00:00 ספר ישעיהו פרק ו'. בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את אדוני יושב על כיסא רם ונישא ושוליו מלאים את ההיכל. בשנת מות המלך עוזיהו, אומר הרד"ק, תרגם יונתן בשתא דאתנגע בה מלכא עוזיהו. מות, אין הכוונה פה מיתה גמורה ממש, אלא הכוונה היא צרעת. מה היה שם? חז"ל אומרים שעוזיהו רצה להקטיר קטורת בתוך בית המקדש ובעקבות זה הוא התנגע בצרעת. אנחנו נראה את זה בהמשך יותר במפורש ונראה גם קישור לדבר בפסוקים שנראה בהמשך. רק אולי הייתי רק רוצה לעמוד על דקדוק בלשון הקודש, מדוע חז"ל אומרים בשנת מות המלך עוזיהו צרעת? למה לא נלמד כפשוטו? נגיד בשנת מות המלך עוזיהו, בשנה שבה המלך עוזיהו מת.
ויהי מות פרעה מלך מצרים, אומרים חז"ל שנצטרע. והיאנחו בני ישראל, היה לוקח שוחט 150 ילדים בבוקר, 150 ילדים בערב כדי לרחוץ בדמם להתרפא מצרעתו. וגם שם, למה חז"ל מוציאים את הפסוק מדי פשוטו? מות, כתוב ויהי מות פרעה מלך מצרים, פירושו של דבר שפרעה מת. למה להסביר הסבר שלא מתאים לפשוטם של הכתובים? ואני לא שואל על פרשנים, אני שואל על כאלה שהולכים לפי פשוטם של המקראות. רש"י תמיד מסביר לפי פשוטו של מקרא, מדוע כאן אנחנו רואים שהם חרגו מפשוטו של מקרא? תשובה היא, אין שלטון ביום המוות. כאשר בן אדם מת לא כתוב לגביו מלכות. דוד המלך כתוב לכל אורך הדרך המלך דוד, דוד המלך, מלך דוד. וישכב דוד עם אבותיו, לא וישכב המלך דוד. אין שלטון ביום המוות, לא אפשר לקרוא לו מלך כשהוא שוכב, כאשר הוא נפטר, כי לכלב החי טוב מן הארי המת. אין מלכות כאשר בן אדם מת. אז אם כך לא שייך לקרוא לו מלך, ורואים את זה במקראות רבים.
אם כך כיצד ייתכן בשנת מות המלך עוזיהו? היה צריך להיות כתוב בשנת מות עוזיהו, בלי תואר המלך, הוא הרי מת. אם כך איך יכול להיות שכתוב ויהי מות פרעה מלך מצרים? היה צריך להיות כתוב ויהי מות פרעה. מה זה מלך מצרים? הרי אין שלטון ביום המוות. ועל כורחך שהוא עדיין קיים. אז מה זה מת? מת יכול להיות עני, מת יכול להיות מצורע, מת יכול להיות גם סומא. אבל מכל שלושת הדברים הללו המסתבר ביותר זה צרעת. מדוע? כי מפורש ראינו אצל עוזיהו והצרעת פרחה במצחו. זאת אומרת ראינו מפורש שלגביו כתוב מת ומהי המיתה האמורה לגביו? צרעת. כך גם כן שאצל פרעה כתוב מת, מת כפשוטו הסברנו כבר לא יכול להיות כי קוראים לו מלך, מה יכול להיות? אחד מהדברים האחרים. עני גם ודאי לא יכול להיות כי בתור מלך הוא הרי לא עני, והרי כבר ראינו שמיתה מכונה צרעת ולכן אנחנו מסבירים שפרעה מת הכוונה היא נצטרע. אז גם פה מות המלך עוזיהו בשתא דאתנגע בה מלכא עוזיהו, בשנה שבה הוא נוגע בנגע הצרעת.
האברבנאל פה מדגיש דבר שראינו אותו בתחילת הספר, שבעצם ישעיהו פרק ו' זוהי התחלת ספר ישעיה. והסימנים הקודמים נאמרו לאחר מכן, הפרקים הקודמים מפרק א' עד פרק ה' נאמרו לאחר מכן. אלא מה, אין מוקדם ומאוחר גם בנביא ולכן הוא פתח בפרקים הקודמים. והראיה, כי כתוב שם בפרקים הקודמים ונותרה בת ציון כסוכה בכרם, וזה היה הרי הפרקים הקודמים נאמרו ליהודה אחרי שכבר גלו עשרת השבטים, נשארו רק יהודה וירושלים. חזון ישעיהו על יהודה וירושלים, זאת אומרת עשרת השבטים כבר גלו. על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, מי זה תוכו? עשרת השבטים, עוד תוסיפו סרה אתם יהודה וירושלים. זאת אומרת ששם אנחנו מדברים כבר בשלב השני שכבר הייתה גלות אחת. ואם כן לא ייתכן שזה תחילת נבואותיו של ישעיהו. לכן הוא בא ואומר דע לך כאן בפרק הזה זו הייתה התחלת נבואתו של ישעיהו כאשר עוזיהו המלך הצטרע.
אומרים חז"ל, כל מה שראה יחזקאל ראה ישעיהו. הרי יחזקאל התנבא גם הוא על המרכבה, שרפים עומדים ממעל לו וכל מה שאנחנו נראה כאן בפרק, גם על זה התנבא יחזקאל. אלא מה, אומרים חז"ל, יחזקאל למה הוא דומה? לבן כפר שראה את המלך. ישעיהו למה הוא דומה? לבן כרך שראה את המלך. מה זאת אומרת? יחזקאל מפרט בפירוט רב, מראה החשמל ואת כל מה שכתוב שם בעניין המרכבה, זה היה אצל יחזקאל. לעומת זאת אצל ישעיהו הוא כותב בקיצור, השם יושב על כיסא רם ונישא שוליו מלאים את ההיכל שרפים עומדים ממעל לו. הוא לא מאריך בכל המראות שהאריך בהם יחזקאל. כי יחזקאל היה דומה לבן כפר שרואה את המלך. בן כפר שרואה את שיירת המלך עם המלך בתוכה, כשהוא חוזר לכפר הוא מאריך בתיאורים, איזה שיירה מיוחדת ואיזה דגלים היו ואיזה חצוצרות ואיזה אופנוענים שהיו אופנוענים שהיו לפניו, הוא מאריך בפרטים, הוא מתפעל פעם ראשונה שהוא רואה משהו דומה לזה. לעומת זאת בן כרך שרואה את המלך הוא רואה אותו כבר הרבה, אז הוא מתאר כן עברה שיירת המלך. הוא לא צריך לתאר את כל הפרטים עם התיאורים הדקדקניים על כל פרט ופרט, הוא לא כל כך מתפעל מזה. ישעיהו לגודל מעלתו לא היה המראה אצלו כל כך חידוש וגם בני דורו היו שלמים יותר מאשר בני דורו של יחזקאל שיחזקאל כבר היה ממש בגלות על נהר כבר. לכן ישעיהו הזכיר שרפים, לא הזכיר את החיות. פירוש הדבר זה בעצם אותו דבר ואל תחשוב שיחזקאל ראה יותר אלא איפכא, בדיוק הפוך, דווקא ישעיהו ראה יותר, רק שיחזקאל התפעל יותר ולכן התיאורים של יחזקאל הרבה יותר מלאים ומפורטים. אבל זה לא אומר שהוא ראה יותר מאשר ראה ישעיהו.
