כי רבו פשעינו נגדך, וחטאותינו ענתה בנו. כי פשעינו איתנו, ועוונותינו ידענום. אומר הרד"ק, כי רבו פשעינו נגדך. הפשעים שלנו עם הפשעים של אבותינו. כי בהתחלה הוא אמר שבעוונות האבות התארכה הגלות, עכשיו הוא מוסיף ואומר, כן, אני מודה, לא רק האבות, גם אנחנו בסיפור. זה וזה גורם. רבו פשעינו נגדך. הפשעים עכשיו הם כבר באים להתוודות. נגדך זה כנגד הריבונו של עולם ממש. לא כמו האבות שהיו מסתירים מעשיהם וכביכול אמרו אין השם רואה אותנו, אלא אנחנו נגדך, ריבונו של עולם, אני בא לפניך ומתודה. וחטאותינו ענתה בנו. חטאותינו, החטאים הרבים שלנו, ענתה בנו. מה פירוש חטאותינו ענתה? היה צריך להגיד חטאותינו ענו בנו, כי הרי אתה מדבר בלשון רבים. אומר הרד"ק, אל תתפלא. הנה תראה, כתוב ועיניו קמה. אצל מי זה נאמר? עלי. זה נאמר אצל עלי. עיניו קמה. עיניו זה רבים, קמה זה לשון יחיד. ויבוא אליי אנשים. צריך לכתוב ויבואו. נלכדה הקריות. צריך לכתוב נלכדו. לא תמעד אשוריו, ימעדו. והדומים להם. אז קודם כל אל תתפלא שמתחיל ביחיד, מסיים ברבים או הפוך. אבל גם כאן, אומר הרד"ק, אני אסביר לך את הפשט. וחטאותינו ענתה בנו. חטאותינו, כל החטאים שלנו, כל אחד ואחד ענתה בנו. ולכן הוא מסיים בלשון יחיד, כי כל אחד ואחד מחטאותינו ענה בנו. והנה פשעינו איתנו. אנחנו מכירים בפשעים, אנחנו מתוודים עליהם. פירושו של דבר שלכאורה אם כן אנחנו כבר אמורים להיות הגונים יותר לישועה. המלבי"ם מסביר, כי רבו פשעינו נגדך. אומר המלבי"ם, פשעינו זה מרד. מה שאנחנו מרדנו נגד השם במצוות שבין אדם למקום. וגם חטאותינו ענתה בנו. חטאותינו הכוונה החטאים שחטאנו איש כנגד רעהו. גזל, עושק וכדומה. גם זה ענתה בנו. ולא זו בלבד שחטאנו בעבר, אלא גם פשעינו איתנו. פירושו של דבר, החטאים האלה עדיין איתנו, עדיין לא שבנו מהם. וגם עוונותינו ידענום. מה ההבדל בין פשע לבין עוון? אז ידוע, מה שתמיד אומר המלבי"ם, שעוון זה לשון עיוות. עוון פירושו לא סתם בן אדם חטא מתוך תאווה, או אפילו במזיד מתוך תאווה, אלא זה בא מתוך שהיה לו עיוות בשכל. מתוך עיוות אידיאולוגי, הלך ועשה את מה שעשה. זאת אומרת, הדעה שלו משובשת, זה מחשבת כפירה. אז הוא אומר, וגם עוונותינו ידענום. אנחנו יודעים ומכירים בהם. מה פירוש הדבר? אנחנו עדיין מחזיקים במחשבות ובכפירה ובכל השיבושים שהיה לנו, מחזיקים בזה כמקדם. ואם כן, מה יש להתפלא על מה שהוא אמר קודם, לישועה רחקה ממנו? כי הישועה רוצה, היא נמצאת פה, אבל אנחנו בורחים ממנה. כי אנחנו ממשיכים בעיוות השכלי, ואנחנו ממשיכים בפשעים ובחטאים, ועדיין נגדך. גם כאשר אנחנו נגד השם, אנחנו עוד עושים את העוונות והפשעים כנגד הריבונו של עולם, וגם בבין אדם לחברו, וגם עוונות של עיוות השכל. אז מה הפלא שהישועה רחקה מאיתנו? פשוע וכחש בהשם, ונסוג מאחר אלוהינו. דבר עושק וסרה, הורו והוגו מלב דברי שקר. אז פשוע וכחש, אומרים כאן כל המפרשים שהכוונה היא מקור. מקור פירושו של דבר, זה שם העצם. שם דבר. אין הכוונה לפעולה, פושעים ומכחשים, אלא פשיעה וכחשה.
כחש, זה הכוונה מקור. והם שואל הרד"ק איך יתכן להסביר שהם מכחשים בה', הרי ראינו לפני כן שהם אמרו רבו פשעינו נגדך, חטאותינו ענתה בנו. מדברים עם ריבונו של עולם, אז איך הם יכולים לכחש בה'? אומר הרד"ק, כאשר אדם מכחש בחברו הוא בעצם מכחש בה'. והסיבה היא, מפני שהאדם שמכחש בחברו אומר לו הלווית לי, או טוען כנגדו כל טענה של שקר, הוא כביכול כופר בה' כי הוא עושה עין של מעלה כאילו אינה רואה. כמו שכתוב ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו. כשאדם מכחש בעמיתו, אין לך בעיה רק איתו, אתה מועל מעל כנגד הריבונו של עולם כי השם רואה את מעשיך ואתה עושה עין של מעלה כאילו אינה רואה.
או שנסביר כמו שאומר התרגום יונתן מביא הרד"ק, שפשוע וכחש בה' הכוונה הם מכחשים במצוות השם, במימרא דה'. השם הקדוש ברוך הוא אמר לא תכחשו, לא תשקרו, אתה עושה ההפך, אז אתה מכחש במצוותיו. כביכול השם לא ציווה מצווה זו. אז אני לא מכחש בה' הכוונה כופר במציאותו, אני מכחש במצווה הזו, כביכול מצווה הזו לא אמר השם. כי אם לא איך אתה עושה הפך דברי השם? ונסוג מאחר אלוהינו, זה הפך ממה שכתוב אומר הרד"ק אחרי השם אלוהיכם תלכו. אנחנו לא הלכנו אחריו אלא עוד נסוגנו, הכוונה חזרנו מאחריו.
