ספר ישעיהו פרק נ"ז. הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. הצדיק אבד רש"י מבין שפה מדברים על צדיק ספציפי כאן מדברים על יאשיהו. ואין איש שם על לב, למה הסתלק הצדיק? באין מבין, מי אין מבין? אלה שנותרו פה לא מבינים למה הקדוש ברוך הוא ראה לסלק את הצדיק. והם אינם מבינים כי מפני הרעה נאסף הצדיק, הכוונה הרעה שעתידה לבוא על הדור, זאת הסיבה שהקדוש ברוך הוא אסף את הצדיק כדי שהצדיק לא יראה ולא יצטער ברעה העתידה לבוא עליהם, שהוא לא יהיה שותף לאותה רעה, אז הקדוש ברוך הוא לוקח את הצדיק עוד בטרם תבוא הרעה.
הרד"ק גם כן מסביר, גם הוא באותו קו. הרד"ק אומר, פה רק הרד"ק לא מסביר שמדובר על יאשיהו, אלא אומר הרד"ק פה מדברים על כלל הצדיקים. צדיקים שעברו מן הדור ההוא. לכן אמר ואנשי חסד נאספים, הכוונה נאספים אל עמם. הצדיקים נפטרים, אנשי החסד נאספים אל עמם. אבל הוא אומר אל תטעה, כתוב כאן הצדיק אבד, אתה יכול לטעות ולחשוב שהצדיק, מה הועילה לו צדקתו? הצדיק אבד. אומר לא, חס ושלום, הצדיק אבד לנו במותו, אבל כשלעצמו, ודאי שלעצמו לא אבד, אלא הוא אבד לדור, אנחנו הפסדנו את הצדיק. אבל הצדיק ודאי שמה כאן עומד ומשמש, כך גם כן למעלה עומד ומשמש בישיבה של מעלה. ודאי לא שייך לומר לגבי הצדיק אבד. אלא הצדיק אבד לנו, אנחנו איבדנו את מציאותו של הצדיק, אבל נשמתו בחיים ערבים טובים מחיי הגוף. אלא אבד מדורו כי להם היא האבדה.
ואין איש שם על לב. מה זה אין איש שם על לב? אומר הרד"ק, אין מי שיוכיח את עם ישראל על המעשים הרעים. הנה תראו, אין מי שיוכיח את עם ישראל על המעשים הרעים שהם עושים. וזה אומר, זה מעין מה שכתוב ואנשי חסד נאספים באין מבין. מה הם מבין? הם לא מבינים שמפני הרעה נאסף הצדיק. זה מה שהם לא מבינים, באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק. ואדרבה, הם לפעמים גם חושבים שאולי הצדיק אבד, איך תדע איזה רשע הוא היה. אבל הוא לא מבין שכי מפני הרעה נאסף הצדיק, מפני הרעה של האנשים שעשו מעשים רעים, הקדוש ברוך הוא אסף את הצדיק כדי שלא יראה ברעה העתידה לבוא על הדור.
וזה מה שאמרה חולדה הנביאה ליאשיהו: הנני אוסיפך אל אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום ולא תראינה עיניך בכל הרעה אשר אני מביא. לכן אתם מבינים למה רש"י אמר שזה חוזר על יאשיהו. כי אצל יאשיהו ראינו התייחסות מפורשת שהקדוש ברוך הוא אמר לו אתה נאסף כדי שלא תראה ברעה. לכן רש"י אומר הצדיק אבד זה יאשיהו שעליו נאמר מפורש אתה תאבד כדי שאתה לא תראה ברעה שעתידה לבוא על המקום הזה. ואין איש שם על לב להבין שבגלל זה נאסף הצדיק.
המלבי"ם מסביר, ראינו בסוף הפרק הקודם שהאנשים היו נוהגים מנהג של רשע, אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאוד. אנשים ממשיכים את ההנאות, את התאוות שלהם, מחפשים תענוגות העולם הזה. אומר המלבי"ם, הרי הם חושבים לעצמם הצדיק אבד. הנה תראו, מה אתם אומרים לי לא, תשנו דרכיכם, תהיו יראי אלוקים, תהיו יראי שמיים. מה הצדיקים לא מתים בסוף? כולם מתים, אז הצדיק אבד והרשע, מקרה אחד לצדיק ולרשע. הרי גם הצדיק אבד, אז מה יעזור לי שאני אהיה צדיק? זה חלק מהטענה של אלה שאומרים אתיו שכר ונסבאה שכר, כי הרי ממילא הצדיק אבד. מה יעזור לי שאהיה צדיק? מקרה אחד לצדיק ולרשע. מה תגיד לי אעשה מעשי חסד? גם זה לא יעזור לי, הרי גם אנשי חסד נאספו. גם הם מבין, גם הם מתים באין מבין. שהם לא מבינים למה הם צריכים למות, הרי האנשים האלה היו הגונים. ובכל אופן אתה רואה שהם מתו והם היו צדיקים. מסקנה, לית דין ולית דיין. זוהי מסקנתם של אותם אשר אומרים אתיו שכר ונסבאה, אלה שמחפשים תאוות והנאות העולם הזה.
