ישעיהו פרק נ"ו. כה אמר השם, שמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות. כה אמר השם שמרו משפט ועשו צדקה, דהיינו מהרד"ק, הקדוש ברוך הוא אחרי שהתחיל לדבר על הגאולה, אומר לעם ישראל, אתם יודעים מה מעכב את הגאולה? משפט וצדקה. אם תטיבו את דרכיכם, שמרו משפט ועשו צדקה, אזי קרובה ישועתי לבוא, הישועה תגיע במהרה. ואם היא מתעכבת, זה רק בגלל שעדיין משפט וצדקה עדיין לא עשיתם. זה המשך של הפרק הקודם ששמה הוא אמר שדבריי לא ישובו ריקם, כי אני אעשה את כל אשר חפצתי והצלחתי וכולי, בשמחה תצאו ובשלום תובלון, ההרים תפצחו לפניכם עסיס, תחת הנעצוץ יעלה ברוש, כל הדברים הללו הם הבטחות על מה שעתיד להיות. אומר הרד"ק, כאן נאמר התנאי, שמרו משפט, עשו צדקה, אזי אכן קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות.
המלבי"ם מסביר, משפט זה קו קבוע אצל המלבי"ם, שמשפט תמיד זה עניינים של בין אדם לחברו, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. וצדקה תמיד זה בין אדם למקום. כשלא להתבלבל, צדקה לא מתכוונים לנתינת מטבע לצדקה, אלא מתכוונים לעשיית דין צדק בין אדם... סליחה, לעשיית צדקות בין אדם למקום. זה הכוונה תמיד צדקה, להיות צדיק בעבודת השם. אז צדקה זה בין אדם למקום, ושמרו משפט תמיד זה בין אדם לחברו.
לפי מה שהסברנו בפרק הקודם, אומר המלבי"ם, שחסד השם כמוהו כגשם. החסד מוכן באופן תמידי, והוא תלוי במי? במקבלים. תלוי מה תזרע. אם תזרע קוצים יצמחו קוצים, אם תזרע תבואה תצמח תבואה. זאת אומרת חסד השם לא משתנה, אלא חסד השם תמידי ותלוי בך מה אתה תעשה כדי לקבל אותו. על זה הוא אומר כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להיגלות. צדקתי זה מה שהשם כביכול מצדיק את בריותיו, מזכה אותם בצדקה. מה פירוש הדבר? לא על פי שורת הדין, עושה איתנו חסד. על ידי הצדקה, אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשלח לכם את הישועה. אז הצדקה כבר נמצאת, חסד השם כבר נמצא. הוא כבר ישנו במציאות, רק אתם לא רואים את הצדקה הזאת, הוא מכוסה מעיניכם. על ידי שאתם תעשו משפט וצדקה, על ידי זה תתגלה אותה הצדקה ואז תבוא הישועה. תשימו לב, אומר המלבי"ם, הישועה עדיין לא נמצאת, בו בזמן שהצדקה והחסד של הקדוש ברוך הוא זה כן נמצא פה, רק נעלם מעינינו. לכן תשימו לב, הוא אומר כי קרובה ישועתי לבוא, זאת אומרת הישועה שלי עדיין לא הגיעה, ישועת השם עדיין לא כהרף עין, אנחנו מצפים לה. אומר הקדוש ברוך הוא תתנהגו בצדק וביושר והיא קרובה, אני אביא לכם אותה בקרוב. לעומת זאת חסד השם אמרנו זה תמיד נמצא, רק אנחנו עדיין לא רואים אותו בגלוי. לכן הוא אומר וצדקתי להיגלות. היא ישנה, אבל אנחנו רק מחכים שהיא תתגלה. קרובה צדקתי להיגלות.
אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע. אולי לפני כן, בפסוק הקודם, הוא אומר שמרו משפט ועשו צדקה. אז המלבי"ם מסביר גם את זה, למה לגבי משפט נאמר שמירה ולגבי צדקה נאמר עשייה? כי המשפט זה בין אדם לחברו. מה אתה נזהר בבין אדם לחברו, במשפט שבין אדם לחברו? לא להזיק אותו, לא לדבר עליו לשון הרע, לא לקלל אותו, לא לעשות כל דבר שיכול לגרום נזק לשני, לא לגזול אותו. זה תמיד משפט. המשפט אם ככה הוא להימנע. שב ואל תעשה. השמר פן ואל, זה אל תעשה. שמרו משפט, תשמור על המשפט, לא להזיק לשני, לא לעשות לו רע. זה תמיד להישמר כדי לא לפעול. לעומת זאת צדקה, זה להיות צדיק בין השם למקום... ובין אדם למקום, צריך לעשות פעולות. להניח תפילין, לשמור שבת, ללמוד תורה, לעשות חסד בין אדם לחברו, כי גם זה בין אדם למקום. כל אלה פעולות המצריכות עשייה. זה לא כמו משפט, שבמשפט אומרים לך, החוק אומר מה תיזהר לא לעשות. אל תזיק, אל תקלל, אל תדבר לשון הרע, אל... כל אלה זה בין אדם לחברו, זה אל. אז מספיק לשמור. להישמר שלא לעבור. אבל צדקה צריך לעשות, להיות צדיק בין אדם למקום, בן אדם שיושב כל היום בבית לא עושה כלום, לא יכול להגיד שהוא צדיק גדול. צדיק גדול צריך להגיד מה הוא עושה. הוא לומד תורה, הוא מקיים מצוות, הוא מתפלל, הוא כל אלה זה לעשות. לכן לגבי צדקה שזה בין אדם למקום כתוב ועשו צדקה. פה נצרכת עשייה.
אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות רע. זה פרדוקס. תחליטו, הוא שומר שבת או שהוא מחללו? שומר שלא לחלל. שומר שבת כאילו כתוב מחללו. שומר שבת מחללו הכוונה מחללו. שומר ונזהר מחלל את השבת, לא שומר שבת ומחללו, כן? זה ודאי אין הכוונה. אשרי אנוש יעשה זאת. מה זה? על שמירת השבת מסביר הרד"ק. ובן אדם יחזיק בה. נו, הוא כבר יעשה, מה זה יחזיק בה? אנחנו דברים שעושים אותם באופן חד פעמי, אין לנו בעיה. כל הבעיה בדברים המצריכים התמדה, בדברים שמצריכים מאמץ יומיומי. אז הוא אומר לא חד פעמי, אלא ובן אדם יחזיק בה, לא רק יעשה את זה פעם אחת, אלא נזהר בזה כל ימיו. שומר שבת מחללו, מחלל אותו על ידי איזה שהיא מלאכה. בכלל שמירת השבת, אומר הרד"ק, זה גם כן לקדשו. כמו שכתוב זכור את יום השבת לקדשו. מה זה לקדש את השבת? במה אני מקדש אותו? אומר הרד"ק, אני מבדיל אותו משאר הימים. כל עניין של קדושה זה הבדלה מאחר. את אהרון לקדשו, להבדילו משאר אחיו הכהנים, הוא כהן גדול. את הכהנים לקדשם משאר בני האדם, שהכהנים הם משרתי השם. הרי את מקודשת לי, מופרשת לי משאר בני האדם. עד עכשיו כל אדם יכל לסתח לאישה, וכעת את מקודשת לי, מובדלת לי מהם. וכך גם כן הקידוש של השבת. במה אני מבדיל את השבת? במה מקדשו? חז"ל אומרים במאכל, במשתה, בכסות נקייה. בענייני הגוף הוא נבדל משאר הימים. נבדל, שיהיה לך בגד אחר, שיהיה לך אוכל אחר, מספר סעודות אחר. כל יום היו אוכלים שתי סעודות, בשבת שלוש. בענייני הנפש, שתהיה נפשו פנויה מעסקי העולם ומובדלה מהם, ומתעסקת בדברי תורה וחוכמה ומתבוננת במעשה האל. זה לשונו של הרד"ק. לכן אדם בשבת צריך להגביר חילים לתורה. לא שלא יתעסק בשבת בעניינים גשמיים, בעניינים ארציים, יעסיק את מחשבתו, יקרא עיתונים שבהם כל מיני הבלים. אני מדבר גם על העיתונים הדתיים. שיתעסק בכל מיני דברים של פוליטיקה, זה לא מתאים. שתהיה הנפש פנויה מעסקי העולם ומובדלה מהם, ומתעסקת בדברי תורה. בשבת קח לך ספר שהוא ספר הלכה, ספר לימוד, ספר חידושים על הפרשה, ספר שיש בו דברי תורה, שיעור של דברי תורה.