הורו והגו מלב דברי שקר. מה זה הורו והגו? מסביר הרד"ק הורו זה כמו הרו עמל. ראינו לעיל שהכוונה היא הרו מלשון הריון, שהם חושבים בליבם הרו עמל ויולד שקר. בלב הוא מתכנן תכנונים של של פשיעה ואחרי זה כשהוא מוציא אותם אל הפועל זה כבר נקרא לידה. מחשבת הלב והמוח היא נחשבת הריון, הפעולה כשהוא מוציא את זה אל מציאות המעשה זה נחשב כלידה. אז זה מה שהוא מתכוון כאן הורו והגו. פירושו של דבר, מה שהם חושבים בדעתם, מה שהם מלשון הריון כמו שהסברנו קודם, הם מוציאים גם כן אל המחשבה ואל הדיבור, מלשון הגייה, הורו והגו. מה שהוא הרה, חשב, תכנן, אחרי זה גם הוגה, יוצר, מדבר, אומר דברי שקר.
עוד הסבר מביא הרד"ק בשם אביו, שהורו זה מלשון להורות את בני ישראל. כמו לשון הוראה. ואז הורו והגו מלב דברי שקר, הכוונה ההוראה שהם מורים, הדבר שהם מלמדים, זה דבר שקר. רש"י מביא הורו והגו שזה הרב והתלמיד. ככה מביא בשם ספרים אחרים הובא ברש"י. הורו זה הרב, המורה את התלמיד. הוגו זה התלמיד ההוגה בדברים. כביכול רצה לומר שניהם בגדו. גם הרב, גם התלמיד, שניהם הורו והגו מלב דברי שקר. עוד הסבר רש"י אומר, שהורו זה מלשון לירות. סוס ורוכבו רמה בים, אז סוס פעה ורתיכוהי ירה בימא. הכוונה היא מלשון לירות, הכוונה לזרוק. אז זה גם כן מלשון להוציא את הדבר אל הפועל. והוגו זה מלשון להגות מן המסילה. הוגו סיגים מכסף, להפריד את הסיגים מן הכסף. אז הם יורים ומפרידים מליבם ומוציאים מליבם דברי שקר.
המלבי"ם מסביר, אנחנו ראינו לעיל שהם אמרו פשעינו נגדך. רבו פשעינו נגדך. כנגד זה כעת אומר להם הנביא, פשוע וכחש בה'. מה ההבדל? פשע, הסברנו רבו פשעינו נגדך זה עבירות שבין אדם למקום. הוא אומר להם הנביא פשוע וכחש בה'. הייתה פה גם פשיעה וגם מרד. חוץ ממה שמרדת בו, גם כחש, גם כיחשו בו. זאת אומרת למרוד זה במציאות קיימת, לכחש כביכול השם לא נמצא. אז זה פשוע וכחש בה'. ונסוג מאחר אלוהינו. מה הפירוש? הרי אמרת השם, עכשיו אתה אומר אלוהינו. המלבי"ם יש לו קו שהוא תמיד הולך בו, שכשכתוב השם הכוונה היא על הקדוש ברוך הוא באופן כללי. מצד שהקדוש ברוך הוא בורא העולם. הריבונו של עולם, זה השם. וכשכתוב אלוהינו, זה הכוונה ביחס שלו כלפינו. וזה מדבר בדרך כלל על ההשגחה הפרטית שהשם משגיח עלינו. לא מצד שהוא אלוה של כלל העולם, אלא מצד ההשגחה שלו עלינו, זה אלוהינו. ולכן אומר המלבי"ם, תשים לב שבהתחלה הוא אומר פשוע וכחש בה', מצד שהשם הוא מלך העולם. ונסוג מאחר אלוהינו, מצד שהקדוש ברוך הוא משגיח עלינו השגחה פרטית. וגם מאחרי זה נסוג. נסוג הכוונה היא כפרנו גם בהשגחה ובשכר ועונש. כי הגם שהאדם אולי לא נטוע בליבו השם, אבל עדיין פחד פנימי מעונש באופן טבעי יש לו לאדם. וכאן זה מה שהוא אומר, לא רק שאנחנו כחשנו את השם, אלא הגענו למצב שנסוג מאחר אלוהינו, אפילו יראת העונש כבר אין לנו. ואלוהינו פה בא לסמל את יראת העונש כי אלוקים זה דין. אז מצד שהוא האלוקים שלנו, המשגיח עלינו ונפרע מאיתנו על מעשים לא טובים שלנו, גם מזה כבר איננו חוששים.
הם אמרו וחטאותינו ענתה בנו. אז בהתחלה ראינו כנגד רבו פשעינו נגדך, פשוע וכחש בה'. כנגד מה שהם אמרו חטאותינו ענתה בנו, שזה העבירות של בין אדם לחברו, הוא אומר, בוא תראה עד כמה הפשע והעבירה בין אדם לחברו הפכה להיות לגיטימית אצלם. ולא רק לגיטימית, היא הפכה להיות דבר שמתפארים בו. כל אחד מספר לשני, אל תשאל איזה קומבינה עשיתי לו. אל תשאל איך רימיתי אותו. אל תשאל איך עבדתי עליו, הטמבל הזה לא הבין. זאת אומרת כל כך הם נהיו שפלים, עד כדי כך שזה בשבילם סיבה לגאווה. וזה עוד שלב אחד. יש שלב היותר גרוע, שבן אדם לא הצליח לרמות אף אחד היום. אין לו מה לספר. מה לעשות, מסכן נבך לא הצליח לרמות היום אף אחד. לא נורא, הוא יספר סיפור וימציא המצאה כדי שיעריכו אותו על הרמאות שהוא עשה, על הקומבינה שהוא הביא. אתם מבינים? הוא יבדה מליבו סיפור איך הוא רימה מישהו כדי שיגידו לו בוא'נה תשמע כל הכבוד לך. שיחקת אותה, באמת, כל הכבוד. זאת אומרת תראה לאיזה רמה של פשע הם הגיעו. וזה מה שהוא אומר כאן. הוא אומר תראה, האנשים הגיעו לכך שהם התפארו בעושק, ולא זו בלבד, הוא אומר הנה תראה כל כך הפאר שלהם היה גדול, שהם היו מספרים סיפורים שלא היו. וזה מה שהוא אומר דבר עושק וסרה. הם היו מדברים עושק וסרה. ולא כשהיה לו מה לדבר, אז הורו והגו מלב דברי שקר. הוא צריך להרות, לשון הריון, ולהגות, ולהגות הכוונה ולספר, להמציא משהו מלב, בודה את זה מליבו, דברי שקר. לא היה דבר כזה. הוא לא רימה אף אחד, מה לעשות, לא זכה היום. לא קיים את מצוות היום. הוא לא זכה, אבל הוא יספר לך סיפור כאילו הוא רימה. כאילו הוא עשה משהו כזה, כדי שיעריכו אותו. עד כמה הוא מפולפל והוא מחוכם והוא יודע לעשות כל מיני קומבינות. הוא מתפאר בעושק אפילו שהוא לא עשה אותו, הוא מתפאר בו כאילו עשה אותו. והדברים הללו מעידים עד כמה ההתוודות שלהם, חטאותינו ענתה בנו, שזה בין אדם לחברו, בוא תראה איזה חטאים גדולים ועצומים היה בהם, עד כדי כך שהם מתפארים בעוונותיהם ורואים בזה סיבה לכבוד.
