ספר ישעיהו פרק ג'. כי הנה האדון השם צבאות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה, כל משען לחם וכל משען מים. כעת אומר לנו ישעיהו הנביא בלשונו של המלבי"ם, מספר איך ערבה שמש האומה בזמן ההוא ואיך חסרה כל מיני השלמות המוכרחים להצלחת העם. כאן הוא יתחיל לתאר לנו את ירידת קרנה של ירושלים, את ירידת קרנה של האומה, איך חסרה כל מיני השלמות שהיא הכרחית כדי שהעם יגיע לשלמות.
אז א', הנה האדון השם צבאות מסיר מירושלים, זאת עיר הממלכה. ומיהודה, זה כל השבט, מכל ערי יהודה, לאו דווקא ירושלים. משען ומשענה. מה זה משען, מה זה משענה? משען זה דבר גדול שנשענים עליו, משענה זה דבר קטן. המלבי"ם אומר כלל, תמיד כאשר רוצים להעריך עצם חזק לעומת עצם חלש, אז את החזק מבטאים בלשון זכר ואת החלש בלשון נקבה. ולכן הוא אומר לא יהיה משען, לא יהיה משהו חזק שאפשר יהיה להישען עליו, ואפילו משענה קלה לא יהיה באותו הזמן.
ועכשיו הוא יבאר לנו שבעצם ההצלחה של עם, של אומה, תלויה בשבעה דברים, והוא יראה לנו איך לא יהיה לא משען גדול ולא משענה קטנה. אף אחד מאותם דברים הנצרכים להצלחת האומה לא יהיה באותו הזמן. א', בדרך כלל כדי שאומה תהיה חזקה היא צריכה עוצמה כלכלית, שיש בתוכה אנשים שהם עשירים, אנשים שהם עוזרים לנזקקים. הוא אומר זה לא יהיה, כל משען לחם, לא יימצא שם משען לחם, מישהו שיעזור ויתמוך בעניים ובאביונים. ולא רק זה, גם כל משען מים. מים בדרך כלל זה דבר זול יותר, זה נקרא משענה. משענה פירושו דבר קל יותר, גם זה לא יימצא.
דבר נוסף, צריכים שיהיה בהם גיבורים. אומה צריכה שיהיה בה אנשים חזקים וגיבורים כדי שיצילו אותם מהאויבים החיצוניים. על זה הוא בא ואומר, גיבור ואיש מלחמה, שופט ונביא וקוסם וזקן. לא יהיה גיבור ולא יהיה איש מלחמה. מה ההבדל בין גיבור לבין איש מלחמה? גיבור זה אדם שהוא גיבור בטבע, כמו שמשון, שנולד גיבור. לעומת זאת איש מלחמה זה אדם שיכול להיות שמבחינה טבעית הוא לא גיבור גדול, אבל הוא מלומד בתכסיסי מלחמה. הוא למד כל מיני טכניקות וכל מיני אסטרטגיות כיצד להילחם כהוגן. אז גיבור זה משען גדול, ואיש מלחמה, הוא לא גיבור בטבעו אבל הוא למד, גם זה לא יהיה, גם משענה שזה קטן יותר, גם זה לא יהיה.
דבר שלישי נצרך לאומה, שיהיה להם מנהיגים טובים. מה זה נקרא מנהיגים טובים? מנהיגים טובים זה אנשים ששופטים בין איש לרעהו, ואז יש צדק. הוא בא ואומר לא יהיה גיבור ואיש מלחמה ולא יהיה גם שופט. דבר רביעי צריך עוד מנהיגים טובים, אלה הם נביאים שמיישרים אותם לעבודת השם, מבחינת הדרך הרוחנית שלהם, בין אדם למקום. אז זה הוא בא ואומר, לא יהיה בהם גם נביא, לא יהיו בהם נביאים שיישרו אותם אל הדרך הנכונה.
