הגמרא במסכת סנהדרין בדף צ"ז דורשת את מה שכתוב "ותהי האמת נעדרת", שזה אחד מהסימנים של עקבתא דמשיחא. אחד מהסימנים של התקופה של לקראת בוא המשיח, שתהי האמת נעדרת. הגמרא שם מביאה עוד דברים רבים וקשים שלצערנו כולנו נתקיימו בנו, וכבר ממש המשיח כבר ממש בפתח, כי כל מה שחז"ל שם מתארים, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, אנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר, וכל מה שכתוב שם, באמת הכל כבר נתקיים בנו. אבל אנחנו נתעסק במה שכתוב כאן. "ותהי האמת נעדרת". אומרת הגמרא, מאי ותהי האמת נעדרת? אמרי דבי רב, מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה. מאי וסר מרע משתולל? אמרי דבי רבי שילא, כל מי שסר מרע משתולל על הבריות. נקרא רש"י.
קודם כל לפני כן, מה זה תהי האמת נעדרת? האמת תהיה עדרים עדרים. ואני חושב שאין דור שבו האמת עדרים עדרים כמו בדור שלנו. כל אחד טוען שהאמת איתו, כל אחד בטוח שהוא צודק, כל אחד יודע שמה שהוא עושה הוא הנכון, וכל השאר הם הבל ורעות רוח. ואני לא מדבר על חילונים ודתיים, אני מדבר ותהי האמת נעדרת בתוך המחנה של הציבור שומר המצוות. ואני כבר לא מדבר בגווני הכיפות, אני מדבר גם לפעמים בתוך הציבור שהוא נחשב אפילו בציבור הליטאי עצמו, אתה כבר פתאום רואה שתי דעות, אתה רואה כאלה שמקבלים, כאלה שלא מקבלים, כאלה שטוענים שיש פשרות וכאלה שאומרים שאין פשרות, ובקיצור, אין מצב, לא היינו במצב כזה מעולם שכל כך הרבה יש עדרים עדרים לאמת. ותהי האמת נעדרת. ואני עכשיו לא בא להכריע מהי האמת ומה לא האמת, מה שאני רק רוצה להראות איך הדבר הזה בעצמו נתקיים בנו. אנחנו כבר נמצאים בדור שבו האמת נעדרת.
אומרת הגמרא, מה זה נעדרת? עדרים עדרים. כל עדר בטוח שהוא האמת. וסר מרע משתולל, שסר מרע משתולל על הבריות. רש"י אומר, סר מרע משתולל על הבריות, כל העולם אומרים עליו שוטה הוא. היינו משתולל לשון שטות. כמו מוליך יועצים שולל. הכוונה היא להוליך אותו שולל, הכוונה בדרך שטות. סר מרע, אדם צדיק, אדם ירא שמיים, אדם עובד השם, אומרים תשמע, נשרף לו משהו, יש לו, יש לו שריטה. למה אתה פתאום רואה אותו ככה מתנדנד, לוקח, נראה אותו לוקח תפוח, מתחיל לדבר אליו, אחרי זה מתחיל לאכול. משהו אצלו לא בסדר. אני אומר לכם, איך, איך אמר פעם אחת איזה, הוא אמר שהוא מוכן שהבן שלו, איזה אחד פרופסור, מאלה רבו ורבו ואשתו והמילריה שלו, הם שהקימו את הליגה נגד חזרה בתשובה. יש לו אלה ילדים שחזרו בתשובה, הבן שלו נהיה איזה אברך בקריית ספר, יהודי ירא שמיים. אז הוא אמר שהוא מעדיף שהוא יחזור מגואה מסומם מאיזה פטריות שלקח שמה, מאשר שיחזור בתשובה. שאלו אותו עד כדי כך? הוא אמר להם, מסמים אפשר להיגמל. שומעים? תראו מי שסר מרע, אדם שנהיה ירא שמיים, נהיה בן תורה, נהיה עם עדינות, יודע מה תפקידו בעולם, עושה רצון השם, האדם הזה נחשב סעיף, יש לו סעיף, יש לו בעיה. והוא משהו אצלו לא בסדר. מי הבסדר? הבהמות הולכות על שתיים, שנוהמות לכל דבר תאווה, שנמשכות לכל עניין גשמי וחומרי, אנשים שעשו בטנם אלוהיהם, הם השפויים. מי שקצת מבין שאדם צריך פה להתרומם מעט, מי שמבין שקצת אדם צריך להיות רוחני יותר, מי שהוא סר מרע, הוא משתולל. משהו אצלו לא בסדר, משהו אצלו השתבש. וזה אחד מהסימנים של עקבתא דמשיחא, שלצערנו אנחנו רואים אותו היום בצורה הקיצונית ביותר.
