ספר ישעיהו פרק ס. קומי אורי כי בא אורך. וכבוד השם עלייך זרח. כאן, אומר הרד"ק, הנביא פונה לירושלים ואומר לה קומי אורי. אורי זה מלשון ציווי, הכוונה היא תאירי את אורך, כי בא אורך. וכבוד השם עלייך זרח. בא אורך הכוונה הגיע זמן הישועה שלך. שאדם שנמצא בצרה הוא כמצוי בחושך, כשמגיעה הישועה כאילו זורח עליו האור. וכבוד השם עלייך זרח.
מה שצריך להבין, והרד"ק מתקשה בו, בא אורך לכאורה זה כמו בא השמש. בא השמש פירושו שקעה השמש. ואם ככה, כי בא אורך הכוונה שקע אורך. איך אפשר להבין את זה? זה סותר למה שעכשיו הסברנו, קומי אורי, תאירי, כי האור שלך הגיע, כבוד השם עלייך זרח. אז איך אתה אומר כי בא אורך? היה צריך להגיד קומי אורי כי זרח אורך, לא כי בא. כי בא זה מלשון כמו שאמרנו שקיעה, כי בא השמש.
אז מסביר הרד"ק שקומי אורי כי בא אורך הכוונה היא שקע האור שלך של העולם הזה. ותמורתו יש לך אור העולם הבא. וזה אור הרבה יותר גדול ועצום. אז כן צריך להגיד כי בא אורך. כי בא אורך כי שקע האור הגשמי, כי ממתין ומיועד לך אור רוחני הרבה יותר גדול והרבה יותר נשגב. כמו שכתוב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם. מה אתה רואה מכאן? שהשמש זה נחשב אור חלש ודלוח, ועליו הוא אומר הוא לא יהיה יותר לאור יומם, אלא מה שיהיה יהיה רק האור הנשגב, אור האלוקים, כמו שאנחנו רואים שיש הבטחה ויש נבואה שהשמש והיה אור החמה כאור הלבנה ואור הלבנה יהיה שבעתיים כאור שבעת הימים. יוצא פה שהאור העכשווי הוא אור חלש. אז בא אורך, השקיע האור הזה, ותמורתו תקבלי אור גדול עצום ורב.
המלבי"ם מסביר, כמו שהסברנו קודם, שבעצם הצרה היא מאופיינת באפלה ובחושך. עכשיו הוא אומר לה תאירי מהחושך הזה, לא רק לעצמך אלא לכל העולם. קומי אורי, תאירי לכל העולם. כי בא אורך, כי יש לך את אור הישועה הגשמית והרוחנית, והאור פה מבטא את שני את שני הדברים הללו. חוץ מהאור שלך, שזה האור הטבעי כי בא אורך, יש גם כן את האור הרוחני. וכבוד השם עלייך זרח. ולכן זה לא כפל העניין במילים שונות. אלא אומר המלבי"ם, יש פה שני דברים: את האור העצמי שלנו, ואת האור אשר ישפיע עלינו השם יתברך. וזה וכבוד השם עלייך זרח, שזה אור נפרד מהאור הפרטי שלנו, וזה אור הכבוד העליון מהופעת אור האלוהי על נביאיו ושרידיו. זאת אומרת יש את האור העצמי שלנו ויש את אור הנבואה, שהקדוש ברוך הוא על השרידים אשר השם קורא, הקדוש ברוך הוא מזריח את אורו.
ונוגע לשאלה ששאל הרד"ק, איך כתוב כי בא אורך, בא זה לשון שקיעה ואתה הרי רוצה לומר שזרח אורנו? אז הרד"ק הסביר שהכוונה שקע האור הרגיל ועכשיו מתחיל אור חדש. אבל המלבי"ם אומר שהשאלה הזאת היא בעצם כלל לא מתחילה. אומר המלבי"ם, מכיוון שמי שישאל כזאת שאלה לא בחנו הדבר היטב. ומילנו בקי בלשון הקודש כהמלבי"ם. אומר המלבי"ם נכון, בא השמש מבטא שקיעה כשאתה מדבר על גוף השמש. ולכן בא השמש זה נכון להגיד שזה שקיעה. מדוע? כי השמש מאיפה היא יוצאת? בבוקר? במזרח. ולאן היא מגיעה? למערב. זאת אומרת אם השמש כבר באה, מה פירוש הדבר? הגיעה לתעודתה. מתאים על זה הביטוי בא השמש. לאן היא באה? למקום שלתעודתו היא אמורה להגיע, אל המערב. אז המשמעות היא שקעה.
