00:00 ספר ישעיהו פרק ס"א. רוח השם אלוהים עליי, יען משח השם אותי לבשר ענווים, שלחני לחבוש לנשברי לב, לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח. רוח השם אלוהים עליי.
אומר הרד"ק, אלה הן דברי הנביא. והנביא בעצם בא ומקדים ואומר, דע לך את הבשורות שאמרתי, הבשורות הטובות, והבשורות שאני עתיד לומר, דע לך כל זה לא ממני, אלא רוח השם היא ששרתה עליי. והקדוש ברוך הוא שולח אותי לבשר לעם ישראל בשורות טובות על העתיד לבוא עליהם. והדבר הזה נועד כדי שלא יתייאשו מן הגאולה. מכיוון שהקושי הוא גדול והסבל הוא נורא, וצריך לעודד את העם ולומר להם דברי חיזוק שלא יתייאשו. והוא אומר להם, דעו לכן זה מפי השם. כל מה שאני שולח לכן דברי נחמה, הקדוש ברוך הוא שלח לי להגיד את זה ולכתוב את הדברים הללו, לבשר בהם את בני הגלות, היות והם נשברי לב והם ענווים. פירושו של דבר, האנשים האלה נמצאים בשפל, כענווים, הם נשברי לב, הכוונה עוברים משברים לא קלים, הם נמצאים במצב של דיכאון וצער, העמים רוצים להרחיק אותם מעבודת השם. והיות וכן, הקדוש ברוך הוא שלח אותי כדי לומר להם דברי נחמה, עידוד וחיזוק, על מנת שלא יישברו באורך גלותם אלא יצפו לישועת השם.
מה זה משח השם אותי לבשר ענווים? מסביר הרד"ק שמשח הכוונה לשון ריבוי, גידול ומינוי. כמו שכתוב ומשחת את חזאל למלך על ארם. מה, וכי הוא הולך למשוח אותו למלך, למשוח ממש משיחה? הרי לא היו מושחים מלכי אומות העולם. משיחה, תבינו שכשמדברים על משיח השם ומשוח, הכוונה לוקחים שמן המשחה ומושחים אותו, שמים על ראשו, זה היה דרך של מינוי וגדולה. אז מסביר כאן הרד"ק שפה הביטוי הזה הפך להיות ביטוי רחב יותר, שלא בא רק לבטא נתינת שמן על ראשו, אלא זה בא לבטא שמינו אותו לגדולה. זה נקרא למשוח. הגם שבעצם בפועל משיחה לא הייתה כאן, וביטוי המילה מקורו אומנם ממשיחה, אבל זה כבר הפך להיות לביטוי כללי שבא לומר שהוא קיבל מינוי. או כמו שכתוב שאת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, או כמו שכתוב אל תגעו במשיחיי, שכל המשמעויות הללו הם בעצם הממונים שלי, אלו שאני גידלתי ורוממתי.
יען משח השם אותי למלך, פירושו של דבר, מטרה, הסיבה שמשח השם אותי לנביא, זה לבשר ענווים. זה כדי לבשר את עם ישראל על הנבואות הטובות שעתידות לבוא עליהם. וכל מה שאני אומר זה רק מפני שהקדוש ברוך הוא נתן לי את המינוי לשם כך. מה לעשות? לקרוא לשבויים דרור ולאסורים פקח קוח. לקרוא לשבויים דרור, הכוונה אלה שנמצאים כעת שבויים ביד האומות, יהיה להם דרור, דרור הכוונה חופש. ולאסורים פקח קוח. מה זה פקח קוח? מסביר הרד"ק ששתי המילים הללו הם בעצם יש להם עניין אחד. העניין הוא פתיחת המאסר. פקח קוח הכוונה פתיחת המאסר. אבל הוא אומר אפשר להסביר את זה גם כשתי מילים. פקח, קוח. פקח הכוונה לשון פתיחה, כמו עין שהיא סגורה פוקחים אותה, אז ככה גם כן אדם שהוא אסור במאסר פוקחים אותו ממאסרו. וקוח בא לבטא לקיחה ממאסרו והוצאתו מן הגלות. אז יש פה שני דברים, פתיחה ולקיחה, פקח, קוח. פקח ופתח וכן גם לקח. עוד הסבר מסביר הרד"ק בשם אביו, שהמאסר עצמו נקרא קוח, כיוון שלוקחים אותם בכוח, הם לקוחים במאסר הזה. וכשהוא אומר פקח קוח הכוונה תיקח אותם, תפקח אותם, תוציא אותם מהמאסר בו הם לקוחים.
