פרק מח - חלוקת הנחלות לשבטים

ספר יחזקאל פרק מ"ח, זה הפרק החותם את הספר. ואלה שמות השבטים מקצה צפונה אל יד דרך חתלון לבוא חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה אל יד חמת והיו לו פאת קדים הים דן אחד.

מסביר המלבי"ם, כעת הוא מתחיל לבאר לנו את המיקום של ישיבת השבטים. ותשימו לב שהוא מתחיל מצד צפון. וכמו שאמרנו בצד הצפוני, בקצה הצפוני, יש את שבט דן. ואת שבט דן הוא אומר לנו מה יהיו גבולותיו, מה תהיינה הערים שהם הגובלות אותו כדי שנדע איפה בדיוק הוא מקום מושבו של שבט דן. אומר המלבי"ם, הוא מביא כאן שהפירוש לפי מה שרש"י מסביר, לכאורה זה לא מובן, הרי לפי רש"י השבטים נוחלים כמקדם, אז איך עכשיו פתאום אנחנו רואים שהוא לוקח מחצר עינן והלאה, שזה אומר יותר ממה שהיה להם מקדם. אבל לפי מה שאנחנו הסברנו, אומר המלבי"ם, שהנחלה עתידה להתרחב, לפי זה אומר המלבי"ם זה מובן, מכיוון שאז באמת כמו שמופיע לנו כאן בכתובים, נחלת ישראל תהיה גדולה יותר מהמציאות שלה היום.

ובזה כמו שאמרתי לא ניכנס כעת לכל השמות שמוזכרים כאן, רק די לנו לציין את מה שאומר המלבי"ם שבחלק דן מצוין לנו הרוחב כמה הוא יקבל, ומשם והלאה כבר לא מצוין לנו הרוחב, וכמו שאמרנו חז"ל קיבלו שהרוחב יהיה 75 מיל. כל שבט יקבל רצועה של 75 מיל. הרצועה מתוחה מצד מערב לצד המזרחי, הארץ נחתכת כך ברצועות של 75 מיל. ועל גבול דן מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד. פירושו של דבר, מי שיסתכל בציורים שמתארים את הארץ יראה בדיוק כמו שעכשיו אנחנו קוראים, אחד אחרי השני. דן, אחריו הרצועה של אשר, לאחריו הרצועה של נפתלי, מנשה, אפרים, ראובן, יהודה.

ובואו נקרא את זה כעת בפנים. ועל גבול דן מפאת קדים, הכוונה היא כשאנחנו, אנחנו התחלנו הרי מדן שהוא בצפון, אנחנו עכשיו הולכים לכיוון הדרום. וכל פעם אנחנו עוברים רצועה נוספת. על גבול אשר מפאת קדימה, לצד המזרח ועד פאת ימה, נפתלי אחד. זה השבט הבא הוא שבט נפתלי. על גבול נפתלי, אנחנו ממשיכים לכיוון דרום. אם אנחנו מותחים את הרצועה מפאת קדמה עד פאת ימה, עוד פעם הכוונה מהצד המזרחי עד הצד המערבי, רצועה ארוכה, מנשה אחד. ועל גבול מנשה מפאת קדמה עד פאת ימה אפרים אחד. ועל גבול אפרים מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד. ועל גבול ראובן מפאת קדים ועד פאת ימה יהודה אחד.

עד כאן אנחנו בעצם מקבלים את כל השבטים שהם בעצם שבעה שבטים שהיו עד החלק של הנשיא. שהחלק של הנשיא היה במרכזו את ירושלים עם החלוקה הפנימית שלה כפי שכבר דיברנו בעבר ונראה את זה שוב. אבל עד כאן בעצם אלה שבעה שבטים שלאחר מכן אחרי שנעבור את חלק הנשיא וירושלים אנחנו נראה עוד חמישה שבטים נוספים ובזה ישלימו 12 השבטים למחלקותיהם, לנחלותיהם.

מסביר המלבי"ם, שבט השבטים, אומר המלבי"ם, יש להם, יש לו גם עניין לפי הפשט, מכיוון שבנחלה הראשונה אנחנו ראינו שיהודה ובנימין נחלו אחד ליד השני. כפי שכתוב חופף עליו כל היום, על המקום של בית המקדש ששם היה חלק ליהודה וחלק לבנימין. אומר המלבי"ם, תשים לב, כך גם כן כאן, בית המקדש נמצא באמצע, שזה המקום של הנשיא, ומצד אחד יש את יהודה, מהצד השני את בנימין. הם נמצאים אחד ליד השני. וכך המלבי"ם עובר על כל השבטים ומראה כיצד כל שבט בעצם נוחל ליד השבט שהוא ישב לידו גם בנחלה הקדומה. כיצד כל שבט יושב ליד השבט שלידו, כך המלבי"ם מסדר את כולם, אנחנו לא נרצה להתעכב על זה.

