ספר ישעיה פרק נ"ד. רני עקרה לא ילדה פצחי רינה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר השם. רני עקרה זו ירושלים, ירושלים שהייתה עקרה כמי שלא ילדה. פצחי רינה וצהלי לא חלה, תפצחי רינה ותצהלי ותשמחי מי שלא חלה. חלה הכוונה היולדת לפני הלידה אוחז אותה חיל, חיל כיולדה. חיל זה מלשון חלחלה. אז אומר לא חלה, כי מי זאת שלא אחז אותה חיל לפני לידתה, כעת פצחי רינה וצהלי. כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר השם, כי יהיו רבים בני השוממה, עם ישראל שהיו בבחינת שוממים, הרבה יותר מבני הבעולה, מן הגויים, מבני אדום. עד כאן פשוטו של מקרא, ככה רק מלמעלה לפי ביאורו של רד"ק.
אולי הערה דקדוקית קלה, המנחת שי אומר שהשוממה במקצת ספרים חסר ובמקצת מדויקים מלא. זאת אומרת האם שוממה עם ו' או בלי ו'. אני רוצה להקריא לכם את הלשון שלו: "ואני יושב משומם בראותי ריבוי החילופין שנפלו בספרים, ורע עלי מאוד המעשה, כי בכל יום ויום הולכים ומתרבים הספרים מה שלא היה פעם, והמדפיסים הולכים חשכים ואין נוגה להם, ואין דורש ואין מבקש". כמה דברים אלה מדויקים, והם מדויקים שבעתיים בדור שלנו. כי אם פעם עוד היו שומרים על איזה דיוק מסוים, הספרים החדשים לצערנו ברוב העניינים, פשט, רמז, דרש, קבלה, רובם משובשים. משובשים, כיום קל מאוד להוציא ספרים ובעקבות זה כבר לא מדקדקים איך מוציאים, חסר, יתר, לא שמים לב איך כותבים, טעויות לפעמים טעויות כתיב גסות, לפעמים טעויות מילוליות, לפעמים שורות חסרות, נורא והיום. אז הוא כותב את זה בדורו, בדור שלנו שכל אחד עם מדפסת הופך להיות מו"ל, מוציא לאור, כבר יש לו ספרים ויש בעקבות מה כל כך פשוט, מקלדת ומדפסת. אז הוא אומר אני רואה את ריבוי החילופין שנפלו בספרים, כל יום ויום הולכים ומתרבים המדפיסים הולכים חשכים ועל ידי זה לא שמים לב מה הם כותבים. הוא מביא פה שהסיבה של החילוף כי ישנם עוד מקומות נוספים, כתוב "ותשב תמר ושוממה", "נתנני שוממה כל היום", "כי רבים בני שוממה", לא התפרש איזה המלא ואז ממילא נוצר שיבוש שחשבו שכאן השוממה כאן הוא חסר, הוא בלא ו'.
טוב, נחזור לביאור המקרא. רני עקרה, הרד"ק אומר הביאור של הפסוק הוא כתרגומו. ההרה תחיל קרוב ללידתה, הכוונה לפני הלידה אוחז אותה חיל. ורבים בני שוממה, אפילו שירושלים תקופות ארוכות הייתה בבחינת שוממה, שממה, לא ישבו עליה בניה, עם כל זה מבטיח לנו כאן הכתוב שהקדוש ברוך הוא יחזור ויישב את ירושלים. והם יהיו יותר מבני בעולה. מי אלה בני בעולה? אלה הם העכו"ם. העכו"ם זה כמו אישה היושבת עם בעלה, לכן היא נקראת בני בעולה. האלמנה זה השוממה, היא ירושלים שכביכול מבלי בניה היא יושבת. אבל נשים לב אומר הרד"ק כי הוא לא אמר שהיא לא אמר שהיא ממש כאלמנה, אלא כמו שכתוב באיכה "הייתה כאלמנה". למה כאלמנה? כאלמנה ולא אלמנה ממש, כי אלמנה ממש בעלה מת, ואילו כאן עדיין בעלה קיים ורק ממתין שעם ישראל יעשו תשובה כדי שריבונו של עולם יחזור אלינו.