שופט ונביא וקוסם וזקן. המלבי"ם אומר שופט זה כמו שמדברים על יהושע וחבריו, וגם לא זקן, כי זקן הוא יותר קטן משופט. זה נקרא משענה. אז השופט זה משען גדול, כמו שאמרנו, הוא אמר לא יהיה לכם לא הצלה גדולה ולא קטנה. לא יהיה לכם שופט כמו בתקופת שפוט השופטים, ואפילו לא זקן, הזקנים שמדרגתם קטנה משופטים, גם זה לא יהיה. למה הוא מסביר כאן ששופט הכוונה כמו תקופת שפוט השופטים? הייתי אומר שופט אולי כמו של בית משפט. אומר המלבי"ם, כי תמיד הוא אומר את הדבר החשוב בתחילה, ואחרי זה אפילו המשענה הקטן. אם אנחנו נגיד שופט הכוונה שופט רגיל של בית דין, וזקן, אז זקן הוא תמיד במעלה יותר גדולה מהשופט. איך פה שם את השופט ראשון ואת הזקן בסוף? ועל כורחך שפה מדובר בשופטים כאלה שיש להם מעלה יותר גדולה מהזקנים, והם השופטים המנהיגים, כמו שהיה בתקופת שפוט השופטים, כיהושע וחבריו, שהם היו שופטים את עם ישראל, וזה שופט שבאמת יותר במעלה מאשר זקן. אבל זקן הוא יותר במעלה משופט של בית דין. אז לכן הוא פה מדבר על שופטים כאלה שהם בחינה של מנהיגים. לא יימצאו כאלה שופטים. וכן לא נביא. נביא זה אדם שיודע מפי השם. הוא אומר לא רק נביא לא יהיה, גם לא קוסם שיודע על פי משפטי הכוכבים, הוא יודע עתידות. אז לא יהיה משען שזה נביא, ואפילו משענה, אפילו קוסם שאמור לדעת על פי הכוכבים והמזלות, גם זה לא יהיה.
שר חמישים ונשוא פנים, ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. שר חמישים זה שררה, משרה שנושאים שרים, אנשים חשובים, מישהו שר לחמישים איש. ונשוא פנים, הוא לא מושל, אבל מכבדים אותו, הוא אדם נשוא פנים, שומעים מה שיש לו לומר. אנשים כאלה לא יהיו באותו זמן.
ויועץ וחכם חרשים. יועץ אלה הם אנשים שיושבים ראשונה במלכות. הם נקראים יועצים. הם מפקחים על כל ענייני העם. לא יימצא להם יועץ. עכשיו יועץ זה כולל בין יועצים גדולים, בין יועצים קטנים, אז זה משען ומשענה. דבר נוסף הוא אומר להם, לא יהיה בכם וחכם חרשים ונבון לחש. חכמים, יש להם שני סוגי חכמים. יש חכמים בחוכמה העיונית, מדעים, ויש חכמים בחוכמה המעשית, במלאכות. הוא אומן במלאכה שלו, הוא אומן במלאכת הנגרות או במלאכת עשיית הברזל. הוא אומר לא יימצא בהם חכם חרשים, הן בחוכמה העיונית והן בחוכמה של המלאכות. מה הקשר? המלבי"ם מסביר שכשאומרים חכם חרשים, במקור זה ביטוי שמבוטא על, נוגע לאדמה. חורש. הוא חורש, זה נקרא חכם חרשים, יודע כיצד לחרוש את האדמה. מזה אומר המלבי"ם, למדו את הביטוי חכם חרשים אל חוכמה בכל מיני החוכמות. איך הגעת מחרישה אל חוכמה במדעים או אל חוכמה במלאכות ולשניהם אתה קורא חכם חרשים? אומר המלבי"ם ביטוי מעניין, שאנחנו רוצים להגיד על בן אדם שהעמיק מאוד בדבר מסוים, הוא אומר לך חרשתי את כל החומר, נכון? יש ביטוי כזה. הוא חרש את העניין. חרש את זה הכוונה למד את זה לעומק. אז כשרוצים להגיד חכם גדול קוראים לו חכם חרשים. חכם חרשים פירושו שהעמיק באותו העניין והגיע לדרגה גבוהה בהבנת הדברים. הוא מגדיר את זה כי החופר בחלקת העיון ישדד עמקים אחריו. מי שחופר ומעמיק באותו דבר אז הוא מעמיק פנימה, להגיע אל העומק של הדבר, לעצם העניין. אז יוצא אם ככה שהוא מדבר פה הן על חוכמה של אדם שהעמיק בחוכמות המדעיות והן בחוכמת המלאכות. שני הדברים הללו בבחינה של החרש והמסגר שגלו מירושלים, שני הדברים הללו אומר להם הנביא לא יהיו בכם.
