עניה סערה לא נוחמה. הנה אנוכי מרביץ בפוך אבנייך ויסדתיך בספירים. עניה סערה, כנסת ישראל שהיא עניה של ליבה סוער מרוב הצרות. המצודת דוד מסביר שמדברים כאן על ירושלים. שירושלים היא כעניה המרעדת מרוח סערה ואין מי לנחמה. כמו עניה רועדת כשיש סערה גדולה ואין מי שינחם אותה. אומר הקדוש ברוך הוא, הנה אנוכי מרביץ בפוך אבנייך. את האבנים, מסביר המצודת דוד, שהדרך היא כשעושים ריצוף, אז את האבנים למטה מרפדים אותם בחול. כדי שיהיה ניתן להניח את הבלטות עליהם. אז בזמנם לא היה שמים טיט, אז היו מרצפים כמו שהיו מרצפים את האבנים של אבני השפה במדרכות. שוטחים את החול ועליו שמים את האבנים. אבל הקדוש ברוך הוא אומר, הנה אנוכי מרביץ בפוך אבנייך. אצלכם כאשר ירצו לייסד את האבנים של ירושלים, לא ישימו למטה חול, ישימו פוך, אבני נופך, אבנים יקרות. שם על זה ישכיבו את אבני הרצפה. ויסדתיך בספירים. ואת היסודות של הבניינים יעשו אותם באבני ספיר, שאבני ספיר הם אבנים יקרות ביותר. מה הם אבני הספיר? הרד"ק מסביר בשם רב סעדיה גאון שזה אבן לבנה. החכם רבי אברהם אבן עזרא כתב שהיא אבן אדומה. הרד"ק מסביר שהיא מרגלית שחורה. התרגום יונתן אומר אבני טבוון. אבנים טובות, מבלי לפרט צבע. כמו לבנת הספיר, גם שמה הוא מתרגם ספיר כעובד אבן טבא. אבן טובה. אז לא משנה לנו הצבע, שיהיה לבן, אדום, שחור, באמת לא משנה, העיקר זו אבן טובה. ויכול להיות אגב שכל הפירושים הם נכונים. כי כמו שיש במיני פירות כמה מיני צבעים, כך גם כן יכול להיות שיש במיני אבנים באותו מין האבן יש כמה מיני צבעים.
המלבי"ם מסביר, אחרי שראינו נבואה שהקדוש ברוך הוא מבטיח רוני עקרה לא ילדה, זאת אומרת עם ישראל יתקבצו וישובו לארצם, זאת שהייתה בחינת עקרה תחזור ותרנן, היא תחזור ותלד. בא ומתאר לנו את המצב שיהיה, שאומנם כלל ישראל יחזרו לארץ, אבל ירושלים טרם תיבנה ותיכונן. וזה מה שהוא אומר כאן, עניה סערה לא נוחמה. מה זה עניה סערה? על מי הוא מדבר? על ירושלים. ציון, כשכתוב ציון זה ירושלים. קומו ונעלה ציונה, הכוונה לציון, לירושלים. אז הוא מתאר שירושלים עדיין לא תהיה בנויה. ואז ממילא היא עדיין סוערת מחמת רוחה, שהיא עדיין לא נוחמה. ארץ ישראל כבר נוחמה, עם ישראל שב לארצו, אבל היא עדיין לא התנחמה, היא עדיין לא זכתה שתיבנה. ואז הוא אומר, רבים בני שוממה, ארץ ישראל כבר נבנתה, באו רבים בני שוממה, אבל העניה עדיין לא נוחמה. מה אומר לה השם? הנה אנוכי מרביץ בפוך אבנייך. האבנים שעליהם ירבץ היסוד יהיו אבני נופך, והיסוד עצמו יהיה אבן ספיר. זאת אומרת, אומר לה הקדוש ברוך הוא, אל תצטערי. עוד תיבני ותיכונני, ירושלים. וזה באמת מדהים מה שכותב כאן המלבי"ם, כי אנחנו כבר נחשפים למציאות הזאת. עם ישראל חזר לארצו, וירושלים חרבה, שוממה, בזויה, שפלה. אומנם בנו לנו את אצטדיון טדי, אומנם בנו לנו את היכל המשפט, אומנם בגבעת רם יושבת כנסת המינים, אבל עדיין לא נוחמה. מי שיראה איך יושבים זרים וזדים בהר הבית, יושבים שם שפלים כאשר הם בעצם על המקום המקודש ביותר הקימו את בית תפלתם ובית טומאתם, אז מה יש לאותה עניה סוערה אם לא לקונן ולמאן להינחם? הנה ארץ ישראל כבר התחילה גאולתה, ואילו אני לא רק שלא התחלתי גאולתי אלא עוד הוסיפו לה חורבן על חורבנה. מבטיח הקדוש ברוך הוא, ושמתי כדכוד שמשותייך ושערייך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ. שמתי כדכוד שמשותייך. כדכוד זה מין אבן טובה. יש גורסים כדכוד ויש גורסים כדכוד. יש שתי שיטות האם זה הדל"ת היא בשווא נח או בשווא נע. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשים את שמשותייך לאבן יקרה. מה הם שמשותייך? יש בזה כמה ביאורים. רש"י מסביר שמשותייך בשם האונקלוס, אעך. כך מביא התרגום יונתן. אעך, הכוונה העצים של החלונות יהיו מאבן יקרה. מנחם חיברו עם ישמשונה. פירושו, ושמתי כדכוד שמשותייך, כלי תשמישך, הכלים שאיתם תשתמשי יהיו מכלים של אבנים יקרות. יש מסבירים לשון שמש. שהפתחים שהחמה זורחת בהם, עושים כנגדם מחיצות במיני זכוכית צבעונית לנוי, זה הזכוכית, זה בעצם החלון ששמים על הפתח, ואת זה שמשותייך יהיו אבנים יקרות, לא תשתמשו עם זכוכית, זרקוניות, אלא יהיה לך חלונות שהם יגנו בעד השמש, הם יהיו מאבנים טובות ויקרות. מדרש תהילים מביא ביאור נוסף, מה זה שמשותייך? מלשון שמש ומגן. ששם הכוונה לשיניים של החומה. החומה יש לה בליטות כמו שיניים על גבה, כמו החומה של ירושלים. אז על זה הוא מתכוון ושמתי כדכוד שמשותייך. השיניים האלה הבולטות מן החומה, מרוב העשירות שתהיה, השיניים האלה יהיו מאבן יקרה. ושערייך לאבני אקדח. מה זה שערייך לאבני אקדח? התרגום יונתן מתרגם לאבני גומרין. מה זה גומרין? מה זה גומרי? מה זה בישרא אגומרי? מה זה עושים את, אין עושים את המוגמר? גחלים. גחלים. תמיד שכתוב גומרי זה גחלים. בישרא אגומרי הכוונה בשר על גבי הגחלים. מוגמר זה בשמים אשר שמים אותם על גבי גחלים שיפיצו ריח. אז שערייך לאבני אקדח, אבני גחלים. מה פירוש? איך אקדח קשור לגחלים? יש אקדח מעשן אנחנו יודעים, אבל איך זה קשור לגחלים? אלא אקדח זה לא האקדח שלנו, אלא כמו