תחת בושתכם משנה וכלימה ירונו חלקם. לכן בארצם משנה יירשו. שמחת עולם תהיה להם. הפסוק פה קצת טעון ביאור. תחת בושתכם משנה וכלימה ירונו חלקם. מה פירוש הדברים? רש"י מסביר, תחת בושתכם, שעד היום הייתם מבויישים, היו משפילים אתכם, עם ישראל היה בשפל. תחת בושתכם משנה. מה זה לא סתם בושת היה לנו. משנה בושת. מה זה משנה בושת? הכוונה בושת כפולה. כפול ממצב רגיל. תחת בושתכם משנה, וכלימה ירונו חלקם. גם הם כלימה ירונו תמיד חלקם. עד עכשיו שהיה עם ישראל רוננים כלימה חלקם. מה פירוש רוננים? יש רינה שלאו דווקא משמעותו שמחה. ותעבור הרינה במחנה. מישהו יודע באיזה הקשר זה נאמר? כאשר מת אחאב, כתוב ותעבור הרינה במחנה. ושמה הסברנו שאין הכוונה בגדר של שמחה, אלא בגדר של עבר כל רינון. כל רינון זה בא לומר קול שעובר ממקום למקום, הכוונה הקול הולך ומתפשט. זה כמו שהיום מרננים עליו. כשרוצים להגיד מרננים עליו כך וכך, מה מתכוונים לומר? שמישהו שמח עליו? לא. אלא הכוונה דיבור. לשון דיבור. אז הוא אומר תחת בושתכם משנה. תחת זה שהיה לכם משנה בושת, ולא זו בלבד, אלא כלימה ירונו חלקם. הכוונה שעד עכשיו על עם ישראל תמיד היו מרננים כלימה. על עם ישראל תמיד היו מספרים...
כל מיני רינונים עלינו, דברי בושת, דברי כלימה, סיפורים ובדיות שהיו בודים הגויים עלינו. אם זה סיפורי עלילות דם, שהשנה אגב התחדשו, ואיזשהו עיתון אוקראיני הפיץ וכתב, השנה תשע"ד, הפיץ וכתב לשמור על הילדים כי היהודים בחג הפסח משתמשים בדם של ילדים נוצריים למצות, אז רצוי לשמור על הילדים קרוב להורים שלא כן חס ושלום איזה יהודי ייקח לו איזה ילד נוצרי להשתמש בדמו. ואם אלה עלילות פגניות הזכורות לנו מהמאות הקודמות, יש עלילות חדשות יותר, והם עלילות שהרבה יותר מתקבלות על האוזן הקשובה של העולם, שאנחנו עם ישראל הרי מענים את אלה היושבים לגבולנו, ואנחנו סתם מפגיזים אותם, ואנחנו רוצחים ילדים, ואם אתם רוצים משל ושנינה זה הילד א-דורה שעשה רעש בכל העולם, אחרי זה התברר שבכלל כנראה הוא חי, אבל לא משנה, זה לא הפריע לאף אחד לבדות בדיה ולהמציא המצאה שחיילים שלנו הרגו אותו ורצחו אותו והוא הרים ידיים המסכן ואף על פי כן ירו בו, וזה רק מראה את המושחתות שלנו. ואם לא די בזה שלחו לפה את גולדסטון כדי שיוציא עלינו דו"ח ויכתוב את כל הדברים הנוראים והאיומים ביותר, והם ידעו את מי הם שולחים, שלחו יהודי שייטפל בנו, והוא כבר הספיק אחרי זה לכתוב שהוא מתנצל, אבל את הדו"ח שלו כולם קראו, ואת ההתנצלות שלו מי קרא? זאת אומרת שאנחנו כלימה ירונו חלקם. מרננים עלינו סיפורי כלימה וזהו חלקנו באופן תמידי.
ויש לנו בושת, תחת בושתכם משנה. יש לנו משנה בושת. תמיד אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו מותקפים, שבו אנחנו אשמים בכל מה שקורה בעולם, שבו אנחנו מרכז הצרות, שבו בגללנו אמריקה נרדפת ויש לה בעיות עם עמי ערב, שבו הכל אשמים היהודים. למעשה הם לא יודעים אבל זה נכון, זה אני אומר בינינו, שזה נכון, מכיוון שכל מה שקורה בעולם זה בשביל ישראל. אבל לא מהסיבות שהם אומרים. מסיבות אחרות לגמרי. כי יש לנו בעיה עם בורא עולם, וכיוון שכך אז כל מה שקורה בעולם זה כדי להחזיר אותנו בתשובה, כדי ליישר אותנו אל דרך האמת. לא מהסיבות שהם אומרים, אבל באמת יש לנו חשבון עם ריבונו של עולם, וכל מה שקורה בעולם זה בשביל ישראל. גם אם איזה סכר נפרץ בסין, כמו שפעם סיפרנו באריכות עם החפץ חיים, זה בשביל שאנחנו נלמד מוסר, כדי שאנחנו נסיק מזה מסקנות. על כל פנים, תחת בושתכם משנה, וכלימה ירונו חלקם, וחלקנו הוא שתמיד ירננו עלינו דברי כלימה, לכן בארצם משנה יירשו. כנגד זה בארצם משנה יירשו, שמחת עולם תהיה להם. וזה כנגד הסבל והבושת שהיו לנו במשך כל שנות גלותינו.