אומר המלבי"ם, פה אנחנו לא מדברים על השמש, פה אנחנו מדברים על האור. האור, מה ההגדרה של האור? האור זה כשהניצוצות שלו הם מגיעים לדבר המואר, אז אני אומר הוא בא אל מקומו. פירוש הדבר, הרי כל דבר שאנחנו רואים אותו, ממה יש לנו כוח ראייה? מכוח זה שהניצוצות של האור פוגעים באותו דבר, מכוח זה הדבר נקלט בעינינו. אז אם הדבר מואר, אני יכול להגיד האור בא. מה זאת אומרת האור בא? האור יצא מתעודתו, פגע בדבר שלשם עליו הוא אמור להאיר. דבר מואר אני אומר בא עליו האור. אז אם ככה זה בכלל לא מבטא שקיעה, זה בדיוק הפוך. כשאתה מדבר על אור, אדרבה, כשהאור מאיר על דבר מסוים אז הוא בא אל המקום אליו הוא צריך להגיע. כשאתה מדבר אל השמש, זה מבטא שקיעה, כי השמש מתי היא מגיעה אל המקום אליו היא אמורה להגיע? כשהיא שוקעת. היא יצאה בבוקר מהמזרח והיא תגיע לתעודתה במערב, אני אגיד היא באה. האור, כשהוא יאיר על דבר מסוים אני אגיד הוא בא, כי הוא הגיע למקום לשם הוא אמור להגיע. אז אם ככה אין בכלל שאלה. בשמש ביאה מבטאת שקיעה, באור ביאה מבטא הארה. ואם כן, מתאים הכתוב קומי קומי אורי כי בא אורך, כי הגיע באמת האור למקום שאליו הוא אמור להגיע.
ואורך כמו שאמרנו אומר המלבי"ם, זה האור העצמי. והכבוד השם עלייך זרח, זה אומר המלבי"ם, זה בחינה של אור הנבואה. ומדוע זה נקרא אור הנבואה? מכיוון שהאור הזה שאנחנו מקבלים, אנחנו בחינה של ירח לעומת השמש. אנחנו אומרים השמש זורחת על הירח. הירח יש לו אור עצמי? לא. אלא מה? כל מה שהוא בעצם מחזיר אור של השמש. יוצא איפה, שמה שכתוב כאן אור השם עלייך זרח, זה כמו זריחה של אור על הירח ביחס לשמש. על זה אחרי זה הוא יגיד לנו שמלכים ילכו לנוגה זרחך. כי תמיד הביטוי נוגה על מה בא? על הארה שאתה לא רואה את גוף האור, אלא רק אתה רואה איזה הילה מסביב. זה תמיד הביטוי נוגה. אז הוא אומר תראה כמה זה מתאים. כי כבוד השם עלייך זרח, אנחנו כמו לבנה שכבוד השם מאיר עלינו. אין לנו מצד עצמנו. כמו שכתוב פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. כי משה כי יהושע בדרגת הנבואה שלו היא כדרגת כל הנביאים, שהם בגדר מקבלים. לעומת משה רבנו שהיה לו דרגה גבוהה ועצומה יותר ואז הוא כפני חמה. איך שלא יהיה, מתאים אם כן הפסוק שהגויים ילכו לנוגה זרחך. כי נוגה מתאים לירח. שלירח כמו שאמרנו רואים הילה, רואים נוגה, כי אין לו אור עצמי. אבל לא נגיד אף פעם נוגה השמש. השמש אין נוגה, יש אור. השמש היא בעלת אור עצמי. לעומת הירח שעליו מתאים הביטוי נוגה. אז נוגה זרחך זה לאור הנבואה ילכו גם כן הגויים.
כי הנה החושך יכסה ארץ. וערפל לאומים. ועלייך יזרח השם. וכבודו עלייך יראה. מה תהיה התקופה? כי הנה החושך יכסה ארץ. חושך, ערפל, אומר הרד"ק זה משל לצרות. והשם, ועלייך יזרח השם וכבודו עלייך יראה, אומר הרד"ק כאילו כתוב ועלייך יזרח השם ובכבודו עלייך יראה. בכבוד השם עלייך הוא יראה ויתגלה.
המלבי"ם מסביר, החושך זה העדר אור. וערפל לאומים, ערפל זה אדים וקיטורים הממלאים את האוויר גם כשהשמש זורחת. אנחנו יודעים את זה, שיכול להיות מצב שיש שמש ויש ערפל. בדרך כלל הערפל בשמש מתפוגג לכן זה לא לזמן רב, אבל אין סתירה. פירושה של דבר ערפל זה אדים, זה ענן שירד נמוך, זה גדר של ערפל. לעומת זאת חושך פירושו אין בכלל אור. בערפל יכול להיות אור, אבל הערפל ימנע בעדו מלהאיר כראוי. אבל חושך זה אין אור בכלל, זה העדר אור.
