אז אומר המלבי"ם, כשכתוב נצח, הכוונה מעל הזמן והמקום. נעימות בימינך נצח, כי גללו לנצח יאבד, מבלי משים לנצח יאבדו, ואומר אבד נצחי. לפי זה, אומר המלבי"ם, יתבאר מה שכתוב כאן. הרי העונש, זה הרי מדובר על הגוף, שהקדוש ברוך הוא נותן עונש. הקדוש ברוך הוא מייסר. על מה זה מדבר? על הגוף. אם זה מדבר על הגוף, אני צריך לדבר על לעולם, כי אתה מדבר על גוף שנמצא בתוך מסגרת הזמן. אומר הקדוש ברוך הוא, לא לעולם אני אייסר כאן את הגוף. מה זה הלעולם פה? עולמו של האדם. כי כמו שאמרנו תמיד לעולם זה בתוך מסגרת הזמן, או עולם האדם או עולמו של העולם. אבל פה מדברים על בתוך מסגרת הזמן, אז לא לעולם אייסר את האדם. אבל הקצף, אומר המלבי"ם, הרי הקצף מדבר על הנפש, על החלק הרוחני. אומר הקדוש ברוך הוא, הרי ולא לנצח אקצוף כי נשמות אני עשיתי. מדבר על החלק הרוחני, והיות וכן, אומר הקדוש ברוך הוא, זה לא יהיה לנצח, כי פה אני כבר מדבר איתך על מעל מסגרת הזמן. הנשמה הרי היא מעל הזמן. אנחנו פה נמצאים בתוך גוף אז אנחנו בתוך מסגרת הזמן, אבל לאחר ה-120 הנשמה הרי היא חלק אלוה ממעל, אז היא מעל מציאות הזמן. אומר הקדוש ברוך הוא, ממילא תבין שגם עליה הקצף שלי והסתר פנים שלי ממנה לא יהיה לנצח, כי הרי הנשמה היא קיימת לנצח, היא הרי מעל מסגרת הזמן. אומר הקדוש ברוך הוא, גם קצפי עליה לא יהיה לנצח. אז אם כן, ריבי עם הגוף לא יהיה לעולם, וקצפי עם הנשמה שהיא הרוחנית לא יהיה לנצח.
בעוון בצעו קצפתי ואכהו, הסתר ואקצוף, וילך שובב בדרך ליבו. בעוון בצעו, באופן רגיל שכתוב בצע הכוונה גזלה. בעוון בצעו, אומר הקדוש ברוך הוא, קצפתי בהתחלה והכיתי אותו. ולאחר מכן, כאשר הוא לקה, הסתרתי את פניי מהצרה שלו. והקצף הזה היה כי וילך שובב בדרכי ליבו. הלך שובב בדרכי ליבו, הכוונה הלך וסטה מדרך הישר כפי תאוות ליבו. הרד"ק אומר, בעוון בצעו גם כן, מצד מה שהיה גוזל, חומד ועושק. אומר הרד"ק, שאמנם עוון החמס גדול, אפילו שאין בו מיתה, אבל תראה למה באמת אין בו מיתה, כי באמת כל בני האדם ואפילו נדבר גם כן המלכויות, הם מקפידות על עוון הגזל. זאת אומרת, אין מדינה שהחוק בה אומר מותר לגנוב, אפילו לא ברומניה. אין מדינה שבה החוק ככה אומר. המקסימום יש מדינות שבהם נגיד יש העלמת עין מגניבה, אבל שהחוק יקבע שמותר לגנוב אין דבר כזה. היות וכן, לא ראה הקדוש ברוך הוא צורך לחייב מיתה, מכיוון שממילא זה חוק שכבר מצד חיבור בני האדם זה הגיוני והם מקפידים עליו. אבל, אומר הרד"ק, כאשר העוון הזה מתפשט במדינה, פה אין ברירה אלא להחיל עליו עונש מיתה. איפה דוגמה? דור המבול. כי מלאה הארץ חמס. זה כבר אין את הממשלה, אין את אלה שאמורים לאכוף את החוק, שאמורים לדאוג שדבר כזה לא יקרה. פה אומר הקדוש ברוך הוא, אין ברירה אלא לקצוף ולריב ולהביא עונש נורא ואפילו עונש של מיתה. וזה מה שאומר בעוון בצעו קצפתי ואכהו. למה נאלצתי להכות? מכיוון שהבצע הפך להיות מכת מדינה, זה כבר לא מעשה של יחידים, יש בצעו של כלל ישראל. וילך שובב, מרד בי ופנה לעבודה זרה כפי תאוות ליבו.
