פרק נה - כל צמא לכו למים - חלק ב

וגם אם לא עשינו את זה, וגם אם הקדוש ברוך הוא התרחק מאיתנו ביותר, על זה הוא אומר יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו וישוב אל השם וירחמהו ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח. גם אם ממש כבר התרחקת, עזוב את הדרך הרעה, יעזוב איש אוון מחשבותיו, תשוב להשם שירחם עליך ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח. לפני שנראה מה המלבי"ם מסביר כאן, הייתי רוצה עוד משפט בנוגע לדרשו השם בהמצאו. כולם מכירים את דרשת חז"ל. גמרא ראש השנה דף י"ח. אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב, מניין לגזר דין של ציבור שאף על גב שנחתם נקרע? שאפילו שכבר חתמו אותו, אפשר עדיין לקרוע אותו. מניין? שנאמר מי כהשם אלוקינו בכל קוראנו אליו. שואלת הגמרא בכל קוראנו אליו? והכתיב דרשו השם בהמצאו. לכאורה בפסוק כתוב שהשם לא נמצא בכל קוראנו אליו, אלא דווקא בהמצאו, בהיותו קרוב. אומרת הגמרא התם ביחיד, הכא בציבור. אומרת הגמרא יש הבדל. בהמצאו, בהיותו קרוב, זה זה רק זמנים מיוחדים, זה מדברים על יחיד. לעומת זאת גזר דין של ציבור, תמיד. מי כהשם אלוקינו בכל קוראנו אליו. מתי שציבור יעשו תשובה, הקדוש ברוך הוא מקבל. לעומת זאת יחידים, אומרת הגמרא יש זמן של הימצאו. שואלת הגמרא אימת? ביחיד אימת? מהו הזמן המיוחד שהשם נמצא? אמר רבה בר אבוה, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. עשרה ימים של בין ראש השנה ליום הכיפורים. כמו שכתוב ויהי כעשרת הימים ויגוף השם את נבל. שואלת הגמרא עשרה ימים מאי עבידתייהו? נבל הוא ונבלה עמו, חירף את דוד, דיבר עליו בביזיון, היום רבו עבדים המתפרצים כנגד אדוניהם, כך הוא מכנה את דוד מלך ישראל. ודוד בא כדי להיפרע ממנו. ואביגיל אשתו של נבל הכרמלי עצרה אותו. ובסופו של דבר הוא קיבל את דבריה. ואז חלפו עשרה ימים ואז ויגוף השם את נבל. למה היה ראוי שימתינו לו בכלל עשרה ימים? למה הקדוש ברוך הוא לא גמר אותו במקום? אמר רב יהודה אמר רב, כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד. רב יהודה בשם רב אומר, נבל אומנם חירף אותם, גידף אותם, אבל שכר לגימה מגיע לו. לעבדים של דוד שבאו כדי לדבר איתו, לשכנע אותו לתת לדוד מצאנו ובקרו בגלל מה שמגיע לדוד שהוא שמר על צונו, כנגד זה שהוא נתן להם עשר לגימות, מזג להם שתייה. ראה אותם באים מהדרך, מזג להם כוס מים, לא יודע אם קרים או לא, כוס מים. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. הקדוש ברוך הוא המתין לנבל עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ולא חזר בתשובה ואז הקדוש ברוך הוא נגף אותו. זאת אומרת היה לו צ'אנס, תראו מה זה, שהזכות הזאת שנתן עשר לגימות, הזכות הזאת תלתה לו שהמתינו לו לימים שיכול לעשות תשובה. ולא ניצל את הימים הללו, ויגוף השם את נבל. אדם הנפטר במוצאי יום הכיפורים, מה אתם אומרים עליו? הגמרא אומרת הנפטר בערב יום הכיפורים סימן רע לו. כי לא זכה להגיע לכפרה. הנפטר במוצאי יום הכיפורים סימן יפה לו. כי איך שנתכפר עוד לא הספיק לצבור את העוון הראשון שלו, כבר הקדוש ברוך הוא לקח אותו, עלה נקי לשמיים. מי שנפטר בתוך יום הכיפורים זה דיון. הדיון הוא מתי יום הכיפורים מכפר, האם בכניסתו או ביציאתו. הפשטות היא שיום הכיפורים מכפר ביציאתו, אבל ודאי שזה גם טוב כי הוא זכה למשהו כפרה. כתוב שיום הכיפורים הוא כמו מקווה. מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל. ומקווה כמו שאנחנו יודעים לא מטהר כשהאדם עדיין בתוך המקווה, אלא רק ביציאתו. אז לכן כך מובא שיום הכיפורים מכפר אחרי תפילת נעילה, ביציאה מיום הכיפורים, אז יום הכיפורים מכפר. על כל פנים אנחנו רואים שיום הכיפורים, מי שנפטר ביום הכיפורים, במוצאי יום הכיפורים, אנחנו רואים שזה מעלה גדולה. ולכאורה אם כך נשאלת השאלה, נבל הכרמלי במה זכה למות מות ישרים? במה זכה למות במוצאי יום הכיפורים? אז למעשה כל הקושיה עכשיו עולה בדעתי, זה רק לפי שיטת רבי. כי רבי אומר עיצומו של יום מכפר, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה. אבל לפי שיטת חכמים שכך נפסק להלכה, אין בכלל קושיה. מה זה זכה? אנחנו מדברים מי שמת מוצאי יום הכיפורים שזכה לכפרה, כפרה כפופה לתשובה לפי שיטת חכמים. אז הוא עשה תשובה? מפורש כתוב שלא עשה תשובה. המתין לו עשרה ימים ולא עשה תשובה. אז בשבילו אין נפקא מינה מוצאי יום הכיפורים, לפני יום הכיפורים, במילא לא עשה תשובה. אבל באמת השאלה ראויה להישאל אליבא דרבי. שרבי אומר עיצומו של יום מכפר. עצם יום הכיפורים מכפר, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה. אז איך זכה למות מיתה כזאת? אומר האר"י הקדוש דבר נפלא מאוד. אני מביא את זה ממשנת הגלגולים. אומר האר"י הקדוש מי היה נבל הכרמלי? זה היה לבן הארמי. ומי לבן הארמי התגלגל? בבלעם. ולאחר מכן בנבל הכרמלי. ונבל הוא ונבלה עמו, כמו בגלגולים הקודמים, הוא קלקל בפיו. נבל היה רמאי, הארמי, הרמאי. לאחר מכן בלעם קלקל בפיו, רצה לקלל את עם ישראל. ולאחר מכן הוא חוזר ומתגלגל בנבל, שזה אותיות לבן, וזה אותיות ל' ב' מבלעם, והוא מקלקל באותו דבר עצמו ומחרף ומגדף את משיח השם בפיו. רק מה? מובא שהוא התפלל בלעם תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. זכה לתמות נפשי מות ישרים כעת בנבל הכרמלי. זאת אומרת כיוון שהתפלל על כך, אז זכה לתמות נפשי מות ישרים. מה זה מות ישרים? מי שנפטר במוצאי יום הכיפורים. זאת אומרת בגלל התפילה של בלעם זכה לכך. מתי זכה ותהי אחריתי כמוהו? כיוון שחזר ונתגלגל עוד פעם, במי התגלגל? בברזילי הגלעדי. כנראה עוד לא הגעתם לפרק הזה. בברזילי הגלעדי, זה אותיות ב' ל'. ואז ברזילי הגלעדי כבר אדם היה כבר היה אדם כשר מישראל, אז שם זכה ותהי אחריתי כמוהו, הכוונה כמו עם ישראל ממש מת כיהודי, כיהודי כשר. אומנם מובא על ברזילי שהיה שטוף בתאווה, אבל עם כל זה לא כתוב עליו שהיה רשע, כתוב שהיה מהמסייעים ביד דוד. על כל פנים אנחנו רואים שכל תפילה אינה שבה ריקם. ולא היה כאן איזושהי גחמה של בלעם, איזושהי שאיפה גרידא, אלא זה היה תפילה ובקשה שזכה בסופו של דבר שנתקיימה, אם לא בגלגול הזה, בגלגול הבא. האר"י הקדוש כותב על מה שנאמר כי לא יידח ממנו נידח, אומר גם הרשעים הגמורים ביותר יבואו לידי תיקון. אומנם התיקון הוא קשה ואומנם הזיכוך והצירוף הוא הוא עם הרבה ייסורים, אחד מהגלגולים שלו היה באבן, מי שירצה יוכל לראות בספר. אבל על כל פנים הוא אומר דע לך בסופו של דבר כולם יבואו לידי תיקון. רק כמה יצטרכו לסבול זה עוד עניין. אבל כתוב מפורש לבלתי יידח ממנו נידח. מה שבלעם היה גוי, בלעם היה לפני מתן תורה. ולכן לפני מתן תורה עדיין לא היה התפלגות ברורה של הנשמות. רק אחרי מתן תורה כי חלק השם עמו יעקב חבל נחלתו. ואז כל נשמות הגויים זה חלק סטרא אחרא ולא ולא לא תלוי בהם תיקון כלל ולא שייכים אלינו בכלל. אבל בהתחלה לא היה מושג של יהודי וגוי ולכן בלעם גם כן בסופו של דבר יבוא לידי תיקון הגם שבלעם הוא הרשע הכי גדול שעליו הגמרא אומרת כל מאי דמצית למידש ביה דרוש. אתה יכול איזה גנאי שתרצה להדביק עליו תדביק, הכל אמת. שום דבר זה לא בגדר לשון הרע או מוציא שם רע. זה הכל אמת.

