ובנו בני נכר חומותייך. ומלכיהם ישרתונך. כי בקצפי הכיתיך. וברצוני ריחמתיך. ובנו בני נכר חומותייך. חוץ מזה שהם יעבדו אותך במנחה, אומר הרד"ק, הם יעבדו גם בארץ שלך כדי לבנות את החומות שלך. זאת אומרת בני הנכר, הגויים, יהיו המשרתים, המשמשים כאן. והם ישרתונך. כי בקצפי הכיתיך. ואז אתה תכיר ואתה תבין שכל מה שהיה עד היום, הכל הוא מאיתי. מה שהיה טוב ומה שלא היה טוב. והכל היה בהשגחה פרטית, לא בגדר מקרה. ובקצפי הכיתיך, כאשר היה לי קצף על עם ישראל, אז הכיתי אותם, ואז אתה היית עבד לגויים. וברצוני ריחמתיך, ואז הגויים יהיו עבדים לך, הם ישרתונך. במילים פשוטות, עם ישראל לא הופקר לגורל. עם ישראל מנוהל על ידי הקדוש ברוך הוא, וכש...
מסביר שאחרי שהוא תיאר לנו לפני כן ואמר לנו שהגויים יבואו ויבנו את החומה, שהגויים יבואו ויתקבצו לכאן, הוא מתאר לנו שהם יבואו ויבנו את החומה. ובנו בני נכר חומותייך, חומות ירושלים. ומלכיהם ישרתונך. המעלה היא לא כשהאדם הפשוט משרת אותנו, אלא כשהמלך משרת אותנו. והיו מלכים אומנייך, שרותיהם מניקותייך. המעלה היא כשהחשובים משרתים את עם ישראל. והם יעזרו לנו ויתנו כסף וזהב. כי בקצפי הכיתיך. אומר המלבי"ם שבעצם כאן הקדוש ברוך הוא בא ואומר דאילך בקצפי הכיתיך, בקצפי ולא בחמתי. מה בעצם הרעיון? אומר המלבי"ם, חימה פירושו של דבר כביכול מתוך כעס ומתוך מיאוס. קצף לעומת זאת, זה כעס קטן. אז הוא אומר זה לא היה מתוך חימה ומתוך מיאוס, אלא זה היה בקצפי. והראיה שברצוני ריחמתיך. שהנה כעת כאשר אותו קצף חדל, אז כעת אני מרחם. אני מפייס אותך על גם על העבר. כמו שדוד המלך אמר אודך השם כי אנפת בי. פירושו של דבר, אני עכשיו מודה לקדוש ברוך הוא כשאני מבין שהאנף, הקצף, הכעס שהיה עד עכשיו, היה בעצם לטובתי. וזה עכשיו וברצוני ריחמתיך, על ידי הקצף ההוא, על ידי כן אנחנו נזכה לרחמים כעת.
ופיתחו שערייך תמיד, יומם ולילה לא יסגרו. להביא אלייך חיל גויים ומלכיהם נהוגים. כתוב כאן ופיתחו שערייך תמיד. לא כתוב ופתחו או פתוחים, אלא ופיתחו. וזה בלשון המדקדקים זה נקרא במשקל כבד. פירושו של דבר, אפשר לכתוב במשקל קל, זה פתח. אפשר לכתוב במשקל כבד וזה פיתח. פיתח הכוונה בכוח. ומה ההבדל? תמיד שנדע כלל בלשון הקודש, כשכתוב במשקל כבד, זה אומר שהדבר נעשה בכוח, או במלוא עוזו, או שהוא רב, תמידי, הרבה יותר מאשר פתח. כך מסביר כאן גם רש"י וגם הרד"ק, שהפיתחו שערייך בא לומר שהפתיחה תהיה פתיחת עולם. הפתיחה שלהם תהיה פתיחה תמידית. כמו ששיבר זה לא שבר, אלא שבר זה שבירה אחת, ושיבר הכוונה במלוא הכוח. כך גם כן פיתח זה לא פתח. פתח הכוונה יכול להיות פתח ומחר יסגור. אבל פיתח הכוונה היא באופן תמידי, פתיחה חזקה ביותר. אז הוא אומר ופיתחו שערייך תמיד יומם ולילה. והם, השערים האלה יהיו פתוחים באופן תמידי, כי אנחנו נראה שיבואו חיל גויים. ואותם חיל גויים יבואו, השערים יהיו פתוחים. ואז השערים הללו יהיו לא יסגרו להביא אלייך חיל גויים ומלכיהם נהוגים. כיוון שכולם יבואו להביא מנחה, כולם יבואו לפאר ולרומם את עם ישראל, אז השערים יהיו פתוחים באופן תמידי. ואנחנו יודעים שבדרך כלל כאשר השערים סגורים, זה בא לבטא חשש, זה בא לבטא פחד מן האומות, לכן אנחנו סוגרים את השערים. אבל כאן ופיתחו שערייך תמיד יומם ולילה כיוון שאז לא יבוא אף אחד כדי לאיים עלינו, אלא אז יבואו אלינו רק למנחה ולהקריב קורבנות ולפאר ולרומם שם ישראל. ואז אומר יבואו תמיד יומם ולילה. למה בלילה? אז מסביר הרד"ק, כי בלילה יבואו מפני חום היום. כיוון שבחום היום קשה ללכת, אז יבואו בלילה. ומלכיהם נהוגים. מה זה נהוגים? הם יבואו לפני מלך המשיח נהוגים. נהוגים, אומר הרד"ק, כשהמלכים הולכים בדרך, אז מנהיגים אותם. מה פירוש מנהיגים אותם? יש אדם שהולך לפניהם. כמו נרצה להגיד היום, יש איזה שהוא רולס רויס של הנשיא, ולפניו יש אופנועים. הם המנהיגים אותו כביכול, המקדימים אותו ומוליכים אותו כביכול. אז המלכים יהיו נהוגים. נהוגים הכוונה היא כאלה שינהגו אותם לרוב חשיבותם, והם כולם יבואו לכאן כדי להעלות מנחה להשם אלוקי ישראל ולמלכי ישראל. התרגום לעומת זאת, אומר הרד"ק, תרגם נהוגים הכוונה אסורים בזיקים. המלכים יבואו לכאן, נגדיר את זה, כנועים. לא יבואו כמו שבאו לפני כן, באים להכריח אותנו לקבל איזה שהוא הסכם שלום רעוע ואני לא יודע מה, לשחרר אסירים, כמו מנהלי העולם. אלא הם יבואו לפי הגודל האמיתי שלהם. כנועים וכמו שאמרתי, אסורים בזיקים.
