TheWholeTorah.aiBeta

פרק יב - שירת ההודיה לגאולה

לימוד בחברותאלמאמר המקורי
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

ספר ישעיהו פרק י"ב. ואמרת ביום ההוא אודך השם כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. זה המשך של הפרק הקודם. בפרק הקודם הוא התחיל לתאר לנו שיצא חוטר משורש ישי, ותיאר לנו את המציאות שהמלך המשיח יעמוד לנס עמים, אליו גויים ידרושו, והייתה מנוחתו כבוד. והוא תיאר לנו את המצב של השלום שיהיה בעולם, וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ וכולי.

כעת הוא מתאר מה יהיה באותו זמן. ואמרת ביום ההוא אודך השם כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני. אז בעת הגאולה אנחנו נודה להשם על כל הצרות, אודך השם כי אנפת בי. אומר המלבי"ם, מה ההבדל בין חמה לבין אף? אנפת זה מלשון אף. מה ההבדל בין אף וחמה? חמה זה כעס פנימי. כמו שכתוב אצל אחשוורוש וחמתו בערה בו. מי שיעיין שם במלבי"ם יבין למה הייתה פה חמה פנימית מעבר לכעס החיצוני, יש לו שם ביאור מאוד נפלא, זה לא קשור לעניין לכן לא הייתי רוצה להיכנס. חמה זה כעס פנימי. לעומת אף, זה כשבן אדם כמו עלה עשן באפו, זה רואים כלפי חוץ שהאף שלו מתאדם, רואים אדים יוצאים לו מהאף, גם אם אין בחוץ מינוס 10 מתחת לאפס, רואים את האדים שלו, רואים את כולו בוער. זה נקרא אף. לעומת זאת החמה זה מה שקורה פנימה.

ואמרת ביום ההוא אודך השם כי אנפת בי. אני מודה לך ריבונו של עולם שהראית לי פנים נזעמים בגלוי, ששפכת עליי את אפך, אנחנו נשבח את השם. אפילו שהמציאות הזאת גרמה לי לצער באותו זמן, דהיינו היה לנו מציאות של חרון אף השם כנגדנו, אדרבה, על ידי אותו כעס שנפרעת ממני אז, ממה שהייתי צריך לשלם מחיר, על ידי זה ישוב אפך ותנחמני. כמו אדם שכעס על חברו, הוציא את הכעס שלו, מכאן ואילך יש כבר מקום להיות איתו בידידות. כך גם כן, כיוון שאתה השם כבר נפרעת מאיתנו את מה שהיינו צריכים שייפרע מאיתנו, אודך השם כי אנפת בי, כי עכשיו זה אומר שישוב אפך ותנחמני.

לעומת זאת, אם השם לא היה נפרע מאיתנו, אז איפה הכעס היה נשאר? בפנים. הוא לא היה מגלה לנו כעס כלפינו, הוא לא היה עושה לנו צרות, אלא הכעס היה נשאר בפנים. כעס שנשאר בפנים, הוא לא מתנקז ויוצא החוצה, זה כעס תמידי. זה כעס שאין לו פתרון. כשאדם מוציא את הכעס שלו, על ידי זה אנחנו אומרים הוציא את כעסו, נפרע מחברו, כעת החשבון נגמר. אגב, זה לא היתר שבן אדם כלפי חברו יוציא את הכעס שלו, אדם צריך לשבר את כעסו. אנחנו מדברים ביחס בין האדם לבין בורא עולם.

הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד כי עזי וזמרת יה השם ויהי לי לישועה. הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד. עכשיו הוא מבאר לנו את מה שהוא אומר אבטח ולא אפחד. אני בוטח שלא יבואו עם ישראל בגלות עוד. הישועה תהיה ישועת עולמים. כי הרי כבר היה לנו מצב שנושענו, אבל הישועה הזאת לא החזיקה זמן רב. בבית שני חזרנו לכאן, בנינו את בית המקדש, אבל אחרי 420 שנה בית המקדש חרב. זאת אומרת שהמציאות היא שישועה יכולה להיות זמנית. אבל כאן אנחנו בטוחים שהישועה היא תמידית. הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד. אני לא חושש שמא תהיה עוד גלות.