ואראה את השם. אומר המלבי"ם, העצם הנשגב לא יושג בעין בשר. העצם הנשגב זה כינוי להשם יתברך. נשגב מבינת אנוש, לא יראני האדם וחי, לא שייך לראות את הקדוש ברוך הוא. אז מה זה ואראה את השם? ואראה את השם פירושו זה ראיית השכל, פירושו זה השגה. ראייה בעין הרי לא ישיגו משיגי הגוף, איך שייך לראות את השם? אלא הכוונה היא על ראיית השכל. וכיוון אומר המלבי"ם שמן הנמנע להשיג את הקדוש ברוך הוא מצד עצמותו, ממה ניתן להשיג אותו? מצד פעולותיו. זה דבר שדיברנו עליו כמה פעמים בכמה הזדמנויות, גם כשלמדנו בנפש החיים, גם כשלמדנו בכוזרי, את הקדוש ברוך הוא אנחנו לא יכולים לתפוס מצד עצמותו, אלא אנחנו יכולים לתפוס מצד פעולותיו וההשפעות היוצאות ממנו. כשהקדוש ברוך הוא מרחם אני אומר השם רחום. כשהקדוש ברוך הוא חן אני אומר השם חנון. אבל להשיג מיהו השם? מהו השם? איכותו, מהותו, תפיסה בו, לית מחשבה תפיסא ביה כלל. מה אני כן יכול לדעת? מה הוא עושה, מה הוא פועל. על פי פעולותיו אני יכול להשיג מסקנות לגביו, אבל לא על פי הכרת עצמותו ומהותו.
ולכן חז"ל באמת כבר עומדים על השאלה, ואראה את השם יושב על כיסא רם ונישא, והלוא כתיב כי לא יראני האדם וחי? מי שאל את מי את השאלה הזאת? שאל את זה מנשה את מי? את הסבא שלו, את ישעיהו הנביא לפני שהוא הרג אותו. שאל אותו איך אתה אומר ואראה את השם יושב, אתה ככה מתנבא, אתה סותר דברים שכתוב כי לא יראני האדם וחי? אומרת הגמרא תשובה, לא ענה לו ישעיהו, אבל תשובה על עצם השאלה, אומרת הגמרא, כאן באספקלריא המאירה, כאן באספקלריא שאינה מאירה. באספקלריא המאירה, אני קודם כל אסביר פשוטם של דברים, אספקלריא מאירה זה מראה מצוחצחת. שאתה רואה בבירור. אספקלריא שאינה מאירה זה מראה מלוכלכת. אתה לא רואה בבירור. ולכן לראות את השם באספקלריא המאירה לא יראני האדם וחי. לראות את השם באספקלריא שאינה מאירה, ואראה את השם יושב על כיסא רם ונישא, זה כן שייך לראות.
אומר המלבי"ם, לפי מה שאנחנו הסברנו, אז בעצם יהיה הביאור כך: באספקלריא המאירה פירושו של דבר לראות את הקדוש ברוך הוא בעצמותו, להשיג עצמותו יתברך לא שייך כמו שאמרנו. זה נקרא אספקלריא מאירה. אספקלריא שאינה מאירה הכוונה היא לקבל ולהשיג את עצמותו מצד פעולותיו. על ידי שאני רואה את פעולותיו מכוח זה אני מסיק מסקנות לגביו יתברך, אבל להשיג אותו בעצמותו זה נקרא אספקלריא מאירה. משל למה הדבר דומה? כמו אם אני לדוגמה להסתכל על אור השמש אני לא יכול, אבל אני מסתכל פה יש פה קיר לבן שאני מסתכל עליו ואני רואה שהוא מואר מאוד. ממה הוא מואר? מהשמש. מה קיבלתי? את אור השמש, אבל לא קיבלתי אותו בעצמותו, קיבלתי אותו כפי שהוא נפעל על עצם גשמי וממנו קיבלתי את אור השמש. כך גם כן, השם יתברך אפילו את משמשיו ומשרתיו אתה לא יכול לראות, שזה השמש. את זה אתה לא יכול לראות. אז אותו שייך לראות? לא. אלא מה, אספקלריא שאינה מאירה. מה זה אספקלריא שאינה מאירה? הכוונה מצד המקבלים, דהיינו מצד פעולותיו, את זה כן אני יכול להשיג. וזה מה שאומר ואראה את השם, הכוונה היא ראייה שכלית מצד השפעת פעולותיו של השם יתברך, את זה כן היה שייך להשיג.