שכתוב קודחי אש מאזרי זיקות. אקדח זה מלשון אש. מלשון אש קדחה באפי. אז אני אשים את שערייך לאבנים שהם אבנים טובות הבוערות כלפידים. זה הכוונה כאבני אקדח. כאבנים הבוערות כמו גחלים הקודחים, היינו הכוונה השורפים, המאירים. אז השערים יהיו כמו אבני אקדח, והיינו הכוונה אבנים יקרות, והחלונות יהיו כדכוד, אבנים יקרות אחרות מן אבן טובה. יש מסבירים שמה שכתוב לאבני אקדח מלשון קדיחה. אבנים גדולות שכל חלל הפתח קדוח בתוכו. זאת אומרת זה פלא פלאים. היום היהלום הכי גדול שאנחנו מכירים, אומרים זה של מלכת בריטניה, גודל של ביצה. לא יודע איזה מספר ביצה, אבל ככה אומרים. על כל פנים, אבנים יותר מזה אנחנו בכלל לא שייך, לא לא מכירים במציאות. הוא אומר יהיו אבנים כאלה גדולות, שמה שכתוב שראה שם את מלאכי השרת מנסרים אבנים יקרות, אמר שאל אותם למה זה? אמרו לו לירושלים. שמה תלמיד של רבי יוחנן, שאמר לו רבה, תדרוש, לך נאה לדרוש. אמר לו שם אבנים של כמה זה היה? 30, אם אני לא טועה, נכון? 30 אמה על 30 אמה. אמר לו מה, איפה יש דברים כאלה? היום בקושי מוצאים יהלומים, בקושי פצפונים, על מה אתה מדבר? ואז אחרי שראה את זה הפליג בים, ראה את האבנים, אמר לו תדרוש, לך נאה לדרוש. אמר לו ריקה, אם לא ראית לא האמנת? אתה צריך לראות מלאכי שרת יראו לך אז אתה מאמין? נתן בו עיניו, עשהו גל של עצמות. רואים איזה בן אדם שהוא חסר אמונה, חסר אמונה זה נורא ואיום. פעם היה מגיע לחזון איש, היה מגיע איזה שהוא בחור ישיבה, בחור ישיבה קצת מבוגר, והיה מדבר איתו בלימוד. כל פעם בא שואל אותו שאלות בלימוד, והחזון איש כידוע שכל מי שהיה בא לדבר איתו בלימוד, היה יורד ממרום מושבו ומדבר איתו כאחד האדם. וכל פעם היה מגיע והיה מביא איתו בקבוק יין. בקבוק יין, כנראה שמי שזוכה לצקת יין על גרונם של תלמידי חכמים כאילו הקריב נסכים. אז מספרים שפעם אחת הזכירו איזה שהיא גמרא שכתוב שמה איזה מדרש וזה, אז התלמיד ההוא אמר לא, בטח הרב זה לא כפשוטו, זה לא... למה? זה לא מסתבר, זה לא כפשוטו. היה איזה זלזול...
גדול ככה בדברי חז"ל... אז החזון איש מאוד הקפיד עליו... אמר מה זאת אומרת? חז"ל הרי כך מתארים שיהיה. מה זאת אומרת לא כפשוטו? ודאי שזה כך כפשוטו. והתחיל להתווכח איתו. ואמר לו ובפעם הבאה אל תביא יין. החזון איש הקפיד מאוד לא לשתות יין שנגע בו אדם שדעותיו מפוקפקות. אומר לו ובפעם הבאה אל תביא יין. דברים נורא נוראות. מה זאת אומרת? אם אתה יש לך ספקות על דברי חז"ל? מה דברי חז"ל לא לא לא נאמנים אצלך? מה אתה צריך הוכחות? צריך מלאכים שיראו לך? בלי זה אתה לא מאמין במה שחז"ל אומרים? נורא נוראות.
אז זה מה שהוא אומר ושעריך לאבני אקדח. אבנים כאלה שאם אתה רואה פתח בחומה, אומרים לך את הפתח קדחו בתוך האבן. שומעים איזה אבן ענקית? קדחו פתח בתוך האבן. זה ביאור נוסף של אבני אקדח. הכל, חלל הפתח, המזוזות, המפתן, הסף, כולם מתוך האבן הם. אבנים אדירות.
הרד"ק מסביר ושעריך לאבני חפץ, וכל גבולך לאבני חפץ, אומר הרד"ק אבני חפץ זה אבנים שהאדם חפץ בהם. איזה אבנים אדם חפץ? לא אבן ירושלמי. מעדיף אבנים מסוג אחר, נכון? אבנים טובות ומרגליות. זה אבני חפץ. וכל גבולך, לא רק ירושלים לבדה, אלא גם הערים שבגבול יהיו אבני חפץ. אומר הרד"ק ויתכן מאוד שמה שכתוב הלמ"ד ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ, יתכן מאוד שמה שכתוב כאן זה שהאבנים עצמם שמהם בנויים השערים, הגבול שבו יש אבנים הם עצמם יהפכו להיות אבני אקדח ואבני חפץ. זאת אומרת זה לא שיבנו מחדש עם אבנים יקרות, אלא הלמ"ד זה למ"ד השימוש. הכוונה זה יהיה ויהפוך להיות לאבנים מן הסוג הזה. והדברים הללו אומר הרד"ק יתכן מאוד שיהיו כמשמעם, ויתכן מאוד שהם באו להמשיל את גודל העשירות שתהיה לעתיד לבוא, את שפע הטובה עד כדי כך שאם תרצו גם את השערים תוכלו לעשות מאבנים יקרות אדירות וענקיות שיהיו אז.
המלבי"ם מסביר ושמתי כדכד, זה אבן השוהם. שמשותיך זה החלונות. שעריך יהיו מאבני אקדח. מה הוא מתכוון לרמז בזה? מסביר המלבי"ם אבן הנופך זה האבן של יהודה. אבן הנופך מסמלת את המלוכה. אבן הספיר זה האבן של יששכר. יששכר יודעי בינה לעיתים, זה מסמל את החוכמה, התורה. שני אלה יהיו היסוד. זה מה שכתוב מרביץ בפוך אבניך, זה אבן הנופך, ויסדתיך בספירים זה אבן הספיר. מה הם היסודות? המלוכה והחוכמה והתורה. המלוכה זה הנופך והספירים זה התורה שזה יששכר. אבן השוהם של מי הייתה? של יוסף. היא סימן להצלחה ולעושר. שנאמר ויהי השם את יוסף ויהי איש מצליח, נכון? יוסף הוא סימן להצלחה. זה יהיה החלון של השמש. מה זה בא לרמז? זה מה שכתוב כאן ושמתי כדכד שמשותיך, זה אבן השוהם של יוסף, זה אומר ששמש ההצלחה תאיר להם פנים. זה השמשותיך. ושעריך לאבני אקדח, אבני אקדח זה האבן של לוי. זה האות שבאה לסמל על העבודה, עבודת בית המקדש. זה השער להשם צדיקים יבואו בו, זה שבט בני לוי. וכל גבולך לאבני חפץ, כל גבולך שאר השבטים כולם הוא מכנה אותם בשם כללי אבני חפץ. אבנים שאדם חפץ בהם, בלי להזכיר שמות. זה כל גבולך. זאת אומרת ששאר השבטים יתאחדו ויהיו בחינה אחת ולא יחצו עוד לשתי ממלכות.
