אבל החוסה בי, מי זה שסמך על ריבונו של עולם? חזקיה. והחוסה בי ינחל ארץ. החוסה בי ינחל ארץ, הוא סמך על הקדוש ברוך הוא והוא נחל ארץ והקדוש ברוך הוא הציל אותו והקדוש ברוך הוא שמע בקולו והקדוש ברוך הוא הרג את כל חיל סנחריב והציל את ירושלים. אז הנה תראי שהחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי. הר קדשי הרי זה ירושלים.
אומר הרד"ק, אומנם זה חוזר ספציפית על עניין אשור וחזקיה, אבל זה משל גם כן לכל המצבים שבהם עם ישראל חוסים בכוחות חיצוניים לקודשא בריך הוא, איך בסופו של דבר מי שחוסה בהם נופל, ומי שהבוטח בהשם חסד יסובבנו. וכבר ראינו שכל הכוחות שחסו בהם היסטורית תמיד הכזיבו. פעם בעבר סמכו על הצרפתים. מי שזוכר, מדינת ישראל הייתה מדינת אירופה. אירופה, סרטים צרפתיים, מיראז'ים צרפתיים, הכל היה צרפתי. עד שהפנו לנו כזה עורף שהבנו לא מאלה תצמח הישועה. הרי זה אמרנו, כן, זה דה גול עצמי זה היה. לאחר מכן, כן, לאחר מכן הגענו לאמריקה. אמריקה, או, יש לנו את אמריקה, האח הגדול שיעזור לנו ויציל אותנו. ואז אובמה יושב לו ככה, אובמה, בטעות קראו לו לא מזמן אוסמה בטעות באיזה כותרת, כנראה אין הרבה הבדל. אובמה יושב לו ככה עם הרגליים על השולחן, מדבר עם ראש הממשלה. ועוד פעם תשחררו אסירים, ועוד פעם את זה, ועוד פעם, ועוד פעם. ועכשיו הולכים לעשות הסכם עם האיראנים, ויהיה בסדר, אל תדאגו, יהיה בסדר, העיקר אל תתקפו, יהיה בסדר. עליהם אתה תסמוך? הם אלה שיעזרו לך בעת צרה? אומר הקדוש ברוך הוא, כל תוחלתנו הכזיבה. כל תוחלתנו הכזיבה, כל אלה שסמכנו עליהם, הנה ראינו עזרתנו הבל. איך אומר שמה הנביא, איך אומר ירמיה באיכה, עודנו ציפייתנו עזרתנו הבל, לא זוכר בדיוק את לשון הכתוב, אבל הם עד הרגע האחרון עוד חשבו מצרים עוד יצילו אותנו. מצרים עוד יצילו אותנו. כמו אלה במבול, שהמבול כבר מכסה את צמרות העצים, והם אומרים תשמע, זה משהו באמת בלתי רגיל, זה אוטוטו יורד, המים כנראה תכף, זה תכף נפסק, זה תכף נגמר כל העניין הזה. מצרים עוד יצילו אותנו. זה אלה שבטיטאניק שיושבים לנגן עד הרגע האחרון, עד שמתחילים ככה בלוק בלוק מוציאים מים, הם עדיין מנגנים. אז ככה עדיין סומכים שהגוי יעזור לנו. אומר הקדוש ברוך הוא, את כולם ישא רוח יקח הבל. למה לא תסמוך על ריבונו של עולם?
איך סיפר מישהו שהוא היה בישיבה של המטכ"ל, וישבו שמה, עשו סקירה על מה שהיה במבצע בעזה, המבצע האחרון בעזה, צוק איתן, מה שהיה ניסים מרובים, עופרת יצוקה, מה שהיה ניסים גדולים. והוא מספר שישבו שם במטכ"ל וישבו להסיק מסקנות מכל מה שהיה ו... אז הוא אומר שקם שמה איזה אחד שהוא בדרגה בכירה והוא היה דתי, אומר תשמעו רבותיי, אין לנו שום הגדרה אחרת למה שקרה כאן, מה שקרה פה זה פשוט נס גלוי. ראינו ניסים גלויים על כל צעד ושעל. ופעם דיברנו פה באריכות על חיילים שהיו שם שפשוט ראו ניסים בעיניים, ניסים גלויים. והוא אומר, המדהים היה שכולם שתקו. אומר כולם שתקו. אומר ואתם לא יודעים איזה התקדמות זאת. הצבא כל מהותו זה כוחי ועוצם ידי. הצבא כל מהותו זה הטכניקות של צה"ל, ההתקדמות של צה"ל, כלי הנשק של צה"ל, המודיעין של צה"ל. אומר הם חיים את הכוחי ועוצם ידי 24 שעות ביממה. ופתאום, ופתאום הוא אומר שבא מישהו ואומר דבר כזה והם שותקים, אומר לבקש שהם יודו, צריך לעבור עוד 20 שנה. אבל, אבל עצם השתיקה, הוא אומר זה כבר התקדמות, התקדמות עצומה. זה נס שנחשב לא פחות מהנס הראשון. עצם זה שהם שתקו. באמריקה מאוד מקובל שאחרי שניצחו מלחמה, אז הנשיא עומד ואומר אנחנו מודים לריבונו של עולם שהיה בעזרנו. ואני לא בא לקטרג על עם ישראל, כי לאמריקאי אמרתי לכם פעם, מאוד קל להודות, כי זה לא מחייב אותו כלום. אבל יהודי שיודה, הוא יודע שאחרי זה מיד ישאלו אותו רגע, מה עם שמירת שבת? מה זה תודה ריבונו של עולם ומה, ומה הלאה? אז לכן ליהודי זה הרבה יותר קשה, כי יהודי יודע, מה שפתיים, הקדוש ברוך הוא לא קונה את זה. תדבר משהו, מה אתה מתכוון לעשות עם זה? תודה ריבונו של עולם ומה? ותמשיך כמו שעשית עד היום? אבל עצם זה שאנשים מוכנים כבר לשתוק ולקבל דבר כזה, שאפשר להוציא כזאת אמירה ואנשים מקבלים דבר כזה, הוא אומר זה הישג עצום, כמי שנמצא שנים בצבא, זה הישג עצום. אז כולם מבינים שאת כולם ישא רוח יקח הבל, אלא החוסה בי ינחל ארץ, מי שבוטח בהשם יתברך הוא זה שינחל ארץ.
המלבי"ם אומר, בזעקך יצילוך קיבוצייך. אומר המלבי"ם, כאשר את צועקת שיצילוך קיבוצייך, מה זה קיבוצייך? כמו שהוא המשיך, כמו שהוא התחיל במשל וממשיך ואומר, הרי את הלכת וזנית עם אנשים אחרים, ואת בזעקך מצפה שהם אלה שיבואו ויצילו אותך. אבל את כולם ישא רוח. למה בעצם, מה הוא רוצה להמשיל בזה? המשל הוא פה מתאים אחד לאחד. כמו המזנה עם האישה, שאין לו בכלל עניין בה, אלא רק רוצה לספק תאוותו, כך גם כן כשאת חושבת שאת יוצרת קשר עם המצרים ועם אשור ועם האומות, את חושבת שבאמת אכפת להם ממך. ברגע הראשון שהם יוכלו הם יפנו לך עורף. אלא מה? יש להם איזושהי תועלת זמנית ממך, את התועלת הזאת הם רוצים לקבל, כאישה המזנה. איפה המבחן? בזעקך. בואי תזעקי עכשיו, תראי כל אלה שעד עכשיו היו עמך, אלה שהחניפו לך, בואי תראי עכשיו האם הם נמצאים איתך. את כולם ישא רוח יקח הבל. מה זה מראה לך? שכל מטרתם הייתה רק לקבל מאיתנו, אבל בעצם לא היה להם שום מטרה ליצור איתנו קשר של אמת. את כולם ישא רוח, תראי שאין בהם ממש.
לעומת זאת, החוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי. המלבי"ם מסביר, יש הבדל בין ירושה לבין נחלה. אומר המלבי"ם, ירושה באה לבטא הורקה של קניין מרשות המוריש לרשות היורש, עד שהמוריש יורש. מה זה רש? עני. לכן זה נקראת ירושה. ירושה הכוונה שהוא מתרוקן מהנכס. הוא מתרוקן, זה מלשון רש, הוא נהיה רש, ומכוח זה הוא מוריש לי. לכן כתוב להוריש גויים רבים. לדוגמה, הניצחון כנגד האויבים נקרא להוריש גויים. זה לא נקרא לנחול גויים. למה? כי הורשה פירושו לעשות אותו רש ולקבל. עכשיו יכול להיות מאוד גם כן שאני אדבר על ירושה, כי הנפטר, המנוח, נותר רש, והוא מותיר את הממון לבאים אחריו. לעומת זאת, לעומת זאת כשאנחנו מדברים על נחלה, נחלה פירושו המשך. היה לו קניין, הוא ממשיך את הקניין לבניו אחריו. זה להנחיל לזרעו. ולכן אומר המלבי"ם, אתה תראה ביטוי נחלה לאו דווקא בנוגע לעניינים ארציים וגשמיים. תורה, לדוגמה, נחלו פתאים איוולת, אך שקר נחלו אבותינו. אתה רואה ביטוי של נחלה גם כן בעניין של עניין שהוא של מושכל, בעניין של מושכלות, בעניינים מופשטים, לאו דווקא בעניינים גשמיים וארציים. מצאנו גם כן פה על ירושה, על שם נחלה, כמו שכתוב כל בת יורשת נחלה. אז לגבי ירושה גם כן שייך להגיד את הביטוי, סליחה, לגבי נחלה גם כן שייך להגיד ירושה, אבל להוריש גויים אנחנו לא נגיד להנחיל גויים. פה הוא אומר, ינחל ארץ וגם יירש. מה פירוש הדבר? אומר המלבי"ם, והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי. ינחל ארץ, לא רק ינחל ארץ כנחלה הבאה לו מאבותיו, אלא עוד יוריש את הגויים הנמצאים כאן, יהפוך אותם לרשים, דהיינו מלשון רש, עני, וייקח את ארצם, ויירש את הר קדשי, שהר קדשי הוא חשוב יותר, ובמעלה יותר. תמיד כשהנביא כותב הוא הולך בהדרגה. זכה בזה וקיבל גם את זה, ואף את זה. תמיד הולכים מהקל אל הכבד, מהמעט אל המרובה. אז פה הם ינחלו ארץ כפי מה שנחלו מאבותינו, ולא זו בלבד, אלא עוד יורישו את ההר קדשי מן הגויים היושבים שם, ויירש את הר קדשי שמדרגתו גבוהה מן הארץ, כי הארץ מדבר על כלל הארץ, והר קדשי מדבר על הר הבית, מדבר על מקום המקדש, שהוא מקום מרומם יותר.
ואמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. ואמר סולו סולו, אומר רש"י, כה אמר הנביא בשמי לעמי, כבשו מסילה סלולה, פנו יצר הרע מדרככם. מה יש לסלול? מה הרימו מכשול? מי זה המכשול? זה היצר הרע. מה יש לסלול? ללכת בנתיב סלול שיצר הרע לא יכשיל אותנו בדרך. הרימו מכשול, מכשול הכוונה האבנים שמהווים מכשול בדרך. ומה זה? זה הרהורי רשע. למה? כיוון שאדם מהרהר בעבירה, בסופו של דבר מגיע לעבירה. אז מגיע לעבירה זה הנפילה. הרהור העבירה זה המכשול. המכשול זה המוקש, זה האבן הנמצאת בדרך. תרים את המכשול, תרחיק עמך הרהורי עבירה, לא תגיע לעבירה. ולכן הוא אומר קודם כל תרימו מכשול מדרך עמי, ועל ידי זה לא תגיעו אל גוף העבירה.
הרד"ק אומר, ואמר סולו סולו פנו דרך. אומר הרד"ק, זה המשך של מה שראינו לעיל, ויירש הר קדשי מי? מי שחוסה בי. החוסה בי יאמר כאשר האויב ייגף וייפול לפניו, סולו סולו פנו דרך. מה פירוש הדבר? המכשולים שהיו בדרך הורמו. דהיינו האויב, שלא היו יכולים עם ישראל להגיע לירושלים כי האויב עומד שם כנגדם, עכשיו המכשול הזה הוסר והורם, והנה כעת עם ישראל יכולים להגיע והם ינחלו ארץ, מי שחוסה בהשם. עד עכשיו היה מכשולים שהציבו האויבים, אבל עכשיו סולו סולו פנו דרך, כי הנה עכשיו מי שחוסה בהשם נוחל ארץ, יירש הר קדשי.
יונתן מתרגם, סולו, הכוונה על מנת שמסירים את האבנים מן הדרכים, כדי שבני אדם שעוברים בדרכים לא ייכשלו בהם. יש מסבירים, הרד"ק רוצה להסביר סולו סולו פנו דרך, הכוונה תסללו את הדרך. מה זה תסללו את הדרך? אומר הרד"ק ששמים אבנים כדי שאפשר יהיה ללכת בדרך. היום אנחנו שמים אספלט, אבל מי שיראה בדרכים של פעם, או שזה היה מקובל באנגליה ובכל המקומות היותר מתקדמים, היו שמים אבנים ועל האבנים היו נוסעים. כן, היו שמים כן, אבנים שעל גביהם העגלות היו נוסעות והכל. זה מה שהוא אומר, סולו סולו, הכוונה תסללו את הדרך על ידי שתשימו אבנים. לעומת זאת, לפי התרגום יונתן, הכוונה פנו את האבנים מן הדרך. זאת אומרת, אם יש דרך אפילו שיכולה להיות דרך עפר או כורכר, אבל יש איזה אבן בולטת מתוכה. אז הוא מתכוון על אבנים האלה, אותם תסירו, כך יהיה לפי התרגום יונתן.
המלבי"ם אומר, החלק הזה הוא עניין חדש. אחרי שראינו שלעיל בפרק נ"ה הוא דיבר על התשובה, ומפרק נ"ו עד כאן הוא מתאר את רוע מעשיהם, כמו שראינו שהמשיל לאישה זונה ובא לתאר את הקלקול הנורא שהיה בהם, עכשיו הוא בא ואומר להם, כעת תסללו דרך חדשה, שובו בתשובה. דיבר בתחילה על תשובה כדי לעוררם, כמו שדרך הדרשן לעורר את העם, הוא צריך לפרוט חטאיהם, כמו שראינו שהנביאים עושים, מפרטים חטאיהם, על ידי שהעם מבינים אנחנו חטאנו חטאנו ומרינו, אז יש מקום לדבר איתם שיעשו תשובה. כי הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי. החטא הכי גדול זה כשאומרך לא חטאתי. וכאשר הנביא מוכיח להם את חטאיהם, עכשיו אפשר לבוא לדבר איתם על תשובה. ועכשיו הוא בא ואומר, סולו סולו, השם יסלול דרך לקבל את האנשים החוטאים כדי שישובו בתשובה לפני השם יתברך. סולו סולו הכוונה תסללו דרך חדשה, מקום שלא היה דרך, תסללו דרך. מקום שהייתה דרך אבל התקלקלה, צריך ליישר את הדרך המקולקלת. וזה החלק השני, פנו דרך. מה זה פנו דרך? הייתה דרך, אבל מה לעשות, הדרך הזאת כנראה כבר הרבה זמן לא הלכת בה, הצטברו בה מכשולים, אז הרימו מכשול. זה בא לבטא כנגד שני מצבים. יש כאלה שמעולם לא היו בדרך השם, והם צריכים לסלול מחדש. יש כאלה שהיו בדרך אבל סטו, מה שקרה זה שעלה כולו קמשונים, כסו פניו חרולים, הדרך עכשיו קיבלה מכשולים. אז להם אנחנו אומרים פנו דרך, אלה שדרכם התקלקלה, פנו את הדרך להכשירה מחדש. ובמקום שהדרך עדיין מתוקנת, אבל יש רק אי אלו מכשולים, הרימו מכשול מדרך עמי. וזה פה מדבר על אנשים שעדיין לא סטו מן הדרך, הם עדיין בדרך, אבל מה לעשות, יש להם סטיות מקומיות. יש להם אי אלו דברים שהם מזלזלים בהם במצוות. אז הם לא ממש צריכים פנו דרך, הדרך לא התמלאה במכשולים בלתי עבירים שצריך לפנות אותם כי הוא נטש את הדרך. לא, אלא הוא עדיין הולך בדרך, אבל הדרך קשה להליכה. אז אלה הרימו מכשול מדרך עמי. דהיינו אלה שצריכים רק לתקן את הפרטים של המעשים שלהם, גם הם יתקנו מעשיהם.
כי כה אמר רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. כה אמר השם, כה אמר רם ונישא, מרום, רם ונישא שוכן עד וקדוש שמו, מרום וקדוש אשכון. אומר רש"י, מה זה מרום וקדוש אשכון? אני שוכן, מקום משכני הוא במקום מרום וקדוש. ואם כן, היה מקום לומר שמי ששוכן במקום כל כך מרומם, מה לו ולקרוצי חומר היושבים כאן למטה? אומר הקדוש ברוך הוא, ואף על פי כן, משם אני משגיח את דכא ואת שפל רוח, אני מרכין שכינתי עד אליו. השפל והמדוכא, אליו אני מוריד שכינתי. שפלים, אומר רש"י, אלה נדכאים, אלה שסובלים עוני וחולאים, אומר הקדוש ברוך הוא, איתם אני שוכן.
כי כה אמר השם, הרד"ק מסביר, שוכן עד. מה פירוש שוכן עד? הקדוש ברוך הוא שוכן עדי עד. עדי עד הכוונה לעולם. הקדוש ברוך הוא קיים לעולם. ושוכן, הוא אומר, מלשון שמתמיד ישיבתו במקום אחד, אומר הרד"ק, על פי זה נקרא שוכן. הקדוש ברוך הוא שוכן עד, הכוונה מתמיד ישיבתו כאן בעולם ומשגיח על מה שקורה בברואים לעד. זה הכוונה שוכן עד, אני שוכן עמכם, לשון משכן. וקדוש שמו. קדוש שמו, כמו שראינו שהשרפים אומרים קדוש קדוש קדוש, אז כך הם מכנים את השם, אז קדוש שמו. מה הפירוש המילה קדוש? כשאומרים קדוש, מה יש לכוון? מרומם ונבדל. הקדוש ברוך הוא קדוש, מרומם, מרומם, נבדל מאיתנו. תמיד עניין להתקדש, הכוונה להפריש עצמנו, להבדיל עצמנו. הרי את מקודשת לי, פירושו מובדלת לי מכל העולם, להיות מיוחדת רק לי. אגב, זה גם הסיבה שקדשה זה בעצם ההפך מקדוש, אפילו שלכאורה לא מובן לנו איך שני ביטויים מנוגדים שוכנים באותו שורש. זה קדוש, זאת קדושה וזאת קדשה. זה אותו רעיון. הקדושה מופרשת מענייני העולם, היא קדושה ומרוממת לעבודת השם. וכך גם כן הקדשה, היא מופרשת ומובדלת לעניין הזנות. הבדילה עצמה וייחדה עצמה לזנות. תמיד קדוש פירושו להיות מובדל. אשר קידשנו, הכוונה השם רומם אותנו והבדיל אותנו מן החומר על ידי קיום המצוות. אז כך גם כן השם קדוש שמו, דהיינו הקדוש ברוך הוא מרומם ונבדל מעל כל קרוצי החומר. מה הקדוש ברוך הוא אומר? מרום וקדוש אשכון. אני שוכן במקום מרום ועם קדושים אשכון. ואפילו שאני שוכן במרום וקדוש, בעולם הגלגלים, עולם המלאכים, לא פה בעולם התחתון, אומר הקדוש ברוך הוא, זה לא מונע ממני שאני שוכן גם כן עם התחתונים, ואת דכא ושפל רוח, להיות שוכן גם כן עמהם. אפילו שאתם רואים שהם בצרה, אל תחשוב אה, הוא בצרה, השם עזב אותו. אומר לא, אל תטעה. הגם שעם ישראל הם בגלות, הקדוש ברוך הוא אומר מרום וקדוש אשכון, אני שוכן גם עם המרום וקדוש ובאותה מידה עם העני ושפל רוח, עם המדוכה גם כן עמו אני נמצא. ושלא תחשוב שאם אתה רואה אותו שהוא סובל, אז הקדוש ברוך הוא לא נמצא איתו. סיפרתי לכם פעם משל שמישהו כתב, שאיזה אדם, אדם ככה כתב פעם סיפור, את סיפור חייו. והוא כתב שהוא מרגיש שהקדוש ברוך הוא, הוא אומר, כאילו פוסע בחול, ואני רואה לכל אורך הדרך זוג עקבות לידי. ואז אני יודע שהקדוש ברוך הוא בחסדי השם נמצא איתי באופן תמידי. הקדוש ברוך הוא, השם צילך על יד ימינך. אבל שאלה ישאל אותך ריבונו של עולם, למה דווקא בתקופות הקשות, דווקא בתקופות שבהם עברתי משברים, אז ראיתי רק זוג פסיעות אחד, לא ראיתי עוד זוג פסיעות לידי. למה ריבונו של עולם דווקא בתקופות הקשות לא היית איתי? אומר לו הקדוש ברוך הוא, דע לך בני, שדווקא בתקופות הקשות הייתי איתך, והייתי איתך בדרגה הגבוהה ביותר. ואם אתה מתפלא למה ראית רק זוג פסיעות אחד, דע לך אומר הריבונו של עולם, שלי הם, כי אותך באותם תקופות נשאתי על כפיים. פירושו של דבר, לדעת שאדם נמצא בצרה, זה הזמן שבו הוא נמצא עם הקדוש ברוך הוא בדרגה הכי גבוהה. אז גם אם אתה רואה, אומר המלבי"ם, שעם ישראל נמצאים בצרות, שפלים ונדכאים, אף על פי כן שלא תחשוב שזה סימן שהשם לא עמו, אלא אדרבה, אומר הקדוש ברוך הוא, אני שוכן ואני נמצא איתם בצרה, בבחינת עמו אנוכי בצרה.
המלבי"ם מסביר, שבעצם כמו שהוא התחיל לומר שפה בעצם יש טענה של עם ישראל, שטענה כלפי עם ישראל, תעשו תשובה, הנה תראו אתם מריתם, הנה תראו כמה קלקלתם, ואז הוא אומר להם סולו פנו דרך, תיישרו לכם דרך, וכל אחד יישר דרכיו לפי מידת הסטייה שהייתה בו. אומר המלבי"ם, כנגד זה עם ישראל טוענים לריבונו של עולם, יש להם שלוש טענות. טענה אחת, הם שלוש הטענות אגב הם הם אלה שמסביר כאן המלבי"ם את הפסוק. טענה אחת, העם טוענים, כי כה אמר, עם ישראל אומרים, רם ונישא שוכן עד. הקדוש ברוך הוא א', הוא רם ונישא. זאת אומרת, תמיד כשאני מודד חטא, כלפי מי הוא? אינו דומה מי שהכעיס את בעל מכולת, למי שהכעיס את גדול הדור, למי שהכעיס את הריבונו של עולם, להבדיל אלפי הבדלות. אז אם ככה, אנחנו הרי חטאנו לפני השם, והשם הוא רם ונישא. איך ייתכן שדבר כזה יכופר? זה חטא שלא יכופר לעולם. זה טענה אחת. היצר הרע הוא מאוד יצירתי, זה טענות להמציא לנו, העיקר אל תעשה תשובה. אז דבר ראשון, ולא רק זה, גם מה, מה יצירתי מאוד בטענה הזאת? זה נותן לנו הרגשה טובה. אתה, אתה עומד לעשות תשובה, אתה לא יודע בכלל מי זה הריבונו של עולם אתה. בוא אני אסביר לך, אני יש לי השגה, אני מבין מי זה הריבונו של עולם. וכשאני מבין מי הריבונו של עולם, אני מבין שלא שייך תשובה, כי אתה יודע את מי הכעסת? אתם מבינים, אדרבה, הוא עוד מרגיש טוב עם עצמו, הוא יודע מי זה הריבונו של עולם. אז טענה ראשונה, רם ונישא. אתה יודע מה זה להמרות פי השם? מה שייך על זה תשובה? טענה שנייה, שוכן עד. שוכן עד הכוונה בלי שינויים. נשאר אותו דבר באופן תמידי. וזה כבר ראינו לעיל שזה הייתה חלק מטענת הפילוסופים, איך תועיל תשובה אצל מישהו שאין אצלו השתנות? הקדוש ברוך הוא לא משתנה. בנו שייך שינוי. היינו צעירים, הזדקנו. פעם רציתי, היום אני כבר לא רוצה. פעם לא רציתי, היום אני רוצה. אצל הקדוש ברוך הוא אין שינוי. אז אם הקדוש ברוך הוא עכשיו מקפיד עליך, איך פתאום הוא ישתנה לאהוב אותך? אתם מבינים, לא שייך אצלו שינוי. עוד פעם, גם פה היצר הרע משתמש באותה תפיסה, שאתה יודע מי זה הריבונו של עולם? זה לא בשר ודם, מה אתה חושב שעושים תשובה ונגמר? זה לא ככה. טענה שלישית, קדוש שמו. הקדוש ברוך הוא הרי הוא קדוש ומרומם. במה הקדוש ברוך הוא, במה ירצה עבד את אדוניו? הרי לא שייך שאני כמי שטימא עצמו, כי מי שדרדר עצמו, יהיה לי בכלל גישה ומקום לתיקון אצל מישהו שהוא קדוש ומרומם כל כך. כנגד זה, אומר המלבי"ם, עונה להם הנביא ואומר, הגם שהקדוש ברוך הוא מרום וקדוש, אומנם כן, אבל אשכון את דכא ואת שפל רוח. כנגד מה שאמרו מרום, זה נגד רם ונישא. קדוש, זה נגד קדוש שמו. ואשכון, זה כנגד שוכן עד. פירושו של דבר, עונה להם תשובות על כל הטענות הללו. והתשובה היא בעצם שכל הטענות שאמרתם לא זו בלבד שהם לא סיבה לשלילת התשובה, אלא אדרבה, הם סיבה לכך שאתה צריך להזדרז לחזור בתשובה ותשובתך תתקבל. עצם הטענה שאתה אומר הקדוש ברוך הוא רם ונישא, אתה אומר השם רם ונישא, אתה יודע את מי הכעסת את הריבונו של עולם, מה שייך לעשות על זה תשובה? הוא אומר לך תדע לך, אדרבה, היא הנותנת. כי מרוב שהשם רם ונישא, אף שמיים לא זכו בעיניו. זאת אומרת, אין אצל הקדוש ברוך הוא מישהו שאפשר להגיד טוב, הוא בעל זכות אצלי. הוא זכאי אצלי. הוא ראוי אצלי. אף שמיים לא זכו בעיניו. גם השמיים כביכול יש בהם חיסרון כלפי קודשא בריך הוא. ואם ככה, העולם לא יוכל להתקיים. אז איך העולם מתקיים בכל זאת? דווקא בגלל שהקדוש ברוך הוא, אם עוונות תשמור יה, מי יעמוד? לכן בערך גדולתו, בערך כך הקדוש ברוך הוא מקבל את התשובה. זאת אומרת, מה עושה הנביא? הוא משיב להם, השם רם ונישא, הוא הרבה יותר רם ונישא ממה שאתה חושב. וכיוון שהוא הרבה יותר רם ונישא ממה שאתה חושב, אין שום דבר בעולם שיש לו קיום. איך בכל אופן שייך קיום? אתה חייב לומר על ידי תשובה. אתה חייב לומר שזה על ידי תיקון, כי בלי זה כל העולם לא היה יכול להתקיים, לרוב גדולתו ורוממותו. כנגד הטענה השנייה שהם טענו שהשם הוא בלתי משתנה, הקדוש ברוך הוא, הוא קדוש. הוא אומר להם, אדרבה, היא הנותנת. כי לא מחשבותיי מחשבותיכם. וכבר ראינו לעיל שהוא התעמת עם התפיסה הזאת. מה אתה רוצה לומר? השם אין אצלו שינויים, אין אתה חושב שאתה מבין את הריבונו של עולם. ואתה כבר קובע שאין אצלו שינויים, וכיוון שכך לא ייתכן. אומר אמת שאין אצל הקדוש ברוך הוא שינויים, אבל אתה בכלל לא מתחיל להבין מה מהי מחשבתו של בורא עולם. ואם הקדוש ברוך הוא אומר שיש תשובה, זאת אומרת שחייבים את שני ההפכים האלה ליישב. ואם אין לך דרך איך ליישב אותם, דע לך שבכל אופן כך הוא, כי הקדוש ברוך הוא הגם שאין בו שינוי, אומר תשובה תתקבל. אז אם הקדוש ברוך הוא אמר את זה, למה אתה חושב שאתה מבין יותר מהריבונו של עולם? אתה כבר יודע את הריבונו של עולם וכבר מסיק מסקנות שדבר כזה לא ייתכן. הקדוש ברוך הוא אומר לא מחשבותיי מחשבותיכם, אצלך בהבנה מישהו שאין בו שינוי לא יכול להיות שפעם כעס עליי והיום יתרצה אליי. אבל אתה לא התחלת להבין את הריבונו של עולם. ואם לא התחלת להבין את הריבונו של עולם, אצל הקדוש ברוך הוא זה כן ייתכן. ואומר הקדוש ברוך הוא, אם ככה אדרבה, הטענות הללו מחייבים את התשובה שהקדוש ברוך הוא כן יקבל תשובתם. ואת דכא ושפל רוח, אומר הקדוש ברוך הוא, מי ששב בתשובה בעצם זה משני סיבות. או על ידי ייסורים, זה נקרא דכא, השם דיכא אותו כביכול בייסורים, או על ידי שהוא רוח שפלה, יש בו ענווה. לשוב בתשובה צריך ענווה. כי בן אדם שהוא שחצן, עזוב, מה אכפת לי, מה זה, אדם לא חוזר בתשובה. אדם שיש בו ענווה, אז הוא אומר, אני לא הייתי בסדר, נהגתי שלא כהוגן. זה הדרישה הבסיסית כדי שאדם ישוב בתשובה. אז כנגד שפל רוח הוא אומר, הקדוש ברוך הוא מחיה רוח שפלים. וכנגד הדכא, האנשים המדוכאים, הסובלים בייסורים ומתייסרים, אומר להחיות לב נדכאים. הקדוש ברוך הוא הוא מחיה את ליבם. הלב זה הכלי החיצוני, המדוכא, הייסורים, הגוף שסובל. והרוח זה החלק הפנימי. אדם שמדוכא בנפשו, אז אנחנו אומרים שיש לו רוח שפלה, זה משהו פנימי, נפשי. אז השם מחיה רוח שפלים. ולעומת זאת הסבל הגופני, השם מחיה לב נדכאים. אז אל תדאג, מתוך המצב שלך השם רוצה בתשובה שלך, ומקבל את התשובה שלך, והתשובה שלך היא הכרחית והשם חפץ בה.
כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף, כי רוח מלפניי יעטוף ונשמות אני עשיתי. כי לא לעולם אריב, רש"י אומר, אם אני מביא ייסורים על האדם, אני לא מביא את זה עליו לנצח, אני לא קוצף לנצח. כי רוח מלפניי יעטוף, אומר הקדוש ברוך הוא, מתי אני אסיר מעליו את הייסורים? כאשר אני רואה שהרוח שניתנה מלפניי, שאני נתתי בו אותה, יעטוף, הכוונה יודה ויכנע על המעל שעשה, כמו העטופים ברעב, הכוונה יכיר בטעות שלו. כאשר רוח מלפניי יעטוף, הנשמות אשר אני עשיתי מלפניי יעטפו, הכוונה יתחרטו על מעשיהם הרעים, אז אני אכניע את הקצף ואת הכעס שיש לי עליו. זה לפי רש"י.
