ספר ישעיה, פרק נ"ט. "הן לא קצרה יד השם מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע". מה שלא נושעתם זה לא מקוצר יד השם. וכאן בעצם הוא חוזר לפרק הקודם. שבפרק הקודם אנחנו ראינו שיש תלונה, למה אנחנו צועקים והקדוש ברוך הוא לא נענה? למה אנחנו מתפללים והקדוש ברוך הוא לא מושיע? התשובה היא, לא קצרה יד השם מהושיע. זה לא מקוצר ידו מה שעד היום לא נושעתם. וזה בעצם הייתה הטענה כביכול, למה הקדוש ברוך הוא לא מושיע אותנו? אולי קצרה ידו? אולי כבדה אזנו משמוע? ומסביר המלבי"ם, קצרה ידו פירושו חיסרון היכולת. אולי הקדוש ברוך הוא לא יכול להושיע אותנו. כבדה אזנו משמוע פירושו השם יכול, אבל הוא כבר לא משגיח עלינו. הוא כבר לא נותן עיניו עלינו. ואם הוא לא משגיח עלינו אז יכולות להיות צרות רבות והקדוש ברוך הוא כביכול כבדה אזנו משמוע. השם כביכול לא שומע אותנו, הוא מרחוק, הוא לא רוצה לדעת בצרתנו.
"כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע". אומר הנביא, אני אומר לכם פתרונו של דבר. אתם יודעים מה הסיבה שכביכול אתם רואים שאתם צועקים והקדוש ברוך הוא לא נענה? זה לא שקצרה יד השם מהושיע, לא כבדה אזנו משמוע, אלא עוונותיכם הם מהווים חיץ. הם מהווים כעין מסכים מבדילים, כמו שאנחנו אומרים ביום הכיפורים בראש השנה, מסכים מבדילים בינינו לבין השם יתברך. עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע.
המלבי"ם דרכו תמיד להסביר עוון, שהעוון זה אומר כפירה. עוון זה תמיד מלשון עיוות, עיוות השכל. לעומת זאת חטא, חטא לא קשור בהכרח לכפירה, אלא להליכה אחר התאוות. ולכן גם כן חטא מבטא יותר שגגה מאשר עוון. כי עוון זה עיוות השכל, בן אדם עיוות שכלו כדי ללכת אחרי התוהו. לעומת זאת חטא, הוא יותר שוגג כי הוא נמשך אחר תאוותו. ותמיד חטא מבטא שגגה. וחטאים פירושו להימשך אחר התאווה וללכת אחרי ענייני החומריות, הגשמיות, ועל ידי זה להתרחק מאת השם.
ועל זה הוא בא ואומר להם, הנה תראו, יש לכם דבר ראשון עוונותיכם. העוון זה כפירה. וזה בחינה של מבדילים. אומר המלבי"ם, כפירה זה קיר, מבדיל, חוצץ, בינינו לבין השם יתברך. זה חומה בינינו לבין השם יתברך. וזה עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם. אז ההבדל הזה הוא ההפרשה הזאתי בין מצידנו, בין מצד השם. מצידך, אתה הרי כופר, אתה לא רוצה לקבל את אמונת השם. מצד השם, השם ודאי לא יושיע מי שכופר בו. כך שלמעשה משני הצדדים העוונות מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם. תשימו לב, לכן פה הביטוי הוא ביניכם לבין אלוהיכם. דו צדדי. בינך לבין השם ובין השם לבינך.
לעומת זאת לגבי החטאות, הוא רק אומר הסתירו פנים מכם. הוא לא אומר ביניכם לבין השם, אלא רק השם ביחס אליכם. ומדוע? כי החטאים כמו שאמרנו, אני לא כופר בהשם. אז אי אפשר לומר שאני מסתיר פניי מאת השם. אני ממשיך להאמין בהשם, רק ממשיך ללכת אחר תאוות ליבי. אבל מה זה גורם? שהקדוש ברוך הוא יסתיר פניו ממך. וזה אומר הסתירו פנים מכם. אני לא יכול להגיד ביניכם לבין אלוהיכם כי אתה לא מסתיר פנים מהשם, אבל השם מסתיר פניו ממך. ולכן הסתירו פנים מכם משמוע.
אומר המלבי"ם, והדלתות הכתוב מקבילות. כנגד מה שהם טענו, כנגד מה שאמרנו לא קצרה יד השם, אתה חושב יד השם קצרה? הקדוש ברוך הוא נמנע? הוא אומר לא, העוונות שלכם הם המבדילים. ובגלל זה כביכול השם לא יכול להושיע אותך, יש קיר מבדיל. וכנגד מה שאתם אומרים כבדה אזנו משמוע, כבדה אזנו זאת אומרת הוא שומע אבל לא שומע טוב. אזנו כבדה משמוע. על זה הוא אומר, השם מסתיר פניו. מסתיר פניו זה לא קיר. מסתיר פניו זה מרגיש בהימצאותך אבל לא מושיע. קיר זה אומר כביכול השם הסתלק. לעומת זאת מסתיר פניו זה כמו כבדה משמוע. אתם חושבים כבדה אזנו משמוע, זה לא כבדה אזנו משמוע, כאילו צריך לצעוק הרבה עד שהשם שומע. לא, יש הסתר פנים. וההסתר פנים הזה נובע מחטאותיכם, שאתם הולכים אחר תאוות ליבכם.
