מוליך לימין משה זרוע תפארתו, בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם. הקדוש ברוך הוא היה מוליך לימין משה את זרוע גבורתו. כל זמן שהיה זקוק לעזרת השם, זרועו של הקדוש ברוך הוא הייתה כביכול לימינו. הרד"ק מסביר שכעת הוא מתאר, ברגע שהוא דיבר על המעלם מים, הוא מתחיל לתאר את ניסי הים. וזה הפסוקים הבאים שבהם אנחנו נראה את הניסים שהקדוש ברוך הוא עשה לנו בעת שעלו מן הים. אז הוא מתאר ואומר, בואו וראה איזה נס פלא מופלא היה. והוא מתחיל לתאר ואומר, היה מוליך לימין משה. הרי כשהים נקרע, באיזו צורה הים נקרע? הקדוש ברוך הוא אומר למשה, הרם את מטך ונטהו על הים. איך זה היה? השם היה מוליך לימין משה. השם היה הולך בימין משה כביכול, והוא זה שסייע בידו להרים את המטה ולבקוע את הים. כי אף אחד מאיתנו לא חושב שמטה יש בכוחו לבקוע ים. אלא מה? יש כאן פעולה של קודשא בריך הוא, שהיה מוליך לימין משה. והקדוש ברוך הוא בקע את הים מפני בני ישראל כדי שמצרים יאבדו בתוכו. ותשימו לב מה אומר כאן הרד"ק, לעשות לו שם עולם. תגידו לי, למה הקדוש ברוך הוא בקע לעם ישראל את הים? אני הייתי אומר, מכיוון שעם ישראל צריכים לעבור את הים, ולא היה להם להיכן לעבור, הקדוש ברוך הוא בקע להם את הים כדי שהם יוכלו לעבור. אומר הרד"ק, זה לא נכון. זה לא נכון, אומר הרד"ק. מכיוון שעם ישראל, מי שיודע כיצד הייתה נראית קריאת ים סוף, יודע שהם לא עברו מגדה לגדה. קריאת ים סוף לא הייתה חצייה, כמו אצל כמו שהגמרא מספרת על רבי פנחס בן יאיר, שהיה צריך לעבור את הנהר, נהר גינאי חלוק לי מימיך, אני צריך להגיע לגדה השנייה, הדרך היא על ידי שיחלק הנהר. עם ישראל לא היו צריכים להגיע לשום גדה. לא היה להם לאן להגיע. אז מה בעצם היה העניין? הם נכנסו מצד זה ויצאו מאותו צד בהמשך. עשו כמין קשת, למעשה שנים עשר קשתות, כי אלה היו שנים עשר שבטי יה, ועשו כזה חצי סיבוב ויצאו מאותו צד בהמשך. כך שלמעשה, אומר הרד"ק, אם תתבונן, לא היה הכרח לקריאת הים. אז מה היה העניין? לעשות לו שם עולם. על ידי זה יזכרו אותו כל העמים, על ידי זה שמעו עמים ירגזון, ייראו ממנו. אומר הרד"ק, כיוון שבאמת לא היו זקוקים לזה. למה באמת הקדוש ברוך הוא עשה את זה? עשה בזה כמה עניינים. עניין אחד, מצרים רודפים אחרינו. איך מורידים אותם, איך מורידים אותם מהגב שלנו? על ידי שאנחנו נכנסים לים, הם נכנסים אחרינו והים נסגר עליהם. ככה אנחנו מורידים אותם מהזנב. אבל זה לא מספיק, כי הקדוש ברוך הוא יכל עם עמוד האש החוצץ בינינו, שהרי עמוד האש מה זרק עליהם? חיצים, ומה עוד? נפט ואש, אומר התרגום. זרק עליהם נפט ואש. אז אם ככה, יכל לזרוק עליהם נפט ואש עד שיכלה אותם. למה צריך את הים? היה בזה עניין נוסף, כדי שיקבלו מידה כנגד מידה. מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה? ויש פעם בשם הרבי ר' השיל, שרצו להגיד שירה, אז מלאכי השרת רצו לומר שירה. מה הקדוש ברוך הוא, מעשה ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה? אז כולם שואלים, הרי עם ישראל אמר שירה. מה הבעיה שמלאכים יגידו שירה? על זה, על מפלתם של מצרים. זה דבר אחד. דבר שני, מה זאת אומרת מעשה ידיי טובעים בים? הרי מדובר ברשעים, והקדוש ברוך הוא שמח במפלתם של רשעים. מסביר הרבי ר' השיל, כתוב אצל הצבא שהיה במחנה אשור, כשבא צר על ירושלים בזמנו של חזקיה, כתוב שהקדוש ברוך הוא גילה אוזנם והם שמעו שירת המלאכים, ובזה ניתקה נשמתם מהם, כי המתיקות והערבות של הנשמה שנמשכת אחר שירת המלאכים היא כזאת גבוהה עד שהיא ניתקת מן הגוף. אז מלאכי השרת רצו לומר שירה, ועל ידי זה ימותו מצרים. מה הקדוש ברוך הוא, זה מה שמגיע להם? הרי הם הטביעו את עם ישראל ביאור. הם הטביעו את עם ישראל בים נילוס. אז מעשה ידיי טובעים בים, את עם ישראל, מעשה ידיי, טובעים בים, ואתם אומרים להמית את מצרים בשירה? זה מידה כנגד מידה? זה מיתה קלה מדי. אלא הם צריכים לקבל מידה כנגד מידה, ולכן הם הטביעו אותנו במים, וגם הם יטבעו במים. אז היה פה עניין נוסף שזה יהיה דווקא על ידי הים. דבר נוסף, כשהם מתים על ידי הים, יש גם דרגות. יש כאלה כקש, יש כאבן, יש כעופרת, תלוי לפי מידת הרשעות. דבר נוסף, יש כאן גם ביזת הים, שביזת הים מוציא את כל האוצרות החוצה, וגם זה חלק ממה ש ממה שהקדוש ברוך הוא רצה שיהיה על ידי המים. היות וכן, תראה, אומר הרד"ק, אבל בגדול אם אנחנו מתבוננים, לא היה הכרח לקריאת ים סוף. לא היה הכרח לקריאת ים סוף, אלא מה היה העניין? לעשות לו שם עולם.