הרד"ק מסביר, תחת בושתכם משנה. תחת זה שבגלות היינו לבושת ולחרפה, ההפך מזה יהיה לנו כבוד. משנה, הכוונה על פי שנים שהיה לנו בושת יהיה לנו כבוד. זה הכוונה משנה אליבא דהרד"ק, הכוונה כמניין השנים. משנה, כנגד אותם שנים יהיה לכם שנים של כבוד. התרגום מסביר שהכוונה תחת בושתכם משנה, תחת הבושת שהיה לכם יהיה לכם כפליים כבוד. אז המשנה זה לא כמו שרש"י מסביר שהיה לנו בושת משנה. הכוונה שהיה לנו בושת כפולה. לא, המשנה זה כבר השכר. תחת בושתכם, תחת הבושת שהיה לכם, יהיה לכם משנה של כבוד, יהיה לכם כפליים של כבוד, כך אליבא דתרגום יונתן. וכלימה ירונו חלקם. התחת שהוזכר קודם חוזר גם כן על הכלימה. תחת בושתכם משנה, ותחת כלימה ירונו חלקם. וכנגד הכלימה שהיה לנו, אז גם פה הירונו זה כבר השכר, כמו המשנה שזה השכר, הירונו זה השכר. ירונו חלקם, כנגד הכלימה, תחת הכלימה, יהיה חלקנו ברינה, יהיה חלקנו חלק טוב שיהיה לנו שבח בחלקנו. כמו שאומר התרגום, ויתבהתון עממיא, מה זה יתבהתון? יתביישו. יתבהתון הכוונה יתביישו העמים שהיו משתבחים בחלקם, ועכשיו פתאום יתברר שחלקם הבל וריק, ואנחנו נשתבח בחלקנו, שיתברר שאלוקינו אלוקי אמת. לכן בארצם משנה יירשו. לא יצטרכו לצאת מהארץ לסחורה כדי להרוויח ממון, אלא בארצם יירשו משנה. מטוב העולם הם יירשו כפליים ממה שהיה להם. והשמחה תהיה שמחה תמידית שלא תיפסק לעולם.
המלבי"ם מסביר, תחת בושתכם. קודם כל מה ההבדל בין בושת לכלימה? אז המלבי"ם כדרכו מדקדק בזה ומסביר, שיש הבדל וזה כבר ראינו לאל, בושת זה מה שאדם מתבייש מעצמו. אפילו בלי אחרים. הוא אכול בושה. אף אחד לא בייש אותו. אבל הוא מתבייש בעצמו. לעומת זאת כלימה זה מישהו אחר שמכלים פניו. תמיד כלימה זה מישהו מכלים אותו. הוא לא יכול להגיד שהוא נכלם מעצמו. אדם מתבייש בעצמו, יודע שהוא עשה משהו לא הגון והוא מתבייש, אף אחד לא יודע מזה, מעצמו, זה כבר נקרא בושת. אבל כלימה זה תמיד משהו שמישהו אחר מכלים אותו, מישהו אחר מבייש אותו. תחת בושתכם, מה שהיה לכם בושת מעצמכם, על זה שאתם איבדתם את המעלה הגדולה שהייתה לכם, את הזכות הגדולה, את הגדולה שהיה לעם ישראל כאשר הייתה שכינה שורה בעם ישראל, בית המקדש קיים. יש לנו בושת במצב הזה, גם מבלי הגויים. אנחנו מתביישים במצב הנוכחי שלנו שאיבדנו את המעלה הגדולה שלנו. תחת זה תתאמרו, תחת זה יהיה לכם, יהיה לנו משנה, יהיה לנו כפול כבוד תמורת הבושה ההיא. ותחת הכלימה שאחרים הכלימו אותנו באורך הגלות, ירונו חלקם. אלו שהכלימו אותנו, הם בעצמם ירונו וישוררו שירים על חלקם של עם ישראל. אתם מבינים איך המלבי"ם מסביר? מה זה ירונו חלקם? ירונו זה הם. מי זה הם? הם זה לא אתם. בושתכם זה אתם. אני פונה לנוכח, בושתכם. זה לנוכח, לרבים. אני לא אומר תרונו, אני אומר ירונו. מי זה הירונו? הגויים, הם יכתבו שירים, הם ירננו על חלקם ומעלתם של עם ישראל היום. וזה בעצם העונש הכי גדול שיכול להיות לכל אלה שהצרו לנו. כי כאשר מישהו מצר לנו והוא מת, אז זה לא נתן לנו הרבה. אבל כאשר הוא יקום, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, אה, זה באמת נותן לנו גדולה ומעלה. שהגוי שרצה להשבית אותנו, שהיטלר שרצה למחות אותנו, פתאום מתברר איפה הוא נמצא ובאיזה סבל הוא קיים כיום, ואיזה גיהינום נורא יש לו, וכמה עם ישראל לא פגע בהם מאומה והם נמצאים ברום המעלה, זה הסבל הגדול ביותר בשבילו, זה העונש הגדול ביותר. אז אם כן המעלה הגדולה שהם ירונו על חלקם של עם ישראל. הם