המהרש"א מסביר, יש מהרש"א בסנהדרין ס"ה, שאומר על פי המבואר בפי חכמי אמת, כי בכל מעשה אדם נברא דבר רוחני לפי המעשה, הן טוב והן רע. ומלאכי משחית הבאים מעוונותיכם, הם היו מבדילים ביניכם, מלהגיע רוח הקודש עליכם. מה זה עוונותיכם היו מבדילים? אומר כפשוטו. אומר זה לא שיש לך חטא ופועל יוצא אני אסתיר פנים. אני לא אסתכל. אומר לא, זה לא כך. אלא זה עצמו, העוון עצמו מסתיר. למה? כי בעצם עוון הוא בריאת מלאך משחית. וברגע שבראת מלאך משחית, המלאך משחית הזה עומד בינך לבין השם יתברך. אז זה כפשוטו עוונותיכם מבדילים. העוון עצמו, המלאך המשחית עצמו שהוא תוצר העוון, הוא עצמו מבדיל. זה לא פעולה של עונש, כיוון שחטאת כנגד זה אני אסתיר פנים. לא. אלא חטאת פירושו יצרת כאן מלאך משחית, אומר הקדוש ברוך הוא אין לי אפשרות לקשר איתך. המלאך המשחית עומד כאן באמצע. אז כפשוטו עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם.
"כי כפיכם נגאלו בדם ואצבעותיכם בעון שפתותיכם דברו שקר לשונכם עולה תהגה". כי כפיכם נגאלו בדם, דהיינו מתחיל למנות עכשיו את העוונות שיש להם על מה שהוא דיבר קודם. אתם שופכים דם נקי. אצבעותיכם בעוון, מה הוא מדבר כאן על האצבעות? אז שתי אפשרויות אומר הרד"ק. או כמו שראינו לעיל, שאדם שולח אצבע מאשימה כלפי זולתו. או אם זה חמור יותר, שבן אדם נותן אגרוף לזולתו. והאגרוף הוא מהאצבעות. אז אצבעותיכם בעוון. שפתותיכם דיברו שקר, שזה מדבר על עוון בדיבור. לשונכם עוולה תהגה, שגם כן זה קשור לעוון לחטא הפה. ומה שכתוב כפיכם נגאלו, מה זה נגאלו? מסביר הרד"ק, גם כן רש"י מסביר, שזה מלשון טינוף. כמו לחם מגואל, הכוונה לחם מטונף.
המלבי"ם מסביר שכאן יש התייחסות לשני מיני עוונות. יש עוון שבן אדם לחברו, וזה החלק הראשון, כי כפיכם נגאלו בדם. כל היד נגאלה בשפיכות דמים. ואחרי זה הוא עובר לדבר על האצבעות. אומר המלבי"ם, כשאנחנו מדברים על יד ואחרי זה על אצבעות, זאת אומרת דיברנו על כלל ואחרי זה ירדנו לפרטים. כי אצבעות הם פרטי היד. ואם כן אומר המלבי"ם, בתחילה הוא מדבר על כך שכל היד מגואלת בדם של שפיכות דמים. ואחרי זה האצבעות, הכוונה פרטי הפעולות, הסיום של המעשים, גם זה נעשה בעוון. מה הוא רוצה לומר? זה מדבר על החלק הראשון. שהחלק הראשון מדבר על המזיד, על הכופר, שעושה את המעשים שלו בשאט נפש. אומר ידיכם מלאים בדם. שפתותיכם, עכשיו הוא עובר לדבר על בן אדם למקום. שפתותיכם דיברו שקר. הכוונה אמונות משובשות, דעות כוזבות. ולא זו בלבד שאתם עושים את זה רק מהשפה ולחוץ, שפתותיכם דיברו שקר, אלא גם לשונכם עוולה תהגה.
המלבי"ם מסביר בכמה מקומות, אנחנו מביאים את זה בעיקר בשיעורים על ספר משלי, שיש הבדל בין שפתותיכם לבין לשונכם. תמיד שכתוב שפה, מדבר על הדיבור החיצוני. לשון מדבר על הדיבור הפנימי. ולכן תמיד בהקשר ללשון אנחנו מוצאים את הביטוי הגייה, מחשבה. למה? כי בעצם זה מדבר על הדיבור הפנימי. מה אדם מדבר בתוך עצמו? מה אני חושב לעצמי? אז הביטוי המתאים יותר זה לשון, כי הלשון היא פנימית. לעומת זאת השפה, השפתיים הם חיצוניות. אז יש מה אתה מוציא בחוץ, איך אתה מתבטא, ויש מה עובר אצלך פנימה, איך אתה מדבר עם עצמך. ולכן כאן הוא אומר, יש לכם שני דברים, שני חסרונות. לא רק שהחלק הראשון והוא הדיבור החיצוני, שפתותיכם דיברו שקר, אז לפעמים יכול להיות מצב שאני בתוך תוכי יודע את האמת אבל מדבר שקרים. וזה פחות גרוע מאשר אני גם מרמה את עצמי. כי אם אני בתוך תוכי יודע את האמת ומדבר שקרים, יש סיכוי שמתישהו אני עוד אחזור למוטב. יש סיכוי שמתישהו אתחרט ואשנה דרכיי. אבל אם לא רק שאני מדבר שקר, אלא אני גם מאמין בשקר שבו אני מדבר, מה הסיכויים שאני אתקן את עצמי? הסיכויים הם קלושים, כי הרי אני חדור אמונה בשקר. ולכן הוא אומר יש פה עוון על חטא. החלק הראשון, שפתותיכם דיברו שקר. היה אפשר לחשוב אולי עוד פנימה אתם לפחות יודעים את האמת, אז יש לכם סיכוי. אומר לא, לשונכם, שזה הסברנו הדיבור הפנימי, עוולה תהגה. אתם גם חושבים את זה והוגים כן בליבכם. כך שלמעשה אין שום סיכוי לתקנתכם, כי אתם מאמינים בשקר שלכם וגם פנימה לשונכם, שזה הדיבור הפנימי, עוולה תהגה. אז איך אפשר את המצב הזה לתקן?