והוסג אחור משפט, וצדקה מרחוק תעמוד. כי כשלה ברחוב אמת, ונכוחה לא תוכל לבוא. רש"י מסביר הוסג אחור משפט, היינו מצפים שהשם יעזור לנו להינקם מהאויבים שלנו, אבל הקדוש ברוך הוא לא עושה איתם משפט. וצדקה מרחוק תעמוד, צדקתו של השם כלפינו, שיינקה מאויבינו, מרחוק תעמוד. אנחנו כביכול צועקים להשם שיבוא ויציל אותנו, שיסייע בידינו, ואין, הוסג אחור, צדקה מרחוק תעמוד. מה הסיבה? העוון הוא בנו. כי כשלה ברחוב אמת. אין אמת ברחובותינו. והיות והאמת כשלה מארץ, אז גם משמיים האמת כשלה. וזה לעומת זה עשה אלוקים. כשאנחנו נוהגים באמת וביושר, הקדוש ברוך הוא נוהג עמנו באמת וביושר. אבל כשאנחנו משנים בדיבורינו ונוהגים בדרך של רמאות ושקר, אז גם משמיים לא עושים צדק ולא עושים משפט. אבל ריבונו של עולם, תראה איזה עוול עושים לנו. ואתה ישר והגון? ואתה עושה אמת וצדק? כשאנחנו באים לטעון כנגד האו"ם על כך שהוא משקר ומרמה ובודה כנגדנו דברים, האם זה לא בדיוק אותו דבר את הממשלה נוהגת כלפי אזרחים ונתינים שלכם כאן? כנגד שומרי המצוות, כנגד הציבור החרדי, כנגד המתנחלים, כנגד כל אלה שלא מתאים לכם הקו שלהם או האמונה שלהם, אז האם אתם לא בודים דברים כנגדם, ממציאים סיפורים, טופלים האשמות? כשאתה עושה עוול פנימה, אז אל תצפה שלא יהיה עוול כלפיך גם מבחוץ. כשלה ברחוב אמת, אז ממילא גם כן לא יהיה משפט וצדקה מאת השם כלפינו.
הרד"ק אומר, מה שכתוב הוסג אחור משפט, זה כמו להסיג את הכוחות לאחור. זה דרך משל, שהמשפט כבר אין לו מקום בינינו, אז הוא כביכול נסוג אחור. הצדקה אין לה מקום בינינו, ואז היא כביכול מרחוק תעמוד. והוא מסביר מה מה הגדר של משפט, צדקה. אומר הרד"ק, משפט זה בין אדם לחברו. בין שני בעלי הריב, להצדיק את הצדיק, להרשיע את הרשע, זה נקרא לעשות משפט. צדקה זה לתת לעני צדקה, להלוות לו, לתת לו כסף. גמילות חסדים אומר הרד"ק, זה בין לעניים בין לעשירים. כי יכול להיות שיש פה איזה אדם עשיר שנושא משא, ואני הולך ועוזר לו ומרים. אז עשיתי איתו חסד, גם אם הוא בן אדם עשיר. אמת אומר הרד"ק, אמת זה להיות דובר אמת בין אדם לחברו, לא לשקר בעמיתו, בפיקדון, בתשומת יד, שלא יהיה אחד בפה אחד בלב. ומה זה נכוחה? זה כשלה ברחוב אמת. ומה זה נכוחה לא תוכל לבוא? נכוחה זה היושר, שיהיה ישר בינו לבין חברו. כמו שכתוב ואהבת לרעך כמוך. שיהיה ישר עם כל אדם, זה גדר של נכוחה. הדברים הם נכוחה, נכוחים למבין. ומה זה כשלה ברחוב אמת? מה נכנס פה הרחוב? אומר הרד"ק, כיוון שבסתר היו בהם אנשי אמת. והנה יש לנו פסוק בירמיה, ובקשו ברחובותיה אם יש איש מבקש אמונה. מה זאת אומרת, אז לא היה בהם כאלה? היה, אבל לא ברחוב. זאת אומרת מבקשי האמונה הצטנעו. היו בבית, פנימה. כי כנראה שזה היה לא מכובד להיות מבקש אמונה ברחוב. להיות איש אמת ברחוב, זה זה לא הלך הרוח. אז אנשי האמת היו ספונים. אנשי האמת, כן, היו היו בפנים. זה לא, זה לא היה נחשב מכובד להיות איש אמת ואמונה. היו מגדירים אותו פתי. איזה סתם טיפש, סתם פתי, מה, מה הלכת להחזיר? מה נתת? מה? לא, תשמע, מצאתי מציאה. איזה טיפש, נו אז מה, מה הלכת להחזיר? אני אגיד לך, סתם נבך. אז האדם שהיה ישר והגון, כבר היה מתבייש ללכת ברחוב, היה מתבייש להציג ישרותו. זה לא היה באופנה להיות אדם ישר והגון. אומר הרד"ק, לא היו מתראים בפני האחרים כי היו נבזים ושפלים בעיניהם. מי שהיה ישר, היה נחשב לנבזה ושפל. והוא מביא מהתרגום יונתן, שמשפט הכוונה עושי הדין. ועושי הצדקה מרחוק תעמוד, צדקה זה עושי הזכות. ואמת אלה עושי האמת. ונכוחה אלה האנשים העושים דברי אמונה. כל אלה כבר לא היו בתוכם.
