ישעיהו פרק י"ח. הוי ארץ צלצל כנפיים אשר מעבר לנהרי כוש. המלבי"ם פה מקדים ואומר, בעצם הוא כותב את זה בסוף הפרק אבל אני כבר אקדים את זה בתחילת הפרק, כל המפרשים פה הסבירו את הנבואה הזאת שהיא נבואה על גוג ומגוג, נבואה עתידה. אבל אומר המלבי"ם, אני לא מבאר כמותם, ואני סובר שכל הנבואות העתידות התחילו רק מימי חזקיהו והילך. ופה היות ואנחנו מדברים עוד לפני ימי חזקיהו, אז אנחנו עדיין לא מדברים על נבואה עתידה. עוד לא מדברים על נבואה שהיא גוג ומגוג, ביאת המשיח, עדיין בשלב הזה עוד אין לנו נבואות מן הסוג הזה. ולכן הוא ממשיך ומסביר את הפרק שלנו כהמשך ישיר לפרק הקודם. וכפי שכבר הזכרנו כמה פעמים, חלוקת הקפיטלס, קפיטלס הכוונה הפרקים, היא לא חלוקה יהודית. חלוקת הפרקים היא חלוקה נוצרית. לכן לא צריך הרבה פעמים להתפעל כשרואים שזה מתחיל פה פרק חדש, על פי החלוקה היהודית בכלל אין פרקים, אין משמעות לפרקים, אז בעצם יש פה איזה שהוא עניין בפרק חדש, לפי המלבי"ם זה המשך של הפרק הקודם.
ועכשיו הוא בעצם בא להסביר את המשל. הוא אמר שיהיו המון עמים רבים, וההמון עמים רבים הללו הקדוש ברוך הוא יכה בהם. אותם המון עמים רבים שהם באו ושטפו את אפרים, את עשרת השבטים, השם יכה בהם. הוא אומר מי הם המון עמים רבים? זה הארץ אשר מעבר לנהרי כוש. הוא מדבר על ארץ אשור. למה הוא אומר צלצל כנפיים? הוא אומר מכיוון ששם היו עופות רבים שמתאספים שמה, כדרך העופות המתאספים בארצות החמות. או על האוניות, כן? על האוניות הוא מכנה אותם צלצל כנפיים. צלצל זה מין ארבה? לא, אז הם כארבה או כעוף.
השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים, לכו מלאכים קלים אל גוי ממושך ומורט, אל עם נורא מן הוא והלאה, גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו. לא אבקש ממישהו כאן להסביר, אלא ישר ניגש לביאור המלבי"ם מכיוון שפה נראה שאין שום קשר בין מילה למילה, ובואו נראה איך המלבי"ם עושה לנו כאן סדר בתוך החוסר הבנה. השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים. הוא, מלך אשור, שלח שליחים לעם ישראל, והוא נתן אותם בכלי גומא. כלי גומא זה סירות, סירות גומא, שהם הולכים במהירות על פני המים. מה הוא אומר להם? לכו מלאכים קלים. דהיינו, הוא שולח את אותם השליחים, את אותם המלאכים, ואגב המלבי"ם מסביר שיש הבדל בין ציר לבין מלאך. השולח בים צירים ובכלי גומא על פני מים, לכו מלאכים קלים. אומר המלבי"ם מה ההבדל בין ציר למלאך? המלאך זה שליח שנשלח להודיע לך הודעה. זה מלאך. למה הוא נקרא מלאך? עושה מלאכתו. מלאך מלשון מלאכות, מלאכה. עושה את מלאכתו. שליח כדי לומר לך, לתת לך הודעה. לעומת זאת ציר, זה אחד שהולך ומסתובב ואמור לחזור אל הבוס כדי להודיע לו מה התשובה. מלאך נשלח, עשה מלאכתו, הולך הביתה. הציר צריך לחזור אל המשלח כדי להגיד לו מה בסוף נסגר, מה התשובה. ולכן הציר גם כן זה מילה שמקושרת עם הדלת הסובבת על צירה. כי היא בעצם הולכת וחוזרת שוב לאותו מקום. כמו ציר שהוא נשלח והוא חוזר בחזרה אל המשלח כדי להגיד לו מה תשובת האדם שאליו הוא נשלח. ועל זה נאמר ציר נאמן לשולחיו. מה אתה רואה נאמן לשולחיו? נאמן להחזיר לשולחיו תשובה. וציר בגויים שולח.