הבן איש חי, רבנו יוסף חיים, לומד את מה שהגמרא כאן אומרת בדרך חיוב. מה שהגמרא אומרת תהי האמת נעדרת, נעשית עדרים עדרים, אומר הבן איש חי, זה בדרך חיוב. על מה מדובר? תהי האמת נעדרת, אומר הבן איש חי, כלומר חוכמת האמת. כמה יפים הדברים למי שאמרם. הבן איש חי שר בית הזוהר. ותהי האמת, מדובר על חוכמת האמת. חוכמת האמת כולנו יודעים הכוונה היא לקבלה, חלק הסוד שבתורה. תהיה נעדרת? לא שלא תהיה, תהיה עדרים עדרים. יהיו לקראת עקבתא דמשיחא עוסקים בחוכמת הקבלה עדרים עדרים. וזה אנחנו רואים גם היום. יש עדרים עדרים. ואם תשאל למה זה עדרים עדרים? מכיוון שבחוכמת הקבלה עצמה יש תפיסות. יש שיטת החסידות, יש שיטת, יש אשלג, יש הגר"א, יש רמח"ל. בשיטת הקבלה עצמה היא מתחלקת לאסכולות אסכולות, שכל אסכולה בעצם לומדת את הקו, כולם לומדים את תורת האר"י ז"ל, אבל כל אסכולה לוקחת את זה לכיוון אחר. יש אחד לכיוון הרש"ש, יש אחד לכיוון הורדת הדברים לעולם המעשה, וכן הלאה על זה הדרך. כך שזה בחינה של עדרים עדרים בלימוד הקבלה. כמה הדברים הללו אמיתיים ונכונים בזמננו זה.
עוד דבר אומר הבן איש חי, אומר יש בזמננו, ככה הוא כותב על זמנו, אנשים פרטיים לומדים קבלה. הכוונה אנשים באופן עצמי לומדים קבלה. כל אחד בקרן זווית, בסתר. כמו שמסופר על החפץ חיים, שפעם עקב אחרי רבו, כשהוא נכנס לבית הכנסת, הוא ראה אותו מטמין איזה ספר בגניזה. אז הוא, כשראבו הלך, רב נחום מהורודנא, אז הוא נכנס אחריו לבית הכנסת לחפש בגניזה. ואז הוא גילה שהוא עסק בקבלה, עץ חיים, ראה אותו לומד ספרי קבלה. טוב, לילה אחרי זה הוא החליט שהוא מתחבא בבית המדרש. הוא התחבא בבית המדרש, בעזרת נשים כמדומני, כשרבו מגיע. כשרבו הגיע לשם והיה עומד ורואה אותו מתחיל ללמוד ככה בהתלהבות, מוציא את הספר, מתחיל ללמוד ככה בהתלהבות, ומספר החפץ חיים שהוא ראה אש סביבו של רב נחום מהורודנא. ממש אש מלפפת אותו. והוא מיד הבין שזה לא אש שורפת, זה זה אש של של עסק התורה. והמדהים בכל הסיפור שהחפץ חיים היה אז בן 13. זאת אומרת שבן 13 הוא היה מסוגל לראות את האש שסביבו של רב נחום מהורודנא. איך שלא יהיה, פעם היו כל אחד לומד בצנעה. כל אחד לומד בצנעה, לא היו לומדים בפרהסיה את חוכמת הנסתר. אומר לך אבל לעתיד ילמדו אותה הכל כמו שלומדים תהילים. זה לשון הרב בן איש חי. ותמצאם עדרים עדרים בבית המדרש.
וסר מרע משתולל, זאת אומרת התקופה תהיה תקופה של עלייה רוחנית, שמי שהוא סר מרע דווקא, מה זאת אומרת הוא סר מרע? הוא עוד לא מושלם, הוא עוד לא בגדר עשה טוב, הוא רק סר מרע, אדם כזה יחשב שוטה בין הבריות. כי הצדיק השלם צריך להיות סור מרע ועשה טוב. אתם מבינים, הוא לומד את זה בצורה חיובית. זאת אומרת תרבה הדעת, תהיה צדקות, שמי שהוא רק סר מרע, הוא בגדר משתולל, הוא כשוטה, לא נחשב. מי נחשב? לא די שהוא סר מרע, הוא גם עשה טוב. אה, זה צדיק. את זה היו מחשיבים. זה אומר הבן איש חי לעתיד לבוא, ואנחנו מקווים שתראינה עינינו ותחזינה בשובו לציון ברחמים ויתגשמו הדברים למול עינינו.
פסוק ט"ז. וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע ותושע לו זרועו וצדקתו היא סמכתהו. ועכשיו אומר רש"י, השם ניחם על הרעה, הקדוש ברוך הוא רוצה לגאול אותנו, אבל מה לעשות, וירא כי אין איש, אין צדיק שיעמוד בפרץ. וישתומם כי אין מפגיע, השם ישתומם, ישתומם רש"י אומר, כאדם עומד ותוהה ושותק בתימהונו. העולם היה שמם, הכוונה מי שרואה אותו משתומם. הכוונה נדהם, שותק מרוב תימהון. למה? כי אין מפגיע. אין מי שיפגיע בעדם. להפגיע הכוונה להתפלל. אין בעל זכויות שיתפלל בעד עמו ישראל. כשזה המצב, ותושע לו זרועו וצדקתו סמכתהו. כביכול אם לנו אין זכויות, אם לנו אין כוח, אז מי שפועל זה הקדוש ברוך הוא. ותושע לו זרועו של השם יתברך, וצדקתו, הכוונה מצד שהשם הוא צדיק, מצד זה הוא יגאל אותנו. מבלי שאנחנו עצמנו נהיה הגונים וראויים.