המלבי"ם מסביר, המליצה כאן מדמה את המדינה כמו אם יולדת. אותנו העם, בני המדינה, אנחנו הבנים. אז ציון, ציון זה בעצם ארץ ישראל או ירושלים ביתר דקדוק, היא כמו אישה עקרה, היא לא יולדת בנים, היא יושבת שוממה. ואחרי זה הוא אומר לך תדעי לך בכל זאת יבואו לה בנים מרחוק. דהיינו עם ישראל יעמוד, ציון תעמוד מתפלאת, מי ילד לי את אלה? אלה מאיפה הם? ואז הוא מבטיח לה, תדעי לך, גם את תרוני, אפילו שלא ילדת. זאת אומרת לא את הבאת אותם כביכול, בכל אופן לא הפסדת כלום, רבים בנייך מבני שוממה. אבל יהיה לך מזה רווח. ולמה? האישה לפני שהיא יולדת היא צועקת מרוב כאב, תחיל בחבליה. כך גם כן אומר המלבי"ם, המדינה בשלבי ההקמה שלה, עוד בטרם תהיה לגוי וממלכה, עוברים עליה תקופות מאוד קשות. וכך כמעט כל ארץ בעולם תראו שבדרך לעצמאות עברו עליהם תקופות קשות, היו מלחמות, אפילו ארצות הברית, לא להאמין איזה רציחות ואיזה מלחמות קשות בין הדרום לצפון. וכן הלאה מי שיודע במה שקורה ברוסיה ובצ'צ'ניה ובכל המקומות שרוצים לקבל עצמאות, שרוצים לקבל עצמאות יש להם מלחמות קשות מאוד. הכורדים שרוצים עצמאות בעיראק, הפלסטינים שהורגים בנו מבלי רחם כשרוצים עצמאות בארצם. בשלבים הראשונים תמיד יש מלחמות קשות. אבל הוא בא ומבטיח כאן, ציון תהיה במצב כזה שכאשר יבואו אליה גוי גדול, עם ישראל כולם ישובו אליה, זה יהיה בלי חבלים וצירים. כמו אישה שילדה ולא חלה. רני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי, למה? כי לא חלה, לא עברת את החיל כיולדה לפני הלידה. זאת אומרת הוא מדבר פה על הגאולה העתידה, שכשכל עם ישראל יתקבץ לכאן, זה יהיה בזמן קצר מבלי כאב. מבלי הסימפטומים של אישה לפני לידה. וזה מה שהוא אומר פצחי רינה וצהלי, את צריכה לשמוח על מה שלא ילדת. למה? כי היות ועל ידי זה לא חלה, על ידי זה לא עבר עלייך החולי, החלחלה שעובר על כל מדינה בשלבי הלידה שלה. ואף על פי כן תחשבי אז אם ככה אז אולי בעקבות זה בניי מועטים? הוא אומר לא, רבים בני שוממה מבני מדינה אחרת שהייתה בעולה וחלה, עברה את כל התהליך הזה של הכאב לפני הלידה. אתם שלא תחשבו בגלל שלא תעברו את זה אז בנייך יהיו מועטים, לא, רבים בני זאת שהייתה שוממה ירושלים מבני האומות שהם היו יושבים על אדמתם ונלחמו בשביל העצמאות שלהם וסבלו וספגו דמים רבים, היה להם הרוגים רבים, את יהיו בנייך מרובים יותר מאשר הבנים שלהם.
המלבי"ם אומר תשים לב שכתוב כאן עקרה לא ילדה. וכולם עומדים כאן על התמיהה, עקרה לא ילדה, זה כפילות, זה כפילות מיותרת. אומר המלבי"ם, דיברנו על זה בעבר כאשר למדנו על אמו של שמשון שהייתה עקרה אין לה ולד. מה זה הכפילות עקרה אין לה ולד? אז הוא מסביר המלבי"ם שיש מצב של עקרה שילדה. היום זה מוכר ברפואה כעקרות משנית. זוג התחתנו, האישה ילדה ילד או שניים, אחרי זה היא רוצה עוד פעם להרות והיא לא יכולה. זה נקרא עקרות משנית. לפעמים אתה רואה אנשים אין לו ילדים 15 שנה, אחרי 15 שנה עוד פעם נולד לו ילד. יש כאלה שאצלם מבחירה, אבל אצל רוב העולם זה לא מבחירה אלא זה מתוך שהייתה עקרות משנית, אין לנו כוח לשלוט בזה וצריך טיפולים ועוד כל מיני עד שהשם מרחם. אז כך גם כן כאן, רני עקרה, יש מצב שהיא אומנם עקרה כעת אבל ילדה בעבר. הוא אומר לא, פה רני עקרה, איזה עקרה? שגם לא ילדה. עקרה שגם מעולם לא ילדה לפני כן. כמו שכתוב אצל אשת מנוח, הנה נא עקרה ולא ילדת. שרי עקרה אין לה ולד. מה פירוש הדבר? עקרה וגם מראש מעולם לא ילדה לפני כן. כתוב כאן לא ילדה ולא ילדה, פצחי רינה וצהלי לא חלה. לכאורה כל לידה גוררת גם חלה, גוררת גם חיל וחלחלה כמו שהסברנו. אומר המלבי"ם לא בהכרח. ייתכן חלה ולא ילדה. כמו שכתוב הרינו חלנו כמו ילדנו רוח. לפעמים חלה, יש כאבים גדולים, יש תהליך של לידה, ילדה רוח, כלום, יוצא מחוי, מאומה, לא ילדה. ולעומת זאת יכול להיות הפוך. יכול להיות שאישה ילדה ולא חלה. לא הייתה בפתקא של חווה. ילדה כביצת התרנגולת. ברגע אחד, בלי אפידורל, בלי שום דבר, זה נדיר, בודדות, אבל יש כאלה, יש כאלה דברים. נמצא אם כן שיש חלה ולא ילדה, ויש ילדה ולא חלה. ולכן הוא אומר פה לא ילדה ולא חלה. זאת אומרת שני הדברים הללו שניהם לא היו.
