על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את השם אל דומי לכם. על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. חז"ל דורשים, ורש"י מביא את זה כאן כמשמעו. מי זה השומרים? זה מלאכים. מלאכים שתמיד מזכירים לקדוש ברוך הוא שעליו לבנות את חומות ירושלים, לחדש ימינו כקדם. מה אותם שומרים אומרים? אתה תקום תרחם ציון. כי בחר השם בציון איווה למושב לו. המלאכים תמיד מזכירים לקדוש ברוך הוא לבנות את ירושלים, שלא תישאר ירושלים בחורבנה ובשממותה. התרגום יונתן אומר שחומותייך אלה הם האבות הראשונים. על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים, הכוונה הקדוש ברוך הוא כביכול הפקיד כאלה שיכתבו ספר זיכרונות שלא תשתכח הזכות של האבות מלפני ריבונו של עולם. על חומותייך ירושלים, מי אלה חומה בצורה לנו? האבות הקדושים. עליהם הקדוש ברוך הוא מפקיד שומרים. שומרים הכוונה היא זוכרים. כמו ואביו שמר את הדבר, הכוונה זכר את הדבר. אז הפקדתי שומרים זה כאלה כותבי ספר הזיכרונות שיזכירו לי תמיד את זכותם של האבות הקדושים, שעל ידי הזכות הזאת אני אשוב ואגאל את עם ישראל. עוד הסבר, מי אלה אותם שומרים? אולי לפני כן, נסיים את מה שרש"י אומר, הם אותם שומרים לא יחשו ויזכירו תמיד, אל דומי לכם, אל תחרישו מלהזכיר תמיד את הזכויות של זכות האבות לפני הקדוש ברוך הוא כדי שישוב ויגאל אותנו. יש מפרשים, מי אלה הפקדתי שומרים? אלה אבלי ציון. אלה שמתפללים ביום ובלילה על ירושלים. על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה, אלה המתאבלים, אלה האומרים תיקון חצות, אלה המצרים בחורבנה, הם השומרים. ועוד פעם גם פה, מלשון מצפים. משומרים לבוקר. מה זה שומרים לבוקר? הכוונה מהמצפים וממתינים מתי כבר יבוא הבוקר. אז גם פה, הפקדתי שומרים, אלה המצפים, מתי כבר תבוא הגאולה. והם המזכירים את חורבנה של ירושלים לפני הקדוש ברוך הוא שישוב ויגאל את ירושלים, יגאל את עם ישראל. או, אומר הרד"ק, אפשר להסביר שזה חוזר על כלל ישראל בגלותם. שגם הם עיניהם צופיות וממתינים מתי יזכו לגאולה. אז גם הם בגדר שומרים וצופים ומזכירים בוני ירושלים ביום ובלילה. וזה תמיד לא יחשו, בכל תפילה ותפילה מזכירים בוני ירושלים. וכתוב בספרים הקדושים שגם אם בן אדם בכל היום כולו לא זוכר את חורבנה של ירושלים, שזה כבר מראה את פחיתותנו, אבל על כל פנים לפחות שלוש פעמים ביום כאשר אתה מזכיר את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, כאשר אתה מזכיר את בניין ירושלים, לפחות שלוש פעמים ביום נתעורר לבקש על הגאולה בברכה שתיקנו לנו, ועל בניינה ומצבה של ירושלים שתצא משממונה. אז הנה עליהם הוא אומר, הם השומרים כל היום וכל הלילה, שחרית וערבית, תמיד לא יחשו, המזכירים את השם, תמיד מזכירים את הציפייה לבניינה של ירושלים. מזכירים את זה גם בברכת המזון, ברוך אתה השם בונה ירושלים, וגם שם צריך לכוון בזה שאנחנו ממתינים ומצפים לבניינה של ירושלים.
