פרק מב - לשכות החצר החיצונה

ספר יחזקאל פרק מ"ב. ויוציאני אל החצר החיצונה הדרך דרך הצפון ויביאני אל הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר נגד הבניין אל הצפון. המלבי"ם מסביר שאנחנו מדברים כאן בעצם כל הפסוקים שיעסוק בהם הפרק שלנו זה יהיה המקומות שנמצאים בין החצר הפנימית לבין החצר החיצונה. כאשר אנחנו מדברים על החצר החיצונה, אנחנו נכנסים דרך השער המזרחי, נכנסים לחצר החיצונה ומשם לאחר מכן יש לנו כניסה לחצר הפנימית. החצר הפנימית מחולקת לחצר מרובעת שבתוכה היה נמצא המזבח והחלק הזה של החצר זה היה החצר שבה היו הכהנים, היה גם לפני כן עזרת ישראל, ולאחר מכן החלק היותר פנימי זה כבר המקום שבה היה האולם, היה ההיכל וקודש הקודשים. אלה המקומות כבר הפנימיים יותר, המלבי"ם לכולם בעצם קורא במכנה בשם החצר הפנימית.

אומר המלבי"ם, החלל של החצר החיצונה מצפון לדרום הוא עושה חשבון, מי שירצה יעיין בו בפנים, אבל הוא עושה חשבון שהוא היה 326 אמה. זה היה החלל מצפון לדרום. אומר המלבי"ם, וכאשר אנחנו עושים חשבון מהצד של החלק המזרחי אל הצד של החלק המערבי, אנחנו מקבלים 313 אמה. אם אנחנו נוסיף לזה גם כן את ה-13 אמה שהיו בסוף, גם פה הגענו בסך הכל ל-326 אמה. אומר המלבי"ם, החלל מהחצר הפנימית אל הקיר החיצון, כפי שתכף נראה, היה 113 אמה. עוד מעט נראה איך מחשבים אותו, אבל החלל מהחצר הפנימית אל החצר החיצונה, אל הקיר של החצר החיצונה, היה חלל של 113 אמה.

אומר המלבי"ם, כעת אנחנו נסביר מה היו הבניינים שהיו בחצר, ובעצם עכשיו זה מה שהפרק שלנו ילמד אותנו, מה היה בין החצר הפנימית לבין החצר החיצונה, בעצם בחצר החיצונה, מה היו המבנים שהיו שם. אנחנו נראה שהיה לנו לשכה שהייתה 50 על 100, נראה שהייתה לנו לשכה נוספת שהייתה 50 על 50, אנחנו נראה שהיו הבדלים ביניהם, היו הפרשים ביניהם, היה דרך ביניהם, אנחנו נראה אתיקים, שאלה בעצם מעין גלריות שהיו מחברות אותם מלמעלה ועל ידם היו יכולים לעלות לגובה, כל הדברים האלה הפרק שלנו ילמד אותנו.

אומר המלבי"ם, כבר ראינו לעיל בפרק מ"א בפסוק י', שבין הלשכות היה רוחב של 20 אמה מסביב לבית. מסביב לבית היה רוחב של 20 אמה, שזה אומר בצמוד לחצר הפנימית. עד 20 אמה וחוצה היו לשכות, שהלשכות הללו היו פתוחות מחד גיסא פנימה ומאידך גיסא החוצה. היה אפשר דרך הלשכות הללו לצאת מן החצר הפנימית החוצה, ואפשר לצאת גם כן מהלשכות הללו גם עוד החוצה אל החצר החיצונה. דהיינו, היוצא מן החצר הפנימית אל הלשכה, ומן הלשכה החוצה אל החצר החיצונה. הלשכות הללו היו נקראות לשכות העשרים. והסיבה היא לפני שהרוחב שלהם, הרוחב של הקירות, היה 20 אמה. האורך שלהם זה נמשך לכל אורך ה-100 אמה של הקיר של האולם וההיכל, והפתחים שלהם כמו שאמרנו היו פתוחים, היה פתוח גם לאולם ולהיכל וגם היה פתוח החוצה אל החצר החיצונה.

כנגד הלשכות של ה-20, שימו לב, עמדו בחצר החיצונה, עכשיו אנחנו הולכים יותר לצד מערב. אני מדבר עכשיו על הצד שיותר קרוב להיכל, קודש הקודשים וכולי. הייתה שמה, מי שיש לו ציור ביד יכול לראות, שהייתה שמה לשכה ארוכה שהאורך שלה היה 100 אמה והרוחב שלה היה 50 אמה. הלשכה הזאת נקראת לשכת המאה. לשכת המאה, אורכה 100 אמה ורוחבה 50 אמה. לאחר מכן, קצת יותר למטה, כשאנחנו הולכים טיפה יותר לכיוון מזרח, אז שמה צמודה לה הייתה לשכת ה-50. כיוון שהלשכה הזאת שהייתה צמודה לה, היא הייתה לשכה שהיא הייתה קטנה יותר ממנה באורך, אבל באותו רוחב. אומנם הם לא היו משוכות אחת אחר השנייה, דהיינו בקו ישר ממש כפי שאנחנו נראה בהמשך, אבל על כל פנים אנחנו מבינים שהרוחב שלהם היה רוחב זהה.

עכשיו, היה גם כן דרך של 10 אמות בין לשכת ה-20 ללשכת ה-100. זאת אומרת, לשכת ה-20 לא הייתה צמודה ללשכת ה-100. ה-20 שהיה צמוד להיכל, לא היה צמוד ללשכת ה-100, אלא היה שמה דרך שבדרך הזאת ניתן היה לעבור. הדרך הזאת הרוחב שלה היה 10 אמות. זה הייתה דרך, מעין שביל, שהיה מהווה מעבר בין הלשכות שהיא לשכת ה-100 לבין לשכת ה-20 שלשכת ה-20 הייתה צמודה אל ההיכל ואל האולם וקודש הקודשים.

