ספר ישעיהו פרק ס"ה. נדרשתי ללוא שאלו, נמצאתי לא בקשני, אמרתי הנני הנני אל גוי לא קורא בשמי. קודם כל הפסוק הזה הוא פסוק מאוד מוכר, הרבה מהתשובות שבספרי השו"תים פותחות בפסוק הזה, נדרשתי ללוא שאלו. הכוונה הרבה פעמים בספרי שאלות ותשובות הם בנויות על כך שאדם שואל את החכם שאלה והחכם עונה תשובה ואת זה אחרי זה הוא מוציא בספר. אבל לפעמים ישנם ספקות שמתעוררות אצל החכם בעצמו והוא מגיש את זה בספר כשאלה ותשובה. אז פעמים רבות כשזה בא בצורה הזאת אז הוא פותח ב'נדרשתי ללוא שאלו', הכוונה נדרשתי לעניין זה גם בלי ששאלו אותי ולכן אני אכתוב על זה תשובה. אז פה למי שירצה לדעת זה המקור של הביטוי.
ובואו נסביר מה כאן בעצם קורה. הפסוק בפרק האחרון חתם בכך שישעיהו מתוך כאב ליבו צועק להשם 'העל אלה תתאפק השם, תחשה ותעננו עד מאוד', האם אתה תמשיך לשתוק, ותעננו עד מאוד. אליבא דהמלבי"ם הכוונה הייתה ריבונו של עולם מתי אתה תענה לנו תשובה עד מאוד, תשובה המספקת לשאלה שלנו. ואז אומר המלבי"ם בעקבות הדברים הללו כביכול הנביא התרגש מאוד, הפסיק מליצתו, מיתרי כינור המליצה נדמו עד עתה, עשה הפסקה גדולה, שב לדממה, ובפרק שלנו בעצם שזה כבר הפרק הבא, יש תשובה לדברים.
עונה לו הקדוש ברוך הוא, נדרשתי ללוא שאלו. אתה שואל למה אני שותק? אתה שואל למה אינני עונה לכם? הרי נדרשתי, נדרשתי להם על ידי נביאיי לעם הזה, אבל ללוא שאלו, הם לא הלכו לשאול את פי הנביא אשר על ידו אני נדרש להם. הם לא התעניינו. יותר מזה, הוא אומר נמצאתי לא בקשני. נמצאתי לא בקשני הכוונה אני נמצא לעם שלא ביקש אותי, לעם שלא בא לבקש את השם, ואני עומד ואומר להם הנני הנני, וזה עוזר? האם העם הזה מוכן לבקש אותי, לשאול אותי, לדרוש אותי? כשאני כבר צועק לו הנני אני כבר פה, אתה לא צריך לחפש אחריי. אומר הקדוש ברוך הוא אל גוי לא קורא בשמי. הגוי הזה אפילו לא רוצה להיקרא בשמי, לא רוצה להיקרא עם אלוקי ישראל, בשם השם, לא רוצה. מה אנחנו? אחת ממדינות העולם. אנחנו לא קורא בשמי, לא רוצים להיקרא עם השם אלה.
המלבי"ם אומר תשים לב, כתוב פה נדרשתי ללוא שאלו, נמצאתי ללא בקשוני. אומר המלבי"ם שאלה שבאה ביחד עם דרישה, הכוונה היא כזאת, נשים לב פה, נדרשתי ללוא שאלו, זאת אומרת שאם שאלו אני נדרש להם. נדרש פה זה בעצם התשובה למה שהם שואלים. אומר המלבי"ם זה כדוגמת השואל במשפט האורים ותומים אל הנביא, אז השם נדרש לו. אתה שאלת והשם נדרש אליך, הכוונה מוכן ליצור איתך קשר, זה הכוונה נדרש אליך. לעומת זאת מי שמבקש, לבקש פירושו של דבר עובד. תעיתי כשה אובד, בקש עבדך. זאת אומרת בקשה היא כנגד דבר האובד. כאשר אדם מבקש הוא מוצא את מה שהוא איבד. אומר הקדוש ברוך הוא נמצאתי, יש לכם משהו שאיבדתם, זה את ריבונו של עולם, נמצאתי, ללא בקשו. אבל העם הזה לא בקשוני, הם לא מחפשים את מה שאבד להם. זאת אומרת ההשגחה העליונה, ריבונו של עולם אבד להם, אבל הם לא מחפשים אותו. הם לא מבקשים אותו, הם לא רוצים לדעת מה איפה השם. יש להם תחליפים כפי שעוד מעט אנחנו נראה.
