ספר ישעיהו פרק ס"ו. אנחנו נכנסים לפרק האחרון שחותם את ספר ישעיהו. כה אמר השם השמיים כסאי והארץ הדום רגליי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי. כה אמר השם השמיים כסאי, אומר הרד"ק כעת חוזר הנביא להוכיח את בני דורו הרשעים על המעשים המקולקלים שהם עושים. וכמו שראינו בתחילת הספר הוא מוכיח אותם ואומר למה לי רוב זבחיכם אמר השם, אתם הרי באים להקריב את הקורבנות ואתם מבקשים רק תועלת של עצמכם ואין בכם שום כוונה לשם שמיים. כנגד זה הוא אומר כעת גם כן על אותו יסוד, הרי השמיים כסאי. אתם חושבים שהבית שאתם מביאים לי לשם את הזבחים, אתם חושבים שהבית הזה מכיל כביכול את הקדוש ברוך הוא כמו בית שמכיל את גוף האדם? הוא אומר אתם טועים, הבית שלי השמיים הם הכיסא שלי. והארץ היא הדום רגליי. הדום רגליי הכוונה היא כמו שבן אדם יושב על כיסא ויש לו מקום שעליו הוא משעין את רגליו, זה שרפרף כזה שעליו הוא שם את הרגליים כשהוא מיישר אותם. אומר הקדוש ברוך הוא השמיים הם הכיסא שלי ואילו הארץ זה כמו הדום רגליי. אני לא ציוויתי על הבית שאני אשכון בו, אני לא ציוויתי על הזבחים שאני אוכל אותם. אני לא ציוויתי, אומר הרד"ק, אמר הקדוש ברוך הוא כל מה שציוויתי זה רק כדי שאת הלב תכין לעבודת השם. שיהיה לך מקום מיוחד שבו תבוא להתפלל, להעלות עולות וזבחים כדי לעורר את הלב, על מנת לבער את המחשבות הרעות, לבער את השאיפות המקולקלות, לבער את התאוות, כמו דבר ששורפים אותו על גבי המזבח. ואתם מה עושים? באים לבית המקדש ומקריבים קורבנות וממשיכים לעשות הרע. וממשיכים במחשבת אוון, וממשיכים במעשיכם המקולקלים. אומר הרד"ק על זה מוכיח אותם השם, הפסדתם הכוונה ואין זה מצוותי. אתם לא עושים בזה את רצוני, כי אתם עוד מכעיסים אותי בזה.
ולכן הוא אומר הרי השמיים הם כסאי. אומר הרד"ק אל תחשוב כסאי שהשם יתברך כביכול הוא גוף שיושב על כיסא, אלא זה דרך משל, כמו מלך שיושב על הכיסא ורגליו בשרפרף והוא כך מצווה את בני עמו, כך גם כן הוא אומר השמיים שזה המקום הנכבד יותר הם הכיסא. והארץ שזה המקום השפל יותר זה כמו הדום רגליי, זה כמו השרפרף. וכל מה שיש בשמיים ובארץ הכל נעשה בגזירת הבורא יתברך. על זה אומר להם הקדוש ברוך הוא הרי כל מצוותיי נועדו לזכך את הלב, ואם אתם ממשיכים ומקריבים קורבנות ושבע תועבות בליבו, אומר להם הקדוש ברוך הוא זה לא מה שביקשתי, זה לא מה שביקשתי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי, זה לא המקום ששמה אני רוצה מנוחה, אם זו כוונתכם, אם במטרה זו אתם מקריבים, להקריב קורבן כדי להמשיך בעבירות, להקריב קורבן כדי לנקות את המצפון, אומר הקדוש ברוך הוא לא זאת בקשתי, לא זאת שאיפתי. המלבי"ם אומר שהפסוק הזה והפרק הזה הוא המשך לפרק הקודם. שבפרק הקודם ראינו שהוא מתאר תיאורים אוטופיים על בניין ירושלים, על השפע הרב העתידי, על החיים הארוכים שיהיו, דברים נפלאים ביותר. וכעת הנביא פונה לבני דורו והם היו בטוחים, אם יש לנו בעיות, אם יש עבירות, היכל השם היכל השם המה. אחת הסיבות שהקדוש ברוך הוא לקח להם את היכל השם, כי היכל השם היה באיזשהו מקום נותן לגיטימציה להמשיך לעבור עבירות. למה? ההיכל יכפר עלינו. קודש הקודשים יכפר עלינו. הקורבנות ירצו עלינו. אל תדאג, ציץ מרצה והזאת דמים מרצה ומעיל מרצה, אל תדאג, יהיה בסדר, לא יבוא צר ואויב בשערי ירושלים, יש לנו בית מקדש. יש לנו בית מקדש. על זה הוא בא ואומר להם, אתם חושבים שאתם יכולים לעשות את כל התועבות והעיקר תרצה את הקדוש ברוך הוא בקורבן. תביא קורבן וזהו, נגמר העניין, סגרת את החשבון. אומר להם הקדוש ברוך הוא דע לך, כי כל עניין בית המקדש והקורבנות זה בכלל מנוגד לשכל האדם. בכלל דבר שלא ניתן לתפוס אותו.