אומר המלבי"ם, בצד השני של לשכות ה-100, שהיה לצד הקיר של החצר החיצונה, זאת אומרת, אם עכשיו אני ממשיך ויוצא עוד ומתרחק מלשכת ה-100, אני מגיע אל הצד של החצר החיצונה. אז ההפרש בין לשכת ה-100 אל הקיר החיצוני לחלוטין, היה הפרש של 33 אמה. אומר המלבי"ם, אם עכשיו אנחנו עושים את החשבון, אנחנו מגיעים לחשבון כזה: מבין לשכת ה-100 עד לקיר החיצון 33 אמה. לשכת ה-100 עצמה, הרוחב שלה 50, האורך 100. כמה זה 33 ועוד 50? קיבלנו 83. המעבר אמרנו זה עוד 10, קיבלנו ביחד 93. ואילו לשכת ה-20 היא עוד רוחב של 20, קיבלנו 113. הנה זה מה שאמר לנו המלבי"ם בתחילה, שמהקיר החיצון של ההיכל עד הקיר החיצון של החצר החיצונה, יש לנו בדיוק 113 אמה, ואלה הם הלשכות הנמצאות ביניהם.

אומר המלבי"ם, חוץ מזה, בארבע הפינות של החצר החיצונה, ישנם חצרות שהחצרות הללו נקראות חצרות קטורות. אנחנו לא נפרט ולא ניכנס אליהם עכשיו. קטורות הכוונה היא חצרות שהם לא מקורות, בלי תקרה. ובכל הארבע זוויות היו חצרות קטורות. הגודל של החצרות קטורות הללו היה 30 על 40 אמה. את זה אנחנו נראה בפרק מ"ו, שמה אנחנו נראה התייחסות אל החצרות הללו, אבל מי שמסתכל בציור יכול לראות שבארבע זוויות ישנם חצרות קטורות, אלה הם החצרות הנמצאות בפינות של החצר החיצונה.

אומר המלבי"ם, כשאנחנו עושים חשבון מהחצרות קטורות, אז החצרות קטורות הרי הוא 30 אמה. והרי אמרנו שמהקיר של החצר, חצרות שמה שנקרא לשכת ה-100, אמרנו יש 33 אמה. אז אם כן ישנו עוד יתרון של שלוש אמות, וזה בעצם היה המעבר בין החצרות קטורות לבין החצר של, לבין הלשכה של ה-100. לשכת ה-100 הייתה ממנה ולקיר 33, חצרות קטורות היה 30. אז ביניהם היה מעבר של שלוש אמות, כן? וגם את זה בציור אפשר לראות שיש איזשהו מעבר צר בין החצרות קטורות לבין הלשכת ה-100, וזה ה-3 אמות שעליהם דיברנו כעת.

אומר המלבי"ם, דבר נוסף צריך לדעת, שבשני הצדדים ששמה עמדו לשכת ה-100, וגם בשני הצדדים שעמדו לשכת ה-20, היו אתיקים. מה הם בעצם אתיקים? אתיקים זה כמו שהסברנו, כאשר ישנם שני מבנים ואנחנו מושכים קורות ממבנה למבנה, אנחנו יכולים על גבי הקורות הללו לעשות מבנה נוסף. והמבנה הנוסף הזה זה מעין גלריה וכדומה, זה המבנה הזה נקרא אתיקים. האתיקים הללו הם היו בין לשכת ה-100 לבין לשכת ה-20. הרי לשכת ה-100 ולשכת ה-20, שניהם האורך שלהם היה 100 אמה. ביניהם הרי אמרנו שהיה רוחב של 10 אמות. מתחו בין לשכת ה-100 לבין לשכת ה-20, מתחו קורות בהתחלה ובסוף. שימו לב, האתיקים לא כיסו את הכל, אלא רק בהתחלה ובסוף, וגם בציור אפשר לראות שיש פס בהתחלה ופס בסוף. אלה הם היו אתיקים, הכוונה מין גלריה שעל גבה בנו עוד מבנה. האתיקים הללו לא היו עשויים עם עמודים לרצפה, כי אם זה היה עשוי עם עמודים לרצפה, זה היה מצר את המעבר. הרי אמרנו שהמעבר הוא 10 אמות. אם היית עושה עמודים ועל גביו בונה את הגלריה, זה היה חוסם את המעבר. ולכן את הגלריה הזאת, את האתיקים הללו, בנו רק על ידי שהניחו קורות בין לשכת ה-100 לבין לשכת ה-20, מתחו קורות, והקורות הללו הם אלה שעל גביהם בנו את האתיקים, אבל מבלי שיהיו האתיקים עם קורות לקרקע.

אומר המלבי"ם, וזה מה שכתוב ויוציאני אל החצר החיצונה הדרך דרך הצפון. הוא מוציא אותי אל החצר החיצונה. כיוון שהוא היה בחצר הפנימית, הוא כעת יוצא לחצר החיצונה, אבל הוא אומר, מהיכן אני יוצא? אני יוצא מצד צפון. אני יכול לצאת אל החצר החיצונה וללכת לכיוון מזרח, אני יכול ללכת לכיוון מערב. ויביאני אל הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר נגד הבניין אל הצפון. זאת אומרת, הוא לוקח אותי יותר לכיוון מערב. פירושו של דבר, אל לשכות ה-20 ולשכות ה-100 שהיו יותר משוכות לכיוון מערב. אז הוא מוציא אותי מתוך החצר הפנימית החוצה ומוליך אותי יותר לכיוון מערב, אל הלשכות הללו שהיו משוכות יותר כנגד ההיכל. כן, אני כשאני אומר היכל אני מתכוון היכל, אולם, קודש הקודשים. אני לא רוצה לחזור על זה שוב ושוב, אז כשאני מתכוון לחלק האחרון יותר של בית המקדש, אני קורא לזה היכל, והכוונה היא בעצם כל מה שהיה שם. והלשכות הללו, לשכת ה-100 ולשכת ה-20, היו משוכות כנגד ההיכל. ומשם הוא לוקח אותי אל הצפון, דרך פתח החצר, שכמו שאמרנו שזה היה מאחורי הלשכה. מאחורי הלשכה היה פתח, והפתח היה פתח צר ברוחב של אמה אחת, משם הוא מוציא אותי לכיוון צפון. אל פני אורך אמות המאה פתח הצפון והרוחב חמישים אמות.