אומר המלבי"ם המחלוקת, הפירוד, יכולה להיות מארבע סיבות. שעכשיו הוא יפרט אותם. שתי סיבות הם סיבות פנימיות. שתי סיבות הם סיבות חיצוניות. סיבות הפנימיות, א', על ידי העוני. כשאנחנו עניים אז נאבקים על כל פרוטה. מי שיודע ככה היה השם יצילנו בשואה, על כל פרוסת לחם רבו. זאת אומרת שיש עניות אז הבריות עיניהם צרה זו בזו. כי מה שיש לך בא על חשבוני. אז כל אחד רוצה לחמוס ולקחת לשני. אז מחלוקת ופירוד סיבה פנימית אחת זה עניות. על זה הוא בא ומקדים ואומר לא יהיה עוד מחלוקת. הנה אני הולך מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים, יהיה עושר אדיר שהסיבה הזאת למחלוקת לא תהיה. סיבה נוספת למחלוקת, זה בגלל מחלוקת באמונה, בדעות. כמו שהיה בבית שני, צדוקים, בייתוסים. כמו שלפעמים רואים שיש מחלוקת אפילו בין שומרי המצוות, חסידים, ליטאים, וכן הלאה על זה הדרך. על זה אומרת הפסוק הבא. וכל בנייך לימודי השם, ורב שלום בנייך. כל בנייך יהיו לימודי השם, כולם יקבלו את הלימוד והאמונה מהשם. לא יהיה ויכוח זה השם רוצה, השם בוחר בדרך הזאת, השם מעוניין בעבודה הזאת, מה שאתה עושה זה שטויות, מה פתאום זה זה זה אסור להאמין במה שאתה מאמין. כל זה פירוד ומחלוקת. אם כולם יקבלו את האמונה מאת השם, לא יהיה מחלוקת. אז ממילא כשכולם לימודי השם אז רב שלום בנייך. וזה כמו שאמר ירמיה, ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את השם, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. לא יצטרך אחד ללמד את חברו. כי הרבי שלנו יהיה הקדוש ברוך הוא בעצמו. כמו שכתוב ולא יכנף עוד מוריך. מה פירוש הדבר? זה שהוא מוריך, מלמד אותך, לא יתחבא מאחורי כנפו. אלא הוא ילמד את כולנו תורה, והתורה תהיה ישירות מפי הקדוש ברוך הוא. אז אין מחלוקת, אין דעות, אין שיטות, אין הנהגות, כולנו עובדים את השם בצורה אחת.
טוב, אז פה הוא סגר את שתי האפשרויות של האויבים החיצוניים. עניות לא תהיה, עניות בדעת לא תהיה, אז לא יהיה מריבות מסיבות ממוניות, לא יהיה מריבות מסיבות אידיאולוגיות. כולנו יודעים איך לעבוד את השם. אבל יתכן פירוד בממלכה גם משתי סיבות חיצוניות. סיבה אחת, עושקים אחד את השני בעבור הממון. הכוונה, סליחה, נדייק יותר, באים לעשוק אותנו בשביל הממון. כי אני מדבר פה על סיבה חיצונית. האויב בא לגזול ממוננו. סיבה שנייה, האויב בא ליטול את נפשנו. וזה יוצר פירוד בתוך הממלכה. על זה הוא בא ואומר, בצדקה תכונני, רחקי מעושק כי לא תיראי, וממחתה כי לא תקרב אלייך. בצדקה תכונני. ציון תיבנה כמו שאמרנו מאבני חפץ. איך? כמו שהסברנו קודם, על ידי זה שהקדוש ברוך הוא מבטיח לנו שעם ישראל לא יהיה בהם לא את מה שהסברנו קודם, לא את המחלוקת בעקבות שיטות ודעות, השם כולנו לימודי השם. לא על ידי עוני, כיוון שהקדוש ברוך הוא ישפיע שפע ברכה על כולנו. על זה הוא בא ומוסיף ואומר, מה שצריך גמר הבניין יהיה על ידי צדקה. מעשים טובים של בן אדם לחברו. זה יהיה גמר הבניין. ועל ידי זה אנחנו נינצל מהמחריבים שבאים מבחוץ. על ידי שבצדקה תכונני, רחקי את עצמך מעושק. כשאנחנו נותנים צדקה לא צריכים לחשוש שמישהו יבוא לחמוס את ממוננו. כי מתי חומסים את ממוננו? כאשר הממון שלנו לא כשר.
פעם בוולוז'ין היה מויסר. אדם שמסר יהודים לשלטונות וגרם נזקים עצומים. התאספו אצל ר' חיים וולוז'ין כדי לראות מה עושים. תוך כדי הדיון קם שמה אחד מהאנשים מרוב כעס, דפק על השולחן. כשהוא דפק על השולחן, השולחן היה מלא כוסות תה, כוסות קפה, כלי חרסינה, כלי פורצלן. כשהוא דפק על השולחן, המפה נמשכה, כל הכלים עפו על הרצפה, רעש גדול, כולם נבהלו. ר' חיים וולוז'ין אמר להם, אל תדאגו, שום דבר לא נשבר. כולם מסתכלים עליו, מה זאת אומרת שום דבר לא נשבר? הכל נפל. הרימו את המפה, ראו שום כלי לא נשבר. שאלו אותו, מה זה? מופת? איך הרב ידע? אמר להם, אני יודע שכפיי נקיות. אין לי פרוטה בבית שהיא לא פרוטה שלי, שהיא מחשש גזל. וכשאין לך שום פרוטה שהיא לא שלך, שום נזק לא יכול לפגוע בך. הפחתה באה בזוג שלה, השקר. כשאתה עושה דברים בשקר, אז הפחתה באה ולוקחת. אבל אם הכל אצלך ביושר, אז שום דבר לא נשבר, לא ניזוק. ואז הוא הוסיף ואמר, יתכן מאוד שמשמיים עשו לנו את זה כדי לרמז לנו, אם אתם רואים שיש מוסר שיכול לפגוע בממונכם, כנראה שהממון לא תמיד כשר. כנראה שהממון לא תמיד ביושר, ובגלל זה אפשר לפגוע בממונכם. זה מה שהוא אומר כאן, בצדקה תכונני. אתה רוצה שלא יפגעו לך בממון? אתה רוצה שהאויבים מבחוץ לא יוכלו להזיק אותך בכספך? על ידי צדקה. רחקי מעושק, לא תיראי מן העושק שמישהו יעשוק את ממונך. ועל ידי זה תרחקי גם ממחתה. מחתה לפי דעת המלבי"ם הכוונה מי שמחפש להרוג אותנו. וזה בעצם שני האויבים החיצוניים. זה שבא לשלול ממוננו וזה שבא לשלול את נפשנו. איך? על ידי מה יהיה גמר הבניין? על ידי הצדקה.