וזה משלוש סיבות. דבר ראשון, הרי אם אנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא כעל ישות רוחנית, ישות רוחנית לא מוגבלת בגבול ולא מיוחדת במקום. על אחת כמה וכמה שאנחנו לא נגיד עליה שהיא שוכנת בתוך בית שבני אדם בנו לו. אומר להם הקדוש ברוך הוא השמיים כסאי, הארץ הדום רגליי, כמו מלך שיושב על כיסא ושופט את עמו, כך גם כן מהשמיים מגיע השפע עד הארץ ששם הדום רגליי. אז איזה בית אשר תבנו לי? יש בית שיכול להכיל את האינסוף? שייך דבר כזה? הרי שלמה המלך אמר הנה השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך אף כי הבית אשר בניתי. ומכל שכן הבית אשר בניתי שהוא ודאי לא יהווה מקום להשם יתברך. אז דבר ראשון זה משולל השכל וההיגיון שהקדוש ברוך הוא שהוא אינסוף ישכן שמו בתוך בית שהבית הוא מוגבל. איזה בית אשר תבנו לי. דבר שני, איזה מקום מנוחתי. עוד דבר שהוא חסר כל היגיון, זה לחשוב שקודשא בריך הוא זקוק למנוחה. השם הוא בתנועה והוא מדי פעם זקוק לנוח. איזה מקום מנוחתי, בניתי לך בית שתנוח בו. ככה אתה חושב? שקודשא בריך הוא התעייף ועכשיו הוא זקוק למנוחה? הרי לא ייעף ולא ייגע, ככה אנחנו אומרים על קודשא בריך הוא. שני הדברים הללו מנוגדים לשכל. והנה תראו בכל אופן ציוויתי עליהם. ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאום השם ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. דבר שלישי אומר המלבי"ם, שהקדוש ברוך הוא יבקש שיבנו לו מקום לשבתו, כביכול זה מבטא חוסר. זה מבטא צורך. וכבר דיברנו כמה פעמים שאם אנחנו חושבים שהקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו דבר מה, פירושו של דבר שהשם זקוק למשהו מאיתנו, מי שמסתכל כך מגמד את האלוקות. כי כביכול הקדוש ברוך הוא חסר, אתה תבנה לי בית, אה, השלמת לי את הרצון שלי. השלמת לי את הצורך שלי. לקדוש ברוך הוא יש צרכים? לקדוש ברוך הוא יש לו חסר? הרי אדון הכל, אנחנו אומרים אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. עוד לפני שכל יציר נברא כבר הקדוש ברוך הוא היה מלך. הוא לא זקוק לנו כדי להיות מלך. הוא לא זקוק לנו כדי שנעשה דבר מה לצורכו. אומר הקדוש ברוך הוא אז איך ייתכן שאני אבקש ממך שתמלא חסרוני ומה, תבנה לי בית? אומר על זה הקדוש ברוך הוא את כל אלה ידי עשתה. אני צריך ממך משהו כשאני עושה את הדברים? הרי אם אתה בונה בית, אתה בנית? שב עמלו בוניו בו. מי בונה בית? אם השם לא יבנה בית. הרי הקדוש ברוך הוא בונה את השם, החומר הוא מאת השם והכוח הוא מאת השם, הכל מאת השם. אז אם הקדוש ברוך הוא רוצה בית הוא צריך אותך? אתה תבנה בית לשמי? הקדוש ברוך הוא לא צריך אותך. אז הנה עוד תראה דבר משונה שכביכול אנחנו בונים בית להשם יתברך כביכול השם חסר ואין לו בית ואני בונה לו בית. ועל זה הוא אומר ויהיו כל אלה. איזה ידי עשתה ויהיו כל אלה. ידי עשתה מראש, ויהיו כל אלה זה בסוף. הכוונה מראשית עד אחרית, מהתחלה עד הסוף, הכל מאיתו יתברך, זה בכלל לא מהאדם. בין שיברא את העולם, בין שמה שברא בעולם יתקיים, הכל זה על ידי הקדוש ברוך הוא, נאום השם.
ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. אומר הקדוש ברוך הוא על מי באמת אני מסתכל? על מי באמת אני נותן שפע? אל עני ונכה רוח. מי שהוא עני בחיצוניותו ונכה רוח, נכה רוח כמו רוח נכאים, הכוונה היא רוח שפלה, בפנימיותו רוחו נשברה. ואף על פי כן הוא לא מתריס, אף על פי כן הוא לא בא בקובלנות לקדוש ברוך הוא, אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. חרד לשמוע בקולי. אומר הקדוש ברוך הוא זה תכלית המקדש, זה תכלית הקורבנות, זה תכלית הבית אשר תבנו לשמי. עיקר המטרה זה שתשיג הכנעה, עיקר המטרה זה שאדם ישפיל נפשו. אבל שבן אדם יבוא כבוס אל בית המקדש, ריבונו של עולם הנה מה שביקשת, קח את הקורבנות שלך, שיהיה לך בתיאבון, אני יכול להמשיך לעשות עבירות. אוי ואבוי למי שמתייחס כך. אומר הקדוש ברוך הוא איזה בית אשר תבנו לי, את הבית הזה אני צריך? זה מה שאני מבקש ממך? שבית כזה תבנה לי? האם אני צריך את כל זה? הרי אם תתבונן, כמו שאומר המלבי"ם, יש פה דברים שהם מנוגדים לחלוטין לשכל הישר. מנוגד לחלוטין שהקדוש ברוך הוא יש לו מקום מסוים, מנוגד לחלוטין שהקדוש ברוך הוא זקוק למקום מנוחה מכיוון שיש לו תנועה כביכול, ומנוגד לחלוטין שהקדוש ברוך הוא דורש משהו מהאדם ונזקק לו שיבנה לו בית. זה מנוגד לחלוטין לשכל. האם אתה לא מבין שהמטרה של כל העניינים הללו זה רק שהבן אדם יהיה חרד על דברי? כל זה כדי שאדם ישפיל את נפשו לפני השם יתברך. אז איך אתה הולך וחושב שאני ציוויתי את כל זה כי אני צריך ממך משהו, כי אני רוצה ממך משהו. אם אתה מקריב כאלה קורבנות, אומר הרד"ק, הקורבנות הללו אין קורבנם לרצון אלא הם לעוון.
