ישעיהו פרק כ"ג. משא צור. הילילו אוניות תרשיש כי שודד מבית מבוא מארץ כתים נגלה למו. כאן זו נבואה על נפילתה של צור בידי נבוכדנצר, ושם כאשר צור נפלה ברחו פליטים למקום שנקרא ארץ כתים, והם שם בישרו את הבשורה הזאת לראשונה. זה לא כמו היום שבתוך שתי דקות כבר כל העולם יודעים, כולם יש טלפונים ויש... צריך בזמנם שיהיה מבשר, צריך מישהו שיבוא ויודיע את הבשורה. מי אלה שהלכו והודיעו את הבשורה על נפילתה של צור? אלה הפליטים שברחו לארץ כתים ושם הודיעו את השמועה בתחילה. וכאשר עברו האוניות של העיר תרשיש, העיר תרשיש היו שמה מהם אוניות שהיו הולכים לצור לסחורה דרך ארץ כתים, אז אוניות תרשיש שמעו שם איפה? בארץ כתים על הנפילה של צור.
ואז, משא צור, הילילו אוניות תרשיש, הילילו מאיזה לשון זה? לשון יללה. הילילו אוניות תרשיש, הם ייללו, אלה שבאים באוניות תרשיש, תרשיש זה שם מקום, טרזיס, ככה זה היה נקרא בלשונם, שם מקום ששמה הילילו כי שודד מבית מבוא מארץ כתים נגלה למו. הם שמעו כי שודד מבית, הם שמעו שמי שודד? שודד צור כמו שאמרנו, לא תמצאו שם בצור איזשהו מקום ואכסניה ללון, כך מודיעים להם, מארץ כתים נגלה למו. הדבר הזה נגלה על ידי בארץ כתים ששם בישרו להם את הבשורה על נפילתה של צור. ומדוע לא ימצאו שם שודד מבית מבוא? אי אפשר לבוא שם לבית בארץ צור כי סנחריב כבש אותה, מדוע שאי אפשר יהיה לבוא שם? אומר המלבי"ם כי אחרי שנבוכדנצר כבש את צור, הרס את כל הבתים, העלה את הים והציף את הכל, עד שגם החוף שהיה חוף של אוניות, צור הייתה ידועה כמקום של אוניות, היה שמה נמל גדול, הייתה עיר מרכזית.
זה מה שנקרא הפיניקים. הפיניקים המקום שלהם היה מצור, זה אומר מלבנון, עד חוף עכו. זה היה הפיניקים וזה הייתה אומה ידועה ומפורסמת בזמנם שהם היו יושבים באזור הזה, והאומה הזאת הייתה ידועה באוניות שלה. היה להם אוניות רבות והם היו אנשי מלחמה והיו אנשי מסחר בעיקר, היו שם כולם מגיעים אל החוף ההוא כדי להעביר סחורות ומשם היו סוחרים אל כל הארץ. הצור היא הייתה עיר מפוארת באותו הזמן, וצידון גם כן הייתה עיר מאוד מאוד מהוללת על ידי המסחר שבה. ואז על ידי שצור נחרבה, אז מה קורה לעיר השנייה שהיא עיר המסחר? היא גדלה על חשבונה. כמו להבדיל כש... רמדיה נפלה, אז פתאום מטרנה הכפילה ושילשה את הלקוחות שלה. אז בדיוק אותו דבר, כאשר צור שהייתה עיר מרכזית למסחר נפלה, ממילא צידון הם אלה שמקבלים את כל הקליינטים שהיו אמורים להגיע לצור. ותרשיש, תרשיש זה עיר טרטסיס שנמצאת במדינות ספנין. איפה זה ספנין? ספרד. ספרד. ספרד היא הייתה קשורה עם צור בענייני מסחר, ידוע שגם ספרד היו סוחרים גדולים.
דומו יושבי אי סוחר צידון עובר ים מלאוך. צידון כמו שאמרנו היא הייתה סמוכה לצור, וכאשר צור הייתה שלווה אז צידון הייתה נחשבת כעיר קטנה, לא בעלת משמעות, לא הייתה גדולה לידה. אבל כמו שאמרנו אחרי שצור נפלה, אז כל המסחר נסוב אל צידון, היא התעשרה מאוד, עד שבסופו של דבר גם צידון נחרבה על ידי נבוכדנצר, אבל בתחילה היא הפכה להיות גדולה מאוד. אז בהתחלה הוא מתאר שצידון מתאבלת על נפילתה של צור. למה לה להתאבל? הרי לכאורה אדרבה, היא צריכה לשמוח, צור נפלה, אני עכשיו גודלת. לא, אלא הם היו מושקעים מאוד שם בצור, אומר המלבי"ם. ההשקעות שלהם איפה היו? בצור. וממילא כשצור נחרבת אז גם צידון ניזוקת. זה כמו שמדינה אחת בעולם נופלת, אז זה לא פגיעה מקומית, זה לפעמים יכול לפגוע בכל העולם כולו. כולם נופלים בעקבות אותה מדינה, כולם מושקעים שמה, יש להם נכסים שם וכדומה. אז נגרם להם נזק רב. אומר להם הנביא, אדרבה, אתם לא צריכים להעצב, למה אתם בוכים על חורבנה של צור? ובפרט אתה סוחר צידון, למה אתה בוכה? הרי מעכשיו עובר ים מלאוך, מעכשיו עוברי הים שלאן היה דרכם להגיע? לצור, עכשיו הם מלאוך, הם ימלאו אותך בסחורה, ממילא אתה הפכת להיות הכתובת האלטרנטיבית לצור. אז מה אתה צריך לבכות? מה אתה מילל? דומו יושבי אי סוחר צידון, אתם צריכים לשתוק מהבכי שלכם, אדרבה עוד אתם צריכים לשמוח כיוון שעכשיו עובר ים מלאוך, עוברי הים כעת ימלאו את צידון במקום מה שהיה, מה שהיו הולכים לצור.
ובמים רבים זרע שיחור קציר יאור תבואתה ותהי סחר גויים. גם עכשיו הוא אומר לה לצידון, עכשיו את תתמלאי בזרע שיחור. זרע שיחור זה היאור של מצרים, משמה היו שולחים על מים רבים לאיים רחוקים את הזרע לסחורה, כיוון שבמצרים כידוע אז הייתה ארץ מאוד דשנה, שמה היה להם את היאור הנילוס שמעלה ומשקה, והוא אומר להם כעת היא מספקת, תהיה צידון זו שמספקת את הסחורה. מה שעד עכשיו היה זרע שיחור שהיה במצרים, יבוא כעת לצידון. זרע קציר תבואתה, הוא מפרט, בין הזרע שהוא היה שם וגדל במצרים, בין הקציר שהיה מן היאור, בין תבואתה של היאור, התבואה שהיא כבר מוכנה לאכילה, כל זה ותהי סחר גויים, כל זה שעד עכשיו ותהי סחר גויים שהיא הייתה למסחר לגויים היכן? בצור, כל זה כעת יעבור לצידון. עכשיו מה בעצם החלוקה ביניהם? המלבי"ם מסביר, יש תבואה שהיא נמכרת עם הקש והשיבולת, זה נקרא קציר יאור, כמו שקוצרים אותו. היו מוכרים תבואה שנתמרחה בכרי שהיא כבר אחרי שהפרידו ממנה את הקשין, זה נקראת תבואה. והוא אומר בעצם הכל, כל מה שהיה מגיע ממצרים והיה הולך לצור, כעת יבוא לנמלי צידון, ואם כן צידון יש לך לשמוח.
אבל, בושי צידון כי אמר ים מעוז הים לאמור לא חלתי ולא ילדתי ולא גידלתי בחורים רוממתי בתולות. אבל כעת כביכול זה אותו אומר המליצה, אומר לה לצידון, אני חוזר בי ממה שאמרתי. התחלת לשמוח מוקדם מדי. על מה תשמחי צידון? על זה שכל המסחר מצור עבר אלייך? הוא אומר זה שמחה מוקדמת, מכיוון שהאויב יבוא להחריב גם אותך. האויב יבוא ויעשה לך את מה שהוא עשה לצור. ואמר הים, ובפרט מעוז הים שזה המקום החזק של הים, המקום שנעשה מבצר, אי, שאנשים יושבים שם, הוא אומר לעצמו הלוואי לא חלתי ולא ילדתי ולא גידלתי בחורים. לא חלתי הכוונה הלוואי ולא היה לי חבלי לידה. ואם היה לי חבלי לידה, הלוואי ולא ילדתי. ואם ילדתי, הלוואי ולא גידלתי בחורים. פירושו של דבר, צידון עתידה ליפול כמו צור. עכשיו כשבן אדם חלילה חלילה מת לו בן בגדלותו, זה צער נורא, זה צער גדול מאוד. ואז האדם אומר הלוואי ולא חלתי, לא היו לי חבלי לידה, היות ובסוף הוא נפטר, הלוואי ולא היו לי חבלי לידה. ואם היו לי חבלי לידה, הלוואי ולא ילדתי, שהיו הבנים מתים ברחם אימם. ואם ילדתי ולא גידלתי בחורים, הלוואי ולא הייתי מגדל אותו עד שהיה לגיל של בחור, והלוואי ולא רוממתי בתולות. גידלתי זה לגדל, לרומם זה להעלות אותו בדרגה נוספת. ולא רוממתי בתולות, כי למה? כי כשאני שמח בגדלותם, אחרי זה כשאני רואה במפלתם הצער הוא גדול. איך כתוב שמה בקללה של עלי? אמר לו וכל מרבית ביתך ימותו אנשים. למות אנשים זה צער גדול, זה צער נורא, אינו דומה אדם שמתאבל על בן שנפטר לו בגיל 20 לאדם שמתאבל על בן שנפטר בגיל שבוע. עוד לא נקשר אליו, עוד לא גידל אותו, עוד לא... אז הוא אומר אם כן צידון, הצער שלכם, השמחה שלכם היא מוקדמת. כי אתם צידון, אם הייתם במצב שבו היה לכם שלווה ארוכה כמו צור, אז העצב לא היה כל כך גדול. אבל אחרי שהשלווה שלכם לא האריכה ימים כמו צור, אלא גדלתם ברגע אחד, הרי צור נפלה, כל המסחר עבר אליכם, גדלתם ברגע אחד נהייתם גדולים, ואחרי זה קיבלתם מפלה כי נבוכדנצר בא אליכם ונטל גם את ממונכם. ואם כן הוא אומר להם, השמחה שלכם מוקדמת, כי מה שעבר על צור יעבור גם עליכם צידון. ואדרבה אם כן, אז היה עדיף לכם לא לגדול בכלל. אז היה עדיף לכם להישאר כמו שאתם ואז נבוכדנצר לא היה מגלה בכם עניין. למה הוא גילה בכם עניין? כי הוא כבר כבש את צור שהייתה גדולה, ואחרי זה צידון הייתה גדולה, אם צידון הייתה גדולה הוא בא לצידון. אז יותר טוב היה לכם צידון אם לא חלתי ולא ילדתי ולא גידלתי בחורים, יותר טוב היה אם לא התרוממתי כל כך, כי ההתרוממות הזאת גרמה לי למפלה גדולה לאחר מכן.
יש רש"י מביא מדרש שחז"ל אמרו באגדה, בושי צידון כי אמר ים. מה אמר ים? אמר ים מה אני לא חלתי ולא ילדתי ולא גידלתי בחורים, מה אני אין לי בנים ובנות לדאוג עליהם שלא יתפסו בעווני, אני לא משנה ממצוות קוני, יש גבול, הקדוש ברוך הוא שם גבול לים אומר הים, אני לא עובר אותו. אפילו שבעצם כביכול אין לי מה להפסיד, אין לי בנים שהקדוש ברוך הוא יכול לקחת ממני, לא חלתי לא ילדתי ולא גידלתי בחורים. אז הוא אומר על אחת כמה וכמה את בושי צידון שאת צריכה לדאוג מזה, שהנה אם את תמרי פי השם אז חס ושלום יקחו את בנייך ואת בחורייך. אז למה את לא דאגת? זה כביכול קל וחומר שהיה לה לצידון ללמוד מן הים.