עוד הסבר אומר הרד"ק, על חומותייך ירושלים, הקדוש ברוך הוא אומר, אני כבר מדבר פה אחרי הגאולה. ואחרי שייבעל בחור בתולה יבעלוך בנייך, ולאחר שכבר תהיה הישועה, אומר הקדוש ברוך הוא אחרי הגאולה, על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. אל תדאגי שהחומות הללו יקרסו שוב. אל תדאגי מגלות נוספת. אלא אז, אחר הגאולה, הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה, שהם תמיד לא יחשו. השומרים הללו הם יהיו ערניים ביום ובלילה. מדוע? שאר השומרים, אומר הרד"ק, הם ערים בלילה, ובזמן שהם ערים הם לא יחשו. זאת אומרת, בן אדם כאשר הוא ער, בפרט אם הוא בשמירה, מהר מאוד הוא נרדם. איך, מה, מה גורם לאנשים להישאר ערים? שהם מדברים ביניהם. מדברים ביניהם. תוך כדי שהם עושים שמירה, אז הם מדברים אחד עם השני. לפעמים זה מסוכן, יכול להיות שהם ידברו, ישקעו בשיחה ולא ישימו לב מה קורה בחוץ, זה באמת בעיה. אבל באופן הרגיל, על ידי שהם לא יחשו, זה מעורר אחד את חברו, ועל ידי כך הם לא יירדמו. אז הפקדתי שומרים, כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו. שומרים רגילים בלילה מדברים ביניהם, ביום הולכים לישון. אבל פה לא, זה הפקדתי שומרים. השומרים של חומות ירושלים העתידיות, הם יהיו כל היום וכל הלילה ישמרו, ותמיד לא יחשו הכוונה תמיד ידברו ביניהם ויגרמו לכך שישמרו על ערנות תמידית. מה זה השומרים? אומר הרד"ק, הכוונה היא פה משל. אין הכוונה שיהיו מגבניקים על חומות ירושלים. אלא זהו משל, כלומר שיהיה פה השגחת אלוקים. עיני השם אלוהיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה. וזה בא לבטא את ההשגחה התמידית שתהיה בבוא הגאולה. כי אם עכשיו כביכול אין השגחה תמידית, או כביכול אנחנו נמצאים במצב של הסתר פנים, אומר הקדוש ברוך הוא כשתבנה ירושלים, הפקדתי שומרים. אז עיניי בה יהיו באופן תמידי, כל היום וכל הלילה, תהיה השגחה פרטית ברמה הגבוהה ביותר שלה. המזכירים את השם אל דומי לכם. עכשיו הוא מדבר על בני הגלות, שעליהם הוא אומר, עליכם להזכיר את השם. אל דומי לכם, אל תשתקו, תזכירו ותתפללו תמיד לפני הקדוש ברוך הוא, עד שהקדוש ברוך הוא יכונן ויבנה את ירושלים. מה שהיום ירושלים היא לחרפה וקלס, עד שהקדוש ברוך הוא ישים את ירושלים תהילה בארץ. ובעצם יש פה קושי, קושי דקדוקי שהרד"ק עומד לדקדק את זה בהמשך. על חומותייך ירושלים הפקדתי שומרים. מי מדבר? הקדוש ברוך הוא. לאחר מכן, וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את השם. איך היה צריך להיות כתוב? המזכירים אותי. אתה מדבר בגוף ראשון. איך פתאום עברת לדבר בגוף שלישי? אומר הרד"ק, אל תתפלא על זה, אנחנו רואים במקראות רבים שהפסוק מדבר בצורה הזאת. שבהתחלה הוא פותח בגוף ראשון ולאחר מכן הוא מדבר ועובר לגוף שלישי. משה עלה... ויאמר השם אל משה עלה אליי, משה עלה ושמה כתוב אל האלוקים. אליי או אל האלוקים? אותו רעיון. בהתחלה פותח בגוף ראשון, לאחר מכן מדבר בגוף שלישי. כן? כמו הפסוק המדויק, ואל משה אמר עלה אל השם. ואל משה אמר, מי? הקדוש ברוך הוא. עלה אל השם? עלה אליי. עוד פעם, אתה רואה, פתח בגוף שלישי וממשיך לדבר בגוף שלישי... פתח בגוף ראשון וממשיך לדבר בגוף שלישי. עוד הסבר הוא אומר, המזכירים את השם זה דברי הנביא. כל ההבטחות שהקדוש ברוך הוא מבטיח לכם, לכן תזכירו את השם, שפכו לבבכם לפניו, עד שיחזור וישים את ירושלים תהילה בארץ.