המלבי"ם אומר, הפסוק הזה בא לציין בפנינו, בוא וראה שהניסים שהקדוש ברוך הוא עשה לנו היו ניסים מעולים מארבע סיבות. מצד ארבע מעלות שהיו בהם. דבר ראשון, הניסים היו תמידיים. מוליך. מוליך הכוונה באופן תמידי הקדוש ברוך הוא הולך איתנו צמוד. לא נס חד פעמי, לא איזה שהוא משהו בלתי רגיל החורג מדרך הטבע ואחרי זה הכל נוהג כמנהגו. אלא מוליך, הקדוש ברוך הוא כל הזמן מוליך לימין משה. הקדוש ברוך הוא אומר אני איתך באופן תמידי, כל מה שאתה צריך אני פה. דבר נוסף, מי איתנו? לא מלאך. אמר הקדוש ברוך הוא, הנה אנוכי שולח מלאך. מה אומר לו משה? אם אין פניך הולכים, אל תעלנו מזה. לא רוצים מלאכים. קודשא בריך הוא בעצמו מלווה אותנו. וזה מוליך לימין משה, הזרוע הניסית עמדה אצל ימינו מבלי אמצעי. זה המוליך לימין משה. דבר שלישי, יש ניסים שנעשים בדרך הטבע. פירושו של דבר, אני לא מתכוון עכשיו אם זה נס טבעי או לא טבעי, אלא פירושו של דבר על פי זכויות שיש לנו. יש לך זכויות, אתה ראוי שיעשה לך נס. אין לך זכויות, אז כמנהג הטבע, אין לך, אין לך זכויות, איך השם יעשה לך נס? פה הוא אומר לך, העניין השלישי הוא שהקדוש ברוך הוא עשה לנו ניסים אפילו שלא היינו ראויים מצד עצמנו. וזה מגדיל את הנס. כי לעשות לך נס כשמגיע לך, אנחנו לא נתפעל אם יגידו לנו שהבבא סאלי עשה נס. אבל אם יגידו לנו שהשכן שלנו עשה נס, אנחנו נתפעל. הבבא סאלי יש לו מספיק זכויות לעשות ניסים. השכן שלי, לא ידעתי, עכשיו רק אני רואה. כשאדם רגיל עושה נס, זה זה זה מפעים. כשהקדוש ברוך הוא עושה נס למישהו שלא מגיע לו כביכול, מזה מתפעלים. אבל כשזה למישהו שמגיע לו, נו, זה ברור, הוא ראוי להנהגה כזאת. אומר המלבי"ם, בוא תראה, כאן הניסים היו לכאלה שלא היו ראויים, על ידי כוח ורצון השם. ואיפה זה רמוז? בזרוע. ואם אתם זוכרים, כבר דיברנו על זה, שיש הנהגה של זרוע ויש הנהגה של יד. יד זה החלק של כף היד, זה נקרא יד. ולמה היא נקראת יד? כי יש בה י"ד פרקים. יש בה י"ד, תספרו את הפרקים שיש, את העצמות, מי שראה פעם צילום רנטגן, יכול לספור, 14 פרקים. לכן היא נקראת יד, י"ד. לעומת זאת, הזרוע מתחילה מן הכתף. כל זה נקרא זרוע. אומר המלבי"ם, כאשר ההנהגה היא יד השם, זה הנהגה שהיא על ידי עזר התחתונים. מה פירוש הדבר? אומר הקדוש ברוך הוא, אני פעלתי את היד, אבל מי הזיז אותה? הזרוע. מי זה? זה לא אני, זה אתם. הזכויות שלכם, המעשים שלכם.
צדקות שלכם. אתם עשיתם את הזרוע, ועל ידי זה יכלתי ביד לעשות נס. לעומת זאת, אם הקדוש ברוך הוא זרוע השם חושף זרוע קודשו, אז זאת אומרת שלנו אין פה כלום. שום דבר, גם הזרוע זה השם. מי הזיז את זה? אומר הקדוש ברוך הוא אני. אז מה אנחנו? שום דבר. מכוחנו לא בא מאומה. אומר בוא תראה, הנסים פה לא היו על ידי זכותינו, אלא הכל היה בבחינת זרוע, זרוע השם. פירושו של דבר, כוח רוחני עליון שלא תלוי בנו. זרוע תפארתו, זה אומר שאנחנו לא עשינו שום דבר.
והדבר הרביעי, שהניסים לא היו ניסים בתוך הטבע, כמו שהסברתי קודם כניסי מגילת אסתר, שבאמת הצירוף מקרים הוא נס וברור לכל, אבל יש ניסים גלויים, כמו שהזכרנו קריאת ים סוף, מן היורד מן השמיים, טוב שליו עוד אפשר להתעקש שזה כדומה לדרך הטבע, אבל שמש בגבעון דום ירח בעמק איילון וכדומה שאלה ניסים אל טבעיים. ועל זה הוא אומר תפארתו. תפארתו, מכיוון שכאשר אתה עושה דבר שהוא אל טבעי, זה יש בזה התפארות לעיני כולם, אז היה בזה תפארת להשם לעיני כלל העולם.
וזה מה שהוא אומר בוקע מים מפניהם. מה שהיה בקיעת מים מפניהם, זה לא היה בשביל להציל אותם כמו שהסביר לנו הרד"ק, המלבי"ם הולך באותו קו, זה לא היה רק בשביל להציל אותם כי השם יכל להציל אותם בניסים אחרים, אלא התכלית הייתה כדי לעשות לו שם עולם, כמו שאמר הרד"ק שמעו עמים ירגזון.
מוליכם בתהומות כסוס במדבר לא יכשלו. בקריאת ים סוף היה עוד ניסים. חז"ל אומרים עשרה ניסים על הים. ואחד הניסים היה מוליכם בתהומות כסוס במדבר לא יכשלו. זאת אומרת, אם נייבש עכשיו את מי הים, אז מי הים עצמם, הקרקעית הים מצד עצמה יש בה שוניות, יש בה סלעים, יש בה, זה לא אוטוסטרדה. והקדוש ברוך הוא לא הסתפק בזה שהוליך אותנו בתהומות, הכוונה שקרע לנו את הים, אלא גם דאג שהמקום יהיה חלק וקל להליכה. וזה מה שהוא אומר מוליכם בתהומות כסוס במדבר. כמו סוס שרץ במדבר. מדבר זה ארץ מישור. אנחנו לא חוששים שהוא יתקל, שיקרה לו משהו, הוא רץ, המקום חופשי, חלק. ככה הקדוש ברוך הוא הקל עלינו את ההליכה. לא זו בלבד שלא היה שם למטה בוץ, שהבוץ גורם לכך שאנחנו ניתקל, אלא גם העפר שהיה שם היה כעפר סלול, כסוס במדבר.