מדוע? משתי סיבות. אדם שבוטח באדם, יש לו לחשוש, אם הוא המבטח שלך, הוא יכול למות, מה תעשה אז? ועל מי יש לך לבטוח? אני לא בוטח בבשר ודם, אני בוטח בהשם. הנה אל ישועתי, השם חי וקיים לעולם. דבר אחד. דבר שני, אדם שנעזר על ידי חברו, יש לו לחשוש שמא העזר לא יתמיד. מדוע? כדי להבין את זה צריך להבין מה ההבדל בין ישועה לבין עזרה. ומי שיתבונן בזה יראה שגם בלשון המדוברת אנחנו משתמשים בהבדל הזה. כשאני אומר למישהו אני מוכן לעזור לך, פירושו אתה תיתן יד וגם אני אתן יד. אין לזה משמעות אני אעזור לך, אתה תשב בצד ואני... מה זה, זה לא נקרא לעזור. לעזור זה שנינו יחד. צריך גם את הנעזר כשאני בא לעזור. לעומת זאת בישועה, אנחנו תמיד מתבטאים, כשהבן אדם מצד עצמו היה חסר אונים, אני באתי והושעתי אותו. מה זה הושעתי אותו? הוא לא עשה כלום. כל הישועה באה ממני.

אומר המלבי"ם, אם הישועה מאת השם תהיה בחינה של עזר, זאת אומרת השם בא לעזור לנו, אבל צריך גם אותנו. מה אנחנו יכולים לעשות בשביל הישועה, בשביל העזרה? מה אנחנו יכולים לעשות? מצוות, מעשים טובים. אז הקדוש ברוך הוא אומר, נו, אתה עשית מעשים טובים, יש לך צדקות, יש לך... אני גם אבוא ואעזור, תבוא הגאולה. אם ככה, יש לחשוש. כי אולי אנחנו לא תמיד צדיקים. אולי מחר משהו אצלנו ישתנה, כמו שיעקב חשש שמא יגרום החטא. ואז הקדוש ברוך הוא יגיד, במצב הזה אתה כבר לא ראוי שאני אעזור לך. אבל אם השם לא משתמש בכלל בזכויות שלנו, אלא בא להושיע אותנו, ומושיע, כמו שהסברנו, זה מישהו שבא להושיע אדם חסר אונים מבלי להשקיף על מצבו, מבלי לראות מה הוא יכול לתת, אלא הקדוש ברוך הוא נותן מעצמו הכל. אז זה ישנה אם אנחנו נשנה מעשינו לרעה? זה לא ישנה מאומה, כי הקדוש ברוך הוא בא להושיע אותנו. להושיע אותנו הכוונה מבלי להסתכל על זכויותינו. חסד השם עלינו.

וזה מה שהוא אומר, הנה השם הוא אל, הנה אל ישועתי. השם הוא אל, א' אמרנו חזק, זה לא בשר ודם שאני סומך על מישהו שמחר ייפול. דבר שני הוא ישועתי, הוא לא עזרתי. אם הוא ישועתי, זה אומר שהישועה תהיה מתמדת. דבר נוסף אומר המלבי"ם, על ידי שהוא אל, אני בוטח בו כעת. כי יש לו כוח, אל זה אומר בעל כוח. ועל ידי שהוא ישועתי, שזה שהסברנו שזה חסד, אנחנו לא ראויים, הוא לא עוזר לי אלא מושיע אותי, אני לא אפחד. אפחד זה מלשון עתיד. כי על ידי שהשם מושיע אותי, זה אומר בלי להסתכל על זכויותיך, גם בעתיד אתה יכול להיות רגוע. יש פה ישועה עולמית. ולכן אבטח ולא אפחד, כתוב בלשון עתיד, אני לא אפחד גם בעתיד שמא ישועת השם תסור מאיתנו.

כי עזי וזמרת יה. טעם שלישי עכשיו הוא אומר לנו, למה אני לא מפחד יותר? הרי השם הוא העוז שלי, הוא החוזק שלי, וזה בעצמו זמרת יה, זה בעצמו השבח להשם. כביכול, כאשר משבחים את השם על ישועתו, אז כביכול כאן הקדוש ברוך הוא כבר מצד שמו הגדול לא יסיר ישועתו מאיתנו. כי אם הוא יסיר ישועתו מאיתנו, למה יאמרו בגויים מבלתי יכולת השם? יתחלל שמו יתברך. אז זאת אומרת, יש פה טעם שלישי והוא האינטרס כביכול של בורא עולם. שלא יתחלל שמו יתברך באומות, הנה השם בא להושיע אותם, בסוף הרים ידיים, לא היה מסוגל. יתחלל שמו בגויים, זה בעצם מה שטען משה. למה יאמרו בגויים, איה נא אלוהיהם, למה יאמרו בגויים מבלתי יכולת השם. אז זאת אומרת, יש פה טעם שלישי למה אני בטוח שהישועה תהיה מוחלטת, כיוון שהקדוש ברוך הוא לא ירצה שיתחלל שמו הגדול.