אז השולח בים צירים. הוא שלח את הצירים, הוא אומר להם, הצירים האלה באים לעם ישראל ואומרים להם, אתם ישראל, שאתם גוי שחילקו את הארץ שלכם בקו, ובססו את נחלתכם. חילקו את הארץ שלכם בקו, הכוונה קו זה היה כעין מידה, מטר. לקחו את הארץ שלכם וחילקו אותה. לקחו ואמרו זה לוקח את החלק הזה, ההוא לוקח את החלק ההוא, חילקו את הארץ שלכם בקו. ובסס כל אחד את חלקו. זה הכוונה קו ומבוסה. מה הפירוש בסס כל אחד חלקו? כמו לבסס, לקח ודרך וסיפח לעצמו את החלק שלו מהארץ שלכם. כולם חילקו את הארץ שלכם. אשר בזאו נהרים ארצכם. והם לקחו את הנהרות של ארצכם, בזזו את הנהרות של ארצכם. הוא אומר להם, שולח להם אשור לעם ישראל, אין לכם עצה להימלט. אלא מה אתם צריכים לעשות? תשלחו שליחים, מלאכים, מלאכים שירוצו במהירות, אל מי? אל גוי אשור. מי זה גוי אשור? גוי ממושך ומורט. אתם אין לכם ברירה במצב הזה, אתם כבר בידיים שלי. מה שאתם צריכים עכשיו לעשות זה לשלוח אליי שליחים. אתם צריכים כעת לשלוח אליי שליחים. מי זה אשור? גוי ממושך ומורט. מה פירוש ממושך? אומר המלבי"ם זה גוי גדול, הארץ שלו משוכה למרחוק. ממורט הכוונה היא החרב שלו היא חרב שהיא מבריקה, ממורטה, חרב מבריקה שהיא מלוטשת כביכול לבוא ולנקום במי שלא יעשה את רצוני.
ועכשיו הוא ממשיך ואומר, אל עם נורא מן הוא והלאה. הכוונה היא זה עם שאנשים כולם מתיראים ממנו, ממקום שבו הוא שוכן והלאה, כולם מפחדים ממנו פחד מוות. ולכן הוא אומר אתם אין לכם ברירה אלא לשלוח שליחים אליי, הכוונה היא לשלוח מלאכים אליי, שאני בססתי את ארצכם וחילקתי את ארצכם וחילקתי את נהרותיכם. מה אתם צריכים לעשות? לבוא ולהכניע את עצמכם כלפיי. אל מי? אל גוי ממושך ומורט. גוי שהארץ שלו היא משוכה על פני חבל ארץ עצום, גוי שהחרב שלו מלוטשת, אליי אתם צריכים לשלוח שליחים ובעצם לכפוף עצמכם בפניי. מה שחזקיה הרי לא היה מוכן לעשות, לא היה מוכן לקבל את עול מלך אשור עליו.
כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כנשוא נס הרים תראו, וכתקוע שופר תשמעו. הצירים של מלך אשור באים ואומרים לא רק עם ישראל חייבים להימסר למלך אשור, אלא גם כל יושבי תבל, אלה שנמצאים בקצה העולם, יושבי תבל, ואפילו שוכני ארץ, שוכני ארץ זה המקום שהוא לא מיושב, גם אלה שגרים באיזה שהם אוהלים, מיושבים באיזה שהם מקומות בלתי מיושבים, כולם לא יימלטו מידו. אלא אתם כולכם תראו בעת כנשוא נס הרים, הכוונה היא כאשר תראו על ההרים את הנס. מה זה הנס? נס זהו כלונס גדול שבראשו תולים את הדגל. כאשר יוצאים למלחמה, אפשר לראות כל מיני ציורים שמבטאים את היציאה לקרב בתקופות הקדמוניות, רואים איזה שהוא אדם שהולך בראש הקרב עם כלונס עצום, גבוה, ואיתו הדגל, כדי שידעו את הכיוון, הצבא ידע את הכיוון לאן להתקדם. ואתם כנשוא נס הרים תראו את הדגל של המלחמה. ואם זה לא מספיק, כתקוע שופר תשמעו. אתם תשמעו את כל השופרות שהיו תוקעים לפני הקרב, את זה אתם תראו ותשמעו, ולכן אתם חייבים כל יושבי תבל להיות כפופים לי, אני מלך אשור. יוצא אם כן שהוא לא שלח את השליחות הזאת רק לעם ישראל, אלא זוהי שליחות שנשלחה לכל הגויים כולם.