המלבי"ם מסביר, ופיתחו שערייך תמיד. אומר המלבי"ם, הרי בפסוק הקודם הוא אומר ובנו בני נכר חומותייך. וכבר אמרנו שחומותייך מסמל הגנה. ואם ככה לכאורה, זה מראה על חולשתם של ישראל, אם אנו זקוקים לחומות. כמו שראינו שמשה רבנו שלח את המרגלים, אז הוא אמר להם לראות הבמחנים אם במבצרים. ואם הם יושבים במבצרים זאת אומרת שהם חלשים. אם הם מקימים לעצמם גדר הפרדה, זאת אומרת שהם חלשים. אם הם זקוקים לחומת מגן ול, אני לא יודע מה, כיפת מגן, כיפת ברזל, זאת אומרת שהם חלשים. כי אם אנחנו חזקים ויש הרתעה, אז אף אחד לא מעיז לשלוח לפה טיל. כי הוא יודע שאחרי זה ימחקו חצי עזה. אבל כיוון שהוא יודע שאנחנו חלשים, ועדיין יש לנו כבולות, ואנחנו לא יכולים ממילא לעשות שום דבר, אז מה אנחנו כל הזמן עושים? מתחפרים. בונים בטונדות, בונים מקלטים, בונים, אנחנו כל הזמן רק מתחפרים. למה? כי אנחנו חלשים. ואם ככה, אם בנו בני נכר חומותייך, זה מצביע על חולשה. אומר המלבי"ם, לא. אל תחשוב שהחומה מצביעה על חולשה, כי אז הרי באמת אנחנו נהיה בעלי כוח. אז הרי אנחנו נהיה בעלי גבורה ומעלה שכולם יראו מאיתנו. ואם כן, החומה הזאת לא באה לסמל חולשה. והראיה, הפסוק שלנו, ופיתחו שערייך תמיד יומם ולילה. אם חומה באה לבטל חולשה והגנה, איך השערים פתוחים? שערים פתוחים מבטא כוח וחוזק. מראה שאנחנו לא מפחדים מאף אחד. השערים פתוחים יומם ולילה. לא יסגרו. זאת אומרת, לעולם לא צריך לסגור אותם, כיוון שדרכם, דרך השערים, יביאו לנו הגויים חיל גויים ומלכיהם נהוגים. הכוונה היא, המלבי"ם מסביר, מלכיהם נהוגים הכוונה את ההנהגה של המלכים יעשו כאן. מלך שירצו למשוח אותו, ימשחו אותו פה בירושלים. זה המלכיהם נהוגים. בציון, בירושלים ימשחו את מלכי העכו"ם. כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו. והגויים חרוב יחרבו. למה המלכים פה יימשחו בירושלים? כיוון שגוי וממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו. אז גוי וממלכה שרוצים שיהיה להם קיום, יודעים זה עובר דרך ירושלים. אם ימשחו אותם פה בירושלים, יהיה קיום. אם מלך המשיח יקבל אותם כמלכים, יהיה להם קיום. אבל אם לא, יאבדו. פוטין לא יוכל לכבוש לו את קרים ולא שום מקום, אם הוא לא קיבל כאן אישור מההנהגה של מלך המשיח. המלכות שלו תאבד. אז ממילא כשירצו למשוח מישהו למלך, אמרו, יאמרו לו לך תראה, זה מקובל בירושלים? שם מלך המשיח חותם לך? אם אתה מקובל עליו, בסדר. אם לא, אז גם לא מקובל עלינו. אשר לא יעבדוך יאבדו. והגויים חרוב יחרבו. מה זה חרוב יחרבו? כפשוטו הכוונה מלשון חורבן. אבל הרד"ק מביא עוד הסבר, שזה מלשון חרב. הכוונה ייהרגו בחרב. כך שרק מי שיעבדו את עם ישראל ויקבלו מרותנו, מרותו של מלך המשיח, הם אלה שבסופו של דבר יישארו.
