פרק נח - צום רצוי ועונג שבת - חלק ב

הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון להשם. אומר הקדוש ברוך הוא, הכזה יהיה צום אבחרהו? האם זה הצום שאני בוחר בו? יום ענות אדם נפשו, הלכוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע? האם זה מה שאני רוצה? שתכופו את הראש שלכם כמו אגמון, ותשימו שק ואפר? הלזה תקרא צום ויום רצון להשם? האם לזה אתה קורא צום ויום רצון להשם? הרי כל הדברים האלה הם רק חיצוניים. הם רק בשביל הרושם. אבל באמת אין בהם שום שינוי פנימי. אין בהם שום חרטה על העבר. אין בהם שום קבלה לעתיד. ולכן הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא רוצה את הצום הזה. אני רוצה צום שבאמת יש בו שינוי פנימי. צום שבאמת יש בו חרטה על העבר. צום שבאמת יש בו קבלה לעתיד.

הרד"ק מסביר, הכזה יהיה צום אבחרהו? אומר הרד"ק, הקדוש ברוך הוא שואל אותם, האם זה הצום שאני בוחר בו? האם זה הצום שאני רוצה? הרי הצום הזה הוא רק חיצוני. הוא רק בשביל הרושם. אבל באמת אין בו שום שינוי פנימי. אין בו שום חרטה על העבר. אין בו שום קבלה לעתיד. ולכן הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא רוצה את הצום הזה. אני רוצה צום שבאמת יש בו שינוי פנימי. צום שבאמת יש בו חרטה על העבר. צום שבאמת יש בו קבלה לעתיד.

המלבי"ם מסביר, הכזה יהיה צום אבחרהו? אומר המלבי"ם, הקדוש ברוך הוא שואל אותם, האם זה הצום שאני בוחר בו? האם זה הצום שאני רוצה? הרי הצום הזה הוא רק חיצוני. הוא רק בשביל הרושם. אבל באמת אין בו שום שינוי פנימי. אין בו שום חרטה על העבר. אין בו שום קבלה לעתיד. ולכן הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא רוצה את הצום הזה. אני רוצה צום שבאמת יש בו שינוי פנימי. צום שבאמת יש בו חרטה על העבר. צום שבאמת יש בו קבלה לעתיד.

הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חופשים וכל מוטה תנתקו. אומר להם, הלוא זה צום אבחרהו. מהו צום שבאמת אני בוחר בו? פתח חרצובות רשע. תפתח את חרצובות הרשע. חרצובות, מסביר הרד"ק, הכוונה קשרים. קישורי הרשע. כמו שכתוב אין חרצובות למותם. מה זאת אומרת? כשהרשעים עושים, מרבים ברשע, כשהרשע מתחזק, זה נראה כאילו הוא קשור בקשרים חזקים. אומר הקדוש ברוך הוא, תפתח את הקשרים האלה. תתיר את אגודות המוטה. מוטה זה עול. תתיר את העול שאתה שם על אנשים. ושלח רצוצים חופשים. אנשים שאתה רוצץ אותם, שאתה מדכא אותם, תשלח אותם חופשיים. וכל מוטה תנתקו. כל עול שאתה שם על אנשים, תנתק אותו. זה הצום שאני בוחר בו. צום שיש בו שינוי פנימי. צום שיש בו חרטה על העבר. צום שיש בו קבלה לעתיד. צום שיש בו תיקון המעשים. צום שיש בו עזרה לזולת. צום שיש בו רחמים על העניים. זה הצום שאני בוחר בו.

00:00 כמו קשר אמיץ שלא ניתן להפריד אותו. קשר אמיץ שלא ניתן לנתק אותו. כשאנחנו היום מסתכלים על כל המהלכים של מפלגת השנאה וגרורותיה, זה נראה מין קשר אמיץ שלא ניתן להפריד אותו. מה התוכניות? הפרשנים אומרים יש לממשלה עוד שנים ארוכות. אנחנו מבקשים מריבונו של עולם, התר חרצובות רשע. הרשעים התקשרו ביניהם, עשו ביניהם קשרים, עשו ביניהם חיבורים. ריבונו של עולם, תתיר את הקשרים הללו, תסיר את חרצובות הרשע.

