ויאמר אליי הראית בן אדם ויוליכני וישיבני שפת הנחל. הוא אומר ראית בן אדם איך הנחל הזה הולך וגדל, הכוונה תתבונן בו, מסביר הרד"ק שהדבר הזה בא לרמז שטובת עם ישראל תהיה הולכת וגדלה. השפע של עם ישראל יהיה הולך ומתרבה. וישיבני שפת הנחל, הרד"ק מסביר שהכוונה הושיב אותי על שפת הנחל. לעומת זאת המלבי"ם אומר שוישיבני הכוונה היא וישיבני אל שפת הנחל מלשון להשיב, לא ויושיבני, אלא אומר תשים לב כתוב וישיבני. וישיבני הכוונה הושב פעם שנייה כדי ללכת על שפתו. בשובני והנה אל שפת הנחל עץ רב מאוד מזה ומזה. כאשר הוא משיב אותי אני רואה שגדל עץ, גדול, מזה ומזה הכוונה היא משני עברי הנחל, זה הכוונה מזה ומזה, משני צידיו. ויאמר אליי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפו המים. עכשיו הוא בא להסביר לו את שני המראות שהוא ראה. הוא מסביר לו שבהתחלה אתה תראה, מסביר לו את העניין של המים ואת הנחל שהוא ראה, ולאחר מכן נראה בפסוק י"ב, אנחנו בפסוק ח', בפסוק י"ב אנחנו נראה שהוא יפרש לו את העניין של העצים מה הם באו לרמז. אז בהתחלה הוא אומר לו המים האלה שיוצאים אל הגלילה הקדמונה, הכוונה אל הים המזרחי, והם יורדים על הערבה, הכוונה אל ים הערבה, והם באים הימה, והם באים משם לים אחר, אל הימה המוצאים, הכוונה ומן הים האחר זה יבוא אל הים שהוא יוצא מן היישוב, הכוונה היא אל ים הנקרא אוקיינוס. וכל הימים הללו שאותם הוא מנה לו כעת, ונרפו המים. המים יתרפאו ממליחותם מכוח המים היוצאים מבית קודש הקודשים שאותם ראינו עכשיו. חז"ל אומרים לאיכן יוצאים? לים טבריה ולים סדום ולים אוקיינוס. לרפות המים המלוחים. וירדו על הערבה, זה ימה של טבריה. ובאו הימה, זה ימה של סדום. ואל המים המוצאים, זה ים אוקיינוס. ובעצם אומר המלבי"ם שהרעיון של הדברים, המליצה הזאת באה לומר שמי הדעת והכרת השם זה יתפשט אז בין אדום וישמעאל, בין הנוצרים ובין הערבים. ישמעאל הם יושבי המזרח. אדום הם יושבי המערב. וזה מה שהוא מתכוון כאן במערב ומזרח, הכוונה היא אל האדומיים ואל הישמעאליים. וזה כמו שכתוב בזכריה והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון. ואלה שני הכתות שהוא ראה במשל שאחד עובר במי ברכיים ואחד עובר במי מותניים, והסברנו שם שהכוונה היא לנוצרות ולאסלאם. זה הכוונה מי ברכיים ומי מותניים, שמי מותניים זה האסלאם כיוון שההשגה שלהם באלוקות גבוהה יותר מהשגת הנוצרות שהיא עבודה זרה בשיתוף. ואז הם כולם ישתו את מי הדעת, שזה הכוונה המים האלה שיוצאים מבית השם, וזה ירפא את המליחות, כיוון שהמים שלהם זה בחינה של מים מלוחים, זה ירפא את המליחות, האמונה שלהם היא אמונה שאין בה מתיקות, זה אמונה חסרה, ואז המים הללו ירפאו את המליחות הללו, את המלח סדומית המסמא את העיניים באמונות בלתי אמיתיות כמו שאומר המלבי"ם. וכך גם כן יצאו המים האלה אל ימה של סדום שזה מליצה על אלה שעדיין משוקעים בעבודת אלילים שהם אמרנו ממש במצב מאוד נמוך מבחינה רוחנית, סין והודו ודומיהם, שהם כמו בתוך מי אפסיים, גם הם יתרפאו מן המלח, כי סדום זה המקום של המליחות הגבוהה ביותר, שהמלח הוא מלח סדומית ומסמא את העיניים, ואז גם הם יראו אור בהיר. ומשם זה ירד לימה של טבריה ששם הושב בני ישראל, שזה מי שחו, ששם אתה כבר שוחה למעלה ממי הדעת שאתה כבר נמצא למעלה, וזה יהיה כדי לרפאות את תחלואי נפשם שכולם ישתו מן המים הללו ותבוא חוכמה כמים בקרבם איש כפי הכנתו אומר המלבי"ם.
והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחליים יחיה. והיה הדגה רבה מאוד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל. והיה כל נפש חיה אשר ישרץ. אומר המלבי"ם באותם המקומות ששם יהיו את הנחלים המקודשים שיצאו מבית קודש הקודשים, כל מי שיהיה שם באותם נחלים גם יחיה וגם ירבה מבחינת ריבוי ויפרוץ לרוב. והסיבה היא אומר המלבי"ם מכיוון שעד עכשיו המים הם מלוחים, והמים האלה שיבואו הם ירפאו את מליחת המים, שמליחת המים כידוע ממיתה את בעלי החיים, וכאשר המים הם מתוקים אז בעלי החיים יש להם יותר קיום, היות וכן הם יחיו ויתרבו מאוד. וכמו שראינו גם קודם, גם כאן המלבי"ם מסביר מה הרעיון שעומד מאחורי הדברים. אומר המלבי"ם המליצה שבא כאן במשל הזה של המים המתוקים המרפאים את המים המלוחים, זה בא להמשיל לנו על המציאות שהמציאות היא כזאת שאנשים שותים מהמים המלוחים, המים המלוחים זה מהדעות המשובשות, מהשיבוש של האמונה. ועתידים לצאת מים מבית קודש הקודשים שהם מים מתוקים שזה אומר מים זכים, מים שיפיצו את האמונה הטהורה, את האמונה האמיתית, ועל ידי המים האלה כל אשר יבוא שם נחליים יחיה, מי שיבוא לאותם הנחלים וישתה מאותם מי הדעת של המים הקדושים היוצאים המבוע היוצא מבית קודש הקודשים, מי שיבוא שם יחיה והיה הדגה רבה מאוד. המים האלה ירפאו את חוליי הנפש מהאמונות הזרות, והנחל יוסיף ויגיר את מימיו אומר המלבי"ם ויוסיפו לשאוב בששון ממעייני הישועה. וככל שיוסיפו וירבו לקבל, כך גם כן השם יוסיף וישפיע את מבועי השכל והדעת כדי שילמדו על ידי זה לימודים חדשים, יהיה להם השגות עיוניות, כך שכל מי שישתה מן המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל. יתרפא מאותם חוליי הנפש כל מי שיבוא שמה הנחל וישתה ממנו.