המלבי"ם מסביר, הרי ראינו לעיל שהקדוש ברוך הוא אומר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף. אומר המלבי"ם, הפסוק הזה זה המשך של הפסוק הקודם. אומר הקדוש ברוך הוא, לא לנצח אקצוף, כי הרי מה שקצפתי זה בעוון בצעו. ואם הוא ישוב בתשובה, אז ממילא כבר יסור הסיבה לקצף. זאת אומרת, סיבת הקצף היא בשל העוון. ואם ממילא אין עוון, אז אין סיבה, אומר הקדוש ברוך הוא, אז לא לעולם אקצוף. וממילא, אומר המלבי"ם, תבין איך זה מתאים לפסוק הקודם. קצפתי ואכהו, הסתר ואקצוף. יש לנו פעמיים קצף פה. קצפתי ואכהו, הסתר ואקצוף. מה בא לומר? אומר המלבי"ם, זה כנגד שני העניינים שבפסוק הקודם. לפעמים קצפתי ואכהו, זה כנגד מה שאמרנו בהתחלה כי לא לעולם אריב, שהקדוש ברוך הוא מכה את הגוף. וזה הסברנו זה לעולם, כי פה מדובר על הגוף והגוף זה מדובר בתוך המציאות של הזמן. ולפעמים אומר הקדוש ברוך הוא, הסתר ואקצוף. לפעמים בעת הכעס אני מסתיר פניי מהם. ומה יותר גרוע? הסתר פנים או שהקדוש ברוך הוא מכה? הסתר פנים. ולמה הסתר פנים יותר גרוע? הסברנו את זה פעם, המלבי"ם אומר את זה באריכות, הוא מסביר את זה שם בעקבות העניין הזה של ההתרסה של אחאב על כך מי יותר גדול, יהושע או משה. הנה תראה, משה רבנו אמר וחרה אף ה' בכם ועצר את השמיים ולא יהיה מטר, והנה לנו יש מטר וכולי. שם המלבי"ם יש לו ביאור נפלא מאוד שהסברנו אותו כמה פעמים. נגיד את זה בקצרה, כיוון שזה קשור גם כן לעניין פה. אומר המלבי"ם, יש להסתר פנים יש יתרון. מה היתרון של ההסתר פנים? שלפעמים יכול להיות שיהיה לנו טוב. למה? כי בהסתר פנים הקדוש ברוך הוא זונח אותנו לטבע. אז אם על פי הטבע מגיעה טובה, אז תגיע טובה. מה פירוש? לדוגמה, השנה היא על פי טבע גשומה, יהיה לנו גשמים. בגלל שאנחנו ראויים? לא, השם מסתיר פניו מאיתנו, מסתיר פניו מאיתנו, זרק אותנו לטבע. לכאורה אם ככה יש איזה יתרון על כך מאשר כשהשם כועס עלינו ויוצר מצב שבו אין גשם. התשובה, לא, זה לא יותר טוב, זה הרבה יותר גרוע. למה? כי כשהשם כועס עלינו, יש, נגדיר את זה בלשוננו היום, יש שליטה במינונים. מכיוון שהקדוש ברוך הוא מביא את חרון אף, והקדוש ברוך הוא נותן את זה על פי דין, והקדוש ברוך הוא שולט במינון שאנחנו נקבל, כבדיוק לפי החטא שעשינו. לעומת זאת, כשהשם מסתיר פנים מהם, נורא נוראות. אם הקדוש ברוך הוא אומר אל תקרא אליי, יהיה לך בעיות, יהיה לך צרות, ירדפו אותך, אל תקרא אליי. תעזוב אותי, אני אני הסתרתי פניי ממך. ואז זה נורא נוראות, יכול להיות שהכעס יכול להיות עד לכלה. יכול להיות שיהיה כעס נורא ואיום. למה? נתתי אותך ביד הטבע. והטבע, שכל גוי שונא ליהודי. הטבע, שכל גוי היה רוצה להקים מחנות השמדה בשביל ישראל. ואם אתם במצב של הסתר פנים, אל תתפלא איפה השם היה בשואה, כי הוא אמר שהוא לא יהיה. ואנוכי הסתר אסתיר פניי ביום ההוא. אז הנה הוא עומד בדיבורו ולא נמצא שם. שואל איפה הוא נמצא? אמרתי שאני לא אהיה, מה אתה דופק? מה אתה צועק? אמרתי שאני לא אהיה. ואנוכי הסתר, ואז, והיה לאכול, נורא נוראות. כי כשהשם מסתיר את פניו, אז הכעס יכול להיות עד לכלה. ודאי יש הבטחה שהקדוש ברוך הוא מבטיח שעם ישראל לא יכלה לעולם, ומצד ההבטחה השבועה הזאת עם ישראל לא יכלה לעולם. אבל חרון אף יכול להיות נורא ואיום. כך שלמעשה ההסתר הוא הרבה יותר גרוע מאשר קצף. כי בקצף שהקדוש ברוך הוא קוצף ועדיין נותן הוא את המכה, אז כשאבא מכה את הבן, מדובר כשהאבא הוא הגיוני, הוא מכה את הבן מכה שהבן יכול לסבול. אבל אם האבא זרק את הבן מהבית, אז הבן יכול לחטוף שם מכות נוראות ועצומות. זה לא, אני לא פה. האבא כביכול לא כאן, אומר אתה תסתדר לבד. אתה, אני הסתרתי את פניי ממך. אתה עכשיו כבר מחוץ לבית. כך שלמעשה ההסתר פנים תמיד הוא יותר גרוע. אז אומר הקדוש ברוך הוא, ולפעמים אני חלילה של הסתר ואקצוף. לא נותן לו עונש בפועל, אלא רק מסתיר את פניי ממנו. אומר הקדוש ברוך הוא, אבל גם ההסתר פנים הזה זה בעוון בצעו. זה רק בגלל המעשים הרעים שהוא עשה. וברגע, בעת וילך שובב בדרך ליבו. אנחנו מבינים שוילך שובב בדרך ליבו הכוונה הוא הלך בדרך ליבו שובב, הכוונה הלך בדרך מעוותת ומקולקלת. המלבי"ם לומד הפוך. אומר המלבי"ם, הקצף הזה הרי לא לעולם יהיה. מתי הוא יסור? וילך שובב בדרך ליבו. כאשר ילך מאיתו השובבות שהלך בדרך ליבו. אתם מבינים מה זה וילך? יעזוב אותו כביכול. תעזוב אותו השובבות שהלך בדרך ליבו. אומר הקדוש ברוך הוא, ממילא לא אכהו ולא אקצוף. כל עוד שלא עזבה אותו אותה השובבות אשר הלך בדרך ליבו, לא וילך שובב, לא הלכה ממנו השובבות, אלא עדיין הוא נמצא באותם קלקולים רעים, אומר הקדוש ברוך הוא, עדיין קצפי עליו.