לפי זה אומר המלבי"ם, יוצא לנו שיש שבעה שבטים מצד אחד של בית המקדש, וחמישה מהצד השני. לכאורה זה לא מאוזן. למה, למה בעצם יצר מצב של שבעה מול חמישה ולא חילק את זה ועשה את זה שיהיה שבטים שיהיה שישה מול שישה? מסביר המלבי"ם, כיוון שאנחנו מדברים עכשיו ששבט לוי לוקח בחלק האמצעי. הרי תמיד כאשר אנחנו מונים את שבט לוי כשבט, זאת אומרת שיש 13 שבטים. מכיוון שהיו ליעקב 12 בנים. ואם יש לו 12 בנים ואתה סופר את לוי, הוא חלק מה-12. אם יוסף מתחלק לשניים, שזה מנשה ואפרים, קיבלנו 13. אז אם כן יוצא שה-12 רצועות לא כוללות את לוי. כי שבט לוי כמו שאמרנו הוא ברצועה ה-13 שהיא החלק של רצועת הנשיא בחלק שבו היה את ירושלים. וראינו איך ירושלים מתחלקת בחלקה לשבט לוי ובחלקה לאלה שעובדי המקדש ובחלקה לישראל, ושאר ליותר לצד המערבי באותה רצועה ויותר לצד המזרחי באותה רצועה היה חלקו של הנשיא. אז יוצא אם כן שחלק ה-13 שם יהיה את שבט לוי.

אומר המלבי"ם, אם אתה מבין שאנחנו רואים את החלק של שבט לוי שהוא החלק ה-13, לפי זה אומר המלבי"ם אנחנו כן מבינים את הצורה הזאת של החלוקה. מכיוון שכל מקום שאנחנו מחשיבים את לוי לשבט, אנחנו מחשיבים גם כן את אפרים ומנשה לשבט אחד. אז אם ככה יוצא לנו שיש שישה בצפון, כי מנשה ואפרים נחשבים לאחד. ושישה בדרום עם לוי. אז אם אני סופר גם את ירושלים עם החמישה, שמה הרי שבט לוי בירושלים, אז עם החמישה שבטים שהם לצד הדרומי קיבלנו שישה שבטים. רגע, אבל מהצד השני יש שבעה שבטים. נכון, אבל מנשה ואפרים הם בצד הצפוני. תספור אותם כאחד, גם קיבלת שישה שבטים. ואז אומר המלבי"ם יוצא לנו חלוקה מדויקת של שישה שבטים לצד הזה ושישה שבטים לצד הזה.

ועל גבול יהודה מפאת קדים עד פאת ימה תהיה התרומה אשר תרימו חמישה ועשרים אלף רוחב ואורך כאחד החלקים מפאת קדימה עד פאת ימה והיה המקדש בתוכו. עכשיו הוא ידבר איתנו על החלק של ירושלים. החלק של ירושלים כפי שדיברנו כבר בשיעורים הקודמים, הוא היה ברצועה שהייתה נקראת רצועת התרומה, והיא הרצועה שאותה נחל הנשיא, ובאמצע הרצועה היה ריבוע והריבוע הזה היה נקרא חלק של ירושלים. זה מה שהוא אומר לנו, על גבול יהודה מפאת קדים. אם אני אסתכל על יהודה, יהודה הוא יותר נוטל החלק הצפוני של הרצועות. אבל אם אני אסתכל לצד על גבול יהודה, אז אני מקבל את ירושלים. ויש מצד אחד גבול יהודה, מהצד השני גבולו של בנימין, שמה אנחנו מקבלים ביניהם את החלק שנקרא החלק של ירושלים. ועל זה הוא אומר לנו, החלק הזה תהיה התרומה. התרומה זה כמו שהסברנו, החלק שיהיה כבר מורם מארץ ישראל ויהיה ניתן לנשיא ולמקומה של ירושלים. כמה יהיה החלק? חמישה ועשרים אלף רוחב ואורך כאחד החלקים מפאת קדימה ועד פאת ימה והיה המקדש בתוכו.

כאשר הוא כותב לנו כאן חמישה ועשרים אלף רוחב, אז צריכים לדעת שכל החלק שבו ישבו הכהנים, הלויים, ישראל, העיר, בית המקדש, כל החלק הזה יהיה 25 רוחב על 25 אורך. שזה בעצם אומר ממלא את רוחב הרצועה, כי 25 מדברים על 25 אלף קנים. שזה אומר 75 אלף מיל. אז כל הריבוע הזה שבתוכו יש גם את מושב הכהנים, גם מושב הלויים, גם בית המקדש, גם העיר ירושלים, הכל נמצא בתוכו, בתוך הריבוע הזה, תכף נראה באיזה צורה זה יתחלק, הכל יהיה 75 מיל על 75 מיל. ולאלה תהיה תרומת הקודש לכהנים צפונה חמישה ועשרים אלף וימה רוחב עשרת אלפים וקדימה רוחב עשרת אלפים ונגבה אורך חמישה ועשרים אלף והיה מקדש השם בתוכו.