ובאמת הרד"ק על העניין הזה כאן מאריך וקצת ועומד ושואל ותמה. בתורה אנחנו רואים ושבת עד השם אלוהיך ושמעת בקולו, ואחרי זה ושב השם אלוהיך את שבותך וריחמך. זאת אומרת אנחנו רואים התלייה בה. נעשה תשובה, השם ישוב את שבותינו. ובקשתי משם את השם אלוהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. למה מצאת? כי תדרשנו. זאת אומרת צריך איתערותא דלתתא, צריך פעולה שלנו. משמע מכאן שעל ידי התשובה, על ידי זה יהיה קיבוץ גלויות. על ידי שנשנה מעשינו, על ידי זה נהיה ראויים והגונים. אומר הרד"ק, אבל אצלנו כתוב הפוך. וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע. אין מי שעושה תשובה, אין מי שמתפלל. בעקבות זה, זרועו תושע לו וצדקתו סמכתהו. זרועו שלו, לא שלנו. אין לנו חלק בדבר הזה. שואל הרד"ק, לכאורה זה סתירה.
יחזקאל אומר, לא למענכם אני עושה בית ישראל, והוצאתי אתכם מן העמים וברותי מכם המורדים והפושעים בי, מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבואו וכולי. וגם בתורה כתוב וזכרתי להם ברית ראשונים. אתה רואה מכל זה שזה מאיתו יתברך, בלי קשר אלינו. השם יזכור ברית ראשונים, אנחנו לא ראויים. הוצאתי אתכם מן העמים, לא למענכם. אלא בזכותו יתברך. שואל הרד"ק, מה האמת? האם זה תלוי בנו או שזה לא תלוי בנו? אומר הרד"ק, אם אנחנו נרצה להעמיק יותר נראה שכבר חז"ל עמדו על השאלה הזו. האם עם ישראל נגאלים בזכות שיעשו תשובה או גם בלא שיעשו תשובה. אמר רבי יוחנן, אין בן דוד בא אלא או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב. בדור שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע. והדר, לאחר מכן, ותושע לו זרועו. אז האופציה הזאת היא במצב שבו כל הדור חייב. אין ברירה, השם נאלץ כביכול לגאול אותנו בכוחות עצמו. בדור שכולו זכאי, ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. בזכות מה? בזכות זה שכולם צדיקים. ועל זה אמר רבי יהושע בן לוי, סתירה. וארו עם ענני שמיא, כבר איניש אתה הוה, וכתוב ועני ורוכב על חמור. למדנו את זה כשמי שירצה יוכל לשמוע בדיסק של ספר דניאל. מצד אחד אתה אומר וארו עם ענני שמיא, משיח יבוא בענני שמיים. מצד שני אתה אומר הוא יבוא כעני ורוכב על חמור. עני ורוכב על חמור זה לא עם ענני שמיים, זה מרמז על שפלות, על מדרגה נמוכה. כעני ורוכב על חמור. אם ככה, מה המציאות באמת? עונה הגמרא, זכו, עם ענני שמיא. לא זכו, עני ורוכב על חמור.
הנה אתה רואה, אומר הרד"ק, אותו עיקרון שלימדתי אותך, שבעצם ישנם שתי אופציות לגאולה, ישנם שני מסלולים לגאולה. יש מסלול של הגאולה של וארו עם ענני שמיא, אם אנחנו נעשה תשובה, אם אנחנו נתעורר, אז יבוא משיח כביכול משמיים, הכל בדרך נס ופלא. ואם אנחנו לא נהיה ראויים, אז הוא יבוא בדרך גשמית וחומרית, כעני, כרוכב על חמור, כמציאות גשמית. ועל זה אמר רבי אליעזר, אם ישראל עושים תשובה מיד נגאלין. ומצד שני אנחנו רואים שיש בחינה של בעתה. הגאולה תגיע בעתה. אז היא אחישנה או בעתה? אז כבר אמרנו פעם, יש אומרים שאם לא יהיו ראויים לאחישנה יקבלו בעתה. טוב, בסדר, זה אופציה. אבל באמת הבעתה פה זה לא עם ט', זה עם ת', והמשמעות היא בעתה, יהיה זמן שיהיה מה שיהיה תהיה הגאולה. ראויים, לא ראויים, צדיקים, רשעים, יהיה זמן שתהיה הגאולה. וזה הבעתה, יש עת קבוע מאיתו יתברך. לעומת זאת יש את אחישנה. אז אם זה יבוא מאיתנו, אם אנחנו נתעורר, אז נהיה ראויים לגאולה א' בכוחנו, ב' נזכה וארו עם ענני שמיא, יבוא משיח בדרך רוחנית, וניגאל מוקדם. ואם לא נהיה ראויים, אז הגאולה תבוא בסופו של דבר, אבל ברותי מכם המורדים והפושעים בי, ויבוא עני ורוכב על חמור, וכולנו הרי יודעים שגם בנבואה של גוג ומגוג יש שם שתי נבואות. דיברנו על זה בהרחבה מי שירצה יוכל לשמוע בכל הלשון בפרקים על זכריה ונבואת גוג ומגוג. שאנחנו מבינים שם שישנם שני מסלולים. מסלול אחד נורא ואיום, מי שקורא שמה דברים קשים לעם ישראל, ומסלול אחר שהוא הרבה יותר ידידותי למשתמש. והכל תלוי בנו. באיזה מסלול אנחנו נבחר. נבחר בדרך הטובה, אז עם ישראל יזכה לגאולה שבה רק הגויים יפגעו. ואם לא, יש דרך אחרת ששליש מעם ישראל רחמנא ליצלן ימותו ועוד דברים קשים שכתובים שם בנבואה. מה האמת? שתיהם אמת, זה שתי אופציות. השאלה איזה מסלול אתה בוחר. תבחר את המסלול הקל על ידי תשובה, נזכה בדרך הטובה. ואם לא, אז חלילה וחס להפך.