אני רוצה להביא ביאור נוסף בשם האלשיך. אנחנו בדרך כלל לומדים עם המלבי"ם אבל כאן האלשיך יש לו ביאור נפלא מאוד על הפסוקים הללו. וממש בחסד השם בדרך מקרה נפגשתי בזה. והייתי רוצה לראות, הוא קודם כל שואל כמה שאלות ולאחר מכן נראה את הביאור של הדברים. בדרך כלל בפסוקים שיש בהם הפטרות יש יותר ביאורים. כי רבים מהמפרשים ביארו הפטרות. הם לא ביארו את התנ"ך על הסדר, אבל הוא ביאר את החומש, אחרי זה ביאר הפטרות. ולכן אפשר למצוא על הפטרות הרבה יותר ביאורים מאשר אפשר למצוא בביאורים על התנ"ך באופן רגיל. אז האלשיך שואל כאן כמה שאלות. קודם כל, איך אפשר להגיד רני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי לא חלה? הרי יש פסוק הפוך, המנוגד לזה, שאומר כי חלה גם ילדה ציון את בניה. תחליט, חלה גם ילדה ציון את בניה, או לא ילדה ולא חלה? סתירה לכאורה מפסוק לפסוק. ועוד הוא שואל, נראה בחוש שילדה. מי זה אם לא עם ישראל? מי זה אם לא ירושלים שילדה את בניה? שאלה נוספת, הוא אומר רבים בני עקרה, כי רבים בני שוממה מבני בעולה. הוא אומר זה לא הביטוי הנכון. אתה אומר שתרון העקרה שהיא לא ילדה, היית צריך להגיד כי רבים בני עקרה מבני יולדה. תרון העקרה שלא ילדה, מה היית צריכה לשמוח? כי יהיה לה יותר בנים לעקרה הזאת מהאישה שכן ילדה. מה זה רבים בני שוממה מבני בעולה? פתח בכד וסיים בחבית. לכאורה הוא מסיים לא באותו עניין שבו הוא פתח. דבר נוסף, הוא אומר רבים בני שוממה מבני בעולה. הוא שואל עוד, אם היא עקרה אז לכאורה ידוע שהיא לא ילדה, כמו ששאל המלבי"ם וכבר ראינו שהמלבי"ם תירץ על זה. ואם זה השם שלה שהוא קורא לה עקרה בגלל שהיא לא ילדה, אז למה אומר רני עקרה לא ילדה? צריך אחרי זה להסביר. השם שלה היא עקרה, ואת יודעת העקרה הזאת לא ילדה. תגיד מראש רני לא ילדה. תשמח זאת שלא ילדה. עוד קושי הוא אומר פצחי רינה וצהלי. כבר אמרת רני. מה לי רני, מה לי פצחי רינה? אתה עוד פעם כופל את עצמך, לכאורה בכפילות שהיא מיותרת. דבר נוסף, הרי מה קודם? יש לידה או שקודם יש יחיל? חיל כיולדה. קודם כל יחיל, אחרי זה באה לידה. תשימו לב, רני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי לא חלה. את צריך להגיד הפוך. רני עקרה לא חלה, פצחי רינה וצהלי לא ילדה. קודם כל תחיל, אחרי זה תלד. קודם כל הכאבים, לאחר מכן הלידה. דבר אחרון לפני שנראה את הביאור, הוא אומר לכאורה היה צריך לפנות לנוכח. רני עקרה לא ילדת, פצחי רינה וצהלי לא חלת. את צריכה לשמוח, את, הוא פונה הרי לכנסת ישראל, תשמחי, את תראי ילדים שאת לא ילדת. את יהיה לך בנים שאת לא חלת, את לא היית חולה עליהם. למה זה נכתב בלשון נסתר? היא לא ילדה, היא לא חלה.