הוא מתחיל ואומר זה יהיה חלק הכהנים. האורך שיש ממזרח למערב, כאשר אנחנו מדברים על חלק הכהנים, האורך יהיה חמישה ועשרים אלף. 25 אלף קנים זה האורך ממזרח למערב. כאשר מדברים על הרוחב, זה כבר היה פרוס עשרת אלפים. אז אם כן הם קיבלו רצועה בתוך המקום הזה שהוא היה נקרא לו בגדול ירושלים, מקום הקודש, הם קיבלו רצועה בתוכו שהרצועה הזאת היא כפי האורך של כל המקום שזה 25 אלף קנים, 75 אלף מיל, ולעומת זאת הרוחב שלו היה עשרת אלפים קנים. לאחר מכן הוא אומר לך תדע לך מקדש השם היה באמצע. מקדש השם היה באמצע, הוא היה 500 קנים על 500 קנים. זה היה מקדש השם שהיה באמצע ומסביב היה המקום של הכהנים.

למי? לכהנים המקודש מבני צדוק אשר שמרו משמרתי אשר לא תעו בתעות בני ישראל כאשר תעו הלויים. לכהנים המקודשים מבני צדוק. אנחנו ראינו שהייחודיות של בני צדוק שהם לא עבדו עבודה זרה. ולכן לעבודה רק הם יהיו הכשרים לעבודה בבית המקדש. שאר הכהנים לא יהיו ראויים לעבודה על גבי המזבח. ולכן הוא אומר לך למי יהיה החלק הזה? לכהנים המקודש מבני צדוק ששמרו משמרתי, לא תעו בתעות בני ישראל כשהם תעו אחרי עבודה זרה, הם לא תעו כמותם כאשר תעו הלויים, ולכן הם יקבלו את החלק הזה שהוא מקודש יותר משאר החלקים. והייתה להם תרומיה מתרומת הארץ קודש קדשים אל גבול הלויים. זה קודש קדשים ביחס ליתר החלקים. מכיוון שחלק הלויים הוא כבר נחות יותר מבחינת קדושתו, אז הוא נחשב למקום שהוא קודש קדשים והלויים יקבלו מקום פחות יותר שהוא נקרא קודש. אבל הוא, המקום של הכהנים לעומתם שגם שם היה המקדש, נחשב תרומיה כתרומה שהוא בבחינה של קודש קדשים.

והלויים לעומת גבול הכהנים חמישה ועשרים אלף אורך ורוחב עשרת אלפים כל אורך חמישה ועשרים אלף ורוחב עשרת אלפים. הלויים בדיוק כנגד שטח הכהנים. האורך היה 25 אלף קנים והרוחב היה עשרת אלפים קנים. החלק של הכהנים ראינו שהוא היה החלק היותר קרוב לחלקו של יהודה. חלק הלויים היה כבר באמצע. דהיינו לפני חלק ישראל שחלק ישראל קרוב יותר לחלקו של בנימין. חלק הלויים היה באמצע והוא היה בהתאמה כמו חלק הכהנים. שזה אומר 25 אלף קנים אורך ועשרת אלפים רוחב. מה אם כן הוא חוזר לי כל אורך חמישה ועשרים אלף ורוחב עשרת אלפים?

מסביר המלבי"ם, שרצה לומר לי שהכהנים הרי לא לקחו את כל האורך. מכיוון שהכהנים הרימו מהם 500 קנים לבית המקדש. כי חלק בית המקדש היה באמצע חלק הכהנים. יוצא אם כן שחלק הכהנים לא היה נטו. זה היה אומנם 25 אלף קנים על עשרת אלפים קנים, אבל זה לא נטו הכל שלהם, כי חלק מזה היה לבית המקדש. ולעומת זאת כאן הלויים לעומת גבול הכהנים 25 אלף אורך ורוחב עשרת אלפים, כל אורך 25 אלף ורוחב עשרת אלפים. כל אורך בא להבדיל אותם מן הכהנים, שהכהנים לא קיבלו הכל כי לכהנים היה חלק של בית המקדש, אבל אצל הלויים כל האורך הכל היה רק שלהם.

ולא ימכרו ממנו ולא ימר ולא יעביר ראשית הארץ כי קודש לה'. הגם שהחלק הזה ניתן להם ללויים לאחוזה, אין להם רשות למכור חלק ממנו ולא להמיר אותו גם כן בחלק אחר, שמישהו ייתן להם חבל ארץ אחר תמורת חלקם. ולא יעבר, לא יעביר גם כן, הכוונה היא ההעברה זה על ידי בת שיורשת נחלה. אז היא לא תירש את החלק הזה. כי קודש לה', כמו שכתוב ושדה מגרש עריהם לא יימכר. אז כך גם כן כאן, החלק הזה לא יימכר. וזה רומז גם כן על שאר הדינים הכתובים בתורה שלא עושים ממגרש שדה ולא שדה מגרש ועוד כמה וכמה דינים הקשורים בזה.