ירננו וישירו שירים על גדולתם ומעלתם של עם ישראל. מה שבתחילה הם ריננו עלינו שירי חרפה, שירי בוז, עכשיו הם ירננו בשיריהם, והם מה יאמרו? מה יהיה השיר שלהם? לכן בארצם משנה יירשו, שמחת עולם תהיה להם. שומעים? הם ישירו לנו, לכן בארצם משנה יירשו, הם, עם ישראל, ככה ישירו לנו הגויים. ותחת... ושמחת עולם תהיה להם. ככה הם ישירו על עם ישראל, שעם ישראל יהיה להם שמחת עולם. ונשים לב שכנגד אורך הגלות יהיה להם שמחת עולם. כי הגלות הייתה ארוכה, אז השמחה תהיה שמחה עולמית, תהיה שמחה לכל אורך הזמן. וכנגד מה שנטלו מאיתנו את ארצנו, אז בארצם משנה יירשו. מה זה משנה יירשו? הרי יש ארץ של שלושת עממין שאותה לא זכינו עדיין לרשת. בנוסף על השבעה עממים שירשנו מקודם, יש ארץ של שלושה עממים שאותם עדיין לא ירשנו, שהם קיני, קניזי וקדמוני. הם מופיעים בספר בראשית. ואלה הם עמים שעדיין לא זכינו לרשת, גם לא בזמנו של יהושע. ואותם הם משנה יירשו. זה יהיה לנו למשנה על מה שכבר היה לנו קודם, וזה יהיה לנו על החרפה והביזיון שסבלנו באורך הגלות.
כי אני ה' אוהב משפט, שונא גזל בעולה, ונתתי פעולתם באמת וברית עולם אכרות להם. כי אני ה' אוהב משפט, וכיוון שאני אוהב משפט, אז אני שונא גזל בעולה. אני לא מקבל את העולות והקורבנות של העכו"ם, של הגויים, מכיוון שהם באים על ידי גזל. ונתתי פעולתם באמת, רש"י מסביר שפעולתם של ישראל מכאן ואילך תהיה באמת. פירושו של דבר, דרכם, הנהגתם, כעת תהיה באמת. בדרך יושר. או, הסבר נוסף רש"י אומר, פעולתם, הכוונה השכר שמה שפעלו עד היום, יקבלו באמת. הכוונה שהשם יהיה נאמן לתת שכרנו על כל מה שסבלנו, את גידופי הגויים ואת השמדות ואת הרציחות ואת הרדיפות, את כל זה הקדוש ברוך הוא ישפיע וייתן לנו כעת באמת. הכוונה ייתן לנו שכר אמיתי כנגד זה. הרד"ק אומר, כי אני ה' אוהב משפט. אומר הרד"ק, פה הקדוש ברוך הוא בעצם רוצה לתת טעם על מה שהזכרנו קודם. הקדוש ברוך הוא אמר, תחת בושתכם משנה וכלימה ירונו חלקם. פירושו של דבר שאנחנו נקבל כפול. משנה יהיה לנו, תחת כל מה שסבלנו. רוצה להסביר לנו למה. אם סבלנו דבר מסוים, צריך לתת לנו באותו ערך. למה שנקבל כפול? אומר הקדוש ברוך הוא, כי אני ה' אוהב משפט. וזה יהיה עוול ולא משפט אם לא אתן לכם כפול. למה? כי עם ישראל הרי הם מבחר העמים. ועם ישראל דבקו בקדוש ברוך הוא, ועם ישראל האמינו בהשם, ועם ישראל הפיצו את תורת השם. ועם כל זה, הגם שהעם הזה היה העם הכי קרוב לריבונו של עולם, הוא העם הכי סובל. הוא העם הכי נרדף. לכאורה יש בזה עוול. אומר הקדוש ברוך הוא, ואני ה' אוהב משפט. אני אוהב שבני אדם עושים משפט, כל שכן שאני אעשה משפט. אם אני דורש את זה מברואיי, אני אוהב משפט, ודאי שאני, השופט כל הארץ, לא יעשה משפט? אז ודאי שאני אעשה משפט. שארי אני שונא גזל בעולה. אפילו בעבודה שעובדים אותי, באים להקריב לי קורבן, אם זה גזל אומר הקדוש ברוך הוא אני לא מעוניין. אני שונא גזל בעולה. אומר הקדוש ברוך הוא, אם כן, כיוון שכך, אז צריך שאני אגמול להם תחת הגלות, תחת הרעה שהייתה להם, טובה כפולה ממה שהיה להם. כיוון שאת כל מה שהם סבלו היה לשמי. אתם מבינים למה עכשיו אני אתן להם משנה? למה יהיה כפול? מכיוון שהעם הזה הרי עבד אותי ובכל אופן סבל. אז אם ככה מגיע להם כפול שיקבלו טובה כנגד מה שסבלו אז. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, ונתתי פעולתם באמת. כל מה שהם פעלו ועשו לשמי, אני אתן להם באמת. הכוונה בשכר מושלם כראוי להם. וברית עולם, ברית עולם הכוונה לעולם, זה אומר לנצח, זה אומר מבלי הפסקה. אומר הקדוש ברוך הוא, וברית עולם, הברית הזאת תהיה תמידית. לא כמו הברית שהוצאתי אותם מארץ מצרים, שהייתה זמנית. כי הנה עם ישראל גלו, ולאחר מכן עוד פעם בית שני ועוד פעם גלו. אז עושה רושם שהברית הזאתי זמנית. אומר הקדוש ברוך הוא, לא, פה תהיה כבר ברית עולם. ברית שאין אחריה גלות. ברית שאין אחריה כעס וחרון אף השם. אלא זאת תהיה גאולה שלמה ואמיתית. המלבי"ם מסביר, כי אני ה' אוהב משפט. אומר המלבי"ם, והיות וכן, אז מוכרח הדבר שכמו שהגלות נמשכה זמן ארוך, אז גם הישועה תהיה זמן ארוך. וכמה זה זמן ארוך אצל הקדוש ברוך הוא? זה נצח. ואומר הקדוש ברוך הוא, אני שונא גזל אפילו בקורבן עולה. אז בהכרח שאני אשיב להם את הגזילה שנגזלה מהם ארצם, עם פירות ועם שבח. זאת אומרת, עם ישראל נגזלה מהם ארצם. אומר הקדוש ברוך הוא, מה שהיא נגזלה, אתם תקבלו כפל כפליים. היא, את הארץ, את הפירות ואת השבח. ולכן זה מה שאמרנו קודם, בארצם משנה יירשו. מה זה משנה יירשו? כפול ממה שהיה לכם קודם. ונתתי פעולתם באמת. למה? כי אני ה' אוהב משפט. והברית שלי היא נצחית. ואני שונא גזל בעולה, אז ייתכן שלא אשלם להם באמת כראוי להם כפל כפליים ממה שהפסידו? אני ה' שונא גזל אפילו אם זה בעולה, כל שכן אם זה לא בעולה. אז ודאי אומר הקדוש ברוך הוא שיהיה נאמן להשיב להם כפליים כגמולם.
ואז, ונודע בגויים זרעם, וצאצאיהם בתוך העמים. כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. ונודע בגויים זרעם. לכאורה הדבר תמוה. איך נודע בגויים זרעם? אתה כבר מדבר איתי על תקופה של גאולה. אתה כבר מדבר איתי על מצב שעם ישראל כבר לא יהיו בגלות. איך נודע בגויים זרעם וצאצאיהם בתוך העמים? אומר הרד"ק, כשילכו בארצות הגויים לטייל או לסחורה. קודם כל מכאן משתמע שלכאורה האיסור של לצאת מהארץ לחוצה לארץ לשם טיול, האיסור הזה כביכול יתבטל. וכנראה מה שנצטרך לומר, כי הרי התורה לא מוחלפת, אז מה שנצטרך לומר זה שכיוון שכל העולם כולו ייחשב כארץ ישראל, וארץ ישראל תיחשב כירושלים, אז אם כן אין איסור כבר לטייל בעולם, כי להיות בעולם פירושו להיות בארץ ישראל, כיוון שכולה תהיה ארץ ישראל. אז אם כן כשילכו לארצות הגויים לטייל או לסחורה, נודע בגויים זרעם. ואפילו שהם לא יצטרכו, הם יהיו נודעים וניכרים מצד הכבוד והגדולה שיהיה להם. והם ילכו, אומר הרד"ק, בבגדים מכובדים, בבגדי חופש ורקמה. יאמרו עליהם, אלו בני ישראל הם, אלו זרע ברך השם הם. ותשים לב, כתוב ונודע בגויים זרעם, וצאצאיהם בתוך העמים. בהתחלה כתוב זרעם בגויים, ועל הצאצאים כתוב בתוך העמים. למה? אומר, כי הצאצאים מדבר על הבחורים. הצאצאים, כי הם הבחורים, הם שילכו לתאוותם לראות ארצות העכו"ם. מבינים? פשוטות, מי שקצת מבוגר, מה יש לו לחפש עכשיו טיולים? אלא מה, מי אלה שמחפשים לראות את ארצות העכו"ם? אלה שמחפשים את הודו וגואה וכל מיני... הם הבחורים, הם ילכו לתאוותם לראות ארצות העכו"ם. אז צאצאיהם בתוך העמים. גם כשהם ייכנסו בתוך העמים, אז יהיו נודעים וניכרים. גם היום ישראלים נודעים וניכרים בכל העולם. לרוב זה על פי ההרס שהם משאירים במקומות שלשמה הם מגיעים, וההתנהגות הוולגרית שלהם בכל מיני מקומות שלשם הם מגיעים. אז באמת נודע בגויים. אבל אנחנו מקווים שהנודע בגויים העתידי יהיה לשבח. שיהיה כולם יראו שהם זרע ברך השם, יראו הנהגות מופלאות, ולא יראו מציאות כמו שאנחנו