מסביר האלשיך. אך יאמר, אומר האלשיך, מדובר כאן זה משל לאישה שהייתה עקרה 10 שנים או יותר. ולאחר מכן האישה הזאת ילדה בנים רבים. הילדים הללו לא נשארו, לא התקיימו בידה. מהם מתו, מהם נשבו. האישה נותרה בודדה מבעלה ומהילדים שלה. ואז אותה אישה הצטערה ואמרה אוי לי. מה אוי לי? אוי לי שהיו לי מעט ילדים. כי אם היה לי הרבה ילדים, אז יש סיכוי שמרוב, הרי כל כך רבים אבדו, כל כך רבים גלו, יש סיכוי שלפחות חלק היו נשארים לי. אבל עכשיו שילדתי מעט, אז ברגע שלקחו, אז לקחו הכל. אז על זה בעצם יש לה צער, למה לא ילדתי בנים רבים שעל ידי זה היה נותר לי כעת בצרתי ובגלותם היו עוד נותרים לי ילדים. אבל לימים נפקדו בניה ובאו אליה ושבו אליה. ואז אומרים לה תשמחי על זה שלא ילדת בימים ההם שהיית עקרה, רנני על כך שאז לא ילדת. למה? כי את קודם כל הרווחת שלא עברו עלייך חבלי יולדה. ללדת זה לא פשוט. החבלים והקושי והצער וההריון, כל זה זה באמת לא פשוט. אז דבר ראשון, אין לך צער, לא עברת את הצער הזה של הלידה. מה תגידי, אבל אולי היה לי יותר ילדים? אומרים לה לא, הנה כולם נקבצו באו לך. את רואה שבסופו של דבר כולם מגיעים. את רואה שבסופו של דבר כל אלה שדאגת עליהם, אנה הלכו, הנה בסופו של דבר הם חוזרים. מה תגיד, אבל יכלו להיות לי בנים אחרים? הבנים האחרים הנוספים גם הם לא היו נשארים. וגם הם היו הולכים. ולפי מה שעוד מעט נראה, לא סתם הולכים, אלא הולכים לבלי שוב. ואת בזכות זה שלא ילדת, לפחות זכית שבאו לך בנים אחרים שלא היית צריכה להתאמץ וללדת אותם ולהתאמץ ולהתייגע בשבילם כל כך הרבה. עד כאן המשל, ובואו שמעו עד כמה הנמשל הוא נפלא.
אומר האלשיך הקדוש, כמשל הזה קרה לירושלים. מסביר האלשיך, ירושלים של מעלה זה המקום שממנו יוצאות כל נפשות ישראל. והנה אנחנו רואים שמאותו מקור שיוצאים משם שורשי האומות, זה מקור נובע מבלי גבול. אנחנו רואים שהם מתרבים מבלי קץ. יש מיליארד סינים ומיליארד הודים. הקניזי, פטרוסים, כסלוחים, וכאלה אין מספר לגדודם ומלכיהם, וזה עוד לפני מלוך מלך בישראל. עוד לפני שאנחנו בכלל התחלנו את העבודה, הם אתה רואה אלוף זה ואלוף זה ואלוף זה. ככה כתוב שמה שהוא אמר הפשטני ראה איך הוא נכנס שמה עם הגמל, והגמל הזה מלא קוצים, מלא קש, אמר לו אל תדאג, בית יוסף להבה, ניצוץ אחד שלך מחסל את כולם, ניצוץ אחד שלך גומר את הכל. אז בהתחלה כשמסתכלים רואים בואינה תראה מה יש כאן, כמה אומות, הם כל כך הרבה ילדים, כל כך הרבה עמים, אנחנו עוד לא התחלנו. לכאורה יוצא אם כן שאנחנו היינו בגדר של עקרה. עד שהגיע אברהם, אנחנו עדיין אפילו לא התחלנו ללדת. וכשכבר מגיע אברהם, זה עקרה ממש. בגיל 100 אברהם אבינו יולד. ואחרי זה יצחק, עוד פעם, בכלל יצחק נולד דחורא, לא היה שייך שילד, ועד שבסופו של דבר עבר את העקדה, נהיה בבחינת נוקבא, וגם אחרי זה הוא מול רבקה, ויעתר להשם לנוכח רבקה כי עקרה היא, גם אז זה לא הלך בקלות. וגם לאחר מכן אצל יעקב, גם שם אנחנו רואים שגם לאה הייתה עקרה והשם זכר לה את מה שהיה, את זה שהייתה שנואה לה ופתח את רחמה. ורחל ודאי אנחנו רואים במפורש בכתובים שהייתה עקרה. אז אנחנו רואים שאצל עם ישראל הכל הולך בקושי. עד שהנשמות יוצאות, עד שמגיע, עד שעם ישראל מתפתח, הכל מתוך קושי. ואצל הגויים אנחנו רואים את הכל הולך כל כך בקלות. ואם כן יכולה כנסת ישראל לבוא ולהתלונן ולהתאונן, אוי לי על העקרות הקודמת, אוי לי שאז לא ילדתי. כי אם הייתי יולדת אז, אז כעת שגולים עם ישראל, כמה היינו? מיליונים וגלינו. אולי אם היינו מיליארד, היו נשארים פה חלק. אולי אם היינו כמות יותר גדולה, אז לפחות מה שהיה נותר לי, כמו המשל שאמרנו, שהלכו בניה, אם היה לי יותר בנים, היו חלק נשארים. בא ואומר לה הכתוב, רני עקרה, צריכה לשמוח על מה, על זה שהיית עקרה. רני עקרה הכוונה על העבר. ולכן הוא אומר, הוא לא פונה פה בצורה ישירה, שאנו רני עקרה לא ילדת. הוא אומר לא לא, מדבר לא ילדה זה על העבר, ולכן זה בלשון נסתר. תשמחי על מה שאז לא ילדת. תשמחי על זה שאז הקדוש ברוך הוא הביא את עם ישראל טיפין טיפין, לאט לאט, לא הביא אותם בכמויות כאלה אדירות כמו את הגויים. ולמה? שואל לכאורה שאלה עצומה. הרי אני, אם לא קרתה לך צרה, אני יכול להגיד זה בסדר, תנוח דעתך, יכלה לקרות לך צרה ולא קרתה. אבל תתחילי לרקוד על זה שלא קרתה לך צרה? אנחנו פוצחים רינה על משהו טוב שקרה לנו. לא על זה שלא קרתה צרה. אז הוא שואל אם ככה לכאורה הלא אין רינה אלא מחמת שמחה. מה אתה אומר לה לא הפסדת. לא הפסדתי זה לא איזה שמחה גדולה. זה לא טעם מספיק, לא הפסדת. אבל שמחה שיהיה ממנה רינה? אומר תכן תבינו, אומר לה פצחי רינה וצהלי, ראוי לך לפתוח ברינה מחמת שמחה, ולא סתם שמחה, אלא שמחה שהיא גם יוצאת החוצה, שהיא בבחינת צהלה. ולמה? שהיות ולא ילדה, לא חלה. מה הפירוש? למה באמת הקדוש ברוך הוא את האומות הירבה מבלי קץ, ואילו את עם ישראל עם הרבה קושי בהרבה שלבים? למה באמת זה בנוי בצורה הזאת? אז אומר האלשיך הקדוש מסיבה מאוד פשוטה. רבתה הזוהמה בעולם. כולנו יודעים חול יש הרבה, יהלומים יש מעט. ועד שאתה מוצא את היהלומים, כמה לחפור וכמה דם אתה יורק עד שאתה מוצא יהלום אחד הראוי לשמו, נקי, מזוקק, כמה זה קשה. האומות זה חול. חול, אבנים, בוץ, יש הרבה, בלי סוף, איזה כמה שאתה רוצה, בלי קץ. לעומת זאת עם ישראל הקדוש ברוך הוא רצה להוליד אותם מזוקקים. מה אתה אומר, למה אברהם לא ילד בגיל יותר צעיר? אם אברהם היה יולד בגיל יותר צעיר את יצחק, יצחק היה יוצא מזוקק? הרי בזכות זה שילד אברהם את ישמעאל ונתן בו זוהמתו, יצא יצחק מזוקק יותר. אז טוב שהוא ילד אותו מאוחר או לא טוב? ודאי שטוב. ואם יצחק היה יולדת יעקב ראשון, חוסך לנו הרבה כאב ראש של מריבות עם עשיו שרוצה להרוג את יעקב, שמרגיש הבכורה שייכת לו, יעקב הוא הבכור. טוב או לא טוב? גרוע מאוד. את הזוהמה של יצחק הוא נתן בעשיו, וכך הוא ילד את יעקב כאשר הוא מזוקק יותר. ואגב הסברנו את זה בעבר, שאברהם אבינו מה היא מידתו? חסד. חסד, הזוהמה של החסד מה היא? זאת אומרת אם ניקח את החסד לדרגה הכי קיצונית שלה ונחפש את הזוהמה של החסד, הדבר הגרוע בחסד, מה הוא? זה זימה. זה עריות. כי גם על עריות כתוב בתורה 'חסד הוא'. כי גם עריות זה סוג של חסד. זה סוג של נתינה, אבל נתינה בטומאה. אחד נותן הנאה לחברו אבל בטומאה. מי לקח את זה? ישמעאל. אברהם אבינו את הקיצוניות של החסד, את הזוהמה של החסד נתן בישמעאל. עשרה קבים של זימה ירדו לעולם, תשעה נטלו ערביים. מאיפה? זה, זה הבחינת חסד דטומאה שהיה אצל אברהם, את זה הוא נתן לישמעאל. יצחק מה היא מידתו? גבורה. מה היא גבורה דטומאה? מה זה הגבורה בקיצוניות שלה שהיא החלק של טומאה של גבורה? זה רציחה. זה רציחה, כי גבורה זה אומר יקוב הדין את ההר. זה אומר ללכת בתגבורת גדולה. ואם אתה לוקח את זה לקיצוניות, אתה תהפוך להיות רוצח. כי אם משהו לא עשה כדין, אז ישר אתה מוריד לו את הראש. זה גבורה. מי לקח את הגבורה דזוהמה, זוהמת הגבורה של יצחק? עשיו. מה זה עשיו? על חרבך תחיה. זוהי מהותו של עשיו שכל מהותו אדום, רציחה. ומהם, אחרי שזוהמת החסד ניתנה בישמעאל וזוהמת הגבורה ניתנה בעשיו, יוצא יעקב כאשר הוא בבחינת התפארת. מיטתו שלמה, יעקב מזוקק. ואם כן, אומר האלשיך, זה מה שכתוב כאן. תשמח, מכיוון שכאשר היה מדובר בדורות הקדמונים עוד לפני דורו של אברהם, זוהמת הנחש הייתה מרובה. כוח הטומאה בעולם היה עצום. ובמצב כזה אם היו נולדים בנים, הם היו נולדים מזוהמים. הם היו נולדים עם אותו כוח טומאה של האומות. מה עשה הקדוש ברוך הוא? מיעט את זרעו של אברהם ואת זרעו של יצחק ואיחר אותם והביא את אברהם בדור מאוחר יותר. ואם כן על ידי זה כל המצב הוא שעם ישראל יצאו מזוקקים יותר. וזה מה שהוא אומר, כי רבים בני שוממה מבני בעולה. בואו ראה שבסופו של דבר מצבכם הרבה יותר טוב. כי אם תשאל להם יש הרבה, בני שוממה זה אלה הילדים שנולדו אחרי שהיינו שוממים. כל התקופה של העקרות, משורש הנשמות של עם ישראל לא יצאו נשמות. כשכל הגויים הולכים ומתרבים, אל תיבהל, רבים בני שוממה מבני בעולה. הבנים האלה יהיו רבים יותר מבני בעולה. כי אם נסתכל מי זה בני בעולה, זה אלה שנולדו לדוגמה מעשיו. ועשיו זה עמלק, הוא השורש של עמלק. ומהם צור שיחייבת במלכותה, ואז הרי כולם יכלו. נו אז למי יש יותר? בני בעולה, אלה שילדו כמויות, או אלה שהיו בבחינת שוממה? רבים יהיו בני השוממה, זאת שהייתה שוממה, מפני זאת שהיא בבחינת בעולה, שהם עמלק ושאר הגויים ועמי אדום שהתרבו עד מבלי קץ. ואם כן, כמה טוב לך, כמה את צריכה לשמוח. לא כמו שאמרנו קודם, לא קרה לי דבר טוב אז אני לא קרה לי צרה סליחה אז אני לא שמח שמחה מיוחדת. לא, פה לא שלא קרה לך צרה, קרה לך דבר משובח ביותר, שהקדוש ברוך הוא המתין עד שתצא כל הזוהמה כדי להוציא אותך, עם ישראל, מזוקקים וראויים. כי ככל שאנחנו קרובים יותר לחטאו של אדם הראשון, כך גם כן חטא נחש הקדמוני היה מפעפע יותר. הארס של נחש הקדמוני, הזוהמה והטומאה של נחש הקדמוני היו עם הרבה הרבה יותר חיות, הם היו עם הרבה יותר קיום. ככל שהדורות הולכים ומתרחקים, על ידי זה אותו כוח זוהמה הולך ומתמעט. וזה מה שהוא אומר, רבים בני שוממה מבני בעולה. תדעי לך שיש כאן בשורה עצומה שהקדוש ברוך הוא מבטיח, אמר השם. הקדוש ברוך הוא מבטיח, זה שלא הבאת אז בנים זה שמחה גדולה לך, כי עתידים להיות לך בנים שהם מזוקקים והם יהיו רבים הרבה יותר מאשר בניהם של הבעולה.
לפי זה עכשיו יתורצו השאלות. שאלנו הרי הוא אומר כי חלה גם ילדה ציון את בניה. אז איך אתה אומר לא ילדה? לפי זה זה מובן נפלא. לא ילדה אז. כמה טוב לנו שלא ילדה אז. כי אם הייתה יולדת אז, בתקופה שרבתה הזוהמה, היינו יוצאים עם אותה זוהמה כמו שהגויים, הגמרא אומרת חביל גופייהו. הגמרא אומרת יש בהם בגויים זוהמת הנחש. כמה טוב שלא ילדה אז. ודאי חלה גם ילדה ציון את בניה, זה בתקופה יותר מאוחרת כאשר היו מזוקקים יותר. וזה מה שהוא מובן גם כן מה זה לא ילדה וגם לא חלה. מכיוון שהוא מסביר שהרי כמה את צריכה לשמוח שלא ילדה, כי אם ילדה אז חלה. פירושו של דבר, אם היית יולדת אז, אז איזה ילדים אלה? ילדים של חלחלה, של חולי, ילדים שאינם ראויים, ילדים פגומים. אז תשמחי שלא ילדה, ועיקר השמחה מה היא? פצחי רינה וצהלי לא חלה. תשמחי על זה שלא ילדת בנים אז, כי אם זה היה לידת בנים אז, זה חלה, זה בנים שיש בהם חולי, זה ילדים של חיל ורעדה, זה לא בנים הראויים לך. ועל זה אם כן צריכה כנסת ישראל לשמוח.
פסוק ב'. הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותייך יטו אל תחשכי. האריכי מיתרייך ויתדותייך חזקי. הרחיבי מקום האוהל. כאן בא הנביא לבטא את המציאות של עם ישראל בעתיד. הרי הוא אומר רבים בני שוממה מבני בעולה. יהיו רבים עם ישראל מכל בני שאר האומות. מרוב הבנים שיבואו לנו מן הגלות. ולכן הרחיבי מקום האוהל, שזה ירושלים, ויריעות משכנותייך, הכוונה היריעות שאיתם מושכים את משכנות האוהל, מטים את האוהל, שזה שאר הרי ישראל, יטו, אל תחשכי. הכוונה יטו, מי שמטה את היריעות ימשוך אותם מרחוק. אם האוהל באופן רגיל הוא כמשולש, נגדיר כמו אוהל סיירים, כאשר אני רוצה שיותר אנשים ישבו בו, מה אני עושה? אני מגביה את התקרה ומושך אותה לצדדים. ואז על ידי זה יותר אנשים יכולים להיכנס. זה מה שהוא אומר, יטו את יריעות משכנותייך, אל תחשכי, אל תמעטי. מכיוון שעתידים לבוא עם רב מעם ישראל שיצטרכו להתיישב כאן בארץ. ולא זו בלבד, אלא כאשר הוא מדבר על יטו יריעות משכנותייך, הוא בעצם מדבר, אומר הרד"ק, על הרחבת ארץ ישראל. ודברים אלה כתובים במפורש במקראות. בזכריה מובא משא דבר השם בארץ חדרך ודמשק מנוחתו. איפה יהיה מנוחתו? דמשק. הכוונה ארץ ישראל תתרחב עד דמשק. וגם חמת תגבל בה צור וצידון. חמת תגבל בצור וצידון, זה יהיה הגבולות שיכלול את צור וצידון. וגם כמו שמובא בזכריה, יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרימון נגב ירושלים וראמה וישבה תחתיה משער בנימין עד מקום שער הראשון עד שער הפינים מגדל חננאל עד יקבי המלך וישבו בה וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלים לבטח. כמו שאומר ירמיהו, הנה ימים באים נאום השם ונבנתה העיר להשם ממגדל חננאל עד שער הפינה וכולי. רואים שירושלים עתידה להתרחב, וזה דברים מקראות מפורשים בחז"ל שירושלים עתידה להיות ככל ארץ ישראל, וארץ ישראל ככל העולם. פירושו של דבר ירושלים עתידה להתרחב, וזה מה שרומז כאן הנביא, הרחיבי מקום האוהל ויריעות משכנותייך יטו אל תחשכי.
