כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנוקף זית כעוללות אם כלה בציר. אחרי שהוא מתאר את החורבן ואת הגלות שיהיה לעשרת השבטים על ידי סנחריב, עכשיו הוא עובר לתאר לעומת זאת את הנס ואת הישועה שתהיה לחזקיהו. איזה נס וישועה יהיה לחזקיהו? כשסנחריב אחרי שיסיים לטפל בעשרת השבטים, הוא יחשוב שהשלב הבא זה ירושלים, יהודה ובנימין. אבל אז תמתין לו הפתעה, כי המלך שהיה אז בזמנו זה היה חזקיהו והוא היה מלך צדיק, והוא יגיע ובסופו של דבר סנחריב וחיילותיו ייפלו בשערי ירושלים. אז עכשיו אחרי שהוא תיאר את עשרת השבטים, הוא עובר לתאר את יהודה ובנימין. כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנוקף זית כעוללות אם כלה בציר. הוא אומר כה יהיה ישראל, הם יהיו בקרב הארץ ובתוך העמים, הכוונה בארץ גלותם, כנוקף זית כעוללות אם כלה בציר. המלבי"ם אומר שפה מאמר הכתוב, דלתות הכתוב מקבילות. דיברנו על זה כמה פעמים בעבר, זה אומר שכאשר יש משפט עם שני חלקים ואחריו עוד פעם משפט עם שני חלקים, אז אנחנו אומרים שהחלק הראשון של המשפט הראשון, ההמשך שלו הוא החלק הראשון של המשפט השני. והחלק השני של המשפט הראשון, ההמשך שלו הוא החלק השני של המשפט השני. זה נקרא דלתות הכתוב מקבילות. באיוב זה מופיע המון פעמים, המלבי"ם נוטה לבאר כך את המקראות, אבל גם במקומות אחרים הוא מדי פעם מבאר כך את הכתוב. וגם כאן, הוא אומר כך, כי כה יהיה בקרב הארץ, למה יהיו דומים? כנוקף זית. הכוונה אלה שיהיו בקרב הארץ כולם ייהרגו, כולם יגלו, כנוקף זית, לא... כמו אדם שנוקף זית ונוטל את הזיתים אחד אחד, לא משאיר כלום. ולאחר מכן הוא אומר בתוך העמים, למה יהיו דומים? כעוללות אם כלה בציר. כאשר כלה הבציר אז נותרים עוללות. מה הם העוללות? עוללות זה הגפן שנשאר בו עוד ענבים בודדות. אלה שיהיו כבר בגלות, מה שהוא מדבר בתוך העמים, לא אלה שכאן. אלה שכאן אמרנו לא יישאר כלום, הוא אומר כמו נוקף זית. אבל אלה שיהיו בין העמים, חלח, חבור, נהר גוזן, הם יהיו מועטים כמו עוללות אחר הבציר. זאת אומרת גם בארץ אויביהם אותם עשרת השבטים ימעטו, דהיינו ייכרתו ולא יישאר מהם כמעט מאומה. עכשיו נשים לב, הרד"ק אומר, למה זה נקרא נוקף זית? מישהו יודע איך עושים קטיף בזיתים? מסיק, יותר דיוק. מה שעושים זה פשוט שמים מסביב לעץ, שמים בדים, רשתות וכדומה, ולאחר מכן מנענעים את עץ הזית, מה שלא יורד מכה אותו במקלות. לא יודע, יש שמה מגלגלת שמה שהיא צריכה לעבור כזה... כזה טיפול, אבל מכה אותו במקלות. על ידי הכאת המקלות הזיתים נושרים. זה הדרך של המסיק. יכול להיות שהיום יש שיטות ממוכנות יותר מתקדמות, אבל על כל פנים זה הייתה הדרך שלהם בזמנם. ומי שיודע כתוב אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזים עליו מלמעלה. מה זה נוקף אצבע? מקבל מכה באצבע. יש הרבה שבן יהוידע בילבל אותם. נוקף אצבע זה לא כמו שאומרים, הוא לא מוכן לנקוף אצבע. לנקוף אצבע אנחנו מתכוונים להגיד להושיט אצבע, זה לא הכוונה. לנקוף זה לקבל מכה באצבע. נוקף זה כמו נוגף. ככה רש"י מסביר. נוקף זה אצל התימנים זה אפילו די דומה. כן? אין אדם נוגף אצבע, הכוונה היא מקבל מכה באצבע, מלשון מגפה, מכה. אז אם כן אין אדם נוקף אצבעו, הכוונה קיבל איזה מכה קטנה באצבע מבלי שהכריזו על זה למעלה. לפי זה אומר הרד"ק זה גם כן המשמעות כאן, כנוקף זית. איך היו מורידים את הזיתים? נוקפים. מה זה נוקפים? כמו שאמרנו נותנים מכה, מכים את עץ הזית עד שהזיתים נושרים ממנו, חובטים אותו. כך גם כן הוא אומר שכביכול מה שיהיה פה זה כמו מעט זיתים שלא נופלים אחרי שאתה מכה ומכה, נשארים מיעוט קטן ביותר שלא נופלים, מי שיישאר כאן יהיה כנוקף זית.