המלבי"ם אומר, על חומותייך ירושלים, אחרי שהוא אמר לנו למען ציון לא אחשה. מה זאת אומרת לא אחשה? אומר הקדוש ברוך הוא, אני בעצמי, אני לא אשתוק מלהושיע אותם. אומר הקדוש ברוך הוא, חוץ מזה, ממה שאני בעצמי לא אשתוק, אני גם הפקדתי שומרים, שהם ימתינו ליום המיועד. מה פירוש שומרים? כמו מישהו שמזכיר לך. וזה אגב המושג שומר בהלכה. בן אדם לא יתפלל ורוצה לאכול, ישים שומר. מה זה שומר? מישהו שמזכיר לך. אומר הקדוש ברוך הוא, מעבר לכך שלמען ציון לא אחשה, שזה אני, אני לא אשתוק מלהושיע אותם, אני גם שמתי שומרים בעבור חומות ירושלים, שהם ממתינים ליום המיועד ותפקידם להזכיר. ואל תחשוב שעד הזמן המיועד הם ישתקו, וכשיבוא הזמן הם יזכירו. אומר לא, גם באמצע הזמן, כל היום וכל הלילה, השומרים הללו מזכירים. השומרים הללו מעוררים את הקדוש ברוך הוא לגאול את עם ישראל. ואני כבר הזהרתי אותם את השומרים האלה, אתם המזכירים את השם, אל דומי לכם. לא יחשו הכוונה אל תשבו בשקט. ויותר מזה, אפילו לרגע, אלא תמיד, תמיד, תמיד, תמיד, תמיד תדברו. זה אל דומי לכם. כי דום פירושו אחרי דיבור. שלא יהיה מצב שאחרי שאתה מדבר, קח הפוגה. לא, לא, אל דומי לכם. אלא תמיד, באופן שהוא ללא הפסקה, תמיד תמשיכו לבקש על ירושלים. אומר לפי זה תבין את דרשת חז"ל שאומרים, וידום אהרון. אומר המדרש, מה היה לו לומר? מה חז"ל בעצם רוצים? מי אמר שהיה לו לומר משהו? כי אם אתה אומר וידום, זאת אומרת שהוא בא להגיד משהו והפסיק. זאת אומרת הפסקת פעולה. אה, זאת אומרת יש לו מה להגיד. אז מה היה לו לומר? אבל אם אתה אומר אהרון החשה, לא היה לו מה לומר, הוא שתק, הוא מלכתחילה שתק. אבל אם אתה אומר וידום אהרון, זאת אומרת בא לדבר, היה לו מה לומר, והוא מיד הפסיק. הוא נדם. כי נדם תמיד מבטא הפסקה של פעולה.
ואל תתנו דומי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהילה בארץ. ואל תתנו דומי לו. מה פירוש אל תתנו דומי לו? הרי אתה מדבר שאנחנו המדברים. אנחנו המבקשים. אז אל תתנו דומי לו? אל תתנו דומי לכם. אתם אל תשתקו רגע. למה הוא אומר אל תתנו דומי לו? אומר הרד"ק, דבר נפלא. כשבן אדם מדבר, בדרך כלל אם יש מישהו שמקשיב, אז אתה מעסיק אותו. המחשבה שלו, ההקשבה שלו, תשומת הלב שלו, זה לדברים שאתה אומר. יוצא אם ככה שכאשר אני אדום, יוצא שגם הוא ידום. נכון? מה זאת אומרת ממה הוא ידום? מההקשבה, מההאזנה. הוא כבר לא נמצא בהאזנה, עכשכשיו הוא רגוע. אבל כאשר אתה מדבר, אז הוא צריך להקשיב, הוא כל הזמן נמצא בהקשבה. זה הכוונה אל תתנו דומי לו. הכוונה אל תתנו גם לו להיות דומם מהקשבתו. להיות דומם מתשומת הלב. כי אם אל דומי לכם, אתם כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן מבקשים, אז כל הזמן משמיא מקשיבים ומאזינים. המלבי"ם אומר, אל תתנו דומי לו, אל תניחו אותו שהוא ישתוק, ואל תשתקו אתם, עד שיסיים את הבניין. ועד שישים את ירושלים לתהילה ולשם. זאת אומרת, איך המלבי"ם מסתדר על אל תתנו דומי לו? אומר המלבי"ם, אל דומי לו הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא כבר יתחיל את הבנייה. אז הוא כבר עושה פעולה. אל תתנו דומי לו, אל תתנו לו להפסיק את הפעולה. אלא עד יכונן ועד ישים. זאת אומרת תמשיך ותמשיך ותמשיך עד הפיניש האחרון. זה אל תתנו דומי לו. מה, מה הוא דיבר, מה הוא עשה? הוא התחיל לבנות. כבר מדובר שהקדוש ברוך הוא יתחיל את הגאולה. ואז אל תגיד טוב, אז הנה, העסק כבר מתחיל... לא, לא. אל תתנו דומי לו. תמשיך ותבקש עד שנראה את הסיום של הגאולה המוחלטת.