טוב. יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו. אז רש"י, הרד"ק מסביר יעזוב רשע דרכו במעשה ובפה. הכוונה מעשים רעים, דיבורים רעים. ואיש אוון מחשבותיו, זה הרהורים רעים. למה? אומר הרד"ק כי תשובה לא מועילה בגלוי אם לא תהיה גם בנסתר. מה אתה רק מעשים משנה אבל בתוך תוכך נשארת עם כל המידות הרעות והמחשבות הרעות? כי טובות האדם ורעותיו אומר הרד"ק הם תלויות ביד ובפה ובלב. משלושתם צריך התשובה. ביד, אדם גזל, אדם הכה, אדם עשה כל פעולה ביד. בפה, דיבר לשון הרע, שקר, חנופה. בלב, הרהורים רעים, לב חורש מחשבות אוון. כל שלושת הדברים הללו זקוקים לתיקון. כי ירבה לסלוח, אפילו שאדם ירבה להרע, הקדוש ברוך הוא ירבה לסלוח.

המלבי"ם מסביר לנו כמו שהסברנו קודם שזה בעצם המשך של הפסוק הקודם, דרשו השם בהמצאו כשהוא עדיין אצלך שלא יעזוב. ואם כבר עזב, קראוהו בהיותו קרוב, אל תעמיק בחטא, איך שמיד נכשלת תקרא לו כשהוא עוד קרוב. אבל גם אם יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו, דע לך עדיין הדבר יכול להיות בר תיקון. לפני שנסביר את הסברו של המלבי"ם הקושי כאן צועק מתוך הפסוק. יעזוב רשע דרכו, יעזוב איש אוון מחשבותיו. וישוב אל השם וירחמהו. וישוב אל אלוקינו כי ירבה לסלוח. למה אתה חוזר על אותו דבר פעמיים? בעצם ישוב אל השם זה ישוב אל אלוקינו.

אלוקינו, כי ירבה לסלוח. בעצם כל הפסוק כאן כפול. מסביר המלבי"ם, יעזוב רשע דרכו, אומר להם הקדוש ברוך הוא, אפילו אם הרשע הרבה להרשיע, יש תקנה, יעזוב רשע דרכו. ולא זו בלבד שאני מדבר על רשע שחוטא מצד התאווה, שחטא מצד התאווה באופן יחסי נחשב לחטא קל יותר, לעומת אדם שכופר, אדם שיש בו מחשבת מינות וכפירה, שזה הרבה יותר חמור. גם איש אוון, גם לו יש תקנה, על ידי שיעזוב מחשבותיו. שיעזוב את המחשבות הכוזבות שלו, את מחשבות הכפירה שלו, ויתחיל להאמין בהשם. ואז תראו כמה זה נפלא. יעזוב רשע דרכו, רשע הסברנו זה הכוונה חטא התאווה, ובדרך כלל אגב מי שיודע רשע ורע בא לבטא גם כן תאווה של עריות, כן? כי כל מחשבותיו רק רע כל היום, זה בא לבטא עריות, כמו שכתוב אצל ער ואונן, רע בעיני השם. אז הרשע והרע מבטא תאוות, ואז מדובר שהוא אחז בדרך רעה. ולכן יעזוב רשע דרכו הרעה, מה שהוא הורגל לעשות עבירות. ואיש אוון, כמו שהסברנו, זה לב חורש מחשבות אוון, מדובר על אדם שבמחשבותיו הוא איש אוון, הכוונה נוטה אחר המינות והכפירה. איך קוראים לספרי הנוצרים? אוון גיליון. וחז"ל איך כינו אותם? אוון גיליון. מה זה אוון גיליון? כמו שהסברנו עכשיו, דברים שיש בהם אוון וכפירה, עם ו', כן? אוון גיליון. דברי אוון, מחשבות כפירה ומינות, והוא מה יעזוב? את מחשבותיו. כי עליו לא הבעיה, הבעיה לא מתחילה אצלו במעשים, הבעיה מתחילה אצלו במחשבות, שיש לו מחשבות כפירה. אז גם הוא יעזוב מחשבותיו הכפרניות ויתחיל להאמין בהשם, וישוב אל השם.

אבל, שימו לב, אומר המלבי"ם, ישנם שני מיני תשובה. יש אדם ששב בתשובה מאהבה, מתוך שהוא מכיר גדלות הבורא, מתוך שמכיר עוצמתו יתברך, הוא רוצה להתקרב ולהידבק בהשם יתברך והוא חפץ רק קרבתו, זה תשובה מאהבה. אבל יש אדם שלא שב מאהבה, אלא מתוך פחד. הוא שמע שבגיהנום מאוד שורף, והטמפרטורות מאוד גבוהות, אז הוא עושה תשובה כדי שלא להגיע, לא להיכוות באורה של הגיהנום, באישה של הגיהנום. למעשה הלוואי ונגיע גם לדרגה הזאת, אבל ודאי שזאת דרגה במדרגה נמוכה. ולכן, אומר המלבי"ם, יש מי ששב מצד שהוא אוהב את השם, וזה מה שכתוב בהתחלה, וישוב אל השם, י-ה-ו-ה, שהקדוש ברוך הוא גדול רב ועצום, וירחמהו. ויש מי ששב אל אלוקינו, אל, מה זה אל? בעל כוח. נכון? הוא ירא מכוחו של הקדוש ברוך הוא, אוי ואבוי, השם יעניש אותי. ולא זו בלבד, אל אלוקינו, לא כתוב אל אלוקים סתם. אלוקינו, זאת אומרת מצד שהוא האלוה שלנו, זה אומר יש השגחה פרטית. אוי ואבוי, אז על כל מעשה שעשיתי הקדוש ברוך הוא ייתן לי עונש. הוא מפחד מהעונש. הוא אומר, גם לזה אני לא יכול להגיד לך וירחמהו, אבל אני יכול להגיד לך ירבה לסלוח. אני יכול להגיד לך, תדע לך, על כל פנים, הקדוש ברוך הוא, גם מי ששב מצד היראה, הקדוש ברוך הוא סולח את עוונו. מה זה וירחמהו? איך התרגום אומר? תמיד התרגום אומר רחימוהי, רחים, תרגום של מה זה? אהבה. נכון? בדחילו ורחימו, ביראה ובאהבה. תמיד רחים זה אהבה. שימו לב, אתה שבת אל השם מצד גדלות הבורא, מצד זה שאתה אוהב את השם יתברך, אתה תזכה וירחמהו. שהשם ישיב לך אהבה. שזה המדרגה הגבוהה יותר. ואל אלוקינו, ההוא שלעומת זאת שב תשובה פחותה, מצד שהוא אלוקים, ואז תקיף ובעל היכולת ומפחד, ומצד שהוא אלוקינו, שזה השגחה פרטית ואוי ואבוי על כל מעשה ומעשה יש דין, אז על זה אני לא יכול להגיד לך ירחמהו, לא יכול להגיד לך דרגה של אהבה. מה כן? ירבה לסלוח. אני אגיד לך, גם לזה הקדוש ברוך הוא מרבה למחול ולסלוח. גם על זה הקדוש ברוך הוא יעביר על חטאתו.