והיה יעמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגליים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאוד. והיה יעמדו עליו דוגים. דוגים זה כמו דייגים, והדייגים יעמדו כדי לצוד את הדגים עד שכל שטח הארץ שמעין גדי עד עין עגליים יהיה מקום ששמה יפרסו רשתות כדי לצוד את הדגים מרוב הכמות האדירה של הדגים שתהיה בעקבות המתקת מליחות המים. הדגים יהיו למינה, הכוונה מכל מין ומין, זאת אומרת יהיו דגים גדולים כמו שיש בים הגדול, וגם מבחינת כמות תהיה כמות אדירה של דגים. וגם כאן אומר המלבי"ם, הרעיון שעומד מאחורי מה שכתוב כאן בעצם המליצה של הדברים, שיהיו דוגים הכוונה יהיו דייגים, יהיו נביאים רבים שילמדו את דרך השם. והם יצודו את הדגים, הדגים אלה הם האנשים שהם הפחותים בדעותיהם, כמו שהדגים נחשבים לבעלי חיים נחותים, כך גם כן האנשים עם הדעות הפחותות הם כמו הדגים, כמו שאומר חבקוק ותעשה אדם כדגי הים, שזה אומר בחינה שפלה. עכשיו הוא אומר לנו איך אותם אנשים מהבחינה השפלה, שמדברים בעצם על אנשים שהיו רחוקים עד עכשיו מן הדעת, אנשים שלא לא היה להם שום השכלה, כעת הם יעלו לרשתם של הדייגים. מי אלה דייגים? כמו שאמרנו אלה הנביאים, מורי התורה, הם יהיו בחינה של אדם מדבר, אדם משכיל, אדם שיש לו שייכות לרוחניות. והם אלה שהיו מעין גדי עד עין עגליים, אלה שהיו עובדי עבודה זרה, תשמעו כמה נפלא איך שמסביר המלבי"ם. מה זאת אומרת מעין גדי עד עין עגליים? אומר המלבי"ם גדי אנחנו יודעים שזה סוג של עבודה זרה, העורכים לגד שולחן. ועגליים אנחנו יודעים שעשו שני עגלים, שגם הם היו עבודה זרה. וגם כן היו עובדים למזל טלה ולמזל שור. אז אם כן מעין גדי עד עין עגליים הכוונה כל אלה שהיו עובדי עבודה זרה והם אלה שחשבו שהגדי שזה אומר מזל טלה משגיח עליהם, לכן זה נקרא עין גדי, שזה אומר כביכול עינו של הגדי פתוחה כדי להשגיח עליהם. שמה יהיו למשטח לחרמים ורשתות, פירושו של דבר הם יימשכו אל רשת הקדושה. כל אלה שהתחברו לכל מיני רשתות טמאות, עכשיו יתחברו לרשת הקדושה, לא לא יהיה יותר אינטרנט, יהיה רק קדושה, ילמדו תורה ויעסקו רק בעניינים רוחניים. אז אותם אנשים הם יהיו נמשכים כביכול אל הרשתות של הדייגים שהדייגים הם הנביאים, הם מורי הדרך, הם המלמדים, הם יימשכו לשם ואז הם יהיו ניצודים ברשת הקדושה. ואז יבואו גם כן שרים וגדולים אומר המלבי"ם וירבו מאוד לדעת את השם. וזה כדגת הים הגדול רבה מאוד, גם הגדולים, גם אלה שנחשבים למשכילים מבין האומות, גם הם יבואו וגם הם יעסקו בתורה ובדעת ועל ידי זה תהיה דגת הים רבה מאוד בהשגות הרוחניות שלהם.
ביצותיו וגבאיו לא ירפאו למלח ניתנו. אומנם יהיו עוד מקומות שהם יהיו כמו גבים, גבים של מים זה אומר מים שנשארו מהגשמים והם נעשו שמה מעין ביצה, נעשה מאיזשהו מקום של האספות המים, בדרך כלל המים האלה הם מים סרוחים, הם לא מים שנחשבים למים טובים לשתייה. הוא אומר לך ביצותיו וגבאיו ולא ירפאו למלח ניתנו. הם אותם המקומות שלא ירפאו בעקבות המים הקדושים הטהורים הזכים שיצאו מבית קודש הקודשים, הם לא ירפאו והסיבה היא למלח ניתנו. דהיינו אם כל מימי העולם יהפכו להיות מים מתוקים, מאיכן נפיק מלח? לכן הוא אומר לך את אותם מקומות שישארו עדיין שלא יבואו בהם המים המתוקים, הם נשארו כדי למלוח כל דבר, למלח ניתנו. מה המליצה כאן? מהו בעצם הנמשל? הוא בא לומר לך שעדיין ישארו אנשים פראיים בהמיים כלשונו של המלבי"ם, אנשים שיהיו מנותקים ומופרדים מנחלי הדעת, והם יהיו מועטים, הם לא יתקיימו זמן רב, כמו שביצה ורפש לא מתקיימת זמן רב, מגיע קצת שמש זה מתאדה, זה לא נחל, ודאי זה לא מעיין שיש להם קיום תמידי. אז אותם מקומות שהם הביצה והרפש והגבים, המקומות הללו הם יהיו בחינה של מלח אומר המלבי"ם, בעשן יכלו ויהיו נציב מלח. זאת אומרת לא יהיה להם קיום לאלה שלא יתחברו אל המים הקדושים והטהורים שלא יתחברו אל המבוע של הדעת היוצא מבית קודשי הקודשים.
ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה. ראינו לאל שהוא תיאר שהוא ראה עצים בצד הנחל, עכשיו הוא מבאר את אותם עצים שאותם הוא ראה מה היה עניינם. הוא אומר העצים הללו שעל שפת הנחל הם רומזים לכך שלעתיד לבוא יעלה על שפת הנחל כל עץ מאכל והעץ מאכל הזה יהיה לו עלים ופירות באופן תמידי. הפרי יהיה לצורך אכילה, העלים יהיו לצורך רפואה, כידוע שהיו משתמשים עם עלים כדי לרפאות. ואז הוא אומר לך שבעצם הרעיון של הדברים שגם ההצלחות העולמיות הם ידמו כמו משל של העץ הצומח. העץ הצומח זה הבחינה של כמו חיה גוף, שזה הבחינה של הנפש הצומחת שיש בו באדם. נפש הצומחת זה כוח הנפש שמפעיל את הגוף, וכבר דיברנו על זה כשלמדנו שערי קדושה שבנפש הזאת יש את הכוח הזן והמגדל והמוליד, כל תפעול החלק הגשמי של הגוף בא על ידי הנפש הצומחת. אז מה שזה בא לומר שגם ההצלחה של הגוף תגדל מאוד, עד שהגוף שלהם יהיה כמו עץ מאכל נושא פרי שלא יתום ויאריכו ימים, וגם העלים שזה בעצם בחינה של האושר והקניינים שהם שומרי הפרי, כמו שכתוב ועלהו לא יבול שזה אומר גם הדברים שהם לא עצם הפרי עצמו אלא החיצוניים יותר, זה אומר הקניינים, זה אומר החלקים הגשמיים, הם שומרי הפרי, גם הם לא יבולו. זאת אומרת האושר לא יביא אותם למצב שוישמן ישורון ויבעט. לא יביא אותם למצב שעל ידי זה יתנתקו מעבודת השם. אלא אדרבה, העלים שזה האושר עוד יהיה לתרופה. זה עוד יוביל אותם אל השלמות הרוחנית, זה עוד ירפא אותם נפשית. מכיוון שהמים ההם שמהם שותה אותו אילן, הם מים שיוצאים מבית המקדש, מבית קודש הקודשים, הם מים קדושים, הם מים שבאים ממקור נאמן, שפע הברכה יוצאת מן המקדש מהשגחת השם, זה לא בא על ידי כוכבי השמיים, והיות וזה בא ממקור טהור אז האילן הזה גדל ומתרבה בקדושה ובטהרה. ולכן הוא אומר לך הוא יבכר בכל חודש, הקדוש ברוך הוא יחדש עליהם מעשה בראשית, עד שבכל זמן של חידוש הלבנה יהיה עליהם השפעות רוחניות גבוהות ושפע רב, וזה יהיה בחינה של לחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן כמו שהלבנה מתחדשת, כך גם כן האילן הזה יתחדש שוב ושוב בכל חודש, ועל ידי זה בעצם יהיה קיום רוחני לאותה מציאות.
חז"ל כאן מוסיפים ואומרים, מה שכתוב כאן לתרופה, אומרים חז"ל להתיר פה. להתיר פה של אילמים ושל עקרים. שזה אומר אלה שעד עכשיו היו אילמים, השם יתיר פיהם, יפתח פיהם וידברו. אלה שהיו עקרים, גם להם הקדוש ברוך הוא יתיר פיהם. למה זה נקרא פה? מסביר המלבי"ם שזה נקרא לתקן את ברית הלשון וברית המעור. וידוע שזה לעומת זה, בחינת ברית הלשון היא כנגד ברית המעור, ומי שפגום בזה פגום בזה. וידוע שעל פי הקדושה אם לוקחים את האדם ומקפלים אותו, אז אנחנו מקבלים ידיים מול רגליים ומקבלים פה מול ברית המעור. וזה לעומת זה, ומה שהוא בא בעצם לומר לך ששניהם יתוקנו לעתיד לבוא.