פרשתי ידיי כל היום אל עם סורר, ההולכים הדרך לא טוב אחר מחשבותיהם. פרשתי ידיי מסביר הרד"ק כדי לקבל אותם בתשובה, אבל העם לא באים. הם הולכים הדרך לא טוב, הכוונה דרך רעה, בביטוי נקי אומרים דרך לא טוב. המלבי"ם מסביר שהכוונה פרשתי ידיי הלכתי אליהם, אני ביקשתי אותם, אני דרשתי אותם, אני פרשתי ידיי כמו אתה מחכה שהוא יבוא אליך, אתה רואה שהוא לא בא, אתה מתחיל לשלוח ידיים לכל מיני כיוונים, איפה הוא? אני פורס ידיי לראות מהיכן הוא איפה הוא נמצא. ואומר הקדוש ברוך הוא לא פעם ולא פעמיים אלא פרשתי ידיי כל היום. אבל זה עזר? זה היה אל עם סורר, עם מורד, שהולכים תמיד אחרי הדרך לא טוב, אחרי מחשבותיהם שהם מחשבות רעות. ואחרי שהם כל הזמן חושבים ומעיינים בדרך שאותה הם יבחרו, בסופו של דבר מה מחשבותיהם מביאות אותם לאיזה מסקנות? לדרך לא טוב. זאת אומרת כל הזמן דעתם ומחשבותם באיזה דרך לבחור ותמיד בסוף הם בוחרים בדרך הרעה.
העם המכעיסים אותי על פניי תמיד, זובחים בגנות ומקטרים על הלבנים. עכשיו הוא יתאר מה כן הם עשו. אומר הקדוש ברוך הוא אני נדרשתי אליהם, אני פניתי אליהם, אני שלחתי נביאיי להם, אבל הם לא ביקשו אותי. מה כן הם ביקשו? העם המכעיסים אותי על פניי תמיד. מה היו עושים? זובחים בגנות. מעמידים עבודה זרה בגינות שלהם, ומקטרים שם בשמים על הלבנים. היו שמים לבנים, מחממים אותם ועל זה מקטירים בשמים לעבודה זרה. הרד"ק מסביר שהמכעיסים אותי על פניי הכוונה גם בביתי, בירושלים, בבית המקדש, על פניי הם עושים תועבות. ותחת כל עץ רענן, זה בגנות. ומה זה ומקטרים על הלבנים? לפי הרד"ק, הרד"ק מסביר שבעצם כשהם היו שורפים לבנים, הם היו בעת השריפה מקטרים עליהם לעבודה זרה. הוא לא מסביר למה, אבל הפשטות של הדברים היא כדי כביכול לקדש את הבית מתחילתו לשם עבודה זרה, אז כבר משעה שמכינים שורפים את הלבנים לשריפה, מכינים את הלבנים כדי לבנות מהם בית, הוא כבר מתחילתו שיהיה לשם עבודה זרה, שורף אותו לשם עבודה זרה, שם עליו קטורת שזה יהיה לשם עבודה זרה. ואנחנו נראה ביטוי נוסף לזה גם בהמשך.