והמלבי"ם מדייק גם כן, תשים לב, לא כתוב יעזוב איש רשע דרכו. אלא כתוב יעזוב רשע דרכו. לעומת זאת באוון כתוב איש אוון מחשבותיו. מה ההדגשה על איש אוון? אומר המלבי"ם, תמיד שכתוב איש, זאת אומרת שהדבר קניין עצמי בו. זאת אומרת זה חלק ממנו. כמו איש עני. לא סתם עני שלפני כמה דקות נגמר לו הכסף. לא, אלא איש עני, זה מהותו שהוא תמיד עני. איש צרוע, איש חיל, איש מכאובות. אז גם פה הוא רצה להגיד לך, זה לא אדם שבמקרה הלך על דרך אוון, התגברה עליו התאווה. אלא זה איש אוון, תמיד, באופן תמידי, זה מהותו שהוא הולך במחשבות אוון. אז עליו אני אומר לך, יעזוב דרכו, וסליחה, יעזוב מחשבותיו, וישוב אל השם. ואף על פי שהתשובה שלו תהיה תשובה גרועה, אף על פי שהתשובה שלו לא תהיה בדרגה גבוהה וראויה, אף על פי כן אני מבטיח לך, ואל אלוקינו כי ירבה לסלוח. אף על פי כן הקדוש ברוך הוא ירבה למחול ולסלוח על כל פשעיו.

כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי נאום השם. רש"י מסביר, אין שלי ושלכם שוות. לכן אני אומר לכם, תעזבו את הדרכים שלכם, תאחזו בדרכים שלי. כי לא דרכי דרכיכם, הדרך שבה אתם הולכים, זה לא הדרך שלי, אומר ריבונו של עולם. המחשבות שאותם אתם חושבים, אלה לא המחשבות שלי. שנו מחשבותיכם ודרכיכם ותלכו בדרכי. מדרש אגדה, אין דיני כדיני בשר ודם. אתם מי שמודה בדין מתחייב, אבל אני מודה ועוזב ירוחם. איזה ביאור נפלא, אומר המדרש. לא דרכי דרכיכם. אדם שמגיע לבית המשפט, שואל אותו השופט אתה מודה? אומר מודה באשמה. אומר בסדר, על רצח או על גניבה או על זה, העונש הוא כך וכך, נו נגיד הודית, יורידו לך שנה שנתיים, אבל 15 שנה בפנים, תקבל. רגע, הודיתי! נו אז מה אתה רוצה? מה זה, קנס? אין מושג של מודה ועוזב ירוחם בבית דין, בבית משפט. נדבר גם בבית דין, זה גם על פי דין תורה, אותו דבר. לעומת זאת, אומר הקדוש ברוך הוא, לא דרכי דרכיכם. אומר הקדוש ברוך הוא, אצלי מודה ועוזב ירוחם. מי שמודה, אומר טעיתי, שב בתשובה, ירוחם. אומר הקדוש ברוך הוא, אני מוחל לו.

הרד"ק מסביר, כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי. אומר הרד"ק, אם אדם פשע כנגד החבר שלו, חטא כנגדו, הוא יחפש נקמה. הוא עשה לי, אני אראה לו. ואפילו אם הוא יבוא ויבקש ממנו מחילה, וכלפי חוץ יגיד לו טוב, אני מוחל לך, אבל רוב הסיכויים שבלב הוא עוד ינטור איבה. רוב הסיכויים שעדיין הוא יקפיד, לא, קשה יהיה לו מאוד למחול את הדבר לחלוטין. אומר המלבי"ם, תשים לב, בלשון הקודש, דבר גלוי נקרא דרך. דבר נסתר נקרא מחשבה. אומר הקדוש ברוך הוא, אצלי שני הדברים לא נמצאים. לא דרכיכם דרכי, אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא נוקם על מישהו שעשה מעשה רע ושינה את דרכיו. ודבר שני, לא מחשבותי מחשבותיכם, אני גם כן לא נוטר לו איבה במחשבה כביכול. אלא כשאדם שב בתשובה, זה נמחל לחלוטין. אומר הרמב"ם, לפני כן היה נקרא שונא, רשע, טורפין לו תפילתו בפניו, כעת נקרא רע, אהוב. כמה שבחים יש לאדם הזה אחרי שעשה בתשובה. זאת אומרת, לא נשאר כמו אצל האדם במחשבה, בנסתר, קפידא. אלא הקדוש ברוך הוא מוחל ומוחק הכל. רק שמה שקצת קשה לפי הביאור הזה של הרד"ק, שלכאורה הפסוק לא מסודר. היה צריך להגיד לא דרכיכם דרכי, כי דרך אמרנו זה בפועל, אני לא נוקם, מי שישוב בתשובה לא אקום בו. ואחרי זה היה צריך להגיד גם לא מחשבותיכם מחשבותי, אני גם כן לא אטור לו איבה במחשבה. כי תמיד דרך הפסוק כי הולך ומוסיף.

אומר המלבי"ם, כי לא מחשבותי. כעת אומר המלבי"ם, בא הקדוש ברוך הוא לסתור שתי טענות שהיו לעם ישראל כנגד העניין של התשובה. שימו לב לשתי הטענות, מכיוון שאנחנו גם בהמשך נרצה להתעמת איתם. היו שתי טענות עיקריות שעם ישראל טענו, למה לא תועיל לנו תשובה. טענה ראשונה, הם אומרים הרי, איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא ישתנה עלינו מכעס לאהבה? מחרון אף לקרבה? איך ייתכן? הרי אצל הקדוש ברוך הוא אין שינויים. הרי הקדוש ברוך הוא לא גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף, אצל זה לא כמו בשר ודם. אצל בשר ודם, אתמול חשבתי כך, היום אני חושב אחרת. אתמול רציתי כך, היום אני רוצה אחרת. אבל אצל הקדוש ברוך הוא לא יחול בחוק האלוהי שינוי. ואם ככה, איך יכול להיות שאתמול הקדוש ברוך הוא היה בכעס עליי, אתמול הקדוש ברוך הוא רצה להרע לי, וכעת הקדוש ברוך הוא אוהב אותי? אז תשובה משנה? מה פתאום. איך ייתכן? הקדוש ברוך הוא, הוא בחוק האלוהי לא יחול שינוי. השם הוא בלתי משתנה. אז איך ישתנה עכשיו מכעס לרצון? מהקפדה ושנאה לאהבה? קושיה ראשונה. טענה שנייה הייתה להם, הרי תארו לעצמכם שהמלך נתן לאיזשהו אדם פעולה, מלאכה. אמר לו יש פה ארבע קומות, אתה עכשיו אני מצווה אותך להוסיף קומה חמישית. והפועל הזה לא די שלא עשה מלאכת המלך ולא הוסיף קומה חמישית, עוד הרס את ארבע הקומות הראשונות. המלך מגיע בסוף הזמן הקצוב, והוא רואה שהוא לא עשה את מלאכתו. אומר המלך, מה יש לך לומר על מה שעשית? חטאתי, עוויתי, פשעתי. שואל המלבי"ם, בעצם זוהי טענתם, וכי בגלל חטאתי עוויתי פשעתי יש פה עכשיו חמש קומות? הרי המלאכה לא נעשתה. ואם השם אמר לעשות מלאכה, והבן אדם לא רק שלא עשה אלא עוד קלקל והרס, מה יעזור חטאתי עוויתי פשעתי? כמו שאצל המלך החטאתי עוויתי פשעתי לא יהפוך ברגע אחד את חמש הקומות לבנויות, כך גם כן החטאתי עוויתי פשעתי אצל הריבונו של עולם, האם זה יתקן את המלאכה שהייתה נצרכת ולא נעשתה?