הרד"ק עצמו רוצה לומר, אומר הרד"ק, אנו רואים כי מסופקים היו אם יהיה קיבוץ גלויות על ידי תשובה אם לאו. וזה מפני מחלוקת הפסוקים, שפסוק אחד אתה רואה כך, פסוק אחר אתה רואה אחרת, כמו שהביא לנו שלל פסוקים. אומר הרד"ק, בואו תראו עכשיו את הקו שלו. ואפשר לתרץ הפסוקים. כי רוב ישראל ישובו בתשובה אחר שיראו סימני הגאולה. מצד אחד כיסא כתוב שישובו בתשובה, מאידך כתוב שאנחנו לא ראויים והשם יביא את הגאולה. שני הדברים נכונים. השם יביא את הגאולה, תתחיל הגאולה, ואז רוב ישראל ישובו בתשובה. הנה שני הדברים נכונים. הגאולה התחילה, אין איש ואין מפגיע, אין שום דבר, הגאולה התחילה. אבל מצד שני אתם אומרים יעשו תשובה? כן, מיד אחרי תחילת הגאולה יעשו תשובה. כשהם יתחילו לראות את תחילת הגאולה, אז יתחילו לעשות תשובה. אומר הרד"ק, ומה שכתוב וירא כי אין איש, זה כלל ישראל שלא ישובו בתשובה עד שיראו את סימני הגאולה. אז באמת אין איש, אז באמת אין מפגיע. ואיש הוא אומר תמיד זה מדבר על הכלל. כמו ואיש ישראל נשבע במצפה. איש הכוונה הכלל, אין איש. כי אתה לא יכול להגיד על פרטים, אומר הרד"ק, מעולם לא היה מצב שלא היו צדיקים בודדים בעם ישראל. גם בתקופות הכי קשות. גם בתקופות של אחאב מלך ישראל ושאר הרשעים, היו בהם גם צדיקים. באותם אנשים היו גם צדיקים, באותו דור היו גם צדיקים. פירושו של דבר, אי אפשר להגיד אין איש, אין בכלל. כשמדבר על איש ישראל, שאיש הכוונה כלל ישראל, אין. אומר הקדוש ברוך הוא, כלל ישראל צדיקים? ראויים לגאולה? אין. ואז על ידי זה הקדוש ברוך הוא יתחיל את המהלך של הגאולה, וגם מה שכתוב אומר דור שכולו חייב, אל תטעה לחשוב כולם חייבים. לא, אין דבר כזה כולו חייב, תמיד יש צדיקים. ואם כן, הקדוש ברוך הוא יתחיל את המהלך אז, בדור שאין איש ואין מפגיע, ואז לאחר מכן על ידי זה יתעוררו העם לעשות תשובה, ואז רבים ישובו בתשובה.
ואז כאשר השם רוצה להביא את הגאולה, וכמו שאמרנו בתחילתה אין אנשים הגונים, ותושע לו זרועו. הכוונה אין עוזר, אין סומך, אלא זרועו של השם יתברך לבד. מה זה עוזר וסומך, השם זקוק לעזרה שלנו? אומר הרד"ק, כן. מעשה האיש וצדקתו הם כעוזרים וסומכים למושיע אותו. באמת השם לא זקוק לנו. אבל כשהקדוש ברוך הוא טבע בעולמו מציאות שבה אנחנו מתפללים, אנחנו לומדים, אנחנו מוסיפים כוח בקדושה, אז דיברנו על זה באריכות בנפש החיים, מי שירצה יוכל לשמוע בדיסק של רב חיים מולוז'ין, מאריך בעניין של תנו עוז לאלוהים. יש בחינה שאתה נותן כוח בשכינה. ויש בחינה שחס ושלום השם ישמור, שבן אדם נותן כוח בסטרא אחרא, בכוחות הטומאה שבעולם. שאדם מחליש את השכינה ואת הקדושה ומעביר את הכוח אל כוחות הטומאה. כבר דיברנו על זה שלא מדברים על עצמותו יתברך, אלא מדברים על המציאות הנגלית לנו אחרי השתלשלות הספירות, ושם באמת שייך שאדם ייתן שפע בספירות דקדושה, ועל ידי זה ירד השפע אלינו. ויש חס ושלום מצב שבן אדם יוצר סתימות בצנרת, ואז השפע לא יורד אלינו, אלא יורד אל האומות. ועל ידי זה אנחנו לא הגונים ולא ראויים לגאולה. ואם אנחנו לא הגונים ולא ראויים, מכוח מה השם יעשה? רק בכוחו עצמו. לא בכוח האדם אשר למטה שיתפלל וילמד תורה ומכוח זה יוסיף וייתן עוז לאלוקים.
