פרק יט - נחלות שמעון, זבולון, יששכר, אשר, נפתלי ודן, ונחלת יהושע

פתיחה: המשך חלוקת הארץ לשבעת השבטים

פרק י"ט ממשיך את מלאכת חלוקת הארץ שנעשתה בשילה. אחרי גורלו של יהודה, נמנים כאן גורלותיהם של שמעון, זבולון, יששכר, אשר, נפתלי ודן, ובסוף הפרק נחלתו של יהושע בן נון ותיאור סיום החלוקה. נאמר מראש: מדובר בפרק של רשימות נחלות וגבולות, ויש בהחלט מקום להראות היכן היה כל מקום וכיצד בדיוק עברו הגבולות, אלא שאין לנו כאן מפה, ולכן נעבור על הדברים ונקרא אותם, ונתעכב על הביאורים שיש בהם חידוש.

גורלו של שמעון בתוך נחלת יהודה

וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַשֵּׁנִי לְשִׁמְעוֹן לְמַטֵּה בְנֵי־שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָם, וַיְהִי נַחֲלָתָם בְּתוֹךְ נַחֲלַת בְּנֵי־יְהוּדָה.

כבר שאלנו למעלה: כיצד חילקו את הארץ לשבעה חלקים, והרי שמעון לא קיבל חלק בפני עצמו אלא נחלה בתוך חלקם של בני יהודה? אומר המלבי"ם: מכאן ראיה למה שכתבנו לעיל, שהגורל קבע רק את התחום, כלומר את המיקום של כל שבט. הגורל לא קבע כמה יקבל כל שבט לפי מספר הגולגולת, שאת זה קבע יהושע לאחר מכן לפי ריבוי השבט ומיעוטו. הגורל אמר: זה יהיה בגליל, זה בדרום, זה בצפון, זה בנקודה זו וזה בנקודה אחרת, אבל את החלוקה המדויקת כמה יקבלו לפי גולגלותם עשה יהושע.

וכך היה הסדר: הגורל שהיה בגלגל הפיל את תחומו של יהודה בדרום ארץ ישראל, ממזרח למערב. יהושע התחיל לחלק את הערים לפי מספר האנשים, ומצא שבחלקו של יהודה נפלו ערים רבות יותר מכדי צורכם. מה עשה? הפריש את החלק העודף לשבט אחר. אלא שעדיין לא היה ידוע מי השבט שיקבל שם נחלה, ולכך צריך גורל: יהושע מחלק רק אחרי שהגורל קובע לכל אחד את מיקומו. הוא אמנם מחלק לפי ראשים, אבל צריך לדעת מי אמור להיות באזור הזה. את החלק שנשאר מיהודה, שאותו נחלו שבט שמעון, צירפו לשישה החלקים הנותרים, ויצאו שבעה חלקים שווים, שכל אחד קיבל בהם את מקומו, ובכללם שמעון שהגורל הוא שקבע שיהיה עם יהודה. ויהושע חילק בצורה כזו שליהודה יהיה די מקום לאנשיהם וגם לשמעון די מקום לאנשיהם.

ועוד מוסיף המלבי"ם: דווקא גורלו של שמעון הוא זה שנפל בנחלה אחרת, כדי לקיים מה שנאמר "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל". כלומר שמעון אינו מקבל מקום משלו, אלא מקום בתוך נחלה אחרת, בשבטו של יהודה.

(2) וַיְהִי לָהֶם בְּנַחֲלָתָם בְּאֵר־שֶׁבַע וְשֶׁבַע וּמוֹלָדָה. (3) וַחֲצַר שׁוּעָל וּבָלָה וָעָצֶם. (4) וְאֶלְתּוֹלַד וּבְתוּל וְחׇרְמָה. (5) וְצִקְלַג וּבֵית־הַמַּרְכָּבוֹת וַחֲצַר סוּסָה. (6) וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן, עָרִים שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. (7) עַיִן רִמּוֹן וָעֶתֶר וְעָשָׁן, עָרִים אַרְבַּע וְחַצְרֵיהֶן. (8) וְכָל־הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶעָרִים הָאֵלֶּה עַד־בַּעֲלַת בְּאֵר רָאמַת נֶגֶב, זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־שִׁמְעוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם. (9) מֵחֶבֶל בְּנֵי יְהוּדָה נַחֲלַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן, כִּי־הָיָה חֵלֶק בְּנֵי־יְהוּדָה רַב מֵהֶם, וַיִּנְחֲלוּ בְנֵי־שִׁמְעוֹן בְּתוֹךְ נַחֲלָתָם.

