הרד"ק מסביר, כלי השם במלחמתו כנגד האומות יהיו משני סוגים. כלי צדקה, שזה בעצם ישועה להושיע את עם ישראל, ומצד שני יש בגדי נקם, שהבגדי נקם זה להיפרע מן האויבים. מאלה שהצרו לנו וציערו אותנו. כלי הישועה, שזה בעצם להושיע אותנו מן הגויים, את זה הוא מדמה למגן, שריון וכובע. כי בעצם צריך להגן עלינו מפני האומות. ומה הוא בעצם כלי המגן, שריון וכובע, אם לא הגנה על הלוחם? כביכול בזה השם מגונן עלינו. וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו, זה כדי להושיע אותנו. כן, מטרייה שתגן בעדנו מפני האומות. ולעומת זאת, אולי לפני כן הרד"ק פה אומר דבר מדהים. אומר הרד"ק, והשריון והכובע אינם מלבושים אלא לפי שעה בעת המלחמה. מתי אדם לובש שריון? רק בשעת המלחמה, הוא לא יוצא לעבודה עם שריון. נכון? רק בעת המלחמה. אומר על זה הרד"ק, התשועה תאריך מעת התחלתה עד שיהיו ישראל בארצם ובשעת מלחמת גוג ומגוג. אומר דבר נפלא הרד"ק. התשועה תתחיל אבל היא תיקח זמן. אנחנו רואים את זה מתגשם למול עינינו. הנבואה הזאת מתגשמת שהישועה לא התחילה ונגמרה ביום אחד. אנחנו רואים שזה תהליך ארוך ושלם. ברור לנו שהתהליך התחיל, ברור לנו שאנחנו בעיצומו, אבל הרד"ק אומר, התשועה תאריך מאז התחלתה. כי זה לא יהיה מיידי, זה ייקח, זה יאריך זמן. את כלי הנקם הוא ממשיל לבגדים ומעיל. תשימו לב כמה נפלא. זה איך לנקום בגויים. השם איך ינקום בהם? ילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה. שמים לב? בגדי הנקם בגויים היו כמעיל ותלבושת. למה? אומר הרד"ק, פשוט. כי הרי בגדים אתה לובש באופן תמידי. שריון לא באופן תמידי. להגן עלינו, זה השריון, זה באופן זמני. צריך רק להגן עלינו עכשיו מהאויבים. עכשיו השם התחיל לנקום באויבים. כמה ינקום בהם? זה באופן תמידי. הנקמה בגויים תהיה תמידית כמו בגד שהוא תמידי. לעומת זאת, ההגנה שלנו מפני הגויים צריכה להיות רק בהתחלה. רק בעת הגאולה, הקדוש ברוך הוא צריך להגן עלינו. אבל לאחר מכן כבר לא צריך שריון, כי הגויים הרי יהיו עבדים לישראל, ורדו בשונאיהם, ובני נכר איכריהם וכורמיהם. וזה הנקם והקנאה ששיעבדו אותנו כל תקופת הגלות, זה יימשך לאורך שנים. כיוון שהמציאות הזאת תימשך לאורך שנים, את זה הוא ממשיל לבגד קבוע. לעומת זאת ההגנה עלינו זה רק באופן זמני, רק להוציא אותנו מתוך הגלות, צריך להגן עלינו מפני האויבים, אבל לאחר מכן האויבים הרי יהיו נתונים תחת רגלינו. והיו שרים אומנייך ומלכים מיניקותייך וכולי. פירושו של דבר שהחשובים הם יהיו השפלים אצלנו. אובמה יעשה לך ספונג'ה. קונדוליסה רייס תשטוף לך כלים. ואם היא לא תשטוף טוב, אתה תגיד לה לשטוף שוב. הם המלכים, השרים, יהיו אומנייך, מיניקותייך. אז אם ככה, אנחנו כבר לא צריכים ישועה. הישועה הייתה רק לזמנו. מה כן? הנקמה היא תימשך, היא כמו בגד. כמו בגד שאדם לובש באופן תמידי, זה יימשך הלאה.
ותשים לב, כתוב וילבש בגדי נקם תלבושת. מה זה תלבושת? קודם כל תלבושת, הרד"ק מסביר שהכוונה היא זה כמו שם העצם. יש פעולה, כמו שדיברנו כמה פעמים בעבר, זה ללבוש. ויש שם העצם, זה נקרא לבישה. לבישה לא מבטא פעולה. לבישה מבטא את התואר. כמו שאני אומר, כמו שאני אומר לדוגמה, ריצה, ואני אומר לרוץ. אתה צריך לרוץ, תרוץ, ירוצו, זה פעולות. ריצה זה, זה שם העצם. כך שלמעשה תלבושת זה שם העצם. ולמה אחרי שאמר וילבש, אומר עוד פעם תלבושת? אז הרד"ק אומר כלל. כל מקום שאתה רואה שאחרי שהוא מתאר פעולה הוא עובר לשם העצם, פירושו של דבר שהדבר הזה יהיה בחוזק ובתוקף. הוא מביא דוגמה. ויצם דוד צום. ויצם זה הפעולה, צום זה שם העצם. למה? רצה לומר לך שהדבר היה בחוזק. קצף השם על אבותינו קצף. קצף זה שם העצם, קצף זה הפעולה. למה אמר בסוף את שם העצם? לחזק את הדבר. ומעלה בו מעל. מעל זה שם העצם, מעלה זה הפעולה. הוא אומר לך, היא מעלה מעל, זה היה חמור מאוד. למען טבוח טבח. וכן כל הדוגמאות הללו באים לבטא ששם העצם מופיע לאחר מכן, שהדבר נעשה בתוקף ובחוזק.
המלבי"ם אומר, וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו, וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה. אומר המלבי"ם, כדי להבין את הפסוק הזה נכונה, אתה צריך שיהיה לך ידיעות בסיסיות בלשון הקודש. כיוון שיש פה כמה וכמה דברים שמצריכים הבנה. מה זה שריון ומה זה כובע ישועה? מה זה צדקה ומה זה ישועה? מה זה נקם ומה זה קנאה? מה זה לבישה ומה היא תלבושת? ולמה פעם כתוב מעיל ופעם כתוב בגדי? כל אלה הם כפילויות שבעצם מצריכים אותנו להבין מה כאן הנביא מתכוון לומר בדברים הללו, ובעצם אם נבין את הדברים נכון אנחנו גם נבין את אופי הישועה והגאולה שעתידה להיות.