יש בחינה נוספת, וזה העניין של מעמיד עליהם מלך רשע כהמן, כאחד שחושב את עצמו לרוחני או כל מיני דברים מהסוג הזה. הקדוש ברוך הוא בעצם יביא את הגאולה, אבל היא תהיה במסלול לא סימפטי. פירושו של דבר, עם ישראל יצטרכו להתעורר, אבל ההתעוררות הזאת תהיה על ידי קושי. וזה יכול להיות מאוד שזה מה שהרד"ק כולל בדבריו ואומר שישובו אחרי תחילת הגאולה. לכאורה למה שישובו? הרי אם הכל הולך למישרים, גם בלי שאני אעשה מצוות, יופי ריבונו של עולם, מצוין, תמשיך, זה בסדר, זה יופי, זה נהדר. הגאולה נהדרת, טוב מאוד. הרי הרשע כשרואה שיש לו טוב ברשעו, מתמיד ברשעו. הוא לא חוזר בתשובה. ייתכן מאוד לומר שהכוונה של הרד"ק היא שהגאולה תהיה בדרך קשה. רואים גאולה, רואים שעם ישראל שב לארצו, אבל אתה רואה שהמקום הכי מסוכן ליהודי לחיות בו זה ארץ ישראל. אחרי סוריה. כן, אתה רואה שבעצם זה מקום שבעצם התחלנו את הגאולה אבל אנחנו תקועים. וזה עצמו יעורר לתשובה. כך שיכול להיות מאוד שזה כלול במה שחז"ל אמרו, יעמיד עליהם מלך רשע כהמן, כשהעם ישראל רואים שהגאולה מתחילה אבל משהו חורק, רואים את האויבים עומדים עלינו לכלותינו, זה יעזור לנו שמחד גיסא רואים יד השם, עם ישראל שב לארצו, מה זה עם ישראל, חלק מועט, אבל חלק מעם ישראל שב לארצו אחרי 2000 שנות גלות ומתחיל להקים את ארצו מחדש, ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי כי קרבו לבוא, והארץ שהייתה שוממה כאלמנה אשר חפויה ואבלה, פתאום מתחילה לתת את פירותיה, הרי על זה הגמרא אומרת אין לך קץ מגולה מזה. זאת אומרת שאנחנו מתחילים לראות כאן הארת פנים. אבל אנחנו רואים שהעניין הזה נעצר. וזה עצמו יביא את העם לתשובה. כמו שאנחנו רואים שבדור האחרון יש התעוררות לתשובה שלא ראינו אותה בדורות קודמים. לא ראינו אותה לפני 30 ו-40 שנה. כך שלמעשה הדברים באים בד בבד. יחד עם זה שהקדוש ברוך הוא מחד גיסא מתחיל לגאול את עם ישראל, בתחילת הגאולה אין איש, אבל בשלב השני מתחילים עם ישראל להתעורר מעצמם, ועל ידי זה אנחנו כן ראויים להיגאל, או בטוב או חס ושלום על ידי ייסורים שהקדוש ברוך הוא מביא עלינו.
ותושע לו. הרד"ק פה עומד על דקדוק מעניין. ותושע לו זרועו. את מי הקדוש ברוך הוא מושיע? אותנו. היה צריך לומר ותושע לנו זרועו. השם ראה שאין איש, אין מפגיע, ותושע לנו זרועו. ותושע אותנו זרועו. מה זה ותושע לו זרועו? אומר הרד"ק, הרי על האדון להציל את עבדו. הוא העבד שלך, אתה אחראי לו. על האדון להציל את עבדו. כמו שהיו עושים בנו העכו"ם, שהם היו מייסרים אותנו, מי שצריך להציל אותנו זה הריבונו של עולם, אנחנו העבדים של השם. ובישועת העבד יוושע האדון. מה פירוש הדברים? כולנו מכירים את זה מפתח אליהו. שכינתא איהי בגלותא. מיום שיצאו ישראל לגלות, לא עלת בביתי אומר הקדוש ברוך הוא, וראשי נמלטל וכולי. פירושו של דבר, שכשעם ישראל גולים, גם הקדוש ברוך הוא כביכול גולה. וכשעם ישראל כואבים, מה שכינה אומרת? קלני מראשי, קלני מזרועי. הכוונה ראשי כואב עליי, זרועי כואבת עליי. כמו שדיברנו פעם על, סיפרנו את ההתגלות של השכינה הקדושה שהייתה בבית מדרשו של הרב בית יוסף, שמעו אותה מייללת בקול נורא ואיום, שבעוונותיכם אני מתעפרת בעפר, ואם הייתם יודעים מעט מצערה של השכינה, לא היה ערב בעיניכם אכול ושתה. כך שלמעשה ותושע לו זרועו, כאשר הקדוש ברוך הוא מוציא אותנו מן הגלות, אז למי הוא מושיע? לשכינה דאיהי בגלותא. זה בעצם גם ישועה לקודשא בריך הוא כביכול בעצמו.