המה ישאו קולם ירונו בגאון השם צהלו מים. אלה שיישארו כאן ישאו קולם וירונו בגאון השם. הכוונה הם ישמחו בגאון השם כמו כאשר צהלו מים. כמו כאשר הם שמחו כשהם עלו מן הים. כשעם ישראל עלו מים סוף, מה הם עשו? אמרו שירה. הייתה שמחה אדירה. ראו את אובדן המצרים, ראו את גדלות יד השם. וזה מה שאומר ירונו בגאון השם צהלו מים. מי אלה? מה שהוא הזכיר לנו כאן שנשארו מעטים שבמעטים. מי אלה שנשארו? יהודה ובנימין. והם ישאו קולם וירונו וישמחו ויודו להשם בגאון השם, כאשר וכמו כאשר הם צהלו כשעלו מן הים. על מה זה מדבר? זה מדבר כאשר יוכה מחנה אשור. כשמחנה אשור יוכה והם יקומו בבוקר ויראו את כולם 180 אלף ראשי גייסות פגרים מתים, הם ירונו בגאון השם, תהיה להם שמחה גדולה לראות את גדולת השם מכה באויביהם כמו אותה שמחה שהייתה כשעלו מים סוף.
הרד"ק מסביר צהלו מים, הכוונה מלשון מערב. ולעומת זאת המלבי"ם כמו שאמרנו מים לומד כמו שרש"י מזכיר שהכוונה היא כאשר הם עלו מים סוף. על כן באורים כבדו השם באיי הים שם השם אלוהי ישראל. נקרא עוד פסוק כי זה קשור לפסוק הבא. מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק ואומר רזי לי רזי לי אוי לי בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו. על כן באורים כבדו השם. הפסוק הזה בעצם מקושר לפסוק הבא ולכן קראנו את שניהם יחד. על כן באורים כבדו השם, אחרי שאנחנו מכנף הארץ זמירות שמענו. מה הייתה הזמירות ששמענו מכנף הארץ, הכוונה קצה הארץ, כמו כנף הבגד שהכוונה קצה הבגד. מה הזמירות שנשמעות מקצה הארץ? אומרים כולם באורים כבדו השם. מה זה באורים? כאשר היה להם שמחה היה להם דרך להדליק אבוקות, להדליק מדורות, להראות להרבות את השמחה. אז באורים כבדו השם, מכנף הארץ ככה יאמרו להם בזמירות, כולם יאמרו אחד לשני כבד את השם יתברך על ידי אורים, על ידי הדלקת מדורות, על ידי השאת משואות. כבדו השם באיי הים, דהיינו על ידי זה שאתם תעשו כן, אז הבשורה הזאת תגיע לכל מקום. גם באיי הים, גם שם יראו שהקדוש ברוך הוא הראה את אותותיו ונפלאותיו. אז אפשר להסביר על ידי זה באיי הים ידעו כי שם השם אלוהי ישראל, ואפשר להסביר שגם לאיי הים אנחנו פונים ואומרים גם אתם תדליקו משואות, גם אתם תדליקו מדורות לאות שמחה והודיה להשם יתברך על הנס הגדול שעשה איתנו במפלתו של סנחריב. אפשר גם להסביר איך הוא הגיע לאיי הים, הרי מפלתו של סנחריב בסופו של דבר נתפרסמה בכל העולם. איך הדבר הזה התפרסם בכל העולם? כי הרי הקדוש ברוך הוא עשה נס גדול לחזקיהו שהתפרסם בכל העולם. מה היה אותו הנס? שמש, נכון. עשר מעלות נעה אחורנית. פירוש הדבר שהדבר הזה קיבל פרסום בכל העולם כולו. ומי שזוכר אז הבאנו את ביאורו של המלבי"ם, למה היה צריך לעשות כדבר הזה? זה לא בשביל חזקיהו. זה נעשה בשביל העם שגלו לחלח, חבור, נהר גוזן. אלה העם היה בייאוש גמור. הקדוש ברוך הוא הגלה אותם, זנח אותם. פתאום הם שומעים השמש הולכת חזרה אחורנית. מה קרה? השם אלוהי ישראל עושה ניסים לעם שיושב כאן בארץ. זה היה בשבילם דרישת שלום. זה היה בשבילם זריקת עידוד. הנה, בואו, יש צ'אנס, נשנה מעשינו והשם ישיב אותנו לארץ. אבל הם ראו, יתכן שגם התפעלו, אבל המשיכו בדרכם. לא שינו את דרכם אומר המלבי"ם ולכן גם כן הם נשארו באותה גלות במציאות שבה אנחנו היום לא מכירים ולא יודעים אותם.