עכשיו הקדוש ברוך הוא כנגד שתי הטענות הללו מתעמת, ועונה להם תשובה לשתי הטענות. כנגד הטענה הראשונה, שאתם טוענים אצל השם לא חלים שינויים, הקדוש ברוך הוא לא משתנה אצלו כלום, איך יכול להיות פתאום ישתנה עליי משנאה לאהבה ומחוסר רצון לרצון? אומר הקדוש ברוך הוא, אתם לא משיגים את המחשבות שלי. כי לא מחשבותי מחשבותיכם. אז איך אתה בא ומקשה קושיות על דרך השם, על מחשבות השם, כאשר אתה בכלל לא משיג את מחשבות השם? זה תשובה לעצם הטענה, הרי הקדוש ברוך הוא אצלו לא חל שינויים. כדי לקבוע מהו חוק השם, אתה צריך להכיר את השם. אבל אתה מכיר את המחשבות שלי? אתה יודע מה חוק השם? איך אם ככה אתה יכול לבוא ועל סמך זה להקשות קושיות, איך השם אצל השם יחולו שינויים? אתה לא יודע מהי הנהגת השם, איך אתה שואל עליו שאלות? דבר נוסף, הטענה השנייה, הרי בן אדם שאמרו לו לבנות ובמקום לבנות הוא הרס, איך יתקן את זה? מתחרט, זה מתקן? התשובה היא לא דרכי דרכיכם. אומר הקדוש ברוך הוא, אני ייסדתי דרך שבחרטה נבנה הכל. לי יש דרך אחרת. הדרך אצלי שכשבן אדם מתחרט, הוא בונה חמש קומות. זה לא כמו אצלכם. לא דרכי דרכיכם.

עכשיו תשימו לב כמה נפלא, אומר המלבי"ם, הדברים נמצאים בתוך המילים בפסוק. כי מי שדקדק שם לב שהפסוק לכאורה לא הולך על אותו מישור מתחילתו עד סופו. הפסוק אומר כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי. נכון? לא, לא נכון. הפסוק אומר ולא דרכיכם דרכי. אז פעם הוא פותח בריבונו של עולם, פעם פותח בנו. כי לא מחשבותי, הריבונו של עולם, מחשבותיכם. ולא דרכיכם, אתם, אחרי זה דרכי, הריבונו של עולם. תלך על אותו מישור. לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכי דרכיכם. זה היה צריך להיות הניסוח הנכון. למה בהתחלה פותח בהשם, ואחרי זה פותח בנו, ולא דרכיכם דרכי? תגיד ולא דרכי דרכיכם. כך שואל המלבי"ם. אומר המלבי"ם, לפי מה שהסברנו זה מובן נפלא מאוד. כי הרי, כאשר אנחנו באים להקשות קושיות לפי הנהגת השם, איך ייתכן שבהשם יחולו שינויים? אנחנו שאלנו את זה על פי יסודות קודמים, אנחנו שאלנו את זה ממשהו שקורה אצלנו? אנחנו לא השם, אנחנו בשר ודם. אנחנו שאלנו לפי איך אנחנו מבינים את תפיסת האלוהות. אני מבין שהאלוקים הוא לא משתנה. ואם השם הוא לא משתנה, איך פתאום משתנה עליי משנאה לאהבה? אז כל הקושי נובע מעצם זה שכך אני תופס את האלוהות, כך לפי דעתי צריכה להתנהג אלוהות. אומר הקדוש ברוך הוא, לא מחשבותי מחשבותיכם. אתם בכלל לא מבינים כלום בהנהגה אלוקית, והמחשבות שלי הם לא כמו המחשבות שלכם. לעומת זאת, כשאנחנו באים ושואלים רגע, איך יכול להיות שבחרטה אני אבנה חמש קומות? איך יכול להיות? מה, בחרטה אפשר לשנות? איך הדבר הזה ייתכן? הקושיה הזאת מהיכן נובעת? מהנהגת בשר ודם. כי הרי אצלנו, אם המלך אמר לי לבנות קומה ואני עוד הרסתי ארבע, חרטה לא בונה. כך גם כן, איך אצל הקדוש ברוך הוא חרטה תבנה? זאת אומרת שהקושיה השנייה נובעת ממה שאני מכיר בהנהגת בשר ודם. בהנהגת בשר ודם התחרטתי, זה לא בונה. איך בהנהגת השם התחרטתי, זה יבנה? אה, כל הקושיה נובעת מאיך זה נוהג אצלכם. אומר הקדוש ברוך הוא, ולא דרכיכם, איך שזה נוהג אצלכם, דרכי. כל הקושיה השנייה נובעת ממה שאתה מכיר פה, מדרכיכם. אומר הקדוש ברוך הוא, דרכיכם זה לא דרכי. מה שנוהג אצלכם זה לא מה שנוהג אצלי. הקושי הראשון זה בלי ראיות מאצלנו. איך אני תופס את האלוהות? שמחשבות השם אין בהם שינוי. אומר השם, לא מחשבותי מחשבותיכם. הקושי השני נובע, הרי בבשר ודם חרטה לא בונה. אז אתה בא להקשות מדרכיכם. לא דרכיכם דרכי. לכן הוא לא אומר לא דרכי דרכיכם. אלא כל הקושי מתחיל מדרכיכם, אז דרכיכם שונות מן הדרכים שלי.

כי גבהו שמיים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם. כי גבהו שמיים וארץ. רש"י מסביר, יש הבדל וחילוק מעלות ושבח בדרכי יותר מדרכיכם, ובמחשבותי יותר ממחשבותיכם. יש הבדל ביניהם כמו גובה שמיים מהארץ. במה זה בא לידי ביטוי? שאתם כל מגמתכם זה למרוד בי, ואני כל מגמתי זה להשיב אתכם בתשובה. ניגוד של שמיים וארץ. אתם מחפשים איך לעשות נגד השם, ואני מחפש איך להיטיב לכם. זה קצוות של שמיים וארץ. הרד"ק מסביר, דוד המלך אמר כי כגבוה שמיים על הארץ גבר חסדו על יראיו. אומר הרד"ק, כשהקדוש ברוך הוא מוחל לעם ישראל בעקבות שהם שבים אליו, זה חסד השם. גם אם אתם בגלות והרביתם להרשיע, אומר הקדוש ברוך הוא, אני מבטיח לכם הבטחות טובות. אז לא דרכי דרכיכם כמו שאמרנו, גבהו שמיים מארץ. ואתם כמה שהרביתם להרשיע, ככה אני ארבה להיטיב לכם כאשר תעשו תשובה. אז זה מרחק של שמיים וארץ. המצודת דוד מסביר, במה זה בא לידי ביטוי גבהו שמיים וארץ? דרך בשר ודם פשעו כנגדו, הוא לא מוחל. אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא רק שאני מוחל, אני מוחק לגמרי. זה שמיים וארץ. קצוות משני קצוות. מחשבותי מחשבותיכם, אתם חושבים תשובה לא מועילה בכלל. ואני אומר לכם תשובה מועילה לבטל הכל. זה מה שהוא אומר, זה שמיים וארץ. התפיסות שלנו הם קיצוניות. אתם חושבים דבר אחד, ואני אומר לכם ההיפך הגמור והנכון.

המלבי"ם מסביר, על פי מה שמביא הרי אלבו בספר העיקרים. הוא מסביר שההבדל בין מחשבותינו לבין מחשבות השם יתברך, זה לא בפחות ויותר, אלא אין ביניהם יחס וערך כלל. זה כמו אם אני ארצה להגיד, זה רק משל, אבל אם אני ארצה להגיד, בן אדם יחשוב לאדם נגיד יש מעבד במוח של 8 ג'יגה, והריבונו של עולם 8 מיליון ג'יגה. 8 מיליארד ג'יגה. אז השם חושב הרבה יותר מהר ויכול להכיל הרבה יותר אפשרויות ו... אתה גימדת את הריבונו של עולם. כי אתה עשית יחס בין 8 ג'יגה ל-8 מיליארד, ל-800 מיליארד, ל... לכמה שתגיד, עדיין יש יחס. ובינינו לבין השם אין בכלל יחס. אם אני רוצה להגיד, אני אתן לכם דוגמה לשני דברים שאין ביניהם יחס, אני אומר לנמלה יש שכל, אבל לאדם יש יותר שכל. אפשר להבין דבר כזה? אי אפשר בכלל להשוות בין נמלה ואדם, זה שתי מהויות נפרדות. זה לא הבדל של חסר ויתר. האינטליגנציה שלה מגיעה עד כאן, ושלו עד יותר. בבני אדם אתה יכול להגיד כן. אבל אדם הזה משכיל, ההוא משכיל יותר ממנו. ה-IQ שלו 100, של ההוא 160. אבל אצל הקדוש ברוך הוא ואצל האדם, המרחק בינינו לבין, בין השכל שלנו לשכל הנמלה הוא קרוב מאוד, לעומת המרחק בין שכל האדם לשכל האלוקי. למה? כי זה מין אחר, זה סוג אחר, זה מהות אחרת, זה דבר שבכלל לא שייך להשוות אותו. זה כמו שאני ארצה להגיד, בגן מלמדים חשבון על ידי חרוזים על גבי מוט, ימינה ושמאלה, 2 ועוד 2 שווה 4. ואני אגיד, לעומת זאת, מחשב העל של ה-CIA בארצות הברית, הוא יותר מתקדם מהחרוזים על גבי המוט. שייך להגיד דבר כזה? אתה משווה את החשבון של שני חרוזים ועוד שני חרוזים על גבי מוט, לעומת מחשב העל של ארצות... אתה לא משווה את זה גם למחשב כיס שלך. על אחת כמה וכמה לא למחשב ביתי. על אחת כמה וכמה לא למחשב העל של ארצות הברית, שזה יכול להיות קומה שלמה של מחשבים, שמסוגל לעשות מיליארדי חישובים באלפית השנייה. זאת אומרת, אין בכלל מה להשוות. אז תדעו שזה עדיין יותר קרוב ממחשבותינו לעומת מחשבותיו של הקדוש ברוך הוא. זה מה שהוא אומר, אין ביניהם ערך וייחוס כלל, כי לא מחשבותי מחשבותיכם. גבהו שמיים מארץ. למה הוא אומר, איך עכשיו פה זה נמצא במילים גבהו שמיים מארץ? אומר תראה, הארץ היא גבוהה? לא. השמיים גבוהים, אבל הארץ זה המקום הכי נמוך שיש. אז הוא אומר, גבהו שמיים מארץ, לכאורה זה לא מובן. אני יכול להגיד גבוה ההר מן הגבעה. תשמע, גבעה היא גבוהה, אבל ההר יותר גבוה. אבל אני לא יכול להגיד גבוה ההר מן הבקעה. גבוה ההר מן... מה יש איזה יחס כאילו? שזה שייך, זה מתקרב, שאני אומר זה גבוה והבקעה היא בכלל לא גבוהה. אתה תיתן דוגמה של גבוה, ואז אני אמדוד מי יותר גבוה. אבל אתה יכול להגיד הגבוה יותר גבוה מהנמוך? ממישהו שהוא לא רק שהוא לא גבוה, הוא עוד שפל. מה שייך להגיד גבוה שמיים מארץ? הארץ היא בכלל לא גבוהה. אז איך אפשר להגיד גבוה שמיים מארץ? אומר על זה המלבי"ם, כמו שלא יהיה ייחוס הערך בין המציאות וההעדר. מה פירוש הדבר? אני לא יכול להגיד לך על דוגמה, מה יותר גבוה? הכוס הזאת שאתה רואה כאן, או הכוס שעדיין לא נבראה? מה יותר גבוה? מה יותר חזק? הכוס הזאת או הכוס שעדיין לא נבראה? אי אפשר להשוות בין משהו קיים למשהו לא קיים. אין יחס וערך בין דבר שישנו לבין דבר שאינו. אתה יכול להגיד מה יותר גבוה, הכוס הזאת או הכוס השנייה? שניהם קיימים, אני אתחיל למדוד. מה יותר חזק? שניהם ישנם, אני אתחיל למדוד. אבל בין דבר שישנו לדבר שאינו, לא שייך יחס או ערך. כמו שלא שייך יחס או ערך בין שני מושגים, אני לא יכול להגיד, תגידו לי, הכוס הזאת היא יותר אטומה או יותר עגולה? מה אתם אומרים? אפשר לדון, היא יותר אטומה או יותר עגולה? היא יותר חזקה או יותר חומה? מה נראה לכם? זה מגוחך אפילו לשאול כזאת שאלה. אתה לא שואל, אתה לא משווה בין שני דברים שאין ביניהם יחס. עגול וחום, אין יחס. אני לא יכול להגיד זה יותר עגול או יותר חום. אז אותו דבר גם פה, כי גבהו שמיים וארץ, שמיים הם גבוהים, ארץ היא בכלל לא גבוהה. אי אפשר לעשות השוואה בין ישנו לבין אינו. אז הוא אומר, אם ככה, לא שייך גם כן לומר על הקדוש ברוך הוא שהמחשבות שלו הם יותר משלנו. זה כגבוה שמיים מארץ. כמו ששמיים וארץ אין ביניהם יחס, כך מחשבותיו לעומת מחשבותינו אין ביניהם כלל יחס.

כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמיים, ושמה לא ישוב, כי אם הרווה את הארץ והולידה והצמיחה, ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי, לא ישוב אליי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו. כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמיים ושמה לא ישוב, כי אם הרווה את הארץ והולידה. הרד"ק מביא כאן שני הסברים. אומר הרד"ק הסבר אחד, כמו שהגשם והשלג יורד מן השמיים ושמה לא ישוב, הכוונה הוא לא חוזר מבלי לפעול את פעולתו, אלא מה? הרווה את הארץ והולידה. כך גם כן, הוא אומר תדע לך, הקדוש ברוך הוא, הפעולה שהקדוש ברוך הוא עושה היא פעולה שיש בה תועלת, והיא לא שבה ריקם. זה ביאור אחד. עכשיו הוא מביא ביאור אחר, שהוא לפי מה שהסביר אביו, אדוני אבי. אמרתי לכם שלאדוני אבי של הרד"ק יש הסברים מתוקים מדבש. הוא מסביר ככה, כי כאשר, אני אולי אני אסביר את הקושי בפסוק. כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמיים ושמה לא ישוב, כי אם הרווה את הארץ. אני יכול להסביר את הכי אם הרווה את הארץ בשני מושגים, בשני מובנים. מובן אחד, הוא לא חוזר למעלה אלא מרווה את הארץ. נקודה. אני יכול להסביר אחרת. ושמה לא ישוב כי אם הרווה את הארץ, אלא כאשר ירווה את הארץ, רק אז ישוב. מובן ההבדל? לפי הביאור הראשון, ושמה לא ישוב, נקודה. כאשר ירד הגשם והשלג מן השמיים ושמה לא ישוב, כי אם הרווה את הארץ, הוא ירווה את הארץ, הוא לא יחזור לשם. לעומת זאת אני יכול להסביר, ושמה לא ישוב כי אם, אלא רק לאחר כי אם הרווה את הארץ. אה, ירווה את הארץ, רק אז שמה ישוב. אומר הרד"ק, שני הביאורים נכונים. לפי איך שאני מסביר, אומר הרד"ק, ושמה לא ישוב כי אם הרווה את הארץ, הגשם לא חוזר, הוא מרווה את הארץ, נקודה. אדוני אבי, אדוני אבי, אומר הרד"ק, מסביר אחרת. הרי אנחנו יודעים מחזוריות המים. יורד גשם, מרווה את האדמה, באה השמש, מייבשת את האדמה, הלחות עולה, מהלחות שעולה נוצרים עננים, ושוב חוזר חלילה. אומר זה מה שכתוב כאן. כאן כתוב מחזור הגשם. כאשר ירד הגשם והשלג מן השמיים, ושמה לא ישוב אלא עד כי אם הרווה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל, ורק אז ישוב שמה. איך? על ידי שתבוא השמש, תייבש את האדמה, האדים והלחות יעלו, ושוב יהיו עננים, ורק אז הוא ישוב. אומר הרד"ק, שני הביאורים יכולים להתלבש כאן בפסוק. כן? ולפי הביאור של הרד"ק, ושמה לא ישוב, הכוונה לא ישוב לעולם. אבל לפי הביאור של אביו של הרד"ק, ושמה לא ישוב כי אם, אלא רק לאחר שהרווה את הארץ, רק אז הוא ישוב שמה.

המלבי"ם מסביר, שהיה לנו כאן שתי טענות. ראינו שתי טענות שעם ישראל טוענים. טענה אחת, איך ייתכן שתשובה תועיל, אדם שקלקל מעשה המלך, פעולת המלך, חרטה תבנה מחדש את מה שהוא הרס? והקושיה השנייה, איך יכול להיות שאצל הקדוש ברוך הוא יחול שינוי ברצונו? השם רצה דבר, פתאום הוא רוצה אחרת. השם הוא אין בו שינויים. כנגד שתי הטענות הללו, בא עכשיו הנביא ומביא להם משל מן הגשם והשלג, והוא תשובה לטענותיהם. דבר ראשון, אומר, יש כאן שתי הקדמות. דבר ראשון, הקדוש ברוך הוא נתן תורה ומצוות לא בשבילו. וזה טעות שהרבה אנשים, שלצערנו רחוקים ממצוות השם, טועים בטעות הזאת. הם טועים שלחשוב שכשהוא שמר שבת, הוא עשה טובה לריבונו של עולם. כשהוא הניח תפילין, הוא עשה טובה לריבונו של עולם. גם המובן של נחת רוח, לא לטעות ולחשוב שזה במובן של השלמת רצון. כי תמיד השלמת רצון פירושו שהיית חסר קודם. בא לי גלידה, אכלתי, עכשיו כבר לא בא לי. היה לי חסר, קיבלתי. הייתי רעב, אכלתי לחם, עכשיו אני כבר לא רעב. הקדוש ברוך הוא רצה משהו, הבאנו לו, עכשיו כבר הוא לא צריך. זה פשט, הקדוש ברוך הוא לא צריך כלום, לא רוצה כלום, לא חסר כלום, לא צריך השלמות. כל רצון נובע מחסר. ואצל הקדוש ברוך הוא אי אפשר להגיד שהוא רוצה משהו, כי אם הוא רוצה משהו חסר משהו. והקדוש ברוך הוא לא חסר מאומה. אז מה ההסבר אם ככה במושג של אמרתי ונעשה רצוני, נחת רוח לפניי? זה עניין בפני עצמו, נדבר על זה כשנלמד את הכוזרי. אבל על כל פנים, ברור שהקדוש ברוך הוא באמת אם פעלת, פעלת לך. ואם חטאת, ואם אילצת, אתה לבדך תישא. כי אם פעלת, מה תיתן לו? או מה מידך ייקח? הרי שתי, חלב אילים וחלב עתודים וכולי. הקדוש ברוך הוא לא עושים לו כלום. אתה מקריב קורבן, אתה לא משלים לו שום חיסרון, כי השם לא חסר מאומה. ואם כן, אומרת התורה, מה בא להשלים? את החיסרון של האדם. אדם שעשה עבירה, קלקל אצל עצמו. אדם שעשה עבירה, איבד את חלקו לעולם הבא. אדם שעשה מצווה, קנה עוד נתח לעולם הבא. קנה עוד קדושה בעצמו. במילים פשוטות, הטיב לעצמו והרס וקלקל לעצמו. ואם כן, כאשר אתם באים ושואלים, איך יכול להיות אדם שיקלקל מלאכת אדוניו? קלקל מלאכת המלך, מתחרט, יחזיר חמש קומות? איך זה עובד? אומר הקדוש ברוך הוא, אתה צודק. באמת שהמלך צריך חמש קומות ואתה קלקלת ולא בנית, אז באמת איך תחזיר? אומר המלך, אני צריך חמש קומות, לא בנית לי חמש קומות. חסר. אבל הקדוש ברוך הוא הרי, כמו שהסברנו אצלו, זה לא בשבילו, אלא זה בשבילך. אז אם ככה, אומר הקדוש ברוך הוא, פה זה עובד אחרת. כשמדובר על מה אתה עושה בשבילך, אומר הקדוש ברוך הוא, כאן זה לא עובד בצורה של אבל השם ביקש, הוא צריך את זה, המלך צריך את זה, לא השלמת את רצונו. אני לא צריך כלום. אלא מה? החיסרון הוא אצלך. אומר הקדוש ברוך הוא, כשאתה תחזור בתשובה ותתחרט, השינוי יחול איפה? אצלך. במקום שבו היה הפגם, בו היה השינוי, יש השלמה. לעומת זאת, כשאני החסרתי את מלאכת המלך, איפה החיסרון? בבניין. אין בניין. הייתי צריך לבנות ולא בניתי. איפה התיקון? אצלי, אני מתחרט. תודה רבה לך, החרטה אצלך יצרה אצלו בניין? לעומת זאת, כאשר הפגם הוא אצלי, והחרטה היא אצלי, באותו מקום שבו הקלקול, באותו מקום התיקון. אני הרסתי על ידי שלא עשיתי, אני עכשיו על ידי החרטה אצלי אני בונה. כי הרי אצלי הקלקול, אצלי התיקון. אבל כאשר אתה פגמת את מלאכת המלך, זה את הבניין שלו לא בנית. אז מה זה שאתה עכשיו עושה אבל אני מתחרט? זה שהחרטה אצלך יצרה אצלו בניין? אומר הקדוש ברוך הוא, אם כך תבין, שהמציאות בינינו שונה לחלוטין, אז אי אפשר לדמות את זה למלאכת המלך, את מלאכת הקדוש ברוך הוא.