המלבי"ם מסביר, רוח השם עליי. מה שאני אומר קומי אורי כי בא אורך וכבוד השם עלייך נגלה, את זה אני אומר ברוח השם. רוח השם חופפת עליי כדי לבשר את הישועה העתידה. והסיבה הזאת יען משח השם אותי לבשר ענווים. אומר המלבי"ם שבעצם היו שתי כיתות. שתי כיתות בעם ישראל. הייתה כת אחת שהם בחינה של ענווים. אלה שהם שפלים, מצפים לישועה, לא מתרעמים, לא באים בטרוניא כלפי קודשא בריך הוא. השם שלח אותי לבשר ענווים. השם שלח אותי שאני אהיה להם המבשר שיודיע להם על הישועה העתידה. ודבר נוסף, יש קבוצה נוספת שהם נשברי לב. נשברי לב זה אנשים כמו שאומרים היום, נשבר להם. גמרנו, הם כבר מיואשים. הם כבר בדיכאון, הם נשברי לב, כבר נשבר ליבם מהציפייה הבלתי פוסקת לגאולה העתידה. והשם שלח אותי גם לבשר את האנשים הללו, את הנשברי לב, את אלה שליבם נשבר והם כבר בשיממון מרוב צער, מרוב הצרות, מרוב הסבל. השם שולח אותי לבשר להם שליחות מיוחדת כדי לומר להם שלא יתייאשו. יש תקווה, יש למה לצפות, והקדוש ברוך הוא עתיד לגאול אותם.
והשם שולח אותי לבשר שלושה עניינים. העניין הראשון נמצא כבר אצלנו בפסוק, אומר המלבי"ם, זה על הגאולה העתידה. דעו לכם, אתם תצאו מיד העכו"ם. יש כאלה שהם רק שבויים בשבי, הקדוש ברוך הוא להם, לשבויים, יקרא דרור. יש כאלה שהם יותר משבוי, הוא גם שבוי וגם אסור בזיקים. הכוונה היא כלוא עם הזיקים על ידיו, שאלה בדרך כלל האסירים היותר מסוכנים, היותר בעייתיים, אז הוא גם בתוך השבי וגם יש לו אזיקים על ידיו ורגליו. הקדוש ברוך הוא גם לאלה, גם לאסורים, פקח קוח. גם אותם הקדוש ברוך הוא יפקח ויוציא ממאסרם.
לקרוא שנת רצון להשם ויום נקם לאלוהינו לנחם כל אבלים. לקרוא שנת רצון להשם. שנת רצון זה שנת הגאולה, היא תהיה שנת רצון, כמו שכתוב וברצוני ניחמתיך. והרצון פה זה לאפוקי משנת קצף, כי הרי כל מה שאנחנו עוברים עכשיו אנחנו במציאות של קצף. הקדוש ברוך הוא כביכול קוצף עלינו. אבל הוא אומר יהיה זמן שיהיה שנת רצון, לא יהיה קצף אלא יהיה רצון מאת השם. כמו שכתוב כי בקיצפי הכיתיך וברחמיי וחסדיי הקדוש ברוך הוא אומר ריחמתיך. ויום נקם ושילם, מה זה יהיה אותו יום נקם? יום נקם זה יום גוג ומגוג, שהקדוש ברוך הוא ביום הזה ינקום מהאומות את מה שהם עשו לעם ישראל. ולאחר מכן הקדוש ברוך הוא בזה ינחם את האבלים. מה זה לנחם כל אבלים? זה כבר הפסוק הבא, לשום לאבלי ציון, ששם זה בא ביתר פירוט.
המלבי"ם מסביר, שהקדוש ברוך הוא מודיע לנו שהוא מבשר את הגמול ואת העונש שיהיה לצדיקים ולרשעים. גמול טוב לצדיקים ועונש מאידך גיסא לרשעים. ואת שני הדברים הללו הוא כולל בפסוק שלנו. לקרוא שנת רצון להשם. שנת רצון הכוונה שיהיה רצון מאת השם להשפיע שפע טובה לאנשים שעד עכשיו סבלו, אלה הצדיקים, אלה שציפו והאמינו בהשם יתברך. זוהי מידת רחמים. שנת רצון לי-ה-ו-ה, זה שנת רצון להשם שזאת תהיה מידת רחמים, ישולם שכרם. אבל יהיה גם יום נקם לאלוהינו. מה זה אלוהינו? אלוהינו זה בחינה של מידת הדין. יהיה גם יום נקם כדי להיפרע מהגויים שהצרו לנו. עכשיו נשים לב, אומר המלבי"ם, זה דבר מעניין. אומר המלבי"ם, למה לגבי רצון כתוב שנה, לגבי נקם כתוב יום? כביכול זה יהיה רק ביום אחד. אומר המלבי"ם, כיוון שהישועה היא המידה הטובה היא תהיה במשך שנה שלמה. כל השנה. לעומת זאת, היום נקם, ביום אחד הקדוש ברוך הוא ייפרע מכל הרשעים. הכוונה כביכול ביום אחד ישמידם. כך שלמעשה היום נקם יהיה זמן קצר ביותר שבו השם ינקום בהם. זה הדבר השני, זו הבשורה השנייה. הבשורה השנייה זה גמול ועונש. גמול לצדיקים ועונש לרשעים.
דבר נוסף מבטיח כאן הקדוש ברוך הוא, שהוא מנחם אותם גם כן על העבר, על הרע שהם סבלו, על הטוב שהם איבדו. אומר הקדוש ברוך הוא לנחם כל אבלים. פירושו של דבר, אתה מתעייף ואומר כמה סבלנו, כמה איבדנו, כמה מתו, כמה התייסרו. כשאני אומר לך שעל זה אתה תקבל טוב, בזה ניחמתי אותך. כי בעצם יתברר שכל אלו שמתו וכל אלה שסבלו וכל אלה שהתייסרו, לא היה לחינם. היה בזה תועלת. מסופר על איזה שהוא חבר של המלך, חבר טוב של המלך, שהיה שר של המלך מאוד התקנא בו. והמלך יצא לאיזושהי חופשה והוא לקח את הידיד טוב הזה ומינה אותו למשנה לו בתקופה שהוא לא נמצא שם, ומינה את השר למשנה לו בתקופה שהוא לא היה שם. והשר אמר עכשיו הזדמנות להיפרע מהידיד של המלך. ומסופר שהוא חיפש איזושהי תואנה וכדי להוציא אותו מביתו, אמר לו הבית הזה שייך למלוכה, וכאשר הוא ניסה בתחילה לסרב, אז הוא אמר להלקות אותו 50 מלקות. וההוא מסכן סבל מלקות קשות ומחכה מתי רק יבוא המלך, מתי רק יבוא המלך. כשהמלך סוף כל סוף חזר, בא אליו בוכה וסיפר לו על מעללי השר, מה שעשה בו ומה שהתעלל בו. המלך שמע את זה וחמתו בערה בו. והמלך אמר, כעת על כל מכה שהוא נתן לך, אתה תקבל 1,000 רובל. ש-1,000 רובל זה נחשב לסכום עתק. ואז יוצא שהבן אדם קיבל 50,000 רובל ממה? מאוצרותיו של אותו השר שהיה עשיר גדול, ובעצם כמעט התרושש, והכל עבר לאותו ידיד של המלך. על כל מכה קיבל 1,000 רובל. טוב, חוזר הביתה, אשתו שואלת אותו, נו, מה, מה המלך אמר? אומר לה, בוכה. אומרת לו מה, המלך לא, לא היה לטובתך? מה, הוא לא הגן עליך? מה? אומר לה לא, לא, המלך דווקא הגן עליי ואמר שעל כל מכה אני אקבל 1,000 רובל. אומרת לו אז על מה אתה בוכה? אומר למה הוא הכה אותי רק 50? למה לא הכה אותי 100? על זה אני בוכה. אז יוצא אם ככה, שבעצם התנחומים זה כשאנחנו מבינים שהמכה לא הייתה ייסורים. המכה הייתה לטובה. המכה הייתה לשבח. הנה אתה מקבל על זה עוד טוב. וזה מה שהוא אומר כאן לנחם כל אבלים. תדעו לכם שכל מה שעברתם וכל הסבל, גם על העבר יהיו תנחומים. ומה יהיה אופי התנחומים? אומר המלבי"ם, מידת התנחומים תהיה בשלושה עניינים. ואת זה עכשיו הוא יפרט בפסוק הבא.