וחמשת אלפים הנותר ברוחב על פני חמישה ועשרים אלף חול הוא לעיר למושב ולמגרש והייתה העיר בתוכו. עכשיו הוא עובר לדבר על החלק האחרון מתוך כל חלק התרומה שחלקו לכהנים, חלקו ללויים, הוא עובר לדבר עכשיו על החלק של ישראל. והחלק של ישראל הוא היה יותר קרוב לצד בנימין כמו שהסברנו. זה החמשת אלפים הנותרים. שזה 5,000 קנים רוחב ו-25 אלף קנים אורך. זאת אומרת האורך לא השתנה אצל כולם. כולם קיבלו אורך של 25 אלף קנים כשאני מודד ממזרח למערב. רק מה שהשתנה זה הרוחב. שאצל הכהנים זה היה גם כן עשרת אלפים הרוחב. אצל הלויים צמוד להם עשרת אלפים רוחב. ואצל הישראל צמוד להם רק 5,000 רוחב. זה 5,000 הנותר ברוחב על פני 25 אלף כי האורך לא ישתנה, זה ריבוע שלם של 25 אלף באורך שלו. חול הוא לעיר למושב ולמגרש והייתה העיר בתוכו. העיר הייתה בתוך המקום הזה ושם יכלו לשבת והיה להם גם כן מגרש לעיר סביב. ותכף נראה את שיעור המגרש.

ואלה מידותיה פאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים ופאת נגב חמש מאות וארבעת אלפים ומפאת קדים חמש מאות וארבעת אלפים ופאת ימה חמש מאות וארבעת אלפים. עכשיו הוא תוחם את העיר מארבעה כיוונים. בעצם כמו הולך ומקיף את העיר מארבעה כיוונים ואומר לך מכל כיוון וכיוון העיר הייתה מרובעת. 4,500 על 4,500 על 4,500 על 4,500. העיר הייתה מרובעת 4,500 קנים. כל קנה אם אתם זוכרים אמרנו כבר לאל הוא שש אמות. כן? אז תכפילו את זה בשש אמות שכל אמה היא של שישה טפחים. והיה מגרש לעיר צפונה חמישים ומאתיים ונגבה חמישים ומאתיים וקדימה חמישים ומאתיים וימה חמישים ומאתיים. חוץ מזה הקיף מגרש את העיר של 250 קנה מכל צד. דהיינו עוד 500 קנים בסך הכל משני הצדדים. מה קיבלת? 4,500 אמרנו זה העיר. 250 ועוד 250 מכל צד, הגעת בסך הכל ל-5,000. הנה זה בדיוק הרוחב של הרצועה של ישראל. זאת אומרת העיר ומגרשה מילאו את הרצועה. הם מילאו אותה, לא מהצדדים כן? כיוון שהאורך שלה היה 25 אלף קנים. אבל הרוחב 5,000 קנים מקצה לקצה קיבלת את העיר ומגרשיה בסך הכל 5,000. וגם מהצד הצפוני מהצד המזרחי והמערבי גם כן היה מגרש של 500 קנים, 250 מכאן ו-250 מכאן.

והנותר באורך לעומת תרומת הקודש עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה והיה לעומת תרומת הקודש והייתה תבואתו ללחם לעובדי העיר. אם עשינו חשבון שהאורך הוא 25 אלף ובתוכו אמרנו שהייתה את העיר עצמה שזה תפס 5,000 עם המגרש, יוצא אם כן מ-25 כשאתה שם באמצע 5,000 נשארת עם עשרת אלפים לימין ועשרת אלפים לשמאל. זה נשאר המקום הפנוי. זה מה שהוא אומר לנו כאן. והנותר באורך, שזה אומר מהצד המזרחי לכיוון מערב ולאחר מכן מהעיר עצמה, אחרי שעברנו את העיר, מהקצה שלה אל הכיוון המערבי. זאת אומרת משני הצדדים כמה נשאר לנו? לעומת תרומת הקודש, שזה אומר לעומת תרומת הקודש, לעומת החלק שאותו קיבל הנשיא משני הצדדים, זה יותר קרוב אל החלק שלו. עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה. עשרת אלפים לכיוון מזרח ועשרת אלפים נשאר לכיוון המערב. והיה לעומת תרומת הקודש, הכוונה לכיוון, לצד של תרומת הקודש, הכוונה לצד של חלק הנשיא. והייתה תבואתו ללחם לעובדי העיר. מה זה והייתה תבואתו ללחם לעובדי העיר?

רש"י, המלבי"ם מסביר ששם יהיו שדות וכרמים לעובדי העיר שמתעסקים בעבודת העיר. אלה שהיו מתעסקים בעבודת העיר שהכוונה היא ישראל, כיוון שהרי כשאנחנו מדברים על ה-5,000 באורך 25 אלף קנים, אנחנו מדברים על חלק ישראל, זה חלק העיר, זה חלק ישראל. אז גם העשרת אלפים מכל צד שנותרו לנו מה-25 אלף, העשרת אלפים הללו הם מותרים במלאכה, יש שמה שדות וכרמים לצורך אלה המתעסקים בעבודת העיר. לרש"י כאן יש פירוש מחודש. רש"י אומר והייתה תבואתה ללחם לעובדי העיר, אומר רש"י הם הגבעונים. הנתונים חוטבי עצים ושואבי מים. כך שמעתי משמו של רבי מנחם זצ"ל. אבל הרד"ק מביא את פירושו של רש"י ואומר, יש מפרשים עובדי העיר הגבעונים. אומר הרד"ק ואין לו טעם. כי לא יהיו עוד הגבעונים משרתים לעתיד. ולא ייתכן שיהיו גבעונים יושבי ירושלים העיר הקדושה בשביל ישראל שיביאו לשם את הגבעונים. והרי אנחנו יודעים שהגבעונים לא מבני ישראל הם. דוד המלך הרי ריחק אותם לאחר שהם ביקשו לעשות נקמה בבניו של שאול. כך שלמעשה ודאי לא יעלה על הדעת שכאשר יבוא המשיח יחזרו ויקרבו אותם, יחזרו ויעשו אותם שהם יהיו היושבים של ירושלים העיר הקדושה.