דבר נוסף, השפע האלוקי, אומר המלבי"ם, יורד בלא הפסק. אלא מה? השאלה אם הכנת כלים. אם אתה מכין כלים, אתה תקבל את השפע האלוקי. אם לא הכנת כלים, אתה לא תקבל את השפע האלוקי. אבל השפע האלוקי יורד, זה כמו גשם. הגשם יורד. רגע, יהיה לי מים לשתות או לא יהיה לי? תלוי, חפרת בור, יהיה לך מים לשתות. לא הכנת בורות, לא יהיה לך מים לשתות. רגע, אז למה השם לא נתן לי? מה השם לא נתן? השם נתן, השם הוריד, אבל לא הכנת כלי, מה לעשות? אם היית מכין כלי, היה לך. לא הכנת כלי, אין לך. ואז אם ככה, תגידו לי, אצל הקדוש ברוך הוא חל שינוי בזה שלאחד יש ולשני אין? לא חל שינוי. הוא הכין בור, ההוא לא חפר בור. ההוא הכין כלים, ההוא לא הכין כלים. אבל אצל הקדוש ברוך הוא לא חל שום שינוי. אצל הקדוש ברוך הוא השפע הוא שפע היורד באופן תמידי. תכין כלים, תקבל. לא תכין כלים, לא תקבל. הרחב פיך ואמלאהו. תכין את הפה, תרחיב. אומר הקדוש ברוך הוא, כפי מה שתרחיב, כך אני אמלא אותו. אבל בעצם הכל תלוי ברצון שלך, הכל תלוי בהכנה שלך. ואם כן, אומר המלבי"ם, בזה תבין שלא חל שינוי במחשבת השם. שאלנו איך ייתכן, הקדוש ברוך הוא פעם רוצה, פעם לא רוצה? הקדוש ברוך הוא רוצה להשפיע או לא רוצה להשפיע? אומר לך, אל תתבלבל. אני תמיד רוצה ואני תמיד משפיע. אלא במה תלוי השינוי? כשעשית עבירה, כשהכעסת את השם, לא הכנת כלים לקבל את השפע. ולכן זה היה מצב שבו יש עליך חרון אף, שלא אין לך כלים לקבל. שעשית תשובה, השינוי חל אצלך. אתה הכנת כלים לקבל את השפע. אה, אז אם ככה, הבורות מתחילים להתמלא. אז אצל הקדוש ברוך הוא לא חל שינוי. השפע יורד בתמידות. הרצון הוא תמידי. ההשפעה היא תמידית. תכין כלים, תקבל. לא תכין כלים, לא תקבל. אז אם כך, יש לנו פה תשובה לשאלה השנייה, איך אצל השם חל שינוי? מה, קודם הוא לא רצה אותי, עכשיו הוא רוצה אותי? הוא תמיד רוצה אותך. השאלה תפנה את העורף או שאתה מאיר פנים. זה, זה בעצם השאלה, הכנת כלים או לא.

אומר המלבי"ם, בוא תראה ששתי התשובות הללו נמצאים כאן כעת בפסוק. כאשר ירד הגשם והשלג מן השמיים. הגשם, אומר המלבי"ם, יכול לרדת גם בקיץ. שלג לעולם לא יורד בקיץ. שלג לעולם ירד רק בחורף. ושניהם יורדים מהשמיים. ושניהם שמה לא ישוב. מה פירוש הדבר? מהארץ לא נותנים לשמיים כלום. בשמיים לא מקבלים מאיתנו שום דבר. בשמיים רק נותנים. איך כתוב שמה? גדול היה הנס האחרון מן הראשון. שמה? קיבלו בחזרה, נטלו בחזרה את הרגל מן ההר. זה רגל זהב, לקח, בשמיים לא לוקחים. בשמיים רק משפיעים. בשמיים רק נותנים. וזה מה שהוא אומר, כי אם הרווה את הארץ והולידה. השלג, הפעולה שלו זה לרוות את הארץ, שתהיה מוכנה להוליד ולהצמיח. שימו לב, והצמיחה, זה כבר חוזר על הגשם. כי השלג, בשעה שהשלג יורד, הוא מרווה אמנם את הארץ, אבל הוא לא מסוגל להצמיח. כשיש מעטה שלג, שום דבר לא צומח. אבל שיורד גשם, אז יש לו כן אפשרות להצמיח. הארצות המושלגות הם גם הארצות הירוקות בקיץ. למה? מכיוון שהשלג יוצר את האפשרות להצמיח. כי שיורד שלג, הוא יוצר מצב שבו האדמה רוויה עד אפס מקום. מתחיל להפשיר, מגיע קצת שמש, פתאום אתה רואה את כל הארץ מלאה בירוק. מהיכן זה נובע? מהשלג. עכשיו, מי זה שמצמיח בפועל? מה שיש בקיץ, הרבה פעמים יש גשמים. הוא מדבר יותר על אירופה, שמה זה מאוד מצוי. אפשר לראות את זה בצורה ברורה, שגם בקיץ יש גשמים. כן? והגשם הוא זה שמצמיח ומוציא את הדשא. השלג נתן זרע לזורע. הגשם נותן לחם לאוכל. אבל שמה לא ישוב. כך גם כן, דע לך, השפע האלוקי רק יורד כלפי מטה. השם לא מקבל מאומה מן התחתונים. וממילא, אל תבוא ותשאל קלקלתי את מעשה המלך, לא בניתי את מה שהמלך רצה, איך חרטה תשנה? הוא אומר לך, אל תטעה. אתה לא קלקלת למלך כלום. לריבונו של עולם לא הרסת כלום ולא קלקלת כלום, כי גם כשקיימת מצוות לא נתת לו כלום. אלא למי קלקלת? לך. ועכשיו כשחזרת בתשובה, תיקנת לך. החרטה שלך, הקלקול היה אצלך והתיקון הוא אצלך. ואל תטעה לחשוב שאתה נותן משהו לריבונו של עולם, כי הנה תראה, הגשם והשלג יורדים ולא נותנים לו כלום, אלא רק יורדים. שום דבר לא עולה אליו. כך גם כן במעשים שאתה עושה, שלא תחשוב שמשהו מוסיף לו, משפיע עליו. אלא כל מה שאנחנו עושים רק יכול להשפיע עלינו. דבר נוסף, תראה שהגשם והשלג יורדים באופן תמידי, בלי שינוי. רגע, למי זה יצמיח שדה של קוצים ולמי זה יצמיח שדה חיטים? למי שנטע חיטים, יהיה לו חיטים. מי שהשאיר את השדה עם קוצים וברקנים, יהיה לו קוצים וברקנים. מה אתה רואה? הכל תלוי בכלים שהכין המקבל. אם המקבל הכין כלים טובים, יצמחו גידולים טובים. אם הוא לא הכין כלים טובים, יצמחו קוץ ודרדר תצמיח לך. אתה רואה אם ככה שהכל תלוי במקבל. וזה מה שהוא אומר, נתן זרע, אבל בתנאי, לזורע. נתן לחם, בתנאי, לאוכל, למי שהכין את עצמו לכך. ומי שלא הכין את עצמו, לא יקבל. אה, רגע, אז איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא ישנה את פעם הוא כועס, מצמיח דרדרים, פעם הוא מטיב, מצמיח חיטים? אומר לא, הקדוש ברוך הוא תמיד מטיב. איך פה דרדרים, פה חיטים? הכל תלוי במקבלים. כשהמקבל הכין עצמו כראוי, זכה וקיבל את השפע האלוקי יורד תמיד. השאלה הכנת כלים לקבל אותו? תכין כלים, תקבל אותו. לא תכין כלים, לא תקבל אותו. ואם כן, החיסרון הוא רק מצד המקבל. בזה יש תשובה, איך יכול להיות שיחול שינוי אצל השם? התשובה היא לא חל שינוי. הגשם תמיד יורד, והשאלה כמה אתה לקחת מזה ומה עשית איתו, מה הצמחת איתו.