התר אגודות מוטה. מה זה מוטה? מוטה הכוונה מלשון להמית, לא בת', בט'. כמו הרשע שממוטט את העני, ממית עליו אסון, כן, זה בט'. הכוונה מביא עליו אסון או ממוטט אותו. או אפשרות נוספת אומר הרד"ק שמוטה זה שם עצם. מוטה זה העול הנמצא מוטה על ראש הבהמה, על צוואר הבהמה. כמו שכתוב ויקח חנניה את המוטה, שם מובא על חנניה בן עזור, שלקח את המוטה ושם אותו על כתפיו. מה הוא רוצה לומר? במה שהם דחקו את העניים, כמו שהסביר הרד"ק לאל שזה שהם היו נוגשים את העניים, וכל העם צעקו חמס, שהיו נוגשים את העניים לפרוע להם חובם, על זה הוא אומר, הנגישה הזאת היא כמו מוטה, היא כמו עול אשר אתה שם על ראש צוואר הבהמה, כך גם כן אתם שמים עול כזה על העניים שאין להם במה לפרוע את חובם, אתם נוגשים אותם ושמים עול על צווארם.

התרגום מביא, וכך רש"י מביא אותו, שמה שכתוב וכל מוטה תנתקו, אומר התרגום, וכל דין מסטה תסלקון. וכל דין מסטה הכוונה כל דין רשע, דין שיש בו סטייה, סוטה מדרך הישר, את זה תסלקו. ושלח רצוצים חופשים. מה זה ושלח רצוצים חופשים? העבדים שהיו רצוצים ביד אדוניהם, אתה עובר על לא תרדה בו בפרך, שלח אותם לחופשי מקץ שבע שנים. כמו שרואים שירמיהו היה צריך להוכיח את בני דורו על העניין הזה, שהם היו נוגשים בעבדיהם יותר משבע שנים, כי היה להם עוד חובות שהיו צריכים לגבות מהם, ואז שם מובא שהוא שכנע אותם לשלח את העבדים. אז כך הוא אומר להם, חלק מתיקון הדרך זה שלח רצוצים חופשים, את העבדים שבהם אתם רודים, תשלחו חופשים.

המלבי"ם אומר, הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע. המלבי"ם מסביר לא כמו הרד"ק שחרצובות הכוונה קשר, אומר המלבי"ם, חרצובות זה צירוף של שתי מילים. חור, צב. צב זה מכוסה. עגלות צב, הכוונה עגלות מכוסות. כן? להבדיל מעגלות קבריולה, כן? הם לא, הם בלי כיסוי. יש עגלות צב, הם מכוסות. חרצב, הכוונה חור מכוסה. הרשע הוא חורצב, הכוונה טמון בחורו ומתכסה. ואת זה צריך לפתח. פתח חרצובות רשע. ידוע שיש בדרך כלל בשורשים, בלשון הקודש אין שורש מרובע. יש מחלוקת בזה, אבל הדעה המקובלת היא שאין שורש מרובע. אלא אם יש שורש מרובע, הוא צירוף של שני שורשים שהם זוגיים. לדוגמה, מרזח. אין שורש של מרזח. אלא מרזח זה הרכב של שתי מילים, מר, זח. על ידי זה שהולך לבית המרזח ומתמכר אל הטיפה המרה, זחה ממנו המרירות. זח זה הכוונה עוזב. כמו לא יזח החושן, כמו שאנחנו מכנים היום מזח, כן? שמזיח אפיקים וכולי. הכוונה היא לסור. מר זח, הכוונה מסיר את המרירות, לכן זה נקרא מרזח.

על פי אותו עיקרון שכתוב חרצובות, אז גם המלבי"ם מסביר שהכוונה היא פועל מרובע שהוא מחולק לשתי מילים, חר וצב. ח' ר' זה מלשון חור, וצב זה מלשון עגלות צב, הכוונה כיסוי. ואם כן, פתח את כיסויו של הרשע. הרשע אשר נסתר, מסתיר את עצמו ואת מעשיו, תוציא אותו החוצה. כיוון שעיקר הצום, עיקר ההתאספות, זה כדי, אומר המלבי"ם, שבעת האספה יגלו הרשע של היחידים הנטמן בחורים. הרשעים עושים מעשיהם במחשך, כדי שלא יגלו אותם. ואז בזמן האספה צריך על הנקודות האלה לעמוד ואת הדברים האלה, בדברים האלה לפעול. ואז כל מי שיודע על איזשהו מעשה שלילי שנעשה, את המעשה הזה יחשוף, ועל ידי כן הדבר יתפרסם.

היום אנחנו חיים בעידן התקשורת, אז אומנם אפשרויות ההונאה גדלו מאוד. פעם מי יכל לגנוב כרטיסי אשראי לדוגמה, מספרי כרטיסים וכולי. היית צריך לגנוב מישהו, צריך לפרוץ אליו הביתה, לחפש את הכסף, לחפור לו, להוציא אותו ולקחת. היום יש כל כך הרבה דרכי הונאה מבלי לפגוש אותך בכלל. הוא רק את הכסף שלך הוא רואה. וכן על זה הדרך. מאידך גיסא, כפי אפשרויות ההונאה, כך גם כן יש אפשרויות לעלות על ההונאה. והיום בן אדם אחד שהונו אותו, יכול לעשות לזה הד תקשורתי, ואז מהר מאוד סותמים את הפרצה של אותה הונאה. לדוגמה, היו פעם כאלה שמתקשרים אליך, אומרים לך שיש איזה בעיה בטלפון, תלחץ על שניים שלושה מספרים. ואתה לוחץ על המספרים מתוך תמימות, אתה חושב שזה מבזק, ומה שאתה עשית בזה, אתה אפשרת לקו הטלפון שעכשיו התקשר אליך, להתקשר דרך הטלפון שלך חופשי. כל השיחות שלך עוברים דרך, כל השיחות שלו עוברים דרכך חופשי. אז עכשיו, כן, לכל העולם. ופתאום אתה מקבל חשבון של 3,000 שקלים, אתה שואל מאיפה? אומרים לך אדוני, אתה אישרת לבן אדם להתקשר דרך הטלפון שלך. צריכת לעקוב אחריי. והוא הולך מתקשר מטוקמן, מאיזי ומכל מיני כאלה לא מזוהים, שלא רשומים בשום מקום, ועל החשבון שלך עושה חגיגות. פעם יכל לעשות את זה בלי סוף, כיוון שלא היה דרך כדי שאנשים ידעו. אבל אחרי שהעניין הזה התפרסם, אז היום כל מישהו שמבקש ממך להקיש איזשהו מספר, אתה מיד חשדן. לא לא, אני לא רוצה, אני אתקשר לבזק. אני אשאל אותם מה הם רוצים. לא מקבל טלפונים ככה אנונימיים, מספר לא מזוהה, עם כל מיני הוראות. אפשרויות הרשע התפתחו, וגם אפשרויות הזיהוי והפרסום של מעשה הרשע התפתחו. מה אתה רואה? שהעניין לחשוף רשע זה ליצור לו פרסום. על ידי שיצרת לרשע פרסום, האדם כבר לא יכול לנקוט בקומבינה הזאת, מיד עולים עליו. וזה הפתח חרצובות רשע.

לצורך זה יש צום. מה זה צום? הסברנו, אסיפה. לצורך זה מתאספים כולם, כדי שאם מישהו יודע על איזשהו מעשה עוולה, על ידי שאנחנו ביחד כולנו, כל אחד מספר לשני ומרחיק את האחרים מאותו מעשה עוולה שידעו להיזהר. ואז מגלים גם את המעשים הנעשים בסתר. הרבה פעמים לבן אדם יש איזושהי תלונה מסוימת על מישהו מסוים, והוא פתאום מחפש והוא מגלה שעוד הרבה התלוננו עליו. ואז על ידי זה יש כוח שיפגעו באותו אדם שמזיק. לא יודע איזה נזק הוא מזיק, הוא עובד באיזשהו מקום וגורם נזקים, הוא, אני לא יודע, כל נזק שיהיה. בזה שאני מבין שהבעיה שלי היא לא בעיה פרטנית, אלא היא בעיה כללית, על ידי זה אפשר להביא לפיטוריו של אותו אדם. אם לדוגמה, שעל ידי שאנשים מתאספים ואז מתברר שהעוולה ההיא היא לא עוולה יחידנית, אלא זה סיסטמה, זה מערכת של עוולה, על ידי זה אפשר לפתח חרצובות רשע. וזה מה שהוא אומר. אגב יש ביטוי משפטי שאור השמש מחטא, או מחטא הטוב ביותר. ככה אמר פעם אחד משופטי בג"ץ. וזה רק מסביר למה הם ממנים את השופטים שלהם בחשכה. מבלי שאף אחד ידע ולא יהיה דין וחשבון. בגלל זה, שהם יודעים שאור השמש זה המחטא הטוב ביותר. איך חבר יביא חבר? איך נכניס את החבר'ה שלנו? איך לא ניתן לאף אחד עם אג'נדה שלא מתאימה למהלכים שלנו, איך לא ניתן לו? איך נמנע, סליחה, כאלה אנשים? איך אנחנו נמנע מהם שלא, מהציבור הבלתי נאור, כפי הגדרתו של ברק, ולא להתבלבל, הוא מתכוון אליכם, כן. איך נמנע מהם שלא, שהדעות שלהם לא יבואו לידי ביטוי? אחרי זה התחרט על הביטוי, אבל די היה לנו בביטוי הזה כדי להבין את הלך החשיבה של האדם למי שלא עלה עליו. אז את זה עושים במחשך. הדרך לחשוף עוולות זה פשוט לחשוף אותם. להציג אותם, לדבר עליהם, על ידי זה העוולה כבר ממילא תתבטל כי אנשים ידעו להיזהר ממנה. ולכן אומר לצורך זה יש להתקשר, יש להתאסף, להסיר חרצובות, להסיר את הכיסוי.

רק אם הוא באגודה, אם רבים התאגדו והתקשרו, אז אתה יכול להסיר את אותו מוטה. התר אגודות מוטה. הכוונה, אפשר יהיה על ידי זה למנוע את ההטיה, את הדברים שעושים שלא כדין. ובפרט אם ההטיה הזאת היא באגודות. פירושו של דבר, זה לא יחידים, זה כבר רבים ראו שזאת דרך פשיעה משתלמת, אז כבר עשו אגודות פשע. הם כבר מתאגדים יחד, הפשע נהיה מאורגן. איך אנחנו יכולים כנגדו? רק על ידי שכולנו יחד נתאסף ונפעל כנגדם. כי לפעול באופן יחידני כנגדם, ודאי שהאדם הבודד לא יכול כנגד חבורת פשע.

וזה מה שהוא אומר, אומנם, אומר המלבי"ם, אומנם צריך לפעול גם כנגד היחידים וגם כנגד הרבים, אבל לפעול כנגד היחידים הוא אומר, אתה צריך לדקדק על כל דבר קטן. אבל בחטאת הקהל, די לנו להסיר אגודתם. פירושו של דבר, אם תפסתי עבריין אחד, אני צריך לדקדק איתו על כל פשע שהוא עשה. אבל אם תפסתי התאגדות של פשע, די לי לפזר אותם. על ידי שאני מפזר אותם, על ידי זה הפשע עצמו מתפוגג. ולכן הוא אומר, התר אגודות מוטה. כאלה שהתאגדו להטות, התר, תפזר אותם. ועל ידי זה ושלח רצוצים חופשי. על ידי זה יתגלה, מי הם אגודות מוטה, אלה שהיו רצוצים תחתם, ישלחו אותו חופשי. ואלה שהיו, זה כנגד פתח חרצובות רשע. על ידי שהפותח את חרצובות הרשע, את הרשע המסתתר, על ידי זה אני אשלח את הרצוצים שסובלים ממנו חופשי. ועל ידי שאני אתיר את אגודות המוטה, על ידי זה וכל מוטה תנתקו. כל מוטה, כל אגודה שמתחברת כדי להטות דין, אנחנו ננתק אותם ממעשיהם השליליים והמקולקלים, ומכוח כן אנחנו נוכל להסיר את מעשי הרשע ולהביא מצב של תיקון המידות והמעשים.

הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית. כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם. אומר הקדוש ברוך הוא, מה באמת נדרש מהאדם? פרוס לרעב לחמך. פרוס הכוונה לפרוס, תן לו, תפרוס לו מלחמך. ועניים מרודים תביא בית. מה זה עני מרוד? מה הביטוי של מרוד? רש"י מסביר, מרוד הכוונה נאנח ונאנק על צרתו. כמו עניי ומרודי. אריד בשיחי אהימה. אריד בשיחי הכוונה אאנק ואאנח בשיחי, בתפילתי. אז על זה הוא אומר, עניים מרודים, הנאנחים והנאנקים, אותם תביא בית. הרד"ק מסביר שמרודים הכוונה מטולטלים. זכרה יהודה עוניה ומרודיה. מה זה מרודיה? טלטוליה. אז או שהכוונה אנחה או שהכוונה טלטול. ומבשרך לא תתעלם. הכוונה להאכיל את הרעב ואת הערום, זה חיוב לכל ישראל. אבל אלה שהם בשרך, אומר הרד"ק, זה חיוב הרבה יותר גדול. זה חיוב הרבה יותר מובהק. מבשרך לא תתעלם, אלא תיתן לו עוד לפני שיגיע למצב שבו הוא צריך לשאול על הפתחים, תיתן לו כדי פרנסתו. מבשרך, כמו שכתוב איש איש אל כל שאר בשרו. מי שעושה כן, הוא באמת האדם העגום והצדיק.

סיפרנו פה פעם על אותו, על אותו עשיר שפנו אליו כדי להתרים אותו. אז הוא אמר, מה אתם מדברים? יש לי אח נזקק. מה זה עני מרוד, מה אתם מדברים? אני יש לי, אתם מבקשים בשביל לתת לכם? מה אני אתן לכם? אני יש לי אח כזה עני. טוב, חלפה תקופה, פתאום מגיע אליהם האח העני. אומר להם, עד כמה המצב שלו נורא. אמרו לו, מה, אבל יש לך אח עשיר. אומר, איזה עשיר? עשיר אדיר. אמר, פרוטה בחיים לא ראיתי ממנו. הם, אנחנו ניגשים אליו, אומר יש לי אח עני, זה עכשיו מספר לנו. ניגשו אליו, אמרו לו, מה, מה, מה סיפרת לנו? אומר, מה, אני אמרתי שאני נותן לו? אני אמרתי לכם יש לי אח עני מרוד, ולא, אני לא נותן לכם, אתם תקבלו? זה מה שהתכוונתי, מה התכוונתי להגיד שלא אני נותן. הוא לא מקבל, אתם תקבלו? כן. פסוק ח'.

אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח. והלך לפניך צדקך, כבוד השם יאספך. אז יבקע כשחר, אומר רש"י, כמו עמוד השחר שבוקע בעובי החשכה, כך יבקע אורך. וארוכתך מהרה תצמח. ארוכה זה רפואה, כמו אעלה ארוכה לך. ואם אתה תעשה את המעשים האלה, מסביר הרד"ק, לא תצטרך צום, לא תצטרך שק, לא תצטרך אפר. מעשים הטובים הם במקום כל התיקונים שראינו קודם. על ידי זה יבקע כשחר אורך. כמו שהשחר הולך ומאיר לאט לאט לאט, יאיר אורך. וזה באמת מה שכתוב גם כן בספרים הקדושים, שמה שכתוב סיגופים, יש אפשרות את כל זה וחטאך בצדקה פרוק. על ידי שבן אדם נותן צדקה, זה במקום הסיגופים. כי אנחנו יודעים שדמים בדמים נגעו. ודמים חלף דמים. שבן אדם מוציא דמים מכיסו, זה במקום הדמים שהוא מוציא מעצמו כשהוא מתענה ומתמעט חלבו ודמו. כך שבכוח הצדקה יש עוצמה אדירה לכפר את חטותיו גם מבלי ייסורים. יש כאלה שייסורי פתיחת היד והכיס קשים אצלם מייסורי התענית, כן? כך שללא כל ספק הדמים הללו הם תמורת הדמים הללו. ודבר מעניין אומר בעל התניא, שאגב שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, אומר זה מדובר על אדם שאין לו עבירות. אבל מי שיש לו עבירות, הרי כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו. אומר אם ככה, את כל ממונו יוציא לכפרת נפשו. על זה לא אומרים אל יבזבז. כי אדם עכשיו זקוק לניתוח, אומרים לו או שאתה תמכור את הבית או שתמות. נגיד לו לא, המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, אל תמכור. מה השאלה בכלל? עור בעד עור, אומר איוב, וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו. אז אומר כך גם כן ברוחניות. אז כל מה שאמרו אל יבזבז יותר מחומש, זה כשאין לו עבירות. אבל אם רוצה לתת צדקה בגלל תיקון עוונותיו, אומר גם את כל ממונו. ואז אם אתה עושה כאלה מעשים, אומר הרד"ק, לא צריך תעניות, לא צריך סיגופים. בחסד הזה אתה מכפר הכל. וארוכתך מהרה תצמח. הרפואה, אם עד עכשיו היה לך נזקים, רעה, חולאים בגוף, בממון, עכשיו כאשר אתה מטיב את מעשיך, הרפואה שלך תצמח מהרה כמו צמח האדמה. לכן הוא נוקט ביטוי נוקט ביטוי של תצמח. כמו צמח האדמה שממהר לצמוח, כך גם כן רפואתך תצמח.

המלבי"ם מסביר שאחרי שהוא הסביר לנו איזה צום אבחרהו, מה הוא פתח חרצובות רשע, התר אגודות מוטה, אומר לנו, דע לך, כי לא בעינוי נפש חפץ השם. הקדוש ברוך הוא לא חפץ במה שאתה לא תאכל. השם חפץ במה שאתה תיתן לעני לאכול. זה מה שהשם חפץ. וזה מה שהוא ממשיך, הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית. המטרה היא לא שלא תאכל, שתיתן לרעבים לאכול. ועכשיו הוא מסביר לנו כעת שיש מעלות בצדקה והם שתי דרגות זו מעל זו. דבר ראשון, תיתן לעני את מחסורו. מדובר פה על לחם, כסות, מגורים, תיתן לעני את מחסורו. כנגד הלחם הוא אומר, פרוס לרעב לחמך. זאת אומרת, גם אם יש לך לחם שלם, חצי ממנו תפרוס, תיתן לרעב. פירושו של דבר, אל תיתן לעני איזשהו אוכל דלוע. אל תיתן לעני שייריים, אלא מה שיש לחמך, מה אתה לוקח לעצמך? אתה אוכל בגט? תן לעני חצי. פרוס לרעב לחמך. את הלחם שלך.

מסופר שפעם היה איזשהו עשיר קמצן גדול. והגיע אליו הגבאי, אמר לו ביום שישי בבוקר, קח בחשבון שיש אצלך אורחים השבת. אמר אוי ואבוי, אורחים השבת. מה עושים? מה עושים? טוב, רץ מהר לשוק, קנה כמה דגים במחיר מבצע, כי כבר עבר זמנם מזמן, ודגים קטנים כאלה, שיהיה לאורח מה לאכול. הוא לעצמו קנה איזה דג ככה משובח, כראוי וכהוגן. טוב, עכשיו לעצמו מה עושים? אמר טוב, אנחנו ניתן לרעב, נוציא בהתחלה את הדגים הקטנים, ניתן לאורח לאכול, ימלא כרסו, ולאחר מכן נוציא את הדג הגדול, מה כבר יאכל? הוא כבר מלא. טוב. התארח על שולחנו היה רב אבן עזרא. ואז רב אבן עזרא ניגש ליטול ידיים, הוא קלט כנראה בזווית עינו שיש שמה איזה דג כזה של אדמורי"ם שמה מחכה שמה בפינה, ולו עצמו מגישים כאלה כמה סרדינים. וגם הריח, נו, ראו ימים טובים יותר הדגים האלה. טוב, אז מגישים לו לאכול, והוא כבר מבין את התוכניות. רב אבן עזרא היה גאון עצום, גאון אדיר בכל מכמני התורה ובכל החוכמות שהיו ידועות בזמנו. אז הוא ישר קלט את העניין. ההוא מגיש לו ככה שלושה דגים כאלה קטנים, מצ'וקמקים כאלה, והוא רואה אותו ניגש אליהם, מתחיל לפטפט איתם, מדבר איתם. אחרי זה ניגש לשני, מדבר גם איתו. אחרי זה ניגש לשלישי, מדבר גם איתו. ההוא נתקף בפחד, אומר לו תגיד לי, מה זה כשפים אתה עושה? מה זה הלחשים האלה? מה, מה קורה פה? אז הוא אמר לו, לא, אני אגיד לך את האמת, אני מאוד מאוד מסוקרן תמיד לדעת איך היה, איך היה נראה קריאת ים סוף. איך הייתה נראית קריאת ים סוף. מאוד מסקרן אותי לדעת. והדגים האלה נראו לי די מבוגרים, אז החלטתי לשאול אותם. אז שאלתי אחד, הוא אומר לי אני לא יודע, אני לא הייתי אז, אבל תשאל את החבר שלי, יכול להיות שהוא היה אז. שאלתי אותו, אומר לי אומנם אני יותר מבוגר, אבל גם אני לא הייתי אז, תשאל את החבר שלי, הוא היה אז. שאלתי את החבר השלישי, אומר את האמת אני יותר מבוגר משניהם, אבל גם אני לא הייתי אז, אבל יש לי חבר מבוגר מאוד וגדול במטבח, אומר הוא בטח זוכר. אז העשיר, כן, נתגלה בקלונו, נאלץ להוציא את החבר המבוגר והזוכר, כן, מהמטבח ולהגיש אותו לאורחים. על זה הוא אומר, הלוא פרוס לרעב לחמך. את הלחם שלך, המשובח, את זה תיתן לרעב. אל תיתן לו לחם שלפני יומיים, ולך תיקח לחם מהודר ומשובח.

היה מעשה עם האדמו"ר מגור, שפעם באו ואמרו לבן שלו, שהרב נתן, האדמו"ר נתן את התפילין של האדמו"ר הקודם לאיזשהו הלך שעכשיו בא לבקש תפילין. היה המום. תגיד מה זה, אתה נותן לחסיד תפילין של האדמו"ר מגור? פעם אחד שילם 100,000 דולר על תפילין של האדמו"ר מגור. הוא שמע שבא איזה עני, אמר לרב שאין לו תפילין, והרב נתן לו את התפילין האלה. אגב, שלא יקל בעיניכם. פעם שאלו איזה רב, מהחרדים, שאלו אותו למה הם ככה מזלזלים בהרצל ומדברים עליו והם... אמר להם חס ושלום, אני מזלזל בו? ותדעו לכם שאני מעריך אותו מאוד. אמר תדעו לכם, אם עכשיו מישהו יביא לי את התפילין של הגאון מווילנה, אני מוכן לשלם עליהם 100,000 דולר. אם אתה תביא לי את התפילין של רבינא ורב אשי, אני מוכן לשלם מיליון דולר. תביא לי תפילין של רבנו משה רבנו, אני מוכן לשלם 100 מיליון דולר. ואם אתה תביא לי את התפילין של הרצל, אני מוכן לשלם טריליון דולר. הוא אומר, אז אני מזלזל בו? אתה לא מתבייש? אני מזלזל בו? רק תביא. תראה כמה אני מוכן לשלם על התפילין שלו. נו, בחייך, על מה אתה מדבר? בן אדם תפילין לא הניח, אז אתה שואל למה מזלזלים בו. טוב, על כל פנים, אז ההוא לא מבין, ההוא לוקח את זה, האדמו"ר נותן לו. נכנס לרבי, אומר לו רבי, מה, הרב נתן את התפילין של סבא לשם... אז הוא אומר לו כן, מה אתה מתפלא? אומר לו מה, תפילין כאלה יקרות ו... אומר לו אני מניח אותם? אומר לו לא, לרב יש תפילין משלו. אז הוא אומר לו, הרי כתוב שכשהבא עני, הרמב"ם כותב, שכשהבא עני, ייתן לו מן החלב, מן המשובח והיפה. כך אומר הרמב"ם, זה הלכה מפורשת. אז מה רצית, שיתן לו דבר גרוע? מה הכי משובח ויפה אצלי? אומר זה התפילין האלה. אז נתתי לו שיניח אותם. נתתי את זה ליהודי הזה. מי היה מאיתנו חושב על דבר כזה? מיד היינו חושבים כלכלית, מה אפשר לעשות עם התפילין האלה. אבל מה הוא חושב? שלעני נותנים את היפה והמשובח. הלוא פרוס לרעב לחמך, אומר המלבי"ם. מהלחם שלך, מהמשובח, מזה תיתן לעני.

אז אמרנו צריך לעזור לו בלחם, בכסות, בדירה. כנגד הדירה הוא אומר, ועניים מרודים תביא בית. תן לו מגורים אצלך. כנגד הכסות הוא אומר, ומבשרך אל תתעלם. דהיינו, כשאתה קונה בגד, יהיה חשוב בעיניך כאילו שמת אותו על בשרך. כך תקנה גם כן בגד לעני. כל בני האדם בשר אחד הם. אז אל תרגיש כאילו אתה נותן למישהו אחר. תרגיש כאילו אתה נותן את זה למישהו שהוא חלק ממך, למישהו שהוא בשר מבשרך. ואם כן, על ידי זה אתה תזכה למעלה הגדולה של והלך לפניך צדקך, כבוד השם יאספך, יבקע כשחר אורך, ארוכתך מהרה תצמח. בזכות מה? בזכות שתיתן לעני מן הטוב ומן המשובח.

אז תקרא והשם יענה, תשוע ויאמר הנני. אם תסיר מתוכך מוטה, שלח אצבע ודבר אוון. אז תקרא, כאשר אתה תתפלל ותבקש מאת השם, תשוע והשם יענה. לפני כן ראינו, למה צמנו ולא ראית? ריבונו של עולם, אנחנו צמים ואתה אינך עונה לנו. אבל אם אתה לא סתם תצום כזה צום שהקדוש ברוך הוא שואל עליו הכזה צום אבחרהו, אלא תנהג במידת חסד, פרוס לרעב לחמך וכולי, באמת אז תקרא, אומר הקדוש ברוך הוא, ואני אענה. בטיב, בטיבך מעשיך, אני אענה אותך, אני אראה את הצום שלך, אני אשמע את תפילתך. מה עוד הוא אומר? אם תסיר מתוכך מוטה. הכוונה, ראינו לפני כן שהוא אמר וכל מוטה תנתקו. תסיר מתוכך כל הטיה. הטיה הכוונה סטייה מדרך הישר. וזה דבר יותר בדקות מאשר עוול, גזל. יש פה רק הטיה, יש פה רק סטייה. גם את זה תסיר מתוכך. שלח אצבע ודבר אוון. מה זה שלח אצבע ודבר אוון? הכוונה, גם אם תסיר מתוכך, לא רק מוטה, תסיר מתוכך גם שלח אצבע. תסיר מתוכך כאילו חוזר על הכל. תסיר מתוכך מוטה, תסיר מתוכך שלח אצבע, תסיר מתוכך דבר אוון. מה זה מוטה? הסברנו. מה זה שלח אצבע? אומר הרד"ק, שאנשים רבים, הם אומרים, זה אתה, זה הוא, מצביע על השני. מאשים את השני. אתם יודעים שבדרך כלל כשמישהו מאשים את השני, האשמה היא בו. כי תשימו לב שכשבן אדם שולח אצבע קדימה, אז יש שלוש אצבעות שמופנות אליו. זאת אומרת, אתה אומר הוא אשם, תשים לב, שלוש אצבעות אומרות אתה אשם. אז לפני שאתה טופל על אחרים, תבדוק טוב את עצמך. אז אם תסיר מתוכך אפילו שלח אצבע, מריבה, גם מבלי שיכה אותו, רק אצבע מאשימה. תסיר מתוכך דבר אוון. מה פירוש? גם מריבה בדברים. זה מה שאמרנו לאל, פתח חרצובות רשע. הכוונה אפילו דברים של רשע, של דיבורים. גם את זה תסיר מתוכך. אז תקרא והשם יענה.

אומר המלבי"ם, תשים לב שיש כאן שני ביטויים. יש פה תקרא והשם יענה, תשוע ויאמר הנני. מה ההבדל? אומר המלבי"ם, קריאה זה שלא בעת צרה. לשווע זה תמיד בעת צרה. מי אמר, שיוועתי? דוד המלך, זה מופיע הרבה, אבל מי עוד? ביונה, נכון מאוד. יונה אומר שהוא מהתהום שיוועתי, ממצולות ים. תמיד, אומר המלבי"ם, לשווע הכוונה בעת צרה. אתה תקרא שלא בעת צרה, והשם יענה. השם יגיב ויענה לך, ימלא את משאלותיך. ואם תשוע, זה יהיה כבר ממש בעת צרה, אז לא רק שהשם יענה, אלא יאמר הנני. מה זה הנני? הכוונה, אני מוכן להושיע אותך עוד בטרם קראת. ויאמר הנני, הכוונה כבר מזמן הנני פה. זאת אומרת, אם מדובר יהיה בצרה, הוא אומר, אתה תראה שהקדוש ברוך הוא כביכול עוד יהיה מוכן להושיעך עוד בטרם הצרה. אז הרבה פעמים רואים שהקדוש ברוך הוא מקדים רפואה למכה. יש צרה, ועל פתאום מתברר לך שעוד זמן קודם הקדוש ברוך הוא הצמיח ישועה. כמו אסתר, שהייתה זמן רב לפני הגזירה בפועל של המן. אנחנו רואים שכל המחלוקת של אחשוורוש עם ושתי והכל, היה שנים ארוכות קודם לכן. זה בשנת שלוש וזה בשנת 12 למלכותו. תשע שנים חלפו מאז. מה עשה הקדוש ברוך הוא? הכין מראש מצב שבו ושתי תגורש, אסתר תהיה המלכה, ואז כשתבוא הצרה, הנה הרפואה כבר מוכנה. אז אם אתה תשוע, השם יגיד אני כבר ממתין לך פה. ויאמר הנני, אני כבר מחכה לך כאן עם הישועה.

וזה יהיה אם תסיר, בתנאי שתסיר מתוכך מוטה, שלח אצבע ודבר אוון. אומר המלבי"ם, יש כאן סור מרע משלושה עניינים. וכבר בסור מרע אתה תזכה לזה. עוד לא הגענו לעשה טוב. עשה טוב זה כבר דרגה. אבל רק אם כבר תסור מרע, אומר הקדוש ברוך הוא, אני כבר אמלא רצונך מיד, ואפילו תהיה בעת צרה, אני כבר אהיה מוכן שם. אומר המלבי"ם, תשים לב, צריך שהסור מרע יהיה בשלושה עניינים. מחשבה, דיבור, מעשה. מחשבה, אם תסיר מתוכך מוטה. מה הכוונה מתוכך? זה מתוך הלב, מהמצפון, פנימה. כל נטייה קלה, כל סטייה בדעות, זה נקרא מוטה. כנגד המעשה, שלח אצבע. שאתה אפילו רק שולח אצבע כנגד רעיך. כבר זה נקרא מעשה, ואפילו לא כל היד, רק אצבע. גם זה מעשה שלילי כזה, תסיר מתוכך. כנגד הדיבור, הוא אמר, אם תסיר מתוכך דבר אוון. דבר אוון הכוונה דיבור שלילי, דיבור מקולקל, דיבור רע, לשון הרע, רכילות, שקר, חנופה. אם את שלושת הדברים האלה תעשה, כבר תקרא ואני אענה. תשוע, ואומר הנני.