המלבי"ם לעומתו לא הולך בקו של הרד"ק. והמלבי"ם יש לו שיטה, שתמיד משפט זה בין אדם לחברו, וצדקה זה בין אדם למקום. צדקה זה במובן של להיות צדיק. זה המובן של צדקה. להיות צדיק לפני השם. ואילו משפט, זה בענייני בין אדם לחברו. רק מה שלא מובן פה, והוסג אחור משפט, וצדקה מרחוק תעמוד. הוסג אחור משפט, זאת אומרת שהמשפט היה קרוב והוא נסוג. לעומת זאת הצדקה מעולם לא הייתה קרובה. כי הוא צדקה מרחוק תעמוד. היא לא הייתה קרובה והוסגה, היא רחקה, אלא מראש מרחוק תעמוד. שואל המלבי"ם מה ההבדל? אומר המלבי"ם, אם אתה מבין את ההבדל בין משפט וצדקה, אתה מבין מצוין. כי הרי משפט, כמו שאמרנו, זה בין אדם לחברו. יושר בדיני בין אדם לחברו, זה גם בן אדם בלי אמת ואמונה מכיר בו. זה גם גוי מבין. בין אדם לחברו, לא לרמות, לא לגנוב, לא לעשות מעשה עוול, לא צריך יהודי בשביל זה. לא צריך גם תורה בשביל זה. באופן עקרוני אדם עם קצת מצפון מבין שצריך להיות הגון וישר. אז זה מה שהוא אומר, המשפט, טבע האדם נוטה אליו. השכל מחייב אותו. באופן טבעי בן אדם נוטה אל היושר ואל המשפט. אם יחנכו אותו בדרך מסוימת אז הוא ישנא את זה, הוא יתרחק מזה, הוא יחפש רמאויות. אבל רואים את זה אצל ילדים שבאופן טבעי חוש הצדק הפנימי שלהם מפותח. אז הוא אומר, אם ככה יוצא שכל אחד נולד עם משפט. ואם אנחנו הצלחנו לעשות פעולות שיגרמו לנו שלא ננהג במשפט, מה אנחנו בעצם עשינו? הרחקנו מאיתנו את המשפט. לעומת זאת, צדק בין אדם למקום, אדם לא נולד עם זה באופן טבעי. זה לא נמצא אצלנו בטבע. וצריך שהאדם יעשה פעולות כדי להוסיף בליבו יראת שמיים, כדי לעבוד את השם כראוי. אומר עכשיו תראה כמה נפלא. והוסג אחור משפט. הרי משפט כמו שאמרנו זה בין אדם לחברו, וזה לכל אחד יש בפנים. אם אין לנו אותו, כנראה שהוא הוסג אחור. ריחקנו אותו, כי הוא היה פה. באופן טבעי יש לנו אותו. לעומת זאת צדקה, כמו שהסברנו, זה בין אדם למקום. באופן טבעי אין לבן אדם יראת שמיים. גדל ילד בלי חינוך, הוא לא פתאום יהיה צדיק. אין לאדם באופן טבעי יראת שמיים. ולכן צדקה אי אפשר להגיד שהייתה אצלנו והוסגה אחור. אלא מה כן? היא לא קראנו לה. ואם אתה לא קורא לה, אז איפה היא נמצאת הצדקה, היראת שמיים? רחוק. ולכן וצדקה מרחוק תעמוד. מעולם לא הייתה אצלם.
עכשיו הוא מתאר, אומר המלבי"ם, שהמשפט הולך לפני הצדקה. כיוון שהמשפט כמו שאמרתי הוא דבר שכלי, לעומת הצדקה שהיא דבר שמצריך לימוד. המשפט, כל בן אדם מבין שלא יפה ולא הגון ולא ישר לגנוב, להזיק, לפעול פעולות מנוגדות לבין אדם לחברו. והנה הוא אומר תראה, אחרי שהמשפט נסוג מהם, שזה מה שאמרנו הדברים האלמנטריים, זה נסוג מהם, אפילו שכבר היה אצלם, אז ממילא צדקה שמעולם לא הייתה אצלם, ממילא שהיא צדקה מרחוק תעמוד. ולכן זה אחד אחרי השני. הדבר הנדרש ביותר אין להם, איך אתה מבקש את הרמה הנוספת, שהיא צדקה של בין אדם למקום? איך זה אתה מצפה שיהיה להם? ואומר המלבי"ם, שאם נתבונן נראה שדלתות הכתוב מקבילות. כמו שהסברנו כמה פעמים, שפסוק שמחולק לארבע, אז נחלק אותו לא', ב', ג', ד'. הוא מחולק לארבעה משפטים, אז משפט א' ההמשך שלו זה ג', ומשפט ב' ההמשך שלו זה ד'. זה הכוונה דלתות הכתוב מקבילות. אומר המלבי"ם, גם כאן דלתות הכתוב מקבילות. והוסג אחור משפט, למה? כי כשלה ברחוב אמת. וצדקה מרחוק תעמוד, ונכוחה לא תוכל לבוא. והוא מסביר את הקשר בין הדברים. אומר המלבי"ם, המשפט, היסודות שלו בנויים על אדני האמת. אם אין אמת, אין משפט. אם אני לא אחפש ואחתור לאמת, לא אוכל לעשות משפט צדק בין אדם לחברו. אם הבעלי דין משקרים, הוא טוען טענות שלא היו מעולם, ההוא אומר שהוא נתן והוא לא נתן, ההוא מספר סיפורים, איך אפשר יהיה לעשות משפט כשאין אמת? נביא עדים, העדים לא דוברי אמת. איך אפשר לעשות משפט כשאין אמת? הא', ב' של משפט זה אמת. על זה הוא אומר, והוסג אחור משפט, אתה יודע למה? כי כשלה ברחוב אמת. אפילו שברחוב, אומר המלבי"ם, זה המקום שהכי מצוי בו האמת. תשימו לב, המלבי"ם מסביר ההפך מהרד"ק. אומר המלבי"ם, המקום המצוי בו האמת זה ברחוב. למה? כי כשאני רוצה לרמות אותך, אני אעשה את זה בסתר. אם ברחוב אני לא נעים לי לומר דברי שקר, דברי רמאות וכדומה. מה שנקרא בפרהסיה, זה יתגלה. אם הגענו לכך שכבר ברחוב אין אמת, בפרהסיה אין אמת, זאת אומרת שהגענו למצב מאוד מאוד מדרדר מבחינת הבן אדם לחברו, עד כדי כך שהשקר מושל בפרהסיה. וזה מה שהוא אומר, הוסג אחור משפט, אתה יודע למה? כי כשלה ברחוב אמת. כי אין אמת אפילו ברחוב. אז איך אתה רוצה שיהיה משפט? איך אתה רוצה שיהיה צדק בבין אדם לחברו, אם אפילו ברחוב כבר אין אמת? וצדקה מרחוק תעמוד, ונכוחה לא תוכל לבוא. אומר המלבי"ם, צדקה מרחוק תעמוד, למה? כי נכוחה לא תוכל לבוא. מה זה נכוחה? שפכי כמים ליבך נוכח פני השם. נכוחה אומר המלבי"ם, הכוונה כנגד השם, למול השם. המצוות של בין אדם למקום, כיוון שהאדם מקדש את השם והאדם