והיות וכן, "אין קורא בצדק ואין נשפט באמונה בטוח על תהו ודבר שוא הרו עמל והוליד און". הרד"ק מסביר, אין קורא בצדק הכוונה אין אדם המוכיח את חברו ואומר לו עשה מעשיך בצדק. זאת אומרת, אם יש חטא ועוון ויש עוד מישהו שמוכיח, יש סיכוי לתיקון. אבל אין קורא בצדק. אין לפחות מישהו שיעמוד ויקרא רבותיי, צריך שיהיה צדק. אין קורא בצדק.
התרגום יונתן אומר דבר שהוא תוכחה נוראה לכל אחד ואחד מאיתנו. "לית דמצלי בקשוט". אין מי שמתפלל תפילה באמת. אין מי שמתפלל באמת. זאת אומרת, כאן כשבן אדם מתפלל, תפילתו היא מן השפה ולחוץ. הרבה פעמים מרוב שהוא ממהר ללכת, אז התפילה שלו היא מן השפה והוא גם לחוץ. אתם מבינים? מרוב שהוא לחוץ אז התפילה שלו היא מן השפה. והנורא מכל זה שבעצם בפיהם ובשפתותיהם כיבדוני וליבם רחק ממני. על זה הוא אומר אין מי שמתפלל באמת. וקרוב השם לכל קוראיו, מה התנאי? לכל אשר יקראוהו באמת. עיקר העניין זה באמת.
אמר פעם אחד מגדולי ישראל, אמר פעם שבן אדם מתפלל על הרבה עניינים. אבל יש עניין אחד שבן אדם מתפלל עליו מכל הלב. ומה זה? פרנסה. הוא אומר לצערנו, אנחנו על פרנסה בדווקא מתפללים מכל הלב. אבל על ביאת המשיח, על ישועת השם, על שיתמו זדים מן הארץ, שיכלו עושי רשעה, שהקדוש ברוך הוא יהיה למלך על כל הארץ לבדו, על זה הוא אומר התפילה שלנו היא לא באמת. אמר פעם אחד לגדולי ישראל, תראה תנות בפניו את צרותיו. ואמר לו רבי, מתי כבר יבוא משיח? אמר לו אותו אדמו"ר, אני מצטער לאכזב אותך, שהמשיח שאתה מצפה לו לעולם לא יבוא. והמשיח שיגיע זה אחד שמעולם לא ציפית לו. מה זאת אומרת? אני תמיד מצפה לו, מה מה? דברי הרב חידה הם לי. אמר לו הרב, אני אסביר לך. משיח יבוא לגלות אור השם בעולם. המשיח לא יבוא לפתור לך את הבעיות של המינוס שלך בבנק. ואם אדם לזה מצפה למשיח, אז הוא אומר לו זה לא המשיח שיגיע. המשיח שאתה מצפה לו לעולם לא יבוא. וזה שיבוא, הוא לא, לא יחשוב למלא את התוכניות שלך. אז זה אחד שמעולם לא ציפית לו. כי הוא יבוא לגלות אור השם בעולם, כדי ללמד תועים בינה. הוא אומר לזה חיכית? למשיח הזה ציפית? על זה התפללת? כך שלמעשה מה שאומר התרגום, נורא נוראות. לית דמצלי בקשוט. אין מי שבאמת מתפלל באמת, מכל הלב. על זה אנחנו אומרים מדוע לא בא בן ישי? אלא לכם. אומרים בעלי המוסר, מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום? מתפללים כבר אלפי שנים על משיח. למה? כי תפילותינו הם אל הלחם. אנחנו מבקשים שיהיה פרנסה, לכן דורשים את בן ישי. מבקשים שיסירו הגזירות הכלכליות, לכן אנחנו רוצים משיח. אז לכן לא בא בן ישי, כי התפילות הם לא על בן ישי, הם אל הלחם. הדרישות הם על הלחם. אז זה הוא אומר אין קורא בצדק, לית דמצלי בקשוט.
ואין נשפט באמונה, למה? כי השופט מעוות דין. בטוח על תוהו ודבר שווא. כשהוא מדבר עם החבר שלו, הוא מדבר איתו אחד בפה ואחד בלב. מדבר איתו שווא. ועל מה הוא בוטח? איך אתה מרשה לעצמך לדבר שקר כך עם חברך? הוא בוטח על תוהו. מה זאת אומרת על תוהו? על הוא נסמך על דבר שאין להסתמך עליו, שהחבר בטח לא יעלה על זה שאני מסובב אותו בכחש. החבר בטח לא יעלה על זה שאני מרמה אותו. אז אתה בטוח על תוהו, אתה בוטח על דבר שהוא תוהו ומרשה לעצמך לרמות את חברך ולדבר שווא.