אומר המלבי"ם, אלה הם גם כן שלושת הטעמים שהסביר בספר העיקרים, רבי יוסף אלבו, טעמים שהשם בהכרח יקיים את דברו. א' מצד החסד שלו לעולם לא יכלה, כמו שאמרנו ישועתי. דבר שני מצד כבוד שמו שלא יתחלל, כי עזי וזמרת יה, יש בזה זמר ושבח לשמו יתברך. דבר שלישי, דברו לא ישוב ריקם. כמו שאמרנו שכאשר השם מבטיח, דברו לא ישוב ריקם, ולכן אבטח ולא אפחד. וזה מה שכתוב בתהילים, כי לשמך תן כבוד, א' שמו יתברך, השם יעשה למען שמו שלא יתחלל בגויים. דבר שני על חסדך, חסד השם עלינו, ישועתו. דבר שלישי ועל אמיתך, יש הבטחה, השם יקיים את ההבטחה שלו. אמיתך זה אומר קיום הבטחתו, אם השם הבטיח, בלי כל ספק שהשם יקיים.

זה ויהי לי לישועה. מה זה ויהי לי לישועה? זה ההבטחה. ההבטחה פה זה הדבר השלישי. אני לא מפחד מכיוון שהשם יהיה לי לישועה. אז יש לנו אם כן שלושה טעמים. א' אל ישועתי, מישהו אל, הוא חזק, הישועה היא מוחלטת. דבר שני ישועתי, זה אומר הישועה היא מובטחת לאורך זמן. דבר שלישי, הישועה היא מובטחת כמו שאמרנו מצד שהשם יהי לי לישועה, ולא בשר ודם.

ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה. הוא מוסיף ואומר, שלא נחשוש שמא הישועה תחלוף מאיתנו, מפני שהישועה היא לא תהיה חד פעמית. זה תהיה ישועה שהולכת ומתחדשת, הולכת ומתחדשת כל הזמן. בדומה למי ששואב ממעייני הישועה. מה ההבדל בין מעיין לבין נהר? נהר זורם מהים או זורם מגשמים. מעיין לעומת זאת, הוא כל הזמן נובע מתוכו. אז מעיין שנובע מתוכו, הוא כל הזמן יש לו מים חדשים. ושאבתם מים בששון, אנחנו נשאב בששון מבלי לחשוש אולי זה ייגמר. כי זה מעייני הישועה, זה מעיין של ישועות, מקור שלא מכזבים מימיו. אומר המלבי"ם, יש גם הבדל בין שואב לבין דולה. דולה זה מישהו שמוציא ממקום עמוק, צריך מאמץ, צריך טורח. לעומת זאת מי ששואב, זה בלי טרחה. הוא רוצה לומר, יהיה לנו ישועות מבלי מאמץ, מבלי טרחה, אז ממילא השאיבה תהיה בששון, אנחנו נקבל ישועות בשמחה.

ואמרתם ביום ההוא הודו להשם קראו בשמו הודו בעמים עלילותיו הזכירו כי נשגב שמו. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין שני סוגי הנהגות של השם יתברך. יש הנהגה שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם על פי הטבע, וזה נקרא פעולת השם, מעשה השם. זה על פי הטבע. לעומת זאת, יש הנהגה ניסית, שהשם משדד את מערכות הטבע ומנהיג את העולם על ידי ניסים, על ידי מופתים. זה נקרא עלילות. עלילות זה אומר הנהגה של הקדוש ברוך הוא שלא בדרך הרגילה, בדרך על טבעית. העכו"ם הם מכירים רק את ההנהגה הטבעית. הם לא מכירים את ההנהגה הניסית, כי השם מעולם לא הנהיג אותם בהנהגה ניסית. הוא תמיד מנהיג אותם בדרך הטבע. השגחה פרטית יש לעם ישראל. על הגויים יש השגחה מינית. השם דואג על כללות האומה, אבל על כל אחד מה בדיוק עשה בכל רגע נתון, השם לא משגיח עליו. אומנם על פי החסידות יש השגחה פרטית גם על תולעת, אבל אני מדבר על פי גדולי הפילוסופיה היהודית, ההשגחה על האומות היא השגחה כמו על בעלי חיים, השגחה מינית. לעומת זאת על עם ישראל זה השגחה פרטית על כל אחד מהפרטים שבתוך כלל המין האנושי.