המלבי"ם מסביר, לא זו בלבד שהם חוטאים, הם גם עושים את זה להכעיסני, מכעיסים אותי על פניי תמיד. מה פירוש הדבר? הכוונה היא כדי שיראה ויכעס. הם זובחים בגנות לעבודה זרה ומקטרים על הלבנים. מה פירוש הדבר? אומר המלבי"ם, הם לא רוצים לעשות עבודה זרה בפרהסיה, כי הם כלפי חוץ מציגים את עצמם כאנשים יראים, כאנשים שלמים. מה הם היו עושים? הם היו מקטרים על הלבנים כדי שלא ירגישו בהם. ועל הלבנים זה אומר כביכול בחצר, במקום פנימי, לא במזבחות בחוץ, כי כלפי חוץ הוא מראה עצמו כצדיק. אז הוא מקטר על הלבנה מה שנקרא ככה באופן פרטי אצלו בחצר כדי שאף אחד לא יראה את מה שהוא עושה. ואז מה יוצא עם ככה? שבעצם את מי הם מכעיסים? כאילו הם עושים את החטאים רק לפניי. לא לפני אחרים. כאילו רק שאני אכעס. זה הכוונה על פניי, כאילו המטרה שלנו זה רק בינינו לבינך, כי אף אחד הרי לא יודע מזה. המטרה שלנו זה רק להכעיס אותך.
היושבים בקברים ובנצורים ילינו, האוכלים בשר החזיר ומרק פיגולים כליהם. היושבים בקברים רש"י אומר, היו יושבים בקבר, כי בקבר שורה רוח טומאה, ואז השדים יבואו ויתגלו אליהם, יגלו להם עתידות. ובנצורים, הנצורים זה פגרי המתים. למה קוראים להם נצורים? רש"י מסביר כי הם נתונים במצור ובתוך הקבר, הוא לא יכול לצאת. הרד"ק מסביר היושבים בקברים זה לדרוש אל המתים, לא אל השדים כמו שרש"י מסביר, אלא היו מבקשים על ידי זה שהמתים יתגלו להם, וזה אחד מהדברים שאסורים, אסור ללכת לישון בבית הקברות על מנת שיתגלו לו המתים. לעומת זאת הרד"ק מביא תרגום יונתן שדי מתאים למה שהסברנו קודם שהם היו מתחילה בונים בית והבתים שלהם היו מתחילה מקדשים אותם לשם עבודה זרה. היונתן מסביר דיתבין בבתיא דבנן מעפר קבריא. הם יושבים בבתים אותם הם בנו מעפר קברים. זאת אומרת עוד פעם אותו רעיון, הם רצו שמתחילה הבית הזה יהיה בנוי עם אותה רוח טומאה, אז היו לוקחים עפר מהקבר, עם זה משתמשים כחומר גיבול לטיט לבנות את הבית שלהם.
ובנצורים ילינו. איפה הם היו ישנים? בחורבות. ובחורבות אנחנו יודעים זה מקום שאסור לאדם להיכנס כי שם שורים השדים. והם היו דווקא מגיעים לשם למקום החורבות כי שמה המזיקים נראים. השדים נקראים שדים, אני מביא בספר במשנת הגלגולים, שהסיבה שהשדים נקראים שדים כי הם נמצאים תמיד במקום שדוד. מקום שדוד הכוונה בחורבות, במדברות, במקומות שבהם לא הולכת רגל אדם. זה המקומות שבהם שורים השדים. ולכן גם כאן הוא אומר הם הולכים לגור בחורבות, כיוון ששם בחורבות יתגלו אליהם אותם כוחות הטומאה. האוכלים בשר החזיר. עוברים על מה שכתוב בתורה לא לאכול חזיר. ומרק פיגולים, פיגולים כולל את כל שאר הבהמות הטמאות. זאת אומרת שלא תחשוב שהם מסתפקים רק בחזיר, הם אוכלים מכל הבא ליד, כל מה שזז. מרק פיגולים. מרק זה אומר תערובת של כל שאר הדברים הטמאים. ומרק זה כמו שכתוב ואת המרק שפוך. למה מרק נקרא מרק? אז פעם אמרנו כי בעל חוזר הביתה שואל את אשתו מה יש לאכול צהריים, אומרת לו מרק. אומר לה מה, רק? טוב, זה סיבה אחת. אבל באמת במקורות כתוב שמרק מכיוון שהוא מרוק הבשר. מה זה בעצם מרק? מה שנתמרק, יוצא ומתנקה מתוך הבשר, זה המרק. והם הכלים שלהם ניכר בהם את מרוק הבשר, הכוונה מה שיוצא מהבשר זה השומן והמרק, כל מי שהסתכל על הכלים יכול להכיר בהם שבישלו בהם בשר חזיר, בישלו בהם בשר שיקוצים. זאת אומרת לפי הרד"ק המשמעות של הדברים היא אם הוא ירצה לכפר הוא לא יוכל. רואים את זה, זה חתום על הכלים שלו כל הטומאות שאותם הוא אכל.