המלבי"ם אומר, הרחיבי מקום האוהל, זה כדי להחזיק את רוב הבנים. האוהל זה המקום שבו דרים. ולפעמים קורה שמגיעים אורחים, נספחים, אז גם הם מגיעים אל האוהל, אז יריעות משכנותייך. היריעות הם מסביב לאוהל. אומר המלבי"ם, גם אותם הוא אומר, מה שמסביב, גם אותם תטי. יטו. למה? מכיוון שיש עוד נספחים ועוד נוספים. אל תחשכי, מה זה אל תחשכי? ללא הפסקה, באופן תמידי. הכוונה שיבואו ויבואו ויבואו ויבואו ויבואו. תמיד יתרבו הבנים הבאים מחדש, ותמיד צריך להוסיף עוד דיורים. וגם האריכי מיתרייך. מיתרייך אלה המיתרים שאיתם קושרים את האוהל. ואיתם כשרוצים מאריכים אותו, כשרוצים מקצרים אותו. הוא אומר לה תדעי לך, את תצטרכי מיתרים ארוכים מאוד. אז מראש כשאת מכינה את המיתרים, האריכי מיתרייך. במילים פשוטות, אם אתם עומדים להכין שיכונים, אל תכין, אתה אומר הצפי הוא ל-100,000 איש. לא לא, תגדיל את הצפי, תעשה מיליון איש. תגדיל. זה מה שהאריכי מיתרייך. את מכינה חבלים לצורך הגדלת האוהל בעתיד, תכיני ארוכים. את תצטרכי אותם. האריכי מיתרייך. למה? כיוון שעוד עתידים לבוא עם רב.
הנמשל, כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו. ימין ושמאל תפרוצי זה כמו שכתוב ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. וזרעך גויים יירש, אם ימין ושמאל זה דרום וצפון, אז זרעך גויים יירש זה מזרח ומערב. וערים נשמות, נשמות הכוונה שוממות, וערים נשמות יושיבו. ערים שהיו שוממות משאר ארץ ישראל, גם אותם יישבו. המלבי"ם אומר, ימין ושמאל תפרוצי, את תפרצי את הגבולות מימין ומשמאל, וארץ ישראל כמו שהסברנו תתרחב מחוץ לגבולות שלה. עד שזרעך גויים יירש, לא יספיק המקום שלנו ונצטרך לרשת מארצות העמים, כמו שראינו שדוד עשה כיבושים בסוריה ובעוד מקומות. וגם זה לא יספיק, עד שערים נשמות יושיבו. גם אצל הגויים, אחרי שניקח את כל הערים המיושבות, עוד נצטרך להשתמש בערים שוממות, הכוונה במקומות שבהם הם לא מיישבים, כדי לפרוץ גם לשם. רק שאצל דוד כמו שהסברנו הייתה תביעה. והתביעה הייתה הרי בתורה, הסברנו את זה באריכות כשמדנו את הפרשיה של דוד המלך והכיבושים שעשה, בתורה הרי נאמר שכל המקום אשר תדרוך כף רגלך לך יהיה. ומאידך גיסא אנחנו רואים שבתורה נאמרו גבולות. עד הנהר האחרון ויש יש תיאורים עד הים וכולי. אז תחליט, זה כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם או שיש גבולות? אז הסברנו שם, הגבולות הם המינימום. עם ישראל כשמגיע לארץ חייב לכבוש את הארץ בגבולותיה כי זאת הארץ המובטחת. מכאן ואילך אחרי שאת זה השלמנו, מכאן ואילך כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם לכם יהיה. זה יכול להיות דמשק, זה יכול להיות עיראק, זה יכול להיות כל מקום שאליו אנחנו נתפרס, יישאר שלנו. אבל כל זה בתנאי שאת הבסיס, את המקור לקחנו. אבל אם בזמנו של דוד עדיין לא השלימו את הכיבוש של כלל ארץ ישראל, והלך דוד וכבש בסוריה, בחלב, הלך הגיע למקומות ששם התורה מבטיחה, הכל יהיה שלכם. אומרים לך, עדיין לא זכינו בזה באופן מוחלט. כל זה אם גמרת וסיימת לכבוש את הארץ. אבל אם את הארץ המובטחת עוד לא סיימת ואתה הולך להתפרס על מקומות אחרים, המקומות האחרים הללו ודאי שאינם מובטחים לך. וזה מה שהוא אומר כאן, זרעך גויים יירש, זה רק אחרי שאת הארץ ניישב כראוי. ורק אחרי שבאמת את כל מה שמגיע לנו מצד גבולות הארץ המקוריים כבשנו את הכל, רק אז יש הבטחה שזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו.