ישעיהו פרק כ"א. משא מדבר ים כסופות בנגב לחלוף ממדבר בא מארץ נוראה. הנבואה הזאת היא כעת נבואה על בבל. רש"י שואל הרי כבר ראינו נבואה על בבל בפרקים הקודמים י"ג י"ד, הייתה שמה נבואה מאוד קשה כנגד בבל, אם אתם זוכרים ראינו שהוא התנבא עליה שהיא תהיה חרבה ולא תיבנה, וראינו גם כן מבחינה היסטורית שהנבואה הזאת התקיימה, לא יהל שם ערבי, אמר שיהיה מצב שבבל, אותה בבל הקדומה עד היום תהיה חורבות ונאמר עליה דברים מאוד קשים. זה כבר נבואה שנאמרה לאל פרק י"ג י"ד. מה עכשיו פתאום יש לנו עוד פעם נבואה כנגד בבל? אומר רש"י פעמים שהנבואה באה בפי ויום בסגנון אחד ולאחר זמן בסגנון אחר. אל תתפלא, כך היא דרך הנבואה, לפעמים הנביא מתנבא יום בדרך מסוימת ופעם אחרת בדרך אחרת בסגנון אחר.
אומר המלבי"ם, בבל פה נקראת מדבר ים, כיוון שמדי ופרס היו במזרחית צפונית של בבל, אז יוצא אם כן שבבל היא מערבית דרומית לפרס. אז אם אנחנו קוראים לה מערבית דרומית, מערבית זה ים. מדבר זה דרומית. תמיד שרוצים להגיד דרום מתכוונים אומרים מדבר, ארץ דרום, ארץ מדבר הכוונה היא דרום. אז מערבית דרומית אז הוא נקרא מים מדבר, וזה גם מדבר ים. מדבר ים הכוונה היא מערבית דרומית ביחס למה? ביחס למדי ופרס. עכשיו, היא גם נקראת מדבר כיוון שבין בבל לבין מדי ופרס היה מדבר, ודרך המדבר הזה באו האויבים. על ביאת האויבים כעת הוא מתאר ומספר לנו. אנחנו נקדים דבר שמופיע בספר דניאל, מי שירצה יוכל לשמוע את הדיסקים על ספר דניאל ושמה יוכל לראות את כל הסיפור, אנחנו רק נאמר אותו בקצרה. מובא שכאשר למדי ופרס היה מלחמה כנגד בבל, אז הצליח בלשאצר להניס את האויבים והצליח להתגבר עליהם והם חזרו בחזרה לארצם. בבל יליא, באותו הלילה, עשה משתה גדול, הוציא את כלי בית המקדש, היה בטוח שהם כבר לא יגאלו עם ישראל, ואז יצאה פיסת יד וכתבה על קיר ההיכל מנא מנא תקל ופרסין. מנה הקדוש ברוך הוא את מלכותך ונמצאה חסרה ולכן החליט לפרוס אותה, הכוונה היא לחלק אותה. ואז הוא הלך ובירר מה פירוש הנבואה הזאת, כל החכמים לא ידעו לבאר, ודניאל הסביר לו את מה שהסברנו כעת שבעצם הוא יאבד את מלכותו. בבליליא התקטיל בלשאצר. באותו הלילה מת בלשאצר, איך? על ידי מרד שמרדו בו מבפנים, הרגו אותו, ורצו כדי להודיע למדי ופרס שהיו עכשיו בדרך, הם כבר נפלו פה וחזרו בחזרה לארצם, רצו להודיע להם בואו, בלשאצר כעת נהרג. ואז הם חזרו וכבשו את בבל. מדי ופרס חזרו לכבוש את בבל. זה היה הסיפור שהיה שם בספר דניאל. וכעת הוא יאמר, הוא מתאר את המציאות הזאת, את המפלה הזאת, כעת הוא מתאר בנבואה הזאת, שזו נבואה בעצם נבואה מוקדמת למה שהיה שם ואז.
וכעת הוא יצייר ויתאר לנו כביכול יש איזה שהוא צופה אחד שבאותו הלילה עומד על החומה של בבל, וכאשר המחנה של פרס חוזר כדי לכבוש את בבל אחרי שהם שמעו שעבדיו של בלשאצר הרגו בעקבות אותה פיסת יד שיצאה וכתבה על קיר ההיכל, הרגו אותו עבדיו, עשו הפיכה והלכו בעצם לקרוא ולזמן את פרס, פרס חוזרים בחזרה, ואז הוא מתאר שהמחנה הזה נראה כמו אבק שנישא מפני רוח המדבר, ורק לאחר מכן נודע לו על המרד שהאויבים בעצם באים כעת להחריב את בבל. והוא מתאר איך הצופה שרואה את זה נתקף בחרדה, בפחד ובחלחלה. ולאחר מכן הוא מתאר תיאור נוסף, איך יש צופה נוסף, והוא עכשיו אחד מבני ישראל, שהוא מצפה כבר ריבונו של עולם מתי יתקיים מה שהבטחת על מפלת בבל? מתי הם יפלו סוף סוף? וגם הוא רואה את מה שאז קורה, אבל לא כצופה הראשון שהוא בבלי ונתקף פחד וחלחלה, אלא הצופה הזה שמח ועולז שהנה סוף סוף הקדוש ברוך הוא נפרע מבבל שכל כך הציקה והצרה לישראל.