המלבי"ם מסביר, לפי אותו קו שהוא פתח בו קודם, שבעצם כלפי חוץ הם מציגים תדמית מהוגנת של אנשים יראים, ורק בסתר עושים כל תועבותיהם. אז הוא אומר הם יושבים בקברים ובנצורים ילינו. המקומות, הקברים זה קבר. הנצורים זה המקומות המטונפים שלשם משליכים את פגרי הבהמות. המלבי"ם טוען שתמיד נצורים זה מקום שקוברים בו פגרי בהמות. כמו שכתוב מקברך תושלך כנצר נתעב. מה זה נצר נתעב? הכוונה כמו בהמה שזרקו אותה אל הבור, זה נקרא נצר. שמה נקרא נצורים, להבדיל מקבר שקבר מבטא מקום שלשם משליכים את גופות בני האדם. אז בנצורים ילינו, במקומות המטונפים שלשם משליכים את הפגרים של הבהמות, שם הם הולכים להסתתר מבני אדם. למה? כי כמו שאמרנו הם לא רוצים שיראו אותם עוברים עבירות. אז שמה הם אוכלים את בשר החזיר, במקום שאין רואה. ומרק פיגולים כליהם. זאת אומרת האוכל, הכלים שלהם בלועים מרוטב של פיגולים, הם אוכלים מאכלות טמאים במקום טמא ונסתר מבני אדם, ומי רואה את זה? רק הקדוש ברוך הוא. כביכול אומר הקדוש ברוך הוא אני רואה שמרק פיגולים כליהם, אני רואה שהכלים שלהם בלועים מפיגולים של חזיר ושאר מרעין בישין, כי כמו שהסברנו את הכל הם עושים בהסתר.