המלבי"ם מסביר את כל המהלך כאן בדרך מעט שונה. אומר המלבי"ם, אחרי שהוא מתאר לנו את המצב של שפלותם של ישראל, את המצב של רוע מעשיהם, ואת זה ראינו בפסוקים מפורשים ומפורטים איך הוא מתאר, הוסג אחור משפט, צדקה מרחוק תעמוד, כשלה ברחוב אמת, נכוחה לא תוכל לבוא, נגששה כעיוורים קיר, כאין עיניים נגששה, כשלנו בצהריים, נהמה כדובים וכיונים הגה נהגה, נקווה למשפט ואין, ישועה רחקה ממנו, פשוע וכחש בהשם, ונסוג מאחר אלוהינו, דבר עושק וסרה, הרו והגו מלב דברי שקר. מתאר מצב נורא ואיום. הידרדרות בכל הפרמטרים. אחרי שהוא מתאר כזה מצב נורא, אומר המלבי"ם, השם ראה כמה שפל מצבם של עמו, וכבר לא יעשה בשבילנו, אלא יגאל אותנו למען שמו. אפילו שאנחנו כבר לא ראויים, כי בעצם כביכול נתייאש השם מאיתנו. כביכול, כן? נתייאש השם מאיתנו, אלה כבר לא תצמח הגאולה. והשם יעשה את הישועה הזאת, אומר המלבי"ם, לא בשביל עם ישראל, כביכול לא בזכותינו. כי כשהשם עושה ישועה שהיא בזכותינו, אומר המלבי"ם, זה על שני פנים. או על ידי המעשים שלנו, כיוון שאנחנו עשינו מעשים טובים, על ידי זה אנחנו ראויים לישועה. אומר המלבי"ם, זה נקרא עוזר. הזכות הזאת עוזרת לקדוש ברוך הוא לגאול אותנו. כי אנחנו מוסיפים כוח בקדושה כביכול, ועל ידי זה השם יכול לגאול אותנו. יש אפשרות שנייה, וזה על ידי תפילה. הצדיק שיתפלל על הגאולה, יכול על ידי תפילתו ובקשתו, לא ממש עוזר, אבל סומך. על זה הוא אומר שאין סומך גם. אין גם מי שיתפלל על הגאולה, אין סומך. תשאל את השאלה, מה לא מתפללים על הגאולה? אנחנו מתפללים הרי בכל יום, צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, אנחנו מבקשים על הישועה. מה הפשט בזה? אלא, כבר דיברנו פעם שבאמת התפילות שלנו, כתוב מדוע לא בא בן ישי אל הלחם? מדוע לא בא בן ישי? הרי אנחנו מתפללים גם תמול גם שלשום, הרי אנחנו מתפללים גם תמול גם היום, אנחנו מתפללים כל הזמן. אז למה לא בא בן ישי? התשובה היא אל הלחם. כי התפילות שלכם זה על הלחם. שיהיה פרנסה, שיהיה בריאות, שהכל יהיה בסדר, שנוכל לחתן את הילדים, שיהיה נחת, שאם יהיה עשירות גם אז גם לא יזיק ברוך השם, כל הבקשות שלנו זה אל הלחם. לא על בן ישי, לא על שכינתא דאיהי בגלותא. אז אם ככה תפילה אמיתית גם יש בה כוח, זה לא עוזר, אבל זה סומך. זה לא ממש עוזר, אבל זה סומך. סומך זה אומר כמו משהו שתופס שלא ייפול. עוזר זה ממש נותן יד ועוזר. אז יש לנו שתי אפשרויות. להצדיק מעשינו ואנחנו נהיה בגדר עוזר. וגם אם לא, לפחות תפילה מעומק הלב, אז זה לפחות בגדר סומך. והנה תראה, השם ראה השם כי אין איש. אין אדם זכאי במעשים שלו שיהיה בגדר עוזר. והדבר הגורם יותר להשתומם, שזה פליאה, תדהמה, אין מפגיע. מפגיע הכוונה להתפלל. אל תתפלל בעד העם הזה ואל תפגע בי. שמה הכוונה ואל תתפלל אליי. לדרוש במפגיע. הוא אומר, נו לפחות אולי קצת סמך על ידי תפילה? גם אין סומך. ואז אין ברירה, כביכול הקדוש ברוך הוא צריך לפעול את הפעולה מכוח עצמי. לא בכוח התחתונים, לא על ידינו, כי הרי מאיתנו אין לו לא עוזר ולא סומך. וכנגד זה שאין עוזר כי אין לנו זכויות, ותושע לו זרועו. זרועו של קודשא בריך הוא כביכול בעצמו, היא זאת שעושה את הישועה.