הרו עמל והוליד און. המחשבה, אומר הרד"ק, היא הרעיון. שזה מה שנקרא השלבים הראשונים של הוצאת הדבר אל הפועל. ולאחר מכן כשאני פועל את הפעולה, זה כבר נחשב ללידה. זה כבר ההוצאה אל הפועל. אני מתכנן תחילה ולאחר מכן מוציא. אז הוא אומר, אצלכם גם התוכניות, הרו עמל. גם הרעיון זה עמל. עמל זה תמיד בא לבטא שקר. כיתבי עמל. והוליד און. ולכן אין פלא שבסופו של דבר אתם מולידים און, אתם מולידים, התוצאות של הדבר היא און ושקר. פעולות שהם פעולות של רע, של קלקול.
המצודת דוד מסביר יותר, שהרו עמל והוליד און, יש לפעמים בן אדם עשה איזושהי פעולה שלילית. למה עשית את זה? את האמת, לא, לא חשבתי הרבה. זה פחות גרוע מאשר אתה שואל אותו למה עשית את זה? כן, כי זה מגיע לו, הוא צריך לקבל את זה. כשבן אדם עשה רע עם תכנון, זה מורה על רוע לב. כשבן אדם עשה רע בשליפה, אתה יכול להגיד נו, חוסר שפיות זמנית. יש כאלה שאצלם חוסר השפיות זמנית הוא קבוע, זה בעיה. אבל על כל פנים, אתה אומר הוא לא שם לב, הוא הגיב תגובה לא רציונלית, לא הגיונית. אבל אצלכם אומר הנביא, הרו עמל. אתם קודם כל מתכננים היטב את דבר העמל והפלסתר, ולאחר מכן הוליד און. ואז אתם מוציאים את הפעולה. זה גרוע מאוד. זה אומר שכל הרוע שלכם הוא בתכנון. זה לא רוע מקרי שנעשה ברגע, בשליפה. אין קורא בצדק, אין מי שקורא להשם בצדק ובכוונת הלב, כמו הקו שהלך איתו תרגום יונתן.
המלבי"ם אומר, אחרי שהוא מתאר לנו את כל העוולות שהיה בהם, הוא אומר יש בעיה נוספת, שאין מי שמוכיח, כמו שהסברנו על פי הרד"ק, אין קורא בצדק. עכשיו לגבי הבצדק אומר המלבי"ם, שהכוונה היא בעניינים שבין אדם לחברו. ואין נשפט באמונה, זה האמונה בינינו לבין המקום. זה אין נשפט באמונה. פירושו של דבר, גם אין מי שיוכיח על זה שאנחנו עושים עבירות ועניינים בינינו לבין השם יתברך. בטוח על תוהו ודבר שווא. אומר המלבי"ם, אצל הכופרים ישנם שתי כיתות. המלבי"ם מדבר על הכופרים של פעם. שהיו כופרים ברמה. היום הכופרים של היום זה תוכניות ריאליטי. זה הרמה, כן? רמה של נעליים. לא, לא על רמה. אבל פעם הכופרים היו באים עם טיעונים. היו באים עם סברות, היו באים עם הקדמות. אומר המלבי"ם, היו שני מיני כופרים. גם פעם היו כאלה שלא מתבססים על כלום. למה אתה כופר? בא לי. זהו. לא מאמין וזהו. עזוב אותי. זה מין אחד של כפירה. אין להם ראיות, לא הוכחות, לא טיעונים. עם אלה קשה מאוד להתווכח. ברגע שבן אדם בא וטוען טיעונים, אני יכול להיכנס איתו לדיון. אבל ברגע שבן אדם אומר תעזוב אותי, בא לי, זהו. אין הרבה מה להתווכח איתו. זו הכת הראשונה. עליה אותה הוא מגדיר בטוח על תוהו ודבר שווא. הם דוברים דברי שווא ובוטחים ביטחון של תוהו. כי ממילא היית בא עם טענה, הייתי אומר שיש לה ביטחון שלך על מה להסתמך. אבל אם אתה בא בלי טענה, אז על מה אתה בוטח? בטוח על תוהו. הביטחון שלך הוא ביטחון ריק, ביטחון שווא. אז על מה אתה בוטח?
