זאת התרומה אשר תרימו. שישית האיפה מחומר החיטים ושישיתם האיפה מחומר השעורים. מסביר המלבי"ם, חוץ ממה שלנשיא יהיה אחוזה בארץ, כמו שראינו לעיל, יהיה לו גם כן תרומה מאת העם. פירושו של דבר שהוא יקבל גם כן כסף מאת העם, או תרומה כפי שאנחנו נראה עכשיו, שזה אומר בתבואה, יהיה לו חלק מהעם. והחלק שיהיה לו יהיה או אחד משישים, או אחד ממאה, או אחד ממאתיים. הוא מתחיל לפרש ולומר לנו, כשמדברים על חיטים ושעורים, הוא לוקח אחד משישים. ואז הוא מקבל מהחומר, שזה עשר איפות, הוא מקבל שישית האיפה. שישית האיפה זה אחד חלקי שישים של עשר איפות.
לפי דבריו של המלבי"ם, מדברים כאן על מה שהנשיא מקבל תרומה מאת העם. לעומת זאת לפי דבריו של הרד"ק, הוא מסביר שכאן מה שאנחנו מדברים, מדברים על הקורבן הראשון לקהל שיחנכו בו את המזבח. וזה מה שכתוב זאת התרומה אשר תרימו. למה ירימו את אותה תרומה? לחנוך את המזבח, תרומת הקהל לחנוך את המזבח. לעומת זאת לדבריו של המלבי"ם, זה התרומה של הקהל לנשיא, זה מה שהנשיא מקבל מאת הקהל.
וחוק השמן, הבת השמן, מעשר הבת מן הכור, עשרת הבתים חומר, כי עשרת הבתים חומר. אומר המלבי"ם, חוק השמן, מהשמן היו לוקחים אחד ממאה, דהיינו למלך היו נותנים אחד חלקי מאה. עכשיו הוא יראה לנו איך בעצם החשבון. הבת הרי ראינו זה מעשר מן הכור. הכור זה החומר. החומר אמרנו שלושים סאה, קרוב למאתיים חמישים ליטר. אבל אומר המלבי"ם, כשאני קורא לזה הבת, תשים לב, יש בת גדולה, יש בת קטנה. מהי הבת הגדולה? הבת הגדולה זה עשרה אחוזים מהכור. אם דיברנו על שלושים סאה, אז הבת הגדולה היא שלוש סאין. יש גם עשרה אחוזים שלה, והיא נקראת הבת הקטנה. מהבת הגדולה לוקחים עשרה אחוזים, אז קיבלנו שליש סאה.
אז אם כן מה שהוא מדבר איתנו כאן, הוא בא ואומר לנו שאתה צריך לתת למלך לא את הבת הגדולה, לא שלוש סאין מתוך שלושים, אלא אתה צריך לתת את הבת הקטנה, אתה צריך לתת שליש סאה מתוך שלוש, שזה בסך הכל יוצא אחוז אחד מתוך מאה האחוזים. וזה מה שהוא אומר לנו כאן, שזה מעשר מן המעשר, מהאם שהיא בעצם החומר או הכור, והיא בעצם הבת של הבת. וזה מה שהוא אומר לנו הבת השמן, מעשר הבת מן הכור. הוא לוקח את שמן שהיא הבת הקטנה, שהיא מעשר של הבת שבאה מן הכור. אז הבת הבאה מן הכור זה שלוש סאים, והבת השמן היא הבת של הבת. היא המעשר שלה, אז היא בעצם שליש סאה. וזה מה שהוא אומר עשרת הבתים הם חומר, עשרה הבתים הגדולים, מהם הוא לוקח. כמה זה עשרה בתים הגדולים? זה שלושים סאה. אז אם כן משלושים סאה יש את הבת, זה שלוש סאים, ויש מתוך זה את בת הבת, שזה עוד עשרה אחוזים, זה שליש סאה. אז כמה צריך לתת למלך? אחד חלקי מאה, בסך הכל את בת הבת שזה שליש סאה. וזה היה המנה של הנשיא, כמו שכתוב חוק לכוהנים מאת פרעה, וזה יהיה חוק השמן, זה יהיה החוק של הכוהנים שהם יקבלו בשמן, הם מקבלים אחד חלקי מאה.