נשבע השם בימינו ובזרוע עוזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבייך ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו. נשבע השם. אומר הרד"ק, שבועה זה בלי תנאים. הקדוש ברוך הוא נשבע, זאת אומרת הדבר הזה יהיה ויקוים. עוד פעם גם פה אגב הרד"ק מדקדק את אותו דקדוק. נשבע השם בימינו אם אתן את דגנך. אם ייתן את דגנך. מה זה אם אתן? אתה מדבר על השם בגוף שלישי. אותה תשובה שאמרנו קודם. נשבע השם הכוונה הקדוש ברוך הוא נשבע בימינו ובזרוע עוזו. פירושו של דבר, לפעמים אתה יכול להישבע אבל אין לך את הכוח להוציא לפועל. אבל אצל הקדוש ברוך הוא זה נשבע השם בימינו ובזרוע עוזו, יש לו ימינו וזרוע עוזו. את השבועות שלו הוא מסוגל לקיים. יש לו כוח גם להוציא אותם אל הפועל. המלבי"ם אומר, יש פה דבר נוסף, דבר שלישי. הקדוש ברוך הוא התחייב על כל מה שדיברנו קודם בשבועה. והשבועה הזאת היא בימינו ובזרוע עוזו. מה הכפילות ימינו וזרוע עוזו? אומר המלבי"ם, הימין מורה על הנהגה בעלת כוח ועוצמה. זה הנהגה ניסית. זה בזכותינו. בזכות הצדיקים, בזכות מעשיהם של ישראל, יש הנהגה של ימין. הנהגה של נס, הנהגה של עוצמה. זה מכוחנו, מזרוענו, ימיננו. לעומת זאת זרוע, זה הנהגה ניסית שלא מכוחנו. אלא מכוח הקדוש ברוך הוא. מכוח עצמו. מכוח ההבטחה שהקדוש ברוך הוא הבטיח שהוא יגאל אותנו. זה הביטוי של זרוע. אז זה מה שהוא אומר, נשבע השם בימינו, אם יהיה לנו את הזכות, אם נהיה הגונים, אם נהיה צדיקים, זה יהיה בימינו. ואם לא, אז אין ברירה, הגאולה ודאי תבוא, אבל זה יהיה בזרוע עוזו. כמו שכתוב לבשי עוז זרוע השם. ותושע לו זרועו. ותושע לו, למי? לקדוש ברוך הוא. זה ותושע לו. זה מצידו יתברך, זה לא, זה לא זכויות שלנו. זה ותושע לו. לבשי עוז זרוע השם, שזה זרוע של השם, זה בא מאת השם, לא מכוחנו ולא מזכותינו. על זה חז"ל גם כן אומרים, בימינו זו תורה. בזרוע עוזו אלו תפילין. איך זה מתחבר למה שאמרנו עכשיו? תשמעו כמה נפלא. הוא אומר, אם יהיה לנו זכות, אז תורה. מה זאת אומרת תורה? שאנחנו לומדים תורה. שאנחנו עוסקים ושומרים מצוות. ותורה פה זה לאו דווקא לימוד תורה, אלא תורה ומצוות. מכוח שניהם. ואם לא יזכו, אלה תפילין. מה תגיד תפילין? זה גם אנחנו. אומר לא, תפילין הכוונה היא ההבטחה שהקדוש ברוך הוא הבטיח לגאול אותנו בכל מצב, הכתובה בתפילין. בתפילין הרי בפרשיות התפילין כתוב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, כמו שהגמרא מביאה, מה כתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא? אז זה מה שהוא אומר. אם אנחנו נהיה ראויים, נשבע השם בימינו, זה תורה. בזכות שעם ישראל שומרים תורה. ואם לא, אז בזכות התפילין. בזכות מה שכתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא, גדולתם של עם ישראל. אז מזכות זה הקדוש ברוך הוא חייב לגאול אותנו. אבל זה לא, אי אפשר לקרוא לזה בזכות, אלא בגלל התחייבות זאת, נגדיר את זה יותר מדויק. וזה ההבדל שאמרנו. ימינו הכוונה זכויות שלנו, וזרוע עוזו הכוונה בהתערותא דלעילא, ללא שלנו עצמנו יש זכויות בעניין.
אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבייך. עד עכשיו היו האויבים יושבים כאן ואוכלים את הדגן שלנו. אנחנו היינו טורחים והם באים ואוכלים. על זה הוא אומר, לא ייתן את דגנך מאכל לאויבייך. ובני נכר לא ישתו את תירושך אשר יגעת בו. בני נכר לא ישתו את תירושך אשר יגעת בו. מה זה בני נכר? אז המלבי"ם כבר הסביר לנו כמה פעמים שהכוונה נוכרים, זרים, אלה שהם לא מכאן, הם לא מהארץ. למה ביחס לדגן הוא אומר אויבייך, וביחס לתירוש שזה יין הוא אומר בני נכר? אומר המלבי"ם, מפני שאת היין מובילים למרחוק לסחורה, ומשתמר במשך שנים. על זה הוא אומר, בני נכר, אלה הרחוקים מפה, לא יובילו להם את היין שלך שהם ישתו שם. זה לא אומר שלא ייצאו, זה אומר שלא יגזלו מאיתנו את הגידולים שלנו. לא כמו שהיה לדוגמה בתקופת השופטים, שעם ישראל היו חורשים ובא מדין ופושטים ולוקחים את הכל. אלא לא יהיה מצב כזה שדגנך מאכל לאויבייך ובני נכר ישתו את תירושך. כי מאספיו יאכלוהו והיללו את השם. ומקבציו ישתוהו בחצרות קודשי. כי מאספיו יאכלוהו, אלה שאוספים את הדגן, הם אשר יאכלוהו. והיללו את השם. מה זה והיללו את השם? אז הרד"ק מסביר שזה חוזר על מעשר שני ונטע רבעי. מאספיו יאכלוהו, הבעלים יאכלו את זה. נטע רבעי הוא הילולים להשם. מעשר שני גם פה היה מתוודה ומהלל להשם. ואיפה זה יהיה? מקבציו ישתוהו בחצרות קודשי. כי מעשר שני ונטע רבעי איפה אוכלים אותם? בחצרות קודשי, בירושלים, לפנים מן החומה. כמו שכתוב לפני השם אלוהיך תאכלנו. וכל העיר נקראת לפני השם אלוהיך, וכל העיר נקראת חצרות קודשים. כי גם החצרות של הבתים, הכל זה חצרות קודשי, חצרות ירושלים. אז אתם תזכו לאסוף את הדגן ואת התירוש ולהעלות את הנטע רבעי והמעשר שני, תאכלו אותו בחצרות קודשי, ויהללו בו את השם, כיוון שעל זה היה מתוודה במעשר שני ונטע הילולים הוא הנטע רבעי.