ולמה הזכיר פה את עניין השבת? אומר הרד"ק, מכיוון שפה הוא מדבר על בני הגלות, שהוא רוצה לומר להם מה הדרך שבה הם יגאלו. שמרו משפט עשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא. איך אני אביא את הישועה? בזכות מה? שומר שבת מחללו. על ידי שישמרו שבת. ולמה דווקא שמירת שבת? כי הגמרא אומרת שבעוון שעם ישראל חיללו שבת גלו מארצם. הנה ראיתי ביהודה דורכים גיתות. ככה הפסוק אומר. היו דורכים גיתות בשבת. בשבת היו עושים יין. זאת אומרת היו מחללים שבת. הן שבת בראשית, הן שבת הארץ. שני דברים היו להם. גם חילול שבת ממש, וגם חילול שבת של שמיטה, שבת הארץ. אז כיוון שזו סיבת הגלות, זו גם כן תהיה סיבת הגאולה. איך? קרובה ישועתי לבוא, שומר שבת מחללו, תשמרו את השבת מלחללה. חז"ל אומרים לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת. שנאמר ומשבתותיי העלימו עיניהם ואחל בתוכם. חז"ל אומרים אם משמרים בני ישראל שתי שבתות, מיד הם נגאלים. כמו שכתוב אשר ישמרו את שבתותיי. שבתותיי כתיב. מה אחרי זה כתוב? והביאותים אל הר קודשי. ישמרו שבתותיי, תזכו אחרי זה שתבואו לכדי גאולה. ועל ידי שהוא מזכיר כאן את מצוות השבת, אומר הרד"ק, הוא בא לרמז לנו גם כן על שאר מצוות עשה. למה נקט דווקא שבת? שהשבת היא חמורה, כן? ויש בה עשה ויש בה לא תעשה. ואחרי זה הוא אומר באופן כללי ושומר ידו מעשות כל רע. שלא תחשוב שבזה יתמצה הכל, אני אשמור שבת ואחרי זה אעשה מה שאני רוצה. לא. שומר ידו מעשות כל רע, זה מצוות לא תעשה.
רק שיש פה לכאורה קושי בפסוק. אתה אומר אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. מה זה בה? זכר או נקבה? נקבה. שומר שבת מחללו. איך העצרת כתוב? מחללה. נכון? אומר הרד"ק, אף על פי כן יכול לנקוט לשון שבת, כי השבת היא נקבה. ואם אתה יכול רוצה לדבר, אתה יכול לדבר עליו גם כעל זכר, כי אתה מדבר על יום השבת. כשאני מתייחס ליום השבת, יום זה זכר. כשאני מתייחס רק לביטוי שבת, שבת זה נקבה. אז מתאים גם הביטוי זכר, גם הביטוי נקבה, מתאים למילה שבת.
אומרים בשם... כמדומני זה היה רב שפירא, הרב של... מייסד הדף היומי, כמדומני אומרים את זה בשמו, שהוא אמר שיש שלוש ביטויים כידוע. יש בתפילה, יש בה, יש בו, ויש בם. וינוחו בה, וינוחו בו, וינוחו בם. אצל הספרדים יש גרסאות שאומרים הכל אותו דבר. אבל אצל האשכנזים יש הבדל. בתפילת ערבית של ליל שבת אומרים וינוחו בה. בתפילת שחרית אומרים וינוחו בו. בתפילת מנחה, וינוחו בם. אז הוא אמר, למה, ממה נובע השינוי הזה? ממה נובע ההבדל הזה? אז הוא תיאר את המציאות שהייתה מקובלת אז באירופה. הוא אומר, בליל שבת הבן אדם הרי, זה יום עבודה רגיל היה אצלם, מדובר אצל גויים. אז היהודי שהיה לו חנות, היה משאיר את החנות שלו פתוחה, מסיים את העבודה ב-8:00 בלילה. אז מי היה נח? הוא או אשתו? רק אשתו, כי הוא עדיין היה עובד. לעומת זאת, למחרת, האיש היה כבר בבוקר כבר היה סוגר את החנות, לא היה פותח את החנות. אבל לעומת זאת, האישה הייתה הולכת לתיאטרון, לכל מיני קניות, לכל מיני זה. אז מי היה נח? רק האיש היה נח. לעומת זאת, אחרי הצהריים, שכבר מנחה של שבת, הוא אומר, הוא לא את החנות לא פותח, היא כבר סיימה את הקניות, עכשיו שניהם נחים. אז הוא אומר, זה מה שכתוב כאן. בלילה, וינוחו בה. היא נחה. הוא עדיין בחנות. ביום, וינוחו בו. הוא נח, היא הולכת לקניות. ואחרי זה בצהריים, וינוחו בם. זהו, אין כבר כולם עכשיו, זה מנוחה לכולם. כך לצערנו הייתה המציאות.
המלבי"ם מסביר, אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. הרי אמרנו שהצדקה והישועה הם מוכנים לבוא. הם כבר עומדים להגיע. אומר הקדוש ברוך הוא, זה מה שנקרא תמשוך את זה, תביא את זה, זה תלוי בידך. תלוי במעשה האדם. אשרי אנוש יעשה זאת. איך? על ידי המעשים שלו הוא מגלה את הצדקה ואת הישועה. וגם בן אדם שאפילו לא עושה את זה במלואו, כי בן אדם אומר המלבי"ם זה תמיד יותר קטן מאנוש. על כל פנים יחזיק בה. מה זה יחזיק בה? גם אם הוא לא מקיים ממש, הוא עדיין מחזיק קצת, כדי שזה לא יתמוטט. איך? שהוא שומר שבת מחללו. שומר שבת מחללו זה כנגד בין אדם למקום, שמירת השבת. ושומר ידו מעשות כל רע, זה כנגד בין אדם לחברו, לא לעשות רע לחברו. המלבי"ם אומר שתמיד בן אדם קטן מאנוש. אנוש זה מורה אדם קטן. זה אולי מה שנקרא בזוהר ברנש. אדם קטן נקרא אנוש. לעומת זאת בן אדם זה עוד חיסרון, שלא זו בלבד שהוא קטן אלא עוד הוא נולד מאדם. להבדיל מבני האלוהים, שהכוונה למלאכים, לכוחות הנבדלים. וזה לכן כשרוצים להזכיר אצל יחזקאל בדרך קטנות, קורא לו בן אדם. מה זה בן אדם? לומר גנותו שהוא נולד מאדם, שהוא לא כאותם כוחות עליונים רוחניים.
ואל יאמר בן הנכר הנלווה אל השם לאמור, הבדל יבדילני השם מעל עמו. ואל יאמר הסריס, הן אני עץ יבש. ואל יאמר בן הנכר הנלווה אל השם. דהיינו בן הנכר שהתגייר, יגיד למה אני אתגייר? הרי כאשר הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם של עם ישראל, אותי הוא ישים בצד. למה? כי אני לא מקורי, אני חיקוי, מייד אין צ'יינה. אני רק התגיירתי. כך יבוא לטעות בן הנכר הנלווה אל השם. ואל יאמר הסריס, למה הטיב את דרכיי? מה זה הסריס? הסריס זה האדם שלא מסוגל להוליד. ואם כן הוא יגיד למה אני אטיב את דרכיי? הרי אני כעץ יבש, פירושו אין לי המשכיות. לסריס אין בנים. הרד"ק מסביר, מה שהזכיר כאן בן הנכר ואת הסריס דווקא מישראל, כי בן הנכר יש לו מינוס שאין לו ירושה בארץ. בן הנכר הרי לא מקבל חלק בארץ ישראל. הארץ התחלקה לשבטים. זאת אומרת בני שבט דן ינחלו בנחלת דן, בני שבט ראובן בנחלת ראובן. אבל יבוא עכשיו אדם גר, יגיד אני גם רוצה חלק ונחלה בארץ. יגידו לו מאיפה? מאיזה שבט אתה? למי היה בדיוק את הסיפור הזה שלא הגיע לו נחלה, גירשו אותו? המחרף והמגדף. שבא לשבט, ליטוע אוהלו אצל שבט דן, ואמרו לו אתה לא משורש דן. הוא חשב בגלל שאמו הוא כן יוכל. אבל הרי למשפחותם לבית אבותם. והיות ואתה לא משורש דן, אז לא, משבט דן לא נתנו לו. אז בן הנכר אין לו ירושה בארץ. הסריס אין לו ירושה שיירשנו בנו. כי הרי אין לו בנים. אז שניהם בעצם חדלי ירושה. אז שלא יגידו היות ואנחנו מובדלים מארץ ישראל, שאני בן הנכר אין לי ירושה בארץ, ואני הסריס גם לי אין בפועל ירושה כי בני לא יורש את הקרקע שלי, אז שני אלה אין להם ירושה, שלא יחשבו שאם כן הם מובדלים מארץ ישראל, אז מה לי ולכל ההבטחות על ארץ ישראל? אומר הקדוש ברוך הוא, אני מבטיח אותם טובות אחרות. הגם שאין לך חלק בארץ, אין לך ירושה בארץ, אבל דברים אחרים טובים אני כן יכול להבטיח לך ואת זה כן יהיה לך.
שואל הרד"ק, הרי מצאנו ביחזקאל שלגרים כן תהיה נחלה בארץ ישראל. אז איך אתה אומר פה שאין להם נחלה בארץ? אומר הרד"ק, שיש לחלק בין הגרים שהולידו בנים לאחר שהתגיירו, לבין הגרים שהתגיירו בלא בנים. כנגד הגרים שהתגיירו ולא הולידו בנים אחר שהתגייר, אז הוא ממש כמו סריס שאין לו זה. גם אם יש לו בנים מלפני כן, הם הרי לא יורשים. אז הוא ממש בדומה לסריס. לכן דימה אותו לפה. אבל לעומת זאת מה שיחזקאל דיבר שכן יקבלו הגרים חלק בארץ, הוא דיבר בגרים שהולידו בנים ועכשיו הבנים האלה הם חלק מעם ישראל. כחלק מעם ישראל הם כן יקבלו בעתיד כאזרח בישראל.
ההבדלה הזאת שעליה מדובר כאן, מסביר הרד"ק, שהבן הנכר יגיד אפילו שאני הצטרפתי, אני התחברתי, אני חלק מהעם היהודי, היות ואין לי בן בישראל, אני לא אהיה חלק מהם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. אותו דבר יחשוב הסריס, אני לא אהיה חלק מהם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. כיוון שלא הנחתי בן כמותי. ויש לנו כעניין זה שחז"ל אומרים, כל מי שאינו מניח בן ליורשו, הרי הוא כמנודה לשמיים. והקדוש ברוך הוא הרי השאיר את העולם על מנת שיפרו וירבו בו. לשבת יצרה, פרו ורבו. ואני לא זכיתי להניח בן, אז חס ושלום במותי ייכרת שמי וזכרי מהעולם, והקדוש ברוך הוא כביכול לא מעוניין בי. על זה חז"ל אומרים, מי שאינו מניח בן ליורשו כמנודה לשמיים. אומר הרד"ק, מה אפשר לתבוע ממנו? מה יעשה? אין לו בן מסכן. למה אתה אומר שהוא מנודה? מה הוא צריך לנדות אותו? אז יש אפשרות להסביר לא הניח הכוונה בכוונת תחילה. יכל לעסוק בפריה ורבייה, אבל לא, הוא החליט שהוא עדיין הוא לא... הוא עוד לא בשל למערכת נישואין, הוא עוד לא... הוא מעוניין עוד קצת ליהנות מהחיים. אז יש אומרים שזה כנגד אלה נאמר שהוא כמנודה לשמיים. אבל הרד"ק אומר לא, אפשר להסביר את זה גם על אנשים שלא זכו לזרע של קיימא. ובכל אופן הוא אומר כמנודה לשמיים, תדייק, לא כתוב הרי הוא מנודה. אם היה כתוב הרי הוא מנודה, תגיד זה עונש. זהו עונשו, הרי הוא מנודה. אלא הוא אומר הרי הוא כמנודה לשמיים. הוא נראה כמנודה לשמיים. ואז הוא עלול לחשוב לעצמו, הנה תראה לא זכיתי לבן, אז אולי אני כאילו משמיים נידו אותי. אז אם כן מה לי לצפות לגאולה העתידה? על זה הוא אומר, לא, דע לך, הקדוש ברוך הוא יש לו הבטחות טובות גם לאנשים הללו שנדמה להם אני הרי באתי כגוי, אני הרי לא זכיתי לבנים, זה הגר, זה הסריס. נדמה להם שהם נחותי דרגה. אומר הקדוש ברוך הוא, יש לי עוד הרבה דברים טובים להבטיח לכם. תבואו תסתפחו בנחלת השם, אומר הקדוש ברוך הוא, ואתן לך הבטחות טובות על מה שעתיד להיות.