אומר המלבי"ם, דע לך ההנהגה העליונה, אנחנו הרי מסבירים הוא ראה את דרכי הנהגתו יתברך. כי הרי הוא ראה את מה שנפעל ממנו יתברך כפי פעולותיו. דע לך שההנהגה העליונה נחלקת לשני מצבים. יש הנהגה אחת שהיא הנהגה טבעית. ההנהגה הטבעית זה הנהגה קבועה, הנהגה שלא משתנה, זה הרצון היותר מתמיד של בורא עולם, כך מגדיר את זה החזון איש. אומר המלבי"ם, על ידי מה הקדוש ברוך הוא מנהיג את ההנהגה הטבעית? מה הם הכלים שלו כדי להוריד לכאן את ההנהגה הטבעית? זה צבא השמיים. הכוכבים, המזלות, על ידי הסיבוב שלהם, ההנהגה שלהם יורדת ומשתלשלת לכאן ההנהגה הטבעית. וזה מה שהסברנו כמה פעמים, מזל מלשון נוזל ויורד ומשתלשל ומשפיע. אז על ידי הנהגת הכוכבים והמזלות הקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו בדרך טבעית. דבר שני זה ההנהגה הניסית. ההנהגה הניסית זו הנהגה שהשם מנהיג בה לפרקים, כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה לשדד את מערכות הטבע, הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בדרך ניסית. מי זה שמנהיג, על ידי מי הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם בדרך ניסית? זה על ידי צבא המלאכים, לא צבא השמיים, הכוכבים והמזלות, אלא המלאכים. המלאכים הם ברמה ובדרגה גבוהה יותר מאשר צבא השמיים, דהיינו מאשר הכוכבים והמזלות. והם בכוח פקודתו של השם יתברך, בכוח השם הרם ונישא, הם משדדים את מערכות הטבע. הם מצליחים לבטל את ההנהגה הטבעית שבאה על ידי הכוכבים והמזלות. אבל זה לא הנהגה קבועה, זה הנהגה שהיא רק כמו שאמרנו לפרקים ורק לאיזה שהוא צורך גדול, לגאול את ישראל ממצרים. רק באופנים מאוד מסוימים הקדוש ברוך הוא מנהיג את ההנהגה הזאת.
וכעת מתאר לנו הנביא ישעיה את ההנהגות של השם יתברך שאותם הוא רואה. ובהתחלה הוא מתאר כיצד הוא רואה את ההנהגה הטבעית, לאחר מכן הוא מתאר כיצד הוא רואה את ההנהגה הניסית. בהתחלה הוא מתאר את ההנהגה הטבעית והוא מתאר את השם יתברך כביכול מלך יושב על כיסא. מה הגדר של יושב על כיסא? אדם היושב על כיסא זה אדם שהוא קבוע במקומו, נטוע במקומו, הוא יושב, הוא במנוחה, זה המצב מה שנקרא הסטנדרטי שלו. הרי כשבן אדם עומד זה לא המצב הרגיל שלו, המצב הרגיל של האדם זה כשהוא יושב. הקדוש ברוך הוא כשאני רוצה לתאר את הנהגתו הקבועה, אני מתאר אותו כמלך יושב על כיסא. מלך יושב על כיסא הכוונה ההנהגה שהיא הישיבה, היא הרגילה אצלו, היא הקבועה אצלו, זאת ההנהגה הטבעית. הכיסא זה צבא השמיים. צבא השמיים, הכוכבים והמזלות, המלך יושב על הכיסא כביכול, המלך מנהיג את עולמו דרך צבא השמיים בהנהגה הקבועה. זה מורה הישיבה. ישיבה כדבר קבוע, כדבר שהוא פועל באופן תמידי. כמו שכתוב השמיים כיסאי. מה זה השמיים? הכוונה הכוכבים והמזלות, הם בחינת הכיסא כביכול, הם ההנהגה הקבועה, השם בשמיים הכין כיסאו, עליהם ההנהגה הטבעית המתמדת.
יושב על כיסא רם ונישא. רם ונישא, מי זה רם ונישא? זה השם יתברך. הוא בא ואומר לך, אני אמרתי לך שהקדוש ברוך הוא, תיארתי אותו כמלך יושב על כיסא. אתה עלול לחשוב לרגע שאולי אני מתאר פה משהו גשמי, חומרי, כמו שרואים בן אדם יושב על כיסא. אומר לו לא לא לא, אל תתבלבל. רם ונישא, השם הוא רם ונישא, אל תיקח את הדברים כפשוטם. תתרחק מן ההגשמה, כמו שספרי המקובלים מאריכים בפתיחה לבאר שהא' ב' שבן אדם רוצה ללמוד קבלה זה להתרחק מן ההגשמה. שלא תעשון אלוהים אחרים עמדי, שלא יתאר לעצמו כיסא, חושב כיסא, מתאר לעצמו השם, מתאר לעצמו זה גוף יושב על כיסא. לא, אחרי שהוא אמר את הדבר כמשל, הוא מיד בא ומזהיר רם ונישא, השם הוא רם ונישא, הוא מעל כל התארים האלה, זה רק לסבר את האוזן. זה כמו מאמר המוסגר. רם ונישא, תיזהר לא לחרוג בשכלך.
ושוליו מלאים את ההיכל. שוליו זה לא השם יתברך, אלא שוליו כבר חוזר על הכיסא. ושוליו של הכיסא מלאים את ההיכל. שוליו, אם הסברנו שהכיסא זה בעצם דרך ההנהגה הטבעית, אז שוליו מלאים את ההיכל הוא בא ואומר לך, ההנהגה של ממשלת הכיסא, שבאה לסמל את ההנהגה הטבעית הקבועה, היא מלאה את ההיכל, הכוונה היא יורדת ומשתלשלת וממלאת את ההיכלות כולם עד העולם הגשמי. זה שוליו מלאים את ההיכל, והארץ הדום רגליי. הכיסא, שולי הכיסא מגיעים כביכול עד הארץ. עד את כל ההיכלות עד למטה. ומה פירוש מלאים את ההיכל? מה הגדר של מלא? דהיינו שלא תטעה שההנהגה היא רק הנהגה כללית. אומר לא, זה הנהגה פרטית היורדת לפרטי פרטים. מלאים את ההיכל, אין פרט, אין נקודה, אין משהו דק מן הדק שלא בהשגחה פרטית של השם יתברך. וזה ההנהגה הקבועה, ההנהגה הטבעית, בה הקדוש ברוך הוא משגיח על כל פרט ופרט עד ששוליו ממש מלאים את ההיכל כולו.
שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים שש כנפיים לאחד. בשתיים יכסה פניו ובשתיים יכסה רגליו ובשתיים יעופף. שרפים עומדים ממעל לו, שרפים עומדים ממעל להשם יתברך, זה פשוטו של המקרא. והשרפים הללו, מלאכים, יש להם כל אחד שש כנפיים. עם שתיים הוא מכסה את פניו, עם שתיים מכסה השרף את רגליו, ובשתיים יעופף, עם שני כנפיים, שתי כנפיים נוספות איתם הוא מעופף. זה הסברתי את המילים. רש"י מסביר, שרפים עומדים ממעל לו, לא הכוונה לשמשו. כן? הם משמשים לפניו יתברך. בשתיים יכסה פניו, למה השרף צריך לכסות פניו בכנפיו? כי הרי הוא עומד ממול השם יתברך, צריך לכסות פניו כדי שלא יביט לצד השכינה, שיש בזה משום חוסר כבוד. בשתיים יכסה רגליו, כדי שלא ייראה כל גופו לפני בוראו. גם בזה יש חוסר כבוד, שייראה גופו לפני השם יתברך, ובפרט רגליים שהרגליים מסמלים על החלק הנמוך שבאדם. כמו שאנחנו רואים שאדם מכובד מכסה רגליו. רש"י מביא עוד הסבר מן התנחומא, שבמדרש תנחומא מובא שכיסוי הרגליים, כי איזה רגליים יש לשרפים? רגליהם ככף עגל. כדי שלא להזכיר את עוון העגל לפני השם יתברך באופן תמידי, ובשתיים יכסה רגליו, היו מכסים בשתי רגליהם, בשתי כנפיהם את רגליהם שלא להזכיר את עוון העגל. שרפים עומדים, ובשתיים יעופף, הכוונה בשתיים הוא משמש לפניו יתברך. זה הכוונה ובשתיים יעופף.
המלבי"ם מסביר, על פי מה שהסברנו קודם, שבהתחלה הוא תיאר את ההנהגה הטבעית, שזה בגדר השם יושב על כיסא רם ונישא, אותה הנהגה שהיא מושפעת דרך צבא השמיים, דרך הכוכבים והמזלות. בפסוק שלנו הוא עובר לבאר את ההנהגה הניסית. ההנהגה שהיא מעל הטבע, ההנהגה שהיא מעולה מן ההנהגה הטבעית, והיא לא נעשית על ידי צבא השמיים, היא נעשית על ידי השרפים. השרפים הם המלאכים שהם בדרגה גבוהה יותר מאשר צבא השמיים. למה הוא קורא להם שרפים ולא מלאכים? זה אנחנו נראה הסבר בהמשך. שרפים עומדים ממעל לו, הלו פה מוסב על הכיסא. כמו שאמרנו שוליו מלאים את ההיכל זה שולי הכיסא, שרפים עומדים ממעל לו הכוונה ממעל לכיסא. דהיינו הם המניעים את הכיסא והם גבוהים ממנה. זאת אומרת הכיסא זה ההנהגה הטבעית, יש מישהו שמניע אותו מלמעלה, זה השרפים. וכשהשרפים רוצים, הם בעצם משנים את הנהגת הכיסא. הכיסא אמרנו מרמז להנהגה הטבעית, לשרפים יש כוח לשנות את ההנהגה הטבעית כאשר יש צורך, על פי מי? על פי מה שמקבלים ממנו יתברך, לא על פי כוחם העצמי.
ואמר שרפים עומדים. מה פירוש עומדים? עומדים הכוונה כמו עומד וממתין ומצפה. אני בסטנד ביי. השרף עומד וממתין, מתי יש הוראה? שדד מערכות הטבע, השרף מיד עושה את זה. ולכן זה לא בגדר יושב. יושב זה ההנהגה הקבועה אמרנו, זה ההנהגה הטבעית. לעומת זאת כשאני מדבר על ההנהגה הניסית, הוא לא יושב, הוא רק עומד, מוכן. מוכן למה? לקבל הוראה, לשדד מערכות הטבע. אז ההנהגה הטבעית זה יושב, וההנהגה הניסית היא בגדר עומד.
עכשיו הוא מתאר לנו את כנפיהם. שש כנפיים לאחד. אומר המלבי"ם, למה הוא מתאר לנו את המלאכים לבעלי כנפיים? כדי להבין את זה אתה צריך להבין את מקור המילה כנף בלשון הקודש ומה המילה הזאת באה לבטא. אומר המלבי"ם, כנפיים, המילה כנף במקורה אלה הם הנוצות המחוברות לאבר של היונה. אבר היונה, הגף, הוא נקרא אבר. מי נותן לי אבר כיונה. מה זה האבר? מה שהיונה מניעה. זה נקרא אבר. מה שחופה את האבר אלה הם הנוצות, זה נקרא כנף. בכללותם, כל אחד נקרא נוצה, בכללות זה נקרא כנף, הכוונה על הנוצות החופות את האבר. אומר המלבי"ם, הביאור הזה, ממנו מושאל שם כנף לעוד כמה וכמה דברים. קודם כל מזה מושאל שם כנף לדבר שמעופף בקלות, אומרים עליו את הביטוי כנף. כמו לדוגמה על הרוח, כנפי רוח. כנפי שחר, על השמש, שמש צדקה ומרפא בכנפיה. דבר שעף מזיכרונו של האדם, עוף יעופף לו כנפיים, כמו שכתוב במשלי. וכיוון שהעוף כאשר הוא עף הוא פורס את הכנפיים שלו, אז גם כן אנחנו מוצאים לשון פריסה על כנפיים, יפרוש כנפיו יקחהו. כאשר הוא פורס את כנפיו מה הוא עושה למטה? צל. אז אנחנו מוצאים גם כנף כביטוי לצל, ארץ צלצל כנפיים. כיוון שמתחת לכנפי העוף, מתחת לצל אפשר לחסות, אז אנחנו מוצאים גם ביטוי בצל כנפיך יחסיון. רואים חסיה תחת הכנפיים. וכיוון שהעוף מסתיר את הגוזלים תחת הכנפיים, אז זה גם כנפיים מבטא לשון הסתר. אכסה בסתר כנפיך. עד שאנחנו מוצאים ביטוי של כנף כביטוי לסתר, לא ייכנף עוד מוריך. מי זה לא ייכנף עוד מוריך? על מי זה נאמר? לא ייכנף עוד מוריך. על מי זה נאמר? על השם יתברך. השם יתברך כעת ואנוכי הסתר אסתיר פניי מהם, השם נסתר מאיתנו. אבל לעתיד מוריך, השם יתברך לא ייכנף עוד מוריך, לא ייסתר מפניך. אנחנו רואים שכנף הפך להיות ביטוי לשם של סתר. וכן לא יגלה כנף אביו, הרמב"ם בספר מורה נבוכים מסביר בשם אבן ג'נאח, כנף אביו הכוונה סתר אביו. הנה אתה רואה שכנף מבטא גם סתר. וכנף הרי זה סוף הגוף של העוף, כיוון שכך כנף מבטא גם כן קצה, סוף. כמו זמירות שמענו מאיפה? מכנף הארץ, נכון? מכנף הארץ הכוונה מקצה הארץ. או על כנפי בגדיהם, כנף מלשון קצה, קצה הבגד.
