ישעיהו פרק כ"ו. ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה. עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחל. אומר המלבי"ם, זאת נבואה עתידה או שנתקיימה בימי חזקיהו. זאת אומרת, יש כאן שתי אפשרויות להבין את הנבואה הזאת. או שהיא נבואה שעתידה להתקיים בעתיד, או שהיא נבואה שתתקיים בזמנו של חזקיהו, כי בעצם פה מדברים על ישועה. וישועה גם תהיה בעתיד, וישועה גם הייתה בזמנו של חזקיהו. ביום ההוא יושר השיר הזה. השיר הזה כאשר תהיה הישועה, כאשר תהיה הישועה ישירו את השיר הזה. מי? אלה שישובו מן הגולה בזמנו של חזקיהו. כידוע בזמנו של חזקיהו בעקבות הישועה, עשרת השבטים שבו מן הגולה. ואז הם ישירו את השיר הזה והם יאמרו בארץ יהודה עיר עז לנו. הכוונה יש לנו את ירושלים, שירושלים הזאת היא עיר עז. עז הכוונה היא מלשון תוקף, לשון חוזק. אבל שלא תחשוב שהחוזק והתוקף שלה יהיה מכוח החומות הגשמיות, מכוח חומות האבן, אלא ישועה ישית חומות וחל. אתה יודע מניין יהיה הכוח שלה? כוחה יהיה מתוך הישועה שהשם ישית. הכוונה הישועה שהקדוש ברוך הוא ישפיע, היא זאת שתהיה החומה והחל. חומה זה החומה הגבוהה, חל זה החומה הנמוכה יותר. זאת אומרת הישועה של הקדוש ברוך הוא זה יהיה המשגב. אם עד היום היינו צריכים להישגב בחומות אבן, כאשר תהיה הגאולה החומות יהיו שלו יתברך. הקדוש ברוך הוא הוא זה שיגונן עלינו. לא נצטרך לכיפת ברזל. יהיה לנו את הכיפה הרוחנית העליונה שתשמור עלינו. כמו שאמר אחד מגדולי ישראל, הוא אמר שכשכל ישראל ילכו עם כיפה, כבר לא נצטרך כיפת ברזל. ברגע שיהיה לנו יראת השם, אז כבר כל ההגנות מיותרות. אז ישירו את השיר הזה. מה עז לנו? איזה דבר עושה את העיר שתהיה לנו למקום של מעוז, מקום של משגב? ישועה ישית. השם הוא זה שישית לנו ישועה וזה יהיה במקום החומות והחל.
פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים. פתחו שערים, הכוונה היא יבקשו מהשוערים שיפתחו את השער ויתנו לאנשים להיכנס לעיר. מדוע? כי עד עכשיו השערים היו סגורים. ומדוע השערים היו סגורים? מאיזו סיבה השערים היו סגורים? מפני שעשרת השבטים היו עובדי עבודה זרה. וזה דבר שגרם לכך שהם גלו. זה דבר שגרם לכך שאי אפשר היה שהם יבואו לכאן לארץ. הם היו נבדלים מאנשי יהודה. אבל עכשיו, ויבוא גוי צדיק. ברגע זה שהם כבר שומרים מצוות השם, כבר גוי צדיק, אז אפשר לפתוח להם את השערים. השערים שעד עכשיו היו סגורים, כעת יפתחו. פתחו שערים ויבוא גוי צדיק. דבר שני, שומר אמונים. הם מרדו במלכות בית דוד. עשרת השבטים הרי לא קיבלו עליהם את מלכות בית דוד, הלכו והמליכו להם את ירבעם. אבל עכשיו הם כבר שומר אמונים. הם שומרים אמונה למי? למלכות בית דוד. אז ממילא אפשר להכניס אותם. פתחו שערים ויבוא גוי צדיק. כעת אפשר להכניס את אותו גוי שעד עכשיו היה רשע והוא כבר נהיה צדיק שומר אמונים.
יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח. עכשיו כביכול בשיר הזה הוא פונה אל השלום. הוא אומר לו, אתה השלום, יצר סמוך תצור. הכוונה היא יצר מחשבות לב האדם, שאדם נשען בתוקפו ואמונתו בהשם יתברך, אתה תנצור אותו, אתה השלום. את זה שיצר מחשבות ליבו סמוכים ובטוחים בהשם, אז אתה השלום תנצור אותו שיהיה לו שלום אמת. שהשלום הזה יהיה שלום בטוח. כי בך בטוח. על ידי זה שהוא בוטח בשלום, לא יהיה לו רע. בך הוא בטוח שלא יאונה לו אוון.
אבל בטחו בהשם עדי עד כי ביה השם צור עולמים. משיבים להם, אל תסמוך על השלום. אל תבטח בשלום. אל תבקש מהשלום שינצור. אלא מי ינצור? בטחו בהשם עדי עד. תבטח, הביטחון שלך יהיה עדי עד. ביטחון שיהיה קיים לנצח. במי? רק בהשם יתברך. מדוע? כי ביה השם צור עולמים. זאת אומרת, דבר שאתה רוצה לבטוח בו כדי שבאמת תוכל לבטוח בו, אתה צריך שיהיו שני תנאים. דבר ראשון, שיוכל למלא את בקשתך. זאת אומרת, אם לדוגמה יש לי בעיה כלכלית ואני אומר לך אני בוטח בפלוני שיוציא אותי מהבוץ. צריך להיות קודם כל שיהיו לו יכולות כלכליות. אבל אם הוא דלפון, אז מה יש לך לבטוח בו? אז דבר ראשון שיהיה לו את היכולת. דבר שני, צריך להיות שהיכולת הזאת תהיה מתמדת. כי אם לרגע אחד, לזמן קצר ביותר יש לו איזה שהוא כסף בדיוק בכיס, אז מה אתה סומך עליו? יכול להיות שבדיוק את הכסף הזה עכשיו הולך לשלם לאיזה שהוא חוב או קנס או משהו ש... זה לא משהו שיכול להבטיח לך לתמיד. מה כן? צריך א' שיהיה לו יכולות, ב' שהם יהיו נצחיות. זאת אומרת שהיכולות הללו יהיו לתמיד, לא משהו שישתנה. אם לא, איך אתה תבטח בו? שני הדברים הללו נמצאים רק אצל השם יתברך. מחד גיסא כוח היכולת, מצד שני בלי הפסקה, לנצח. וזה מה שהוא אומר. בטחו בהשם עדי עד. איך אתה יכול לבטוח בהשם עדי עד? כי ביה השם. הקדוש ברוך הוא הוא י-ה-ו-ה. היה, הווה, יהיה. הווייתו מתמדת. כי ביה השם. דבר שני, צור עולמים. הוא החוזק שכל העולמות נשענים עליו. כל הקיום של כל העולמות כולם זה ממנו יתברך. אז ללא כל ספק יש לו את הכוח. אז יש פה את שני הדברים. א' שהוא תמידי, כי ביה השם היה הווה ויהיה. דבר שני שהוא צור, מחזיק את כל העולמות כולם. אז יש בו גם את הכוח שאפשר לסמוך עליו שממנו תבוא הישועה.
כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה. ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר. אז אין לנו לחשוש שמא מישהו יבוא ויתקומם כנגדנו. שמא איזה אומה תצר לנו. הוא אומר הנה ראית, השח יושבי מרום. ישבו בשמיים בגודל התוקף שלהם, החוזק שלהם. יושבי מרום. ולא רק הם, אלא קריה נשגבה. קריה, אם אתם זוכרים הסברנו, להבדיל מעיר, זה מקום שיש לו קיר, חומה. קריה נשגבה שהיא מקום שחומה בצורה שאפשר להישגב שם, הכוונה היא להתחבא, להינצל שם. גם מקומות כאלה גבוהים, יושבי מרום, קריה נשגבה, מה השם עשה? השח. מה זה השח? השח זה לשון השפלה. ולא זו בלבד, אלא עוד ישפילנה. ישפיל אותה עוד ועוד. עד כמה ישפיל אותה? ישפילה עד ארץ. השפלה נמוכה ביותר. עד כמה ישפיל אותה? יגיענה עד עפר. עד כדי כך שלא יישאר ממנה שום רושם אלא תהיה ישרה עם העפר. לא ניכר שהיה פה פעם משהו, אפילו תלולית לא תישאר מאותה אומה עצומה. אז אם כן, כאשר יגיע הזמן הזה נוכל להיות סמוכים ובטוחים בהשם יתברך. אין לנו מה לדאוג, אין לנו מה לחשוש. אם ככה הקדוש ברוך הוא ישפיל את כל האומות הגבוהות והרמות והנישאות שחששנו מהם, והקדוש ברוך הוא ישפיל ויוריד וישפיל, השפלה אחרי השפלה, אז אין לנו מה לחשוש, אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים בהשם.
המלבי"ם מסביר מה ההבדל בין השח לבין השפיל? הרי גם השח זה מלשון וישחו, הכוונה היא להוריד. ולהשפיל זה גם להוריד. אומר המלבי"ם מה ההבדל ביניהם? אומר המלבי"ם, השח זה הורדה מבחינה כמותית. אם לדוגמה היה לי כוס מלא ועכשיו יש לי רבע כוס, אז אני אומר כמות השתייה בכוס השח. מה הכוונה השח? זה היה גבוה ועכשיו זה הושפל, ירד. אז השח פירושו ירידה מבחינה כמותית. לעומת זאת הושפל, הכוונה היא להוריד את הדבר ממקומו. אם לדוגמה עכשיו אני אקח את הכוס ואוריד אותו למטה, אני לא אגיד הוא השח, אני אגיד הוא הושפל. בתחילה כשהורדתי אותו מבחינה כמותית הוא השח. אחרי זה כשהורדתי אותו למטה הוא הושפל. אז זה בעצם בא לבטא שני סוגים. רק שההשח זה הכוונה להעתיק, הכוונה היא להוריד את כמותו, וההשפל זה מלשון להעתיק אותו ממקומו. עד היכן? השח עד ארץ. ואומר יגיענה עד עפר. מה ההבדל בין ארץ לבין עפר? הרי לכאורה שניהם זה אותו דבר. אומר המלבי"ם, השם ארץ זה שם כולל. לעומת זאת השם עפר מדבר רק על השכבה העליונה. זה העפר. אף אחד לא יקרא עפר לדוגמה למרכז כדור הארץ. עפר אנחנו קוראים לחלק העליון של כדור הארץ, זה נקרא עפר. לעומת זאת ארץ זה שם יותר כולל. הארץ זה כוללת את הכל. עכשיו כשרוצים להגיד ארץ ועפר, למה מתכוונים לומר? אז אומר המלבי"ם, זה תלוי איך בעצם הביטוי. אם הם באים יחד, ארץ ועפר, שניהם בביטויים נרדפים, אז בדרך כלל מתכוונים שהארץ זה מה שנמצא בתוך האדמה, זה החלק הפנימי, עפר זה הקליפה החיצונית. זה נקרא עפר. מה זה הארץ? הארץ זה החלק הפנימי. כמו לדוגמה שכתוב אם יזקין בארץ שורשו ובעפר ימות גזעו. בארץ שורשו זה אומר בתוך הארץ פנימה השורש יזקין. הגזע הרי כבר נמצא מעל הארץ, אז הגזע נאמר כשהגזע בעפר ימות גזעו, כי העפר הוא יותר למעלה. בארץ שורשו ובעפר גזעו. אז הארץ היא יותר פנימית והעפר הוא יותר עליון. אבל לעומת זאת, אם אני מדבר על הארץ לעומת השמיים. אני אומר יש שמיים, ארץ ועפר. אומר אז תדע לך שהעפר הוא יותר נמוך. ומדוע? כי כשאני התכוונתי ארץ, התכוונתי ארץ לעומת שמיים. שמיים זה למעלה, ארץ זה על הארץ. מה זה עפר? זה כבר ממש התחתית, שזה אומר ממש מה שדורכים עליו. אז ארץ אני אומר הוא נמצא על הארץ. בן אדם יכול לשבת על כיסא ואני אומר שהוא נמצא על הארץ. אבל אם אני אומר עפר, זה אומר כבר ממש עפר הארץ. אז לפעמים תשימו לב, עפר מבטא את הפנימיות של כדור הארץ, ולפעמים עפר מבטא מקום קצת יותר גבוה. תלוי למה ייחסנו אותו. האם ייחסנו אותו לשמיים או שייחסנו אותו לעומת העפר. אז הוא אומר כאן, שכתוב ישפילה עד ארץ, הכוונה משמיים שאמרנו יושבי מרום, עד ארץ, שזה נמוך. ואחרי זה מהארץ יותר נמוך עד העפר ממש, שזה אומר ממש עפר הארץ.
תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים. והיות והיא נחרבה, כמו שאמרנו השח יושבי מרום קריה נשגבה השם ישפיל אותה, היא תגיע לכזה מצב עד שתרמסנה רגל. ההולכים יעברו וירמסו אותה. מי תגיד? איזה רגל? של מישהו גיבור? של מישהו חזק? הוא אומר לא, רגלי עני. אפילו אדם שאיננו גיבור, אפילו אדם שהוא עני יוכל ברגלו לרמוס אותה. זאת אומרת, כמו שהסברתי קודם, היה פה משהו גדול, והמשהו הגדול הזה הגיע לשמיים, והקדוש ברוך הוא השח והשפיל והוריד עד עפר, עד שגם עני שהולך ידרוך עליו כאילו מבלי לשים לב שפה היה כאן פעם משהו. המלבי"ם אומר, מה ההבדל בין רגל לבין פעמי? מה ההבדל בין עני לבין דלים? אומר המלבי"ם, עני בדרך כלל מסמל עוני הנפש. לעומת זאת דל מציין חסר ממון. עוני הנפש זה יכול להיות יש לו כסף או אין לו כסף, אבל עדיין הוא נחשב לעני. לכן הוא אומר תמיד תראה דוד המלך תמיד אומר עני אני. תמיד הוא מזכיר לגביו ביטוי של עני. הוא אף פעם לא מזכיר לגביו ביטוי דל. כי דוד המלך היה מלך, ובתור מלך אין דלות למלך. לא שייך עוני מבחינה כלכלית. אלא רק מבחינת נפשי, אז הוא אומר אני נחשב לעני. דהיינו לא רודף אחרי תאווה, לא רודף אחר הכבוד, כי עני כשפל, עני כמו שהסברנו בלי קשר לממון, אלא עוני הנפש. אז הוא אומר בהתחלה תרמסנה רגלי עני. ולאחר מכן, שזה כמו שהסברנו אדם שיש לו שפלות רוח, ולאחר מכן אפילו פעמי דלים. גם הדלים שאין לו פרוטה, שהוא נחשב כדל ונמוך, גם הוא יוכל לרמוס אותה. זה אומר נפילה אחר נפילה. הוא אומר יש גם הבדל בין רגלי לבין פעמי. פעמי הרי אנחנו יודעים הכוונה פעם זה צעידה. פעמי, כן פעמי רגלינו. כן, מזה בא הביטוי פעימות. כן, זה אומר צעד. אז מה ההבדל בין רגל לבין פעמי? רגל זה כולל את כל הרגל. פעם זה אומר רק המקום של הצעד. אז הוא אומר שבהתחלה תרמסנה רגל, רגלי עני. אחרי זה זה יגיע לשלב שלא יישאר מזה כלום, שאפילו בפעמים, אפילו רק בצעד, לא כל הרגל צריך בשביל לרמוס אותו, אלא אפילו רק העקב, רק מעט, רק מדרך כף רגל כבר תרמוס אותו. זאת אומרת לא יישאר ממנו מאומה. כי תמיד דרך המשורר זה ללכת בשלב אחר שלב. אף פעם הוא לא אומר לדוגמה אין לו שקל ואפילו לא מיליון שקל. לא, הוא תמיד ילך בשלבים. הוא אומר לו אין לו מיליון שקל וגם לא אלף שקל וגם לא מאה שקל ואפילו לא שקל. תמיד כך דרכו של המשורר, זה ללכת מן החמור אל הקל. ולכן תמיד הוא אומר, אם היה נפילה אז הוא אומר יש נפילה ואחרי זה שחוח ואחרי זה יותר נמוך ואחרי זה ישפיל ואחרי זה ארץ, ממש לא יישאר מאומה. אז גם פה, ירמוס אותו, בהתחלה הוא אומר שזה יהיה רגל, אחרי זה יהיה רגל זה יהיה פעמי. ובהתחלה זה יהיה רגל של עני, שעני כמו שהסברנו עוד יכול להיות שהוא בעל ממון, אבל רק עני מבחינה רוחנית. ואחרי זה זה יהיה אפילו פעמי שזה אומר העקב ואפילו של הדל שאין לו ממש מאומה. לומר שמאותם אומות גדולות בסופו של דבר לא יישאר מאומה.
עד כאן אומר המלבי"ם, זה יהיה דברי השיר שישירו לעתיד לבוא. מכאן ואילך בעצם כמו מתחיל פרק חדש. מכאן ואילך אומר המלבי"ם מתחיל עניין חדש והעניין החדש שכעת אנחנו נדבר עליו הוא השאלה של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. וידוע שבשאלה הזאת התחבטו רבים. וידוע שזה כבר כתוב בספר תהילים, וגם נביאים נוספים שאלו על העניין הזה. וראינו שחבקוק שאל וביקש תשובות, ואיוב, מי שירצה יוכל לשמוע בפרקים שבספר איוב שכבר יש לנו על גבי דיסקים, שמה הנושא הזה של צדיק ורע לו רשע וטוב לו מטופל בהרחבה. אז בין השאר מי שנוגע בעניין הזה גם ישעיהו אצלנו בפרק כ"ו בפסוק ז'.
אורח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס. עוד לפני שהנביא מתחיל להתלונן על כך שיש מצב של שלוות הרשעים, שהשלווה הזאת לרשעים היא בעצם מקוממת. איך ייתכן שאין צדק? איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא לא נפרע מהם? ואחרי זה ישאל לכאורה למה הוא לא שואל גם כן על זה שהצדיקים סובלים? למה הוא שואל על זה שהרשעים כאן טוב להם? לכאורה באותה מידה אפשר לשאול, כמו שאתה שואל על רשע וטוב לו, אפשר לשאול גם על צדיק ורע לו. אז הוא יסביר לנו בהמשך שזה פחות קושיה. הקושיה היותר קשה זה רשע וטוב לו. אבל עוד לפני שהוא שואל את השאלה, אורח לצדיק מישרים. אומר המלבי"ם, תמיד כאשר באים לשאול ולעסוק בשאלה של צדיק ורע לו רשע וטוב לו, צריך להקדים הקדמה. וההקדמה היא כמתנצל, אומר המלבי"ם. שחס ושלום אינני בא כמתלונן על דרכי השם, או כמי שמסתפק בהנהגת השם האם היא ישרה או לא ישרה חלילה וחס. אלא אורח לצדיק מישרים. אני יודע וברור לי משפטי השם אמת צדקו יחדיו. אבל אני בא לשאול ולבקש שהקדוש ברוך הוא יגלה את דרכיו. שהקדוש ברוך הוא יגלה את הנהגותיו. וכל החוזים, אומר המלבי"ם, כאשר הם שאלו את השאלה הזאת, תמיד הקדימו את ההקדמה הזאת. אין לנו ספקות, אין לנו פקפוקים שהקדוש ברוך הוא אמת ודרכו אמת והנהגתו ישרה, וכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה זה על פי צדק. רק מה? היות וההנהגה לא ניכרת כהנהגה ישרה ומעוררת תהיות ותמיהות, הדבר הזה גורם לאנשים להתרחק מעבודת השם. הדבר הזה גורם לאנשים להקשות קושיות ובעקבות זה לא לקבל את האמונה. אז מה בעצם הבקשה? שריבונו של עולם, תסביר את ההנהגה. או לפחות תעשה את ההנהגה שתהיה ברורה גם לעיני בשר ודם, גם לעיני המתבונן ולא רק לעיני המאמין. אלא גם לעיני המתבונן שיוכל לראות איך הרשע מתייסר ואיך לצדיק טוב לו. ועל ידי זה לא תהיינה קושיות בהנהגת השם. אבל אני לכשעצמי, ודאי שאמונתי תמה ושלמה ותמימה שהקדוש ברוך הוא הנהגתו בצדק וביושר. אומר המלבי"ם תראה שגם בתהילים פרק ע"ג, כאשר אסף שואל את השאלה הזאת, שמה הוא מקדים ואומר, אך טוב לישראל אלוקים לברי לבב. ואני כמעט נטיו רגליי. הכוונה היא אני יודע שטוב לישראל אלוקים. אפילו מידת הדין שמכה באדם הצדיק, טוב לישראל. אין מה להסתפק בהנהגה שלו, ברי לבב. אנשים שליבם ישר יודעים שהנהגת השם ישרה. אבל השאלה היא, אני כמעט נטיו רגליי. הכוונה היא יכולים חס ושלום להגיע לאיבוד האמונה בעקבות זה שלא רואים את הצדק והיושר שיהיו ניכרים גם כן בעיני בשר ודם. באותה מידה גם כן ירמיהו, כאשר הוא בא לשאול את השאלה הזאת, גם הוא הקדים את ההקדמה הזאת. מה אמר ירמיה? צדיק אתה השם כי אריב אליך. זאת אומרת אני יודע שמצידך ריבונו של עולם אין עוול בהנהגה. ברור לי שאם רשעים ישליו, בוגדים נשאו ראש, אין לי בזה ספק שיש בזה חוכמה, יושר, צדק שנעלמים מהבנת שכל האדם. אבל עם כל זה, משפטים אדבר אותך. מדוע דרך רשעים צלחה? למה רואים נטעו גם שורשו ילכו גם יעשו פרי? אתה רואה שברגע שהם מצליחים, אז מה הם מקבלים הבנה? שההנהגה שלהם היא ישרה. הנה אתה רואה, אני עושה רשע והולך לי. מה הוא מגיע למסקנה? טוב לעשות רשע. אין, זה מנוגד לרצון הבורא יתברך. אז זה הקושיה שלי. שריבונו של עולם, ברגע שאתה נותן כזה מצב, על ידי זה נטעתם גם שורשו ילכו גם יעשו פרי. אז הוא עושה פרי בהצלחה שלו. הוא גם מחטיא את האחרים וגם גורם לעוד אנשים ללכת אחריו. מי שיודע בזמנו, בתקופת פרוץ המדינה וקצת אחרי זה, המצב של שומרי המצוות היה שחוח מאוד, ממש בשפל גדול. מהסיבה הזאת עצמה. כי ראו איך נטעתם גם שורשו ילכו גם יעשו פרי. כל מרשיעי בני ברית הצליחו. ראו שכל מה שהם עושים מצליח. ואלה שהיו שומרי המצוות הלכו ונידלדלו, הלכו וירדו, אנשים איבדו את הילדים שלהם, עזבו את הדת, איבדו את המשפחות שלהם. היה מצב של ירידה מאוד מאוד גדולה, מצב של שפל מאוד גדול. כי כאשר אתה רואה את הרשע מצליח, זה גורם באיזה שהוא מקום רצון להצטרף למצליחים. זה גורם גם כן באיזה שהוא מקום רצון או אולי אפילו בושה בעצם זה שאני לא חלק מהם. אני נתפס כמשהו ישן, משהו ארכאי, אתה עוד עובד השם? הנה בוא יש כבר משהו חדש. ואז על זה הקושי שלו. ברור לי הנהגה היא אמת. אבל כאשר אתה נותן הצלחה לרשע, אתה גורם על ידי זה לצדיק קושיות, לאדם שרוצה לעבוד את השם יש קושיות, והרשע גם כן מקבל חיזוק, הנה אתם רואים שאנחנו מצליחים, סימן שהדרך שלנו היא הנכונה.
כך גם כן כאן. הוא אומר אני יודע אורח לצדיק מישרים. אומר ישעיהו, ברור לי שהאורח שראוי שהצדיק ילך בו מישרים. הכוונה היא שהצדיק לא ישאל, לא יסתפק, לא יתרעם על דרך השם, יאמין שהכל הוא בצדק וביושר. כך ברור לי אורח לצדיק מישרים. זה הדרך שהצדיק צריך ללכת בה מבלי לתהות תהיות ולהסתפק בספקות. אבל הוא אומר, מכל מקום אתה ישר, הכוונה ריבונו של עולם אתה השם, מעגל צדיק תפלס. כאשר אתה רואה שהצדיק נוטה מן האורח. מה זה האורח? האורח זה הדרך המרכזית. כאשר אתה רואה אותו שהוא לא הולך בדרך המרכזית, אלא הצדיק נוטה מן האורח והולך במעגל. צדיק תפלס. הכוונה היא, המלבי"ם אומר ככה. ישנם שתי דרכים להגיע אל הכתובת. בספר משלי הוא מאריך לבאר את זה. מי שירצה יכול לשמוע שיעורים שלנו על משלי, יש בכל הלשון. שמה המלבי"ם חוזר על זה הרבה. על הרעיון והעיקרון שהאורח זה הדרך הישרה להגיע מנקודה לנקודה. לעומת זאת הביטוי מעגל תפלס זה אומר כאשר אני לא יכול להגיע בדרך ישרה, אין לי ברירה אלא לפלס לי דרך על ידי מעגל. על ידי שאני עושה עיקוף במטרה להגיע בסופו של דבר אל אותה נקודה שאליה רציתי להגיע. כי בדרך הישרה היא בעצם דרך חסומה. תפלס פירושו ליישר את המעגל ולהבטיח שהוא באמת יגיע לנקודה שהוא צריך להגיע אליה. כי כאשר אני הולך באורח, אז הסיכוי הוא ברור שאני אגיע לכתובת שאליה אני צריך. אבל כאשר אני מפלס ורוצה לעשות מעגל, כאשר סליחה אני עושה מעגל, יש סיכוי שאני לא אגיע בסופו של דבר לנקודה אליה רציתי להגיע. לכן על זה אומר תפלס. מה הכוונה תפלס? תפלס מלשון פלס, יושר. תדאג שאפילו שהוא בעצם מסתובב במעגל והמטרה שלו היא להגיע אל נקודת האמת, תפלס. תדאג שהוא יגיע בדרך הישרה ובסופו של דבר באמת יגיע אל המקום הנכון. אז גם פה, הוא אומר ריבונו של עולם, כאשר אני שואל שאלות, הצדיק בעצם הולך במעגל. בא בקושיות, יש לו תהיות, הוא לא הולך בדרך הישרה של תמימות של קבלת דרך השם, אלא הוא תוהה תהיות על דרך השם. אל תחשיב לו את זה ריבונו של עולם לחטא. אל תחשיב לו את זה כמי שחס ושלום יש לו הרהורים על הנהגת השם. כביכול יש לו השגות על הנהגת השם. אלא אתה ריבונו של עולם את המעגל הסיבובי הזה תפלס ותשקול אותו במאזני צדק, ואתה תדע כי לבבו באמת לא חס ושלום כמי שבא לכפור בהנהגת השם, אלא כמי שמאמין באמונה שלמה, רק רוצה לקבל הסברים. רק רוצה להבין כדי שהדברים יותר יתיישבו על ליבו. והמטרה היא בעצם ריבונו של עולם לפלס, הכוונה היא ליישר את הדברים ולדעת אותם על דרך נכון. ואם אני עכשיו בא ואשאל שאלות, שלא יחשב לי הדבר לכפירה. אחרי ההקדמה הזאת הוא בעצם בא וניגש אל מה שהוא רוצה לומר. כן, רק הוא רוצה לומר שזה אפילו לא מחשבה. מה שהוא רוצה לומר זה אפילו לא מחשבה. זאת אומרת אין לי פה אפילו מחשבה מוטעית, כי אני כל מה שאני אומר עכשיו ריבונו של עולם זה רק כדי שלא ייראה הדבר כהנהגה שאיננה ראויה. הסברנו שברגע שאתה ריבונו של עולם עושה הנהגה שהיא לא מובנת לכולם, לך היא מובנת ואני מאמין באמונה שלמה שהיא צדק, אבל ברגע שהיא לא מובנת לכולם, יכולה לעודד אנשים לכפירה. ולעודד את האפיקורס בכפירה שלו גם, כי הוא רואה שהוא מצליח. על זה בעצם השאלה שלו. לגבי מה? כן, טוב, ברור, אז כבר עין בעין נראה. ואז כבר אין את המבחן. כל הניסיון והקושי זה בעולם הזה. אבל אז כבר הכל יהיה ברור, אז כבר אין... כן, אבל הוא שואל על עכשיו. ריבונו של עולם תעשה הנהגה כזאת שלא יהיה קושיות. תבין שכבר עכשיו יהיה כזאת הנהגה. כן. נתקדם.
אף אורח משפטיך השם קיווינוך. לשמך ולזכרך תאוות נפש. הוא אומר ריבונו של עולם, על הייסורים של הצדיקים אני לא אשאל. מדוע? גם בספר איוב, איוב בעצם טוען את הטענה הזאת וחבריו גם כן טוענים את זה. על ייסורי הצדיקים לא ניתן לשאול. והסיבה היא פשוטה. מכיוון שכדי לקבוע שצדיק מתייסר, אני א' ב' חייב לאשש ולאשר את האקסיומה הראשונית שהוא צדיק. כי הרי אתה אומר הנה צדיק, שאלה למה הוא מתייסר. בוא ניגש לקביעה הראשונית, צדיק. מי אמר שהוא צדיק? עכשיו מי אמר שהוא צדיק אני יכול להגיד מהרבה סיבות. מי אמר שהוא צדיק? א', אולי זה רק כלפי חוץ. אולי באמת הוא לא צדיק. זה דבר אחד. דבר שני אני יכול להגיד לא לא, באמת הוא צדיק גם בפנימיות שלו. אבל אולי הוא לא צדיק כפי מה שנדרש ממנו. כמו שהגמרא אומרת שם לגבי נקדימון בן גוריון שם, עשו צדקה, אבל לא לא כמו שהיו צריכים לעשות לפי היכולות שלהם. דבר שלישי אני יכול להגיד, מי אמר שהוא צדיק? כי אולי עכשיו הוא נראה לך צדיק, אבל בגלגול קודם יש לו עוונות. אז יש כמה סיבות שאני לא בטוח בקביעה הראשונית שאתה קובע שהוא צדיק עד שאתה בא ושואל למה רע לו. בוא נקבע קודם כל שהוא צדיק. אז לגבי הקביעה שהוא צדיק אין אפשרות לקבוע, אז ממילא מה מקום לשאול למה רע לו? אז לגבי צדיק אני מבין ריבונו של עולם שבעצם התשובה היא שאי אפשר לשאול שאלה למה צדיק ורע לו. כי לא ברור שהוא צדיק. אבל מה תענה על רשע וטוב לו? פה זה באמת שאלה גדולה. מדוע דרך רשעים צלחה? זאת אומרת, הרי לגבי הרשע מה תגיד לי? לא, תדע לך הוא צדיק בלב. נכון אתה רואה אותו נוסע בשבת ואתה רואה שהוא מעשן ואתה רואה אותו שפה הוא הזיק לזה ופה הוא גונב ופה... אבל בלב הוא צדיק. עכשיו תגיד דבר כזה? איך אפשר להגיד דבר כזה? מי שרשע ועושה מעשה רשע, אי אפשר להגיד שהוא צדיק בלב, אי אפשר לנסות למצוא כאלה תירוצים. על צדיק אתה יכול להגיד אולי בהסתר, כוונתו לא לשם שמיים. אתה יכול להגיד אולי בהסתר הוא חוטא. אבל מה תגיד על רשע שבהסתר עושה מצוות? נגיד הרשע בהסתר עושה מצוות. איך הוא נוסע עכשיו בשבת? איך הוא עושה עבירות? על זה לא מגיע לו עונש? ודאי שמגיע לו עונש. אז זה כבר זה סיבה מספקת לשאול למה הרשע טוב לו כאן בעולם הזה. ודאי על העבירות החמורות הללו שאנחנו רואים שהוא עושה, גם לו יצויר שבסתר הוא צדיק, אבל אני רואה אותו עושה עבירות חמורות. זה כבר סיבה לשאול למה טוב לו.
אז זה מה שהוא אומר גם כאן. הוא אומר אף אורח משפטיך השם קיווינוך. ככה אני כאשר אתה מתנהג איתנו באורח משפט, אומר בכל אופן קיווינוך. עדיין אנחנו מצפים לך. עדיין אנחנו בטוחים שהכל ממך והכל ביושר. אבל לשמך ולזכרך קיווינו, אתה השם שאתה תאוות נפש. הכוונה היא על ידי המשפט שאתה עושה, השם שלך מתגדל בעולם. על ידי זה העולם יודעים שיש בורא לעולם. כאשר אתה נפרע מן הרשעים. ואם אתה לא נפרע מן הרשעים, אז כביכול זה מראה חס ושלום על תשות כוח. על זה בעצם הקושי שלי. לשמך ולזכרך תאוות כל נפש. מה זה שמך? מה זה זכרך? אומר המלבי"ם, כבוד השם יהיה ניכר בשני דברים. א', על ידי שמסתכלים בבריאה, רואים שהכל מעשה ידיו. דבר שני, על ידי שמסתכלים על הבחינות המתחדשות בכל דור ודור. הכוונה היא ניסים, אותות, מופתים שהקדוש ברוך הוא עושה. יש מה שנקרא את ההנהגה הרגילה שבה כבר רואים את יד השם. כבר אנחנו רואים איך כל דבר ודבר, כמו שדיברנו בשיעורים הקודמים, אפילו בקלמנטינה אפשר לראות אלוקות. ויש את הניסים הגלויים שבהם ניכר השם בצורה הרבה יותר ברורה וגלויה, כל דבר כפי עניינו. וכוונה לפי הראוי לאותו דור. וזה מה שכתוב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור. המלבי"ם מסביר בספר שמות בפרק ג', הוא מסביר מה הכוונה זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור? אומר יש הבדל בין שם לבין זכר. שם זה מורה על השם העצמי. הזכר זה מראה על התארים שיתארו את השם כפי הפעולות שלו. השם העצמי כביכול זה שם הוויה. וזה תמיד מה שאומרים זה שם עצמותו יתברך. שם עצמותו יתברך זה י-ה-ו-ה. כל השאר הם תארים. תשימו לב שכל שאר השמות שאנחנו מכנים בהם את השם יתברך, אני מתאר פעולה של הקדוש ברוך הוא. ש-ד-י שאמר לעולמו די. צבאות שכל צבאות שלו, כל צבאות שלו. אלוקים, הכוונה היא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם. כי אל זה כוח ואלוקים זה כוחות. השם הוא מושל מעל כל הכוחות. אבל לעומת זאת י-ה-ו-ה, השם עצמו הוא בעצם שם העצם שלו יתברך. והסברנו שם העצם הכוונה היא אחרי שהשתלשלו ספירות. כי לפני כן הקדוש ברוך הוא לית מחשבה תפיסה ביה כלל. אפילו מחשבה, אין כל שכן לא שם, גם אין סוף זה לא תואר שלו. אבל אחרי שהשתלשלו ספירות, מהו שם העצם שהשם התהווה לו? זה שם י-ה-ו-ה. זה שמי לעולם. השם י-ה-ו-ה זה השם שהוא תמיד ההנהגה הקבועה שאיננה משתנה. זה מה שנקרא הקדוש ברוך הוא ניכר מתוך הטבע. כמו שאמרנו בכל דבר שבן אדם מתבונן, אפילו בציפורן קטנה, יכול לראות י-ה-ו-ה, יכול לראות הוויה שמו יתברך. אבל זה זכרי, זכרי זה מראה שהקדוש ברוך הוא מתחבר עם הצדיקים כפי מעלתם. הקדוש ברוך הוא עושה ניסים להציל את עם ישראל כפי צורכיהם. אומר הקדוש ברוך הוא זה לא קבוע. זה זכרי לדור דור. כל דור כפי הראוי לו. בדור של יציאת מצרים היה ניכר זכר השם יותר בניסים ואותות ומופתים שהוא שידד את הטבע. ובכל דור הקדוש ברוך הוא עושה ניסים ומופתים כפי הנצרך לפי הדור. אז זה לא כמו השם שזה י-ה-ו-ה שזה ההנהגה הקבועה שזה לעולם. אלא זכרי שזה שם אלוקים ושם צבאות וכולי שבהם הקדוש ברוך הוא משדד מערכות הטבע, זה לפי הדור. כל דור הקדוש ברוך הוא עושה לפי מה שנצרך לאותו דור. וזה מה שהוא אומר, לשמך ולזכרך תאוות נפש. אנחנו לשמך ולזכרך מתאווה נפשנו לראות את הנהגת השם, כיצד הקדוש ברוך הוא נפרע מהרשע ואז הוא בעצם מראה את מלכותו. הנה זה גם בגדר כמו שאמרנו לא רק שם אלא גם בגדר זכר, שהקדוש ברוך הוא נפרע מהרשע לתת לו כפי מעשיו.
נפשי איוויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך. כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל. נפשי, הכוונה אתה השם שאתה נפשי, אתה מחיה, מניע, מנהיג אותי. כמו שהנפש מחיה, מניעה, מנהיגה את הגוף. אתה השם נפשי. אתה מחיה אותי כמו נפשי. הנה איוויתיך בלילה. הכוונה היא גם כאשר יש חושך, יש צרה, כאשר יש הסתר פנים, לא ניכרת מלכותו יתברך. איוויתיך, אני מתאווה רק לך. גם אם יש ייסורים שזה בעצם ביטוי של חושך, מצב שבו אני לא רואה הארת פנים ממנו יתברך. אומר איוויתיך בלילה, גם אז אני שמח בייסורים. אני יודע שעל ידי זה מתגדל שמך בעולם. אף רוחי בקרבי אשחרך. אתה השם שאתה רוח שבקרבי, אני אשחרך. הכוונה היא גם בזמן שעולה השחר, גם בזמן שמתפוגג הלילה ומתחיל להאיר היום, אתה הוא השחר גולל חושך מפני אור. והרמז פה הוא כביכול בלילה בזמן השינה הרי מה נשאר לאדם? רק הנפש. השאר עולה למעלה כדי לתת דין וחשבון. כשהוא מקיץ בשחר, מגיע אליו הרוח. ולכן הוא אומר נפשי איוויתיך בלילה. בזמן הלילה זה בחינת הנפש. רוחי בקרבי אשחרך. הרוח מתי באה לקרבי? זה בעת השחר, כאשר הוא מקיץ. אז הוא כביכול אומר, אתה השם מטיב גם בזמן הצרה, גם כשיש נראה לנו הסתר פנים, גם כשזה בחינה של לילה. ואתה גם כן מעורר אותי בזמן השחר, בעת הישועה כאשר מופיע רוח השם עלינו. ועל ידי זה, כאשר משפטיך לארץ, כי יבואו משפטיך לארץ, על ידי זה יושבי תבל לומדים לעשות צדק. צדק למדו יושבי תבל. כי הנה הם רואים יש אלוקים כאן בארץ והשם הוא שופט ונפרע מן הרשעים. ועל זה השאלה שלי, יוחן רשע בל למד צדק בארץ נכוחות יעוול ובל יראה גאות השם. השאלה שלי, מדוע יוחן רשע? למה הרשע יש לו חנינה? למה הרשע מצליח? למה יש לו חן? יוחן רשע. הרי משתי סיבות ראוי שהרשע ייענש. א', כיוון שאם הרשע לא מקבל כרשעתו, הוא הולך ומוסיף רשע. אז אם הוא היה מיד מקבל סטירה, הוא היה נעצר. אבל ברגע שהוא רואה שהולך לו, אז הוא מוסיף עוד רשע ועוד רשע ועוד רשע. ועל זה הוא אומר, הרי יוחן רשע, כי אם לא, למה הוא זוכה למצב של יוחן רשע? הרי בל למד צדק. על ידי שאתה נותן לו חן וחנינה, הוא לא לומד צדק. הוא לא לומד לנהוג בצדק. הוא ממשיך בדרכו המקולקלת. אז למה יוחן רשע? זה הרי מקלקל אותו. דבר נוסף, על ידי שהוא מצליח, כמו שאמרנו, אחרים רואים את הצלחת הרשע, רוצים לחקות אותו. אחרים לומדים ממנו. אחרים מרשיעים כמותו. ועל זה הוא אומר, בל למד צדק, בארץ נכוחות יעוול. בארץ נכוחות, ארץ שהיו הולכים בה לנוכח השם. ארץ שהיו מתנהגים בה ביראת השם, ארץ נכוחות. מה הוא עושה? יעוול. הוא גורם שהם יעשו עוולה. יעוול את האחרים. הוא גורם שאחרים יעשו עוול. שאחרים יגידו הנה הרשע עושה רשע ומצליח, אעשה כן גם אני. הוא מחטיא את הרבים. ובל יראה גאות השם. למה ריבונו של עולם אתה לא מראה לו גאות השם? תראה לו את כוח השם. תיפרע ממנו, תראה לו שיש שופט בארץ שעושה לרשע רע כרשעתו. למה ריבונו של עולם אתה משאיר את הרשע שיוכל להמשיך ולעשות רשע כרצונו, ובזה א' בל למד צדק, ב' הוא גם מעוול את האחרים וגורם שגם אחרים נמשכים אחריו. עד כאן. רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...