המלבי"ם מסביר, יש קיום באיש ויש קיום במין. אני אסביר את המשפט הזה. אומר המלבי"ם, יש קיום, קיום נפשי. באיש הכוונה באישיות האדם. ויש קיום במין, בעצם הגוף הגשמי. כמו שאנחנו לקיים את המין האנושי, כן? אומר המלבי"ם, הקיום במין תלוי בשלשלת הנולדים. היה לו אבא, נולדו בנים, הבנים האלה יפרו וירבו, יולידו עוד בנים. אבל לעומת זאת הקיום האישי של הנפש לא תלוי בהורים. הנפש יכולה להתקיים בין אם היה לו הורים, בין אם לא היה לו, בין אם יהיה לו ילדים, בין אם לא יהיה לו. הנפש עצמה מתקיימת. לנפש עצמה יש קיום. אומנם האר"י הקדוש כותב, ככה אני מביא גם בספר, שמי שלא זכה לבנים, אומר האר"י הקדוש, שהנפש שלו כביכול לא התחילה אפילו את התיקון, היא צריכה לחזור מחדש. כן? אבל זה רק מי שלא זכה לבנים באף גלגול. אבל אם באחד הגלגולים כבר היה לו בנים, אז זה מספיק, הוא לא יצטרך להתגלגל בגלל שאין לו עכשיו, שאין לו כעת בנים. וכולנו כן, כבר מגולגלים. אז אומר המלבי"ם, כנגד מה שהוא אמר שהכל תלוי בהכנה של המקבל, הוא אומר דע לך, המקבל, כמו שאמרנו, אני חוזר שוב. אמרנו שהקדוש ברוך הוא שפעו הוא כגשם, והכל תלוי בהכנת המקבל. הגשם תמיד יורד, והכל תלוי בך. מה אתה תזרע בגינה? תזרע דברים טובים, יצמחו דברים טובים. תזרע קוצים וברקנים, יצמחו קוצים וברקנים. אז הכל תלוי בהכנת המקבל. אומר הקדוש ברוך הוא, המקבל יהיה מי שיהיה. גם לו יהי איזה בן הנכר או סריס. והנה תראה שהסריס הוא דואג שחסר לו הייחוס לאחריו. ובן הנכר דואג שחסר לו הייחוס לפניו. כביכול מאיפה באת? מהורים גויים. אומר הקדוש ברוך הוא, בין זה אשר חסר לו ייחוס לפניו, בין זה שחסר לו ייחוס לאחריו, אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא אבדיל אותו, אלא הוא נלווה אל השם. אף על פי כן, אומר הקדוש ברוך הוא, לא אתייחס אליו כאל עץ יבש. מכיוון שבכל אופן יש את ההמשכיות שכמו שאמרנו של השושלת הנפשית. מה פירוש הדבר? כמו שהסברנו, יכול להיות שאדם אולי אין לו המשך גשמי, מה שנקרא המשך המין, הוא לא ממשיך להוליד ילדים. אבל עדיין על כל פנים יש לו את השורש הרוחני. והשורש הרוחני הרי יכול להיות קיים לעולם. ואנחנו יודעים שברוחניות אין התבטלות. אין ביטול ברוחניות. זה דבר שתמיד קיים לעולם. אם כן, הגם שאין להם את השורש של המשכיות של הזרע כמו שהסברנו, אבל עדיין הקיום הנפשי, הדבר הזה עדיין קיים. ועכשיו זה הבטחה שהקדוש ברוך הוא מבטיח.