והכת השנייה, הרו עמל והוליד און. הכת השנייה זה הכת המתפלספת. כמו שאומר המלבי"ם, הפילוסופים. אנחנו לא מכירים כאלה דברים היום, אבל מי שיראה את דברי הרמב"ם שחיבר את מורה נבוכים, מי שיראה את רבנו בחיי שחיבר את שער הייחוד, ויראה איך הם מרבים להתעמת עם התפיסה הפילוסופית, יבין שהתפיסה הזאת בשנים הללו קנתה שביתה. מדבר לפני 1000 שנה, לפני 700 שנה. התפיסה הפילוסופית קנתה שביתה. והיה צריך להתמודד בטענות כנגד אנשי הפילוסופיה. אלה שבאים להוכיח כל מיני הוכחות שהם מתבססות על הקדמות, וההקדמות הללו משובשות, ועל ידי זה הם מוציאים מזה כל מיני היקשים וכל מיני דימוי מילתא למילתא ומסקנות שהם משובשות. לדוגמה, כל חומר הוא יציר או נברא מחומר אחר. נוצר מחומר אחר. עכשיו, אני נתתי דווקא דוגמה שממנה אפשר לראות את השיבוש. התפיסה הפילוסופית עובדת בצורה כזאת. יש יסודות, הם יסודות הפילוסופיה, ומזה על ידי היגיון, היקש לוגי, סברה, אפשר להגיע למסקנות. אז אם אני אומר שכל דבר בבריאה נברא ממשהו אחר. אין בבריאה, לא תמצאו דבר יש מאין. אין. אין דבר שנברא מתוהו, ממשהו שלא היה קודם לכן. היום זה נקרא חוק שימור החומר, חוק שימור האנרגיה. דבר לא כלה בבריאה. תמיד כאשר דבר מתכלה, אז הוא הופך למשהו אחר. תיקח עץ, תשרוף אותו, זה הפך לאנרגיה. זה לא, זה לא התכלה. אין מציאות של כיליון בעולם. ואם כן, כל דבר נברא מכוח אחר. מה הפילוסופים יכולים לטעון? אז אם ככה, אז מיד נשאל על ריבונו של עולם, אז ממה הוא נברא? זה שאלה שמהותה כפירה. אבל עצם ההיקש הוא מוטעה. ולמה? כי מאיפה אתה לומד? מעולם החומר. ריבונו של עולם הוא מעבר לעולם החומר, ממציאות הרוח. מציאות הרוח, איך אתה יכול לדמות דימויים מעולם החומר? מה שידוע לך במציאות של עולם החומר, כלל איננו שייך במציאות הרוח. הנה לך דוגמה שבן אדם בא עם הקדמה ומקיש ומסיק מזה איזשהו הסקה, מסקנה לוגית, שהיא מוטעית. על זה הוא אומר, הרו עמל. הם מניחים הקדמות מוטעות ומזה יולדים תולדות, הוליד און. מזה יולדים תולדות משובשות, מולידים כזב.
"ביצי צפעוני בקעו וקורי עכביש יארגו האוכל מביציהם ימות והזורֶה תבקע אפעה". ביצי צפעוני בקעו. צפעוני זה סוג של נחש רע. המעשים שלהם הם כל כך רעים ומכוערים כמו מעשים של הצפעונים, כמו של הנחשים הרעים. קורי עכביש, למה זה נקרא קורי עכביש? אז קודם כל יש ביאור של מנחם, רש"י מביא אותו, שהוא מסביר שקורי זה מלשון קורות. איפה העכביש אורג את הקורים שלו? בקורות של הבניין. ולכן זה נקרא קורי עכביש. אז קורי עכביש הם הקורים שהוא אורג העכביש. והזורה, מה זה הזורה? הוא כותב והזורה תבקע אפעה. זורה מסביר תרגום יונתן, משחנן. משחנן זה לשון חימום. סח'נה, מה זה? חמין, נכון? בוקע עצים, מי שחוטב עצים, מתחמם בהם. אז "ותהי לו סוכנת", לא סכנה. מה זה סוכנת? מחממת, נכון? סוח'ן בערבית זה חם. אז כך הוא מסביר התרגום, שזה מסחנן, משחנן, הכוונה מחמם. זה אגב גם מקור הביטוי של המילה שחין. למה שחין? כי כל עורו מתחמם. אז בעצם זה מאותו, מאותו מקור. אז הזורה פה זה מלשון חימום. מי שמחמם את הביצים של הצפעוני, מי שזורה, תבקע אפעה, תחמם את הביצה, תתבקע הקליפה וייצא נחש. איך זורה מתחבר עם משחנן, עם חום? אז מסביר, מסביר רש"י, שזורה זה מלשון עיצור. "ויזר את הגיזה". אצל מי זה נאמר? גדעון, נכון? כאשר הוא עשה ניסיון. מה הוא עשה בעצם? הוא סחט את הגיזה והוציא את מה שבלוע בתוכה. פעולה שאתה מחמם ביצים, מה קורה? בוקע משהו מתוכו. אז זה פעולה הדומה לסחיטה. רק את הגיזה סוחטים על ידי לחיצה בכוח, ואת הביצה סוחטים על ידי שמחממים אותה ואז יוצא ונפרש ממנה האפרוח. זה ויזר את הגיזה. זה מלשון חימום. אפעה, אז זה סוג של נחש כמו שהסברנו. אז אם כן הוא אומר, המעשים שלכם הם מעשים מקולקלים שמולידים קלקול.
