פסוק י. ויוסף השם דבר אל אחז לאמור. הכוונה הקדוש ברוך הוא מדבר עם אחז, ולא חלילה משרה נבואתו על רשע מושחת זה, אלא הכוונה מדבר עם ישעיהו, מוסר לו מסר נוסף להמשיך ולמסור לאחז. שאל לך אות מעם השם אלוקיך, העמק שאלה או הגבה למעלה. אני רואה שאתה לא מאמין, ולכן אני אומר לך, שאל לך אות מאת השם אלוקיך. תבקש אות וסימן. מותר לנסות את השם? אסור. אבל אם השם אומר לך תנסה אותי, אז אדרבה, הקדוש ברוך הוא כך מעוניין. עכשיו הוא אומר לו, העמק שאלה או הגבה למעלה. מה הפירוש להעמיק, מה הפירוש להגביה? אומר המלבי"ם, הוא אמר לו, שאל לך אות בעמק או למעלה בשמיים. בעמק הכוונה אות ארצית כאן מהעולם הזה, זה בעמק, העמק. או הגבה, הכוונה תבקש אות מן השמיים. אות מן השמיים לדוגמה, שהשמש זזה אחורנית, כמו שנעשה לבנו של אחז, לחזקיהו.
עכשיו, למה צריך את שתי האפשרויות הללו? אומר המלבי"ם, אדם שמבקש אות, אז זה אחת מהשתיים. או אות בשבילי, כדי שאני אאמין, או אני בסדר, אני מאמין, אבל תעשה אות כדי שגם אחרים יאמינו. אז הוא אומר לו ככה, אם אתה מבקש אות בשבילך, אתה לא צריך אות יותר מדי בומבסטית. גם אות פרטית קטנה יכולה להספיק לך, גם סימן קטן. אז לכן העמק שאלה. אם אתה רוצה אות רק בשבילך, אז גם אות פה ארצית, יהיה טל על הגיזה ולא על השדה, או על השדה ולא על הגיזה, זה גם מספיק לך. אתה לא צריך אות כוללת, או אפילו ייתן לך איזה אות עם איזה שהוא כסף בארנק שלך וכדומה, זה גם מספיק. אבל, וזה עדיף אגב, כיוון שכבוד אלוקים הסתר דבר והשם מעדיף למעט בנס. אבל אם אתה מבקש אות בשביל הרבים, דהיינו שכולם ידעו וכולם יירגעו וכולם לא יחששו מביאתם של רצין ופקח בן רמליהו, אז הגבה שאלה. אז אני מאפשר לך שאתה תבקש גם אות בשמיים אפילו, כדי שכולם יוכלו לראות שבאמת בורא עולם מבטיח ועומד גם כן מאחורי ההבטחה שלו. המלבי"ם אומר, אות זה סימן. כמו וישם השם לקין אות. זה לא חייב להיות דבר יוצא מן הטבע. לעומת זאת מופת זה דבר היוצא מן הטבע. מופת זה דבר שהוא לא על פי ההנהגה המסודרת של הטבע.
פסוק יב. ויאמר אחז, לא אשאל ולא אנסה את השם. מה יש לכם להגיד על אחז? צדיק, נכון? כל הכבוד לו. הרי כתוב, הוא אומר לא אנסה את השם.
השם, לא תנסון את השם אלוקיכם. אני לא אשאל, אני מה אני בא לבקש מהקדוש ברוך הוא אותות ומופתים? יש לנו רק בעיה קטנה, אז איך זה אחרי זה שהוא עושה הפוך? אתה אומר לא אשאל, לא אנסה את השם, לא שומע למה שהנביא אומר, עושה נגד דברי הנביא. עכשיו היא באה אתה כאלה דברי אמונה, חיזוק, אני לא מנסה את הקדוש ברוך הוא, מה מה הפשט בזה? אז באמת, באמת ההצהרה של אחז לגמרי לא נבעה מצדקות אלא בדיוק ההפך.
אומר המלבי"ם, אם באמת הצהרתו של אחז נבעה מצדקות כפי שנגלה לכאורה מפשטם של הכתובים, הרי היה צריך הסדר להיות שונה. לא אשאל, לא אנסה את השם. אומר המלבי"ם, אם היה כוונת דבריו שהוא לא ישאל כי הוא מאמין בהשם גם בלי אות ומופת, אז הוא היה צריך להגיד לא אנסה, הרי אסור לנסות את השם, אז איך אשאל ממנו שאלה? אסור הרי לנסות אותו. כביכול אני לא אנסה לצורך עצמי, כי אני כבר בטוח, אני אין לי שום ספקות. אני גם לא אשאל בשביל האחרים, מה בטוח, מה השם אומר זה לא יהיה נאמן על כולם? ככה היה צריך להיות. אבל תשימו לב, הוא הפך את הסדר, הוא אמר לא אשאל ולא אנסה. מזה שהוא אומר לא אשאל ולא אנסה, הכוונה אני לא אשאל לצורך אחרים, ואני גם לא אנסה לצורך עצמי. מדוע? מכיוון שאני לא רוצה אותות ואני לא רוצה מופתים, כי אם יש אותות או מופתים הם מכריחים אותי להאמין בהשם.