הרד"ק אומר, כי לא לעולם אריב. אומר הרד"ק, מאז ומעולם שעם ישראל קיים, אפשר לומר אולי מאז ומעולם שהאדם קיים בעולם, אבל גם אם נסתפק רק בעם ישראל, אומר הקדוש ברוך הוא, לעולם היה לי ריב איתם. הרי 40 יום אחרי שעם ישראל קיבלו תורה, כבר עשו את העגל. מעולם היה לי ריב איתם. הרי עוד באותו יום שנחנך בית המקדש, עוד באותו יום הביא לשם שלמה את בת פרעה. זאת אומרת, אנחנו רואים שלא היה אפילו מרווח נשימה לעם ישראל של שלב שבו הם יהיו צדיקים. ואם נרצה לחזור להיסטוריה, אז הרי בדיוק אותו דבר גם כן אצל האדם הראשון. עוד באותו יום שבו הוא נברא, באותו היום חטא ובאותו יום גורש מגן עדן. מיום היותם לי לעם ועד עתה, אומר הרד"ק, הייתי איתם במריבה. הם חוטאים ואני קוצף עליהם. בא הקדוש ברוך הוא ואומר, לא לעולם אריב. המריבה הזאת, הקצף הזה, לא יהיה לתמיד. ממה נובע החטא של האדם? מזה שיש בו לב אבן. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אסיר מעם ישראל את לב האבן, ואני אעשה שהם ילכו בחוקותיי. כי רוח מלפניי יעטוף, אומר הקדוש ברוך הוא, הרוח שיש בו באדם, מלפניי הוא עוטף ולובש את הגוף, והרוח הזאת היא זאת שתנחה אותו בדרך ישר. כי הרי כשאדם הולך בדרך עקלתון, נובע הדבר מהגוף, מתאוותיו, מהנאותיו, מענייני הגשמיות. הנשמה הרי תמיד מושכת אל העליונים. אומר הקדוש ברוך הוא, רוח מלפניי יעטוף, היות והרוח היא ממני, היא זאת שתכפה את הגוף ללכת בדרך טובה, ולא כמו שהיום המציאות שהגוף מושך אחריו את הרוח ואת הנשמה אחר התאוות הבהמיות של רצונותיו של הגוף. אבל לא יהיה כך לעולם, אלא הרי הנשמות שאני עשיתי אותם לבדם, אומר הקדוש ברוך הוא, אני אתן לאותה נשמות ולאותה רוח כוח עצום יותר, רב יותר, שעל ידי זה תימלא הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. ומתי זה? זה מדבר על זמן שעם ישראל יצאו מן הגלות. זאת אומרת, לא להבין לא נכון, זה לא שפתאום לא יהיה בחירה, אלא אנחנו מדברים על שלב שבו כבר עם ישראל יצאו מן הגלות, ובו יישארו דווקא אלה היותר דבקים בהשם, אז הוא אומר, אני אסיר מעליהם את הטבעים הרעים ואת התאוות ואת המידות הרעות. חוץ מזה, אומר הרד"ק, יש את מה שאונקלוס מתרגם. אונקלוס מתרגם, כי רוח מלפניי יעטוף, אומר התרגום, הרי לא לעלמא אתפרע בדין, ולא לאפרש יהון רוגזים. הרי רוח מיתיא עתיד לאתבא. לפי התרגום, הרוח מלפניי יעטוף, הכוונה אני עתיד להשיב את הרוח שתחזור ותעטוף את הגוף. זה פירוש שלישי. הרוח מלפניי יעטוף, פירושו של דבר יחזור, תחזור הנשמה ותרד בחזרה אל הגוף, הכוונה מתים אני עתיד להחיות.
המלבי"ם מסביר, כי לא לעולם אריב. אומר המלבי"ם, לפעמים הקדוש ברוך הוא מעניש את האדם ורב איתו, יש לו מריבה עם האדם. על זה הוא אומר לא לעולם אריב. לפעמים הקדוש ברוך הוא לא מעניש את האדם, הוא לא רב איתו, הוא רק מסתיר את פניו ממנו. הוא כועס עליו, הוא קוצף עליו, ומסתיר את פניו ממנו. וזה החלק השני, ולא לנצח אקצוף. לא יהיה מצב שלנצח אני אסתיר את פניי ויהיה בקצף על עם ישראל. עכשיו שימו לב, אומר המלבי"ם, דלתות הכתוב מקבילות. הסברנו כמה וכמה פעמים שדלתות הכתוב מקבילות פירושו שהפסוק מתחלק לארבעה משפטים, ומשפט א' הוא כנגד משפט ג', משפט ב' הוא כנגד משפט ד'. זאת אומרת, הם משלימים אחד את השני. ואז אומר המלבי"ם, הפסוק יתבאר כך: כי לא לעולם אריב, כי רוח מלפניי יעטוף. ולא לנצח אקצוף, כי נשמות אני עשיתי. ומסביר המלבי"ם ואומר, לא לעולם אריב, כי רוח מלפניי יעטוף. הכוונה, אני לא אעניש את האדם לעולם. מדוע? מכיוון שהרוח של האדם, אומר הקדוש ברוך הוא, זה ממני. איך אני אדכא אותו לעולם? הרוח הוא הרי מלפניי, הרוח שבאה לאדם, שנכנס יש בתוכו, כביכול אדם חומל על מעשה ידיו. גם הקדוש ברוך הוא חומל על מעשה ידיו. אומר הקדוש ברוך הוא, הרוח היא ממני. ואם הרוח היא ממני, אז לא לעולם יהיה לי ריב איתו, לא לעולם אייסר את האדם בעבור מעשיו הרעים. ולא לנצח אקצוף, למה? כי נשמות אני עשיתי. אקצוף הסברנו שהכוונה על הקצף הנסתר, על הסתרת פנים. אומר הקדוש ברוך הוא, גם זה לא יהיה לנצח. למה? היות והנשמות אני עשיתי. ואם כן, חלק אלוה ממעל, איך אוכל לנצח להיות בקצף עליה? כמו שאמרנו שאדם חס על מעשה ידיו, כמו שהראו ליונה בקיקיון, אומר הקדוש ברוך הוא, איך אני לא אחמול ולא אחוס על בהמה רבה, איך אני לא אחמול ולא אחוס על אנשי נינווה? כך אומר הקדוש ברוך הוא, אם הרוח היא מלפניי, אם את הנשמות אני עשיתי, אז איך ייתכן שלעולם אהיה עמהם בכעס ולעולם אקפיד עליהם ואשמור להם את חטאם לנצח? אומר הקדוש ברוך הוא, יהיה שלב שבו העולם יתוקן וכבר לא יהיה הקצף באופן תמידי. נשים לב, אומר המלבי"ם, כתוב כאן לעולם וכתוב כאן לנצח. מה ההבדל בין אם אני אומר דבר זה לא אעשה לעולם, לבין אם אני אומר דבר זה לא אעשה לנצח? לכאורה לעולם ולנצח בשפה המדוברת שלנו זה היינו הך. אומר המלבי"ם, לא. דע לך שיש הבדל גדול בין לעולם לבין לנצח. כשאני מדבר לעולם, אני מדבר בתוך מסגרת הזמן. המלבי"ם מגדיר את זה הזמן המתנועע. הזמן המתנועע הכוונה תנועת הזמן. הזמן עובר. הזמן עובר, זה נראה רק בתוך מסגרת הזמן. אבל הרי יש מסגרת שהיא נמצאת מעל הזמן. אז לפני שנדבר על המעל הזמן, נדבר על מסגרת הזמן. כשאנחנו מדברים בתוך מסגרת הזמן, אז יכול להיות שאני אדבר על לעולם, כל ימי עולם. אבל עוד פעם, העולם פה הגשמי שחי במסגרת הזמן. כמו שמיים כעשן נמלחו, עד מתי? עד שהשמיים כעשן יכלו העולם. מדבר על לעולם, אבל עדיין בתוך מסגרת הזמן. או אני יכול להגיד חיי האדם, עוד פעם בתוך מסגרת הזמן, ועבדו לעולם. מה זה לעולם? לעולמו שלו. לעולמם של לוויים. לעולמו של העבד, כמו ששם מובא שזה רק 50 שנה. בקיצור, לעולם תמיד זה בתוך מסגרת הזמן. אז זה יכול להיות מוגבל לעולמו של האדם, יכול להיות מוגבל לעולמו של העולם, שאז מדברים איתך על תקופות של אלפי שנים, אבל לעולם זה במסגרת הזמן. לעומת זאת, נצח מדברים כבר מעל הזמן. מה שמוגדר כזמן האלוקי, כזמן המלאכים. וכבר כמה פעמים, כמה וכמה פעמים דיברנו על כך שיש מציאות שהיא מעל הזמן. זאת אומרת, מקום שבו הזמן איננו עובר. קשה לנו להבין איך יש דבר כזה, אבל היום גם המדע מבין את זה, שיש מציאות שהיא מעל הזמן. וכבר איינשטיין בתורת היחסות מדבר על כך שבמקום שבו יש חומר יש זמן, מקום שאין חומר אין זמן. תיאורטית, אומר איינשטיין, אם תיקח ילד, תטיס אותו בחללית במהירות האור, אז הזמן פשוט לא יעבור עליו. בעוד 20 שנה תוריד את החללית, הוא יישאר באותו גיל. ואפשר גם לבדוק את זה היום, טייסים בחלליות שמגיעים למהירויות גבוהות, הזמן מאט. אי אפשר להגיע למהירות האור, מהירות האור הוא יתאפס, הוא יהפוך ממסה לאנרגיה. אבל על כל פנים, רואים את השעון, הזמן מאט. פירושו של דבר שיש מציאות שהיא מעל הזמן. ואגב, כבר אמרתי לכם פעם שאיינשטיין איחר ב-800 שנה, כי כבר הרמב"ן כותב את זה, שהזמן תלוי במציאות החומר. מקום שיש חומר יש זמן, מקום שאין חומר אין זמן. ממילא אווילית היא השאלה מה עשה הקדוש ברוך הוא אלף שנה לפני שנברא העולם. אין דבר כזה. נברא העולם, נברא החומר. לפני שנברא העולם, לא היה חומר, נברא הזמן. לפני שהיה העולם, לא היה חומר, אם לא היה חומר אז גם כן לא היה זמן. אז מה, אם ככה, זה מציאות יחסית. ואם כן, כשמדברים על הנצח, מדברים על המציאות שבה אין זמן. הקדוש ברוך הוא הוא מעל הזמן. הסברתי יותר מפעם אחת שכשומרים עתיק יומין, לדוגמה מה שמופיע בספר דניאל, אין הכוונה ישן. מה, החפץ הזה, זה עתיק יומין. זה שיבוש, מה הקדוש ברוך הוא עתיק כאילו? מה השם הוא ישן? ישן תמיד זה מוגבל בזמן. עתיק יומין פירושו המילולי נעתק מן הימים. כולנו במסגרת הימים, הכוונה כולנו תחת מטריית הזמן. אז אנחנו שייכים בזמן. אבל הקדוש ברוך הוא נעתק מהזמן. זה הכוונה עתיק יומין. הוא נעתק, חייב, נעתקים ממסגרת הימים. אז זאת אומרת הוא מעל הזמן.