אומר המלבי"ם תשים לב, יש פה צדיק ויש פה אנשי חסד. ויש כאן אבד ויש נאספו או נאספים. מה ההבדל? צדיק כמו שלמדנו כמה פעמים, זה בין אדם למקום. על זה אנשים לא שמים לב כלל. הצדיק אבד ואין איש שם על לב, הכוונה בכלל לא שמים לב שהצדיק נפטר, בכלל לא שמים לב שהוא איננו. לעומת זאת אנשי חסד, כן שמים לב. למה? הם הרי עשו חסד עם הבריות. עכשיו שהוא לא נמצא, אין לי חסד. אז עכשיו עזרו לי. מי? האיש חסד. האיש חסד לא פה, אני מיד מרגיש בחסרונו. לכן הוא אומר תשים לב לגבי אנשי חסד, אומר אנשי חסד נאספו, באין מבין כי מפני הרעה נאסף צדיק. זאת אומרת שמה האנשים ירצו לנסות להתבונן למה זה קרה לו. לכן כתוב באין מבין, הוא מנסה להתבונן ומנסה לשים לב למה הוא נאסף. והם במקום להבין כי מפני הרעה נאסף צדיק, זאת אומרת מה הם אומרים? הצדיק נאסף בגלל הרעה שהיה לו בחייו. שימו לב איך המלבי"ם מסביר. מה זה כי מפני הרעה נאסף צדיק? בטח, כל החיים היה בתעניות, בקושי אכל, לא עשה ספורט, נו מה בכלל השאלה? רק אכל צ'ולנט וקיגל, פלא שנאסף. מפני הרעה נאסף צדיק, הוא לא חי טוב. היה חי טוב, היה חי חיים ארוכים. בגלל הרעה, בגלל עבודת השם שכל הזמן גרמה לו להיות ספון בחדרו, לא ראה שמש, היה חסר לו ויטמין די. לא, בקיצור, הם מוצאים את כל אובדנו של הצדיק בגלל שהביא על עצמו רע בהנהגת הצדקות שלו. הם לא מבינים למה הוא נאסף, והם חושבים כי מפני הרעה נאסף הצדיק. והיות וכן, אז תהנה מן החיים, שהרי בסופו של דבר כולם יגיעו לאותו מקום, בסופו של דבר אין דין ואין דיין, אז הביאו שכר ונסבאה יין, תהנה מן העולם, גם הצדיק, גם הרשע, כולם אובדים. ואם כן, אין טעם להתאמץ, אין טעם לעבוד את השם.
יש הסבר נוסף, הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. מה הפירוש מפני הרעה נאסף הצדיק? לפעמים כאשר הקדוש ברוך הוא צריך להביא רעה על הדור, אין ברירה, הקדוש ברוך הוא לוקח את הצדיק והצדיק הוא כפרה על הדור. כי מפני הרעה של הדור נאסף הצדיק לכפר עליהם. מסופר פעם שאשתו של החפץ חיים בכתה לפניו, אמרה לו הבן שלנו היה כזה צדיק, ילד בן 18 נפטר לפני חתונתו, והיה אמרו עליו שהוא יהיה אחד מגדולי הדור הבא, ככה הוא במידות וגדלות בתורה. היה כאב גדול, כאב גדול. אז שאלו אותו למה, למה קרה כן? לא, כמדומני זה היה, לא, על החתן של החפץ חיים. החתן של החפץ חיים, בתו של החפץ חיים שאלה אותו, למה דווקא אותו? מה, כל כך הרבה אנשים יש לקדוש ברוך הוא בעולם, דווקא כזה צדיק השם אסף? אמר לה החפץ חיים, ומה את רוצה, שהקדוש ברוך הוא ייקח שליש עולם? החפץ חיים לא דיבר במטאפורות, הוא לא, הוא לא דיבר במשלים, הוא דיבר ברור. החפץ חיים דיבר ברוח הקודש. אמר לה החפץ חיים, את רוצה שהשם ייקח שליש עולם? אז הוא לקח צדיק אחד וזה חלף שליש עולם. שאלו את הבאבא סאלי לפני פטירתו, הרי לרב הבטיחו שהרב יזכה לראות משיח. הרב יזכה לראות פני משיח. אמר להם נכון. ואמרו לי בשמיים, אם אתה רוצה שיבוא עכשיו משיח, שליש מעם ישראל יאבדו. ככה הוא אומר. עמד ואמר אני מוכן להיות כפרה על עם ישראל ושלא יאבדו עם ישראל. ועוד פעם מדובר באנשים גדולים שיודעים מה קורה למעלה, הם לא, הם לא מדברים במליצות. זאת אומרת שיש בחינה שהצדיק אבד מפני הרעה של הדור נאסף הצדיק, כי צדיק אחד הוא כפרה על דור שלם.
למדנו את זה גם כן בספרו של הרמח"ל. הרמח"ל מדבר על זה בדרך השם. הוא אומר הרמח"ל, וטוב הוא לצדיק. כי לכאורה ישאל האדם, נו בסדר, אז הצדיק הולך ככפרה, מה יצא לו מזה? הוא הלך כפרה על העם אבל הוא בסך הכל הפסיד. גם היה צדיק וגם צריך לסבול בשבילם. הם עושים עוונות, טוב לפחות אני צדיק, לי יהיה טוב. לא לא לא, על העוונות שלהם מצאת תלך. הוא נענש ואני אסבול? אומר הרמח"ל, ואין לצדיק נחת רוח יותר גדול מזה. וזה הזכות הגדולה ביותר שיכולה להיות, מפני שבעולם האמת דנים את הצדיק הזה, נותנים לו שכר כמי שהגן על כלל ישראל. אומר אין שכר יותר עצום מזה. תעשו חשבון, המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. ואם בן אדם הציל שליש עולם? מי יכול לתאר לעצמו איזה גודל זכות יש לצדיק. אז הצדיק בזה שהוא הולך ועל ידי כך מגן על העולם, אין שכר יותר עצום ורב מזה לאותו צדיק. כך שלמעשה לא לחשוב שהצדיק כביכול הפסיד. הנה גם התאמץ וגם בסופו של דבר הולך בגלל העוונות שלהם. לא, אלא זה המתנה הכי גדולה שהצדיק יכל לקבל, שהשם ייקח אותו לכפרה על עם ישראל, אין זכות יותר גדולה מזו לצדיק בעולם האמת. זה ביאור נוסף.
