ואז, שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה. שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. כנגד מה שאמרנו קול מהיכל, יצא קול מהיכל שיאמר להם שישמחו את ירושלים, יגילו בה כל אוהביה. נשים לב, יש פה שמחו, יש פה גילו, יש כאן משוש. מה ההבדל בין שלושתם? אומר המלבי"ם, שמחה וגיל זה מראה על שמחה פנימית. זה מראה על שמחה שבלב. השמחה רק מראה על שמחה פנימית אבל תמידית. הוא שמח באופן סטטי, תמיד. לעומת זאת גיל גם מראה על שמחה פנימית, אבל מתחדשת. איזה בשורה טובה, אז יש לך גיל. זה משהו בפנים, אבל זה משהו שברגע אחד התחדש. שמחה לעומת זאת זה מבפנים, אבל היא שמחה קבועה. הוא שמח באופן תמידי, לא על איזושהי שמחה פתאומית שהגיעה לו איזושהי בשורה טובה, אלא שמחה תמידית. לעומת זאת, הששון מראה על דברים חיצוניים. הבן אדם הזה שש. כשאתה אומר שש, זה זה אתה רואה עליו מבחוץ, כל הפנים שלו, הוא רוקד, הוא הוא אתה רואה שהוא שש. אז אם שמחה וגיל הם פנימיים, שמחה היא קבועה, גיל הוא מתחדש, הששון הוא בכלל חיצוני. אומר המלבי"ם, על זה הוא אומר להם אוהבי ירושלים ישמחו בה. על זה אומר שמחו את ירושלים כל אוהביה. מי אלה? אלה שאוהבים את ירושלים יהיה להם שמחה תמידית. וגם יגילו בה. מה זה יגילו בה? מפקידה לפקידה. יהיה להם כל פעם גילה חדשה, מכיוון שכל פעם יתחדשו ניסים חדשים בכל עת, אז יהיה פה גם גילה, כמו שהסברנו שגילה זה משהו מתחדש. וששון זה מורה על הששון החיצוני. על זה הוא אומר שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. למה? כי אלה שמתאבלים עליה עשו אות חיצונית לצער. הוא לבש שק, הוא ישב בתשעה באב לארץ, הוא התאבל על ירושלים. ההתאבלות על ירושלים היה בה אלמנטים חיצוניים. ישיבה לארץ, היה בה ראו עליו שהוא מתאבל על ירושלים. מי"ז בתמוז הוא לא מתגלח, לפי הספרדים משבוע שחל בו, וכולי. כל אלה הם סממנים חיצוניים. אומר הקדוש ברוך הוא, אלה שהתאבלו על ירושלים, הם יזכו לשוש איתה משוש. זאת אומרת הם יזכו לאחר מכן שיהיה להם שמחה כזאת גדולה שהיא תהיה נראית בחוץ. כמו שהסברנו שהמשוש זה נראה שבן אדם שמח חיצונית, רואים אותו שש, עולץ. הוא אומר לך אלה שהתאבלו עליה, לא סתם רק ישמחו שמחה פנימית ויגילו גילה פנימית, אלא שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. כשם שאתה את האבלות עשית באופן חיצוני וניכר, כך גם כן השמחה תהיה ניכרת עליך גם בחיצוניות שבה. וזה מידה כנגד מידה, שמן ששון תחת אבל. כמו שראינו לעיל בפרק ס"א, שהדבר יבוא לידי ביטוי גם בבחינה החיצונית שלו.
למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה. למען תמוצו והתענגתם מזיז כבודה. למען תינקו ושבעתם משוד תנחומיה. שוד תנחומיה זה מלשון שדיים, כאשר זה מבטא שפע. ולכן הוא כן מדבר על תינקו, כשהכוונה היא בעצם על יניקה כתינוק היונק משדי אמו. ואתם תינקו ושבעתם משוד תנחומיה, למען תמוצו והתענגתם מזיז כבודה. מה זה זיז כבודה? רש"י מסביר, מהכבוד הגדול הזז וממשמש לבוא לה. זיז כבודה לפי רש"י זה מלשון תנועה. הכבוד זז כעת וממשמש לבוא. אז אתם תיהנו מזיז כבודה, מהכבוד שממשמש ומגיע. הרד"ק לעומת זאת מסביר שמה שכתוב זיז כבודה, הכוונה כמו זיו. והו' והז' כביכול מתחלפות. כמו שהתרגום יונתן מתרגם מחמד יקרה. הכוונה חמד, הכוונה דבר כמו זיו, דבר שאדם חומד אותו. אתם התאבלתם על ירושלים, אתם תינקו ותשבעו משוד תנחומיה. זה הגמול כנגד האבלות שהתאבלתם. ותשבעו משוד, גם הרד"ק מסביר שזה כמו ושוד מלכים תינקי, וזה כמו שד. כשהכוונה היא גם פה מלשון משל לתענוג, כמו שהתינוק יונק, כך גם כן כביכול עם ישראל יתענגו על הבשורה העתידה, על השפע העתידי.
לעומת זאת המלבי"ם אומר שפה הוא מדמה אותם לילדים על חיק אימותם. בהתחלה יינקו וישבעו משוד התנחומים, ולאחר מכן ימוצו רק להתענג. מה פירוש הדבר? אולי נמשיל את זה, זה כמו שתינוק אנחנו רואים הרבה פעמים יונק מאמו, ולאחר מכן מביאים לו מוצץ. למה? זה יותר פינוק, כן? הוא עכשיו, יוצא מזה משהו? לא, אבל אתה רואה אותו שהוא מתענג עליו. זאת אומרת, או אם נרצה לדוגמה לתת דוגמה ממשל של מבוגרים, אז נאמר שאדם מבוגר יש לו את הסעודה העיקרית, שאל אותו שבעת? הוא יאמר לך כן. אבל מה עכשיו מגישים? גלידה. מה זה גלידה? גלידה זה פינוק. אתם יודעים שרבי מיכל יהודה ליפקוביץ' לא אכל גלידה כל ימיו, חוץ מפעם אחת. כשהוא היה בגיל 10 או משהו כזה, פעם אחת הביאו לו גלידה, הוא טעם את זה, הוא אמר זה טעים מדי. זה הנאות ותאוות. מאז כל ימיו לא אכל גלידה. טוב, גלידה זה תענוגים, גלידה זה הנאות. אז כך גם כן יש את המנה העיקרית ויש לאחר מכן את מה שנקרא את התוספת שהיא רק לתענוג. מה זה זיז כבודה? זיז כבודה מסביר המלבי"ם, זה ביאור שלישי כבר, שהכוונה עיגול של דבש. כמו איזה שהם דובשניות קטנות שמגישים אותם רק ככה בשביל התענוג בסוף הסעודה. ואז הוא אומר הנה תראה, היה את שוד התנחומים, שזה כמו שאמרנו זה המנה העיקרית, לאחר מכן יהיה לכם עוד זיז כבודה. יהיה לכם אחרי הגאולה לא משהו שאתה יונק, שזה המנה העיקרית, אלא איזשהו ממתק קטן שיהיה בסופו של דבר רק כדי למוץ. למוץ הכוונה כמו למצוץ, איזה משהו קטן ככה איזה סוכרייה שמגישים לך בסוף. אז הוא אומר לך כביכול בוא וראה שהשפע שהקדוש ברוך הוא ייתן זה יהיה שפע מושלם. יהיה מנה עיקרית, יהיה מנה אחרונה, יהיה לכם גם את שוד תנחומיה שזה תשבעתם, שזה מה שהתינוק אוכל משוד, משד, זה לשביעה. ולאחר מכן תמוצו. תמוצו זה הכוונה מה שאדם מוצץ ולוקח את ה... את השפע של התענוג וההנאה, והתענגתם מזיז כבודה. זה כבר יהיה לתענוג, כביכול לומר לך שלא יהיה חסר להם מאומה באותה ההנאה הרוחנית האינסופית שהקדוש ברוך הוא עתיד לתת לנו.