אומר המלבי"ם, פה הוא מדבר כנגד שני מיני אומות. יש אומות שהם בגדר החושך יכסה ארץ. נמצאים בחושך גמור. פגאנים עובדי אלילים. האנשים האלה נקראים יושבים בחושך. לא נגה עליהם אור השם כל עיקר. לעומת זאת, יש אומות שהם לא ממש בחושך, אבל יש ערפל על אמונתם ודתם. כדוגמת בני ישמעאל. בני ישמעאל זה לא ממש חושך, כי הם כבר מאמינים בהשם. והם גם יותר טובים מהנוצרים כמו שדיברנו בספר הכוזרי, כי הם גם כן מאמינים בנביאו ולא בשילוש הטמא. זאת אומרת אין להם את הבעיה של עבודה זרה. יוצא אם ככה שהם כבר התקדמו הרבה. אבל הם הגיעו? עדיין לא. קודם כל עצם זה שהם מאמינים באותו טמא שהוא הנביא שלהם, מאמינים שכביכול היה לו איזה נבואה מאת השם, זה כבר שיבוש. מעבר לכך, יש להם גם כן שיבושים גדולים בעצם האמונה שלהם בבחירה חופשית. אצל המוסלמים כבר פעם דיברנו, שהמוסלמים אצלם הם לא מאמינים בבחירה החופשית של האדם. אצל המוסלמי יגיד לך, כולו מן אללה, כולו מן אללה. מה איתך? לא, שום דבר, כולו מן אללה, הכל מהשם. וזה כבר שיבוש גמור כמו שהסברנו כמה פעמים, כי היהדות מאמינה בצורה ברורה ביותר, וידעת היום והשבות אל לבבך, והיהדות מאמינה באמונה שלמה שובחרת בחיים. ביד האדם יש את הבחירה, אם לעשות טוב או רע. איך שלא יהיה, על כל פנים אתה מבין שהם לא נמצאים כמו נגיד בודהה, שבחושך גמור, פגאנים עובדי אלילים. הם לא כמו הודו, מזבחים או מקטרים לפרה. הם כבר הרבה יותר טוב, הם מאמינים בהשם. אבל הם עדיין בערפל. וכלפיהם הוא אומר, הנה החושך יכסה ארץ, אלה האומות הכפרניות. וערפל לאומים, פה הוא מדבר על הלאומים שיש להם רק ערפל. הכוונה יש אור, יש שמש, אבל ערפל עליו.
ועלייך, כנגד מה שאמרנו החושך יכסה ארץ, אין בכלל שמש, עלייך יזרח השם. אצלנו יש ממש זריחה של קודשא בריך הוא. כנגד מה שאמרנו וערפל לאומים, שיש גויים כדוגמת ישמעאלים שאצלם עדיין יש ערפל, הם בבהירות גמורה, יש שמש זורחת אבל הערפל הוא מונע מן השמש להגיע, אומר כבודו עלייך יראה. כבוד השם יגיע אלינו ויראה עלינו בלי ערפילים אשר מונעים את הארת השם. אלא הקדוש ברוך הוא מתגלה עלינו בגלוי, בנבואה גמורה, עין בעין יראו כבוד השם שנגלה אל הנביאים, אז כבודו ממש עלייך יראה ולא על ידי ערפל שיהווה כמסך המבדיל בין אור השם לבינינו.
ואז, והלכו גויים לאורך. ומלכים לנוגה זרחך. והלכו גויים לאורך, אומר הרד"ק, שזה מן הנבואות שמתארות את מה שיקרה באחרית הימים. כמו שכתוב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר השם ואל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. יש פסוק נוסף שהרד"ק לא מביא, זה פסוק בזכריה. ובאו עמים רבים וגויים עצומים לבקש את השם צבאות בירושלים ולחלות את פני השם. כה אמר השם צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמור נלכה עמכם כי שמענו אלוהים עמכם. אז והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך.
אומר המלבי"ם, מה זה לאורך? הגויים שהם מההמון של העכו"ם ילכו לאורך, שזה אור התורה. המלכים, שהם כבר נחשבים ממדרגה יותר גבוהה, ילכו לנוגה זרחך. שזרחך כמו שאמרנו, עלייך יזרח השם, שזה אור השם וכבודו עלייך יראה. זאת אומרת הם כדי ללכת עמנו יצטרכו לא יספיק להם אור התורה, אלא ישאפו יותר גם לאור הנבואה, שירצו לראות ממש איך יש את נוגה זרחך, ואז גם המלכים ילכו לנוגה זרחך כשיראו את עם ישראל במדרגת נבואתם.
שאי סביב עינייך וראי. כולם נקבצו באו לך. בנייך מרחוק יבואו. ובנותייך על צד תאמנה. שאי סביב עינייך וראי כולם נקבצו באו לך. כולם אומר הרד"ק, זה בנייך ובנותייך. רק לכאורה זה תמוה, כי אתה אומר כולם נקבצו באו לך, בנייך מרחוק. אז למה התחלת לדבר בלשון נסתר כשאתה אחרי זה עובר לדבר בלשון גלוי? אתה אומר כולם ואתה חוזר ומבאר בנייך. אומר הרד"ק, ראינו כבר כמה וכמה דוגמאות כאלו, כמו ותפתח ותראהו את הילד. אחרי זה כתוב מפורש מה היא ראתה. אם אתה כבר אומר את הילד, למה ותראהו? אתה רואה שכך דרך הכתובים פעמים רבות לדבר בלשון נסתר ולאחר מכן לדבר בלשון גלוי.
כולם נקבצו באו לך, בנייך מרחוק יבואו ובנותייך על צד תאמנה. תאמנה הכוונה כאשר יישא האומן את היונק, כך בנייך בנותייך על צד תאמנה. והבנותייך על צד תאמנה פירושו על צד המלכות והשרות. פירוש הדבר, התרגום אומר על צד תאמנה על גיססין. גיססין, מי שיודע מה זה? זה הכסלים. גיססייא, זה מופיע בתרגום כמה וכמה פעמים. חלב אשר על הכסלים. ועל צד תאמנה, כאשר האם לוקחת את התינוק, היא נושאת אותו בצד. איך היא לוקחת אותו? על הכסלים, נכון, על המותן, על הצד, על מקום הכסל. אז זה על צד תאמנה. הכוונה ייקחו אותם כאשר יישא האומן את היונק. אז זה על צד תאמנה, ייקחו אותם על צידיהם מי? על ידי המלכות והשרות, כמו שכתוב ושרים מניקותייך.