כי כה אמר השם אליי, אשקטה ואביטה במכוני, כחום צח עלי אור, כעב טל בחום קציר. כעת הנביא פונה אל אשור. אומר לו הנביא, אשור, לא כמחשבותיך מחשבות השם יתברך. לא כתוכניותיך תוכניות השם יתברך. כי כה אמר השם אליי. הקדוש ברוך הוא אמר לי, בהתחלה אשקטה. אני בהתחלה אתן לך להחריב עמים רבים, אתן לך לעשות כיבושים רבים, אבל שלא תחשוב שאני לא רואה. ואביטה במכוני. אני במקום שלי, המכון לשבתך פעלת השם, במקום שבו אני יושב אני משם אסתכל. ירושלים, בית המקדש, אני אסתכל עליהם שהרעה שלך לא תעבור שם. כוונות הכיבוש שלך יעצרו שם בירושלים. אני מתבונן ממרום שבתי במכוני, מכון לשבתך פעלת השם, מקדש השם כוננו ידיך. אני מסתכל על מקדשי שלא תהיה חרב על ידך.
ואני אהיה, אומר לו השם, כחום צח עלי אור. כמו חום שבא לייבש את המטר. אור זה מטר. כמו שהחום אחרי שירד גשם, החום מייבש לחלוטין את הגשם. וכעב, כעב טל בחום קציר. ואותו דבר הפוך. כאשר יש חום של קציר, יש יובש, מגיע גשם והופך את העב, את היובש, הופך אותו לרטיבות. שיהיה להם ברכה, שירד גשם, כעב טל בחום קציר. אומר המלבי"ם, תשים לב שהוא תפס פה שני דברים מנוגדים. מצד אחד איך היובש משבית את הלחות, זה כתוב כחום צח שבא לייבש עלי אור, את הגשם. ומאידך גיסא הפוך, איך הלחות מבטלת את היובש, כעב טל, עבים שמורידים טל, בחום קציר. מה הוא רוצה לומר בזה? שהקדוש ברוך הוא כביכול אומר לו, אני אעשה שתי פעולות מנוגדות. מחד גיסא אני מכין אותך לייסר גויים, אני מכין אותך להילחם בהם, אני מכין אותך שיהיה לך עוז וגבורה כנגד כולם. ומאידך גיסא אני שומר על חזקיהו שלא ייפגע על ידך. מה אתה אומר, זה פעולות מנוגדות? לא. הכל למטרה אחת. הרי אם השם יציל את חזקיהו ממלך חלש, ניכרת גבורת השם? אדרבה! בזה שאני מכין אותך ואני עושה אותך מלך כזה אדיר, ובסופו של דבר עם כל האדירות והכוח והגבורה שלך אתה תגיע לירושלים ותיפול, זה מפלה הרבה יותר גדולה מאשר תהיה מלך חלש. אז בעצם שני הדברים נועדו למטרה אחת, כדי שיתקדש שמו בעולם. ולכן אל תתפלא שמחד גיסא אתה רואה שיש כאן חום אדיר שבא לייבש רטיבות, או רטיבות גדולה שבאה להרטיב את החום. אומר זה פעולות שהן מתנגדות, מצד אחד מחזקים את סנחריב, מצד אחד מחלישים אותו. כי החיזוק של סנחריב אדרבה, נועד כדי להחליש אותו בסוף, כדי להפיל אותו בסוף. וזה נאמר משגיא לגויים ויאבדם. כאשר הקדוש ברוך הוא מגדיל את הגוי, אז האיבוד שהוא מאבד אותו לאחר מכן הוא הרבה יותר גדול.
