כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו והשם הפגיע בו את עוון כולנו. כעת מתברר שכולנו כצאן תעינו, איש לדרכו פנינו. מסביר הרד"ק, מה זה כולנו כצאן תעינו? היינו כמו צאן בלי רועה. ולכן זה נקרא כצאן. אומר המלבי"ם, במה היה התעינו? בזה שייסרנו אותם שלא כדין. וזה כנגד מה שהיו כופים את עם ישראל לעבוד עבודה זרה, ומי שלא היה רוצה לעבוד עבודה זרה היו מייסרים אותו, היו מענים אותו, כמו שהיה בתקופת האינקוויזיציה ובעוד תקופות בהיסטוריה. ואם כן הוא מדוכה מעוונותינו, ואנחנו עצמנו כצאן תעינו. מה הוא רוצה לומר? צאן שטועה זה בגלל שהרועה שלהם מוליך אותם בדרך לא נכונה. הם אומרים כצאן תעינו כי הרועים שלנו, מי הם הרועים שלנו? זה ראשי העבודה זרה, זה ראשי הכנסייה, זה אותם אלה שהביאו את העם שלהם לרדוף ולרדות בעם ישראל כדי שיקבלו עליהם את דת האהבה, ומי שלא היה מוכן לקבל את דת האהבה רצחו אותו עם הרבה הרבה אהבה. וזה כל זה ממי נבע? כצאן תעינו, היו לנו רועים שהטעו אותנו בדרך כזאת. ומי הם הרועים כמו שאמרנו? אלה היו מנהיגי הדת שלהם, או מנהיגי העבודה זרה בדורות קודמים, או מנהיגי האסלאם או הנצרות, מסעות הצלב למיניהם.
ממך. אותו אתה עוזב, אני הכל שלי. אז מה שהגוי רדף אחרי היהודי, מי שידע רכבת הזהב, רכבת המיליונים שהייתה בהונגריה כמדומני זה היה, רכבת שלמה עם מיליוני מיליוני דולרים של כסף שחמסו מהיהודים. היהודים היו בנקאים, היהודים היו עשירים, היו בעלי ממון. אז אם כן חלק מכל הרדיפה זה לא רק שרצינו להפוך אותם להיות עובדי עבודה זרה כמונו, אלא איש לדרכו פנינו, כל אחד חיפש את ההנאה האישית שלו.
ומי שיודע, חלק מהרדיפה אחרי היהודים, הפוגרומים שהיו ביהודים בארצות אירופה, הרבה מזה נבע מכך שהיהודי לא הרשו לו לעסוק בשום עבודה, והעבודה שנותר להם לעסוק בה זה מלווה בריבית. ומלווה בריבית, אף אדם לא אוהב לשלם ריבית, והיה להם שנאה מאוד גדולה ליהודי, שהיהודי היה נושה בו. ובעקבות זה שהוא היה רוצח את היהודי, הוא מחק את החוב. אז כל פעם היו מארגנים להם איזה שהוא פוגרום, ועל ידי זה הם היו מחסלים את היהודים. היה שנאה מאוד גדולה של הגוי כלפי היהודי כי היהודי היה נושה בגוי, היהודי היה דורש תובע ממנו ריבית. ואם כן, הוא מחולל מפשעינו, מכיוון שכל מה שעשינו זה היה מפשעינו, מזה שלקחנו ופשענו כנגדם להוציא מהם את ממונם, כי איש לדרכו פנינו, כל אחד מאיתנו הלך לדרכו, מה הרווח שלי מתוך כך שאני אהרוג את היהודי.
והשם הפגיע בו את עוון כולנו. הוא היה המטרה לחיצי החטאים שלנו. מה פירוש הדבר? החטאים שלנו זה מה שהכאבנו לו והצרנו לו בחינם, זה היה החטא שלנו. עד שכל החטאים שלנו פגעו בו. זאת אומרת, כל מה שעשינו, כל הדברים הרעים שעשינו, זה מה שהזיק וקלקל וציער את היהודי.
ניגש והוא נענה ולא יפתח פיו. כשה לטבח יובל, וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, ולא יפתח פיו. ניגש והוא נענה. ניגש זה מלשון נוגשים. ויש כאלה גורסים ניגש, כן? אבל כך מסתמע מהתרגום, אבל זה בפשטות לפי הגרסה שלנו ומה שמופיע בכל הספרים, זה מלשון לא יגוש את רעהו. ניגש והוא נענה, אומר הרד"ק, ניגש בממון. כמו לא יגוש את רעהו, היו הולכים ותובעים ממנו ממון, היו חומסים ממנו ממון. והוא נענה, מדובר על עינוי הגוף. היו מענים אותו לא רק בממון אלא גם בהכאה ממש. רש"י מסביר והוא נענה שפה מדברים על אונאת דברים. אונאת דברים הכוונה שהיו לא רק מצערים ומכים את היהודי, אלא יוצרים לו איזה דמות דמונית, משהו מפלצתי, משהו תת אדם, משהו כזה שצריך להתרחק ממנו, משהו מזיק. אז לא הסתפקנו במה שנגשנו ממונו, אלא גם והוא נענה באונאת דברים.
ועם כל זה, ולא יפתח פיו. לא היה לו רשות לזעוק, להתלונן על מה שהיינו עושים לו. אלא היה דומה כשה לטבח יובל. כמו שה שלוקחים אותו לטבח והוא לא פותח את פיו ולא צועק, כמו הרחל שלוקחים אותה לגיזה. וזה יותר כמשל על גזילת הממון. שה לטבח יובל זה על הייסורים הגופניים, מה שהרגו בנו. ורחל נאלמה לפני גוזזיה, זה בא לרמז על הממון שהיו נוטלים מאיתנו, כמו שרחל גוזזים ממנה את הצמר והיא לא יכולה לפתוח פיה. למה דווקא רחל ולא כבש? מסביר הרד"ק כי הרחל היא חלשה יותר, כי בכל המינים הנקבה חלושה מהזכר. כך גם כן בא לבטא את חולשתם של עם ישראל, שעם ישראל בגלותם היו בחולשה כזאת גדולה שאפילו זכות טענה לא הייתה להם.
ומי שיודע, ששאלו את כל אלה את הסבים והסבתות שבאו מחוץ לארץ, יהודי לעולם לא יכל לקבל משפט צדק אצל הקאדי. אצל החליף, אצל המחכמה של הערבים, לעולם לא היה מצב שיהודי יקבל משפט צדק. תמיד נקודת הנחת היסוד, אתה היהודי רמאי, גנב וכופר. זה נקודת, עכשיו בוא נשמע מה יש לך לומר. זה תמיד נקודת, זה כמעט ממש כמו פה חרדי שירצה לקבל דין צדק בבג"ץ. ממש ככה. ואם הוא חרדי וספרדי, וינרוט, עורך דין וינרוט, עכשיו עורך דין מספר אחד בארץ. עורך דין וינרוט אמר לאדם כזה, אני מציע, תגיע לעסקת טיעון, אל תבוא לבית המשפט. צדק אתה לא תקבל. היה רעש, הרבה רעש כשהוא אמר את זה, אבל אף אחד לא יכול להתווכח איתו כי הוא, אני לא חושב שיש מישהו שיש לו כזה ותק כמו שלו בבתי המשפט, הוא מייצג את כל הכרישים הכי גדולים. הוא חריף ביותר. הוא אמר שהוא בחור ישיבה מפוניבז', הוא אומר שם בכיס הקטן שופט בג"ץ. מבחינת ראש, פלפול, חריפות, הוא אומר אני למדתי בפוניבז', הוא אומר זה צחוק מה שיש פה שופטים וכל זה. הוא אומר מבחינת חריפות, ישיב בוחר בפוניבז', הוא אומר שם אותו בכיס הקטן. והוא אמר אז בזמנו, הוא אמר אם מגיע אליי חרדי, וכל שכן אם הוא ספרדי, אני ממליץ לו מאוד אל תגיע לבית משפט, תגיע לעסקת טיעון, צדק אתה לא תקבל. וזה מה שהוא אומר, רחל לפני גוזזיה נאלמה, זאת אומרת אפילו זכות טיעון אין לו. אפילו לבוא להצדיק עצמו, גם את זה לא ישמעו, גם את זה לא יקבלו. הבג"ץ הרי תמיד דורש את שלומם וטובתם של כל המיעוטים וכל אלה שנמצאים בשולי החברה, אלא אם כן אתה חרדי. אם אתה חרדי, אל תחפש, איך מישהו אמר פעם שבבג"ץ צדק זה רק שם של כוכב.
מעוצר וממשפט לוקח, ואת דורו מי ישוחח, כי נגזר מארץ חיים, מפשע עמי נגע למו. מעוצר וממשפט לוקח. הנביא מבשר, אומר רש"י, שאת הדברים האלה יגידו הגויים באחרית הימים, כאשר הם יראו איך עם ישראל היה עצור בידם, היה שפוט בידם, ומעכשיו מעוצר וממשפט לוקח. הקדוש ברוך הוא יגאל אותם, יוציא אותם מן העוצר והמשפט שהיו ביד העמים. גם מבחינה פיזית, גם מבחינה רוחנית, עם ישראל יצאו מן הגלות. ואת דורו מי ישוחח. ומי ישוחח על דורו, על השנים אשר עברו עליו? מי ישוחח על הצרות והתלאות שמצאו אותו מאז ומעולם? כי נגזר מארץ חיים, מי יוכל לספר את הצרות שעברו על עם ישראל בגלות? הנביא כבר מתאר את מה שיהיה בעת הגאולה, שאז את דורו, כל מה שעבר עליו בשנות דורו, מי יוכל למלל ולשוחח ולתאר את כל הצרות שעברו עליו? כי נגזר מארץ חיים. ארץ חיים זה ארץ ישראל, אשר גורשו, אני היום מסתפח, וזה מדובר על ארץ ישראל. אשר מפשע עמי בא נגע למו. הכוונה מפשע הגויים בא הנגע הזה לעם ישראל. או מפשע עמי, הכוונה לעם ישראל, הרשעים שבהם, בא נגע למו לצדיקים שבהם.
הרד"ק מסביר, ואת דורו מי ישוחח, הוא לא מסביר את זה כמו שרש"י הסביר שזה על העבר, מי יוכל למלל כמה צרות היה לעם ישראל בדורות הקודמים. אלא הוא אומר שזה מדבר על הגדולה העתידה. איזה גדולה תהיה לדורו, מי ישוחח? מי יוכל לדבר ולתאר את העוצמה האדירה של הגדולה של התפארת שעתידה להיות לעם ישראל? כביכול יעתיקו המילים מפיו, לא יהיה ניתן לשוחח ולתאר את הגדלות ואת המעלה האדירה של עם ישראל בעת הגאולה. המלבי"ם מסביר, שלא תאמר שאת כל מה שתיארנו קודם על הצרות של עם ישראל, על הרדיפות, איך שהוא מחולל מפשעינו ואת כל מה שעבר עליהם, אומר המלבי"ם, אל תאמר ואל תחשוב שאת כל זה עשו בודדים, מה שנקרא פרץ של יחידים פורעי חוק. הוא אומר לא, טעות. מעוצר וממשפט לוקח. לפי המלבי"ם הפסוק הזה הוא המשך של תיאור העוולות של הגויים. מעוצר וממשפט לוקח, הכוונה היא כשלקחו אותו, ליייסר אותו, מהיכן לקחו אותו? ממקום המשפט. זאת אומרת, יש להבחין בין אם אתה חי במקום מסוים שהיו שמה כמה אנשים בודדים פושעים שהצרו לך, אז אי אפשר להגיד שהמקום בכללותו הוא מקום רע, או הממשלה היא ממשלה רעה, או בתי המשפט הם רעים. לעומת זאת, אם הרשעות היא ממוסדת, אם זה בא מכוח בתי המשפט, מכוח הממשלה, בצורה חוקית הם עושים את הדברים, זה קלקול ועיוות הרבה הרבה יותר גדול. וזה מה שהוא בא ואומר כאן, מעוצר וממשפט לוקח. אחרי שעצרו אותו אל מקום המשפט, שפטו אותו בבתי המשפט שלהם, ושם דנו אותו בעינויים וייסורים. היה בתי משפט של האינקוויזיציה. זה היו בתי משפט ממש, שדנו ושפטו אותם, שם לדון אותם אל העינויים ואל הייסורים.
ואל תגיד שזה בגלל שהיה בו איזה שהוא עוון. אל תאמר שאולי מפני שבאמת מצאו בו איזה שהוא פגם, אולי הוא גנב, אולי הוא הזיק לחברה, אולי הוא עשה דברים לא טובים. כי את דורו מי ישוחח. את דורו, כביכול אומר המלבי"ם צריך לקרוא את הפסוק כך: את דורו אשר מפשע עמי נגזר מארץ חיים, מי ישוחח נגע למו? אפילו שעל ידי פשע העקום והעלילות שהעלילו עליו נגזר מארץ חיים, גזרו עליו גזר דין מוות בעלילות שלהם, מי ישוחח את דורו נגע למו? מי יכול לשוחח ולומר ולמצוא סיבה בדורו שיש בו איזה נגע? דהיינו, לא תוכל לומר שהדבר נעשה בגלל שפשענו כנגדם. בגלל שעשינו משהו לא הגון כנגדם. אין מי שישוחח כנגד דורו לומר שהיה פשע למו. ובאמת, מי שיבדוק ויראה, לפני 60 שנה, 70 שנה, בשואה הנוראה והאיומה שהייתה, לא תקום פעמיים צרה, לא הייתה שום סיבה שמצאו ביהודי למה צריך להרוג ולהשמיד אותו. אז הייתה מערכת תעמולה משומנת של גבלס וחבריו, להוכיח ולהשחיר את פניו של היהודי, כמי שמפיץ מחלות, כמי שהוא טפיל, כמי ש... אפשר לחשוב שזה ישראל של 2013 בשירותו של מר לפיד. השחירו את פניו של היהודי, יצרו לו דה-לגיטימציה, עד שהדבר הטבעי ביותר זה כשרואים יהודי זה לרצוח אותו. מה זאת אומרת? מה, אחד כזה הוא כל כך שלילי. אותו דבר היה גם כן בתקופת האינקוויזיציה. גם, אותו דבר, לא היה שום חיסרון ביהודי. ואגב, מאז שהיהודים עזבו את ספרד, ספרד הלכה וירדה מטה מטה. תקופת היהודים בספרד הייתה תקופת הרנסנס, זה היה תור הזהב. לא רק של היהודים, של ספרד כולה. בעקבות זה שהיהודים עזבו את ספרד, הלכה הכלכלה הספרדית והתמוטטה, עד שהיום אנחנו רואים שזה מדינה בפשיטת רגל. ואותו דבר אגב, קראתי, היה איזה מכתב שהביאו איזה עיתון נאמן, שאיזה שהוא, לא יודע באיזה מקום באינטרנט, מישהו פרסם מכתב שהפיצו אותו במאות אלפי עותקים, מישהו גוי כביכול, שכתב מכתב בשפתו, לא יודע באיזה שפה זה נכתב, והוא כותב על ה... יש להם באירופה, מי שלא יודע, יש להם בעיה רצינית מאוד של ההתרבות הערבית. ורק מצד הפוליטיקלי קורקט, זאת אומרת יש שפה, לא מכובד לדבר על הערבים כאורחים שאינם רצויים, אז הם נותנים להם להתרבות ומשתדלים לא להעיר להם ולא לומר להם שום מילה לא טובה, כי הם מסוגלים להשתולל, כי הם מסוגלים לשרוף מכוניות, כי הם מסוגלים להצית חצי מדינה. אז הם מבליגים, אז הם שותקים, אז הם... ואז הם כותבים, מישהו כתב להם שם מכתב ארוך. והוא כתב את האמת שזה מגיע לנו. לפני 60 שנה היה כאן עם חכם מאוד, עם משכיל, עם שהיה עם ראש פתוח, עם שקידם את הכלכלה, היו ראשי הבנקים, ראשי התיאטראות, ראשי... לא שאנחנו מסתכלים על זה כעל מעלה, אבל אני מסתכל איך הגוי ראה את זה. היו פה אנשים משכילים, אנשים בעלי אופק רחב. אומר, ואנחנו הלכנו ושלחנו אותם לאושוויץ. ובמקומם קיבלנו עם נבער מדעת, במקומם קיבלנו אנשים חסרי מדע, חסרי תבונה, אנשים... מילים חריפות ביותר. אנשים לא פרודוקטיביים, זה אחת הצרות שלהם, שכל הערבים מגיעים לשם ויושבים על השיבר של ההטבות הכלכליות שהמדינה מעניקה לתושביה. והיות ואין ילדים לאירופאי המצוי, זאת אומרת רמת הילודה שם מאוד נמוכה, באירופה רוב הציבור האירופאי עצמו מזדקן. זאת אומרת אלה שנולדים, הדור החדש זה כבר ערבים ועוד כל מיני צבעונים למיניהם. ואז הם אומרים, מה שקורה זה שבפועל גירשנו מתוכנו מוחות אדירים, גירשנו מתוכנו מנוע לצמיחה, והבאנו לתוכנו אנשים נבערים שמפיצים טרור ומוות. הוא אומר, את אלה הבאנו לתוכנו ואנחנו מממנים אותם ומשלמים להם, ומחזיקים אותם באוניברסיטאות שלנו ואנחנו משלמים להם סל קליטה וכל מה שלא תרצו. פשוט לא להאמין. אבל זה מה שמלמד אותנו שכשיש שנאה ליהודי, שום היגיון ושום שכל לא עובד. בזמנו אמר הסטייפלר, כתוב שכשהייתה במצרים צפרדע, ותעל הצפרדע. אז הגמרא מביאה שדעת רבי עקיבא הייתה שהייתה צפרדע אחת והיו מכים בה והייתה מוציאה נחילים נחילים של צפרדעים. אז הוא שואל, אני לא מבין. אם אתה הכית בה ואתה רואה שהיא מוציאה נחילים של צפרדעים, אז תפסיק. מה אתה ממשיך להכות והיא מוציאה עוד נחילים וממשיך להכות ועוד... איפה ההיגיון? אומר הסטייפלר, ללמדך מהי כוחה של שנאה. יש פה צפרדע שמאוד מאוד מרגיזה אותי, טראח, מכה. זה מוציא נחילים, לא אכפת לי, אבל אתן עוד מכה. תמות נפשי עם פלשתים. זהו, לא אכפת לו, הוא רואה שהוא מזיק לעצמו, אבל לא אכפת לו, זה שנאה. כך גם כן כאן. השנאה ליהודי הייתה כזאת גדולה שהאומה ידעה אנחנו מזיקים לעצמנו, אבל בכל אופן מוכנים לעשות את זה ובלבד שהיהודי יקבל מכות, ובלבד שהיהודי יתייסר. וזה מה שהוא אומר לנו כאן, הנה בוא תראה, מי יכול לשוחח ולספר על איזה שהוא פשע עמי שהוא נגע למו? איזה נגע יש בעם ישראל, איזה פשע יש בעם ישראל שבגללו רדפנו אותם בצורה הקשה הזאת?
ויתן את רשעים קברו, ואת עשיר במותיו, על לא חמס עשה ולא מרמה בפיו. ויתן את רשעים קברו, ומסר את עצמו להיקבר בקבורה של רשעים. מה זה קבורה של רשעים? רש"י אומר שזה קבורת חמור. מה היא קבורת חמור? זה מעי הכלבים. חמור שמת, לא עורכים לו לוויה. אלא אם כן הוא ראש הממשלה או משהו כזה, אבל סתם באופן רגיל, לא עושים לו לוויה. אלא הכלבים אוכלים את בשרו, אז זה קבורת חמורים ייקבר. ואת רשעים קברו, את רשעים קברו, לרעתם של הרשעים היה מוכן להיקבר ובלבד שלא לכפור באלוהי השמיים. מוכן להיקבר כרשעים. ואת עשיר במותיו. ולדעת המושל, דהיינו לרצונו של המושל, מסר את עצמו בכל מיני מוות שגזר. יש פה קושי, מה זה במותיו? יגיד במותו. מותיו זה לשון רבים. אז הוא אומר כן, הם היו מאוד יצירתיים הגויים. היה להם כמה וכמה סוגי מיתה. כמה וכמה סוגי הריגה. אז כל מיתה שיגזור עליו, היה מוכן היהודי למסור את עצמו. הרד"ק מסביר, ויתן את רשעים קברו, הכוונה שהרגו אותו כאילו היה בעל רשע. שבעל רשע מגיע לו מיתה, הגויים הרגו את היהודי כביכול היה בו איזה שהוא חטא, כאילו עשה איזה שהוא דבר רשע. ויתן את רשעים קברו, אומר הרד"ק, למה כתוב ויתן? ויתן כיוון שהוא עצמו מסר עצמו למיתה. כי הגוי היה אומר לו, אם תכפור באלוהיך, אני אניח לך. תקבל עליך את דת האהבה, אני אניח לך. אבל לא, היהודי היה מוכן לתת את רשעים קברו, הכוונה למסור נפשו למיתה ובלבד שלא לקבל על עצמו לכפור באלוהי השמיים. כמו שכתוב כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה. מה זה ואת עשיר במותיו? גם את העשיר, אומר הרד"ק, היו הורגים בגלל העושר שלו. והוא לא נהרג בגלל רשעותו, אלא רק עוונו, כל עוונו היה שהיה עשיר. עוונו היה שהיה עשיר. ועוד שהיו עשירים, רצו את ממונו. ואת עשיר במותיו, והיו הורגים אותו במיתות משונות, כמו שאמרנו, מהם נשרפים, מהם נהרגים, מהם נסקלים, ולכל זה היו מוסרים את נפשם. המלבי"ם מסביר שמה שכתוב ואת עשיר במותיו, הכוונה ואת קבר העשיר נתנו עם הרשעים במותיו. גם כשהמיתו את העשיר, נתנו לו, חפרו לו קבר אצל הרשעים. פירושו של דבר, כשהגוי רוצה להרוג את היהודי, הוא צריך טיעון. הוא צריך סיבה. לא משנה אם זה סיבה שהיא לא סיבה וזה טיעון שאינו טיעון ולא מחזיק מים, לא משנה. הוא צריך איזה משהו שיוכל לספר. אז כשהוא היה הורג את העשיר, זה לא נתפס טוב, זה לא מצטלם טוב. מה, אתה הורג אותו בשביל לקחת את הכסף שלו? אז היו טופלים בו אשמה. אז היו שמים בו עוון. מה עשה אחאב כאשר רצתה, מה עשתה איזבל כשחמדה את כרם נבות? האשימה אותו בברך אלוהים. נבות קילל את השם. והיא מאוד מאוד חשוב לה כבוד שמיים כידוע, כן? ולכן הלכה והביאה עדים כדי שיהרגו אותו. המלבי"ם שם מסביר, מי שירצה יוכל לשמוע את זה בספר מלכים, שגם הגויים כאשר היו עושים דבר עוול, היו עוטפים את זה באצטלה של צדק ומשפט, כי העם לא היה מקבל רשע. העם לא היה מוכן לקבל עוולה. אז היו צריכים לתפור לו איזה שהוא סיפור כדי להדביק לו עוון, כדי שעל ידי זה זה יתקבל יותר בלגיטימיות. וזה מה שכתוב כאן, ואת עשיר במותיו, כאילו כתוב ויתן את רשעים קברו, וגם את קברו של העשיר במותיו עם רשעים. זאת אומרת, איפה קברו את העשיר? בקבר הרשעים. בקבר אלה שמרדו במלך, בקבר אלה שנענשו על עוונות שעשו. ואז כביכול הם אומרים לעם, אתם רואים? הבן אדם הזה רשע. תראה איפה קברו אותו. אתה רואה איפה אנחנו קוברים אותו? בין הרשעים. לא, מה... הוא גם יש לו כסף, אז את הכסף לקחנו, אבל לא בשביל הכסף הרגנו אותו. ולכן היו הולכים לקבור אותו בקבר הרשעים, כמי שעשה רשע, ועל ידי זה היה להם לגיטימציה כביכול שהמעשה שלהם נובע מתוך צורך להשליט סדר, מתוך צורך להיפרע מן הפושעים, לכן הרגנו את הרשע, את העשיר.
והשם חפץ דכאו החלי, אם תשים אשם נפשו, יראה זרע יאריך ימים, וחפץ השם בידו יצלח. והשם חפץ דכאו החלי. רש"י אומר, הקדוש ברוך הוא חפץ לדכאו ולהחזיר אותו למוטב, ולכן השם החלה אותו. זהו דכאו החלי. הטעם בהחלי הוא בלמ"ד. השם חפץ דכאו החלי. לא החלי, כן? החלי, הכוונה הקדוש ברוך הוא החלה אותו כדי לדכאו ולהחזיר אותו למוטב. אם תשים אשם נפשו, יראה זרע יאריך ימים. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אראה אם נפשו תהיה נמסרת בקדושה, להשיב לי אשם על כל אשר מעל, הכוונה אם עם ישראל יעשו תשובה, אני אגמול לו על זה גמולו, יראה זרע יאריך ימים. מהו אם תשים אשם נפשו? אשם, אומר רש"י, זה כמו כופר. כמו אל תשיבו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם. איפה זה נאמר? אל תשיבו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם. ארון השם, נו? אצל פלשתים, ששבו את ארון השם והיו סובלים מטחורים ועפולים וכל העכברים שהיו חולדות שהיו אוכלות להם את מעיהם. ואז הם לא ידעו בעקבות מה זה, ובאו אל כוהני הדת שלהם והם אמרו להם תחזירו את ארון ברית השם. ראו את דגון ידיו כרותות והנופל על המפתן, כן, מי שירצה יוכל לשמוע את זה בדיסק על שופטים. ואז שמה, אז בעקבות זה אמרו להם תחזירו, תשיבו אשם. אשם זה כפרה על מה שעשיתם. אז גם פה, אומר רש"י, אשם זה לשון כופר. אם תשים אשם נפשו, אם אני אראה שהוא חוזר בתשובה, נותן כופר בעד נפשו על מעשיו, אומר הקדוש ברוך הוא, בזה אגמול לו, יראה זרע יאריך ימים.
המלבי"ם מסביר, שכאן הקדוש ברוך הוא אומר כביכול, היות ואבותיהם בדורות הראשונים ראינו שנהרגו על קדושת השם. השם חפץ דכאו החלי. הקדוש ברוך הוא, שימו לב, זה ביאור שונה מרש"י. הקדוש ברוך הוא חפץ לחלות ולפייס את דוכאו של הדור ההוא. השם חפץ דכאו, בעקבות דכאו, בעקבות מה שהיה אותו הדור מדוכא, החלי. השם חפץ לחלות אותו, הכוונה כמו לחלות פניו, אחלה פניך. הקדוש ברוך הוא כביכול רוצה לרצות את עם ישראל בעבור כל מה שהיה דכאו, בעבור כל מה שעם ישראל סבל בכל אורך הדורות. ולכן הקדוש ברוך הוא ייטיב לבניהם אחריהם בדור האחרון. כמו שכתוב כי ימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וכמו שכתוב שכנגד הימים שעם ישראל, כנגד הזמן שסבלו בגלותם, כך גם כן עתידים לראות ימי טובה. שמחנו כימות עיניתנו, שנות ראינו רעה. שכנגד אותם ימים שעיניתנו, אז שמחנו. וזה מה שהוא אומר, השם חפץ החלי, לחלות פניהם בעבור דכאו, בעבור כל מה שסבלנו בעת שהיינו מדוכאים ביד הגויים. לכן אומר הקדוש ברוך הוא, אני אומר לך האויב, גם אם אתה תשים אשם נפשו, גם אם אתה תהרוג את היהודי כי תשים נפשו כאשמה, תדון אותו כמי שחייב במיתתו, אומר הקדוש ברוך הוא, מכל מקום דע לך, השם חפץ דכאו, מי שהיה מדוכא השם חפץ לפייסו, איך? על ידי שיראה זרע שיאריך ימים. אפילו שאתה אותו הצלחת להרוג, אז חיסלת את היהודי, אז גמרת עם העם היהודי, אומר שום דבר לא יעזור לך. בהיסטוריה היו מלכים רבים שראו לעצמם תחביב או מטרה בחיים לחסל את העם היהודי, וחסדי השם, חסדי השם כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו. הגוי לעולם לא יצליח. אז אפילו אם אתה תצליח להרוג את היהודי הזה, אומר לך דע לך, השם ממנו יראה זרע אשר יאריך ימים. השם יצליח שמהבן הזה, מהאדם, מהיהודי הזה, יהיה זרע שהזרע הזה יאריך ימים, וחפץ השם בידו יצלח. חפץ השם, מה שהשם היה חפץ שעם ישראל יתקיים לעולם, בידו יצלח. גם אם לא ביד היהודי אשר מת, ביד בנו אשר יתקיים, ביד זרעו אשר יתקיים, על ידי זה תתקיים המחשבה והרצון האלוקי.
מעמל נפשו יראה ישבע, בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים, ועוונותם הוא יסבול. מעמל נפשו, רש"י מסביר, מעמל נפשו היה אוכל, לא היה גוזל, לא היה חומס, אלא מה שעמל בעצמו, מזה היה לוקח, מזה היה אוכל. מעמל נפשו יראה ישבע. בדעתו יצדיק צדיק, היה שופט עבדי משפט אמת את כל מי שהיה בא לפניו לדין, בדעתו יצדיק צדיק, היה מצדיק את הצדיק ומרשיע את הרשע. ועוונותם, יצדיק צדיק עבדי לרבים, ועוונותם הוא יסבול. הצדיקים, כמו שכתוב אתה ובניך תשאו את עוון המקדש. הצדיקים נושאים על עצמם את עוונות הדור. הצדיקים מתייסרים בעבור הדור, כמו שהרמח"ל בדרך השם, מי שירצה יוכל לשמוע בדיסק, מאריך לפרט את העניין הזה כיצד הצדיקים סובלים את עוונות הדור, ואיך הדבר הזה הוא לטוב להם, איך הדבר הזה הוא חסד עימהם, שלאחר מכן הקדוש ברוך הוא ייתן להם בעולם האמת שכר נצחי עצום ואדיר, שכל מצבם של עם ישראל, כל מצב הדור מתקיים רק בזכותם. הרד"ק מסביר, מעמל נפשו יראה ישבע, אומר הרד"ק, מעמל נפשו מה שהוא סבל בגלות, הגמול שלו יהיה שיראה וישבע. יראה טוב, ובטוב הזה הוא ישבע. מעמל נפשו, כל מה שעמל וכל מה שטרח והתייגע, מה החסד שהקדוש ברוך הוא יעשה איתו? שאתה תזכה לראות בסוף הימים, תזכה לראות את חסד השם עליך. איך כל הייסורים האלה השתלמו, איך בסופו של דבר כל זה הוביל אל הגאולה העתידה, איך על ידי אותם ייסורים זכינו לאותם מעלות. בדעתו יצדיק צדיק עבדי לרבים. כמו שכתוב מלאה הארץ דעה את השם, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ואז עבדי ישראל, שהוא צדיק, והשם יודע את דרך צדיקים, שהוא יצדיק צדיק רבים, כמו שכתוב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר השם ואל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו. הצדיק הזה, על ידי מעשיו, כל הגויים כתוב שיאחזו בכנף איש יהודי, ויגידו לו בוא, תיקח אותנו אל הר השם, אנחנו רוצים לעבוד את הקדוש ברוך הוא. ועוונותיהם, ועוונותם הוא יסבול. הוא בצדקותו יסבול את עוונות הגויים, שיהיה שלום לעמים בארצם בזכות מי? בזכות שהצדיק סבל את עוונם.