יש הסבר שלישי שרוצה לומר שהצדיק אבד מפני הרעה. מה זה מפני הרעה? אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כל אדם וגם לא הצדיק הגדול ביותר, יש בו עוונות, יש בו חטאים, משהו מן המשהו, דק מן הדק. רק בנוצרות, אמרתי לכם שם כולם קדושים. אצלנו משה חטא, אברהם חטא, שרה אמנו חטאה, דוד המלך חטא. אצלנו אנחנו יודעים בשר ודם עלול לחטוא. אלא מה? הוא צריך להתאמץ וצריך לעשות תשובה. קורה שבן אדם נכשל וצריך לעשות על כך תשובה. זאת אומרת שיכול להיות מאוד שגם הצדיק צריך לקבל איזה שהוא עונש. משה לא נכנס לארץ. על מה? על דבר שצריך זכוכית מגדלת כדי להבין מה הוא היה. מה הפסוקים לא נגלה לנו מה חטאו של משה. אברהם אבינו ראינו שהיה בו חיסרון, בשרה חטאה אמנו שרה בזה, כמו שאומר הרמב"ן, ועוד. כך שלמעשה לצדיק יש עוונות. רק מה? אנחנו לא מודדים את הצדיק לפי עוונותיו אלא מודדים את העוונות לפי הצדיק. אתה רוצה לדעת מה היה העוון? זה משהו דק מן הדק, כי הרי מדובר באדם צדיק. אז זה בעוון דק מן הדק והוא נתבע במשהו. נו, אבל צריך לתת את הדין. אז הקדוש ברוך הוא אומר לו תראה, אני יכול להשאיר לך את הדין לעולם האמת, ואז יהיה לו עוגמת נפש וביזיון גדול ששם בעולם האמת יכניסו אותו לגיהנום ולזיכוך בשביל איזה שהוא עוון. ואני יכול לתת לך את העונש כאן, להיפרע ממך כאן בעולם הזה, ותגיע מזוכך קדוש וטהור לעולם הבא. מה הצדיק מעדיף? ודאי כאן בעולם הזה. אז הצדיק אבד כאן מהעולם הזה, ואין מבין כי מפני הרעה המועטת והקלה שהייתה לצדיק, בגלל זה הוא נאסף. הם בטוחים נו בטח היה רשע, אם אתה רואה שהוא אבד בטח היה רשע. לא, זה היה משהו דק מן הדק שמפני אותה רעה השם לקח אותו טרם זמנו ובזה זיכך לו כל עוונותיו וכעת ראוי להיכנס אל עולם האמת מבלי שום עיכוב.
יש עוד הסבר נוסף. מה זה הצדיק אבד ואין איש שם על לב כי מפני הרעה נאסף הצדיק? השם רוצה להביא רעה. ולמה? כי מגיע, חס ושלום, במצב שעם ישראל ירוד ומגיעה להם רעה. אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא יכול להביא את הרעה. למה? יש כאן צדיק שלא מפסיק להתפלל. יש כאן צדיק שלא מפסיק להעתיר בעדם. אני רוצה להביא את ה... אני לא יכול לעשות דבר כזה כשהצדיק נמצא כאן וזה יצער אותו. מה עושה הקדוש ברוך הוא? מפני הרעה העתידה לבוא נאסף הצדיק. ולמה נאסף הצדיק? לפי הביאור שראינו עד עכשיו, כדי שהוא לא יסבול את הרעה. אבל לפי הביאור שעכשיו אנחנו מסבירים, כדי שלא יבטל את הרעה. השם רוצה להביא רעה, אם הצדיק פה בתפילה הוא יבטל את זה. מה עושה הקדוש ברוך הוא? אוסף את הצדיק. אה, עכשיו אין מי שילמד סנגוריה, אין מי שיתפלל בעדם, עכשיו הקדוש ברוך הוא מביא את הרעה. מה תגיד, מה הצדיק למעלה לא מתפלל על עם ישראל? אתם יודעים שיש סיפורים על כמה וכמה צדיקים שהבטיחו הרבה הבטחות, שהם לפני מותם לא יוותרו ויתבעו משיח והם לא יוותרו וידברו בעד עם ישראל וכו'. ולאחר מכן, מה התברר? כל מה שטוענים הפוליטיקאים אצלנו, דברים שרואים מכאן לא רואים משם. כשמגיע למעלה מתברר לך הכל חסדים. הכל חסדים, אז על מה תתפלל? הכל מה שהקדוש ברוך הוא נותן זה חסד השם עלינו וזה הכל על מנת להביא גילוי אורו יתברך בעולם והכל לטובת עם ישראל. אז הוא רוצה להתפלל, אבל בטח על מה אתה מתפלל? שהשם יפסיק חסד? אז אלה שהיו כאן, למעלה כבר לא מתפללים. למעלה כבר לא מבקשים, אז ודאי שמבקשים, ודאי ש... אבל לא כמו שהוא היה כאן. וכאן בארץ זה מתגלה כלכאורה מציאות רעה, כשבר לעם ישראל, כסבל לעם ישראל, אז פה מרקיעים ומבקיעים שחקים. אבל שם בעולם האמת כבר הדברים נראים אחרת. ולכן הקדוש ברוך הוא לוקח את הצדיק כדי שהצדיק לא ימשיך להעתיר בעד עם ישראל, וזה מפני הרעה שהשם מעוניין להביא עליהם נאסף הצדיק.
יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. יבוא שלום, אז לפי הביאור הראשון שהסברנו שהצדיק נאסף כדי שלא יראה ברעה, אומר הקדוש ברוך הוא הצדיק הזה יבוא אל אבותיו בשלום, שלא יראה ברעה שעתידה להיות. ינוחו על משכבותם, הוא לא יסבול בכל הרעה אלא אדרבה, הוא יהיה במנוחה, ינוח על משכבו בשלום. למה? הולך נכוחו, כי הוא בחייו היה הולך נכוחו, הוא בחייו הלך בדרך הישר. הוא בחייו עשה צדק, אז לא מגיע לו לסבול. הרד"ק מסביר, מה שכתוב פה ינוחו על משכבותם, הכוונה שבמותם ינוחו במרגוע גדול. והמיתה נקראת שכיבה, כמו שכתוב ושכבתי עם אבותי. אז אומנם היה ניתן להבין שהכוונה שהגוף שוכב בקבר, לכן הביטוי שכיבה, אבל הוא אומר זה יותר עמוק מזה. כי לשכב זה לנוח. שכיבה מבטאת מנוחה. והצדיק הרי עכשיו נחה נפשו. נחה נפשו פירושו עכשיו הוא נמצא במנוחה. כמו לא שכב ליבו, מה הכוונה? לא נח ליבו. אז גם פה, כאשר מדברים על ינוחו על משכבותם, הכוונה על מנוחת הנפש שתהיה לצדיק כאשר הוא ייפטר מן העולם.
המלבי"ם מסביר, ראינו שאנשים טוענים שווא עבוד אלוקים. הנה תראה שגם כן הצדיק אובד, מקרה אחד לצדיק ולרשע. ואנשים באין מבין כי מפני הרעה נאסף צדיק, הם עוד טוענים כי הצדיק הזה הרע לנפשו בכל הסיגופים שלו ובגלל זה הוא נפטר בטרם זמנו בגלל שהוא הזיק לגוף שלו, ולא מבינים שהקדוש ברוך הוא ברא לו בחייו. אז אל תטעו לחשוב שהצדיק אבד בגלל שהזיק לעצמו חלילה, אלא אדרבה, הצדיק אבד כיוון שהשם לוקח אותו אל המקום הטוב לו, אל המקום המתוקן לו. עכשיו לפי כל הביאורים שהבאנו, יובן גם כן ההמשך של הפסוק הזה יבוא שלום. לפי הביאור שאמרנו שהמיתה של הצדיק זה לכפרה, כדי לכפר על עם ישראל, לפי זה תבין, הצדיק עובד כדי שלָנו יבוא שלום, ואנחנו ינוחו על משכבותם. מה זאת אומרת ינוחו על משכבותם? כשאין חרב עוברת בארצנו. איך התורה מבטאת את זה? ושכבתם ואין מחריד. אומר הקדוש ברוך הוא, כדי שאתם ינוחו על משכבותם, תוכלו להמשיך לנוח, לכן הצדיק אבד. זה לפי הביאור שהסברנו שהשם לוקח את הצדיק ככפרה עלינו. כדי שנוכל לנוח על משכבותם הולך נכוחו, לכן לוקח הקדוש ברוך הוא את הצדיק שהצדיק יכפר עלינו.
כנגד הביאור שהסברנו שהצדיק עובד בגלל איזה שהוא עוון דק שיש בו, אומר לך למה השם לקח את הצדיק? כדי שיבוא שלום. שלמעלה לא יבוא עם חטאים, יבוא שלום, יבוא בשלמות, מבלי שום פגם. על ידי זה ינוחו על משכבותם הולך נכוחו, מבלי שיגידו לו לא לא רגע, תיקח פה ימינה לגיהנום, זאת אומרת שמאלה, קח פה שמאלה לגיהנום, יש לך עוד כמה דברים לתקן. לא לא לא, כשהוא יבוא ייפטר, בפטירתו הוא בעצם תיקן את כל מה שצריך לתקן. ועל ידי זה יבוא שלום למעלה, שלם, ינוחו על משכבותם במנוחה, הולך נכוחו ישירות לגן עדן, מבלי צורך לעבור עוד איזה שהוא זיכוך שם למעלה. ולפי הביאור הנוסף שאמרנו שהצדיק נפטר כדי שלא יתפלל על הדור, מה אומר לך? יבוא שלום ינוחו על משכבותם. השם לוקח את הצדיק כדי שינוחו על משכבותם. כשהוא כאן, הוא מחריד שמיים וארץ. כשהוא כאן, הוא לא נותן שקט בשמיים. הוא מעתיר בלי סוף בעד עם ישראל. אומר הקדוש ברוך הוא, לא, יבוא שלום ינוחו על משכבותם, ועל ידי זה השם יביא את הגזירה הולך נכוחו. הקדוש ברוך הוא כביכול הדרך עכשיו פנויה, הולך נכוחו, מביא את הגזירה שנגזרה על עם ישראל. למה הצדיק אבד? כדי שלא יתפלל. כי מפני הרעה שהשם חפץ להביא על עמו נאסף הצדיק. הצדיק יבוא שלום ואז ינוחו על משכבותם, אין, לא יהיה יותר תפילות, לא יהיה יותר עתירה בעד עם ישראל, ואז הולך נכוחו, יעשה הקדוש ברוך הוא את הגזירה באופן ישר כפי שרצה להביא עליהם.
ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה. אומר הרד"ק, כנגד בני הדור שלו הרשעים, הוא אומר אתם, עכשיו שאין פה את הצדיק, קרבו הנה למשפט על המעשים הרעים. וזה בהתאמה גמורה, זה המשך למה שאמרנו. שהצדיק אבד מפני הרעה שהקדוש ברוך הוא רוצה להביא עליהם, אז כמו שהסברנו לפי הקו שרוב המפרשים הסבירו שהקדוש ברוך הוא אוסף את הצדיק כדי שהצדיק לא יראה ברע, אחרי שהמכשול הזה הוסר, וזה מתאים לכל הביאורים שאמרנו, המכשול הזה הוסר, אין כבר מי שיתפלל בעדנו, לפי הביאור שאמרנו שהקדוש ברוך הוא לקח את הצדיק כדי ככפרה, אז ההמשך של הפסוק לא ממש יתאים. אבל לפי הביאור שאמרנו שהשם לקח אותו כדי שלא יתפלל בעדנו, ולפי הביאור הנוסף שהשם לקח אותו כדי שלא יראה ברע העתיד להיות כאן ולא יסבול יחד איתנו, אה, עכשיו אחרי שהוא סר המחסום, אומר הקדוש ברוך הוא עכשיו בואו, בואו הנה, בואו עכשיו תשלמו את מלוא המחיר אתם עם ישראל. ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה. כי הרי הדין מגיע לכם. אתם בני עוננה. עוננה הכוונה מעוננים ומכשפים. עוננה בלשון נקבה, מכיוון שהכישוף על פי רוב היה נמצא בנשים. איפה רואים את זה בתורה? מכשפה לא תחיה. אומר רש"י, מה זה מכשפה? וכי אין מכשף? יש מכשף כף יד היום גם. מה, אין מכשף? מה, למה מכשפה? אומרים לך, מכיוון שהדרך של הכישוף היה מצוי בנשים. אבל יש גם מכשפים. אז גם פה, כיוון שהכישוף נמצא על פי רוב בנשים, הוא מדבר בני עוננה, הנשים המעוננות והמכשפות. זרע מנאף, אבותיכם היו מנאפים, ואימותיכם היו ותזנה. אז איך אתם תהיו הגונים? אתם הרי באתם, השורש שלכם הוא משורש רע. כמו שאמר הושע בפרק ד', לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה, כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו. הכוונה הקדוש ברוך הוא פוקד עליהם, דן אותם על העוונות החמורים שעשו.
המלבי"ם מסביר, ואתם קרבו הנה, עכשיו הגיע קרבו קרבה זה למשפט, כדי לדון אותם. בני עוננה, שימו לב, המלבי"ם מסביר שהם היו נואפים ומזנים לעבודה זרה. דבר מעניין דיברנו עליו בעבר, שהגאון מווילנא אומר שליד כל בית עבודה זרה, כלומר כך מקובלנו, שליד כל בית עבודה זרה היה בית זנות. ולכן אנחנו רואים תמיד מוזכר עבודה זרה עם תזנותיכם, תמיד זה מוזכר ביחד. ליד כל בית עבודה זרה היה בית זנות. וכבר חז"ל נגעו בנקודה הזאת שאמרו לא ביקשו ישראל לעבוד עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיה. כי הדרך של כומרי העבודה זרה למשוך אותם לעבודה זרה זה על ידי שהתירו להם את הזנות. ועל ידי כן היו נמשכים אחר שיטתם, כי לפי השיטה שלהם זה עוד מצווה, זה עוד דרך אולי לעבוד את הבעל, זה על ידי הזנות. אומר המלבי"ם, הם היו נואפים ומזנים לשם עבודה זרה. מה פירוש הדבר? הם היו מזנים במקום העבודה זרה, והבנים שהיו נולדים מהניאוף והזנות הזאת, הם היו אומרים זה מיוחס לאליל פלוני, זה מיוחס לכוכב פלוני. הוא נולד בעונה פלונית. זה אגב הביטוי של מעונן. מה זה מעונן? כאלה שאומרים עונה זו יפה לכך, עונה זו יפה לכך. היו עושים דברים, תשימו לב, הרבה מהמכשפים ומכל מיני זה, אומרים לך תלך ביום כזה וכזה, שנפל בתאריך כזה וכזה, בשעה שהירח במצב כזה וכזה. הרבה מהמכשפים בנויים על זמנים מאוד מסוימים. וזה נקרא מעונן, שיודע עונה זו יפה לכך, עונה זו יפה לכך. והם היו מעוננים את עת לידתם, הוא נולד במזל פלוני ותחת כוכב פלוני, ואז ממילא הבן הזה היו קוראים אותו בני עוננה. בני עוננה כיוון שנקבעה עונתו מעת שיצא לאוויר העולם, כביכול לאיזה כוכב הוא שייך, לאיזה מזל הוא, מאיזה מזל הוא יצא. והם נקראים זרע מנאף, מכיוון שהאב היה מנאף, על ידי זה גם כן אחרי זה ותזנה, האם, דהיינו הוא נולד מאימא ואבא מנאפים וזונים.