עד כדי כך, האומרים קרב אליך, אל תיגש בי כי קדשתיך. אלה עשן באפי, אש יוקדת כל היום. האומרים, הם אומרים לצדיקים, כשצדיק בא להתקרב אליו, צדיק אמיתי, לא כמותם, צדיק בא להתקרב אליו אומרים לו תעמוד איפה שאתה, אל תתקרב יותר מדי. למה? כי קדשתיך, אני קדוש יותר ממך. תיזהר, אתה תבוא תיגע בי, אתה יכול לטמא אותי. קדשתיך, אני יותר קדוש ממך. אז תיזהר, אל תתקרב. המלבי"ם מסביר שהם אומרים, על אף כל הטומאות האלה שהם מטמאים את עצמם בהסתר, הם מראים את עצמם קדושים וטהורים לפני בני אדם, עד שהם אומרים אל העם אל תקרב אליי כי קדשתיך. לפי המלבי"ם זה אותו עיקרון, אבל הקדשתיך יתבאר אחרת. קדשתיך אנחנו יודעים שיש לדוגמה כתוב על המזבח כל הנוגע במזבח יקדש. מה הכוונה? גם אם יעלה את הקורבן שיש בו איזה פסול על גבי המזבח, הוא כשר להקרבה. לא כל הפסולים, אבל פסולים רבים כן. על זה נאמר כל הנוגע במזבח יקדש. כביכול המזבח הוא כזה קדוש שגם אם נגע בו קורבן לא טוב, הוא כשר, הוא קרב, הוא יקדש. כך גם כן פה, הוא אומר אל תיגע בי כי קדשתיך. הוא מחזיק את עצמו כל כך קדוש שמי שנוגע בו יהיה קדוש כמוהו. קדשתיך, אתה תהפוך להיות קדוש כמוני ברגע שאתה נוגע בי. ואתם הרי טמאים, אם אתם טמאים איך אתה בא לגעת בי שאני כזה קדוש? אסור לך, אתה כמו נוגע בקודש. אומר הקדוש ברוך הוא אלה, זאת אומרת הצביעות הנוראה הזאת, על זה אומר הקדוש ברוך הוא אלה עשן באפי. זה כמו עשן העולה באפי, שהעשן חונק את אפשרות נשימה של האדם. אש יוקדת כל היום. כל היום האש של הקדוש ברוך הוא כביכול כעס יוקד מתוך המעשים הנוראים שהאנשים הללו עושים.
הנה כתובה לפניי, לא אחשה כי אם שילמתי ושילמתי על חיקם. אומר הקדוש ברוך הוא הנה כתובה לפניי, רש"י מסביר כתובה חטאתם לפניי, כבר נגזר דינם ונחתם. כפי שאנחנו יודעים שבהמשך הייתה גלות. הרד"ק מסביר שהכתובה באה להשמיע שבעצם הדבר הזה לא יימחה במהרה. זה כתובה לפניי כדי לזכור את זה באופן תמידי. כי אם שילמתי ושילמתי. מה זה הכפילות? אני אשלם להם באופן מושלם על הרעות של אבותיהם, כמו שנראה בפסוק הבא, שמצטרפים עם הרעות שלהם. אז זה שילמתי ושילמתי. מה שנקרא יש כאן תשלום כפול. ושילמתי אל חיקם. אפילו שאני עתיד לשלם את הגמול של הבנים אחריהם, אבל עכשיו אל חיקם אני אשלם כבר לעצמם, לאבות בעצמם אל חיקם, הכוונה אליהם בעצמם.
המלבי"ם מסביר, הנה כתובה לפניי, אומר המלבי"ם לפעמים בן אדם כותב לדורות רבים, לזכור את זה בעוד שנים ארוכות. אבל הקדוש ברוך הוא אומר אצלי זה לא כך, אלא הכתיבה היא כדי שלא אחשה כי אם שילמתי. פירושו של דבר, הכתיבה היא כדי לעשות את הדבר באופן מיידי. לפעמים גם אנחנו רוצים לכתוב משהו כדי שנזכור בעוד כמה שנים. לפעמים אנחנו כותבים משהו כדי שנעשה את זה עכשיו. אני שם פתק לפניי, תזכור לסדר את העניין הזה והזה. כך אומר הקדוש ברוך הוא כביכול כתובה לפניי, לא לזיכרון לזמנים רחוקים, אלא שלא אחשה כי אם שילמתי. על ידי הכתיבה אני תמיד אתעורר ולא אחשה עד שאשלם להם על העונש על מה שמגיע להם. ולא שאני אשלם את העונש רק אל חיק בניהם, אלא התשלומים יהיו אל חיקם, הכוונה אליהם בעצמם.