משפט אני עוזר לזולתי וכולי הכל על פי המשפט. זה נקרא משפט. כך גם כן במשפט שנאמר אצל הקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא עושה משפט הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא גומל לאדם מצד מה שמגיע לו מצד שהוא אדם. וזה משפט מצד הגמול מגיע לך כך במשפט מגיע לך מצד הזכויות מצד המעשים הקדוש ברוך הוא גומל לאדם. כי משפט זה ביחס לאדם. אז זה בן אדם עושה משפט ובין אדם לחברו כשהקדוש ברוך הוא עושה משפט הכוונה ביחס לאדם לפי מידת האדם מה שמגיע לאדם. צדקה כשאנחנו מדברים על צדקה אצל בני האדם תמיד המלבי"ם יסביר שזה בין אדם למקום. צדיק זה בין אדם למקום. כשאנחנו אומרים עשה משפט וצדקה משפט כמו שאמרנו זה שבן אדם עוזר לחברו עושה משפט עם חברו ובין אדם לחברו כשאני אומר עשה צדקה פירושו נהיה צדיק ובין אדם למקום. וזה תמיד הביטוי צדקה מצד שהוא בין האלוקים מגדיר את זה המלבי"ם זה המעשים שבין אדם למקום. וכשאני אומר שהקדוש ברוך הוא עושה צדקה מה המשמעות של הדברים? מצד עוד פעם שהוא שהוא אלוקים. כמו שצדקה מבטאת את הקשר עם האלוקים אני אומר הוא צדיק ובין אדם למקום כך כשאני אומר השם עושה איתנו צדקה זה הכוונה מצד האלוקים לא מצד האדם לא כמו בין אדם לחברו אלא מצד האלוקים עצמו הכוונה היא אנחנו לא ראויים אנחנו לא הגונים אין לנו זכויות אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא עושה את זה לרוב חסדו אז הקדוש ברוך הוא עושה עמנו צדקה. כי צדקה תמיד באה לבטא בין אדם למקום. אז גם כשהקדוש ברוך הוא עושה צדקה הכוונה מצד המקום מצד הריבונו של עולם מצד זכויותיו לא מצידנו. לעומת משפט שמשפט זה מדבר בין אדם לחברו אז כשהקדוש ברוך הוא עושה עמנו משפט זה מצידנו מצד האדם מצד מה שמגיע לו. אז משפט זה ביחס לאדם אני עוזר לבני אדם אני עושה משפט הקדוש ברוך הוא נותן לי לפי מה שמגיע לי מצד האדם מה שאני אדם זה נקרא משפט. צדקה כשבני אדם עושים צדקה זה בעבודתו בין אדם למקום כי מדברים ביחס מצד זה שהוא אלוקים אני עובד את האלוקים זה נקרא צדקה צדקות צדיק. כשהקדוש ברוך הוא עושה איתי צדקה עוד פעם זה מצד האלוקים לא מצידי לי לא מגיע. אלא השם עושה צדקה מצד האלוקים כי צדקה תמיד זה ביחס להנהגת האלוקים.
אם כתוב ישועה צדקה וישועה אומר המלבי"ם פירושו של דבר על ישועה כללית ששמורה מאת השם כדי לתקן את העולם כולו וזה מה שהסברנו שער כוונה בחינה של הנהגת הייחוד. אין עוד מלבדו השם מביא ישועה ראויים לא ראויים זה צדקה כמו שאמרנו א' מצד הריבונו של עולם אנחנו לא לא תלוי בנו ויש את הישועה הכללית שהיא אמורה להגיע בכל מצב מצד זה שהקדוש ברוך הוא קבע שיהיה זמן של ביאת המשיח יהיה זמן של ישועה כללית ראויים או לא ראויים הגונים או לא הגונים יש תוכנית יש ישועה כללית שהיא עתידה להגיע וזה הביטוי ישועה כשהוא מחובר עם המושג צדקה.
אומר המלבי"ם הנביאים כשהם באים לתאר את פעולות השם הרי להשיג את הקדוש ברוך הוא אנחנו לא יכולים לא שייך בכלל להשיג את הריבונו של עולם. אז כמו שאתה רואה אדם אתה יודע זה אדם נכבד איך אתה יודע? לפי המלבושים שלו. הוא לא בא עם מכנס קצר בלי גופייה ומלבורו תקועה במכנס. הוא בא ככה אתה רואה אותו מחויט לבוש עם עניבה ו אתה אומר זה עורך דין זה רואה חשבון זה אתה אתה מבין שמדובר באיש מעלה. כך גם כן כשאני רוצה לתאר את ריבונו של עולם אני לא יכול לתאר אותו בעצמותו. מה אני צריך לתאר אותו? לפי בגדיו במרכאות. מה הגדר של בגדיו אצל הריבונו של עולם? זה לבושים. לבושים אצל הריבונו של עולם זה הנהגות, פעולות, אני יכול לדון את הריבונו של עולם מצד הפעולות שלו. כשהקדוש ברוך הוא עושה מעשה של רחמים אני אומר השם ריחם עלינו. כשהקדוש ברוך הוא עושה מעשה שאנחנו הושפענו בו לדוגמה דין אז אני אומר שהקדוש ברוך הוא נפרע מאיתנו וכן הלאה על זה הדרך. זה נקרא בגדר לבוש כי אני לא יכול לבטא את הריבונו של עולם הקדוש ברוך הוא כבר דיברנו שאני לא יכול לדבר על עצמותו יתברך. אלא מה כן? אני יכול לדבר מצד מה שאנחנו קיבלנו וזה איך הוא מתגלה אלינו איך הוא מתגלה אלינו זה נקרא לבוש כי האדם אני לא מכיר אותו מה אני יודע עליו? אני רק רואה שהוא לבוש מכובד אני יודע שהוא אדם מכובד. כך קודשא בריך הוא אני לא מכיר בו אבל כשאני רואה שהשם פועל פעולה מסוימת מזה אני מבין מהי אותה הנהגה.