מכירים היום של חוסר חינוך וחוסר דרך ארץ. המלבי"ם אומר, ונודע בגויים זרעם. הזרע של עם ישראל יהיו נודעים בגויים לשם ולתהילה. ולא רק הגדולים, אלא גם וצאצאיהם בתוך העמים. גם הקטנים. ולא זו בלבד בגויים, שהגויים תמיד הביטוי גויים מבטא את הפחותים שמבין האומות. אלא נודע בגויים זרעם וצאצאיהם יוכרו בתוך העמים. העמים זה האומות החשובות. האומות המתוקנות. אני יכול לדבר על גויים על אפריקה, ואני יכול לדבר על גויים על אירופה. אני אדבר על האומות החשובות, על האומות הקובעות, או שאני אדבר על האומות הנחשלות, על רואנדה, על מה אני מדבר? אז על זה הוא אומר, ונודע בגויים זרעם. כאשר הם יהיו בין הגויים הנחשלים, ייוודעו. ואפילו הצאצאים שלהם יהיו ניכרים גם בתוך העמים. העמים הכוונה לגויים החשובים יותר. עד שכל רואיהם יכירום, יגידו הם זרע ברך השם. כיוון שיהיו ניכרים ומצוינים בהדרת קודש, אומר המלבי"ם. ואז על ידי זה לכולם יהיה ניכר מי בני ישראל המה.
שוש אשיש בה', תגל נפשי באלוהי. כי הלבישני בגדי ישע, ומעיל צדקה יעטני. כחתן יכהן פאר, וככלה תעדה כליה. שוש אשיש בה', יהיה לנו שמחה בה', אומר הרד"ק, אלו הם דברי ירושלים. וכך אומר התרגום, שוש אמרת ירושלם, מחדא אחדי במימרא דה'. אז אפשרות אחת שירושלים תודה ותשבח לקדוש ברוך הוא בעת הגאולה כשישובו בניה לתוכה. אומר הרד"ק הסבר נוסף, שאלה הם דברי ישראל השבים מן הגלות. שכשעם ישראל ישובו מן הגלות, שוש אשיש בה', יהיה לנו שמחה מיוחדת בריבונו של עולם. והרד"ק מביא בשם אדוני אבי ז"ל, סליחה, שכבר אמרתי לכם יותר מפעם, שכשהרד"ק אומר ביאור בשם אביו, עשו אוזניכם כאפרכסת. כיוון שבדרך כלל יש לו ממתקים. ואומר הרד"ק בשם אביו, תשים לב, כתוב שוש אשיש בה', וכתוב תגל נפשי באלוקיי. מזכיר שם אלוקים. למה פעם מזכיר השם ופעם מזכיר אלוקים? בהתחלה שאמר בה' אמר שוש אשיש, וכשמזכיר אלוקים אמר תגל נפשי. מה ההבדל? אומר הרד"ק, כבר מביא בשם אביו, השם זו מידת רחמים, י-ה-ו-ה. אלוקיי זו מידת הדין. ולכן בהתחלה כשהוא אומר בה', שוש אשיש. למה? כי הרי במידת הרחמים כולם שמחים. כשהקדוש ברוך הוא גואל אותנו ברחמים, אז כולם שמחים, גם הגוף וגם הנפש. כי זה ברחמים. אז שוש אשיש, גם הגוף וגם הנפש, אשיש בה'. לעומת זאת כשזה במידת הדין, אם השם יגאל אותנו במידת הדין, זה אומר תוך ייסורים. זה אומר תוך סבל. אבל כדאי או לא כדאי? ודאי כדאי, כדי לזכות לגאולה, ודאי כדאי. מי מסכים עם זה? הנפש. הנפש היא מרוממת יותר, היא עליונה יותר, היא אומרת כדאי לסבול כדי לזכות לגאולה. הגוף לעומת זאת מחפש הנאות, מחפש נעימות, מחפש נוחות. ולכן הגוף לא כל כך מבין את זה. אז לכן כשהוא מדבר כשהגאולה ברחמים, אז שוש אשיש, כפילות, גם הגוף, גם הנפש, זה יהיה בה', ב-י-ה-ו-ה. אבל לעומת זאת אם זה באלוקיי, זה יהיה גאולה על דרך מידת הדין, ואז יכול להיות שזה יהיה עם ייסורים, עם קושי, אז רק תגל נפשי באלוקיי. רק נפשי, שהנפש היא עליונה, הנפש היא מרוממת, היא מקבלת את הייסורים באהבה יותר מן הגוף, אז היא תגל באלוקיי. אבל לעומת זאת הגוף עצמו קשה יהיה לו להבין ולקבל את הייסורים. אז לכן אז תגל נפשי באלוקיי. כי הלבישני בגדי ישע, מעיל צדקה יעטני. אומר הרד"ק, הבגדים שאדם לובש, הם כביכול באים לבטא את הישועה שהקדוש ברוך הוא יושיע אותנו. ועל ידי זה נהיה כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה. כמו שהחתן מכהן פאר בלבושים נאים, ומה זה יכהן פאר? שזה אומר שהוא כמו הכהן, שלכהן יש בגדים נאים. כך גם כן כלה תעדה כליה. יש לה תכשיטים ובגדים מיוחדים, כך גם כן עם ישראל, הישועה הזאת תראה אותם כמו חתן וכלה המפוארים בבגדיהם. המלבי"ם כדרכו מסביר את דקדוק לשון הקודש. מה זה שוש אשיש ומה זה תגל? מה ההבדל ביניהם? אומר המלבי"ם, יש הבדל בין לשוש לבין לגיל, בין שישה ובין גילה. אומר המלבי"ם, לשוש הכוונה היא פעולות חיצוניות שמראות על שמחה. שש, שש זה אומר נראה עליו מבחוץ איך הוא שמח. לעומת זאת גילה, זה גיל פנימי. משהו בליבו של האדם, איזשהו דבר שהוא לא המתין לו, לא ציפה לו, ופתאום קם ונהיה. איזה דבר שלא האמין שיהיה, ופתאום קרה. אז לשוש זה חיצוני, גילה זה גילה פנימית ממשהו שלא קיווינו לו, משהו שלא ציפינו לו. ויש הבדל גם כן בין השם לבין אלוקיי, וזה כבר הסברנו בעבר כמה פעמים בשם המלבי"ם, שכשאנחנו אומרים השם, זה הכוונה קודשא בריך הוא מצד ההשגחה הכללית שלו על העולם. לעומת זאת כשאני אומר אלוקיי, זה פרטי. על ההשגחה הפרטית שהשם הוא אלוקיי באופן פרטי, משגיח עלינו, עם ישראל, באופן פרטי. ועל זה הוא אומר, תגל נפשי באלוקיי. הכוונה בהשגחה הפרטית שלי כעם ישראל. ועל מה? כי הלבישני בגדי ישע, מעיל צדקה יעטני. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין בגדים לבין מעיל. הבגד זה מה שאדם לובש פנימה. והוא בדרך כלל צמוד יותר על גופו. מה שהיה מקובל נגיד ללכת כמו גופייה חמה, משהו מעין זה, זה היה הבגד הפנימי. מאז היו לובשים מעיל חיצוני, זה משהו מעין המעיל שיש היום, רק שהיה פחות מחויט. אז המעיל היה כעין חלוק שהיו לובשים אותו מלמעלה, והבגד זה היה כעין גופייה פנימית, משהו כמו גופייה חמה שלובשים אותו מלמטה. אומר המלבי"ם, תשים לב, כאן הוא אומר, השם ילביש אותי ישע. ישע הכוונה היא ישועה שתהיה בדיוק לפי מידתי. זה הלבישני, זה לבוש, זה פנימי. זה צמוד לאדם. ישועה פרטית שמיוחדת רק לי. וחוץ מזה, חוץ מהישועה הפרטית שלי, אז כולם יכירו בדת האמת. כי כולם יראו שהדת שלה עבד עם ישראל, הא-לוה שאותו עבד עם ישראל, הוא הוא אלוקי אמת. אז זה פה כבר לא מדבר עליי באופן פרטי, אלא על גילוי כבודו של השם בעולם. על גילוי שמו יתברך בעולם. וזה מה שהוא אומר, מעיל צדקה יעטני. מה זה מעיל צדקה? שלכולם יתגלה צדקתי. לכולם יהיה ניכר שאני צדקתי בזה שעבדתי את אלוקים, ולא נטיתי אחרי ההבל של כל שאר האומות. ואז יהיה בגדר מעיל צדקה. למה זה מעיל? אומר המלבי"ם, א', כי המעיל הוא חיצוני. ואז על ידי זה כולם יראו שהאלוקים שאותו עבדתי הוא אלוקי אמת. זה כמו מעיל צדקה, כולם יתברר שהצדק היה איתנו. מעיל צדקה יעטני. דבר נוסף, המעיל כמו שאמרנו, לא צמוד לפי מידה. אלא המעיל הוא רחב יותר, לא תפור לפי מידה. ואם כן, זה בא לרמז שהמעיל צדקה הזה יהיה כדי ללמד את כל העולם אמונה בהשם. אז זה לא רק לי, זה לא בגד, זה לא ישע, שהישועה היא כמו בגד, זה תפור לפי מידה. אלא זה מעיל צדקה, כדי שכולם יכירו בצדקתינו שאנו עובדים את השם, ועל ידי זה גם הם יתחילו לעבוד את קודשא בריך הוא. אז זאת אומרת שזה משהו שאנחנו רוצים לשווק אותו הלאה. שרוצים שכולם יקבלו אותו. אז לכן מתאים פה התיאור מעיל. כיוון שמעיל זה משהו לא תפור לפי מידה, אלא מתאים לכולם. כי עכשיו זאת תהיה עבודת השם שכולם יעבדו את השם שכם אחד. אז יש פה שתי בחינות. א', הוא לא תפור לפי מידה כמו שהסברנו כעת, ודבר שני, שהמעיל הוא חיצוני וגלוי לכל, ואז יתגלה לכולם שדת האמת היא דת ישראל.
כחתן יכהן פאר, וככלה תעדה כליה. אומר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא הלביש אותי בגדי ישע. אומר המלבי"ם שהדלתות הכתוב מקבילות. השם הלביש אותי בגדי ישע, כחתן יכהן פאר. הישועה זה הבגד שאני מקבל מאת הקדוש ברוך הוא. וזה כמו חתן יכהן פאר. למה יכהן? למה לא כחתן מכהן פאר? מסביר המלבי"ם, יש לו ביאור מקורי, שהחתן מכהן פאר את האישה. כחתן יכהן פאר את האישה. פירושו של דבר, נותן לשי בגדים מפוארים, תכשיטים. כחתן יכהן פאר את כלתו. זאת אומרת מה שהוא נותן לה. כך גם כן הישע. הישע, הקדוש ברוך הוא נתן לנו ישועה. לא מצד עצמנו. הקדוש ברוך הוא הושיע אותנו. כמו חתן אשר יכהן את כלתו בבגדי פאר. וככלה תעדה כליה. והמעיל צדקה יעטני, איזה מעיל זה יהיה? כמו כלה שתעדה כליה. על ידי המעיל צדקה יהיה ניכר צדקתינו. שימו לב, אם הישועה זה מה שהשם עושה לנו, צדקתינו זה מה שאנחנו עשינו. זה הזכויות שלנו. אז הוא אומר, המעיל צדקה יעטני, המעיל הזה שיעטוף אותי, יהיה על הצדקות שלי, על הדבקות שלי בריבונו של עולם. ואז זה כמו כלה שעונדת כליה, שלה. לא מה שהחתן נתן. מעבר למה שהוא נתן, יש לה את כליה שלה, את תכשיטיה שלה. כך גם כן המעיל צדקה הזה יבטא את הדבקות שלנו בקודשא בריך הוא במשך שנות הגלות, את עבודת השם שהייתה בנו, וזה ככלה תעדה כליה, ועל ידי זה יהיה ניכר לכל שעבודתנו את השם היא היא עבודת האמת. ואז מעיל צדקה יעטני, זה יהיה כמו כלה שעונדת כליה הפרטיים שלה, שבאו מתוך הכנתה, מתוך מעשיה. וזה בא לבטא את הצדקות שלנו שבאו מתוך מעשינו, שבאו מתוך עבודתנו ודבקותנו בהשם.
כי כארץ תוציא צמחה, וכגנה זרועיה תצמיח. כן ה' אלוהים יצמיח צדקה ותהילה נגד כל הגויים. הרד"ק אומר, ממשיל כאן עוד את ישועתם של עם ישראל לזרע שזרעת באדמה. באופן טבעי הזרע נשחת. באופן טבעי הזרע מרקיב. ולאחר מכן הוא צומח בניה יפה יותר ממה שהיה קודם. גם יפה יותר, גם משובח יותר, גם רב יותר. מגרגיר אחד צומחים גרגירים רבים. אומר הרד"ק, כי ברוב החדש טוב מן הישן. ברוב העניינים הדבר החדש טוב יותר, משובח יותר מהדבר הישן. כך גם כן הוא אומר, עם ישראל בגלות, הם כמו אבדה תקוותם, כמו נשחתו, הגיעו למצב כזה שהם ירודים ביותר. אבל זה כמו זרע. הזרע לפני שהוא מתחיל לצמוח הוא מושחת, הוא מרקיב. אומר כך גם כן, דע לך כי כארץ תוציא צמחה, בעת שתבוא הגאולה הם יפרו, הם ירבו, הם יוסיפו על מה שהיה להם קודם, הן בכבוד, הן במעלה, הן ברוב עם. הכל ישתנה לטובה, כמו הצמח שנרקב ולאחר מכן צומח. עוד דבר הוא אומר, ממשיל אותם פה לגינה. גנה זרועיה תצמיח. הגינה היא מצמיחה את הזרעים שלה לא בבת אחת. היום זה צומח, מחר זה צומח, מחרתיים זה צומח. והכל גם כן לפי עונות השנה. יש צמחים שגדלים בקיץ, יש צמחים שגדלים בחורף. לפי זמני השנה. כך גם כן עם ישראל, יהיה להם טובה אחר טובה. זה בא לומר שבעצם הטובות ירדפו אותם. כמו גינה אשר זרועיה כל הזמן תצמיח, תצמיח, תצמיח. כל הזמן בקיץ, בחורף, בסתיו, כל הזמן יש גידולים מיוחדים לאותם העונות. וכך גם כן כולם, כל האומות ידעו ויכירו בטובתם שהיא גדולה על כל הטובות שבעולם. כי לפעמים יכול להיות שתגיד, טוב, אז עם ישראל עכשיו נמצא על הגל. זה משהו זמני. קורה שאומה שפלה פתאום מתרוממת. אבל הוא אומר לא, זה לא יהיה כך. זה יהיה כמו גינה