נשים לב, המלבי"ם הסביר שהיסדתיך בספירים אלה הם היסודות, וזה כמו שהסברנו לעיל מה שהקדוש ברוך הוא מבטיח על ידי שתהיה האחדות בינינו מכוח שכולנו לימודי השם כמו שהסברנו. והתכונני זה השלמת הבניין. אומר המלבי"ם הדבר הזה אתה יכול לראות אותו במקומות רבים בתנ"ך. תמיד לכונן דבר זה להשלים אותו. בונה עיר, כונן קריה. הבונה זה התחלה, לאחר מכן הוא כונן את הקריה, זה הסיום. בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. מה זה אומר? ההשלמה היא בתבונה, ההשלמה כמו שאמרנו סיום הבנייה. אז אם כן, איך תסתיים הבנייה? מכוח מה? מכוח בין אדם לחברו.
רש"י מסביר רחקי מעושק, כמו שכתוב התנערי מעפר. הכוונה תתנערי, תרחקי מאלה שעושקים אותך. יש ביאור נוסף לפי האברבנאל, שזה ציווי. רחקי מעושק! תתרחקי מלשעשוק בני אדם. יש כאן הוראה כביכול, והציווי הוא להתרחק, שנרחיק עצמנו מן הגזל. זה אומר, זה ביאור אחד. יש אפשרות שנייה, שמרוב העשירות שתהיה לנו, אנחנו לא נצטרך לדאוג מפני העושקים אותנו. למה? כי יהיה לנו מספיק. אז לא נצטרך ללכת ולגזול מן האחרים.
הן גור יגור אפס מאותי, מי גר איתך עליך יפול. רש"י מסביר, הן ירו יירא ויגור מגזרות רעות, אותו שאין אני עמו, הוא שעיר. עכשיו תראו מה רש"י מסביר. הן גור יגור, אתה יודע מי זה שיפחד ממני? מי שהוא אפס מאותי. אפס מאותי הכוונה אין לו ממני כלום. יש לו אפס מאותי. מי זה אפס מאותי? שעיר. שעיר הכוונה אדום. הם אפס מאותי. זאת אומרת אין אני עמו. מי יגור יגור? מי שהוא אפס מאותי, שהקשר שלי איתו הוא אפס. אין לי קשר איתו כלל. מי גר איתך עליך יפול. מי נאסף עליך למלחמה, או מי נתגרה בך, מי יכול לבוא עליך יפול, ליפול עליך לקרב. עוד מעט אנחנו נסביר יותר את העניין של גר איתך. רק רש"י מסביר, מביא את מדרש חז"ל, שחז"ל דורשים שלעתיד לבוא לא מקבלים גרים. למה? כי בעצם עם ישראל לא רוצים גרים שבאים בשביל סל קליטה. עם ישראל רוצים גרים שבאים באמת מתוך רצון להתקרב לתורת השם, לתורת האמת. ולכן בתקופת שלמה לא קיבלו גרים. מכיוון שזה הייתה תקופת תור הזהב של עם ישראל. למה באת? כי האבנים בירושלים הם, הזהב והכסף היה כאבנים. היה עושר אגדי. אז בשביל זה באת? בתקופת שלמה לא קיבלו גרים. כתוב שגם לימות המשיח לא מקבלים גרים. אומר רש"י איפה, איפה זה כתוב כאן? איפה זה נמצא בתוך הפסוק? איפה חז"ל ראו את זה כאן בפסוק? אומר הביאור יהיה כזה. מי שנעשו גרים איתך בעניותך, עליך יפול בעשירותך. מי גר איתך בעבר? מי בא להסתפח אלינו כשמצבנו לא היה שפיר? הוא עליך יפול. הוא ימשיך ויגור איתך בעשירותך. אבל מי שלא גר איתך בעניותך, לא התאים לו מצבנו הדל, אז גם לא יפול עליך בעשירותך. אנחנו לא נקבל אותו לאחר מכן.
הרד"ק מסביר, מי גר איתך, הן גור יגור אפס מאותי. אומר הרד"ק, יאספו עליך עמים. יגור הוא מסביר כמו יגורו עלי עזים. הכוונה יתאספו אליי. עוד מעט תכף נראה שיש כמה הסברים במילה גור יגור. הרד"ק מסביר הכוונה יתאספו אליי. הן גור יגור אפס מאותי. אומר הקדוש ברוך הוא, העמים שיתאספו עליכם בעת הגאולה, אפס מאותי, לא אני שלחתי אותם. זה הכוונה אפס מאותי. זה לא ממני. לא כמו שנאספו עליך בעבר שזה היה ממני, במצוותי. סנחריב, נבוכדנצר, הוי אשור שבט אפי, אני הבאתי אותם. אבל פה, גור יגור, אלה שיתאספו עליך, אפס מאותי. לא אני שלחתי אותם. היי, לכאורה שואל הרד"ק, הרי כתוב ביחזקאל שהקדוש ברוך הוא אומר והעליתיך מירכתי צפון והביאותיך אל הרי ישראל, יעלו דברים על לבבך וכולי. זאת אומרת אתה רואה שהקדוש ברוך הוא יביא אותם. ושמתי חחים בלחייך. למה? כדי למשוך אותך לבוא לירושלים. אז איך אתה אומר שאפס מאותי? הם לא יבואו ממנו, הם לא יבואו מאיתנו. סליחה, אומר הקדוש ברוך הוא לא יבואו ממני, לא אני אביא אותם. פסוקים מפורשים אומרים שהשם יביא אותם, והעליתיך מירכתי צפון. מסביר הרד"ק, זהו העניין בעצמו. כי האל שם בליבו לבוא שם לא לרעת ישראל. כל ההזדמנויות האחרות שראית שאני הבאתי אותם, זה כדי שיצרו לנו. למה? להחזיר אותנו בתשובה. אבל הוא אומר פה זה לא לרעת ישראל, אלא לטובתם. לקחת נקמת ישראל ממנו ומן העכו"ם האחרים שהרעו לישראל. וכאן בארץ ישראל יקח נקמתו ממנו לכבוד שמו ולכבוד ישראל ולהנאתם. שיהיה ביזתם ושללם לישראל. וזה מה שהוא אומר אפס מאותי. לא ממני יבואו כדי להרע לך. אפילו שהמחשבה שלהם היא כזאת, אבל אפס מאותי, חלילה וחס, לא ממני יבוא רעתך. אלא מה שהם יבואו זה רק כדי להיטיב לך. ושלא בדומה לסנחריב ונבוכדנצר בעבר, שהם לא באו כדי להיטיב, אלא באו כדי להרע וזה היה ממני. אני שלחתי אותם להרע לך כדי שתחזרי בתשובה. מי גר איתך עליך יפול. מי שיתאסף לבוא אז למלחמה כנגדך, עליך יפול. כמו שכתוב על הרי ישראל יפול. משך חודשים ארוכים יאספו רק את הגוויות. למה? מאותם אלה, שבעה חודשים, מאותם אלה שיבואו לכאן, עליך יפול, הוא יבוא לכאן ויפול בקרב.