ואם אני אשאל, בתחילה אם אני אשאל לצורך האחרים, מה יקרה להם? יתקדש שם שמיים על ידי. אתם רואים, בורא עולם עצר את השמש כדי להראות לכם, אין לכם מה לחשוש. אני אהיה גורם לקידוש השם? תודה רבה, לא רוצה שיתקדש שם שמיים על ידי. טוב, לצורך עצמי, גם לצורך עצמי אני לא אעשה את זה. מדוע? כי כל האותות והמופתים שיהיו לא יובילו אותי לאמונה. לי יש את הבעל, לי יש את העבודה זרה שלי, איזה אותות ומופתים לא יצליחו לשכנע אותי. כי באמת על פי סדר צריך להקדים קודם את עצמך, הרי האות קודם כל נועד לחזק אותך, ואחרי זה לחזק את העם. למה הוא פותח הפוך? קודם כל הוא אומר לא אשאל, אחרי זה לא אנסה, כי הוא מתכוון לומר בראש ובראשונה לחזק את העם ודאי אני לא רוצה, שזה הדבר היותר גדול, ואפילו את עצמי אני לא רוצה כי גם לי אין אמונה בדברי השם.
ואנחנו רואים שהנה, כמו שמופיע אצלנו בהמשך, וכמו שמופיע בספר מלכים ב' בפרק ט"ז, הוא לא שמע לדברי הנביא, הוא שלח שוחד למלך אשור, ובסופו של דבר זה גרם להגדיל את עוונו של מלך אשור וכל פעם הוא בא מחדש כי הוא ראה שזה מקור בלתי נדלה לכסף וזהב. אז אם אתה רואה שהוא לא שמע, פירושו שגם ההצהרה הזאת לא הייתה הצהרה של אמונה. פסוק י"ג: ויאמר שמעו נא בית דוד, המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלוהי.
שמעו נא בית דוד. מה זה בית דוד? תשמע נא אחז. מה זה שמעו נא בית דוד? אומר הרד"ק, כדי לגנות אותו, לא קרא אותו בשמו. כזכור שכמה פעמים הסברנו שתמיד שרוצים לפנות לבן אדם בדרך ביזיון, קוראים לו בן פלוני. כמו שדוד היה תמיד מכונה בפי שאול בן ישי, בוחר אתה לבן ישי, תמיד היה מזכיר אותו בשם בן ישי. מה זה אומר? הבן אדם הזה הוא בן בלי שם. אין לו שם עצמי, אבא שלו נכון היה לו אבא גדול, אבל הוא כאילו מי הוא, לא ראוי אפילו להיקרא בשם. או כמו שראינו אצל בן אחיטוב, האם אמת הוא בן אחיטוב מה שאתה עשית, שאל אותו שאול את בן אחיטוב, אחימלך בן אחיטוב, מה שהוא הלך ועזר לדוד ונתן לו את החרב ונתן לו מלחם הפנים. אז גם פה, שמעו נא בית דוד, אתם לא ראויים אלא רק בשם המלך דוד, וגם הזכות הרי להינצל היא לא זכותכם, גם היא רק זכותו של דוד.
ואומר להם המעט מכם הלאות אנשים. לא די שאתם מייחסים לאות, מה היא לאות? עייפות, חוסר כוח. לא די שאתם מייחסים חוסר כוח לאנשים, ומי הם האנשים פה? אלה הם הנביאים, הבאים ומדברים בשם השם. המעט מכם הלאות אנשים, לא די בזה שאתם חושבים שאנחנו בתור נביאים אין לנו כוח ואנחנו לא מקבלים מסרים מאת השם, כי תלאו גם את אלוהי, אתם טוענים וטופלים האשמות של חוסר כוח גם כלפי בורא עולם. כביכול בורא עולם לא מסוגל לעשות אות ומופת, אני לא רוצה לשמוע ולא רוצה, עד שאתם כביכול לא מאמינים באותות ובמופתים שלו. אגב מפה עוד ראיה שויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את השם לא נבעה מצדקות, כי מיד לאחר מכן הנביא מוכיח אותו, אתה אוחז שיש בהשם לאות, שיש בהשם חוסר כוח.
לכן יתן השם הוא לכם אות, הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנו אל. לכן השם מעצמו יתן לכם אות. אומר המלבי"ם, רבים ניסו לחפש היכן פה האות והמופת, ועוד נסביר מי היא העלמה, מה קורה איתה. העלמה תהרה, תלד בן, יקראו לו עמנואל. ואנשים מנסים להבין, איפה פה האות, איפה פה המופת? אומר המלבי"ם, וטעות הייתה בידם. מכיוון שאות, הסברנו כבר לאל, לא חייב שיהיה בו שינוי הטבע, אלא אות הוא סימן. וישם השם לקין אות, הוא לא עשה לו נס, הוא לא עשה לו מופת, הוא עשה לו אות, סימן. גם פה, יתן השם לכם אות, הכוונה השם יתן סימן. מה ניתן פה בסימן הזה?
אומר המלבי"ם, דע לך לעולם כאשר תבוא גזירה טובה על עם ישראל, לעולם היא תתקיים, ומעולם לא חזר בו השם יתברך מדבר טוב שגזר על עם ישראל, אלא פעם אחת בזה בטווית התו, אבל מצחות האנשים ההם וכולי. פעם אחת השם חזר בו. גזירה לטובה תמיד תתקיים. לעומת זאת, גזירה לרעה אין הכרח שתתקיים. ומדוע? כי כאשר השם גוזר גזירה לרעה, ייתכן מאוד שהעם יחזרו בתשובה, ישוב השם מחרון אפו, ועל ידי כך יבטל את הגזירה שגזר. ואם כן, כאשר רוצים לדוגמה לבחון נביא, לא אומרים לו שיגיד דברים עתידיים על דברים רעים שיהיו. כי גם אם הוא יגיד דבר רע שיהיה ובסוף לא יתקיים, זה לא ראיה שהוא נביא שקר. אומרים לו תגיד לנו מה יקרה בעוד שבוע דבר טוב שיקרה. ואז אם באמת הוא אומר אמת, הדבר הזה יתקיים. אומר המלבי"ם, הכלל שאמרנו שדבר רע לא בהכרח שהוא יתקיים, כל זה אמת ויציב ובתנאי שלא נעשה אות וסימן בארץ על הדבר הזה. אבל כאשר נעשה אות וסימן בארץ על הדבר הזה, בהכרח הדבר יתקיים.
וזו שיטה של המלבי"ם שלמדנו אותה כמה פעמים בעבר, וכל פעם אנחנו פוגשים את זה מחדש. אומר המלבי"ם, כאשר אתה רואה את הקדוש ברוך הוא אומר לנביא, קח לדוגמה מגילה, תכתוב עליה כך וכך, תכניס אותה בתוך בקבוק, תזרוק אותה לים, תיקח חיצים, תירה אותם לכיוון ארם, לאחר מכן תכה את החיצים בארץ, ועוד כל מיני פעולות גשמיות, אתה שואל את עצמך, מה לא די באמירה? מה צריך, מה צריך המחזה? כן, להפוך את זה למחזה, לעשות מזה איזה שהוא הוצאה מן הכוח אל הפועל, מה צריך את זה? יש אמירה של בורא עולם, די בזה. אומר המלבי"ם לא. באמירה בלבד אין הכרח שהדבר יתקיים. אבל אם הקדוש ברוך הוא אומר תיקח חיצים ותירה לכיוון ארם, ואומר לו איזשהו מהלך שלם, דע לך, דבר זה בוודאות גמורה יתקיים. אין מצב שהדבר הזה לא יתקיים. אבל זה לרעה? נכון, נבואה לרעה אין הכרח שתתקיים. אם נעשה לה אות ומופת בארץ, לא מופת סליחה, יותר מדויק אות בארץ, הכוונה הפכו את זה מדבר ערטילאי שנמצא ברוחניות, הורידו את זה אל הגשמיות. ברגע שהורידו את זה לגשמיות זה יתקיים. זה לא סתם דיבורים, זה כבר מעשים. ולכן הוא בא ואומר, השם יתן לכם אות. מה הכוונה יתן אות? הקדוש ברוך הוא יוריד את זה מהמציאות הערטילאית אל הפועל. הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל. אני עוד לא הסברתי מה יקרה בפועל, אבל מה שברור זה שהאות הזאת כביכול באה לסמל, זה לא רק מציאות רוחנית שאז תגיד אולי כן אולי לא, זה אומר זה יקרה. אז אם ככה, כל המפרשים, אומר המלבי"ם, שניסו לחפש איפה פה המופת, איפה פה הנס, איפה פה המשהו העל טבעי, לא דיברו נכונה. מכיוון שהאות כאן זה לא אות של משהו על טבעי, אלא זה רק אות להוריד את הדבר מאמירה אל קיום ומעשה בפועל.
עכשיו נסביר. יתן השם הוא לכם אות, הנה העלמה הרה ויולדת בן. הקדוש ברוך הוא אומר העלמה, מי זאת תהיה העלמה? העלמה הזאת שעליה אנחנו מדברים היא אשתו של הנביא. העלמה הרה. הרד"ק, רש"י מסביר כמו המלבי"ם שמדובר על אשת הנביא, ואנחנו נראה את זה גם בפרק הבא. הרד"ק מסביר שהעלמה זה אשתו של אחז. ולפי הרד"ק, איפה פה המופת? הנה, אתה רואה, אני ידעתי שהיא הרה מבלי שאפילו היא יודעת. ובאמת ככה היה, היא הייתה הרה. אבל כבר הרי הסברנו שלפי המלבי"ם אנחנו לא מחפשים פה מופתים, אלא זה רק סימן להוריד את זה כביכול אל הארציות. הוא אומר הנה האות יהיה שהעלמה, אשת הנביא, היא הרה והאישה הזאת עתידה ללדת בן, ולבן הזה יקראו עמנו אל. מה זה אומר? זה אנחנו נראה בהמשך. עכשיו, ההרה פה זה אומר שהיא כבר הרה, והיא תלד בן.