כבוד הלבנון אלייך יבוא, ברוש תדהר ותאשור יחדיו. לפאר מקום מקדשי ומקום רגליי אכבד. כבוד הלבנון אלייך יבוא. מה זה כבוד הלבנון? אנחנו יודעים תמיד שרצו לבנות את בית המקדש, אז תמיד השתמשו בעצי הלבנון. אז כבוד הלבנון, העצים הטובים שיש בלבנון, אגב מה הסמל של לבנון? ארז, נכון. זה הסמל שלהם. בעצם זה כבוד הלבנון, בזה הם מתפארים, בעצים שלהם. אז העצים הטובים שנמצאים בלבנון, הם יבואו אלייך, ישלחו אלינו לכאן. ברוש תדהר ותאשור יחדיו. לפאר מקום מקדשי. כדי שיבנו בהם את בית המקדש. זה קצת תמוה, כיוון שאנחנו יודעים שבית המקדש ירד בנוי באש. אבל למעשה בדבר יש מחלוקת. יש מחלוקת האם בית המקדש ירד בנוי באש, או שבית המקדש, או שאנחנו נבנה אותו. ויש אומרים שבעצם הוא ירד בנוי באש, מה שאנחנו נעשה זה רק אנחנו נשכלל אותו. כן? דהיינו הכוונה את הפינישים אנחנו נעשה כדי שייקרא על שמנו. וזה מה שמסבירים, הראנו בבניינו, שמחנו בתיקונו. הראנו בבניינו, כי פה אנחנו רק בגדר רואים. אנחנו לא שותפים, כי הוא יורד בנוי משמיים, הגר"א. שמחנו בתיקונו, מכיוון שפה אנחנו גם כן נוטלים חלק. ואנחנו בעצם משלימים ומתקנים את בית המקדש. איך שלא יהיה, הרד"ק כאן מסביר שיבנו בהם את בית המקדש, הכוונה בעצים הללו. ומקום רגליי אכבד. מה זה מקום רגליי? איך נכנס פה רגליי ומה הקשר מקום רגליי? אומר הרד"ק, הרי בית המקדש מכוון כנגד כיסא הכבוד. ואם כיסא הכבוד זה בעצם כביכול מקום מושבו יתברך, אז השמיים כיסאי והארץ הדום רגליי. אז מה הוא, איפה הוא הדום רגליו? אם הכיסא נמצא מעל ירושלים, אז הדום רגליו זה בית המקדש. אז זה מה שהוא אומר, ומקום רגליי אכבד. הכוונה את מקום המקדש. איך? על ידי זה שאני אתן בליבם שיביאו עצים כאן כדי לבנות את בית המקדש. המלבי"ם מסביר, שאחרי שהוא תיאר לנו את בניין החומה, הוא מתאר לנו כעת פנימה. איך בתוך החומה בונים, הכוונה פנימה בתוך העיר, בונים את בית המקדש. כבוד הלבנון, זה הארזים הגבוהים שיער הלבנון מתכבד בהם. לכן זה נקרא כבוד הלבנון. זאת אומרת יש ארזים רבים, ויש את המכובדים, את הענקים, את הגבוהים. לכן זה נקרא כבוד הלבנון. היער כביכול מתכבד באותם ארזים גבוהים. גם ברוש ותדהר ותאשור יחדיו, כביכול הוא מתאר אותם כאילו הם באים מעצמם. כן? כעין ההאנשה של העצים הללו, כביכול לתת להם כמידה אנושית. וכולם יבואו לפאר מקום מקדשי. שמקום המקדש יתפאר בנוי ויופי על ידי בניין בני אדם. כך מסביר המלבי"ם. ואז זה בעצם יותר מתאים למה שהסברנו קודם, שעצם הבניין לא נעשה על ידינו, אלא לפאר מקום מקדשי. הכוונה הפאר וההדר שלו, זה יהיה על ידי בניין בני אדם. אבל מקום רגליי, מקום רגליי הכוונה היא קודש הקודשים, אכבד. זה אומר הקדוש ברוך הוא, את זה אני אעשה. את זה אני אבנה כביכול בעצמי, זה לא יהיה מכוח בני אדם.
והלכו אלייך שחוח בני מענייך, והשתחוו על כפות רגלייך כל מנאצייך. וקראו לך עיר השם, ציון קדוש ישראל. והלכו אלייך שחוח בני מענייך. שחוח הכוונה היא כפופים. שחחו, כן? קומתם שחחה. בני מענייך, אלה שהיו מענים אותך בגלות. וכבר בזמן הגאולה הם כבר לא יהיו קיימים, כי הם כבר ימותו. אבל הבנים שלהם, בני מענייך, המענים כבר לא יהיו פה, אבל בני מענייך, הם יבואו שחוח. הם יתנפלו על רגלינו. כן? ופה הוא מדבר כביכול על ירושלים. ישתחוו על כפות רגלייך ירושלים, כל מנאצייך. כל אלה שקיללו עד היום, כל אלה שדיברו בגנותם של עם ישראל. וקראו לך עיר השם, ציון קדוש ישראל. עיר השם, למה? אומר הרד"ק, כי כבוד השם ייראה פה בעיר. ציון קדוש ישראל, כן? הכוונה היא ציון, המקום שבו קדוש ישראל. עם ישראל הקדושים. המלבי"ם מסביר, והלכו אלייך, העכו"ם שעינו אותנו בייסורים קשים, עכשיו יבואו לפייס אותנו. מנאצייך, זה אלה שלא עינו אותנו, אבל גינו אותנו. ביזו אותנו. כל פעם היו מוציאים כנגדנו באו"ם החלטת גינוי. אלה הם נקראים מנאצייך. בפועל הוא לא זרק עלינו אבנים, אבל הוא עודד את אלה שזרקו. הוא כל הזמן היה מנאץ, וכל הזמן היה מדבר בגנותם של עם ישראל. אלה שהם שלא היינו נחשבים בעיניהם. אומנם, אומר המלבי"ם, הם לא יצטרכו לפייס אותנו, מכיוון שהם באמת לא עינו אותנו. אבל הם ניאצו אותנו. ועכשיו הם ישתחוו על כפות רגלייך, לרוב חשיבותם של עם ישראל. ויקראו לך עכשיו עיר השם, זה ירושלים. וציון, מה זה ציון? יקראו ציון קדוש ישראל. פירושו של דבר, כיוון שהמקום שבו תהיה ההתגלות האלוקית ברמה הגבוהה ביותר יהיה בירושלים, יהיה בציון, יהיה בבית המקדש, אז יהיה קדוש ישראל. כמו שהמלבי"ם תמיד מסביר, וכבר אמרנו את זה כמה פעמים לאל, שתמיד שמייחסים קדושת השם ביחס לעם ישראל, זה אומר לפי מעשיהם, לפי גדולתם. אם אתה אומר קדוש השם, זה לפי קדושתו. ואם אתה אומר קדוש ישראל, זה אומר כפי מעשיהם של ישראל, הקדוש ברוך הוא מתגלה בקדושתו עליהם. הכוונה זה תמיד ביחס לעם ישראל, כפי מעשיהם כפי מצבם הרוחני. אז הוא אומר, יקראו לך עיר השם, ציון קדוש ישראל. שהקדוש ברוך הוא בציון ישפיע שפע של קדושה לפי מעלתם של עם ישראל, לפי דרגתם, לפי רוחניותם של עם ישראל. המלבי"ם מסביר יותר, שמנאץ הוא מבזה. המנאץ הוא מבזה דבר. אומר המלבי"ם, הם יבואו בעצמם. אבל המענים לנו, כמו שהסברנו ברד"ק, הם כבר ימותו. ולכן רק בניהם שייוותרו יבואו שחוח. וזה מה שאנחנו רואים היום גם כן, מתחיל מהלך. כל פעם שרואים שגרמניה, מהבנים באים לבקש מחילה על מה שההורים שלהם עשו. לא שזה עוזר לנו, לא שזה מחיה אותם בחזרה את שרופי הכבשנים. אבל על כל פנים, אתה רואה איך הבנים באים ואומרים ההורים שלנו טעו. באים ומבקשים מחילה בשם הוריהם על מה שהם עשו. עכשיו ראינו עוד רק ספרד באו לבקש מחילה על גירוש ספרד. ואמרו שמי שרוצה יכול לחזור. תודה רבה לך. עכשיו, מתי? כשספרד עומדים להוציא אותם מהיורו, מכיוון שהם הפכו להיות מדינה נכשלת שלא מצליחה אפילו לקיים את עצמה, היום הם באים לבקש שנחזור. נפל להם האסימון אחרי הרבה שנים, שמאז שהיהודים עזבו אותה, ספרד התחילה בשקיעה וצלילה אינסופית. מאז, אז הם היו אימפריה. אימפריה הם היו. וברגע שהיהודים עזבו אותם, צלילה אינסופית. כן? כלום, שום דבר. אז היום הם באים לבקש מחילה. אז הנה אתה רואה את הביטוי, והלכו אלייך שחוח בני מענייך. המענים כבר אינם, אבל מי יבואו? הבנים שלהם, הם אלה שיבואו לבקש מחילה בשם הוריהם.