עוונותיכם ועוונות אבותיכם יחדיו אמר השם, אשר קיטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני, ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם. עוונותיכם ועוונות אבותיכם יחדיו. גם עוונותיכם וגם עוונות אבותיכם אלה הצטרפו עם אלה. עוונות אלה עם אלה מאריכים לכם את הגלות. אמר השם אשר קיטרו על ההרים. מה שהם עבדו עבודה זרה, מה שהם חרפו את השם. ולמה? כי אני ציוויתי אותם שלא לעבוד עבודה זרה, והעובד עבודה זרה ככופר בעיקר, והם קיטרו על ההרים, על הגבעות חרפוני. אומר הקדוש ברוך הוא ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם. הרד"ק מסביר שהכוונה בהתחלה אני אמדוד את הפעולה, הכוונה את המעשה הרע שהם עשו, ואתן להם עונש כנגד זה אל חיקם. קודם כל אל האבות. ואחר כך אני אתן גם אל הבנים. ואז יוצא עם ככה שילמתי ושילמתי אל חיקם, אז קודם כל האל חיקם הראשון זה אל האבות, והושילמתי אני גם אשלם לבניהם שגם בניהם ילקו בעוון אבותיהם. והסיבה היא כמו שחז"ל אומרים כאן באוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. כאשר אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם גם כן לוקים בשל אבותיהם, כי עוונותם מצטרפים אל עוונות האבות.
המלבי"ם מסביר, עוונותיכם ועוונות אבותיכם יחדיו. אומר המלבי"ם אני אשלם להם גם עוון אבותיהם. ושילמתי אל חיקם עוונותיכם ועוון אבותיכם אשלם לכם יחד. זאת אומרת מהרד"ק משתמע שהוא פונה לאבות ואומר להם אתם תשלמו מחיר וגם הבנים שלכם. לעומת זאת מהמלבי"ם משתמע שהוא בעצם אלה שחוטאים פה הם הבנים, והוא פונה אליהם ואומר אתם תשלמו מחיר וגם האבות שלכם. כך שבעצם הוא פונה כאן אל הבנים. גם עוונותיכם וגם עוון אבותיכם. וההבדל הוא שהעוון של אבותיכם היה בגלוי. אבותיכם קיטרו על ההרים, על הגבעות חרפוני. הם לא עשו דברים בהסתר. אחאב על כל תלם ותלם שם עבודה זרה. הם עשו עבודה זרה בגלוי. לא על הגנות, לא בקברים, לא בנצורים כמותכם, שאתם הולכים ועובדים עבודה זרה בהסתר. אלא הם על ההרים היו עומדים להקטיר לעבודה זרה, ועל הגבעה שהיא תחת ההר היו עומדים לחרף ולגדף. ולכן אתם תשאו את עוון אבותיכם. אבל בהתחלה ומדותי את פעולתם ראשונה אל חיקם. בהתחלה אומר המלבי"ם אני אמדוד לבנים, לא כמו שהרד"ק הסביר הכוונה לאבות. אלא בהתחלה אני אמדוד לבנים את פעולתם אל חיקם, על מה שאתם עשיתם מתוך צביעות כמו שהסביר המלבי"ם, על זה תקבלו בתחילה. ואחרי זה אני אשלם להם גם על עוון אבותיהם. מכיוון שעוונותם גרועים מעוונות אבותיהם. שהעוונות אבותיהם אומנם חמורים היו על ההרים ותחת כל עץ רענן, אבל לפחות זה היה בגלוי. לעומת זאת אצלכם שאתם עושים את זה בסתר, אז כלפי חוץ עוד אתם מציגים עצמכם כצדיקים, והעם טועים בכם שאתם אנשים הגונים וישרים, בו בזמן שעוונותיהם בהסתר. כפי שראינו שהיה בדורו של יאשיהו, שבדורו של יאשיהו היה בטוח שיכול ללכת להילחם כנגד מלך מצרים. למה? כי הדור שלו צדיקים. מה שהוא לא ידע זה שהאנשים שהיה שולח לבתים כדי לבדוק האם יש שמה עבודה זרה, היו נכנסים בודקים בכל פינה ואין עבודה