המלבי"ם מסביר שהפסוק פה נאמר בלשון תמיהה, עם סימן שאלה. הן גור יגור אפס מאותי? וכי יתכן שמישהו יתגר בנו מלחמה וזה לא יהיה ממני? אומר השם. המישהו יאסוף עלינו מלחמה ולא אני שלחתי אותו? ואחרי שבלעדיי נגעל מגן גיבורים, לשון מליצית של המלבי"ם, הכוונה אחרי שמבלעדיי אין מלחמות, מי גר איתך? מי יערב ליבו לבוא לגור איתך, הכוונה לעשות להתגר איתך מלחמה, לעשות תגר איתך? או מי עליך יפול לשלול ממך ממון? הרי הכל תלוי בי. וזה אומר הקדוש ברוך הוא, זה אומר המלבי"ם, זה כנגד מה שהוא אמר לפני כן. רחקי מעושק, אף אחד לא יעשוק אותך. על זה הוא אומר מי עליך יפול? מי יבוא לעשוק אותך? כנגד מה שהוא אמר רחקי ממחתה, אף אחד לא יהרוג אותך. זה מה שהוא אומר מי גר איתך? מי יבוא כדי להרוג את עם ישראל? למי יהיה כוח כזה? המלבי"ם מסביר שאם נרצה לבדוק את השורש ג.ר.ר, גור יגור, אנחנו רואים את זה בשלוש אפשרויות. אפשרות אחת, פחד. ויגר מואב. אבל אז תמיד זה בא עם מ"ם אחרי זה. ויגר מואב מפני בני ישראל. לא על בני ישראל, לא את בני ישראל. מפני בני ישראל. זה תמיד יבוא עם מ"ם. יש ג.ר.ר שבא בהקשר של התקשרות, התחברות. כמו יגורו עלי עזים. ואז מיד אחרי זה יבוא עלי, על. יגורו על, הכוונה יתאספו עליו למלחמה. ויש גם כן מלשון תגר. יגור מלשון תגר. אל תתגר בם מלחמה. ואז זה יבוא עם בי"ת. אז יש לנו, כן, אל תתגר בו, אל תתגר בם, זה יבוא עם בי"ת. אז יש לנו או לשון פחד וזה עם מ"ם, או לשון קיבוץ וזה על, או מלשון תגר, הכוונה להתגרות, תגרה, ואז זה יבוא עם בי"ת. פה אנחנו רואים משהו חדש, שזה בא עם את. הן גור יגור אפס מאותי, מי גר איתך. לא מי גר בך, מי גר עליך, מי גר ממך, אלא מי גר איתך. אומר המלבי"ם פירושו התגרות מלחמה שבאה משני הצדדים יחד. יש התגרות מלחמה שאני מתגרה כנגדך, אז ההתגרות הזאת קוראים אותה עם בי"ת, אל תתגר בם. אל תתגרה בו. אבל כשאנחנו רוצים להגיד ששני הצדדים עושים מלחמה בשווה, הם זה יבוא עם את. מי גר איתך. הוא הרי איתך במלחמה. אתה בא וגם הוא בא. אז מובן הביטוי איתך. איתך הוא גר. איתך הוא מתגרה, שניכם כמו מתגרים זה בזה. וזה מה שהוא אומר כאן, מי שיבוא להתגרות איתכם, אז אין לכם מה לדאוג, כיוון שבסופו של דבר עליך יפול. עליך יפול הכוונה או אתם תגברו, כי הם יפלו שם, או המלבי"ם מסביר כמו ותיפול מכת מלכת שבא. ותיפול הכוונה נפל עליו. נפל עליו כמו בא עם צבאו עליו לכובשו. זה הכוונה נפל עליו. והוא מסביר עוד ביאור, מי שגר איתך מלחמה בימי קדם, עליך יפול לסייע לך. זה מתאים מאוד לביאור של המלבי"ם בספר דניאל, שתהיה מלחמה, המלחמה העתידה, מי שישמע את הדיסק, שמה יש דברים נפלאים מאוד של המלבי"ם על המלחמה העתידה, ממש תיאור מדויק של כל מה שעתיד להיות. ושם המלבי"ם מסביר שמה שכתוב על המלחמה העתידה, המלחמה תהיה בעצם בין ישמעאל לעמי אדום. והמלחמה תהיה שעמי אדום יכניעו את עמי ישמעאל כשאנחנו בעצם לא נצטרך לעשות כלום. ככה המלבי"ם בספר דניאל מסביר. הם יבואו להילחם כאן, הם יבואו לעשות כאן מלחמה, והם ילחמו זה בזה ואנחנו לא נצטרך לעשות מאומה. וזה באמת מתאים מאוד לכל מה שאנחנו רואים עכשיו. כי אנחנו רואים מצד אחד גיסא את עמי ישמעאל מתעוררים, רואים מאידך גיסא את עמי אדום שבאים נלחמים כנגדם, והוא אומר לך רק שהמלחמה הבאה תהיה בירושלים. מי שיבוא כנגדם יהיו עמי אדום, שהם לא יבואו כנגדנו. אפילו שלכאורה מתוך הפסוקים היה יכול להשתמע כאילו שעמי אדום יבואו כנגדנו, אומר לא, הם יבואו להילחם כדי להכניע את ישמעאל, והם יפילו את ישמעאל, הם ילחמו כנגדם. ואז תשמעו כמה נפלא. מי גר איתך עליך יפול. מי שבעבר גר איתך, התגר בך מלחמה, מי זה? אדום, עליך יפול. הוא יפול עליך להיות מהעוזרים שלך. לפי מה שהמלבי"ם אומר שם זה נפלא מאוד. כי אלה שכל הדורות נלחמו כנגדנו, אלה עמי אדום, הם כעת עליך יפול, יצטרף אלינו על מנת להילחם כנגד האויבים הקמים עלינו.