המלבי"ם אומר, שאי סביב עינייך, הכוונה לארבע רוחות העולם. וראי כולם נקבצו. נקבצו, אנחנו כבר רגילים שמתקבצים עלינו. ותמיד שמתקבצים עלינו זה למלחמה. אומר לא לא לא, כולם נקבצו באו לך. באו לך הכוונה באו ללמוד תורה, באו ללמוד דבר השם. ובנייך יביאו איתם מרחוק. כולם, יוצא אם ככה שלפי הרד"ק, כולם נקבצו באו לך ואחרי זה הוא מפרט מי זה כולם, בנייך. לפי המלבי"ם לא. כולם זה כל הגויים. כולם נקבצו כי הם באו ללמוד תורה. ובנייך מרחוק יבואו, זה קיבוץ גלויות. אז יש פה שני דברים. גם הגויים יבואו כדי ללמוד תורת השם, וגם עם ישראל ישובו מגלותם.
אז תראי ונהרת. ופחד ורחב לבבך. כי יהפך עלייך המון ים. חיל גויים יבואו לך. אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך. פחד ורחב לבבך זה לכאורה סתירה. אם אתה אומר פחד אז זה לא רחב, יש רוחב לב זה משהו שמבטא שמחה. פחד זה מבטא מורא. איך אתה אומר פחד ורחב לבבך? אז רש"י מסביר שיתמה וירחב ליבנו. פחד כאילו, אה, בן אדם עומד נדהם. פחד ורחב לבבך. כי יהפך עלייך המון ים. רש"י מסביר, הכוונה ההמון יהפך ויבוא אלינו מים. מה זה ים? מערב. ימה. כן? אז יהפך עלינו יבואו עלינו המון דרך הים. וחיל גויים יבואו לך, הכוונה היא נכסיהם של חיל האומות יבואו לנו. זה הכוונה חיל גויים, כי עוד פעם חיל גויים משתמע כמו קרב, כמו מלחמה. אומר לא לא, הכוונה כל נכסיהם וחילם של הגויים כולם יקבלו עם ישראל.
אני קראתי אז תראי ונהרת. חשוב לדעת, המנחת שי מביא שיש בזה שתי גרסאות. יש גורסים אז תראי ונהרת וזה הנוסחה המקובלת, ומשמעותו מלשון ראייה. אבל לעומת זאת הוא מביא שיש גורסים את הת' בדגש, ואז תיראי ונהרת. ואם אני גורס כך, זה מלשון יראה. כך בעצם גורס הרב אבן עזרא, והוא מביא עוד כאלה שגורסים כך. אבל על כל פנים, אומר המנחת שי שהגרסה הנכונה היא תראי, כמו הגרסה המקובלת לנו, וזה בלי י', שזה לא מלשון יראה אלא זה מלשון ראייה. אז תזכי לראות ונהרת. כן? נהרת הכוונה מלשון אורה. אדם מאירים פניו, רואה דבר, הוא שמח, אה, איזה יופי, מתחיל לחייך, פניו מפיקות אור. אז תראי את הבנים שלך חוזרים מרחוק ונהרת, יהיה לך חיוך על הפנים. ופחד ורחב לבבך.
מה זה פחד ורחב לבבך? אומר הרד"ק, כמו אדם שבאה לו טובה בבת אחת, פתאום הלב מתכווץ ולאחר מכן נפתח. זה כמו שרוצים לומר ליבו החסיר פעימה. מה שקורה באותו רגע שהדבר... יש פעמים השם ירחם, אנשים שמקבלים איזה בשורה משמחת, רואים הלב מתכווץ וזהו, לא מגיע כבר לשלב של הפתיחה. כי מרוב הבהלה וההתרגשות הרגעית יכול לקבל התקף לב והשם ירחם. אז הוא אומר פה, אצלנו בהתחלה ופחד, מההתרגשות הרגעית, ואז רחב לבבך, שמחה לרוב הטובה שנזכה לראות במו עינינו.
כי יהפך עלייך המון ים. לפי רש"י ראינו שהכוונה המון הבא מים, ממערב. אבל לעומת זאת, הרד"ק מסביר שהמון ים זה כעין משל. עד עכשיו היית חרבה ושוממה, ועכשיו יהיה ההפך, יבואו עלינו עמים רבים כהמון ים. כהמיית הים. הרי המון כבר הסברנו פעם, זה מלשון המיה. למה המון זה נקרא... מתחיל להגיד אנשים רבים אומרים המון? כי כשיש המון יש רעש. יש המיה. אם יש המון נשים אז זה רעש יותר חזק, כן? אבל על כל פנים, יש המון, יש המיה. המיה זה הכוונה רעש. אז יבואו כהמון ים, הכוונה יבואו עמים רבים, עם ישראל יבואו מעמים רבים, יקבץ לכאן כהמון ים, כגלי ים שוטף.