אז אם נרצה לסכם, כנף מבטא שלושה דברים. א', קצה, גבול, כנפות הבגד. דבר שני, כיסוי, העלם, הסתר, לא ייכנף עוד מוריך. דבר שלישי, לעופף, עפיפה מבוטאת בכנפיים, דבר שעף בקלות אומרים פרש כנפיו ונעלם, נכון? גם אפילו אם זה לא עוף. אומרים כנף מלשון דבר שעף בקלות. שלוש הבחינות הללו הם התארים שבהם אנחנו נתאר כעת את השרפים.
א', הוא בא ואומר לנו שש כנפיים שש כנפיים לאחד, בשתיים יכסה פניו. הוא בא ללמד אותנו דע לך השרפים הללו יש להם גבול, יש להם מידה. מידה גשמית? ודאי שלא, הרי הם רוחניים. אז מה המידה שלהם? ברוחניות יש להם הגבלה. הרי מי זה רוחני לא מוגבל? רק הקדוש ברוך הוא. כל שאר הרוחניים הם בעצם מוגבלים. ואם כן הוא רוצה לומר לך, הם מקבלים ממישהו אחר. דרך מי כשרוצים לבטא מקבל? דרך מי זה? זה תמיד דרך הפנים. הפנים מבטא מה אני מקבל ממך. הגמרא אומרת מעלתי גדולה ממעלתו מפני שראיתי את רבי, איך? את רבי מאיר מלפניו, נכון? אם הוא ראה מאחוריו דרגתו יותר נמוכה, ראה מלפניו דרגתו יותר גבוהה. תמיד לראות מלפנים זה מסמל דרך של מקבל. כמו שכתוב, כמו שבספרי המקובלים מופיע תמיד שרוצים לדבר על זיווגי מידות עליונות, אז איך מבוטא שיש זיווגי מידות עליונות? מתי זה? כשהם פנים אל פנים. לעומת זאת פנים אל אחור או אחור אל אחור מכל שכן, זה כבר אין מציאות של זיווג. לקבל זה בדרך של פנים אל פנים. אז כשאני מדבר על פניהם, אני מדבר על מה שהם מקבלים. אז הוא אומר לך דע לך הוא לא מוגבל, סליחה, דע לך הוא מוגבל, הוא לא בלתי מוגבל. והראיה, ובשתיים יכסה פניו. הוא בא ואומר לך הנה תראה שהוא צריך לכסות פניו, פירושו של דבר יש לו מישהו שמשפיע אליו. זה הפנים מבטאות מושפע, הוא מקבל ממישהו שהוא מעליו. זה בשתיים יכסה פניו. דבר נוסף, הוא בא ואומר לך תדע לך יש פה העלם וכיסוי. העצמות של אותם שרפים לא מושגת אצלנו. מדוע? אנחנו לא משיגים שום דבר שהוא מעל הזמן או מעל המקום. אין לנו אפשרות להשיג דבר כזה. מדוע? כי כל הגשמים, הדברים החומריים שאנחנו מכירים, אלה הם דברים שנופל בהם זמן ומקום. זמן פירושו מה שעובר עלינו, מישהו מדבר איתנו על מציאות מעל הזמן, אנחנו יכולים לתפוס את זה? אין לנו בזה השגה. מעל המקום, גם דבר שלא ניתן לתפוס ולהשיג אותו. היום כשמדברים איתנו על דברים שהם כמו לדוגמה אטומים, שזה דבר שלא מושג בעין, אף אחד עוד לא ראה אטום עד היום, אפילו שמציירים אותו, אז אנחנו מתחילים להבין שיש דברים גם כן שהם מעל החומר. אבל עם כל זה להשיג את מהות הדבר קשה לנו להשיג. ולכן הוא אומר לך תדע לך בשתיים יכסה רגליו. מה זה בשתיים יכסה רגליו? הרגליים אומר המלבי"ם תמיד מבטא מישהו שמושפע ממני. כמו שכתוב ויברך השם אותך לרגלי. ממני הושפע כל השפע הזה. לרגלו בא השפע. אז אם עד עכשיו דיברנו על זה שהם מוגבלים מצד שהם מקבלים, הוא בא ואומר לך תדע לך אנחנו לא יכולים גם כן לקבל ולהשיג את מהותם במלואה, בשתיים יכסה רגליו. רגליו הכוונה היא מה שאנחנו מושפעים מהם, זה בגדר מכוסה, זה בגדר נסתר. וזה הכנפיים הנוספות שמכסות את הרגליים, ללמד ולרמז על כך שאין לנו אפשרות להשיג את זה השגה שלמה. דבר שלישי שעוד שמקשה עלינו בכלל להשיג את כל מהותם, הוא בא להורות לך על עצם העפיפה. אם בראשון הסברנו את זה שיש להם קצה וגבול, כנף, קצה וגבול כמו כנף בגד, כמו כנף הארץ, אמרנו הם מוגבלים, הם מקבלים דרך הפנים. אחרי זה אנחנו אומרים הם משפיעים, אין לנו אפשרות להשיג אותם במלואם, זה בגדר העלם וכיסוי, נעלם מאיתנו השפעתם כי הם רוחניים. עכשיו הוא בא להסביר על פי ההסבר השלישי מלשון לעופף, ובשתיים יעופף, הוא בא ומתאר לך את עניינם העצמי, תפקידם, מהותם, הם רצים לעשות רצון קונם. ובשתיים יעופף אומר התרגום ובתרין משמש. הכוונה היא עושה ומשמש את רצון קונו.