אומר המלבי"ם המשפט שהקדוש ברוך הוא יעשה בגויים מתואר כמלחמה. הקדוש ברוך הוא יעשה מלחמה כנגד האומות. ואיך הנביא מתאר את המלחמה הזאת? כמו גיבור היוצא לקרב לבוש. הלבושים עוד פעם של הגיבור היוצא לקרב שהגיבור איש מלחמה פה זה השם איש מלחמה, הלבוש של האיש מלחמה הזה יורה לנו על אופי המלחמה. אומר המלבי"ם תשים לב פה איך הלבוש מלחמה של הריבונו של עולם: 'וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה'. שמתם לב זה הכל פה כבר דרובה, הכל פה מדברים כאן על מלתחה. מדברים את שריון, כובע ישועה, בגדי נקם, תלבושת, מעיל. וכל הדברים האלה בעצם טעונים הבנה באיזה לבוש קודשא בריך הוא נגלה אלינו כדי שעל פי זה נבין איך הקדוש ברוך הוא פועל את פעולותיו.
אומר המלבי"ם תשים לב שבכלי המלחמה ישנם כלים התקפיים ויש כלים הגנתיים. לדוגמה כשאני אדבר על שריון וכובע אני בעצם מדבר על כלים הגנתיים. עם שריון לא תוקפים, עם שריון מתגוננים. כשאני מדבר על כובע הכובע אמור להגן עליו בשדה הקרב מחץ מחרב, בעצם מדובר כאן על כלים שהמטרה שלהם להגן. השריון והכובע עוזרים שהוא לא ינוצח, עם החרב והחנית בזה הוא מנצח את האויבים. כאשר אנחנו מדברים על קודשא בריך הוא שיוצא להילחם והוא זקוק לשריון וכובע, קודשא בריך הוא לא צריך הגנות, אלא על מה בעצם מדובר? מדובר שהשם נלחם מלחמותינו. ואם השם נלחם מלחמותינו אז כשיש שריון פירושו של דבר שאנחנו לא ניזוקים. השם יוצא למלחמה עם שריון עם כובע יש פה הגנה עלינו כי קודשא בריך הוא ודאי לא שייך בו נזק. אלא זה בא לבטא את זה שהקדוש ברוך הוא מושיע אותנו ומגן בעדנו שאנחנו לא ננוצח ואנחנו לא נינזק על ידי האויבים, זה הצדקה זה הישועה.
זה מה שכתוב 'ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו'. מה הפסוק הזה בא לומר? הפסוק בא לומר מכוח מה אתם ראויים לכובע ולשריון? מכוח מה אתם ראויים להגנה? הרי כבר ראינו שאין איש, הרי כבר ראינו אין מפגיע. אומר מכוח מה? המשך הפסוק 'אין איש אין מפגיע ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו'. כמו שהסברנו צדקה זה מצד שהוא אלוקים, לא מצד האדם שמגיע לנו. מצד האדם שמגיע לנו על זה אמרנו זה נקרא משפט, מגיע לנו במשפט, אבל השם לא עושה משפט כי לא מגיע לנו ואין איש. מה כן? השם עושה צדקה. מכוח זרועו וצדקתו היא סמכתהו. הצדקה שהשם עושה היא כמו שריון שמגן בעד הגוף והישועה זה הכובע שמגן בעד הראש.
למה צריך גם צדקה וגם ישועה? אז הוא מסביר שהתחילת המחשבה היא בראש וכנגד זה יש את הכובע, שהכובע הוא בעצם הגנה על הראש. ואילו השריון זה הגנה על הגוף שזה ההגנה בפועל, להגן שלא תחדור חרב בעד הגוף. מה זה רוצה לומר? הרי ברור לכולנו שהגאולה העתידה היא לא דבר שהקדוש ברוך הוא יתכנן אותו לכשיבוא. אנחנו מהנביאים רואים שהדבר הזה כבר עלה במחשבה ושהדבר הזה כבר מאיתו יתברך והבטחות על זה נאמרו בנביאים, הכל כבר מוכן מראש. מוכן מראש מאיפה אנחנו מתכננים דברים? בראש. לכן הוא מתאר את הישועה, הישועה כמו שהסברנו זה הנהגת הייחוד, אין עוד מלבדו, הקדוש ברוך הוא לא מסתכל על זכויות לא מסתכל על חובות לא מסתכל על כלום, גואל את עם ישראל, מגן על עם ישראל, זה גדר של ישועה. ולכן 'כובע ישועה בראשו', הקדוש ברוך הוא כבר מראש תכנן מהלך של הנהגת הייחוד שזה כובע ישועה זה בראשו זה מתוכנן א' מראש, ב' המחשבה מסומלת בראש. ולאחר מכן הוא אומר לך על ידי זה יהיה לנו גדר של צדקה, צדקה הכוונה שהקדוש ברוך הוא יעשה עמנו לפי צדקותו לא לפי מה שראוי לנו אלא לפי הנהגת האלוקים. כל זה עד כאן הנהגות שבהם עם ישראל לא יינזק על ידי האויבים. ולכן הם הנהגות של הגנה, זה שריון, זה כובע, זה ביטוי של צדקה לפי מעלת השם יתברך ולפי התוכנית המקורית של השם יתברך שזה הישועה שתהיה הנהגת הייחוד, כל זה כמו שאמרנו הגנה על עם ישראל.
אבל לאחר מכן מתחיל השלב שבו הקדוש ברוך הוא עושה משפט בגויים, נפרע מן האומות. שני שלבים, שלב ראשון להוציא אותנו מתחת המגף הדורסני שלהם, השלב השני שהם מתחילים לשלם את המחיר. זה התחיל כבר בסוריה, אנחנו מקווים שזה ימשיך הלאה גם לשאר האומות, הם ישלמו את המחיר על מה שהם עשו לעם ישראל. אומר המלבי"ם כנגד זה הקדוש ברוך הוא לובש 'בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה'. המלבושים האלה אומר המלבי"ם באו לסמן לנו ללמד אותנו שהקדוש ברוך הוא לא בא רק להושיע, כי אם להושיע מספיק מעיל ושריון כמו שהסברנו כובע שריון ומעיל זה מספיק. אבל הקדוש ברוך הוא בא גם לנקום נקם. אומר המלבי"ם דרך הלוחמים כשהם באים להילחם אז אם הוא בא רק להציל יש להם סימון מיוחד שידעו שהם באו רק להציל כדי שלא יפגעו בהם. כמו שכתוב 'מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבוצרה' וכולי. אז יודעים שהוא בא רק להציל, זה לא אתה לא נלחם נגד כוח רפואה. אצל הפלסטינים הכל בסדר תקין, אבל באופן טבעי במלחמה אתה לא הולך להפגיז אמבולנסים כי אתה יודע שזה כוח רפואה, אתה מפגיז שריון. זאת אומרת ידוע היה אצל הלוחמים מי בא רק להגן ומי בא כדי להילחם ממש.