המלבי"ם מסביר שדלתות הכתוב מקבילות. כנגד דגנך הוא אומר מאספיו יאכלוהו. למה? כי את התבואה אוספים. כנגד תירושך הוא אמר מקבציו ישתוהו. כי את הענבים מקבצים. כמו שכתוב זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף. מה למדת? מאספיו מדברים על הזרע, מדברים על הדגן, על התבואה. כרמים תטע ולא תאגור. פה מדברים על קיבוץ, שאוספים, מקבצים. אז ביחס לענבים בא הביטוי לקבץ, לאגור, ביחס לתבואה בא הביטוי לאסוף. ועל זה הוא אומר ישתוהו בחצרות קודשי, כמו שהסביר הרד"ק, כרם רבעי נאכל בירושלים. והמלבי"ם מדקדק, תשים לב, מאספיו יאכלוהו לא כתוב בחצרות קודשי. לעומת זאת לגבי היין, מקבציו ישתוהו בחצרות קודשי. אז הרד"ק הסביר שהבחצרות קודשי חוזר על הכל. אבל למעשה הדבר תלוי במחלוקת. הגמרא מביאה שיש מחלוקת האם כרם רבעי או נטע רבעי. האם הדין של נטע רבעי חוזר רק על כרם או גם על שאר האילנות. איך שלא יהיה, בתבואה זה ודאי לא שייך. בתבואה זה ודאי לא שייך. והיות וכן, מאספיו יאכלוהו, את התבואה יאכלו איפה? בגבולים. לא כתוב מאספיו יאכלוהו, כמו שאמרנו מאספיו האסיפה חוזר על התבואה, יאכלוהו איפה? בירושלים. מקבציו ישתוהו, שזה כבר על נטע רבעי, זה יהיה כן בחצרות קודשי. ולפי המלבי"ם יוצא שבכלל לא מדברים על מעשר שני, ולכן אי אפשר לדבר פה על מאספיו יאכלוהו את התבואה בירושלים. כי לא דיבר פה על מעשר שני, דיבר על תבואה בעלמא. ואת הדגן איפה אוכלים? בבית. ועל הדגן מה מברכים? ברכת המזון. אז מאספיו יאכלוהו והיללו את השם, אליבא דהמלבי"ם, זה ברכת המזון. לא כמו שהסביר הרד"ק שהיללו הכוונה כמו כרם הילולים, נטע רבעי הוא הילולים להשם או מעשר שני שהיה מתוודה לפני השם. לא, זה ההילולים. ההילולים זה ברכת המזון שאתה מברך. לעומת זאת הענבים, אי אפשר להגיד לגביהם היללו את השם, כי על ענבים אין ברכת המזון. אז לכן רק לגבי הדגן הוא אומר מאספיו יאכלוהו והיללו את השם. זה ברכת המזון, ואכלת ושבעת וברכת. לעומת זאת את התירוש, ישתוהו בחצרות קודשי, את זה ישתו בירושלים.
עברו עברו בשערים פנו דרך העם סולו סולו המסילה סקלו מאבן הרימו נס על העמים. סולו סולו המסילה הכוונה תכבשו את הארץ, סקלו מאבן, תסירו את האבנים שמהווים מכשול אומר רש"י, סלקו אותם לצדדים, סקלו מאבן הכוונה מלהיות שם אבן. וזה בא לבטא גם כן את תיקון הדרכים לקראת ביאת הגלויות. שהגלויות יבואו לכאן, אז צריך יהיה לתקן את הדרכים כדי שיוכלו לעלות ארצה. הרימו נס על העמים, נס רש"י אומר כלונס. והמפרשים האחרים אומרים כלונס שתולין בו וילון. כן? הכוונה על מקל שעליו תולים הדגל. זה הכוונה הרימו נס, שככה היה דרכם שהיו מרימים נס, כלונס גדול, כדי שכולם ילכו אחריו, כדי שידעו לאן ללכת. וזה יהיה בעצם סמל שלאחריו ילכו כל הגויים. וזה שאו נס ציונה. הכוונה תשאו את הנס שאחריו יבואו כל הגולים יבואו לציון. עברו עברו בשערים, כמו עברו משער לשער במחנה. פנו דרך העם, סללו את המסילה, סקלו מאבן, הכוונה כמו אומר הרד"ק, להכין את ביאתם של ישראל. הרימו נס על העמים, הרד"ק מסביר כדי לבשר אותם בכל מקום שבו הם נמצאים בגלות. וזה כביכול בדרך משל. לפי רש"י הכוונה היא באופן הפרטי, באופן ממשי, לפנות ולסדר את הדרכים. אבל הרד"ק אומר זה דרך משל. כמו שבן אדם חשוב מגיע, אתה אומר פנו דרך, פלוני הגיע. מה זה פנו דרך? מה, הולכים עכשיו לפנות את הדרך? לא, אלא זה ביטוי שאומר עשו כבוד לאדם פלוני. אדם פלוני הגיע, זה הפנו דרך. כך גם כן, כשתגיע הישועה, העמים יגידו לישראל, הנה תחזרו לארצכם, פנו דרך, עם ישראל שב לארצו. ואז הישועה תהיה גלויה לעיני כל, מעלתם של ישראל תהיה גלויה לעיני כל.