ושה אחת מן הצאן מן המאתיים ממשקה ישראל למנחה ולעולה ולשלמים לכפר עליהם נאום אדוני אלוהים. ושה אחת מן הצאן מן המאתיים, מן הצאן הנשיא מקבל שה אחת ממאתיים. פירושו של דבר, אם על השמן דיברנו שהוא מקבל אחד חלקי מאה, כשמדברים על צאן הוא מקבל אחד חלקי מאתיים. השיעור הזה יגיע לו גם ממשקה ישראל. מה זה גם ממשקה ישראל? הרי ראינו ששמן הוא מקבל אחד למאה. משאר המשקין הוא יקבל שיעור של אחד למאתיים. לדוגמה, מהיין, מהשכר, מהם הוא יקבל תרומה של אחד ממאתיים.
חז"ל למדו מהעניין הזה, שהערלה בטלה במאתיים. איך קשור פה העניין לערלה? אז למעשה כל השיעורים האלה הם שיעורים מוכרים לנו. כי תשימו לב על מה דיברנו? דיברנו על אחד משישים, דיברנו על אחד ממאה, דיברנו על אחד ממאתיים. והשיעורים האלה בעצם באים לבטא ביטול, זה שיעור מועט, זה מתבטל, כביכול זה משהו. אז הנה מצאנו ביטול בשישים. כידוע שטעם מתבטל בשישים. מצאנו בתרומה שתרומה עולה באחד ומאה. אם יהיה פי מאה מהתרומה, התרומה בטלה, לא מספיק שישים. ומצאנו אם כן פה שגם יש אחד ממאתיים. אז אם כן חז"ל אומרים על מה זה בא ללמד? האחד ממאתיים גם הוא ביטול. גם הוא אומר לך שזה משהו. מה זה בא ללמד? למדו מזה חז"ל שזה בא ללמד על הערלה, שהערלה תהיה בטלה באחד ומאתיים. חז"ל אומרים ממשקה ישראל, פירושו של דבר מן המותר לישראל. דהיינו, מה שהנשיא לוקח את המנות הללו, זה מדבר שהוא היתר, זאת אומרת שהוא כבר התבטל. שזה אומר שבוודאי מדברים כאן על משקה שהוא כבר הותר. אז איך זה כבר הותר? בהכרח לומר שגם אם היה בעיה, היה ביטול. וכמה הוא הביטול? כמו שהסברנו בערלה זה באחד ממאתיים.
עכשיו הוא מסביר, למה למה למה אנחנו אומרים שהוא לוקח מנה מן הצאן ומנה מן התבואה ומן השמן? על זה הוא אומר לנו, זה הכרחי כדי שזה יהיה למנחה, דהיינו מן החיטים הנשיא יקריב את המנחות. מהיין והשמן הנשיא יקריב את הנסכים, מנחת נסכים שהיו מנסכים על גבי המזבח. מהצאן הוא יקריב עולה ושלמים. וקורבנות הציבור שגם אותם צריך כדי לכפר עליהם, כמו שעירי ראשי חודשים ושל מועדות שהם באים לכפר על הציבור, כל הקורבנות הללו שימו לב מוטלים על הנשיא. אז כאשר אנחנו נותנים לנשיא שמן ויין וצאן ותבואה, כל זה נועד כדי שהנשיא יקריב את קורבנותיהם של ישראל. ואין הכוונה שהוא מקריב אותם באופן אישי, כי הנשיא לא היה כוהן, אלא הכוונה היא שזה יבוא ממנו כביכול, ועל ידי זה יש כאן נתינה של כלל ישראל. כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישראל. פירושו של דבר, בזה יחשב כאילו כל הציבור מביא את זה בשותפות, שכל אחד נתן את חלקו. מה זה כל העם הארץ? יש פה ביטוי שהוא קצת תמוה. אז באמת המלבי"ם אומר מצאנו כמו הארון הברית. מצאנו ביטוי כזה שיש פעמיים את ה' הידיעה. אבל הוא אומר שיש אפשרות להסביר הסבר נוסף, שהכוונה שיהיה החיוב גם על העם וגם על הארץ. פירושו של דבר, גם אלה שפטורים ממיסים ישלמו את זה מצד חיוב הארץ, כיוון שכל מי שקם בארץ חייב.
ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחודשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל, הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל. מי זה הנשיא שעליו יהיו העולות והמנחה והנסך בחגים ובחודשים? רש"י מביא פירוש אחד, אומר אני שהנשיא הזה בכוהן גדול מדבר. כיוון שאתה מדבר כאן על קורבנות. רש"י מאידך אומר, ושמעתי משמו של רבי מנחם שבמלך מדבר. וזה גם כן הביאור של המלבי"ם, שאיתו אנחנו צועדים, שמסביר שמדברים כאן על נשיא ישראל, לא מדברים כאן על הכוהן. ועליו יהיה מוטל העולות והמנחה והנסכים של כל השנה, שזה אומר התמידים שמביאים לעולה בכל יום, יביאו את זה מקופת הנשיא. ומאיכן יש בקופת הנשיא? זה כבר ראינו בפסוקים הקודמים, שכולם היו תורמים ומכך היה נכנס לקופת הנשיא, ומקופת הנשיא היה יוצא הממון בשביל כלל העם.
הוא הדין גם כן בחגים וראשי חודשים ושבתות, שאז היו מביאים עוד קורבנות של מוספים ושעירי חטאת וכבשי עצרת, שכל אלה הם שלמי ציבור. את כל אלה הנשיא יעשה אותם מכיסו, את העולה וכולי, והציבור יוצאים בזה ידי חובה כי כמו שאמרנו כולם השתתפו בזה. מה זה חגים ומה זה מועדים? אז החגים זה תמיד חג שבו מקריבים קורבן חגיגה, שלמי חגיגה, על כן הוא נקרא חג. ראש השנה ויום הכיפורים הם נקראו מועדים. אז אומנם ראינו ביטוי של חג גם לגבי ראש השנה, בכסה ליום חגנו, אבל בעיקרון הביטוי חג מופיע בתורה על מקומות ובזמנים שבהם מקריבים את קורבן החגיגה. ראש השנה ויום הכיפורים אין בהם שלמי חגיגה, לכן הם לא נקראים חגים אלא מועדים.
כה אמר אדוני אלוהים בראשון באחד לחודש תיקח פר בן בקר תמים וחיטאת את המקדש. המלבי"ם כאן נותן לנו הקדמה שתעזור לנו להבין לאחר מכן את הקו בכל הפסוקים שנראה בהמשך. אומר המלבי"ם, בפרשה זו ושל אחריה יש פליאות רבות. בפרק הזה וגם בפרק הבא, אנחנו נראה פליאות רבות אשר הציע אותם באורך השר מהרי"א. המלבי"ם מרבה להביא את מהרי"א, מהרי"א זה רבי יצחק אברבנאל, והוא הרבה מקומות מסתמך על פירושו גם כן. והוא אומר שכולם סותרים, מוסיפים וגורעים על חוקי הקורבנות האמורים בתורת משה. כשאנחנו מנסים כאן לקרוא ולהבין מה נותנים בשבתות, מה נותנים בחגים וכולי, אנחנו מנסים להשוות את זה עם מה שכתוב בתורה, זה לא מתאים. והדבר הזה הוא פלאי, כמו שעכשיו הוא יזכיר, וסותרים אל העיקר אשר בידינו שהתורה לא תשתנה. מה קרה כאן? פתאום אנחנו רואים שהקורבנות הם אחרים, זאת התורה לא תהא מוחלפת.