עכשיו תשימו לב, המלבי"ם לימד אותנו כבר בעבר שיש הבדל בין יד השם לזרוע השם. מה ההבדל? יד השם זה כאשר הדבר נעשה על ידינו מכוח השם. זרוע השם זה כאשר זה נעשה על ידי השם יתברך בלי התערבות שלנו. איך, מה, מה ההבדל? כשאתה מזיז את היד, כולנו יודעים היד לא זזה לבד. אנחנו יודעים יש בזרוע יש שרירים סמויים שהם גורמים שאם אני כיווצתי את היד, הזרוע העבירה, העברת כוח שגרמה ליד להתכווץ. יוצא אם ככה שהזרוע זה בעצם החלק הנסתר, היד זה החלק הנגלית. כאשר השם עושה ישועה ואנחנו כביכול שותפים בישועה הזאת, זה גם על ידינו, אז זה יד השם. יד השם יש את היד כביכול הנגלית, והקדוש ברוך הוא הוא פועל מה שנקרא מאחורי הקלעים. לעומת זאת כשאנחנו בכלל לא מתערבים, אז היד לא זזה בכלל. מי זז? רק הזרוע כביכול. כביכול זה רק החלק העליון, רק השם יתברך. החלק שלנו, של היד, זה לא פעיל. הזרוע היא תמיד המניעה את היד, היא הראשית של כל הפעולה, וזה נשאר שם, כי היד עצמה לא זזה, אלא רק זרוע השם כביכול עושה את הכל. זה כנגד מה שהוא אמר אין עוזר. אם אין עוזר, אין פה מישהו מאיתנו שיעשה מצוות ומעשים טובים, אז זרוע השם. אז זה נשאר רק זרוע, מבלי יד, וזה כביכול רק ממנו יתברך, איתערותא דלעילא בלבד. וכנגד הסמך שהשם ציפה שהצדיקים יתפללו, וזה הרי היינו רוצים שיהיה סומך, אומר לך צדקתו היא סמכתהו. הצדקה העליונה שבעבורה הקדוש ברוך הוא עושה בלי מעשה בני אדם, זה הסמך. הצדקה העליונה היא מעוררת אותו אל הישועה. הישועה בכוח הזרוע. מה מתחיל את הכל? הצדקה העליונה. צדקה עליונה הכוונה חסד האלוקי העליון, שהוא הכוח, אני אקרא לכם את לשונו, הכוח הנשגב המניע את הכל מעצמו מבלי הבט אל סיבה חוצה לו. מישהו יודע למה הוא מתכוון פה?
בספרי המקובלים מובא הרבה, ובפרט הרמח"ל מאריך בזה, על שתי הנהגות של הריבונו של עולם. יש הנהגת הייחוד ויש הנהגת המשפט. הנהגת המשפט משמעותה שהקדוש ברוך הוא נותן שפע ומנהלת עולמו בדרך המשפט. כלשון הפוליטיקאי, יתנו יקבלו. ראויים, מגיע. לא ראויים, לא מגיע. זה הנהגת המשפט. והנהגת המשפט הקדוש ברוך הוא כביכול כפף עצמו לחוקים ברורים כשהוא ברא את עולמו. יש מידת הדין, יש מידת רחמים. כאשר מידת הדין מקטרגת, אי אפשר לתת שפע. אין מצב כזה. כי אתה לא יכול, מידת הדין לא נותנת. צריך שתבוא מידת הרחמים ותשפיע רחמים. איך תשפיע רחמים? אי אפשר סתם. זה כמו בית משפט. יש לך דוקומנטים? יש לך ראיות? יש לך הוכחות? יש לך טענות? תבוא תטען. תחפש זכויות. זה נקרא הנהגת המשפט. הנהגת המשפט פירושו ההנהגה שהקדוש ברוך הוא מנהיג את עולמו באופן הקבוע, שההנהגה הזאת היא על פי דין ומשפט, על פי מעשה התחתונים, על פי מה שמגיע להם. לעומת זאת, יש מצב של הנהגת הייחוד. הנהגת הייחוד זה הנהגה שהיא לא הנהגה תמידית של הריבונו של עולם, אלא היא הנהגה שהריבונו של עולם מנהיג בה את עולמו בעת הצורך. ומתי? על פי רצונו יתברך ומחשבתו ודעתו מתי הדבר נצרך. לדוגמה, אחד הדוגמאות שמביאים זה יציאת מצרים. יציאת מצרים הייתה בהנהגת הייחוד. מה פירוש הנהגת הייחוד? אני אסביר את המושג ייחוד. ייחוד, מה כשאני אומר ייחוד, מה המשמעות? כשאני אומר לייחד את השם, מה פירוש הדבר? אין עוד מלבדו. זה הנהגת הייחוד. כשאני מדבר על הנהגת המשפט, אז יש את המימינים ויש את המשמאילים. זה נדמה ככוחות נפרדים. יש את כוח הקדושה, מרכבה דקדושה, ויש מרכבה דטומאה, כוח הסטרא אחרא. לכאורה זה נראה דברים מנוגדים. כשפים נקראים כשפים