כבהמה בבקעה תרד רוח השם תניחנו. כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. כבהמה בבקעה תרד רוח השם תניחנו. כבהמה בבקעה, הוא אומר, הם ירדו בתוך הים, אומר הרד"ק, כמו שהבהמה יורדת בבקעה בלי מאמץ. כי הירידה היא תמיד בקלות, אתה יורד בנחת, והבקעה היא מקום נוח להילוך. רוח השם תניחנו. הכוונה רוח השם תניחנו לעם ישראל. כמו ותראהו את הילד. כן נהגת עמך, כי כתוב תניחנו, פעם בלשון נסתר ופעם אחרי פונה ואומר עמך, מזכיר את השם. אומר כך גם כן ותראהו את הילד. ותראהו בלשון נסתר, אחרי זה כתוב מפורש את הילד. כך גם כן, רוח השם הניח את עם ישראל מהמצרים והרודפים אחריו, וכן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. הוא מביא עוד ביאור מהיונתן שתניחנו הכוונה כמו תנחנו, מלשון לך נחה את העם. וזה היה לעשות לך שם תפארת, שיהיה לקודשא בריך הוא שם ותפארת וכבוד עולם. כל זה עשית בשנים קדמוניות, ולמה כעת אתה נוטש אותנו? זו בעצם השאלה של עם ישראל.
המלבי"ם מסביר, לא, הרד"ק בעצם לקח את הפסוק הזה כמו הפסוק הקודם. מוליכם בתהומות כסוס במדבר, כבהמה בבקעה. ולרד"ק אין בעיה עם זה, כי שיטתו שכפל העניין במילים שונות. אז אנחנו היינו כמו סוס במדבר לא יכשלו, כמו בהמה בבקעה תרד שהיא יורדת בקלות. אבל המלבי"ם כידוע אין אצלו כפל העניין במילים שונות, והיות וכן, המלבי"ם מסביר שפה מדובר על עוד נס. והנס הנוסף היה שעם ישראל לא היו צריכים לרדת אל הים. כי הרי בואו נתבונן, בואו נגיד שעכשיו יתייבש לנו הים באורך של כמה קילומטרים. מה קורה כשאנחנו יורדים לתוך הים כשיש מים? אנחנו יורדים, יורדים, יורדים, הולכים ושוקעים, נכון? עכשיו מה זאת אומרת? זאת אומרת שהעפר שמה הוא כמו גיגית. הוא הולך ונהיה, כן, עמוק. הקדוש ברוך הוא לא עשה כן. הקדוש ברוך הוא עשה רמפה. הוא הגביה לנו את העפר בצורה כזאת שכשהלכנו לא היינו צריכים לרדת כמו שאתה יורד היום לים. אתה הולך במקום גבוה ויוצא בדיוק בגובה החוף. וזה היה הנס הנוסף. כבהמה בבקעה תרד רוח השם תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת. כבהמה בבקעה תרד, בקעה הכוונה היא כמו מישור. בקעה ישרה ושווה. כן רוח השם תניחנו. איך שירדנו לתוך הים, מיד התהום צף למעלה ונעשה בקעה. נעשה מקום ישר. כן נהגת עמך כדי לעשות לך שם תפארת בניסים רבים, רק ניסים שרק אתה יכול לעשות, כך נהגת את עמך לכל אורך הדורות.
הבט משמיים וראה מזבול קודשך ותפארתך. איה קנאתך וגבורותיך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו. הבט משמיים וראה, מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיסתכל על מצבם הירוד של עם ישראל. איה קנאתך וגבורותיך. אומר רש"י, אומר הרד"ק, היית מקנא כשהיית רואה את עוני עמך, ובעקבות קנאתך גבורותיך, היית מראה גבורה ומכה בעמים שמייסרים בנו. איפה הם כעת? המון מעיך, איה המון מעיך ורחמיך, שנאמר על זה בפסוק שככה אמרת לנו, המו מעי לו. אחרי שכתוב המו מעי לו, מה אמרת? רחם ארחמנו. על זה הוא אומר, איה המון מעיך, דהיינו שכשבן אדם כמה למישהו, מתגעגע למישהו, אז מעיו הומים. אז הוא אומר, יש את מה שהיום מגדירים פרפרים בבטן. אז איה המון מעיך, ובעקבות זה שהמו מעי לו, אז רחמיך, בעקבות זה רחם ארחמנו. אם אין המון מעיך, אז איה המון מעיך ורחמיך. איפה הרחמיך שבאים אחרי המון מעיך? איה המון המעיים ואיה הרחמים? ואני רואה שאלי התאפקו. התאפקו הכוונה מלשון איפוק, מתאפק ולא מוציא רחמיו כלפיי. נעצר ולא מוציא את החמלה שלו כלפיי. זה ההתאפקו.
המלבי"ם מסביר שכאן בעצם פונה הנביא ואומר ריבונו של עולם, אחרי כל הניסים הנפלאות שעשית איתנו בימי קדם, שאת זה הוא פירט לאל, מוליכם בתהומות כסוס במדבר לא יכשלו, כבהמה בבקעה תרד, קריאת ים סוף, יציאת מצרים, בוא תראה ריבונו של עולם איך כעת התהפך הגלגל. נהיה מצב הפוך. הבט משמיים וראה מזבול קודשך. המלבי"ם פה אומר, תשים לב, יש כפילות בפסוק, ואנחנו נסביר שתראה שבעצם זו לא כפילות. הבט משמיים וראה מזבול קודשך. משמיים, לגבי שמיים כותב הבט. לאחר מכן הוא אומר ראה מזבול קודשך. קודם כל למה שמיים ולמה זבול קודשך? למה הבט ולמה ראה? מהי הכפילות ומה בעצם בא לומר? אומר המלבי"ם, ישנם שתי סוגי הנהגות של הקדוש ברוך הוא. יש את ההנהגה הטבעית, שהיא הנהגה תמידית שהקדוש ברוך הוא מתנהג עם כל הברואים בדרך הטבע. ויש את ההנהגה הניסית, האל טבעית. הנהגה שבה הקדוש ברוך הוא משדד מערכות הטבע. ההנהגה שהיא הנהגה טבעית נקראת שמיים. זה מיוחס לשמיים, הנהגת שמיים. לעומת זאת זבול קודשך, זה המקום ששמה שכינת עוזו. זה ההנהגה המיוחדת, האלוקית, השמימית, שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עם ישראל מעל לדרך הטבע.