הוא ייתן לנו כעת דוגמאות. מובא שהנשיא עושה בערב פסח, מקריב פר חטאת. בתורה לא מצאנו כזה קורבן בכלל לנשיא בערב פסח. בפסוק כ"ג אנחנו נראה שבשבעת ימי הפסח הוא יעשה קורבן עולה שבעה פרים ושבעה אילים. הרי עולת הפסח היו שני פרים ואיל אחד ושבעה כבשים, לא שבעה פרים ושבעה אילים. פסוק כ"ד אנחנו נראה שמנחה תהיה איפה לפר ואיפה לאיל. זה תהיה המנחה. בתורה כתוב שלושה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל, ולא איפה ואיפה. כתוב שהשמן הין לאיפה. בתורה כתוב שלישית ההין לאיל וחצי ההין לפר, לא הין שלם. והנביא נותן לנו מידה של איפה והין שווה בכולם. פסוק כ"ה אנחנו נראה שבשביעי בט"ו בחודש, זה בחג הסוכות, יעשה כאלה שבעת הימים, והקורבנות של החג שבתורה היו באופן אחר, שהפרים הולכים ומתמעטים, אילים שניים, כבשים ארבעה עשר. ואנחנו נראה בפסוק כ"ה שהוא נותן לנו בכלל חשבון אחר לקורבנות שהיו מקריבים בחג. בפרק הבא, פרק מ"ו בפסוק ד', כתוב שבשבת הוא מקריב רק שישה כבשים. לא כמו שאצלנו מופיע. בפסוק ו' בראש חודש פר ושישה כבשים ואיל, בתורה כתוב פרים שניים ושבעה כבשים. פסוק י"ג מופיע שיקריב תמיד כבש בבוקר ומנחה שישית האיפה ושמן שלישית ההין, והוא לא הזכיר בכלל את התמיד של בין הערביים. ובתורה נאמר עשירית האיפה סולת בשמן כתית רביעית ההין. וגם למה הוא לא הזכיר לנו את הקורבנות של חג השבועות וראש השנה ויום הכיפורים? בקיצור, אנחנו רואים כאן שינוי מופלג מהקורבנות המופיעים בתורה, ולא ייתכן שהתורה תהא מוחלפת ובזמן מן הזמנים התיקון יהיה בקורבנות אחרים.
באמת חז"ל כבר עומדים על הקושי הזה, והגמרא במנחות בדף מ"ה, שיהיה קל לכם לזכור, זה מתעסק עם פרק מ"ה בספר יחזקאל, וזה במנחות בדף מ"ה. רבי יוחנן אמר, אליהו עתיד לדורשה. אמר רבי יוחנן, זה באמת פרשה שלנו היא לא מובנת, היא קשה להבנה, יבוא אליהו, נשאל אותו גם את זה, והוא ידרוש גם את העניין הזה. רבי יוחנן לשיטתו שהוא אומר שכל הנביאים התנבאו לימות המשיח. אבל לעתיד לבוא עין לא ראתה. וממילא יוצא שיהיה שינוי של הטבע בעולם, אז ישתנו גם הקורבנות. ואז יבוא אליהו וידרוש למה בדיוק אלה הם הקורבנות.
אבל למעשה הגמרא מביאה שחבריו חלוקים עליו על רבי יוחנן, בין במה שהוא אומר שיהיה שינוי לעתיד לבוא בטבע, בין במה שהוא אומר שיהיה שינוי בקורבנות, הם לא מסכימים איתו. והם מסבירים שבעצם הקורבנות הללו אלה הם קורבנות של ימי המילואים. מה זה ימי המילואים? זה מה שהקריב משה בזמנו, זה מה שהקריב עזרא בזמנו, וזה מה שהקריב שלמה, וזה גם כן מה שיהיה מוקרב בבית לעתיד לבוא. ימי המילואים הם הימים שבהם חנכו את בית המקדש. אלה הם נקראים ימי המילואים או קורבנות המילואים, מה שנקרא למלא את ידם. לא במושג של לעשות מילואים, לא קשור בכלל. אלא במובן של למלא את ידם, להכשיר אותם למלאכה, זה הביטוי של מילואים. אז עכשיו הוא אומר לנו, בימי עזרא היו קורבנות המילואים, והקורבנות האלה שהוא מזכיר כאן, הם יהיו קורבנות ייחודיים לחינוך בית המקדש.