אומר המלבי"ם תשים לב שיש הבדל בין בגד לבין מעיל. את המעיל עוטים על כל הבגדים מלמעלה, לעומת זאת הבגד הוא הפנימי. כתוב פה גם שני דברים, כתוב כאן קנאה, כתוב פה נקמה. אומר המלבי"ם אתה צריך לדעת שבלשון הקודש יש גם הבדל בין קנאה לבין נקמה. השם מקנא קנאתו ונוקם. מה ההבדל אם אני אומר מקנא קנאתו ונפרע מהם או נוקם ונפרע מהם? לכאורה זה אותו דבר. אומר המלבי"ם לא, יש הבדל. תמיד נקמה זה על משהו שעשית לי בעבר. אתה לא נתת לי אני לא אתן לך, לא תיקום ולא תיטור. נקמה זה על משהו שהיה בעבר. לעומת זאת לקנא קנאת השם תשים לב זה גם בביטויים שאנחנו מתבטאים היום, כשאני רואה עכשיו משהו שהדבר הזה הוא ביזיון אני מקנא קנאת השם וקם ופועל. לקנא קנאת השם זה לא על משהו שהיה לפני שנתיים, לקנא קנאת השם זה בעצם הזמן בעצם הפעולה. איך אמר לו משה ליהושע? 'המקנא אתה לי?' מה קרה שם? אדוני משה כלאם, עכשיו הם מתנבאים, עכשיו תפסיק אותם, חילול השם וכו'. אומר לו המקנא אתה לי? זה סוג של קנאה. לקנא פירושו לפעול את הפעולה בעת שהצרה או בעת שהמצב הלא טוב קיים. לעומת נקמה שנקמה זה להיפרע על משהו שהיה בעבר, לשלם מחיר לדרוש מחיר על משהו שהיה בעבר.
אומר המלבי"ם הנוקם די לו אם הוא משלם לך רעה תחת רעה גם אם הנקמה היא בצנעה. גם אם הוא נפרע ממך מה שנקרא מתחת לחגורה בלי שאף אחד יודע, בלי ש מספיק שאתה והוא יודעים, עשית לי ככה שילמתי את המחיר. על האדם כבר יש את ההנאה בנקמה גם אם זה לא היה בפרהסיה, גם אם זה לא היה פרסום. מה המטרה? לנקום בך, נקמתי בך, אתה תדע בפעם הבאה לא להתעסק איתי. זה נקמה. לעומת זאת אומר המלבי"ם מי שמקנא לכבודו עושה את זה בגלוי, כי הרי זה כל המטרה. כבוד השם נגיד נדבר על קנאה לכבוד השם, כבוד השם חולל אני אני מקנא לכבוד השם. מה פירוש מקנא לכבוד השם? קם עושה משהו בפרהסיה, כמו פנחס, הולך לוקח חרב דוקר מסתובב איתו בכל המחנה. אם לא מעשה לא, נקמתי קינאתי לכבוד השם בסתר. מה זה לקנא לכבוד השם בסתר? תמיד קנאה זה תמיד בגלוי, להיפרע בגלוי כדי לקנא בזה את כבוד השם.
אומר המלבי"ם לפי זה תבין מה שהוא אומר כאן. הוא אומר לך 'וילבש בגדי נקם'. מה זה בגדי נקם? על מה שהרעו לו הצוררים. והבגדים האלה יהיו בגדר תלבושת. מה זה תלבושת? לא דבר עראי, זה דבר קבוע. תלבושת קבועה כביכול על מה? לנקום כנגד האויבים על מה שהצרו לנו. וחוץ מזה על ביזוי כבודו ותפארתו על חילול שם שמיים בעולם 'ויעט קנאה כמעיל'. קנאה כמו שהסברנו זה לקנא על כבודו המחולל. על זה שהם מחללים את כבודו השם יעט קנאה. אבל אמרנו קנאה איך מקנאים תמיד? בגלוי. לכן זה כמעיל. מה המעיל אמרנו? חיצוני. המעיל הוא גלוי. כשמדובר על קנאה זה חייב להיות בגלוי, זה חייב להיות בפרהסיה, ולכן ויעט קנאה כמעיל כדי שעל ידי זה יתקדש שמו המחולל בגויים ועל ידי זה ינצח את האויבים.
איפה הדבר יבוא לידי ביטוי בקנאה ובנקמה? כיצד הדבר הזה ישפיע ביחס לגויים? על זה בא הפסוק הבא. פסוק י"ח: 'כעל גמולות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאויביו לאיים גמול ישלם'. כעל גמולות הקדוש ברוך הוא יגמול להם, זה פשוטו של מקרא. הרד"ק אומר כמו שהוא לבש קנאה על גמולות איפה? שגמל לפרעה ולסנחריב ולכל צוררי ישראל, זה כעל גמולות. כמו שאתה זוכר גמולות בהיסטוריה, אתה זוכר איך הקדוש ברוך הוא נפרע מהם? ככה השם ילבש קנאה גם בעתיד. זה הכעל גמולות, כעל גמולות זה כדוגמת הגמולות שהיו אז. כעל ישלם, כמו שהוא שילם את אותן גמולות לאויבינו כך הוא ישלם כעת לאויבים הקיימים כעת. ואיך יהיה התשלום? חמה לצריו גמול לאויביו. אומר הרד"ק הגמול זה כנגד הגמול הרע שהם עשו לעם ישראל, הקדוש ברוך הוא ישלם להם. ולא זו בלבד אלא גם גמול לאיים ישלם, הכוונה איי הגויים. מה פירוש הדבר? היות ועם ישראל מפוזרים בכל איי הארצות אז הוא אומר לך הגמול יהיה לכולם. שלא תחשוב שישכחו מישהו, שלא תחשוב שישכחו איזה אומה שהצרה לנו ציערה אותנו הזיקה לנו, שלא תחשוב שישכחו אותה, בסופו של דבר כולם ישלמו את המחיר.
