רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם נקי. מחשבותיהם מחשבות אוון, שוד ושבר במסילותם. רגליהם לרע ירוצו, אומר המלבי"ם, הרע הפך להיות אצלם כבר כמו טבע, שהרגליים שלהם כבר מעצמן, מתוך הרגל, רצות לרע. וימהרו לשפוך דם נקי. חוץ מהזריזות שיש להם אל המקום של הרציחה, גם בפעולה עצמה הם זריזים. ימהרו לשפוך דם נקי. רוצחים במהירות. עכשיו, מה הוא רוצה לומר? לפעמים קורה שבן אדם רץ לעשות משהו, אבל רגע לפני שהוא מוציא לפועל, הוא חושב האם זה ראוי או לא ראוי. אבל הוא אומר אצלם, גם רצו לעשות וגם כשעשו, עשו מיד. לפעמים בן אדם עושה משהו מהר לפני שיכה בו המצפון. הוא לא רוצה, אולי המצפון יכה אותי ואז אני אמנע חלילה. אז הוא עושה מהר, זהו, גמרנו עם זה. אז הוא אומר ככה אצלם, רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם נקי.
ואל תגיד שאולי הם בדעתם לא בטוחים שראוי לעשות כן. ואז זה בעצם איזה נקודת זכות להם, הוא לא שלם עם מה שהוא עושה. אומר לא, לא רק שהם רצו לעבירה, לא רק שעשו אותה במרוצה, אלא גם המחשבות שלהם הם מחשבות רע. זאת אומרת, הם שלמים עם מה שהם עשו. מחשבותיהם מחשבות אוון. עד כדי כך ששוד ושבר במסילותם. כביכול המחשבה שלהם היא מחשבה סלולה, כבושה אל השוד והשבר, ולזה כל הזמן רעיונותיהם ומחשבותיהם תמיד נוטים. זה כבר נהפך להיות אצלם למסילה, זה דרך חיים. אז אם כן, רואים שהרשע שלהם הוא רשע גדול.
עד כדי כך, דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם. נתיבותיהם עיקשו להם, כל דורך בה לא ידע שלום. דרך שלום לא ידעו. את הדרך של השלום והשלמות הם לא ידעו. זאת אומרת, כיוון שהוא אומר ששוד ושבר במסילותם, הדרך הסלולה להם זה דרך השוד והשבר, אז דרך של שלום הם לא מכירים. ולא זו בלבד, ואין משפט במעגלותם. נתיבותיהם עיקשו להם. עיקש זה מלשון מעוות. שועל שיניו עקושות, הכוונה השיניים שלו מעוקמות. אז הם, המציאות שלהם, עיקשו להם את הנתיבות. הדרך שלהם היא מעוקשת, היא מעוקלת, היא עקומה.
המלבי"ם מסביר מה ההבדל בין דרך לבין נתיב. כבר כמה פעמים ובכמה מקומות המלבי"ם מבאר את הביאור שלו, שדרך זה הדרך הקבועה לרבים. אוטוסטרדה. הנתיב זה המקום המוביל אל העיר, או דרך פרטית יותר, היא נקראת נתיב. אומר המלבי"ם, אז הדרך, שהיא הדרך הקבועה לרבים, את זה לא ידעו. מה כוונת הדברים? אומר המלבי"ם, לרבים יש להם דרך הנהגה, משפט, נימוס, שהם הולכים לפיו. תמיד לרבים יש איזה שהוא חוק, איזושהי הנהגה שעל פיה הם חיים, על פיה הם מנהלים את החיים שלהם בדרך של שלום, כדי שלא יעשקו אדם את חברו. הוא אומר, גם את הדרך הזאת הם לא יודעים. הדרך הכללית שבה הכלל יש להם חוקים בסיסיים להתנהגות נאותה במרחב הציבורי, את זה הם לא יודעים. דרך, שהדרך זה הדרך הכללית, דרך שלום, לא ידעו.
