב בוידוי. ואם לא בצורה ברורה אז בצורה יותר בדקדוק. זאת אומרת שאם בן אדם היה לומד, הוא מבין מה גודל התביעה עליו, ואז הוא היה גם כן מבין כמה הוא חסר. למה אנחנו מרגישים שלמים? כי אנחנו בטוחים שאנחנו עושים מעבר למה שנדרש מאיתנו. אם היינו יודעים כמה באמת נדרש מאיתנו, אז באמת היינו מרגישים כמה אנחנו חסרים. אז אחד משלים את השני. לך עמי בא בחדריך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואז תתבונן על מעשיך בחדרי ליבך, אז אתה תוכל להתבונן בחדרי ליבך לראות כמה אתה חסר, לראות כמה אתה צריך להשלים את עצמך. על זה אמרנו פעם, מסבירים את מה שכתוב שאדם שרואה ייסורים שבאו עליו, כתוב יפשפש במעשיו. ימשמש במעשיו. פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה. אז כולם שואלים מה זאת אומרת? אמרת יפשפש במעשיו. חלק מהמעשים זה מצוות תלמוד תורה. אם פשפש ולא מצא, זאת אומרת הוא גם חיפש בתלמוד תורה ובדק והרגיש שהכל אצלו בסדר, אין לו בעיה. אז איך אחר כך אתה אומר יתלה בביטול תורה? כבר פשפש במעשיו. מה, ביטול תורה זה עוד מצווה? מה זה משהו נפרד? אז מסבירים, יש הסבר הפשוט שאומר יתלה בביטול תורה כי ביטול תורה התביעה היא בדקי דקות עד בלי ארוק, כמו שאומר איוב. זה אז לכן יתלה בביטול תורה. אבל מסבירים, לפי מה שהסברנו עכשיו מסבירים את זה נפלא מאוד. פשפש ולא מצא, יתלה, לא את הייסורים, יתלה את הייסורים בביטול תורה, לא. הוא כבר בדק, אין לו ביטול תורה. אלא יתלה את זה שהוא לא מצא בביטול תורה. אם היית לומד קצת יותר, אוהו כמה עוונות היית מוצא בך. למה אתה לא מוצא בך עוונות? בגלל ביטול תורה, בגלל שאתה לא לומד. אז אתה לא יודע מה המחויבות, אתה לא יודע כמה נדרש מהאדם, כמה עבודה וכמה עמל וטורח יש על כתיפי האדם כאן בעולם הזה. פשפש ולא מצא, יתלה את זה שהוא לא מצא בביטול תורה. אם היה לומד יותר, בטח היה מוצא כמה חסרונות וכמה עוונות. סופר על הרב מבריסק שפעם אחת הוא הלך ברחובות ירושלים, הוא היה הלך עם עוד איזה תלמיד חכם גדול, ודיברו בלימוד. אז פגש אותם איזה שהוא אדם ואמר לו רב, מה, מה עכשיו צריך לעשות? אז הרב מבריסק אמר לו מה, עשרת ימי תשובה, צריך לחזור בתשובה. אז הוא אמר לו, הרב מבריסק צריך לחזור בתשובה? ככה אמר לרב מבריסק. מספרים שהרב מבריסק חצי שעה אחרי זה לא יכל להירגע. אמר לו מה? שמעת מה אנשים אומרים? הרב מבריסק צריך לחזור בתשובה? הוא אומר שזאת שאלה? כזאת שאלה שואלים? אני לא צריך לחזור בתשובה? כמה אני צריך לחזור בתשובה? הוא היה דקדקן עצום עד הקצה, בכל דבר ודבר. והוא אמר תראה איזה ירידה ירדנו. בבריסק לא היו שואלים כזאת שאלה. בבריסק בחוץ, מי היה אומר דבר כזה הרב מבריסק צריך לחזור בתשובה? מה השאלה? יש מישהו שלא צריך לחזור בתשובה? ובכל יום ויום הרי כתוב על רב סעדיה גאון שבכל יום ויום היה עושה תשובה. למה? כי היום הכרתי את הבורא בדרגה גבוהה יותר. ואז אם כן מה שאתמול לא עבדתי אותו בדרגה הזאת, זה כבר חיסרון. על זה עצמו צריך לחזור בתשובה. אז אנחנו מבינים עד כמה הדרישה מהאדם. אז לכן הוא אומר לך עמי בא בחדריך. דבר ראשון תיכנס בתי כנסיות ובתי מדרשות, ואז תתבונן על מעשיך בחדרי ליבך. וסגור דלתיך בעדך. הכוונה האונקלוס אומר עשה מעשים טובים שיגנו עליך. זה סגור דלתיך. מה יכול לסגור את הדלת? לא המקלט, לא המסכה, לא, אלא סגור דלתיך, יש דברים שהם הסוגר, הם הדלת. מה הם? עובדין טבין דיגנון עלך. רבי תנחומא דרש, סגור דלתי פיך, שלא תהרהר אחר מידת הדין. כיוון שפה הוא מדבר עכשיו על מצב של צרה, הרד"ק מסביר שזה מדבר על גוג ומגוג. לך עמי בא בחדריך, מצב של צרה, סגור דלתי פיך, אל תהרהר אחרי מידת הדין. חבי כמעט רגע, התחבאי מעט רגע עד שיעבור זעם. ואחרי שיעבור זעם, אומר הקדוש ברוך הוא, אז אני אפרע מן האויבים כראוי. המתיני, חבי מעט רגע עד שזעם השם יעבור מעליך, ואז הקדוש ברוך הוא ייפרע כפי שמגיע לאותם אלה שהצירו לעם ישראל.
כי הנה השם יוצא ממקומו לפקוד עוון יושב הארץ עליו וגילתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה. הנה השם יוצא ממקומו, אז הקדוש ברוך הוא יצא ויפקוד על העכו"ם את העוונות של כל מה שהם הרעו לנו. וגילתה הארץ את דמיה. אומר הרד"ק, זה כמו שכתוב במלחמת גוג ומגוג, ויצא השם ונלחם בגויים ההם. ועל מה? על כל הדמים ששפכו מעם ישראל וששפכו בירושלים ודם נקי, את הכל השם יפקוד עליהם. ואומר הרד"ק, כאשר הקדוש ברוך הוא לא נוקם את הדם, אז הדם כאילו מכוסה. וכאשר הוא נוקם את הדם, אז כביכול על ידי זה הוא מתגלה. כמו שכתוב ארץ אל תכסי דמי, כך אמר איוב. כשאין, לא נפרעים על העוון, אז כביכול הדבר מכוסה. אבל הוא אומר לא, הארץ לא תכסה עוד על הרוגיה. עכשכשיו יהיה פירעון. הקדוש ברוך הוא ינקם מהאויבים כראוי להם וגילתה הארץ את דמיה, כעת ייפרעו מהם. כמו שכתוב בנבואת יואל וניקיתי דמם לא ניקיתי. אומר הקדוש ברוך הוא את דמם של אלה שמסרו נפשם על קדושתי, את זה לא ניקיתי. את הכל ניקיתי, אבל דמם לא ניקיתי. וכתוב שאיך כתוב בדם הגאלתי, כן? על מה? ויז דמם על בגדיי. חז"ל אומרים שיש לקדוש ברוך הוא לבוש שהלבוש הזה מוכתם בדמם של כל אלה שמסרו נפשם על קדושת השם. אז הקדוש ברוך הוא אומר גמרנו, לא יהיה מצב שארץ תכסה דמם, אלא גילתה הארץ את דמיה, אז הקדוש ברוך הוא ייפרע מהגויים וישפוך חמתו עליהם כדי לנקום מכל מה שעשו לעם ישראל. ואז הוא אומר לא תכסה עוד על הרוגיה, זה גם בלשון עתיד אומר המלבי"ם, שמי שיהרוג מכאן והילך, אז מיד יקבל את העונש שלו. כלשון המלבי"ם, תהי ארץ מתקוממה לו לעונשו תכף. לא כמו שהיה עד עכשיו שהארץ כביכול מכסה דמו, אלא לא, אלא הארץ תנקם ממנו מיד, הקדוש ברוך הוא ייפרע ממנו מיד. כן ייפרע השם מכל האומות במהרה, אמן ואמן.