כה אמר השם אלוקים גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים. כה אמר השם אלוקים גה גבול. מה זה גה? זה מילה לכאורה לא מוכרת לנו בתנ"ך. אז הפירוש שאותו אומר תרגום יונתן וכך גם כן רש"י והמלבי"ם ושאר המפרשים, גה זה כמו זה. גה זה כמו זה ויש לנו לזה דוגמאות שראינו בכתובים שהביטוי לפעמים הגימל והזיין מתחלפות. המלבי"ם אומר שבעצם אומר להם זה הגבול שכעת הוא יראה לנו, אלה יהיו גבולות ישראל. הסבר נוסף אומר המלבי"ם גה זה מעניין הוצאה, כמו ולא יגהה מכם מזור. יגהה הכוונה היא להסיר, להוציא. הכוונה היא שהשם יוציא את גבול הארץ וירחיב אותו יותר ממה שהיה בזמן הקודם. ולגהות הכוונה להסיר. הסבר נוסף רש"י אומר שגה זה מלשון גיא. על כל פנים נסביר לפי ביאורו של המלבי"ם, הוא אומר להם המקום שבו אתם תתנחלו כפי שנראה בהמשך המלבי"ם יוכיח שהארץ תתרחב. לא יהיה לנו מקום שבו אנחנו יושבים כעת שהוא מקום צר יותר, אלא הארץ תוסיף יותר על מה שכתוב בתורה. יותר ממה שכתוב בתורה כגבולות הארץ. והוא אומר להם שהמציאות תהיה שכל אלה היושבים בכל ארצות פזורותיהם כולם יתאספו ויגיעו לכאן. זה מה שהוא אומר אשר תתנחלו לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים. מה פירוש יוסף חבלים? אתם תקבלו חלק בארץ חבלים יותר מאשר היה לכם קודם. חבלים כמו חבלים נפלו לי בנעימים במובן של חבל ארץ. יהיה לכם יוסף חבלים. השם יוסיף לכם על החבלים על החלקים שיש לכם בארץ יותר ממה שיש לכם עכשיו, וכל 12 שבטי ישראל יהיו שם, שלא תחשבו שיהיו חלק שלא יחזרו, שיהיו חלק שלא יהיו כאן, אדרבה, אומר להם לשני עשר שבטי ישראל, וגם הארץ עצמה תתרחב והשם יוסף לכם חבלים. רש"י לעומת זאת מסביר שיוסף זה לא ביטוי של פועל אלא יוסף זה שם. יוסף, הכוונה היא יוסף המוכר לנו, הוא יהיה לו חבלים, שני חבלים, שהרי ליוסף יש את מנשה ואפרים. אז הוא אומר להם יוסף יהיה לו שני חבלים, מנשה ואפרים, הוא יקבל שני חלקי ארץ.
ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את ידי לתתה לאבותיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה. ונחלתם אותה איש כאחיו. כפי שכבר הסברנו בפרקים הקודמים, לפי דעת הספרי כל השבטים לקחו רצועות שהם שוות ברוחב שלהם, 75 מיל ברוחב. כבר הסברנו את העניין הזה לאל כיצד הארץ הייתה מחולקת וכאן אנחנו נראה את זה בצורה יותר פרטנית. בחלוקה הראשונה של הארץ היה איש לפי פקודיו, שזה אומר כל שבט ככל שהוא גדל יותר, כך גם כן המקום שלו בארץ גדל יותר. לעומת זאת לעתיד לבוא לא ככה יהיה, אלא לכולם יהיה את אותו רוחב של ארץ. אותו רוחב פירושו של דבר שאנחנו לוקחים את הארץ מהצד הדרומי שלה עד הצד הצפוני שלה ופורסים אותה לפרוסות. כאשר אנחנו מתחילים לפרוס מהים, מהצד המערבי, מושכים את הסכין עד לכיוון הירדן. כן? פורסים ככה את הארץ לפרוסות, וראינו כבר לאל שאנחנו פורסים אותה ל-13 פרוסות, כי יהיה חלק מסוים שיהיה החלק שבו יהיה המקדש, וזה יתחלק ל-12 שבטים פלוס החלק ה-13 שיהיה חלקו של שבט לוי וחלק המקדש. אז עכשיו הוא יתאר לנו כעת את החלוקה הזאת, כיצד זה יהיה מחולק, וכמו שאמרנו זה לא יהיה מחולק לפי גודל השבט, אומר המלבי"ם, אומנם כן ברוחב זה לא יהיה מחולק לפי גודל השבט, אבל באורך כן. פירוש הדבר שהארץ תתארך יותר לכיוון ירדן והלאה, שאם השבט הוא גדול יותר הוא יקבל את הרצועה הזאת מתארכת עוד הלאה לכיוון הצד המזרחי, לכיוון הצד המערבי אין לאן, זה רק הים, אבל על כל פנים לכיוון הצד המזרחי כל שבט, כל רצועה כזאת תוכל להתארך עוד כפי גודל השבט, כמה שיצטרכו יכבשו ויקבלו עוד, וזוהי שיטתו של המלבי"ם שכאן בעצם אנחנו נראה תיאור להרחבת ארץ ישראל, ואומר המלבי"ם וזה מתאים מאוד למה שאנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא אומר אשר נשאתי את ידי לתתה לאבותיכם, אני נשבעתי לאבות, וכבר השם הבטיח לאברהם שהם יקבלו את ארץ הקיני והקניזי והקדמוני, וליעקב השם הבטיח נחלה בלי מצרים, אתה רואה אם כן שלא מדובר על הנחלה הקדומה אלא אנחנו מדברים על נחלה שהיא הרבה מעבר למה שעם ישראל נחלו עד עתה.
וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן הים הגדול הדרך חתלון לבוא צדדה. וזה גבול הארץ. אומר המלבי"ם, בהתחלה אמר זה גבול אשר תתנחלו, הוא מסביר איך אנחנו ננחל. עכשיו הוא מבאר את המצרים של הארץ. המצרים זה אומר כשרוצים לצייר מפה, אז אומרים לך מהעיר הזאת עד לעיר הזאת ימתח קו, ומהעיר הזאת לעיר הזאת ימתח קו נוסף. ככה התורה מתארת וכך בספר יהושע מתואר, וכך גם כן בספר יחזקאל אצלנו יתואר איך ימתחו קווים ממקומות שהיו ידועים להם בזמנם, ועל פי זה ידעו מה יהיו גבולותיה של הארץ. המלבי"ם אומר שדעת המפרשים שהגבול המוזכר כאן זה הגבול שמוזכר בתורה בפרשת מסעי, ובעצם לשיטתם ינחלו לעתיד כפי הנחלה שכתובה בתורה. שואל המלבי"ם אם ככה מה חידש יחזקאל? מה הוא בא להגיד לנו עוד פעם את מה שכתוב בתורה? זיל קרי ברב הוא, זה הרי כתוב בתורה, מה הוא צריך עכשיו לבוא ולספר לנו את הכל מחדש? דבר נוסף הוא אומר, לפי שיטתם לעתיד לא ינחלו אלא רק את ארץ כנען, לא בעבר הירדן המזרחי. אומר המלבי"ם יש לנו נבואות סותרות לזה במפורש. הרי זכריה אומר שהארץ תתפשט עד דמשק. שצור וצידון שנמצאים מהצד הצפוני איפה שהיום לבנון, הם יכנסו בתוך הגבול. זאת אומרת אנחנו ננחל חלקים שאין לנו היום. ושאין לנו גם כן על פי גבולות התורה. אז איך אתה אומר לי שזה גבולות התורה? אלא ודאי אומר המלבי"ם, הגבולות כאן הם גבולות הרבה יותר רחבים, והם יכללו גם את דמשק וגם את צור וצידון וגם את כל המקומות הללו, ולכן הוא מונה כאן שמות חדשים שלא היו מוכרים עד עתה, אלא במובן הזה שיהיה לנו חלקים נוספים בארץ ישראל מעבר למה שיש לנו היום. לכן אומר המלבי"ם, אחויך שמע לי, זה לשון הכתוב. אני אורה לך אומר המלבי"ם שלדעתי יהיה שינוי גדול בנחלת הארץ לעתיד ממה שהיה בעבר, וגבול ארץ ישראל יתפשט ויתרבה מכל צד. עכשיו המלבי"ם עושה את החשבון כיצד מכל צד תתפשט גבול ארץ ישראל. כדי להבין את החשבון של המלבי"ם צריך מפה, כדי שעל פיה נוכל לראות מה הם גבולות הארץ עכשיו, צריך מפה חדשה שעל פיה נוכל לראות את המקומות המצוינים כאן בנביא, שהם לדוגמה דרך חתלון לבוא צדדה וכולי, ועל פי זה נוכל להבין כיצד הארץ התרחבה. כיוון שאין לנו לא את המפה הזאת ולא את המפה הזאת, ואפשר לצייר את זה, זה לא מסובך לפי מה שעושה המלבי"ם, אבל אנחנו נכנסים פה להרבה שמות והגדרות שלא באמת יתנו לנו הבנה מעמיקה בעניין, לכן מי שבכל אופן ירצה להעמיק יעיין כאן בדברי המלבי"ם, אני לא הייתי רוצה להיכנס לכל העניין כיצד המלבי"ם מסביר איך יעברו ממקום למקום וכיצד הארץ תתרחב, די לנו בכך שכמו שהסברנו הארץ תתרחב גם לצד הדרומי, גם לצד הצפוני, גם לצד המזרחי, חוץ מהצד המערבי, את הים לא ייבשו. הים יישאר ים. אבל שאר הצדדים הארץ תתרחב לשם. חמת ברותה סברים אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל גבול חוורן. ועוד פעם גם כאן המלבי"ם מראה לנו כיצד המקומות הללו שמוזכרים כאן שהם כבר אזור דמשק, שזה אומר האזורים היותר מרוחקים מהמקום שלנו כעת, גם שם תתפרס ארץ ישראל. והיה גבול מן הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון. אומר המלבי"ם כך גם כן מצד צפון יהיה הרחבה גם לצד ההוא, וכידוע שדמשק נמצאת יותר באזור המזרח צפוני של ארץ ישראל, וגם לצד ההוא תתרחב הארץ.
ופאת קדים מבין חוורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמודו ואת פאת קדימה. פאת קדים זה הצד המזרחי, שכעת גם שם תהיה הרחבה והמקום הזה יגדל מעבר למציאות שלו היום.
ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול ואת פאת תימנה נגבה. ופאת תימנה הכוונה צד הנגב, וכבר ראינו שעובדיה התנבא וירשו הנגב את הר עשיו, זאת אומרת שארץ שעיר שנמצאת בדרומה של ארץ ישראל היא תיכנס בתוך גבול הארץ, וכך גם כן יש לנו קבלה מחז"ל שארץ אדום וארץ עמון ומואב יהיו מארץ ישראל, שהם הקיני, הקניזי והקדמוני שהשם הבטיח לאברהם אבינו שכל אלה נמצאים בדרומה של ארץ ישראל. זה כעין מה שכתוב גם כן בגלות ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב, אז אנחנו רואים שגם החלק של הנגב, גם אותו אנחנו נספח, גם אותו אנחנו נקבל. לפי זה אומר המלבי"ם מה שכתוב כאן מתמר, אומר המלבי"ם אי אפשר לפרש הכוונה מיריחו עיר התמרים, ומה שכתוב מי מריבת קדש זה מה שכתוב בגבולי הארץ מדבר צין נגבה. אז מתמר אומר המלבי"ם זה חצצון תמר שזה במדבר הנגב לפני ארץ שעיר, ומה שכתוב על מי מריבת קדש זה לפני הר שעיר ועמון ומואב בצד הדרומי כפי שהוא מביא לזה הוכחות.
ופאת ים הים הגדול מגבול עד נוכח לבוא חמת זאת פאת ים. פאת ים זה הצד המערבי, אומר המלבי"ם תשים לב לא כתוב ואת פאת ים. מכיוון ששאני אומר ואת זה אומר מה אני מוסיף. פאת ים אין מה להוסיף. פאת ים זה הים. ולכן אומר ופאת ים. לא ואת פאת הים. אין פה משהו שנוסף על, את זה מרבה, את זה מוסיף, אין פה משהו שנוסף על פאת הים כיוון שבמערב אין להם לאן להתרחב והים יישאר באופן תמידי גבול הארץ, מה שאין כן במזרח ששם יוכלו להרחיב הגבול תמיד ולכן שם כתוב ואת פאת קדמה, שפאת קדמה תמיד ואת, תמיד תוכל להוסיף עוד ברגע שיתרבו השבטים ניתן יהיה להתרחב עוד לכיוון קדמה.
וחילקתם את הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל. תחלקו אותה כמו שאמרנו בהתחלה ל-13 רצועות, שהם יהיו 12 רצועות לשבטי ישראל, חוץ מהרצועה שנקראת תרומת הקודש ששם החלוקה הייתה שונה כפי שכבר דיברנו בפרקים לעיל ונראה את זה שוב פעם כעת, החלוקה שם הייתה שונה לנשיא וללויים ולכוהנים, וזה לא לכם. לכן כמו מה שהוא אומר כאן וחילקתם את הארץ הזאת לכם, זה 12 הרצועות, זה לכם. לעומת זאת החלוקה של הנשיא והלויים זה כבר לא נקרא לכם והיות וכן לגבי זה הוא לא אומר את המילה לכם. והיה תפילו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולידו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל איתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל. נקרא עוד פסוק, והיה בשבט אשר גר הגר איתו שם תתנו נחלתו נאום השם אלוקים. כאשר תפילו בנחלה כדי להנחיל את השבטים, אז יהיה לכם ולגרים הגרים בתוככם. פירושו של דבר כשכל שבט יחלק את הנחלה של השבט לאנשים יושבי השבט, אז הם יחלקו גם כן לגרים הגרים בתוככם. מי זה הגרים הגרים בתוככם? מסביר המלבי"ם הכוונה היא הגרים שהתגיירו מכבר, לא הגרים שהתגיירו עכשיו. ומדוע? כי הרי חז"ל אומרים שאין מקבלים גרים לימות המשיח. אלא אם כבר מדברים על גרים, זה גרים שהתגיירו עוד לפני ימות המשיח. איזה גרים אלה? אלה אשר הולידו בנים בתוככם. הם גרים מקדמת דנא שיש להם כבר בנים, הם כבר הולידו בנים בתוככם. אז הבנים יקחו את החלק שלהם כאזרח הארץ, פירושו של דבר הם יקבלו חלק כמו שאר אזרחי הארץ. אומר המלבי"ם תשים לב יש הבדל בלשון הקודש בין הגרים בתוככם לבין הגרים איתכם. אומר המלבי"ם מה ההבדל? ההבדל הוא שהגר הגר בתוככם הכוונה היא הוא התגייר מקדמת דנא, הוא כבר בתוככם. לעומת זאת איתכם, הנה איתכם, פירושו הוא עכשיו איתך, הוא עכשיו התקרב אליך. ולכן הוא אומר להם כדי שיקחו חלק בנחלה צריך שיהיו הגרים הגרים בתוככם, שזה אומר התגיירו כבר מקדמת דנא. רק הגרים בתוככם, אלה שכבר הולידו בנים, הם יקחו חלק בנחלה. ובאיזה שבט הוא יקח? אומר המלבי"ם בשבט שבו הוא גר בזמן האחרון. פירושו של דבר אפילו שבאותו מקום הוא גר רק תקופה קצרה, על כל פנים אנחנו אומרים איתם הוא יקבל חלק בנחלה. וזה מה שכתוב כאן והיה בשבט אשר גר הגר איתו, והסברנו שאיתו הכוונה היא רק לאחרונה, המקום של לאחרונה, הגרים הללו שהתגיירו מקדמת דנא, לאחרונה הם גרו, זה כבר מספיק כדי שהם יקבלו חלק באותו שבט, שם תתנו את נחלתו, אותם הגרים ינחלו עם אותם השבטים וכמו שאמרנו בתנאי שהם התגיירו כבר מקדמת דנא.