עכשיו נשים לב, את הכנפיים הוא ייחס תמיד לשניים. למה תמיד לשניים? אז אפשר להגיד כפשוטו, כי הוא נותן דוגמה ממציאות שמוכרת לנו שכל עוף בעל כנף יש לו שתי כנפיים. נכון? אבל המלבי"ם אומר שהוא רצה פה ללמד אותנו דבר נוסף. הוא רצה להראות לנו שאפילו שהם מופשטים מן הגשמיות, אבל דע לך אין בהם אחדות פשוטה כמו שיש בבורא. אלא הבורא הוא בעצם אחדות פשוטה, אחדות שאין בה שום הרכבה. ולכן כשאנחנו מדברים על אחד, הכוונה היא עליו יתברך, אין בו שום הרכבה. אבל אם אני מתאר מישהו ואני מתאר בו משהו עם שניים, זה אומר זה כבר לא אחדות פשוטה. זאת אומרת אל תתבלבל, השרפים מדרגתם מאוד גבוהה אבל זה עדיין לא הבורא. זה עדיין לא הבורא, יש בהם שניים, הנה תראה שיש בהם מספר זוגי של כנפיים. עכשיו הוא אומר בשתיים יכסה פניו, הם מקבלים כמו שהסברנו, השניים האלה שמכסה פניו בא לרמז על כך שהשפע שמושפע אליהם זה מראה לי שהם בעצם מוגבלים כי הם מקבלים שפע וחיות וקיום ממה שמעליהם. אז הוא אומר זה כתוב בשניים. למה? מכיוון שיש בהם שתי השגות. השגה שהוא משיג את עצמו והוא גם משיג את בוראו. מקבל שפע מבוראו. אז לכן זה מיוחס לשניים. בשתיים יכסה רגליו, זה עוד פעם, יש לו את הכוח העצמי שלו והכוח שהוא משפיע כלפי מטה, הרי אמרנו לרגלי זה הכוח שהם משפיעים כלפי מטה, ולכן גם זה שניים, שלו ומה שהוא משפיע. בשתיים יעופף, עוד פעם, זה העניין העצמי שלו שאנחנו רואים בו את ההרכבה שהנה יש בו כבר שתי כנפיים, וגם לצורך עשיית רצון בוראו, אז גם פה אני צריך שתי כנפיים כדי לבטא שתי מהויות שיש בו.
הגמרא אומרת, הרי בספר יחזקאל ראינו שלכנפיים שם היו ארבע, לחיות שם היו ארבע כנפיים. ואילו כאן אנחנו רואים שש כנפיים, שש כנפיים לאחד. נשאלת השאלה כיצד הראייה של יחזקאל ושל ישעיהו שונה כשאנחנו מסבירים שהם בעצם ראו את אותו דבר? גמרא במסכת חגיגה דף י"ג עמוד ב'. כתוב אחד אומר שש כנפיים שש כנפיים לאחד, וכתוב אחד אומר ביחזקאל פרק א' וארבעה פנים לאחת וארבע כנפיים לאחת להם. יש על זה אגב כמה תשובות, מה שאני אומר לכם עכשיו זה הגמרא במסכת חגיגה. אומרת הגמרא לא קשיא, כאן בזמן שבית המקדש קיים, כאן בזמן שאין בית המקדש קיים. כביכול שנתמעטו כנפי החיות. בזמן ישעיהו היה המקדש קיים על מכונו, שש כנפיים שש כנפיים לאחד. בימי יחזקאל הגיע זמנו של בית המקדש כבר להיחרב, כביכול נתמעטה פמליא של מעלה. כי באמת לא שייך שם מיעוט, אבל הכוונה היא ברגע שאין להם השפעה כאן למטה כראוי, אז ממילא גם כן כביכול נתמעטת פמליא של מעלה. איזה כנפיים נתמעטו? איזה מהם? אלה שאומרים בהם שירה. כך הגמרא אומרת. אותן כנפיים שבהם, הני מינייהו אימעוט? אמר רב חננאל אמר רב, אותן שאומרות שירה בהם. הכנפיים שאיתם הם אומרות שירה, הם שנתמעטו. כתיב הכא, ואגב מאיפה יודעים את זה? כי הרי אחרי שנתמעטו מה כתוב? זמירות מכנף הארץ שמענו. מדוע מכנף הארץ? כיוון שהארץ צריכה כבר לומר שירה, היות ואותם שתי כנפיים של המלאכים שבהם אומרים שירה, הם אלה שנתמעטו. כתוב ובשתיים יעופף וקרא זה אל זה ואמר, וכתיב התעיף עיניך בו ואיננו. אתה רואה שאותם ובשתיים יעופף ואיננו, התעיף עיניך בו ואיננו, הם אלה שנתמעטו. ומי אמר לי שאיתם הוא אומר אומרים שירה? כי כתוב ובשתיים יעופף וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש. זאת אומרת השתיים יעופף איתם, קרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש, וזה מה שאנחנו אומרים ובתרין משמש, נכון? איתם הוא בעצם משמש לפני קונו ואומר לפניו קדושה.
אומרת הגמרא, רבנן אומרים אותן שמכסות בהן רגליהם, הם אלה שנחסרו. שאצל יחזקאל כתוב ורגליהם רגל ישרה. מאיפה ראית את רגליהם? הרי מה אמרנו? ובשתיים מכסים רגליהם. אם שתיים מכסים רגליהם איך יחזקאל ראה את רגליהם? אלא אומרת הגמרא מכאן אתה למד שהם אלה שנתמעטו. אבל הגמרא דוחה את זה. דילמא איגלאי וחזיא לה. אומרת הגמרא אולי זה נגלה לו לזמן קצר והוא ראה את זה. שאם לא תאמר כך, ודמות פניהם פני אדם. איך ראית את דמות פניהם? הרי אמרנו ובשתיים יכסה פניו. אז איך היית מסוגל לראות את זה? אז מכאן אומרת הגמרא אני יכול להגיד גם על הרגליים, לרגע נגלה והוא ראה את רגליהם, אין מכאן הכרח. רבנן לא מקבלים את זה, אומרים רבנן, מילי פניו דרך ארץ לגלות לפני רבו, מגלה פניו. אבל לגלות רגליו לאו אורח ארעא לגלויי קמי רבה, דרך ארץ לגלות רגליו לפני רבו ואדונו? אין זה דרך ארץ. ולכן אומרים רבנן ששתי הרגליים, שתי הכנפיים שנחסרו אלה אותם שתי כנפיים אשר בשתיים יכסה רגליו. אלה הם שנחסרו, ולא הכנפיים שאיתם הם אומרים זמירות מכנף הארץ.