הנה אנוכי בראתי חרש, נופח באש פחם, ומוציא כלי למעשהו. ואנוכי בראתי משחית לחבל. הנה אנוכי בראתי חרש. מי הוא החרש? החרש זה איש המלאכה שעושה את החרב. אומר הקדוש ברוך הוא, מי יצר אותו? הוא יוצר את החרב, אבל מי יצר אותו? הנה אנוכי בראתי חרש. מכוח מה החרש הזה עובד? מכוח מה הוא בורא את החרב? נופח באש פחם. מי יצר את האש פחם? גם אני יצרתי את האש פחם. זאת אומרת לא רק את הפועל, אלא גם את האמצעים, שזה האש פחם, גם את זה אני יצרתי. מכוח מה האש הזאת פועלת? מכוח נפיחה. דהיינו, היו במפוח מנפחים ועל ידי זה מגבירים את האש. אומר הקדוש ברוך הוא, גם את הנפיחה הזאת שהיא מחממת את האש להתיך את הברזל, גם זה מאת השם. נופח באש פחם, גם הנפיחה היא מאיתו. הוצאת הכלי, וזה מוציא כלי למעשהו, גם זה שהכלי הושלם, גם זה מאיתו. ומוציא כלי למעשהו. החומר שממנו הוא עשה, גם זה מאת השם. החרב שאותה הוא עשה. אומר הקדוש ברוך הוא, אנוכי בראתי משחית, זה חומר הברזל, כדי לחבל, שאיתו אפשר להרוג ולחבל. וגם התכלית, לצורך מה המשחית? על מנת לחבל. גם את התכלית אני עשיתי, שזה הלחבל. ואם כן, אומר הקדוש ברוך הוא, היות והחומר והפועל והאמצעים והצורה והתכלית, הכל זה מעשה ידיי, אז אם אני לא ארצה להשחית, מי שיכול להשחית? זאת אומרת, אם באחת מן התחנות פה היה התערבות של כוח זר, אז אתה יכול להגיד זה הוא עשה. אבל אם באף אחת מן התחנות אין כוח מלבד השם יתברך, אז מי יכול לפעול מבלי רצונו יתברך? אומר הקדוש ברוך הוא, ואנוכי בראתי משחית לחבל. אני הוא זה שבראתי הכל, ואם כן מי יכול להשחית אלמלא רצוני?
כל כלי יוצר עליך לא יצלח, וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי. זאת נחלת עבדי השם וצדקתם מאיתי נאום השם. אומר הקדוש ברוך הוא, היות וכמו שהסברנו, החומר והפועל והאמצעים והצורה והתכלית, את הכל אומר הקדוש ברוך הוא אני בראתי, אנוכי בראתי חרש נופח באש פחם מוציא כלי למעשהו, וממילא אני בראתי משחית לחבל, אז ממילא כל הכוחות הללו נתונים בידי, כיוון שהם באים מכוחי. אז כל כלי יוצר עליך לא יצלח. כל כלי, רש"י אומר כל כלי זין, כל כלי מלחמה אשר ילטשו אותו ויחדדו אותו כדי להילחם בך, יוצר, זה מלשון חרבות צורים, רש"י מסביר. אף תשיב צור חרבו. החרב עושים אותה צור, שתהיה חדה. הרד"ק מסביר יוצר הכוונה מלשון ייצרהו, מלשון ליצור, יוצר. אז כל כלי שייצרו ויעשו ממנו צור כדי להילחם וכדי להכות בעם ישראל, לא יצלח לבעליו ולא יזיק לך, לא יוכל לפגוע בעם ישראל. וגם אם ירצה מישהו לנצח אותך במשפט, תרשיעי. את, כנסת ישראל, תרשיעי אותו. הכוונה, אם מישהו יבוא בטענות כנגד עם ישראל, מי שירצה להטות את עם ישראל מאמונתם, אומר המלבי"ם, בין אם זה יהיה בחרב, בין אם זה יהיה ביד חזקה, בין מי שירצה להטותנו על ידי ויכוחים וטענות, התורה מבטיחה בכל דרך, הנביא מבטיח לא יצלח. זאת נחלת עבדי השם מאיתי, וזאת גם כן נחלת צדקתם מאיתי. זאת אומרת, זה השכר שיהיה להם. היות והם עבדי השם, והיות שיש בהם צדקה, יש בהם מצוות, מעשים טובים, אז זאת נחלת עבדי השם וצדקתם, את זה מקבלים בעבור שהם עבדי השם ובעבור צדקתם, זה מקבלים מאיתי נאום השם.
הרמב"ם יש לו התייחסות לאמירה הזאת באיגרת תימן. וידוע שבזמנו היו אנשים רבים שנלחצו מאוד על ידי הגויים שהכריחו אותם להמיר את דתם, והיו כאלה שאפילו היו הולכים ומוסרים את נפשם גם על דבר שהוא אין בו צורך למסור את נפשו בשבילו. והרמב"ן רצה לשלוח להם איגרת כדי לחזק אותם. הוא שלח להם איגרת שנקראת איגרת תימן. אני אקריא לכם את לשונו. ומפני שייחד אותנו הבורא במצוותיו ובחוקותיו, והתבארה מעלתנו על זולתנו בכללותיו ובמשפטיו, הכוונה המעלה שיש לנו על ידי משפטי השם שהם ישרים, שנאמר ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים. היות וכן, שלנו יש את המשפטים הצדיקים ואת התורה האמיתית, קינאונו העכו"ם כולם על דתנו קנאה גדולה. כל מה שהעכו"ם עושים, כל מה שהם מצרים לעם ישראל, מתוך שהם מקנאים בנו על זה שדת האמת נמצאת אצלנו. וילחצו מלכיהם בשבילה לערער עלינו שטנה ואיבה, ורצונם להילחם בהשם ולעשות מריבה עמו. ואלוהים הוא, ומי ירב לו? מי אתה לא תריב עם ריבונו של עולם? הרי השם הוא האלוקים, מי יכול לריב עמו? ואין לך זמן מאז שניתנה לנו תורה עד זמננו זה, שכל מלך גוי, כל מקום שכתבו גוי הפכו את זה לעכו"ם, אבל זה לאו דווקא עכו"ם, כל מלך גוי. שאין לך כל מלך גוי גובר או מכריח או מתגבר או אנס, שאין תחילת כוונתו ודעתו לסתור תורתנו ולהפר דתנו באונס בניצחון ובחרב. אין מלך מאז ומעולם שלא ניסה להילחם כנגד דתם של ישראל. כמו עמלק וסיסרא וסנחריב ונבוכדנצר וטיטוס ואדריאנוס, והרבה כיוצא בהם. זהו הנוע האחד משני הנועים שהתכוונו בו לנצח החפץ האלוקי. זהו הנוע האחד, הוא מתכוון היו שתי תנועות, שתי פעולות שהם רצו לנצח על ידם את הרצון האלוקי. דרך אחת זה לסתור תורתנו, להפר דתנו באונס בניצחון ובחרב. אבל הנוע השני, הכוונה התנועה השנייה, הדרך השנייה, הם המחודדים משאר המלכויות והחכמים מיתר הלשונות, כמו האדומים והפרסיים והיוונים, שאלו כמכוון שמו כוונתם לסתור דתנו ולהפר תורתנו בטענות שטוענים אליה ובקושיות שמחברים. אם הראשונים זה ברברים, הוא בא עם חרב, דין