פסוק י"ט. והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל. הכוונה היא, כל שבטי ישראל יצטרכו לתת את צורכי עובדי העיר ואת מחייתם. והיות וכן, לכן נתנו להם את הרצועה הזאת, שכל ישראל יש להם ברצועה הזאת חלק, נתנו להם את החלק הזה לשדות ולכרמים. למה? כיוון שאלה שהיו שם הם עבדו את העיר. והיות וכל אחד מאיתנו מחויב כלפי העיר, אז לכן החלק שכביכול שייך לנו, עשרת אלפים מפה ועשרת אלפים מכאן, כמו הוענק להם על מנת שידאגו לכל צורכי העיר.

כל התרומה חמישה ועשרים אלף בחמישה ועשרים אלף. רביעית תרימו את תרומת הקודש אל אחוזת העיר. עכשיו הוא עושה סיכום כולל ואומר לנו, כל התרומה 25 אלף ב-25 אלף. שזה אומר, אם אנחנו ניקח את החלק של הכהנים, של הלויים, של ישראל, הכל היה 25 אלף על 25 אלף. וכבר הסברנו אני אסכם שוב, שהאורך מהצד המזרחי לצד המערבי, האורך היה 25 אלף אצל כולם בשווה. והרוחב, שזה אומר מן הצד הצפוני אל הצד הדרומי, פה הרוחב התחלק. והוא התחלק בצורה כזאת שעשרת אלפים לכהנים, זה היה החלק היותר צמוד לרצועה של יהודה. לאחר מכן עשרת אלפים באורך 25 ללויים. ולאחר מכן 5,000 באורך 25 לישראל ולירושלים. וכבר החלק של ישראל וירושלים היה יותר קרוב לחלקו של בנימין.

רביעית תרימו את תרומת הקודש. מה זה רביעית תרימו את תרומת הקודש אל אחוזת העיר? אם אני עושה חשבון, ובואו נחזור עכשיו על החלק של ירושלים עצמה. אז כבר הסברנו שזה 25 אלף קנים אורך ברוחב 5,000. מתוך זה באמצע 5,000 על 5,000 אמרנו זה חלקה של ירושלים. נשאר לנו משני הצדדים עוד עשרת אלפים ועוד עשרת אלפים. אם עכשיו אנחנו נרצה להגיד כמה קיבלה ירושלים בחלק היחסי לעומת מה שנשאר לנו למגרשים מהצדדים? 5,000 בחלק יחסי ל-20 אלף, כי נשאר עשרת אלפים מפה ועשרת אלפים מכאן, זה המגרש. באמצע 5,000. 5,000 בחלק יחסי לעומת 20 אלף זה רבע. זה מה שהוא אומר לנו כאן. רביעית תרימו את תרומת הקודש אל אחוזת העיר. החלק של העיר הוא חלק רביעית, חלק של רבע ביחד לשאר החלקים שנמצאים מימין ומשמאל שהם בעצם כמו שאמרנו החלק המגרש מימין ומשמאל שמיעוד לתבואתו ללחם לעובדי העיר. אז אם כן יוצא שהעיר עצמה הייתה רק רבע מתוך הסך הכל.

והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקודש ולאחוזת העיר אל פני חמישה ועשרים אלף תרומה עד גבול קדימה וימה על פני חמישה ועשרים אלף על גבול ימה לעומת חלקים לנשיא והייתה תרומת הקודש ומקדש הבית בתוכו. אחרי שעשינו את החשבון של כלל החלק שכולל 25 אלף קנים על 25 אלף קנים שכולל את חלק הכהנים, הלויים והישראלים, עכשיו הוא מדבר איתי מה נמצא משני הצדדים לכיוון מזרח ולכיוון מערב. וכבר הסברנו לאל שכל הרצועה הזאת לכל אורכה הייתה חלק הנשיא. רק באמצע הנשיא כמו הקצה מחלקו 25 על 25 אלף קנים שזה היה מיועד אל החלק של הכהנים, הלויים, ישראלים, בית המקדש וכולי. עכשיו הוא חוזר להסביר לי את החלק של הנשיא משני הצדדים.