מרגיש שהקדוש ברוך הוא כאן לנגדו, וזה מביא אותו לעבודת השם. הרי הא', ב' של עבודת השם זה שיוויתי השם לנגדי תמיד. אין פעולות האדם ומעשיו כאשר הוא בפני עצמו, מאשר כשהוא יושב לפני מלך. אז הא', ב' כדי שנהיה בגדר של צדקה, שנהיה בגדר של צדקות, שנהיה עובדי השם, זה שאדם ירגיש שהוא נוכח פני השם, שהוא עומד לפני הקדוש ברוך הוא. אבל האדם הוא רחוק מזה. נכוחה לא תוכל לבוא. איך הוא יבוא נוכח פני השם עם צדקה מרחוק תעמוד? הוא רחוק מעבודת השם, מחיפוש דרכי השם, מהצדקה של בין אדם למקום, להיות צדיק. אז נכוחה לא תוכל לבוא. הוא לא יוכל לבוא נכוחה, הכוונה להיות למול פני השם. כי הא', ב' של דרגת הצדיק, זה שהצדיק נמצא עם הריבונו של עולם. עומד למול פני הריבונו של עולם. מרגיש בכל מעשיו שהריבונו של עולם רואה את דרכיו, רואה את פעולותיו. ואם האדם בזה נכשל, איך הוא יהיה נוכח פני השם? הרי הוא רודף אחר התאוות, אחר התענוגות, אחר העניינים הגשמיים. אדם כזה נכוחה לא תוכל לבוא. בשום אופן לא יוכל לבוא להיות נוכח פני השם. מכיוון שכדי להיות נוכח פני השם, זה כמו שאמרנו, לא בטבע. לעשות צדקה זה לא בטבע. זה להיות צדיק הכוונה בין אדם למקום, זה לא בטבע. ואם אתה לא תתאמץ, צדקה מרחוק תעמוד, ודאי שנכוחה לא תוכל לבוא.
המלבי"ם מסביר שיש הבדל בין ישר לבין נוכח. מה ההבדל ביניהם? אומר המלבי"ם, ישר זה מה שמוכר לנו מההגדרות ההנדסיות, שהקו העובר בין שתי נקודות, הקו הקצר ביותר ביניהם, זהו הקו הישר. ישר בא לסמל את הקו הקצר בין שתי נקודות. נוכח לעומת זאת, אומר המלבי"ם, הכוונה היא דבר שהוא מקביל. הוא מקביל לעומת משהו אחר. נוכח זאת אומרת שהדבר הזה בכוונה עומד נכחו. עומד למולו. לפי זה אומר המלבי"ם, ההבדל הוא שבדברים שהם נתפסים בהיגיון ובחושים, אנחנו נגיד ישר. קו העובר בין שתי נקודות, אלה דברים הנתפסים בחושים, אנחנו נגיד ישר. דבר שהוא ניתן לבחון אותו, ואנחנו נראה שפועלים ההפך, אני אגיד הוא עקום. הוא לא פועל ביושר. כיוון שפה את קו היושר אפשר לראות, אפשר לבחון. ואם אתה לא הולך ביושר בדבר הניתן לבחינה, אז זה נקרא לא ישר. אז ישר ולא ישר זה בדברים הניתנים לבחינת החושים. לעומת זאת, נשים לב, אומר המלבי"ם, נוכח זה בדברים שלא ניכרים בחוש ובשכל. אני יכול להגיד אני עומד נוכח פני השם. איפה השם? ראית אותו? בוודאי שלא. אז אנחנו רואים שגם כנגד דברים מופשטים אנחנו נתבטא בדיבור של נוכח. אבל אני לא אגיד ישר כנגד פני השם, כי זה ישר זה ביטוי שבא רק על דברים שהם כמו שאמרתי מוחשיים, דברים שנתפסים בחושים. על זה אומר הפסוק, כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. וזה נפלא ביותר לפי היסודות שהמלבי"ם מוסר לנו בספר משלי. מי שירצה יוכל לשמוע בדיסק על משלי, שהמבין זה בינת הלב. ולעומת זאת דעת, פירושו הוכחות ברורות ומוצקות, שכולם יכולים להרגיש אותם ולדעת אותם בבחינת מדע. מדע זה אומר דבר המוכח. אז הוא אומר שים לב, נכוחים למבין. כי המבין לא יכול להביא על זה ראיות. אבל הוא אומר לך להבין את זה, אני מבין את זה בפני עצמי, אבל אין לי לזה ראיות. ולכן מתאים לזה ביטוי נוכח. כי נוכח זה כנגד דבר שלא מוכח, דבר שהוא לא גשמי, לא נתפס בחושים. אז אני יכול להגיד זה נוכח למבין. לעומת זאת מוצאי דעת, כבר הגיע לבחינת הדעת. דעת זה הדרגה הגבוהה, שהדבר מובן לא רק בשכל ואני מבין את זה, אלא אני יכול להביא עליו ראיות ומופתים. וזה ההבדל בין בינה לבין חוכמה לבין בינה לבין דעת. חוכמה זה מה שאדם מקבל מבחוץ. ככה המלבי"ם מסביר בכמה וכמה מקומות, שאדם לא יכול להגיע לחוכמה מעצמו. צריך לקבל את זה מבחוץ, מנביא וכדומה. וחוכמה הכוונה היא לא הבנה של לימוד, אלא חוכמה תמיד על פי המלבי"ם פירושו דרך הישר. מה מוסרי, מה לא מוסרי. זה גדר של חוכמה. בן אדם יכול לעשות את העוולות הכי גדולות ולהיות בטוח שהוא מוסרי. האדם הזה לא השיג דרכי חוכמה. חוכמה פירושו לדעת מהי הנהגת הישר. בינה, גם מה שלא מסרו לי. אמרנו שחוכמה צריך לקבל ממקור אחר. גם מה שלא מסרו לי, כשאני אעמיק בדברים, אני אבין דבר מתוך דבר, ואדע שגם דבר זה לא הגון וישר. גם הדבר הזה הוא לא מוסרי. דעת, אחרי שאני אעמיק בדברים, גם יהיה לי הוכחות שזה הדבר הנכון. אפילו שלכאורה כמו שאמרתי ענייני מוסר לא נתונים להוכחה. אתה חושב שזה מוסרי, ההוא חושב שהדבר השני מוסרי. אתה חושב שלחמול על יהודים זה מוסרי, הוא חושב שלחמול על פלסטינים זה מוסרי. הרי בענייני מוסר זה משהו מאוד אלסטי. אבל כשבן אדם הגיע לדרגה הגבוהה של חקר החוכמה והבינה, זה יגיע אצלו לבחינת הדעת. דעת זה אומר ידיעה ברורה עם אותות ומופתים. זה הכוונה דעת. ואומר לכן תבין מה שכתוב בהמשך, וישרים למוצאי דעת. כיוון שהדבר הזה כבר מוחשי אצלו, אז ממילא כשאני רואה את זה, זה ישר. כי ישר כמו שהסברנו, זה דבר הנתפס בחוש, זה ברור, זה ישר. אבל בהתחלה זה רק הבנתי פנימה, אז זה נכוחים למבין.