המלבי"ם בספר יחזקאל מסביר, שמיום שחרב בית המקדש התמעטו כנפי החיות, כי מאז לא יקבלו וישפיעו בעניין הניסי הנעלם, רק על ידי המערכת בעניין גלוי ונודע, אשר לא ייכנף בכנפים וכיסויים רבים. זאת אומרת המלבי"ם מסביר מה זה פירוש הדבר ששני כנפיים כבר נחסרו? הוא אומר אותם שני כנפיים זה בא לרמז על השפע שיורד דרך המערכת. דרך המערכת הכוונה דרך מערכות הכוכבים והמזלות, זה זה כמו גלוי לכל. כאילו כל גם אסטרולוגים יכולים להגיד לך מה יהיה. מדבר על אסטרולוגים אצטגנינים אמיתיים שהיו בזמנם, לא ההורוסקופ שיש היום. בזמנם היו כאלה שבאמת ידעו על מה הם מדברים. אז זה נקרא הנהגה גלויה. ההנהגה כבר הפכה להיות גלויה, בעבר היו לנו ניסים. ניסים הסברנו זה בגדר הנהגה נסתרת. אבל לעומת זאת ההנהגה הגלויה זה כביכול ניתן לראות אותה בצורה ברורה. אז הוא אומר לך מאז שחרב בית המקדש התמעטו כנפי החיות, כנפי החיות הכוונה ההנהגה הניסית כביכול נתמעטה והיא כבר איננה שולטת, היא כבר איננה משפיעה עלינו, אנחנו כבר לא רואים ניסים גלויים, לא רואים אבני אלגביש יורדות מן השמיים, לא רואים קריאת ים סוף, לא רואים עשר מכות כמו שהיה שראינו במצרים, זה ההנהגה הניסית. אלא גם אם השם עושה ניסים זה בהרבה מלבושים של הטבע. כן? בדרך של הסתר. אלא מה, מוריד את זה בדרך הטבע, בדרך הטבע נקראת הנהגה גלויה, כי רואים את זה דרך מערכות הכוכבים, אפשר לדעת מה צריך לרדת ואיזה דברים אמורים להיות מושפעים כלפי העולם התחתון. וקרא זה אל זה ואמר, קדוש קדוש קדוש השם צבאות מלא כל הארץ כבודו. אז קודם כל נזכיר מה רש"י אומר, וקרא זה אל זה ואמר, ומקבלים דין מן דין. הכוונה היא הם צריכים להתחיל כאחד, כי אם אחד מהם יקדים או אחד מהם יאחר הוא יתחייב שריפה. ולכן וקרא זה אל זה ואמר, פתחו כולם כאחד. ולכן אנחנו אומרים את זה גם כן, קדושה כולם כאחד עונים ואומרים. כי אם זה לא יהיה כאחד, חלילה וחס יתחייב שריפה. ולכן קרא זה אל זה, הכוונה מזמנים אחד את השני כדי שזה יהיה בבת אחת. מסביר המלבי"ם, וקרא זה אל זה תרגומו מקבלין דין מן דין. זה מתאים לדעת החוקרים והמקובלים אומר המלבי"ם, שהם טוענים שהמלאכים כל אחד כביכול נשפע מחברו. כל אחד כביכול מקבל חיל ואון וכוח ממלאך אחר. וכביכול הם מזמינים אחד את השני כדי להשכיל ולבטא בדבריהם את קדושתו של היוצר, את מעלתו של הבורא. וקרא זה אל זה ואמר, ואז הם אומרים קדוש קדוש קדוש. הם פה באים לבטא את קדושתו, מעלתו, גדולתו של יוצר כל. ולפי פשוטו אומר המלבי"ם, קדוש קדוש קדוש זה כמו מלך מלכי המלכים. מה פירוש מלך מלכי המלכים? הכוונה היא כזו, יש מלכים ויש מישהו מעליהם. אז מלך שהוא מולך מעל כל המלכים. לפי הביאור כאן, השם קדוש יותר ממי שהוא קדוש מעל כל הקדושים. יש קדוש מעל כל הקדושים, השם יותר קדוש ממנו. מלך שמולך מעל כל המלך של כל המלכים. קדוש מעל זה שנמצא מעל הקדושים, הוא קדוש יותר ממנו. זאת אומרת מה המדרגה של הקדושה הכי גבוהה שאתה מכיר שהיא מעל כל הקדושות? הקדוש ברוך הוא עדיין קדוש ונבדל ויותר מרומם מזה. תרגומו, קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה. קדיש על ארעא עובד גבורתיה. קדיש לעלם ולעלמי עלמיא. אנחנו מתרגמים את זה בקדושה דסידרא. ועכשיו נבאר מה אנחנו אומרים שם. קדוש בשמי מרומא עילאה בית שכינתיה, דהיינו בשמי מרום העליונים שם מדור שכינתו. זה בא ואומר שהקדוש ברוך הוא כביכול נבדל מן הצורה. יש לכל דבר צורה ויש חומר. חומר זה החלק הגשמי. הצורה זה בא לבטא את הרוחניות שבדבר, צורת הדבר. אז אם אני מדבר על הקדוש ברוך הוא, אז הדבר הראשון אני אומר הוא קדוש בשמיים. הכוונה גם בשמיים ששמה אין חומר אלא מה יש? צורה. צורה כמו מלאך. הקדוש ברוך הוא מרומם מזה, הוא נבדל מהצורה. קדוש בשמיים בית שכינתיה. וגם בארץ הוא קדוש, זה אומר בוודאות שאין לו גם חומר. קדוש ומרומם, קדוש מה זה קדוש בלשון הקודש? נבדל. נבדל. הכוונה הרי את מקודשת לי, הכוונה הרי את מובדלת ומופרשת לי, דהיינו מובדלת מכל העולם. תמיד לקדש דבר הכוונה להבדיל אותו, להפריש אותו משאר הדברים שיהיה מקודש רק לזה. אדם קדוש זה אדם שנבדל מתאוות העולם הזה. באותו מובן רק במובן ההפוך, קדשה. קדשה הכוונה היא מופרשת ומובדלת לעניין הזנות. מיוחדת לעניין הזנות. באותו מובן אז קדוש הכוונה נבדל ומופרש, אבל מענייני טומאה אלא