וזה הפסוק הבא. שוחט השור מכה איש, זובח השה עורף כלב, מעלה מנחה דם חזיר, מזכיר לבונה מברך אוון. גם המה בחרו בדרכיהם ובשיקוציהם נפשם חפצה. שוחט השור מכה איש. מי ששוחט את השור כדי להקריב אותו לפניי והוא עדיין ממשיך ברשעות שלו, והוא עדיין ממשיך בעבירות שלו, אומר הקדוש ברוך הוא אני מחשיב אותו מכה איש. כמו שרצחת בן אדם. זובח השה עורף כלב. מי שזובח שה לפניי כדי לרצות אותי והוא ממשיך בעבירות שלו, כאילו ערף כלב להקריב אותו לפניי, רחמנא ליצלן. מעלה מנחה, אם הוא מעלה מנחה וממשיך בקלקולו, כאילו מעלה דם חזיר. שהכלב והחזיר הם טמאים. מזכיר לבונה, לבונה הרי אותה היו מקטירים על גבי המנחה, מברך אוון, כאילו מברך עבודה זרה וגזל ושקר ואוון ושוא. אומר הרד"ק למה הוא אומר עורף כלב? למה הוא לא אומר שוחט כלב? כיוון שהכלב הוא לא בר שחיטה, לכן הוא אומר לגביו עריפה. בעלי חיים טמאים עורפים אותם. בבטר חמור כתוב שמה וערפתו, וערפו שם את העגלה, מכין אותה בקופיץ ממול עורפה, זה קריטת העורף. ועורף ועורף, אומר המלבי"ם, אלה שני ביטויים שמבטאים את אותו רעיון, רק שעורף זה שם המקום, כשעורף הוא, המקום שכנגד הצוואר, ועורף זו הפעולה, כאשר חותך מן העורף זה נקרא עורף. ולמה הוא מזכיר כלב וחזיר? תשמעו חידוש שאומר הרד"ק. אומר הרד"ק וזכר כלב וחזיר לפי שהכלב מפריס פרסה אף על פי שאינו שוסע שסע, והחזיר מפריס פרסה ושוסע שסע. שומעים חידוש? הכלב מפריס פרסה. ובאמת רבים מביאים מדברי רבנו בחיי, למעשה כבר רבנו בחיי כותב את זה, ומביאים את דבריו ותמהים על זה מאוד. איך אתה מגדיר בכלל את הכלב כמפריס פרסה? זה לא נקרא פרסה אלא הכל הולך על כפיו, על זה נאמר טמאים הם לכם. מה שייך להגדיר את זה כאיזשהו סימן טהרה? על כל פנים כך כותב גם רבנו בחיי, כך כותב גם הרד"ק, ששניהם נקראים מפריסי פרסה. ולמה הוא מזכיר אותם? כי בשניהם יש איזשהו צד של סימן טהרה ובכל אופן הדין הוא שהם טמאים. כך גם כן עם ישראל, כביכול הוא מביא קורבן, מה אתה רוצה להראות בזה? הנה אני מקריב לפני השם יתברך. אבל מה בעצם המטרה? להראות פושט טלפיו אומר טהור אני. הנה אני יכול לעשות מעשה טוב, אבל בקרבו ישים אורבו. הוא את כל המעשים המקולקלים והרעים שלו עדיין הוא ממשיך בהם. וזה בא לסמל כמו החזיר שפושט טלפיו ואומר טהור אני, כך גם כן הכלב מפריס פרסה ואומר כביכול טהור אני, אפילו שהוא לא שוסע שסע, כי שוסע שסע זה אומר שיש לו שסע בפרסותיו כמו שיש לגדי וכדומה, ולכלב אין את זה. אבל על כל פנים חלק מסימני הטהרה יש לו, אבל בקרבו ישים אורבו שהוא לא מעלה גרה.
ועל זה הוא אומר גם המה, גם אלה ששוחטים את השור ואלה שזובחים את השה, גם המה הם כמו עורף כלב, כמו מעלה דם חזיר, כי הם בוחרים בדרכיהם הרעים ובשיקוציהם נפשם חפצה. הם לא מבקשים את דרכיי, את מצוותיי שאני הזהרתי אותם לא תשקצו את נפשותיכם, אלא הם ממשיכים בדרכים המקולקלים שלהם. מה זה מה שכתוב כאן גם? גם המה בחרו בדרכיהם. והדבר הזה קצת מפליא, מכיוון שתמיד שאני אומר גם זה בא לרבות א' על ב' או ב' על ג' או ג' על ב', תמיד זה גם. אבל אין אף פעם אני לא אתחיל בגם כשאין לי על מה לרבות. גם מה? תגיד קודם דבר, אחרי זה תגיד גם. אתה גם. גם מה? קודם תגיד ראובן יבוא, גם שמעון. אומר רש"י אל תתפלא. כן דרך לשון עברי לומר שני גמין זה אצל זה. כמו גם בחור גם בתולה. גם בחור בנוסף למי? גם בתולה. דרך הכתוב לומר שני גמין זה אצל זה. גם לי גם לך לא יהיה. גם אהבה גם שנאה. כן? ולא ימותו גם הם גם אתם. הנה אתה רואה גם שמופיע בתחילת משפט, כך גם כן אצלנו. גם פה הוא אומר גם הם בחרו, אז גם אני אבחר. אתם בחרתם בדברים מקולקלים, אומר הקדוש ברוך הוא גם אני אבחר בדברים פגומים ומקולקלים. המלבי"ם מסביר, אתם שאתם מביאים קורבנות ואתם כמו שהסברתי קודם עדיין ממשיכים ברשעכם, אתם עדיין ממשיכים בקלקולכם, אתם לא שבים לפניי. דעו לכם, בין מי שהוא שוחט שור לקורבן או מי שהוא מכה איש לרצוח נפש. בין מי שהוא זובח שה לשם קורבן ובין מי שהוא עורף כלב. וכן בין מי שהוא מעלה מנחה לקורבן או כנגדו מי שהוא מעלה דם חזיר לעבודה זרה. או מי שהוא מזכיר את השם על ידי לבונה או מי שמברך אוון את העבודה זרה. אומר הקדוש ברוך הוא דע לך שתי הקצוות הללו שווים בעיניי. גם הראשונים שהם שוחט השור, זובח השה, מעלה מנחה, מזכיר לבונה, שכל אלה חיוביים, הרי אלה גם הם בחרו בדרכיהם. אתה הולך לעבוד את הקדוש ברוך הוא כמו שאתה חושב. לא מצד שהשם ציווה. לא מצד שאתה מבטל דעתך או רצונך לפניו, אלא רק מצד הבחירה שלך. אומר הקדוש ברוך הוא אני לא רוצה בקורבנות האלה בלי תשובה, אני לא מעוניין בהם בלי הכנעה. וגם הצד השני, מכה איש, עורף כלב, בשיקוציהם נפשם חפצה. כמו שאתה הולך ועובד אותי איך שאתה מבין, זה כמו מי שעובד עבודה זרה וחפץ בשיקוציו. איך שהוא מבין, מצד השיקוץ שאותו הוא רוצה.