ותהי האמת נעדרת, וסר מרע משתולל. וירא השם וירע בעיניו כי אין משפט. ותהי האמת נעדרת. אומר הרד"ק, שלא הייתה האמת נמצאת ביניהם, כאילו לא הייתה מעולם. נעדרת, מלשון העדר, דבר שלא קיים מעולם. וסר מרע משתולל. מה זה סר מרע משתולל? הרד"ק אומר, סר מרע, אנשים הגונים וסרים מרע, לא נמצאים בעולם, כאילו שללו אותם מן העולם. אין כבר בעולם אנשים סרים מרע. זה הכוונה משתולל. לא במובן המוכר לנו היום משתולל, אלא במובן של נשלל. נשללו מהעולם אנשים הסרים מרע. רש"י מסביר, סר מרע משתולל, הכוונה מוחזק שוטה על הבריות. כמו אליכא שולל. וזה מלשון שגגה. איך התרגום אומר שגגה? שלו. שלו, ככה אומר התרגום. שגגה זה שלו. וזה גם כן מילה בלשון הקודש. ויך אותו שם על השל. יפה מאוד. של שמה הכוונה זה מלשון שגגה. הוא לא שם לב, הוא הכה אותו מבלי שהוא ישים לב. שגג ולא התבונן והוא הכה אותו. אז אם כן של ושלו זה מלשון שגגה. ואם כן, אומר לך, אדם שיהיה גדר של סר מרע, נחשב כשוטה. נחשב כשוגג, הוא לא מבין מה הוא עושה. הוא זה בשגגה זה קרה לו, הוא לא, הוא לא בדעתו. נחשב כשוטה על הבריות.
וירא השם וירע בעיניו. אומר הרד"ק, הרי אין משפט. למה דווקא את המשפט? וירא וירע בעיניו כי אין משפט. הרי ראינו שעוד היה הרבה דברים אחרים. למה דווקא על זה הוא נתפס? אומר הרד"ק, כי זה קשה מכולם. אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא לא תובע לדוגמה את האומות על בין אדם למקום. על מה כן? על משפט. למה הקדוש ברוך הוא השמיד דור המבול? כי מלאה הארץ חמס. למה הקדוש ברוך הוא שלח את יונה לנינווה? כיוון שהיה בהם גזל. כיוון שהיה בהם פשע בבין אדם לחברו. למה השם השמיד את סדום? אשר יד עני ואביון לא החזיקה. פירושו של דבר, הבן אדם לחברו, המשפט, זה קשה מכולם. ומדוע? כל עוד בעולם יש משפט, העולם בר קיום. גם אם תגיד שהם לא עובדי השם, אבל העולם בר קיום. ברגע שבעולם אין משפט, זה כאוס. בעולם אין משפט, זה אפגניסטן. זה עיראק. זה סוריה. ברגע שאין משפט, אין שום אפשרות קיום של המין האנושי בעולם. והקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדי שיהיה בו קיום. ולכן גוי, מינימום הכרחי שהוא דורש ממנו, זה שהעולם יוכל לעבוד. ואיך העולם יכול לעבוד? שיהיה משפט. שיהיה יושר. בן אדם רצח, ידונו אותו. בן אדם גנב, ישפטו אותו. שלא יהיה מצב של חוסר צדק, של פשע משתולל ברחובות. כי המצב הזה גורם שלא ניתן יהיה בכלל לקיים עולם. ולכן אומר כאן הרד"ק, לכן וירע בעיניו על מה? כי אין משפט. כי משפט זה הדבר שלא ניתן לעבור עליו על סדר היום. משפט זה לא דבר שהקדוש ברוך הוא אומר טוב, הם יעשו תשובה, נסלח, אין דבר כזה. כשאין משפט, זה הדבר הנורא מכל, ועל זה כביכול הקדוש ברוך הוא לא מאריך את אפו. חז"ל אומרים גדול כוחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דין אלא על החמס. כי מלאה הארץ חמס מפניהם. כך דורשים חז"ל. אומר הרד"ק, מה למדת? שהעניין הזה של חוסר משפט, זה הדבר השנוי מכל.