יש מעגל. המעגל, אומר המלבי"ם, זה תמיד דרך סיבובית. אין משפט במעגלותם. מה פירוש הדבר? אומר המלבי"ם, גם בין פושעים יש נימוס, יש איזה שהוא חוק, יש כללים. הפושעים, קצת עצמם יש להם גם בית משפט. ובית המשפט שלהם זה בית משפט של עולם תחתון. זה אחד שמכיר את החוקים של העולם התחתון, והם יש אצלם כללים. כי הרי לא ייתכן שבין פושעים יהיה מריבה על, לדוגמה, האחוזים בשלל. כן? אני סידרתי לך גניבה, ואתה עכשיו לא נתת לי את האחוזים המגיעים לי על פי חוק. איזה חוק? חוק של העולם התחתון. אבל יש חוק. והיינו שותפים בגניבה, ותוך כדי הגניבה אתה הכנסת לעצמך כסף שחשבת שאני לא יודע, איזה טבעת מתוך איזה חדר פנימי שחשבת שאני לא אשים לב, ועכשיו התברר שאתה בעצם גנבת אותי. אתה סתם גנב, גנב מושחת. אני תובע אותך בבית משפט לגנבים. יש גם אצל העולם התחתון, יש להם בית דין, שהבית דין הזה הוא השופט אצלם. אגב, זה ככה עד היום. מתי? כשמתחילים סיבוכים, אז הם מסתבכים ביניהם. כי פתאום דומרני נגד, אני יודע, מי עוד יש? אלפרון. אברג'יל. אתם מבינים? ואז מתחילים סיסו ושמחו. כי הם לא הצליחו להגיע, כנראה הבורר לא הצליח להגיע לעמק השווה, ואז מתחילים, כן, לעוף טילים, כדורים, ובקיצור, מצב לא נעים. אז הוא אומר, בוא תראה, גם המעגל, שזה הדרך הסיבובית, גם המעגל, גם שמה אומנם זה דרך עקומה, אבל יש להם את החוקים שלהם, יש להם את הגבולות שלהם. אז הוא אומר, גם את זה הם לא עושים. גם את הנימוסים האלה הם הולכים במעגל סיבובי שנוטה מדרך הישר. הדרך שלהם היא עקלתון. הם לא הולכים בדרך הישר, ואפילו אצל הפושעים, כמו שאמרנו, שמקובל שיש איזה שהוא מינימום של חוק וצדק, גם את זה אין להם.
הוא אומר לך, בוא וראה שהם אין להם משפט במעגל שלהם. מה פירוש במעגל שלהם? אולי היום במושג מעגל זה יהיה לנו יותר מובן, כי המעגל היום רוצים להגיד הכוונה חוג. זאת אומרת, יש אנשים, לפחות יש להם משפט צדק בחוג שלהם, בחוג של הפושעים, יש שופט משלהם. אומר אצלם אפילו השופט של החוג שלהם, של הפושעים, של החבורה שלהם, גם לא מקובל עליהם. אין משפט במעגלותם. לפחות שלך יהיה חוק פרטי שאתם תלכו על פיו. אומר גם זה אין להם. ולא זו בלבד, נתיבותיהם עיקשו להם. מה פירוש הדבר? דהיינו, נתיב זה כבר אמרנו, זה דרך היחיד. לפחות אם לך היה איזה שהוא מוסר עצמי. עזוב, אין לך, הבית דין של הפושעים לא קובע לך. אין משפט במעגלותם. דרך שלום של ההנהגה הכללית, מאן דכר שמיה, שגם זה לא מדבר אליך. אבל לפחות לעצמך, לחייך הפרטיים, אין איזושהי דרך? נגיד אף אחד לא קובע לך, אבל אתה לעצמך צריך שיהיה לך איזושהי דרך, איזה מוסריות מינימלית. אתה נותן דין וחשבון בפני עצמך. שיהיה לך איזה כללים, שאתה יהיה לך איזושהי דרך מבוססת שאתה יודע את זה אני עושה, את זה אני לא עושה. איזה מוסר עצמי, מבלי מישהו מבחוץ. זה נקרא נתיב. אז זה אומר נתיבותיהם עיקשו להם. כל אחד הנתיב הפרטי שלו היא מעוקשת. גם שמה כל דורך בה לא ידע שלום. כל אחד הורס ומקלקל את עצמו, את ביתו, את משפחתו, את ילדיו. כי גם לחייו הפרטיים אין איזושהי דרך. נגיד אף אחד לא קובע לך, אבל אתה לעצמך צריך שיהיה לך איזושהי דרך, איזה מוסריות מינימלית. אתה נותן דין וחשבון בפני עצמך. וגם את זה אין להם.
והתוצאה, על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה. נקווה לאור והנה חושך, לנגוהות באפלות נהלך. ולכן רחק משפט ממנו. אנחנו זועקים חמס מהאויבים, אומר רש"י, והקדוש ברוך הוא, שהוא היינו מצפים שישפוט וידון, ואין הקדוש ברוך הוא שופט לנקום נקמה. הקדוש ברוך הוא לא נפרע מן הגויים שמרעים ומצרים לנו. ולא תשיגנו צדקה. הרי הקדוש ברוך הוא הבטיח נחמות טובות, והנחמות האלה לא באות ולא מגיעות אלינו. ואנחנו הולכים באופל.
מסביר הרד"ק, אם שמתם לב, הנביא עבר כאן מלדבר בגוף שלישי לגוף ראשון. בהתחלה הוא אמר דרך שלום לא ידעו, הם. אין משפט במעגלותם, הם. זה גוף שלישי. עכשיו הוא אומר על כן רחק משפט ממנו, מאיתנו, אנחנו, גוף ראשון, אני. לא תשיגנו צדקה, אני. מה בעצם קורה כאן? אומר המלבי"ם, אומר הרד"ק, את הפסוקים האלה עד 'וירא כי אין איש', כל זה דברי הנביא, כביכול איך מתבטאים בני אותו הדור. מה אנשי הדור אומרים? אז הוא כביכול עכשיו משמש להם לפה. הם אומרים, על כן רחק משפט ממנו וכולי. כל זה את הדברים הללו אומרים האנשים בני הגלות. הם אומרים בעצם, בעוון האבות, עם עוון הבנים, בעקבות זה אנחנו גלינו. רוב ישראל לא שבו מהגלות הראשונה. כמה שבו בימי נחמיה ועזרא? כ-50 אלף איש. אתם מבינים מה זה 50 אלף איש? זה רבע מבני שבט אחד. זה מה ששבו. זאת אומרת, כל שיבת בית שני, 50 אלף איש. מקובל שהתימנים לא שבו. מי שבודק מספרית, אף אחד לא שב. זה לא התימנים לא שבו. כמה זה 50 אלף איש? זה שכונה. שכונה שבה לכאן בסך הכל. אומנם התימנים אף אחד מהם לא שב, כי מקובל היה להם שיחרב הבית, אבל באופן עקרוני גם הבבלים לא שבו. כי כמה ששבו זה מיעוט של מיעוט. כמה זה 50 אלף איש? ואם כן, רוב עם ישראל עדיין לא שבו אחרי הגלות של הבית הראשון. ואז אומר ירמיה, אנשי הגלות כביכול אומרים, אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עוונותיהם סבלנו. אנחנו נותרנו כאן בגלות, נושאים עוונות אבותינו. ואל תתפלא שפתאום הנביא עובר לדבר בשמם, כביכול הוא משמש פה להם. אומר תראה, גם דוד אמר, אל תזכור לנו עוונות ראשונים. הוא לא מדבר עליו באופן פרטי, הוא מדבר על בני הגלות. יש עוד ביטויים שמופיע אבותינו חטאו ואינם. ירמיהו הנביא אמר, אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עוונותיהם סבלנו. עוד פעם הוא משמש פה לבני הגלות. אז כך גם כן כאן, ישעיהו משמש כפה לאותם בני הגלות והוא אומר, על כן רחק משפט ממנו, לא תשיגנו צדקה, אנחנו מקווים לאור והנה חושך.
מסביר המלבי"ם, מסביר הרד"ק, שהקדוש ברוך הוא שופט אותנו מידה כנגד מידה. כיוון שאנחנו רחקנו מהשלום, דרך שלום לא ידעו, אין משפט במעגלותם, אנחנו עשינו דברים שלא ביושר, אז על כן רחק משפט ממנו. אנחנו לא הנהגנו משפט, אז הקדוש ברוך הוא גם הוא לא מנהיג משפט כדי להיפרע מהאויבים לנו. כדי לשפוט אותנו בצדק. אם אצלנו יהיה משפט דין וצדק, אז הקדוש ברוך הוא ייפרע וישפוט בצדק את האויבים ואת המצרים לנו. ולא תשיגנו צדקה. אומר הרד"ק, ממידות הבורא לפקוד עוון אבות על בנים, מתי? כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. אם הבנים הם דרך המשך למעשה האבות, אז הקדוש ברוך הוא פוקד עליהם גם את עוון האבות. לכאורה זה לא צדק. מה, מספיק לי העוונות שלי, מה אני צריך גם את של אבא שלי וסבא שלי? אלא, מסביר האר"י הקדוש, כי הנכדים והנינים הם בעצם כבר גלגולים של האבות. ואז יוצא שהאנשים הנכונים מקבלים את העונש. כיוון שהם עצמם חטאו, אז אתה תוהה לחשוב שחטאו ואינם. לא אינם, ישנם. הם חזרו בגלגול, ועכשיו דור שלישי הם ייענשו על מה שחטאו אבותיהם, כי זה בעצם הם עצמם. וכידוע שהאר"י הקדוש מביא שמה שכתוב אבות בתורה, פעמים רבות זה מרמז על הגלגול. כן? פעמים רבות זה מרמז על הגלגול. כאשר כתוב לדוגמה צדיק בן רשע. צדיק ורע לו, מה זה בן רשע? שבגלגול הקודם הוא היה רשע. האבא שלו נחשב הגלגול הקודם שלו. צדיק בן רשע, צדיק ורע לו. אני לא אאריך בזה, במשנת הגלגולים, על פי זה אפשר להבין את השגחת השם בעולם. על כל פנים, הנה תראה שלא תשיגנו צדקה. ולמה? מכיוון שהשם פקד עלינו את עוון אבותינו, ואנחנו אוחזים הרי עדיין במעשיהם, וממילא אנחנו משלמים את מה שאנחנו בעצמנו חטאנו בגלגולים הקודמים. הרד"ק לא מזכיר כאן גלגולים, אני רק הוספתי כבדרך אגב על דברי הרד"ק.
המלבי"ם אומר, אנחנו אומרים על כן רחק משפט ממנו. מה הגדר של משפט? אומר המלבי"ם, משפט זה מה שהשם משלם לפי המעשים והזכויות שלנו. זה מה שנקרא מה שמגיע לנו במשפט. מה שהקדוש ברוך הוא נותן שלא על פי דין, מעבר למה שמגיע לנו, זה נקרא צדקה. כמו שאני נותן לעני צדקה, אני לא חייב לו כלום, ובכל אופן אני נותן לו. זה נקרא צדקה. אז ביחס למשפט, שהמשפט מגיע לפי זכויות, הם אומרים רחק משפט ממנו. למה רחק? כי באמת אין לנו זכויות. כמו שעכשיו הסברנו, אין לנו זכויות. אז להגיע לנו במשפט, בדין, רחק משפט ממנו, אין לנו זכויות שנקבל במשפט. טוב, על כל פנים, מה תגיד על צדקה? צדקה נותנים גם אם לא מגיע. למה, למה צדקה לא מגיעה לנו על כל פנים? לכאורה גם אם לא מגיע לנו, צדקה זה מצד חסד. אומר המלבי"ם, אומנם צדקה היא לא לפי מעשה האדם, ואומנם לא מודדים אותה האם אנחנו ראויים או לא ראויים, לא שייך להגיד שהיא רחקה מאיתנו כיוון שזה לא מגיע לנו, כי הרי הצדקה רודפת אחרי האדם גם אם הוא לא ראוי. זה הרי מהותה של צדקה. אומר המלבי"ם, הצדקה לא משיגה אותנו, למה? ולא תשיגנו צדקה, כי אנחנו בורחים ממנה. מה אפשר לעשות? אומר הקדוש ברוך הוא, אני רוצה להשפיע עליך חסד, שלא על פי דין, אבל אנחנו בורחים ממנה, אנחנו כביכול לא רוצים לשבת בצילה כלל.
נקווה לאור, אנחנו מצפים לאור של הישועה, והנה חושך. נקווה שעל כל פנים יהיה לנו לנגוהות. נוגה. שהנוגה נמצא גם בזמן החושך. אבל זה לא עוזר, כי באפלות נהלך. נהיה בחינה של אופל, שהאופל יותר גרוע מן החושך. מה פירוש הדבר? המלבי"ם מסביר שאור זה כל דבר שהוא מקור אור עצמי. אור תמיד ההגדרה שלו שהוא מקור אור מצד עצמו. כדוגמת השמש. השמש היא מקור אור. לעומת זאת, נוגה זה מה שאנחנו היום קוראים נוגה, פירושו של דבר איזושהי הילה מסביב, ובעצם נוגה זה דבר היוצא ממקור האור. לדוגמה, מה שהירח נותן זה נקרא נוגה. למה זה נוגה? כי הירח הוא לא בעל אור עצמי. הירח הוא מראה, הוא מחזיר אור של השמש. ועכשיו הוא אומר, תראה אגב גם כן אצל יחזקאל. ביחזקאל כתוב, כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, הוא מראה הנוגה סביב. למה נוגה? כי באמת הקשת אין לה אור עצמי. הקשת זה החזר אור של השמש, וזה מחזיר אור בצורה כזאת של מניפה של צבעים. פירושו של דבר, אין לה אור עצמי אלא היא מחזירה אור אחר. אז הנה אתה רואה, ביחס לקשת אומרים נוגה. ביחס ללבנה שייך לומר נוגה. כאשר אור השמש נעדר, תשת חושך ויהי לילה. יש בחינה של חושך. אבל אז עדיין יש נוגה. כי הירח עדיין מאיר. ואז עדיין אפשר לראות משהו בעקבות האור, אומנם לא אור עצמי, אבל אור של הירח. אומר המלבי"ם, אבל כשיש אופל, אפלה ממש, אז גם הנוגה של הירח אינו. ואז יש בחינה של אפלה גמורה. ואז הוא אומר, תבין עכשיו את מה שכתוב כאן. פה זה מאוד מסודר. הוא אומר, היה חושך, קיווינו לאור. במקום אור היה חושך. אבל טוב, עדיין בחושך אמרנו יש ירח. והירח נותן נוגה. ואז הוא אומר, קיווינו לנגוהות, שזה יהיה גם בחושך. אבל במקום זה בא אופל. אופל, כמו הפסוק שכתוב בעמוס, הלא חושך יום השם ולא אור, ואופל ולא נוגה לו. זאת אומרת, כאשר יש אופל אז גם הנוגה לא נראה. ובעצם מה שהם רוצים לומר, שנמנע מאיתנו האור בצורה מוחלטת. עד כדי כך שנהיה כבר בחינת של אופל, ואפילו מעט נוגה מן הלבנה גם זה לא נותר לנו.
מה הדבר הזה גורם? נגששה כעיוורים קיר, וכאין עיניים נגששה. כשלנו בצהריים כנשף, באשמנים כמתים. נגששה כעיוורים קיר. העיוור, כאשר הוא רוצה ללכת ממקום למקום, אז הוא צריך לגשש. אנחנו היינו כעיוורים, ופה מדברים על עיוורים בעיני השכל, כן? אנחנו נגששה כעיוורים קיר. כמו שכתוב על הצָרַעַת שיהיו, ככה מובא בנבואה של התוכחה, והיית ממשש בצהריים. זה צהריים, יש אור. אבל אתה בבחינה של עיוור, ממשש, מגשש. אז מה שכתוב כאן נגששה, הכוונה מלשון נמששה. היינו ממששים כעיוורים בצהריים. וכאין עיניים נגששה. כמו אנשים שאין להם עיניים, ככה היינו מגששים. כנשף, באשמנים כמתים. בצהריים כנשף. מה הפירוש כנשף? כמו לילה. באשמנים כמתים. מה זה באשמנים? זה ביטוי שהוא חד פעמי בתנ"ך. אגב, תסתכלו, יש בתנ"כים הישנים, יש מסורה. אתם תראו לדוגמה ב', פירושו ב' במסורה. זה מופיע עוד פעמיים בתנ"ך. ג', ג' במסורה. אם אתם רואים ל', ל' זה ליתא, או ליכא. אצל התימנים או הספרדים. פירושו יחיד. אין, כמו שרש"י הרבה פעמים כותב, ולא מצאתי חבר לו במקרא. ואין חבר לו במקרא. אז יש לנו בעיה מאוד לא פשוטה, כי אני רוצה לראות את ביאור המילה, ואין לי קונקורדנציה שתראה לי את זה בעוד מקומות שלפי העניין אני אבין במה מדובר. ולכן כל אחד מנסה לפרק את המילה ולראות על מה המילה מרמזת.
אז אחד אומר שזה משורש אשם. לעומת זאת, רש"י מביא שדונש פתר זה מלשון שומן. אשמנים לשון שמנים. איך, אז מה עושה פה הא'? אל תתפלא, בלשון הקודש פעמים רבות אנחנו רואים א' יתרה. כמו נחל אכזב. מה זה אכזב? לשון כזב, אשר לא יכזבו מימיו. מה זה אכזב? הא' נוספת. העם עברו דרך האתרים. מה זה אתרים? אתרים לשון תרים. מקום ששמה הולכים התרים את הארץ. אז הנה אתה רואה א' נוספת. או הזניחו, רואים כתוב האזניחו. ועוד, יש כמה וכמה מקומות שרואים שיש א' נוספת, אז גם פה. זה כאילו כתוב בשמנים כמתים, והכוונה באשמנים, זה מלשון שמנים. מה הפירוש? הוא אומר, בין האשמנים, הפירושו בין החיים, אנחנו נחשבים כמתים. המת הוא מצטמק ורע לו, נכון? הוא מתייבש. לעומת זאת אדם חי, הוא הפנים שלו חיות, הגוף שלו חי, יש לו שומן בגופו. אז היינו באשמנים כמתים. דהיינו, כמו מת מהלך. חי, שמנים, אבל כמתים, ככה היינו. מגששים כעיוורים.
לעומת זאת, התרגום יונתן מסביר את מה שהרד"ק הביא כפירוש ראשון, שזה לשון מסגר. איתאחד באפנא כמא דאחידין קבריא באפי מתיא. אז מה הפירוש באשמנים כמתים? סגורים כמו המתים. לא כל כך ברור לי איך התרגום יונתן מוצא את זה במילה אשמנים. זאת אומרת, האם הוא לפי העניין מבאר את זה, או שזה נמצא בתוך המילה הקשר למסגר. כי אשם ושומן אנחנו רואים שזה קשור למילה. לעומת זאת סגורים, לא כל כך ברור איפה מצאנו מילה עם הטיה דומה או קרובה לזה, אבל על כל פנים כך מסביר התרגום יונתן שזה לשון מסגר.
מסביר המלבי"ם, בהמשך למה שראינו קודם, איך הוא תיאר את גודל החשכה שבה הם מהלכים. הוא אמר שנמצאים בחושך, ולא רק בחושך, אז לפעמים יש נוגה, גם נוגה אין לנו. עד כדי כך שיש ממש בחינה של אופל. הוא אומר, בוא תראה, חוץ מזה שזה אופל וחושך, אנחנו גם עיוורים. אוי ואבוי. זה מכה על מכה. כי ממילא יש חושך ואני עוד רואה, אז למה זה יעזור לך? הרי עלטה גמורה. מה, מה זה בכל אופן עוזר לנו? כי אם יש חושך, אז יש מישהו שאולי כן מסוגל לראות ועדיין מכיר את הדבר. או אולי ניתן אולי דוגמה אחרת. נגיד חושך, אף אחד לא רואה. אבל אני פעם ראיתי. ופעם היה אור. אז אני פחות או יותר יודע את הדרך. כיוון שהמקום כבר מוכר לי. אני יודע פה צריכה להיות פנייה פחות או יותר, שמה זה הדלת היא בצד הזה. אדם שפעם היה רואה, אז הגם שיש לו כעת חושך, החושך הזה הוא לא נועל בפניו הכל, אלא הוא עוד יש לו עזרה ממה שזוכר מהעבר. אז הוא אומר, בוא תראה, חוץ ממה שהיה פה אופל וחושך, גם אנחנו עיוורים. והעיוורות, העיוורים פה, אומר המלבי"ם, חסר לנו את האור של הישועה. הישועה תמיד זה מסמל איזה אור, איזה שביב של אור באפלה. תמיד זה מבטא את הישועה. אנחנו בבחינה של חושך גמור, אין לנו אפילו שביב אור. שפע אלוקי ממעל, אנחנו לא רואים אפילו משהו שמרמז לזה. ואנחנו גם כן לא ראויים לקבל את האור הזה, גם אם הוא היה במציאות. כי אם היה עכשיו אור, מה יעזור, אתם עיוורים. אז זאת אומרת יש פה מכה על מכה. אנחנו לא ראויים לאור האלוקי, וגם אם היה בא אור אלוקי, לא היה לנו כלים איך לקבל אותו. זאת אומרת שהמצב שלנו כל כך גרוע, עד כדי כך שזה גם חושך וגם עינינו עיוורות.
עכשיו הוא מוסיף ואומר, וכאין עיניים נגששה. פה הוא מכניס את מה שאני הסברתי קודם. מה זה כאין עיניים נגששה? כמו בן אדם שלא היו לו עיניים מימיו, נגששה. כי אם היה לנו עוד פעם עיניים, אז נו, עכשיו כאשר אני הולך, אז כמו שאמרתי קודם, אני עוד זוכר, משהו נשאר לי מכיוון, אני עוד יודע משהו. אבל אנחנו כמו אין עיניים מעולם. כמו אנשים שמעולם לא היו להם עיניים, וממילא אנחנו מגששים ואין לנו שום דרך לדעת את מבוא העיר. הוא אומר, הנה תראה, העיוור שהוא הולך ביום, עדיין מישהו אחר יכול להראות לו את הדרך. ולכן העיוור מברך ברוך אתה השם יוצר המאורות. יוצר המאורות, מה עוזר לך מאורות? לא רואה מאורות מימיו. עוזר לי, כי זה שאתה רואה, מוליך אותי במקום שאני לא רואה. אז אם כן, העיוור כן יכול להיעזר באחרים כאשר יש אור. אבל לעומת זאת כאן, שהוא גם עיוור וגם חושך, אז המציאות הזאת גם לא יצויר שתהיה אור ישועה, אז אומר אנחנו עדיין נשארנו עיוורים. ולכן כשיש גם מצב שאנחנו עיוורים וגם חושך, אז גם מישהו אחר לא יכול להראות לי. ואז ממילא באשמנים כמתים. אנחנו שוכבים במסגר כמו מתים שלא יכולים לנוע כלל. אם ככה יוצא שבעצם יש פה תוספת על תוספת על תוספת. גם חושך, גם אין נוגה, גם אפלה, גם אנחנו מגששים כעיוורים, וגם אין עיניים מעולם, ועל ידי זה אנחנו כושלים בצהריים כאילו זה בלילה, וממילא אנחנו מסוגרים בקברנו כמתים.
נהמה כדובים כולנו, וכיונים הגה נהגה. נקווה למשפט ואין, לישועה רחקה ממנו. נהמה כדובים כולנו. אנחנו נוהמים ונהגה, זה לשון יללות. כמו הדובים, שהדובים חוגגים בקול המיה ויללה. כמו היונה, שהיא יונה הומיה. כך גם כן כיונים הגה נהגה. זה מסמל את היללה, זה מסמל את גודל המצב הגרוע שבו אנחנו נמצאים. נקווה למשפט ואין. היינו מצפים שהקדוש ברוך הוא ייפרע ויעשה משפט באויבים לנו, ואין. והקדוש ברוך הוא לא נשפט אותם. כך מסביר הרד"ק. המלבי"ם מסביר שפה הדלתות הכתוב מקבילות. נהמה כדובים כולנו, נקווה למשפט ואין. וכיונים הגה נהגה, נקווה לישועה רחקה ממנו. מה פירוש הדבר? אומר המלבי"ם, בהתחלה אנחנו הומים כדוב. דוב בא בחוזק, בכוח. כך גם כן אנחנו מצפים למשפט. הסברנו קודם שמשפט זה מה שמגיע לי על פי דין. זאת אומרת, תראו את גודל החוצפה ואת גודל חוסר ההבנה למצב השלילי שלהם, שהם עוד היו בטוחים שהם ראויים שיעשה להם משפט. שעדיין לגמרי לא קלטו את המצב הנורא בוא הם שרויים, ועד כך שהקדוש ברוך הוא יש לו חרון אף כלפיהם, והם עוד תלונות ותלונות, ריבונו של עולם, למה אתה לא עושה משפט לאויבינו? אז בהתחלה נהמה כדוב, בחוזק, בכוח. וזה נהמה כדובים כולנו, למה? ההמשך הוא נקווה למשפט. היינו מצפים משפט על פי דין, ביד חזקה, אנחנו ראויים. אבל אז אנחנו מגלים ואין. מה זה ואין? כי אין בנו מעשים. אנחנו פתאום מגלים, אדוני, אתה לא ראוי, אתה לא הגון שהשם יעשה לך משפט. ולכן אגב, אסור לבן אדם לבקש דין מלמעלה. ריבונו של עולם, אתה ראית מה פלוני עשה לי, ריבונו של עולם, אתה תיפרע ממנו. קודם כל, הקדוש ברוך הוא לא, להבדיל אלף אלפי הבדלות, איזה כלב שאתה משסה אותו במישהו. סגור איתו חשבון. מה זה הדבר הזה? הקדוש ברוך הוא לא יודע מה הוא עושה? הוא מחכה להוראות ממך? אתה נותן לו הוראות הפעלה? מה לעשות, כנגד מי לפעול? דבר אחד. דבר שני, כיוון שיש משפט בארץ, אתה צריך לפנות לבית דין. ובבית דין יעשו. ואם אתה פונה לריבונו של עולם, אתה כביכול אומר, ריבונו של עולם, אני בטוח צדיק. אני בטוח צדיק, ואתה רק עכשיו נשאר להיפרע ממנו. אה, אתה צדיק? בוא נבדוק את הפנקסים שלו. בוא נראה מה המצב שלו. פחד הכי נורא של כל עצמאי, שמס הכנסה יעלה אותו על מדגם. בוא נבדוק, מה צ'ק כזה? שנייה, איפה הוא רשום? אה, זה רק פיקדון. כן, ממי פיקדון? על מה? בקיצור, זה יש אנשים, מי שמכיר קונדיטוריה כץ בבני ברק, זה בן אדם שעשו ביקור מס הכנסה, חטף התקף לב, באותו יום הייתה הלוויה שלו. נורא נוראות. שתבינו מה זה פחד ממי? ממס הכנסה. ופה זה הריבונו של עולם אומר, בוא נבדוק את הפנקסים שלו. אגב, אותו ערך יש גם כן למי שמתפלל ביחיד. אתה כזה צדיק שאתה לא זקוק למניין? אתה לא זקוק, אתה יכול לבד, נכון? בוא נראה את הפנקסים שלך. מה, מה הזכויות שלך שאתה כל כך חושב שיש לך מסלול אוטוסטרדה לריבונו של עולם? אתה לא זקוק לעוד אנשים, אתה לא זקוק למניין, אתה ישיר עם הקדוש ברוך הוא. בוא נראה. ואז אוי לו לאדם שיבדקו את הפנקסים שלו. ולכן הוא אומר, כאשר אנחנו באנו בתחילה, חשבנו מגיע לנו דין. ואז התברר לנו ואין. ואין, אנחנו לא הגונים, אנחנו לא ראויים, אין בנו מעשים. ובעקבות זה, וכיונים הגה נהגה. כבר לא באנו כמו כדובים שמגיע לנו צדק, מגיע לנו דין, תיפרע מהם. אלא באנו כבר כיונים הגה נהגה. יונה חלשה, ריבונו של עולם, אין בנו מעשים, אנחנו לא ראויים, אנחנו לא הגונים, אבל אנחנו עונים, הגה נהגה, קול ענות חלושה. מצד מה? מה שהזכרנו קודם, מצד החסד. מצד הצדקה. ריבונו של עולם, לא ראויים, אבל צדקה תעשה איתנו. וצדקה אמרנו עושים גם כן למי שאינו הגון. אבל הוא אומר, לישועה רחקה ממנו. הישועה הרי הסברנו שהיא ישנה במציאות, כי הקדוש ברוך הוא רב להושיע, והסברנו שהקדוש ברוך הוא ישועתו היא נמצאת תמיד מכיוון שזה בחינה של צדקה, וצדקה נותנים גם למי שלא הגון. אבל היא רחוקה ממנו, למה? בגלל רוע מעשינו. וזה הפסוק הבא. כי רבו פשעינו נגדך.