כי כה אמר השם, הנני נוטה אליה כנהר שלום, וכנחל שוטף כבוד גויים. וינקתם, על צד תינשאו ועל ברכיים תשעשעו. כה אמר השם, הנני נוטה עליה כנהר שלום. הנני נוטה עליה כנהר שלום הכוונה השלום, הגאולה, המנוחה מהאויבים, יהיה כמו נהר. נהר הולך בנחת. אז הולך ומתרבה, הולך ומתרבה, הולך ומתרבה, השלום, הגאולה, המנוחה, הולך בנחת. וזה בא ואומר, זה משל על מה שראינו שוד התנחומים, שיהיה להם בזה נחמה מכל הצרות שהיו להם. בזה הם ישביעו כביכול מרעבונם. אנחנו כל כך הרבה שנים רעבים לשקט, רעבים לשלווה, רעבים למנוחה. אנחנו רחוקים מזה. כן? כבר כתב מי שכתב שיש לנו ריטואל קבוע של אחת לשנתיים מלחמה. כל פעם קוראים לזה מבצע אחר. מישהו כבר שאל, אחרי כל כך הרבה מבצעים, כל חנות סטנדרטית עושה חיסול. אז לא הגיע הזמן אחרי עוד מבצע, מבצע, צוק איתן, מבצע זה, מבצע זה, כבר אחרי מבצעים עושים חיסול. אתה רואה שזה לא הולך במבצעים. נו, למה לא כבר יעשו חיסול ונגמר? כך שלמעשה אנחנו נמצאים במציאות שבה אנחנו רעבים לשקט, רעבים לשלווה, רעבים לשלום. מעבר לכך שאנחנו רעבים לקרבת השם, כי אנחנו נמצאים בריחוק ממנו יתברך. אומר הקדוש ברוך הוא יהיה לכם שוד תנחומים שזה ינחם אתכם מכל הצרות הקודמות. בזה אתם תשביעו את הרעב שלכם. ועוד נוסף לזה, הנני נוטה אליה כנחל שוטף כבוד גויים. כמו הנחל ששוטף כל מה שנמצא בדרכו, כך גם כן כבוד גויים. העושר של האומות, הכבוד של הגויים, יגיע לכאן. וזה כמו שהיה כשיצאתם מארץ מצרים. שאחרי כל מה שסבלנו מפרעה ויצאנו מן הגלות, פרעה את כל הכסף והזהב דאג להביא לנו לים סוף, שלא נטרח. שלא נצטרך לחזור למצרים להביא אותו. אמר להם לא, אני אסחב. יש לי עגלות, יש לי מרכבות, אל תדאגו, אני אביא לכם הכל, תקבלו את זה כאן, רק תאספו. יהיה לכם כחול אשר על שפת הים. ואז בביזת מצרים הגיע עד אלינו, פלט, הים פלט את הכל. כך גם כן הוא אומר, הנה כנחל שוטף כבוד גויים. העושר של הגויים, כבוד הגויים, יהיה כנחל שוטף והוא יבוא עד אלינו. אז כל זה יבוא לירושלים. וזה זיז כבודה, כמו שאומר המלבי"ם, זה רק להתענג. כיוון שהעיקר מה שאנחנו מחפשים, למה אנחנו רעבים בעצם? למלא הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. אנחנו מחכים לשקט, לשלום ולשלווה. אנחנו מחכים לכך שהקדוש ברוך הוא יהיה מלכנו וראשנו. אז ככה שיוצא שהכסף והזהב זה רק הממתקים. זה זיז כבודה. וזה על זה הוא אומר כנחל שוטף יבוא לפה כבוד הגויים.
וינקתם, על צד תינשאו. אחרי שהוא מדמה אותם לתינוק שיונק, הוא מדמה אותם שנושאים אותם כמו תינוק שנושאים אותו על הצד. כביכול התינוק קשה לו ללכת, ואז מדדים אותו, נושאים אותו והוא ככה הולך בצד האם. או יש אפשרות נוספת שנושאים אותו על הצד, כאשר האמא נושאת את התינוק, היא נושאת אותו על צידה, כן? על צידה הימנית, תופסת אותו ביד. אז גם זה יכול להיות מה שכתוב על צד תינשאו. כביכול ירימו וישאו אתכם, אתם אפילו אם לא תוכלו ללכת בעצמכם, כך גם כן יביאו אתכם מן הגלות. וזה מקביל למה שראינו עם שוד תנחומיה ועם כנהר שלום, שהנה תראה שאתם תבואו ככה בנחת, יביאו אתכם. ואפשר לומר שאולי המציאות היום של הטיסה ושל האווירונים זה על צד תינשאו. כביכול פעם היית צריך ללכת ועם חמורים וללכת רגלי. תשאלו אנשים שהגיעו מאיראן, מה זה... מה זה לברוח מאיראן שזה ממש מסירות נפש עצומה. תשאלו אנשים שהגיעו מתימן, הם יספרו לכם כמה ילדים הם השאירו בדרך השם יצילנו, אלה שניסו ללכת רגלי. תשאלו אלה שבאו מאתיופיה, הם יאמרו לכם איזה משפחות גדולות הם יצאו ואם כמה הם הגיעו. אני לא מדבר על אלה שבאו במטוסים. אז יוצא אם ככה שווינקתם על צד תינשאו, הוא אומר אתם תראו שאתם כמו על צד תינשאו, כאילו מישהו יישא אתכם ויביא אתכם על כנפי נשרים. שזה בעצם השם של העלייה מתימן קראו לה על כנפי נשרים, כיוון שזה בא לבטא את העניין הזה שהביאה הייתה לכאן ביאה בקלות. תוך כמה שעות אתם נמצאים כאן. רק הנביא לא מתאר דברים שבהם אין לעם השגה, אז הוא מתאר את זה בשפה כזאת שהעם יכול לקלוט ולהבין. הוא אומר להם כמו מישהו שמרים אותך ומביא אותך. מה היום אנחנו מבינים? זה מטוס, מרים אותך שם, מביא אותך לכאן. זה העל צד תינשאו. ועל ברכיים תשעשעו. מה זה על ברכיים תשעשעו? כיוון שהמשיל אותנו לתינוק, אז התינוק ילד שעשועים, איך ההנאה של האב או של האמא לשחק איתו? שמים אותו על הברכיים ומשתעשעים בו. זה כנגד זיז כבודה, ועם כנחל שוטף כבוד גויים. זה בחינה של שעשועים, כמו הזיז שהסברנו שזה הדובשנייה, זה הממתק שבסוף, שזה בחינה של התענוג. אז על ברכיים תשעשעו זה יהיה כבחינה של אהבה ושעשועים, מה שתקבלו לאחר מכן מעושר וכבוד הגויים.
כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנוכי אנחמכם, ובירושלים תנוחמו. כאיש אשר אמו תנחמנו, כמו איש שאדם שאמו מנחמת אותו על הצרות שעברו עליו. ולמה דווקא אמו? אומר הרד"ק, לפי שהאישה משדלת בדברים יותר מן האיש. הגמרא אומרת שבציווי של התורה על כיבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך, הקדים את האבא לאם. לעומת זאת במורא נאמר איש אמו ואביו תיראו. הקדים את מוראה למוראו, איש אמו ואביו תיראו. מה הסיבה? אומרת הגמרא שאת האבא... את האמא הבן יותר נוטה לכבד. למה? מכיוון שהאמא משדלתו בדברים. האמא יודעת איך לדבר אל ליבו של הבן, אז הוא מכבד אותה. אבל לעומת זאת מהאבא הוא יותר ירא. האבא פחות יודע איך לשדל בדברים, אבל האבא יודע אם צריך להוריד סטירה. אז הילד יותר ירא מהאבא והוא יותר מכבד את האמא. לכן כבד את אביך, תכבד גם את האבא, לא רק את האמא. ואיש אמו ואביו תיראו, תירא גם מהאמא, לא תירא רק מהאבא. יוצא אם כן, על כל פנים למדנו שהאישה משדלת בדברים. אז זה גם כן מה שהוא אומר כאן, כאיש אשר אמו תנחמנו, שהאמא היא יותר משדלת בדברים, היא יותר מרגיעה, יותר מדברת על ליבו, כן אנוכי אנחמכם, ובירושלים תנוחמו. על ידי זה יהיה לכם נחמה בירושלים. המלבי"ם מסביר שכאיש אשר אמו תנחמנו, הכוונה כמו איש שמתאבל על אמו. על מה הוא מתאבל? כי הוא חשב שאמו נפטרה. אמו רחקה ובמקום אחר, במדינה אחרת, היה בטוח שהיא מתה. כמו שידוע במקרים רבים של אנשים שחזרו מן השואה ולא מצאו את קרוביהם, ובמקרים רבים היו בטוחים שאביו נפטר, אמו נפטרה. ופתאום מגלים אותם באיזשהו מקום. מי שזוכר לפני שנים היה מדור לחיפוש קרובים. אנשים שלא לא ידעו מה איתם, איפה הם, ופתאום הוא מגלה, הבן אדם בחיים. והנה פתאום אמו שחיה, היא פתאום שבה אליו. ואז היא מנחמת אותו על כל הצער שהיה לו עד עכשיו. אומר הקדוש ברוך הוא, כן אנוכי אנחמכם. כי הרי על מה התאבלתם? על גלות השכינה, על שכינה שלא נמצאת איתנו ויצאה מביתה, על זה אתם מתאבלים. שזה בחינת אנוק בה, שזו בחינת השכינה הקדושה, בחינת המלכות. אומר הקדוש ברוך הוא, כשהשכינה הקדושה תשוב, היא תנחם אתכם. אנוכי אנחמכם. זאת אומרת הרי עליי התאבלתם, אז אני המנחם. ובירושלים, שהרי גם על ירושלים התאבלתם, שם תנוחמו. הדברים שהתאבלתם עליהם, הם עצמם ינחמו אתכם. כן? זה זה מה שאנחנו אומרים מנחמים את האבלים. אנחנו מנחמים את האבלים שהקדוש ברוך הוא ינחם אותם בבניין ירושלים. זאת אומרת כאשר תהיה שמחה גדולה של בניין ירושלים, אז ממילא כל האבל וכל הצער וכל מה שעבר עלינו בכל שנות הגלות, הכל יישכח. וזה מה שהוא אומר אנוכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו. וזה כנגד מה שראינו נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם. הקדוש ברוך הוא יאמר לנו דברי נחמות, שהנחמות הללו ישכיחו מאיתנו את כל הצרות שעברו, ואז יהיה רק בחינה של שפע וטוב שישפיע הקדוש ברוך הוא עלינו כנגד כל השנים שנות ראינו רעה.
וראיתם ושש ליבכם, ועצמותיכם כדשא תפרחנה. ונודעה יד השם את עבדיו, וזעם את אויביו. וראיתם ושש ליבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה. ממתי העצמות פורחות כדשא? אלא ראינו שיש מושג של רוח נכאה תייבש גרם. כאשר הבן אדם הוא בדיכאון, אז רוח נכאה, הרוח שהיא ככה מדוכאת, היא גורמת להתייבשות של העצמות. אז אם כן במשל, כשהוא רוצה להגיד שאתה לא תהיה ברוח נכאה אלא אדרבה, בששון ושמחה, אז הוא אומר העצמות לא רק שלא יתייבשו, אלא כדשא תפרחנה. ונודעה יד השם את עבדיו, הכוונה יד השם תהיה עם עבדיו לטובה, ועם אויביו לרעה, וזעם את אויביו. המלבי"ם מסביר, עד עכשיו הייתם מאמינים בתקווה שהנבואות מייעדות לכם, אבל בעיניים לא ראיתם. עכשיו אתם תראו את זה גם בעיניכם. וראיתם ושש ליבכם. זה גאולה שאותה אתם רואים בעיניים. ולכן ושש ליבכם. על ידי זה יהיה לכם ששון. וכמו שהסברנו כמה פעמים על פי המלבי"ם, ששמחה זה פנימי וששון זה כאשר זה פורץ ויוצא החוצה. והשמחה הזאת תתפשט מהלב אל האיברים החיצוניים, עד שהעצמות היבשות כדשא תפרחנה. ואז ונודעה יד השם את עבדיו. עד עכשיו הקדוש ברוך הוא לא שילם גמול לצדיקים, לא ענש את הרשעים, בעקבות זה רבו הכופרים, בעקבות זה רבו עובדי העבודה זרה, מכיוון שלא ראו את יד השם בצורה גלויה. אבל גמרנו, נגמר העולם במתכונת שלו העכשווית, שהוא עולם של ניסיון, ואדרבה, מתחיל עכשיו כבר עולם הגמול. ולכן על ידי זה ונודעה יד השם את עבדיו. כעת יראו בצורה גלויה וברורה את יד השם איך הוא משפיע טובה על עבדיו. ומאידך גיסא, וזעם את אויביו. איך הקדוש ברוך הוא זועם וכועס על המפרים את בריתו.
כי הנה יד השם באש יבוא, וכסופה מרכבותיו. להשיב בחמה אפו, וגערתו בלהבי אש. כי הנה יד השם באש יבוא. כמו שכתוב בנבואת יחזקאל, אש וגופרית אמטיר עליו ועל אגפיו. ושמה מדברים על מלחמת גוג ומגוג. ועל זה גם כן הוא מדבר כאן, תהיה יד השם באש. וכסופה מרכבותיו. הגזירות שיורדות משמיים, אומר הרד"ק, הם יהיו כסופה. הכוונה בכוח רב, בעוצמה גדולה. כי הרד"ק מסביר שאף זה כעס, וחימה זה כעס גדול, זה כעס רב. ולכן הוא אומר להשיב בחימה אפו. שהחימה גדולה מן האף. כי אף זה כעס, וחימה זה כאשר הדבר מתחמם יותר ואז הכעס הוא גדול יותר. כמו שיונתן מתרגם להטבה בתקוף רוגזיה. יש רוגז ויש בתקוף רוגזיה, הכוונה רוגז תקיף הרבה יותר, שזה בגדר של חימה. ומה שכתוב כאן הנה השם באש יבוא להשיב בחימה אפו, הרד"ק מביא ביאור בשם אביו, שלהשיב יש אפשרות הכוונה כמו להביא. אבל הרד"ק מסביר בשם אביו שלהשיב, כך גם כן מסביר המלבי"ם, זה מלשון שביבי אש. להשיב בחימה אפו, יהיו שביבי אש של חימה, שזה יבטא את כעסו. המלבי"ם מסביר, כנגד מה שראינו כל השם משלם גמול לאויביו, הנה כעת הוא יראה לך איך הקדוש ברוך הוא נפרע מאויביו. השם ישלם לרשעים באש. והיות והאש כידוע הדרך שבה היא מתפשטת במהרה זה על ידי רוח סערה. כולנו זוכרים לא תקום פעמיים צרה את אסון הכרמל. תוך מספר דקות הם הוקפו באש, משהו שאף אחד לא העלה ולא האמין. אבל היו רוחות כאלה נוראות שתוך מספר דקות הכל בער מסביבם. ובעקבות זה היה האסון הנורא. כך שלמעשה הסופה והסערה ברגע אחד מעבירה את האש ממקום למקום, מבעירה מקומות רבים. אז הוא אומר לך בוא תראה, זה לא כמו עכשיו שכשהקדוש ברוך הוא מביא עונש על האדם, הוא מאחר לו את העונש, מאריך אפיה וגבי דיליה, דוחה לו את זה לאחר המוות, ואז עונש ועונש הגיהנום. כאן אנחנו רואים שהדברים פועלים בדיליי, בהשהיה. אומר אבל אז זה לא יהיה כך. אז יהיה כסופה יבוא. דהיינו האש הזאת תבוא כסופה, כמו סופה שמפזרת את האש, כך גם כן הפירעון יהיה מהיר. וכסופה מרכבותיו, יהיה כמו מרכבה שהיא רצה ודוהרת במהירות, כך גם כן האש תתלהט על ידי הרוח העצומה. להשיב בחימה אפו. המלבי"ם כידוע מסביר שההבדל בין חימה לבין אף, שאף זה חיצוני וחימה זה פנימי. המלבי"ם על פי זה יש לו ביאור נפלא, מי שירצה יוכל לשמוע בדיסק על מגילת אסתר, מה זה שהמלך כעס וחמתו בערה בו. מה מה זה החמתו בערה בו? יש לו ממש שמה הסבר נפלא. אבל בקצרה בהקשר אלינו, חימה זה דבר פנימי, לכן כשמדברים וחמתו בערה, זה בו. מה זה בו? בו זה אומר פנימה. החימה בוערת פנימה. לעומת זאת אש זה דבר ניכר. אש קדחה באפי. אף רואים שיוצא עשן מהאף. פירושו של דבר זה כעס חיצוני שניכר. אז על זה הוא אומר להשיב בחימה אפו. החימה זה הכעס הפנימי, האף זה העונש. אומר הקדוש ברוך הוא כביכול מנשב ומפיח על אפו, דהיינו על הכעס החיצוני, בחימה, על ידי החימה הפנימית. אז האף שהוא חיצוני, אם משהו פנימי מרגיע אותו, אז הכעס יירגע. אבל אם יש כעס חיצוני והחימה הפנימית עוד מלהטת אותו, יש סיכוי שזה יירגע? זה אדרבה, זה הולך ומתלהט, הולך ומתפתח. על זה הוא אומר להשיב שביבי אש בחימה אפו. הכוונה החימה תלך ותתלהט והיא תבעיר יותר את האף. וגערתו בלהבי אש. וממילא הגערה שהקדוש ברוך הוא יגער ברשעים, באומות, יהיה בלהבי אש, אש אדירה, אש שמתלהבת.