המלבי"ם אומר, ותהי האמת נעדרת. בהתחלה אומר המלבי"ם, האמת הייתה עוד ביניהם. אבל היא מה שנקרא כשלה. בשלב השני, היא נעדרת. אתם שומעים? זה המשך של הפסוק הקודם. המלבי"ם מסביר את זה נפלא. הרי לעיל ראינו, הוסג אחור משפט כי כשלה ברחוב אמת. מה זה כשלה? אמת היא כזאת מסכנה, הולכת צולעת, טראח נופלת. עוד פעם, טראח נופלת. קיימת, אבל מה לעשות, צולעת. אבל עכשיו, ותהי האמת נעדרת. בשלב השני, היא כבר לא צולעת, היא כבר בכלל לא נמצאת ברחוב. היא כבר לא קיימת בכלל. זה השלב הבא, נעדרת מהם בהחלט. שלא ידעו כלל מהי האמת. בהתחלה הוא אמר נכוחה לא תוכל לבוא. בשלב השני הוא אומר, נשכח מהם עבודת השם בצורה מוחלטת, עד שהסר מרע היה משתולל. מה פירוש סר מרע משתולל? אומר המלבי"ם, אם לפעמים היה קורה שהיה איזה שהוא אדם שהיה סר מרע, נמנע מלעשות איזה שהיא עבירה בין אדם למקום, הוא אומר תדע לך, זה לא באשמתו. הוא באמת רצה לעשות את העבירה, אבל מה לעשות, השתולל, מלשון שגגה. בשגגה הוא לא עשה את העבירה. תבין אותו. הוא באמת רצה לעשות את העבירה, אבל בשגגה הוא לא עשה אותה. נורא למתבונן. זאת אומרת, בהתחלה היה מצב של נכוחה לא תוכל לבוא. הם לא עובדים את השם. לא יכול לבוא לנוכח פני השם. אבל הם ידרדרו לכזה מצב, שאם הוא לא עשה עבירה, צריך לדון אותו לכף זכות שכנראה הוא שכח. כנראה הוא שכח. הוא בא לעשות עבירה, תבין אותו, הוא שכח לעשות את העבירה. וזה סר מרע. אם אתה רואה שהוא סר מרע, זה מתוך שגגה. תבין, זה היה בשגגה, זה בלי כוונה. הוא רצה לעשות את העבירה, קיווין שתתחשב בו. וירא השם וירע בעיניו כי אין משפט. כמו שאמרנו, שהעניין המוסרי של בין אדם לחברו, זה המגונה יותר בעיני השם. כי בזה אומר המלבי"ם, יוצא בכלל מגדר אדם. וזה יותר קשה מזה שאדם הוא לא עושה צדקה, שצדקה פירושו צדיק בין אדם למקום. למה? כי כמו שהסברנו, שצדקה אומר המלבי"ם, זה מגדר האדם בעל הדת. כדי להיות איש צדקה, הכוונה צדיק בענייני עבודת השם, צריך ללמוד את ענייני הדת, את ציוויי השם, את מה שהשם דורש מעימך. אבל כדי לא לעשות משפט, צריך להיות אדם מעוות בהנהגה האישית הפרטית שלו, שיש לו אותה מלידה כמו שאמרנו. משפט זה מצפון. משפט זה יושר. לא לגנוב, גם גוי מבין. איך אתה לא מבין את זה? ולכן אומר, זה מעוות יותר בעיני השם, כי הדבר הזה בכלל מבטל ממנו צורת אדם. אדם הנברא בצלם, יש בו בתוכו את ההבנה הפשוטה של לגנוב, להזיק, לפגוע, להעליב, לעשות נזק לשני, זה דבר שאסור. זה בן אדם מבין בצורה פשוטה. ואם אין משפט, אומר המלבי"ם, נמשלו כחיות יער. כי רק חיות יער עושות ככל העולה על רוחן לפי ההנאה הרגעית שלהם. הם לא מחפשים משפט, הם לא מחפשים מה מצפון אומר.
למעשה, בעשרת הדיברות אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא ציווה ציוויים שלכאורה הם לגמרי לא מובנים. אנוכי השם אלוהיך, לא תעבוד עבודה זרה, פשוט ומובן. לא תגנוב, לא תרצח. הגויים באים שואלים מה, זה מה שהקדוש ברוך הוא נתן לכם בתורה? תודה רבה. יש לנו שבע מצוות בני נח. זה, זה מה שנתחדש במתן תורה? לא תנאף, לא תגנוב, לא תרצח? אם הקדוש ברוך הוא היה בא ומחדש איזה שהיא דרך בדקות, משהו בעבודת השם, הידור וחומרה, איזה שהיא הקפדה, אפילו לא תטור. זה כבר, הייתי אומר תשמע, זה דרישה גבוהה, שבן אדם עשה לך משהו וגם בלב אל תזכור לו. זה, זה אני עוד מבין. אבל מה אומרים לי? אל תחמוד אשת רעך. אומר גוי, נו מה, אז גם אצלנו זה מובן. גם אצלנו זה מובן. יש לנו גם שבע מצוות בני נח. גם אצלנו מובן לא לגנוב. ואגב, תשימו לב, אין חברה בעולם, וזה אנתרופולוגים שחקרו שבטים ו... אין חברה בעולם שיסודות המוסר לא, לא מובנים אצלם. לא מובנים אצלם. אין חברה בעולם שאומרת לגיטימי לגנוב וכל בן אדם יכול לגנוב למי שירצה. לגיטימי לרצוח וכל בן אדם יכול להסתובב ברחוב ולהרוג את מי שירצה. אין חברה כזאת בעולם. זאת אומרת, אלה דברים שהקדוש ברוך הוא טבע אותם במצפון של האדם, וכל אדם יש לו את זה. ואם הוא הגיע למצב שהוא יוציא את זה ממנו, והוא יכול. אם הוא יתנגד ויעשה פעולות שהפך המוסר, הוא יכול להיות אדם שייתן לגיטימציה לרצח, כמו היטלר. שיקבע שמי שרוצח הוא המוסרי. אבל צריך לעשות הרבה פעולות בשביל זה. כי באופן טבעי, הקדוש ברוך הוא טבע באדם את הלא תגנוב, את הלא תרצח, את הלא תנאף. הקדוש ברוך הוא טבע את זה באדם. למה אם ככה הקדוש ברוך הוא דווקא את זה נתן במתן תורה? כי רצה הקדוש ברוך הוא ללמד, כל הלא תרצח שלך לא שווה כלום אם זה בלי אנוכי השם אלוהיך. אם זה בלי שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה. כי אתה הרי תמיד לכל רצח תוכל למצוא צידוק.