והרד"ק מסביר יותר. הרד"ק אומר שאת המחשבות שלהם והמעשים שלהם הוא מדמה לביצי צפעוני. הביצים הללו מולידות ומוציאות נחשים צפעונים. פירושו של דבר, המחשבות שלכם רעות והמעשים שלכם רעים. והנה תראה, ביצי צפעוני בקעו. הרד"ק מסביר שזה לא חוזר על בני האדם, אלא על הצפעונים. ואז כביכול צריכים להגיד צפעונים בקעו את הביצים. מה פירוש הדבר? מי מבקע את הביצה כשהאפרוח יוצא? האפרוח, מבפנים, נכון? עד שהוא יוצא. כך גם כן הביצים, צפעוני בקעו. הצפעונים הם המבקעים את הביצה כדי לצאת מתוכה. כידוע שהנחש מטיל ביצים והצפעון היוצא יוצא מתוך הביצה, מביצת הנחש. אז הוא אומר, הצפעונים מבקעים את הביצה ויוצאים מתוכה. כך גם כן הם הוגים בתוכם מחשבות רע עד שמוציאים אותם אל הפועל, כמו הצפעון היוצא מתוך הביצה. וקורי עכביש יארוגו. היריעות שאורג העכביש אין להם קיום. אתה קורע אותם בקלות. אז הם אורגים קורי עכביש, דבר שאין לו העמדה, אלא הוא מספר סיפורים ובונה תוכניות והכל בשקר. אין לזה קיום. זה לא יישאר לאורך זמן. זה כמו קורי עכביש. כך גם כן המעשים שלהם לא יועילו להם. חשוב להדגיש שקורי עכביש נחשב לחוט החזק בעולם. עוד לא הצליחו להמציא חוט יותר חזק מקורי עכביש. זה שאנחנו קורעים אותו בקלות זה רק בגלל שהוא דק מאוד. אבל למעשה קורי עכביש נחשבים מבחינת החומר לחוט החזק בעולם. אז הוא אומר, על כל פנים, כיוון שקל לקרוע אותו לאדם, אז הוא ממשיל את הרעיונות שלהם לדבר הארוג בקורי עכביש שנקרא בקלות. אתם בונים יסודות ויוצרים דברים שהקריעה שלהם, השבירה שלהם היא בקלות, כי הכל בנוי על שקר. האוכל מביציהם ימות. על מה כאן מדברים? מי שאוכל את ביצי הצפעוני ימות. למה? כי הרי הצפעוני יש בתוכו ארס. והצפעוני אמרנו זה הנחש הכי מסוכן שיש. אז מי שאוכל אותו, אוכל מביציו, אוכל גם את ארסו, והרי ימות. והזורה, מה הזורה הכוונה היא? מי שרק דורך על ביצי הצפעוני. פירושו של דבר, כמו "ותשכח כי רגל תזורה". כן? זורה זה לשון מפזר. כשבן אדם הולך ובועט ברגליו, הוא זורה, הוא מפזר. אז כך מי שאוכל מביצי הצפעוני ימות, ומי שלא אוכל אלא רק תזורה רגלו ויפגע בביצה, ייצא הנחש, יקיש אותו וימית אותו. והזורה, על ידי שהוא זורה ברגלו, מהלך, תבקע אפעה. תבקע הביצה וממנה ייצא אפעה שיזיק לו. כך גם כן הוא אומר, האנשים הללו שהם אנשי שקר, האנשים הללו שעושים כל מעשיהם במרמה, כל מי שיש לו קשר עימהם יינזק, כמו אדם שיש לו קשר עם נחש.
המלבי"ם מסביר, לפי הקו שהוא הסביר קודם, שבעצם כאן הכל מדבר על האנשים הללו שהם אנשים, אנשי הפילוסופים, שהם משבשים את הדעת בפילוסופיה שלהם. ועכשיו הוא ממשיל את התולדות שלהם ואומר, התולדה של כל הרעיונות הפילוסופיים שמקורם בשקר, התולדה שלהם היא ביצי צפעוני. ההקדמות, זאת אומרת אמרנו שיש הקדמה, יש יסוד, ועל פיו הוא בונה את התיאוריה שלו המשובשת. ההקדמות שבהם הם משתמשים כדי להוציא את התולדה, הן דומים למי שאורג קורי עכביש. פירושו של דבר, בן אדם שמקרב סברה לסברה ורעיון לרעיון ויצר דבר בסוף שהוא שיבוש אחד שלם, שכל בנוי כולו על הקדמות מוטעות, אז התוצאות הם קורי עכביש. זה לא אריגה מתקיימת. זה דבר שתתחיל לגעת בו, תראה איך הוא מתפרק. כך גם כן האנשים הללו שמדמים מילתא למילתא ומקרבים דבר לדבר ובונים יסוד על יסוד, כשכבר תחילת היסוד הוא רעוע, זה כמו אורג קורי עכביש. אבל החוטים האלה, אומר, זה קורי עכביש. מה פירוש קורי עכביש? לא רק מפאת חולשתם. מאיפה מוציא העכביש קוריו? מעצמו. מהפה. מהפה שלו. זאת אומרת, כשאני בא לטעון טיעון ואני בונה אותו על יסודות, אז אני יכול לומר תשמע, היסוד הזה אתה מסכים איתו, נכון? זה יסוד ברור. ועליו אני בונה טיעון. אבל לעומת זאת, אם את היסוד גם אני בניתי, איך אפשר להסכים למה שאמרתי? הרי הדברים שאתה אומר זה אתה טוען. אתה סובר כך. אם אתה תתחיל עם יסוד, לדוגמה, היסוד הוא שיש כוח הגרביטציה בבריאה. כוח הכבידה, דבר שתעזוב באוויר ייפול. אז היסוד שעליו אני רוצה עכשיו לבנות את התיאוריה שלי הוא יסוד מוסד, כי אף אחד לא יכול להתווכח שכוח הכבידה קיים. אז לפחות היסוד קיים. אבל אם אני רוצה עכשיו לטעון טיעון ולצורך זה אני מניח יסוד, והנחת היסוד לא מוכחת, זה גרוע שבעתיים. ההוא לפחות נגיד טעה בהמשך, אבל היסוד ברור. אבל אתה גם היסוד המצאת אותו. אז איך אתה רוצה שנקבל