שכל הזמן זרועיה תצמיח, תצמיח, תצמיח, וחוזר חלילה. אז כך גם כן האומות יכירו, זה יהיה צדקה ותהילה נגד כל הגויים. שכולם יראו, לנגד הכוונה לא נגדם, אלא למולם. למול כל הגויים יהיה ניכר הצלחתם של עם ישראל שהיא לא טבעית. המלבי"ם מסביר, שכמו שיש הבדל בהוצאת הצמחים, אומר המלבי"ם, ואגב פה הוא מבאר כמו ביאורו של אביו של הרד"ק, רק שהמלבי"ם נותן גם תוספת. אומר המלבי"ם, אנחנו רואים שלפעמים ארץ מצמיחה צמחים גם בלי שזרענו אותה. לרוב זה קוץ ודרדר, אבל ארץ מצמיחה צמחים. ויש מקום שמצמיח צמחים אחרי שזרענו אותו. כי כארץ תוציא צמחה. ארץ זה לא גינה. ארץ זה סתם, אתה הולך בשדה, יש צמחים. כמו הארץ שמוציאה את צמחה מעצמה. לא זרעו את זה, זה גדל לבד. וכגנה, זו גינה ששמה מישהו זרע, זרועיה, מה שזרעו בה, תצמיח. היא מצמיחה את הזרע שזרעת בה. כך הקדוש ברוך הוא, כן ה' אלוהים יצמיח צדקה ותהילה. כארץ תוציא צמחה מעצמה, כך השם יצמיח צדקה מעצמו. ועל מה פה הוא מדבר? על הישועה. שהישועה כמו שאמרנו לא תהיה על פי המעשים שלנו. שהקדוש ברוך הוא יושיע אותנו מבלי המעשים שלנו, אלא רק בחסד השם עלינו, ברצות השם בנו. וזה הוא אומר, זה הישע, זה לא על ידי מעשינו, אז זה כארץ תוציא צמחה מעצמה. כמו שמצמחת מעצמה מרצון השם. השם יעשה צדקה, שכמו שהסברנו בעבר, שכשהקדוש ברוך הוא מושיע אותנו בצדקה, צדקה אתה נותן למי שלא מגיע. מי שמגיע לו זה כבר לא צדקה, זה משכורת. למי נותנים צדקה? לא מגיע לך, אני עושה איתך חסד, נותן לך צדקה. בדין אתה לא יכול לתבוע אותי. אני עושה איתך צדקה. אומר הקדוש ברוך הוא, יצמיח צדקה כמו ארץ שמצמיחה את צמחה. הארץ לא צריכה להצמיח צמחה, אז הקדוש ברוך הוא גם כן כביכול לא צריך לתת לנו צדקה, והשם עם כל זה יעשה איתנו ישועה. זה כנגד הבגדי ישע. ישועה פרטית שהשם יושיע אותנו הגם שלא מגיע לנו. ולאחר מכן, כגנה זרועיה תצמיח. השם יצמיח כמו גינה שמזריעה את זרועיה, שזה מה כמו שהסברנו, שאנחנו נטענו, שאנחנו זרענו, זה יהיה תהילה כנגד כל הגויים. כמו שבן אדם זורע גינה וזה גדל, הוא מתהלל. לעומת זאת אם גדל לו משהו סתם ככה מבלי שהוא זרע, זה לא אני עשיתי, הוא לא מתגאה בזה. לא יודע, סתם צמח פה, הוא לא מתגאה בזה. אבל כשבן אדם זרע, אומר תראה את כל השדה, תראה את הגידולים האלה, זה שלי. זה אני טיפחתי, זה אני ריביתי, זה אני השקיתי, זה אני... יש לו בזה תהילה. על זה הוא אומר, ותהילה נגד כל הגויים. תהילה נגד כל הגויים פה באה, יתהללו נגד הגויים במה שאנחנו עשינו. וזה מעיל צדקה יעטני, כמו שהזכרנו קודם. המעיל צדקה זה בזכות מה שאמרנו שעל ידי זה יהיה צדקה לעיני כל הגויים, שכל הגויים יכירו שעם ישראל מצוותיו אמת, תורתו אמת. וזה מעיל צדקה יעטני, שזה הסברנו כמו כלה שעונדה כליה שלה הפרטיים, בזכויות שלה. וזה מתאים לגנה זרועיה תצמיח. שהגינה מצמיחה את זרועיה, מה שאני זרעתי. זה כמו מעיל צדקה, משהו שאנחנו עשינו, הצדקות והדבקות שלנו בקודשא בריך הוא. ואז ממילא תהילה נגד כל הגויים. במה שאתה עושה יש לך מקום להתהלל נגד הגויים, למול הגויים. אבל מה שהקדוש ברוך הוא כארץ תוציא צמחה, אין מקום להתהלל נגד כל הגויים, השם יצמיח צדקה, זה לא בא ממך, הקדוש ברוך הוא השפיע עליך בצדקה ובחסד משהו שלא מגיע לך. כן יזכנו השם לגאולה השלמה במהרה, אמן ואמן.