תארים שיתארו את השם כפי הפעולות שלו. השם העצמי כביכול זה שם הוויה וזה תמיד מה שאומרים זה שם עצמותו יתברך. שם עצמותו יתברך זה י-ה-ו-ה. כל השאר הם תארים. תשימו לב שכל שאר השמות שאנחנו מכנים בהם את השם יתברך, אני מתאר פעולה של הקדוש ברוך הוא. שדי, שאמר לעולמו די. צבאות, שכל צבאות שלו, כל צבאות שלו. אלוקים, הכוונה היא תקיף ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם, כי אל זה כוח ואלוקים זה כוחות, השם הוא מושל מעל כל הכוחות. אבל לעומת זאת י-ה-ו-ה, השם עצמו, הוא בעצם שם העצם שלו יתברך. והסברנו שם העצם הכוונה היא אחרי שהשתלשלו ספירות, כי לפני כן הקדוש ברוך הוא לית מחשבה תפיסה בכלל, אפילו מחשבה אין, כל שכן לא שם, גם אין סוף זה לא תואר שלו. אבל אחרי שהשתלשלו ספירות, מהו שם העצם שהשם איווה לו? זה שם י-ה-ו-ה.
זה שמי לעולם. השם י-ה-ו-ה זה השם שהוא תמיד הנהגה קבועה שאיננה משתנה. זה מה שנקרא הקדוש ברוך הוא ניכר מתוך הטבע. כמו שאמרנו בכל דבר שבן אדם יתבונן, אפילו בציפורן קטנה, יכול לראות י-ה-ו-ה, יכול לראות הוויה שמו יתברך. אבל זה זכרי, זכרי זה מראה שהקדוש ברוך הוא מתחבר עם הצדיקים כפי מעלתם, הקדוש ברוך הוא עושה ניסים להציל את עם ישראל כפי צורכיהם. אומר הקדוש ברוך הוא זה לא קבוע, זה זכרי לדור דור. כל דור כפי הראוי לו. בדור של יציאת מצרים היה ניכר זכר השם יותר בניסים ואותות ומופתים שהוא שידד את הטבע. ובכל דור הקדוש ברוך הוא עושה ניסים ומופתים כפי הנצרך לפי הדור. אז זה לא כמו השם שזה י-ה-ו-ה שזה הנהגה הקבועה שזה לעולם. אלא זכרי, שזה שם אלוקים ושם צבאות וכולי שבהם הקדוש ברוך הוא משדד מערכות הטבע, זה לפי הדור, כל דור הקדוש ברוך הוא עושה לפי מה שנצרך לאותו דור. וזה מה שהוא אומר, לשמך ולזכרך תאוות נפש.
אנחנו לשמך ולזכרך מתאווה נפשנו לראות את הנהגת השם, כיצד הקדוש ברוך הוא נפרע מהרשע ואז הוא בעצם מראה את מלכותו. הנה, זה גם בגדר כמו שאמרנו לא רק שם אלא גם בגדר זכר, שהקדוש ברוך הוא נפרע מהרשע לתת לו כפי מעשיו.
נפשי איוויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל. נפשי, הכוונה אתה השם שאתה נפשי, אתה מחיה, מניע, מנהיג אותי, כמו שהנפש מחיה, מניעה, מנהיגה את הגוף. אתה השם נפשי, אתה מחיה אותי כמו נפשי, איוויתיך בלילה. הכוונה היא גם כאשר יש חושך, יש צרה, כאשר יש הסתר פנים, לא ניכרת מלכותו יתברך, איוויתיך, אני מתאווה רק לך, גם אם יש ייסורים, שזה בעצם ביטוי של חושך, מצב שבו אני לא רואה הארת פנים ממנו יתברך. אומר איוויתיך בלילה, גם אז אני שמח בייסורים, אני יודע שעל ידי זה מתגדל שמך בעולם.
אף רוחי בקרבי אשחרך. אתה השם שאתה הרוח שבקרבי, אני אשחרך. הכוונה היא גם בזמן שעולה השחר, גם בזמן שמתפוגג הלילה ומתחיל להאיר היום, אתה הוא השחר גולל חושך מפני אור. והרמז פה הוא כביכול בלילה בזמן השינה רק מה נשאר לאדם? רק הנפש. השאר עולה למעלה כדי לתת דין וחשבון. כשהוא מקיץ בשחר מגיעה אליו הרוח. ולכן הוא אומר נפשי איוויתיך בלילה. בזמן הלילה זה בחינת הנפש. רוחי בקרבי אשחרך, הרוח מתי באה לקרבי? זה בעת השחר כאשר הוא מקיץ. ואז הוא כביכול אומר, אתה השם מטיב גם בזמן הצרה, גם כשיש נראה לנו הסתר פנים, גם כשזה בחינה של לילה, ואתה גם כן מעורר אותי בזמן השחר בעת הישועה כאשר מופיע רוח השם עלינו.
ועל ידי זה, כאשר משפטיך לארץ, כשיבואו משפטיך לארץ, על ידי זה יושבי תבל לומדים לעשות צדק. צדק למדו יושבי תבל. כי הנה הם רואים יש אלוקים קם בארץ והשם הוא שופט ונפרע מן הרשעים.