ועכשיו הוא מתחיל לתאר. משא מדבר ים כסופות בנגב לחלוף ממדבר בא מארץ נוראה. הצופה, זה עכשיו הצופה הבבלי מדבר. הצופה מתאר ואומר נראה לי כאילו אני רואה איזה שהם סופות שחולפות בנגב המדבר. נגב נקרא בדרך כלל מדבר, מקום שהוא מנוגב ממים, לכן הוא נקרא נגב. אני רואה את הסופות האלה מעלים אבק גדול. ואז הוא מסתכל ומתבונן יותר ואומר ממדבר, אני רואה את הסופה, זה בא מכיוון המדבר אותה סופה ואבק. ואז הוא מתבונן יותר ואומר מארץ נוראה, ארץ נוראה זו פרס, שהבבלים כל כך יראו וחרדו ממנה, אז בשבילו זה נקרא ארץ נוראה. אני רואה שהחילות הללו שבאים כעת הם מארץ נוראה. ואיזה חילות מדובר? אותו הלילה שחזרו חילות פרס כדי לכבוש בחזרה את בלשאצר אחרי שהם נפלו ושמעו שבלשאצר כעת נהרג בידי המורדים, הם חוזרים כדי לכבוש אותם בחזרה.
חזות קשה הוגד לי. הבוגד בוגד והשודד שודד. עלי עילם צורי מדי כל אנחתה השבתי. חזות קשה הוגד לי. מסתכל המתבונן, אותו צופה בבלי, ואומר אין זה סופה ואבק, אלא חזות קשה הוגד לי. מה שכעת מתברר לי זה שהבוגד בוגד, נעשתה מרידה ובגידה בין אנשי המלך בלשאצר, ומתוך שהבוגד בוגד והלך לקרוא לכל חיל האויבים לבוא לכאן, אז השודד שודד. כעת בכוח זה בא כעת השודד, דהיינו חיל פרס, חוזרים כדי לשדוד, כדי להילחם שוב כנגד בבל. עלי עילם צורי מדי, הצופה כעת מתאר שאמרו לו מהבוגד, כביכול הבוגד אומר עלי עילם על בבל, בא ומזמין אותם, עילם, פרס, מדי, בואו כעת, תעלו על בבל, אנחנו כבר פתרנו לכם את הבעיה, חיסלנו את המלך, את בלשאצר, עלי עילם על בבל. ואת, עלי עילם צורי מדי, הוא קורא גם כן צורי מדי, דהיינו אל תירא מבלשאצר, אל תחשוש ממנו, כל אנחתה השבתי, ההנחה והמורה שהיה מפני בני בבל, היה הנחה, היה פחד, היה חשש, אומר השם השבתי. השבתי כביכול אין לכם מה לדאוג, יותר לא תוכלו לראות מהם מבבל, בלשאצר נהרג, אתם רק תבואו ותיקחו את המלוכה.
ואז הצופה מתאר מה עובר עליו. על כן מלאו מותני חלחלה, צירים אחזוני כצירי יולדה, נעויתי משמוע, נבהלתי מראות. רש"י מסביר שזה הנביא שהוא רחמן, הוא נאנח על הפורענות של האומות. כך רש"י מסביר. אבל אנחנו נלך בפי הקו שהסביר המלבי"ם, אגב גם רש"י עצמו מביא שלפי פשוטו הנביא אומר את הקינה והאנינות כאילו בבל מתאוננת, הוא כמו משמש לה לפה. זה לא אני הנביא מצטער על מפלתה, כן יאבדו כל אויביך השם, אלא מה, כביכול הוא משמש לפה לבבל שנאנחת ומתאוננת וכואבת. אבל המלבי"ם מסביר שכל זה ההמשך של דברי השומר והצופה שרואה את כל הדברים הללו, ואז הוא מתחלחל מהשמועה הפתאומית הזאת הקשה שבאים האויבים כעת לכבוש את בבל, על כן מלאו מותני חלחלה. ולא זו בלבד אלא צירים אחזוני כצירי יולדה. צירים אחזוני הכוונה היא כמו שיש לאישה צירים, והצירים הללו נקראים צירים מכיוון שהגמרא אומרת שלאישה ברחמה יש צירים כעין דלתות, שזה כשרוצים לומר שאישה יולדת כביכול נפתחת הדלת באישה היולדת. אז נהיה לי כאלה צירים, כזה צער, כזה כאב. זה היה בשלב השני. ולאחר מכן נעויתי משמוע, נבהלתי מראות. נעויתי משמוע הכוונה עווה זה מלשון בלבול, לשון טירוף. אומר היה לי כזה טירוף הדעת בעקבות כל מה שראיתי, עד שלא הייתי מסוגל לשמוע, כל כוחות הגוף נתעוותו. ולא זו בלבד, נבהלתי עד שכבר לא הייתי מסוגל לראות. כך מתאר הצופה את הפחד שאחז אותו כשהוא ראה את האויבים חוזרים.