תחת היותך עזובה ושנואה ואין עובר, ושמתיך לגאון עולם, משוש דור ודור. וזה יהיה תחת, במקום היותך עזובה ושנואה ואין עובר. הקדוש ברוך הוא כביכול הגלה כבודו מעלינו. במשך אלפיים שנות גלות אנחנו בגדר עזובה ושנואה. ואין עובר, הכוונה בחורבן שלנו כביכול, לא היה מי שאפילו יעבור דרך הארץ. וזה יהפוך אותנו להיות משוש דור ודור. תהיה ירושלים המקום שהוא המשוש לכל הדורות. כמו שכתוב קריה יפה נוף משוש כל הארץ, שכולם ישמחו בה. המלבי"ם אומר, תחת היותך עזובה, הכוונה עזובה מבנייך. שנואה, שנואה מהאומות. ואין עובר, מפאת השממון, שאפילו לא היו עוברים פה מרוב שהארץ שוממה. על שלוש החסרונות הללו, כעת יהיה לנו שלוש, שלושה יתרונות. א', כנגד עזובה, ושמתיך לגאון עולם. תהיי ממלכה גדולה לגאון ולתפארת. כנגד שנואה, שהאומות שנאו אותנו, עכשיו תהיי משוש דור ודור. כולם ישמחו על ההצלחה שלנו ויאהבו אותנו. לא כמו המציאות היום, שאם משהו טוב קורה לנו, זה מעורר את כל שונאינו מכל העולם. לא, אלא כנגד השנואה, עכשיו תהיה משוש דור ודור. כולם ישישו וישמחו במצבנו הטוב. וכנגד אין עובר, שהיה מצב שהיינו שוממה ואף אחד לא עבר מרוב הקושי ומרוב הארץ שקשה אפילו לעבור בה, היה לא רק לגור בה, על זה הוא אומר, וינקת חלב גויים, ושוד מלכים תינקי. וידעת כי אני השם מושיעך וגואלך אביר יעקב. וינקת חלב גויים. השפע של כל הגויים יעבור אלינו. באיזה אופן אנחנו נינק את החלב של הגויים? ושוד מלכים תינקי. היניקה תהיה על ידי שוד מלכים. שוד מלכים לא מלשון שודדים, אלא שוד מלכים מלשון שדיים. הכוונה מלכים, כמו שהוא מתאר לפני כן, וינקת חלב גויים. ותמיד הדדים מסמל שפע. אז הוא אומר, הנה יהיה שפע שהחלב של כל הגויים, משם אנחנו נינק. מה פירוש הדבר? כל מלכי האומות יספקו לנו, יעלו לנו מיסים, והם יעלו לנו מנחה. ואז כל שוד מלכים, כל אשר נמצא בדדיהם, יינקו עם ישראל. וידעת כי אני השם מושיעך. הישועה הזאת היא על ידי שאני השם. הקדוש ברוך הוא שהוא בורא את כל המציאות, מושיעך. והמטרה והתכלית של הישועה, אומר המלבי"ם, זה ישועה כללית כדי לתקן את העולם כולו. אבל אני השם מושיעך. פירושו של דבר, יש שני מהלכים. יש מהלך גאולה של עם ישראל, ויש מהלך של לתקן עולם במלכות שדי. והדברים תלויים זה בזה. כיוון שתיקון עולם במלכות שדי לא יכול להיות מבלעדינו. אין מצב שאין עם ישראל ויתוקן עולם במלכות שדי. אלא זה חייב לבוא דרכנו. ואז הוא אומר, התכלית של הישועה אומנם היא לתקן את כלל העולם. אבל על כל פנים, אני השם מושיעך. וגואלך, למה? כי אני אביר יעקב. אני אבירות וכוח ועוצם, תוקף כוחם של יעקב. אז אומנם התכלית היא תיקון כלל העולם, אבל דרך מה זה יבוא? ומי פה העיקר בכל העניין? זה מושיעך, זה גואלך, זה גאולתם הפרטית של עם ישראל, זה ישועתם הפרטית של עם ישראל.