אומר המלבי"ם, אחרי שהבנו מה ההבדל בין שמיים לבין זבול, נסביר כעת מה ההבדל בין הבטה לבין ראייה. ראייה, ראות העין החושי. פירושו של דבר, לבן אדם יש עיניים, הוא רואה. זה נקרא ראייה. הבטה לעומת זאת, זה התבוננות על הדבר. לעיין בדבר, להתבונן בו, לשים לב אליו. אומר המלבי"ם, כעת פונה הנביא ואומר הבט משמיים. מה פירוש הדבר? שמיים אמרנו זה ההשגחה הטבעית. בהשגחה הטבעית לכאורה לא ניכר הבדל בין אז להיום. כיוון שהשגחה טבעית זה לא ניסים. זה השגחה בתוך הטבע. מי שמסתכל אומר תשמע, הטבע מתנהג אותו דבר. אבל מי שיביט, יתבונן היטב, יראה שגם בזה יש הבדל. גם בהשגחה הטבעית יש הבדל בין אז להיום. זה הבט משמיים. תתבונן ותראה ריבונו של עולם שההנהגה הטבעית איתנו היא לא כמו פעם. וראה מזבול קודשך. זבול קודשך אמרנו זה ההנהגה הניסית. הנהגה הניסית לא צריך התבוננות. זה כל מי שזוג עיניים לו רואה שאין לנו הנהגה ניסית כמו אז. די לראות. די לראות, לא צריך להתבונן. לא צריך הבטה. ולכן וראה מזבול קודשך. את זה שאין לנו זבול קודשך, אין לנו הנהגה של זבול קודשך שהיא הנהגה ניסית, שזה אומר קריאת ים סוף, אבני אלגביש יורדות מן השמיים, ניסים כמו שהיה לאבותינו, זה די לראות.
ואז תראה ריבונו של עולם, איה קנאתך וגבורותיך. שהנה הם לא איתנו כמו שהיו בימי קדם. קנאתך, אומר המלבי"ם, הניסים שהקדוש ברוך הוא עשה לנו בשנים קדמוניות היו בעצם לשתי מטרות. א', הקדוש ברוך הוא מקנא לשמו המחולל בגויים. כשעם ישראל סובלים, מתחלל שם שמיים. אלה עם השם. זה הילדים של הריבונו של עולם, תראה איך הם מוזנחים. תראה איך הם סובלים. ואז מה יוצא? מתחלל שם שמיים. הוא לא יכול לשמור עליהם, הוא לא מסוגל להגן עליהם. חס ושלום יש פה חילול שם שמיים. על זה הוא אומר, איה קנאתך וגבורותיך. ריבונו של עולם, קנא למען שמך המחולל. איפה שבזמנו פעם היית מקנא לשמך בגויים והולך ונפרע מן האומות כדי שידעו שיש להם אדונים לאלה. יש להם אבא לעם הזה. ואז בעצם יש פה קנאתך, לקנא קנאת השם צבאות שלא יתחלל שמך בגויים.
דבר נוסף, פעמים והישועה היא בשביל עם ישראל, כי הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו. כי הקדוש ברוך הוא נכמרו רחמיו על מצבנו הקשה. זה לא בעצם בשביל שמו הגדול, אלא בשבילנו, כי השם רואה שאנחנו סובלים. על זה הוא אומר, איה המון מעיך ורחמיך אלי. מקדם היו המון מעיך ורחמיך, וכעת התאפקו. וכעת המון מעיך ורחמיך מאופקים כלפיי. אז בעצם הטענה היא כאן, ריבונו של עולם, בעבר א' היה קנאה לשמך, ב' היה רחמים עלינו. והיום אין לא את זה ולא את זה. וממילא עם ישראל למשיסה בגויים.
כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. אתה השם אבינו גואלנו מעולם שמך. כי אתה אבינו, אז אתה צריך להסתכל ולראות בצרותינו, אומר רש"י. כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. באמת יש פה הרבה דרשות על האברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו. רש"י אומר אברהם לא ידענו בצרת מצרים, וישראל לא יכירנו במדבר. הם כבר נסתלקו מן העולם. אתה ריבונו של עולם היית אב לנו. רש"י מביא, רבותינו דרשו בו כמו שדרשו במסכת שבת. הרד"ק מבאר יותר, שמה שכתוב כאן זה על דרך כי אבי ואמי עזבוני והשם יאספני. זאת אומרת, שכשאין אף אחד שיכול לעזור לנו, אז כביכול הקדוש ברוך הוא רואה חובה לבוא ולהושיע את עם ישראל. כמו שבעל חובת הלבבות מסביר, שכל עוד שהבן אדם סומך שמישהו יעזור לו, הקדוש ברוך הוא מניחו ביד מי שסומך עליו. מי אתה רוצה שיעזור לך? פלוני? תיגש אליו. יקומו ויעזרוכם יהי עליכם סתרה. אי אלוהימו צור חסיו בו. מי האלוה שלך? במי אתה סומך? אתה סומך עליו? תיגש אליו שיעזור לך. כתוב שמתי יבוא משיח? באיזה שלב יבוא משיח? הגמרא אומרת, ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמיים. כולם שואלים, מה ולפני כן היה לנו על מישהו אחר להישען? רק בתקופת עקבתא דמשיחא על מי יש לנו להישען? הרי תמיד אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים. עוד לפני הסטיקרים ואחרי הסטיקרים, אין לנו על מי להישען, זה תמיד כך. התשובה היא נכון, ודאי שזה תמיד כך. השאלה מתי אתה מגיע להכרה הזאת. אומרים, אתה יודע מתי תבוא הגאולה? כשאתה תגיע להכרה שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים, אז תבוא הגאולה. אבל אתה צודק, באמת מאז ומעולם לא היה על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים. השאלה אם אנחנו הרגשנו בזה. אז כל עוד שאנחנו חושבים שאמריקה תעזור לנו, ויש לנו צבא חזק, ואנחנו מסוגלים וכו' וכו' וכו', אומר הקדוש ברוך הוא בבקשה, תיגשו אליהם. אבל ברגע שאתה תבין ריבונו של עולם רק עליך סמכנו, רק בך בטחנו, אז אומר הקדוש ברוך הוא כביכול, כביכול אין לו ברירה אלא לעזור לנו. כי האדם עוזר כשהוא יודע שמישהו נסמך עליו במאה אחוזים. אם לא אני מי יעזור לו. אז ככה הקדוש ברוך הוא, כשעם ישראל נסמכים עליו, אז כביכול הקדוש ברוך הוא כמו אונסים את הריבונו של עולם לעשות רצוננו. וזה מה שאנחנו פה באים ואומרים. ריבונו של עולם, הרי אברהם לא ידענו, אבי ואמי עזבוני, וכשאבי ואמי עזבוני אז השם יאספני.