שימו לב, אומר המלבי"ם פה דבר מעניין. כתוב ובשיקוציהם נפשם חפצה. למה כתוב לפני כן גם המה בחרו בדרכיהם ואחרי זה לגבי שיקוציהם הוא אומר נפשם חפצה? אומר המלבי"ם מכיוון שהאדם באמת לא בוחר ברע. האדם חפץ ברע. כי בחירה היא תמיד דבר שכלי. כשאני בוחר זה תמיד בעזרת השכל. אל תתייחסו היום לבוחרים בכנסת ששמה חסר שכל לחלוטין. מדברים באופן רגיל שבן אדם בוחר בדברים רוחניים, אז תמיד הבחירה היא בעזרת השכל. לכן הוא אומר גם המה בחרו בדרכיהם, זה מדבר על הדרכים הטובות. הדרכים הטובות זה הם בחרו, זה מתוך בחירה, כי כשאנחנו מדברים על איך לעבוד את השם. וכשהוא מדבר כנגד זה על העבודה זרה ובשיקוציהם, לא שייך להגיד הוא בחר בשיקוצים. בחירה זה שכלית, לבחור בשיקוצים זה לא שכלי. לכן שם הוא אומר שמה זה נפשם חפצה. יש לו חפץ ורצון. יש לו תאווה, יש לו חפץ ורצון, אבל אי אפשר להגיד שהוא בחר את זה, כי בחירה לעולם זה דבר רציונלי שהשכל מורה עליו, ולא ניתן לומר שאנשים בוחרים בצורה רציונלית בשיקוצים. יש פה רמז מעניין, שוחט השור מכה איש. אומר האר"י הקדוש שכאשר בן אדם מקריב קורבן, מה הוא בעצם עושה? מי שירצה יוכל לעיין במשנת הגלגולים, אני שם בחלק השני מפרט על פי הקבלה מה האר"י הקדוש מסביר מה קורה כשבן אדם מקריב קורבן. והוא כותב שבעצם בקורבן מגולגלת נפש וכשבן אדם מקריב את הקורבן הוא מתקן את אותה נפש. ואם בן אדם לא הקריב את הקורבן כראוי, כתוב דם יחשב לאיש ההוא דם שפך. למה? מה קרה? איזה דם שפך? שחטת בהמה, אז הרגת כלב, אז הרגת פרה. מה קרה? הרגת שור. למה דם שפך? מכיוון שאל מקדש השם לא הביאו, לקחת ושחטת בחוץ, לשם שמיים, מה זה יעזור? לא תיקנת את הנפש. אז מה עשית? פשוט רצחת אותה שוב. כי הנפש הגיעה לפה לתיקון ולא תיקנת אותה, אז דם שפך. וזה בדיוק גם כן מה שכתוב כאן. שוחט השור, כששחטת את השור לא למטרת תשובה, מה עשית? השחתת אותו. מה עשית? הרגת אותו שלא לצורך. ומה יש בתוכו הסברנו? יש בתוכו נפש מגולגלת. אז שוחט השור מכה איש. בזה ששחטת את השור מה עשית? רצחת בן אדם. מכיוון שהבן אדם הזה בא בשור לתיקונו, ואם היית מקריב ומקטיר אותו כראוי, היה זוכה כעת להשלים את עניינו, אבל אתה לא עשית את זה, הלכת ושחטת את זה שזה שווה ערך לעורף כלב ומעלה מנחה דם חזיר, כי הרי לא עשית את זה לשם שמיים, לא עשית את זה מתוך תשובה, אז זה ששחט שור בסופו של דבר מה עשה? מכה איש. הוא בסך הכל הרג אדם בזה שהוא שחט את השור כי הוא הרג את הנפש המגולגלת ולא הביאה לידי תיקון.
גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורותם ומגורותם אביא להם. יען קראתי ואין עונה דיברתי ולא שמעו ויעשו הרע בעיניי ובאשר לא חפצתי בחרו. גם אני אבחר בתעלוליהם. בתעלוליהם זה מלשון אשר התעללת בי. אשר התעללתי במצרים. זאת אומרת היות והם עושים דברים של ליצנות, אומר הקדוש ברוך הוא גם אני אתלוצץ עליהם. גם אני אבחר בתעלוליהם, באותם עלילות נשחתות כמו שהם עשו. ומגורותם, מה שהם מגור, מגור הכוונה פחד. מה שהם חוששים ויראים ומפחדים, שזה החרב, זה הרעב, שבי, ביזה, אומר הקדוש ברוך הוא את זה אני אביא להם. והסיבה, יען קראתי ואין עונה, דיברתי ולא שמעו. אומר הקדוש ברוך הוא זה מידה כנגד מידה. היות ואני קראתי ולא שמעו, דיברתי ואין עונה. ויעשו הרע בעיניי, במצוות לא תעשה. באשר לא חפצתי בחרו, זה במצוות עשה. דהיינו בחרו להם מצוות עשה משלהם. אומר הקדוש ברוך הוא היות וקראתי ואין עונה ואני מוכיח אותם על ידי הנביאים ושום דבר לא משפיע עליהם, לכן גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורותם אביא להם, לכן העונש שלהם יהיה בהתאם.