לשום לאבלי ציון, לתת להם פאר תחת אפר, שמן ששון תחת אבל, מעטה תהילה תחת רוח כהה. וקורא להם אילי הצדק מטע השם להתפאר. אומר המלבי"ם, יש כאן שלושה דברים תחת האבל שהם עברו. ומסביר המלבי"ם שבעצם כאן הדברים נאמרו כבמשל. אנחנו נמשלנו לאנשים אבלים. לאנשים שהיו בצער ובאבלות. וכעת הוא יבוא ויתאר לנו איך כנגד האבלות יהיה ששון ושמחה. והוא מתחיל ואומר, הנה תראה שהאבל יש לו גנות, יש לו ביזיון, יש לו סבל, בשלושה עניינים. דבר אחד, מצד מקומו. האבל כתוב עליו שהיושב בעפר, מעולל בעפר קרנו. הקדוש ברוך הוא לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר. הם נמצאים באפר ובעפר, יהיה להם עכשיו פאר תמורת האפר והעפר שהיו בהם. דבר נוסף, לאבל יש מספר דברים שבהם הוא מתנהג, וזה אומנם מבחירה חופשית, אבל על כל פנים אלה דברים המבטאים אבלות. לדוגמה, האבל לא סך עצמו בשמן. האבל לא רוחץ גופו. ועל זה הוא אומר, לשום להם שמן ששון תחת אבל. תחת אבלותם שבאבלותם לא סכים שמן, כעת הקדוש ברוך הוא ישים להם שמן ששון. המצודת דוד אגב מסביר, למה זה נקרא שמן ששון? כי לפעמים השמן בא לרפואה. יש לו מכה, הוא מורח שמן על המכה. פה הוא רוצה להגיד זה לא שמן של רפואה, זה שמן של עידון. שמן ששון. שבן אדם רוצה לעדן גופו, היה מורח על גופו מיני שמנים, סך גופו. אז זאת אומרת שהמצב שלהם יהיה כזה טוב שלא תזדקקו לרפואה, אלא עוד כל מריחת שמן שתהיה עליכם תהיה רק להנאה, לתענוג ולששון. על כל פנים נחזור למלבי"ם, אז המלבי"ם אומר שהאבל אין לו שמן, ופה ישימו לכם שמן ששון תחת האבל. דבר שלישי, מצד רוחו הפנימית של האבל. האבל בפנימיותו נמצא בצער וביגון ובדיכאון. הוא דואג, רוחו כהה, אורו שפל. על זה הוא אומר, תחת רוח כהה יהיה לכם מעטה תהילה. פירושו של דבר, רוח כהה זה מצב של דיכאון, שבן אדם מרגיש בשפלות. מעטה תהילה זה בן אדם שהולך עם ביטוחן עצמי ומתהלל ומשתבח, שמח במצבו. אז אומנם לא מדברים פה על מושגים של גאווה, שזה דבר לקוי וסרוח, אלא רוצה לומר שיתהללו בעצמם מרוב התנשאות הרוח, עד שיהללו עצמם בשער בת רבים. במובן כזה שיהיה להם כזאת שמחה פנימית, כזאת שלמות במעשיהם, כזה רצון במצבם, שהם ילכו ואתה רואה עליהם כל הזמן אור של שמחה, מעטה תהילה, כאדם ההולך מתהלל ומשתבח כל הזמן במצב הטוב שיש לו. וזה כנגד האבלות שהיו בדיכאון, היו בצער, היו ביגון על מצבם הקודם.
וקורא להם אילי הצדק מטע השם להתפאר. מה זה אילי הצדק? כולם מסבירים, זה גם רש"י, גם רד"ק וגם המלבי"ם פוסע בדרך זו, שאילי זה מלשון אילנות. כמו אילנות הצדק. כמו מאילים אשר חמדתם. ולמה הם מסבירים שזה הכוונה אילי ולא אילנות ולא כוח, כמו איליהון, כמו שאנחנו תמיד אומרים אילי הארץ? אומר רש"י, מכיוון שכתוב כאן אילי הצדק מטע השם. זאת אומרת מדברים פה על נטיעות. אם מדברים פה על נטיעות, אז אילי הצדק מדברים פה על אילנות. אז הם ייקראו אילי הצדק. מה זה אותם אילי הצדק? מה זה נטיעות הצדק, אילנות הצדק? מה פירוש הדבר? המלבי"ם יש לו פה ביאור מעניין. אומר המלבי"ם שבזמנם הם היו רגילים לנטוע אילנות כאלה וכאלון לסמל כל מיני דברים. כמו שמובא בגמרא שהיו נוטעים כשהיה תינוק או תינוקת נולדים, היו נוטעים אילן למזלם כביכול, מזה אחרי זה היו עושים את החופה שלהם. כמו שהגמרא במסכת גיטין מביאה בעקבות עניין כזה נחרבה, מה זה היה, טור מלכא כמדומני שם. היו עושים נוטעים אילנות שהאילנות האלה יסמלו דברים מסוימים. לעבודה זרה היו נוטעים אילנות ליד המזבחות שלהם, אשרות. פה האילנות שדיברתי קודם זה לאו דווקא אילנות שליליים. זה עניין שאין בו שום שלילה. לעבודה זרה זה דבר שלילי. היו גם כן נוטעים אילנות שיסמלו צדק. ומה, מה היה העניין בנטעית אילנות? כאשר היו עוסקים, היו מתקבצים כדי לעסוק בעניינם של, בעניינו של משפט וצדק, היו הולכים באותם אילנות, תחת אותם אילנות, תחת אותו המקום, שהם נקראים אילי הצדק, אילנות הצדק. המקום שבו היו מתכנסים כדי לדון בענייני הצדק, כדי אולי לשפוט או לעשות דברים והנהגות ותקנות של יושר וצדק. עם ישראל ייקראו אילי הצדק. פירושו של דבר, הם יהיו הסימן והסמל ליושר ולצדק. אלה אשר נטע השם להתפאר. מה זה להתפאר? פה זה לא במשמעות של להתפאר, של גאווה, אלא במשמעות של פוארות. מה הם הפוארות? פוארות זה תפארת האילן. תפארת האילן זה הצמרת שלו, זה הענפים שהוא שולח למרחוק, פוארותיו. אז להתפאר הכוונה היא, הם יהיו אלי צדק, אילנות כאלה גדולים עם ענפים אשר יישלחו למרחוק. פירושו הצדק שלהם יישמע למרחוק וייראה וייעשה. ומזה יהיה בדים וסעיפים שילכו ויתפצלו מהם. שהיום לצערנו מצבם של עם ישראל בנקודה הזאת הוא בשפל. מכיוון שהיום סמל של ישראלי זה סמל לקומבינה, לתחמון, לרמאות, לפשע, כלל עולמי. יש מקומות שבהם לצערנו נותנים זכות כניסה לישראלים וזה לאו דווקא בגלל אנטישמיות, אלא הרבה פעמים ישראלים מגיעים לאיזה שהוא מקום והם מרגישים שהם הבעלים שמה. איך אחד תיאר, הוא לא מכניס ישראלים לבית המלון שלו. אמרנו לו למה? אומר אחרי הפעם האחרונה שעשו לי מנגל בחדר ושרפו לי את השטיח והסריחו את כל החדר, וכשבאו להעיר להם הם עוד איימו על בעל המלון שהם עוד יתלוננו עליו, כי את החדר הם שכרו וזכותם לעשות פה מה שהם רוצים. אומר בזה באו מים עד כל נפש, אומר ואין כניסה לישראלים, אפילו שהיה לי הרבה כסף מזה, מכל מיני חברות תיירות שולחים לפה ישראלים. התחיל לתאר תיאורים זוועתיים. הוא אומר הם יושבים באיזה קבוצה, יושבים במסדרון, 30 חבר'ה, מוציאים כיסאות, יושבים יחד. כן, אתם מבינים, זה בדרך כלל החבר'ה ברמה היותר נמוכה, כן? יושבים, שיכוניה, עושים לו שמה בתוך הבית מלון. אנשים שמה אירופאים, מגיעים, רוצים קצת שקט וזה. יושבים שמה החבר'ה בחוץ, הם מעבירים חוויות, מעשנים סיגריות, מוציאים וודקות וזה. זה לא מתאים להם. אמר זהו, גמרנו, הפסיק עם ישראלים. עכשיו הישראלים היום לצערנו הוציאו שם רע בכלל על המושג צדק. ואני כבר לא מדבר על הבג"ץ, ששמה צדק זה רק שם של כוכב. אני כבר לא מדבר עליהם, אני מדבר כבר על, על האדם הפשוט. כך שלמעשה הוא אומר, דבר זה יבוא לידי תיקון, ועם ישראל ייקראו אילי הצדק. הם יהיו הסמל ויהיו הדוגמה והמופת לצדק ויושר. הם יהיו האילנות של הצדק שמהם כולם ילמדו וכך כולם יעשו.
ובנו חורבות עולם, שוממות ראשונים יקוממו. וחידשו ערי חורב, שוממות דור ודור. ובנו חורבות עולם. האילים האלה, הכוונה על האילנות האלה שעליהם דיברנו, הם יבנו חורבות עולם. ותשימו לב, זה בעצם מדבר פה על משל. כי המשל הרי התחיל בכך שאנחנו ניקרא אילי הצדק, אנחנו אילנות הצדק. מאילנות היו בונים בתים. והנמשל, אילי הצדק בא לומר הסמל והמופת של הצדק, ומכוח הסמל והמופת של הצדק הזה ייבנו חורבות עולם ושוממות ראשונים. פירושו של דבר, מה שעד עכשיו היה חרב והיה שומם, שהצדק היה בשפל והיושר והאמת היו נחותים, עכשיו ייבנו אלי הצדק. איך? מכוח אותם אילנות, כביכול מתוך מכוח אותה הנהגה של צדק ויושר, אז הכל ייבנה. כל הדברים הישנים שהיו חרבים ושוממות דור ודור, כביכול יחדשו אותם בבניינים חדשים ולא יוכר כל אותה שוממות שהייתה עד אז. והנמשל מסביר המלבי"ם שבעצם זה בא לבטא גם כן את החורבן של האמונות והשוממות של הדעות, שהיה אמונות כוזבות ודעות כוזבות וכל מיני אמונות הבל שהאמינו בהם. וכאשר יהיה השם למלך על כל הארץ, השם יהיה אחד ושמו אחד, וידעו אותי כולם למקטנם ועד גדולם, ותרבה הדעת ורבים ישוטטו וימצאו את השם, ונביאיכם חלומות יחלמון. ואם כן, במציאות הזאת ירבה הצדק. מכיוון שעד אז כולם לא הולכים בצדק, לא הולכים ביושר. העולם הוא עלמא דשיקרא. העולם הולכים אנשים עם אלפי אמונות ודעות משובשות, שאין ביטוי לצדק, שהוא בעצם הצדק האלוקי, לעשות רצון השם, ללכת בדרכיו. אבל כאשר תתרבה הדעת, כאשר הקדוש ברוך הוא ישפיע מרוחו על האדם, על ידי זה יתרבה אילי הצדק, על ידי זה אותם אילנות שהם עם ישראל יבנו את חורבות עולם, את שוממות ראשונים, את כל הדעות המשובשות של הדורות הקודמים. הם יחדשו את הערים שהיו חרבות, שוממות דור ודור. הדעות המשובשות שהלכו ונשתרשו במשך דור ודור, כל אותם דעות, כל אותם הריסות, ייבנו כעת על ידי דעות אמיתיות וקיימות, שהם אורחותיו, חוקיו, תורותיו ומשפטיו של הבורא יתברך.
כתוב פה חורבות עולם, שוממות ראשונים. מסביר המלבי"ם שיש הבדל בין חורבות לבין שוממות. חרב לא בהכרח שומם. יכול להיות שהעיר נחרבה, אבל עדיין היא מיושבת. זאת אומרת, חרבו חומותיה, אבל עדיין יש שמה אנשים גרים שם. ולעומת זאת, שומם יכול להיות מקום שהוא שומם אף על פי שהוא לא חרב. כולם נטשו אותו. ברגע שנטשו אותו, אז הוא שומם. פה כתוב שיהיה חורבות עולם, שוממות ראשונים. גם מה שהיה בבחינת חרב ולא שומם, גם מה שהיה בבחינת שומם ולא חרב, אומר המלבי"ם, את הכל יקוממו, את הכל חידשו, את הכל יבנו מחדש על ידי שיהיה דרך של אמת וצדק, וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.
ועמדו זרים ורעו צאנכם. ובני נכר איכריכם וכורמיכם. ועמדו זרים, עמדו אומר הרד"ק, הכוונה מעצמם. לא שאנחנו נבוא נדרוש את זה מהם או שנחייב אותם. והם רעו צאנכם. הם ירעו את הצאן שלנו. ובני נכר יהיו איכריכם. איכריכם הכוונה עובדי השדות. והם יהיו גם כורמיכם. כורמיכם הכוונה האחראים על הכרמים, אלה שהיו מגדלים את הכרמים. המלבי"ם אומר, תשים לב, כתוב פה זרים וכתוב פה בני נכר. ומה ההבדל בין זרים לבין בני נכר? כבר עמדנו על זה בעבר, שההבדל הוא שזרים פירושו של דבר, הוא לא, הוא לא מכאן. יכול להיות שהוא מעם אחר, יכול להיות שהוא ממשפחה אחרת, יכול להיות שהוא ממקום מגורים אחר. לא בהכרח שזר מדובר על גוי. כן? לדוגמה, ישראל ביחס לכוהן נקרא זר. תרומה אסורה, אסורה לזרים. זר פירושו לא שייך בעניין. לעומת זאת, בני נכר הכוונה גוי. אין לזה ביאור אחר. בני נכר לא הכוונה מישהו שלא שייך לעניין, אלא הכוונה גוי. אומר המלבי"ם, ועמדו זרים ורעו צאנכם. את הצאן אנחנו לא נסמוך להפקיד ביד בני נכר. אנחנו נפקיד אותם ביד זרים. אבל לעומת זאת, עבודת האדמה, שזה משהו הרבה יותר פיזי וגשמי וגם אין הרבה מה לקלקל בו, אז בני נכר הם יהיו איכריכם וכורמיכם. הם יהיו האיכרים והם יהיו אלה שיעבדו את עבודת הכרם.
ואם הם אלה שיעשו את הפעולות הללו, ואתם, מה תעשו? ואתם כוהני השם תיקראו. משרתי אלוהינו ייאמר לכם. חיל גויים תאכלו. ובכבודם תתיימרו. ואתם כוהני השם תיקראו. אתם תהיו כוהני השם, הכוונה נשיאיו של הקדוש ברוך הוא. חיל גויים יאמר, חיל גויים תאכלו. מה הפירוש חיל גויים? את הנכסים של הגויים. כלשונו של התרגום, נכסי עממיא תיכלון. את הנכסים של עובדי כוכבים. חיל גויים תאכלו ובכבודם תתיימרו. הכוונה אתם תיכנסו תחתיהם בכבוד שהיה להם עד עתה. לפי רש"י להתיימר פירושו של דבר להיכנס תחתיו. ולעומת זאת, לפי שאר המפרשים, להתיימר פירושו של דבר מלשון להתאמר. מה זה אמיר? גבוה, נכון? את השם האמרת היום, השם האמירך היום. אמיר זה מלשון גבוה. אז לפי הביאור שלהם, בכבודם תתיימרו, הכוונה היא בכבוד שלהם אתם תגבהו. כך שלמעשה יוצא שמה שאנחנו מסבירים היום, הוא מתיימר להיות כמו, זה יותר מתאים לפי ביאורו של רש"י. שרש"י מתיימר להיות, הכוונה מי שמנסה להיות משהו אחר. מי שנכנס במקומו של מישהו אחר. אז אתם בכבודם תתיימרו, אתם תיכנסו בכבוד שלהם. אז הוא מתיימר להיות, אני יודע מה, חכם גדול, הוא רוצה להיכנס להיות במדרגה של חכם גדול. כך יוצא שהביאור המקובל היום הוא יותר מותאם לפי פירושו של רש"י.
הרד"ק מסביר, ואתם כוהני השם תיקראו. אתם לא תצטרכו לעבוד עבודה. למה? כי מי שיעבוד את העבודה הרי אלה יהיו בני נכר. אז מה יש לכם לעשות? הרי בואו נתבונן. הכוהנים הם אלה שמשרתי השם. מי אלה שעושים את העבודה? זה אנחנו, עם ישראל. מאיפה יש לכוהנים מה לאכול? אין להם שדות, אין להם כרמים. אנחנו עובדים ואנחנו נותנים להם. ועל ידי זה שנותנים להם כ"ד מתנות כהונה, הם פנויים לעסוק בעבודת השם. כעת המצב ישתנה. ובעצם הכל יתרומם. איך הכל יתרומם? הגוי שעד עכשיו עסק בהבל, הוא זה שעכשיו יעבוד בשבילנו. יהיה איכרנו, כורמנו, רועה צאננו. אלה שעד עכשיו התעסקו בהבל יבואו ויתעסקו לדאוג לפרנסתנו. אז אנחנו, עם ישראל, כבר אין לנו צורך לעסוק בפרנסה. אז אם ככה, אנחנו כבר נהפוך להיות כמו הכוהנים. אתם מבינים? הכל בעצם עולה דרגה. ואם יש לנו מי שעוסק לפרנסתנו, אז לנו מה נשאר? לעסוק בתורה. לבוא לבית אליהו, להגיע למדרשה. אין יותר מה לעשות. מי שנמצא פה כבר עכשיו, הוא כבר חי בימות המשיח כבר עכשיו. הוא כבר עכשיו נמצא בחיי העולם הבא. אבל אם לא, אז בעתיד נצטרך להרחיב בעזרת השם, וכל מי שישרוד יגיע לכאן כדי לעסוק בתורה, כי לעבוד הוא כבר לא יצטרך. לא יוכל להגיד לא, אני יש לי עבודה. מה העבודה הזאת לכם? יש גויים, יש רועי צאן, יש, אלה עושים לך הכל. אתה לא צריך לעשות שום דבר, אתה רק תשב ותלמד. אז כמו הכוהנים, שהכוהנים יהיו מזומנים, היו מזומנים לעבוד עבודת בית המקדש מבלי שום טרדה כלכלית, כך גם כן עם ישראל יתעסקו בתורת אלוקים, בדברי חוכמה, לדעת את השם, מבלי שיהיה להם שום צורך בענייני פרנסה. ואם לא די בזה, הם יהיו רגועים יותר, אם גם בחשבון הבנק יהיה כמה אלפי דולרים, אז הוא מוסיף ואומר, גם חיל גויים תאכלו. אל תדאג. את החיל של הגויים, כל מה שהגוי צבר, את כל הנכסים, את זה תאכלו. ולמה? מכיוון שחוץ ממה שהם יעבדו אתכם, הם גם יביאו לכאן מנחה. כמו שהיה מקובל שמביאים מנחה למלכים שאותם היו עובדים. אז הם יביאו לכאן למנחה זהב, כסף, את כל טוב ארצם הם יביאו לכאן. עד שיוצא שאנחנו בכבוד ובגדולה שלהם, ובכבודם תתיימרו. בכבוד ובגדולה שלהם אנחנו נגדל, נתאמר, כמו שאמרנו לשון אמירות, לשון דרגה והשגה גבוהה, לשון רוממות. האונקלוס מסביר תתיימרו, הוא מסביר תתפנקון. כן? לשון הנאה ופינוק, כך מסביר האונקלוס.
המלבי"ם אומר, ואתם. כמו שאמרנו, עם ישראל, שעד היום היו בערך של ישראל לעומת הכוהן, אנחנו נהפוך להיות ככוהנים לעומת הגויים, כיוון שאנחנו בעצם כולנו נהיה בחינה של ממלכת כוהנים וגוי קדוש. כמו הכוהן שהוא כנגד כל העם כולו. כך מסביר גם כן האבן עזרא, כך מסביר גם כן הרד"ק. וכמו שהכוהן לא היה עוסק בעבודת האדמה ובמרעה הצאן, כך גם כן, כמו שהסברנו קודם, הגויים הם אלה שיספיקו את כל צורכינו. כוהני השם תיקראו. אנחנו ניקרא כוהני השם, כי אנחנו המיוחסים כביכול, כמו זרע אהרון שהם כוהנים הראויים לעבודת בית המקדש. וזה אגב כתוב שגם בעתיד הבכורות יהיו הכוהנים. זאת אומרת שלא רק יהיה לנו מעלה כמעלת הכוהנים, אלא גם עבודה בפועל תעשה על ידי ישראל שהם הבכורות שיהיו כוהנים. זה לא מונע אגב מהכוהנים, לא כתוב שהכוהנים יתבטלו. אבל על כל פנים הבכורות גם כן יהיו עובדי עבודה ומשרתים בבית השם. אומר המלבי"ם, עם כל זה, משרת השם רק נקרא כוהן שעובד בבית השם, ולא כוהן שעוסק בענייני חולין. אומר לנו, אתם כוהני השם תיקראו. זאת אומרת, על שם הכבוד אנחנו ניקרא כוהני השם. וגם ייאמר לכם משרתי אלוקינו. מה פירוש הדבר? אומר המלבי"ם, כוהני השם זה רק מי שמשרת בבית השם. לעומת זאת, משרת זה ביטוי כללי. גם על כוהנים, וגם יכול להיות על משרת, על משרת לאדם הדיוט. אנחנו קוראים לו משרת. לדוגמה, הכוהנים המשרתים בבית השם, ביטוי שירות נאמר על עבודת הכוהנים. וגם משרת זה תואר, מופיע בתנ"ך בכמה מקומות, שהוא משרת של הנביא, או משרת של המלך, כן? אל הנער משרתו. שירות נאמר גם כן על עניינים ארציים, לאו דווקא של כהונה. אז על זה הוא בא ואומר לנו, דע לך, אנחנו נהיה כמו הכוהן. כמו הכוהן שהיה לו שתי מעלות. א' שהוא נטל תרומות ומעשרות, אתם חיל גויים תאכלו. כמו התרומות ומעשרות, אתם תקבלו עכשיו מאלה שהם הישראל היום כביכול. מי אלה כביכול היום במקום הישראל? זה הגויים. אתם חיל גויים תאכלו, כנגד התרומות והמעשרות שהכוהן היה מקבל מהישראל. וכנגד זה שהיו מכבדים את הכוהן לפתוח ראשון ולברך ראשון, בכבודם תתיימרו. הכוונה אתם תתאמרו ותשתבחו בכבוד שלהם, שכולם יחלקו לכם כבוד. כך שלמעשה יהיה לכם את המדרגה של הכוהנים, הן בענייני התרומות והמעשרות, שפה זה יהיה בחיל גויים, והן בענייני הכבוד שהכוהן תמיד ראשון, כוהן בראש, שיהיה לכם כבכבודם תתיימרו, כולם יכבדו אתכם. אז אתם תהיו בחינה של כוהנים ובחינה של משרתי אלוהינו, כאלה שעובדים את עבודתו של הקדוש ברוך הוא כביכול באופן פרטי.