אומר הרד"ק, הרי אברהם אבינו כבר מכמה דורות שמת, והרי אפילו אב ואם בשר ודם לא יודעים בניהם ובנותיהם אחרי שכבר נפטרו מן העולם. אז מה כאן בעצם הם רוצים לומר? אלא הוא אומר, תפס כאן את הדוגמה של אברהם. אברהם הוא ראש האבות. והקדוש ברוך הוא אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע. ואמר ויתן לו את יצחק. לא כתוב ויתן לו את ישמעאל. ישמעאל לא נחשב כזרע של אברהם, הוא מנותק. כמו שבני הפילגשים לא נחשבים כהמשכיות של אברהם. וגם לאחר מכן אצל יצחק, ויתן ליצחק את יעקב ואת עשיו, ולאחר מכן את עשיו הקדוש ברוך הוא בחר. הנה בוא תראה, דווקא הוא הזכיר כאן את ישראל, כי ישראל זרעו זרע אמת. לא כמו יצחק שיצא ממנו עשיו, וכתוב ויאהב יצחק את עשיו. אז יוצא אם ככה שכשרוצים לומר לנו מישהו שקשור אלינו, נותנים דוגמה של אברהם ושל ישראל, של יעקב. אברהם, כי אין לו עוד בן אחר. מה תגיד כל שאר הבנים? הם לא זרע. כי ביצחק יקרא לך זרע. אז אם רוצים להגיד אב בלעדי, אומרים לנו זה אברהם. אם אתה רוצה לתפוס עוד אחד, זה יעקב. כי יעקב שנים עשר שבטי יה, גם הוא אב בלעדי עליהם. יצחק פה כבר יש לנו קצת בעיה. מדוע? כי ויאהב יצחק את עשיו. אז אני לא יכול לתת את יצחק כדוגמה לאבא שהוא רק אבא שלי. יצחק הרגיש אבא גם לעשיו. אז לכן הדוגמה שלנו היא אברהם ויעקב.
המצודת דוד מסביר, כי אתה אבינו ואב ראוי לרחם על בניו. ומה זה כי אברהם לא ידענו? עשה עצמו כלא ידענו. זה חז"ל. שהקדוש ברוך הוא נגלה עליו בברית בין הבתרים ואמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ואברהם לא מבקש רחמים. עשה עצמו כאילו לא ידענו. יש לזה אגב סיבה, מי שירצה יוכל לראות במשנת הגלגולים במאמר האחרון של החלק הראשון, עוסק בסוד גלות מצרים וחטא אדם הראשון. שמה אנחנו באמת מביאים את השאלה הזאת במלוא עוצמתה. איך זה שאברהם אבינו על רשעי סדום מרחם, ויושב ומתפלל שעה ארוכה אולי ימצאו אולי ימצאו, וכשהקדוש ברוך הוא אומר לו על צרה כל כך נוראה שאמורה להיות ניחתת על עמו, אברהם אבינו שותק. אפילו לא מבקש ריבונו של עולם אולי בכל זאת, אולי תרחם, אולי תחס, שום דבר. יש לזה הסבר שהוא מתקבל על הדעת. אבל על כל פנים כאן הנביא תופס את זה כדוגמה, אברהם לא ידענו, השם מתגלה לו בברית בין הבתרים, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, אברהם לא מבקש רחמים. וישראל לא יכירנו. מתי זה היה שישראל יעקב עשה עצמו כאילו לא הכיר אותנו? שראה סולם מוצב ארצה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. מה זה מלאכי אלוהים עולים ויורדים? אומרים חז"ל, שראה שר של אומה זו עולה ושר של אומה זו יורד. ומה אלה אומות ששולטים בעם ישראל. ולא ביקש רחמים עלינו. לא ביקש שהקדוש ברוך הוא יסיר מעלינו את הצרה הזאת של עול שיעבוד מלכויות. ולכן אתה השם אבינו. כל הימים, תמיד ובכל זמן נתת ליבך עלינו, אז ריבונו של עולם, גואלנו מעולם שמך. מאז ומעולם אתה גאלתנו, אז אין לנו על מי להישען ואין לנו למי לפנות אלא אליך ריבונו של עולם.
המלבי"ם מסביר שכעת הוא מתחיל לטעון טענות כנגד שני הדברים שהוא אמר קודם. קודם ראינו איך המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו. ריבונו של עולם הרי אתה ריחמת עלינו, או מצד רחמים עלינו או מצד שקינאת לשמך המחולל בגויים. ומתחיל מצד שריחמת עלינו. אומר הרי אתה אבינו. אין לנו אבא אחר. איך האבא לא מרחם על בנו? כאן הוא בא לעורר את עניין הרחמים. אברהם הרי לא ידענו, אז איך האבא לא ירחם עלינו? מסביר המלבי"ם, אברהם לא ידענו, ישראל לא יכירנו. אומר המלבי"ם, הידיעה זה בשכל. ההכרה זה בחוש. אני מכיר אותו, נו, אני רואה אותו, אני מכיר אותו. זה בחוש, בחוש הראות. לעומת זאת הידיעה, כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו. ידעתיו הכוונה היא, הידיעה בשכל. אני אני מכיר את האדם, אני מכיר את הטיפוס, אני אני עמדתי על טבעיו ומידותיו, זה נקרא ידעתיו. לעומת זאת להכיר זה ראיתי, אני מכיר אותו, כן. מי שיכיר את בן תכלת לכרתי. ראייה חיצונית, חושית. אני יודע להכיר בין תכלת ללבן, בין תכלת לכרתי וכולי. ההכרה החיצונית נקראת יכיר. אז לגבי אברהם הוא אומר, אברהם לא ידענו. למה? מכיוון שמאברהם מחלציו יצא גם ישמעאל ויצא גם עשיו. אז הוא לא ידענו, הוא לא ידע שאנחנו נהיה עם השם בייחוד. אלא מבחינתו יצאו ממנו עוד המון גויים. לעומת זאת ישראל, אי אפשר להגיד לא ידענו. ישראל כבר ידע שאנחנו נהיה עם השם בייחוד, כי הוא ידע שבניו יהיו שבטי יה. אבל על כל פנים, כמו לא מסתכל עלינו. לא יכירנו. כביכול כמי שאינו מכיר אותנו. לא מבקש עלינו רחמים. אז זה עניין אחד. ריבונו של עולם, אנחנו מצפים לרחמיך כי אתה אבינו. וכנגד מה שהוא התלונן ואמר איה קנאתך וגבורותיך, ריבונו של עולם לפחות תקנא לשמך הגדול המחולל בגויים, יש ביזיון לשם שמיים. כנגד זה הוא טוען, הלא אתה השם אבינו גואלנו מעולם שמך. שמך, שמים לב, שמך הגדול והקדוש, השם שבו נודעת מעולם, הוא שאתה אבי ישראל. ואם כן, איה קנאתך על שמך המחולל בין הגויים? שיאמרו העמים מבלתי יכולת השם הרג אותם במדבר וכולי. קינאת את קנאת שמך המחולל. למה היום אתה לא מקנא את קנאת שמך המחולל כשעם ישראל סובלים, דוויים, דחופים בגלות ושמך מתחלל בין האומות.
למה תתענו השם מדרכיך, תקשיח ליבנו מיראתך, שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. למה תתענו השם מדרכיך? זה פסוק מאוד קשה. שבאמת המפרשים מרבים להתחבט בו. תתענו השם מדרכיך? מה, הקדוש ברוך הוא מטעה אותנו? מה שייך לומר למה תתענו השם מדרכיך? כביכול כמו שכתוב לגבי האומות שהחליקם. החליקם, נתן להם מקום להתחלק. טוב, זה האומות. אבל על עם ישראל להגיד שהקדוש ברוך הוא הולך ומטעה אותנו? אז רש"י מסביר, למה תתענו השם מדרכיך? הרי בידך להסיר את היצר הרע. כי הרי אנחנו כחומר ביד היוצר. והרי כתוב והסירותי את לב האבן מבשרכם. אז למה תתענו השם מדרכיך תקשיח ליבנו מיראתך? מה פירוש אתה מאמץ ליבנו? איך אתה מאמץ ליבנו? לא חס ושלום שהקדוש ברוך הוא מונע מאיתנו את התשובה או מאמץ לבבנו נגדו. אלא אתה, כיוון שאתה יכול לפעול פעולה לרכך ליבנו ואתה לא עושה, זה נקרא שאתה מקשיח לבבנו. כיוון שאתה יכול להסיר מאיתנו את היצר הרע ואתה לא מסיר, זה נקרא שאתה תתענו מדרכיך.
הרד"ק לעומת זאת מסביר, כאשר אנחנו רואים את האומות בשלווה, והאומה היחידה שסובלת זה עם ישראל. כאשר אנחנו רואים את הרשעים, שלו כל בוגדי בגד, שקטים ושאננים, ומי שסובל זה רק עם ישראל. מה, זה לא מטעה מדרך השם? זה לא מסית אותנו מהאמונה האמיתית? בוא תראה שדווקא אלה שסוטים מן הדרך מצליחים. זה נקרא תתענו השם מדרכיך. כאשר דרך רשעים צלחה, ואתה מראה לנו מצב שבו מי שרשע טוב לו ומי שצדיק רע לו, אין לך דבר שמטעה יותר מדרך עבודת השם מאשר הדבר הזה. אז למה תתענו השם מדרכיך? ואתה מאריך לנו עוד את הגלות, וזה נותן לנו מין תחושה של אין תקווה, של אין סיכוי לצאת מהמצב. הדבר הזה מביא לייאוש. הדבר הזה גורם לכך שאנחנו טועים מדרכיך ומקשיח את ליבנו מיראתך. שהנה אנחנו רואים שרבים מעם ישראל התייאשו כבר מן הגאולה. זה תקשיח ליבנו מיראתך, כבר נהיה לב קשה. פעם עוד היה לב רך, מצפים לגאולה, לישועה, אבל כיוון שהצרות הולכות ותוכפות והישועה רחוקה, אז ממילא אתה ריבונו של עולם כמו מטעה אותנו מדרכיך ומקשיח ליבנו מיראתך. ואאל תתפלא שייתכן שרבים התייאשו מהגאולה, אבל יכול להיות שרוב עם ישראל לא. אז למה אתה מדבר בצורה מאוד כללית? תתענו, תקשיח ליבנו, מה כולם טעו? כולם הוקשה ליבם? אז אומר הרד"ק, אל תתפלא על זה. אתה רואה שהרבה פעמים כשמדברים על החוטאים, פונים בצורה קולקטיבית. איך אמר השם למשה, עד אנה מאנתם לענות מפניי? על מה? כשמעט מן העם יצאו ללקוט. בסך הכל דתן ואבירם. הם אלה שיצאו, והשם אומר עד אנה מאנתם, בלשון כוללת. כמו שראינו לגבי מעשה העגל, ששמה כתוב הרף ממני ואשמידם, גם שהיה סך הכל 3,000 איש. כמו שראינו לגבי מעשה עכן שמעל בחרם, וגם שם ראינו שהגם שהמועל בחרם יחידי היה, חטא ישראל וגם גנבו וגם כיחשו וגם עברו את בריתי. בלשון כל כך כוללנית כאילו כלל עם ישראל חטאו. וכך גם כן דניאל אמר, חטאנו והרשענו והעווינו ומרדנו. מה אתה רואה? שכשמדובר בקלקול, אז הקלקול מיוחס אל הכלל.
ואז אנחנו מבקשים, שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. שוב למען עבדיך, הכוונה שוב מחרון אפך. ואם לא למענינו כי אנחנו חוטאים, אז שוב למען עבדיך. מי זה עבדיך? זה האבות הקדושים. ושוב למען שבטי נחלתך. אלה 12 שבטים, שהם אלה שהיו לך לנחלה, כמו שכתוב יעקב חבל נחלתו. נחלתו זה 12 השבטים. אז גם אם לנו אין זכויות, זכות אבותינו שתהיה הסיבה והגורם שתשוב. שוב למען עבדיך שבטי נחלתך.
המלבי"ם מסביר, למה תתענו השם מדרכיך? הנביא בא וטוען לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אתה צריך לרחם עלינו מסיבות נוספות. א', על ידי שאתה תראה לנו את המון מעיך ורחמיך, אנחנו לומדים ממידותיך. מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון. ואם אנחנו רואים שאתה אינך רחום וחנון כלפינו, הדבר הזה גורם שתתענו מדרכיך אלה, שאנחנו גם אנחנו לא נתנהג ברחמים. יוצא אם ככה, שהנהגת השם כלפינו ביד קשה כמו מעוררת בנו את האכזריות חלילה. דבר נוסף, על ידי שאתה ריבונו של עולם תראה את קנאתך וגבורותיך להעניש את החוטאים, אנחנו נלמד יראת השם. אין לך דבר המביא לידי יראת השם יותר מכשאדם רואה איך החוטא נענש. איך הרשע משלם מחיר. אדם רואה שכר ועונש, מידה כנגד מידה, זה הדבר שמעורר ליראת שמיים. וכאן אנחנו אומרים ריבונו של עולם, תקשיח ליבנו מיראתך. היות ואתה לא מראה קנאתך וגבורותיך, אז האנשים אומרים למה לקיים מצוות? למה להיות צדיק? אדרבה, עושה רושם שמי שנהנה פה זה דווקא הרשעים. ואז על ידי זה תקשיח ליבנו מיראתך. ולכן אנחנו מבקשים, שוב למען עבדיך שבטי נחלתך. אלה שעובדים אותך, זה העם שבחרת לך לנחלה, על כל פנים שוב למענם, ואז על ידי זה המון מעיך ורחמיך יהיו כלפינו, ואז נלמד ממידותיך וגם אנו נהיה רחמנים. על ידי זה אתה תעשה דין בגויים ותקנא לשמך ובגבורותיך, ועל ידי זה זה יגרום לכך שאנחנו נראה שכר ועונש, אנחנו נרתע מלעשות עבירות, אנחנו לא נלך בדרך מקולקלת.
למצער ירשו עם קודשך, צרינו בוססו מקדשך. למצער, למצער הכוונה בזמן מועט. בדבר מועט. צוער, כן, שמה כתוב שהוא ביקש ללכת לצוער, שצוער הייתה עיר שזה עתה נתישבה, כן, אנשיה מעט. אז גם פה, למצער ירשו עם קודשך. הכוונה לזמן מועט עם ישראל ירשו את הארץ, מסביר הרד"ק. פירושו של דבר, לא זכינו הרבה זמן ליהנות מן הארץ. תקופה קצרה נתת להם את הארץ, ולאחר מכן גלו. כמה זמן היה לנו בית מקדש ראשון? 410 שנים. ורוב ישראל לאחר מכן כבר לא שבו אליה. אז למצער ירשו עם קודשך. לתקופה קטנה וזעירה ירשו עם קודשך את הארץ הקדושה. ולאחר מכן צרינו בוססו מקדשך. הגיעו צרינו ובאו וגירשו אותנו ממקדשך ובוססו ודוששו ורמסו את מקדשך.
המלבי"ם מסביר, אנחנו מבקשים שוב למען עבדיך למצער אשר ירשו עם קודשך. מבינים איך המלבי"ם לומד את הפסוק? זה המשך של הפסוק הקודם. שוב למען עבדיך שבטי נחלתך, תשיב את עבדיך לאן? אל מצער אשר ירשו עם קודשך, אל החלק המזערי והקטן שירשו עם קודשך. תשוב אל החלק המצער הזה, תשוב אל החלק הקטן הזה. זאת אומרת, מה אנחנו מבקשים? אנחנו לא מבקשים אלא ריבונו של עולם רק שתשוב אל בית המקדש. שלא תהיה ירושלים שממה. זאת אומרת, אפשר לבקש על הארץ, אפשר לבקש על השדות, על הוילות שהיו לנו, על לא, אנחנו לא מבקשים על זה. ריבונו של עולם מה אנחנו מבקשים? שוב למען עבדיך שבטי נחלתך למצער ירשו עם קודשך. למקום הקטן והמצער אשר ירשו עם קודשך, שזה מקום המקדש והשכינה. במילים פשוטות, ריבונו של עולם אין לנו בקשות להנאות גשמיות. אין לנו בקשות לנכסים. לא בגלל זה אנחנו מבקשים לשוב לארץ. אנחנו מבקשים שריבונו של עולם תשוב אלינו, שתחזור השכינה ותשרה בבית המקדש. זה מה שאנחנו מבקשים. כי הרי צרינו בוססו מקדשך. לא על נחלת שדה וכרם, אומר המלבי"ם אנחנו דורשים, אלא על הקודש ועל המקדש ועל חילול שמך הגדול.