את הדברים? זה בעצם מה שהוא טוען. ביצי צפעוני זה התולדה. מה הם היסודות? זה קורי עכביש. מתפורר כמו קורי עכביש, צירפת סברה לסברה, טיעון לטיעון ויצרת קורי עכביש, קשר שאין בו ממש. והנורא הוא שאת הקורים האלה יצרת בעצמך. היסודות הרעועים הללו זה אתה המצאת אותם. אלה הפילוסופים שבאים לטעון טיעוני הבל, ממציאים יסודות, בונים עליהם קומות, ועל סמך זה באים לשווק לך סחורה מוגמרת שהנה דבריהם יש בהם אמת. והיסודות עצמם הם רק מכוח הדמיון שלו. עכשיו הפסוק ממשיך ואומר, כנגד מה שאמרנו ביצי צפעוני בקעו, אומר לך מי שאוכל מביציהם ימות. הכוונה מי שייקח, הסברנו שביצי הצפעוני זה המסקנות כבר. מי שייקח את המסקנות שלהם, ימות. כיוון שהמסקנות שלהם הם כפירה ונגד אמונת השם ונגד מציאות הבורא, ולכך שהעולם הוא קדמון ועוד כל מיני טיעונים מהסוג הזה, מי שאוכל מזה, הכוונה הולך ומאמין בדברים הללו, מביא מיתה על עצמו. זה האוכל מביציהם, שהם התולדות והמסקנות. אבל הזורה תבקע אפעה. מי שלא אוכל מהביצים, אבל מניח אותם תחת לעוף כדי שיחמם אותם, כדי שמזה יצאו אפרוחים, מה הוא רוצה לומר? הוא לא מתנהג על פי התולדות, אבל הוא לוקח את ההקדמות כמו שהסברנו. ההקדמות, את תחילת הדבר, את זה הוא לוקח. זאת אומרת את היסודות שעליהם הם בנו את המסקנות, את היסודות הוא כן משתמש. הוא אומר לך תדע לך, שתבקע אפעה. מזה בסוף יבקע וייצא מסקנות של אפעה, של נחש שיש בו מוות. מה הוא רוצה לומר? אתה לא משתמש בתולדות, במסקנות של הכופרים. אתה רק רוצה להשתמש ביסודות שבהם הם השתמשו. אומר לך, יסודות של כפירה יביאו לתולדות של כפירה. אתה לא יכול להגיד לא, אני לא הולך לפי השיטות שלהם. לא, אתה מתחיל עם ההקדמות שלהם, אתה גם יכול להגיע למסקנות שלהם. אלא מה שאתה צריך זה להניח ולא להשתמש ולא להתעסק כלל במחשבת הכפירה. צאו וראו מה כתבו על הרמב"ם, שהרמב"ם שלל את מציאות השדים ואת המציאות של מעלה באוב ודורש אל המתים. הרמב"ם כתב שכל אלה הבלים, אין בהם ממש. ורק אנשים האמינו בזה וזה לא, אין דברים כאלה במציאות. מה כותב על זה הגר"א? "והפילוסופיה הארורה היתתו ברוב לקחה". כך כותב הגר"א. דברים חריפים מאוד. חריפים מאוד, ככה הוא כתב על הרמב"ם. הפילוסופיה הארורה היתתו ברוב לקחה. זאת אומרת, הפילוסופיה יש לה, היא מושכת, וזה האישה הזונה הכתובה בספר משלי ששלמה מרבה לדבר עליה. זה הדעות הפילוסופיות, על זה הוא מתכוון, החוכמה אשר משכה את האדם באמריה. והרמב"ם כביכול נמשך אחרי יסודות שהניחו אותם אנשי הכפירה והפילוסופיה, אריסטו שהרמב"ם היה מעריץ גדול שלו, וכתב שהוא הדרגה אחת פחותה מנבואה. אז הוא כותב עליו שהפילוסופיה הארורה כביכול משכה אותו, כי אומנם הוא לא הלך אחרי מסקנותיהם חלילה, אבל היסודות, את היסודות בדברים מסוימים הרמב"ם קיבל. ובעקבות זה הוא לא האמין כלל במציאות שדים. והגר"א כותב, ויש לנו גמרות מפורשות ומדרשים ואין סוף בחז"ל על ענייני השדים ועל הלכות שקשורות לזה וענייני דורש אל המתים ותיאורים בנביא דורש מעלה באוב וכולי. אז איך הרמב"ם יכול להגיד שהדברים האלה לא קיימים במציאות? וכבר כותב הרב רצאבי, שהגם שהתימנים נהגו בהלכותיהם כמו הרמב"ם, אבל כותב הרב רצאבי, ובשום אופן לא קיבלנו את דעותיו של הרמב"ם בענייני השקפה. ככה כותב הרב רצאבי בצורה הכי ברורה. להבדיל מכל מיני כאלה מתחדשים למיניהם שבאו בדור הזה והם נהיו רמב"מיסטים. כל דבר אומר לך הרמב"ם והרמב"ם והרמב"ם. אתה אומר לו יש הלכה, יש זה, לא, הרמב"ם. בשבילו זה רק הרמב"ם. וזה שיבוש גדול, מכיוון שהלכה אנחנו לא פוסקים בעניינים רבים כמו הרמב"ם, וגם התימנים הרב רצאבי מביא שלא פוסקים כמו הרמב"ם אלא רק נוהגים בעניינים רבים כמו הרמב"ם, ובענייני השקפה הוא כותב לא קיבלנו את דעותיו של הרמב"ם. כך שלמעשה, דוגמה יש לנו, חס ושלום אנחנו לא היינו מסוגלים לומר דבר כזה על הרמב"ם, אבל דוגמה יש לנו מדברים שכתב הגר"א, איך הקדמות של אותם אנשים רחוקים מיהדות, אותם הקדמות יכולות לגרום לשיבוש, אפילו שלא השתמש במסקנות אלא רק השתמש בהקדמות. וזה מה שהוא כותב כאן. זה מה שהוא אומר, הזורה תבקע אפעה. הזורה הכוונה מי שרק ייגע בזה, ייקח את הביצה הזאת וירצה לחמם אותה, הוא לא ישתמש במסקנות אלא רק יחמם אותה, להשתמש בהקדמות, כבר על ידי זה יבקע אפעה ויכול לבוא לידי כפירה.