זה מה שהוא אומר, והנותר לנשיא מזה ומזה, הכוונה היא מהקצה של חלק התרומה עד סוף הצד המזרחי. ומהקצה השני של חלק התרומה עד סוף הצד המערבי, שזה אומר עד הים. זה הנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת הקודש ולאחוזת העיר אל פני חמישה ועשרים אלף תרומה עד גבול קדימה. הייתה תרומה עד הצד המזרחי. וימה, זה גם כן כמו שאמרנו עד הקצה המערבי. על פני חמישה ועשרים אלף לכל אורך 25 אלף על גבול ימה לעומת חלקים לנשיא. שזה אומר שזה היה החלק הלעומתי, לעומת מה שהיה להם, זה היה החלקים שהיו שייכים לנשיא. וזה אנחנו קוראים לזה תרומת קודש, והיה תרומת הקודש. אומר המלבי"ם גם זה היה נקרא תרומת הקודש, כיוון שמקדש השם בתוכה. אז לא רק החלק של הנשיא נקרא תרומה כי אנחנו מרימים את זה כביכול משלנו נותנים לנשיא, אלא גם כן החלק שבתוכו בית המקדש גם הוא היה נקרא תרומה, כיוון שהחלק הזה של 25 אלף קנים זה היה חלק שמקדש השם היה בתוכו. ולכן הוא נקרא תרומה כמו הורם מתוך החלק הכולל.

ומאחוזת הלויים ומאחוזת העיר בתוך אשר לנשיא יהיה. בין גבול יהודה ובין גבול בנימין לנשיא יהיה. ומאחוזת הלויים ומאחוזת העיר, הכוונה גם חלק הלויים וגם החלק של אחוזת העיר, הכל היה בתוך אשר לנשיא. כמו שהסברנו, הכל היה בתוך הרצועה הזאת. שלא תחשוב שהחלק של הלויים או החלק של ישראל כבר זלג לחלק של בנימין אולי או לחלק של יהודה מהצד השני, לא. תדע לך הכל, כל מה שנתנו לכהנים, ללויים, לישראלים כחלק שאותו הגדרנו כתרומה של העיר, 25 אלף קנים, הכל היה בתוך חלק הנשיא. זה מה שהוא אומר לנו, הכל היה בין גבול יהודה ובין גבול בנימין. לא נכנס כלל לגבול יהודה, לא נכנס כלל לגבול בנימין, אלא היה אך ורק בתוך הרצועה של הנשיא שהיא הייתה ברוחב 25 קנים, 25 אלף קנים, הכל היה שם בפנים. כביכול כמו הפריש הנשיא והרים את זה מתוך חלקו בשביל הקודש.

ויתר השבטים מפאת קדימה עד פאת ימה בנימין אחד. עכשיו הוא ימנה לנו את יתר השבטים. פירושו, אחרי שהוא אמר לנו היכן נמצא חלק הנשיא באמצע, לא ממש, כמו שכבר הסברנו לאל למה זה לא ממש באמצע, שהחלק הנשיא פחות או יותר באמצע, עכשיו הוא יסדר לנו את הרצועות של השבטים אחד אחרי השני, כשלגבי כל שבט ושבט הוא יגיד לי שבעצם הרצועה שלו היא מהצד המזרחי עד הצד המערבי. כמו שאמרנו שהרצועות היו מעין חיתוך, אם אתה הולך לכיוון הים, אתה עכשיו כמו עם סכין חותך את ארץ ישראל לכיוון ירושלים, לכיוון הירדן, לכיוון מזרח, בצורה כזאת רצועות רצועות, כאשר הרצועה שעד עכשיו דיברנו עליה זה הייתה הרצועה של הנשיא, עכשיו הוא ידבר על הרצועות שנחתכות כך והם חלקי השבטים לצד דרום, ולאחר מכן הוא ידבר על החלק שהוא לצד צפון.

אז נחזור. ויתר השבטים מפאת קדימה עד פאת ימה, כל מה שעכשיו הוא ימדוד לנו זה תמיד לכל אורך הרצועה, מהצד של המזרח עד הצד של המערב, בנימין אחד. דהיינו מאחרי ירושלים יש לך את בנימין, כאן נמצאת הרצועה שלו שהיא נמצאת לצד הדרומי. ועל גבול בנימין מפאת קדימה, ואם אני ארצה להמשיך הלאה, מי היה צמוד לבנימין מפאת קדימה, הכוונה עד פאת ימה, מהצד המזרחי עד הצד המערבי, צמוד אליו שמעון אחד. הבא אחריו היה שמעון. ועל גבול שמעון מפאת קדימה עד פאת ימה, מהקצה המזרחי עד הקצה המערבי, יששכר אחד. ועל גבול יששכר מפאת קדימה עד פאת ימה זבולון אחד. ועל גבול זבולון מפאת קדימה עד פאת ימה גד אחד. ועל גבול גד אל פאת נגב תימנה, גבול גד זה כבר הגבול האחרון, שהוא כבר נמצא בקצה הדרומי האחרון של ארץ ישראל, פה הוא כבר צריך להגיד לי מה היה סימני המקום, מצייני דרך, סימני ציון כדי שתדע עד היכן, איפה נגמרת ארץ ישראל. לכן פה הוא רואה צורך להזכיר שמות של מקומות. כיוון שכל שאר הרצועות לא צריך להזכיר שמות של מקומות. אני אומר לך אתה מתקדם 25 אלף קנים, נותן חיתוך, זהו, זה חלק השבט. עוד 25 אלף קנים, עוד רצועה. לא צריך להגיד את שמות המקומות. אבל כאשר אתה מגיע לאחרון אתה צריך להגיד איפה זה מסתיים.

ולכן כאן הוא אומר, ועל גבול גד אל פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי מריבת קדש נחלה על הים הגדול. זאת הארץ אשר תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה מחלקותם נאום אדוני אלוהים. הוא אומר לך בצד תימנה, בצד הדרומי, הגבול היה מתמר, מי מריבת קדש וכולי, סימני מיקום שתדע עד הים הגדול הייתה נחלתם. זאת הארץ אשר תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה מחלקותם נאום אדוני אלוהים.

ואלה תוצאות העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים מידה. עכשיו הוא ידבר איתנו על תוצאות העיר, הכוונה היא על השערים של העיר לארבע רוחותיה. והוא מפרט ואומר, ושערי העיר על שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה. שער ראובן אחד, שער יהודה אחד, שער לוי אחד. ואל פאת קדימה חמש מאות וארבעת אלפים ושערים שלושה. ושער יוסף אחד, שער בנימין אחד ושער דן אחד. ופאת נגבה חמש מאות וארבעת אלפים מידה ושערים שלושה. שער שמעון אחד, שער יששכר אחד, שער זבולון אחד. פאת ימה חמש מאות וארבעת אלפים שעריהם שלושה. שער גד אחד, שער אשר אחד, שער נפתלי אחד.

הוא עכשיו עובר את השערים, הכוונה אומר לנו מה הם שערי העיר. ותשימו לב הוא בעצם עוד פעם כמו מודד את העיר ואומר את שעריה. ולכן הוא הולך צד אחר צד ואומר לך, תדע לך ששערי העיר היו על שמות שבטי ישראל. השערים של העיר שאני עוד פעם אני מדבר עכשיו על החלק של ישראל. מתוך כל הריבוע של ה-25 אלף קנים, אני מדבר על החלק של ישראל שהוא 5,000 קנים על 25 אלף קנים באורך. זה הסברנו העיר בתוכם הייתה 5,000 קנים על 5,000 קנים. אבל אם אנחנו מורידים את המגרש, זה 4,500 קנים על 4,500 קנים. עכשיו הוא אומר לך, תדע לך שבכל צד היו שלושה שערים. והיה שער, מתחיל איתנו שלושה צפונה. שער ראובן אחד, שער יהודה אחד, שער לוי אחד. אם אנחנו הולכים אל הצד הצפוני, שהצד הצפוני זה יותר לצד של יהודה וכולי, אז היה לנו את לוי שלוי היה יותר קרוב אל הצד המזרחי, יהודה באמצע, ראובן היה קרוב אל הצד המערבי. כל זה השערים שהיו מן הצד הצפוני. זה שערי העיר על שמות שבטי ישראל שערים שלושה בצד הצפוני, ראובן, יהודה, לוי. כאשר הוא מתחיל למנות אותם מכיוון מערב לכיוון מזרח.

ואל פאת קדימה, עכשיו הוא ימנה לנו את השערים שהם מהצד המזרחי, שזה יוסף, בנימין ודן. ואומר לך, גם שם היה 500 וארבעת אלפים, 4,500 זה היה אורך העיר. והשמות של השערים שהיו מהאגף המזרחי של העיר היו יוסף, בנימין ודן. שער יוסף אחד, שער בנימין אחד, שער דן אחד. ופאת נגבה, וממשיך ומקיף, עכשיו הוא מגיע אל הצד הדרומי, שזה הצד היותר קרוב לשטח בנימין. גם שם האורך היה 500 וארבעת אלפים מידה. העיר הייתה כל הצד הזה אורכו 4,500. וגם שם שערים שלושה. שער שמעון אחד, שער יששכר אחד ושער זבולון אחד. אלה הם שלושה שערים שהיו בחלק שהיה צמוד לצידו של בנימין. עכשיו הוא ממשיך ומקיף אל הצד המערבי, אל צד הים. פאת ימה 500 וארבעת אלפים שעריהם שלושה. גם שם היו שלושה שערים, שהם היו השער של גד, אשר ונפתלי. וזה מה שהוא אומר לנו, שער גד אחד, שער אשר אחד, שער נפתלי אחד. אלה הם השלושה שערים שנמצאים בצד המערבי.