זרה. מה שהם לא ידעו זה שכשהיה דלת נפתחת, שתי דלתות נפתחות או דלת נפתחת, והעבודה זרה הייתה חקוקה בדלת מאחור. וכשהיו פותחים את הדלת אז היה נסתר דמות העבודה זרה בקיר, והוא היה בודק, סוגר את הדלת מחדש, עוד פעם העבודה זרה חוזרת למקומה. ועל העוון הזה אנחנו רואים שבסופו של דבר יאשיהו נהרג, רוח אפינו משיח השם נלכד בשחיתותם. הכוונה בעוונותיהם. מי שירצה לשמוע את זה ביתר הרחבה אנחנו מדברים על זה באיכה, איכה יועם זהב, שזה חובר על ידי ירמיהו כנגד יאשיהו, על העניין הזה, על המעשה הזה. כך שלמעשה העוון שלהם חמור יותר, כי הם עשו את הדברים בסתר. ואם יש עוונות בגלוי עוד יודעים שיש מה לתקן. אבל אם יש עוונות בסתר אז יאשיהו בטוח שהעם צדיקים. שלחתי משמרות צניעות, שלחתי משמרות קדושה, משמרות עבודה זרה, כולם אמרו הכל נקי. אבל מה קורה באמת? את זה הוא לא ידע.
כה אמר השם, כאשר ימצא התירוש באשכול, ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו, כן אעשה למען עבדיי לבלתי השחית הכל. כאשר ימצא התירוש באשכול. רש"י מביא מדרש חז"ל, שבעצם שזה תרגום יונתן גם כן, כמא דאשתכח נח זכאי בדרא דטופנא. התירוש זה נח. נח שהיה מתוק, באשכול, בדור המשוכל. מלשון שכול. היה דור של שכול, ומי היה שמה התירוש היחידי? זה היה נח. יכול להיות מאוד גם כן שאולי הוא ממשיל אותו בזה כי נח כזכור לנו כשיצא מן התיבה נטע גפן. אז אולי גם בגלל זה מזכיר את העניין את התירוש. אבל פה הוא אומר את זה לשבח, שהוא היה הפרי המתוק בדור של השכול. כאשר ימצא התירוש באשכול, ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו, אל תשחית את נח, ברכה בו, יש טעם שממנו יהיה דור המשך. כן אעשה למען עבדיי לבלתי השחית הכל. כך אני אעשה למען כל צדיק וצדיק שנמצא בתוכם, ובזכותם אני לא אשחית את הכל.
הרד"ק מסביר שפה הוא אומר כנגד בני הגלות. הוא אומר להם אל תתייאשו מן הגאולה על מה שאמרתי שאני אפרע מכם, אז אם ככה תגידו אז מה, אז אין לנו מה לצפות. אומר להם הקדוש ברוך הוא אף על פי כן אני לא אטוש אתכם. ועל כל פנים אוציא אתכם מהגלות, ואני ממשיל אתכם לאשכול. כמו אשכול שהוא כבר בשל כדי להוציא ממנו את התירוש, כשהתירוש הכוונה היא לסחיטת הענבים, לפי ביאורו של הרד"ק. אם יבוא בן אדם להשחית אותו, יגיד לו חברו אל תשחית אותו כי ברכה בו. מה הברכה? אפשר לסחוט ממנו ולהפיק ממנו יין. מה תגיד, יש בזה חרצנים, יש בזה זגים, יש בזה דברים לא טובים? אומר אף על פי כן, תשאיר אותו בשביל היין, הדבר הטוב שכן יצא ממנו. כך גם כן הוא אומר כאן, עם ישראל יש בהם זגים, יש בהם חרצנים, יש בהם חוטאים. אומר הקדוש ברוך הוא אף על פי כן אני משאיר את האשכול הזה, כי מהאשכול הזה אפשר לסחוט ולהוציא ממנו תירוש, אפשר להוציא ממנו יין, וזה ברכה לעולם. כמו שכתוב בנבואת יחזקאל, וברותי מכם המורדים והפושעים בי. ואז זה אומר שבעצם כאשר עם ישראל יישאר את הזגים, את החרצנים, הקדוש ברוך הוא ברותי מכם. ברותי הכוונה יברא, יסיר, יוציא, יברור את הרשעים, ואלה שיישארו זה יהיה התירוש, זה יהיה היין שהוא המשובח.