היינו מעולם לא משלת בם, לא נקרא שמך עליהם. לו קרעת שמיים ירדת מפניך הרים נזולו. לו קרעת שמיים ירדת מפניך הרים נזולו. הפסוק הזה הוא פסוק שצריך טעון הבנה, ויש בו כמה ביאורים. רש"י אומר, היינו מעולם לא משלת בם. היינו כעת כמו עם שמעולם לא משלת בם. כאילו מעולם לא נקרא שמך עליהם. זאת אומרת, כשאני רוצה להגיד לבן אדם שהוא לא עוזר לי, אני אומר אתה מתנהג אליי כאילו אתה לא מכיר אותי. וזה כביכול הטענה שלהם. היינו, המציאות שלנו כעת היא, מעולם לא משלת בם. כמו עם שאף פעם לא משלת בו. כאילו עם שאתה לא מכיר אותו, שלא נקרא שמך עליו. לו קרעת שמיים וירדת להציל אותנו עכשיו כמו שאז בעבר הצלת אותנו מיד מצרים, אז מפניך הרים נזולו. אז מפניך היו ההרים נוזלים ברתת וזיעה. אז, כך היה במצרים. לו, הכוונה כמו הלוואי, שהיה כעת גם כן כמו בעבר. אבל היום, כביכול היינו מעולם לא משלת בם. אנחנו היום כעם שכביכול אתה לא מכיר אותו.
הרד"ק מסביר, היינו אנחנו תחת ממשלתך, לא הצרים שלנו, כי הצרים שלנו לא משלת בם, לא נקרא שמך עליהם. אז איך התהפכו היוצרות? היינו אנחנו תחת ממשלתך, ועליהם מעולם לא משלת בם. ואיך עכשיו פתאום נהיה הפוך? שעכשיו הם תחת ממשלתך ואנחנו עם ישראל כאילו מעולם לא משלת בנו? כביכול לא נקרא שמנו, שמך עלינו? איך הם באו תחתינו? איך הם כביכול מחליפים אותנו? לו קרעת שמיים ירדת? שמא קרעת שמיים וירדת לדבר איתם כמו שעשית לנו? הרד"ק מסביר שזה בצורת שאלה. לא הלוואי. לו קרעת שמיים ירדת כמו לנו? האם מפניך הרים נזולו כמו בעבורנו? האם להם נתת תורה כמו שנתת לנו? אז מדוע אם כן התהפכו היוצרות? מדוע אם כן כעת עליהם אתה מרחם וכביכול כלפינו אתה מתאכזר? מתי זה היה? זה היה במעמד הר סיני. כתוב במעמד הר סיני שכשירד כבוד השם על הר סיני, היה אש וענן, וההר כולו, ויהי רעם ויענו ויחרדו ויענו ויעמדו מרחוק. ואז שמיים נטפו, גם עבים נטפו מים מפני השם אלוקים. זאת אומרת רואים שירד גשם אז באותו מעמד הר סיני. ולכן אנחנו רואים שהיה מעמד אדיר. אז אומר הרד"ק, ריבונו של עולם, האם עשית להם מעמד כמו לנו? האם הקרבה שלך איתם היא כמו איתנו? אז למה אותנו שכחת ואותם אתה כעת לוקח?
המלבי"ם מסביר, היינו מעולם לא משלת בם. שימו לב איזה ביאור מחודש. אומר המלבי"ם, הלוואי והיינו דומים כמו אומה אחרת שמעולם לא משלת בה. כן? יש ביטוי שאומר, כן, אם יש אחד שלפעמים יש הורים שהשם יצילנו, שהם מתאכזרים לילדים שלהם בצורה מאוד קשה. אז הוא אומר לו אני אבא שלך. הוא אומר לו אם אבא כמוך הייתי מעדיף להיוולד יתום. השם יצילנו. אז הוא אומר, היינו מעולם לא משלת בם, כביכול, אני זה רק כפרפרזה, לא חס ושלום שכבר אומרים את זה באמת לריבונו של עולם. אלא כביכול הלוואי והיינו דומים לאומה אחרת שלא משלת בה. ומדוע? כי אנחנו רואים שאומה אחרת שאתה לא מושל בה, כשהיא סוטה מן הדרך, אין חילול השם. אם אין חילול השם, אין מכות. אבל כשאנחנו עם ישראל עלינו משלת, עלינו נקרא שמך, ואז על ידי זה מתחלל שם שמיים. פירושו של דבר, לפי איך שהמלבי"ם מסביר, זה לא במובן שאני אמרתי של כביכול חס ושלום בגלל המכות אנחנו מעדיפים להיות יתומים. לא. אלא זה בא בדרך חיובית. ריבונו של עולם, כבר היה עדיף שלא יקרא שמך עלינו. כי כשנקרא שמך עלינו, אנחנו גורמים לך צרה, כי אנחנו מחללים שמך בגויים. אנחנו גורמים שיתחלל שמך בגויים. אז עדיף יותר שהיינו כאומה אחרת שלא יקרא שמך עלינו, ולפחות אנחנו לא נייצר לך בכך שאנחנו מחללים שמך בגויים. אומר המלבי"ם, החוזה כדברו זאת יתרגש ברגש נורא מאוד. והמלבי"ם בכמה מקומות מזכיר את העניין הזה, שהנביא תוך כדי דיבורו, אנחנו רואים שהוא אומר דברים מאוד מליציים היוצאים מן הלב, אז פעמים הדבר היה גורם לו להתרגשות, ואז אומר המלבי"ם, השיב פניו אל השם ואמר, אהה השם אלוקים, התרחקת מאוד מאיתנו. השמיים יהיו כירזל בינינו לביניך. לו קרעת שמיים ירדת, עד כי הרים יזולו ויימוגו מפניך. ריבונו של עולם, הסיום בעצם כאן של הפסוק, הוא כביכול ריבונו של עולם והלוואי והיית עכשיו עושה לנו ניסים אותות ומופתים כמו שעשית אז. ואז המליץ, אומר המלבי"ם, נאלם דומיה מרוב הרגשותיו. הכוונה מרוב ההתרגשות הגדולה שהייתה לו, כי בעצם המלבי"ם בא ליישב כאן קושי. היינו מעולם לא משלת בם, לא נקרא שמך עליהם, הכוונה הלוואי ומעולם לא היה נקרא שמך עלינו ולפחות לא נחלל שמך. איך זה מתחבר ללו קרעת שמיים ירדת מפניך הרים נזולו? לכאורה אין קשר לסיום הפסוק. לכן המלבי"ם מסביר שהנביא תוך כדי התרגשותו בא ואומר ריבונו של עולם, הלוואי והיית חוזר למשול עלינו כבימי קדם. הלוואי ואותה מחיצת ברזל שנפסקה בינינו, הלוואי ואותה מחיצת תוסר ותחזור ותתקרב אלינו. ואז בעקבות זה ויתעלף וידום, ועד ששבה רוחו אליו, וזה כבר בפרק הבא.