כי הם מכחישים פמליא של מעלה, כי הם נותנים מין תחושה שיש עוד מלבדו חלילה. הנהגת הייחוד הכוונה היא אין עוד מלבדו. אין עוד מלבדו זה אומר כשהקדוש ברוך הוא רוצה לגאול את עם ישראל, גם אם יש מקטרגים, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, השם בייחודו השלם שאין עוד מלבדו, עושה כפי רצונו. אז יקטרגו ויצאו נגד ויהיו מסטינים ו... אין עוד מלבדו. השם בייחודו השלם שאין עוד מלבדו, עושה כפי רצונו. זה הנהגת הייחוד. אומר המלבי"ם, מה שבעצם פה הוא מרמז, שתהיה בחינה של צדקה. מה היא בחינה של צדקה? הצדקה העליונה שעל ידי הצדקה תושע זרועו לו. הקדוש ברוך הוא יפעיל את זרועו גם מבלי היד, כמו שאמרנו, שהמשמעות היא רק ברצון הבורא, שהוא כוח, הכוח הנשגב המניע את הכל מעצמו מבלי הבט אל סיבה אחרת חוצה לו. כביכול לא רואה אף אחד, יש רק הריבונו של עולם. ואם יש רק הריבונו של עולם, אז אין דין, אין משפט, אין מקטרגים, אין, אין כלום, הרי אין עוד מלבדו. אבל השם לא הנהיג עולמו באופן תמידי בדרך הזאת. הנהגת הייחוד היא הנהגה כמו שהרמח"ל כותב, שבה הקדוש ברוך הוא משתמש רק במצבים מאוד מסוימים. כי ההנהגה הרגילה היא הנהגת המשפט. וכשאנחנו מבקשים שיתגלה הקדוש ברוך הוא בעולמו, אנחנו רוצים שתהיה הנהגת הייחוד, ואז ראויים, לא ראויים, מגיע, לא מגיע, הקדוש ברוך הוא גואל אותנו. למה? מצד שהשם הוא האלוקים ואין עוד מלבדו. אבל אין זכויות, אבל יש מקטרגים, אבל... הנהגת הייחוד. הייחוד זה השם עושה ככל העולה על רצונו מבלי להתחשב בכוחות אחרים. אז זה מה שעתיד להיות, אומר המלבי"ם, כאשר אין איש ואין מפגיע, אז צדקתו. מה זה צדקתו? הצדקה העליונה, שזה חסד גמור ואינסופי, שיגאל אותנו מצד רצונו יתברך בלא מעשה בני אדם וצדקתם כלל.
וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה. אומר המלבי"ם, כדי להבין את הפסוק הזה נכונה, אתה צריך שיהיה לך ידיעות בסיסיות בלשון הקודש. כיוון שיש פה כמה וכמה דברים שמצריכים הבנה. מה זה שריון ומה זה כובע ישועה? מה זה צדקה ומה זה ישועה? מה זה נקם ומה זה קנאה? מה זה לבישה ומה היא תלבושת? ולמה פעם כתוב מעיל ופעם כתוב בגדי? כל אלה הם כפילויות שבעצם מצריכים אותנו להבין מה כאן הנביא מתכוון לומר בדברים הללו, ובעצם אם נבין את הדברים נכון אנחנו גם נבין את אופי הישועה והגאולה שעתידה להיות.
אומר המלבי"ם, תמיד כשכתוב צדקה, הכוונה היא על מעשים שהקדוש ברוך הוא עושה מצד חסד. לא מגיע לנו, השם עשה איתנו צדקה. זה תמיד הביטוי של צדקה. צדקה זה אומר לא על פי המגיע, לפנים משורת הדין, מצד חסד, לא מצד זכות. אומר המלבי"ם, כמו שאתה רואה שיש אצל בני אדם משפט וצדקה. ביטוי שמופיע הרבה בכתובים, לעשות צדקה ומשפט. וכשזה מדובר ביחס לאנשים, שאני אומר אדם זה עשה צדקה ומשפט. מה ההבדל בין צדקה לבין משפט? מסביר המלבי"ם, וכבר כמה וכמה פעמים ראינו את זה בעבר, משפט אנחנו עושים בדברים שנוגעים לצד שהוא אדם, פירושו של דבר בין אדם לחברו. משפט, כמו שאני אומר, תבע אותו למשפט, עשה משפט בין איש לרעהו. משפט פירושו בדינים של בין אדם לחברו. צדקה זה בין אדם למקום. כשאדם עושה צדקה, הוא עושה צדקה עם הריבונו של עולם. זה בין אדם למקום. כשאנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא, אז זה הפוך. כשהקדוש ברוך הוא עושה משפט, זה משפט באומות. כשהוא עושה צדקה, זה צדקה עם ישראל. אז אם ככה, צדקה זה הישועה של עם ישראל. משפט זה הנקמה באומות.