אומר המלבי"ם, עלמה, וזה גם הרד"ק מסביר ועוד מפרשים מאריכים להסביר, שעלמה זה לא בהכרח בתולה. נערה הרבה פעמים מסמל בתולה, אבל עלמה יכול להיות בתולה, יכול להיות בעולה. וכמו שכתוב דרך גבר בעלמה. למה כל כך חשוב לנו להדגיש את זה פה? כיוון שהפסוק הזה, הנוצרים עשו ממנו מטעמים. הנוצרים לקחו את הפסוק הזה וראו בו כעין נבואה על הולדתו של אותו טמא. אמרו לכן יתן השם הוא לכם אות, הנה העלמה הרה, זה הבעולה הטמאה, ויולדת בן וקראת שמו עמנו אל, הוא כביכול עימו יהיה האל, הוא כביכול השם האל הוא יעבר את אותה בעולה טמאה וממנה יצא אותו האיש. עכשיו, טענתם היא הרי בתולה, ולכן כולם מסבירים שהנה העלמה זה לא ביטוי לבתולה. העלמה גם בעולה, דרך גבר בעלמה, אז הסולם שעליו טיפסתם סולם רעוע הוא. אי אפשר כלל להוכיח מהפסוק הזה. מעבר לכך, שגם לפי שיטתם, איך הוא מדבר כאן על משהו שאמור לקרות בעוד מאות בשנים והוא מביא את זה כאות ומופת לפי שיטתם? אין בזה בכלל מקום, וזה גם תקוע במקום שכלל לא עוסק בעניין הזה.
עכשיו מה יהיה טיבו של אותו בן? חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב. חמאה, כשהוא יגיע לזמן שידע למאוס ברע ולבחור בטוב, הוא יאכל חמאה ודבש. דהיינו, הנער הזה הוא כמו הציור של כלל האומה. שכמו שאנחנו אומרים עמנואל זה מסמל אותנו, האלוקים יהיה עמנו, ככה אכילה של החמאה והדבש, שזה בא לסמל שהקדוש ברוך הוא יהיה איתנו ויהיה לנו למאכל את הדברים המשובחים שהסמל שלהם הוא חמאה ודבש. זה אומר שהגם שעכשיו אתה רואה את ארץ יהודה שהיא חרבה, דע לך, השם יותיר לשארית. איך זה יהיה? כי בטרם ידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב, תעזב האדמה אשר אתה קץ מפני שני מלכיה.
עוד בטרם שידע הנער מאוס ברע ובחור בטוב, העלמה הרי עכשיו כבר הרה, ואם היא עכשיו כבר הרה, זאת אומרת שאני מדבר על מישהו שאמור להיוולד בחודשים הקרובים. עוד לפני שהוא ידע מאוס ברע ובחור בטוב, הכוונה עוד לפני שתהיה בו דעת, דע לך, האדמה אשר אתה קץ בה, זה האדמה של רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו, שאתה קץ ומואס אותה, היא תעזב מיושביה. מדוע? כי שני המלכים האלה הרשעים הללו, הם מחמת רשעתם הקדוש ברוך הוא ינשל אותם מאדמתם, תחריב ארצם. וזה יגרום שליהודה יהיה שארית, זה יגרום לכך שליהודה עדיין יישאר נצר ולא יצליחו להכרית ולהשבית אותה מהיות מגוי.
יביא השם עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה את מלך אשור. יביא השם עליך ועל עמך, עליך אומר רש"י, על חזקיהו בנך המולך אחריך. ולמה הוא לא אומר על בנך? מכיוון שחזקיהו צדיק היה, לא רצה להזכיר שיש לחזקיהו הצדיק אבא כזה רשע כמו אחז. ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה. מה זה מיום סור אפרים מעל יהודה? הכוונה מאז שנחלקה מלכות בית דוד ושר אפרים, והסברנו בעבר מדוע נקרא עשרת השבטים נקראו אפרים, מכיוון שהמלך הראשון שלהם היה ירבעם בן נבט שהיה משבט אפרים, ולכן על שמו נקרא כללות עשרת השבטים נקראו אפרים. אז השם יביא עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו מיום סור אפרים מעל יהודה, מאז שנתפלגה הממלכה. והוא מודיע לו, ימים אשר לא באו מיום סור אפרים מעל יהודה את מלך אשור.
מסביר המלבי"ם, הוא אומר לו, אתה לא בוטח בהשם. הרי השם אמר לך השמר והשקט, ואחז כמו שהסברנו לא סמך על הקדוש ברוך הוא, אלא הלך וקרא למלך אשור, בוא תושיע אותי. רצין מלך ארם, פקח בן רמליהו מלך ישראל באים עליי. הוא הולך ושוכר ומשלם כסף למלך אשור שיבוא ויושיע אותו. לכן הוא אומר לו, תדע לך, יביא השם עליך ועל עמך ועל בית אביך ימים אשר לא באו למיום סור אפרים מעל יהודה את מי? את מלך אשור. אותו מלך אשור שעליו אתה סומך, אותו מלך אשור שאותו אתה הולך לשכור כדי שיציל אותך מארם, נגד ציווי השם שאמר לך השמר והשקט, שאמר לך אין לך מה לדאוג, אני מגן לך, ובכל אופן הלכת וסמכת על בשר ודם ומאסת במופת שנתן הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא אומר אתן לך מופת, שאל לך העמק שאלה הגבה, תבקש, אני אוכיח לך. לא לא לא, לא רוצה הוכחות, אני יש לי מי שיעזור לי, מלך אשור הוא זה שילך ויעזור לי. אז אם ככה, יביא השם אליך את מלך אשור כדי להחריב את ארצך. דווקא זה שאתה סומך עליו, הוא זה שיפיל אותך.