המלבי"ם כאן מוסיף ועומד על נקודה שהוא לא לגמרי מפרט אותה, אבל המלבי"ם אומר, אומר שיש לו טעם בעניין הזה, אנחנו רק נזכיר את מה שהוא אומר. אומר המלבי"ם, אם אתה תתבונן, תראה שבאבני החושן שבהם היו קבועים אודם פטדה וברקת, שהם האבנים של ראובן, שמעון ולוי, זה הטור האחד. נופך ספיר ויהלום, שזה יהודה, יששכר וזבולון, זה הטור השני. לשם שבו ואחלמה, שזה דן, נפתלי וגד, זה הטור השלישי. תרשיש שוהם וישפה, שהם אשר, יוסף ובנימין, זה הטור הרביעי. אומר המלבי"ם, אם אתה תתבונן תראה שבסדר השערים זה תמיד שניים מרוח אחת והשלישי מהרוח שכנגדו, ממולו. אומר אל תעקוב, אין, לא תראה שיש לך על לדוגמה אחד מכאן, אחד מהרוח השנייה, השלישי מהרוח השלישית. לא. תמיד תראה שהשלישיות שהוזכרו באבנים של החושן כשלישייה, תמיד הם יהיו שניים מרוח אחת, לדוגמה שניים מדרום, השלישי יהיה מצפון. וההיפך גם כן של הטור הנוסף, שניים יהיו מצפון, השלישי יהיה מדרום. או שניים יהיו ממזרח, השלישי יהיה ממערב. והשניים האחרים ממערב, השלישי יהיה ממזרח. בצורה הזאת זה היה מחולק. למה באמת, מה ההיגיון שכך זה היה מחולק? אומר המלבי"ם, יש לי בזה טעם שאין כאן מקומו. יש לו טעם שאין פה מקומו להאריך עליו. לא זכינו לדעת טעמו של המלבי"ם, אולי יכול להיות שצריך לחפש את זה במקורות אחרים שהמלבי"ם דיבר על העניין הזה, ייתכן ששמה כן נמצא את הטעם, אבל כאן המלבי"ם לא מפרט.

בואו נסיים את ספר יחזקאל, הפסוק החותם את הספר. סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שמה. סביב שמונה עשר אלף. אומר המלבי"ם, 18 אלף קנים זה יהיה מידת העיר סביב. ואם אנחנו נעשה את החשבון, ודאי שזהו החשבון. כי הרי עכשיו אמרנו העיר מרובעת. כל צד של העיר 4,500. אם אתה הולך 4,500 לרוח זו, 4,500 לרוח זו, וכך מקיף מארבעה צדדים, אתה קיבלת 18 אלף. אומר המלבי"ם, ומה העניין והרמז בזה? זה רומז למרכבת השם, ריבותיים אלפי שנאן. חז"ל אומרים 18 מחנות הסובבים כבוד השם. 18 מחנות, שזה אתה מדבר על אלפים, אז מדובר על 18 אלף, שהם כמו המחנה הסובבת כבוד השם במרום. ולכן הוא אומר ושם העיר מיום ה' שמה. הכוונה היא, השם שמה, שם שכינת כבודו, השם שמה. ו-18 אלף של היקף העיר זה כאילו בכל קנה שנמצא סביב העיר עומד מלאך כביכול מכיסא השם כדי לשמור את העיר.

ומהעיר עד הר הבית, אם אנחנו עכשיו נרצה למדוד ממקום העיר עד הר הבית, אנחנו נגיע בדיוק אומר המלבי"ם ל-45 מיל בצמצום. אומר המלבי"ם, וזה מה שכתוב והיה על מצילות הסוס קודש לה'. בזה המלבי"ם חותם את פירושו ומשאיר אותנו קצת עם ספק וחוסר הבנה. מה הקשר מהעיר עד הר הבית, שהעיר הייתה בחלק ישראל, הר הבית היה כבר בחלק הכהנים, מי שירצה למדוד יגיע ל-45 מיל בצמצום, וזה מה שכתוב על מצילות הסוס קודש לה'. מה זה קשור על מצילות הסוס קודש לה'? אז באמת דברי המלבי"ם סתומים במקום אחד ומפורשים במקום אחר. וכבר למדנו את הדברים במלבי"ם על ספר זכריה פרק י"ד בפסוק כ'. הוא מביא שם על הפסוק והיה ביום ההוא על מצילות הסוס קודש לה', אומר המלבי"ם, אחר שירושלים של עתיד תהיה רחוקה מן המקדש 45 מיל, וזה בדיוק הרי מה שכאן עכשיו אנחנו רואים. אומר הרב, זה יותר ממהלך אדם ברגליו ביום. כי האדם ביום הגמרא אומרת הולך 10 פרסאות. ופה אתה מדבר על 45 מיל. אז בעל כורחך שהקדושה תתפשט עד המקום שאדם יכול ללכת ביום אחד לא כשהוא הולך, אלא כשהוא רוכב על סוס. כאשר הסוס רץ. והגמרא אומרת שעד מקום שהסוס רץ ומצל, הכוונה היא שהוא מסוגל לרוץ עד שינוח בצהריים, אומרת הגמרא זה 45 אלף מיל. זהו השיעור, 45 מיל. זהו השיעור. אז הוא בא לומר לך שהקדושה תתפשט עד המקום שאדם יכול להגיע עם סוסו במרוצה, עד שם תתפשט הקדושה. והסירות שיימצאו אז בבית המקדש יהיו נחשבים כמזרקים שמרוב הקורבנות ישימו בהם את דם הזבחים כדי לזרוק אותו על גבי המזבח. סירות הכוונה מלשון סירים. על כל פנים, מה אתה מבין? שרצה לומר לך שממקום המקדש התפשט 45 מיל אל העיר, דהיינו הקדושה תתפשט. והקדושה לא תהיה רק במקום המקדש שזה מקום הכהנים, אלא זה יתפשט גם כן אל כיוון העיר ירושלים שהיא הייתה המקום של כלל ישראל. השם יגאל אותנו גאולת עולמים ויזכנו לראות בבניינו של בית המקדש השלישי יורד בנוי באש מן השמים, אמן ואמן.