הוא אומר משם אני נכנס ללשכת ה-100. מכיוון שבלשכת ה-100, כמו שבלשכת ה-20 היה פתח לכיוון צפון, לשכת ה-100 הרי היא כנגדה, אז גם לה היה פתח לכיוון דרום. אז מי שיוצא מלשכת ה-20, רואה פתח מולו בלשכת ה-100, ונכנס ישירות לשם אל לשכת ה-100 דרך הפתח הזה, כמו שאמרנו, פתח ברוחב טפח.

נגד העשרים אשר לחצר הפנימי ונגד רצפה אשר לחצר החיצונה אתיק אל פני אתיק בשלישים. אומר עכשיו, הוא מספר לנו שהוא מצא שיש שמה ארבעה אתיקים. וכבר הסברנו את עניינו של האתיק, שזה בעצם איזושהי גלריה שאותה בונים על גבי, מחברים בין שני מבנים קיימים. הוא אומר, אני רואה שישנם שני אתיקים שהם היו כנגד ה-20 אשר לחצר הפנימי, וחוץ מזה הוא אומר היו שני אתיקים גם כנגד הרצפה. מה פירוש הדבר? כמו שעכשיו הסברנו שהיו אתיקים בין ה-20 לבין לשכת ה-100, הרי לשכת ה-100 הייתה גם כן נמשכת, ממנה היה נמשך גם כן אתיקים אל החצר החיצונה. אלה הם האתיקים שנמשכים מכאן. רק אני מהמלבי"ם לא לגמרי הבנתי, כיוון שהרי הלשכת ה-100 כנגדה בקצה היו חצרות קטורות. אז לא כל כך היה ברור לי האם האתיקים היו מעל החצרות קטורות, האם האתיקים היו לפני החצרות קטורות, אבל על כל פנים הוא אומר, כמו שהיו אתיקים שהיו מחברים בין לשכת ה-100 ללשכת ה-20, כך גם כן היו אתיקים שהיו מחברים מלשכת ה-100 והחוצה לכיוון החומה החיצונה של בית המקדש, הכוונה היא החומה החיצונה של שער של החצר החיצונה, היו אתיקים גם כן שהיו נמשכים לכיוון ההוא, כך שיוצא שהיו ארבעה אתיקים. עכשיו שתבינו, כל מה שאני מסביר לכם עכשיו לצד צפון, כל החשבון שהיה בדיוק אותו דבר גם לצד דרום. הוא יגיד את זה במפורש בהמשך. אבל אנחנו פשוט תופסים צד אחד ואותו מבארים, כי כך עושה הנביא. ולאחר מכן הוא יאמר לנו שכמו שאתה רואה את הלשכות ואת האתיקים שיש לך בצד צפון, כך גם כן ממש בדיוק היה גם כן לצד דרום.

עכשיו הוא אומר לנו, האתיקים הללו היו בשלישים. מה פירוש בשלישים? כל אתיק היה שלושה. כי הרי אנחנו יודעים שהלשכות היו משולשות. הם היו בנויות שלוש קומות. אז כך גם כן האתיקים היו אתיקים לגובה שלוש קומות. זאת אומרת, בין לשכה ללשכה היה אתיק, מהלשכה הבאה מעליה בין לשכה ללשכה אתיק, וגם הלשכה שמעליה בין לשכה ללשכה אתיק. ואז יוצא אם כן שהיו גם כן שלוש קומות באתיקים, שזה אומר הקורות המחברות בין הלשכות, הגלריות הללו, גם כן היו בשלוש קומות.

ולפני הלשכות מהלך עשר אמות רוחב אל הפנימית דרך אמה אחת ופתחיהם לצפון. עכשיו הוא מסביר לנו כמה היה המרחק בין לשכת ה-100 ובין לשכת ה-20, מה שהזכרנו קודם. הזכרנו את הדברים בעל פה, עכשיו אנחנו רואים אותם בפנים. הוא אומר לנו, תדע לך שבין לשכת ה-20 ללשכת ה-100 היה הפסק של 10 אמות, שזה 10 אמות שדרכם היה ניתן להלך. וה-10 אמות הללו דרכם גם כן היה יוצא מלשכת ה-20 אל לשכת ה-100, דרך פתח שהיה ברוחב אמה. זה מה שהוא אומר, דרך אמה אחת ופתחיהם לצפון. הפתח של לשכת ה-20 היה לכיוון צפון. והפתח של צד דרום, אומר המלבי"ם, הוא לא נקרא פתח מכיוון שהוא היה רק ברוחב אמה, לכן הוא לא מזכיר אותו כפתח. לעומת זאת, הפתח של מלשכת ה-20 והחוצה, היה פתח שהיה רחב יותר.

והלשכות העליונות קצרות כי יוכלו אתיקים מהנה מהתחתונות ומהתיכונות בניין. כאשר אנחנו מדברים על אתיקים, אז כאן המלבי"ם מסביר בעצם באיזה צורה בנו את האתיקים. כדי לבנות את האתיקים, אתה צריך לבנות אותם על קירות הבניין. איך היו בונים את זה? אז היו עושים לדוגמה, לצורך העניין, את הקיר התחתון ברוחב שתי אמות. וכך גם כן את הקיר שכנגדו ברוחב שתי אמות. עכשיו אנחנו מדברים שהרי היה שלוש קומות. אז הקיר שמעליו, שימו לב, הוא כבר ברוחב אמה וחצי. מה יוצא אם כן? יוצא אם כן שהוא משאיר לנו איזושהי מגרעת בחוץ, הוא משאיר לנו איזושהי בליטה שהקיר התחתון בולט חצי אמה יותר מהקיר העליון. הקיר שמעליו הוא כבר לא ברוחב אמה וחצי, הוא ברוחב אמה. ואז יוצא שגם הוא משאיר לנו עוד חצי אמה רווח. עכשיו, מבחוץ אתה רואה מקום, קיר תחתון עבה, עליון יותר דק, עליון יותר דק. מבפנים הכל היה שווה. מבפנים הרוחב היה זהה. רק מבחוץ היה את ההבדלים הללו. מה הדבר הזה בעצם נתן לנו? הוא נתן לנו אפשרות לשים את הקורות של האתיקים על גבי הבליטות הללו. מכיוון שבעצם הקיר שנמצא בקומה השנייה הוא היה צר יותר, אז היה אפשר להניח על הקיר של הקומה הראשונה חצי אמה, להניח את אותם קורות, ואז על ידי זה ניתן היה לעשות את אותם גלריות על ידי הקורות הללו. אבל אם לא, אז היינו חייבים לנקב את הקירות כדי להכניס את הקורות. כדי לא ליצור מצב כזה, אז הוא יצר שהקיר התחתון רחב יותר, העליון קצת יותר צר, העליון קצת יותר צר, ובמקומות, במגרעות הללו שנוצרו, על גביהם הניח את האתיקים. אומר המלבי"ם, וכך היה שלוש קומות. בעצם על ידי זה יוצא שיש לנו גם כן שלישים גם לאתיקים, שגם האתיקים הם בנויים בגובה של שלוש קומות. וזה מה שכתוב כי יוכלו אתיקים מהנה. יוכלו, מסביר המלבי"ם, מלשון אכילה. זאת אומרת, האתיק היה אוכל, אוכל הכוונה היא לוקח חלק, זה המובן של אוכל. האתיק היה אוכל חלק מהלשכה שנמצאת מלמעלה, וחלק מהלשכה שנמצאת עוד יותר למעלה. מה זאת אומרת? למה היה אוכל ממנו? מכיוון שהיה צריך את הקורות לשים על גבי הקיר, אז היה צריך לצמצם מעט את הרוחב של הקיר שמעליו, אז יוצא שהאתיק אכל ממנו. זה מה שאומר כאן הפסוק, והלשכות העליונות קצרות, כי יוכלו אתיקים מהנה מהתחתונות ומהתיכונות בניין. מהתחתונות ומהתיכונות בדרך של בניין, כמו שהסברנו, שבנה אותם קצת צרות יותר, ואז בזה נתקצר מעט מן הבניין מכוח אותם האתיקים.

כי משולשות הנה ואין להן עמודים כעמודי החצרות על כן נאצל מהתחתונות ומהתיכונות מהארץ. למה נאלץ לעשות בצורה הזאת? הוא מסביר לנו למה שלא יבנה את האתיקים כמו שבונים תמיד? והדרך לבנות זה על ידי קורות שמושכים מן הארץ ועל גביהם בונים את אותה גלריה. למה כאן הוא בנה את הגלריה בצורה הזאת? התשובה היא, אומר לך, כי משולשות הנה, הם היו בנויות שלוש קומות, ואין להם עמודים כעמודי החצרות. אין להם עמודים כמו שמקובל לעשות בחצרות. ולכן נאצל מהתחתונות ומהתיכונות מן הארץ. זאת אומרת, הוא לא רצה להעמיד עמודים, וזה כבר הסברתי קודם, מכיוון שאם הוא היה מעמיד עמודים, הוא היה מקצר את הרוחב. כי הרי האתיקים אנחנו מדברים שהם נמצאים במקום שהרוחב שלו 10 אמות. וכן מחצר ה-100 החוצה לכיוון של החומה החיצונה, אומנם 33 אמה, אבל הוא לא רצה גם שם לצמצם את האורך, לצמצם את הרוחב. והיות וכן, אז הוא לא השתמש כלל בעמודים, אלא בנה את האתיקים כמו שאמרתי ישירות על הדפנות, וממילא על ידי כן לא היה צריך להוריד עמודים לקרקע, וממילא לא נצטמצם הבניין. ולכן נאצל מהתחתונות ומהתיכונות מהארץ. ולכן נאצל, נאצל הכוונה היא נגרע, כן? כמו כמו שלהאציל מן הרוח, לתת ולהעניק למישהו אחר. אז גם פה זה נאצל, הכוונה היא נגרע מעט מהלשכות, מקיר הלשכות, כדי שיוכלו להרחיב את האתיקים, כדי שהאתיקים יהיה להם על מה לנוח על המגרעת, על הבליטה של קירות הדפנות.

וגדר אשר לחוץ לעומת הלשכות דרך החצר החיצונה אל פני הלשכות אורכו חמישים אמה. עכשיו הוא ידבר איתנו על הגדר אשר לחוץ לעומת הלשכות, גדר של 50 אמה. זאת אומרת, אומר המלבי"ם, כדי להבין את הדברים הללו, אנחנו צריכים להקדים הקדמה. אומר המלבי"ם, כמו שאנחנו מבינים שיש לנו את החצר הזאת, את הלשכות הללו שזה 50 על 100, צריכים לדעת שגם כן היה לאחר מכן לשכות של 50 על 50. הלשכות של ה-50 על 50, זה היה הלשכות שהם היו יותר כנגד כנגד עזרת הכהנים. לא כנגד ההיכל. הלשכות של 100 על 50 זה היה כנגד ההיכל. הלשכות של ה-50 על 50 זה היה כנגד עזרת הכהנים. עכשיו, הכהנים יכלו לאכול מחוץ לעזרה, אפילו שבאופן רגיל המקום שמותר לכהנים לאכול את בשר הקודש זה רק בתוך העזרה, קודשי קדשים נאכלים רק בתוך העזרה. עם כל זה, קידשו חלק גם כן מחוץ לעזרה ברוחב של 20 אמה. והחלק הזה שקידשו ברוחב של 20 אמה מחוץ לעזרה, אפשר לכהנים לאכול גם בחלק הזה. ולכן, לצורך זה, היו עושים גדר אשר לחוץ לעומת הלשכות דרך החצר החיצונה אל פני הלשכות. עשו גדר שהגדר הזאת תהיה ברוחב 50 אמה, והגדר הזאת הבדילה, הפרדה בין החלק המקודש לאכילת קודשי קודשים לחלק שאינו מקודש. אז הגדר הזאת בעצם נועדה להחיל על החלק הצמוד יותר אל העזרה, אל החצר הפנימית, להחיל עליה, למקום הזה להחיל עליו שם של קודש, מקום שאפשר לאכול בו קודשי קודשים, כי בחצר החיצונה אי אפשר היה לאכול קודשי קודשים, רק בחצר הפנימית. אבל על ידי שקידשו עוד 20 אמה מסביב ועשו לזה גדר כדי שלא יטעו ויצאו מעבר לזה, הגדר הזאת היה האורך שלה 50 אמה והרוחב כמו שאמרנו המקום הזה היה 20, זה אפשר לאכול שמה קודשי קדשים. המקום הזה נראה אותו שהוא יקרא בהמשך גדרת הגינה או גדרת הגינה. מה זה בעצם אומר? אנחנו לא מדברים על גינה, לא היה שמה פרחים. גינה זה מלשון להגן. הגדר הזאת הייתה גדר שתפקידה היה להגן שהכהנים לא יצאו מהעזרה הפנימית, לא יצאו החוצה ויתרחקו ממש בתוך החצר החיצונה. הייתה גדר שהגנה, שהגדר הזאת שמרה שרק עד 20 אמה יוכלו לצאת, ובתוך ה-20 אמה הללו, כמו שאמרתי, שם כן היה מותר לאכול קודשי קודשים, כי זה באמת נתקדש כדין של החצר הפנימית.

כי אורך הלשכות אשר לחצר החיצונה חמישים אמה והנה על פני ההיכל מאה אמה. עכשיו הוא מפרש לנו שהלשכות הללו, הגם שהם דומים ללשכת ה-100 ברוחב, כיוון שגם לשכת ה-50 היא ברוחב 50 וגם לשכת ה-100 היא ברוחב 50, עם כל זה ההבדל ביניהם היה באורך. כיוון שהאורך הלשכות שהיא לשכת ה-100, אורכה 100, ואורך לשכת ה-50 זה 50 על 50. אז יוצא אם כן שאורכה כרוחבה 50. אבל לשכת ה-100 אורכה 100 ורוחבה 50.

ומתחת הלשכות האלה המביא מהקדים בבואו להנה מהחצר החיצונה. אומר המלבי"ם, כבר ראינו שמי שיוצא מעזרת ישראל דרך האולם, והולך, המלבי"ם אגב קורא לעזרת ישראל את כל המקום שנקרא החצר הפנימית שבה גם הכהנים היו עובדים, לכל זה הוא קורא עזרת ישראל, זה לאו דווקא עזרת ישראל המקום שהוא צמוד לעזרת ישראל. אומר המלבי"ם, מי שיוצא דרך האולם, יוצא החוצה, והולך מדרום לצפון אל לשכת ה-50, אמרנו שהיה פתוח ברוחב של אמה אחת. ובראש לשכת ה-50 כן היה גם כן פתח, ומשם הוא היה נכנס אל לשכת ה-50. ושם כנגדו בלשכת ה-50 עצמה היה גם כן פתח, שמדרכו הוא היה יוצא החוצה אל החצר, לכיוון הפתח החיצון שנמצא בצד צפון. עכשיו הוא מסביר לנו שמי שבא ממזרח למערב, ונכנס בשער המזרחי ומגיע ונכנס דרך השער המזרחי של החצר החיצונה והולך לכיוון מערב, הוא היה הולך אל הלשכות מתחת, דהיינו הכוונה היא מצד מזרח ששם היו במורד ההר, הרי ככל שהיו עולים לכיוון המערב, ההר הולך ונהיה גבוה יותר, כן? הר הבית הוא הר. כאשר אנחנו באים ומסתכלים, הרי הכל מדברים, כשאני עכשיו מסתכל מכיוון הר הזיתים ואני הולך ועולה בהר הבית, אז אני הולך ועולה לכיוון מערב. אומר המלבי"ם, הכוונה לכיוון מערב זה אומר לכיוון הים, כן? אומר המלבי"ם, אז מצד מזרח ששם היו במורד ההר, היה הולך ועולה אל כיוון המערב, ומתחת הלשכות האלה המביא מהקדים, הכוונה מי שבא מכיוון קדים, מי שבא מכיוון מזרח, בבואו להנה מהחצר החיצונה, היה בא מהצד של החצר החיצונה.