והיה ביום ההוא ישרוק השם לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור. ישרוק, ישרוק תמיד זה רמז כדי לאסוף אנשים, שורקים להם ועל ידי זה אנשים היו מגיעים. אז הקדוש ברוך הוא ישרוק לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים. זבוב, הכוונה חיילות, חיילות רבות כזבובים שיבואו מארץ מצרים עם סנחריב. בקצה יאורי מצרים, מה זה יאורי מצרים? רש"י מסביר שכל מצרים הייתה בנויה יאורים יאורים. דהיינו הנילוס היה עולה והיה משקה, דהיינו נכנס לתוך היאורים. יאורים זה אגמים שאנשים בנו אותם, חפרו אותם באופן עצמאי. היה שמה מערכת מאוד מאוד מורכבת ומתוחכמת של השקיית השדות על ידי המים ועל ידי המקומות הגבוהים והנמוכים, על ידי משחק של גובה, היו משקים את כל השדות על ידי היאורים. היאורים זה חפירה שאנשים חפרו אותה בעצמם כדי להוביל את המים אל שדותיהם. אז הוא אומר, השם ישרוק לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים, וכן לדבורה אשר בארץ אשור. דבורה, אלה חיילות של גיבורים שעוקצים כדבורה.
המלבי"ם מסביר שזה מדבר על מלך אשור כשהוא שב ממצרים, הוא הלך לכבוש את ארץ יהודה. וזה היה בתקופה יותר מאוחרת. ועכשיו, למה הוא ממשיל את זה לזבוב וכן לדבורה? הוא אומר מכיוון שהמצרים הם נמשלים לזבוב, כי הזבוב חלש יותר מדבורה. הדבורה היא חזקה יותר, הדבורה גם מסוגלת לעקוץ, היא גם חזקה יותר פיזית, גם בגודל שלה, לעומת הזבוב שהוא חלש יותר. אז השם ישרוק לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים, וגם לדבורה שהיא חזקה יותר אשר בארץ אשור, זהו סנחריב מלך אשור.
ובאו ונחו כולם בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים ובכל הנעצוצים ובכל הנהלולים. באו הזבובים והדבורים האלה, ינוחו בנחלי הבתות. נחל הכוונה עמק. בתות הכוונה חרב, מקום חרב, כמו שתה בתה. הסברנו פעם שבן בלשון הקודש נקרא בן כי הוא בונה את בית אביו, הבית אביו נמשך ממנו ועל שמו יקרא. לעומת זאת בת נקראת בת כי היא מחריבה בית אביה. מחריבה לא במובן השלילי כביכול עושה מעשה להחריב, אלא מעצם זה שהוולדות שלה כבר יקראו על שם בית אבי בעלה, אז ממילא הוולדות האלה כביכול לא נקראים על שמך ולא שייכים אליך, זה כמו חורבן לאותו בית, אלא צאצאיך יקראו על שמך. אז גם פה, בתות זה לשון חורבן. נחו כולם בנחלי הבתות, בבקעה החרבה, ובחורי הצורים, זה נקיקי הסלעים. בין הקוצים והסנאים, מקום שדרך הזבובים לשכון שם, אומר המלבי"ם. וזה בעצם משל על איך הם יתפשטו בכל הארץ. נעצוצים ונהלולים הם קוצים ואילני סרק פחותים ונבזים, כך מסבירה המצודות.
ביום ההוא יגלח השם בתער השכירה בעברי נהר במלך אשור את הראש ושער הרגליים וגם את הזקן תספה. על מי הפסוק הזה חוזר? אז יש פירוש אחד שזה רש"י על פי מה שחז"ל מסבירים, שאז כאשר יבואו וינוחו בנחלי הבתות מי? סנחריב מלך אשור וכל חילותיו, הקדוש ברוך הוא יגלח בתער השכירה את מלך אשור, את הראש, שער הרגליים, גם את הזקן תספה. ויש על זה גמרא ארוכה שמבארת את כל אותו שחוק שעשה השם ממלך אשור, שגילחו את שערותיו ושרפו זקנו, וזה סיפור שלם שם בגמרא שהזכרנו אותו פעם, הוא לא מבואר כפי פשוטו אלא יש שמה יותר דברים שהם בעומק סודות התורה. אבל המלבי"ם כדרכו תמיד יש לו דרך מקורית בביאור הכתובים.
