פרק מה - תרומת הארץ והקורבנות - חלק א

ספר יחזקאל פרק מ"ה. ובהפילכם את הארץ בנחלה, תרימו תרומה להשם, קודש מן הארץ, אורך חמישה ועשרים אלף אורך, ורוחב עשרה אלף, קודש הוא בכל גבולה סביב. אני אקרא פסוקים נוספים. יהיה מזה אל הקודש חמש מאות בחמש מאות מרובע סביב, וחמישים אמה מגרש לו סביב. ומן המידה הזאת תמוד אורך חמישה ועשרים אלף, ורוחב עשרת אלפים, ובו יהיה המקדש קודש קדשים. קודש מן הארץ הוא לכוהנים משרתי המקדש יהיה, הקרבים לשרת את השם, והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש.

לפני שנמשיך הלאה, בואו אנחנו ניתן כאן איזושהי סקירה קצרה על מה כאן אנחנו מדברים. צריכים לדעת שהחלוקה שמוכרת לנו היום כחלוקה של הארץ לשבטים, זאת לא תהיה החלוקה העתידה. החלוקה העתידה תהיה שונה. ואנחנו נראה את זה בצורה יותר מפורשת בפרק מ"ח, שמה מתואר באיזו צורה הארץ תהיה מחולקת, וכאשר אנחנו נבין את הצורה שבה הארץ תהיה מחולקת, יהיה קל לנו להבין את התיאור שכאן הוא מתאר. מה שאני אומר עכשיו צריך קצת כושר דמיון, אבל לא לא מורכב מדי. כן? בואו נתאר באיזו צורה הארץ תהיה מחולקת. אם אנחנו נרצה לחלק את הארץ דרום, צפון, מזרח, מערב, כאשר המערב זה צד הים, והמזרח זה הצד נגיד לצורך העניין של ירושלים, ואנחנו כעת נתחיל לפרוס את הארץ מכיוון הים לכיוון ירושלים. אנחנו נצטרך לחלק אותה ל-12 פרוסות, כאשר אני מתחיל מהצד הדרומי ביותר של הארץ, נגיד מאזור אילת וכדומה, אני אתחיל לפרוס אותה לפרוסות עד שאני אגיע לאזור לבנון. אני אפרוס אותה לפרוסות כאשר אני מתחיל את החיתוך מהמערב ומסיים אותו במזרח. יכול לעשות הפוך, זה לא משנה, אבל מה שיוצא לי בסופו של דבר, דמיינו לעצמכם את הארץ מחולקת לרצועות.

כמה רצועות כאלה תהיינה? יהיו 13 רצועות כאלה. למה 13? הרי 12 שבטים יש, אז זה צריך להיות מחולק ל-12 רצועות. התשובה היא, מכיוון שתהיה רצועה נוספת שהיא נקראת התרומה. זאת תהיה רצועה ייחודית שבה יהיה בית המקדש, שבה יהיה חלק הנשיא, שזה אומר מלך המשיח, שבה יהיה חלק הכוהנים, חלק הלויים, ירושלים, הר הבית. וביחס לחלק הזה אנחנו עוד מעט ניתן התייחסות מיוחדת כדי להבין באיזו צורה הדבר הזה היה עשוי, את המיקום שלו, אבל בואו נראה קודם כל בגדול באיזו צורה הארץ הייתה מחולקת.

ה-12 שבטים, כמו שאמרנו, כל אחד יהיה לו רצועה מצפון לדרום של 25,000 קנים. אנחנו זוכרים שהמדידה של בית המקדש הייתה נעשית בקנה, וראינו שכל קנה האורך שלו היה שש אמות, המלאך עם הקנה מדד לו את בית המקדש. כל קנה האורך שלו היה שש אמות. אז אם אני מדבר עכשיו שכל רצועה כזאת הרוחב שלה הוא 25,000 קנים, זאת אומרת שאני מדבר על 150,000 אמות. 150,000 אמות, תחלקו את זה ל-2,000 אמה, 2,000 אמה זה מיל, קיבלנו בסך הכל 75 מיל. זאת אומרת, כל רוחב רצועה הוא 75 מיל. כל אורך רצועה זה מהים, מהמערב, עד הקצה במזרח, עד סוף ארץ ישראל שלכיוון ירדן. זה היה האורך של הרצועה, הרוחב של כל רצועה 75 מיל. מי שרוצה לדעת כמה זה במדידה במטרים, אם אנחנו מחשבים את המיל כ-960 מטר, אז מדובר ב-72,000 מטרים, או אם תרצו 72 קילומטרים. זה היה הרוחב של כל רצועה.

עכשיו, הרצועות הללו, אם אני מתחיל מהדרום ואתחיל להניח את השבטים, אני אקריא לכם עכשיו את השבטים לפי הסדר, באיזו צורה זה יהיה מסודר. מהדרום זה יתחיל גד, אחריו צמוד לו זבולון, אחרי זה יששכר, לאחר מכן שמעון, לאחר מכן בנימין, ולא לאחר מכן יהודה, אלא בין בנימין ליהודה, שם תהיה הרצועה ה-13 שהזכרתי קודם היתרה, בין בנימין ליהודה, שם תהיה הרצועה שהיא הרצועה של בית המקדש. לאחר מכן ראובן, אפרים, מנשה, נפתלי, אשר, כשדן בעצם חותם את הרצועות, שהוא הרצועה האחרונה באזור של תל דן, שמה באזור היותר צפוני של הארץ הקדושה.

כאשר אנחנו מדברים על הרצועה המרכזית, שהיא בעצם הרצועה, היא לא בדיוק באמצע, זאת שנמצאת בין בנימין ליהודה, שהיא הרצועה שנקראת התרומה, כיוון שהיא כמו תרומה מן הקודש, אנחנו מדברים על הרצועה שבה תהיה ירושלים, והרצועה הזאת תהיה מחולקת לשלושה חלקים. זאת אומרת, לפני שאני אסביר את כל עניין הרצועה, בואו ונסביר באיזו צורה זה יהיה בנוי. קודם כל באמצע הרצועה ה-13, שהיא פה בין בנימין ליהודה, הרצועה היתרה, באמצע יהיה לנו מקום שנקרא ירושלים. עכשיו אני לא מתכוון לומר שהכל היה ירושלים, אלא זה עצמו היה מחולק. אז הריבוע המרכזי שהיה נמצא בעצם באמצע הרצועה של התרומה, הוא עצמו היה מחולק לשלוש. החלוקה שלו לשלוש לא הייתה חלוקה שווה. כשאנחנו מדברים על אמרנו הגודל שלו, הגודל שלו היה 25,000 קנים. 25,000 קנים, כמו שהסברנו שהכוונה היא 72 קילומטרים. ה-25,000 קנים היו מחולקים ל-10,000, 10,000, 5,000. בצורה הזאת זה היה מחולק, כאשר שימו לב, החלוקה מתחילה מהצפון 10,000, לאחר מכן עוד 10,000, ולאחר מכן עוד 5,000. קיבלנו בסך הכל רוחב של 25,000. ועכשיו, גם האורך היה של 25,000. הרוחב היה של 25,000 שהוא מחולק.

עכשיו בואו נסביר איך זה היה מחולק. החלק העליון, כאשר אני לוקח את הריבוע עצמו, שאני חוזר שוב, זה הריבוע שבאמצע הרצועה, החלק העליון של הריבוע, שזה אומר החלק היותר קרוב לצפון, הוא היה החלק שהיה נקרא של הכוהנים. זה ה-10,000 ראשונות נקראים לכוהנים. תכף אני אסביר מה היה שם בדיוק. החלק השני, זה ה-10,000 נוספים, היה החלק שמה היה מקום משכנם של הלויים. החלק השלישי, שהוא רק 5,000, הוא חצי משאר הרצועות, החלק הזה היה לישראל. ובתוך החלק הזה היה את העיר. העיר עצמה, הגודל שלה היה 4,500 קנים על 4,500 קנים, היה להם עוד 50 אמה מסביב שזה היה מגרש. מגרש לעיר. כל זה היה ברצועה התחתונה של ישראל. מעל זה היה הרצועה של 10,000, כמו שאמרתי, 10,000 קנים שזה רצועה של הלויים, ומעל זה 10,000 קנים שזה הרצועה של הכוהנים.

עכשיו, ברצועה של הכוהנים, בתוכה היה הר הבית ובית המקדש. היה באופן יחסי קטן. זאת אומרת, מי שייקח את הרצועה ויחפש שמה את הר הבית, ימצא נקודה. הר הבית בעצמו היה 500 קנים על 500 קנים. 500 קנים על 500 קנים, כשנכפיל את זה כפול שש אמות כל קנה, אנחנו מקבלים 3,000 אמה. זה היה הגודל של הר הבית, 3,000 אמה, 3,000 אמה, זה בקירוב משהו כמו 1,500 מטר, קילומטר וחצי. והוא היה באמצע. ומוסיף לנו ואומר, יהיה מזה אל הקודש 500 ב-500 מרובע סביב, ו-50 אמה מגרש לו סביב. חוץ מזה היה עוד 50 אמה של מגרש שהיה סביב, מגרש הכוונה היא מקום פנוי שהיה מסביב לחומת הר הבית.

אחרי שיש לנו את הציור הזה בראש פחות או יותר, בואו עכשיו אנחנו נראה את הפסוקים ונבין כיצד זה היה מחולק. ובהפילכם את הארץ בנחלה, כמו שאנחנו נראה בפרק מ"ח את החלוקה של הארץ איך היא תהיה בנחלה מחולקת לרצועות, תרימו תרומה להשם קודש מן הארץ. התרומה, כמו שהסברנו, זה הרצועה היתרה שהייתה בין בנימין ליהודה. אורך חמישה ועשרים אלף אורך, ורוחב עשרה אלף, קודש הוא בכל גבולה סביב. אורך של 25,000 אורך, והרוחב היה 10,000. זה היה החלק של הכוהנים. יהיה מזה אל הקודש 500 ב-500 מרובע סביב, ו-50 אמה מגרש לו סביב. מהחלק הזה שעכשיו הסברנו שזה חלק הכוהנים, שחלק הכוהנים היה באורך של 25,000 וברוחב של 10,000, שהגדרנו אותו כקודש כחלק הכוהנים, בתוכו יהיה מזה אל הקודש, שיהיה מזה לבית המקדש עצמו, שהיא בעצם אמרנו הנקודה שנמצאת באמצע של החלק של הכוהנים, והחלק הזה יהיה 500 ב-500 מרובע סביב. הכוונה אורך של 500 קנים על 500 קנים מכל צד.

ומן המידה הזאת תמוד אורך חמישה ועשרים אלף ורוחב עשרת אלפים, ובו יהיה המקדש קודש קדשים. מה הוא בא להוסיף לנו כאן? לכאורה הוא חוזר פה על מה שהוא הזכיר קודם. אומר המלבי"ם, היות ואנחנו לא יודעים את המידה של הקנה שבה הוא מדד את האורך של 25,000 ורוחב 10,000, שזה אמרנו כל החלק של הכוהנים, הוא לא אמר לנו מה תהיה מידת הקנה. הוא מסביר לנו שזה יהיה באותה מידה שבה הוא מדד את ה-500 של הר הבית. כמו שה-500 של הר הבית נמדדו בקנה, והקנה היה של שישה טפחים, כך גם כן הוא עובר לך זה יהיה כאן. את זה ראינו כבר לאל, הוא לא צריך להזכיר לי, הרי את הר הבית כבר ראינו, יחזקאל עבר סיור עם המלאך שהראה לו את כל הר הבית, ושמה ראינו שזה התבצע עם קנה, והקנה ראינו שהיה באורך של שישה טפחים. כך שהעניין הזה של המדידה של הר הבית, אותה כבר ראינו לאל עם מה זה נעשה. הוא אומר לך, ומן המידה הזאת תמוד אורך חמישה ועשרים אלף ורוחב עשרת אלפים. עם המידה הזאת עצמה, עם אותו קנה שהקנה הזה האורך שלו היה שש אמות, עם הקנה הזה תתמוד גם כן את האורך של כל המקום של הכוהנים, שזה 25,000 אורך על רוחב של 10,000. ואם כן יוצא שהאורך של 75 מיל ורוחב של 30 מיל, בו יהיה המקדש קודש קדשים.

מסביר המלבי"ם שיש לנו כאן הדרגה בקדושה. כשהוא אומר לי המקדש קודש קדשים, הוא רוצה בעצם לומר לנו את ההדרגה שיש בקדושה, שעד המקדש יש לנו חמש קדושות זו למעלה מזו. התרומה של הנשיא, זה היה קודש, זה כנגד ארץ ישראל, הוא נקרא תרומה. החלק ששייך לעיר היה קודש כנגד תרומת הנשיא, הוא כבר קדוש ממנו יותר. החלק של הלויים, זה כבר יותר קדוש מירושלים עצמה מהעיר, והוא קדוש ממנה, הוא כבר שלישי. החלק של הכוהנים קדוש יותר משל הלויים, הוא כבר רביעי. החלק של הר הבית קדוש יותר גם כן מהחלק של שאר הכוהנים, זה קדושה חמישית שהיא הקדושה הקדושה מכולם. לאחר מכן בהר הבית עצמו היה עוד חמש דרגות של קדושה. היה את החצר החיצונה, למעלה מזה היה את החצר הפנימית קדושה הימנה, למעלה מזה היה את האולם, למעלה מזה היה את ההיכל, שזה כבר פנימה המקום שבו היה שולחן המנורה וכולי, למעלה מזה היה את קודש הקודשים ששם היה את הארון והכרובים. אז אם כן היה לנו חמש הדרגות בקדושה עד הר הבית, וחמש הדרגות בקדושה בתוך הר הבית עצמו. ולכן הוא מדגיש לנו כאן קודש קדשים, שזה אומר שזה קדוש ביחס לקדושה הקודמת לו.

קודש מן הארץ הוא לכוהנים משרתי המקדש יהיה, הקרבים לשרת את השם, והיה להם מקום לבתים ומקדש למקדש. קודש מן הארץ הוא, רוצה לומר, המקום הזה קדוש יותר משאר הארץ, היות והוא מיוחד לכוהנים, הכוהנים הם משרתי השם. והמקום הזה הם לא ייקחו אותו בתורת נחלה לעשות בו שדות וכרמים, כמו שיהיה בחלק הלויים, אלא המקום הזה והיה להם מקום לבתים. לכוהנים אין רשות להתעסק לא עם שדות ולא עם כרמים, אלא רק לבנות שם בתים כדי לשבת בהם. ומקדש למקדש, ששמה תהיה הכנה של קדושה למקדש, על ידי ההכנה של הקדושה הזאת, הר הבית יהיה קודש קדשים.

וחמישה ועשרים אלף אורך, ועשרת אלפים רוחב, והיה ללויים משרתי הבית להם לאחוזה עשרים לשכות. אחרי שאנחנו יורדים את ה-10,000 קנים הראשונים, שזה אמרנו החלק של הכוהנים, לאחר מכן אנחנו יורדים לחלק התחתון יותר. החלק של הכוהנים היה קרוב לחלק של יהודה. אנחנו יורדים לחלק התחתון יותר, מתקרבים יותר לחלקו של בנימין, וזה חלק נוסף, 10,000 קנים רוחב, 25 קנים, 25,000 קנים אורך. זה היה החלק של הלויים. בחלק של הלויים היה ללויים משרתי הבית להם לאחוזה עשרים לשכות. הוא אומר לנו, ליד החלק של הכוהנים היה החלק של הלויים, היות והם פחותים מן הכוהנים, אבל סמוכים להם, מכיוון שבדרגה הם הכי סמוכים לכוהנים, יותר מאשר הישראל. וזה כולל גם כן, אומר המלבי"ם, את הכוהנים שהיו פסולים לעבודה, שהם ראינו לאל נקראו משרתי הבית. להם נתנו את העבודות הנחותות יותר, לא את העבודות של הקרבת הקורבן שניתנו רק לכוהנים בני צדוק שלא סטו מדרך השם ולא עבדו עבודה זרה. גם הם ישבו בחלק של הלויים, וזה יהיה להם לאחוזה. לאחוזה, בשונה ממה שראינו בחלק הכוהנים שהיה לבתים, שרק בתים יכלו לבנות שם, חלק הכוהנים ניתן היה גם לעשות אחוזה של שדה וכרם. ולכן פה כתוב ביטוי לאחוזה ולא רק לבתים. ושם גם כן היה עשרים לשכות. המקום הזה יהיה מחולק ל-20 חלקים, שבכל חלק יהיה עיר ללויים. זאת אומרת, בעבר ראינו שללויים היו 42 עיר, חוץ מערי המקלט שהיו שש ערים. 42 עיר היו נקראים ערי הלויים, הם היו מיועדים לכוהנים וללויים. עכשיו הוא אומר לך, בבית השלישי יהיה ללויים 20 עיר. הם יחלקו בעצם את החלק שלהם, שהוא החלק של הלויים, יהיה מחולק ל-20 חלקים. הרד"ק לומד קצת אחרת את עניין הלשכות, והוא לומד שהלשכות יהיו קרובות בחלק של הלויים, יותר קרוב וצמוד יותר לחלק הכוהנים, אבל אנחנו לומדים את הדברים, כמו שאמרתי, על פי המלבי"ם.

ואחוזת העיר תתנו חמשת אלפים רוחב, ואורך חמישה ועשרים אלף, לעומת תרומת הקודש, לכל בית ישראל יהיה. אז אחרי שיש לנו רצועה של 10,000 לכוהנים, רצועה נוספת של 10,000 ללויים, הרי האורך בסך הכל הוא 25,000, זה הרוחב, אז רוחב של 10 ו-10 יש לנו כבר 20, נשאר לנו הרוחב האחרון, שהוא הרוחב של ירושלים עצמה. זה מה שנקרא אחוזת העיר. זה הרצועה הנשארת, שהיא 5,000, והיא תהיה לעומת תרומת הקודש. פירושו של דבר, האורך שלה יהיה באורך של תרומת הקודש. והחלק הזה יהיה לכל בית ישראל. לכל בית ישראל פירושו כל מי שירצה מישראל יוכל לשבת שם. ושמה במקום הזה תהיה העיר, שהעיר הגודל שלה הוא 4,500 קנה על 4,500 קנה, זה יהיה הגודל של העיר, ומסביב היה גם כן מגרש, כמו שהיה מסביב לבית המקדש.

ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקודש ולאחוזת העיר, אל פני תרומת הקודש ואל פני אחוזת העיר, מפאת ים ימה, ומפאת קדמה קדימה, ואורך לעומות אחד החלקים מגבול ים אל גבול קדימה. עכשיו הוא אומר לנו מה שנשאר מהרצועה של ה-25,000 על 25,000. זאת אומרת, הרי הסברנו, אני חוזר שוב, שהרצועה היא מתחילה מהים, מהמערב, עד הקצה המזרחי של ארץ ישראל. כל זה היה רצועה אחת ארוכה ברוחב של 25,000 קנים. אנחנו מה שדיברנו עכשיו, דיברנו רק על אמצע הרצועה, ששמה חילקנו, שהיה חלק שהיה מגיע לכוהנים, חלק ללויים, חלק לישראל. זה היה ריבוע באמצע הרצועה. מה קורה עם שאר הרצועה? הרי כל הרצועה הזאת יתרה, היא לא מיועדת לשבט מסוים. אז אומנם באמצע הרצועה ראינו ריבוע כוהנים, לויים, ישראל, בית המקדש, הכל היה שם באותו ריבוע. אבל עדיין נשאר לנו מאותו מקום עד לים, שזה החלק המערבי, מאותו מקום עד לקצה המזרחי של ארץ ישראל, שזה החלק המזרחי. למי היה כל שאר הרצועה הזאת? על זה עכשיו אומר לנו, זה יהיה לנשיא. מי זה בעצם הנשיא? המלבי"ם לומד שהכוונה היא מלך המשיח. זה הכוונה הנשיא. מה שהיה נשאר מהרצועה עד הים, יהיה אחוזת הנשיא, שהוא מלך המשיח, ויהיה לו מזה ומזה, משני הצדדים. זאת אומרת, גם החלק מהמקום הזה שהזכרנו עכשיו, שזה כל המקום של המקדש והכוהנים והלויים, מזרחה, וגם משם מערבה. הכל יהיה שייך לנשיא, למלך המשיח. ויהיה לו חלק כמו חלק של אחד השבטים, ממערב למזרח, וכן מהבית ולצד המערב גם כן.

לארץ יהיה לו לאחוזה בישראל, ולא יונו עוד נשיאיי את עמי, והארץ יתנו לבית ישראל לשבטיהם. לארץ יהיה לו לאחוזה בישראל. המקום הזה יהיה הארץ והאחוזה שלו, כמו שבט אחד מישראל. חוץ ממה שיהיה באמצע, כמו שאמרנו שמה שיהיה באמצע לא שייך לו, מה שיהיה באמצע זה כוהנים, לויים, ישראל. אבל חוץ מזה, כל שאר הרצועה יהיה שייך לו. ולא יונו עוד נשיאיי את עמי. הכוונה היא, בעבר המלך לא היה לו אחוזה בפני עצמו, אז הוא היה לוקח שדות וכרמים מהעם, גוזל אותם בחוזקה. הדוגמה היא אחאב, שכאשר נראה לו איזה שהוא כרם נאה, כרם נבות היזרעאלי, הלך והעלילה עליו עלילת דברים על ידי איזבל, כן, רצח את אחאב ונטל את כרמו. אז ולא יונו עוד נשיאיי את עמי, הנשיאים לא ייקחו עוד בחוזקה נחלה ממישהו אחר ויונו את עמי ויצערו אותם, כאשר היונו, המלבי"ם מסביר שיונו זה הן על אונאת ממון והן על אונאת דברים, כי להונות זה אומר לצער. אז לצער זה יכול להיות הן באונאת ממון, שהוא מצער אותו ונוטל ממנו את ממונו, והן לאונאת דברים, אדם שאומר לחברו דברים שאינם נעימים לו למשמע אוזן, לא תונו איש את אחיו, שזה מדבר לא לצער את אחיו. אז הוא אומר עכשיו, לא יונו עוד נשיאיי את עמי. למה לא יונו? לא יונו מכיוון שיש להם כבר מספיק. הנשיא קיבל כזה גודל רחב, כמעט כמו שבט שלם, זה יהיה החלק שלו, הוא לא יצטרך לצער מישהו כדי לגזול נחלתו. יהיה לך נחלה מספקת במה שכעת יהיה לך בחלוקת הארץ העתידה. הרד"ק מסביר טעם נוסף, ועוד שיהיה להם לב חדש ליראה את השם ולשמור מצוותיו. זאת אומרת, לא צריך פה לדבר איתם על להונות, יהיה להם לב חדש, מדובר יהיה במצב שבו אנשים לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, יהיו כבר יראים ושלמים, ואז ממילא לא יגיעו למצב כזה שהם יונו את האחרים. מה שכתוב כאן לארץ יהיה לו לאחוזה בישראל, אז המלבי"ם אומר שצריך להסביר פה או שהלמ"ד היא במקום ה"א, כאילו שכתוב הארץ יהיה לו לאחוזה בישראל, לנשיא, או עוד הסבר הוא אומר, שהכוונה היא שהמקום הזה יהיה לו לארץ. פירושו זה ייקרא ארץ הנשיא. זה הכוונה לארץ יהיה לו. זה ייקרא לו לארץ שלו, הארץ המיוחדת לו.

כה אמר השם אלוקים, רב לכם נשיאי ישראל, חמס ושוד הסירו, ומשפט וצדקה עשו, הרימו גרושותיכם מעל עמי, נאום השם אלוקים. לפי זה אומר השם עכשיו לנשיאים, רב לכם. מה זה רב לכם? לפי איך שהסביר המלבי"ם, הכוונה היא נפלאה. הוא אומר להם, הרי עכשיו אתם רואים שקיבלתם הרבה. הנשיא, נשיא ישראל, קיבלת הרבה, קיבלת חלק כמעט כמו שבט שלם. אז אתה כבר לא צריך לגזול, יש לכם עכשיו חלק רב, לא תצטרכו לקחת מאחרים. וממילא, חמס ושוד הסירו. אז ממילא אל תאלצו להשתמש בחמס ושוד. יתרה מכך, תעשו גם כן משפט וצדקה כדי להציל את הגזול מיד עושקו. והרימו גרושותיכם. מה זה הרימו גרושותיכם? לא מדברים כאן על גירושין של אדם המתגרש מאישה, אלא על אדם המגורש מנחלתו. הרימו גרושותיכם הכוונה היא, אל תגרשו יותר את עמי מהנחלה שלהם, כמו שהנשיאים עשו עד עכשיו, שהיו לוקחים אנשים, מגרשים אותם מנחלתם ונוטלים את אחוזתם. הרימו גרושותיכם, הרימו מעצמכם את המידה הזאת של לגרש אנשים מנחלתם. זה הכוונה הרימו גרושותיכם מעל עמי, נאום השם אלוקים. הרד"ק לעומת זאת מסביר שזה חוזר על התקופה של קודם החורבן, שהשם אמר לאלה נשיאי ישראל, מלכי יהודה שהיו לפני החורבן, רב לכם, הרבה זמן אתם החזקתם בחמס ושוד, הרבה זמן עשיתם רע, וכביכול עכשיו כבר נגמר העניין, כעת תהיה מציאות חדשה. אבל לפי מה שמסביר המלבי"ם, וזה יותר מסתבר לכאורה על פי סדר הפסוקים, שהשם פה מדבר עם הנשיאים העכשוויים. מה הטעם לדבר על אלה שהיו אז? אז לכן לפי המלבי"ם, זה מדבר עכשיו על הנשיא שכעת יקבל חלק כל כך נרחב בארץ, כמעט כאחד מהשבטים, רב לכם, יש לכם עכשיו חלק רב, לא תצטרכו לקחת מאחרים.

מאזני צדק, ואיפת צדק, ובת צדק, יהי לכם. עכשיו הוא מצווה את הנשיאים שישגיחו גם כן על המידות שיהיו בצדק. מידות שיהיו בצדק פירושו של דבר שהנשיא מצווה לעשות משפט ביושר. כמו שכתוב לא תעשו עוול במשפט, במידה, במשקל ובמשורה. חז"ל בספרא ובספרי, וגם בבבא בתרא פ"ט, אומרים שצריך להעמיד על זה ממונים. ובעבר היו ממונים שהיו עוברים ממקום למקום כדי לבדוק ולוודא שהכל נעשה באופן תקין וכדין, היו שוקלים את המשקולות, היו בודקים שאין רמאויות, היה להם כלים מיוחדים כדי לדעת על פיהם האם המשקולות שמשתמשים איתם הם משקולות צדק או לא. אם לא, היו מחרימים את המשקולות ומחייבים את האדם לקחת משקולות חדשים ולהשתמש בהם. וזה היה מאוד לא פשוט, כי בזמנם הבן אדם מכין לו משקולת, הוא יכל להכין אותה לעצמו, לעשות אותה מחומר קצת קל יותר, יכל לעשות אותה חלולה קצת בפנים, ואז הוא מניח על כף המאזניים משקולת, במקום קילו, זה שוקל 900 גרם. הבן אדם לא יודע, הוא מרוויח 10 אחוזים על כל מכירה, ותעשו חשבון כשמדובר בכמויות, זה זה זה רווח משמעותי מאוד. לכן היה חובה להעמיד אנשים שיהיו ממונים על הבדיקה של העניין הזה. מספרים הלצה שפעם היה איזה אחד שתבע את האופה, את הנחתום, הוא תבע אותו לדין תורה. על מה? הוא אומר, תראה, אני כל יום קונה ממנו כיכר לחם. כיכר לחם זה לפי קילו. כיכר לחם מתויג כקילו. אומר, יום אחד החלטתי לבדוק, אני רואה שהכיכר לא שוקל קילו, שוקל 900 גרם. עכשיו הוא בא רוצה לתבוע אותו רטרואקטיבית. אומרים לנחתום, נו, מה יש לך לומר? אומר, תראו, אני אגיד לכם את האמת, אני את השומן שאני קונה בשביל לשים לכיכרות, המרגרינה שאני קונה, אני קונה ממנו. הוא אומר, ואני אין לי משקולת. אני קונה ממנו קילו של מרגרינה, שם את זה על כף המאזניים האחת, בכף השנייה שם את הכיכר, אני רואה שזה אותו דבר. הוא אומר, על ככה אני שוקל את הכיכרות שלי. בקיצור, אתם מבינים, האחד מרמה ולאחר מכן יש לו טענות על האחרים למה הם מרמים. מתי נזכרתי בעניין הזה? נזכרתי בעניין הזה שהתמיד הזמרים מתלוננים למה גוזלים אותם, למה תמיד מעתיקים את הדיסקים שלהם, אנחנו עובדים ועושים, ובן אדם בשקל, כן, יש לו את הדיסק שלי. והיום גם לא צריך שקל, הוא מכניס את זה אליו, אני לא יודע מה, לסמארטפון, למחשב, וגם את השקל הזה אפילו לא מוציא. אז הם תמיד מתלוננים. עשו סקר פעם ומצאו שלרוב האומנים יש תוכנות אודיו, תוכנות גנובות, שזה לא בסכומים של שקלים, זה בסכומים של של אלפי דולרים, אתם מבינים? אז אחד מתלונן, ההוא גונב אותי, נו, ואתה גונב את ההוא. נו, אז אז כאילו גניבה מותרת רק מצד אחד? על כל פנים, נחזור לעניין, אז שנדע שהעניין הזה של איפת צדק, הין צדק, זה היה דבר שמצריך בדיקה. אגב, שנדע שגם היום, גם היום יש מחלקה שזה התפקיד שלהם, במשרד המסחר והתעשייה, שהתפקיד שלהם זה לכייל לדוגמה תחנות דלק. לבדוק שכאשר אתה קונה ליטר, זה ליטר. אתם תראו שיש לפעמים על תחנת הדלק, אתם תראו שיש סימון שהדבר הזה עבר בדיקה, שבאמת מה שאתה קונה זה ליטר. מספיק שהוא יוריד לך כמה מיליליטר מכל תדלוק, מכל אדם, תעשו חשבון לאיזה רווח הוא מגיע. וכך מאזניים ועוד כמה וכמה עניינים, יש אגף מיוחד שזה התפקיד שלו לבדוק את העניין הזה. אז צריך שיהיו ממונים שהם יבדקו את העניין של המוזני צדק ואיפת צדק ובת צדק יהי לכם. עכשיו הוא מזהיר את הנשיא, שהנשיא ישגיח על המאזניים שבהם היו שוקלים את המטבעות. לעומת זאת, יש צורך גם כן איפת צדק, כי איפת צדק זה מידת היבש. ולעומת זאת צריך גם כן את ההין צדק, בת צדק. בת צדק זה המידה של הלח. אז יש לנו מוזני צדק, איפת צדק, בת צדק. מוזני צדק של מטבעות, איפת צדק של יבש, בת צדק זה של הלח. וזה שלא ינהגו כמו שנהגו לפני כן, להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מוזני מרמה. ככה הנביא מוכיח אותם, שזה הייתה דרכם. כאן הוא מצווה את הנשיא, שהנשיא לא ינהג בדרך הזאת, אלא אדרבה, ידאג שהכל יהיה בדקדוק, ועל ידי כן המסחר יהיה בהגינות וביושר.

האיפה והבת תוכן אחד יהיה, לשאת מעשר החומר הבת, ועשירית החומר האיפה, אל החומר יהיה מתכונתו. האיפה והבת. מסביר המלבי"ם שהחומר זה היה 30 סאה. בין בלח, בין ביבש, זה השיעור של החומר. בשיעור של היום, אם נרצה לשער לפי ר' חיים נאה, החומר זה בעצם שיעור של נפח, שיעור של קרוב ל-250 ליטר. על פי זה תיקבע גם כן המידה הקטנה שהיו לוקחים ממנה מעשר למנת המלך. דהיינו, אתה תדע מהי המידה הגדולה, לפי זה תדע מתוך זה לוקחים 10 אחוזים ונותנים מעשר למלך. ופה צריך להיזהר שלא יגדיל את המידה כדי שלא להגדיל את המעשר, שלא ידרוש מעשר בסכום שהוא גבוה יותר. ולכן הוא אומר להם שיהיה להם תוכן אחד לעניין של לשאת מעשר. לשאת את מעשר החומר הבת, שזה יהיה תמיד מעשר של החומר. מה זה אומר? הבת זה המידה בלח, והעשירית של החומר יהיה מידת האיפה במידת היבש, תמיד יהיה עשירית. בין אם אתה לוקח את מידת הלח, בין אם אתה לוקח את מידת היבש, בכל מקרה השיעור הוא מעשר. כשאנחנו מדברים על מידת הבת, הבת זה מידה, והמידה הזאת של הבת היא בשיעור של עשירית של החומר, של הכור, של ה-30 סאים, כמו שאמרנו. אז זאת אומרת שאם אנחנו מדברים על לדוגמה כ-250 ליטרים, אז אני מדבר על העשירית, כ-25 ליטרים. את זה היו צריכים לתת לנשיא. והעשירית החומר יהיה גם כן במידת היבש. גם את זה נותנים עשירית, 10 אחוזים ממנו, כך שאם אתה מקטין את החומר, תקטין גם כן את האיפה ואת הבת.

והשקל עשרים גרה, עשרים שקלים, חמישה ועשרים שקלים, עשרה וחמישה שקל, המנה יהיה לכם. כך גם כן יהיה קצב המטבעות שיוצאות מהמלך. אומר המלבי"ם, כאן נדרשים שלמטבעות יהיה קביעות, שלא יעשו יהיה, שלא יהיה בהם זיוף, שלא יהיה בהם הונאה, שלא יהיה אחד שייתן מטבע קצת קטנה יותר.

יותר, אחד קצת גדולה יותר, בפרט בזמנם שהמטבעות היו של כסף ממש, של זהב ממש, אז יש משמעות אם המטבע הוא קטן, זה אומר שחסר בו גרמים של זהב, חסר בו גרמים של כסף. ולכן הוא אומר, שיהיו מטבעות שיוצאות מאת המלך והמטבעות תהיינה קבועות. השקל יהיה עשרים גרה, זה יהיה השיעור שלו. המנה יהיה שישים שקל, שזה מאתיים וארבעים זהובים. כך גם כן יהיה המנה מן הכסף. ומצווה אותם שיעשו מטבעות של עשרים שקלים, של עשרים וחמישה, של עשרה ושל חמישה שקלים. כל אלה יהיה סוגי מטבעות. כמעט כמו שיש לנו היום, אין לנו של עשרים וחמישה, אבל כל אלה יהיה סוגי מטבעות שהמלך יעשה, הנשיא יעשה.

והוא מצווה שמי שיהיה לו מנה והוא ירצה לפרוט אותו, יהיה לו את כל מיני המטבעות שיוכל לפרוט בהם את המנה. כי אם אנחנו מדברים שצריך לתת שישים, הנשיא לוקח את המנה שלו, כן, לוקח שקל ממנה, והמנה, כן, זה השישים, אז שבכל צורה שירצה לפרוט יוכל לפרוט. כי אנחנו אומרים שיש פה עשרים וחמש ועשרים ועשר וחמש, בסך הכל זה שישים. עכשיו הוא יכול באיזה צורה שירצה להגיע לשישים. לדוגמה, פעמיים עשרים וחמש ועוד פעם עשר, הוא הגיע לשישים. שתי פעמים עשרים וחמש ועוד שתי פעמים חמש, או שתי פעמים עשרים ועוד פעם אחת עשר, בכל צורה שיפרוט שיוכל להגיע לשישים, אומר המלבי"ם, וזה לתועלת המדינה. יש בזה תועלת המדינה, פירושו של דבר שעל ידי כן המטבעות מצויים ובכל צורה שאדם רוצה לשלם הוא יכול לשלם.