פסוק ה'. כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור. כאשר תגיע השמועה למצרים מהמפלה של צידון, אז מצרים יחילו, הכוונה יתמלאו פחד, חלחלה, אז יחילו מצרים כאשר חלו כשמע צור. כמו שהם נבהלו כאשר הם שמעו על נפילת צור. מדוע? כי הרי כמו שהסברנו מצרים הייתה מספקת סחורה לצור. מה קורה כשאחד מהקניינים שלך נופל? גם המוכר נופל, נכון? כי הרי אני מושקע שם, כספים שלי נמצאים שם, אנשים שמה חייבים לי. אז ברגע שנפלה צור, מצרים שהייתה הספקית העיקרית נשארה עם חובות רבים. הפכה להיות צור חדלת פירעון, היא בכלל חדלה, לא רק חדלת פירעון, הרי עלה עליהם גם הים, בקיצור כבר אין צור. אז מצרים כששמעה מזה, למצרים היה הפסד גדול, היה להם רע עם העניין הזה. ועכשיו לאן הם הלכו להשקיע? לצידון, כי כמו שהסברנו צידון גדלה בעקבות נפילתה של צור. כאשר צידון נופלת, אז הפחד והחלחלה של מצרים שהיו כשנפלה צור, חוזרים שוב כשנופלת צידון, כי עכשיו אנחנו מושקעים בצידון. וזה מה שהוא אומר, כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור, כשמצרים ישמעו על נפילתה של צידון, יהיה להם פחד וחלחלה כמו שהם שמעו על נפילתה של צור, כי גם שם הם היו מושקעים. רש"י מסביר, כאשר שמע למצרים, כמו ששמעו מצרים שהבאתי עליהם עשר מכות והם טבעו בים, ואז יחילו ויבהלו כשמע צור, כאשר השומעים ישמעו את מכותיה של צור שהיו בדוגמת מכות מצרים, יהיה להם את אותו פחד ואותה חלחלה. איזה מכות? אומר רש"י דם ואש כמו שכתוב ביואל, זה לדוגמה שבדוגמת מכת דם. כל שאון מאיר שכתוב בישעיהו זה כרכור הצפרדעים, נהפכו נחליה לזפת, בקיצור צור עברה מכות בדומה למכות מצרים. כל מי שישמע על זה יחילו כשמע צור, כמו שפחדו כששמעו על מכות מצרים זה עורר חלחלה, כך יפחדו כשישמעו על מכותיה של צור.
עברו תרשישה הילילו יושבי אי. וזה מה שהוא מסיים את מה שהוא התחיל, מה שהוא אמר בהתחלה, דומו יושבי אי, דהיינו אל תתאבלו צידון על נפילתה של צור כי הרי המסחר יעבור אליכם, אחרי זה הוא חזר בו והוא אמר הרי אתם כן צריכים להתאבל מכיוון שאתם עוד מעט יעבור עליכם אותה כוס התרעלה ששתתה צור. והוא אומר אם ככה, היות ולא יצא לכם הרבה רווח מההצלחה הגדולה, כיוון שהיא הצלחה זמנית, כי נבוכדנצר יבוא ויחריב גם אותכם, לכן אני מציע לכם הצעה, עברו תרשישה, אני מציע לכם מיד לברוח לתרשיש. הילילו יושבי אי, הכוונה היא יללו על מפלתה של צור, ודאי שאל תדומו וודאי שאל תשמחו. מה שבהתחלה הוא אמר להם אין לכם לשמוח ואין לכם, עכשיו אדרבה הוא אומר להם אני אומר לכם אתם צריכים לילל כי מה שעבר עליהם גורם לכך שאתם הבאים בתור. המלצתי עברו תרשישה, תברחו לתרשיש לפני שיהיה מאוחר מדי.
הזאת לכם עליזה מימי קדם קדמתה יובילוה רגליה מרחוק לגור. עכשיו הוא מדבר על צור, והוא כביכול פונה לבני תבל וכמו מתפלא ואומר, צריכים לדעת שהנביא הוא הרבה פעמים הוא במשל של איזשהו אדם שצופה, רואה את הדברים ומתאר אותם. כמו איזה צופה מן הצד, כמו אדם שמדבר עם צידון, אומר להם תשמחו, צור נפלה, ואחרי זה עכשיו הוא פונה ומדבר על צור, כמו אדם הצופה מן הצד ורואה את הדברים ומתאר אותם. ואז הוא פונה ואומר, הזאת לכם עליזה מימי קדם? הוא שואל את בני תבל, אתם שמעתם שעיר כזאת שהייתה עליזה מימי קדם קדמתה, תעזוב את מקומה ותלך ותגלה לארץ רחוקה? איך יתכן כדבר הזה? זאת אומרת זה דבר שהוא נגד הטבע, זה דבר שהוא לא הגיוני. עיר כל כך מצליחה, יובילוה רגליה מרחוק לגור? יובילוה רגליה לגלות ללכת למקום רחוק? הרי הדבר הזה בהכרח יביא אותנו למסקנה שהקדוש ברוך הוא עשה את הדברים, שהקדוש ברוך הוא הוא זה שהביא את מפלתה של צור. ועכשיו הוא יבוא ויראה לנו כמה לא הגיוני מה שעבר על צור. דבר ראשון הוא אומר, הזאת לכם עליזה. הדבר הזה הוא דבר שהוא רחוק מהשכל משתי סיבות. א', כשאנחנו מתבוננים על המקום שהם יצאו משם, דבר שני כשאנחנו מתבוננים על המקום שהם מגיעים לשם. ועכשיו הוא יתחיל לפרט. על המקום שהם יוצאים משם, הרי יכול להיות שבאמת מדינה מסוימת תגלה למקום אחר בגלל שהמקום הזה הוא רע. המקום הזה האנשים שגרים בו כל הזמן בדיכאון, עצובים, אין להם שמחה שם, זה מקום שסובלים בו. אבל הוא אומר לא יתכן, הזאת לכם עליזה, הרי המקום הזה אנשים עליזים בו, זאת אומרת זה מקום טוב, זה מקום מוצלח, זה מקום שהיה כיף לאנשים לגור בו, הזאת לכם עליזה, מקום שאנשים שמחים בו, עזבו אותו? דבר נוסף, יתכן מאוד שבן אדם, קבוצה באה לגור במקום מסוים לתקופה קצרה, לא מצא חן בעיניהם, הלכו למקום אחר. אבל אנשים שגרים במקום מסוים במשך שנים, ולא רק שנים אלא במשך דורות, הגיוני שהם יעזבו למקום אחר? גם אם המקום לא איי איי איי, הגיוני שהם יעזבו? אתם יודעים יש מקום שנקרא פומפיי. אתם יודעים איך המקום הזה השתמר? זה מקום שהר געש כיסה אותו. ורואים שמה אנשים יושבים, אוכלים, שותים, הכל באמצע, הקפיאו אותם. הר געש כיסה אותם, לבה כיסתה אותם, בחפירות אחרי שנים מצאו את הכל. תחשבו על אנשים שגרים על חור של הר געש, בפתח הר געש, אתם מתארים לעצמכם איזה סכנה? מה ההסבר לזה? חז"ל אומרים חן מקום על יושביו. חן מקום על יושביו. בן אדם יכול לגור בחיפה, שחיפה מבחינה סטטיסטית זה המקום עם התחלואה הכי הרבה של תחלואת סרטן, זה המקום עם האוויר הכי מזוהם, ועם כל זה אתה רואה אנשים ממשיכים וגרים שם ואחרי המבול. יש לזה הגיון? לא. חן מקום על יושביו. תגיד לך בוא אדוני אתה תראה, בוא תסתכל מהמקום שלי איך רואים את הים, איך זה, תגור פעם על הכרמל אתה תבין. טוב, אני מעדיף לגור בבני ברק, חיים ארוכים יותר מאשר לגור על הכרמל, חיים קצרים יותר. חן מקום על יושביו. מה אנחנו רוצים לומר? שהוא אומר כאן, מילא אם האנשים האלה גרים פה תקופה קצרה, אתה אומר עוד לא נקשרנו למקום, קמים עוזבים הולכים למקום אחר. אבל הוא אומר הרי לא ככה היה כאן במקום הזה, הלא מימי קדם קדמתה, דהיינו הקדימה שלה זה עוד מימי קדם. פירושו של דבר עוד מימי קדם היא הייתה נחשבת לעיר קדומה. אתם מבינים מה זה מימי קדם קדמתה? עוד מימי קדם צור הייתה נחשבת לעיר קדומה. זאת אומרת שזה עיר עתיקה שבעתיקות. ואם כן, איך יתכן שפתאום הם יקומו ויעזבו? אלא זה שום הסבר. עכשיו אם תגיד טוב תשמע, אבל יכול להיות בוא תראה לאן הם הלכו. בוא תראה למקום שלשמה הם הגיעו ואז תבין את המהלך. אומר לא יתכן, הרי אדם שמחליף מקומו ללכת למקום אחר, הוא בוודאי יודע שבמקום האחר יש מקום מוצלח יותר, טוב יותר, הוא הולך עם כיוון. הוא לא הולך באשר יוליכוני רגליי. לא, אלא הוא יש לו יעד. אומר אבל כאן, הם לא יודעים לאן הם הולכים, כי הרי אתה רואה יובילוה רגליה. מה זה יובילוה רגליה? לאיכן אשר ישאוני רגליי. עזבו את צור לאן? לא יודע, אין לי כתובת. לאשר ישאוני רגליי, יובילוה רגליה. דבר נוסף, יתכן מאוד שאנשים הולכים למקום רחוק מבלי לדעת את טיב המקום, אבל על כל פנים את המדינה הוא יודע. אני לא מכיר את האזור, לא מכיר את הכפר, לא מכיר את הנתונים הסביבתיים המדויקים, אבל אני יודע אני רוצה ללכת לפולין, אני יודע אני רוצה ללכת לעיראק, אני רוצה ללכת... אני מכיר את המדינה, אוסטרליה. איפה באוסטרליה? לא מכיר הרבה, אבל אני מכיר לפחות את האזור. אז הוא אומר אבל כאן לא ככה היה, הוא אומר מרחוק, יובילוה רגליה מרחוק. מרחוק זאת אומרת כמו גוי אשר לא תשמע לשונו, מקום שאני בכלל לא מכיר, לא יודע, לא שמעתי עליו, זה לא כמו היום שאני יכול להכיר את אוסטרליה מתמונות, מתיאורים, מאנציקלופדיות. פעם אם זה היה מקום רחוק לא הכירו אותו. לא הכירו, פשוט פשוט לא ידעו כלום. והם הולכים לאן? מרחוק, בלי להכיר בכלל אפילו את מהות המדינה. דבר שלישי, לפעמים קורה שגם אדם הולך מרחוק כדי לחפש לו מקום, אבל הוא לא הולך, לא לוקח איתו את כלי הבית, את כלי התשמיש כדי לדור שמה מגורי קבע, כי הוא הרי לא יודע במה מדובר, הוא לא מכיר. אבל בן אדם שעוקר עם כל כלי ביתו כדי ללכת ולדור שם, אומר זה אומר שהוא לגמרי עזב את המקום הראשון והוא הולך עכשיו לקבע עצמו במקום אחר. וזה מה שנקרא מרחוק לגור, לא לתור, הולך לגור. זה הגיוני? לעזוב מקום קבוע, מוצלח, מקדם קדמתה, שאנשים בו עליזים, הכל בו נפלא, ללכת למקום אשר יובילוך רגליך מבלי להכיר אפילו את המדינה ועוד לגור שם? לבית של קבע? מה ההיגיון בזה? אין לזה שום הסבר.
ואם כן, איך יתכן שפתאום הם יקומו ויעזבו? אלא זה שום הסבר. מי יעץ זאת על צור המעטירה אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ. דהיינו, אחרי שאתה רואה כמה חסר הגיון זה, אתה צריך להתחיל לחקור ולהתבונן מי יעץ זאת? מי יש לו כוח עצום ורב לגזור כזאת עצה על צור? ועכשיו הוא מפרט את גדולתה, צור הייתה המעטירה, אומר הרי היה לה עטרת מלוכה, והיא זאת המכתירה מלכים. מה זה המעטירה? לא מלשון שהיא רק עוטרת, אלא מעטירה, זה מלשון מפעיל, זאת אומרת איפה היו ממליכים מלכים? בצור. צור הייתה קובעת פה ימלוך זה ושמה ימלוך ההוא ופה, היא הייתה המעטירה. איך יתכן שהיא הגיעה לכזאת נפילה? דבר שני, אשר סוחריה שרים, היה שמה עושר אדיר. סוחריה הגדולים הם שרים ומושלים מרוב העושר האגדי שיש להם. ולא זו בלבד, גם כנעניה, כנעניה זה תמיד הסוחרים הקטנים. אלה שסובבים בעיירות, והם תמיד בכל מקום נחשבים כבזויים, הם לא נחשבים כחשובים, אלה הרוכלים. אמר אבל לא אצל צור, אצל צור כנעניה הסוחרים הקטנים הם נכבדי ארץ, גם הרוכלים המחזרים בעיירות הם נחשבים כעשירים, כנכבדי ארץ. ואם כן איך יתכן שמכזאת מעצמה גדולה לכזאת נפילה וגלות? מי יעץ זאת על צור המעטירה? והתשובה מי יעץ זאת זה תכף הוא יזכיר בפסוק הבא. רק לפני כן אני רוצה לשים לב, סוחריה וכנעניה. סוחרים אומר המלבי"ם זה הסוחרים הגדולים. היתה כאוניות סוחר, בן אדם לא הולך להביא באוניות סידקית. באוניות הולכים מביאים את דברי המסחר הגדולים. כנעניה זה הסוחרים הקטנים, כמו שכתוב כנען בידו מאזני מרמה, זה שיושב ושוקל על המאזניים ומוכר מעט מעט. לא יהיה עוד כנעני בבית השם, אלה המוכרים דברים קטנים. למה הם נקראו הסוחרים כנען? אומר המלבי"ם כי הרי הסברנו שאלה שהיו יושבים בין עכו לבין צור, צור וצידון של היום, אלה שהיו יושבים בכל חבל הארץ הזה היו נקראים פיניקים. הפיניקים הם היו קדומים מאוד, והפיניקים האלה מיוחסים עד לכנען. כנען הבן של חם, נכון? כנען בנו של חם. וכיוון שהם היו מיוחסים לאנשי כנען והם היו אנשי המסחר כמו שהסברנו, היה מקום מרכזי של מסחר, אז כאשר אנחנו מדברים על סוחרים אז הוא אומר קורא להם כנעני. כנעני על שם הפיניקים שהיו בניו של כנען והם היו סוחרים.
עכשיו הוא שאל מי יעץ זאת על צור המעטירה? פסוק ט'. השם צבאות יעצה לחלל גאון כל צבי להקל כל נכבדי ארץ. אין זאת אלא שהשם הוא זה שיעץ זאת על צור להפיל אותה. ואם תשאל לאיזה תכלית הקדוש ברוך הוא גזר את זה עליהם? אז הוא אומר לך מפני שבצור היו שני דברים שהיו שנואים בעיני השם. א', לחלל גאון כל צבי. חמדת הממון היה שם, הם היו רודפים אחרי הממון, עד שלמה הם ייחסו כבוד? לכל צבי ולכל דבר חמדה. מה זה צבי? צבי, מי שיודע בארמית מכיר את המילה צבי? רצון. יפה, צבי זה רצון. צבי זה רצון. כל דבר שאדם חומד, אז אז הוא נקרא צבי. גם בלשון הקודש זה נקרא צבי ממלכות, שכולם כל הממלכות חומדים אותו, זה נקרא צבי, מלשון רצון, כל דבר שאדם רוצה. אז הוא אומר לחלל גאון כל צבי, למה הם היו מייחסים גאון ועוז ועוצמה? לכל צבי, לכל דבר חמדה, לכל דבר בעל ערך, היו מייחסים לו גאון וחשיבות. זאת אומרת האנשים האלה הנהייה שלהם אחרי החומר הייתה, שהם לכל דבר חשוב מבחינה ממונית ייחסו לו כבוד, נתנו לזה עוז ותעצומות, הערכה. זה מזכיר קצת את אמריקה שנפלה בעשור האחרון, וגם שם זה בדיוק אותו דבר. האמריקאים היו סוגדים לדולר, היום תראה אנשים בורחים מהדולר. אנשים יש להם... לאט לאט עוד מעט זה יקרה גם ליורו. זה בדיוק אותו דבר, כאשר מישהו סוגד לאיזשהו דבר מסוים, מדבר איתך, הדבר הראשון ששואלים בן אדם כדי לדעת מי הוא, זה כמה הוא עושה בשנה. מה ההכנסה שלך? זה השאלה הראשונה, מה אתה עובד, מה ההכנסה שלך? עזוב, אל תשאל, אולי זה בן אדם, אולי הוא בעל מעלה, אולי הוא בן אדם לחברו, עזוב אותך הכל שטויות, הכל שטויות, כמה אתה שווה? כמה אתה שווה? זה השנוא בעיני השם, עגל הזהב. ולכן השם צבאות יעצה לחלל גאון כל צבי, אלה שכל צבי, כל דבר חמדה, היו מייחסים לו גאון וחשיבות, גאון כל צבי, אומר הקדוש ברוך הוא אני רוצה לחלל, להראות שאין בזה ממש. ודבר שני, הם רדפו אחרי הכבוד והשררה, אומר הקדוש ברוך הוא להקל כל נכבדי ארץ. הם עשו מהכבוד והשררה עוז, עוצמה, בא הקדוש ברוך הוא והקל בכבודם, להראות לא זה העוצמה, לא זה הכבוד, לא זה העיקר, צריך להחשיב דברים אחרים, דברים של רוח, דברים שהם מעלות אמיתיות, ולא כבוד ועושר שהדברים האלה הם דברי הבל חולפים.
עברי ארצך כיאור בת תרשיש אין מזח עוד. אחרי שהוא פונה כביכול אל העולם ואומר להם, ראיתם דבר כזה? איזה נפילה הייתה לצור? וכי לא ברור שזה מאת השם? עכשיו הוא פונה כביכול לצור בנוכח. כביכול המליץ, המוכיח פונה אל צור ומדבר איתה. ואומר לה, עברי ארצך כיאור בת תרשיש אין מזח עוד. אחרי שהים כמו שהסברנו שאחרי שנבוכדנצר כבש את צור, עלה הים והציף את צור. הוא אומר לצור עברי ארצך, הארץ שלך ארצך שהיא כיאור, עכשיו היא דומה כיאור, עברי אל בת תרשיש, הכוונה היא תברחי לתרשיש. אמרנו שתרשיש זה מה שהיה נקרא בזמן קדם טרטסיס, ככה מביא המלבי"ם שזה מקום שנמצא בספנין. איפה זה? ספרד, נכון? שמה זה נמצא האוניות תרשיש, ראינו את זה הרבה פעמים בתנ"ך. אז הוא אומר תברחי, מפני שעלתה כיאור, תברחי כולה לתרשיש. ומדוע? אחרי שאין מזח עוד, אין מזח וחגור שיחגור בעד הים וימנע ממנו כדי לעלות על היבשה. הים כביכול פרץ את כל הגבולות, אז אם היה מזח אז היה מקום שהיה חוגר בעד הים, שהים לא יעלה. אבל אחרי שהים עלה, אין מזח עוד, אין לכם ברירה אלא לברוח לתרשיש. המלבי"ם מסביר שיאור זה מקום שמתמלא ממי הגשמים, כמו הנהר של הנילוס, ובדרך כלל נהר הנילוס יש שמה גאות ושפל, הוא עולה על גדותיו, וזה שמה ידועים המצרים שהם היו עושים מקום של אמות מים, היו מומחים גדולים בזה, להעביר את אמות המים למרחקים של קילומטרים, שכשהנילוס עולה על ידי זה זה משקה את כל השדות. והשקית ברגלך כגן הירק, ככה היה בארץ מצרים. ולפי זה הוא ממשיל את ארץ צור כמו היאור, שכמו שהיאור עולה כאשר מתגברים מי הגשמים, כך גם כן עלה עליכם הים. אתם ארץ צור עלה עליכם הים כמו היאור, וזה מה שהוא אומר עברי ארצך שארצך כיאור, הארץ שלך נהייתה כמו היאור שעולה ומגביה, וכך על ידי זה הוצפתם. מה זה מזח? אין מזח עוד. המלבי"ם אומר מצאנו את זה בפסוק נוסף, פרק ק"ט בתהילים. אם יש מישהו שאתה רוצה לתת לו מי שברך במרכאות, מישהו שאתה רוצה להיפטר ממנו, תקרא עליו ק"ט בתהילים. בתימן כשהיה איזה מלך איזה עריץ, מישהו שהיה אימם שהיה מושחת או עריץ, היו נכנסים לבית הכנסת קוראים עליו פרק ק"ט בתהילים, ובדרך כלל עד שהיו יוצאים כבר היו מודיעים להם שהוא כבר שווק חיים לכל חי. כן, זה מי שיקרא שמה זה מלא ברכות יש שמה במרכאות בפרק ק"ט. אחת מהברכות שם הוא מביא שמה על הקללה, שהקללה תהי לו כבגד יעטה ולמזח תמיד יחגרה. מה הפירוש ולמזח תמיד יחגרה? אומר המלבי"ם מזח זה חגור. מגה, מזח זו חגורה. האזור החוגר על הגוף נקרא מזח. אך מה ההבדל בין המזח לבין האזור והאבנט? אומר המלבי"ם מזח זה החגור שחוגרים על הבגדים הארוכים, כאשר הבגד הוא ארוך מדי, היו חוגרים איזשהו מזח כדי להגביה את הבגד שלא יסרח על הארץ. זה נקרא מזח וזה במטרה שהבגדים יהיו כמידתו. וזה מלשון ולא יזח החושן מעל האפוד, הכוונה היא שהחושן לא יגבה מעל האפוד, אז היו קושרים אותו, המזח היה מגביה את הבגדים שלא יסרחו על הארץ והוא שומר גם כן לדוגמה קושרים איתו את האפוד כדי שלא יזח, שלא יגביה. אז מזח אומר המלבי"ם זה מלשון הגבהה. ולכן תבינו את הביטוי זחוחי לב. זחוחי לב או זח רוחו, כן? מאיזה לשון זה? גבהה, גבהה, זחוחי לב הכוונה גבוחי לב. וזה הכוונה שם, וילבש קללה כמדו, דהיינו שהקללה תתאים לו בול, בדיוק במידה שלו. ותהי לו כבגד יעטה, כמו שאמרנו שתתלבש עליו הקללה. ואם תגיד לפעמים הבגד הוא ארוך מן הגוף, אז הוא אומר הקללה עצמה תהיה ולמזח תמיד יחגרה. הקללה תחגור אותו כמו מזח ששומר שזה לא יאריך יותר מדי הבגד אלא מה שנקרא יהלום אותו בדיוק כמידתו. אז המזח כמו שאמרנו זה דבר שמגביה את הבגד, שהבגד לא יסרח. ומלשון זה גם כן הוא מזיח אפיקים ריפה, מה שכתוב באיוב, כן, המלבי"ם מסביר גם את זה, לא ניכנס לזה.
פסוק י"א. ידו נטה על הים הרגיז ממלכות השם ציווה אל כנען להשמיד מעוזניה. כביכול אומר המלבי"ם כאילו כתוב כאן, הרגיז ממלכות נטה ידו על הים. נבוכדנצר אחרי שהרגיז ממלכות, הרגיז ממלכות הכוונה היה עובר מממלכה לממלכה ומרעיש, מרגיז ממלכות, הכוונה מסיר אותם מאותו מקום, גורם לכך שאותה ממלכה תיפול ותיכנע תחתיו, מגלה אותם, זה נקרא מרגיז ממלכות. אחרי שהוא הרגיז ממלכות ביבשה, עכשיו ידו נטה על הים, לא נחה נפשו ונטה ידו גם על יושבי הים. מיהו המרגיז הזה? הוא יסביר את זה בפסוק י"ג, הוא יתאר תיאור מדויק. בינתיים הוא מדבר עליו בלשון נעלם. אבל הוא בא ואומר, תדע לך, המרגיז הזה הוא לא עשה את זה מדעת עצמו, השם ציווה אותו. ידו נטה על הים הרגיז ממלכות, השם ציווה אל כנען, בעבור כנען, כי צור וצידון הם יוצאי ירך כנען, אז הקדוש ברוך הוא ציווה להשמיד את עוזו ותוקפו. ואם תשאל למה? הוא כבר הסביר לנו לפני כן, לחלל גאון כל צבי, להקל כל נכבדי ארץ, אלה שנהו אחר הממון, אלה שנהו אחר הכבוד, לכן הקדוש ברוך הוא ציווה להשמיד מעוזניה, מעוזניה הכוונה היא כמו מעוזיה, המקום שהיה מעוז להם, השם ציווה להשמידו.
ויאמר לא תוסיפי עוד לעלוז המעושקה בתולת בת צידון כתיים קומי עבורי גם שם לא ינוח לך. עכשיו מה שהוא אמר לפני כן הרגיז ממלכות, אז המרגיז ממלכות מי זה? נבוכדנצר, הוא אומר לצידון לא תוסיפי עוד לעלוז, לא תמשיכי לשמוח כמו שעד עכשיו שמחת על מה? על מפלתה של צור. שמחת שהנה כעת המסחר יסוב אלייך, כולם יבואו אלייך כדי לסחור ואת תהיי מרכז המסחר, לא תוסיפי לעלוז, לא תעלזי עוד. את המעושקה בתולת בת צידון, את שבבתולת בת צידון תהיי מעושקה. מעושקה הכוונה היא מלשון עושק, שיעשקו אותה. אומר המלבי"ם למה דווקא את בת צידון הוא מכנה מעושקה? צור לא ראינו שכינה אותו מעושקה. כביכול צור לא נעשקה וצידון כן נעשקה. מה ההבדל? אומר המלבי"ם הרי ראינו שעל צור מה עלה? הים. אחרי שנבוכדנצר בא, ראינו שהים עלה על צור ושטף אותם. ממילא נבוכדנצר לא יכל לקחת משם הון, לא יכל לעשוק אותם, כיוון שהים עלה ושטף הכל. לעומת זאת אצל צידון, שמה הים לא עלה. אז שמה אחרי שהוא כבש את צידון, היה לו גם מה לקחת, יכל לעשוק אותם. וזה אומר מה שכתוב ביחזקאל כ"ט, נבוכדנצר מלך בבל העביד את כל חילו עבודה גדולה אל צור ושכר לא היה לו ולחילו. למה שכר לא היה לו ולחילו? אומר המלבי"ם עכשיו תבין נפלא. כי צידון, ביחזקאל כ"ט. אומר כי צידון היא נעשקה, כי שמה היה, אבל צור הרי שטף הים, אז ממילא שכר לא היה לו ולחילו, לא היה לו במה לשלם שכר חילו אחרי שהעביד את כל חילו. ואז הוא אומר כתיים קומי עבורי. הכוונה תברחי לארץ כתיים. ואל תחשבי הוא אומר לצידון שאחרי שתגיעי לארץ כתיים את תחזרי בחזרה לארצך, הוא אומר לה גם שם לא ינוח לך, גם שם בארץ כתיים לא ינוח לך, כי את תראי שלאחר שאת תברחי לכתים, מה שיקרה זה שיבוא נבוכדנצר ויכבוש גם את כתיים. אז זאת אומרת תקבלי מכה אחר מכה.
הן ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה לציים הקימו בחוניו עוררו ארמנותיה שמה למפלה. הן ארץ כשדים. עכשיו הוא חוזר אל פסוק י"א, ידו נטה על הים הרגיז ממלכות, הוא לא אמר לנו מי זה, לא גילה לנו איזה על איזה עם הוא מדבר. עכשיו הוא בא ומבאר לנו מי זה שהרגיז ממלכות, מי זה שידו נטה על הים? הן הוא ארץ כשדים, הם עשו זאת. והוא אומר לך דע לך, זה העם לא היה. לא היה נחשב, הכשדים לא היו נחשבים בימי קדם, היה כלא, זה הכוונה לא היה. אני לא מתכוון לומר לא היה בכלל, כי הרי כן היה, אבל הרי לא היה חשוב. אז במקום להגיד לא היה, תגיד היה לא, כביכול לא היה חשוב. כלא נחשב. ורק מי הפך אותו להיות כזה גדול? אשור יסדה. אשור שמלך על הארץ, הוא זה שייסד אותה, הרים אותה מהאשפה. מה הוא לימד אותם? הוא לימד אותם לעבור, יסדה לציים, לעבור בציים ואוניות, הכוונה היא לימד אותם את דרכי המסחר על ידי שהיו שטים באוניות ואת דרכי המלחמה, בנה להם ציים. ועכשיו הכשדים האלה הקימו בחוניו, הם באו עכשיו ועשו מבחן כביכול לגבורתו של מלך אשור. באו אחרי שיש לנו צי גדול, אתם יודעים צבא כאשר הוא מקים טייסת, כאשר הוא מקים מערך טילים, הוא מחכה לשעת לשעת השין, הוא מחכה לאש. למה? כדי שנוכל לבחון את זה על חי. שנוכל לראות איך איך המערכת עובדת. אחרי שהקימו את כיפת ברזל, חיכו לקסאמים הראשונים, אנחנו תמיד מחכים שלא יהיה, אבל שמה חיכו שיהיה, לראות איך זה עובד. אז הוא אומר הן הנה תראה, הם הקימו בחוניו, הרי ייסדו שמה ציים, והציים האלה צריכים לעמוד בעת מבחן כדי לראות איך הם עומדים, מה שנקרא על רטוב. הקימו בחוניו, כדי לראות איך הציים האלה עומדים, זה המבחן של מלך אשור, העמידו אותם למבחן, האם באמת הציים האלה תקיפים וחזקים האוניות הללו שאתה כעת בנית ועשית לנו? ועל ידי זה עוררו ארמנותיה שמה למפלה. עוררו הכוונה החריבו, כמו ערו ערו עד היסוד בה, שהכוונה היא מלשון הריסה. על ידי זה הרסו את ארמנותיה של צור, שמה למפלה, שם אותה למפלה, הכוונה היא הפיל אותה לגמרי.
הילילו אוניות תרשיש כי שודד מעוזכן. אחרי שגם צור וגם צידון הרי ראינו נפלה, אוניות תרשיש הרי היו באות למסחר, אז בהתחלה הם באו לצור, בעקבות זה שראו שאין את צור הלכו לצידון, אבל אחרי שנבוכדנצר הפיל גם את צידון, מה יעשו אוניות תרשיש? האוניות האלה של הסוחרים הילילו, הילילו הכוונה יללו, בכו, שודד מעוזכן, המקום שהיה המעוז שלנו ששם היינו בוטחים מבחינה מסחרית, שודד, כעת נבוכדנצר הפיל הכל.
והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה כימי מלך אחד מקץ שבעים שנה יהיה לצור כשירת הזונה. והיה ביום ההוא ונשכחת צור שבעים שנה. צור תהיה במפלתה ובשפלותה 70 שנה, כאותו הזמן שארץ ישראל הייתה במפלתה והייתה בגלותה. כימי מלך אחד, מה הכוונה כימי מלכות אחת? זה כימי מלכות בבל, שמלכות בבל מלכותה נמשכה 70 שנה. אז יוצא אם כן שהמלכות כולה, גם נבוכדנצר וגם בנו וגם בן בנו, בנו זה אויל מרודך ובן בנו זה בלשאצר, הכל נחשב מלכות אחת. תהיה צור במשך 70 שנה של מלכות נבוכדנצר, תהיה נשכחת. כל המלכות הזאת של בנו ובן בנו נחשבת כמלכות אחת של 70 שנה, בתקופה הזאת תהיה צור במפלה, כימי מלך אחד. והנה מקץ 70 שנה יהיה לצור כשירת הזונה. מקץ 70 שנה תתחיל התרוממותה של צור. מה הוא רוצה לומר כשירת הזונה? אומר המלבי"ם כאן אמר הנביא משל, משל לדבר שהיה ידוע אז. כמו העיר הזאת בעצם צור היא הייתה עיר שהיו באים רבים אליה למסחר. אז הוא המשיל אותה כמו זונה שבאים אליה רבים לקבל שירותיה ונותנים לה אתנן, כך גם כן צור, היא כביכול מספקת את הצרכים של הרבים והיו נותנים לה כסף, כי בעצם היא זה עיר מסחר, אז היא הייתה מרוויחה כסף ממה שהייתה סוחרת עם הרבים. עכשיו אחרי שהיא נחרבה, אז הוא מדמה אותה כמו זונה שהקליינטים שלה עזבו אותה. ואז אומרים לה כביכול שרים לה ואומרים לה, את רוצה לחדש ימייך כקדם? קחי כינור, תתחילי להסתובב בשווקים וברחובות כדי לנגן, כדי שיראו אותך ויזכרו בך. ואז אותם אלה שגילו בך עניין בעבר, כביכול ירצו את שירותייך שוב. כך גם כן הוא אומר היה עם צור, כביכול זה משל של ביזיון, שצור זאת שהייתה גדולה, היא תתחיל לשלוח כל מיני איגרות לכל מיני עמים, אתם זוכרים אנחנו המדינה של הסוחרים, תבואו תחזרו, בנינו את הנמל, שיקמנו את ההריסות, תבואו תחזרו, יש כאן מסחר. ואז ישירו עליה את שירת הזונה כביכול, כמו אותה זונה שפלה שהיא מחפשת את כל אלה שהיו אצלה לפני כן כדי שיבואו שוב, כך גם כן צור, זאת שהייתה גדולה והיו מתחננים לבוא לסחור איתה, היא תתחנן עכשיו, תבואו תחדשו איתי את המסחר.
ואז מה ישירו עליה את שירת הזונה, מה יאמרו? ישאירו לה כך: קחי כינור סובי עיר זונה נשכחה הטיבי נגן הרבי שיר למען תזכרי. יגידו לה מה לעשות, המניות שלך ירדו, ולכן קחי כינור, תקחי לך כינור וסובי עיר, תתחילי להסתובב עם הכינור בעיר, זונה נשכחה, כי הרי את זונה ששכחו אותך, ואת חייבת להיטיב נגן, הכוונה היא לנגן בקול נעים, הרבי שיר למען תזכרי, כדי שיזכרו בך ויבואו אלייך שוב. אומר המלבי"ם מה זה קחי כינור סובי עיר הטיבי נגן הרבי שיר? מה ההבדל בין נגן לבין שיר? אומר המלבי"ם שיר זה מה שמנגנים בכלי, לעומת זאת, סליחה, נגן זה מה שמנגנים בכלי, כמו שאנחנו אומרים הוא מנגן בגיטרה, מנגן בכינור. לעומת זאת שיר שייך גם בפה. עכשיו ניגון זה הנעימות של המנגינה לפי חוכמת המוזיקה, לפי התווים, העליות והירידות של המוזיקה, זה המומחיות של המנגן. לעומת זאת השיר זה הנעימות של המאמרים הקצובים במשקל. איך זה נקרא היום? חרוזים. החרוזים. מה זה נקרא לשיר? לא, מתכוון לומר לחרוזים, המאמרים הקצובים במשקל, הכוונה היא שיר שכתוב בצורה שקולה, הכוונה היא מתחיל בצורה מסוימת ומסיים בצורה מסוימת, זה משקל השיר. ואז מצד אחד יש את הניגון שזה הערבות של המנגינה, מצד שני יש את השיר. ולכן זה מה שהוא אומר, הטיבי נגן הרבי שיר, שגם יהיה מנגינה עריבה וגם יהיה שיר נאה, ואז למען תזכרי, כביכול הוא בא ואומר אתם צור צריכים היום שמישהו יזכיר בכם, צריכים להתחיל לנגן כעת, לשלוח לעשות פרסומות שיזכרו שהיה מקום כזה שנקרא צור, כי אחרי 70 שנה מי זוכר אותכם?
פסוק י"ז. והיה מקץ שבעים שנה יפקוד השם את צור ושבה לאתננה וזנתה את כל ממלכות הארץ על פני האדמה. מקץ 70 שנה, זה כבר היה בימי כורש, אז צור חזרה ונבנתה, הרימה שוב את ראשה, השם יפקוד את צור לחדש את מצבה כקדם, ואז שבה לאתננה. שבה לאתננה הכוונה הוא ממשיך על פי המשל, שהיא המסחרה כביכול מוגדר כזנות והכסף שהיא מרוויחה במסחרה מוגדר כאתנן, אז הוא רוצה לומר היא תשוב למסחרה, היא תשוב לאתננה. אני חושב שיכול להיות מאוד גם שהוא התכוון פה בלשון נופל על לשון, כמו שבה לאיתנה, אז הוא כותב שבה לאתננה, שזה בא לומר גם לאיתנה וגם לאתננה כמו שהוא המשיל את זה קודם לאתנן. וזנתה את כל ממלכות הארץ, פה יתבאר כמו שהוסבר קודם, הכוונה יהיה לה מסחר עם כל ממלכות הארץ על פני האדמה.
והיה סחרה ואתננה קודש לה'. לא יאצר ולא יחסן כי ליושבים לפני השם יהיה סחרה לאכול לשובעה ולמכסה עתיק. והיה סחרה, הכוונה בין המסחר שלה שזה הדברים שהייתה סוחרת במדינה, תבואות, מתכות, מה שהיו מוכרים לארצות אחרות, ובין אתננה, אתננה זה הכסף והמעות כמו שהסברנו שהייתה מקבלת בעבור הסחורות, הכל יהיה קודש לה'. דהיינו בין חומרי הגלם ובין הכסף שיתקבל על זה, יהיה קודש לה'. על מה הוא מדבר כאן? הכוונה היא הם ישלחו מנחה לבית השם, כי בימי בית שני היה לצור שלום עם עם ישראל. אז כאשר יבנה פה בית המקדש, הם ישלחו לבית השם גם מהמסחר, סחרה, שהסברנו שזה הכוונה התבואה ומיני המתכות, וגם אתננה, גם הכסף שהם יקבלו בעד כל אותם דברים, הם ישלחו לבית המקדש שיהיה להם לזכות, שיהיה להם תרומה לבית המקדש. אבל הוא אומר מה, המסחר שהם ישלחו, הכוונה היא התבואות, מיני המתכות, לא יאצר, הכוונה לא יביאו את זה אל אוצר בית המקדש כדי להקריב מזה עולות, כדי להקריב מזה זבחים, עולות מהבהמות ומהסולת והיין להקריב זבחים, לא יאצר. ולא זו בלבד, גם הכסף שהם ישלחו לא יחסן. יחסן הכוונה היא ישימו אותו במחסנים, או שהכוונה לא יעשו ממנו איזה דבר לחזק את בית המקדש, מאיזה לשון? חוסן, מלשון חוזק. לא ישתמשו בזהב הזה כדי לחזק את בית המקדש. אלא מה יעשו איתו? כי ליושבים לפני השם יהיה סחרה לאכול לשובעה. דהיינו הדברים שהם ישלחו כמוצרים, שזה אומר הבהמות, זה אומר התבואה, כל זה יהיה ליושבים לפני השם, הכוונה הכהנים שעובדים בבית המקדש, הם יחלקו את זה ביניהם, יהיה להם לשובעה. ואת אתננה, זה הכסף שהם ישלחו, יקחו את זה הכהנים ולמכסה עתיק. מה זה למכסה עתיק? הכוונה לקנות בזה מלבושים חשובים ויקרים, זה הכוונה למכסה עתיק. עתיק זה גם מלשון חוזק, כמו הדוברות על צדיק עתק בגאווה ובוז, כן? במדרש רבה הוא מסביר שם שזה מלשון ויעתק משם ההרה, הכוונה מלשון החלפת לבוש, לכן הלבוש נקרא עתיק. אז ולמכסה עתיק הכוונה היא ללבוש שיהיה לכהנים. רוצה לומר שהגם שהיא תשלח את סחרה לבית המקדש, אבל לא ישתמשו בזה לקודש עצמו אלא רק לדברים הנלווים אל הקודש, זה אומר הכהנים יאכלו מזה, זה אומר ביגוד לכהנים, אבל להשתמש בזה כדי לצפות את בית המקדש או להשתמש בזה בשביל קורבנות ממש, לזה גם לצור לא תהיה את הזכות.