וחכם חרשים ונבון לחש. מה זה נבון לחש? אז יש הסבר אחד שאומר הכוונה אדם שיודע ללחוש, יש איזה ביטוי ללחוש על המכה. זה אומר לעשות איזה שהם פעולות מסוימות כדי לרפא. וזה נקרא איזה החוכמה הנמוכה יותר, בדרגה הפחותה יותר, גם החוכמה הזאת לא תהיה בהם. אומר המלבי"ם שיש ביטוי של לחש של אדם שלוחש, אומר דבר מה בשקט. אומר זה המקור של ביטוי לחש. מי שמדבר בקול ענות חלושה, עליי יתלחשו כל שונאיי. ולכן הוא אומר קורא להם לאנשים האלה נבון לחש, הכוונה שהם יודעים ובקיאים איך ללחוש על המכה כדי לרפא את המכה.
חז"ל אומרים, אתם יודעים, אולי את דברי חז"ל הללו אנחנו נזכיר אותם עוד מעט, שנסיים את הקללות במרכאות כפי שחז"ל מגדירים את זה, את הקללות שקילל ישעיהו את עם ישראל באותו זמן.
ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם. אחרי שלא יהיו שרים, אחרי שלא יהיו מנהיגים, אחרי שלא יהיו חכמים ולא יהיו נביאים ולא יהיו שופטים ולא יהיו זקנים, אז מה נשאר? מה נשאר? הממשלה בגבעת רם, זה מה שנשאר. ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם. מי יהיו השרים שלנו? אלה הנערים, אנשים הריקים מתוכן. ותעלולים ימשלו בם. מי ימשול בם? הוא אומר לך התעלולים ימשלו בנערים. פירוש הדבר, הנערים המושלים יהיו משועבדים אל תאוות ליבם והם אלה שאמורים יהיו למשול עלינו. והרי הא' ב' של מושל, במה הוא נבחן? כמה הוא מסוגל למשול על עצמו. מי שמושל בעצמו, אומר הקדוש ברוך הוא זה יעצור בעמי. מדוע? הוא מסוגל לעצור בעצמו, הוא מושל על כוחותיו ועל רצונו, זה ראוי להיות מלך. אבל אלה, איזה מין מלכים, איזה מין מושלים הם יהיו? ונתתי נערים שריהם, שהנערים האלה תאוותיהם ימשלו בהם. אז אם תאוותיו מושלות בו, איך הוא יכול לבוא ולמשול בנו? המלבי"ם מסביר שתעלול זה מלשון להתעולל. להתעולל פירושו של דבר לעשות דבר בלתי מוסרי. זה בא לסמל דבר שנובע מתכונה רעה של הנפש, תכונות רעות שהן כביכול כמו להתעולל בו או לשחוק עליו, או מידות רעות, זה מבטא תעלולים. אז התעלולים ימשלו באותם הנערים.
עכשיו, שמא תבוא ותאמר, טוב, יכול להיות שלא יהיו מנהיגים אבל העם מצד עצמו הוא בעל מעלה. העם מצד עצמו הוא מרומם והם לא זקוקים להנהגה, ההנהגה לא כל כך נחוצה להם. אומר הנביא, וניגש העם איש באיש ואיש ברעהו, ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. וניגש העם איש באיש ואיש ברעהו. אומר המלבי"ם, ניגש פירושו ללחוץ, מלשון לחץ. וניגש העם, יהיו נלחצים איש על ידי איש ואיש על ידי רעהו. מהו טיבו של אותו הלחץ? מסביר המלבי"ם, יש ביטוי של ניגש, יש ביטוי של לחץ ודוחק, ויש ביטוי של נושה. וכל הביטויים הללו באים לבטא מישהו שלוחץ מישהו אחר. הוא נוגש בו, הוא לוחץ אותו, הוא דוחק אותו, הוא נושה בו. מה ההבדל בין כל הלשונות הללו? אומר המלבי"ם, מי שנוגש מישהו אחר, פירושו של דבר הוא מחייב אותו לעבוד איזושהי עבודה שהוא לא חייב בה. הוא לא חייב בה לדוגמה על פי איזושהי הלוואה שאני חייב לך ואז אתה נוגש בי. לא. אני לא חייב לך כלום ואתה נוגש בי. ולכן נגישת מס בא על הביטוי הזה. הם נוגשים אנשי המס באנשים שהם דורשים מהם מיסים. אני לא חייב לך כלום, אבל אתה נוגש בי ודורש ממני לשלם מס. כמו במצרים שהיו נוגשים בהם. לא היינו חייבים להם מאומה והם נגשו בנו. אומר המלבי"ם וזה מה שמבדיל בין נוגש לבין לחץ ודוחק, שבעצם נוגש לוקח משהו. אבל מי שלוחץ ודוחק, הוא לא לוקח ממך מאומה. מי שנוגש לוקח ממך משהו, מי שלוחץ ודוחק יכול להיות שהוא לוחץ ודוחק אותך, מצר לך, מצער אותך, אבל הוא לא לוקח ממך משהו. הנוגש לוקח ממך משהו. הנושה זה אדם שדורש ממך משהו שכבר מגיע לו. נתן לך הלוואה, לא החזרת לו. אז עכשיו הוא נושה בך את החוב. משהו שמגיע לו הוא דורש ממך. לעומת הנוגש, הדוחק והלוחץ, שזה כמו שהסברנו, לא דורש משהו שמגיע לו.
אז עכשיו, העם יהיו נלחצים איש על ידי איש. זאת אומרת לא יהיה שלום ביניהם, לא יהיה מצב שהם יהיו חיים בשלווה בהרמוניה, אחד יחנוק את השני, אחד יצער את השני. ולא רק זה, גם הנער ירהבו הנער בזקן. הנער הרי חייב לכבד את הזקן על פי מצוות התורה, הוא חייב לכבד את הזקן, ואף על פי כן הוא ירהב, רהב, זה מלשון להתנשא, גאווה, הוא יתגאה על הזקן. הנקלה בנכבד. הנקלה ירהב בנכבד. אדם שהוא נקלה, שפל, באופן טבעי מכבד את האדם שהוא נכבד. אבל הוא אומר ירושלים תרד מטה מטה עד כדי כך שהנקלה כבר יבזה את הנכבד.
מסופר פעם שהלכו כמה גדולי ישראל והם עברו ליד איזה שהוא מקום שהיה שמה ספסל שישבו שמה נערים ריקים. ואמר אחד, אמר אחד מהגדולים, אמר לחברו, אמר לו תראה מה זה, הגיעו ימות המשיח. הנה תראה, זמן שהמשיח מדבר עליו שפני נערים לא יהדרו פני זקנים. זקנים עוברים, גדולי הדור, והם ממשיכים ויושבים. אמר לו לא אדוני, יש לך טעות גמורה. אומר לו אנחנו עדיין רחוקים מימות המשיח. הוא אומר לו בימות המשיח אנחנו נשב על הספסל והנערים האלה הריקים והפוחזים הם יעברו פה. והם יגידו ראית? ראית? אנחנו עברנו והזקנים האלה לא קמו. הוא אומר לו זה יהיה בימות, ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. הוא הנער יתגאה על הזקן, אה, זה לא קם, לא ראה שאני עברתי פה? ורבותיי, הגענו לימות המשיח. הגענו לימות המשיח. מגיע לו איזה חבר כנסת שפל, בועל נידות, מחלל שבת, אוכל נבלות וטרפות, למה הרב לא כיבד אותו? מי אתה? מי אתה שיכבדו אותך? אפס אפסים. רק בגלל שקיבלת איזושהי משרה, בגלל איזה קומבינה שעשית ואיזה ג'ובים שחילקת, נהיית איזה שהוא מאן דאמר, ולמה הרב לא כיבד אותו? מה אתה למדת שהוא צריך לכבד, מה אתה יודע שהוא צריך לכבד אותך? שפל שבשפלים, איפה אתה ואיפה הוא? אבל לא, הרב היה צריך לכבד אותו. למה הוא התבטא עליי? זה המצב של ירהבו הנער בזקן. יבוא הנער מנוער מכל מצוות, רשע מושחת, והוא בזקן, יש לו טענות למה גדול הדור לא התקשר אליו, למה הוא לא אמר לו, למה הוא לא דיבר איתו, למה לא הזמין אותו, למה... ירהבו הנער בזקן. המשיח כבר יכול לבוא. אנחנו הגענו אל הזמן הראוי לביאת המשיח.
אומר המדרש, מה זה ירהבו הנער בזקן? ומדרשו, יבוא מי שחמורות דומות עליו כקלות וירהב במי שהקלות דומות עליו כחמורות. כתוב הנקלה בנכבד. יבוא מי שחמורות דומות עליו כקלות, אדם מנוער מכל מצווה, שהחמורות, כל המצוות הכי חמורות, סקילות, מיתות בית דין, זה כקלות, הוא רומס אותן כאילו זה מוקצה בשבת, כאילו הוא לא בכלל לא מעניין אותו. והוא ירהב במי שהקלות דומות עליו כחמורות. כנגד מי הוא יתגאה? כנגד הצדיק, שהצדיק אפילו מצווה קלה ביותר זה נראה לו כאילו חס ושלום כריתות ומיתות בית דין, הוא נזהר בה כל כך. זה הנקלה בנכבד. מי שהקלות דומות עליו כקלות הוא ירהב בנכבד במי שהקלות דומות עליו ככבדות.
חז"ל אומרים במסכת חגיגה בדף י"ד, 18 קללות קילל ישעיהו הנביא את ישראל, ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. אומרת הגמרא מאי היא? דכתיב, כי הנה האדון השם צבאות. עכשיו הגמרא תסביר כל קטע שקראנו. לא יהיה משען ומשענה. משען אלו בעלי מקרא. משענה אלו בעלי משנה. כל משען לחם, לא יהיו בעלי תלמוד, שנאמר לכו לחמו בלחמי, התלמוד נחשב כמו לחם. וכל משען מים, אלו בעלי אגדה, שמושכין את ליבו של אדם כמים, אדם נמשך אחרי האגדה. מושכין את ליבו כמים. גיבור, אלו בעלי שמועות. ואיש מלחמה, זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. שופט, זה דיין שדן דין אמת לאמיתו. נביא, כמשמעו, גם זה לא יהיה. קוסם, זה מלך, שנאמר קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו. זקן, זה שראוי לישב בישיבה. שר חמישים, שיודע לישא וליתן בחמישה חומשי תורה. דבר אחר שר חמישים, אמר רבי אבהו, מכאן שאין מעמידין תורגמן על הציבור פחות מ-50 שנה, שיהיה פחות מגיל 50. ונשוא פנים, גם לא יהיה, זה שנושאים פנים לדורו בעבורו למעלה. בשמיים נושאים פנים בעבורו בשביל זכותו של אותו אדם, כגון רבי חנינא בן דוסא. ולמטה, כגון רבי אבהו בקיסרי. יועץ, זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חודשים. חכם, זה תלמיד המחכים את רבותיו. חכם חרשים, מה זה חרשים? שבשעה שפותח פיו נעשו הכל כחרשים. דהיינו הוא לא מסוגל לפתוח את הפה ולא מסוגל לומר שום דבר אחר, הוא עכשיו כולו קשוב למה שיש לחכם הזה לומר. ונבון לחש, זה המבין דבר מתוך דבר. לחש, זה מי שראוי למסור לו דברי תורה בלחש. הכוונה, יש דברים שעליהם הגמרא אומרת שהם לא ראויים להימסר אלא איש מפי איש, וגם לחכם המבין מדעתו, ולא מוסרים את זה בפרהסיה, מעשה מרכבה ודומיהם, אלא זה צריך להימסר בהסתר, צריך להימסר בהסתר ולא בדרך של פרסום. זה נקרא נבון לחש, ראוי למסור לו דברי תורה בלחש. ועוד אמרו, אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שיש לו חמישה דברים הללו: יועץ וחכם חרשים ונבון לחש.
ובאמת, יש פה קללות נוראיות. זה מצב נורא של הידרדרות אחרי הידרדרות, עד שפשוט עם ישראל יתרוקן מכל דבר טוב. אומרים חז"ל, לא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. זו הקללה מספר 18. אז התקררה דעתו, הפסיק לקללם. נשאלת השאלה, נשמע מפה כאילו ישעיהו היה לו הרבה רצון לקלל, ואמר ואמר ואמר עד שאמר את הקללה האחרונה, זהו, נרגעתי. חס ושלום, כשונא ישעיהו לישראל? איך אפשר להגיד דבר כזה? מה זה לא נתקררה דעתו עד שאמר הדיוטה התחתונה, התחתית, הבוץ, למטה למטה אם יגיעו, אז התקררה דעתו, ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. מה, מה הפשט בזה?
יש בזה כמה וכמה ביאורים מצאתי. אני אגיד לכם כמה רעיונות. חלקם הם על דרך הווארט, חלקם הם ביאורים יותר לפשטן של דברים. אז חלק מהביאורים נמצאים על העיון יעקב. הגאון יעקב אומר שההנהגה של מעלה היא כמו ההנהגה של מטה. אם בעולם הזה הגדולים מבטלים את דעתם לקטנים, אז כך גם כן בשמיים, אנחנו מקבלים את דעתנו והגדולים, המלאכים ושרי מעלה, מבטלים את דעתם לקטנים, לנו, למה שאנחנו מתפללים, למה שאנחנו מבקשים. עכשיו ישעיהו כשהוא קילל אותם הוא חשש שאנחנו נתפלל אבל לא ישמעו בקולנו. למה? כי מלאכי השמיים הם גדולים והם איך ישמעו בקולנו שאנחנו קטנים? אמר לא, באותו דור ירהבו הנער בזקן. ואז הזקנים יהיו כפופים למי? לנערים. הגדולים יהיו כפופים לקטנים. אה, אז גם בשמיים ישמעו בקולנו. גם בשמיים אנחנו נתפלל ויקבלו מאיתנו, כי הנהגת השמיים כמו הנהגת הארץ. ואם פה הגדולים יהיו כפופים לקטנים, אז גם בשמיים הגדולים, המלאכים, שרי מעלה, ישמעו בקולנו ויהיו כפופים לנו. ובזה נתקררה דעתו של ישעיהו.
יש ביאור נוסף שאומר הענף יוסף. ירהבו הנער בזקן. מה פירוש ירהבו הנער בזקן? זה אפשר להגיד שזה רואים את זה קצת גם בדור שלנו. הנער זה הריק מתורה, ירהב בזקן. ירהב זה מלשון יתגאה בזקן. יגיד לו מה, מה אתה חושב את עצמך, נכון? כבודו בן 70 ולמד, גם אני למדתי. גם אני יודע, אל תסתכל על עצמך ככה, ויש לי לסתור את מה שאתה אומר ויש לי הוכחות ו... ירהבו הנער בזקן. יבוא איזה אחד נער ויכתוב כנגד זקנים, כאילו הוא זקן ויושב בישיבה. לצערנו יש לפעמים כל מיני חוברות תורניות, שלא אזכיר את שמן, מי שיודע יודע על מה אני מדבר, שבאים וכותבים נגד גדולי הדור, נגד פסקים, הרב אלישיב פסק, הרב עובדיה יוסף, וזה... והם חולקים עליהם. מה זה נער עוד בישיבה, עוד לא סיים את הישיבה, הוא כבר כותב עליהם בלשון מדברת גדולות, נסתמת ממנו, ולא ראה כך, ולא... איזה מין דבר זה? איפה כבוד התורה? בן אדם בגיל 90, הלוואי ואתה תזכור מה שהוא הספיק לשכוח. ואתה כותב עליו בכאלה ביטויים גסים, בכאלה לשון מדברת גדולות? זה מצב של ביזיון התורה. במצב הזה ירהבו הנער בזקן, ישעיה ראה את זה והוא נרגע. למה הוא נרגע? כי כשישעיה לפני כן, הוא הרי אמר שיתבטלו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי עיון, מעברי חודשים, כלום, כבר לא תהיה חוכמה בכלל. אבל הוא אמר אה, יגיע דור שבו הנער יתרהב ויתרברב על הזקן, אני חכם יותר ממך, אני יודע ללמוד יותר ממך, יש לי ראיות לסתור את מה שאתה אומר. אז יהיו נערים שלומדים תורה. טוב, נרגע. מזה הוא נרגע. אז שירהבו בזקן, אבל לפחות שתהיה תורה. אז אני שומע שיש זקנים ואני שומע שיש נערים שלומדים תורה. לא תשתכח תורה. בסדר, ודאי זו קללה, ודאי שזה דבר לא ראוי, אבל לפחות מזה אני מבין, מהנבואה הזאת שהתנבאה לי, מזה מה שמסר לי השם ירהבו הנער בזקן, אני מבין שעוד תישאר תורה. אם תישאר תורה, עוד יש כאן איזושהי אפשרות להצלה. מה המריבה שלהם? מי יותר חכם בתורה. זה המריבה שלהם. אם זאת המריבה, ניחא, שיריבו על זה ושלא יריבו על דברים אחרים. שלא יריבו מי יותר עשיר. אם הם רבים עדיין מי חכם יותר בתורה, עדיין זה בסדר. כמו שבא פעם אחת איזה עשיר לרב, אז הרב אמר לו, האדמו"ר אמר לו, תגיד לי, אתה תורם? אתה נותן? אז הוא אומר, ירשה לי כבודו לא להתגאות בתרומות שאני נותן. אמר לו האדמו"ר, תתגאה ותתגאה, העיקר תיתן. העיקר תיתן. הוא בחשאי, כן? זורק 10 שקלים פה, 10, הוא לא רוצה להתגאות. תתגאה, תיתן מיליון דולר ותשים הודעה בעיתון, תתגאה, העיקר שהעניים יהיה להם מה לאכול. זה מה שהוא אומר. נכון, נורא ואיום, נערים קמים כנגד, אבל על מה? על תורה. זה אומר אני יש לי יותר, אם אלה הוויכוחים שלך, עדיין זה בסדר. שיתווכח מי יותר גדול בתורה. התורה יש לה עדיין תפארת בעיניהם. נתקררה דעתו.
יש עוד ביאור של העיון יעקב. זה ביאור פשטני מאוד, ובדרך כלל אתם יודעים שהביאורים הפשטניים הם בדרך כלל האמיתיים. הוא אומר ירהבו הנער בזקן, זאת אומרת שהנער יקבל תוכחה מהזקן? הוא יתגאה עליו, הוא יתרברב עליו, הוא יקבל ממנו תוכחה? לא. אם הוא לא יקבל תוכחה, אז הזקן נתבע בעוון הנער? למה לא הוכחת אותו? הם ייתפסו בעוונם? לא. אז זהו, נרגע. ככה אני דאגתי, ירידה אחרי ירידה אחרי ירידה, אוי לזקנים ולחכמים ו... הרי גם הם ייתפסו בעוון הדור. למה לא מחיתם? אה, הגיע לירהבו הנער בזקן, או, פה הם קיבלו פטור. פה עכשיו אני מבין למה הם לא מחו, הם לא ייתבעו על זה, נתקררה דעתו של ישעיהו.
עוד ביאור מסביר העיון יעקב, ביאור קצת יותר מפולפל. כתוב פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי. ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. כתוב שהקללות שבפרשת כי תבוא, הם כתובים בלשון יחיד. ולמה? כדי לומר לנו שגדול הדור נתפס בעוון כל העם. ולכן זה כתוב בלשון יחיד, ורבצה בו, הכל בלשון יחיד. עכשיו, אם הגדול הוא אדם חשוב, העם כשצר לו, צר גם להם, שכואב לו, כואב גם להם, אז לכן הגדול נתפס בעוונם של כל העם. אבל אם הגדול לא חשוב בעיניהם, אלא מה, כשהגדול סובל, אז מה אומר הרשע? שלום יהיה לי. הגדול סובל? לבריאות. העיקר לי יש שלום. לי לא יקרה כלום, בי לא ייגעו, הצרה לא תבוא באוהלי. זהו, אני רגוע. בכלל לא כואב לו מצרתו של גדול הדור. אז על זה אומרת התורה, ורבצה בו כל האלה. מי שככה אומר שלום יהיה לי, לא אכפת לך מגדולי הדור שסובל בשבילך, בגללך, לצורכך? אלא העיקר ששלום יהיה לי? אומר השם, ורבצה בו כל האלה. בזה שר העונש מן הגדול, שהוא אמור להיתפס בעוון הדור, ועובר לרשע עצמו. בזה נתקררה דעתו. סוף סוף הוא רואה את הרשע משלם את המחיר. עד עכשיו הוא ראה את הגדולים משלמים את המחיר. אבל ברגע שירהבו הנער בזקן, זה אומר אין להם הערכה לגדולים. אם אין לך הערכה לגדול, אז הגדול מפסיק להיות מגן עליך, אלא אתה תצטרך, ורבצה בו כל האלה. בזה נתקררה דעתו.
יש עוד הסבר בשם העטרת חיים מצאנז. כתוב שכשישעיהו התנבא 18 קללות שהיא תשתכח תורה מישראל, הוא אמר לא יהיה משען ומשענה, בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי אגדה, אז הוא הסתפק, מה יעשו אותו הדור? בלי תלמידי חכמים, בלי רועים, בלי מנהיגים, מה יהיה באותו הדור? אבל כשהוא אמר ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, הוא אמר רגע, אומנם יזלזלו בהם, אבל מה? יש זקן. יזלזלו בהם, אבל מה? יש נכבד. אז הוא נרגע. יש עדיין זקנים ונכבדים. זה פחות או יותר על הכיוון הראשון שאמרנו, רק שם אמרנו שהוא ראה שיהיה תחרותיות בתורה. אבל פה גם בלי זה, אפילו אם הנערים יהיו מרוקנים מתורה ויזלזלו בגדולים, אבל אתה אומר יהיו גדולים. נחה דעתו. זאת אומרת, אם יש גדולים, הם עוד יוכלו לקרב אותם. אם יש גדולים, הם עדיין, יש רועה, הרועה עדיין יוכל להחזיר את העדר. יש עוד הסבר שמסביר רבי ישראל מצ'ורטקוב. הוא מסביר שבעצם הנביא את כל זה רואה במראה הנבואה. והנביא רואה שיש קללה, והוא רואה שהשם מוסר לו עוד קללה, והוא רואה שהשם מוסר לו עוד קללה. הוא נבהל, כאלה צרות נוראיות, והוא רואה את הדברים למול עיניו, הוא רואה איך זה קורה, את כל זה הוא רואה במראה הנבואה. עכשיו, כמה קללות הוא יודע שיש? 18. יש 18 קללות, הוא אמר להם. כתוב לא נחה דעתו עד שאמר ירהבו הנער בזקן, זו הקללה מספר 18. כשהוא ראה במראה הנבואה את הקללה מספר 18, באה, נתקררה דעתו. כי הוא יודע, אחרי 18, בא משיח. ולכן זה העניין של התקררה דעתו. כשהוא ראה את זה, הוא הבין, זהו. אה, הגענו לאחרון. ואז התקררה דעתו, כי הוא ידע, זה הקללה הזאת, יודע 18 קללות ותו לא. אחרי זה כבר בא משיח. הנה, אז עכשיו כבר צריכה לבוא הגאולה.
עוד הסבר אחרון, נסביר גם בדרך חסידות, על פי רב מרדכי מסלונים. הוא אומר שבעצם כשהחכם, החכם הגדול מקבל כבוד מהעם, אז לפעמים לא נעים לו, לפעמים הוא לא רואה צורך למחות בהם. מכבדים אותו, נותנים לו יקר וגדולה, אז לא נעים לו להעיר, מדוע כבודו מחלל שבת? לא נעים לו להעיר לו, הוא מכבד אותו, הוא... אומר במצב כזה, איך יתקנו את הדור? איך יתקנו את הדור? כיוון שהצעירים והרשעים מכבדים את הצדיקים, אז לצדיקים אין, אין דחף לבוא ולהוכיח אותם. אה, כשהוא ראה שירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד, יתחילו לבזות את הזקנים, יתחילו לדבר כנגדם בדרך גאווה ובוז, אה, פה כבר הזקן והחכם לא יעשה חשבון, הוא יוכיח אותם כמו שצריך. כל עוד הוא מקבל ממנו כבוד, לא נעים לו להוכיח אותו. יש לו יחסים טובים איתו. אבל ברגע שהוא יתחיל לבזות אותו, אז החכם יבוא כבר ויתחיל להוכיח אותו כמו שצריך. פה כבר אין אינטרסים. יבוא החכם ויתחיל לדבר איתו כראוי, ואז התקררה דעתו. אומר מכאן כבר ראויה שתבוא הגאולה. מרגע שירהבו הנער בזקן, התוכחה תבוא, אם תבוא התוכחה, תבוא גם הגאולה.