ברוחב גדר החצר דרך הקדים אל פני הגזרה ואל פני הבניין לשכות. עם כל זה, הוא לא היה יכול להגיע מהמזרח אל המערב, רק ברוחב גדר החצר. פירושו של דבר, כמו שהסברנו, הרי כאן היה מקום צר, שהמקום הצר הזה הוא בעצם בין לשכת ה-50 לבין הגדרת הגינה, כן? שזה היה מקום צר. המקום הצר הזה היה רוחב של 10 אמות. וכך גם כן בין לשכת ה-100 ללשכת ה-20, גם שמה אמרנו היה מקום צר, שהמקום צר הזה היה ברוחב של 10 אמות. עכשיו, אם אנחנו מסתכלים, ואתם יכולים לראות את זה בציור שיש אצלכם, לשכת ה-50 לא הייתה משוכה באופן ישר אחרי לשכת ה-100. היא לא הייתה ישרה אחריה, אלא לשכת ה-50 הייתה משוכה קצת החוצה. מה שזה אומר, שכאשר אתה נכנס בין לשכת ה-50 לבין החצר הפנימית, אתה עובר, אבל אז אתה לא יכול להמשיך ולעבור גם ל-10 אמות שבין לשכת ה-100 לבין ההיכל. אתה לא יכול להמשיך ולעבור את ה-10 אמות, יש לך את הקיר של הלשכה של הלשכת ה-100. אתה נתקע בקיר של לשכת ה-100, כי לשכת ה-100 יותר קרובה אל ההיכל מאשר לשכת ה-50. מה היה צריך לעשות? היה צריך לעשות פתח, שהפתח הזה ייכנס דרך הגדרת הגינה כמו שהסברנו קודם, ודרך הפתח הזה הוא יעבור וייכנס אל ה-10 אמות המפרידות בין לשכת ה-100 ללשכת ההיכל. אז יוצא אם כן שהוא הולך ולוקח באלכסון דרך הפתח ועובר משם אל לשכת ההיכל. הוא לא היה יכול להיכנס באופן ישיר, מכיוון שלא היה מהלך שמוליך אותו ומוביל אותו באופן ישיר.

מסביר המלבי"ם, למה זה היה בנוי כך? למה בעצם לא עשו שהלשכות תהיינה אחת אחרי השנייה? למה היה צריך לעשות את זה שלשכת ה-100 תהיה יותר קרובה ולשכת ה-50 תהיה רחוקה יותר, ואז יש לנו בעיה עם המעבר, המעבר הוא לא בהמשך אחד? אומר המלבי"ם, כי כמו שהוא הסביר כבר לעיל, החצר החיצונה הייתה בולטת 13 אמה החוצה יותר מאשר בצד של ההיכל. בצד של ההיכל החצר, הרוחב היה פחות 13 אמה. ולעומת זאת בצד של החצר הפנימית, היה בולט יותר 13 אמה. מה שהדבר הזה הכריח, שבצד של החצר הפנימית, הכוונה היא מה שנקרא עזרת ישראל, עזרת הכהנים, היה צריך להרחיק את לשכת ה-50 עוד 13 אמה החוצה. בו בזמן שבצד, החוצה אני מתכוון לכיוון הקיר של החומה החיצונה. לעומת זאת בצד של ההיכל, שמה לא היה צריך להרחיק אותו עוד 13 אמה החוצה, הוא היה יותר פנימה. הוא היה יותר קרוב אל ההיכל. ולכן הדבר הזה יצר מצב שכאשר אתה עובר בין הלשכה של ה-50 לבין העזרה, לבין עזרת הכהנים, כאשר אתה עובר באמצע ב-10 אמות הללו, אתה נתקל בקיר של לשכת ה-100, כי לשכת ה-100 הייתה יותר קרובה וסמוכה אל ההיכל מאשר לשכת ה-50 קרובה וסמוכה אל החצר הפנימית. אומר הפסוק ביחזקאל: ודרך לפניהם כמראה הלשכות אשר דרך הצפון כארכן כן רחבן וכל מוצאיהן וכמשפטיהן וכפתחיהן. אומר המלבי"ם, היות ועדיין הוא לא לימד אותנו שגם בין לשכת ה-50 ובין הגדר גם כן היה 10 אמות, מה שהזכרנו קודם בעל פה, שבין לשכת ה-50 ובין הגדר שהגדר הזאת עד שם אמרנו היה מותר לאכול את הקדשים, גם שם היה 10 אמות. לכן הוא אומר את ודרך לפניהם כמראה הלשכות. תדע לך שהיה גם כן דרך כמו מראה הלשכות שדיברנו קודם בין לשכת ה-100 ללשכת ה-20, היה דרך של 10 אמות, כך גם כן פה דרך בין לשכת ה-50 לבין החצר הפנימית, גם כן היה דרך שהרוחב שלה היה ברוחב של 10 אמות. רק ההבדל היה באורך. שהדרך שהייתה בלשכת ה-100 זה הייתה דרך של 100. ולעומת זאת ב-50 הדרך הייתה רק באורך 50, כי גם פה זה רק לאורך הלשכה, ואורך הלשכה היה 50. חוץ מזה הוא אומר, תדע לך שבכל הם היו שוות. הוא אומר לך כאורכן כן רוחבן וכל מוצאיהן וכמשפטיהן וכפתחיהן, הכוונה היא הכל היה שווה, כמו שראינו לעיל בנוגע לפתחים ואיך יצאו מאחד לאחד, כל זה היה שווה בין בלשכת ה-50 בין בלשכת ה-100.

וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך דרך בפני הגדרת הגינה דרך הקדים בבואם. אומר המלבי"ם, רצה לומר לנו כאן שכל מה שהיה בצד צפון של החצר החיצונה, כיוון שכל מה שהסברנו עד עכשיו היה בצד צפון, דע לך בדיוק אותו דבר היה גם בצד דרום. כמו שראית לשכת ה-100 ולשכת ה-50, וכמו שדיברנו על חצרות קטורות ועל הדרך 10 אמות המפרידות בין הלשכות, כל מה שראית עד עכשיו שהיה לכיוון צפון, כך בחשבון שבדיוק אותו דבר היה גם כן מהצד השני של הר הבית לכיוון דרום. וכפתחי הלשכות אשר דרך הדרום פתח בראש דרך דרך בפני הגדרת הגינה, כמו שהסברנו שהיה צריך לעבור דרך הגדרת הגינה כדי להיכנס אל המשך הדרך שהייתה בין לשכת ה-100 ללשכת ה-20, הכל היה הכל היה בדיוק אותו דבר, כמו שהיה מצפון כך גם כן היה מדרום.

ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל פני הגזרה הנה לשכות הקודש אשר יאכלו שם הכהנים אשר קרובים לה' קודשי הקדשים שם יניחו קודשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדוש. הוא עכשיו מסביר לו למה משמשות הלשכות הללו, כן, לשכות ה-20, כן, שנתקדשו בקדושת העזרה, הכוונה היא מה שהיה סמוך לעזרה ואמרנו שנתקדש בקדושת העזרה, זה ה-20 אמה, למה בעצם הם התקדשו? הוא אומר לו שלשכות הצפון ולשכות הדרום אשר על פני הגזרה, זה לשכות ה-20, לאפוקי מלשכות ה-100 ולשכות ה-50. לשכות ה-100 ולשכות ה-50 היו חול. לשכות ה-20 שהיו מבין החצר הפנימית וחוצה, הם היו קודש. קודש שאנחנו אומרים שאפשר לאכול שמה קודשי קדשים. הוא אומר הנה לשכות הקודש אשר יאכלו שם הכהנים אשר קרובים לה' קודשי הקדשים. שם הם היו אוכלים את קודשי הקדשים, שזה אומר מקום של קדשים חמורים, שזה אומר עולה ושלמי ציבור, מנחה, חטאת, אשם, כל אלה הם קודשי קדשים. שם במקום הזה היו יכולים לאכול, מכיוון שנתנו למקום הזה את הקדושה של החצר הפנימית כמו שהסברנו, ולכן היו יכולים שם לאכול. אומר המלבי"ם, אנחנו נראה בהמשך בפרק מ"ד, שרק הכהנים מבני צדוק שלא עבדו עבודה זרה, רק הם יוכשרו לעבודה. הכהנים שעבדו עבודה זרה לא יוכשרו לעבודה, כי כידוע, כמו שכהן שרצח את הנפש אינו כשר יותר לעבודה, הגם שהיה זה בשגגה, כך גם כן כהן שעבד עבודה זרה אי פעם, אינו כשר יותר לעבודה. אז הכהנים הללו כבר לא כשרים לעבודה, רק הכהנים מבני צדוק, הם לא עבדו עבודה זרה. הם גם כן לבדם, רק הם יאכלו בקודשי הקדשים. לכן הוא אומר הכהנים אשר קרובים לה'. מה זה אשר קרובים לה'? זה בני צדוק, אלה שלא עבדו עבודה זרה, קרובים היו מאז ומעולם. רק הם יאכלו את קודשי הקדשים. שם יניחו קודשי הקדשים וכולי. ומי שלא ראוי לעבוד כידוע, לא ראוי גם כן לאכול. חוץ מבעלי מומים. בעלי מומים זה היוצא דופן, שבעלי מומים הם לא ראויים לעבוד, אבל הם כן ראויים לאכול בקודשי קדשים. אבל לעומת זאת השאר, מי שלא ראוי לעבוד לא ראוי לאכול, אז יוצא אם כן שרק הכהנים בני צדוק שהיו ראויים לעבודה כי לא עבדו עבודה זרה, רק הם יאכלו שם את הקודש, כי רק הם המותרים באכילה. שם יניחו קודשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדוש, כי כמו שהסברנו שאת ה-20 אמה הללו קידשו בקדושת החצר הפנימית.

בבואם הכהנים ולא יצאו מהקודש אל החצר החיצונה ושם יניחו בגדיהם אשר ישרתו בהן כי קודש הנה לבשו בגדים אחרים וקרבו אל אשר לעם. עוד דבר שהלשכות הללו היו משמשות, לגבי ביאת הכהנים וצאתם. הוא אומר, כדי שהכהנים לא יצאו מיד מהקודש, שזה החצר הפנימית, אל החול, שזה החצר החיצונה, עשו להם את הלשכות שיהיו באמצע, כדי ששמה הם יניחו את הבגדים וילבשו בגדי חול. אסור לכהן ללבוש בגדי קודש כאשר הוא יוצא החוצה. בגדי הקודש נועדו רק כדי לשרת, ואם לא אז הוא בעצם מועל בבגדים. אסור לכהן להשתמש בהם לצורך חול. ולכן מה שהם היו עושים, הם היו את בגדי הקודש מניחים שם בלשכות, אז אם כן יוצא שלעוד דבר שימשו הלשכות הללו, לשכות ה-20. והדבר הנוסף הוא, חוץ מאכילה, גם לצורך פשיטת הבגדים, שם הם מניחים את בגדי הקודש, לובשים את בגדי החול, ועם זה יוצאים החוצה. וכשהיו נכנסים, אז שם היו לובשים את בגדי הקודש, מניחים את בגדי החול, ואז נכנסים פנימה אל החצר הפנימית לעבוד עבודה, כי כידוע כהן שעבד עבודה בבגדי חול חילל. זאת אומרת, הכהן כדי לעבוד עבודה חייב לעבוד דווקא בבגדי קודש. וזו באמת אחת הבעיות לאלה שתמיד חולמים איך לחדש את העבודה בבית המקדש, אחת הבעיות המרכזיות זה הבגדים. איך, מאיפה יש לנו בגדים שהם בגדי כהונה? מה תגיד, נעשה בגדי כהונה? בגדי כהונה הרי צריך להיות בהם שעטנז, זה העניין, צריך להיות שעטנז. אז איך אנחנו נעשה? הרי יש איסור של לבישת שעטנז, רק כאשר הכהן עובד בבית המקדש. מי אמר לך שאתה כהן? ומי אמר לך שאתה יכול לעשות כן? אולי אתה נשארת רק עם איסור שעטנז? והיות וכן, כל הנושא הזה הוא נושא שמבחינה מעשית גדולי ישראל אומרים שלא שייך ליישם אותו.