שמעו דבר השם החרדים אל דברו. אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם למען שמי יכבד השם ונראה בשמחתכם והם יבושו. שמעו דבר השם החרדים אל דברו. מה זה חרדים אל דברו? הצדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו. מפה אגב זה המקור לביטוי המושג חרדים. מאיפה המקור חרדים? ממה שכתוב שמעו דבר השם החרדים אל דברו. ורש"י אומר הצדיקים הממהרים בחרדה להתקרב אל דבריו. החרדים בא לבטא אדם החרד לדבר השם. אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם. מי אלה? פושעי ישראל שאותם ראינו למעלה. עוד הסבר אומר רש"י, אלה שאמרו סורו טמא. שונאיכם מנדיכם, אלה שאמרו קרב אליך אל תיגע בי, אל תיגש בי, אל תיגש אליי. זאת אומרת הם מרגישים הם צדיקים, אתה תתרחק, אתה צריך תיקון. לך יש בעיות, אנחנו הצדיקים. למען שמי יכבד השם. הם אומרים אנחנו גדולים מכם, אנחנו צדיקים מכם, הקדוש ברוך הוא מתכבד בנו יותר מאשר בכם. אנחנו קרובים אליו יותר. למען שמי יכבד השם. ונראה בשמחתכם והם יבושו. אומר הנביא אבל דע לך, יגיע זמן, יגיע דור, שכל אלה שמרגישים את עצמם צדיקים ליד עובדי השם. כל אלה שמרגישים את עצמם הגונים, אלה שתמיד מדקדקים על שומרי המצוות את כל הסחי והמאוס. אלה שתמיד מוצאים בהם את כל החסרונות, הוא צדיק הדור. אבל אלה הדתיים אלה כולם גנבים, כולם ככה, כולם ככה, ויש לו את כל הסיפורים להמציא עליהם. והוא מרגיש צדיק לידם. אומר יגיע הדור ונראה בשמחתכם והם יבושו. אבל לא כן הוא כדבריהם, כי בשמחתכם נראה והם יבושו. וזה ההמשך, קול שאון מעיר, קול מהיכל, קול השם משלם גמול לאויביו. כי הקדוש ברוך הוא את השאון, את הצרות ואת הרעות ואת הקלקול ואת הרשע שהם עשו בעיר, יוצא קול מהיכלו של הקדוש ברוך הוא שיקטרג עליהם וישלם גמול לאויביו. זאת אומרת רק עכשיו אנחנו בעלמא דשיקרא, שיש אנשים שעושים את כל הרע והרשע ויש להם ביקורת כנגד שומרי המצוות, הם מרגישים צדיקים לידם. אבל אומר הקדוש ברוך הוא אלה אחיכם, זה אחים שלכם, אבל הם שונאיכם מנדיכם, יגיע זמן שנראה בשמחתכם והם יבושו.
הרד"ק מסביר, שמעו דבר השם החרדים אל דברו. אמרו אחיכם שונאיכם מנדיכם, אלה שמרחיקים אתכם היות ואתם חרדים לדבר השם. הם אומרים למען שמי יכבד השם. הרד"ק מסביר שהם כביכול אומרים מה שהקדוש ברוך הוא דורש, כבד עלינו. מה שהשם אומר למען שמי יכבד, זה יכבד, זה כבד עלינו. מצוות השם קשות לנו, מצוות השם כבדות לנו. כמו ולא נכבד עליך, כן הכוונה כביכול זה מכביד עלינו מצוות השם. הם אומרים כביכול שהקושי הוא מחמת השם. אבל אומר הקדוש ברוך הוא אני אראה ואגלה בשמחתכם, אתם תשמחו בישועתו והם יבושו. כל אלה שהתלוננו שמצוות השם כבדות והם תמיד חיפשו איך להקל על עצמם, יגיע דור שהם יבושו. ולמה יבושו? אפשר לומר על פי מה שהגמרא מביאה, שהרשעים אומרים כיצד לא יכלנו להתגבר על חוט השערה. פירושו של דבר שכאשר יבוא משיח יתברר שבכלל לא היה כבד. יתברר שמה שהם אמרו כבד כבד, זה לא היה אמת. מכיוון שהם יגידו איך לא הצלחנו להתגבר על יצר הרע שהוא כחוט השערה. כך שלמעשה אז אומר הקדוש ברוך הוא נראה בשמחתכם של אלה שבאמת התאמצו, והם, אלה שטענו יכבד השם, כבד עלינו מצוות השם, הם יבושו. מתי זה יהיה? כאשר יהיה קול שאון מעיר, שזה בעצם הפסוק הבא, כאשר יתגלה הקדוש ברוך הוא, אז באמת יתגלה שאלה שמאסו במצוותיו, עשו את זה מחמת תאוות ליבם ולא באמת כי מצוות השם כבדות. עוד הסבר אומר הרד"ק, שאפשר לומר שהוא אומר את זה כנגד בני דורו החרדים אל דבר השם, כמו שהוא אמר וחרד על דברי. והוא אומר נראה בשמחתכם הכוונה היא על המצוות שאתם עושים. ונראה בשמחתכם או הכוונה היא על תחיית המתים, לימות המשיח. או שייתכן מאוד שהוא אומר פה שמעו דבר השם החרדים אל דברו על בני הגולה, שיבואו מחוץ לארץ כדי להיות כאן בימות המשיח, להיות כאן בעת הגאולה. המלבי"ם מסביר שזה חוזר על אלה שראינו לעיל. אלה שמביאים את הקורבנות כדי להמשיך בעבירות. אלה שמביאים את הקורבנות כדי להתגאות בהם. והם מכת הצבועים אומר המלבי"ם. שמעו דבר השם, אל מי הוא פונה? החרדים אל דברו. אל החרדים באמת. לא אל הצבועים, לא אלה שעושים עצמם כיראי השם וכביכול מביאים קורבנות לבית המקדש כשהכוונה היא להמשיך בחטאיהם. הוא אומר להם אלה אחיכם, כביכול אחיכם במצוות, שנינו הולכים לבית המקדש, גם אני מקריב גם הוא מקריב. אז אחיכם, הוא נראה כמו אח שלך. אבל באמת דע לך שונאיכם ומנדיכם. מכיוון שהם הרי ידוע שכל מי שיראת השם בליבו, יש בו אהבת החכמים. ואם אתה רוצה לדעת מי באמת רחק השם מכליותיו, תראה כמה אהבת