בואו נמשיך בביאורו של המלבי"ם, כי ביאורו של המלבי"ם בפסוק הזה מהווה השלמה למה שראינו בפסוק הקודם. והמלבי"ם כדרכו אומר שכאן המאמרים מקבילים. פירושו של דבר חלק ממה שנאמר בפסוק הקודם ההמשך שלו בפסוק שלנו וזה בשני משפטים מקבילים. נסביר. ראינו לעיל 'וילבש בגדי נקם תלבושת', ההמשך של זה בפסוק שלנו 'כעל ישלם חמה לצריו'. ראינו לעיל 'ויעט כמעיל קנאה', ההמשך שלו בפסוק שלנו זה 'כעל גמולות גמול לאויביו'. כדי להבין מה בעצם נאמר כאן, אומר המלבי"ם אתה צריך להבין בלשון הקודש מה ההבדל בין גמול לבין תשלומים. כי כתוב פה ישלם וכתוב פה גמול. מה ההבדל בין אם אני אומר הוא שילם לו או גמל לו?
אומר המלבי"ם התשלומים הם לפי המעשה. כפי מה שעשה כך ישלם. בלי רגשות, בלי מחשבה, עשה ישלם. עשית לי, הסעת אותי במונית, משלם לך כסף. זה נקרא תשלום. אני לא אומר גמלתי לך. איפה אנחנו נתבטא בביטוי גמל? אומר המלבי"ם כאשר יש איזושהי התפעלות בעצם התשלום אצל המשלם. או של אהבה, או של שנאה, או של כעס, זה יתבטא בביטוי גמול. ואנחנו רואים את זה גם בשפה המדוברת היום. הוא גמל לו, מה זה גמל לו? הוא מאוד עזר לי מאוד עזר לי אני לאות אהבה אני גמלתי לו ונתתי לו כנגד. זה הגמל. תמיד גמל מבטא לגמול עם איזושהי התפעלות רגשית. לעומת תשלום שתמיד תשלום זה דבר מנותק רגשית. בעל המכולת נתן לי חלב שילמתי לו כסף הלכתי. לא גמלתי לו ולא אין פה שום דבר רגשי. נתן לי קיבל. זה נקרא תשלום. תמיד תשלום ללא התפעלות אהבה שנאה רצון או כעס. שילם נגמר. אבל גמול תמיד מבטא זה בא מתוך אהבה גמלתי לו, אם זה פעולת הגמול אז זה מתוך שנאה ככה עשית לי אז זה עורר אצלי שנאה וגמלתי לו כראוי לו, תמיד גמול יבטא איזושהי התרגשות שממנה נובעת אותה הפעולה.
נשים לב אומר המלבי"ם יש הבדל בין צר לבין אויב. וזה גם המלבי"ם מסביר את זה בכמה וכמה מקומות, למדנו את זה גם במגילת אסתר מי שירצה יכול לשמוע בדיסק של מגילת אסתר שיש הבדל בין צר ואויב, איש צר ואויב המן הרע הזה. מה ההבדל בין צר לאויב? אומר המלבי"ם צר זה תמיד מי שצר לנו ממנו. הוא מצר לנו בפועל. זה נקרא צר. לעומת זאת אויב זה אדם ששומר איבה, אויב זה מלשון איבה, בליבו. זאת אומרת לא בהכרח שהוא מ אבל הוא שונא. בלב שלו יש לו שנאה כלפינו. זה נקרא אויב. צר לעומת זאת אני צר לי בגללו, אני במיצר בגללו, הוא מצר לי, הוא בפועל עושה לי צרה. לעומת זאת האויב הוא לא עושה לי בפועל אבל הוא בתוך תוכו אוגר שנאה כלפיי. אומר המלבי"ם יש צר שהוא לא אויב. הוא מצר לי לא מתוך שהוא אויב אותי אלא רק בשביל העסק שלו, להנאתו כי יש לו מזה תועלת. לא אכפת לו שאני אסבול, לא אין לו משהו אישי נגדי, אבל יש לו מזה תועלת. האדם הזה נקרא שהוא צר והוא לא אויב. לעומת זאת יש אויב שהוא לא צר. מה זה? אם הוא שומר לי נוטר לי איבה קשה בלב אבל הוא לא הזיק לי. אז הוא אויב שלא צר. אבל אם הוא גם נוטר לי איבה וגם הולך ומזיק לי בפועל זה צר ואויב. הוא גם מצר לי וזה גם נובע מתוך שהוא שונא אותי, לא סתם בשביל הכיף אלא מתוך שהוא שונא אותי.
אומר המלבי"ם אצל השם כשאנחנו מדברים על אנשים שהם ממרים פי השם, עוברים עבירות, יש כאלה שהם בגדר צרים להשם, יש בגדר אויבים להשם. אומר המלבי"ם על מי למי אנחנו נקרא צר למי אנחנו נקרא אויב? מי שבפועל עושה עבירות הוא צר להשם. כמו שאמרנו צר זה זה מציק בפועל. וכשאתה אדם עושה עבירות הוא הרי מוסיף כוח בטומאה, הוא הרי לוקח מן הקדושה ונותן לכוחות הטומאה, מגדיל כוח הסטרא אחרא, זה נותן חולשה כביכול בקודשא בריך הוא. ההפך מהמקיים מצוות שתנו עוז לאלוקים, העובר עבירות הוא מצר בפועל, יוצר טינוף בכל העולמות העליונים, כמו שדיברנו בנפש החיים מי שירצה יוכל לשמוע בדיסק על נפש החיים. לעומת זאת מי שכופר בהשם, משפיל כבוד שמיים, האדם הזה הוא אויב כי הוא לא חטא בפועל. הוא לא עשה איזה עבירה בפועל, הוא לא הלך ועבד עבודה זרה, הוא לא הלך וגנב, הוא לא הלך ואכל חזיר, אבל בתוכו הוא כופר בהשם. לאדם הזה אנחנו נקרא אויב. למה אויב? כי יש לו איבה לקודשא בריך הוא אבל הוא לא צר בפועל, הוא לא עשה עדיין עבירות בפועל.