המלבי"ם מסביר, אז תראי ונהרת. אומר המלבי"ם, ימשיל אותם למי שרואה דבר שלא עלה על ליבו. דבר שהוא לא מאמין, הוא מה שנקרא צובט את עצמו, מה זה נכון מה שאני רואה? זה מציאות מה שאני רואה? אולי זה רק דמיון? עד שהוא מביט היטב, מסתכל ומתבונן, תראי, תסתכלי בהתבוננות, ונהרת. מה זה ונהרת? נהרת אומר המלבי"ם זה מלשון ראייה ברורה. כמו הביטו אליו ונהרו. שמה הכוונה ראייה. מנהרות, מה הם מנהרות? מנהרות אלה מערות שהיו עושים למעלה חור כדי שמהחור הזה תיכנס הנהרה. נהרה הכוונה אורה. זאת אומרת שלשון נהרה זה לשון אור, לשון ראייה. וזה מה שכתוב אז תראי ונהרת. הכוונה בהתחלה קרה דבר כמו שהסברנו שלא עלה על ליבי, ולאחר מכן אני מתחיל לקלוט שהדברים הם אמת, ואז אני מסתכל ורואה ונהרת, הכוונה רואה את הדברים בראייה טובה ומדויקת. לפי הרד"ק הסברנו שנהרת זה מלשון שמחה, לשון נהרה על פניו. אבל לעומת זאת לפי המלבי"ם זה ראייה ברורה, שהדברים כעת יתגלו לנו בצורה מוחשית שנראה אותם בדקדוק.
ופחד ורחב לבבך. אחרי שנראה את הדבר בבירור ונהרת, יהיה שלב שבהתחלה יפחד הלב, אחרי זה ורחב לבבך. למה? אומר המלבי"ם, כי בהתחלה, כמו שאמרתי קודם, אנחנו מורגלים בכך שכשעמים נקבצים אלינו זה למלחמה, לא לשום דבר אחר. ולכן בהתחלה, כאשר אנחנו נראה שיהפך עלייך המון ים, איך כל יורדי הים והמונו פתאום הפכו פניהם לבוא אלינו, אנחנו נחשוש, נחרד, מה הם רוצים? מה הם באו לעשות כאן? האם זה מלחמה, באו למגר אותנו? זה בהתחלה. אבל אחרי זה ונהרת ורחב לבבך. אחרי זה נראה שזה חיל גויים, זה עושר של הגויים שבאו לך, כדי להעשיר את עם ישראל. ואז ונהרת ורחב לבבך. אחרי שאני ונהרת, תהיה ראייה מדוקדקת, ורחב לבבך. אה, ירחב הלב, אנחנו נשמח שמחה גדולה. והמלבי"ם אומר שיהיו ארבעה דברים שיגרמו לנו בהתחלה לפקפק ואחר מכן לשמוח. וזה הדבר הראשון, בהתחלה יהפך עלייך המון ים, ניבהל, אבל אחרי זה נראה שזה חיל גויים שבא אלינו, ממונם של הגויים שהשם מביא להעשיר אותנו.
שפעת גמלים תכסך. בכרי מדין ועיפה. כולם משבא יבואו. זהב ולבונה ישאו. ותהילות השם יבשרו. שפעת גמלים תכסך, אומר הרד"ק, שפעת זה ריבוי. שפע, שפע מבטא ריבוי. כמו בשפעת ימים תכסך וכולי, שפע ימים יינקו. בכרי מדין ועיפה. בכרי זה הגמלים הקטנים. כמו בכרה קלה משרכת דרכיה. בכרי מדין ועיפה. ותהילות השם יבשרו. הגמלים והסוחרים והזהב והלבונה, כל זה מה שהוא אומר זהב ולבונה ישאו, כל זה הם יביאו איתם בסחורה, וגם יביאו את זה כמנחה למלך המשיח. כי הרי מלך המשיח קם וכולם יבואו לחלות פניו.
ולמה הם יבשרו? כי למה זה נקרא מבשר? תמיד בשורה זה משהו חדש. משהו שלא היה קודם. מבשר לך בשורה. אז הוא אומר, אנחנו עם ישראל, אנחנו יודעים, אנחנו מכירים את מציאות השם. אבל לעומת זאת, אצל הגויים פתאום להכיר מציאות השם, אה, זה בשורה חדשה. זה בשורה חדשה. ולכן בשבילם זה תהילות השם יבשרו. אנחנו כבר מכירים, אנחנו יודעים, אבל אצלם זה בשורה שלא ידעו אותה כביכול קודם.