והמלבי"ם מסביר שכאן בכלל לא מדברים על מלך אשור מה יקרה איתו, אלא כאן מדברים בעצם מה יקרה ליהודה. ואנחנו נבאר. ביום ההוא, הכוונה זה יהיה בימי אחז. יגלח השם, השם יגלח, או על ידי תער השכירה. תער השכירה פירושו תער גדול. זה הכוונה השכירה, ככה המפרשים מסבירים שהביטוי השכירה פירושו גדול, כמו שכיריה בקרבה. תער השכירה, בתער גדול, השם יגלח בעברי נהר במלך אשור. במלך אשור הכוונה מי זה אותו תער? על ידי מי השם יגלח? במלך אשור. מלך אשור כביכול זה יהיה המגלח, הוא יהיה המכה. על ידי מלך אשור שהוא נמשל לתער, התער שמשאירים בו את כל השיער, השם יגלח איתו את שער הראש. יגלח עם אשור את שער הרגליים, הכוונה עוד פעם, יגלח מאיתנו על ידי מלך אשור. מלך אשור הוא בחינה של התער, והוא יגלח אצלנו את שער הראש, שער הרגליים והזקן.
מה בעצם שלושת סוגי השערות האלו ומה הם באים לבטא בנמשל? אומר המלבי"ם, שערות הראש היה דרך לגלח אותם בזמנם. רק בתקופה יותר מאוחרת התחילו לגדל בלוריות, אבל באופן טבעי אנשים היו מגלחים את שער הראש. כאשר בן אדם היה מגיע פרוע ראש, הכוונה לא גילח שערות ראשו, זה היה מראה דרך ניוול, זה היה מראה אבלות חלילה. דרכם היה לגלח שער הראש, ולכן הכהנים היו מוזהרים שלא יגדלו פרע שער ראשם, והמלך היה מסתפר בכל יום. כהנים מסתפרים, כהן גדול מסתפר פעם בשבוע. מדוע? גידול השיער היה נחשב לגנאי. עכשיו, זה שער הראש. שער הרגליים גם כן היה נחשב לניוול, אבל זה הניוול בסתר. כי הרי בדרך כלל הגלימה מכסה את שער הרגליים, אז אומנם זה ניוול אבל בסתר. לעומת זאת, שער הזקן זה נחשב לכבוד ולתפארת. וכבר ראינו שיש הוכחה מן הכתובים שבזמנם כולם היו מגדלים שער זקנם ולא היו מתגלחים. ואם היו מגלחים, היה נחשב להם הדבר לביזיון, היה נחשב להם הדבר לפחיתות. איפה אנחנו רואים את זה, ראיה מן הכתובים? אצל האנשים ששלח דוד אל חנון בן נחש, נחש בן חנון, כן, שם, ומה הוא עשה? קצץ להם, גילח להם חצי זקנם. מה עשו איתם? שלחו אותם ליריחו עד אשר יצמח זקנם. אומר הרד"ק, מה הבעיה, שיגלחו גם את החצי השני? מכאן אתה למד שזה היה ביזיון יותר גדול ללכת עם בלי זקן בכלל, יותר גרוע מאשר ללכת עם חצי זקן. אז נשארו שם עד שיגדל כל הזקן. רואים שבזמנם היה דרכם לגדל את הזקן.
ולכן הוא בא ואומר, תראה שפה מלך אשור יגלח גם את שער הראש, גם את שער הרגליים וגם את שער הזקן, שהוא לכבוד ולתפארת. מה הוא בעצם הנמשל? שער הראש זה המשל לרשעים הגדולים, שהרשעות שלהם גלויה ומפורסמת, כמו שער הראש שריבויו גלוי ומפורסם וצריך להסיר אותו, כמו שהסברנו, שער הראש היה דרך להסירו. השם יגלח על ידי מלך אשור גם את שער הרגליים. מי הם שער הרגליים? אלה שהם גם הם רשעים שצריך להסיר אותם, כי שערות הרגליים שהיה דרכם בזמנם להסירם, אבל הם רשעים בסתר. הם לא רשעים גלויים כמו שער הראש, הם רשעים נסתרים כמו שער הרגליים. אבל כיוון שניתנה רשות למשחית להשחית, אינו מבחין בין צדיק לרשע. ואז מלך אשור יפגע וישחית גם כן את הזקן. הזקן זה המשל לצדיקים.
ולכן, אומר המלבי"ם, תדקדק ותראה. ביום ההוא יגלח השם בתער השכירה על ידי התער הגדול בעברי הנהר במלך אשור, על ידי מלך שבא מעברי הנהר שהוא מלך אשור, יגלח השם את הראש ושער הרגליים, וגם את הזקן תספה. שמתם לב, לא כתוב יספה. למה לא כתוב יספה? הרי אתה מדבר על יגלח השם, אתה אומר יגלח השם את הראש, שער הרגליים וגם את הזקן יספה. מדוע פה שינה וכתב גם את הזקן תספה? תספה כביכול הוא מדבר על איזה שהוא נעלם, אתה תספה, אבל כביכול אומר השם לא אני. היות ושער הזקן מרמז לצדיקים, היות ושער הזקן מרמז למשחית שאינו מבחין בין צדיק לרשע, אבל השם הרי לא חלילה ישחית את הצדיקים, אלא המשחית כבר אינו מבחין בין צדיק לרשע והוא זה שישחית את שער הזקן, גם את הצדיקים. ולכן כתוב פה תספה, ופה לא כתוב גם תגלח. תספה, השטן, אתה תספה, אומר הקדוש ברוך הוא, לא אני. זה רק המשחית לא מבחין. וגם כתוב תספה ולא כתוב תגלח, כי תספה פירושו להשחית. אסוף אסיפם אמר השם. ספו תמו, זה לשון השחתה. לעומת זאת, גילוח זה כאשר אתה מגלח בצורה הגונה. אבל כשמדובר הרי בצדיקים ובזקן, הרי לא מגלחים את הזקן, אז אם מורידים את הזקן מה זה? זה נקרא משחית זקנו, משחית שערו. ולכן זה חוזר על הצדיקים, כל זה יהיה בימי אחז.
והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן. ביום ההוא גם אז יתקיים האות של עמנואל, האות שיאכל הילד חמאה ודבש. מדוע? כי מרוב השממון שהמדינה תחרב, לכל אדם יהיה עגלת בקר. דהיינו, ברגע שהמדינה נחרבת ואין הרבה אנשים, מה קורה? אותו צאן, אותו בקר שהיה רב לפני כן, נגיד כי היו פה מיליון איש, ברגע שנשארו 10,000 איש או 50,000 איש, אז הבקר הרבים והאנשים מועטים, לכל אחד יהיה עגלת בקר, מה שלפני כן לא היה בכמות כזאת לכל איש עגלת בקר.
והיה מרוב עשות חלב יאכל חמאה, כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ. אז ממילא ברגע שלא יהיו הרבה אנשים וצאן ובקר יהיו רבים, אז יוצא שיהיה הרבה חלב. עכשיו, כשיש הרבה חלב, אפשר לשמר אותו? חלב מתקלקל. אבל לעומת זאת חמאה אתה יכול להשאיר אותה חודשים מחוץ למקרר, לא קורה לה כלום. וזה מה שהוא אומר, מרוב עשות חלב יאכל חמאה. כיוון שיש שפע כל כך רב, כי יהיו הרבה בהמות ואנשים מעט, אז יהיה הרבה חלב, מזה יהפכו את החלב לחמאה, כי לא יוכלו למכור את החלב לסחורה, כי האנשים מועטים, החלב מרובה, אין מי שיקנה. אז לשמר את זה יעשו חמאה. וגם דבש יהיה להם, ואת זה יאכל כל הנותר בקרב הארץ. כל מי שיישאר בקרב הארץ זה יהיה להם למאכלם.
והיה ביום ההוא יהיה כל מקום אשר יהיה שם אלף גפן באלף כסף, לשמיר ולשית יהיה. ואם תשאל, למה יאכלו חמאה ודבש? למה לא יאכלו לחם ויין? הרי כשיש עשירות אוכלים לחם ויין. מדוע יאכלו חמאה ודבש? הוא מודיע לך, דע לך, כל הארץ תהיה שממה. עד כדי כך שמקום שיש שמה אלף גפנים ששווים אלף כסף, יהיה שמיר ושית. ואם זה הגפנים, על אחת כמה וכמה ששדות התבואה יהיו שממה. אז לחם ויין לא יהיה. ממה יצטרכו לחיות את עצמם? מחמאה ודבש. חלב הבהמות והדבש יהיה מן הדבורים. והוא מודיע, הם יהיו לשמיר ושית. שמיר ושית אומר המלבי"ם זה לשון מליצית. לשמיר ושית יהיה הכוונה, שמיר ושית הכוונה קוצים. הוא אומר לך כביכול, מי יהיו אדוני הארץ? מי יהיה השולט פה? השמיר והשית. הקוצים, הם יהיו השליטים כאן. הם אלה שכביכול יהיו אדוני הארץ, עד שהכרם היקר ששווה אלף כסף יהיה קניינו של מי? מי יהיה בעל הבית שם? השמיר והשית, הוא יעשה בו כרצונו.
בחיצים ובקשת יבוא שמה, כי שמיר ושית תהיה כל הארץ. פה יש כמה ביאורים. רש"י מסביר, אולי נמשיך אולי קודם כל עם המלבי"ם, אחרי זה נראה את הפירושים האחרים. המלבי"ם אומר שכמו שהסברנו שהשמיר והשית כביכול הקוצים יהיו אדוני הארץ, אז הם כביכול יבואו אל הכרמים בחיצים ובקשת. הוא יכבוש אותם בחרב שלו ובקשת שלו, שהם הקוצים כביכול, עד שיהיו שלו ושייכים אליו וקנייניו. דהיינו זה לשון מליצית שמבארת השמיר והשית יהיה שליט בלעדי, בחשת בחץ ובקשת. הוא ישלוט שמה והוא יהיה המושל הבלעדי, כי שמיר ושית תהיה כל הארץ, אז ממילא הממשלה תהיה רק שלו. רש"י מסביר, בחיצים ובקשת יבוא שמה, דהיינו כל מי שירצה להיכנס לתוך הכרם יהיה צריך חיצים וקשת. כיוון שמקום עזוב, ממילא שולטת בו החיה הרעה, שולטים בו הנחשים, השועלים, התנים. אז מי שרוצה להיכנס לכזה מקום צריך להיכנס עם נשק, כי המקום הוא מקום סכנה. וממילא בחיצים ובקשת יבוא מי שירצה להיכנס לאותו כרם. הרד"ק מסביר שבחיצים יבוא שמה, הוא מסביר עכשיו בא שמה מי שירצה לבוא בחיצים ובקשת מפני המלחמות. מי שירצה להיכנס לשם יצטרך להיכנס בחיצים וקשת, לא בגלל החיות והחיות המסוכנות שיהיו שם, אלא בגלל שתהיה כל הארץ מלחמה, אז בן אדם באופן תמידי יצטרך להיות עם קשת וחיצים כדי להגן על עצמו, כדי לשרוד.
וכל ההרים אשר במעדר יעזרון, לא תבוא שמה יראת שמיר ושית, והיה למשלח שור ולמרמס שה. וכל ההרים, אם אתה תשאל, אז אם ככה איפה ירעו הבהמות? כיוון שכל הארץ תהיה שמיר ושית, אז אתה אומר הרי יישארו בהמות, מה אנחנו נאכל? חלב של הבהמות ודבש שיהיה מן הדבורים. אבל הבהמות צריכות להתקיים, הבהמות צריכות לאכול דבר מה. קוצים בהמה לא אוכלת, היא צריכה עשב לאכול. אם כל הגידולים אתה אומר יהפכו לשמיר ושית, במה יחיו הבהמות שמהם נפיק את החמאה והחלב? אז זה הוא מודיע לך, דע לך, ההרים הגבוהים ששמה אי אפשר לחרוש בכלי המחרישה, כיוון שהם גבוהים, אז איך היו חורשים אותם? במעדר יעזרון. היו עודרים אותם עם כלי חפירה, מעדר, טורייה, עט חפירה. ההרים שמה לא תבוא שמה יראת שמיר ושית. הסברנו שהשמיר ושית הם כמו אדוני הארץ, כביכול ממשיל אותם כאילו איזה שהם שליטים תקיפים שישתלטו על הכל. אומר שמה למעלה במרומי ההרים הם לא מפחדים מהשליט התקיף הזה הנקרא שמיר ושית, מהקוצים הללו. כביכול השליט התקיף הזה לא תשיג ידו לכבוש את מרומי ההרים, לא יוכל להפיל יראתו עליהם. וממילא במקומות האלה והיה למשלח שור ולמרמס שה. שמה השור והשה ירעו שמה, הם ירבצו. וזה בא לומר לך שהמקומות היקרים יהיו שממה, ורק המקומות הלא חשובים, מי הולך לזרוע בהרים? זה מקומות שקשה לזרוע שם, קשה לחרוש, קשה לקצור. רק המקומות הלא חשובים הם אלה שיהיו מיושבים כדי שירבצו שם בקר וצאן. אבל כל הבקעות, המקומות החשובים, הדשנים, המקומות האלה יהיו לשמיר ושית. הפירוש של המלבי"ם. רש"י מסביר שאותו הדור שעליו מדבר כאן הנביא, אומר רש"י, הוא בעצם מדבר כבר על הדור של חזקיה. זה בשונה ממה שהמלבי"ם הסביר, כפי שהסברנו שזה מדבר על הדור של אחז, וזה בעצם בא לסמל את המצב הנורא שיהיה בעקבות הביאה של סנחריב, את המצב של הרעה ושל חוסר כל, ובמקום מה שיהיה זה רק חמאה וחלב. הוא בא ואומר, לפי רש"י, שאדרבה, הוא מסמל כאן את דורו של חזקיהו. שעל דורו של חזקיהו כתוב שהם היו צדיקים, ועד כדי שלא היה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בדיני טומאה וטהרה. בדקו מדן ועד באר שבע, מגבת ועד אנטיפרס, ולא מצאו איש שלא היה בקיא בהלכות איסור והיתר. ועל אותו הדור הוא אומר, והיה כל מקום שהיה שם גפנים יהיה לשמיר ושית. פירוש הדבר, המקומות האלה כבר יפסיקו להתעסק ביינות ולחפש לעצמם מקומות ששם יוכלו להתענג, אלא כל עסקם יהיה במה? רק בתורה. מה עם הגפנים? מה עם השדות? זה מה זה בכלל לא יעניין אותם, זה יהיה לשמיר ושית. זאת אומרת, אדרבה, זה בעצם נבואה לטובה. הבן שלך יהיה צדיק, ובתקופת הבן שלך הארץ תהיה שממה, כי כל התעסקם של בני האדם באותה תקופה יהיה במושכלות, הם כבר לא יתעסקו עם גפנים, לא יעניין אותם לשתות כוס יין, זה כבר לא יהיה מעניינם. עניינם יהיה איך אני יכול לעסוק בתורה, די לי במעט חמאה וחלב לאכול את זה כדי קיומי, ואני לא מחפש לי שדות ולא מחפש לי כרמים כדי להעשיר.