חכמי התורה יש בו. ליבי לחוקקי ישראל אומרת דבורה. הכוונה ליבי יוצא לאהבת החכמים, לאהבת גדולי התורה. ואיש כפי מהללו, אתה רוצה לדעת מהו האדם? מצרף לכסף, את הכסף תצרוף, כור לזהב, את הזהב תכניס בכור, ועל ידי זה תוכל לדעת להפריד הסיגים. ואת האדם איך תדע? כפי מהללו. תראה את מי הוא משבח. ממי הוא מתפעל. אם הוא מתפעל מאנשים שרחוקים ממצוות, מפוליטיקאים, מאנשי צבא, מכל מיני, אז תבין שהוא שם. ואם אתה רואה שמתפעל מן החכמים ותמיד מדבר בשבחם, אז אתה מבין שהוא שם. על זה הוא אומר אחיכם, הם נראים כאחיכם, אבל באמת שונאיכם מנדיכם. תמיד יש לו ביקורת על לומדי התורה. תמיד יש לו מה להגיד על האברכים. תמיד יש לו מה לומר על גדולי הדור והוא גם יועץ שלהם. ופה הם לא עשו נכון, ופה הם לא הורו נכון, וכאן אנשי ביתם מטים את דעתם, וכאן הם לא ראו את הדברים נכוחה, הוא תמיד יש לו ביקורת על החכמים, הוא המבין, הוא היודע, הוא העד, הוא הדיין. זה אחיכם, הוא כביכול נראה כמוך, לובש כיפה כמוך, הכל כמוך, אבל שונאיכם מנדיכם. אתה יכול לראות בדיבור שלו, בביקורתיות שלו, אתה יכול לראות שזה שונאיכם מנדיכם. בליבם ישימו אורבם אומר המלבי"ם על יראי השם האמיתיים. מה צריך? למה צריך אברכים? למה צריך ללמוד כל היום? מה צריך? למה לא זה? למה לא הולכים? למה לא עובדים? למה לא, תמיד יש לו ביקורת. תמיד יש לו ביקורת. הוא מבין יותר טוב מכולם והוא ולדעתו מה שהוא חושב זה הדבר הנכון, מה שגדולי ישראל אומרים זה זה כעפר כעפר הארץ וכקליפת השום, הם לא מבינים, הם לא רואים את הדברים, אני בתוך עמי אנוכי יושבת, אני נמצא בתוך העם, אבל גדולי ישראל הם הם מנותקים, עפרא לפומייהו. אז אלה האנשים שהם נראים אחיכם אבל באמת הם שונאיכם שונאיכם מנדיכם. עליהם אומר למען שמי יכבד השם. על ידי הקורבנות שהוא מביא, הוא חושב שעל ידי זה יכבד השם. אבל מה בעצם מטרת הקורבן כמו שהסברנו? להראות אני צדיק, להראות הנה אני עושה רצון השם. מה אתה מדבר? על ידי זה יכבד השם? על ידי הקורבנות שהוא מביא? לשם מה? למען שמי. הוא מביא קורבנות על מנת שיתגדל שמו. כדי להראות עצמו כצדיק. לא בשביל שיתגדל שמו יתברך. אלא לגדל את שמו האישי. אומר להם הנביא ונראה, את האמת נגלה בעת ביאת המשיח. אז ונראה בעת שמחתכם, אז הם יבושו. אז הם יראו שהקדוש ברוך הוא לא מעוניין בחנפים. הקדוש ברוך הוא רוצה עבודת השם באמת. הדבר הזה ייראה רק בעתיד, בעת ביאת המשיח, בעת שתבוא הגאולה, אז ניתן יהיה לראות מי הוא שעושה עצמו כאחיכם ובאמת הוא שונאיכם מנדיכם. מי זה שעושה למען שמי רק כדי שיתפאר שמו והוא חושב שבזה יכבד השם. אז נראה בשמחתכם אבל הם, אותם אלה הרשעים שעושים עצמם כצדיקים, הם יבושו. מתי זה יהיה? קול שאון מעיר, קול מהיכל, קול השם משלם גמול לאויביו. אז לימות המשיח יהיה קול שאון מעיר, קול שאון הכוונה קול רעש, מעיר זה הכוונה מירושלים, שאז יבואו עליה גוג ומגוג שהם אויבי השם, ואז כתוב ויצא השם ונלחם בגויים ההם. וכאן אומר הנביא, כפי שמסביר המלבי"ם, שכביכול הנביא כאן כמו מתאר מה הוא רואה בעיני רוחו את העתיד. אני שומע קול שאון מעיר, המון העיר שבירושלים. ולא זו בלבד אלא קול שאון מהיכל, הכוונה מההיכל ומהמקדש אני שומע. אני שומע קול השם שמשלם גמול לאויביו. ועכשיו הוא יתחיל לפרט את כל שלושת הקולות הללו. כל מה שהוא אמר, קול שאון מעיר, קול שאון מהיכל, קול השם. איך הקדוש ברוך הוא כביכול משלם שכר לאוהביו וגמול ועונש לאויביו, כעת הוא יפרט את הדברים בצורה יותר ספציפית. בטרם תחיל ילדה. בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר. בטרם תחיל ילדה. הוא מתאר כביכול שהישועה תבוא בדרך פתאומית. יש אישה שהיא תחיל, הכוונה יש לה חבלים, חבלי לידה, תחיל כיולדה, והאישה הזאת היא ממתינה ללידה. החבלים הללו כמו מודיעים ומבשרים שהלידה קרובה ולאט לאט מתכוננים ולאט לאט אנחנו מתארגנים עד שתהיה הלידה. אבל הוא אומר הלידה העתידית לא תהיה כך. אלא בטרם תחיל ילדה. הכוונה היא עוד לפני שהיא תחיל, יוחז אותה חיל ורעדה של הלידה, עוד לפני שיהיה את התהליך של הלידה, כביכול מיד ילדה. מה זה אומר? זה אומר שבעצם ביאת המשיח תבוא באופן מיידי. תבוא ברגע אחד, בהיסח הדעת. לא משהו שאנחנו מתכוננים ואלא מה, פתאום, כמו שכתוב פתאום יבוא האדון אל היכלו אשר אתם מבקשים. זה לא יהיה באיזושהי ציפייה, אלא פתאום, ברגע אחד, בטרם תחיל ילדה. ואז בטרם יבוא חבל לה, עוד לפני שיבואו חבלי הלידה, והמליטה זכר. הנה המליט ותלד זכר. הכוונה הלידה תהיה מיידית, לידה שלא ציפינו לה, אלא לידה כביכול ברגע אחד.
ולמה הוא מדגיש והמליטה זכר? אומר הרד"ק, אמר זכר כי הוא טוב וחזק מן הנקבה. אני רק מצטט. כן? ובו ישמחו יולדיו יותר מן הנקבה. זה כבר היה לעולמים. ובו ישמחו יולדיו יותר מן הנקבה. כן, היום אני חושב שזה קצת הפוך. לחנך בנים קשה, לחנך את הבנות הרבה יותר קל ופשוט, כן? החפץ חיים אמר לאיזה הורה שאמר לו שהוא רוצה שיברך אותו בזרע של קיימא של בנים, אז אמר לו החפץ חיים בנים? אומר על אלה שקיימים אנחנו מצטערים, מי יצא ממנו לעבודת השם, כל כך הרבה סוטים מן הדרך, כל כך הרבה מתקלקלים, אומר הלוואי שהקיימים ילכו בעבודת השם. אתה רוצה בנים? מי שהיום יכול לדעת שהוא יוכל לחנך את בניו באמת לתורה ויראת שמיים? בנות לעומת זאת, אשתך כגפן פוריה. ענבים אתה לוחץ, יוצא יין. אבל בניך כשתילי זיתים. כמה צריך לכתוש, כמה צריך לחטוט, לא להבין לא עם מקל, כן? אבל כמה צריך להקיז דם עד שאתה זוכה שיש לך בן ירא אלוקים, עובד השם, בן תורה, כמה צריך להתאמץ בשביל זה. אחד מ... מעיר, אנחנו יודעים כמה צריך להשקיע מאמץ. הרבה יש כאלה ברוך השם הוא מתפלל, שומר מצוות, אה כן, ככה פחות או יותר, אבל באמת שיצמח אדם אחד עובד השם ירא אלוקים באמת, זה מאוד מאוד לא פשוט. כן? אז לכן הוא אומר הזכר, אז בזמנם ישמחו יולדיו. היו שמחים שנולד בן, אבל כמו שאמרתי היום, אנחנו לא יודעים מה ילד יום, אז באיזשהו מקום עדיפים את הנקבות, יותר קל לחנך אותם.
המלבי"ם אומר, בטרם תחיל ילדה. כנגד מה שאמרנו, אני שומע קול שאון מעיר, קול רעש של שאון, קול המיה מהעיר. הוא מסביר שפה אנחנו מדברים זמן רב לפני ביאת המשיח. אנשים תשמעו מה כותב המלבי"ם. זה מעין נבואה. אומר המלבי"ם, זמן רב לפני ביאת הגואל יתקבצו אנשים מועטים מבני הגולה ויקבעו דירתם בירושלים. שומעים? עוד לפני הגאולה יבואו אנשים ויקבעו דירתם בירושלים. ואחרי שנים רבות שישבו שמה, יבואו להם חבלי יולדה שזה מלחמת גוג ומגוג. אבל עוד לפני מלחמת גוג ומגוג יהיה כאן יישוב בירושלים. ואז יתחיל הקיבוץ הגדול הכללי. אנחנו הרי היום מיעוט. כמה אנחנו פה בארץ? שישה מיליון יהודים. כמה זה שישה מיליון מתוך כלל העולם? כלל העולם מונה היום כ-15 מיליון יהודים, 18 מיליון יהודים, הרפורמים לא עוזרים לנו בעסק הזה, הם רק ממעטים אותנו. אז יש לנו בסביבות ה-15 מיליון יהודים, אנחנו פה מיעוט. השישה מיליון יהודים שנמצאים כאן זה חלק קטן מיהודי העולם. ואם כן, עדיין רוב ישראל לא נמצאים עליה. ואז יתחיל הקיבוץ הגדול הכללי. ועל זה הוא אומר בטרם תחיל ילדה. עוד לפני שיהיה לעיר ירושלים את החיל של הלידה הגדולה, ילדה, יהיה לה לידה קטנה. ומה זה הלידה הקטנה? מה שעכשיו אמרנו, שיש אנשים שכבר היום גרים בירושלים.
ולא זו בלבד שבטרם תחיל, הוא אומר גם בטרם יבוא חבל לה. עוד בכלל שלא היה זמן שיבוא חבל לה, שזה חבלי יולדה, שזה שנים רבות לפני זמן הגאולה, עוד לפני השנים הללו של חבלי יולדה, כבר אז אנחנו נראה שהיא ילדה, אבל תשימו לב מה, והמליטה זכר. לא כתוב זכרים, אלא כתוב זכר. זכר פירושו אחד. זאת אומרת יבואו מיעוט. יבואו מיעוט וזה עוד לפני הגאולה ועוד לפני חבלי משיח. וכבר המליטה זכר. מה זה זכר? כמו שאמרנו אחד, מתי מספר, מועטים. המלבי"ם אומר מה זה חבל? למה אנחנו קוראים לזה חבלי לידה? כי העובר קשור בבטן המלאה על ידי קשרים ומוסדות. חבל הטבור. יש את חבל הטבור, יש את השליה, יש את ה... הוא כמו קשור בתוך רחם אמו. ולכן הביטוי חבל בא על זה שהוולד קשור במעי אמו. שמה חיבלתך אמך, שמה חיבלה ילדתך. ועל זמן שבו נפרדים הקישורים הללו, אז הוא אומר טרם יבוא חבל. עוד לפני הזמן שהחבל הזה ניתק, ואז זה זמן שנפרדים אותם קישורים.
מי שמע כזאת, מי ראה כאלה, היוחל ארץ ביום אחד, אם ייוולד גוי פעם אחת, כי חלה גם ילדה ציון את בניה. אז אומר המלבי"ם, כאשר יגיע זמן הגאולה והיולדת יושבת על המשבר ויגיעו החבלים וצירים, מה זה החבלים והצירים? זה מלחמת גוג ומגוג. אז הלידה תהיה פלאית. במה? בשני עניינים אומר המלבי"ם. דבר אחד, מצד חבלי יולדה. פירושו של דבר, חבלי היולדה יתפשטו בכל הארץ בבת אחת. כביכול כל נשי הארץ יאחזו אותם חבלי לידה ביום אחד. מה הוא רוצה לומר? שכביכול גוג לא יבוא קצת קצת, אלא כשגוג יבוא זה יהיה כמו כיבוש של כל הארץ בבת אחת. וזה מה שהוא אומר היוחל ארץ ביום אחד. יוחל הכוונה היא כמו שאמרנו שמדבר על החבלי לידה, האם זה ייתכן שזה יהיה ביום אחד? כל הנשים ביום אחד ילדו? ופה אנחנו נראה שכביכול גוג ביום אחד יבוא על כל הארץ ויתפשט על כל הארץ מקצה לקצה.
דבר שני, מצד עצם הלידה. שבפעם אחת נולד הגוי כולו. וזה מה שהוא אומר מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד? האם ביום אחד ארץ כביכול תלד? ואז הנמשל פה בעצם על הגלויות כבר שהתקבצו לכאן. אחרי שביום אחד גוג ימשול כאן על כל הארץ, אתה פתאום תראה את הגאולה שביום אחד יבואו לכאן כל הגלויות. ועל זה הוא אומר כי חלה גם ילדה ציון את בניה. ופה הפלא גם הוא בשניים. א' כי חלה ביום אחד, ודבר שני כי ילדה בפעם אחת. והכל זה קרה ברגע אחד ובפעם אחת. אז הדבר הזה הוא דבר פלאי. מישהו שמע דבר כזה? מישהו ראה דבר כזה? הרי הדבר הזה הוא דבר שלא מקובל ולא יעלה על הדעת. וכאן אומר הקדוש ברוך הוא, ביום אחד גוג ישלוט וביום אחד תהיה הגאולה של כלל ישראל.
מה שכתוב היוחל ארץ כי חלה גם ילדה, זה מלשון יאחז אותו חיל ורעדה. כשהכוונה היא בעצם על קושי או יכול להיות שזה מתקשר גם כן למילה חולי. הכוונה כי חלה גם ילדה ציון, כן? הכוונה חיל ורעדה שאוחז בעת הלידה. ועל זה הוא אומר פה אתם תראו שזה יהיה בבת אחת, גם ביום אחד וגם בפעם אחת תהיה הגאולה.
האני אשביר ולא אוליד יאמר השם, אם אני המוליד ועצרתי אמר אלוקייך. מה שאתם מתפלאים ייוולד גוי בפעם אחת, הייתכן שהעם פה פתאום בבת אחת ייוולד? פתאום יבואו לכאן כולם ברגע אחד? אומר הקדוש ברוך הוא הרי אני הושבתי אותם על המשבר, אני הבאתי עליהם את החבלים, זאת אומרת חבלי הלידה באו ממני. אומר הקדוש ברוך הוא אז אם ככה איך ייתכן שלא תבוא הלידה? אתה שואל היוחל ארץ ביום אחד? הרי אני המוליד, אז האם ייתכן שאני אעצור את מקצתם? הרי בהכרח שאם אני פותח את הרחם על מנת להוליד אז הלידה תסתיים, כי הרי אתה מדבר על מי שיש את הכוח והעוז בידו. תנו עוז לאלוקים, זה הקדוש ברוך הוא העוז והכוח בידו. אומר הקדוש ברוך הוא כשאני אעשה את הפעולה היא לא תהיה חלקית, אלא הפעולה תהיה מושלמת, כי הרי אני המוליד ועצרתי? היות ואני המוליד אז האם ייתכן שאני אעשה לידה חלקית? האני אשביר, האם אני הבאתי אותם לצרה יושבים על המשבר, אומר השם ולא אוליד? ולא אביא אותם לידי לידה? אז אל תתפלא על זה. הרי מיד מי שיש בכוחו אנחנו מדברים, ומידו יתברך הרי יש בכוחו לתת עד אין קץ. אומר הקדוש ברוך הוא כשתבוא הגאולה היא תהיה כוללת. לא יישארו שיריים, לא יישארו כאלה שהם לא יבואו ולא יהיו בכלל הגאולה העתידה. כל אלה שצריכים להיגאל, אומר הקדוש ברוך הוא כולם ייגאלו ביום אחד וברגע אחד.