המלבי"ם מסביר, שכמו שאמרנו בתחילה תראי ופחד לבבך ולאחר מכן ורחב, המלבי"ם מסביר שזה כל הפסוקים הבאים באים לתאר עוד בחינות למה בהתחלה יפחד ליבנו ואחרי זה ירחב ליבנו. מה יגרום לזה? אז ביאור אחד ראינו, המון ים, ניבהל, אחרי זה נראה לא, זה רק חיל הגויים שבא לכאן. דבר נוסף אומר המלבי"ם, תראי ופחד לבבך למה? כי שפעת גמלים תכסך. את תראי גמלים רבים שבאים, ועוד פעם, אולי הם באו למלחמה. את תראי בכרי מדין ועיפה. בכרי, המלבי"ם אומר, זה סוסים. לא גמלים כמו שאומר הרד"ק, כמו שלחו כר מושל הארץ או לכרי ולרצים, שהכוונה היא שם על סוסים. את תראי בכרי מדין ועיפה. מדין זה אומה ועיפה זה גם כן מהאומות מדין, מבני מדין עיפה ועפר, כמו שמופיע בבראשית כ"ה. את תראי אנשים שבאים עם סוסים רצים של מדין ועיפה. אבל אל תפחדי, כולם משבא יבואו. מאיפה הם באים? משבא. שבא זה מקום רחוק. מכל אלה משבא יבואו, זה מקום רחוק. מה הם רוצים? עוד פעם, מה קורה לנו? ופחד. הלב מפחד, חושש, מה מה בשורה? מה עומד להיות? אבל אחר כך ונהרת, כשנראה ראייה מדוקדקת ורחב לבבך. למה? כי יתברר לך שהגמלים האלה הם נושאים משאות של זהב ולבונה ישאו. ובכרי מדין, מה הם באים לבשר? כמו שאמרנו שהסוסים הרצים באים לבשר בשורה, תהילות השם יבשרו. באים לבשר תהילות השם, דהיינו כמו שהסברנו שבשבילם זה חדשות, והם באים לבשר את הדברים לכלל העולם וביניהם באים גם כן לעם ישראל.
פסוק ז'. כל צאן קדר יקבצו לך. אילי נביות ישרתונך. יעלו על רצון מזבחי. ובית תפארתי אפאר. כל צאן קדר. קודם כל אומר הרד"ק, כל זה לאו דווקא, אלא מתכוונים רוב. כמו וכל הארץ באו מצרימה, שהכוונה שם רוב הארץ. כל צאן קדר יקבצו לך, אילי נביות ישרתונך. אילי נביות וצאן קדר, אומר הרד"ק, קדר ונביות אלה שתי אומות שהיו היה דרכם לגדל צאן. כי הם היו יושבי אוהלים ונוסעים ממקום למקום לצורך רעיית הצאן. כמו שאומר אוי לי כי גרתי משך, שכנתי עם אוהלי קדר. שמה הכוונה הבדואים, אלה שגרים במדברות שהם עוברים ממקום למקום על מנת לרעות את צונם. כל צאן קדר, אלה קדר ונביות הם יקבצו אלייך אל ארץ ישראל את הצאן ואת אילי הנביות. אילי נביות ישרתונך, הכוונה היא כמו באלי נביות ישרתונך. הם ישרתו אותך ויביאו לך מנחה של אילי נביות.
ישרתונך, הרד"ק אומר שהטעם נמצא מתחת לת'. לא קוראים את זה ישרתונך, כן, הכוונה קוראים את זה מלעיל ולא מלרע. אז המתג נמצא מתחת לש', אז זה ישרתונך. הכוונה היא צריכים להרים את הת', כי הת' היא בעצם הטעם נמצא תחתיה. כי אם הטעם היה מתחת לנ', היינו קוראים ישרתונך. ישרתונך. פה קוראים ישרתונך. הכוונה מרימים קצת את הת'.
אז אומר הרד"ק, שהם על ידי זה ישרתו אותנו, הכוונה יביאו לנו מנחה. ואלה יעלו על רצון מזבחי. כן? כאילו כתוב יעלו על מזבחי לרצון. יביאו מהם מנחה וזה יהיה לרצון על מזבחי. מזה יקריבו קורבן להשם. אומנם, אומר הרד"ק, יש מחלוקת בזה. כי רבי אליעזר אומר לא מקריבים מבהמות גויים, לא אנחנו ולא הם. למה? כי אנחנו חוששים בזה לרביעה. ויש כוונה חוששים שמא הגויים רובעים בהמותיהם, ואז הבהמה נאסרה להקרבה להשם. יש כאלה שהם אומרים שלא, רק הגויים הם מותרים ואנחנו אסורים. ומזה, מהפסוק הזה מקשים לרבי אליעזר. אתה רבי אליעזר אומר שלא מקריבים לא גויים ולא ישראל, כתוב כאן מפורש שהם יקבצו לנו צאן ואלי נביות וזה יעלה לרצון על מזבחי. איך אתה מיישב? אז ממילא לדעת החולקים אומר הם יקריבו, לא יהודים. אבל לדעתך רבי אליעזר שלא יהודים ולא גויים, אסור להקריב בהמות של גויים, איך תיישב את הפסוק הזה? אומר רבי אליעזר, כולם גרים גרורים הם לעתיד לבוא. כל האומות יהיו בגדר גרים גרורים, כמו שכתוב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם השם ולעובדו שכם אחד. אז כולם יהיו בבחינה של גרים שיהפכו להיות חלק מעם ישראל.
יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר. הכוונה הגויים יביאו מנחה וקורבנות, ואני אפאר כביכול אתן בליבם לפארו. כי בעצם יש פה קושי. ובית תפארתי אפאר? היה צריך להגיד ובית תפארתי יפארו. תאר מה הם יעשו, מה הם יקריבו. לכן הרד"ק מסביר אפאר הכוונה אתן בליבם לפאר. אז זה חוזר באמת על קודשא בריך הוא, שהם יפארו אבל השם נתן בליבם.