מכנף הארץ זמירות שמענו. עכשיו הוא אומר הזמירות האלה אנחנו שמענו אותם מקצה הארץ, הם אלה שיזמרו ויאמרו באורים כבדו השם. והם, זה יהיה זמירות צבי לצדיק. דהיינו הזמירות האלה גם שמענו זמירות של צבי לצדיק. צבי לצדיק, צבי זה מלשון תפארת, פאר. ויהיה פאר לצדיק, שחלק מהזכויות שבזכותם זכינו לישועה הזאת זה בזכות הצדיק, בזכות חזקיהו. ואמר רזי לי. דהיינו הנביא אומר דע לך, נתגלו לי עוד סודות בעניין הזה. ואתם רואים שיש כאן ישועה, נפלא מאוד, כולם שמחים. אבל אני רוצה מעט לצנן את ההתלהבות. רזי לי. יש רז וסוד שנגלה לי. והרז והסוד הזה שנגלה לי הוא שהישועה הזאת לא תהיה תשועת עולמים. כי הרי אנחנו רואים שלאחר מכן אותו עם, תקופה כמה מלכים אחרי חזקיהו, גם הם גלו מן הארץ. אז הוא אומר הייתה ישועה, אבל זה לא הייתה ישועה נצחית, זה לא תשועת עולמים. ואני רואה שיהיו עוד כמה וכמה צרות ויהיו גלויות, גלות בבל, גלות מדי. והדברים האלה, הרזים הללו נודעו לי. ולכן הוא אומר רזי לי, רזי לי, יש עוד סודות ועוד סודות שנגלו לי. אוי לי, בעקבות זה הוא אומר אוי לי כשאני שומע את אותם סודות על מה שעתיד לקרות. ואז אני רואה כי בוגדים בגדו. אני רואה שאחרי חזקיהו יקומו כאן מלכים שהם מלכים בוגדים. הם יעשו בגידות, מנשה, יהויקים וחבריו. ובגד בוגדים בגדו. מה התוספת? רוצה לומר, זה לא תהיה בגידה קטנה, זאת תהיה בגידה כזאת גדולה שמיוחדת לאנשים בוגדים גדולים. בגד בוגדים בגדו. לא סתם בגידה אלא בגידה של בוגדים גדולים שילכו ויעמידו צלם בתוך ההיכל. זה לא סתם לעבור על רצון השם, אלא לעשות משהו להכעיס את בורא עולם. ולכן הוא אומר הרזי לי הזה, הסוד הזה, אוי לי כשאני שומע ורואה אותו שעתידים לבוא עוד צרות, כי בגד בוגדים בגדו.
פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ. על ידי הבגידה הזאת של הבוגדים, הארץ תהיה מזומנת לכמה פורענויות. ועכשיו הוא יבוא ויתאר את הדחיפה של הפורענויות, כיצד הם דוחפים אחד אחרי השני. וכדי לתאר לנו את זה הוא ממשיל משל. והמשל הוא פחד ופחת ופח. משל מהציידים. כדי שהציידים יצודו את החיה, מה הם עושים? הם עושים בהתחלה פחת. הפחת זה איזשהו בור גדול שלשמה החיה נופלת. לאחר מכן, כאשר היא רוצה לצאת מהבור הזה, יש איזשהו מקום שהוא כעין מקום יציאה. החיה באה לצאת משם ושמה יש פח. פח זה המקום שהיא נלכדת ונתפסת מבלי יכולת לזוז. עכשיו איך הציידים היו מביאים אותה בכלל אל הבור הגדול? איך את זה הם היו עושים? על ידי פחד. היו מפחידים אותה, מבהילים מפה, מבהילים משם, עד שהיא מגיעה לאותו בור גדול שרצו שתגיע. אחרי שהגיע לאותו בור גדול היא כבר מעצמה מנסה לחפש מקום יציאה ונופלת בפח, באותו במלכודת עצמה שממש תופסת אותה. וזה מה שהוא אומר, בהתחלה יהיה פחד, מפחידים כמו שמפחידים את החיה, אחרי זה היא נופלת לפחת, אחרי זה לפח. אגב זה רק מלמד אותנו שהפתגם המקובל הוא לא מדוקדק. אנחנו אומרים מן הפח אל הפחת. וזה הפוך, מן הפחת אל הפח. שזה הרבה יותר גדול. אם כבר תגיד מן הפחת אל הפחת. זה עדיין לפי סדר. אבל ההמשך הוא מן הפחת אל הפח. ולא מן הפח אל הפחת.
אומר הנביא והיה הנס מכל הפחד יפול אל הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי ארובות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי ארץ. יהיה מצב של שממה לארץ פעם אחרי פעם. בהתחלה הארץ תרעש ממקומה, אומר המלבי"ם עמודיה יתפלצון. פירוש הדבר, יש מצב אומר המלבי"ם שלפעמים הרעש של הארץ תלוי בכל מיני עותות עליונים. אבל הוא אומר כאן תדע לך שזה לא ככה יהיה. הוא אומר הנה כאן יפתחו ארובות השמיים, זה יהיה נראה כגזירת עליון. יש דברים שהם באופן טבעי הארץ רועדת. אומר לא, פה זה יהיה מצב שארובות ממרום נפתחו, על ידי זה ירעשו מוסדי ארץ. מה יגרום פה לרעד, מה יגרום פה לרעש מוסדי הארץ? ארובות השמיים. דהיינו פה יהיה ניכר לכל, זה בא משמיים, זה לא דבר שקרה באופן טבעי. ופה הוא בעצם גם כן מבאר את מה שהוא המשיל, מי שינוס מכל הפחד יפול אל הפחת, מי שיבוא לעלות מן הפחת כדי לברוח יילכד בפח, מדוע? כיוון שזה ממרום, זה משמיים, זה מארובות השמיים.
רש"י מסביר, מי שנמלט, שבעצם לפי רש"י זה מדבר על הגויים. אז רש"י מסביר הנמלט מחרב משיח בן יוסף יפול לחרב משיח בן דוד. והנמלט משם יילכד בפח במלחמת גוג ומגוג. רועה התרועעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ. עכשיו הוא יבוא ויתאר את הרעשת הארץ, מה שהוא אמר בפסוק הקודם וירעשו מוסדי ארץ, הוא יבוא ויתאר את הרעשת הארץ שלב אחרי שלב. בהתחלה הוא אומר רועה התרועעה הארץ. בהתחלה יהיה מצב של רעוע. מה זה רעוע? אומר מצב לא יציב. יעשו בה בקעים מחמת הרעש. בשלב השני פור התפוררה. מה זה כשהיא מתפוררת? זה כבר חלקים דקים יותר. ולאחר מכן מוט התמוטטה, תתמוטט לגמרי. שלושה שלבים בהתמוטטות הארץ. רק מה זה רועה התרועעה, פור התפוררה? למה הכפילות? אומר המלבי"ם, רועה זה הריצוץ. המכה גורמת רוע, מאיזה רוע, מאיזה לשון זה? רעוע, הדבר רעוע, שבר, כן? אז המכה גורמת רק רוע, אבל לאחר מכן התרועעה, כי במכה עדיין כמו שאומרים החלקים עדיין מדובקים. אבל לאחר מכן התרועעה, הכוונה היא באו ונפרדו החלקים. פור זה עצם החלוקה של הדבר לחתיכות קטנות, ולכן במכה הראשונה זה יהיה פור, לאחר מכן הלך והתפורר. זה השלב השני. וזה כמו הלשון הזה בלשון חז"ל המושג פירורין. פירורין לא כתוב בתנ"ך, אבל התפוררה כן כתוב, וזה אותו משמעות שהדבר הזה יתפורר לחלקים קטנים.