וכילה את מידות הבית הפנימי והוציאני דרך השער אשר פניו דרך הקדים ומדדו סביב סביב. אומר המלבי"ם, אחרי שסיימנו את מידות הבית הפנימי, הוא מוציא אותי דרך הגדר, כמו שראינו גדרת הגינה, הוא מוציא אותי דרך שם החוצה, דרך השער המזרחי אל החומה שמסביב להר הבית. הוא מוציא אותו דרך השער המזרחי, כי הרי אם אתם זוכרים דרך שם הרי הוא נכנס, אז משם הוא מוציא אותו, ועכשיו הוא רוצה שימדוד את החומה שמסביב לבית המקדש. זה מה שהוא אומר, ומדדו סביב סביב. ועכשיו אני רואה את המלאך מודד את החומה מבחוץ.

מדד רוח הקדים בקנה המידה חמש מאות קנים בקנה המידה סביב. הוא מודד את רוח הקדים, ומתחיל למדוד, כיוון שעכשיו הוא יצא מצד מזרח, אז זה הצד הראשון שאותו הוא מודד. אז בתחילה הוא מדד את רוח הקדים, והוא מודד אותו מן הדרום אל הצפון. זה צד מזרחי בינתיים. לאחר מכן, מדד רוח הצפון חמש מאות קנים בקנה המידה סביב. לאחר מכן הוא מודד את הרוח הצפונית, ממזרח למערב. זאת אומרת, אחרי שהוא עכשיו עם הפנים למזרח, הוא פונה לימין והולך לכיוון צפון, ומודד עכשיו את החלק החיצון של החצר החיצונה. את רוח הדרום מדד חמש מאות קנים בקנה המידה. לכאורה לא מובן, כי אם אנחנו אומרים שהוא מתחיל להסתובב, אז החלק הבא שהוא צריך למדוד היה החלק המערבי. וכאן אנחנו רואים שאת החלק המערבי הוא לא מודד. ישר בפסוק הבא הוא קופץ את רוח הדרום מדד. ישר הוא קופץ למדוד את רוח הדרום. מה עם החלק המערבי? אומר המלבי"ם, מזה אנחנו רואים שכמו בחומה של עזרת נשים, הייתה הרוח הצפונית והדרומית והמזרחית שווים לגבי השערים שלהם והתאים והאולמות, והרוח המערבית הייתה שונה מהם, כי לגבי הרוח המערבית לא היה את התאים ולא היה את האולמות ולא היה את כל מה שראינו בצדדים שהיה לנו ברוח הצפונית, הדרומית והמזרחית. אומר המלבי"ם, לכן גם כן הוא לא מזכיר לנו את המדידה של החומה המערבית. גם בהר הבית היה רוח מערב משונה בבניינים שלו, בשערים שלו. ולכן הנביא כאשר הוא מודד גם את יתר ענייני החומה, הוא עובר, מדלג את צד מערב ומודד את רוח דרום, כיוון שהוא רוצה לראות האם דרום שווה לצפון בכל ענייניו. ואז, סבב אל רוח הים מדד חמש מאות קנים בקנה המידה. ועכשיו הוא לא ממשיך וחוזר לאחוריו מדרום למערב, אלא הוא סובב את רוח מזרחית צפונית עד שבא שוב פעם למערב. זאת אומרת, ההיגיון היה, אחרי שטוב, הלכת כבר לכיוון דרום, בוא תחזור אחורה, תמדוד את מה שחסר לך. חסר לך את צד מערב, תחזור לאחוריך, תמדוד אותו. למה הוא השאיר אותו בסוף? כבר הסברנו, מכיוון שהוא היה שונה במהותו מהשאר. והוא רצה לראות שהצפון זהה לדרום. בסדר, עכשיו סיימת עם הדרום, תחזור אחורה, תמדוד את המערב. לא. כמו מקיפים ספר תורה. הוא הלך וחזר למזרח, ועוד פעם לצפון, ואז הגיע למערב שוב, ועכשיו מדד את המערב. זה מה שהוא רוצה לומר לנו, סבב אל רוח הים מדד חמש מאות קנים בקנה המידה. צריך להבין לכאורה עכשיו אני חושב למה, למה הוא אומר סבב בהכרח בפירוש כזה? לכאורה אפשר להגיד גם כן שסבב הכוונה הוא עצמו סבב, המלאך סבב וחזר לרוח דרום. כנראה שהמלבי"ם מבין שסבב זה תמיד במשמעות הקיף. ולכן הוא מסביר שסבב זה זה הקיף, ולא כמו שאנחנו אומרים ומתבטאים בלשוננו סבב מלשון הסתובב. הסתובב על מקומו וחזר לדרום. לא, אלא סבב כמו סובב, הולך ומקיף.

לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב סביב אורך חמש מאות ורוחב חמש מאות להבדיל בין הקודש לחול. אגב, מפה הביטוי להבדיל בין קודש לחול, זה המקור הוא מכאן. אומר המלבי"ם, לארבע רוחות מדדו. זאת אומרת הוא מדד את החומה שהחומה סובבה את כל הארבע רוחות, והאורך הוא 500 קנים, ואם אנחנו עושים חשבון זה 3,000 אמה. יוצא אם כן, אומר המלבי"ם, שאם אנחנו נחלק את זה לרצועות, אנחנו מקבלים 36 רצועות של 500 על 500, שזה המידה של הר הבית הראשון. אומר המלבי"ם, אם אתה עושה חשבון, אז יוצא לך, אם אמרנו 36 רצועות, 36 רצועות של 500 על 500, אז יוצא אם כן שזה יוצא כך: לעם ישראל רצועה אחת. אם כן כמה נשארנו? עם 35 רצועות של 500 על 500. אומר המלבי"ם, 35 נועד ל-70 אומות. שזה אומר כל אומה, כל שתי אומות מקבלות רצועה. ואז יוצא שבני בכורי ישראל. עם ישראל הוא הבכור, הוא מקבל רצועה של 500 על 500. לעומת זאת האומות, שתי אומות מקבלות רצועה של 500 על 500, יוצא שהם מקבלות חצי מעם ישראל, כי בסך הכל אמרנו יש 36 רצועות כאלה, ואז ממילא רואים כאן את מעלתם של ישראל על פני האומות.