המלבי"ם אומר, דבר שלישי שיגרום לנו תראי ופחד לבבך, כל צאן קדר יקבצו לך. גם אילי נביות. מי מי מי קיבץ אותן לפה? מה המטרה של כל זה? בהתחלה תראי. בהתחלה אנחנו רואים את זה, מסתכלים ותמהים, פחד. אבל אחר כך ונהרת ורחב לבבך. כי יתברר שהם יעלו על רצון מזבחי. זה כולם באו לקורבנות להשם, והם יעלו לרצון לפני השם שהשם ימלא משאלותיהם. ואומר המלבי"ם שייתכן מאוד יעלו על רצון מזבחי, שייתכן מאוד שיש פה מעין ההאנשה של המזבח, שהמזבח כביכול יש לו רצון. והקורבנות האלה יהיו לרצונו של המזבח, זה הכוונה יעלו לרצון על מזבחי, שהכוונה כביכול המזבח יהיה מרוצה בקורבנות אלה. והאילי נביות למה באו? כי בית תפארתי אפאר. על ידי קורבנות מובחרים שהם אילי נביות, אילי זה תמיד המובחר, אילי הארץ וכולי, אז הם על ידם יהיה תפארת לבית השם.
מי אלה כעב תעופינה. וכיונים אל ארובותיהם. מי אלה כעב תעופינה. המלבי"ם מסביר, דבר רביעי, מה יגרום לנו לתראי ופחד לבבך? כי את תשאלי מי אלה כעב תעופינה? הגויים שיבואו את עם ישראל לכאן יהיו דומים לעב. מה זה עב? זה ענן. ענן שמביא איתו גשמי ברכה. ואת תשאלי מי אלה? והתשובה היא כעב תעופינה. זה עננים שבאו להביא גשמי ברכה, כך גם כן הם יביאו מנחה של כסף של זהב ויחזרו לבתיהם. וישראל, הרי הגויים יביאו לפה מנחה כמו שהסברנו וגם עם ישראל ישובו לארצם. וזה החלק השני, וכיונים אל ארובותיהם. עם ישראל דומים כיונים אשר תעופנה אל ארובותיהם, אל הקינים שלהם כדי לחזור ולהישאר שם.
הרד"ק מסביר שהמרוצה והקלות, כשרוצים להגיד על דבר שרץ במהרה, ממשילים אותו לעוף. כי התנועה הכי קלה היא המעוף. הריצה זה תנועה כבדה, השייט הוא תנועה כבדה, התנועה הכי קלה והכי מהירה זה המעוף. אז מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם? שהיונים עפות במהירות רבה יותר כשהם חוזרות לקן. כשהם עפות אל ארובותיהם. ממה שהם עפות כשהם יוצאות. למה? כי כשהם חוזרות הם חוזרות אל ולדותיהן שהם הותירו בקן. אז כיוון שכך מעופן הוא מהיר. אז הוא רוצה להגיד באיזה מהירות זה יהיה? וכיונים אל ארובותיהם. הם ממהרות לשוב אל הגוזלים כדי להאכיל אותם. ארובותיהם זה הכוונה החלונות של השובך. ארובה זה תמיד מקום פתח ארוך וחשך, אז זה הפתח של השובך שדרך שם הם נכנסים אל השובך, כיונים השבים אל ארובותיהם.
כי לי איים יקוו. ואוניות תרשיש בראשונה. להביא בנייך מרחוק. כספם וזהבם איתם. לשם השם אלוהייך ולקדוש ישראל כי פאריך. כי לי איים יקוו ואוניות תרשיש בראשונה. מה זה בראשונה? רש"י מסביר כבראשונה. כמו שהיה בימי שלמה, אוני תרשיש למלך בים, אחת לשלוש שנים תבוא אוני תרשיש, היינו אוניות הבאות מים תרשיש. אז לכן אומר בראשונה הכוונה כמו שהיה בראשונה, בתקופת תור הזהב, תקופת הרנסנס של העם היהודי הייתה בזמן שלמה. אז כבראשונה, התקופה הזאת תחזור. וכל אלה באים לשם השם אלוהייך. הם שמעו את שם השם, שמעו את שמו גבורתו, וכי פאריך, הכוונה ויתנו לך פאר כפי מה ששמעו, כך מסביר רש"י.