את זה, מה לעשות, זה רעיון לא רצוי, ואין מה לעשות, זה זכות האישה על גופה. מה, הבן אדם הזה, מה לעשות, הוא כבר במשך שנים רק גוזל את משאבי הציבור, כי הוא מחובר למכונות ואין ממנו שום תועלת והוא לא פרודוקטיבי, צריך לשלוח אותו לחוות השקמים. אגב, שם מעניין, אף אחד לא אמר דבר כזה. וזה אחד מהמאמרים שהיה בעיתונות החרדית בעקבות הסיפור של שרון, שמעניין שאף אחד לא דיבר על זה שמעולם לא העלו על הדעת לנתק אותו מהמכשירים. הבן אדם הזה, הנהג שלו קיבל משכורת קבועה שמונה שנים כשהוא יושב בבית. את מי צריך לקחת? את הבן אדם הזה נוהג בכיוון אחד. על מה אתה צריך נהג? אבל אנחנו, מה, קופה ציבורית, שילמנו לו נהג. ואף אחד לא העלה בדעתו, תשמע, הבן אדם הזה לא יחזור לחיים. נושם עצמוני, לא עצמוני, לחיים הוא לא יחזור. בוא נסיים את הסיפור שלו. לא, בשום אופן לא העלו על הדעת. אבל מה לעשות שכנראה לתינוקות במעי אימן אין את הזכויות הללו, ועבר חוק שאישה לא צריכה ועדות ולא צריכה כלום, ויש סבסוד לאישה שרוצה לעשות הפלה. היא כנראה, התינוק הזה לא היה ראש ממשלה כנראה, ואין לו את הזכויות העתירות של ראש הממשלה, כדוגמת פינוי גוש קטיף, שזה בעיקר הזכויות שנתפסו אצלו בתקשורת, לכן עשו כאלה חגיגות. הרי שמיר נפטר לפני שנה, מישהו שמע על זה בכלל? מישהו ידע מזה בכלל? אין לו זכויות, מה לעשות. הוא עמד על זכות עם ישראל, הוא לא, הוא היה בעד ארץ ישראל. זה, זה לא זכויות. שרון, אז יש לו זכויות, הוא פינה את גוש קטיף. זה, תראה, תביא זכויות ממשיות. מה אתה מספר לי אצ"ל, לח"י, הגנה, מוסד, זה לא, זה לא עובר לסוחר. תגיד לי זכויות אמיתיות. פינה את גוש קטיף, זה זכות. ואז פתאום הבן אדם נהיה מורשת, כבר נהיה לו מורשת. מורשת נהיה לו. איזה מורשת? כל ישיבת ממשלה, השאלה הראשונה שלו הייתה זה איפה הבורקס. ומי אחראי לקנות את הפלאפל. מורשת. נו, מורשת. איך אמר אז בזמנו הספידו את רבין, אמר עליו עזר ויצמן דברים אמיתיים ונכוחים למבין. אמר אכלנו כמה דברים טובים ביחד, שתינו כמה דברים טובים ביחד, זה מה שאנחנו באמת זוכרים ממנו. כמה דברים שתה ביחד, כמה דברים אכל. אבל לבוא ולהפוך בגלל שהבן אדם עכשיו נפטר, אז עכשיו פתאום הכל היה בסדר, הכל היה הגון, הכל היה ישר. הרב שך מעולם לא רצה להיפגש איתו, מעולם. שאלו אותו למה הרב נפגש גם עם אחרים? אמר להם הוא פרא אדם. פרא אדם. אתם יודעים מה זה פרא אדם? אדם בלי גבולות. אדם בלי גבולות פירושו הוא יעשה את הדברים הכי גרועים, אין לו גבולות. ובזמנו הרב שך אמר, שאלו אותו הרב, פינוי שטחים וגוש קטיף, אמר להם יפנו הכל. אמר להם את הכל יפנו. את הכל יחזירו. הרב פרץ מספר, אומר לו גם את ירושלים? אמר לו גם את ירושלים. אומר, היה נראה לי שהרב שך קצת הגזים. נראה לי שהוא לא קורא את הדברים נכון. הוא אומר, ואחרי, כבר הבנתי, אחרי חלפו שנים, ואולמרט כבר עמד עם מסמך חתום עם ערפאת ועם הבאים אחריו, על פינוי ירושלים. הם רק ברגע האחרון ברחו. זה היה מסמך שארם. ברגע האחרון הם ברחו, אבל, אבל כבר הכל היה מוכן. זאת אומרת, הוא אומר, מה שהרב שך אמר, הכל היה נכון. והוא אמר, הרב שך אמר לי, זה שיחזיר את גוש קטיף, אומר לא יהיה מהשמאל. יהיה מהימין. הוא אמר לי לשמאל אין לגיטימציה בעם לעשות את זה. אבל לימין יש לגיטימציה בעם. ככה אמר לי הרב שך. וכמה שהוא צדק. זה שבנה אותם, גם הרס אותם. והוא נכנס לעצם הדיון אם צריך לשבת שם או לא צריך. נכנס לגופו של אדם. זאת אומרת, תראה שיש מצב שבן אדם יכול להגיע למצב כזה, שכשאין משפט, בן אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה, ככל העולה על רוחו, כלשונו של המלבי"ם, בהעדר המשפט נמשלו כחייתו יער. בן אדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו. וזה אגב מאוד מתאים מה שהרב שך אמר. מי שיודע, הרי במלחמת, לא זוכר, אתם בטח תזכרו יותר טוב, איזה מלחמה זה היה, מלחמת השחרור? שהוא איגף את הארמיה המצרית, יום כיפור. יום כיפור. קיבל הוראה ברורה לחזור. והמזל שלו שהוא הצליח. כי אם לא, היו תולים אותו על עמוד חשמל. מסרב פקודה לרמטכ"ל באמצע מלחמה. והוא לא שומע למה שאומרים לו, עושה מה שבא לו. הרב שך הגדיר את זה, זה גדולי ישראל, ההגדרות שלהם מדויקות. מה זה פרא אדם. ופרא אדם אל תצפה שיהיה לו לויאליות. אלה שהיו איתך בממשלה היום, למחרת בעט אותם לכלבים, הכניס את לפיד. פעל בכל הפעולות בדיוק הפוך. אבל שיהיה לך קצת לויאליות, האנשים האלה ליוו אותך, האנשים האלה היו איתך. בעט את כולם, לא ספר אף אחד. זה בן אדם בלי תורה. וזה מה שהוא אומר לך, אדם שאין לו משפט, יושר, צדק, נמשל כחייתו יער. אדם כזה הוא כחייתו יער, זה פרא אדם. וזה הנורא מכל. וירא השם וירע בעיניו כי אין משפט. כשאין משפט, זה הגרוע מכל.
להלן התמלול המלא והמילולי של ההקלטה, מחולק לפסקאות קריאות וכולל סימני פיסוק: