ספר ישעיהו פרק נ"ה. הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלו כסף ובלא מחיר יין וחלב. הוי כל צמא, הוי תמיד זה לשון קריאה. כמו הוי ציון המלטי. אומר הרד"ק פה מדברים לאחר מלחמת גוג ומגוג, אז גם האומות יכירו שהקדוש ברוך הוא מלך על כל הארץ, אז כולם ידעו שתורתו תורת אמת. ואז הם יבואו לירושלים כדי ללמוד את תורת השם. הם יכירו בכך שזוהי התורה האמיתית. וזה מה שכתוב בתחילת הספר שהגויים אומרים לכו ונעלה אל השם ויורנו מדרכיו. הם יכירו בכך שדרך השם היא הדרך האמיתית ואז הם כמו באים לכאן וזה מה שאומר הוי כל צמא לכו למים. הוי אתם האומות שרוצים כעת להכיר את דת האמת לכו למים.
מה זה מים? המים זה משל לתורה, משל לחכמה. כמו שאי אפשר לעולם בלא מים, אי אפשר לעולם בלא תורה. כמו שחז"ל אומרים על הפסוק יום השישי ויכולו השמיים, שכל מעשה שמיים וארץ תלויים ביום השישי בו' בסיוון. יקבלו תורה, יתקיים העולם. לא יקבלו תורה, עמודי הארץ ירופפו, הם יהיו עדיין רפויים. אז כמו שהצמא מתאווה למים, כך גם כן נפש החכם מתאווה לתורה ולחכמה. ההנאה שלו זה לא בעוד פיצה, זה לא זה לא לא מזה הוא שואב סיפוק. תראה יש לי חידוש בשבילך, יש לי איזה ווארט בשבילך, יש לי איזה איזה שהוא רעיון שעכשיו חשבתי עליו, אה שימחת אותו הרבה יותר מסעודת דשנה. כמו שהצמא מתאווה למים, כך גם כן נפש החכם מתאווה לתורה ולחכמה.
וזה מה שעתיד להיות. היום אנחנו אנשים מגושמים, אבל העתיד לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר השם. הכמיהה, הצימאון יהיה לעוד דבר תורה, לעוד חידוש, לעוד קרבת אלוקים. ואשר אין לו כסף, אומר לך כסף, צריך בשביל הרי לקנות מים, לקנות לחם. אומר לא, אשר אין לו כסף לא יחשוש. כי לא רק שיתנו לו לחם, אלא לכו אכלו שברו בלו כסף ובלא מחיר יין וחלב. גם יין וחלב שזה נחשב לדברים יוקרתיים יותר מאשר מים ולחם, גם את זה יתנו לו בלא כסף. התורה נמשלה ליין. מה יין משמח את הלב, אף פקודי השם ישרים משמחי לב. חלב, כמו שהחלב זה הקיום של היונק, של הוולד, כך דברי תורה זה הקיום של הנשמה. מבלי זה אין קיום לנשמה. והאכילה זה מה שהוא מדבר כאן, שברו ואכלו אכלו שברו בלו כסף, זה חוזר גם על היין וגם על החלב וגם על הלחם וגם על המים, הכל מגדיר אותו בגדר אכילה.
המלבי"ם מסביר שאנחנו רואים שיש דמיון של התורה של המצוות ללחם ולמזון. ולמה? כיוון שכמו שהגוף הגשמי יתקיים על ידי אכילה שהיא אכילה גשמית, כך גם כן הגוף הרוחני זקוק למזון של הנפש. מה זה המזון של הנפש? זה התורה, זה המצוות, זה האמונה, זה עבודת השם. זהו מזון הנפש. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם. זאת אומרת יש צורך גם באכילה הרוחנית כדי לקיים את הנפש. ואם לא אוכלים את האכילה הרוחנית, אז רשעים בחייהם קרויים מתים.
אבל הוא נראה חי, אתה מסתכל פה זה איפה אתה מורגנה, זה אשליה. גם בובה, מריונטה על חוט היא גם נראית חיה, אבל אנחנו יודעים שאין בה רוח. כך גם כן בן אדם רשע שאין לו תורה, אין לו מצוות, אין לו חיות. אבל אני נראה לי עכשיו כחי, חכה אל המציאות האמיתית, אל המציאות שבה הנפש מתנתקת מן הגוף, המריונטה הזאת נשארת בקבר, ואז תראה אם נשאר משהו. יש קיום לנשמה שלו, אז הוא חי. לא קיים מצוות, אז אין קיום לנשמה, אז הוא מת. אז רשעים בחייהם קרויים מתים.
וכמו שבמזון של הגוף אומר המלבי"ם, ישנם דברים שהם הכרחיים. מוצרי יסוד, בסיס. דברים שאי אפשר זמן קצר בלעדיהם, כמו מים, כמו לחם. בן אדם כמה ימים בלי מים ולחם ימות. אבל אם יהיה לו רק מים ולחם, יכול לחיות גם 70 שנה. לעומת זאת ישנם דברים אחרים שבן אדם הם טובים לו, הם מועילים לו, אבל הם לא הכרחיים כמוצרי מזון בסיסיים. וזה יין וחלב. יין וחלב הם טובים, הם בריאים, הם מזינים, זה סידן, זה זה נוגדי חמצון, זה יש בזה הרבה דברים טובים. אם כל זה אני יכול להתקיים גם בלעדיהם. זה מה שנקרא היום השמנת. אני לא חייב את זה, זה לא הכרחי בשבילי, זה רק בגדר תוספת.
אומר המלבי"ם ישנם דברים שבאים בחינם. מים על כל פנים בזמנם היה בחינם. לחם כבר עולה כסף. כך גם כן אומר המלבי"ם תשים לב למה שכתוב כאן. בענייני הדעות והמעשים יש דברים שהנפש לא יכולה לחיות בלעדיהם. לדוגמה אמונה בהשם. זה הבסיס, זה יסוד, מצרך יסודי לנפש. להאמין שיש בורא לעולם. או דברים שמחייבת אותם הוא מגדיר את זה הדת הנימוסית. הכוונה כל מערכת משפט מכריחה ומחייבת את הדברים הללו. כדוגמה לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב. אלה הם דברים שהשכל הישר, הקומון סנס מחייב אותם. גם מבלי שיהיה לך אמונה באל עליון שנתן תורה. אלה הם היסודות, זה כמו בחינת הלחם. אלה הם דברי המאכל הבסיסיים ביותר והם הדברים שאדם צריך אותם וחייב אותם כמו שחייבים את המים. לא הלחם, לא אמרתי מדויק אלא המים. זה הדברים הללו הם בגדר המים, שהם המצרכים ביותר ביומיום. כי לחם אני יכול לאכול פעם ביומיים, אבל מים הבן אדם חייב אותם באופן תמידי ביותר. אם לא הוא יכול להתייבש.
והדברים הדומים ללחם שגם זה בסיסי, זה לימוד התורה, זה המצוות התמידיות. שמירת שבת, הנחת תפילין, שלוש תפילות ביום. כל המצוות התמידיות הם בגדר הלחם. לחם כמאכל יומיומי. אתה אוכל פעמיים ושלוש ביום, אתה מתפלל פעמיים ושלוש ביום. זה מצרך יומיומי תמידי. לעומת זאת האמונה או ההתרחקות מהעבירות הקשות כמו שאמרנו לא תרצח, לא תגנוב, לא תנאף, זה זה מים. זה דבר כל רגע ורגע. כל רגע ורגע צריך להיות ברור לנו שאסור לגנוב, אסור לרצח. צריך להיות ברור לנו שיש בורא לעולם. המצוות לעומת זאת היומיומיות הם כמו לחם, שאתה צריך לעשות אותם מספר פעמים ביום או עסק התורה שזה צריך להיות למשך כל היום.
אומר המלבי"ם, כמו שבאכילה יש דברים שבאים לתענוג, כך גם כן יש בחלק הרוחני דברים שהם מעבר למים וללחם כמו שאמרנו, והם בגדר המותרות, הם היין והחלב. מה הם? אומר המלבי"ם, זה ידיעת המושכלות. ההעמקה במחשבה ובלימוד תורה בעמקות. נגדיר את זה לימוד מעשה מרכבה, נגדיר את זה מצוות שהם יותר חסידות. זה כבר יין, זה כבר חלב, זה כבר מעדנים. יש מה שנקרא את הבסיס, זה כולם חייבים. להניח תפילין, להתפלל שלוש תפילות ביום, לשמור שבת, זה הבסיס, זה הלחם. ויש גם כן כאלה שהם עושים דברים מיוחדים. הם לומדים בעומק העיון, הם משיגים את הדברים במקורם ושורשם על פי חכמת האמת וכן הלאה על זה הדרך. זה נקרא בחינה של יין וחלב, שזה יותר לתענוג. מה זאת אומרת לתענוג? לא קיום בסיסי אלא כתוספות.
הנביא אומר לנו המלבי"ם ראינו כבר בפרק נ' שהוא כתב מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה. השם אלוקים נתן לי לשון לימודים, מי בכם ירא השם, בואו ותשמעו את מה שהשם מסר לי למסור לכם. אבל האנשים לא קיבלו את הדברים. האנשים היו מתווכחים איתו. אנשים לא רצו לשמוע בקולו. ובפרט לפי מה שהסברנו, כי אם אני שומע בקול הנביא, זה מחייב אותי. והם לא רצו שמשהו יחייב אותם, לא רצו לעזוב את התאוות שלהם, את ההנאות שלהם. במי הם מאמינים? בנביאי השקר. ונביאי השקר אומר המלבי"ם היו מנבאים להם בעד אגורת כסף. חשבתם פעם מה האינטרס של נביא שקר? למה? סתם בשביל לסתור דברי הנביא? כאילו מה ייתן לו זה? ואתה יודע שזה שקר ואתה יודע שתיתן על זה את הדין. נביאי השקר זה היו הבאבות של ימינו. היו מקבלים אנשים בשכר. אומר המלבי"ם היו מקבלים אנשים תמורת תשלום. מה אתה רוצה? אני אומר לך מגלה לך עתידות. והאנשים האלה כדי לצבור רייטינג, לגלות עתידות לבן אדם באופן פרטי זה בקטן. היו מוציאים נבואות לכלל האומה. עכשיו כדי לצבור רייטינג אתה לא תגיד דברים רעים, אף אחד לא אוהב לשמוע. תמיד היו אומרים דברים טובים. בבל לא תבוא ותכבוש אותנו. כן, אבל הנביאים צועקים ואומרים שזה אוטוטו, זה קרוב, ככה השם הודיע. לא לא לא, אל תיבהלו, שבר השם מוטות עול בבל. לוקח, מה הוא מכין לו קרני ברזל צדקיה בן כנענה, באלה תנגח את ארם. תמיד היה להם רק דברים טובים להגיד לעם. למה? להרדים אותם. להרדים אותם. אגב זה גם השיטה של המנהיגים שלנו היום. כשרוצים להרגיע את העם, אז תמיד מספרים סיפורים לעם שירגיעו אותם. היה דברים שהעלו את המדד. המדד הרי זה זה בדיקה של כל מיני מוצרים במשק. אז היו כמה מוצרים שהעלו את המדד, פשוט הורידו אותם מהמבחן. זהו, אז המדד נשאר נמוך. הכנרת, יש לנו בעיה, הולכת ומתייבשת. מורידים את הקו האדום. זה כבר לא כל כך נורא. היינו שלושה מטרים מהקו האדום, לא לא לא, זה בסדר, הקו האדום זה קצת מוגזם, אנחנו רק שני מטרים מהקו האדום. במבחנים, החבר'ה שלנו נכשלים, מה עושים? איזה בושות, בגרות לא. מורידים את הקושי. עורכי דינים לא עוברים, אז מורידים את הטענות של הראיות, יש איזה שהוא חלק שהיו לומדים שהוא חלק מאוד מורכב ומסובך, מורידים אותו. אה ברוך השם היום יש הרבה עורכי דינים. צ'יק צ'ק לומדים את החומר. יש לנו מבחנים שמוכיחים שהמצב של הנוער הוא גרוע מאוד. כן, זה מבחני המיצ"ב, זה איתם כל הבעיה. אנחנו נבטל את מבחני המיצ"ב ואז אתה לא תדע שיש בעיות עם הנוער ואתם תוכלו להיות רגועים. מוכרים לעם אשליות. זה נביא השקר של אז. סיפרו לעם סיפורים כמה טוב לנו, כמה נפלא לנו, ואם לא כל כך טוב, אז אמרו בעוד שנתיים אתם תראו כמה טוב יהיה. עוד נחיה ונראה כמה טוב יהיה. זה ככה מוכרים לנו אשליות. זה נביא שקר. נביא שקר לא יכל להגיד את האמת לעם בפנים. העם היו יורקים יורקים בו. מה אנחנו צריכים אותך? יש לי נביא אמת. מה אני צריך אותך בתור נביא שקר שתגיד לי דברים רעים? היו מלטפים את העם, אומרים להם דברים נחמדים, ואז העם היו באים כדי לרכוש לקבל את שירותיהם, משלמים להם. באבות. מברך אותי ככה, תעשה לי ככה, תגיד לי מה המזל אומר לי, מה. וזה היה הדרך שלהם, בעד אגורת כסף.
ואז עכשיו בא הנביא ואומר להם, מה אתם הולכים להאמין בנביאי השקר? אומר להם הוי כל צמא לכו למים. הרי יש דברים שהנפש צמאה להם, צריכה אותם כמו מים. וגם מי שאין לו כסף, לכו שברו ואכלו. יש דברים שדומים ללחם, כמו התורה והמצוות. ויש דברים שהם גם רק יין וחלב, כמו שאמרנו שאלה החכמות, המושכלות, המצוות שהם יותר חסידות. ואת זה תמצאו אצלנו בלא כסף ובלא מחיר. למה אתם הולכים לשלם לנביאי השקר? על שקר ושוא נתעה, כשאני נותן לכם את האמת בחינם. למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה? שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם. למה אתם הולכים לשלם לנביאי השקר? ומה הם נותנים לכם? דבר שאינו אין בו לחם לנפש. לא מזין את הנפש. ויותר מזה, אתם נותנים להם את כל יגיעכם. אתם נותנים להם כל מה שאתה עמל בשבילו, אתה נותן לנביא השקר כדי שיאמר לך דברים טובים. ומה הוא נותן לך דבר? בלא לשבעה. הוא נותן לך דבר שלא משביע את הנפש. לא זה בלבד שזה לא לחם, גם בכלל זה לא ראוי לאכילה, לא ראוי אפילו להתחיל לשבוע ממנו. שמעו שמוע אלי, מה אמרתי לכם הוי כל צמא לכו למים, תשמעו אלי ועל ידי זה ואכלו טוב. תאכלו מאכל שהוא טוב ומאכל שהוא ראוי לשובעה. ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם. ולא רק מאכל שראוי לשובעה כמים ולחם שזה היסוד והבסיס, אלא גם תתענג בדשן נפשכם. יהיה לכם גם בחינה של יין וחלב. ומה שאני מוכר לכם זה אמת ואני מוכר לכם בחינם. אז למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה? הולכים ומוציאים כסף על נביאי השקר וההבל כשהם נותנים לכם דבר שלא ישביע את הנפש ואין בו שום תועלת, אין בו שום הצלה. לא כדאי ללכת על מה שאני נותן לכם שזה אמת וגם בחינם? והרי כמו שחז"ל אומרים מה אני בחינם אף אתם בחינם, חכמי ישראל היו מלמדים תורה בחינם. ואם כן למה לכם לשלם כאשר אתם לא מקבלים שום תועלת?
הרד"ק מביא בשם האבן עזרא, כשהוא מדבר למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה, הוא מדבר על החכמות הנוכריות. שהיו הולכים להחכים בכל מיני חכמות הבל. ועל זה הוא אומר להם מה יתנו לכם החכמות הבל שאין בהם ממש? וזה מה שהוא אומר, ולא לשבעה ולא יקראו לחם כי לא יועילו לא לגוף ולא לנפש. אלא מה? אכלו טוב כי לקח טוב נתתי לכם. ותתענג בדשן נפשכם, זה לחיי העולם הבא. שכמו שיש תענוג כאן בעולם הזה, יש תענוג לחיי העולם הבא. אז לפי שיטתו של האבן עזרא, ההבטחה היא גם כן על חיי העולם הבא.
הטו אוזנכם ולכו אלי. שמעו ותחי נפשכם. ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים. אומר להם הנביא הטו אוזנכם ולכו אלי. הטו אוזנכם כדי לשמוע את דבריי, ואז תקבלו, ולכו אלי. ועל ידי זה תחי נפשכם. נפשכם שעטופה ברעב, נפשכם שעטופה בצמא, על ידי שהטו אוזנכם ולכו אלי, תשמעו דברי אלוקים חיים. ואני אכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים. אני אכרות לכם, הכוונה אתן לכם נבואות שהם מכריתת הברית שהשם יכרות עמכם לעולם. איזה ברית? בזכות מה? בזכותינו? לא. בזכות חסדי דוד הנאמנים. הכוונה בזכות חסדי דוד, החסד שהשם שמר לדוד, על זכויותיו של דוד, חסדי דוד הנאמנים. ולמה הכניס פה את דוד? אומר הרד"ק כי הרי פה מדבר על הגאולה. ודוד הרי הוא המשיח. כמו שכתוב ודוד עבדי נשיא להם לעולם. והם נאמנים, הברית הזאתי ברית קיימת, היא ברית נאמנת, היא ברית מוחלטת. ודוד המלך הרי הוא גם כן יהיה זה שמלמד את התורה לרבים. כמו שאמר בתחילת הספר ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים. מי זה? המשיח. המשיח ילמד את כל האומות תורה, הוא ילמד אותם, הוא ישפוט ביניהם. אז לכן הטו אוזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואני אכרות לכם ברית עולם את חסדי דוד שהם נאמנים, הם אמיתיים, ולא כמו נביאי השקר שמבטיחים לכם דברים שאין בהם ממש.
הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצווה לאומים. הן עד לאומים נתתיו, אומר רש"י שר וגדול עליהם ומוכיח ומעיד דרכיהם על פניהם. הרד"ק מסביר שמה שכתוב עד, כמו העידותי בכם היום, העיד בנו האיש והועד בבעליו. שמה זה במשמעות התראה. מלשון יתרה בהם. אבל הוא אומר זה גם במשמעות עדות. למה? כי כשאני מתרה בך, אני יכול להתרות בך ביני לבין עצמי? זה לא יעזור. אי אפשר יהיה לסקול בן אדם שיתרו בו התראה באופן אישי. כדי לסקול בן אדם או לעשות בו כל דין חייב שיהיו עדים. אז לכן כשאני מעיד בך, זה לשון התראה, העידותי בכם היום, אני חייב להעמיד שני עדים. אז אתה רואה ששני הדברים קשורים זה בזה, להעיד בך ולהעמיד עדים כנגד מה שהעדתי בך. וזה גם כן הוא אומר זה מה שכתוב כאן. אני מתרה בכם והן עד לאומים נתתיו. המשיח יזהיר את העם ומוכיח אותם והוא יהיה עד ביני ובינם לכל מה שאני מוסר לו כדי שיאמר להם. ויהיה מצווה אותם, נגיד ומצווה לאומים. נגיד הכוונה שר שהוא מצווה לאומים, הוא יהיה השר על הלאומים, הנשיא לכל האומות. והוא יהיה מצווה אותם והם יצטרכו ללכת בדרכיו של המשיח.
המלבי"ם אומר, פה הוא מדבר על דוד כמו שאמרנו, או זרעו שיוצא מחלציו של דוד, שאיתו כמו שראינו כרתי איתו ברית חסדי דוד הנאמנים. דבר ראשון שיהיה עד ומתרה אל הלאומים. המלבי"ם לומד שיש כאן שני דברים. דבר ראשון זה התראה. מתרה בלאומים שישובו מדרכם הרעה. דבר שני שיהיה נגיד ומצווה לאומים, הכוונה בעניינים של בין אומה לחברתה. פירושו של דבר להשכין שלום ביניהם, ליישב מחלוקות ביניהם. ואומר המלבי"ם שזה העד, זה מי שנקרא מעיד או מתרה כמו שאמרנו, וזה ההבדל בין עד לבין עונה. כמו לא תענה ברעך עד שקר. מה זה עונה? אומר העד הוא גם כן מתרה. אבל העונה זה רק מעיד בבית דין. בלי התראה בכלל. לכן זה נקרא עונה, לא תענה ברעך. אז פה המשיח גם יהיה מתרה ועד ללאומים שישובו אל דת האמת, ודבר שני גם נגיד ומצווה, הכוונה פוקד עליהם ומצווה עליהם וכולם ישמעו לכל מה שהוא יגיד להם כדי להשכין שלום בין האומות.
הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו. למען השם אלוהיך ולקדוש ישראל כי פארך. הן גוי לא תדע תקרא, פשוטו של דבר זה רש"י, גוי שאתה לא מכיר אותו תקרא אליו לשימושך, יבוא וישמש אותך, יבוא ויעשה את רצונך. דבר נוסף, הרד"ק מסביר כנגד עם ישראל הוא אומר, כנגד גוי לא תדע, מה זה לא תדע? שהוא רחוק מארץ ישראל, אתה תקרא אליו והוא יבוא אליך. ואפילו שאתה עד היום לא הכרת אותו והם לא הכירוך, זה לא תדע וגוי לא ידעוך. וזה כאשר הם ישמעו את הנפלאות שהקדוש ברוך הוא עשה לנו, הם יראו מאיתנו וירוצו לעבודתנו. מי נתן לנו את זה? לקדוש ישראל כי פארך. הקדוש ברוך הוא שהוא פאר אותנו בזה שעשה לנו, מדבר על הגאולה העתידית, יעשה לנו כאלה ניסים ומופתים נפלאים שגם כאלה שאנחנו לא הכרנו וגם כאלה שהם עצמם לא הכירו אותנו, יתחננו לבוא ולעובדנו. למה? לקדוש ישראל כי פארך. כיוון שהקדוש ברוך הוא יפאר מעלתם של עם ישראל.
המלבי"ם מסביר שהפסוק הזה נכתב כנגד פסוק קודם, כנגד פסוק ד'. הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצווה לאומים. אז כנגד עד לאומים נתתיו שהוא הסביר שהכוונה שהמשיח יתרה באומות שיקבלו על עצמם את דת האמת, יקבלו על עצמם את הדת היהודית, כנגד זה הוא אומר הן גוי לא תדע תקרא אל האמונה. אתה תקרא לגוי שלא הכרת עד היום שיבוא ויקבל על עצמו את דת האמת. וכנגד נגיד ומצווה לאומים שהסברנו שהוא יהיה מצווה להם בעניינים שבין אומה לחברתה ויפקוד עליהם כדי שיעשו שלום ביניהם, על זה הוא אומר וגוי לא ידעוך אליך ירוצו. גוי שלא הכיר אותך קודם ירוצו אל משמעתך לעשות את אשר תצוום. אתה תאמר להם להשלים ביניהם, הגם שלכאורה אנחנו לא מקבלים הוראות ממי שאנחנו לא מכירים או לא גדול בעינינו. אבל עם ישראל יהיה כל כך גדול והמשיח יהיה כל כך עצום שגם אומה שלא הכירה אותנו ירוצו למשמע דבריו של מלך המשיח.
מוסיף המלבי"ם שדלתות הכתוב מקבילות. וזה כבר הסברנו בעבר שהכוונה כאשר הפסוק מחולק לארבעה חלקים, אז חלק ראשון כנגד חלק שלישי וחלק שני כנגד חלק רביעי. וזה מה שהוא אומר כאן. הן גוי לא תדע תקרא, למה אני אקרא לגוי אשר לא ידע? זה אל אמונת השם, למען השם אלוהיך. הן גוי לא תדע תקרא למען השם אלוהיך, לקרב אותו לאמונת השם. וגוי לא ידעוך אליך ירוצו, לצורך מה אליך ירוצו? למען קדוש ישראל. בגלל כוחם ותוקפם של עם ישראל. למה? כי הוא הקדוש ברוך הוא פארך. הקדוש ברוך הוא פאר אותנו ברמה כזאת שכולם ירוצו לעשות ולסור למשמעתנו לכל אותם ההוראות שיורה מלך המשיח. ותמיד קדוש ישראל אומר המלבי"ם, זה כך מכונה הקדוש ברוך הוא על שם קדושתם של ישראל. שהוא אלוהינו מצד קדושתנו ומעלתנו, לכן נקרא קדוש ישראל.
דרשו השם בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב. תדרשו את השם בהמצאו. הפסוק הזה הוא פסוק שלפני הסתירה הפנימית שבו, קודם כל יש בו קושי גדול. דרשו השם בהמצאו, מה הפירוש בהמצאו? וכי יש זמן שהשם לא נמצא? קראוהו בהיותו קרוב, תקראו להשם כאשר הוא קרוב. וכי יש זמן שבן אדם שהקדוש ברוך הוא רחוק ויש זמן שהקדוש ברוך הוא קרוב? אז רש"י מסביר, דרשו השם בהמצאו, זה אומר קודם גזר דין. לפני הגזר דין השם אומר דרשוני. כי לאחר מכן, אחרי שכבר יחתם הגזר דין, תצעק ולא יעזור מאומה. כי כבר זה לא נמצא. כבר הקדוש ברוך הוא לא נמצא. מה פירוש לא נמצא? אינו מצוי לך לקבל תפילתך. ולכן דרשו השם בשעה שהוא נמצא, זה אומר עוד קודם גזר דין כשעוד מצוי לך.
מסביר הרד"ק שהביאור במה שכתוב בהמצאו, על פי מה שביאר אביו, דרשו בעניין שימצא לכם. דרשו השם בהמצאו, הכוונה תדרוש את הקדוש ברוך הוא בצורה כזאת שהקדוש ברוך הוא ימצא לך. זה הכוונה בהמצאו. לא מתכוון להגיד שהשם פעמים נמצא או פעמים לא חלילה. השם תמיד נמצא. רק אתה תדרוש אותו בצורה כזאת שימצא לך. אם נרצה לתת דוגמה, אני יכול בן אדם להגיד ביקשתי ממנו והוא לא נתן. בן אדם אחר יגיד אני ביקשתי ממנו והוא כן נתן. מה אתה איך אתה ביקשת? אמרתי לו שחייב להביא לי. טוב נו בטח לא ייתן לך. איך אתה ביקשת? אני התחננתי לפניו. טוב זה זהו נתן. זאת אומרת הוא ביקש בצורה שיתנו לו. אז דרשו השם בהמצאו, תדרוש מהשם בצורה שימצא לך. איך? תבוא בשפלות, תבוא בענווה, כמבקש מתנת חינם. אז דרשו את השם בצורה שימצא לך. כך בשם אביו הוא מסביר. קראוהו בהיותו קרוב, אותו דבר. בעניין שיהיה קרוב. איך? מה זה באיזה צורה דורשים ומבקשים את השם שימצא לי ויהיה קרוב אליי? וזוהי דרישה בכל לב. איך סיימנו את צום יום הכיפורים? קראתי בכל לב ענני השם חוקיך אצורה. דרישה בכל לב. תדרוש את השם בכל לב, אז הוא ימצא לך, אז יהיה קרוב אליך. כמו שכתוב קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת.
אומר הגאון מווילנא דבר נפלא מאוד. דבר שהרבה לא שמים לב אליו. אומר הגאון מווילנא תשים לב הפסוק הזה איפה הוא נמצא? באשרי יושבי ביתך. תשימו לב שכל אשרי יושבי ביתך מחולק כל פסוק לשניים עם ו' המחבר באמצע. בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד. גדול השם ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר. וכך כל אשרי יושבי ביתך. חוץ חוץ מפסוק אחד. קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו. איפה למה לא כתוב קרוב השם לכל קוראיו ולכל אשר יקראוהו באמת? אומר הגאון מווילנא דבר נפלא. כי כל מה שכתוב באשרי יושבי ביתך, פסוק שמתחיל בעניין ומסיים בעניין, אלה הם שני דברים. בכל יום אברכך וחוץ מזה אהללה שמך לעולם ועד. גדול השם ומהולל מאוד וחוץ מזה לגדולתו אין חקר. אלה הם שני דברים. לעומת זאת בקרוב השם לכל קוראיו, אי אפשר להגיד השם קרוב לכל קוראיו וחוץ מזה השם קרוב גם למי שיקרא אותו באמת. אומר לא, פה זה תנאי. אין ו'. קרוב השם לכל קוראיו, התנאי הוא לכל אשר יקראוהו באמת. לכל קוראיו, מי אלה? כל מי שיקראוהו באמת, השם יהיה קרוב אליו. אומרים בשם הגר"א שאמר לרב חיים מוולוז'ין, אמר לו לא כתוב כאן אליהו ולא כתוב כאן חיים. אליהו מווילנא וחיים מוולוז'ין. אז הוא קרא לו בשמותם, זה היה כן הוא דיבר עם תלמידו. אלא מה כתוב? לכל אשר יקראוהו באמת. ואם קורא אותו באמת, הקדוש ברוך הוא קרוב אליו. זה אומר אם כן זה מה שכתוב כאן. קראוהו בהיותו קרוב. כמה נפלא לפי מה שמסביר אביו של הרד"ק, תקרא להשם בצורה שהוא יהיה קרוב אליך. מה זה באיזה צורה? קראוהו באמת. תקרא את השם באמת מעומק הלב ואז הקדוש ברוך הוא יהיה קרוב אליך וישמע לכל תפילתך.
תרגום יונתן ביאר תבעו דחלתו דהשם עד דאתון חיין. באו מן קדמוהי עד דאתון קיימין. דרשו השם בהמצאו הכוונה כאשר אתם עדיין חיים. קראוהו בהיותו קרוב כאשר אתם עדיין קיימים. מה פירוש הדבר? מסביר הרד"ק רצה לומר תעשה תשובה כשאתה עוד חי. תעשה תשובה כי אז השם קרוב אליך ונמצא לך. דרשו השם בהמצאו, מה פירוש בהמצאו? מתי השם נמצא לך לענות לך? כשאתה עדיין חי. אבל רגע אחרי הפטירה כבר אמרנו, אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה. זאת אומרת כל הכוח לפעול, כל הכוח להתפלל, כל הכוח לשנות מציאות, זה כאשר בן אדם חי. אז דרשו השם בהמצאו. מה פירוש שלא תטעה אומר היה אפשר להבין דרשו השם בהמצאו, בהמצאו חוזר על האדם. כי הרי איך אומר התרגום? תבעו דחלתו דהשם עד דאתון חיין. תדרשו יראת השם עד דאתון חיין, כל עוד שאתם בחיים. אז היית מבין דרשו השם בהמצאו, תדרשו את השם כל עוד אתם נמצאים בעולם. קראוהו בהיותו קרוב, מה זה תקראו להשם כל עוד שבהיותו של האדם קרוב, כשאדם עדיין קיים. אבל הרד"ק אומר זה לא הפשט. לא זה הפשט בהמצאו זה כשאתה נמצא בעולם, בהיותו קרוב כשאשר אתה לא, זה לא הפשט. כי הרי אתה מדבר על השם. דרשו השם ובהמצאו זה לשון נעלם. והכלל הוא תמיד כשמדברים בשפה נעלמת, בלשון נעלם, מי? הוא. מי זה הוא? ההוא שדיברתי עליו קודם. זה תמיד הכלל. תמיד כשאני מדבר בלשון נעלם, זה על ההוא שדיברתי קודם. אם אני אומר לך הוא ייקח, הוא יביא, מי שנכנס באמצע לא מבין על מי דיברתי. אבל זה שהיה חצי שנייה קודם ושמע שדיברתי על ראובן, אז הוא מבין שכל ההוא שאמרתי אחר כך חוזר על ראובן. אז כשכתוב דרשו השם, מי הנגלה פה? קודשא בריך הוא. בהמצאו, מי הזה פתאום חוזר לבן אדם? בהמצאו של השם, אני מדבר בלשון נעלם, בהמצאו של מי? שזה שדיברתי עליו קודם, זה השם. אז אי אפשר להסביר בהמצאו של האדם בעולם. ולכן הכוונה בהמצאו של הקדוש ברוך הוא בעולם. אה אבל הקדוש ברוך הוא הרי נמצא תמיד? אומר לא, כי השם נמצא וקרוב אליך כאשר אתה עדיין חי. כאשר אתה כבר לא בין החיים, אי אפשר לקיים מצוות, אי אפשר להתקרב להשם. מיתה, פטירה זה צילום מצב. כמה שהיית קרוב להשם בחיים, ככה תישאר אחר המוות. אז אם כן דרשו את השם כאשר השם נמצא וקרוב אליך, זה אומר כשאתה עדיין בחיים. כי לאחר הפטירה כבר אמרנו, כבר אי אפשר אז לדרוש אל השם.