הרד"ק מסביר, כי לי איים יקוו. הכוונה שוכני האיים הם מקווים להשם. למה? כי הם יבינו שהשם הוא המטיב והוא המריע, ולכן הם יביאו בנייך, אפילו אם הם מרחוק, הם יחזירו אותם לארצם. כי הם יודעים שהטוב והכל יוצא רק מאת השם. כיוון שכך צריך למצוא חן בעיני קודשא בריך הוא. איך עושים את זה? מחזירים את עם ישראל בחזרה לארצם. ואוניות תרשיש בראשונה, כמו שהסביר רש"י הכוונה כבראשונה בזמן שלמה. כספם וזהבם איתם. מה זה כספם וזהבם? הרד"ק מסביר שהכוונה כספם וזהבם של עם ישראל. כל הזמן מדברים על זכות השיבה ועל להחזיר את הנכסים הפלסטינים, ואז תמיד חוזר כנגד זה, חוזרת הדרישה להחזיר את הרכוש היהודי הגזול והעשוק במדינות מושבותיהם, שהגויים הסכימו, אם זה באיראן, אם זה בעיראק, אם זה בכל המקומות, שעם ישראל יאמרו ישוחררו ויחזרו לארצם, אם זה במצרים, הם הסכימו בתנאי שלא ייקחו כלום איתם. את כל הרכוש המדינה הלאימה. כך שבעצם אין לנו מה לדאוג, אומר הרד"ק, כספם וזהבם איתם. כספם וזהבם של ישראל, הם כולם יהיה איתם. עם כל הממון הם יבואו, לא יניחו דבר בארצות הגולה. אפשרות אחת. אפשרות שנייה, שחוץ ממה שכספנו וזהבנו איתנו, כספם וזהבם זה חוזר על הגויים. כספם וזהבם איתם. כמו שראינו כבר בהיסטוריה שהגויים הביאו מכספם וזהבם לגאולת עם ישראל. מתי זה היה? כאשר עזרא ונחמיה קיבלו רשות לבנות את בית המקדש, אז שמה המלך הוציא הוראה שכל מי שיכול לבוא ולעזור להם, שיבוא ויעזור להם. ואנשים רבים תרמו לבניין בית המקדש אפילו מן הגויים. וזה הכספם וזהבם, כמו שכתוב בעולי בבל, ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה לשם השם אלוהיך. ואז הם יראו כמה הקדוש ברוך הוא רם ונישא, וכולם מעצמם יתרמו לצורך בניין בית המקדש, לצורך החזרת כבודם של עם ישראל.
כבוד ישראל כי פאריך. פה יש קושי לרד"ק, כי בהתחלה הוא מדבר כנקבה. להביא בנייך מרחוק, לא בניך, בנייך. לשם השם אלוהייך. ולקדוש ישראל כי פאריך, מדבר על זכר. איך ייתכן? אומר הרד"ק, אל תתפלא. כנסת ישראל פעמים יש ביטוי כלפיה בלשון זכר, פעמים בלשון נקבה. לשון זכר זה כנגד העם. לשון נקבה זה כנגד התכנסותם, זה כנסת ישראל. כי פאריך, הוא נתן לך את הפאר והכבוד הזה שהגויים יעבדו אותך.
המלבי"ם מסביר, בהמשך לפסוק הקודם שאנחנו עומדים ותמהים, מי אלה כעב תעופינה ויונים אל ארובותיהם? אז ופחדת, אנחנו נמצאים בפחד, תראי, את מסתכלת ושואלת שאלות ותמהה, מי אלה ומה זה? לאחר מכן ונהרת ורחב לבבך. למה? כי יתברר לך התשובה. כנגד השאלה מי אלה כעב תעופינה, אומר הקדוש ברוך הוא כי לי איים יקוו. גם האיים הרחוקים יבואו מקווים לי. אז הם כעב תעופינה. ואוניות תרשיש, הם הראשונים המקווים לי. כמו שראינו לאל כי יהפך עלייך המון ים, ההמון אשר גר מעבר לים, שהם באיים, הם יהפך עלייך ישובו אלינו. כנגד השאלה שהם שואלים מי אלה העפים ובאים כיונים אל ארובותיהם? התשובה היא להביא בנייך מרחוק. הם מביאים את בנייך מרחוק, והם יישארו שם ומביאים איתם את כספם וזהבם. כמו אדם שבא בדרך רחוקה לעקור את ביתו, הוא מוכר את החפצים ואת הכסף לוקח איתו. הוא לא לוקח מקרר וארון. הוא מוכר אותם שם ואת הכסף מביא איתו. כך גם כן מה שיהיה כאן, הוא אומר לך מי אלה שבא כיונים אל ארובותיהם, זה בני ישראל השבים אל ארובותיהם, שהם באים מביאים כספם וזהבם איתם. ועל מה הדבר מרמז? שבעצם הם באים לכאן באופן מוחלט. כי אם אני קפצתי לביקור מולדת, אני לא מוכר לא את הארון ולא את המקרר ולא את המכונית, אני משאיר את הכל שם. כי אני עתיד לחזור. אבל אם אני סגרתי את העסקים שם ואני עכשיו בא לפה, אז אני מוכר הכל, בא עם מזומנים. אומר זה מה שיהיה. את תראי שכולם יבואו כספם וזהבם איתם. עם הכסף והזהב איתם, כי אין להם כוונה עוד להישאר שם. ומה שהם יביאו מרחוק זה יהיה לשם קדוש ישראל. אולי לפני כן, המלבי"ם אומר, מה שכתוב כאן לשם השם, שים לב, יש פה כפילות. כי הוא אומר כספם וזהבם איתם לשם השם אלוהייך ולקדוש ישראל כי פאריך. למה כפילות, לשם השם אלוהייך ולקדוש ישראל? אומר המלבי"ם, יש שם השם, שזה שם העצם. ויש שם השם קדוש ישראל, שזה שם התואר. שם השם, למה? כי הוא קדוש ישראל בזכות מעשינו. והיות וכן, הם יביאו אתכם מרחוק את עם ישראל, וזה מה שכתוב בסוף הפסוק כיונים אל ארובותיהם, כמו היונים אשר חוזרות לארובותיהם, כך עם ישראל ישובו בחזרה לארצם, ולכן הגויים עוד יסייעו בהשבתם של עם ישראל בחזרה ושבו בנים לגבולם.