אבל, אם יסיר מעצמו השובבות אשר הלך בדרך ליבו, דרכיו ראיתי וארפאהו, ואנחהו, ואשלם ניחומים לו ולאבליו. אומר הקדוש ברוך הוא, כאשר אני רואה שהוא יסיר את דרכיו המעוותים והמקולקלים, אני מבטיח דרכיו ראיתי וארפאהו. אני ארפא אותו, לא כמו שהיה לפני כן אכהו, בעבור האכהו עכשיו יהיה וארפאהו. מה שאני קצפתי עליו בייסורים, זה היה רק בגלל דרכיו המקולקלים. אבל אם הוא הלך ממנו דרך השובבות, את דרכיו ראיתי וארפאהו. ובעבור שרק היה הקצף היה רק בעבור זה שהוא הלך בדרך מקולקלת, אומר הקדוש ברוך הוא, אז ואנחהו. אני לא אסתיר פניי ממנו, אלא פניי ילכו והניחותי לך. פירושו אני אנחה אותך, איך? מאור פניי. הקדוש ברוך הוא מנחה אותנו באור פניו. אומר הקדוש ברוך הוא, ואנחהו, זה יהיה חלף זה שהסתרתי פניי מקודם. אז מה שקודם ואכהו, עכשיו וארפאהו. ומה שקודם הסתר ואקצוף, עכשיו ואנחהו. פניי ינחו אותו ולא יהיה הסתר פנים. ואז מבטיח השם, ואשלם ניחומים לו ולאבליו. הצער שהיה לו ולאותם שהיו מתאבלים איתו בצרות שלו, אלה שהיו רואים את הסבל שלו ויחד עימו היו מקוננים על צרותיו, אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשלם ניחומים, הכוונה אנחם אותם ואסיר מהם את גודל צערם, כאשר הם יראו את הטובות אשר יגיעו לו.
הרד"ק מסביר שזה חוזר על המצב השלילי של עם ישראל. דרכיו ראיתי, אני ראיתי את הדרכים שלו, שהוא לא מסוגל לעמוד בצדקותו זמן רב. ראיתי את דרכיו, שגם כאשר עם ישראל עושים תשובה, חולפים מספר שנים ושוב פעם שבים לקלקולם, כמו שראינו בכל תקופת השופטים. ועוד פעם ויבא עליהם את יבין, ויבא עליהם את זה, ויבא עליהם את זה, ואז ותשקוט הארץ 40 שנה וחוזר חלילה. אז דרכיו ראיתי, אני מכיר את הדרכים שלו, שהוא לא נשאר תקופה ארוכה בדרך טובה מבלי שיחטא שוב. וכיוון שאני הכיתי אותו והגליתי אותו לזמן רב, אני אשוב וארפאהו רפואת הנפש. אני אנחה אותו בדרך טובה, הכוונה איישר את ליבו, כי ראיתי שהוא הולך בדרך שובב בדרך ליבו. אומר הקדוש ברוך הוא, אני איישר את ליבו, שליבו יהיה ישר יותר לעבודת השם. ועל כל הצרות והרעה שהוא סבל בגלות, אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשלם לו ניחומים. ומי זה לו ולאבליו? אומרים חז"ל, כל מי שמתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה. אומר הקדוש ברוך הוא, למי אשלם ניחומים? לו ולאבליו. לאלה שבאמת היו מתאבלים על ירושלים, אלה שבאמת ציפו לגאולה השלמה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. אומר הקדוש ברוך הוא, לאבליו, מי שבאמת התאבל, אותו אני אשמח, אותו אני אנחה בדרך ישר.
בורא ניב שפתיים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, אמר השם ורפאתיו. בורא ניב שפתיים, מסביר רש"י, אני בורא לו ניב שפתיים חדש. כמו שבא לו עד עכשיו צרה והכל קראו עליו תגר, הכל עשו עמו מלחמה, תגר זה כמו תגרה. כולם עשו איתו מלחמה, כל הזמן דיבורים מתלהמים ביחס לעם ישראל, איומים ביחס לעם ישראל. אומר הקדוש ברוך הוא, מעכשיו יהיה ניב שפתיים חדש. מה זה ניב שפתיים? מאיזה לשון זה ניב שפתיים? ניב שפתיים זה מלשון תנובת שפתיים. אם תנובת עץ התפוזים הוא תפוזים, תנובת השפתיים זה דיבור. וזה מזה בא לשון הלשון נביא. כן, תירוש ינובב בתולות וכולי, הכל זה מאותו לשון, הכוונה מלשון תנובה. זה הכל זה מלשון תנובה. אז ניב שפתיים, תנובת השפתיים תהיה לא דיבורי מלחמה, לא עוד קריאות תגר, אלא שלום שלום. כולם יקראו לו שלום שלום. ולא כמו השלום שהיום מדברים איתנו עליו, שלום שלום ואין שלום. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. לא שלום כזה שאנחנו מדברים על שלום והם שקועים בחפירת מנהרות. לא שלום מן הסוג הזה, אלא שלום אמיתי, לרחוק ולקרוב. מי זה לרחוק ולקרוב? אז רש"י אומר, מי שנתיישן והורגל בתורתי ועבודתי מנעוריו, זה הרחוק. ומי זה הקרוב? מי שהתקרב עכשיו לשוב לעבודתי. אומר הקדוש ברוך הוא, זה הקרוב. אמר השם ורפאתיו, את כולם אני ארפא, הן את אלה שהיו רחוקים והן את אלה שתמיד היו קרובים.
הרד"ק אומר גם כן באותו קו, שאני עכשיו אברא ניב שפתיים, אני אחדש ניב שפתיים, שבניב הזה כבר לא יהיה המלחמה הניב הקבוע עם עם ישראל, אלא כולם ידברו על שלום. אבל אומר הרד"ק, זה מדבר על אחרי מלחמת גוג ומגוג. כיוון שמלחמת גוג ומגוג זה עדיין מלחמה. ואם הקדוש ברוך הוא אומר אני בורא ניב חדש, השיח הציבורי יהיה חדש, יהיה שיח של שלום, לא דיבורי מלחמה וחרחורי קרב. אומר אם ככה, בהכרח שמדברים פה על אחרי מלחמת גוג ומגוג. כי כל עוד שיש את מלחמת גוג ומגוג בארסנל, היא עדיין ממתינה לנו, אז אי אפשר להגיד שהשיח הציבורי יהיה שלום. אז פה מדברים אחרי שתסתיים אם כל המלחמות, ומה היא? מלחמת גוג ומגוג. אז, ומאז והלאה, בורא ניב שפתיים, הניב החדש יהיה דיבורי שלום. לרחוק ולקרוב. הרד"ק מסביר, מי זה רחוק וקרוב? רחוק זה אלה הרחוקים מירושלים, וקרובים אלה הקרובים לירושלים. ולמה הוא מתייחס לירושלים? כי הרי מלחמת גוג ומגוג ואספתי את כל צבאה להיכן? אל ירושלים, נכון? אז אם ככה, עכשיו יהיה שלום, למי? לקרובים לירושלים ולרחוקים מירושלים. אז לפי הרד"ק מדברים על אלה הקרובים ורחוקים, זה ביחס לירושלים. ורפאתיו, ואומר הקדוש ברוך הוא, ואז יהיה רפואה לעם ישראל, כי כל עוד יש מלחמות עדיין אין שלב של רפואה.
אז לפי רש"י מה יוצא לנו? שמי זה הרחוק ומי זה הקרוב? הרחוק זה בן אדם שעד עכשיו הוא עדיין עובד אותי, ממרחק עדיין הוא עובד אותי, משנים עברו הוא עובד אותי. והקרוב זה מי שנתקרב מעתה. לעומת זאת, אומר הרד"ק, בחז"ל יש פירוש הפוך. שרחוק זה לא מי שמאז ומעולם עובד אותי, אלא הפוך, רחוק אלה זה כאלה שהיו רחוקים ועכשיו התחילו לעבוד אותי. ומי זה קרוב? קרוב זה אלה שתמיד היו קרובים. אתם מבינים, זה הפוך לגמרי ממה שרש"י הסביר. רש"י הסביר שרחוק זה כאלה שמאז ומעולם עובדים אותי. ואילו לפי מה שחז"ל דורשים, זה הפוך. רחוק זה כאלה שהתרחקו ועכשיו הם עובדים אותי, הם חדשים. קרוב, זה הצדיקים, תמיד היו קרובים להשם יתברך. מפה לומדים חז"ל, גדולים בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים. שנאמר לרחוק ולקרוב, אמר השם ורפאתיו. את מי הקדוש ברוך הוא קודם כל מקרב אליו? את הרחוק. מי זה הרחוק לפי איך שחז"ל דורשים? את ההוא שהיה רחוק ונתקרב. מה אתה רואה? שהקדוש ברוך הוא קורא אליו יותר את הרחוקים מאשר את הקרובים. ומדוע? כמו שכולנו יודעים, מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד. כי הבעלי תשובה מתמודדים עם דברים שהצדיקים גמורים מעולם לא נחשפו אליהם. אז ממילא אין להם מאמץ, אין להם יגיעה כמו שהבעל תשובה צריך להתייגע ולמחוק את כל ההיסטוריה שלו. צריך להתייגע ולשכוח מכל ההרגלים הרעים שלו. זה מאוד קשה. לעומת זאת, הצדיק מאז ומעולם בקדושה ובטהרה, אין לו כאלה התמודדויות. ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, השלום הראשון הוא לרחוק, ולאחרי זה לקרוב, הכוונה הצדיקים הגמורים שמעולם היו קרובים.
סיפר רב יענקל'ה גלינסקי, יצא לי דווקא השבוע לדבר על זה בליל שבת, פרשת ויצא. שרב יענקל'ה גלינסקי מספרים עליו שסיפר שהוא פעם היה באיזושהי, בכנס שעשו לאנשי מדע בעלי תשובה. הוא היה צריך לשאת בפניהם דברים. ופתאום הוא רואה שמה איזה אחד עם קוקו כזה ארוך ומכשיר הקלטה ו... מה זה? אז אמרו לו זה עיתונאי, הוא בא לראיין את אחד מאנשי המדע. כדי לשאול אותו מה, מה קרה לו? מה איזה פיוז נשרף לו? מה קרה לו? מה מישהו מת לו? אם הרי אם מישהו חוזר בתשובה והוא זה בטח בטח עברה עליו טראומה, אם לא מה פתאום שיחזור בתשובה? זה התפיסה החילונית, שתופסת שבעצם הדת מיועדת לאנשים מיושנים, לא, כן, לא לא מתקדמים. אז מה עושה איש מדע, מה עושה עם אמונה? אז אמרו לו טוב, הרב עומד כאן עכשיו לדבר, תשב, תקשיב, אחרי שהוא יסיים תוכל לפנות, אי אפשר עכשיו להפריע באמצע הדרשה. טוב, אני עמדתי, דיברתי, מה שדיברתי, לא יודע כמה הוא הבין מתוך מה שאמרתי, אבל לאחר מכן הוא תפס את אחד מאנשי המדע שם, אחד המדענים, והתחיל לשאול אותו שאלות. אני הטיתי אוזן, סתם סקרן אותי לשמוע. ואז הוא שואל אותו, אותו איש מדע, אומר לו אני אשאל אותך שאלה. תגיד לי, מי לדעתך יקבל יותר שכר בשמיים? אני, או הילד החרדי מבני ברק שגדל בתלמוד תורה ולאחר מכן בישיבה והכל, כל המסלול שלו המסלול מסודר של תורה ועבודת השם. תגיד לי, מי לדעתך יקבל יותר שכר בשמיים? טוב, אני רציתי להתערב ולהגיד מה השאלה בכלל? ודאי שהבעל תשובה יקבל הרבה יותר שכר. כי הרי הבעל תשובה מתמודד כנגד דברים שבעבר, וזה ודאי על זה מגיע שכר עצום. כמו שעכשיו קראנו, לרחוק ולקרוב. קודם כל לרחוק, מקום שבעלי תשובה עומדים, אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד. טוב, אבל הוא לא שאל אותי, הוא שאל את העיתונאי. והעיתונאי אומר לו, מאיפה אני מבין בדברים האלה? אתה מדבר איתו על תלוש שכר, הוא מבין, אבל שכר בשמיים? לא, לא בתחום שלו, מעל ההשגות שלו. אז הוא אומר לו, נראה לכאורה שאני אקבל יותר שכר, כי אני מתמודד ואני... אומר לו, אבל אני רוצה להגיד לך שתדע שהילד החרדי מבני ברק יקבל שכר הרבה יותר ממני. אני אגיד לך גם למה. אומר לו תראה, בעולם שבו אתה נמצא אני הייתי. ולא רק סתם הייתי, הייתי מוברג, הייתי בברנז'ה, הוא אומר, הייתי שם בתוך כל המדמנה והבוץ, הוא אומר לו, אני מכיר את העולם הזה לפני ולפנים. אני מכיר את העולם הזה עם הסחי והמאוס שבו, אני מכיר את העולם הזה עם האדם לאדם זאב שבו, אני מכיר את העולם הזה עם זה שאתה יכול למות ברחוב ואף אחד לא ייגש אליך. אני מכיר את העולם הזה, הוא אומר לו, היטב היטב, את הרדיפה אחר הממון, את זה שאין לאנשים שום ערכים בשביל לקום בבוקר בשבילם, את זה שכל הערכים שהיה למדינה בהקמתה, הציונות וענו בנו ארצה ויישוב הארץ ותקומתם של עם ישראל, הכל פסה. פוסט, הפוסט ציוניזם הוא אומר לו, מחק הכל. זה עולם בלי ערכים, תמורת 100 דולר אנשים מוכנים גם לרדת לחו"ל ולהשאיר פה את מזבדת הערכים שלהם כאן למי שעוד החליט להמשיך לקבל פה לשלם כאן מיסים מופקעים. אומר לו, אני מכיר את כל האשפה הזאת לפני ולפנים. וגם אם יגידו לי שאין היום מצווה להיות דתי, וגם אם בורא עולם יחליט שלא נותנים שכר למי שמקיים מצוות, הוא אומר, דבר אחד ברור לי, לעולם הזה אני לא חוזר. את האשפה הזאת אני מכיר טוב. אבל הילד החרדי מבני ברק, בחור הישיבה, העולם החילוני עוד קורץ לו. הוא עוד חושב שיש להם מה למכור. הוא עוד חושב שיש להם מה להציע. והוא כשהוא יושב בישיבה, ולא נחשף לכל אותם פגעי אינטרנט ולכל אותם סחי ומאוס, יש לו מאבק, כי הוא חושב שיש להם מה למכור, הוא חושב שהתאוות ההנאות שם מהנות. הוא לא יודע שזה מרוקן אותך, הוא לא, הוא לא יודע את זה. אומר לו, הוא יקבל הרבה יותר שכר. הוא עוד חושב שיש להם מה למכור. אומר, אבל אני יודע שהכל הבל וזבל. אומר, אני, בשבילי זה לא ניסיון להיות פה. בשבילי זה ברור שעזבתי ספינה ריקה ומנוקבת והגעתי לחוף מבטחים. אומר לו, אני ברור לי שזו הדרך הנכונה, ברור לי שזה עולם של ערכים, ברור לי שזו הסיבה לאדם לקום בבוקר. אז אני כבר לא אקבל שכר על זה. אבל ההוא שעוד חושב שלהם יש מה למכור, איזה התמודדות יש לו, הוא בוודאי יקבל שכר עצום. רב יענקל'ה גלינסקי אומר, הופתעתי מהתשובה שלו. ותשובה יותר טובה, הוא אומר, לא הייתי יכול לענות לו. תשובה יותר מוצלחת ממה שהוא ענה לו בתור אחד שמכיר את הדברים, יותר מוצלח מזה לא היה לי מה לומר לו. אז זה מה שאומרים חז"ל, לרחוק ולקרוב. קודם כל לרחוק ולאחר מכן לקרוב. למה? כי קודם כל ההוא שהתרחק, גדולים בעלי תשובה. אבל לפעמים, כמו שרש"י אומר, זה לקרוב ולרחוק. למה? כי לפעמים הקרוב, כמו שהכוונה לרחוק, הכוונה על האדם שממרחק, מאז ומעולם תמיד היה עובד השם. למה? כי לפעמים אצלו המאמץ יותר גדול. לפעמים אצלו האשליה של היצר הרע יש מה למכור היא גדולה. ולאחר מכן לקרוב, ההוא שחדשים מקרוב באו, שהוא יודע שאין שם כלום, אז ממילא אצלו ההתמודדות היא פחותה. לפעמים שלום לזה תחילה ולפעמים שלום לזה תחילה.
והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל, ויגרשו מימיו רפש וטיט. הרשעים כים נגרש, אני רוצה קודם כל להקריא לכם את התרגום. ורשיעיא כימא דטריח. הכוונה כמו הים המתגרש, הנגרש ממקום למקום. דבעי למינח ולא יכיל. הים כמו נגרש ממקום למקום, רוצה לנוח ולא יכול. ועבדוהי מוחי סיין וטין. ועושים מימיו סיין וטין. סיין וטין זה רפש וטיט. אז קודם כל מי שרוצה לדבר על הייבוא מסין, יכול בהחלט להבין למה תרגום של רפש זה סין. אז זה פירוש אולי לפי הבנת דורנו. אבל באמת מי שמכיר בספרים, ספרדים חותמים ס"ט. יש כאלה חושבים זה ספרדי טהור. זה שיבוש, זה לא הכוונה. ס"ט, המקור שלו הוא מכאן. סין טין. סין טין, כך מתרגם התרגום רפש וטיט. פירושו של דבר, בן אדם שרוצה לכתוב על עצמו עפר ואפר, כותב ס"ט, שפירושו רפש וטיט. סין טין. טוב, והרשעים כים נגרש. רש"י אומר, הרשעים לא עושים תשובה. כמו שראינו שלפני כן הקדוש ברוך הוא אומר, מצווה אותם שישובו בתשובה, לשלום שלום לרחוק ולקרוב, שהקדוש ברוך הוא מדבר גם עם הרחוקים וגם עם הקרובים שישובו בתשובה לפני השם. הרשעים כים נגרש, הרשעים לא שבים בתשובה. רש"י מסביר, למה זה נקרא כים נגרש? הים, הגלים שלו כמו רוצים להתגרש, כאילו להתרחק מן הים. רוצים לצאת לעבור את הגבול שלהם. וגבול שם לים. והנה אתה רואה, כשהגל מגיע אל השובר, או כשהגל מגיע אל החוף, הוא נשבר ומתנפץ על החוף וחוזר לאחוריו. ועוד פעם גל מגיע, נשבר וחוזר לאחוריו. אומר רש"י, שים לב וראה, שעוד גל רואה מה קורה לגל שלפניו, וזה לא מייאש אותו. ובכל אופן יוצא אחריו כדי להישבר גם הוא על החוף. והוא ראה מה קרה לגל שלפניו, והגל אחרי זה גם הוא יוצא אחריו כדי שגם הוא יתנפץ על החוף. גם הוא גל רואה את חברו ואינו חוזר בו. כך גם כן הרשע רואה את חברו לוקה ברשעו ואינו חוזר בו. כל רשע מחדש, קם, חושב שהוא יצליח, שהוא... מה אתה לא קורא היסטוריה? אתה לא רואה מה היה בעבר? אין, לא הייתה אומה שהצליחה להשמיד את עם ישראל. וכל האומות שרצו להשמיד אותנו, כולם נמחו מעל שמי ההיסטוריה. כולם נמצאים בפח הזבל של ההיסטוריה. ועם ישראל קיים לעולם. זה בכל אופן מביא איזושהי אומה לחשוב פעמיים לפני שהיא מתכננת תוכניות? זה מביא את איראן לחשוב פעמיים לפני שהיא מדברת על השמדת העם היהודי ואת שאר העמים? אתה רואה שהמציאות היא כזאת, שגם כשהם רואים שהגלים הקודמים נשברו, בכל אופן עוד גל ועוד גל ועוד גל יוצא שוב ושוב. אפשר לראות את זה גם במפלגות אצלנו כאן. מאז ומעולם קמו כאן מפלגות שחרתו על דגלם שנאה. שנאה ליהדות, גיוס בני הישיבות, הכנעת החרדים, מה לא, כל פעם משהו אחר. ועם כל זה, גם הם כולם נמצאות בפח האשפה של ההיסטוריה. ואף על פי כן, אתה רואה שהם לא מתייאשים. כל אחד לקום בכל רעש גדול, לצבור אוסף גדול של מנדטים, ולאחר מכן להתאדות ולרדת מעל שמי ההיסטוריה. אף לא מפלגה אחת שחרתה על דגלה שנאה התקיימה למשך זמן רב. כל המפלגות שקיימות זמן רב, אלה לא מפלגות שחרתו על עצמן שנאה ומלחמה כנגד השם. אף מפלגה כזאת לא התקיימה לאורך זמן. ועם כל זה, זה לא מייאש אותם לקום שוב ושוב. הרשעים כים נגרש. למה זה? כי השקט לא יוכל. היצר הרע מבפנים לא נותן לרשע מנוחה. לא נותן לו מנוחה. השקט לא יוכל. אז הגם שהוא רואה מה קרה לקודמים לו, עם כל זה זה לא גורם לו שהוא יחשוב פעמיים. הוא לא יכול מנוחה, אין, זה זה מקשקש בתוכו.
ויגרשו מימיו רפש וטיט. מה זה ויגרשו מימיו רפש וטיט? חז"ל דורשים, הים ריפשו וסריותו על פיו. פירושו של דבר, מהו המקום ששם נמצא סירחונו של הים? בחוף. כל אשפה, כל זבל שיש בים, הים פולט אותו לחוף. יש גופה בים חס ושלום עלינו, הים פולט אותה לחוף. זאת אומרת, המציאות היא שהים, הסירחונו, ריפשו נמצא על פיו, נמצא בפי הים, נמצא בחוף הים. כך גם כן הרשעים, סירחונם בפיהם. פרעה אמר, מי השם אשר אשמע בקולו? סנחריב אמר, מי בכל אלוהי הארצות? נבוכדנצר אמר, אדמה לעליון. כולם אתה רואה, פיהם מטונף. פיהם מלוכלך, כולם בפיהם פוערים כנגד ריבונו של עולם. כמו הים אשר מגרש מתוך מימיו רפש וטיט, כך גם כן הם, מהפנימיות שלהם מוציאים דרך פיהם כל הזמן רפש וטיט.
הרד"ק מסביר, שהרשעים כים נגרש, זה הסבר של הפסוקים הקודמים. בפסוק הקודם ראינו, בורא ניב שפתיים, שלום שלום, אומר הקדוש ברוך הוא, לרחוק ולקרוב. ואז ורפאתיו, הקדוש ברוך הוא מבטיח שתהיה רפואה למי שהיה רחוק ויחזור ויתקרב. לעומת זאת, הוא אומר לך, אבל הרשעים, איתם אין מה לדבר. הם כים נגרש, הם לא יעשו תשובה. לא יוכלו השקט, יגרשו מימיו רפש וטיט. ולכן מה? אין שלום אמר אלוהי לרשעים. אז מה שאמרתי קודם שלום שלום, לא עליהם התכוונתי. אלה שהרשיעו והגדילו עוולה, עליהם אנחנו לא מדברים. אין שלום אמר השם לרשעים. כמו שאנחנו רואים שאנחנו מבקשים בתפילה, למינים ולמלשינים אל תהי תקווה, וכל הזדים כרגע יאבדו. למה לא תתפלל שיחזרו בתשובה? יש שלב שבו ידוע שכבר זה לא יעשה תשובה. לא יזכה לעשות תשובה. כמו שהמדרש אומר על מה שאמר, ככה יש, ראיתי, הופתעתי לראות שזה מדרש, אני שמעתי את זה כסיפור בשם החפץ חיים. היה סיפור עם החפץ חיים, שהיה איזה תלמיד שדיבר בחוצפה כלפי המנהלת שהייתה שמה, אם הבית, שהייתה דואגת שם לעניינים של הפנימייה ומה שקשור בזה. והחפץ חיים הוציא אותו מהישיבה. אז שאלו אותו הרב, למה הרב? אמר להם, עזות פנים, זה בשום אופן לא. אמרו לו, אבל הרב, אולי יעשה תשובה? אמר להם, לא יעשה תשובה. אמרו לו, מאיפה הרב יודע? אמר להם, כי כתוב עז פנים לגיהנום. עז פנים לגיהנום, פירושו של דבר שלא יעשה תשובה. כי אם כן, היה אומר עז פנים לתשובה. למה כתוב עז פנים לגיהנום? כי לא יעשה תשובה. הופתעתי לראות שזה באמת מדרש. וככה המדרש אומר, אמר רב יהודה, עז פנים לגיהנום, מפני שבידוע שאין עז פנים עושה תשובה. עז פנים, יש לו עזות פנים, אל תצפה ממנו לתשובה. אז הרשעים האלה, על הרשעים האלה הוא מדבר, שהם אין שלום אמר השם לרשעים. הם ממילא לא יעשו תשובה, הם יסופו. כמו שכתוב בנבואת מלאכי, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, ואז, ולהט אותם היום ההוא. למה שלא יעשו תשובה? כי יש מצב של רשע שעליו אפשר לומר שלא יעשה תשובה. מה זה כים נגרש? אומר, כמו הים שכל רגע נגרש אל שפתו, כך גם כן הרשעים, לא ינוחו מהרגש העולם עד שימותו. הרשע אין לו מנוחה, הוא כל הזמן בתזוזה, כל הזמן בתנועה, כל הזמן במחשבות, איך להוסיף רשע, איזה תאווה הוא עוד לא היה, איזה מעשה הוא עוד לא עשה. עד מתי? עד יום המוות. שם רשעים חדלו רוגז, כמו שאומר איוב. זהו, כל הרגיזה של הרשע, התנועה של הרשע האינסופית, המחשבות האינסופיות איך לעשות רשע, זהו, רק שם, יגיע לעולם האמת, שם רשעים חדלו רוגז.
המלבי"ם אומר, שהרשעים הם אלה שלא שבים בתשובה כמו שהסברנו, כים נגרש, השקט לא יוכל. ולמה? מסביר המלבי"ם, מכיוון שהרשע יש לו כל הזמן את הדברים שהוא ראה ואת הדברים שהוא עשה. והדבר הזה גורם שהדברים האלה מעלים ציורים על ליבו. ככה המלבי"ם מגדיר את זה. זאת אומרת, בא פעם אחד אדם לאיזה שהוא צדיק, ואמר לו, רבה, אני כל הזמן יש לי מחשבות רעות בתפילה. אמר לו, מה זה מחשבות רעות? כל מיני מחשבות ותמונות וכל מיני דברים רעים שראיתי ו... אומר לו, השאלה למה, השאלה היא לא למה הם באים בתפילה. השאלה למה ראית אותם מראש כדי שהם יבואו לך אחרי זה בתפילה. פירושו של דבר, כאשר בן אדם נמצא בתוך בוץ ורפש, שלא יתפלא אחרי זה שגם כשהוא רוצה לשטוף את מימיו, פתאום הוא רואה את המים עכורים. ממה המים עכורים? מהבוץ והרפש. הרשעים, כיוון שכל ימיהם ברשע, אז ממילא הוא לא יוכל לנוח, כי תמיד ליבו מעלה ציורים רעים מכל אותם דברים שהיה בהם, מכל אותם מחשבות שליליות שאפפו אותו במציאות של הרשע שלו. כבר אמרתי יותר מפעם, שמאוד פשוט לחזור בתשובה, להתחיל יום אחד להניח תפילין, להתחיל לשמור שבת. זה החלק הפשוט של החזרה בתשובה. החלק היותר קשה של החזרה בתשובה, למחוק לך מההארד דיסק, מהזיכרון, למחוק לך את כל העבר. זה החלק הקשה ביותר. מה זה אומר למחוק את העבר? את ההתנהגות של העבר. בן אדם פעם היה מכעיס אותך, היית מגיב בצורה מסוימת. האם היום הצלחת לשנות את עצמך שהתגובה שלך תהיה אחרת? זה דבר מאוד לא פשוט. הרבה בעלי תשובה משנים את הפעולות, אבל לא משנים את המידות. וזה בעיקר, זה בעיקר בעקבות זה שלא לומדים תורה. אפשר לראות בצורה מאוד ברורה את ההבדל בין בעלי תשובה שהולכים לשיעורי תורה לבין בעלי תשובה שלא הולכים לשיעורי תורה. אני פעם נתתי כמה דוגמאות. המציאות היא מאוד ברורה, כשבן אדם הולך לשיעורי תורה הוא מרגיש שהשינויים הם לא קוסמטיים. זה לא עם כיפה, בלי כיפה, עם זקן, בלי זקן. זה, זה לא, זה מאוד פשוט. מאוד פשוט. החלק היותר קשה זה לשנות את המידות, את היחס שלו לאשתו, את היחס שלו אל הקרובים לו, את צורת הדיבור שלו, צורת ההתנסחות, את התחושות הפנימיות. כל הזמן היה הולך במין איזה תחושה של אבו עלי, ופתאום הוא צריך להתחיל להבין, אדוני, תסגל לעצמך מידות אחרות. אתה צריך להבין שמאדם נדרשת ענווה, מאדם נדרשת צניעות. זה מאוד לא פשוט. החלק של השינוי הפנימי מצריך עבודה. ועבודה, לא הרבה אוהבים לעבוד. בן אדם אוהב לעשות את השינויים הקלים, ומחליף את המעטפת ונשאר בפנים בדיוק אותו דבר. וזה מה שהוא אומר, הרשעים הם כים נגרש, ומדוע? מכיוון שהרוח סוערת בקרבם. אותה רוח שבה הם ראו את כל מה שראו ועשו את כל מה שעשו, זה עדיין נותן אותותיו בקרבו. הוא לא עושה שום פעולה כדי להתגבר על זה. לא הולך מכניס תכנים חדשים. תלך לשיעורי תורה, תלך תלמד מוסר, תכניס תכנים חדשים. כשנכנס קודש, ממילא יוצא חול. זה, זה חוק, אין בזה חוכמות. הדרך להוציא את החול על ידי שמכניסים קודש. והוא במקום זה עדיין ממשיך לצרוך כל מיני דברים שצרך קודם, ותקשורת ועוד כל מיני דברים שהוא נשאר עוד מחובר אליהם בטבורו. ואז אתה רואה שהבן אדם באמת לא חל בו שינוי, הוא נשאר אותו דבר. הוא, אני פעם הגדרתי את זה, יש אנשים שהם חילונים חובשי כיפה. במהות שלו הוא נשאר חילוני. כל ההתנהגות שלו, הכל הוא נשאר חילוני. רק שעכשיו יש לו גם כיפה. אז מה זה עוזר לו? נכון, אדרבה, לפעמים זה יותר גרוע. כי לפעמים אנשים רואים, תראה, ראית, ראית איך הדתי הזה מתנהג? ראית איך הבן אדם הזה מתנהג? איך החרדי הזה מתנהג? ראית איך הוא מדבר? ראית איך הוא התפרץ? ראית... פחדתי שעומד להרוג אותי, מה... כן, אדוני, אבל אתה לא יודע שהוא עבר תהליך שלם. אתה לא יודע שבאמת אם זה לפני חמש שנים הוא היה הורג אותך. היום הוא רק כעס עליך וכמעט קימט אותך. בסדר, אבל תבין שהוא עבר תהליך. את זה הוא לא מבין, לא משנה. אני, אני לא בא בקבילה כלפיהם. ברור שבן אדם עבר הרבה דברים בחיים שלו ויכול להיות מאוד שהוא עובר תהליכים מאוד לא פשוטים. אבל צריכים לדעת שבזה, בזה העיקר. העיקר הוא כמה בן אדם משתנה. לא כמה התבודדויות עשית, זה נפלא, זה טוב, זה יפה. כמה שיעורי תורה הלכת? כמה תורה הכנסת כדי להוציא את כל הרפש והטיט אשר הרשעים הם כים נרגש, כים נגרש, את כל מה שהיה קודם, איך אתה מוציא את כל זה מתוכך? ולכן אומר הקדוש ברוך הוא, אין שלום אמר אלוהי לרשעים. כנגד מה שראינו לצדיקים, לבעלי התשובה האמיתיים, שלום שלום לרחוק ולקרוב, כנגד הרשעים אומר הקדוש ברוך הוא, אין שלום. אין שלום אמר אלוהי לרשעים. ולמה? כמו שאין שלום ברוחם, פירושו של דבר כמו שהסברנו, שהוא כל הזמן רוחו שוקקה בקרבו אל כל דבר עבירה, כך גם כן אין שלום לכל אשר להם, אמר אלוהי לרשעים. יש ביטוי שהרבה מכירים, אין שלום אמר השם לרשעים. אבל כבר המנחת שי אומר שזה שיבוש גמור וטעות מוחלטת. בשום מקום לא מופיע הביטוי אין שלום אמר השם. אלא תמיד הפסוק הוא אמר אלוהי. הוא מביא גם מאיפה נבעה הטעות הזאת. אבל על כל פנים, תשמעו הרבה מצטטים, אין שלום אמר השם לרשעים. אין פסוק כזה. הפסוק הוא אין שלום אמר אלוהי לרשעים. זה הביטוי הנכון וזה הגירסה האמיתית. יזכה השם אותנו ואת כל הרשעים לשוב בתשובה שלמה לפניו, אמן ואמן.