תחת הנחושת אביא זהב, ותחת הברזל אביא כסף. ותחת העצים נחושת, ותחת האבנים ברזל. ושמתי פקודתך שלום ונוגשייך צדקה. רש"י מסביר, תחת הנחושת שנטלו ממך, מה שעד היום עשקו וגזלו אותנו האומות, אביא זהב. ותחת הברזל שעשקו מאיתנו, אביא כסף. ושמתי פקודתך שלום, שיהיה לך פרנס של שינהיג אותך בשלום. פקודתך הכוונה כמו המפקד שלך, המנהיג שלך. הוא פקודתך יהיה שלום. ונוגשייך צדקה. הכוונה היא שהוא ינהל אותנו וינהיג אותנו בזכות ובצדקה, ולא מתוך חסד כביכול שאיננו ראויים לו. תחת הנחושת אביא זהב. הרד"ק אומר, תחת הנחושת, כמו שהסביר רש"י, שהגויים לקחו, אביא זהב. אני אתן בליבם שישלמו לך כפל כפליים, יותר ממה שלקחו הם ואבותיהם. שלא תחשוב שזה רק חשבון של הדור האחרון, אלא הקדוש ברוך הוא יעשה איתם חשבון של אלפיים שנות גלות, של כל התקופה שעם ישראל סבל מהם. ושמתי פקודתך שלום. עד היום הפקידים שלנו, המנהלים אותנו, הם האומות. הם אפילו בתוכנו, הם הערב רב. כמו שאומר בתיקוני הזוהר, שלקראת ביאת המשיח, אלה שלטוני ישראל יהיו מעם ישראל מהערב רב. ואנחנו רואים אותם. רואים כמה הם שולטים בנו ומושלים בנו. אומר תחת פקודתך שזה יהיה עכו"ם, או המתנהגים כעכו"ם, אומר הקדוש ברוך הוא, יהיה פקודתך שלום. אני אשים לך שלום וצדקה, שלא יהיה לך פקידים ונוגשים. המלבי"ם אומר, תחת הנחושת אביא זהב. אל תחשוב שהמס שדיברנו עליו שהגויים יביאו לנו, אל תחשוב שהם יביאו את זה באונס, בהכרח. כמו שמשלמים מיסים. ראית פעם מישהו משלם מיסים בששון? בשמחה? בלי אקדח לרקה? אין דבר כזה. אדם משלם מיסים כי אין לו ברירה. אומר לך לא, פה זה לא יהיה כך. פה הם יביאו את זה ברצון. כשאתה תבקש מהם מס נחושת, הוא יגיד לך לא, למה נחושת? אני יכול להביא לך זהב. למה תיקח נחושת? תחת הנחושת אביא, אלה שאמורים להעלות מיסים, יביאו בשמחה, עוד יביאו זהב. כשאתה תבקש ברזל, הם יביאו כסף. ואם תגיד טוב, כסף, אני צריך גשר עכשיו, מה אני אעשה עם כסף? אמרתי להם שיביאו ברזל, הביאו כסף. כסף זה טוב, זה יותר טוב, אבל אני צריך לבנות גשר. הוא אומר אל תדאג, יהיה לך גם נחושת וגם ברזל. כי כשאתה תבקש אבנים, הם יביאו לך נחושת וברזל. ככה שלמעשה גם זה לא יחסר לך. המלבי"ם לא אומר מה יקרה אבל עם האבנים שאני צריך, כן? כנראה שהאבנים אנחנו מבקשים רק כדי שיביאו ברזל, לא כי אנחנו באמת צריכים אבנים. כן. איך שלא יהיה, על כל פנים הוא אומר, שכל מה שאנחנו נרצה, יביאו כפליים בשמחה. ושמתי פקודתך שלום. למה זה יהיה? מכיוון שהגויים, כשאנחנו נהיה הפוקדים עליהם, הפקידים עליהם, אנחנו נהיה השלטון עליהם, זה לא יהיה בדרך של כניעה, בדרך של מלחמה, בדרך של אונס. אלא ושמתי פקודתך שלום. אתה תנהל אותם ותפקוד עליהם בדרך של שלום. ולכן הם יביאו לך בשמחה. כיוון שזה יהיה לטוב להם. הוא לא ירגיש שזה טובע ממנו, שזה לרע לו. אדרבה, הוא יתפאר וישמח ויתגאה במלכותך עליו, עד שכל מה שתבקש הוא יביא לך כפול ויותר טוב. כי המלכות שלך וההנהגה שלך תהיה מלכות של שלום, ולא מלכות של מלחמה, אונס והכרח. והיות וכן, כל מה שייתן, ייתן ברצון, בנפש חפצה. כי נוגשייך אשים צדקה. נוגשייך צדקה הכוונה, הנגישה שהם נוגשים, לתת לך מס, זה ייחשב אצלם לצדקה. מצווה. או, ביקשו ממני, מצווה. הוא נותן. זה כמו שאתה עושה התרמה לאיזה שהוא מקום, אומרים כל אחד חייב לתת אלף שקלים. בא בן אדם אומר לא, אני רוצה לתת אלפיים. כולם מבינים, מה, הוא עושה מצווה, אז הוא מרגיש שמחה ומרגיש סיפוק ורצון לתת יותר. אז כך גם כן נוגשייך צדקה. מה שאתם תהיו נוגשים בהם להעלות לכם מס, זה יהיה צדקה בעיניהם. ואז לכן אתה תגיד לו תביא נחושת, הוא אומר מה זה, זה צדקה, נחושת? אני רוצה להביא זהב. כיוון שהנוגשייך יהיה צדקה בעיניהם, והם מבינים שבזה הם עושים את רצון השם, אז הם יעשו את זה כמו אדם שהולך לקיים מצווה. אז אדם שהולך לקיים מצווה, אומרים לו קח, אתה יכול לקנות את זה, זה בזול. לא, לא, תביא לי יקר, זה מצווה, אני רוצה לקיים כמו שצריך. קח תפילין ב-1,500 שקלים. לא, אני רוצה ב-3,000. תביא לי משהו יפה, אני רוצה לקיים את המצווה כמו שצריך. אז כך הם ירגישו שהם באים לקיים מצווה והם עושים בזה רצון השם, כי צדקה בעיניהם.
לא יישמע עוד חמס בארצך, שוד ושבר בגבולייך. וקראת ישועה חומותייך, ושערייך תהילה. לא יישמע עוד חמס בארצך, מה שהגויים עשו לנו עד היום, אומר הרד"ק, כבר לא יישמע בארצך. וקראת ישועה חומותייך. ואז את תקראי ישועה חומותייך. פירושו של דבר, את לא תצטרכי להעלות על החומה ולסגור את השערים מפני האויב, מהפחד מהאויב. ולכן את תקראי להם ישועה. זאת אומרת, השערים הם ההפך מהמלחמה. החומות היו פעם הגנה ממלחמה, היום הם לא הגנה ממלחמה, הם ישועה. ובשערים הללו יספרו תהילות השם. המלבי"ם אומר, לא יישמע עוד חמס בארצך, שהכוונה היא בתוך הארץ. זה מדבר על בין איש לחברו. זה בארצך. לא יישמע שוד ושבר בגבולייך, זה כבר מדבר על האויבים אשר באים מן הגבולות, אשר באים מבחוץ. אויב חיצוני גם לא יהיה לך. כי יכול להיות שהמדינה תתפרק, הן מצד מחלוקות פנימיות, והן מצד אויבים חיצוניים. אז הוא אומר, פה לא יהיה בתוך המדינה שוד ושבר, חמס בתוך ארצך. ולא שוד ושבר בגבולייך. בקיצור, המשטרה תרשום דוחות רק למכוניות, זהו. לא, לא יהיה לה עוד תפקידים אחרים. שום תפקיד אחר לא יהיה לה. שוד ושבר בגבולייך, גם מבחוץ לא יהיה. כנגד שוד ושבר בגבולייך הוא אומר, וקראת ישועה חומותייך. אתה לא תצטרך חומה, מבצרים בשביל הגבול. אתה לא תזדקק לאיזה שהם חומות מגן כדי להגן שלא יבוא שוד ושבר מבחוץ. למה? כי הישועה עצמה היא החומה שלנו. כמו שכתוב, ישועה ישית חומות וחיל. פירושו של דבר, מה יהיה לנו לחומה? ישועת השם. כשיש לך את ישועת השם, אתה לא זקוק לחומות. אז החומה תהיה הישועה. וקראת ישועה חומותייך. מי שואל עליכם, מי החומה? הישועה. ישועת השם היא המושיעה אותנו והיא החומה בשבילנו. כנגד מה שהוא אמר לא יהיה חמס בארצך, הוא אומר ושערייך תהילה. התהילה עצמה, זה יהיה השער שלנו. כביכול התהילה שבה העם מתהללים, בצדקות שלהם, במעלה שלהם, זה כבר יספיק שלא יהיה בה חמס בין אדם לחברו. פירושו של דבר, כולם יהיו מהוללים כצדיקים. ואז כשאתה צדיק, אתה הולך לריב עם החבר שלך? אתה הולך עושה חמס עם חברך? אז ממילא אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו, כי כולנו צדיקים. כיוון שבארצך לא יהיה חמס, היות וכולם יתהללו. שערייך, בתוך שערייך תהילה, כולם יהיו מהוללים ומשובחים.
לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ולנוגה הירח לא יאיר לך. והיה לך השם לאור עולם, ואלוקייך לתפארתך. לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם. הרד"ק אומר, הישועה היא כמו אור. האור יהיה כזה גדול, אור השם, הטובה תהיה כזאת עצומה, עד שאור השמש כבר לא ייחשב למאומה. ישועת השם תאיר עלינו בכזאת עוצמה, שאור השמש כבר תהיה חיוורת לידה. הוא אומר, אל תתבלבל, מה שאנחנו מדברים כאן זה משל. כן? כמו שכתוב ואור החמה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים. וכל זה יהיה לתפארתך. תפארת לנו בכבוד ובעוצמה שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו, שכולם יראו את מעלתם של ישראל. המלבי"ם מסביר, השמש יש לה אור עצמי. השמש מאירה מעצמה. בלילה, השמש הרי נמצאת מעבר לכדור, אז היא מאירה את הירח. ומה אנחנו מקבלים מן הירח? נוגה. נוגה זה לעולם לא אור עצמי, אלא ניצוצי האור כאשר הם מכים בחפץ אחר ומשתברים וחוזרים אלינו. הירח לא מאיר באור עצמי, הוא מאיר את נוגה השמש. השמש מאירה עליו, ואת הנוגה שלו אנחנו מקבלים כאן. אז הוא אומר לנו, בלילה כשהשמש נותנת את נוגה הירח, אז אין לנו אומנם שמש, אבל נוגה יש. וכעת, כאשר עם ישראל יזכה לישועה, לא יהיה לך השמש לאור יומם. ולנוגה הירח לא יאיר לך. בפשוטו ניתן היה להבין שהירח לא יאיר לך. אבל אומר המלבי"ם, לא שייך להגיד את זה, כי הירח לא מאיר. הירח רק נותן נוגה. אז אם ככה, איך יתבאר ולנוגה הירח לא יאיר לך? אומר, זה לא הירח לא יאיר לך. ולנוגה הירח לא יאיר לך השמש. לא יהיה לך השמש עוד לאור יומם, ולנוגה הירח. ואיך בלילה, על ידי שהוא נותן נוגה דרך הירח, גם אז לא יאיר לך השמש. כי כמו שאמרנו, הירח כלל לא מאיר. ואז הרעיון הוא בעצם שכביכול השמש מסתתרת באופן מוחלט. לא ביום שהיא מאירה לנו, וגם לא בלילה דרך נוגה הירח. ומה שעד עכשיו היה לנו השמש לאור יומם, עכשיו השם יהיה לנו לאור עולם. וכנגד שעד עכשיו האיר לנו השמש בלילה על ידי נוגה הירח, קיבלנו את אור השמש על ידי אמצעות האור חוזר שבא מן הירח, עכשיו השם אלוקייך יהיה לתפארתך. שמה שהקדוש ברוך הוא מייחד אלוקותו עלינו, זה יהיה כמו ירח שמקבל את האור מן השמש. מה פירוש הדבר? בואו נדבר על הצדיקים. הצדיקים זרח עליהם אור השם. כיוון שזורח עליהם אור השם, דרך האור הזה הקדוש ברוך הוא משפיע אלינו. והם הצדיקים שואבים את אור השם, מתי? בלילה. מה זה בלילה? הכוונה בתקופת הגלות, בתקופה שבה לא ניכרת גדלותם, לא ניכרת צדקותם, מכיוון שאנחנו במציאות של הסתר פנים. הם עכשיו יאירו לנו כמו הירח שקיבל את אור השמש ומאיר כלפינו. מי זה שיאיר לנו? אלוקייך לתפארתך. מה שאלוקייך נתן אורו על הצדיקים, זה יהיה לתפארתנו. הצדיקים יהיו בבחינת ירח שמשפיעים לנו מאור השם את כל מה שהקדוש ברוך הוא השפיע עליהם בכל שנות הגלות.
לא יבוא עוד שמשך, וירחך לא ייאסף. כי השם יהיה לך לאור עולם, ושלמו ימי אבלך. לא יבוא עוד שמשך. גם זה משל, אומר הרד"ק, לא תבטל מלכותך. ויקרך לא יעדה. הכוונה והיקר והכבוד שלנו לא יסור. המלבי"ם מסביר, אור השם הרי הסברנו זה כנגד אור השמש. והוא אומר לך לא יבוא. פירוש הדבר לא יבוא זה לא ישקע. כי בא השמש, חוץ ממה שאומר המדרש כיבה לשון כיבוי, כיבה את השמש, אבל זה יותר בדרך דרש. אבל בדרך פשט, כי בא השמש, השמש באה. מה הכוונה השמש באה? השמש שקעה. כן? השמש הולכת ממקומה ובאה. הכוונה היא חוזרת בחזרה למקום הראוי לה. זאת אומרת השמש שוקעת. אז הוא אומר, הקדוש ברוך הוא יהיה לך תחת אור השמש, אבל לא יבוא עוד שמשך. האור של הקדוש ברוך הוא זה אור שלא ישקע. וגם הירח, שאלה הצדיקים שאמרנו שהם מקבלים את אור השם ומשפיעים אותו עלינו כמו הירח, לא ייאסף האור שלהם, אלא יישאר באופן תמידי. עכשיו הוא מסביר, למה לא יבוא עוד שמשך? כי אל תחשוב שהשמש תשקע כיוון שהאור הוא לא תמידי. האור הוא לא קיים לעולם. כמו שמש, יש יום, יש לילה, בלילה השמש שוקעת. הוא אומר לא, השם יהיה לך לאור עולם. אורו של הקדוש ברוך הוא זה שמש תמידית. שמש שלא שוקעת. ואל תחשוב שהשמש תשקע ואתה תצטרך, השמש אולי לא תשקע, אבל אתה תצטרך להתרחק ממנה. יכול להיות שהשמש לא שוקעת, היא מאירה, אבל אני לא יכול לקבל אותה. ואז אני צריך מה? צריך להתרחק. הוא אומר, מה פירוש להתרחק? במילים שלנו, במושגים שלנו, שמש השם מאירה כאן, אבל אנחנו בגלות. אנחנו יהיה לנו חטאים ואנחנו נצטרך לגלות. אז אולי השמש לא תיפסק, אור השם יימשך באופן תמידי, אבל אנחנו כבר לא נהיה פה כדי לקבל אותו. על זה הוא בא ואומר, אין לך מה לדאוג, ושלמו ימי אבלך. זהו, נגמרו הימים של האבל, נגמרו הימים של הגלות, נגמרו הימים של הצער. המצב הזה כבר לא יימשך יותר.
כי המצב יהיה, ועמך כולם צדיקים. לעולם יירשו ארץ. נצר מטעי, מעשה ידיי להתפאר. ועמך כולם צדיקים. אומר הרד"ק, שיצרף אותם האל. כמו שכתוב וצרפתים כצרוף את הכסף, ובחנתים כבחון את הזהב. והנשארים כולם יהיו צדיקים וקדושים. כמו שכתוב והיה כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש ייאמר לו. וכבר דיברנו על זה כמה פעמים, שאנחנו נמצאים עכשיו, כתוב שביאת המשיח יהיה דור של צירוף, בירור וליבון. זה דור שאין באמצע. אין באמצע. אין פוסח על שני הסעיפים. אין דתי לייט, אין. זה דור שבו אתה מחליט, איפה אתה? איפה אתה? איפה אתה? אתה עם עובדי השם או עם עובדי הבעל? לאן אתה? אם השם הוא האלוקים, לכו אחריו. אם הבעל הוא האלוקים, לכו אחריו. אין, אנחנו רואים את המציאות הזאת היום. היום אתה רואה שזה מציאות של בירור. איפה בן אדם תופס את המקום שלו, שמה הוא, הפנימיות שלו, שמה זה המהות שלו. בן אדם שאתה רואה אותו, אלה שהולכים להתחבר עם הרשעים, אלה שהולכים להתחבר כנגד כל אלה שבאים היום גוזרים על הגיור, גוזרים על הגיוס, גוזרים על ייבוש הישיבות, גוזרים על הדיור של בני התורה, גוזרים על הכל. ויש כאלה שהולכים להתחבר איתם. נו, זה הרי מתקבל על הדעת? כי הרי זה דור של צירוף, בירור וליבון. זה דור של אין באמצע. והיות וכן, אלה שתופסים צד, אומרים לך נכון, אנחנו שם. אנחנו שם. וכבר אמר הרב רוניצקי, זה שהיה בצבא, איך קוראים לו? רוניצקי. הוא אמר, יש לנו מן המשותף יותר עם לפיד מאשר עם החרדים. שומו שמיים על זאת. זה כבר הסביר לי איפה הבן אדם נמצא. אתם מבינים? אם אנשים שהם מחללי שבתות, בועלי נידות, חייבי כריתות, אנשים שאין להם מציאות של קיום בכלל, מי הוא, מה שום דבר. הבן אדם הזה המרשיע ברית הגדולים בעולם, שלא יודע אם הדורות היו כאלה, והוא אומר לך יש לנו משותף מהם. אמת, מסכים איתך. באמת חלקך עמהם. המשותף שלך מהם יותר מאשר איתנו. וטוב שאתה הצהרת את זה, כי אם אני הייתי אומר את זה, אולי היו אומרים לי שאני מכפיש. אבל בא הבן אדם ואומר אני רואה עצמי יותר עמהם. נכון, באמת יגיע דור שאדם יצטרך לקבוע איפה הוא נמצא. וזה הדור שלנו. וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב, זה צירוף, בירור וליבון. ואיפה שבן אדם ימקם את עצמו, שמה יהיה, לחלקו יהיה, בזה ובבא. שמה, איפה שקבעת את המושב שלך, שמה אתה תהיה איתם. נכון, יערב לך עמהם ותהיה איתם וחלקך יהיה חלקם, ובגורלם יהיה גורלך. אני מאחל לך כפי מה שאתה מאחל לעצמך, לא יותר מזה וגם לא פחות מזה.
ועמך כולם צדיקים. אומר המלבי"ם, למה ירחך לא ייאסף? למה הצדיקים לא ייאספו כמו שהסברנו? אומר המלבי"ם, אומר לנו שלושה דברים. אל תגיד שהירח ייאסף כביכול, לא יהיו צדיקים בקרבך, כי עמך כולם צדיקים. כי מי שיישאר פה כמו שאמרנו, יהיו הצדיקים. אל תגיד שייאסף הירח כי הם לא פה, בעצם אנחנו גלינו, פעם שנייה תהיה גלות. אומר לא, לעולם יירשו ארץ. עכשיו הירושה של הארץ היא נצחית, היא עולמית, היא לא זמנית. ואל תגיד שייאסף הירח כיוון שהעם הצדיקים הם מועטים, הם לא רבים, הם חלשים, הם רפויים. אומר לא, הם יהיו נצר מטעי. נצר זה השתילה, הרכה, היונקת, אומר הקדוש ברוך הוא זה מטעי, זה אני נטעתי אותו. זה מעשה ידיי להתפאר. אז אני אדאג שהנצר הזה, שהמטע הזה, יהיה מטע שיהיה לו פירות ובדים וסעיפים, וירבו פירותיו ובדיו, עד כדי כך שכולם יראו עד כמה יש פה מעלה וגדולה. ולפי זה ההתפאר, לפי איך שמסביר המלבי"ם, הוא אומר זה לא מלשון תפארת, אלא זה מלשון פוארות. פוארות הכוונה היא ענפים. נצר מטעי להתפאר, יתרבו ענפיו. והנה עכשיו הוא מסביר כיצד. הקטון יהיה לאלף, והצעיר לגוי עצום. אני השם בעיתה אחישנה. הקטון יהיה לאלף. אומר הרד"ק, איך אתה מחבר בין הקטון לבין הצעיר? מה עניין קטן לצעיר? לכאורה זה שתי הגדרות. אלא הוא מסביר, שהשבט והמשפחה הקטנה ביותר יהיה לאלף אלפים ממה שהיא עכשיו. והצעיר, אלה שהם עוד צעירים, יגדלו ויהיו לגוי עצום. ואני השם בעיתה אחישנה. חז"ל דורשים, זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה. אז יש אפשרות להגיד בעיתה, תבוא הגאולה בעיתה. יש אפשרות אם לא זכו, יקבלו בעיתה. כן? השם יצילנו. על כל פנים, זכו אחישנה. אנחנו מחכים שהמשיח יחיש פעמיו. אבל הוא אומר, עדיין אפשר להסביר שזה לא סותר, הבעיתה והאחישנה. אפשר להסביר שכשהזמן יבוא, כשיגיע עיתה - אחישנה. זאת אומרת, יכול להיות שדבר יבוא בזמנו, אבל בעצלתיים. אומר הקדוש ברוך הוא לא, אני השם בעיתה, כשיבוא, ברגע אחד, זה אחישנה. זה יהיה ברגע אחד, ישועת השם כהרף עין. זה הכוונה בעיתה אחישנה. המלבי"ם אומר, הקטון יהיה לאלף, פה מדבר על הכמות. והצעיר בכוח יהיה לגוי עצום, פה הוא מדבר על האיכות. ואפילו שאני מתמהמה, והעם עכשיו הרי נחלשים ומועטים, אומר הקדוש ברוך הוא, בעיתה, בבוא הדבר, אני אחישנה, אני אעשה את זה במהירות. והמלבי"ם מסביר שיש הבדל בלשון הקודש בין חש לבין ממהר. חש זה מזדרז אפילו אם הוא לא מיהר. פירוש הדבר, ממהר זה ממהר להגיע בזמן. אני ממהר, אני חייב להיות שם בשמונה. זה נקרא ממהר. הבן אדם שאנחנו מדברים עליו עכשיו, הוא לא ממהר. הוא הגיע בתשע. אבל הוא הגיע בריצה. אז אני אקרא לו חש ולא ממהר. זאת אומרת, יש הבדל בין חש לממהר. הממהר זה מי שמגיע יותר מהר מבחינת הזמן, מגיע מוקדם נגדיר את זה. לעומת זאת החש יכול להיות שהוא הגיע מאוחר, אבל הוא בא בריצה. זה הכוונה, הוא עושה את זה במהירות. אומר הקדוש ברוך הוא, אני השם בעיתה, היות ואני לא מדבר פה על ממהר, אני מדבר פה על עיתה. עיתה זה יכול לקחת הרבה זמן. אני לא מבטיח שאני אמהר להביא את הגאולה. מה שאני מבטיח שבעיתה, זה יהיה אחישנה. כמו שהסברנו קודם, זה יהיה בזריזות ואני אחיש את הגאולה כשיבוא עיתה. אבל אם השם היה אומר בעיתה אמהרנה, אז זה כבר סתירה. אמהרנה זאת אומרת שהיא תבוא מוקדם. אז איך יכול להיות בעיתה? אומר לא, אין סתירה. תבוא בעיתה, אבל מתי שהיא תבוא, היא תבוא במהירות. היא תבוא באחישנה. יסייענו השם לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.