אז אם כן לא מדברים כאן בכלל על הקורבנות הרגילים, שהם קורבנות הסטנדרטים הכתובים בתורה, הם לא ישתנו. הקורבנות הללו יישארו בדיוק באותה צורה. כל מה שאנחנו מדברים כאן זה על תוספות של קורבנות מיוחדים. כמו שאנחנו רואים שנים עשר נשיאים הקריבו, כל אחד הקריב קורבנו בצורה ייחודית, שאין אותו באופן תמידי. קורבנו קערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה וכולי, זה קורבן ייחודי רק לחנוכת המשכן. אין אותו לדורות. אותו דבר גם כאן. כל מה שנראה בהמשך, אלה הם קורבנות ייחודיים לחנוכת הבית השלישי, קורבנות המילואים. והקורבנות הללו הם אינם תמידיים, אלא רק בעת החנוכה הקריבו אותם. ולכן זה מסביר למה אנחנו לא רואים שהוא מביא את הקורבנות של חג השבועות וראש השנה ויום הכיפורים, כיוון שאנחנו נראה בהמשך שימי המילואים בכלל לא יגיעו לימים הללו. ימי המילואים יהיו מפסח עד סוכות. אז ראש השנה, יום הכיפורים, חג השבועות בכלל לא, הם לא יהיו בכלל ימי המילואים, לכן הפסוק בכלל לא מזכיר אותם. ולכן אנחנו נראה שינויים רבים בקורבנות המופיעים כאן, כי אלה הם קורבנות חוץ מהקורבנות הרגילים שהיו מקריבים הכתובים בתורה, וממילא אין סתירה בין מה שכתוב בתורה לבין מה שכתוב כאן.
הקורבנות הללו הם נקראים הוראת שעה, והקורבנות הללו יהיו, שימו לב, מפסח עד סוכות. אלה יהיו ימי המילואים. והמלבי"ם מסביר למה. מכיוון שבחג המצות תהיה התחלת הגאולה. בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל. סוף הגאולה יהיה בחג הסוכות, ואז תהיה מלחמת גוג ומגוג. זאת אומרת אתם מבינים שאנחנו מדברים כבר על בית מקדש ומדברים כבר על קורבנות ועל חנוכתו, ולאחר מכן תהיה מלחמת גוג ומגוג. ובאמת המחלוקת שחז"ל מביאים האם בניסן נגאלו או בתשרי נגאלו, שני הדברים הם אמת. שתחילת הגאולה תהיה בניסן, והסיום יהיה בתשרי בחג הסוכות. כנגד כל הימים הללו מניסן עד תשרי, יהיה משך זמן חנוכת המקדש.
ולפי זה אומר המלבי"ם, מי שיתבונן, וכאן המלבי"ם עכשיו תקשיבו, אומר דבר נפלא מאוד, איך החשבון של הימים הללו מדויק עד מאוד. אומר המלבי"ם, לכאורה זה צריך רוח הקודש בשביל להגיד את מה שהמלבי"ם כאן אומר, את החשבון הזה. אבל תקשיבו, איזה חשבון יפה הוא עושה. בימי משה המילואים, הימים שבהם היה חנוכה של המשכן, המילואים היו שבעת ימים. שבעת ימי המילואים. בימי שלמה זה היה ארבעה עשר ימים, כמו שכתוב בפסוק שבעה ושבעה. יוצא אם כן שהוספנו שבעה על החנוכה של המשכן הקודם, של המשכן של משה. בימי עזרא זה נמשך עשרים ואחד יום, כמו שמופיע בעזרא. זאת אומרת שהוספנו עוד שבעה ימים על המקדש הקודם של שלמה. כי אצל שלמה זה היה ארבעה עשר, בימי עזרא, בית שני, כבר עשרים ואחד יום. מה למדת? אומר המלבי"ם, שכל בית מקדש נוסף, הוסיפו עוד שבעה ימי מילואים על הקודם לו. ממילא אומר, לפי זה אומר המלבי"ם, ראוי שיהיה בבית, בבית המקדש השלישי, ראוי שיהיה עשרים ושמונה יום. כי אצל עזרא עשרים ואחד, וכל מקדש מוסיף שבעה ימים, אז ימי המילואים בבית השלישי צריכים להיות עשרים ושמונה יום.
אבל אין די בהם, אומר המלבי"ם, מכיוון שהתברר שימי המילואים של המקדשות הקודמים, שבע, ארבע עשרה, עשרים ואחד, לא הגיעו לתעודתם, הם לא התקיימו. המקדשות בסופו של דבר חרבו, המשכן גם הוא נגנז. אז אם כן אומר המלבי"ם, ראוי עכשיו בימי המילואים העתידיים, לעשות גם כנגד ימי המילואים ההם, כי ימי המילואים ההם כביכול לא הגיעו לתעודתם, לא השלימו את מטרתם, כיוון שהמקדש בסופו של דבר חרב. אז אם כן, אז ראוי אומר המלבי"ם שנעשה שבעה ימים וארבעה עשר ימים ועשרים ואחד ימים כנגד הימים הקודמים שהתבטלו. בואו נעשה את החשבון. שבע ועוד ארבע עשרה זה עשרים ואחת. ועוד עשרים ואחת זה ארבעים ושתיים. פלוס כמו שאמרנו שעכשיו צריך עשרים ושמונה יום, כיוון שהרי בכל מילואים מוסיפים עוד שבעה ימים. אז בבית הקודם היה עשרים ואחת, אצל עזרא, בבית הבא יהיה עשרים ושמונה יום. אז אם כן נוסיף את מה שאמרנו ארבעים ושתיים פלוס עשרים ושמונה יום, בסך הכל קיבלנו שבעים יום. שבעים יום של ימי המילואים. אבל שימו לב, עוד לא נגמר פה החשבון.
אומר המלבי"ם, בימי משה, אחרי שנגמרו שנים עשר, שנגמרו שבעת ימי המילואים, התחילו ימי חנוכת הנשיאים. קורבנו קערת כסף אחת. כמה ימים זה היה? כמניין הנשיאים. היה שמה שנים עשר יום. היה ראוי אומר המלבי"ם שגם בזמן שלמה נעשה פעמיים את ימי החנוכה, שכמה זה אומר? עשרים וארבע. ובימי עזרא נעשה שלוש פעמים את ימי החנוכה, לפי החשבון של השבעת ימים קודם. שנים עשר יום כפול שלוש יהיה שלושים ושש. ולעתיד נעשה ארבע פעמים ימי החנוכה, של חנוכת כן, חנוכת הנשיאים, קיבלנו ארבעים ושמונה. אומר המלבי"ם, והגם שאם תגיד למה צריך לחשב אותם, הרי בסופו של דבר בימי שלמה ועזרא לא עשו, לא עשו ימי חנוכה. אז אם כן למה אתה מוסיף אותם? אומר המלבי"ם, אף על פי כן, מה שלא עשו כי לא היה הזמן מתאים, אבל עם כל זה לעתיד לבוא כן יעשו.
אז אם כן, בואו נעשה את החשבון. שנים עשר כנגד ימי משה. ועוד עשרים וארבע, אמרנו שכל אחד מוסיף שתים עשרה, ועוד עשרים וארבע כנגד ימי שלמה. כמה הגענו? הגענו לשלושים ושש. ועוד שלושים ושש כנגד ימי עזרא, כי גם הוא מוסיף שתים עשרה, הגענו לשבעים ושתיים. ועוד ארבעים ושמונה יום של עתיד לבוא, הגענו בסך הכל למאה ועשרים. עכשיו בואו נוסיף לזה עם השבעים יום שאותם מנינו קודם, שהם שבעת ימי המילואים, חוץ מימי החנוכה, נוסיף לזה גם כן את שבעת ימי המילואים ושם הרי הגענו לחשבון של שבעים, הגענו לקץ הימין. קץ ק' צ', מאה ותשעים יום. אומר המלבי"ם, כאשר אתה מתחיל למנות מערב פסח, סופר עד שמיני עצרת, שזה אנחנו רואים כאן בכתובים מפורש, שזה היה הזמן של החנוכה של הבית השלישי, הגעת למאה תשעים יום במדויק. למה מאה תשעים יום? כפי החשבון כמו שאמרנו של שבעת ימי המילואים עם החשבון של כל המקדשות הקודמים, וכפי החשבון של שנים עשר ימי החנוכה של הנשיאים עם החשבון של כל המקדשות הנוספים, בסך הכל הגעת למאה תשעים יום בדיוק. וכך אומר לו השם ומודיע לו כעת את חנוכת הבית לעתיד, איך יכפרו על המזבח.
אומר המלבי"ם, לכפר על המזבח יתחילו בכ"ג באדר. זה יימשך שמונה ימים עד ראש חודש ניסן, כמו שהיה במילואים של משה. ועכשיו הוא מודיע לו מה יעשו מראש חודש, שאז כבר המזבח כמו כופר, שזה אומר הוא עכשיו נרצה, הוא כבר ראוי, הוא כבר מוכן לעבודה, ואז הוא יתחיל לכפר על הבית. לכפר על הבית, הכוונה להכין את הבית מבחינת לקדש אותו שיהיה ראוי לקורבן ולעבודה, זה יימשך עד י"ד בניסן. מראש חודש, כן, זה מראש חודש ניסן עד י"ד בניסן, ארבעה עשר יום. ואז יתחילו ימי החנוכה, מאה תשעים יום עד שמיני עצרת. ולכן כעת הוא מצווה את יחזקאל שבאחד לחודש ייקח עוד פר בן בקר כדי לחטא את המקדש. אחרי שחיטאנו את המזבח, צריכים לחטא את המקדש. וזה מה שהוא אמר כאן, באחד לחודש תיקח בן בקר תמים וחיטאת את המקדש.
ולקח הכוהן מדם החטאת ונתן אל מזוזת הבית ואל ארבע פינות העזרה למזבח ועל מזוזת שער החצר הפנימית. הוא לוקח מדם החטאת, נותן על מזוזת הבית, מזוזת הבית הכוונה היא האולם וההיכל, ואל ארבע פינות העזרה, שימו לב, לא מדברים על העזרה עצמה, אלא אם אתם זוכרים ראינו שעל המזבח עצמו, הסובב, הוא עצמו נקרא עזרה. והוא נקרא עזרת המזבח. ולכן הוא כותב כאן על ארבע פינות העזרה למזבח, לא העזרה הגדולה, עזרת הכוהנים, אלא העזרה של המזבח שזה הסובב של המזבח. וזה מה שהוא אומר למזבח. ועל מזוזת השער, שער החצר, שזה עזרת ישראל, על שלושת השערים שלו, כי הרי היו שערים משלושה כיוונים, על כולם יחטא וישים שם מדם החטאת.
וכן תעשה בשבעה בחודש מאיש שוגה ומפתי וכיפרתם את הבית. כך תעשה בשבעה בחודש, הכוונה תקריב שוב פעם פר חטאת, ושוב פעם תחטא ממנו כמו שעשית באחד לחודש. והמטרה היא מאיש שוגה ומפתי. אומר המלבי"ם, זה חוזר על מה שאמרנו וחיטאת את המקדש. מחטאים את המקדש מאיש שוגה ומפתי. מה פירוש הדבר? החיטוי שהיה באחד לחודש היה בא לכפר על המזידים. בא לכפר על אנשים שעשו עבירות במזיד. החיטוי שהיה בשבעה לחודש יחטא את המקדש מן המשגה, מעבירות שעשו בשגגה. מה פירוש משגה? אומר המלבי"ם, מה שאדם חטא על ידי שגיאת העיון. זה אומר עיין וטעה בעיון שלו. לדוגמה טעה בהוראה. או משוגה או מפתי. מה זה מפתי? פתיות. אומר המלבי"ם, הפתי זה שוגג מחמת חיסרון ידיעה. כמו פתי, הוא לא יודע. אבל לעומת זאת שוגג, הוא יודע, אבל יש לו שגיאת העיון, הוא הבין דבר מסוים, הוא לא עיין עד הסוף והדבר שהוא הבין הוא לא נכון. שני הפרים האלה מכפרים את הבית, מכיוון שהפרים והשעירים שהקריבו מז' באדר עד ראש חודש ניסן, הם היו כדי לכפר על המזבח. ולעומת זאת מה שאנחנו מדברים עכשיו מראש חודש ניסן, באים לכפר על הבית.
בראשון בארבעה עשר יום לחודש יהיה לכם הפסח חג שבועות ימים מצות יאכל. עכשיו הוא מתאר לו את סדר המילואים והחנוכה שמתחילים מערב פסח. הוא אומר לו בראשון, הכוונה הראשון לחנוכה. הראשון לחנוכת המזבח מתחיל בארבעה עשר יום לחודש, אז יהיה פסח. אומר המלבי"ם, הוא בא כדי ללמד אותנו שלא תחשוב שהקורבנות שתכף תראה הם במקום קורבן הפסח. לא, כמו שאמרנו לעיל, הקורבנות האלה ייחודיים לחנוכת המקדש. הקורבנות הסטנדרטים הרגילים כולם יקריבו ככתוב בתורה, התורה לא תהא מוחלפת. ולכן הוא אומר בראשון בארבעה עשר יום לחודש יהיה לכם הפסח. אל תטעה, קורבן הפסח יישאר כמות שהוא, הדברים לא משתנים. ובכל זאת יהיה קורבן הפסח, נביא אותו כהלכתו בי"ד בניסן הרי היו שוחטים אותו. וכך גם כן הוא אומר יהיה חג שבועות ימים. מה זה חג שבועות ימים? כמו חג שבעת ימים. רש"י לעומת זאת אומר חג שבועות ימים, כיוון שממנו מתחילים לספור שבעה שבועות, ממחרת הפסח, מתחילים לספור שבעה שבועות את העומר. אז זה אומר חג שבועות ימים. אומר המלבי"ם, חג המצות יביאו בו את הקורבנות כמו שכתוב בתורה, וכך גם כן מצות יאכל. אל תטעה לחשוב שמשהו ישתנה, אלא דע לך גם כן יאכלו את המצות כדין כל הפסח, התורה לא תשתנה.
ועשה הנשיא ביום ההוא בעדו ובעד כל עם הארץ פר חטאת. חוץ מהקורבנות של היום שהיו מחויבים כפי תורת משה על פי ההלכה, חוץ מזה הנשיא יעשה קורבנות שהם יהיו הוראת שעה, כמו שאמרנו, כדי לחנוך את המקדש. ובערב פסח הוא יביא לחנוכה פר חטאת, וזה לא יהיה לכפר על המזבח ועל המקדש, את זה כבר ראינו שהוא כיפר לעיל, הוא כבר כיפר כבר מראש מחודש אדר. זה יהיה רק לכפר בעדו ובעד כל עם הארץ. עכשיו הקורבנות הללו יהיו כדי להכשיר אותו ואת כל עם הארץ לכפר בעדם.
ושבעת ימי החג, ושבעת ימי החג יעשה עולה להשם. שבעת פרים ושבעת אילים תמימים ליום, שבעת הימים. וחטאת שעיר עיזים ליום. ושבעת ימי החג, חוץ מהקורבנות של החג שכתובים בתורה, הוא יעשה עולה להשם שבעה פרים ליום. ואל תחשוב שבסך הכל יהיו שבעה, דהיינו שבעה פרים ליום, כל יום אחד. לא, על זה הוא אומר לך שבעת הימים, שזה אומר בכל יום שבעה פרים. וחיטאת, כמו שאמרנו, כל זה נועד כדי לחנוך את המקדש. ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל יעשה. ושמן הין לאיפה. כך גם כן המנחה שהוא יביא לחנוך את המקדש, גם היא תהיה שונה מהמנחה הקבועה בתורה. והמנחה הזאת תהיה איפה בין לפר בין לאיל. אותו דבר גם כן השמן, מידתו תשתנה, שהוא יהיה הין לאיפה. כל זה כמו שאמרנו הוראת שעה לחנוך את המקדש, וזה חוץ מהנסכים שהיו מקריבים אותם כהלכתם את נסכי היום כפי חובת היום.
בשביעי בחמישה עשר יום לחודש בחג יעשה כאלה שבעת הימים, כחטאת כעולה וכמנחה וכשמן. בשביעי, החינוך הזה יימשך עד חג הסוכות. עד שבחודש השביעי בחמישה עשר יום לחודש בחג, דהיינו חג הסוכות, יעשה כאלה שבעת הימים. בכל שבעת ימי הסוכות, עד שמיני עצרת, עד אז אמרנו יימשכו ימי החינוך שזה בדיוק מאה ותשעים יום, ויעשה את זה כחטאת וכעולה, כמו שעשה בפסח, אותו דבר גם כן המנחה והשמן יעשה אותם בדיוק כמו שהקריבנו בפסח, וזה ראינו שבעת ימי החג יעשה עולה להשם שבעת פרים ושבעת אילים תמימים וכולי, כך גם כן יעשה בשבעת ימי הסוכות. מפני שבפסח הוא מתחיל ובסוכות הוא מסיים, אז הקורבנות שבהם הם שווים. וגם אז כמו שאמרנו תהיה הישועה של מלחמת גוג ומגוג, כמו שמובא בזכריה בפרק י"ד.