הגורל השלישי: זבולון

(10) וַיַּעַל הַגּוֹרָל הַשְּׁלִישִׁי לִבְנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם, וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם עַד־שָׂרִיד. (11) וְעָלָה גְבוּלָם לַיָּמָּה וּמַרְעֲלָה וּפָגַע בְּדַבָּשֶׁת וּפָגַע אֶל־הַנַּחַל אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יׇקְנְעָם. (12) וְשָׁב מִשָּׂרִיד קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל־גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר, וְיָצָא אֶל־הַדָּבְרַת וְעָלָה יָפִיעַ. (13) וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה גִּתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין, וְיָצָא רִמּוֹן הַמְּתֹאָר הַנֵּעָה. (14) וְנָסַב אֹתוֹ הַגְּבוּל מִצְּפוֹן חַנָּתֹן, וְהָיוּ תֹּצְאֹתָיו גֵּי יִפְתַּח־אֵל. (15) וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם, עָרִים שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. (16) זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי־זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחוֹתָם, הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן.

הגורל הרביעי: יששכר

(17) לְיִשָּׂשכָר יָצָא הַגּוֹרָל הָרְבִיעִי, לִבְנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחוֹתָם. (18) וַיְהִי גְּבוּלָם יִזְרְעֶאלָה וְהַכְּסוּלֹת וְשׁוּנֵם. (19) וַחֲפָרַיִם וְשִׁיאֹן וַאֲנָחֲרַת. (20) וְהָרַבִּית וְקִשְׁיוֹן וָאָבֶץ. (21) וְרֶמֶת וְעֵין־גַּנִּים וְעֵין חַדָּה וּבֵית פַּצֵּץ. (22) וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר וְשַׁחֲצִימָה וּבֵית שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן, עָרִים שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. (23) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן.

הגורל החמישי: אשר

(24) וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל הַחֲמִישִׁי לְמַטֵּה בְנֵי־אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחוֹתָם. (25) וַיְהִי גְּבוּלָם חֶלְקַת וַחֲלִי וָבֶטֶן וְאַכְשָׁף. (26) וְאַלַמֶּלֶךְ וְעַמְעָד וּמִשְׁאָל, וּפָגַע בְּכַרְמֶל הַיָּמָּה וּבְשִׁיחוֹר לִבְנָת. (27) וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ בֵּית דָּגֹן, וּפָגַע בִּזְבֻלוּן וּבְגֵי יִפְתַּח־אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל, וְיָצָא אֶל־כָּבוּל מִשְּׂמֹאל. (28) וְעֶבְרֹן וּרְחֹב וְחַמּוֹן וְקָנָה עַד צִידוֹן רַבָּה. (29) וְשָׁב הַגְּבוּל הָרָמָה וְעַד־עִיר מִבְצַר־צֹר, וְשָׁב הַגְּבוּל חֹסָה, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה מֵחֶבֶל אַכְזִיבָה. (30) וְעֻמָה וַאֲפֵק וּרְחֹב, עָרִים עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וְחַצְרֵיהֶן. (31) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן.

הגורל השישי: נפתלי

(32) לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי, לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם. (33) וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד־לַקּוּם, וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן. (34) וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה אַזְנוֹת תָּבוֹר, וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה, וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם, וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ. (35) וְעָרֵי מִבְצָר: הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת. (36) וַאֲדָמָה וְהָרָמָה וְחָצוֹר. (37) וְקֶדֶשׁ וְאֶדְרֶעִי וְעֵין חָצוֹר. (38) וְיִרְאוֹן וּמִגְדַּל־אֵל חֳרֵם וּבֵית־עֲנָת וּבֵית שָׁמֶשׁ, עָרִים תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן. (39) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן.

הגורל השביעי: דן, ונחלה בקצה הספר

(40) לְמַטֵּה בְנֵי־דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי. (41) וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צׇרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ. (42) וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה. (43) וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן. (44) וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת. (45) וִיהֻד וּבְנֵי־בְרַק וְגַת־רִמּוֹן. (46) וּמֵי הַיַּרְקוֹן וְהָרַקּוֹן עִם־הַגְּבוּל מוּל יָפוֹ.

(47) וַיֵּצֵא גְבוּל־בְּנֵי־דָן מֵהֶם, וַיַּעֲלוּ בְנֵי־דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם־לֶשֶׁם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּ אוֹתָהּ לְפִי־חֶרֶב וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן כְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם.

אומר המלבי"ם: אנו רואים שבני דן נוחלים בסוף ארץ ישראל, בספר, ליד הגבול, והסיבה היא שלא יכלו להוריש את האמורי, כמו שמפורש בשופטים פרק א' פסוק ל"ד. וזה פירוש הכתוב כאן "וַיֵּצֵא גְבוּל־בְּנֵי־דָן מֵהֶם": הגבול יצא מידם, הם לא נחלו את גבולם, שכן האמורי לא נתן להם לרדת לעמק, ולא יכלו לנחול באותו הזמן.

לפי זה מתבאר גם מה שנאמר בשופטים פרק י"ח "כִּי לֹא נָפְלָה לוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה", ולכאורה הרי כאן אנו רואים שכן נפלה לו נחלה. אלא שכוונת הכתוב היא שנחלתו לא נפלה בתוך השבטים אלא רק בקצה המערב, בספר שליד הגבול. ומשום כך "וַיַּעֲלוּ בְנֵי־דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם־לֶשֶׁם", שהיא במזרח ארץ ישראל, והיא ליש המוזכרת שם, ומעשה זה היה בימי שפוט השופטים.

(48) זֹאת נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי־דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְחַצְרֵיהֶן.

"ויכלו לנחול" ו"ויכלו מחלק": שתי חלוקות

וַיְכַלּוּ לִנְחֹל־אֶת־הָאָרֶץ לִגְבוּלֹתֶיהָ, וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן בְּתוֹכָם.

כאן נאמר "וַיְכַלּוּ לִנְחֹל", ובפסוק נ"א נאמר "וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת־הָאָרֶץ", ולנחול ולחלק הם שני דברים. אומר המלבי"ם: כאן, "ויכלו לנחול", מדובר בחלוקה הראשונה שהייתה על פי הגורל, שהגבילה את תחומו של כל שבט - היכן כל שבט יושב, זה בגליל, זה בצפון, זה במרכז וכן הלאה. ולאחר מכן הייתה החלוקה לגולגולת, שאותה עשה יהושע לפי ריבוי השבט או מיעוטו, ועל זה נאמר בסוף הפרק "ויכלו מחלק את הארץ".

נחלת יהושע: על פי ה' ולא בגורל

עַל־פִּי יְהוָה נָתְנוּ לוֹ אֶת־הָעִיר אֲשֶׁר שָׁאָל, אֶת־תִּמְנַת־סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיִּבְנֶה אֶת־הָעִיר וַיֵּשֶׁב בָּהּ.

נחלתו של יהושע ניתנה לו מיד אחרי הגורלות, עוד לפני החלוקה לפי מספר הגולגלות. "על פי ה' נתנו לו" - אומר המלבי"ם שהדבר היה מצורף עם הגורל, שהגורל עצמו גם הוא היה על פי ה'. כלומר לא המתינו עד החלוקה השנייה שנעשתה על ידי יהושע, שהיא החלוקה לגולגלות, שהרי כאן יהושע כביכול לוקח לעצמו. אלא הדבר נעשה בחלוקה המקורית שהייתה לפי מיקום, ואת חלקו כבר נתנו ליהושע.

וזה מה שאומרת הגמרא בבבא בתרא קכ"ב: "אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת־הָאָרֶץ" - יצאו יהושע וכלב. מבאר המלבי"ם: אמנם החלוקה הפרטית לפי גולגלות לא נעשתה על פי גורל אלא יהושע חילק אותה לפי ריבוי השבט ומיעוטו, אבל מכל מקום קודם שנעשתה החלוקה השנייה על ידי יהושע - כמה תקבל כל גולגולת, פר ראש - לא היה אפשר להקדים ולתת ליהושע ולכלב בלי חלוקה, ולכן הדבר היה צריך להיות על פי ה'. ואם תאמר: "על פי ה'" - שמא גם על זה נעשה גורל? על כך באו חז"ל ואמרו שיצאו יהושע וכלב, שאצלם לא היה גורל, אלא נתנו לו את העיר אשר שאל, על פי נביא, על פי ה', ולא על ידי גורל. וכן כלב לקח את חברון על פי ה' ולא על ידי גורל. ולכן שניהם יכלו לקבל עוד לפני החלוקה הפרטית, שהרי החלוקה הפרטית נעשית על ידי יהושע, ויהושע יכול לקבל את חלקו שהוא עצמו המחלק, וכך קיבלו לפני שקיבלו השאר את חלקם.

סיום החלוקה בשילה

אֵלֶּה הַנְּחָלֹת אֲשֶׁר נִחֲלוּ אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוֹרָל בְּשִׁלֹה לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיְכַלּוּ מֵחַלֵּק אֶת־הָאָרֶץ.

אומר המלבי"ם: כאן מדובר בחלוקה לגולגולת, שאותה עשה יהושע לפי ריבוי השבט או מיעוטו, כמו שהסברנו.

לסיכום:

פרק י"ט משלים את גורלות שבעת השבטים: שמעון, זבולון, יששכר, אשר, נפתלי ודן. היסוד שחוזר בו הוא ההבחנה בין שתי חלוקות: הגורל שקבע לכל שבט את מקומו ותחומו, ולאחריו חלוקתו של יהושע לפי מספר הגולגלות, לפי ריבוי השבט ומיעוטו. מכאן מובן מדוע שמעון נחל בתוך נחלת יהודה, שחלקו של יהודה היה רב מכדי צורכו, ובכך גם התקיים "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". דן נחל בקצה הארץ בסמוך לגבול, כי לא יכול להוריש את האמורי, ולכן עלה בימי השופטים ולכד את לשם וקרא לה דן. ולבסוף יהושע, ככלב, קיבל את נחלתו על פי ה' ולא על ידי גורל, ובזה נשלמה מלאכת חלוקת הארץ בשילה לפני ה' פתח אוהל מועד.