המלבי"ם מסביר שפה בעצם יש כאן סיום לכל הנבואה כולה, שבעצם היא נבואה על העתיד, שבאה לומר למה הגלות כל כך מתארכת, למה עם ישראל עדיין לא נגאלים. אומר לו הקדוש ברוך הוא הגלות ארוכה כי עדיין אין לכם זכות. ומודיע לו שתדעו לכם שבסופו של דבר פושעי ישראל ייענשו, והצדיקים הם אלה שיישארו. כמו שכתוב וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. פי שניים יגועו וכולי, דברים קשים. שאלה שיישארו אלה יהיו דווקא אלה שנאחזו בעבודת השם. כאשר ימצא התירוש באשכול, לפי המלבי"ם גם כן זה משל, אבל לאו דווקא על יין, אלא כמו גפן שכולה נשחתה, עשתה כולה באושים, אם ימצא רק תירוש אחד, הכוונה אם ימצא אשכול אחד שהאשכול הזה לא נשחת, אז בעל הגפן יגיד אל תשחיתהו. אל תעקור את כל הגפן הזאת. והנחת אשר אקרא ימיניך. כן? אלא תשאיר אותה, כי הנה תראה היא מוציאה ענבים. אבל יש פה הרבה באושים, הם לא ראויים לאכילה בכלל. כן, אבל יש אשכול אחד של ענבים טובים, תשאיר את הגפן. כך כביכול הקדוש ברוך הוא מתיר את הגפן שזה עם ישראל, מדוע? מכיוון שיש אלו צדיקים שהם בחינת האשכול. והוצאתי מיעקב זרע, ומיהודה יורש הריי, וירשוה בחיריי, ועבדיי ישכנו שמה. והוצאתי מיעקב זרע הכוונה יהיה ממנו ברכה, זרע שראוי ליעקב. ואליהם עשרת השבטים, מהם אני אוציא זרע טוב. ומה זה משבט יהודה? שבט יהודה זה כולל תמיד את בנימין, שהם האחרונים שגלו, מהם אני אוציא יורש. והם יירשו את הריי, הכוונה את הרי יהודה. בחיריי ועבדיי ישכנו שמה. ובחיריי ועבדיי אלה הנבחרים, אלה שהם הלכו בדרך השם, הם ישכנו שמה. הם ישכנו, יהיה להם משכן קבע במקום שבו תהיה הגאולה, הכוונה במשכן ובבית המקדש ובירושלים. וכאן אומר הרד"ק תשים לב שהוא מזכיר את שתי הגלויות, גם את יהודה שזה בעצם יהודה ובנימין, וגם את יעקב שאליהם עשרת השבטים. וכאן הוא בעצם רוצה לרמז שלא יתייאשו מן הגאולה. יש מחלוקת בגמרא האם עתידים עשרת השבטים לחזור או לא. וכאן הוא בעצם רוצה לומר להם עתידים לחזור. והוצאתי מיעקב זרע, הם אלה עשרת השבטים גם הם ישובו ויירשו אותם. והנה הריי, שזה הר ציון והר הבית, הם יחזרו וייבנו, כך שהגאולה בכל מקרה תהיה. רק מה, לפני כן יהיה בירור, צירוף וליבון, אבל הגאולה בסופו של דבר בכל מקרה בסופו של דבר תתקיים.