תעה לבבי, פלצות בעתתני, את נשף חשקי שם לי לחרדה. תעה לבבי, מתאר עכשיו עוד ירידה אצל הצופה, עוד מפלה, עוד בהלה, עד כדי כך שכל גופו נתבטל לגמרי, תעה לבבי, נתבטל כוח החיות שהיה לי. יותר מזה אומר פלצות בעתתני. פלצות הכוונה היא כמו התפקעות. כל כביכול מיתרי הגוף, כל צינורות הדם, כולם התפקעו. פלצות אחזתני, דהיינו כמו התפרק הגוף כולו. מדוע? את נשף חשקי שם לי לחרדה. נשף חשקי המלבי"ם מסביר שהחשק שלי, הכוונה הרצון שלי, אותו הוא נשף. מאיזה לשון נשף? נשף יש ביטוי בארמית שף מדוכתיה. שף מדוכתיה הכוונה היא קפץ וזז ממקומו. והנשף נקרא נשף, נשף לילה, מכיוון שיצא היום ונכנס הלילה, הכוונה עזב את מקומו ונכנס משהו אחר. זה הביטוי נשף. אז העתק הדבר ממקומו. כן, הגמרא אומרת יש נשף יום ויש נשף לילה. יש גם ביטוי של נשף לגבי יום. מדוע נקרא נשף יום? גם, אותו דבר, כיוון שעבר הלילה, שף מדוכתיה, עזב את מקומו והגיע היום. אז גם פה נשף חשקי, הכוונה את מה שאת אותו חשק שהיה לי לפני כן, את זה כביכול הפחד הנורא שעכשיו עבר עליי העביר אותו ממני. ומדוע? אומר המלבי"ם שכאשר בן אדם בא לו איזה שהוא עניין של חרדה, זה גורם לו לבהלה גדולה. אבל אם בא לו עניין של חרדה בעת שהוא נמצא בשמחה גדולה, הוא אומר אז הבהלה והפחד הם שבעתיים. יש פה שינוי. הוא אומר זה מכפיל את השיגעון והתימהון על ידי העתקת הגוף וחושיו מן הששון אל הפחד הגדול. עד שהבן אדם נמצא במין מצב של בלבול, הוא לא יודע, הוא בשמחה או בפחד נורא. אומר זה הבהלה הגדולה ביותר. ולכן הוא אומר את נשף חשקי, דהיינו אותו זמן שהיה חשקי, והרד"ק מסביר מה זה את נשף חשקי? אומר הרד"ק הרי באותו לילה בלשאצר עשה נשף. הרי באותו לילה הוא עשה שמחה, עשה סעודה, כולם שמחים, ופתאום ברגע אחד אותו נשף חשקי הפך להיות לחרדה נוראה. נשף חשקי הזמן השמח ביותר פתאום הפך להיות לזמן המבהיל ביותר, המחריד ביותר. ואז הוא אומר במצב כזה בן אדם מתחיל לדמיין ולראות צל הרים כהרים ולראות דברים מפחידים ומבהילים מתוך מה? מתוך שהנפש שלו נעתקת ברגע אחד משמחה גדולה לבהלה גדולה, לפחד עצום.
ערוך השולחן, צפה הצפית, אכול שתה, קומו השרים משחו מגן. אומר המלבי"ם, כעת הוא מתאר את המליץ, את האדם שמתאר, והוא כמו אדם שאחז אותו השיגעון, שאמרנו שהוא כמו מקפץ מחרדה אל שמחה גדולה ומשמחה גדולה אל חרדה, כולם נמצאים בבהלה, והדמיונות הללו שניהם יחד גורמים לו להתרגשות גדולה. ואז הוא קורא ערוך השולחן, מצד אחד גיסא תכין את השולחן, משתה. מצד שני צפה הצפית, הכוונה היא תתכונן, שים עין לצפות, יש מלחמה. אחרי זה הוא חוזר וקורא אכול שתו, תאכל, תשתה, יש נשף, יש שמחה. ומצד שני קומו השרים משחו מגן. מראה לך איך הבן אדם נמצא במין תנודתיות כזאת שבאה מתוך הפחד והחלחלה שבאו תוך כדי השמחה וגורמים לו למין מצב כזה שהבן אדם לא מוצא את עצמו, הוא מבולבל. מצד אחד רוצה לערוך השולחן, מצד אחד אכול ושתו, ורגע אחרי זה צפה הצפית, שים צופה, יש מלחמה, קומו השרים משחו מגן, יש קרב. מה זה משחו מגן? המפרשים מבארים שהיה דרכם כאשר הם היו יוצאים למלחמה, היו מושחים את המגן בשמן. מטרת משיחת המגן הייתה כדי להחליק מעליו את החיצים ואת החרבות שיכו בו, כדי שזה יחליק. שמה כתוב מגן גיבורים נגעל, נכון? שם נגעל מגן גיבורים. אצל מי זה נאמר? על מי זה נאמר? יונתן. שמה זה נאמר על יונתן, שהם היו גיבורים והמגן שלו נגעל. מה הפירוש נגעל? מה זה הגעלה בלשון הקודש? שורו עיבר ולא יגעיל. יגעיל הכוונה יפליט, הגעלה זה הפלטה. אז אם כן מגן גיבורים נגעל, הכוונה היא השמן שהיה בלוע בו והיה אמור להגן שהמגן לא יקבל את החיצים, נגעל, השמן נפלט. ואם השמן נפלט ויצא, אז ממילא החץ כן יכל לחדור את המגן, החרב כן יכלה לבתר את המגן. אז ממילא על ידי זה הייתה המפלה. הביטוי של משוח בשמן זה מבטא את המגן החזק שהוא עדיין עם השמן שנמצא עליו. רש"י מביא עוד ביאור, צפה הצפית הכוונה היא תזקוף את המנורה. אכול ושתו, כביכול באותו משתה הם שמו את המנורות, זקפו אותם, שהמנורות זה היה סימן לחשיבות, זה היה סימן למלכים, שכך היה דרכם.