אז העכו"ם כמו שאמרנו לא מכירים את ההנהגה הטבעית, את ההנהגה הניסית, הם מכירים רק את ההנהגה הטבעית. אבל לעתיד, הודו להשם, הם יודו להשם, קראו בשמו על הניסים שהשם א' יעשה לנו בכל רגע, ועל ידי זה הודיעו בעמים עלילותיו. עלילות כמו שהסברנו זה הנהגה על טבעית. ועל ידי זה שאנחנו נחיה באופן תמידי בהנהגה על טבעית, באופן תמידי נחיה בניסים, אז גם העמים ידעו את עלילותיו. גם הם יכירו את ההשגחה העל טבעית של הקדוש ברוך הוא, את ההשגחה הפרטית. ובנוסף לזה, הזכירו כי נשגב שמו. הזכירו, לספר בנפלאותיו, כי נשגב שמו. פירושו של דבר, שמו של השם נשגב גם בעיני האומות. גם האומות שהאמינו בכל האלוהויות, אני אדבר גם בתקופות שעבדו עבודה זרה, לא רק היום שהאמונה המונותאיסטית היא האמונה הרחבה ביותר בעולם, האמונה באל אחד, היום כולם מאמינים. חוץ מאלו עובדי עבודה זרה שיש בכל מיני מקומות בגלובוס, אבל הכלל מאמינים בהשם. גם בתקופות הקדמוניות שהאמינו שהבעל ועבודה זרה הם אלה הנותנים, הם האמינו שהם נמצאים בחלק התחתון של ההשפעה, אבל בחלק העליון יש את אלוהי האלוהים. יש את הקדוש ברוך הוא שהוא המשפיע. רק מה, אנחנו צריכים לקבל את השפע ממזל פלוני, מעבודה זרה פלונית, אבל מי נמצא מעל כולם? אלוהי האלוהים. נו, למה לא תפנה אליו? כי על פי התפיסה שלהם הוא גבוה מדי. הוא לא מתעסק עם התחתונים. הוא לא לא לא שייך אליו כל מה שקורה פה. אלא מה, עניינים יותר כלליים. אבל האלוה שמתעסק ואכפת לו ממה שקורה איתנו, זה הבעל, דגון, כמוש, כל העבודה זרה. ככה הם האמינו אז.

אז הוא אומר, לכן הזכירו כי נשגב שמו. כשאתה תזכיר את שם האלוהים, אתה לא מחדש להם משהו. השם הרי כבר נשגב שמו אצל האומות כבר אז. ולכן הזכירו כי נשגב שמו, הרי כבר נשגב שמו אצל העמים. רק עכשיו הם ייווכחו לראות שהשם עושה עלילות לבני אדם, הכוונה עושה ניסים מעל הטבע.

זמרו השם כי גאות עשה, מודעת זאת בכל הארץ. אבל עכשיו תזמרו ותיתנו שבח להשם בייחוד, למה? כי גאות עשה. מה זה גאות עשה? גאות שמוזכר אצל הקדוש ברוך הוא, אומר המלבי"ם, זה אומר שהוא מתנשא ומתרומם מעל ההנהגה הטבעית ומנהל את עולמו בהנהגה ניסית. וזה לא כמו הניסים שהיה בתקופות הקדמוניות שהם לא התפרסמו, אלא מודעת זאת בכל הארץ. הניסים שעליהם הוא כתב לנו ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה, הניסים שעליהם הוא אמר הודיעו בעמים עלילותיו, הניסים האלה יתפרסו ויתפרסמו בכל הארץ. כולם ידעו, מודעת זאת בכל הארץ, אפילו שזה הנהגה ניסית וכל הארץ לא הכירה אלא רק הנהגה טבעית, כעת כל העולם יכירו את הנהגתו הניסית.

צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל. צהלי ורוני בייחוד את, עם ישראל, יושבת ציון. למה? כי גדול בקרבך קדוש ישראל. זאת אומרת, יבוא אדם לטעות, אם כן אה, יהיה ניסים, יהיה מופתים בשביל מי? בשביל כלל העולם. אז מה, אנחנו נהפוך להיות איזה שהוא בורג בתוך כל המכונה הגדולה הזאת? אומר לך לא, בשום אופן לא. תמיד ולעולם עם ישראל יישאר במעלה שלו. למה? כי בקרבך גדול, גדול בקרבך קדוש ישראל. הניסים, המופתים, הכל יהיה למען עם ישראל. מדוע? מפני שהוא קדוש ישראל, כי אנחנו מקדשים ומפארים ומרוממים את שמו. עיקר האותות והמופתים יהיה בשביל עם ישראל, לא בשביל האומות. אז לכן תדעי, אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, שאת צריכה לשמוח, צהלי ורוני, מכיוון שהשם נמצא בקרבך ואת כל אשר יעשה, יעשה בשבילך.