נוע תנוע ארץ כשיכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום. אחרי שהוא תיאר לנו איך הארץ מתחילה לרעוש, הוא מתאר עכשיו, זה היה מה שנקרא חלק מהארץ, עכשיו הוא מתאר איך הארץ כולה תרעש. בהתחלה הוא אומר הארץ תנוע כשיכור. ראיתם פעם שיכור הולך? מתנדנד כזה ממקום למקום, כאילו שומע מוזיקה. כזה הולך לו ב... לא באופן ישיר. אתם מכירים את הסיפור עם השוטר שעצר שיכור? איזה שוטר עצר שיכור, באמצע הדרך בנהיגה מופרזת ובזיגזוגים בכביש. היה שמה איזה קו כזה, קו ישר, הוא אומר לו תלך על הקו כדי לבדוק האם הוא באמת שיכור או שהוא שהוא בסדר. ההוא מתחיל בא ללכת, אומר לו רגע מה אתה עובד עליי, קודם תיישר את הקו. גם את הקו הוא רואה עקום. אז זה נוע תנוע ארץ כשיכור. כמו השיכור שהוא מתנועע, ככה הארץ מתנועעת מעצמה. עכשיו מה מנענע את השיכור? משהו חיצוני? לא. האדים שבפנים, אדי האלכוהול שעולים לו למוח, זה משהו פנימי שמנענע אותו. תשימו לב כי עוד מעט הוא יתייחס לזה. לאחר מכן הארץ התנודדה כמלונה. מלונה מה זה? זה לא מלונה של כלב. מלונה מלשון לינה. כסוכה בכרם כמלונה. מה זה המלונה? כמו עין סוכה שהיו בונים בכרם השומרים. וממה זה היה עשוי? מענפי ערבה, מכל מיני חתיכות עצים, זה היה נקרא מלונה. עכשיו המקום הזה הוא לא מקום חזק, הוא לא מקום יציב. קצת רוח, המקום הזה מתמוטט. ולכן הוא אומר התנודדה כמלונה, כמו שהמלונה הזאת לא יציבה והרוח מנענעת אותה, שהיא כמו שאני מסביר עכשיו סיבה חיצונית שמנענעת אותה, כך גם כן יהיה מצב הארץ. מה הוא הנמשל? בהתחלה הוא אומר תדע לך יהיה מרד פנימי, מלחמת איש ברעהו. זה כמו מה? כמו השיכור. השיכור כאשר מתנדנד ממה זה? מבפנים, מהאדי אלכוהול שמתנועעים פנימה. זה נוע תנוע ארץ כשיכור. אבל לאחר מכן התנודדה כמלונה, לאחר מכן כבר יבואו אויבים מבחוץ. זה כמשל המלונה שבאה הרוח מבחוץ ומנדנדת אותה, כך גם כן יבואו אויבים מבחוץ ויגרמו לתנודות כאן בארץ. בשלב השלישי, וכבד עליה פשעה ולאחר מכן ונפלה ולא תוסיף קום. יכביד עליה פשעה, הכוונה היא זה יהיה מצב של נפילה גמורה, כיוון שעוונותיהם של העם היושבים כאן הטו את המצב שזה לא רק התנדנדות, זה לא רק סוכה התנודדה כמלונה, אלא נפילה גמורה. אומר המלבי"ם, פה הוא בעצם בא להמשיל לנו ומשלש את הדברים אם נשים לב. הוא אמר פחד, פחת, פח. אחרי זה אמר רועה התרועעה, פור התפוררה, מוט התמוטטה. ולאחר מכן הוא אומר נוע תנוע, התנודדה כמלונה, נפלה. אנחנו רואים שהוא משלש את התיאורים של הנפילה של הארץ. כנגד מה הוא מדבר? אומר המלבי"ם, הוא מכוון על שלוש פעמים של נבוכדנצר בא כדי להרעיש את ארץ יהודה עד שבסופו של דבר הצליח לכבוש אותה. עכשיו בפסוק האחרון אומר המלבי"ם, פה הוא כבר עובר לתאר את מה שהיה שלא בימי נבוכדנצר אלא בימי מלכי יוון בבית שני. ולאחר מכן נחרבה הארץ על ידי אדום. ואז כשהיא נחרבה על ידי אדום, נפלה לא תוסיף קום. מה זה לא תוסיף קום? אם אחרי הפעם הראשונה שהיה על ידי נבוכדנצר, אחרי 70 שנות גלות שבנו לארץ, עוד פעם נבנה בית המקדש. אבל כאשר תהיה הנפילה השנייה, הגלות השנייה שתהיה על ידי מלכי אדום, כבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום. אז הגאולה לא תהיה כל כך קרובה. היא תתרחק אלפי שנים, כמו שאנחנו כבר 2000 שנה ועדיין לא נושענו. וזה מה שכתוב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, שהגלות הזאת האחרונה תימשך עידן ועידנים ופלג עידן כמו שראינו בנבואות שנאמרו על ידי דניאל. ועם מה שהוא הזכיר לפני כן וירעשו מוסדי הארץ, הוא אומר שמה הוא מתאר את כל הצרות שעברו עליהם עד החורבן של בית שני, שאז הם נפלו נפילה אחר נפילה, נפילה אחר נפילה. המלבי"ם מסביר מה ההבדל בין נוע לבין התנודדה? מה ההבדל בין לנוע לבין לנוד? תשימו לב נוע תנוע כשיכור, התנודדה כמלונה. אומר המלבי"ם נע זה ממקום למקום, ויכול להיות שהוא אפילו ינוע באותו מקום מצד לצד. אבל לעומת זאת מתנודד, מלשון נדידה, הוא נודד ממקום למקום. נודד למקום אחר. זאת אומרת, אם הוא נע הוא יכול לנוע באותו מקום, ימינה שמאלה, לפנים קדימה, פנים אחורה, זה כבר נקרא נע, הוא נמצא בתנועה. אבל לנוד, הכוונה נד ממקומו. נד ממקומו זה מלשון נדידה, עבר לגמרי ממקומו. כציפור נודדת מן קינה. הציפור נודדת מקינה, היא לא מסובבת את הראש, היא נודדת לגמרי. לעומת זאת נוע תנוע, זה אומר היא עדיין במקומה אבל היא מתנועעת ימין ושמאל, זה נקרא נוע תנוע. מה ההבדל בין נוד לבין נודד? כמו שכתוב אצל קין וישב בארץ נוד. מאיזה לשון זה? כי נגזר עליו נע ונד תהיה בארץ. אומר המלבי"ם, נודד, נוד זה עדיין שהוא נודד באותו מקום, בקרבת מקום. נודד זה מכפיל, זה אומר ריחוק מקום גדול. כציפור נודדת מן קינה, ציפורים שנודדות ממקום למקום עוברות יבשות. זה נדידה גדולה. אז הכפילות של הדל"ת אומר שמדובר בנדידה הרבה יותר גדולה.
והיה ביום ההוא יפקוד השם על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. אחרי שהוא מתאר רזי לי, איזה סודות קשים נמסרו לי, אוי לי אומר הנביא שראיתי שעתידים לקום מלכים רשעים, ראיתי שעתידה להיות גלות על ידי נבוכדנצר, ראיתי שעתידה להיות גלות על ידי מלכי יוון, מלכות אדום. אחרי שהוא מתאר את הצרות שיעברו על עם ישראל, הוא מתחיל להודיע לנו מה יהיה באחרית הימים. באחרית ימי הזעם, כאשר יגיע זמן הגאולה הנצחית. זאת אומרת הוא לא רוצה לייאש את הציבור, הוא לא רוצה שהם יבואו לידי משבר, יגידו איזה צרות נוראות, נפלה לא תוסיף קום. הוא אומר לך לא, זה לא שלא תוסיף קום לעולם, אלא לא תוסיף קום באופן זמני, כמו שהיה אחרי הנפילה של בית ראשון הוסיפה קום אחרי זה בבית שני. אבל פה ייקח הרבה זמן עד שהיא תוסיף קום. ולכן הוא מתחיל לתאר איך הקדוש ברוך הוא ייפרע מן האומות שהצרו לעם ישראל. אז יפקוד השם על צבא המרום. מי הם צבא המרום? אומר המלבי"ם זה השרים של העכו"ם, שהם נמצאים שם במרום. או הכוכבים והמזלות, שהעכו"ם בעצם את הכוח שלהם יונקים מהם. ואז אחרי שיפקוד על צבא המרום, בשלב השני על מלכי האדמה. מלכי האדמה זה המלכים של העובדי כוכבים, והם בעצם מהיכן מקבלים את השפע שלהם? מצבא המרום. כמו שמתאר שמה דניאל, ששאני יצאתי, אמר לו שמה המלאך, ראיתי שנכנס המלאך השר של פרס, שהוא כדוב וכולי. זאת אומרת יש להם שרים בשמיים. אז השרים האלה הם ייפלו תחילה, זה צבא המרום במרום. השלב השני יהיה מלכי האדמה על האדמה. אותם מלכים עובדי כוכבים שיבואו לעזור לגוג ומגוג, גם מהם השם ייפרע.
ואוספו אספה אסיר על בור וסוגרו על מסגר ומרוב ימים יפקדו. ואוספו ברצון השם כל העמים אומר המלבי"ם יתאספו על ירושלים למלחמה. מי יאסוף אותם? הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא ירכז אותם לכאן, מדוע? כדי להפיל אותם. שמה הקדוש ברוך הוא ישפוט אותם בדבר ובדם, הנבואות שאנחנו קוראים בזכריה, כן, מה שקוראים בסוכות. ולכן הוא מתאר את זה כמו שבהתחלה אוספים את האסירים בהתחלה אל הבור, ועדיין לפני כן עוד לא מכניסים אותם לבור אלא שופטים אותם, ואז מכניסים אותם לבור. ככה הקדוש ברוך הוא בהתחלה יאסוף אותם לירושלים כדי להעמיד אותם למשפט, ואחרי שהם יעמדו למשפט ויצאו חייבים, אז וסוגרו על מסגר, אחרי זה יסגרו אותם בתוך הבור. ומרוב ימים יפקדו, מה זה מרוב ימים? יפקוד השם עליהם מה שעשו ברוב ימים, מה שחטאו כל הימים, ברבות הימים, כל מה שהצרו לעם ישראל, על הכל הם עתידים לתת דין וחשבון. וזה מה שייסד הקליר בפזמון של יוצר של פרשת זכור, האשכנזים נוהגים לקרוא את הפיוטים של הקליר, ושמה הוא אומר לרוב ימים להמנות, לחשוב להם חשבונות. הקדוש ברוך הוא ימנה ויעשה להם חשבונות כל מה שהצרו לנו ברוב ימים, הקדוש ברוך הוא יעניש אותם. ורש"י מסביר שמה שכתוב ואוספו אספה אסיר אל בור, רש"י מסביר שהכוונה לגיהנום. דהיינו לא די מה שהשם ישפוט עמהם כאן כמו שהסברנו על פי המלבי"ם, אלא עוד יענשו בשבעה מדורי גיהנום, זה סוגרו על מסגר.
וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך השם צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. רש"י מסביר וחפרה הלבנה ובושה החמה כתרגום יונתן, ויבהתון דפלחין לסיהרא ויתכנעון דסגדין לשימשא. יבושו העובדים לירח, זה וחפרה הלבנה. לא הכוונה הלבנה עצמה תבוש, אלא עובדי הלבנה, זה הכוונה וחפרה הלבנה. ובושה החמה, יתכנעו, יתביישו ויכנעו העובדים לשמש. מדוע? כי אז יתברר כי מלך השם צבאות בהר ציון ובירושלים. יתברר שעבדתם להבל. הנה מלך השם בציון. ונגד זקניו כבוד. כנגד מי יהיה הכבוד? רק כנגד הזקנים ולא כנגד אותם אנשים. הרד"ק אומר וחפרה הלבנה ובושה החמה, הכוונה מרוב הצרות שיהיו, אז לעכו"ם חפרה הלבנה ובושה החמה. כביכול הקדוש ברוך הוא יחשיך עליהם את העולם מרוב הצרות. הלבנה והחמה כמו יחפרו, כמו יהיו במקום מסתור, כביכול העולם יחשיך עליהם מרוב צרות שיבואו עליהם. ומתי זה יהיה אומר הרד"ק? במלחמת גוג ומגוג. ואז יכבשו חצי העיר ויצא השם ונלחם בגויים ההם. ואז כל מי שיישאר בירושלים יכיר בכך כי להשם המלוכה. ולמי ראוי הכבוד? ונגד זקניו כבוד. אלה הצדיקים, אלה שהם עובדי השם, הם אלה שיהיו ראויים לכבוד. ומי אלה בעצם? הצדיקים שיישארו בירושלים. זה רד"ק. עכשיו בואו נלמד את המלבי"ם. אומר המלבי"ם וחפרה הלבנה, הכוונה היא ואז לא יתנו עוד אמונה ופאר וכוח ללבנה. דהיינו היו עובדי לבנה, הם יפסיקו לתת כוח ולהאמין בלבנה. ולמה? כי הרי עובדי האלילים הקדמונים האמינו שללבנה יש כוח. מהיכן הוא הכוח שלה? מאלוה גבוה מעליה. ומי הוא האלוה הגבוה מעליה? זה השמש. גם הם ידעו שהלבנה אינה אלא מחזיר אור. אין לה כוח עצמי. כאשר יש שמש, אז השמש מכה בלבנה וממילא הלבנה מאירה. ואז כאשר הם יראו שהסיבה הראשונה שמשפעת שפע זה הקדוש ברוך הוא, אז ממילא חפרה הלבנה. הם לא יתנו עוד פאר ללבנה, כי הלבנה בעצם ממי מקבלת? מהשמש. והשמש ממי מקבלת? מהקדוש ברוך הוא. אז הם יבינו שהכל זה הבל הבלים, כמו שהם חשבו מהשמש, והלבנה עצמה אין לה כוח עצמי אלא היא מקבלת את הכל מהקדוש ברוך הוא. ומדוע? כי מלך השם בהר ציון, השם צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. פירוש הדבר, הם היו מאמינים שהלבנה כמו שאמרנו היא הכוח המאציל, כנגד זה הוא אומר יתברר להם כי מלך השם. הלבנה זה לא הכוח המאציל. יש כוח מעליה, מלך השם. לא החמה, היא לא הכוח המאציל. מי שמאציל זה הקדוש ברוך הוא. וחפרה הלבנה. טוב, מי אלה שמקבלים את הכוח? הם האמינו שזאת הלבנה. אומר לך לא, יתברר להם לא הלבנה מקבלת את הכוח. מי מקבלת את הכבוד מאת השם? ונגד זקניו כבוד. מיהו זה שמקבל מהכוח הרוחני העליון? זה הזקנים. ישפוך רוחי עליהם, הם אלה המקבלים. אז ממילא וחפרה הלבנה, מדוע? כי חפרה, סליחה, בושה החמה, למה? כי לא החמה משפעת אלא הקדוש ברוך הוא הוא המשפיע. זה לא החמה משפעת. וחפרה הלבנה, מדוע? כי לא הלבנה היא המקבלת אלא נגד זקניו כבוד. מי שמקבל זה הזקנים, עליהם יורד השפע. ועל ידי זה הם בעצם יבינו שכל אמונתם הייתה אמונת הבל. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין חפרה לבין בושה? אומר המלבי"ם, חפרה זה יותר קשה מבושה. מחפיר, גם אנחנו כשאנחנו אומרים תתבייש לך, זה מחפיר. מחפיר זה אומר מעשה יותר גרוע ממעשה שיש להתבייש עליו. מה ההגדרה? כשאדם מתבייש ממישהו, מה הוא עושה? מסתיר פניו ממנו, נכון? הוא מתבייש, הוא לא רוצה שיראו אותו. איך יש ביטוי שאומר, הוא היה מעדיף שהאדמה תקבור אותו באותו רגע. הבושה היא כזאת שבן אדם רוצה לכסות פניו שלא יראו בושתו. אז זה המושג של להתבייש. חפר, זה אומר הוא מוכן להיקבר כדי שלא יראו בושתו. דהיינו הוא מוכן לחפור באדמה ולטמון שמה את ראשו כדי שלא תתגלה בושתו. וזה מה שהוא אומר, שאור החמה תתמעט, ואור הלבנה שהיא ממילא ממועטת, היא לגמרי תסתר. וחפרה הלבנה. ומדוע? כי בעצם הלבנה כמו שהסברנו זה מסמל עליהם, כי אז יתברר שאתם כלל לא ראויים, אלא לא החמה משפעת אלא הזקנים הם אלה שנשפעים, לא החמה משפעת ולא הלבנה נשפעת, אלא הזקנים הם הנשפעים. ועל ידי זה כביכול וחפרה הלבנה. וגם על פי הטבע, כי החמה גם אם אתה תחשיך אותה, עדיין יש לה אור. הלבנה אם תחשיך אותה, אז אין לה כלום, כי הרי אין לה מצד עצמה מאומה. ולכן ביחס ללבנה הוא נוקט לשון חפרה, שזה אומר ביטול גמור של האור, לעומת זאת לגבי החמה הוא נוקט בושה, שזה אומר קצת האור יתמעט, אבל לא לגמרי.