כן יהיה דברי אשר יצא מפי. לא ישוב אליי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי, והצליח אשר שלחתיו. כן יהיה דברי אשר יצא מפי, הרד"ק מסביר, מה שהבטחתי להוציא אתכם מן הגלות, זה מפי, הכוונה על ידי הנביאים, כי לא שמענו את זה מפי השם, אלא הנביא הוא פי השם. לא ישוב אליי ריקם, אלא יעשה באמת והצליח. מה הפירוש והצליח? שלא תחשוב שאולי הקדוש ברוך הוא הבטיח הרבה הבטחות, אבל לא הכל ילך. אומר לא, מגברא דלית ליה קבעינא? אנחנו מבקשים ממישהו שאין לו? מבקשים מהריבונו של עולם. אז אצל הקדוש ברוך הוא תמיד זה והצליח. הצליח אשר שלחתיו. אז לא יתבטל מאומה, אלא הכל יצליח. המלבי"ם מסביר הסבר נפלא. אומר המלבי"ם, יש הבדל בין אם אדם שולח שליח ומצווה אותו שיעשה דבר מה לצורכו, לבין אם הוא משלח אותו שיעשה דבר מה לצורך האדם אליו הוא נשלח. אני אתן דוגמה. אני לדוגמה אומר לך, פלוני, ביקשתי ממנו נגר שיבנה לי ארון. לך תיקח 1,000 שקלים ותיתן לנגר כדי שיעשה לי, כדי שיבנה לי את הארון. כשאני הולך אליו ואני נותן לו את הכסף, אז השליח שיחזור אליי, הוא יחזור ריקם אחרי שהנגר סיים והכין את הארון? הוא יחזור ריקם? לא, הוא יחזור עם הארון. שילמת כסף וקיבלת את מה שביקשת. הוא לא ישוב ריקם, אלא הוא ישוב עם הכלי, שלחתי כסף, קיבלתי את הכלי. אבל אם אני שולח אותך ואז בעצם יוצא שכן הוא קיים את השליחות. מתי הוא קיים את השליחות? כשהוא לא שב ריקם. כשהוא חוזר עם הכלי. אבל אם אני מצווה אותך לעשות דבר מה לצורך זה שנשלחת אליו, לדוגמה, אני אומר לך, אם בני יעסוק בתורה, קח 1,000 שקלים ותיתן לו. אם הוא יעסוק בתורה, תיקח 1,000 שקלים ותיתן לו. עכשיו, אם השליח חוזר אליי בלי ה-1,000 שקלים, הוא מילא את רצוני או לא מילא את רצוני? מה אתם אוחזים? כן. זאת אומרת שבני עסק בתורה, וזה הגיע, וזה נתן לו. אז אדרבה, שהוא שב ריקם, זוהי מעלתו. זה אומר שהדבר התקיים. אז בוא עכשיו נחזור שוב. כשאני שולח משהו בשבילי, אם שבת ריקם, זה לא טוב. שלחתי שתביא לי ארון, לא הבאת, שבת ריקם, זה לא טוב. כשאני שולח משהו לטובת מישהו אחר, תיתן למישהו, בתנאי שיעשה כך וכך, תן לבני כדי שילמד תורה, כשאתה שבת ריקם, זה כן טוב. זה מראה שבאמת הדבר התקיים, בדיוק כמו שרציתי. אומר המלבי"ם, זה מה שכתוב כאן. כן יהיה דברי אשר יצא מפי. אומר הקדוש ברוך הוא, אני מצווה טוב, אני מצווה שפע על כל יצוריי. הטוב הזה לא ישוב ריקם, רק אם עשה אשר חפצתי. מה זאת אומרת? מתי הוא ישוב ריקם? כאשר הוא עשה אשר חפצתי, כי הטוב שלי הוא תמיד טוב למישהו אחר. וכשזה טוב למישהו אחר, אז אמרנו חוזרים ריקם. נתתי את הכסף וחזרתי. כשזה טוב בשבילי, לשוב ריקם זה לא טוב, תחזור עם ארון, תחזור עם כלי. אבל כמו שהסברנו הרי הקדוש ברוך הוא אין לו טוב לצורכו. אז אדרבה, מתי השליח נקרא עשה שליחותו? לא ישוב אליי ריקם, כי אם עשה אשר חפצתי. תדע מתי זה נקרא עשה אשר חפצתי? כשהוא לא ישוב אליי ריקם. אומר הקדוש ברוך הוא, הוא לא חוזר אליי עם דבר מה. לא ישוב אליי ריקם, רק אם עשה אשר חפצתי. אז הוא ישוב ריקם. מתי הוא יחזור ריקם? כאשר עשה אשר חפצתי. הוא יקיים את מה שביקשתי, רק אז הוא ישוב ריקם. אבל אם הוא לא עשה את חפצי, מה זה אומר? זאת אומרת שהמקבל, כמו שהסברנו, לא הכין עצמו. אם בני היה מכין עצמו כראוי, היה לומד תורה, המקבל לא הכין עצמו. ואם הוא לא הכין עצמו, אז מה קורה? הטוב הזה ישוב בחזרה. זה מה שהוא אומר כאן, לא ישוב אליי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו. מתי הוא אומר, אם עשה את אשר חפצתי, אז הוא ישוב ריקם. אבל אם לא עשה את אשר חפצתי, הוא לא ישוב ריקם. הוא יחזור עם הכסף. למה? כי הבן לא למד. אם בסופו של דבר הבן לא למד, אה, אם ככה אז הוא כן ישוב ריקם. ואז זה אומר שהמצב, כמו שאמרנו, הוא מצב לא טוב. כי בשמחה תצאו, ובשלום תובלון. ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה, וכל עצי השדה ימחאו כף. כי בשמחה תצאו מהגלות, ובשלום תובלו לארץ. ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה, זה משל. כל עצי השדה ימחאו כף. רש"י מסביר שהמשל הזה כביכול בא לומר, מתי הם מרננים? כשהם נותנים פרי. כאשר הם מצמיחים, אז הם פוצחים ברינה ומוחאים כף. או שהוא מסביר, הרד"ק, שזה ההרים והגבעות זה משל על הגדולים, עצי השדה זה לפחותים יותר. כי בשמחה תצאון, המלבי"ם מסביר שזה סיום של מה שראינו בהתחלה. הן גוי לא תדע תקרא. גוי שאני לא הכרתי יבוא ויעבוד אותנו, יבוא וישרת אותנו. על זה הוא בא ואומר, כל זה בתנאי, דרשו השם בהימצאו. אם אתה באמת תשוב בתשובה, תדרשו את השם בהימצאו, זה היה ראינו באמצע הפרק. ואז אתם תראו את עצמכם מוכנים כמו המוכנים, מכינים עצמם לגשם. שנטעו חיטים, זרעו חיטים, ועל ידי זה הגשם יכול ירד, ואז כל כוחות הטבע יעשו את רצונכם. ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה, עצי השדה ימחאו כף. כל זה בא לומר איך כל הטבע כביכול יכפוף עצמו כדי לעשות את רצון עם ישראל. האומות יבואו לכאן לעבוד אותנו, הטבע יתחיל לתת את פריו, האדמה תיתן את יבולה. למה? כי הכנתם את עצמכם, זרעתם חיטים. אבל אם לא זרעתם חיטים, אז מה יהיה לכם שם? רק קוצים ודרדרים. זה הפסוק הבא. תחת הנעצוץ יעלה ברוש, ותחת הסרפד יעלה הדס. והיה להשם לשם, לאות עולם לא יכרת. תחת הנעצוץ יעלה ברוש, תחת הרע תקבלו טוב. ועל ידי זה והיה להשם לשם, על ידי זה יתגלה שם השם עלינו, ואז יהיה בזה קידוש השם. לאות עולם לא יכרת, הדבר הזה יהיה לא זמני, אלא לאות עולם ללא שום הפסקה. זאת אומרת, מה שקודם היה נעצוץ, מה שקודם היה סרפד, בגלל שאנחנו לא עיבדנו את האדמה כראוי, לא זרענו דברים טובים, אבל עכשיו שנשוב בתשובה, נתקן את דרכינו, אז השפע התמידי, כמו שאמרנו שזה הגשם, שזה בא לסמל על הרצון והשפע האלוקי התמידי בנו, הכנו כלים כדי לקבל אותו, אז ההרים יפצחו רינה והם יצמיחו באמת כראוי. ואנחנו במקום הרע שהיה לנו, יהיה לנו טוב. אבל לא טוב זמני, אלא הטוב כמו שאמרנו של השם הוא אינסופי. זה יהיה לאות עולם לא יכרת, כן יעזרנו השם במהרה בימינו, אמן ואמן.