קדוש ומרומם. אז הקדוש ברוך הוא קדוש בשמיים הכוונה נבדל מכל מה שיש בשמיים. זאת אומרת גם מהצורה הרוחנית הוא נבדל. וגם קדוש בארץ, קדיש על ארעא עובד גבורתיה, שהארץ היא ממעשה גבורתו, גם מזה הוא קדוש ונבדל, אין בו את המציאות הגשמית, החומרית. קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, לעולם ולעלמי עלמיא כבר לא מדבר על מהותו, מדבר על הזמן. הכוונה היא הקדוש ברוך הוא בלשון המלבי"ם זה נעלם מן ההעדר. אתם יודעים מה זה נעלם מן ההעדר? קיים לעולמים. זה הכוונה. קיים לנצח. אז אנחנו אומרים השם מרומם מעל הרוחניות, ודאי שהשם מרומם גם מעל הגשמיות, והשם מרומם מעל הזמן. שהזמן זה דבר שמגביל, הקדוש ברוך הוא קיים לעולמים. ומבאר המלבי"ם מה זה ההמשך השם צבאות מלא כל הארץ כבודו? זה בא לבאר את תחילת הכתוב. השם, זה מה שאמרנו שהשם קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, הכוונה היא השם לא שייך בו העדר, השם הוא נצחי. זה בא לבטא השם, י-ה-ו-ה, לשון הוויה. אם תשימו לב בשם י-ה-ו-ה יש בו היה הווה יהיה. האותיות שמרכיבות את שם הוויה מבטא את שלושת הזמנים, שזה אומר קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, מעל הזמן, היה הווה ויהיה, זה מה שכתוב השם. לאחר מכן צבאות, צבאות, צבאות של מעלה, זה בעיקר נאמר השם צבאות, על צבאות מעלה. אז זה בא לבטא קדיש בשמי מרומא, מה שאמרנו קודם שהשם קדוש גם מעל המלאכים, גם מעל הקדושים שנמצאים למעלה, אז זה צבאות, השם קדושתו היא מעל כל צבאות. מלא כל הארץ כבודו, זה בא לבטא את הקדוש הנוסף שאמרנו שבא לבטא קדיש על ארעא. השם קדוש בארץ, אז מלא כל הארץ כבודו, קדוש ומרומם וכבודו מלא את כל הארץ. בזה אומר המלבי"ם, הושלמו דברי החיזיון. שמה שראינו קודם, שראינו שהוא ראה שיש הנהגה, אני רואה את השם יושב על כיסא רם, והכיסא הזה אמרנו בא לבטא את ההנהגה הטבעית בגדר של יושב, על זה הוא אמר זה קדיש על ארעא, עיקר ההנהגה הטבעית היא בארץ. לאחר מכן הוא דיבר על כך ששרפים עומדים ממעל לו, וזה הסברנו זה ההנהגה הניסית, שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם מעל הטבע בדרך נס, זה קדיש בשמי מרומא, שזה מיוחס לשמיים. הנהגה טבעית כביכול טבע יש כאן בארץ, אבל הנהגה ניסית זה מיוחס לשמיים, זה מעל הארץ. וכנגד עצמותו, קדושתו מצד עצמו, זה מה שאמרנו קדיש לעלם. קדיש לעלם זה אומר בטרם כל יציר נברא כבר הייתה קדושתו, וגם אחרי שיתום כל היצור גם כן תישאר קדושתו, הקדוש ברוך הוא הוא מעל הזמן. וראינו לעיל שבשרפים היו שלוש השכלות, והם הסברנו שהם א', מכירים עילתם, זה הסברנו בשתיים יכסה פניו. פניו הסברנו הפנים באים לסמל מה אני מקבל ממך, כי אדם מקבל דרך הפנים. בשתיים יכסה פניו הכוונה היא שהם כביכול לא רוצים לגלות פניהם כלפי מי שהם מקבלים ממנו, כלפי הקדוש ברוך הוא. אז זה אומרים וקרא זה אל זה ואמר, הם כביכול המלאכים קוראים אחד לשני ואומרים דע לך השם הוא קדוש, השם הוא נעלם מהשגתנו, כביכול אין לנו קשר איתו, הוא מעל, גבוה מעל גבוה, מעל ההשגה שלנו. אמרנו שהמלאכים גם כן משיגים להכיר את עצמם, זה בשתיים יעופף, פעולתם, מה הם מסוגלים לעשות. על זה הוא אומר קדיש בשמי מרומא, שהקדוש ברוך הוא קדוש גם מעל המלאכים. מרומם מעליהם. והדבר השלישי אמרנו שהם מכירים את השפע שהם משפיעים אל התחתונים. השרפים משפיעים כלפי מטה אל התחתונים, אז הוא אמר קדיש על ארעא, שגם בתחתונים השפע שלנו הוא רק ממנו, כביכול השם הוא רם ונישא מעל כל מה שהוא משפיע ונותן. מלא כל הארץ כבודו, אז אם ככה יבוא אדם ויגיד תשמע, כל כך מרומם ונישא, מה הוא מתעסק איתנו? אז אולי אין לו בכלל קשר אלינו? כמו שטענו הרי הפילוסופים, דיברנו בשיעור הקודם שהפילוסופים טענו שהקדוש ברוך הוא כל כך רם ונישא הוא לא מתעניין פה בבעיות השוליות שלך. על זה הוא בא מוסיף ואומר דע לך, מלא כל הארץ כבודו. תהילתו וכבודו של הקדוש ברוך הוא זה שהוא מלא כל הארץ. מעלתו, גדולתו של השם יתברך שהוא משגיח על מה שקורה כאן. שעל אף כל הרוממות ועל אף כל מה שהוא נישא, עם כל זה הוא משגיח על כל מה שקורה כאן עם השפלים עד לדברים לנקודות הקטנות ביותר. עד לתולעת קטנטנה שצריכה עלה מעלה כדי להצל שלא תקבל מכת שמש, עד כדי כך. הקדוש ברוך הוא משגיח על הכל, כך אומר הבעל שם טוב. וינועו אמות הסיפים מקול הקורא.