כי באש השם נשפט, ובחרבו את כל בשר, ורבו חללי השם. כי באש השם נשפט. מה הפירוש נשפט? היה צריך לכתוב שופט. אז רש"י אומר שנשפט הכוונה כמו בא עמו למשפט. כביכול נשפט יחד עמו. כמו ונשפטתי אותו בדבר, ובאבני אלגביש, הנני נשפט אותך. הכוונה מתווכח איתו, עומד עמו למשפט. המלבי"ם מסביר, במלחמת גוג ומגוג מבואר ביחזקאל שבהתחלה יהיה חרב איש באחיו, ולאחר מכן הקדוש ברוך הוא ימטיר עליהם אש ואבני אלגביש מן השמיים. האש זה משפט השם. זה עונש מימי. כי באש השם נשפט. ובחרבו את כל בשר.
לא, מה זאת אומרת בחרב, לא כתוב כי בחרב השם נשפט, כי בחרב החבר שלך יהרוג אותך. בחרב יהיה חרב איש באחיו, ולכן לא כתוב בחרב השם נשפט, אלא בחרב את כל בשר. כל בשר יהרוג אחד את חברו, כשאנחנו לא נצטרך לפעול כנגדם, אלא הם יפרסמו, כל אלה נהרגו באש כוחותינו. כן, הם יהרגו אחד את השני, לא יצטרכו למצב כזה שבו הקדוש ברוך הוא יפרע מהם, אלא הם עוד יפרעו מעצמם. אבל האש זה עונש מימי, ולכן באש השם נשפט, זה יהיה מאיתו יתברך.
המתקדשים והמטהרים אל הגנות אחר אחת בתווך, אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר, יחדיו יסופו נאום השם. המתקדשים והמטהרים אל הגנות. מה זה מתקדשים? מה הם עושים? רש"י אומר מתקדשים זה מזדמנים. אנחנו יודעים שקדשה הכוונה מזומנת. מזומנת לזנות. להבדיל קדוש זה אדם המזמן עצמו לעבודת השם. זה תמיד הביטוי של ק' ד' ש', אז זה יכול להיות לשלילה, זה יכול להיות לחיוב. אז כך גם כן פה הם מתקדשים, הכוונה מזדמנים. אתה בא, מחר נלך לעבודה זרה ההיא, מחר נלך לאשרה פלונית וכן הלאה על זה הדרך.
מה זה המטהרים? המטהרים זה גם אותו רעיון, הכוונה מטהרים עצמם לצורך העבודה זרה שלהם. מה זה אל הגנות? רש"י מסביר שהיו זורעים בגנות ירק, ושם באותם המקומות היו מעמידים עבודה זרה. היו שמים את העבודה זרה שלהם בגנות. זה גם כן הסיבה שנבות היזרעאלי, למי שזוכר את מה שאז הסברנו, יוכל, מי שירצה יוכל לשמוע את זה בדיסק על ספר מלכים, שם הסברנו שנבות היזרעאלי בשום אופן לא היה מוכן לתת את הכרם לאחאב. והסיבה, כי הוא ידע שהוא רוצה את הכרם הזה לעבודה זרה. ולכן הוא אמר חלילה לי מתת נחלת אבותיי לך, נחלת אבותיי שהיא קדושה, אתן לך אותה שתעשה שם עבודה זרה? והנה אתה רואה שהיה דרכם בגנות, שמה באותם מקומות נאים, היו שמים את העבודה זרה שלהם. אז זה מתקדשים ומטהרים אל הגנות, גנות הירק, שם להעמיד את העבודה זרה.
אחר אחת בתווך. מה זה אחר אחת? יש בזה כמה ביאורים. רש"י צועד בעקבות ביאורו של תרגום יונתן, סיעה בתר סיעה. זה הכוונה אחר אחת בתווך. כביכול אחת אחרי השנייה. זה אחר אחת בתווך. סיעה, אחר שגמרה חברתה את עבודתה, מיד הסיעה השנייה. זה הכוונה אחר אחת בתווך. בתווך הכוונה באמצע. היו מעמידים את העבודה זרה באמצע הגינה, והיו עובדים אותה אחד אחרי השני, קבוצה אחרי קבוצה.
הרד"ק מסביר, המתקדשים הכוונה היא היו עושים פעולות כדי להכין את עצמם שיוכלו לעבוד את העבודה זרה. ומה פירוש מתקדשים? הרד"ק מסביר הסבר שהמלבי"ם גם כן צועד בעקבותיו, שתמיד כשכתוב דבר בלשון מתפעל, פירושו של דבר שזה רק דמיוני ולא באמת כך. כמו יש מתעשר ואין כל. הוא התעשר או לא התעשר? זה דמיוני, זה דמיוני. תמיד שכתוב משהו בלשון מתפעל, זה אומר זה לא באמת כך, אלא זה רק נדמה לו שזה כך. יש מתרושש והון רב. הוא כביכול, זה דמיוני, זה נראה שהוא מתרושש, אבל באמת הוא לא התרושש, יש לו הון רב. תמיד שזה כתוב בלשון מתפעל, זה לא באמת כך, אלא זה רק נראה כך. אז כשכתוב המתקדשים והמטהרים, זה לא באמת הוא נהיה קדוש, לא באמת הוא נהיה טהור, אלא רק נדמה לו שהוא עושה את הדברים וזה כביכול פועל עליו.
עוד אומר הרד"ק, אז אותו דבר גם כן המתקדשים מראים עצמם כקדושים והם טמאים. וכן המטהרים אומר הרד"ק והם הפרסיים, שהם מטהרים גופותם ורוחצים עצמם תמיד, והם טמאים במעשיהם הרעים ומתונפים. והנה מראים עצמם טהורים ואינם. אז גם פה זה בדרך של מידמה לו. מה זה אל הגנות? הרד"ק מסביר שהגנות זה בריכות המים שהיו בגנות, שמה הכוונה המקום שבו הם היו מתרחצים ומתקדשים. לפי רש"י המתקדשים והמטהרים אל הגנות הכוונה שבגנות היה את העבודה זרה. לפי הרד"ק, זה המקום שבו הם מתקדשים ומטהרים אל הגנות, בגנות היו בריכות, אז שמה הם היו טובלים כדי כביכול לקדש עצמם לצורך העבודה זרה.
אחר אחת בתווך. לפי רש"י הסברנו סיעה אחר סיעה כדי לעבוד את העבודה זרה הנמצאת במרכז. אבל לעומת זאת הרד"ק מסביר שהם היו הולכים אחרי הבריכה הגדולה המיוחדת שהייתה בתוך הגן. אז לפי דבריו גם זה ממשיך על עניין המתקדשים והמטהרים. היכן? אחר אחת, אחרי הבריכה האחת המיוחדת שהייתה בתוך הגן. ושמים לב, כתוב אחר אחד והקרי הוא אחת. לפי הרד"ק כיוון שמדברים על הבריכה, אז הוא אומר שייך בלשון זכר ובלשון נקבה. מכיוון שאני יכול לדבר על מעיין, שזה מקור הבריכה, ואני יכול לדבר על הבריכה, שהיא הבריכה עצמה. ומעיין הוא זכר ובריכה היא נקבה. אז אני יכול להגיד אחר אחד, שזה המעיין, או אחר אחת, שזו הבריכה. ולכן יש כאן קרי וכתיב.
עוד הסבר אומר הרד"ק, יש מסבירים אחר אחת בתווך הכוונה אחרי אחת מן האשרות אשר היו בתוך הגן. וכבר כותב הרד"ק והנה אין עתה עובדי אשרה, אולי יש בקצות הארץ. באמת כבר בזמנו של הרד"ק כבר לא היו מצויים עובדי האשרות.
אוכלי בשר החזיר והשקץ והעכבר יחדיו יסופו נאום השם. אומר הרד"ק, השקץ והעכבר, מדובר על הפרסיים שהיו אוכלים את השקצים ואת העכברים. השקץ זה שם שכולל כל מיני שקצים, כל מיני שרצים. העכבר, זה דווקא העכבר. היו אוכלים את זה או את זה. יחדיו יסופו, הכוונה היא במלחמת גוג ומגוג. כי כל המלכויות הללו הם אלה שיהיו בעת מלחמת גוג ומגוג, ששם מדברים על המראה של המלכות הרביעית שהייתה במראות של דניאל, והם נחשבות למלכות אחת, כיוון שיהיה להם מלכות רק מלכות אחת בעולם, לכן זה מאופיין שם בברזל ובחרס. מי שירצה יוכל לשמוע את הדיסק על דניאל, שם אנחנו מפרטים בדיוק את ארבע המלכויות ומבארים יותר לפי המלבי"ם איך המלכויות הללו באות לידי ביטוי ממש בזמננו זה. וכאן הוא מתאר לך שהמלכויות הללו יחדיו יסופו, כולם יאבדו.
המלבי"ם אומר שהמתקדשים והמטהרים, כמו שהסביר הרד"ק, הכוונה היא רק נראים כמתקדשים ומטהרים. אחר אחת, הכוונה אחרי צורת עבודה זרה שהייתה נמצאת אצלם, והיא לדעתם, אומר המלבי"ם, הייתה כוח שהיה ממצע בינם לבין השם. זאת אומרת, בתווך, לפי המלבי"ם הבתווך פה מקבל ביאור חדש. לפי כולם בתווך זה במרכז הגן, או הבריכה במרכז הגן או העבודה זרה במרכז הגן. לפי המלבי"ם לא, זה חוזר על העבודה זרה. הם מתקדשים ומטהרים אחרי אחת מהעבודות זרות שהיא מבחינתם רק בתווך. היא רק מתווכת בינם לבין השם. היא רק ממצעת, והם לא היו עובדים את העבודה הזרה הזאת ככוח עצמי.
ואנוכי מעשיהם ומחשבותיהם באה לקבץ את כל הגויים והלשונות, ובאו וראו את כבודי. אומר הקדוש ברוך הוא, ואנוכי כביכול מה לי יש לעשות? מעשיהם ומחשבותיהם באה אליי והיא מזקיקה אותי לקבץ את כל הגויים ולהוכיח שהמעשים שלהם מעשה הבל, והמחשבות שהם חושבים כביכול למען כבוד השם, זה שקר. לא בזה עובדים את השם. ומתי זה יהיה, אומר רש"י? מתי הקדוש ברוך הוא מקבץ את כל הגויים? זה מה שנאמר בזכריה, ואספתי את כל הגויים לירושלים, מלחמת גוג ומגוג. וראו את כבודי, שמה כתוב המק בשרו ועיניו ולשונו, שם יהיו ניסים גדולים שבהם יהיה ניכר כבוד השם.
הרד"ק מסביר, ואנוכי מעשיהם ומחשבותיהם באה, אני אהיה עם מעשיהם ועם מחשבותיהם של אותם עמים. שהנה כעת הבאה העת לקבץ את הגויים, ואני אסובב שהם כולם יראו את כבוד השם, כולם יראו שאין מושל אלא רק ריבונו של עולם. וזה יהיה בכוח, כמו שכתוב ונתתי חחים בלחייך, והוצאתי אותך והעליתיך והבאותיך. מי שירצה יוכל לשמוע את זה בנבואות שאנחנו מבארים בספר זכריה ובספר יחזקאל, עדיין לא הוצאנו על זה דיסק אבל אפשר לשמוע את זה בקול הלשון. שם אנחנו מסבירים את הנבואות הללו, שבעצם הקדוש ברוך הוא כביכול יוציא אותם בעל כורחם. הם מרצונם לא ירצו לבוא לכאן, אבל הקדוש ברוך הוא אומר ונתתי חחים בלחייך, כמו הבהמה שעל ידי חחים מושכים אותה, כך גם כן והוצאתי אותך והעליתיך והבאותיך, כל זה כדי להפיל אותם כאן בירושלים. ושמה כתוב יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבה רעה, אומר הקדוש ברוך הוא ואנוכי מעשיהם ומחשבותיהם, מה שכתוב שם וחשבת מחשבה רעה, כל הדברים הללו באו, באו אליי, ואני אאסוף את כל הגויים לירושלים.
המלבי"ם מסביר, ואנוכי מעשיהם ומחשבותיהם באה, מעשה בעלי אלו האמונה ומחשבותיהם ואמונתם המשובשת, הנפסדת, אליי באה. כדי שעל ידי זה אני ארכז אותם ואז יכירו אחדות השם. כי בעצם לפי המלבי"ם כל המטרה של כל המהלך זה וראו את כבודי. כדי שעל ידי זה ונשגב השם לבדו ביום ההוא, יהיה השם אחד ושמו אחד, וידע כל יצור כי אתה יצרתו ויבין כל פעול כי אתה פעלתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. זה בעצם התכלית. ואם כן, הלקבץ את כל הגויים והלשונות יהיה במטרה של ובאו וראו את כבודי.
ושמתי בהם אות, ושילחתי מהם פליטים אל הגויים תרשיש פול ולוד מושכי קשת תובל ויוון, האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי, והגידו את כבודי בגויים. ושמתי בהם אות ושילחתי מהם פליטים אל הגויים וכולי. יש פה קושי, והקושי הוא הרי אלה שיבואו ימותו. אז איך ושילחתי מהם אל הגויים? את מי השם ישלח אל הגויים כדי להודיע להם על המפלה של העמים? לכן רש"י אומר, פליטי מן הניצולו מן המלחמה. זה ושילחתי מהם פליטים. הפליטים הכוונה יהיו כאלה שייפלטו, יהיו כאלה שיינצלו, אני אשאיר אותם כדי ללכת לבשר לאיים הרחוקים את כבודי, מה שהם ראו במלחמה.
וגם באותם פליטים, עליהם הוא אומר ושמתי בהם אות. פירושו של דבר, הוא לא יבוא נקי, חלק, מבלי שום פגם. שמתי בהם אות, אלה הפליטים יהיה ניכר עליהם שהם נפלטו מן המלחמה. יהיה ניכר עליהם שהם ניזוקו. מי שיודע, כתוב על המלחמה העתידה, הגאון מווילנא אומר שהיא תהיה 12 שניות. ושם כתוב שהם יעמדו, המק בשרו על עורו, וכתוב שהם יימסו. ואפשר להבין דבר כזה רק אם מדברים על פצצת אטום. כי כל דרך אחרת היא לא, לא מגיעה לרמה כזאת וגם לא בזמן כל כך קצר. ואם הגר"א כותב עוד הרבה לפני פצצת האטום שזה יהיה 12 שניות, אז זאת אומרת שבוודאי מדובר רק על סוג נשק זה, אלא אם כן ימציאו משהו יותר מתקדם. אבל לעת עתה, על פי מה שמוכר לנו, זה האטום. כן, שזו המכה שיכולה באמת ליצור הכרעה ב-12 שניות. מעבר לכך, הוא אומר לך, אלה שיברחו, אתה מבין שאם הוא היה פה, אז הוא ברח עם הרבה קרינה רדיואקטיבית. הוא לא ברח בריא ושלם. זה ושמתי בהם אות. יהיה ניכר בהם שהאנשים האלה ברחו משדה הקרב, ויהיה ניכר בהם במה נידונו חבריהם. זאת אומרת, יראו חבריהם נידונו, אתה רואה כמה אני ניזוקתי, כך תבין איפה חבריי נהרגו. וזה יהיה כדי להודיע לרחוקים שבמגפה הזאת אלה שצבאו על ירושלים, בזה הם ניגפו.
ושמתי בהם אות, אומר הרד"ק, זה מה שכתוב מנבואת זכריה ועיניו תימקנה בחוריהם. זה האות שישים בהם האל, הכוונה יהיה אות הניכר בהם. ואלה שילכו בגויים יעידו על האות הזה. ושילחתי מהם פליטים, וזה מה שכתוב והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה. מה אתה רואה מכאן? שיהיו פלטים, ויהיו כאלה שלאחר מכן יעלו לרגל. כי הקדוש ברוך הוא ישאיר אותם במגמה לגלות כבודו בגויים, להראות לאלה שלא באו לירושלים על הפגם ועל החיסרון שלהם, ואלה שכן באו לירושלים יבואו הכוונה לתפילות, להשתחוות, להקריב קורבנות, על מעלתם. כי כתוב שלא כולם יבואו, במצרים יישארו, כתוב ולא יבואו ולא עליהם יהיה הגשם וכולי, כמו שאנחנו מאריכים בנבואות שם כשאנחנו מסבירים על יחזקאל ועל זכריה. והפליטים הללו הם ילכו בכל הארצות להגיד, גם אצל מושכי קשת. מעניין מאוד הרד"ק אומר, לא יודע על סמך מה, שהמושכי קשת זה הטורקים. הטורקים. כנראה שבזמנם הטורקים כנראה היה להם מומחיות בשימוש בקשת.
תובל ויוון. אומר הרד"ק, ואפילו שכתוב גוג נשיא משך ותובל, ואם ככה כמו ששאלנו, איך ייתכן שאלה שבאו להילחם עוד יישארו? אומר הרד"ק, הכוונה היא שילכו מבעלי המלחמה והמגידים יגידו לנשארים בארצות. הכוונה, הם באמת ייפלו שם, אבל יהיו כאלה מגידים, אלה שיעבירו את הידיעות, שהם יפרסמו את זה בארצות.
והמלבי"ם מסביר, מה שכתוב כאן ושילחתי מהם פליטים, פה הוא מדבר על האיים הרחוקים. יש איים רחוקים כביכול שעדיין עובדים עבודה זרה, אלה שלא שמעו את שמי, אלה שלא שמעו בכלל שיש מושג כזה של אלוקים. כי הרי אנחנו יודעים שהתפשטות הדתות בעולם, כבר דיברנו כמה פעמים, שהרמב"ם אומר, כך הזכרנו גם בדיסק על הכוזרי, שהרמב"ם אומר שזה במטרה להפיץ אלוקותו בעולם. ובעצם גם הנצרות וגם הגירסה היותר משודרגת שהיא האסלאם, שכבר לא מאמינה בעץ ואבן אלא מאמינה רק בריבונו של עולם, שניהם מהווים איזשהו מדרגה כדי להגיע אל האלוקים. כי לפני כן עבדו לחלוטין עבודה זרה. ואילו עכשיו כבר לפחות האומות מכירים בכך שיש אל יחידי והוא אל מופשט ואותו צריך לעבוד, אז אם ככה יש כאן כבר התקדמות. אבל אומר המלבי"ם, אבל יש כאלה שעדיין נמצאים רחוק. יש כאלה שעדיין נמצאים באיים הרחוקים, הם עובדי עבודה זרה, הם לא שמעו את שמי, הם לא יודעים מאלוקי ישראל, גם לא ראו את כבודי. אז אומר, אליהם, גם אליהם יגיעו פליטים ויבשרו להם על מציאות השם.
והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה להשם, בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קודשי ירושלים אמר השם, כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית השם. והביאו את כל אחיכם מכל הגויים. איך יביאו אותם? מנחה להשם, בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קודשי. רש"י מסביר, צבים זה עגלות מכוסות. כמו צב, שהשריון שלו מכסה אותו, אז גם פה זה עגלות מכוסות. כמו העגלות צב שהיו במדבר, ששם הנשיאים הביאו שש עגלות צב. אז זה עגלות מכוסות באוהל. כמו העגלות שרוצים לצייר את המתיישבים הראשונים באמריקה, כן, אז אתה רואה מין איזושהי עגלה עם אוהל כזה גדול מעליה, ככה יבואו לעתיד.
ובכרכרות, בשיר, משחקים ומכרכרים. הכרכרות יש עליו פה כמה וכמה ביאורים. מהו הביטוי? ורבים משתמשים במקור המוכר לנו אצל דוד, שדוד היה מפזז ומכרכר. ולכן הוא מסביר כאן, שכשהם יבואו זה היה בשיר וברינה, בכרכרות, בשיר, משחקים, יהיו מפזזים ומכרכרים. לעומת זאת רש"י מביא שמנחם פירשו מלשון כבש. כמו שלחו כר מושל ארץ, ולבשו כרים הצאן, כן, ששם מתכוון לומר שכבשים, מדבר על בעלי חיים. אז גם כן כאן, שלחו מנחה להשם בסוסים ברכב בצבים ובפרדים ובכרכרות, הכוונה היא חלק מהמנחה יהיה גם כן כבשים. מה זה מנחה להשם? כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית השם. כמו שאת המנחה מביאים בכלי טהור וזה לרצון, כך אחיכם יביאו מנחה להשם, הדבר הזה יהיה לכם לרצון אצל השם.
הרד"ק מסביר, מה שכתוב כאן והביאו כל אחיכם, הוא מדבר כאן על עם ישראל. אלה שנותרו באיים הרחוקים, אלה שלא עלו עמהם, אלה שהם היו עם הגויים. כאשר הם ישמעו את הפלא העצום שהקדוש ברוך הוא עשה כנגד מחנה גוג ומגוג, אז הם עצמם יחליטו לעשות עלייה. הם עצמם יחליטו להסתפח אל אחיהם שבארץ ישראל. ואז יביאו ישראל בסוסים, ברכב, מנחה להשם, מלובשים בבגדי תפארת, רוכבים בסוסים וברכב. כך גם כן יביאו הגויים את ישראל בבגדים נאים, בבגדים נקיים, בבגדים טהורים. ובצבים, זה עגלות צב. מה זה עגלות צב? כמו שרש"י מסביר, וזה באמת מקורו מן התרגום. התרגום אומר עגלות צב קדמכפיין. מכפיין הכוונה מחופות, עגלות שהם מחופות. או כלים מעצים שהיו נושאים בהם בני אדם על גבי בהמה. כמו שהיה דרכם לשים על גבי הפילים, היו עושים מין איזשהו אפיריון כזה, והפיל היה נושא אותו. ולמה זה נקרא מכפיין? לפי מה שמסביר הרד"ק, כי היו מחפים אותו מבפנים בבגדים נאים. זה היה מרופד מבפנים. לכן זה נקרא קדמכפיין.
ובכרכרות, בכרכרות לפי הרד"ק מדברים על הגמלים או הבהמות שהם היו קלים בהליכתם, ולכן קורא לזה כרכרות, כי האדם היושב עליו הוא היה מכרכר. כמו רוקד, כל הזמן הגמל הרי כשהוא רץ הוא מרקד. אז מרוב מרוצתם הם נדמים כמרקדים. לכן זה נקרא כרכרות, וגם זה מתקשר לדוד מכרכר, ששם הכוונה מרקד. ואגב, גם אלה שאומרים שבכרכרות זה לשון כרכרה ממש, שהכוונה כמו צבים, שהכוונה ממש כרכרה מה שהיום אנחנו קוראים כרכרה, זה גם על פי אותו רעיון. כי מי שנוסע בכרכרה אז הוא כולו מרקד, כולו מקפץ, כיוון שהרכב הזה מכרכר, אז לכן זה נקרא כרכרה. והם יבואו על הר קודשי.
והביאו את כל אחיכם מנחה בצבים. המלבי"ם אומר שזה יהיה בכבוד עצום, זה יהיה במהירות גדולה, זה מה שכתוב בסוסים ובכרכרות, כאשר יביאו את המנחה. גם עם ישראל שנמצאים באיים הרחוקים אומר המלבי"ם, גם אלה שנטמעו בין הגויים, הם לא ישובו לירושלים אלא יביאו אותם. הם לא ישובו בעצמם, יביאו אותם בטהרה כמו שמביאים את המנחה, יביאו אותם עד ירושלים כמו שמביאים את המנחה עד בית השם. יש לומר שמה שכתוב כאן עגלות צב, לפי מה שמתואר, כיוון שזה מכוסות במחיצות ואוהל, קדמכפיין, אז שהם נקראו כך על שם הצבים. מכיוון שהצב הולך עם האוהלו תמיד, הוא הולך עם הגג שלו, עם הבית שלו באופן תמידי. אז העגלות הללו נקראות עגלות צב מכיוון שהעגלות הללו לוקחות באופן תמידי את הכיסוי שלהם, את האוהל שלהם מעל גבם.
וגם מהם אקח לכהנים ללויים אמר השם. גם מהם אקח לכהנים וללויים. מי אלה גם מהם אקח לכהנים וללויים? אפילו מאותם אלה שהיו משוקעים בגויים אומר הרד"ק, גם אלה שהיו באיים הרחוקים עד שבכלל לא שמענו מהם, גם אותם אני אביא ואקח מהם לכהנים וללויים. הרד"ק אומר ואפשר ששינו קצת מן הדת. זאת אומרת, מרוב שהיו משוקעים בין האומות, הם כבר לא מקיימים את המצוות כהוגן. הם כבר שינו מן הדת. אף על פי כן, מהם אקח לכהנים ללויים. מה פתאום? אומר הרד"ק, מפני שאלה משפחות כהונה ולוויה. אלה משפחות שבמקור הם היו כהנים, במקור הם היו לויים, אני אקח אותם משרתים לפניי, כהנים ולויים.
וחז"ל אומרים שיש שני ביאורים. יש ביאור אחד גם מהם אקח, זה ביאור אחד כמו שהסברנו הכוונה מעם ישראל. אבל יש ביאור אחר שאומר גם מהם, חוזר על הגויים. הרי הוא אומר יביאו מכל הגויים מנחה להשם, גם מהם, ממי? מהגויים, אקח לכהנים ללויים. איך שייך לומר דבר כזה? אלא אומר הרד"ק, מכיוון שהיו אנשים שבעבר נמכרו לעבדים ונשתכחו ונעשו גויים. ואז בעקבות זה בעצם במילים פשוטות הם נטמעו בין האומות. אבל הקדוש ברוך הוא יודע שהם כהנים, שהם לויים, אומר הקדוש ברוך הוא גם מהם אקח. גם אלה שהיו בהם מן הכהנים ומן הלויים במקור, גם מהם אקח. זה קצת תמוה, מכיוון שגם אם נאמר שהם נטמעו, אתה לא מדבר שהם נטמעו אתמול. אלא אם כן באמת נאמר לפי זה שהם נטמעו אתמול, ואז לאו דווקא לעבדים אלא לרפורמים מבחינתי גם. אבל זאת אומרת הם נטמעו. אבל אם נגיד שהם כבר מכמה דורות, אז כבר אמא שלו גויה, אז גמרנו, מה יעזור שאבא שלו ישראל? הוא כבר ממילא גוי. אי אפשר להגיד שיש לו שם של ישראל, אז לא שייך עכשיו לתת לו גם כן מעלה של כהונה, בפרט שהוא כבר נתחלל. האמת היא שהביאור היותר מתקבל הוא מה שמסביר, הוא מה שמסביר הרד"ק בשם אביו. ואדוני אבי ז"ל ביאר, גם מהם אקח לכהנים ללויים, לצורך הכהנים להיות להם חוטבי עצים ושואבי מים. זאת אומרת, הגויים גם הם יבואו, אני אקח מהם לכהנים, לצורך הכהנים, ללויים, לצורך הלויים. כי הרי כתוב בנבואת זכריה ולא יהיה עוד כנעני בבית השם. זאת אומרת, חז"ל אומרים שהגבעונים לא ישמשו יותר בבית השם. אז מי יהיה? מגדולי הגויים יהיו עובדי הכהנים. יבוא לפה נשיא ארצות הברית, יגיד אני, אני אשאב מים לבית המקדש, אני. יגידו לו לא לא, אתה היית נגדנו, אתה תעמוד בצד אתה. לא, יש גויים יותר טובים. תן לו זה. אנחנו ניקח את א-סיסי ממצרים, הוא ישאב מים. כן? אתה היית נגדנו. אתם מבינים? בקיצור, יבואו לפה הגויים, יתחננו לבוא לעשות מלאכות כדי להיות חוטבי עצים ושואבי מים בשביל בית המקדש.
כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפניי נאום השם, כן יעמוד זרעכם ושמכם. כי כאשר השמים החדשים. מה זה השמים החדשים? אומר הרד"ק, הם נקראים חדשים כי הם עומדים בחידושם. והם לא בלו וגם לא יבלו, ככה הם יישארו. והארץ החדשה, הכוונה עומדת בחידושה. כי תולדותיה בלים אומר הרד"ק, אבל היא לא בלה. האדמה נשארה כבר 6,000 שנה אותה אדמה, השמים הם אותם שמים, הם לא בלים ולא יבלו. כמו שאומר שלמה דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. והסיבה אומר הרד"ק, מכיוון שמי שמעמיד אותם ומקיים אותם זה הקדוש ברוך הוא. ואומר הקדוש ברוך הוא, כמו שאני מעמיד אותם בחידושם, כך גם כן יעמוד זרעכם ושמכם. שלא תחשבו שאולי הגאולה היא בזמננו, אבל מחר מחרתיים תהיה שוב פעם גלות, אולי זרענו עוד פעם ילכו לבין האומות. אומר הקדוש ברוך הוא לא, כמו השמים המתחדשים, כמו הארץ המתחדשת, שכל הזמן היא מתחדשת מחדש בקיומה והקדוש ברוך הוא מחזיק את השמים ומחזיק את הארץ ומחדשם בכל יום תמיד, כך גם כן אצלכם יהיה חידוש תמידי ותעמדו באופן תמידי ולא יהיה מצב שימות עם ישראל ממדרגתו.
המלבי"ם מסביר שזה המשך למה שראינו בפרק הקודם, שהקדוש ברוך הוא אומר הנני בורא שמים חדשים. מה זה אומר שמים חדשים? מציאות חדשה שבה אין הפסד. כי היום במציאות שלנו היום כל דבר מתכלה. כל דבר עובד. אין דבר טבעי שלא חל בו כיליון. אבל לעומת זאת במציאות העתידה, זה שמים חדשים וארץ חדשה, יהיה טבע חדש. והטבע החדש יהיה כזה, טבע שאין בו כליה. כי הרי עניין הכליה הוא בעצם ביטוי למוות. אז כמו שלא יהיה מוות במציאות הגשמית של בני האדם, כך גם כן לא יהיה מוות במציאות הפיזית של הדוממים. וסוג של ריקבון, של חלודה, של כל דבר מן הדברים הללו, זה סוג של מוות. יהיה שמים חדשים וארץ חדשה שבה לא יהיה מוות, לא יהיה מציאות כזאת של כליה. אז כמו שהשמים החדשים עומדים לפניי, כך גם כן האנשים אשר יהיו באותו הדור, כן יעמוד זרעכם ושמכם. זרעכם לא יכלה על ידי הריגות, שמכם לא יכלה על ידי שתשנו את דתכם לדתות של עובדי עבודה זרה, ואז אתם בעצם תישארו קיימים בין באושר הגוף, בין באושר הנפש, שזה אומר הן קיום פיזי והן קיום רוחני.
והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפניי אמר השם. והיה מדי חודש בחודשו. מדי חודש בחודשו הכוונה כמו מחודש לחודש. ומדי הכוונה שהדבר תמידי, ללא הפסקה. מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו, יבוא כל בשר, הכוונה כל בני האדם, גם משאר העמים, יבואו כדי להשתחוות לפני השם. כל בשר כמו שכתוב ויברך כל בשר את שם קודשו, שהכוונה על כל האומות, הכוונה על כל בני האדם. כולם יבואו כדי להשתחוות ולהודות להשם. וזה מה שכתוב בנבואת זכריה, כי כל הנותר מכל הגויים הבאים אל ירושלים יעלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך השם צבאות ולחוג את חג הסוכות. זה מה שכתוב כאן מדי חודש בחודשו, יעלו כדי להודות להשם ומדי שבת בשבתו.
המלבי"ם מבאר, והיה מדי חודש בחודשו, בכל חודש ובכל שבת יבואו אנשים חדשים מהגויים, אלה שהיו משתחווים לעבודה זרה, הם יבואו לפניי כדי להשליך את האמונה, אמונת ההבל, ולקבל על עצמם את אמונת האמת. לפי המלבי"ם יוצא שזה תהליך הדרגתי, כי מדי חודש בחודשו יבואו עוד ועוד ועוד אנשים מדי חודש ומדי שבת על מנת להשליך את אמונתם ולקבל על עצמם את האמונה בהשם יתברך.
ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה והיו דראון לכל בשר. ואז ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. אותם הגויים שיבואו להשתחוות מחודש לחודש ומשבת לשבת, הם יצאו מחוץ לירושלים, הם יצאו לעמק יהושפט, ושם הם יראו את הפגרים של מה שנותר ממחנה גוג ומגוג. אה, אבל לכאורה זה קשה, מכיוון שאנחנו יודעים ששבעה חודשים הרי יקברו את הגופות. ואם כן, איך ויצאו וראו? אומר הרד"ק, אף על פי שיקברום שבעה חודשים, ייתכן שמשהו כותב כאן זה בתוך אותם שבעה חודשים. עוד בטרם הספיקו לקוברם, הם יצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, אלו שבאו לפשוע בהשם ובאו על מנת לכבוש את ירושלים, על מנת להילחם כנגד עם ישראל, גוג ומגוג וצבאו, יראו כעת בפגרי האנשים הפושעים בי, שתולעתם לא תמות ואישם לא תכבה.
הרד"ק וכן המלבי"ם גם מסבירים כאן שיש פה נס. והנס הוא תולעתם לא תמות ואישם לא תכבה, ותולעת ואש לכאורה לא הולך ביחד. לכן הוא אומר כאן יהיה פה נס, שהאש אוכלת בהם ועם כל זה תולעתם לא תמות מפני האש. אלא התולעת ממשיכה ואוכלת, הגם שבאותו זמן בוערת בהם האש. והאש הזאת את האנשים תכלה, אבל את התולעים לא תכלה. והאש הבוערת הזאת אינה כבה. כך שיש פה כמו שאמרנו נס בתוך נס. והיו דראון לכל בשר. מה זה דראון לכל בשר? כל אלה שבאים להשתחוות, כשהם רואים מה קורה לאלה שבאו למרוד בהשם, לאלה שבאו להילחם כנגד עם השם, כשהם רואים את הפגרים שלהם, תולעים אוכלים אותם, אש בוערת בהם, אומר הרד"ק יעלה באושם באפם. פשש איזה ריח נורא. הסירחון הזה יעלה באפם ויהיה מאוס להם. וילכו מפניהם, אחרי שהם ראו משפטם, הם לא יוכלו לעמוד שם שעה מרוב הסירחון. כך אומר הרד"ק. וזה מה שכתוב דראון. דראון זה עניין מיאוס. זה משהו שבן אדם לא יכול להתקרב אליו. הם יהיו לדראון עולם.
אבל הרד"ק אומר עוד ביאור, שדראון זה מלשון תולעת. כמו שחז"ל אומרים הדרא והכנא שבתבואה, זה שמות של תולעים. אז דראון הכוונה התולעים של דראון יאכלו אותם. הרד"ק מביא עוד ביאור, שפגרי האנשים הפושעים בי זה לא אלה שבאו להילחם כנגד עם ישראל, לא מדברים כאן על גוג ומגוג, אלא הוא מביא דרשת חז"ל, שחז"ל אומרים שזה יום הדין לפושעי ישראל. ויצאו הצדיקים חוץ לירושלים בגיא בן הינום, ושם יראו בפושעים, הכוונה במשפט שיעשה ברשעי ישראל. יש מסבירים שזה יהיה אחרי תחיית המתים, ואז יקיצו גם כן הרשעים. ועל הרשעים, על הצדיקים שיקומו כתוב שהם יקומו לחיי העולם, והרשעים שיקומו לדראון עולם. זה מה שכתוב כאן והיו דראון לכל בשר, הכוונה על הרשעים שיקומו.
יש אלה שאומרים שואישם לא תכבה הכוונה לנשמה, שהיא לא תיפרד מעל גווייתם. ואז הנשמה הזאת, אם היא נפרדת ועולה לעולם רוחני, נפלא. אבל אם לא, היא נשרפת בגלגל חמה, בגלגל האש. זאת אומרת, אז יש מצב שהנשמה הזאת לא תקבל קיום תמידי, אלא אדרבה, עוד תישרף ויהיה בה בחינה של דראון. ודראון, לפי איך שרש"י מסביר, זה מלשון ביזיון. והוא מסביר עוד הסבר, שדראון זה הכוונה די ראייה. עד דיאמרון עליהון צדיקייא מסת חזינא. עד שיאמרו הצדיקים ראינו די. אז לפי זה זה דראון, הכוונה די ראינו. זה היינו חיבור של שתי מילים. והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפניי אמר השם. תם ונשלם ספר ישעיה. יסייענו השם כשם שזכינו לסיים את ספר ישעיה, כן נזכה ללמוד וללמד לשמור לעשות ולקיים עוד ספרים אחרים, אמן ואמן.