כי לפני קציר כתום פרח ובוסר גומל יהיה ניצה, וכרת הזלזלים במזמרות ואת הנטישות הסיר התז. בפרק הקודם הוא אמר לנו שבני אפרים, שבט עשרת השבטים, הוא הזכיר לנו, הם זרעו זמורות זר. הם הלכו והתחברו יחד עם העמים, נשאו מהם נשים, חיברו, עשו כלאיים בתוך הכרם שהקדוש ברוך הוא הועיד לעצמו, חיברו את עצמם בכלאיים איתם. אומר הקדוש ברוך הוא, העם הזה בסופו של דבר יבוא נחל שוטף וישטוף אותו, כפי שראינו בפרק הקודם. השיבולת של מחנה אשור שטפה אותו, לא הותיר ממנו מאומה, הגלה אותו לבין האומות. לעומת זה הוא בא ואומר, עוד לפני שיתבשל הקציר, מהתרכובת הזאת שלקחו וחיברו כאן איזה זמורת זר, עוד לפני שזה יתבשל, עוד לפני שיהיה פרח שכבר התחיל לפרוח, ואפילו שהציץ ציץ וזה כבר עשה פרי, עוד לא התבשל לגמרי, אז תדע לך, וכרת הזלזלים במזמרות. הקדוש ברוך הוא יכרות את הזלזלים. הזלזלים זה הזמורות זר שבאו וחיברו בתוך הנטיעה הקדושה. זה האומות ששבט אפרים סמך עליהם, שבט אפרים הלך והתחתן בהם. הקדוש ברוך הוא אומר הזלזלים הללו יכרתו. הענפים הללו לא יספיקו, כתום פרח ובוסר גומל יהיה ניצה, וכרת הזלזלים. אומר המלבי"ם מה זה פרח ובוסר גומל יהיה ניצה? יש אילנות שהפריחה היא לפני שהאילן מנץ, כמו בשקדים, וכמו שכתוב אצל מטה אהרון ויוצא פרח ויצץ ציץ. קודם כל הפריחה, אחרי זה הוא מנץ. ועל זה כאן הוא מדבר, כן? מה שהוא אומר אצלנו כתום פרח ואחרי זה יהיה ניצה, קודם פריחה אחרי זה ניצה. ויש כאלה אילנות שהפוך, קודם מניץ הנץ ואחרי זה יש פרח, כמו יציץ ופרח ישראל. קודם כל יציץ ולאחר מכן פרח. מה זה בוסר ובוסר גומל יהיה? אומר בוסר, גומל של בוסר זה ענבים שעדיין לא התבשלו. כמו אבות אכלו בוסר שיני בנים תקהינה. הזלזלים, אומר המלבי"ם, זה מילה שאין לה שום דמיון במקרא. אין מילה במקרא כמילת הזלזלים, היא מופיעה באופן חד פעמי אצלנו. לפי העניין, אומר המלבי"ם, אנחנו מבינים שזה הענפים הזרים שהם באו והבריחו אותם בתוך, מה אמרנו, הלכו וחיברו, עשו הרכבה בתוך כרם בית ישראל. והם זלזלים מלשון זוללים וחומסים את הלחות של האילן, הם יונקים ממנו בשביל החיות של עצמם. או שהם מזילים את המיץ של האילן, את השומן של האילן, כמו יזל מים מדליו. נכון? אז גם שמה, זה מלשון זלזל שהוא לוקח ומזיל מתוכו את השומן שלו, את המיץ שבאילן, כביכול חומס את זה לעצמו. אז הזלזלים האלה, אומר השם, אני אכרות אותם, וכרת הזלזלים במזמרות. ואת הנטישות הסיר התז. מה זה הנטישות? אם אתם זוכרים הסברנו שהנטישות זה הענפים שהם הולכים ומתפזרים והם נטושים על פני השדה, כמו מחנה שהוא נטוש על פני השדה. הם התפשטו מאוד. מי הם? זה עשרת השבטים. עשרת השבטים הם אמרנו שהם נהיו כמו גפן מורכבת, הם התערבו בגויים. השם התז, יתיז אותה לארץ אחרת, השם יגלה אותם ויסיר אותם מן הארץ הקדושה. ואת הנטישות, אתם הלכתם, נהייתם נטושים על פני השדה, התערבתם בין האומות, אני אגרש אתכם לביניהם.