מוחמד בסייף, מסע צלב, או שתקבל את הדת שלנו או שנרצח אותך. השניים כבר יותר מתוחכמים. הם באים עם טענות, הם באים עם הוכחות, הם באים עם סברות. ולכן הוא נוקט דווקא את האומות היותר מתוקנות, היותר משכילות, האדומים, הפרסיים, היוונים. שמו כוונתם לסתור דתנו ולהפר תורתנו בטענות שטוענים אליה ובקושיות שמחברים. ומגמתם בכל זה להפר התורה ולמחות עקבותיה בחיבוריהם, כמו שהתכוונו האנסים במלחמותיהם. זאת אומרת זה וזה כוונתם אחת. כוונתם לסתור תורת השם. אז אם הוא לא רוצה לעשות את זה בדרך אלימה, או שהוא לא יכול בדרך אלימה, אז הוא מנסה לעשות את זה בדרך מתוחכמת של טענות. ולא יצלח לא זה ולא זה. שהקדוש ברוך הוא בישר אותנו על ידי ישעיהו, וזה הפסוק שלנו. שכל אנס או נצחן שיתכוון לסתור תורתנו ולבטל דתנו בכלי זין, ישבר הבורא כלי מלחמתו ולא יצליחו. יבוא במלחמה כדי להילחם נגד התורה, השם ישבר כלי מלחמתו ולא יצליחו. וזה על דרך משל, כלומר שעצתו לא תשלם לעולם. זאת אומרת ישבר כלי מלחמתו, אל תחשוב שהחרב תישבר. אלא הכוונה לא יצליח במלחמתו. כמו כן, כל טוען שיתכוון לבטל מה שבידינו, יצא מחוייב מן הדין בטענתו ויבטל אותה ולא תתקיים. זאת אומרת הטענות שלו יפעלו כנגדו, והוא יצא מחוייב בטענתו, והטענות שלו לא יהיו טענות חזקות שיוכלו להתקיים. כמו שנאמר, כל כלי יוצר עליך לא יצלח. איזה כלי? כלי שבא להילחם כנגדנו. וכל לשון תקום איתך למשפט, איזה לשון? כאלה שבאו להתווכח כנגדנו. תרשיעי, אנחנו נרשיע אותו ונוכיח את הבלותו. זאת נחלת עבדי השם וצדקתם מאיתי נאום השם. אומר הקדוש ברוך הוא, זה הבטחה שלי, שלעולם לא יצליח אנס או נצחן להעבירנו על דתנו בכוח או להעבירנו על דתנו בוויכוח. ובאמת היו ויכוחים רבים משחר האנושות כנגד עם ישראל, בפרט בתקופת הראשונים. היו ויכוחים, יש ויכוח הרמב"ן, יש ספר שנקרא ספר הוויכוח, ומביא עשרות ויכוחים שהיו עם כמרים, עם אנשי דת. מלכים בזמנם היו מביאים אנשים כדי שיתווכחו, הם חכמי ישראל, כדי שיוכיחו להם את אמיתות האסלאם או את אמיתות הנצרות בעיקר. ובסופו של דבר כולם יצאו מחוייבים. לא היה ויכוח אחד שהם יצאו וידם על העליונה. מה הסיבה הפשוטה? איך אמר פעם אחד מגדולי ישראל? הוא אמר, יכול להיות שאנחנו עורכי דינים גרועים מאוד, אבל יש לנו את התיק הכי טוב בעולם. יש לנו את הקייס הכי טוב בעולם. כשיש לך תיק שהוא ברור, עם ראיות מוכרחות, גם אם אתה לא עורך דין מוצלח, אבל התיק מדבר מצד עצמו. אז גם אם אנחנו לא נהיה כאלה בעלי טענות, אבל יש לנו תיק, והתיק הוא אמיתי. בתיק כזה אתה ודאי יוצא מנצח. אז גם אם הם יביאו את העורכי דינים הכי מוצלחים, מה לעשות? יש לך תיק שהוא צרור נקוב. התיק שלך כולו שקר מתחילתו ועד סופו. אז איך אתה תוכל לצאת? יבוא העורך דין הכי מפולפל, הוא לא יצליח למכור קרח לאסקימוסים. זה זה זה ברור, זה הבל. ושתי אלו הכוונות, כלומר העכו"ם המתכוונים לשתי אלו הכוונות, עלה בדעתם שבניין זה אינו נוח להרס, ואף על פי כן עשו אחווה להרוס יסודות הבניין שהוטבעו במעבה נאמן.
אומר, הם כבר ראו שהם לא יכולים כנגד הבניין הזה, בניין התורה והאמונה של עם ישראל. ואף על פי כן עשו אחווה, התחברו אומות רבות כדי להרוס יסודות הדת שהוטבעו במעבה נאמן. והם בכל זה מוסיפים יגיעה, רוצה להגיד, כשאני שם יסוד, אם היסוד מונח על הקרקע, בקלות אפשר להפיל אותו. אבל אם הוא הוטבע במעבה נאמן, אני חפרתי 50 מטרים באדמה וטבעתי את היסוד, אז הוא באמת חזק שלא ניתן לעוקרו. אז הם לא עשו אחווה להרוס יסודות הדת שהוטבעו במעבה נאמן. ואף על פי כן לא יכלו. והם בכל זה, הכוונה עם כל זאת, מוסיפים יגיעה ועצב, והבניין יעמוד על חזקתו, לא יעזור להם מאומה. והאמת יהתל בהם וישחק. האמת ישחק מהם. כלומר, הקדוש ברוך הוא שהוא האמת, יושב ומהתל וצוחק בהם, ומהתל וצוחק בהם על שהם מתכוונים בחלישות שכלם, הכוונה שאין לה תכלית. זאת אומרת, זה כמו שאתה רואה איזה שהוא עוף שמתחיל להרים גרגרי חול מחוף הים להשליך למים. שואל אותו למה? מה אתה עושה? אומר לו אני מנסה לייבש את הים. מי שרואה את זה יושב שמה צוחק, אומר כן כן, תמשיך, בסדר, אני מחכה לראות איך אתה התקדמות. אתה מבין? אז ככה הקדוש ברוך הוא יושב ומהתל וצוחק בהם. הקדוש ברוך הוא יושב מהתל בהם, עושה מהם צחוק כביכול, איזה איזה איזה משימה הם לקחו לעצמם, משימה בלתי אפשרית, עד שהם מתכוונים בחלישות שכלם, הכוונה שאין לה תכלית. אתה מתכוון לעשות דבר שאין לו תוחלת. ועל העניין הזה אמר דוד המלך עליו השלום ברוח הקודש, בראותו כוונתם לסתור דת האמת, ובריאותו שהקדוש ברוך הוא יושב ומשחק בהם, על זה אמר דוד, אומרים הגויים ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו. ונשליך מהם את התורה, כמו שאמרנו שהיא הוטבעה במעבה נאמן, שהיא קיימת. יושב בשמיים ישחק, השם ילעג למו. על הניסיונות העקרים שהגויים עושים, השם צוחק, השם לועג להם. ועדיין אנו בחונים ומנוסים בשתי הכתות האלה, מיום מלכותנו וקצת ימי גלותנו. ועדיין אנו בחונים ומנוסים, הכוונה הקדוש ברוך הוא שולח כדי לבחון אותנו ולנסות אותנו על ידי שתי הכתות הללו. אלה הבאים להמיר דתנו בחרב, ואלה הבאים להמיר דתנו בכוח טענות. אומר הרמב"ם, עדיין אנחנו מנוסים באלו ובאלה.
האמת, היה יש דרך שלישית, שאליה לא מתייחס הרמב"ם. ולצערנו היא הדרך הקשה מן השתיים הללו. והדרך הקשה יותר היא לא הדרך של החרב, ולא הדרך של הוויכוח והנצחנות. היום כולם יודעים שכשאתה רוצה לשכנע מישהו, אתה תנסה לעקם לו את היד, הוא יפעיל כוח נגד, אתה לא תצליח. תנסה לשבור אותו, הוא יקבל עוד יותר תוקף וכוח. הדרך היא לקנות אותו. הדרך היא לקנות אותו. יד שאתה לא מסוגל לשבור אותה, תלטף אותה, תנשק אותה. וזה מה שאומר יעקב, הצילני נא מיד אחי, מיד עשו. אמר ר' פינקל, מה שלא עשה לנו היטלר ימח שמו וזכרו, עשתה לנו אמריקה. אמריקה, עם שביל הזהב שפתחה לנו. איזה התבוללות, לא להאמין. אם נעשה חשבון כמה יהודים אבדו לעם היהודי, הרבה יותר ממה שאבדו בשואה. אבדו, אבדו מבלי שוב. עכשיו אלה שאבדו בשואה מתו כיהודים, מתו על קידוש השם, אין שום השגה למדרגה העצומה שלהם בשמיים. אבל אלו שאבדו בגלל 70-80 אחוזי התבוללות, ואם זה צרפת ומדינות באירופה יש למעלה מ-100 אחוזי התבוללות, שזה נורא נוראות, אז במציאות הזאת צריכים להבין שזאת שואה נוראה ואיומה, לא על ידי חרב, לא על ידי מלחמה, לא על ידי נצחנות. על ידי בוא, תאוות, הנאות, בוא קח, מקבלים אותך, נותנים לך, מעניקים, רק תתחבר אלינו. נלכה ואלכה לנגדך, אומר עשו. ומזה יעקב הכי מפחד. הצילני נא מיד אחי, מיד עשו. לכן היום אומרים לנו אחי, אחי, כל אלה מהפוליטיקה אומרים לנו אחי, האח הזה לא מצלצל לנו טוב. אנחנו זוכרים אח כזה בהיסטוריה וזה הסתיים מאוד גרוע. לא רוצים אחי. הצילני נא מיד אחי. מי שבא להמירנו על דתנו, בוא נעשה לך מסלולים, נדאג לך לשירות מקוצר, בהתאמה, נדאג לך לאוכל כשר, נדאג לך, בוא אתה חייבים ליבה, אתם רחמנא ליצלן ליבה באה, בוא תלמד עוד קצת, קצת השכלה, קצת, בואו תתקרבו. זה לא יעזור. זה לא יעזור. ולכן הקדוש ברוך הוא עזר לנו. ומה הקדוש ברוך הוא עזר? שהוא הכניס לתוך הממשלה אנשים שבאו כדי להילחם. והם לא מבינים שהם פעלו בדיוק את הפעולה ההפוכה. הכי גרוע מבחינתנו כשומרי מצוות כשבאים אלינו בפיתויים. זה הכי גרוע, קשה לעמוד נגד פיתוי. אבל כשבאים להילחם, אנחנו נשבור אתכם, אנחנו נגייס אתכם בכוח, אנחנו נכניס אתכם לתוך מחנות, אנחנו נכלא אתכם, אנחנו נטיל עליכם עונשים פליליים. טוב מאוד, זה מצוין, ככה, ככה תדבר אלינו. ככה תדבר אלינו. אל תדבר אלינו בפיתויים. פיתויים אנחנו יכולים להתפתות, זה מסוכן. תאיים עלינו, ואז, אז אנחנו נראה לך מה אנחנו יודעים. הגיוס, מחזור הגיוס האחרון, הכי קטן מכל מחזורי הגיוס. הכי קטן של החרדים מכל מחזורי הגיוס. למה? נחנוק אתכם, נקרע אתכם. טוב, בוא נראה מי יותר חזק. 3,300 שנה אנחנו צחקנו על אנשים כמוכם. רמסנו אותם, הם נמצאים בפח הזבל של ההיסטוריה. אתה תחנוק אותנו? כשאתה בא להילחם כנגד מישהו, הוא נלחם על דתו ואמונתו, אבל כשאתה בא אומר לו, בוא יש לי תפקיד בשבילך, תפקיד בכיר, יש משכורת, יש רכב, יש פלאפון, אתה רק צריך להתגמש פה ושם, אתה רק צריך קצת לא להוריד את הכיפה, אבל בוא נעגל פינות. זה מסוכן, אנחנו יכולים להתפתות, זה מסוכן. כמה חסד עשה איתנו הקדוש ברוך הוא שהם חשפו טלפיהם והם באים במלחמה. כי במלחמה אנחנו חזקים. כשבאים כנגדנו, עם ישראל אפילו שהשתחוו לצלם, בא מרדכי אמר יש פה מלחמה, מלחמה כולם קמו. כולם קמו, צום, תענית, חוזרים להשם יתברך. במלחמה אנחנו חזקים. פיתויים זה הכי קשה. הרמב"ם דיבר על תקופה של מלחמות, להילחם כנגדנו בחרב, להילחם כנגדנו בנצחנות, בוויכוח. אבל הרמב"ם לא מדבר על הצד השלישי שהוא הקשה מכולם, וזה דרך הפיתוי. ודרך הפיתוי צריכים לדעת היא הכי קשה, כי כשמקרבים אותנו זה זה זה מאוד מסוכן. החמימות הזאת יכולה להמיס אותנו. כשאמרו לחתם סופר שנפוליאון נתן אמנציפציה, והוא הבטיח שוויון זכויות ליהודים, החתם סופר עלה צער גדול מזה. הוא אמר כשיהודי באים לתקוף אותו, הוא יודע להתגונן. שבאים למחוק את תורתו, הוא יודע להגן על עצמו ועל תורתו. אבל כאשר נותנים לנו שוויון זכויות, כאשר מחבקים אותנו, לך תדע לאן זה יוביל. לך תדע לאן זה יוביל. וכמה הוא צדק החתם סופר, 200 שנה של השכלה הוכיחו את מה שאמר החתם סופר. וזו בעצם המציאות שלנו. לדעת לא להתפתות. לדעת גם אם באים ומבטיחים וכל מיני דברים שיתנו לך ותקציבים ו... המגמה היא אחת. כמו שאומר הרמב"ם, שלא היה מאז שניתנה לנו תורה עד זמננו זה, שכל מלך גובר או מכריח או מתגבר או אנס, תחילת כוונתו ודעתו לסתור תורתנו. אז זה יכול להיות ערב רב מתוכנו, זה יכול להיות מלכים מבחוץ, אבל זה בעצם המגמה. המגמה לא השתנתה. המגמה היא להילחם נגד השם ונגד משיחו, וזה צריכים לדעת שאנחנו בתקופה של ניסיון קשה, אבל בסופו של דבר סוף האמת תנצח, וכבר רואים איך הבניין מתחיל להתפורר, ועוד טוטו זה יקרוס בקול רעש גדול, והאמת תוכיח דרכה.