מסביר המלבי"ם, מה ההבדל בין מנאף לבין ותזנה? אומר המלבי"ם, תשים לב שותזנה בדרך כלל מופיע על נקבה, לא מופיע על זכר כמעט בשום מקום זנות. אלא אם כן לזנות אחרי, מאחרי השם. זנות זה לסטות, לזנות הכוונה לסטות. ודווקא אצל האישה מוזכר זנות, אצל האיש מוזכר ניאוף. גם אצל האישה, אבל אצל האיש לא מוזכר זנות. מה ההבדל? אומר המלבי"ם, כי לזנות הכוונה לסור מעל. לגבי האישה יש לה בעל אחד. ממילא ברגע שזינתה נאסרה עליו. אז לכן תמיד זה הניאוף שלה הוא בבחינת זנות, זונה מעל בעלה. לעומת זאת לגבי האיש, איש יכול גם לשאת כמה נשים והוא לא נאסר על אשתו בזנותו. ודאי שהוא עשה עוון חמור, ואם זה אשת איש על אחת כמה וכמה, ודאי שייתן את הדין, אבל אי אפשר לקרוא לזה זנות, הוא לא זנה מעל אשתו, כי הוא יכול להתחתן עם אישה אחרת מעל אשתו. לכן הביטוי זנות יותר תקף ביחס לאישה, והביטוי ניאוף יותר ביחס אל האיש. ופה הוא אומר, כאן הביטוי זנות בא לבטא עניין כפול. גם עניין הזנות שזנתה מעל בעלה, וגם העניין הנוסף של העבודה זרה שאמרנו שהרבה פעמים מבוטאת בלשון זנות, שהם היו אומרים שהבנים אשר נולדו הם בנים לעבודה זרה, הם זינו בבית העבודה זרה, משהו מעין השילוש הטמא של אותו האיש שכביכול רוח הקודש נכנסה בו וכולי. הרעיונות האלה הם רעיונות אליליים פגאניים שבאו מהעמים, שהאמינו שאם עושים זנות בבית העבודה זרה אז משהו מנפש האלוה, משהו מנפש העבודה זרה נכנס באותו עובר ואז הוא בחינת איזה שהוא כוח עליון יש בו, הוא בחינה של אליל.
על מי תתענגו על מי תרחיבו פה תאריכו לשון הלוא אתם ילדי פשע זרע שקר. על מי תתענגו? רש"י מסביר, אחרי שאתם עזבתם את דרך השם, שבתם מאחרי, על מי אתם נשענים שכל כך טוב לכם? דהיינו על מי אתה בטוח? על מי תתענגו? אם אין לך את ריבונו של עולם, על מי יש לך להישען? אם הייתם בוטחים בהשם, אז תתענג על השם. אבל אם אתה לא בוטח בהשם, אז על מי תתענג? על מי אתה נשען? מה תגיד כי עכשיו טוב לו? זה כמו בן אדם שקופץ מקומה 50, שואלים אותו מה נשמע? אומר אח, איזה אוויר, איזה נוף. זה טוב? מה, תכף אתה תרגיש את הבום והכל נגמר, נכון? אז כך גם כן, על מי תתענגו? על מי אתה מתענג כאשר אתה יודע שתכף הכל מסתיים? על מי תרחיבו פה? מה זה תרחיבו פה? כשהם היו מדברים היו מרחיבים פה, מלעיבים במלאכי האלוקים, מלעיבים בנביאיו, מדברים דברים קשים, מוציאים עליהם דיבה. אז הוא אומר על מי תרחיבו פה? על נביאי השם? עליהם אתם מדברים דברים קשים?
הרד"ק מסביר, אומר הרד"ק על מי תתענגו, זה המשך של מה שאמרנו קודם, סוף הפרשייה הקודמת, אתיו אקחה יין נסבאה שכר, היו מתענגים במאכל, במשתה, כאילו הטיטאניק לא עומדת לטבוע. השרים מנגנים ושותים יין. ממש מציאות שבה הם לא רואים מה קורה בעוד רגע. היו מרחיבים פה, מאריכים לשון על נביאי השם. אומר להם, הרי על עצמכם הייתם צריכים להרחיב פה. הרי אתם ילדי פשע, זרע שקר. דהיינו עד שאתה מדבר עליהם, בוא תראה מהו מקורך, מהו שורשך, כמו שאמרנו מזנות, מפשע.
המלבי"ם מסביר, על מי תתענגו, הוא מדבר פה על בני עוננה. הוא אומר להם, על מי אתם בוטחים שאתם מתענגים ואומרים אקחה יין נסבאה שכר כמו שהסביר הרד"ק, וכי על מה אתם בטוחים? על העינון, על הניחוש שניחשתם שנולדתם במזל טוב? הרי כמו שאמרנו הם היו בודקים את העונות, והיו אומרים זה נולד במזל אליל זה, זה נולד במזל זה. מה אתה אומר להם? אה, נולדת במזל טוב, לך תהיה הצלחה. האל פלוני איתך, הוא נמצא בתוכך. זה היה לעונן, זה היה התפיסה שלהם. הוא אומר להם, אז על מי תתענגו? אתם בני העוננה. וכי בגלל שאתה חושב שעשית איזה ניחוש שהוא נולד במזל טוב, אתה יכול להתענג, זהו, אצלך עכשיו הכל יהיה בסדר? על מי תרחיבו פה? פה הוא מדבר כנגד הזרע מנאף. אומר להם, איך אתם מרחיבים פה, מתלוצצים, אכול ושתו כי מחר נמות? ואתם מרחיבים פה, הכוונה מאריכים בדיבור, לומר אין מה לדאוג, אין דין, אין דיין, תעשה מה שאתם רוצים. הרי הייתם צריכים להתבייש מעצם הפגם שלכם, כי הרי אתם ילדי פשע מצד אימכם שזינתה, וזרע שקר מצד האב שניאף. אז אתם במצבכם מן הראוי היה לכם לשתוק, ולא עוד להתגאות במצבכם ולהגיד לי יש מזל טוב, אני אצליח בכל ענייניי, אנחנו בני עוננה, נולדנו בעונה טובה, נולדנו במזל טוב. כי הרי במצב שלכם לא היה לכם לדבר מאומה לרוע מצבכם.
הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים. הנחמים באלים, רש"י מסביר, המתחממים בשכבת זרע תחת אלה ואלון. הכוונה אנשים שהיו עושים מעשה עבירה תחת כל עץ רענן. שוחטי הילדים בנחלים, הכוונה שהיו מקריבים את הילדים קורבן לעבודה זרה. ותחת סעיפי הסלעים, הכוונה בנקרת הצור. אגב, אצלנו כתוב שוחטי הילדים, צריכים לדעת שהגירסה לא מוסכמת. אצל האבן עזרא הגירסה הייתה סוחטי הילדים. למעשה הגמרא דורשת במסכת נידה, שמי שמוציא שכבת זרע לבטלה כאילו שופך דמים. שכתוב שוחטי הילדים בנחלים, אל תקרא שוחטי אלא סוחטי. שזה מעשה כעין של סחיטה. והאבן עזרא לעומת זאת לא כך גרס, כי לפי האבן עזרא זה לא אל תקרי, אלא כתוב פה סוחטי. הוא היה גורס את זה בשין שמאלית. כי האבן עזרא על הפסוק ויסחט אותם אל כוס פרעה, אומר האבן עזרא כמו סוחטי הילדים. זאת אומרת הוא מבין שזה אותה מילה. אותו דבר גם כן אצלנו, הוא כותב סוחטי הילדים כמו ויסחט אותם אל כוס פרעה. זאת אומרת שלפי האבן עזרא הגירסה פה היא בשין שמאלית. לעומת זאת הגירסה שאנחנו גורסים, כל עץ רענן שוחטי הילדים, וכך גירסה של כמעט כל המפרשים.
הנחמים באלים. הרד"ק מסביר, אנחנו רואים שהנביאים מרבים להמשיל את עם ישראל כאשר הם עובדי עבודה זרה, הוא ממשיל אותם לאישה המזנה תחת בעלה. זאת אומרת, כמו שאישה נתונה תחת בעלה והיא הולכת ומחפשת לה אדונים אחרים, כך גם כן עם ישראל נתונים תחת ממשלתו של בורא עולם והם מחפשים להם בעלים אחרים. ויזנו אחר הבעלים, בעל מלשון בעלות ואדון. הם מחפשים להם אלוהויות אחרות להמליך אותם עליהם. לכן אנחנו רואים את זה בהרבה הזדמנויות שממשילים את העבודה זרה כאל זנות, וזה חוץ מהעניין שדיברנו שהיו עושים עובדי עבודה זרה, היו עושים בית זנות ליד העבודה זרה כדי לעודד את האנשים למשוך אותם לבוא אליהם. אז עליהם הוא אומר הנחמים באלים תחת כל עץ רענן. שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים. פירושו של דבר הנחמים זה מלשון יחם הצאן. נחמים מלשון מתחממים. בא לבטא את העניין של משכב הזכר והנקבה בלשון, בלשון חימום. אז זה הנחמים באלים. המתחממים באלים. מה זה באלים? מה הכוונה? הוא מפרט, תחת כל עץ רענן. אלים זה ביטוי לאילנות, כן? אלים זה מלשון אילנות, כמו כאלה וכאלון. אלים זה אילנות. אז בהתחלה הוא אומר המתחממים, הכוונה עושים פעולות של זנות וחימום באלים בעצים, ומפרט תחת כל עץ רענן היו הולכים לזנות.
והם, היה שהיו נקראים שוחטי הילדים. מה זה שוחטי הילדים? שוחטים ילדיהם לעבודה זרה, וממשיך בעניין העבודה זרה, היו זובחים לה את בניהם. כמו שאומר יחזקאל, ובשוחטם את בניהם לגילוליהם. איפה היו עושים את זה? בנחלים, במקום ששמה היו הסלעים.
המלבי"ם מסביר, ראינו שלפני כן הוא אומר הלוא אתם ילדי פשע זרע שקר. אומר על זה המלבי"ם, אתה רואה שהוא מגדיר אותם ילדי פשע. מה פירוש ילדי פשע? עכשיו הוא מפרט. הם היו מתחממים להוליד ילדים מן האלים, לפי המלבי"ם זה לא מלשון אילנות, אלא מלשון אלוהויות. הכוונה מהאלילים. היו מעמידים אלילים תחת כל עץ רענן, והם היו עושים פעולות של זנות תחת אותם עצים, והיו אומרים שהיא נתעברה מן האל. כיוון שפה כביכול האלילים הללו זהו מקומם, זהו מקום שבתם, ואם היו עושים זנות באותו מקום, היו טוענים שכביכול הוולד הזה הוא ולד אלוהי, הוא בא מהאלוה הזה. והם היו אומרים שהאלילים כביכול חושקים את בנות האדם, כמו שכתוב ויבואו בני האלוהים אל בנות האדם וילדו להם, אז הם היו אומרים שכביכול הגורמים האלוהיים, דהיינו האלילים שהאמינו בהם, הם כביכול רוצים את בנות האדם והם כביכול באים עליהם ומכוח זה הם ילדו. שוחטי הילדים, מה אחרי זה הם היו אומרים? הוולד שנולד הוא ולד של האלוה כביכול. ואחרי זה היו אומרים עכשיו האלוה מבקש שתזבחו לו את בנו. שוחטי הילדים, זה היה השלב הבא. את הבן שנולד, אותם היו שוחטים כביכול לאלילים, מצווים אותם לשחוט אותם, את אותם ילדים שהם היו בנחלים תחת סעיפי הסלעים. ועל ידי זה הם האמינו שהילדים יתקדשו להיות כביכול גם הם אלוהיים. כמו שאומר המלבי"ם, כפי שהיה מקובל בעבודת הצבא, ממקורות ימי קדם והבליהם, שהם האמינו שזה פתאום ההוא עלה לשמיים ונהיה אלוה כזה, וההוא נלחם עם האלוה ההוא, ועוד כל מיני הבלים שהאמינו בהם העמים הקדמונים. ואז בזה היה נדמה כאילו האלילים שוחטי הילדים. זאת אומרת כביכול האלים הם אלה ששחטו את הילד, כיוון שהאלים ביקשו שאת הילדים הללו שהם כביכול ילדים שלהם, אותם יקריבו בפניהם.
בחלקי נחל חלקך הם הם גורלך גם להם שפכת נסך העלית מנחה העל אלה אנחם. בחלקי נחל, כמו חלוקי נחל. אלה הם האבנים אשר בנחל. מי לקח חלוקי נחל? דוד המלך כאשר הרג את גוליית. אז בחלקי נחל חלקך, מה הפירוש חלקך? רש"י מסביר, אותם חלוקי הנחל בהם ירגמו אותך. ולמה? כי אותם חלוקי נחל הם גורלך. פירושו של דבר, אותם את בחרת לגורלך ובהם ינקמו ממך. פירושו של דבר, הם היו לוקחים את חלוקי האבנים ומציבים אותם כמצבה לעבודה זרה. אז את עבדת לאותם חלוקי נחל, בחרת אותם לחלקך, אז כשיורגמו, ירגמו אותך איתם. למה? גם להם שפכת נסך. הרי לאבנים הללו עליהם שפכת נסך, היו מנסכים על גבי המצבה. העל אלה אנחם? האם על המעשים הרעים הללו שעשית אני אנחם, והכוונה אתחרט ולא אריע לך? הרי בוודאי שעל זה תתני את הדין ואפרע ממך. כך גם כן מסביר רש"י וכך גם כן מסביר הרד"ק, שכשיו מוצאים אבן חלקה ויפה באבני הנחל, היו עובדים לה. כמו שכתוב זקף לבנה ופלחא והשתחווה לה. על מי זה נאמר? על אותו האיש, שהוא זקף לבנה והשתחווה לה. אז הם היו משתחווים לחלוקי הנחל ובזה יהיה חלקך. אומר הרד"ק, שזה בחינת לשון נופל על לשון. הם יהיו, אז לפי הרד"ק רק יש עוד הבדל, לפי רש"י חלקך הכוונה את בחרת אותם, אז הם יהיו חלקך בהם ירגמו אותך. אבל הרד"ק לא מסביר את עניין הרגימה, הוא אומר הם חלקך כמו השם מנת חלקי וגורלי. כביכול זה מה שאת בחרת, חלוקי הנחל את זה בחרת לך לאלוה. רש"י כבר מדבר גם על העונש, חלקך הכוונה מה שבחרת זה יהיה גורלך, את תענשי בהם. ואומר הרד"ק למה כתב חלקך? כי זה לשון נופל על לשון. דיבר על חלוקי נחל אז דיבר על חלקך. זה אותו לשון, לכן הרבה פעמים מדברים בלשון מליצית, מתבטאים באותו ביטוי כשיש לו שתי משמעויות שונות.
המלבי"ם מסביר לפי אותו קו שהוא הסביר, שהם היו עושים זנות במקום העבודה זרה כדי להוליד בנים כביכול לעבודה זרה, ולאחר מכן את הבנים האלה היו שוחטים ומקריבים לעבודה זרה. אז בחלקי נחל חלקך, כאשר הילדים אתם נותנים לו לנחל את החלק שלו כביכול, את מה, את הבנים שאתם האמנתם שכביכול מהעבודה זרה ממנה יצאו הילדים הללו, אתה תחשוב בשטות שלך, בהבל שלך, שהם הם גורלך. אתה חושב לעצמך אני אתן לאלוה כביכול את הבן שלו, שזה מה שנולד לי, אז הוא האלוה יהיה לגורלי. פירושו של דבר, יצליח מזלי. כי הנה עכשיו אני מקריב לו קורבנות. הם הם גורלך, אתה באיוולתך תחשוב שעל ידי זה האלים יעלו בגורלך, הכוונה גורל זה מלשון מזל, הם אלה שיעלו במזלך.