המצודת דוד מסביר דרשו השם בהמצאו, מה הכוונה בהמצאו? כשעדיין לא גליתם מארצכם ואז השכינה עדיין שורה ביניכם. בית המקדש עדיין קיים, אז דרשו השם בהמצאו. כי לאחר מכן השכינה עוברת ממקום למקום, הלכה על הכרוב ולהיכל ועוברת ממקום, גלתה השכינה. אז זה כבר יהיה מאוחר מדי. דרשו השם בהמצאו לפני שהשכינה גולה, לפני שיצאתם אתם לגלות, הקדוש ברוך הוא עוד נמצא איתנו. כעת ודאי נמצא איתנו אבל בהסתר. ואז יכלנו לדרוש את השם כשהיה עמנו בגלוי ולא היינו מגיעים לגלות.
המלבי"ם מסביר שמה שהוא הזכיר לנו קודם על הישועה ואמר לנו על המשיח שיהיה עד לאומים נתתיו נגיד ומצווה לאומים, גוי לא תדע תקרא, גוי לא ידעוך אליך ירוצו, דע לך כל זה תלוי אם אתם תשנו מעשיכם. אם אתם תדרשו את השם יתברך על ידי תשובה ועל ידי מעשים טובים. דבר ראשון מסביר המלבי"ם דרשו. צריך אתה להיזהר שלא לעזוב את הקדוש ברוך הוא, שלא השם מה שנקרא לא ייטוש אותך. איך עושים את זה? מתרחקים מחטא. כשמתרחקים מחטא הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו באופן קבוע. וזה דרשו את השם כל עוד שהוא בפנינו, שהוא עמנו, דרשו אותו. אבל גם אם כבר חטאנו, גם אם כבר הקדוש ברוך הוא התרחק, שימו לב איזה אזהרה אומר כאן המלבי"ם, תיזהרו שלא יתרחק מדי. ולכן קראוהו בהיותו קרוב. כמו אדם שהיה לו ידיד בביתו והידיד כעס עליו וקם ויצא בטריקת דלת. אז אם אתה עכשיו תרוץ אליו, תתפוס אותו, לא אני מבקש מחילה, בוא תחזור, תשיג אותו. אבל אחרי שהוא כבר ייסע ויעלה על הרכבת ואז לך תחזיר אותו, זה קשה מאוד. אז בהתחלה דרשו את השם בהמצאו כשהוא עדיין אצלך, תיזהר לא להרחיק את קודשא בריך הוא. תיזהר לא לעשות עוונות שהשם לא יתרחק. ולאחר מכן אם חלילה התרחק וצריך קראוהו, אז שלא יתרחק מדי. בהיותו קרוב, מיד, זה אומר איך שנכשלת בעבירה, מיד תעשה תשובה. כמו שהבאנו פעם בשם האר"י הקדוש, שהאר"י אומר שאם בן אדם חטא, באותו יום יעשה תשובה. ולמה באותו יום ולמה זה כל כך נחוץ? אומר האר"י הקדוש כי בכל יום יש ממונים אחרים. ולאחר שהחטא כביכול הוטבע, יהיה קשה מאוד למחוק אותו. לכן הוא אומר אם בן אדם ראה מקרה לילה, אומר האר"י הקדוש באותו יום תטבול, באותו יום תעשה תשובה. החטא נמחה בקלות. אבל אם תשאיר את זה, אתה אומר לא מילא שבת אני הולך למקווה. מילא אני בחג אוטוטו כבר מגיע חג אני כבר אטבול אז. אומר זה כבר יהיה מאוחר מדי, יהיה קשה מאוד למחות את הרושם. ולכן גם אם כבר קרה ונכשלת, קראוהו צריך עכשיו לקרוא לקדוש ברוך הוא להחזיר אותו בחזרה כשהוא עדיין קרוב, עוד לפני שהספיק להתרחק. ולא להמתין ליום מחר.