יעזבו יחדיו לעיט הרים ולבהמת הארץ, וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף. יעזבו יחדיו, הם יהיו הפקר לעופות, לחיות, בקיץ ובחורף הם יהיו מאכל להם. כל השנה למאכל לעוף ולבהמות. העיט, אומר המלבי"ם פה, זה העוף הדורס המוכר לנו כעיט. ולבהמת הארץ, יש מסבירים שהכוונה חית הארץ, כי קשה להסביר בהמה, כי בהמות לא אוכלות בשר, חיות אוכלות בשר. אבל ייתכן מאוד, אומר המלבי"ם, שהיות ופה דיברנו על הזלזלים, שהם הענפים של שבט אפרים, שהם יהיו למאכל, כיוון שמדובר בענפים למאכל, מי אוכל ענפים? לא חיות, בהמות. לכן הוא נקט את הדוגמה לבהמת הארץ. אפילו שכשאתה מדבר על בני אדם לא מתאים מאכל לבהמות, מתאים מאכל לחיות. חיות אוכלות בני אדם, אבל לא בהמות. לכן הוא אומר לא, פה מדברים על המשל. המשל היה לענפים שיאכלו אותם החיות, אומר מי אוכל ענפים? לא חיות, בהמות. לכן הוא אומר ולבהמת הארץ. וקץ עליו העיט, הכוונה היא העיט הוא יקוץ אותו, וכל בהמת הארץ עליו תחרף, כל בהמת הארץ תלך ותאכל את נבלתו.
בעת ההיא יובל שי להשם צבאות, עם ממושך ומורט, ומעם נורא מן הוא והלאה, גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו, אל מקום שם השם צבאות הר ציון. אחרי שייכרתו הרשעים מעם ישראל, הכוונה היא על עשרת השבטים, אז יובל שי להשם צבאות. מי יביא את השי הזה להשם צבאות? עם ממושך ומורט. מי זה אמרנו? זה אשור. אשור שהוא משוך על פני כל הארצות, וחרבו ממורטה. מאיפה השי הזה יובל? מעם נורא. מהיכן? הכוונה מארץ אשור, משם יובילו שי להשם. מה יהיה השי? גוי קו קו ומבוסה. הגוי שאותו עליו נטו קו, הגוי שכמו שהסברנו לעיל היה במצב של מבוסה, בוססו אותו. מי זה? זה עם ישראל, עשרת השבטים. אותו עצמו יוביל אשור כשי להשם יתברך. דהיינו, הם יחזירו את השבטים, את עשרת השבטים, הם עתידים להחזיר אותם לעם ישראל. עכשיו, אם תשאל הרי המלבי"ם אמר שפה לא מדברים על נבואות עתידיות, אנחנו עדיין רק מדברים על נבואות שהיו. אומר המלבי"ם אמת, בימי חזקיהו כתוב הרבה מעשרת השבטים שבו לירושלים להסתופף בצילו של חזקיהו. דהיינו חז"ל שירמיהו קינדומני השיבם לעשרת השבטים. זאת אומרת שהעתידים יהיו אשור לתת רשות לעשרת השבטים לחזור. וזה מה שהוא אומר, אל ארצו אל מקום שם השם צבאות הר ציון, לשם עתידים עשרת השבטים לחזור על ידי מי? על ידי אותו עם שהיה ממושך ומורט, שהיה מפוזר על פני כל הארץ, עם שכבש עמים רבים, שחרבו מרוטה, הוא יוביל שי להשם יתברך, את מי? את עשרת השבטים שעתיד להשיבם.