"קוריהם לא יהיו לבגד ולא יתכסו במעשיהם מעשיהם מעשי און ופעל חמס בכפיהם". קוריהם לא יהיו לבגד. הקורים הם כל כך חלשים שלא ניתן לארוג מזה משהו ממשי, לעשות מזה בגד. וגם בסופו של דבר הם שירצו להתכסות במעשים שהם עשו, אומר המעשים שלהם הם שקר וממילא לא יוכלו להתכסות במעשיהם. במילים פשוטות, כל הטיעונים שאתה טוען לא יגנו עליך ביום רעה. כשתגיע הרעה, המעשים שלך לא יגנו עליך.
עד עכשיו הוא דיבר על הכפירה כנגד המקום. סוף הפסוק מדבר על החטאים של בין אדם לחברו. מעשיהם מעשי אוון ופועל חמס בכפיהם. אל תגיד שעל כל פנים אולי בכפירה הם כופרים, אבל בבין אדם לחברו, או, כמה שהם אנשים טובים, כמה שהם אנשים נחמדים. סיפר לי עוד רק אתמול יהודי שעובד איתו איזה אחד ארגנטינאי בבית הספר, שומר. והוא אומר לו, אני רוצה לחזור לארגנטינה. שואל אותו למה? הוא אומר לו, תראה, שמה אנשים כל כך אנושיים. הוא אומר שמה בארגנטינה אין דבר כזה שעוברים לידך, לא אומרים לך שלום, בוקר טוב, מה שלומך. אומר פה אני פונה רגע בבית ספר, בא מישהו עובר לידו, תגיד לי, איפה פה כיתה ג'? אומר לו שמה, והוא רץ. אומר ראית, לא שלום, לא תודה. אומר ראית התנהגות של היהודים, אומר פה ממש ממש לא מצאת חן בעיניי, אני רוצה לחזור לארגנטינה.
זה שהוא דיבר איתו היהודי שומר מצוות, אמר לו, תגיד לי, עכשיו אם יגיע פה איזה טרוריסט, יש פה פיגוע, השם יצילנו, קורה משהו. אומר מה קורה עם כולם? כולם בורחים, לא רואים אותך ממטר. כל אחד חושב רק על עצמו. אומר אבל כל אלה שפה שאתה אומר אולי היחס שלהם אליך קצת וולגרי, אולי הם לא לא מספיק עדינים, הוא אומר הוא ימות בשבילך, הוא ימסור נפש בשבילך, הוא ייכנס לתוך סכנה כדי להציל אותך, אתה יהודי, הוא ירוץ בשבילך. אומר אבל גוי, שתמות. מה אכפת לו ממך? בלי סוף שומעים מקרים. היה מישהו פעם, היה תמונה ביותר מחרידה ומזעזעת, סיפור שעבר בכל העולם. איך בן אדם נפל ברכבת תחתית, נפל למטה, הרי הרכבת היא שקועה, הוא נפל למטה. שומעים את הרכבת והכל מצולם. שומעים את הרכבת מגיעה מרחוק, והבן אדם צועק, הוא מנסה לטפס והוא מחליק, מנסה לטפס והוא מחליק, והוא צועק שיצילו אותו. ורואים במצלמות 15 איש שעומדים, ואף אחד לא מזיז את עצמו, כולם מסתכלים. ועוד כאלה מוציאים את האייפון שלהם ומצלמים. והבן אדם צועק. והסוף היה סוף מאוד לא נעים. סוף מאוד... איזה בעיה. בחוץ לארץ. הוא אומר אז נחמדים, נחמדים, הכל טוב ויפה. נראה שקורה לך משהו, מישהו יבוא לעזור לך.
אז זה אומר המלבי"ם, אתה תגיד לי, תשמע, אולי בפילוסופיה הם הגיעו לשקר, אבל בבין אדם לחברו, אתה רואה איזה טיפוסים הומניים, כל כך אכפת להם, כל כך כואבים את כאב אחיהם הפלסטינים, אתה רואה במידות, במידות יש להם משהו. הוא אומר לא, מעשיהם מעשי אוון, פועל חמס בכפיהם. איש את רעהו חיים בלעו. ואם הוא לא עושה את זה, זה רק בגלל שיש לו נימוס. הנימוס זה חיצוני. הגרמנים כמה מנומסים היו. תודה, סליחה, בבקשה, כמה מנומסים היו. ואנחנו כולנו יודעים, וגם איזה רגישות היה להם לכלבים, פשוט זה היה מרגש. אתם מבינים, מי זה הגבלס, כמדומני היה לו כלב, היה קורא לו מענטש. זה היה השם שלו. אתם מבינים מה זה מענטש? איש, בן אדם. מענטש. זה היה השם של הכלב שלו. זה אנשים ששלחו אנשים לתאי גזים כמו זבובים. אז על מה אתה מדבר? לא רק כפירה יש פה. מעשיהם מעשי אוון ופועל חמס בכפיהם. מה שהם מתעסקים בו בפועל, מה שהם מוציאים אל הפועל, זה פועל חמס. אז אתה רוצה לטעון שאולי האנשים האלה רק כופרים ובענייני בין אדם לחברו הם אנשים הגונים? לא מיניה ולא מקצתיה.