כי כה אמר אלי השם, לך העמד המצפה אשר יראה יגיד. כי כה אמר אלי השם, עכשיו הוא מתאר את הצופה השני. הצופה השני זה שעומד בדבר השם והוא המצפה, זה שממתין ומחכה מתי כבר תבוא מפלת בבל, אותה נבואה שקראנו עליה כבר קודם בפרקים י"ג וי"ד, מתי הפרקים הללו, מתי התיאורים הללו כבר יבואו לידי מימוש? רש"י מסביר מי זה אותו המצפה? רש"י אומר זה אדם מסוים. ומי הוא? אומר רש"י, אמר לו עתיד אחד מתלמידיך לקרוא תגר על מידותיי על אורך שלוותה של בבל. אחד מתלמידיך יבוא בטרוניה, ריבונו של עולם, למה בבל עדיין שלווה? יש כאלה נבואות קשות עליה, למה אתה לא נפרע מהם? מי זה? אומר רש"י זה חבקוק. על משמרתי אעמודה, ומצפה לראות מה ידבר בי. אז הוא כביכול שם, חבקוק עמד בתוכה, אומר אני פה לא זז עד שהריבונו של עולם ייפרע מבבל. אמר לו הקדוש ברוך הוא לישעיהו, העמידהו לאותו מצפה והבטיחהו מאיתי, שיעמוד על מצפהו אשר יראה במפלתה של בבל יגיד. כביכול פה הוא פונה אליו, העמד המצפה אשר יראה יגיד, הנה כעת אני נפרע מבבל ואני רוצה שהוא יתאר את הדברים הללו שכמו שהבטחתי כך באמת בסופו של דבר קיימתי. המלבי"ם כמו שהסברנו הוא לא נכנס לאיזה שהוא צופה ממשי, הוא לא מדבר על מישהו ספציפי, אלא הוא מתאר מה רואה כביכול הצופה הבבלי ואת הפחד והחלחלה שיאחזו אותו, ומה רואה הצופה שהוא בעצם הצופה מישראל שממתין כבר לנבואה הזאת שתתגשם, שהנה תבוא כבר מפלתם של בבל. אומר המלבי"ם מה ההבדל בין מצפה לבין צופה? אומר המלבי"ם צופה זה אדם שמכין את עצמו לראות את מה שעתיד לבוא. עכשיו מה שעתיד להיות, העצם שעליו הוא מביט הוא עדיין לא נמצא למול עיניו, הוא מחכה. וזה כמו שכתוב צופה נתתיך לבית ישראל, הוא צופה שהדבר הזה עתיד להיות. אבל כאשר כתוב מצפה, הכוונה היא אדם שיש לו תקווה לראות דבר מסוים. אני בהשם אצפה, בוקר אערוך לך ואצפה, הכוונה יש לי תקווה לדבר מסוים, הוא נקרא מצפה. לעומת זאת צופה זה מי שעומד לראות דבר מה, הוא נקרא צופה. וראה רכב צמד פרשים, רכב חמור, רכב גמל, והקשיב קשב רב קשב. עכשיו הוא מתאר איך זה שמצפה, כמו שהסברנו שהוא יש לו תקווה לראות דבר מה, אחרי שהוא עומד זמן רב על המשמר והוא כבר מצפה לראות נו מתי כבר בבל תיפול, כאשר מגיע הזמן של הבשורה, מה הוא רואה? הוא חשב שהוא יראה איזה שהיא ארטילריה כבדה, הוא חשב שהוא יראה עמים סביב שבאים להילחם. במקום זה מה הוא רואה? רכב של שני פרשים. רכב חמור, רכב גמל. שני פרשים רוכבים, זה על חמור זה על גמל. זה מפלת בבל? מפה משהו ייפול? מה, מה, איפה המפלה פה? מה שהוא לא הבין, שני אלה הם שני השרים שברחו באותו הלילה מבבל ורצו לעם לפרס, למלך פרס להגיד לו בוא תחזור, בוא תחזור, פתחנו לך את הדרך. אלה שני אלה שרצו אל חיל פרס ומדי, זה היה מפלת בבל, אותם שני פרשים שראית ולא הבנת, זה שני השרים שהרגו את בלשאצר. והוא המצפה חשב שאני אצטרך פה עוד הרבה זמן לחכות, מה אני רואה פה שני פרשים, מה, מזה לא תצמח ישועה, הוא לא הבין מה הוא רואה. הוא ראה רק צמד רוכבים. ולמה רכב חמור, רכב גמל? מכיוון שזה דרך הבורחים. אדם שהוא מתכונן אז הוא מכין רכב ופרשים והכל, אבל מי שברגע אחד בורח, רואה איזה חמור קופץ עליו ובורח. רואה איזה גמל עולה עליו ובורח. אין לו זמן להתחיל לחפש רכב כמו שצריך עם רכב שטח או מה שיש, עולים ובורחים. אז הוא רואה רכב צמד פרשים, רכב חמור, רכב גמל, והקשיב קשב רב קשב. הוא שומע ורואה שהבורחים משמיעים קול קשב, דהיינו הם אומרים כביכול מאיתנו תצא הבשורה של קץ גלות בבל, של קץ בבל, קץ מדינת בבל, אנחנו המבשרים את זה.
ויקרא אריה על מצפה השם, אנוכי עומד תמיד יומם ועל משמרתי אנוכי ניצב כל הלילות. ואז הוא חושב לעצמו, נו תוחלתי נכזבה, ציפיתי למפלת בבל ובמקום זה אני רואה איזה אחד על חמור אחד על גמל. ואז הוא עומד וקורא כאריה, הרי השם, אנוכי עומד תמיד יומם ועל משמרתי אנוכי ניצב כל הלילות, איפה ההבטחה שהבטחת? אני כבר עומד פה זמן רב וזה מה שעכשיו אני רואה? את ההוא על החמור וההוא על הגמל? אני כבר זמן רב ממתין ומחכה. אומר המלבי"ם, יש ביטוי של משמר ויש ביטוי של מצפה. עכשיו נשים לב אומר המלבי"ם שכאשר הוא כותב במצפה הוא כותב עומד במצפה, ובמשמר הוא כותב ניצב במשמר. מה ההבדל בין ניצב לבין עומד? אז ראינו את זה כבר כמה פעמים בביאור המלבי"ם, שאדם שעומד זה בא רק לומר לא יושב. מי זה עומד? אדם שהוא לא יושב הוא נקרא עומד. לעומת זאת ניצב זה אדם שמתחזק על עומדו. עמידה יציבה, ניצב למול מישהו. ניצב הכוונה היא עומד בחוזק ובכוח. אז אומר כך גם כן פה. מצפה הוא עומד, הוא כביכול מצפה לראות דבר מה, אז הוא עומד כדי לראות. אבל במשמר, אני פה שומר שלא יבואו אויבים, אם אני שומר אז אני ניצב, אם בא אויב עכשיו אני מוכן להילחם כנגדו. זה אדם שעומד ניצב. רש"י מסביר כדרכו שהרי כביכול נבואת ישעיהו באה את מי לנחם? את חבקוק, שאומר לו הקדוש ברוך הוא הנה מה שציפית לו כל כך הנה כעת מגיע. ויקרא אריה על מצפה השם אנוכי עומד. מי זה? זה חבקוק, שעומד וממתין ואמרנו עג עוגה ועמד בתוכה, אנוכי עומד תמיד יומם ולילה, יומם ועל משמרתי אנוכי ניצב כל הלילות, אני עומד וניצב ולא זז מכאן. אומר פה מדברים על חבקוק גם כן, שהרי אריה בגימטריה חבקוק. ואז הוא כביכול פונה אל חבקוק ומנחם אותו בעניין זה. פסוק ט'. והנה זה בא רכב איש צמד פרשים. ויען ויאמר נפלה, נפלה בבל, וכל פסילי אלוהיה שיבר לארץ. אומר להם הצופה הזה עומד ואומר ריבונו של עולם, מה עכשיו אני רואה? הנה זה בא רכב איש צמד פרשים. אני הרי כמו שתיארתי תמיד עומד יומם על משמרתי, ניצב כל הלילות, בשביל מה? הנה זה בא רכב איש צמד פרשים, זה המפלה של בבל שהבטחת ריבונו של עולם? האם זה יחריב את ממלכת בבל האדירה? ויען ויאמר נפלה, נפלה בבל. אבל בתוך כדי שככה הוא צועק להשם, הוא כבר פתאום שם לב שהוא שומע קולות. ומה הקולות האלה צועקים? נפלה, נפלה בבל. שומע שעל ידי אותם רוכבי חמור וגמל, הם באים לפרס ומה צועקים להם למלך פרס? נפלה, נפלה בבל, תבוא תכבוש עכשיו את העיר, נהרג בלשאצר. מה הוא רוצה לבטא בזה? הוא רוצה לומר לך תדע לך, המפלה של בבל תהיה ברגע אחד, בשנייה אחת. אל תחשוב שיהיה איזה מצור, יבואו עמים רבים, ויהיה מלחמות, ויהיה... אומר לא אדוני, בשנייה אחת, הוא רגע אחד הוא רואה רכב ופרשים, הוא אומר מה זה, איפה המפלה פה? ושנייה אחרי זה מודיעים אדוני גמרנו, בבל נמחקה, נפלה בבל. חוזרים פרס נכנסים לוקחים את בבל כמו שאומרים היום בהליכה. מבלי צורך למלחמות, מבלי צורך לעשות קרבות. דהיינו רגע קודם לא עלה דבר כזה על ליבם, שנייה אחרי זה אין יותר בבל. הנביא כביכול מקבל נבואה מאת השם, מפלתה של בבל תהיה ברגע אחד.
מדושתי ובן גורני, אשר שמעתי מאת השם צבאות אלוהי ישראל הגדתי לכם. אומר להם הנביא בנבואה הזאת, אני פה מנבא לכם איך תתחיל המפלה של בבל, ואיך הקשר שיקשרו כנגד בלשאצר אדוניהם, ואני לא מתאר לכם פה את ההרג ואת האובדן שחיל פרס ומדי יעשו בבבל, איך הם ייפרעו מהם, איך הם יהרגו בהם, את זה אני לא מתאר לכם. את זה כבר תיארתי לכם בפרקים כמו שאמרתי קודם י"ג וי"ד, ששם בא תיאור ממש פרטני איך תהיה המפלה של בבל קשה. הנבואה ההיא מכנה אותה הנביא מדושתי ובן גורני. הכוונה הנבואה שבה אני ניבאתי על הדישה שהשם ידוש את בבל. לדוש זה מה שהיו עושים לתבואה, כאשר היו רוצים להפריד את המוץ מהחיטים, היו דשים. מה זה דשים? לוקחים ושמים את המורג החרוץ על גבי החיטה, נותנים לשור למשוך אותו, זה היה כבד מאוד, קרש כבד מאוד, הוא משפשף את החיטה בארץ וגורם להפרדת המוץ מן הגרעינים. לאחר מכן זורים את זה ברוח. אז הוא אומר מדושתי, הנבואה ששמה אני התנבאתי על הדישה שהקדוש ברוך הוא ידוש את בבל, זה נבואה מליצית, זה ביטוי מליצי על ההכאה החזקה ביותר. דישה זה אומר מעיכה גמורה, כמו תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים. אז זה אומר דישה שהשם ידוש את בבל, ישחית אותה בצורה מוחלטת, אומר את זה כבר אני הגדתי לכם, כבר בנבואות הקודמות י"ג י"ד כבר מימים רבים התנבאתי לכם על המציאות שבה הקדוש ברוך הוא ישחית את בבל השחתה גמורה. מה זה בן גורני? הכוונה היא כמו הגורן שאת הגורן אוספים ודשים, כך גם כן הקדוש ברוך הוא יאסוף וידוש אותם, וכמו שכתוב שם במורג חרוץ חדש בעל פיפיות, הכוונה היא שיש בו חודים שהוא דש את התבואה בצורה מוחלטת.
משא דומה. אלי קורא משעיר, שומר מה מלילה, שומר מה מליל. כעת הוא ימסור לנו נבואה על מפלתה של אדום. בעצם דיברנו כבר בעבר שחלוקת הפרקים היא חלוקה נוצרית. וביהדות אין חלוקה לפרקים. אלא יש רק פרשיות פתוחות, פרשיות סתומות וגם בלי מספרים, בלי סימון פרק זה, כך וכולי. הסברנו גם בעבר למה, ממה נבעה אותה חלוקה נוצרית, איך היא נכנסה אלינו לתנ"ך שלנו. על כל פנים, פה בעצם, אם היו רוצים לחלק את הפרקים נכון, פה היה צריך להתחיל פרק חדש. כי כאן כעת הנביא עובר לדבר על אומה אחרת, שהוא מבטא את מפלתה. משא דומה. מה זה משא דומה? על מי כעת הוא מדבר? על מפלתה של אדום. אומר המלבי"ם, המשא הזה, הנבואה הזאת, היא מיוסדת על מה שאמר עובדיה. ועובדיה שמה מובא, אם גנבים באו לך, אם שודדי לילה, עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך. ושמה המלבי"ם הסביר שאדום יצאו מגבול ארצם כדי להילחם כנגד האויבים, איך? על ידי שהונו אותו. הונו את אדום ואמרו להם יש פה איזה שהיא מלחמה וכדאי שתצאו להילחם כנגד האויבים, והאדום יצאו חוץ למדינתם כדי להילחם. והיו שמה יועצים שרימו בעצם את אדום כדי לצאת אל הקרב הזה. כאשר הוא יצא מחוץ לארצו, אז האויבים נכנסו לארץ וכבשו אותה בקלות. בקיצור מה שנקרא טמנו לו פח. ולכן הוא מדמה אותם שם לגנבים ושודדי לילה. הגנבים והשודדי לילה נכנסים מבלי ידיעת בעל הבית, נכנסים בעורמה. כך גם כן אותם אדום נכנסו אליהם וכבשו אותם בדרך של גנבים ושודדי לילה. עכשיו הוא אומר, הם גזלו וגנבו אותם יותר מהגנבים והשודדים. כי הגנבים והשודדים אין לו זמן, הוא לוקח מה שהוא רואה בגלוי. אין לו זמן להתחיל לעשות חיפושים, מה שהוא רואה בגלוי מיד הוא לוקח והוא מחפש איך לברוח, אין לו זמן להתחיל לחפש בדברים הטמונים ובכל מיני מקומות נסתרים, אלא אם כן בעל הבית נסע לשבוע, ואז הגנבים יש לו בית פנוי ויש לו גם שבוע פנוי. אבל באופן הרגיל הגנב רואה משהו, לוקח ונמלט. אז עכשיו על פי זה הוא בא ומתאר ואומר, תדע לך, שם אצלם לא סתם יהיה גנבים, אלא זה יותר מגנבים רגילים, הם יקחו גם את מה שיש במטמוניות, גם מה שיש במסתרים. והוא אומר שללו גם ביום וגם בלילה. ועל זה נאמר איך נחפשו עשיו, נבעו מצפוניו. איך נחפשו, חיפשו שמה וחפרו ואת הדברים הצפונים ביותר, גם את זה לקחו מעשיו, לא כגנבים שבא לוקח מה שרואה בגלוי ומיד בורח, אלא גם את הדברים הצפונים ביותר הלכו וחיפשו. על היסוד הזה כעת הוא מוסר את נבואתו ואומר, משא דומה, אלי קורא משעיר. שעיר הרי זה אדום. שומר מה מלילה, שומר מה מליל. השומר שהם הניחו אותו כדי שישמור להם את הארץ, שואלים אותו תגיד מה נהיה שמה בשעיר? והוא אומר להם מה אתם צריכים לבקש ולחפש את האויב מחוץ למדינה? בואו תחזרו למדינה, תמצאו אותו, את האויב שלכם תמצאו אותו בתוך המדינה עצמה. וזה מה שהוא אומר, האלי, דהיינו השומר אומר, אמר השומר אלי קורא משעיר, שואלים אותי שומר מה מלילה? מה נהיה מלילה? מה נהיה באותו לילה נורא שבאו כנגד שעיר? אמר שומר, אתה בוקר וגם לילה, אם תבעיון בעיו, שובו אתיו. אומר להם השומר, אל תחשבו שהוא בא כמו גנב בלילה, ברח מיד עם אור הבוקר, כי בדרך כלל הגנב לא מסתובב ביום, יש לו פחדים, יש לו חששות. הוא אומר להם לא, אתה בוקר וגם לילה. ועדיין האויב שם נמצא ושולל ובוזז. כמו שאמרנו הוא מתאר מה קרה כאשר בני אדום יצאו מחוץ לארצם. אם תבעיון בעיו, שובו אתיו. אם אתם מבקשים את האויב, שובו אתיו, אומר להם לאדום תחזרו לארץ שלכם, תמצאו אותו שם. דהיינו אדום יצאו מארצם על פי ההטעיה כמו שהסברנו, והם מחפשים איפה האויב. אומר להם אה, אתם מחפשים את האויב? האויב כבר חופר אצלכם בבית, והוא כבר לקח וגם את הדברים הנסתרים. אם אתם מבקשים, תבעיון בעיו, אתם רוצים אותו, שובו אתיו, שובו ובואו בחזרה למקומכם, לארצכם, ואז תגלו איך בשעה שיצאתם מכאן האויב כבר נכנס לכאן והוא שולל את שללכם. רש"י מסביר את זה יותר בדרך דרש. אמר שומר, זה הקדוש ברוך הוא. אתה בוקר, הקדוש ברוך הוא כביכול פונה לעם ישראל ואומר להם, יש באפשרותי לעשות לכם בוקר כעת. מה זה בוקר? כביכול להביא את הגאולה. וגם לילה, הלילה שיהיה מתוקן לעשיו. לילה זה מבטא דינים, זה מבטא קושי. לילה, יש תיקנתי לעשיו, הכנתי לעשיו שייסר אתכם ויענה אתכם. במה זה תלוי? אם תבעיון בעיו. אם אתם תבקשו, בעיו זה מבקש, אם תתפללו על זה למהר את הקץ, אם תבעיון בעיו, אתם רוצים למהר את הקץ, שובו אתיו. מה העיקר? לא לצעוק ריבונו של עולם שלח משיח. זה נפלא, גם את זה צריך, אבל לא זה העיקר. מה העיקר? שנו את המעשים. שובו אתיו, שובו בתשובה ועל ידי זה יבוא קץ הגאולה.
משא בערב. ביער בערב תלינו אורחות דדנים. הנבואה הזאת היא נבואה על מפלתם של בני קדר שכעת מתנבא עליהם ישעיהו שהם יפלו בידי סנחריב. ביער בערב תלינו. אומר להם אתם אורחות ושיירות של בני דדן, אורחות דדנים. דדנים זה אומה. אורחות ושיירות של בני דדן, והם היו נוסעים דרך ארץ קדר. בני קדר, הערביים, היו מכניסי אורחים. והם היו ישנים שם. מעכשיו שקדר חרבה, אז אורחות דדנים שהיו רגילים לישון היכן אצל בני קדר שהיו מכניסי אורחים, ביער בערב תלינו. תאלצו לישון ביערות, כיוון שבני קדר נחרבו כבר על ידי סנחריב, וממילא אין לכם מי שיכניס אתכם ואין לכם מי שילין אתכם, מהו המקום שבו תוכלו ללון אורחות דדנים? ביער בערב. במקום הזה של בני ערב הם יאלצו לישון ביערים. עוד הסבר אומר המלבי"ם, שאתם בני ערב תלינו ביער כאשר אתם תהיו בגלות. ועכשיו הוא מדבר לבני קדר עצמם, בני ערב עצמם, לא על אורחות דדנים שבאים אליהם. אלא אתם בני ערב עצמכם, כאשר אתם תגלו על ידי סנחריב, אתם תלינו ביערות ואתם תלכו אורחות דדנים, בדרכים שבני דדן שהיו נודדים הולכים בהם, כך גם אתם תנדדו, אתם תגלו על ידי סנחריב. ומדוע זה מגיע להם? מדוע יש כאן נבואה רעה כנגד בני קדר, בני ערב? אומר רש"י, ראיתי מה עשיתם בהגלות אשור את עמי. ועם ישראל היו מבקשים לשבאים שלהם, למוליכם בדרך עליהם, היו אומרים תיקחו אותנו דרך בני ישמעאל. הם בני דודנו, הם יעזרו לנו, הם יסייעו לנו, הם ירחמו עלינו. אבל אתם הייתם יוצאים ולנים ביער דרך העברת השיירות, ולא זו בלבד שלא דאגתם להם, לא זו בלבד שלא הענקתם ועזרתם לאחים שלכם, לבני ישראל שגלו על ידי סנחריב, אלא עוד נתתם להם נודות נפוחים כפי שנראה בהמשך, הביאו להם דגים מלוחים ולאחר מכן נודות נפוחים והיו מכניסים את הנודות הנפוחים הללו לפיהם והייתה אותה רוח נכנסת בהם והורגת אותם. וזה היה אחרי שנתנו להם דגים מלוחים שהדגים המלוחים הדרך שלהם היא להצמיא, היא לגרום לכך שאדם יתייבש גרונו. ואז באו ולקחו את הנודות הנפוחים ועל ידי זה נפחו נפשם. ולכן נבואה קשה כנגדם, משא בערב, כך גם כן אצלכם, ביער אתם תלינו בערב, דרך אורחות דדנים אתם תגלו על ידי סנחריב כמו שגלו בני אחיכם, כמו שגלו עם ישראל. לקראת צמא התיו מים יושבי ארץ תימא בלחמו קידמו נודד. אתם יושבי ארץ תימא, עברו דרככם, דרך ארצכם יעברו פליטי קדר, אלה שעכשיו דיברנו עליהם, הם הערביים. והם קידמו אותם במים. המלבי"ם מסביר שפה זה מוסבר בדרך מליצה. בתימא היה מים מצויים. תימא זה היה מקום בקעה, מקום שפל ששמה היו מצויים המים. ואם כן אתם בקלות יכלתם להביא מים לאלה שגלו מארצם. ואומר הרי בני קדר תמיד היו מכניסי אורחים, כל מי שהגיע אליהם היו נותנים להם לחם, היו נותנים להם מזון, אז אם כן היה ראוי שלפחות יקדמו אותם במים. לפי רש"י, איך שהסברנו קודם, אז פה יש הנבואה היא עליהם, על בני קדר, שהוא אומר להם מדוע אתם לא קידמתם במים את בני ישראל? בני ישראל שגלו ועברו דרככם, במקום זה הבאתם להם נודות נפוחים, והוא שם את הנוד בפיו ועל ידי זה נפח את נפשו. לקראת צמא התיו מים, הייתם צריכים להביא מים אל העם הצמאים, ואתם במקום זה עוד הייתם להם לרועץ. דבר נוסף הוא אומר להם, הרי לקראת צמא התיו מים, אומר להם השם יתברך, הרי אני כאשר ישמעאל היה צמא, שם כאשר היה לו חום, כאשר הוא נשלח על ידי אברהם הוא והגר, מה עשה הקדוש ברוך הוא? גילה להגר היכן יש מה? באר מים. אומר השם לקראת צמא התיו מים, לא כן עשיתי לאביכם ישמעאל כאשר הוא היה צמא גיליתי לו באר מים? ואילו אתם כשעם ישראל בני דודים ועוברים דרככם, אתם לא נותנים להם אפילו מים לשתות, ולא זו בלבד אלא עוד מצמיאים אותם וגורמים למיתתם? כי מפני חרבות נדדו, מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כובד מלחמה. ובפרט שהם לא הלכו עכשיו לטיול. הם לא עברו עכשיו סתם ככה לענייני מסחר, אלא מאיזו סיבה עם ישראל יצאו? כי רדפה אותם החרב. מפני חרבות נדדו, מפני חרב האויב. והחרב הזאת לא ניתן היה לעמוד כנגדה, הייתה חרב נטושה, הכוונה היא על כל הארץ הייתה החרב, לא היה ניתן להישאר שם במקום ולא הייתה להם ברירה אלא לעזוב את ארצם ולנדוד. ומפני קשת דרוכה ומפני כובד מלחמה. הם היו מלומדי קשת וזה לא עזר להם, כי האויב בא בקשת דרוכה. קשת דרוכה הכוונה היא שהקשת כבר מוכנה לירות. ועם כל זה הם נלחמו, שלא תחשוב שהם מיד עזבו וברחו, אלא הם ברחו מפני כובד מלחמה, המלחמה הייתה כבדה. ואם כן, כאשר אדם בורח מחמת כובד המלחמה, הוא ניסה להילחם ונאלץ לברוח, יש יותר מקום לחוס ולרחם עליו. זה לא בן אדם שיצא למסחר, זה לא בן אדם שיצא לטיול, אתה אומר לו תדאג לך לאוכל. אדרבה, הייתם צריכים לעזור להם, הייתם צריכים לדאוג להם, ובמקום זה עוד הלכתם והצמאתם אותם והרעבתם אותם.
כי כה אמר השם אלי, בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר. ולכן עונשם, כך נמסר לי בנבואה מאת השם, בעוד שנה כשני שכיר. מה זה בעוד שנה כשני שכיר? בעוד שנה, יש שנה, שנה ורבע, יכול להיות שנה וחודשיים וחודש ויומיים. אבל כשאני אומר שנה כשני שכיר, זה אומר כמו ששכיר נשכר לעבוד אצל בעל הבית, הוא עובד איתו עד השנייה האחרונה שנקבע, וזהו, כשנגמר מניח את הכלים, הולך הביתה, מבקש את הכסף. שני שכיר הם מצומצמות, הם מדויקות, לא אומרים אה לא חשוב עובד שנה, שנה וחודש, אין דבר כזה. זה מדויק. בעוד שנה כשני שכיר, מדויק בעוד שנה, וכלה כל כבוד קדר. כל כבודם יכלה, כמו שאמרנו סנחריב יבוא ויגלה אותם. ושאר מספר קשת גיבורי בני קדר ימעטו, כי השם אלוהי ישראל דיבר. וגם מספר הגיבורים שהאויב ישאיר בכוונה תחילה כדי שהם יהיו בני מלחמתו, הכוונה הם יצטרפו אליו, הם יהיו חלק מצבאו, אומר גם הם ימעטו. מדוע? מכיוון שהשם גזר עליהם כי הם הצירו והרעו לישראל, כי השם אלוהי ישראל דיבר. ומה שכתוב פה שאר, המלבי"ם מסביר שהכוונה שהאויב ישאיר בכוונה. מכיוון שעל פי לשון הקודש, הסברנו בעבר, יש הבדל בין שאר לבין נותר. נותר זה מה שממילא נותר. לקחתי את מה שרציתי, מה שנותר זה סרח עודף. זה נקרא נותר. לעומת זאת שאר זה מה שהשארתי והותרתי בכוונת תחילה. את זה אני משאיר ואת השאר אני לוקח. אז נותר זה נשאר ממילא. נשאר זה בכוונה תחילה את זה השארתי. וזה מה שהוא אומר, ושאר מספר קשת גיבורי בני קדר ימעטו. גם מה שסנחריב ישאיר בכוונה תחילה כדי שיצטרפו אליו, כדי שיהיו חלק מצבאו, ולכן הוא יותיר אותם גיבורי קשת, גם הם ימעטו, שלא תחשוב שלהם יהיה קיום. מדוע? כי השם אלוהי ישראל דיבר. כך גזר השם כעונש על מה שהצירו להם לישראל.