אומר המלבי"ם בוא תראה שהקדוש ברוך הוא 'וילבש בגדי נקם תלבושת כעל ישלם חמה לצריו'. שמתם לב עכשיו נצטרך ליצור חיבור. הקדוש ברוך הוא לצרים מה הקדוש ברוך הוא נותן להם? ישלם. לאחר מכן נראה מה האויבים שלהם הקדוש ברוך הוא גומל. ונרצה להבין למה לאויבים השם גומל ולצרים השם משלם. הרי שיש לנו כבר את המילון להבין את ההבדל בין צר לאויב ובין ישלם לבין גמול, נבין עכשיו מה כתוב כאן. צריו הסברנו זה החוטאים בפועל. זה לא כדי להכעיס אלא מה שנקרא להנאתו. צר אמרנו זה אדם שמצר, לא בהכרח מתוך רצון להכעיס, הוא בא לעבירה הוא מצר. זה נקרא צר. כלפיו לא שייך קנאה. כי הרי הסברנו שלקנא זה תמיד כנגד מי שכעת מבזה שם שמיים. הוא לא מבזה שם שמיים, האדם הזה מחמת תאוותיו עושה עבירות. בפועל הוא מצר, מציק כביכול לקודשא בריך הוא, אבל אין פה מקום לקנא קנאת השם כי זה לא הוא לא חילל את השם, הוא לעצמו עובר עבירות, הוא בבית אוכל חזיר. למה? כי בא לו כי הוא רעב כי הוא נהנה מזה. הוא הוא בעל עבירה לעצמו, הוא נקרא צר, אין מקום לקנא פה קנאת השם כי זה לא הוא לא חילל שם שמיים. ולכן הוא אומר תראה פה לא שייך גם גמול. כי גמול כמו שאמרנו זה תמיד מתוך רגש, שנאה, אהבה. פה מה איזה אין פה רגש הרי פה לא מדובר במישהו שאויב את קודשא בריך הוא שיש לו איזה רגש שנאה להשם והשם מתנהג איתו בגמול, הוא לא פעל איזה פעולה של שנאה. מה כן? שייך פה נקמה. כי בפועל הבן אדם הזה הצר להשם, הוא יצר קלקול ועכשיו צריך לתקן את זה ועכשיו צריך להיפרע ממנו. אז אמרנו כבר נקמה זה על משהו שהזקת לי בעבר. הקדוש ברוך הוא ינקום בהם. על מה? על מה שהם הצרו כי הם יצרו נזק. והקדוש ברוך הוא על ידי הנקמה הזאת ייפרע מהם על מה שהם עשו. הנקם תשימו לב זה תשלומים. הנקם הזה זה לא בגדר גמול אלא כמו שאמרנו זה תשלומים, לפי מה שעשית אתה תשלם. בלי התפעלות, בלי רגש, בלי זה, לפי כל דבר שהוא תעריף, כל עבירה שעשית תשלם עליה בהתאם. על זה הוא אומר שהשם ילבש בגדי נקם על הרעות שעשו לו בעבר והנקם כעל ישלם לפי ערך המעשה. כעל ישלם לפי מה שלמי זה? לצריו. למי שהצרו לו בפועל כמו שהסברנו.
לעומת זאת 'ויעט כמעיל קנאה כעל גמולות גמול לאויביו'. על מי עכשיו מדברים? מדברים על האויבים. האויבים זה השונאים כמו שאמרנו אלה שהם מחללים שם שמיים הכוונה אצלם הם מורדים בהשם יתברך, לא מקבלים מלכותו, הם לא חוטאים בפועל אבל מכחישים את אלוהותו של השם יתברך. פה לא שייך להגיד שהשם ינקום בהם כיוון שהם לא הרעו בפועל. גם לא שייך תשלומים כי הם לא עשו רע במעשה כי תמיד תשלומים זה כנגד מעשה. אבל מה כן? פה שייך קנאה. קנאה אמרנו תמיד מקנאים על חילול וביזוי כבוד שמו. שייך לקנא, מחללים את כבודו של משה המקנא אתה לי? מחללים שם שמיים קם ומקנא פנחס מקנא קנאת השם בקנאו קנאתי בתוכם וזה צריך להיות בעת הפעולה וקם ומקנא קנאת השם הפעולה שלא הזיק. אבל מה? בפועל יש כאן חילול השם. על זה צריך לקנא. לכן פה לא כתוב נקמה אלא 'ויעט כמעיל קנאה' כנגד מי? כנגד האויבים. ונשים לב ופה כתוב גמול. 'גמולות גמול לאויביו'. למה? מכיוון שפה מדובר על אנשים שיש להם שנאה להשם, הם כופרים בהשם, הם לא מקבלים מלכות השם. ועל זה שייך לומר גמול. כי גמול כמו שאמרנו זה תמיד עם רגש. זה תמיד עם רגש. גמול אני אגמול לו איך או טובה או רעה אבל הגמול תמיד בא ביחד עם רגש. אז פה זה מתוך שנאה וכעס שיש לקדוש ברוך הוא למה? כי הם אויבים. מה זה אויב? שונא. אה אתה שונא את קודשא בריך הוא? אז מה התשלום שלך? זה גמול שהקדוש ברוך הוא ייפרע ממנו בדרך של רגש, בדרך של שנאה, השפעה מידה כנגד מידה. הראשונים הם לא שונאים את השם אבל הוא מצר בפועל, הוא עושה איסורים. הקדוש ברוך הוא ייתן לו תשלום. אין פה התפעלות רגשית. אבל כאשר אתה בגדר אויב, יש לך שנאה רגשית לקודשא בריך הוא, אז גם התשובה לזה זה גמול. כמו שהסברנו שהגמול הוא תמיד עם התפעלות רגשית. ופה לא שייך נקם מכיוון שאמרנו שנקם זה על משהו שהיה בעבר כי הוא לא עשה בעבר אלא על מה מדובר על זה שיש בו כפירה ושנאה פנימית לקודשא בריך הוא אז על זה שייך קנאה, השם מקנא לכבוד שמו הגדול והשם ייפרע מהם בדרך של איבה בדרך של גמול.
נשים לב אמרנו שהפירעון הזה כשאתה בא לקדש שם השם זה צריך שיהיה בפרהסיה. איך פנחס עשה? לקח אותם בכל המחנה. כי הוא מקנא קנאת השם. אתה לא נקמה אמרנו אתה עושה בחשאי. תנקום בו בחשאי. אבל אמרנו שקנאה לקנא על כבוד השם המחולל צריך שיהיה פרהסיה. תשימו לב מה הוא אומר 'ויעט כמעיל קנאה'. כיוון שפה מדובר על לקנא קנאת השם על חילול כבוד שמו הגדול הקנאה תהיה 'כעל גמולות' מה זה כעל גמולות? לפי ההתפעלוית שהיה להם באיבה כלפי קודשא בריך הוא מידה כנגד מידה הקדוש ברוך הוא יפעיל איבה כלפיהם ואיזה איבה זאת תהיה ואיזה פירעון זה יהיה? 'כעל גמולות כמעיל'. מה זה כמעיל כמו שאמרנו? מעיל זה בגד חיצוני. הכוונה זה יהיה פירעון שיהדהד, זה יהיה פירעון שכולם יראו אותו, שכולם יכירו בו כיוון שהם היו בגדר אויביו שאויביו כמו שאמרנו מכחישים את אלוהותו. ולא אלה שהם קרובים בלבד שהם היו צריו הכוונה החריבו את הבית המקדש החריבו את ירושלים אלא גם לאיים הרחוקים שהם לא היו מצרים בפועל לא באשמתם הם לא הצרו לנו הם לא יכלו הם פשוט רק קשה להם להגיע לפה צריך להבין אותם אבל כביכול אומר לא חשוב אני אפרע מכם על מה שבכל אופן שנאה ואיבה לעם השם כן היה לכם גם על זה הקדוש ברוך הוא ייפרע מהם.
פסוק י"ט: 'וייראו ממערב את שם השם וממזרח שמש את כבודו כי יבוא כנהר צר רוח השם נוססה בו'. וייראו ממערב קודם כל בעצם הקריאה פה ישנם שתי שיטות מביא המנחת שי. יש שיטת האבן עזרא שהוא מלשון יראה ויש ביאור נוסף שהאבן עזרא מביא שזה כמשמעו שהכוונה לשון ראייה. על פי המסורת שלנו אין בכלל שאלה כי כתוב שני יודין. ברגע שכתוב שני יודין אז הכוונה ודאי לשון יראה 'וייראו'. לעומת זאת אם היה כתוב י' אחת אז זה לשון ראייה כן? וזה כמו שאמרתי שתי שיטות אנחנו גורסים 'וייראו ממערב את שם השם'. הכוונה היו יראים משמו. אחרי שהקדוש ברוך הוא ייפרע מן האומות אז כולם יראו משמו. 'יבוא כנהר צר'. מה זה יבוא כנהר צר רוח השם נוססה בו? מביא הרד"ק פירש אדוני אבי זכרו לברכה יבוא לשון שקיעה כמו 'ובא השמש וטהר'. הצר הצרים והאויבים לנו ישקעו. ישקע כנהר השוקע זה הכוונה יבוא כנהר כמו ובא השמש שקעה השמש יבוא כנהר ישקע כנהר הצר והאויב של עם ישראל. ומה זה 'רוח השם נוססה בו'? נוססה בו מסביר הרד"ק שזה מלשון ניסה. רוח השם תניס אותו. נוססה מלשון מפועל נס מלשון לנוס. לעומת זאת רש"י מסביר שנוססה זה שם של תולעת. אוכלת בו כתולעת בעץ כמו 'והיה כמסוס נוסס' ששם הכוונה על סוג של תולעת אז גם כן רוח השם תאכלנו כתולעת זה הביטוי נוססה בו. ואז לאחר מכן יבוא הפסוק הבא 'ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום השם'.
זה מה שחז"ל דורשים אם ראית דור שצרות רבות עליו יבוא כנהר צר תתכונן דע לך ובא לציון גואל. הישועה קרובה הגאולה קרובה ואין לנו דור כמו הדור שלנו צרות מבית ומחוץ ואם כן זה אומר שהישועה כבר קרובה. עוד הסבר אומר הרד"ק יבוא כנהר צר זה סיבה למה שאמרנו קודם 'וייראו ממערב את שם השם'. למה יראו את שם השם? כי יבוא כנהר צר יבוא גוג ומגוג שהוא הצר בארץ ישראל כמו נהר שבא במרוצה. מה יקרה לו? רוח השם נוססה בו תכלה אותו מן העולם כמו שכתוב בנבואת יחזקאל מנבואת זכריה מי שירצה יוכל לשמוע בכל הלשון איך שבעצם הקדוש ברוך הוא ימגר את את גוג ומגוג ואז מזה 'וייראו ממערב את שם השם'. זה יגרום שבכל העולם יראו את שם השם כשהם יראו את הניסים שהשם יעשה לנו מפני גוג ומגוג. ואומר הרד"ק תשימו לב דברים שהם כעין נבואה. וכי אף על פי שיהיו ישראל בירושלים קודם שיבוא גוג ומגוג כיוון שיבוא הוא יאמרו כי לא בא להם גואל הואיל והעכו"ם באים ונלחמים עליהם. וכשישפטהו האל שם בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש כמו שכתוב שם בנבואות ביחזקאל וזכריה אז יגידו כי בא לציון גואל באמת ולשבי פשע ביעקב כי אז ישובו כל ישראל בתשובה שלמה. זאת אומרת הרד"ק פה כבר מביע דעה האם אנחנו באתחלתא דגאולה או לא באתחלתא דגאולה. המחלוקת הבלתי מוכרעת אומר הרד"ק כל עוד שלא יבוא לפה גוג ומגוג ולא יהיה ניצחון כלפיו עדיין לא נרגיש שובא לציון גואל. מתי יהיה ובא לציון גואל? כאשר הקדוש ברוך הוא ייפרע מגוג ומגוג אז ידעו שובא לציון גואל אז ידעו שבאמת זכינו לגאולה השלמה.
רוח השם נוססה בו הרד"ק יש לו ביאור נוסף. נוססה זה כמו שאו נס ציונה. מה זה נס? הכלונס שבו תולים את הדגל זה נקרא נס. ציונה זה מלשון ציון כן? אז גם פה אומר הרד"ק מנהג העולם שמי שנושא את הנס מרים את הדגל הוא הרי הולך לפני המחנה. אז הוא זה שנותן את המכה הראשונה באויבים שכנגדו. רוח השם נוססה בו והוא מכה בחילו של גוג ומגוג זה הכוונה כביכול הנס נושא הדגל הראשון הוא זה שיכה בגוג ומגוג. המלבי"ם אומר 'וייראו ממערב את שם השם וממזרח שמש את כבודו'. שם השם זה השם שנשמע למרחוק. כבוד השם זה מה שרואים מקרוב. את הכבוד אני יכול לראות כשזה מקרוב. משהו מרחוק אני לא יכול לראות את כבודו אבל שמעתי את שמו. זה תמיד הביטוי שמו יצא למרחוק אבל כבודו אתה צריך להיות בהיכלו אתה צריך להיות במקום שבו הוא נמצא כדי לראות את כבודו. אומר המלבי"ם שם השם זה הנשמע למרחוק כבוד השם זה מה שרואים מקרוב. אז הוא מציין בפנינו שבמזרח שמה גלו עשרת השבטים כמו שכתוב 'ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך'. שם התגלו הניסים והמופתים בהתחלה כי הגואל איפה יתגלה? במזרח 'מֵהֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ'. עד שבמזרח יראו את כבוד השם ואת נפלאותיו. ובמערב שמה יהודה ובנימין נמצאים במערבו של עולם שמה הם מפוזרים שמה רק ישמעו את הניסים מרחוק. יראו את שם השם שבא מרחוק כי כביכול שם השם יבוא מהיכן? מן המזרח. מתי יבוא? כאשר הצר יבוא כנהר שוטף זה מחנה גוג רוח השם נוססה בנהר הזה כדי שהנהר כביכול ירים קילשון גליו זה הכוונה רוח השם נוססה בו רוח השם מלבה אותו את הנהר הזה אז 'ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאום השם'. יבוא לציון גואל רש"י כבר מביא יש ספרים אחרים שמופיעה גירסה כזאת ברש"י כל זמן שציון חרבה עדיין לא בא הגואל. ציון בנויה? ודאי שציון חרבה. אבל את היכל בית המשפט בנו שם? זה תוספת חורבן על חורבנה. והכנסת שמה? זה עוד חורבן נוסף. בעצם כל מה שבנו היום בציון הכל זה חורבן על החורבן. מה זה הבניין האמיתי? שיבנה בית המקדש שיבנה בית היכל השם וזה עדיין חרב. 'ובא לציון גואל' וזה מלך המשיח 'ולשבי פשע ביעקב'. גם אלה תראו כבר יש פה נבואה שבאותו הדור יהיו שבי פשע והם יזכו גם כן להיות בגאולה. שומעים? מי שברגע האחרון יקפוץ על העגלה הוא יהיה חלק מן העגלה. שבי פשע גם הוא ישוב בתשובה גם מי שיצא מן הכלל אומר המצודת דוד ישובו מפשעם גם אותם יגאל המשיח ויחזיר את עטרת ציון את המקדש את הסנהדרין אל השבים מפשע ביעקב אל בני הגולה שישובו בתשובה.
איך יתקיימו עם ישראל עד התקופה הזאת עד שיבוא לציון גואל? 'ואני זאת בריתי אותם אמר השם רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר השם מעתה ועד עולם'. אומר הקדוש ברוך הוא מה יהיה לך עד הגאולה? אני דאגתי לך לשני דברים. דבר אחד זה נבואה דבר אחד זה כתבי הקודש. עד תקופתו של עזרא חגי זכריה מלאכי הנבואה מלווה אותנו. זה מה שנותן לנו חמצן להחזיק את הראש ככה איכשהו עדיין מעל המים כששטף הגלות שוטף מעלינו. אבל כשתפסק הנבואה אין את בריתי רוחי אשר עליך יש את דברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך. מה שקיים את עם ישראל בכל אורך שנות הגלות זה התורה שבעל פה שאותה אנחנו לומדים והיא המחיה אותנו שזה לא ימושו מפיך ומפי זרעך מעתה ועד עולם. זאת ברית מלח שעם ישראל לא יאבד ולא יאבד זרעו ולא יכלה שמו לעולם. ובאמת על עצם הפשט של הכתוב כאן יש רש"י שאומר 'בא זה הברית הזאת זאת בריתי אותם' אומר רש"י ברית כרתי להם שגם בגלותם לא תשתכח התורה. אין מה לדאוג שהתורה תשתכח יש ברית תורה לא תשתכח לעולם. הרד"ק מביא שרוח הנבואה על זה נאמר שזאת הברית שכרתי עמהם רוח נבואה שיהיה להם ולפי הרד"ק זה מדבר על העתיד. לא כמו שהסביר המלבי"ם שזה עד שיבוא הגואל מה יחזיק אותנו לפי הרד"ק זה אומר ואני זאת בריתי אותם אני כרתי ברית שיהיה להם רוח נבואה וכמו שכתוב נביאיכם חזיונות יראו בחוריכם חלומות יחלמון וכולי. זאת אומרת אשפוך רוחי על האדם יהיה בחינה של רוח נבואה לכלל ישראל אשפוך רוחי על כל בשר והנבואה הזאת תהיה נבואה שאינה פוסקת. לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם רוחי אשר עליך זה רוח טהרה שהקדוש ברוך הוא יפיץ בעולם רוחי אתן בקרבכם הקדוש ברוך הוא ימגר את כל האלילים את כל הדעות המשובשות את כל ההשקפות המקולקלות ולכן אני תמיד אומר לא להיבהל. לא להיבהל כשבן אדם הולך עם יהלום של מיליון דולר בכיס הוא אף פעם לא דואג על זה שאין לי מה לאכול עכשיו ארוחת בוקר. יש לי יהלום של מיליון דולר בכיס אני רגוע. כן אבל אין לך מה לאכול לא משנה אני רגוע יש לי יהלום של מיליון דולר בכיס. לנו יש יהלום של מיליון דולר בכיס. שהבג"ץ יגיד מה שהוא רוצה שנתניהו יעשה מה שבא לו שההוא אנחנו לא לא מתפעלים מזה כולם בר חלוף. התורה הקדושה היא נצחית. היהדות היא נצחית דבר השם הוא נצחי הנבואה היא נצחית. אז מה זה משנה קמו לנו אויבים כבר איפה אחשוורוש איפה פרעה איפה נבוכדנצר את כולם כולם בפח האשפה של ההיסטוריה. אז למה נבהלים? זה אמר ככה וההוא עכשיו יעבירו סנקציות פליליות סנקציות כלכליות נכון זה מקשה זה מקשה זה מצריך יותר התמודדות אבל להיבהל מהם? את כולם יישא הרוח. כשבן אדם שומע כאלה נבואות והוא רואה שעם ישראל מתקיים מעל הטבע אז אם כן לא חוששים משום דבר לא יראים משום דבר יודעים בסופו של דבר רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך הם אלה שיישארו קיימים לעולם וכל השאר בר חלוף. כן יזכנו השם ויגאלנו גאולה שלמה במהרה אמן ואמן.